מדרש הנעלם, פרשת חיי שרה

[זהר ח"א קכא ע"א] [p. 366] רבנן פתחי בהאי קרא (שיר ז:12) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. ת"ר היוצא לדרך יתפלל שלש תפלות תפלה שהיא חובה בכל יום ותפלה על הדרך שהוא עושה ותפלה שיחזור לביתו לשלום ולימא ליה הני שלשה אפילו באחד יכיל למעבדיה דתנינן כל שאלותיו של אדם יכיל למכללינהו בשומע תפלה.

אמר רבי יהודה כל עובדוי דבר נש כתיבין בספרא הן טב הן ביש ועל כלהון עתיד למיתן דינא.

דתנינן א"ר יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קלט:16) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. אותם הדברים שעשה הגולם שאינו משגיח בעולם הבא כולם ראו עיניך שעיינת בהם. ועל ספרך כלם יכתבו, ליתן עליהם דין וחשבון לעולם הבא. הלכך יקדים אדם תפלתו תמיד ויועיל ליה.

[p. 367] אמר רבי יצחק אין אדם עושה עבירות אלא מי שהוא גולם ולא אדם והיינו הוא דלא מסתכל בנשמתא קדישא אלא כל עובדוי כהאי בעירא דלא משגחת ולא ידעת.

אמר רבי בו וכי גולם מתקרי דוד דאמר האי פסוקא.

אמר לו רבי יצחק אדם הראשון אמרו. אמר גלמי [קכא ע"ב] ראו עיניך, קודם שזרקת בי נשמה ראו עיניך למעבד בדיוקני בני שנשא דדמו לי. ועל ספרך כלם יכתבו. מאן אינון. ימים יוצרו, כהאי צורה דידי. ולא אחד בהם, דלא אשתאר חד מנהון.

אמר רבי בא למה.

אמר לו ת"ח כלהו דדמו ליה או ברמיזא דיליה לא מתו במיתת נפשהון וכלהו לקו בההוא עניינא ממש.

תא חזי אמר רבי יהודה דיוקניה דאדם הראשון ושפירותיה הוה כזהרא דרקיעא עלאה דעל גבי שאר רקיעי וכההוא נהורא דגניז קב"ה לצדיקיא לעלמא דאתי. וכל אינון דהוו רמיזא ביה מדיוקניה דאדם הראשון ביה לקו ומיתו. [p. 368] דכך ארחוי דקב"ה, יהיב עותרא לבר איניש למה, למיזן עניין ולמעבד פקודוי, לא עביד האי ואתגאי ביה בההוא עותרא ביה ילקי דכתיב (קהלת ה:12) עושר שמור לבעליו לרעתו. יהיב ליה בנין למה, למילף להו ארחוי דקב"ה ולמיטר פקודוי כדאמור באברהם (בראשית יח:19) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי' לעשות צדקה וגו', לא עביד האי ומתגאה בהו, בהו לקי דכתיב (איוב יח:19) לא נין לו ולא נכד בעמו וגו'. וכן כהאי גוונא כד יהיב קב"ה משפירותא טבא עלאה דאדם הראשון להו למה בגין למיטר פקודוי ולמעבד רעותיה, לא עבדו כדין אלא אתגאו ביה, ביה לקו בהאי שפירותא.

אמר רב יהודה כד ברא קב"ה אדם הראשון הוה גולם עד לא זריק ביה נשמתא וקרא לההוא מלאכא דהוא ממונה על דיוקנא דבני נשא ואמר לו עיין וצר בדיוקנא דדין שיתא בני נשא הה"ד (בראשית ה:3) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת כלומר שיתא.

א"ר יצחק מההוא עפרא ממש דאתברי אדם הראשון נסיב קב"ה לאתבראה אלין שיתא וקרא ליה שת שיתא הה"ד [קכב ע"א] ויולד בדמותו כצלמו, מאות' העיסה [p. 369] שנברא הגולם שלו, ועל כך נאמר גלמי ראו עיניך ועיינת בו לעשות דדאמו ליה. ועל ספרך כלם יכתבו. מאן אינון. כלהו דלא נטרו מאי דיהב לון קב"ה ואתטרדו מן עלמא ואתדנו בההוא דינא.

תנן התם אמר רב יהודה אמר רב אשכחן דתלת מטרן הוי ליליא וכל חד וחד אית עניינא דקב"ה בבר נש, כד נפיק נשמתיה מניה ואשתאר בההוא גולמא נאים על ערסיה ונשמתיה סלקא בכל ליליא קמי קב"ה.

אמר רבי יצחק אי זכאה היא חדאן עמה ואי לא דחיין לה לבר.

אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (שיר ה:8) השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני.

אמר רבי פנחס אמר רבי יהודה השבעתי אתכם בנות ירושלם, הנשמה היא אומרת לאותם הנשמות הזוכות ליכנס לירושלם של מעלה והם הנקראות בנות ירושלם על שזוכות ליכנס שם ולפיכך הנשמה אומרת להם השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי, דא קב"ה.

רב אמר זה זיו אספקלריאה של מעלה. מה תגידו לו שחולת אהבה אני, ליהנות מזיוו ולהסתופף בצלו.

[p. 370] רב הונא אמר שחולת אהבה אני, אותה התשוקה והכסוף שכספתי בעולם על הבל לפיכך אני חולה.

ר' יהודה אמר זו אהבה שאוהבת הנשמה לגוף דכיון שנשלם קצו של גוף אותם הימים שנגזרו עליו כד"א ויהיו חיי שרה, מה כתיב. ויקם אברהם מעל פני מתו וגו'.

אמר רב יהודה אמר רב מה כתיב בפסוק קודם זה דכתיב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען.

רבי יצחק אמר רבי יוחנן ברא [קכב ע"ב] קב"ה לאדם והכניס בו ארבעה דברים הנחלקים בגוף.

אמר ר' יהודה המחוברים בגוף.

רבי יצחק אמר הנחלקים בגוף שהם חולקים להתפרש כל אחד ליסודו כשיוצא האדם מן העולם הזה.

רבי יהודה אמר המחוברים בגוף בחייו ומשמע מן קרא דכתיב ותמת שרה, זה הגוף, בקרית ארבע, אלו הארבע יסודות, היא חברון, שהיו מחוברים בגופו בחייו, בארץ כנען, בעולם הזה הבוחר אדם בזמן מועט.

 

[p. 371] ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. היינו דתנן כל שבעת הימים נפשו של אדם פוקדת לגופו ומתאבלת עליו הה"ד (איוב יד:22) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. כהאי גוונא ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, ויבא אברהם, זו היא הנשמה, לספוד לשרה, זה הגוף.

אמר רבי יצחק בשעה שהנשמה זוכה ועולה למקום מעלתה הגוף שוכב בשלום וינוח על משכבו הה"ד (ישעי' נז:2) יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחה.

מאי הולך נכחה.

אמר רבי יצחק הנשמה הולך נכחה, למקום העדן הגנוז לה.

מאי משמע.

אמר ר' יהודה מהאי משמע נכחה כתיב בה"א. ובשעה שאינה זוכה והיא ראויה לקבל [קכג ע"א] עונשה הולכת ומשוטטת ומבקרת בכל יום לגוף ולקבר.

[p. 372] אמר רבי יוסי האי קוליתא דקרדינותא כד אזיל בסריחותא לכאן ולכאן חוזר ומבקר לה לאתריה. כך נשמתא ההיא דאתחזיא לקבלא ענשא אזלה לבר בעלמא ומפקד לה לאתרה תריסר ירחי בבתי קברי ובעלמא.

אמר רבי יהודה תא חזי דכתיב ויקם אברהם מעל פני מתו וגו'.

אמר ר' אבא בר שלום והא תנן דכד נשמתא היא בתשלומא עלאה ניתוסף ה"א בה ונקראת אברהם בתשלומא עלאה, והכא את אמר דכד ליתא זכאה כל כך דכתיב ויקם אברהם, עבדת מאן דיתיב בכרסיא נחית בגו זוטר תתאה. אלא הכי גזרנא ויקם אברהם מעל פני מתו, דאמר ר' זריקא אמר רב כהנא כשהנשמה ראויה לעלות למקום עדנה קודם תגין על הגוף הקדוש שיוצאת משם ואחר כך עולה למקום מעלתה. הה"ד ויקם אברהם מעל פני מתו, זהו הגוף, וידבר אל בני חת, אלו שאר גופות הצדיקים שהם חתים ונהלמים בעולם למען יראת קונם, חתים על שהם שוכני עפר.

[p. 373] ואמאי צריכה להו.

אמר ר' יהודה כלא במניינא כתיבין ועל דיהוי ההוא גופא במניינא עמהון. ומה אמר להו. בדרך פיוס ובדרך כבוד, [קכג ע"ב] גר ותושב אנכי עמכם וגו', דיהוי האי גופא במניינא חד עמכון בחבורא חדא.

א"ר ראה מה כתיב ויענו בני חת את אברהם וגו'. כמו כן בדרך כבוד בדרך פיוס הה"ד שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו.

מאי נשיא אלהים אתה.

אמר ר' פנחס קודם שיצא הצדיק מן העולם בת קול יוצאת בכל יום על אותם הצדיקים בג"ע, הכינו מקום לפלוני שיבא לכאן ועל כן הם אומרים מאת אלהים מלמעלה נשיא אלהים אתה בתוכנו. במבחר קברינו, במבחר הצדיקים בחבורת הצדיקים המובחרים מנה אותו, הכניסהו בחשבון עמנו ואיש ממנו לא ימנע את המניין כי כולנו שמחים בו ומקדימים לו שלום.

אמר ר' יוסי בן [קכד ע"א] פזי תא חזי כיון שהנשמה פוגעת בהם והודו לה לאחר כך פוגעת לאותו המלאך הממונה עליהם דתנן מלאך ממונה על בתי קברי ודומה שמו והוא מכריז ביניהם בכל יום על הצדיקים העתידים ליכנס ביניהם ומיד פוגעת בו כדי לשכן הגוף בהשקט ובבטחה ובמנוחה ובהנאה הה"ד וידבר אל עפרון.

[p. 374] אמר רבי ייסא זה המלאך הנקרא דומה ולמה נתכנה שמו עפרון. על שהוא ממונה על שוכני עפר. ותאנא בידו כל פנקסי הצדיקים וחבורות החסידים השוכנים בעפר והוא עתיד להוציאם בחשבון.

תאנא אמר רבי אלעזר לעתיד לבא כשיפקוד הקב"ה להחיות המתים יקרא למלאך הממונה על הקברות ודומה שמו ויתבע ממנו מנין כל המתים הצדיקים והחסידים ואותם גרי הצדק שנהרגו על שמו והוא מוציאם בחשבון כמו שנטלם בחשבון הה"ד (ישעיה מ:26) המוציא במספר צבאם וגו' איש לא נעדר.

ותאנא אמר רבי שמואל ברבי יעקב נפשות הרשעים נתונות בידו של מלאך זה ששמו דומה להכניסם בגיהנם ולדון שם וכיון שנמסרות בידו שוב אינן חוזרות עד שיכנסו לגיהנם וזה יראת דוד שנתיירא כשעשה אותו עון שנאמר (תהלים צד:17) לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי.

אמר רבי ייסא הנשמה פוגעת בו להכניס אותו גוף עם שאר גופות הצדיקים בחשבונם הה"ד וידבר אל עפרון.

אמר רבי תנחום המלאך קודם ואומר לו. ראה מה כתיב למעלה, ועפרון יושב בתוך בני חת, שחתו לשכון בעפר, והוא מקדים ואומר לו להכניס אותו הגוף בחשבון הצדיקים הה"ד ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת בכל באי שער עירו לאמר.

מאי בכל באי שער עירו.

רב נחמן אמר אינון [קכד ע"ב] דעאלו בכתב חושבן פנקסיה.

[p. 375] דאמר רב נחמן והכי אתגזר על חשבון על ידוי דדומה עאלין בבתי קברי ובחושבן פתקא זמין לאפקא לון והוא ממונה על דיירי עפרא.

מהו השדה נתתי לך והמערה אשר בו.

אמר ר' יוסי הפקדא דשלוה ומנוחה רבה.

אמר רבי שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה הה"ד (שיר ח:12) ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרגו על קדושת שמו כהאי פסוקא דכתיב ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. ותאנא כל אדם המכוין לבו בהאי פסוקא כדי למסור נפשו על קדושת שמו מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו הה"ד (תהלים מד:23) כי עליך הורגנו כל היום.

אמר רב נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא.

אמר רב יוסף והא תנן מאתים.

אמר רב נחמן מאתים על התורה ומאתים על שמסר נפשו בכל יום על קדושת שמו כדקאמרן.

[קכג ע"ב] רבי יוסי ב"ר יהודה אזל למיחמי לרבי חייא רבא. א"ל לימא מר אי שמע האי פרשתא היך אמרו מארי מתניתא דפרשוה בעניינא דנשמתא.

[p. 376] אמר זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דאתי דכך היא אורייתא בלבהון כמבועא רבא דמיא, דאע"ג דמסתימין ליה מסגיאות מייא פתחי מבועין דנבעין לכל עיבר. ת"ש ר' יוסי רחימא את, אנא אימא לך בהאי פרשתא. לעולם אין גוף האדם נכנס בחשבון הצדיקים על יד דומה עד שתראה הנשמה פנקס סימנה שנותנין לה הכרובים בג"ע.

אמר ר' יוסי אנא שמענא דא נשמתא עיילת תמן היא אזלת לסלקא לאתרה לעילא ולא למיחת לתתא, אבל קודם שתעלה ותכנס נעשת אפטרופוס הגוף על יד דומה ומראה לו שראוי הוא לקבל שכר ארבע מאות עולמות.

אמר רבי חייא הא ר' אלעזר אמר דהא דומה ידע קודם משום דמכרזי עלה בגנתא דעדן אבל אנא כך שמענא, די בעדנא דיהבין ליה פנקסא חזר על גופא לאעיל ליה בפתקא דצדיקיא על ידוי דדומה הה"ד אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני. מהו כסף השדה. דא כסופא דעלמין ארבע מאות דיהבין ליה לאחסנא.

רב יוסף כד הוה שמע פרשתא דא ממאריהון דמתיבתא הוה בכי. אמר מאן דאיהו עפרא מאי קא ריקנא זכי להאי. מאן יזכה ומאן יקום הה"ד (תהלים כד:3) מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו.

[p. 377] אמר ר' אבא ת"ח. מאי דכתיב וישמע אברהם אל עפרון. מאי הוא. לאחזאה זכותיה דנשמתא דהיא שלמתא באשלמותיה הה"ד וישקול אברהם לעפרון את הכסף. דא הוא כסופא רבתא דאינון עלמין וכסופין. ארבע מאות שקל כסף, ארבע מאות עולמות והנאות וכסופין.

עובר לסוחר. רב נחמן אמר שיעבור כל שערי שמים וירושלם של מעלה ואין מוחה בידה. ת"ח מה כתיב. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, ונמנה עם שאר הצדיקים בחבורתם בפתקא דממנא על ידוי דדומה.

אמר ר' יצחק הכי גמירנא כל אינון דכתיבין בפתקא דדומה וממנן על ידוי יקומון ליומא דזמין לאחיא דיירי עפרא. ווי להון לרשיעיא דלא כתיבין על ידוי בפתקיא ויאבדו בגיהנם לעלמין ועל דא נאמר (דניאל יב:1) ובעת ההוא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר.

 

[קכד ע"ב] ואברהם זקן בא בימים וגו'. מתניתין אמר רבי אלעזר על כל פנים כך הוא דהאי מתני' שפיר דאתעביד נשמתא ההוא דכתיב ביה (יחזקאל א:15) והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו כדאמור בההיא מתניתא קמייתא.

[p. 378] אמר ליה רבי אבא לימא לן מר מההיא מתניתין.

אמר ליה הכי אתפרש בתלת עשר מכילן דרחמי בפרשתא דילי' אבל הכא אית לן למימר. פתח ואמר (שיר ו:9) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וגו'.

א"ר אלעזר מאי היא דאנן קרינן הכא בשיר השירים לישנא דנוקבתא והתם באורייתא לישנא דדכורא.

אלא א"ר אלעזר הכא בתורה נקרא בלשון זכר אצל הגוף מפני שהגוף אצל הנשמה כאשה אצל הזכר [קכה ע"א] והנשמה אצל מעלה כנקבה בפני הזכר וכל אחד מעלתו יורש.

תנן התם בארבעה פעמים בשעה בכל יום עדן מנטף על הגן ויוצא מאותם הטפות נהר גדול המתחלק לארבעה ראשים ושמנה וארבעים טפות מנטף בכל יום ומשם שבעים אילני הגן הה"ד (תהלים קד:116) ישבעו עצי יי'.

[p. 379] רבי תנחום אמר מהכא (שם:13) משקה הרים מעליותיו. אי זו היא עליה. זהו עדן.

ועדן באיזה מקום הוא.

רבי יהודה אמר למעלה מערבות הוא.

ר' יוסי אומר בערבות הוא דהא תנן שם גנזי חיים טובים ברכה ושלום ונשמתן של צדיקים והגנוז העליון הוא עדן, למטה מכוון כנגדו גן בארץ ונוטל ממנו שפע בכל יום.

א"ר אבהו שמנה וארבעים נביאים עמדו להם לישראל וכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת מאותם טפות של עדן שהם שמנה וארבעים טפות. ומה אם כל נביא נטל טפה אחת מהן והיה מעלתו ברוח הקודש על כל השאר, אדם הראשון שהיה בגן והיה מקבל הטפות בכחותם על אחת כ"ו ועוד כל נביא היה מקבל אחד אדם הראשון היה מקבל משמנה וארבעים. מכאן אתה למד כמה היתה חכמתו.

[p. 380] רבי בא אמר רב כהנא וכי מאין היה להם לנביאים מאותם הטפות. אלא הכי תנן בכל טפה וטפה היוצאת מעדן רוח חכמה יוצא עמו ועל כן אתגזר במתניתין אית מיא מגדלן חכימין ואית מיא מגדלן טפשין ואינון מיא דמגדלן חכימין אינון מיא הוו מטפין דעדן.

דאמר רבי יוסי מיא דביה טפין יתבין מכל אינון ארבע נהרי. קדמאה הוא דכתיב (בראשית ב:11) שם האחד פישון. מאי שם האחד פישון. המיוחד מכלם פישון והוא הנופל בארץ מצרים ולפיכך היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם. ומשנגזרה גזרה שאבדה חכמת מצרים נטל קב"ה אותם טפין וזרק לון [קכה ע"ב] בההוא גנא בההוא נהרא דגנתא דעדן דכתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וזה היה מוליד ארבעה אחרים והאחד המיוחד הנולד ממנו פישון היה. משנטלו אלו הטפות שלא יצאו מהגן אבדה החכמה ממצרים. ומאותו הרוח שהיה יוצא מעדן תמצו כל נביא ונביא והיינו דכתיב מתהלך בגן לרוח היום וגנוז הוא זה הנהר בג"ע לעתיד לבא וזהו הנהר שראה יחזקאל בנבואתו וע"כ כתיב (ישעיה יא:9) כי מלאה הארץ דעה את יי' וגו' שאותם מים תמיד מגדלים הידיעה בעולם.

ת"ר כל נשמתן של צדיקים למעלה בעדן הן. ומה ממה שיורד מעדן ישגא החכמה בעולם לעומדים בו ונהנין בהנאותיו וכסופיו עאכ"ו.

[p. 381] אמר ר' יצחק כיון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלם של מעלה, מיכא"ל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום. מלאכי השרת תמהים בו ושואלים עליה (שיר ג:6) מי זאת עולה מן המדבר, מי זאת עולה בין העליונים מן הגוף החרב שדומה להבל דכתיב (תהלים קמד:4) אדם להבל דמה. הוא משיב ואומר (שיר ו:9) אחת היא יונתי תמתי, אחת היא, מיוחדת היא, אחת היא לאמה, זו היא כסא הכבוד שהיא אם לנשמה ויולדת לה שנגזרה ממנה. ראוה בנות ויאשרוה, אלו שאר הנשמות שהן במעלתן למעלה והם הנקראות בנות ירושלם.

אמר רבי יוסי הא חזרנא על מה דאמרן אלו נקראות בנות ירושלם והאחרות נקראות בנות לוט. ראוה בנות ויאשרוה, שאר הנשמות משבחות לה ואומרות שלום בואך, מלכות ופלגשים מלכות, אלו האבות שהם מלכות, ופלגשים, הן גירי הצדק. כלם משבחות ומקלסות אותה עד שנכנסת למעלה ואזי הנשמה במעלתה [קכו ע"א] ומתקיים בה אריכות הימים הה"ד ואברהם זקן בא בימים, נכנס באריכות הימים לעולם הבא.

רבי אבא סבא קם על רגלוי ואמר מנוחה ושלום גרמין יהא לך ר' שמעון בן יוחאי דחזרת עטרה ליושנה. דתנינן במתניתא קדמאה שהנשמה כיון שהיא בתשלומה באתר עילאין לא תבא לגופא אלא אתבריאן מנה נשמי אחרנין דנפקי מנה והיא אשתארת בקיומא. עד דאתא רשב"י ודרש ומה אם בעולם הזה שהוא הבל והגוף שהוא טפה סרוחה נכנסת בו אותה הנשמה, לעתיד לבא שיצרפו כלם ויהי' הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר אינו דין להכנס אותה הנשמ' בו בכל התשלומין והעלויין שבה.

[p. 382] אמר רבי אחא אותה הנשמה ממש ואותו הגוף ממש עתיד הקב"ה להעמידן בקיומן לעתיד לבא אבל יהיו שניהם בתשלום קיום בתשלום הדעת להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה.

ואברהם זקן בא בימים. רבי אבא אמר ר' יוחנן באותו העולם שהוא ימים ולא בעולם הזה שהוא לילה.

[p. 383] אמר רבי יעקב באותם העולמות שהם ימים, באותם ההנאות והכסופין שהוא נוחל.

ויי' ברך את אברהם בכל, באותו המעשר שנתן לו הקב"ה משמו שהיא אות ה"א כאשר נברא העולם.

ותאנא א"ר יוחנן מטטרון שר הפנים שהוא נער עבד מרבו האדון המושל עליו ממונה על הנשמה בכל יום להספיק לה מאותו האור שנצטוה והוא עתיד למיסב חושבן פתקא בבתי קברי מן דומה ולאחזאה ליה קמי מאריה והוא זמין למעבד חמיר ההוא גרמא תחות ארעא לתקנא לגופייא ולקיימא לון בשלימות' דגופא בלא נשמתא דקב"ה [קכו ע"ב] ישדר לה לאתרה.

[p. 384] אמר רבי יצחק באותה שעה מה כתיב. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו. מהו אל עבדו. אי בחכמתא דא נסתכל מהו אל עבדו.

אמר רבי יהודה לא נסתכל אלא במה דאמרן, עבדו של מקום, הקרוב לעבודתו. ומאן איהו. זהו מטטרו"ן כדקאמרן דאיהו עתיד ליפות לגוף בבתי קברי הה"ד ויאמר אברהם אל עבדו זהו מטטרון עבדו של מקום, זקן ביתו, שהוא תחלת בריותיו של מקום, המושל בכל אשר לו, שנתן לו קב"ה ממשלה על כל צבאותיו.

ותאנא א"ר שמעון אמר רבי יוסי אמר רב כל צבאותיו של אותו עבד נוטלים אור ונהנין מזיו הנשמה. דתאנא אור הנשמה לעולם הבא גדול מאור הכסא.

[p. 385] והא מהכסא נטלה הנשמה. אלא זה לפי הראוי לו וזה לפי הראוי לו.

רב נחמן אמר גדול מאור הכסא ממש דכתיב (יחזקאל א:26) דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. מאי עליו. על זהרו.

וכשהוא הולך לעשות שליחותו כל צבאותיו והמרכבה שלו נזונין מאותו הזוהר הה"ד שהנשמה אומרת לו שים נא ידך, כלומר סיעתך תחת ירכי, זהו האור הנשפע על הנשמה.

אמר ר' יהודה ברבי שלום כך קבלנו בשעה שזה הולך בשליחותו של מקום קב"ה מניע כל צבאותיו של מעלה באות אחת בשמו.

אמר רב הונא כך הוא ירכ"י בגימ' ר"ם ,כלומר הנשמה אומרת שים נא ידך, סיעתך תחת מעלתו של רם ונשא המושל על הכל. ולאחר שצוה סיעת עליונים תחת ידו אני משביעך שבועה גדולה בו.

[p. 386] אמר ר' יצחק אלהי השמים ואלהי הארץ, הואיל ואמר ביי' שהוא הכל למה נאמר אלהי השמים ואלהי הארץ .

אמר רב יהודה שהוא אדון על הכל. בבת אחת וברגע אחד הוא מניע לכל וכלם כאין [קכז ע"א] נגדו.

ר' יצחק אומר על שתים אותיות משמו, להורות שהוא הכל ואין אחר בלתו.

ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ. א"ר הונא אי הוינא עמהון מארי מתניתא כד גלו רזא דנא לא איפרשנא מנהון הכי דהא אנא חזי עמיקין סגיאין בפומייהו דגלו ולא אתחזיין לכל איניש. ת"ח שבועת קיימא דא אומי לה נשמתא דכתיב אשר לא תקח אשה לבני.

אמר רבי יצחק מהכא משמע שהואיל ואתה הולך בשליחות זה לא תקח אשה לבני, כלומר שלא תקח גוף לבני ליכנס בגוף אחר בגוף זר בגוף שאינו ראוי לו, אלא בההוא ממש שהוא שלי בההוא ממש שיצאתי ממנו הה"ד כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך.

אמר רבי יוסי מהו ולקחת אשה לבני ליצחק.

אמר רבי יצחק אותו הגוף שנצטער עמי באותו העולם ולא היה לו הנאה וכסוף בו מפני יראת קונו, אותו הגוף ממש תקח ליצחק עמו בהאי שמחת [p. 387] הצדיקים, ליצחק עמו בשמחת הקב"ה, ליצחק עמו דעכשיו עת שחוק בעולם הה"ד (תהלים קכו:2) אז ימלא שחוק פינו וגו'.

א"ר יהודה בר יצחק ת"ש אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות ותאנא אין מלאך אחד עושה אלא שליחות אחד בבת אחת. ותניא אמר רבי אבא מלאך א' אשר קסת הסופר במתניו עתיד להרשים כל אחד ואחד על מצחו ולאחר כן השר הגדול הולך לתקן כל אחד ואחד ולהעמידו לקבל נשמתו הה"ד הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה. מאי לפניך. לפני שליחותך.

 

ר' אלעזר אזל למחמי לרבן יוחנן בן זכאי רביה וההוא יומא ריש ירחא הוה. כד מטא גביה א"ל בירא דלא צדייא ומליין ליה והוא נביע מדידיה יתיר מאי בעי הכא.

[p. 388] א"ל חייב אדם [קכז ע"ב] להקביל פני רבו.

אמר ליה לאו על כך אמרית, אלא אנא חמי באנפך דמלה חדתא אית גבך מאינון עמיקי' דאת תדיר למתבע.

א"ל חמינא האי אור הראשון דמטלנוי עשרה ובעשרה נטיל וברזא דעשרה נהיג לכלא ובאתוותא דעשרה עביד עובדוי. ותאנא עשרה פתקין עשרה מפתחן דבי קברי בידוי ופתקין עשרה נטיל בגינתא דעדן לאתקנא ארעא על גופיהון דצדיקיא.

אמר ליה אלעזר ברי חמית הוית יתיר ממלאכא קדישא. דעלמ' בעשרה אתברי, בעשרה אתנהיג, בעשרה כרסייא קדישא, [p. 389] בעשרה אורייתא, הוא בעשרה, מטלנוי בעשרה, עלמין עלאין בעשרה וחד עלאה על כלא בריך הוא. ואימא לך מלה דעתיה דמאריה דמתניתא הוה בהאי, מה כתיב ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך.

אמר ליה רבי זכינא לפסוקא דא אבל וכל טוב אדניו בידו מהו.

אמר ליה הוא שמיה דמאריה דאזיל גבי לאעלא ליה ולאנהגא ליה.

אמר דא ודאי הוא כי שמי בקרבו.

תנן אמר רבי אבהו ת"ח מאן דידיע שמיה על בוריי' ידע דהוא ושמיה חד הוא, קב"ה ושמיה חד דכתיב (זכריה יד:9) יי' אחד וגו' כלומר השם והוא אחד.

 

אמר רבי אבא אית לאסתכלא בפרשתא דא ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים.

[p. 390] אמר רבי אבא מחוץ לעיר דא הוא בי קברי. אל באר המים, דתניא הנקדמים בבתי קברי, אותם שנשאו ונתנו בתורה. דהא תנן כשנכנס אדם לקבר מה דשאלו ליה, אי קבע עתים לתורה דכתיב (ישעיה לג:6) והיה אמונת עתך וגו' וכשיצא אינו דין לקיימם בתחלה.

א"ר אבא לעת ערב, זהו יום ששי שהוא ערב השבת שהוא הזמן לקיימא [קכח ע"א] מתייא. מאי משמע. דתנן שיתא אלפי שנין הוי עלמא והוא אלף הששי שהוא סיום הכל והיינו לעת ערב זמן סיום הכל. לעת צאת השואבות, אלו הם תלמידי חכמים השואבים מימיה של תורה שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר.

ואמר ר' אבא עוד יש לדעת דתנן אותם המתעסקים לדעת את בוראם בעולם הזה ונשמתם בתשלומה לעולם הבא לצאת משבועת הנשמה, הולך לדעת מי הוא גופה ממש ומאי הוא. הנה אנכי נצב על עין המים, אע"פ שתלמיד חכם הוא הולך אחר התשלום דכתיב והיה העלמה היוצאת לשאוב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך, אמור לי רמז [p. 391] ידיעתו ממה שהשגת, ואמרה אלי גם אתה שתה, אף אתה עבד כמוני ולא נתחלף לי ידיעתך בידיעתו של מקום ב"ה וצריך אתה להשיג שאתה נברא כמוני. וגם לגמליך אשאב, כלומר ידיעת השגתי שלא השיגו סיעתך, וידעתי כי מעלה יש עליך והיאך נברא אתה מזיו הנתון אצלך. אם הוא אומר סימן זה יהי מסור בידי על כל דברים אלו ואדע שהיא האשה הוא הגוף מאותה הנשמה השלמה שהשביעני.

ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו'. ר' יצחק אמר ר' יהודה בעוד שכל העניינים הוא רוצה לנסות על הגוף מאי כתיב. והנה רבקה יוצאת, זהו הגוף קדוש שנתעסק בד"ת וכתת גופו להשיג ולדעת את קונו.

בת בתואל. אמר רב יהודה בתו של אל. בן מלכה, בן מלכה של עולם. אשת נחור אחי אברהם, חברת השכל גוף שנדבק בשכל והוא אח הנשמה. וכדה על שכמה, משא החכמה עליה.

[p. 392] וירץ העבד לקראתה, זה מטטרו"ן, ויאמר [קכח ע"ב] הגמיאני נא מעט מים מכדך, אמור לי רמז חכמתא בידיעת בוראך ממה שעסקת בעולם שיצאת ממנו.

אמר רבי אבא כדפרשינן.

אחר כל זה מה כתיב. ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה. אמר רבי אבא אותם העצמות שנפזרו לכאן ולכאן הוא צומד אותם ושוקלם זה על זה כד"א (ישעיה נח:11) ועצמותיך יחליץ.

אמר רבי אבא באותה שעה אותו הגוף עומד בארץ ישראל ושם נכנסת בו נשמתו.

אמר רבי יוחנן מי מוליך הגוף לארץ ישראל.

אמר רבי זירא קב"ה עושה מחילות תחת הארץ והם מתגלגלים והולכים לארץ ישראל הה"ד (שם כו:19) וארץ רפאים תפיל.

אמר רבי יצחק גבריא"ל מוליך אותם לארץ ישראל. מנ"ל. דכתיב (בראשית כד:29) התלכי עם האיש הזה וכתיב התם (דניאל ט:21) והאיש גבריאל.

[p. 393] אמר ר' יוסי מאי דכתיב ולרבקה אח ושמו לבן.

אמר רבי יצחק אין יצר הרע בטל מן העולם אע"פ שכלו לא נמצא קצתו נמצא. תא חזי בתחלה כשהיה מוטל בעולם הזה נקרא לוט, לעולם הבא יבטל מן העולם אבל לעתיד לבא לא כולו ונקרא לבן לא מנוול כבראשונה אלא כמאן דסחי מנוולו.

לבן למאי אצטריך.

אמר ר' שמעון למעבד פריה ורביה.

דאמר ר' שמעון אם אין יצר הרע מצוי פריה ורביה אינו מצוי.

[p. 394] ת"ש כיון שהגוף נבנה ועומד בקיומו מאי כתיב. וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה. מאי היא ואת מניקתה. זה כח התנועה.

רבי יצחק אמר זה כח הגוף.

רבי אבהו פתח בהאי קרא (שיר ד:8) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי וגו'.

אמר ר' אבהו כיון שהגוף נבנה על קיומו ומביאין אותו לקבל נשמתו לארץ ישראל הנשמה ממתנת לו ויוצאת לקראתו כד"א ויצא יצחק לשוח בשדה הה"ד אתי מלבנון כלה, זו היא הנשמה, תשורי [קכט ע"א] מראש אמנה, היינו דכתיב וישא עיניו וירא.

א"ר יהודה אם היא הנשמה תינח אברהם כדקאמרן אבל יצחק מהו.

א"ר אבהו הא חברייא אמרו דעכשיו אתקרי יצחק על שום חדוותא סגיאה דבעלמא.

אמר ר' אבהו בתחלה אברהם והגוף שרה, עכשיו הנשמה יצחק והגוף רבקה.

תנן במתני' א"ר שמעון ארבעים שנה קודם קיום הגוף ממתנת הנשמה לגוף בארץ ישראל. באיזה מקום. במקום המקדש.

[p. 395] א"ר אבהו ת"ח ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו, אוהב אותו הגוף ומתנחם עמו והוא עת לשחוק והחדוה בעולם.

א"ר יהודה הא כל פרשתא דא אתברר לן אבל לא יכילנא למנדע מהו ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ולשקולא דדעתא כל פרשתא דא ליסתורי.

כד אתא רב דימי אמ' האי פרשת' דא שמענא ולא אדכרנא.

אמרו דעלאין תקיפין לא זמנוה לגלאה ואנן מאי נימא.

קם ר' יהודה ואמר ממתיבתא דחברנא מארי מתניתא גליא.

קמו ואזלו הוא ור' ייסא ור' חייא. אשכחוה לר' אלעזר בר' שמעון והוה מגלה רזין עילאין בתפילין. עאלו קמי' ואמרו במאי אתעסק מר.

[p. 396] אמר לון טעמא דתפילין אמינ' דהא זכאה הוא בר נש דמנח תפלין וידע טעמא דידהו.

אמרו אי ניחא קמיה דמר לימא לן מלה.

אמר שמענא מאבוי דקב"ה ברחימותא סגיאה דהוה ליה עם ישראל אמר לון למעבד ליה בי משכנא כגוונא דרתיכא עלאה דלעילא וייתי דיוריה עמהון הה"ד (שמות כה:8) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ושמענא מאבוי דהכא סתים טעמא דתפילין בהאי [קכט ע"ב] פסוקא.

ת"ח כגוונא עלאה אתעבד מקדש ברתיכוי קדישין ובתר כן אשרי קב"ה דיוריה [p. 397] עמהון. כעניינא דא וכגוונא דא אתערו חבריי' מארי מתניתא בטעמא דתפלין למהוי ההוא גברא דוגמא ברתיכי עלאין רתיכא תתאה רתיכא עלאה למיתי מלכותא דיליה וישרי דיוריה עלויה.

ותנינן אית ביה רזין עלאין ודוגמיהון ואית ביה תלת רתיכין דוגמת עלאין קדישין, רזין דתלת אתוותא דשמהן קדישי עלאין. תלת רתיכין תלתא אתוותא, ארבע פרשיות שליט על ארבע, ועל כך רזא דשי"ן דתלת כתרין ושי"ן דארבע כתרין. תלתא מלכין שליטין בגופא תפלין עלוי קב"ה לעילא. אלין תפלין דרישא.

[p. 398] תפלין דדרועא ארבע פרשיין. לבא רכיב דוגמא דרתיכא תתאה, ותתאה רכיב. עוד תנינן דא רכיבא דדרועא לתתא ולבא רכיב דוגמא דאיהו לתתא ואתמסרון בידיה לאענאה לון כל חילי שמיא. כך לבא הוא רכיב לתתא ואתמסרו בידוי כל אברי גופא. ועילא מניה ארבע פרשיין על מוחא דרישא איהו אבל קב"ה רכיב דאיהו שליטא עלאה מלכא מכלא.

ורוח חכמתא דא הוא כגוונא דמקדשא דכתיב ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, ועלייהו דיוריה דמלכא בארבע אתוון תרין רתיכין. וכהאי גוונא לבא ומוחא, לבא מכאן ומוחא מכאן ועלייהו מדוריה דקב"ה בארבע ארבע פרשיין.

א"ר אלעזר מכאן ולהלאה רזי דכתרי אתוותא ופרשיין בגופייהו ורצעותיהון הלכה למשה מסיני ורמיזא דלהון אתגלי וטעמא דכלא בתלת עשר מכילן דרחמי.

[p. 399] א"ר יהודה אלמלא לא אתינא הכא אלא בדיל רזא דא דיי.

אמרו ליה זכאה חולקך לעלמא דאתי דכל רז לא אניס לך.

אמרו ליה אתינא [קל ע"א] קמיה דמר למנדע רזא דהאי פסוקא ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

אמר פירושא דהאי פסוקא כמה דגלו חברנא מארי מתניתין, דכד נשמתא ייתי בההוא גופא קדישא דילה הא מילייא על חייביא דיקומון ויכשרון עובדין ויתן להו מזיוא יקרא דיליה דינדעון ויתובון ויזכון זכותא שלימתא. וכד חמא שלמה דא הוה תוה סגי ואמר (קהלת ח:10) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו, שיבאו ויחיו ממקום קדוש.

ותנינן א"ר אבא א"ר יוחנן כתיב (ירמיה יג:23) היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו. כך הרשעים שלא זכו לשוב בעולם הזה ולהקטיר [p. 400] מעשים טובים לעולם לא יקטירו בעולם הבא.

ראה מה כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, שרוצה לעשות להם נשמה לגופם ולקרבם בתשובה כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אמר רבי אלעזר תא חזי מה כתיב, ותלד לו את זמרן ואת יקשן, הרבה מעשים רעים עד שנגרשים מן העולם דכתיב וישלחם מעל יצחק בנו, ועליהם נאמר (דניאל יב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו', ועל האחרים נאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.

[p. 401] א"ר יהודה האי משמע כל פרשתא ומשמע דאותו זמן נאבד שם הנשמה אברהם ובמקומו נקראת יצחק כדקאמרן, הה"ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי, עם ידיעת החי שהוא חי העולמים לדעת ולהשיג מה שלא השיג בעולם הזה הה"ד (ישעיה יא:9) כי מלאה הארץ דעה את יי'.