מדרש הנעלם, פרשת ויצא

[זהר חדש, כז ט"ב] [p. 425] ידע מה בחשוכא אע"ג דנהורא עמיה שרי והיינו דכתיב (ירמי' כג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי'.

ומי אר"י הכי. והא אמרן דהא חכמתא הוה בסמיכותא דקראי בכל מה דאיתמר והאידנא פשיטותא דקראי צריכנא דאברהם הוה ויצחק הוה ויעקב הוה.

א"ל אע"ג דהוו חכמתא דקראי אסתכלנא למנדע.

 

רבי יצחק פתח (תהלים טו:1-5) מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו'. מאי משמע.

א"ר יהודה בר רבי יוסי אלין עשרה אינון כנגד עשרת הדברות שעתידין בניו של יעקב לקיים במקום ההוא.

[p. 426] א"ר יוסי והא חד סר אינון.

א"ל לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה חד מלה אינון, דכל המרגל בחברו מיד עשה עמו רעה. לא רגל בלשונו לא עשה עמו רעה.

וכי מאן שויא לאלין כנגד עשרת הדברות.

אמר רבי יהודה כלהו עשרת הדברות משתמעי מינייהו. הולך תמים כנגד אנכי יי' אלהיך, מלמד שצריך אדם לקבל עליו אימת עול מלכות שמים ואין לו רשות להרהר במה שאינו יכול להשיג משמע דכתיב אנכי יי' אלהיך סתם [כז ט"ג]. כתיב הכא הולך תמים וכתיב התם תמים תהיה עם יי' אלהיך, ואין לך רשות להרהר על מה שלא הורשית.

[p. 427] ופועל צדק כנגד לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תשתחוה להם ולא תעבדם. מכאן א"ר יהודה אין דבר עומד כנגד חילול יי'. מנ"ל. ממסית דכתיב ידך תהיה בו בראשונה להמיתו. למה. כי בקש להדיחך מעל יי' אלהיך. ואי קטיל ליה נקרא צדיק מקנא ופועל צדק וזהו ופועל צדק.

ודובר אמת בלבבו כנגד לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא.

א"ר יהודה לית אינון כסדרן ואע"ג דלית אינון כסדרן לית לן בה.

לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה כנגד לא תענה ברעך עד שקר.

וחרפה לא נשא על קרובו כנגד מחלל שבתות בפרהסיא.

[p. 428] ר' יוסי אומר כנגד לא תגנוב דכתיב אם זרחה השמש עליו.

נבזה בעיניו נמאס כנגד לא תרצח. מאן דאיהו נבזה בעיניו לא יעביד קטטה דיקטול ולא יקטלוניה.

ואת יראי יי' יכבד כנגד כבד את אביך ואת אמך.

א"ר יוסי על הכל חייב אדם לכבד אביו ואמו, יצא מכלל זה אם יאמרו לו לעבור על דברי תורה או לעבוד ע"ז שאינו חייב בכבודם ולפי' ואת יראי יי' יכבד.

נשבע להרע ולא ימיר כנגד לא תנאף דהא אם יצרו בעי לשלטאה עליה יטיל שבועה על יצרו כבועז דאמר (רות ג:13) חי יי' שכבי עד הבקר.

[p. 429] כספו לא נתן בנשך האי הוא כנגד לא תגנוב דאי הוא לא אוזיף ברביתא ודאי לא יזיל ויגנוב.

ושוחד על נקי לא לקח כנגד לא תחמוד.

א"ר יוסי בן קיסמא כנגד אלו נאמר ביעקב עשרה אחרים דכתיב ויפגע במקום, וילן שם, כי בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים, עולים ויורדים בו. הא עשרה.

 

ד"א ויפגע במקום.

רבי בו פתח (שיר א:6) אל תראני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. הא אתחזר על יעקב דשלטנא דיעקב בקדמיתא הוה שמשא ואתחזר ההוא שולטנא לעשו ואתעבר מניה. ויעקב אמר אל תראוני שאני שחרחורת דהא אתייהיבת לי שלטנא דסיהרא דהיא אוכמא לעידנין וזמנין. ששזפתני השמש, דאתעבר מני שלטנא דשמשא. [p. 430] בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים, זהו עשו דכתיב וישטום עשו את יעקב. שמוני נוטרה את הכרמים דכתיב הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. כרמי שלי לא נטרתי דכתיב ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי.

 

ויפגע במקום.

רבי יצחק אמר באיזה מקום פגע. במקום שעתיד לעמוד בית המקדש והתפלל שם.

רבי יהודה אומר היום היה גדול ורצה להלוך ולא יכיל.

[p. 431] א"ר יוסי התפלל באותו מקום והתחיל להתרעם לפני קונו על דאתעבר מניה ההוא שולטנא דשמשא הה"ד וילן שם כד"א וילונו העם, לשון תרעומות. ולמה. מפני כי בא השמש דאתעבר מניה ואתייהיבת לעשו. מה עשה יעקב. התחיל בוכה. מיד ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כדי לצער נפשו. כיוצא בדבר ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה.

ויקח מאבני המקום. א"ר יוסי אבן אחת [כז ט"ד] ממש היתה משמע מאבני ולא אבני כד"א מבנות הכנעני ולא אמר אלא אחת הה"ד אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אחת מהן.

 

[p. 432] רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא והוה מרחיש בשפוותיה ובכי. חזר לאחורוי רבי זירא. אמר לשמשיה מאי האי דמר יתיב ובכי.

אמר תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי ולא יכילנא.

עד דהוו יתבי חמון ליה דעאל לאדריה. עד דנחת הוה קליה אזיל בביתא ובכי. שמע דהוה אמר אבנא אבנא, אבנא קדישא, עילאה על כל עלמא בקדושתא דמארך. זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותבא גולמי מסאבין עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך, ווי לעלמא בההוא זמנא.

נחת ויתיב בסולסלניה [כח ט"א]. א"ר זירא לשמשיה זיל ואימא ליה למר אי איעול קמיה.

עאל שמשיה אמר הא רבי זירא הכא.

לא אשגח ביה ולא זקיף עינוהי. לבתר אמר רבי זירא ליעול ואת תיב לבר.

עאל ר' זירא וארכין ברכוי ויתיב קמיה. חמא ר' אלעזר בטש ברגליה אמר קום מהתם ותיב כארחך.

קם ויתיב כארחיה. א"ר זירא האי דמר דהוה בכי מאי חזא.

אמר ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא חזינא ההוא [p. 433] אבנא יקירא קדישא דמינה אשתיל עלמא וההוא אבנא הוה דשוי יעקב רישיה עלה. וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא והוה רישיה משקעא בתהומא רבא היך יכיל יעקב לנענעה לה. אלא ההוא אבנא זוייתיה משקען בתהומא רבא ורישיה אתמגוס בבי מקדשא ועלה קדש קודשין ושכינתא יקרא עילאה עלה הה"ד משם רועה אבן ישראל. ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה. כד אתא יעקב קרא ההוא שמא קדישא ונסבה מכאן ושויה בההוא אתר דקדש קדשין הוה תמן.

[p. 434] אמר רבי זירא אנא שמענא בשם ר' בו דאמר רזא דמלה בהאי ולא אדכרנא.

א"ר אלעזר אי רבי זירא דעתי אחיס עלך ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא, דכתיב ויקח מאבני המקום, אחת מאבני המקום. מאיזה מקום. ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם הה"ד (איוב יד:19) אבנים שחקו מים. האבן הזאת היתה עיקר לכלם והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש, ויעקב לא עלה כוונתו על שום אחת מהן אלא עליה משום דרמיזא ליה רמיזא. מה היא הכל אשתיל מינה כך יעקב כל עלמא אשתיל מניה. באותה שעה ויקח מאבני המקום, שהיא עיקר כל העולם, וישם מראשותיו, שם בלבו שהיא מראשותיו דוגמת זה כזו. מיד וישכב במקום ההוא, כלומר נתישבה דעתו באותו מקום. וסימן ידוע לקח אמר זו היא דוגמא שלי ואם לזו תהיה שום מעלה בידוע שיהיה לי מעלה ועל כך שם לבו עליה ונדר נדר דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, כלומר אם האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, מיד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, נדר המעשר.

[p. 435] א"ר זירא הא ודאי שמענא.

א"ל על האי אתקרי אבן ישראל כלומר נקראה כך על שמו על שנתן לבו ועיניו עליה. והקב"ה עשה אותה בית עולמים ושם היתה שכינתו. ועל דא בכינא דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבת עממיא ופגרי מיתייא. מאן לא יבכי ווי לעלמא ווי לההוא זימנא ווי לההוא דרא.

בכה כדבקדמיתא אתנח ואשתיק. לבתר חזר ואמר ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא כד אתער מלכא דעלמא.

בכה רבי זירא אמר מלאכא קדישא ידע דין יאות הוא למבכי עלה. זכאין אתון צדיקיא דאתין קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

פרשתא יח

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנא מלאכי אלהים עולים ויורדים בו.

רבי פתח בהאי קרא (שיר ד:4) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. אמר רבי כל הדברים יכלו והתורה לא תכלה ואין דבר חביב לפני הקב"ה כמו התורה ולומדיה. דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת [p. 436] לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, זהו יינה של [כח ט"ב] תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא.

קם רבי בא על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני. מהו מששת ימי בראשית.

א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון. כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

ותאנא אמר רבי יהודה רזא אורייתא לחכימין אתיהיבו לאינון דאתעסיקו באורייתא תדיר.

ותני רבי יהודה כל מאן דהוא עסיק באורייתא כל צרכו סלקין ליה לנשמתיה לעילא בשעתא דאיהו נאים בשינתיה ואולפין ליה מעומקי תורה ומינה דובבן ומרחשן שפוותיה ביממא הה"ד (שם ז:10) דובב שפתי ישנים.

[p. 437] א"ר יצחק כל המתעסק בתורה לשמה כשהוא ישן בלילה נשמתו עולה ומראין לה אותן הדברים העתידין להיות בעולם.

רבי יוסי הוה יתיב ועסיק באורייתא. אתא לגביה רבי אבא. א"ר יוסי הא מאריה דשמעתא אתא.

קם קמיה יתבו ואתעסקו באורייתא. עד דהוו יתבי רמש ליליא. יתבו ואתעסקו בה עד פלגות ליליא. אדמיך רבי אבא ורבי יוסי הוה יתיב. חמא לרבי אבא דאנפוי מסמקי טפי והוא חייך וחמא נהורא רבא בביתא.

א"ר יוסי שמע מיניה דשכינתא הכא.

ארכין עינוי יתיב תמן עד דהוה סליק שחרותא דצפרא ונהורא הוה נהיר בביתא. עד דזקף עינוי חמא צפרא ואתחשך ביתא. איתער רבי אבא ואנפוי הוו נהירין ועינוי חייכין. אחיד ביה רבי יוסי.

א"ר אבא אנא ידענא מה את בעי. חייך רזין עלאין חמית ובשעתא דאחיד נשמתא דילי מארי דאפייא סליק לה לאדרין רברבין ועילאין וחמית נשמתהון דשאר צדיקיא דסלקי תמן ואמר לון זכאין אתון צדיקיא דבגיניכון אנא אתבני בבניינא קדושא דשמא יקרא לאענאה לחילוי דמלכא עילאה. וחמית אורייתי דהוה מנחא תמן תלי תלים [p. 438] כמגדלא רבא ובגיני כך חדינא בחולקי וחייכין עינאי.

א"ר יצחק אל תתמה על הא דרבי אבא דהא קרא אסהיד כך דתנינן עשה הקב"ה לזה הממונה תחתיו ותלה ממנו כל שאר הצבאות כהאי צואר שכל הגוף תלוי ממנו. ובשעה שהצדיקים עוסקים בתורה הקב"ה בונה עצמו ונותן שמו בקרבו להגיע לכל ולהספיק לעולם מטובו של מקום, וכשאין הצדיקים עוסקין בתורה הקב"ה נוטל שמו מקרבו ואזי העולם חסר והוא אינו במעלות היכולת. מנ"ל. דכתיב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות. אם מרבים ומגדלים הצדיקים תורה כהאי מגדל מיד צוארך בנוי לתלפיות, זהו שהוא צוארו של עולם בנוי בבנין קדוש שכל הפיות תלו ונלאו לדעת השגחתו וזהו תל פיות כד"א ותלה ארץ מצרים. [p. 439] ואז אלף המגן תלוי עליו וכל שלטי הגבורים, אותן הנקראים אלף אלפין וכל הנשאר תלוים עליו וכל השליטין וכל העולמות מלאים מטובו של מקום.

א"ר יהודה והיינו דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, כלומר כשהצדיקים אינם עוסקים בתורה סולם מוצב ארצה ואינו במעלה. זכו הצדיקים ועסקו בתורה ראשו מגיע השמימה, אזי יש לו מעלה וכל טוב לא יחסר ומיד והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו.

מאי בו.

אמר רבי יהודה בשמו של מקום כד"א [כח ט"ג] נגילה ונשמחה בו.

א"ר יצחק בו בההוא ממונה. ומפני מה. דכתיב אחריו והנה יי' נצב עליו, על ההוא ממונה. מפני זה עולים ויורדים בשבילו מפני שמו של מקום שהוא נצב עליו.

[p. 440] א"ר תנחום למה נקרא שמו מלך שלם מכל שאר הצבאות. שאין לך נושא שמו של מקום בקרבו כמו זה.

א"ר יעקב רמזו ליעקב והשיבו על מה שנתרעם לפני הקב"ה, כלומר שאם בניו יזכו לעסוק בתורה ובמצות יש מעלה לזה ומעלה לבניו. לא זכו לעסוק בתורה ובמצות אין מעלה לזה ואין מעלה לבניו הה"ד והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. מלאכי אלהים, אלו בניו של יעקב. זכו עולים. לא זכו יורדים. בו בשבילו. כשיש לו מעלה יש להם.

א"ר יצחק כל שרי האומות עולים או יורדים בשביל זה. כשיש לו מעלה יורדים שרי האומות. כשיש לו ירידה עולים והכל תלוי בבניו של יעקב.

א"ר יהודה בר שלום אין טוב ואין רע בא לעולם אלא בשביל בניו של יעקב.

[p. 441] הגמון אחד בא לרבי אבהו ואמר אית לאתכנפא כל עלמא עלייכו כעל האי גובא לאובדא לכון מן עלמא בשעתא חדא. אומה דא היא לא פלחא למארה כתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה. אי היא סטייא כל עלמא ייבד בגינה.

א"ל והא אתון עבדין לה דתסטי ולא תהך באורחא דכשרא.

א"ל חובתכון עבדין לאתערא לן.

א"ר יהודה שפיר קאמר ההוא הגמון.

 

ת"ר והנה סולם מוצב ארצה, זהו בית עולמים, וראשו מגיע השמימה כד"א מכון לשבתך פעלת יי'. איזהו ראשו. זהו ציון ששם השכינה והכרובים וקדש הקדשים.

א"ר אבא סולם זה סיני שבו ניתנה תורה ושם נגלו מרכבותיו של הקב"ה.

[p. 442] רבי בא בשם ר' יוחנן אמר עוד אית לאסתכלא בהאי קרא כדבקדמיתא, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות. דהא תנינן א"ר שמעון א"ר זירא כל זמן שישראל עסקו בתורה בית המקדש היה קיים הה"ד כמגדל דוד צוארך בנוי, אי מגדלים תורה כהאי מגדל צוארך בנוי. מהו צוארך. זה בה"מ הה"ד ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך, מלמד שבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני.

א"ר יצחק מהו מגדל. אלא מה מגדל דוד מגדל חזק אף המתעסקים בתורה צריכין בנין חזק.

ר' תנחום אמר מגדל דוד. מה דוד היה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו כך המתעסקים בתורה צריכין להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה. מה דוד היה עוסק בתורה לילה ויומם כך צריך האדם להתעסק [p. 443] בתורה לילה ויומם ובעוד שיתעסקו בה ויתגדלו בה כמגדל דוד הצואר בנוי בנין חזק וגדול. ואם לאו אלף המגן תלוי עליו, אלו אלף שנים שיהיו בגלות והדבר תלוי אם יגאלו ואם לאו. זכו בתורה יגאלו באלף שנים. לא זכו, כל שלטי הגבורים.

מאי כל שלטי הגבורים.

א"ר תנחום כל שלטי הגבורים ישתעבדו בהם ולאחר כן יגאלו.

מכאן אמר רבי בא והנה סולם מוצב ארצה, זהו בית עולמים הנצב בבנינו בשביל אותן העוסקין בתורה בארץ. וראשו מגיע השמימה, שהמקדש הוא במעלה גדולה על כל העולם. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, אלו כהני שרת.

ר' אליעזר אומר על שהוא מכוון כנגד ירושלים של מעלה ואותם השומרים ירושלים של [כח ט"ד] מעלה הם שומרים ירושלים של מטה, משמע עולים ויורדים.

[p. 444] מה מעלה יותר יש בו.

א"ר אלעזר זהו דכתיב והנה יי' נצב עליו כמד"א (תהלים קכז:1) אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר והיינו דכתיב והנה יי' נצב עליו, להיות שומר על אותן השומרים.

מהו עליו.

א"ר אלעזר לשמירה כד"א (ירמי' לט:12) ועיניך שים עליו, כך (מ"א ט:3) והיו עיני ולבי שם כל הימים ולעתיד לבא עתיד הקב"ה לחזור לירושלים ולהיות חומה לשומרה כד"א (זכריה ב:9) ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

 

הארץ אשר אתה שוכב עליה.

א"ר יצחק מלמד שקפל לו ארץ ישראל.

א"ר יהודה בהמ"ק ממש היה ועליו נתבשר ועליו היה שוכב משמע דכתיב וישכב במקום ההוא.

[p. 445] א"ר יהודה מן הג' אבות לא נתבשר אחד מהם על בית המקדש אלא יעקב שהוא שלישי מן האבות וכנגד אלו השלשי בנאו ישי דוד שלמה שהוא הג' בנאו.

א"ר יהוד' יעקב שהוא הג' נתבשר, שלמ' שהוא הג' בנה. זה אוהב נשים וזה אוהב נשי'. זה עומד בתומו וזה לא עמד בתומו דכתיב (מ"א יא:4) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו.

ר' יוסי פתח (תהלים מח:3) יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. יפה נוף, זהו ירושלים שהיא מתוק לנפש ומרפא לעצם כמד"א (שיר ד:11) נופת תטופנה שפתותיך.

א"ר יהודה ארץ מצרים כל יופי שבה נוף ותחפנחס היו. נוף היה המשובח מכלם שהיתה בשלש מאות ותשעים וחמש תכשיטין של יופי. וציון גדלה ביופי והדר על נוף.

דא"ר יהודה למה נקרא שמה ציון. מה הציון עומד לנס להסתכל בו. והיתה גדולה ביופי מנוף הה"ד יפה נוף.

[p. 446] משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון, שכל מי שהיה רואה אותה היה שמח.

דתניא א"ר יוסי א"ר חייא מעולם לא נכנס אדם בירושלים והיה עצב לקיים מה שנאמר משוש כל הארץ.

א"ר יצחק כיון ששכב יעקב עליה נתישב דעתו ועלה עליו השכינה ודבר עמו מה שלא היה קודם לכן.

דא"ר יצחק עד שעמד יעקב באותו מקום לא נגלתה עליו השכינה. כיון שראה יעקב כך ידע שהמקום גרם לו והקיץ משנתו ונתיירא שמא דבר אחר היה וישכב כבתחלה. א"ל קב"ה יעקב לא כך הוא אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. ועוד הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ולא אגלה לאומה אחרת וגלוי השכינה על הארץ הזאת לך אתננה ולזרעך ולא לאומה אחרת.

א"ר יוסי מהו אשר אתה שוכב עליה. אלא כשם שאתה שוכב עליה ונבואה עמך כך זרעך הנבואה תהיה מצויה עמהם ולא עם אומה אחרת.

ר' יעקב פתח (ישעי' כו:10) יוחן רשע בל למד צדק. תניא א"ר יעקב ווי שהרשע יוחן בעוה"ז. זה זרעו של עשו הרשע. ומפני מה יש להם חן ורחמים. מפני שזרעו של יעקב לא למד צדק. בארץ נכוחות יעול, זו ירושלים שהיא ארץ נכוחות.

[p. 447] מהו יעול.

א"ר יעקב אוירא דארעא דישראל מחכים ומרמיז נבואה. וזרעו של עשו יעול האויר והנבואה. מפני מה. שזרעו של יעקב לא יראה גאות יי' ואינם עוסקים בתורה וע"כ יוחן רשע ויעול טוב הארץ והנבואה.

ר"י בר' יהושע אמר יוחן רשע, אלו אוה"ע שיש להם ממשלה בעוה"ז מפני שלא למד ישראל צדק. [כט ט"א]