מדרש הנעלם, פרשת תולדות

[זהר ח"א קלד ע"א] [p. 402] ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.

רבי יצחק פתח (שיר ז:14) הדודאים נתנו ריח וגו'. ת"ר לעתיד לבא הקב"ה מחיה את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו בנין עפר כמות שהיו בתחלה שנבראו מעפר ממש דבר שאינו מתקיים הה"ד (בראשית ב:7) וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה. באותה [קלד ע"ב] שעה יתנערו מעפר מאותו הבנין ויעמדו בבנין מקויים להיות להם קיומא הה"ד (ישעיה נב:2) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, יתקיימו בקיומם ויעלו מתחת לארץ ויקבלו נשמתם בארץ ישראל. באותה שעה יציף קב"ה כל מיני ריחין שבג"ע עליהם הה"ד (שיר ז:14) הדודאים נתנו ריח.

אמר ר' יצחק אל תקרי הדודאים אלא הדודים, זהו הגוף והנשמה שהם דודים ורעים זה עם זה.

רב נחמן אמר דודאים ממש, מה הדודאים מולידים אהבה בעולם אף הם מולידים אהבה בעולם. ומאי נתנו ריח. כשרון מעשיהם לדעת ולהכיר לבוראם.

[p. 403] ועל פתחינו, אלו פתחי שמים שהם פתוחים להוריד נשמות לפגרים. כל מגדים, אלו הנשמות. חדשים גם ישנים, אותם שיצאו נשמתם מהיום כמה שנים ואותם שיצאו נשמתם מימים מועטים וזכו בכשרון מעשיהם להכנס בע"ה, כלם עתידים לירד בבת אחת להכנס בגופות המוכנים להם.

אמר רבי אחא בר יעקב בת קול יוצאת ואומרת חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, צפנתי אותם באותם העולמות. לך, בשבילך, בשביל שאתה גוף קדוש ונקי.

ד"א הדודאים נתנו ריח, אלו מלאכי שלום. נתנו ריח, אלו הנשמות שהם ריח העולם. מאי נתנו. שבקו, כד"א (במדבר כא:23) ולא נתן סיחון את ישראל. דתאנא אמר רבי יהודה שלש כתות של מלאכי השרת הולכים בכל חדש ובכל שבת ללוות לנשמה עד מקום מעלתה.

ובמאן נוקים על פתחינו כל מגדים.

אמר רבי יהודה אלו הן הגופות שהם עומדים בפתחי קברות לקבל נשמתן ודומ"ה נותן פתקא דחשבנא והוא מכריז ואומר רבונו של עולם חדשים גם ישנים, אותם שנקברו מכמה ימים ואותם שנקברו מזמן מועט כלם צפנתי לך למיפק להו בחושבנא [קלה ע"א].

אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים להשרות שכינתו עמהם [p. 404] והכל ישמחו באותה שמחה הה"ד (שם קד:31) ישמח יי' במעשיו.

אמר רבי יהודה עתידים הצדיקים באותו זמן לברא עולמות ולהחיות מתים.

א"ל רבי יוסי והתנן (קהלת א:9) אין כל חדש תחת השמש.

א"ל רבי יהודה ת"ש. בעוד שהרשעים בעולם וירבו כל העולם אינו בקיום, וכשהצדיקים בעולם אזי העולם מתקיים ועתידים להחיות מתים כדקאמרן (זכריה ח:4) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים כדכתיב לעיל.

[p. 405] באותו זמן ישיגו הצדיקים דעת שלימה. דאמר רבי יוסי ביומא דיחדי קב"ה בעובדוי זמינין אינון צדיקייא למנדע ליה בלבהון וכדין יסגי סכלתנו בלבהון כאילו חזו ליה בעינא הה"ד (ישעיה כה:9) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו', ושמחת הנשמה בגוף יתר מכלם על שיהיו שניהם קיימים וידעו וישיגו את בוראם ויהנו מזיו השכינה. וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא הה"ד ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אלו הם תולדות השמחה והשחוק שיהא בעולם באותו זמן. בן אברהם, היא הנשמה הזוכה לכך ולהיות שלימה במעלתה. אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה בעולם.

אמר רבי יהודה לרבי חייא הא דתנינן דעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא מאי היא.

[p. 406] אמר ליה עד לא אזלית קמי אינון מלאכין קדישין מארי מתני' הכי שמיע לי. כיון דשמעית הא דאמר רבי אלעזר אתישבא בלבאי, דאמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים לעתיד לבא כהאי דכתיב (שמות כד:11) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ודא הוא דתנן ניזונין. ואמר רבי [קלה ע"ב] אלעזר באתר חד תנינן נהנין ובאתר חד תנינן נזונין, מאי בין האי להאי. אלא הכי אמר אבוי הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כ"כ, אבל הצדיקים שזכו נזונין עד שישיגו השגה שלמה, ואין אכילה ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה. ומנא לן הא. ממשה דכתיב (שמות לד:28) ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. מ"ט לחם לא אכל ומים לא שתה. מפני שהיה נזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה, וכהאי גוונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא.

[p. 407] א"ר יהודה סעודת הצדיקים לעתיד לבא לשמוח בשמחתו הה"ד (תהלים לד:3) ישמעו ענוים וישמחו.

רב הונא אמר מהכא (שם ה:12) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו.

א"ר יצחק האי והאי איתא לעתיד לבא.

ותאנא אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבא וזו היא השתיה והאכילה ודאי דא היא.

[p. 408] אמר ר' יהודה ברבי שלום א"כ מהו לויתן ומהו השור דכתיב (איוב מ:20) כי בול הרים ישאו לו.

אמר רבי יוסי והא כתיב (ישעיה כז:1) בעת ההיא יפקוד יי' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. הא הכא תלתא, אלא רמז הוא דקא רמז על מלכוותא.

אמר רבי תנחום לית למימר על מה דאמרו רבנן, ודאי כך היא.

אמר רבי יצחק אנא הוינא קמיה דרבי יהושע ושאילנא האי מלה. אמרנא האי סעודתא דצדיקיא לעתיד לבא אי כך הוא לא אתיישבא בלבאי, דהא אמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים לעתיד לבא כהאי גוונא [קלו ע"א] דכתיב (שמות כד:11) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. אמר רבי יהושע שפיר קאמר רבי אלעזר וכך הוא.

עוד אמר רבי יהושע האי מהימנותא דאמרו רבנן לרובא דעמא דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן וההוא תורא ולמשתי חמרא טב דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו דכתיב (ויקרא כו:5) ואכלתם לחמכם לשובע. דאמר ר' זירא כל מיני פיתוי פתה הקב"ה לישראל להחזירם למוטב ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ואכלתם לחמכם לשובע, ובקללות ואכלתם ולא תשבעו ודא קשיא להו מכלהו. מ"ט. דכתיב (שמות טז:3) מי יתן מותנו ביד יי' בארץ מצרים וגו'. אמר ר' זירא מלמד דמשום האכילה [p. 409] מסרו נפשם למות בידו. כיון שראה הקב"ה תאותם אמר להם אם תשמעו לקול המצות ואכלתם לשובע, כדי להניח דעתם. כה"ג חמו רבנן דגלותא אתמשך אסתכמו על קראי דאוריית' ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה דזמין קב"ה למעבד להו ועל דא רובא דעמא סבלו גלותא בגין ההיא סעודתא.

אמר רבי יוחנן לית לן לסתור מהימנותא דכלא אלא לקיימא ליה דהא אורייתא אסהידת עלוי דהא אנן ידעין מהימנותא דצדיקיא וכסופא דלהון מאי היא דכתיב (שיר א:4) נגילה ונשמחה בך, ולא באכילה, נזכירה דודיך מיין. וההיא סעודתא דזמינין בה יהא לן חולק למהני מנה וזו היא השמחה והשחוק. ואלה תולדות יצחק, שיצחקו הצדיקים לעתיד לבא. אברהם הוליד את יצחק, זכות הנשמה מוליד השחוק הזה והשמחה בעולם. [קלו ע"ב]

 

ויהי יצחק בן ארבעים שנה.

רבי אבא בשם רבי יוסי פתח ואמר (שיר א:2) ישקני מנשיקות פיהו וגו'. בכמה מעלות העולם נברא. דתנינן אמר רבי אחא בר יעקב כל שברא קב"ה חוץ ממנו היו בשתוף. ומי אמר רבי אחא [p. 410] הכי חס ושלום. דהא במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא. דאי תימא הכי המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש יאמר שיש שתוף בהם. הא כל אפייא דדהון ודידן שויין.

אמר רבי אבא במלה דא לא יסגי פלוגתא דהא תנן במתניתין דידן דכל דעבד קב"ה עבד כגון גופא ונשמתא. ואי תימא דהא לית גופא למלאכים כך הוא אבל לית אינון יכלין למעבד עובדא עד שישתתף בהו ההיא נשמתא קדישא דהיא סיועא דלעילא. ובהאי גווני כל מאי דעביד אצטריך לההוא סיועא דלעילא מניה.

א"ר יוסי בההיא שעתא דזמין קב"ה לאחיא מתיא והא סופא דכל עקתין בארבעים להוי, וגזר קיים (דברים כה:3) ארבעים יכנו לא יוסיף. סוף הליכתם של ישראל במדבר בשנת הארבעי', ארבעים שנה קודם תחיית הגוף ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל, בשנת הארבעים יקומון הגופות מעפרם, בארבעים נכלא הגשם הה"ד (בראשית ז:12) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח, זמן גאולתם של ישראל בשנת הארבעים הוא ובחמשי אתי ישוב עלמא דהיא היובל. החזרת [קלז ע"א] הנשמה לגוף בשעת הארבעים שהמתינה לו בארץ ישראל הה"ד ויהי יצחק בן ארבעים שנה שהמתין לגוף, [p. 411] בקחתו את רבקה בהכנסתה בגוף המזומן לו. באותה שעה בהכנסתה בו אין תאותם וכסופם אלא ליהנות מזיו השכינה וליזון מזיוה הה"ד (שיר א:2) ישקני מנשיקות פיהו.

אמר רבי אבא ישקני, יפרנסני שאין פרנסתן אלא ליהנות וליזון מזיוה של מעלה.

אמר רבי יוסי סופיה דקרא מוכח דכתיב כי טובים דודיך מיין.

בת בתואל, בת בתו של אל. רב הונא אמר לא כך הוא ואנא הוית בכרכי הים ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא, בתואל רמאה. שאלית עליה אמרו הוא כרישא דחויא דאיהו רמאה וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי.

[p. 412] דתאנא א"ר שמעון ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי. משום דאיהו רמאה ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי והוא ליהוי עקרא דגופא אתבני מניה הה"ד בת בתואל הארמי.

ותאנא א"ר שמעון הוא רמאי ומעולם רמאי ושכן יצר הרע דאיהו רמאי הה"ד בת בתואל הארמי, גרמא רמאה.

מפדן ארם, מצמד רמאין, כדתנן פדנא דתורי שהוא צמד. אחות לבן, אחות יצר הרע הארמי. כדתנן בתחלה שהיה מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט, לעתיד לבא שלא יהא מנוול אלא כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה וקראן לבן. עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם.

[p. 413] ת"ש דהכי אנן אוקימנא במתניתא, שתי בנות לוט שהן שתי כחות הגוף המעוררות ליצר הרע. עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו [קלז ע"ב] נקרא לבן ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הה"ד (בראשית כט:16) וללבן שתי בנות.

אמר ר' יוסי כך הוא. תמן כתיב בכירה וצעירה והכא כתיב גדולה וקטנה.

אמר רבי יוסי אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה משמע דכתי' שם הגדולה לאה, שלאה מכחה ומרשעתה, ושם הקטנה רחל, שאין בה כח המתעורר כד"א (ישעיה נג:7) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה.

אמר רב הונא יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה. בתחלה לוט מקולל מנוול, עכשיו לבן מלובן שאינו מנוול בניוולו כבראשונה. בתחלה [p. 414] שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה, ועכשיו שם הגדולה לאה, לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים. והקטנה רחל כדקאמרן ולא כמות שהיו בראשונה.

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק ליי' לנכח אשתו כי עקרה היא.

אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה. מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה. מה כתיב. ויעתר לו יי' ותהר רבקה אשתו, כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה.

אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן, ועוד דהא קרא קאמר דקב"ה עביד.

א"ר אחא כך הוא, דקב"ה אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא, אלא לההוא זווגא בלחודוי, ואתערותא ההיא אתערותא [p. 415] דקב"ה ליהוי הה"ד (יחזקאל לו:26) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. מהו לב בשר. אמר ר' יהודה לב להוציא בשר ולא לדבר אחר. [קלח ע"א]

רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה. א"ל רבי יצחק תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא.

א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי בי' הה"ד (ישעיה יא:9) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'.

אמר רבי שמעון הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה.

[p. 416] רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא ובגין כך כתיב (דברים ו:5) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך, דהוא עקרא דכלא.

כד אתא רב כהנא אמר הכי אמרי' משמיהון דמארי מתניתא, תרי בנייני' דגופא אינון כבדא ולבא. דאמר רבי שמעון אמר ר' יהודה כבדא ולבא אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי. מנהגא דרישא מוחא אבל דגופא אינון תרין וקדמאה הוא כבדא תניינא לבא. והיינו דכתיב בפרשתא ויתרוצצו הבנים בקרבה, אלין תרין בנייני דגופא.

מ"ט ויתרוצצו. משום דלבא אתנשי מניה יצר הרע.

ויתרוצצו, וישלו מבעי ליה.

אלא אמר רב הונא ויתרוצצו, וישברו, כלומר נשבר כחם וחילם.

[p. 417] אמר רבי יהודה הגוף מהו אומר. אם כן למה זה אנכי, ולמה נבראתי. מיד ותלך לדרוש את יי'.

ויאמר יי' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים וגו'. אלו השני גאים הכבד והלב.

רבי יוסי אמר המוח והלב.

רבי יהודה אמר המוח אין בכלל זה משמע דכתיב בבטנך והמוח אין בבטן אלא בראש.

ושני לאמים וגו' ורב יעבוד צעיר, זהו הכבד שהוא רב וגדול והוא משמש לפני הלב. דאמר ר' יהודה הכבד קולט הדם ומשמש בו לפני הלב. [קלח ע"ב]

ויצא הראשון אדמוני. אמר רב כהנא הכבד הוא הראשון והוא אדמוני. למה הוא אדמוני. על שהוא בולע הדם תחלה.

ר' אליעזר אומר למה נקרא שמו ראשון. על שהוא ראשון לבלוע הדם מכל המאכל והוא ראשון לדם אבל לא ליצירה. ובמאן נוקים ורב יעבוד צעיר. על שהוא רב וגדול בשעורו מן הלב והוא עובד ללב.

אמר רבי אבא למה אתא פרשתא דא. אלא לאחזאה לבני עלמא דאע"ג דההיא שלימותא ליהוי בארעא ארחיה וטבעיה דעלמא לא אשתני.

[p. 418] רבי ייסא אמר בא וראה הכבד הוא הצד ציד והוא ציד בפיו והלב הוא החושב והוא יושב אהלים הה"ד ויזד יעקב נזיד, חושב מחשבות נושא ונותן בתורה.

ויזד יעקב נזיד. רבי בא בשם ר' אחא אמר לעולם טבעו של עולם אינו משתנה. בא וראה מה כתיב, ויזד יעקב נזיד כד"א (שמות יח:11) אשר זדו עליהם ותרגומו דחשיבו, כלומר הלב חושב ומהרהר בתורה בידיעת בוראו. מה כתיב. ויבא עשו מן השדה והוא עיף, הכבד שדרך טבעו לצאת ולצוד ציד בפיו לבלוע ואינו מוצא נקרא עיף, והוא אומר ללב עד שאתה מהרהר בדברים אלו בד"ת הרהר באכילה ובשתיה לקיים גופך הה"ד ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי כן דרכי לבלוע הדם ולשגר לשאר האברים. כי עיף אנכי, בלא אכילה ושתיה. והלב אומר תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך הה"ד מכרה כיום את בכורתך לי, קונמיתא דתאיבא. עד שהלב מהרהר וחושב במאכל בולע הכבד דאלמלי ההוא כסופא והרהורא דלבא במאכל לא יוכלו הכבד והאברים לבלוע. [קלט ע"א] דאמר רבי יוסי כן דרך העבדים שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.

[p. 419] אמר רבי יוסי כתיב לאחר כן ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. מהו עדשים סגלגלין כגלגלתא וגלגלא סביב לעלמא ולא אתנשי מארחיה, כך הוא ב"נ בההוא זמנא, אע"ג דכל ההוא טיבו ויקר ושלימותא ליהוי ארחיה דעלמא למיכל ולמשתי לא יתנשי.

 

מתניתין. תנן ארבע רוחות העולם מנשבן ועתיד קב"ה להתעורר רוח אחד לקיים הגוף שיהא כלול מד' רוחות הה"ד (יחזקאל לז:9) מארבע רוחות באי הרוח. בארבע לא כתיב אלא מארבע רוחות העולם שיהא כלול מארבעתם. ותאנא אותו הרוח הוא רוח המוליד הוא הרוח האוכל ושותה ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה.

[p. 420] רב נחמן אמר ואריכות ימים.

אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא.

א"ל לא דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות קבוץ גליות קודם לתחיית המתים ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם. מנ"ל. דכתיב (תהלים קמז:2-3) בונה ירושלם יי' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם. בונה ירושלם תחלה ואחריו נדחי ישראל יכנס והרופא לשבורי לב אחרון על הכל.

תנן מ' שנה קודמין קבוץ גליות לתחיית המתים כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה. האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו. אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על שונאיהם של ישראל ואשרי הנמלט מהם דכתיב [קלט ע"ב] (דניאל יב:1) בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר.

ר' יהודה אמר מהכא (שם:10) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים.

[p. 421] ר' יצחק אמר מהכא (זכריה יג:9) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. ובאותם הימים יהיו ימים אשר יאמרו אין לי בהם חפץ ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים ארבעים שנה.

רב הונא אמר ת"ח כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו' אשר לא שמעו בקול יי' כהאי גוונא הכא.

אמר רב יוסף כל אלין חד מלה אמרו ולסוף ארבעים שנה שהצרות יעברו והרשעים יכלו יחיו המתים שוכני עפר. מ"ט. משום דכתיב (נחום א:9) לא תקום פעמים צרה ודי להם במה שעברו. ומזמן תחיית המתים יתיישב עלמא בישובו הה"ד ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ר"א בן ערך הוה יתיב והוה קא מצטער בנפשוי טפי. עאל לקמיה ר' יהושע. א"ל נהורא דבוצינא דעלמא למה אנפוי חשיכין.

[p. 422] א"ל חיזו ודחילו סגי עאל בי דהא אנא חמי מה דאתערו חברנא מארי מתניתא דשראת עלייהו רוח קדישין, וההוא דאתערו דבשתיתאי יהא פורקנא שפיר אבל אנא חמי אורכ' יתרא על אינון דיירי עפרא דבאלף שתיתאי לזמן ארבע מאות ותמניא שנין מניה יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון, ובגיני כך אתערו חבירנא על פסוקא דקרא לון בני ח"ת, ח"ת דיתערון לח"ת שנה והיינו דכתיב (ויקרא כה:13) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, כשישתלם הזא"ת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו, אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו.

עוד א"ר יהושע לא תקשי לך האי דהא תנינן שלש כתות הן של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. [קמ ע"א] צדיקים גמורים יקומון בקימה של מתי א"י מהיום כמה שנים שהם קודמים בתחלה בשנת הארבעים של קבוץ גליות, והאחרונים כלם לזמן ארבע מאות ושמנה שנה לאלף הששי כדקאמרן.

[p. 423] מאן יזכה להאי ארכא מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא ועל דא אצטעירנא בנפשאי.

אמר ליה רבי הא תנינן (בראשית א:3) יהי או"ר יהי ר"ז.

חזר ואמר בתשובה יתקדם כלא.

אמר רבי יהושע אי לאו דאמרת הכי אחסימנא פומין למצפי פורקנא כל יומא דכתיב (ישעיה לג:6) חסן ישועות. מהו ישועות. אלו המצפים ישועות בכל יום.

מאי הוא דעתוי דרבי אלעזר. היינו דכתיב (דניאל יב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, משמע דכתיב מישני, אלו הם הצדיקים הנקדמים בתחייתם קודם זה.

וכמה שנים הם נקדמים.

רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים.

[p. 424] רבי יצחק אומר רד"י שנה דכתיב (במדבר כד:19) ויר"ד מיעקב וגו', יר"ד שנה נקדמים הצדיקים לשאר כל אדם.

רב נחמן אמר לפי השיעור שנבלה בעפר.

א"ל רבי יוסי אם כן הרבה תחיות יהיו, אלא כל יהיו באותו הזמן והאי דאתמר בחזו"ן (דניאל י:1) ואמת הדבר וצבא גדול.

 

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם.

רבי אבהו פתח (שיר א:12) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. דתנינן ארבע תקופו' וארבע זמנים משונים זו מזו יעברו הצדיקי' לעתיד לבא. האחד אותו זמן ישגא החכמה בעולם וישיגו השגה מה שלא השיגו בזה העולם. דתנינן אמר רבי פנחס השגת הצדיקים לעתיד לבא יותר ממלאכי השרת דכתיב (ישעיה יא:9) כמים לים מכסים. השני תתעסקון.