פרשת ויצא

[כז ט"ד] פתח ההוא יודאי ואמר ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון. ויקח לו, לגרמיה ולתקוניה. מקל לבנה, דא רזא דוא"ו דשמא קדישא דאקרי תפארת, דאיהו אחיד בה, ואיהו כגוונא דמקל. לבנ"ה, ב"ן לה"א עילאה סתימאה.

[p. 514] לח, מסטרא דמיא דאקרון חסד. ולוז, מסטרא דיניק לאש דאיקרי גבורה. וערמון, מסטרא דגרמיה וחולקיה, כללא דכל גוונין, דהא יעקב חכימא הוה בערמימותא.

ויפצל בהם פצלות לבנות. בהם, בו הול"ל דהא מקל חד הוה. מאי בהם, בכל אינון ז' [p. 515] דרגין דרמיזין בקרא דלך יי' הגדולה והגבורה אשלים לון באינון קילופין חוורין דקליף בהו סטרא דאש, ואסחר לון לסטרא דמים. הה"ד מחשוף הלבן אשר על המקלות.

ת"ח ז' מקלות רמיזין בהני קראי. ויקח לו יעקב מקל, חד. אשר על המקלות, תרין, הא תלת. ויצג את המקלות, תרין, הא חמשה. יחמו הצאן אל המקלות, הא ז'. ואינון רזא דז' קולות, ואינון רזא דכתיב (משלי ט:1) חצבה עמודיה שבעה. ואינון ז' יומי בראשית דנהרין מראשית דאיקרי חכמה. ואינון ז' סמכין דאקים קב"ה עלייהו עלמא, וכולא ברזא דשמיה קדישא.

[p. 516] ת"ח כד הוה האי מקל בידו דיעקב שלימא, קרי ליה אורייתא מקל. וכד הוה בידייהו דמשה ואהרן, קרי ליה מטה. הה"ד ויקח משה את מטה האלהים בידו, ואהרן נמי אחיד ביה. מה בין האי להאי.

אלא רזא עילאה הוא. כד הוה בידוי דיעקב קרי ליה אורייתא מקל, מסטרא דקל, דהא יעקב קול איקרי, דכתיב הקול קול יעקב, ובקול אחיד דהא דרגיה הוא.

וכד הוה בידייהו דמשה ואהרן דאינון אחידין בנצ"ח והו"ד, דאינון תרין סמכין, איקרי מטה, לישנא דסמכא. דהא על ידיהן אסתמיך עלמא באורייתא דנפיק מבין תרין למודים ואתייהיבא על ידייהו. ועל דאינון סמכין לעלמא באורייתא דנפיק מבין נצ"ח והו"ד, דאחידן בהו, קרא ליה מטה.

ומאן דאחיד באורייתא סמכא ליה ומחזקא ליה על ירכוי דלא יסטי לימינא ושמאלא. זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון לישראל אורייתא לגלאה להו רזין עילאין. עלייהו כתיב, (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כולכם היום.