פרשת אחרי מות

[מח ט"א] סעודתי דשבת, בכל אינון אוכלוסין עילאין. ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום, ליי' היום. תלת זמנין היום כחושבן תלת סעודתי דאתקריאו עונג. ומהו עונג, הה"ד (ישעיה נח:13) וקראת לשבת ענ"ג, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

ובחשבון תלת גליות שאמר משה כנגדן אהי"ה אהי"ה אהי"ה תלת זמנין. אנא אהיה עמכון בגלותא קדמאה, הדא הוא דאמר [p. 631] גלו למצרים, שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תניינא, הה"ד גלו לבבל, שכינה עמהם. ואנא אהיה עמכון בגלותא תליתאה, הה"ד גלו ליון, שכינה עמהם. אהיה רביעאה לא גילה להון, אלא (ישעיה ס:22) אני יי' בעתה אחישנה. זכו, אחישנה, לא זכו, בעתה.

 

אמר ר' פנחס רצה הקב"ה לנסות את ישראל וכו'. ת"ח אם ישיבו לא נשארו בגלות יום א' שלם. [p. 632] אמר ליה בחשאי מהו [מח ט"ב] יום א'.

זהו שאמר מן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וגו'. אם תבו בתיובתא יצאו לזמן היום שאמר הנביא, ואם לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו.

בספרא דרב המנונא סבא, אם לא תבו בתיובתא לא יפקון עד דישתלים שמא דקב"ה יהו"ה.

 

[p. 633] ד"א, ישראל נמשלו ליונה והכנפים למצות. כמו בשעה שהיונה יש לה כנפים והכנפים שלימים לא יש עוף בעולם שיקחה, כך ישראל בשעה שהם שלמים במצות לא יש בכל העולם מי שיוכל להם. כמו שהוא כתוב בפ' בלעם מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יי', ואח"כ זנו אחרי אלהיהם ויחר אף יי' בהם.

ועל דא, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ומהו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, זהו רק רע כל היום דאינון עשו וישמעאל. וזהו (משלי כ:14) רע רע יאמר וגו'.

ועל דא וראית את אחורי, הה"ד השיב אחור ימינו, וכתיב אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם וגו'.

[p. 634] וע"ד בשעה שישראל היו בלב שלם לפני יי' מה היה. פנים בפנים דבר יי'. ואם לאו, בסטרא דאחוריים. וזהו העריות, הה"ד ערות אביך וערות אמך לא תגלה.

ויש אחור מן קדושה, הה"ד (הושע יא:10) אחר"י יי' ילכו, כאריה ישאג. ואתקרי פנים לגבי מטה ואחור לגבי מעלה. ואתקרי חול לגבי מעלה, וקודש לגבי מטה.

וזה בקש משה לידע, זה שהיה פנים לגבי מעלה. ואמר ליה כי לא יראני האדם וחי. ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מן הפנים שהם למטה ונקראו אחורי' לגבי מעלה. ואמר ליה וראית את אחורי. אתה תראה, והם לא יראו. הרי תבין שהיה לגביה אחור ולגבי ישראל פנים. ועל זה אמר לא יראו, ולא אמר לא תראה.

[p. 635] ת"ח בחובא דאדם קדמאה אבדו הפנים עילאין, ובחובא דעגל פנים תתאין, דאתקרי אחור לגבי עילא. ובכל גלות וגלות אבדו, ואיהו רזא רברבא.

וכל דא נרמז בשם יהו"ה. י', פנים עילאין. ה', אחור לגבי י' ופנים לגבי ו'. ו', אחור לגבי ה' עילאה ופנים לגבי ה' תתאה. ה', אחור לגבי ו' ופנים לגבי רזא דלתתא.

ומאי איהו ידו"ד דאתקרי אחור לגבי ידו"ד דלעילא. ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ידו"ד דלעילא אדם עילאה, ידו"ד דלתתא דאיהו תליתאה דאקרי אחור לגבי שמא תניינא ושמא תניינא איהו פנים לגבי דא. ודא הוא המבדיל בין קדש לחול. ואינון תלת בחושבן אהי"ה אהי"ה אהי"ה, תלת זמנין.

 

[p. 636] ד"א, ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליי', היום לא תמצאוהו בשדה. האי קרא אוקמוה חבריא. תחות כפתור עילאה, כפתור די ממנא בכ"ב אתוון, בעיזקא דלעילא לקטין תרין סטרין, חד עיזקא. וההוא עיזקא איהו בריבועא לארבע סטרי עלמא אחידן.

אחידן האי עיזקא מהאי סטרא ומהאי סטרא, דא לימינא ודא לשמאלא. ההוא דימינא סלקא ברישא, וכד איהו זקפא נטיל עמיה שית מאה אלף גוברין, גברין אחידן סייפין על ירכין. הה"ד שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וההוא דשמאלא סלקא לבתר כן, וכד איהו זקפא נטיל עמיה שית מאה אלף מארי דגדפין, אנפין דרחמי. ומתחלפין דימינא בשמאלא ודשמאלא בימינא.

[p. 637] זקפאן לעילא עד דמאטו לחד כהנא דגלי מיומא דאתברי עלמא. כד מטו תמן, נפיק ההוא כהנא רבא וקא מברך לההיא כפתור. כיון דקא מתברכא מתמן מגו עתיקא, סבא דסבין, [מח ט"ג] סיבתא דכל סיבתין, נפיק טלא דבדולחא ונגיד לההוא ראש דכהנא, ואיהו אמלי להאי כפתור. כיון דאתמלייא, אתמלייא בשית סטרין, לשית יומין דשבתא.

כד נחית מסטרא דשמאלא ואקריש לההוא בדולחא, אתעביד כגוונא דבדולחא, דאבן טבא. וכלהו אוכלוסין אתזנו מניה בכל יומא, ומנהון בליליא. אינון דיממא אכלי בגוונא חד, ואינון [p. 638] דליליא אכלי בגוונא אחרא. אינון דליליא אקרון מתברי טורין וטנרין. אלין לקטין מפלגות דליליא עד דיתתקף שמשא, כיון דאתא שמשא לא לקטי. אינון דיממא אקרון ילידי ביתא, טמירי היכלא. לא לקטי אלא בצפרא. כיון דאתי צפרא לקטי כל חד וחד כדקא חזי ליה.

אחרנין אית דלקטי לעידן רמשא, וכל חד וחד כדקא חזי ליה. אינון דליליא עלייהו כתיב ובבקר היתה שכבת הטל. אלין אינון נזלי טלא דמנא לתתאי מחולקא דילהון. האי מנא לא הוה ליה גוון ולא אגליד. אינון דצפרא עלייהו כתיב (קהלת יא:6) בבקר זרע את זרעך. אלין הוי נזלי טלא דמנא לתתאי ויהבי גוון לההוא מנא ומתקא ודובשא.

[p. 639] אינון דרמשא עלייהו כתיב ערב וידעתם. ואינון דליליא הוו נזלי בזמנא חדא מסטרא דאלין. מאן דאשאר מניה עד צפרא כתיב וירם תולעים ויבאש.

 

תלת סטרין גליפין הכא לקביל תלת היו"ם היו"ם היו"ם. תלת ההי"ן ה' ה' ה' ולכולהו תלת אתוון, ואתעבידו תרין עשר כחושבן תרי עשר שעתי דיממא. וכלהו חד וכלהו יום. תלת שבתי אינון, כלהון יומא חד, שבתא דליליא שבתא דיממא שבתא דרמשא. לקבלהון תלת סעודתי, סעודתא דליליא סעודתא דיממא סעודתא דרמשא.

סעודתא דליליא, עד לא אתקדש יומא מתתקני אוכלסין כלהו. תלת קסירין עאלין גו נהרי דאפרסמונא, אתסחיין בטסירו דוורדי גליפן. מתעברן גו נהר דינור, וסלקין מתמן בקומי. כיון דסלקין לסטר חוורא, אתסחיין אינון וורדין, סהדו סהדין דשבת בראשית. כולהון דליליא קריטין, לסטר חד לשית שית סטרין.

[p. 640] כד בעא יומא לאתקדשא, קל שופרא אתנגיד מלעילא לתתא, וההוא קלא חולקא דעמא דישראל איהו. בגין דלית קדושא בר כד אשתמע ההוא קלא, וכדין ידיע דאתקדש יומא.

סנדלפון נזירא פרישא אתעטרא בעטרוי גליפין, רשימאן באתוון דאקרי גלגולא דחד ותרין ותלת וארבע וחמש ושית. ואינון אתוון אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וכו'.

[p. 641] כדין בוא"ל, רב אסוון דאקרי רפאל, אל נא רפא נא, בעותא דקאמר מהימנא דמארוי, ואתר דא אסי למרים. נ"א נ"א הוא בוא"ל באתוון רשימאן דאל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. בי"ת וא"ו אל"ף למ"ד דא הוא בוא"ל. האי רב אסוון אסי לכלהו אוכלוסי, ומעבר מנייהו זיוא דחשוכא דהוה מקרבא גבייהו שאר יומי.

בההוא שעתא מתערי תרין רוחין עילאין, חד מסטרא דאור וחד מסטרא דחשך. ואינון מיכאל גבריא"ל, מתגלפאן לשתין רבוא אכלוסין דשלטן בההוא ליליא. ואתעתדן חד לימינא וחד לשמאלא. לכל חד וחד פתורי אתתקנן, בתר דאתחזון כל פתורי דלתתא בהיכלא ידיעא.

[p. 642] כל אוכלוסין דלעילא אית לון דוכתין פרישן בהאי ליליא, וכל חד רב ויקירא בדוכתיה על כל שאר חילוי. ואינון חיילין ממנן תחות ידוי. מאינון חילוי מתפרשן תרין עילאין די בהו ונטלי פתורא חד מימינא וחד משמאלא. וכל פתורא דלא איתקרב בין [מח ט"ד] תרין אלין לאו איהו פתורא דשבתא, ולאו איהו פתורא דקמי מלכא קדישא.

וכד אינון אתתא ובעלה בחדווה, כדין ההוא פתורא מתעטרא. כד אתקריב ההוא פתורא בשית נהמי דההוא מנא בההוא סטרא, ושית נהמי דההוא מנא בהאי סטרא, דא איהו פתורא דמתעטרא בעטרוי. אינון תרין דנטלין פתורא אצטריכו לנטרא פתורא דלא יתערבו נהמי שית דהאי סטרא ושית דהאי סטרא. כיון דהאי פתורא אתקריב קמי ההוא רב ועילאה מינייהו, כדין נטיל חד מהאי סטרא וחד מהאי סטרא וקא מברכא עלייהו. כל חד אמר לאוכלסוי זה השולחן אשר לפני יי'. הכין ז"ה תרין עשר.

[p. 643] על כל פתורא ופתורא אתמנן תלת סרכין ורוחא עילאה עלייהו, וההוא רוחא חדי בההוא חדוה. אוריא"ל ועם כל אוכלוסין דיליה אזיל על כל אינון פתורין. שתין ממנן טעמין טעמא על כל חד וחד ואומר המוציא ומברך להקב"ה.

ומאן דטעים בתיאובתא, הכי איתוסף חילא בתיאובתא עילאה, ההוא רוחא דקא שלטא עלייהו, שסלקא נהירו בחדווה.

ות"ח כדוגמא דאינון מלאכים, דאינון שדין יהודאין, דאכלין בדוגמא דבר נש, כך אית אחרנין עילאין לעילא לעילא ואינון אכלין ושתין מאור דשכינתא, דאינון נהנין. ודא הוא דאמרו, צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן, ונהנין מאור השכינה, ודא האכילה ודאית.

[p. 644] חד את נהיר לעילא לעילא ואיהי את י'. האי את נהיר ואנהיר כל אוכלוסין, ואיהי לא ידיע ולא אתגלייא. תחות האי אתנהרן חמש אתוון, ופרישן על כלהו אוכלסין, ואינון אלהי"ם. אתגלגלא את א' ושרייא על אוכלסא חד.

ות"ח ביומא דא דשבתא בעי ב"נ למחדי ביממא ובלילייא. ובעי לתקנא פתורא ויעביד חידו לעילאין ותתאין.

ות"ח כד אתי ב"נ מבי כנישתא יהכון עמיה מלאכין קדישין מהאי גיסא ומלאכין מהאי גיסא, ושכינתא על כלהון, כאימא על בנין. ובהאי שעתא יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו', רק בעיניך תביט וגו', כי אתה יי' מחסי וגו', לא תאונה אליך רעה וגו'.

כל דא אם איניש יעיל לבייתיה בחדווא ויקבל אושפיזין בחדווא. וכד אתי שכינתא ומלאכין ויחזו שרגא נהרא, ופתורא מתתקנא, ואיניש ואיתתיה בחדוה, האי שעתא שכינתא אמרת זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר.

[p. 645] ואם לאו, שכינתא אזלת ומלאכין עמה. וייתי יצר הרע עם חיליה ואתחברו עמהון, ויאמר זה שלי הוא ומן חיילין דילי, ומיד שורה עליו ומטמאתו. ויסתלק י"ה מנהון, וישתאר אשא עם אשא.

ומאכלו טמא, וע"ד אל תתאו למטעמותיו של רע עין. ודאי פתורא דיליה היא מלאה קי"א צוא"ה, ואין צואה אלא יצר הרע שהוא טמא. וע"ד הבא ליטהר מסייעין אותו, בא לטמא פתחין לו.

ות"ח מלאכין קדישין ומלאכין מסאבין אזלין עם ב"נ בכל אתר דאזיל. אם ב"נ זכאה הוא, אזדווגו ליה מלאכין קדישין, וינטרון ליה בכל אתרא דאזיל. הה"ד (תהלים צא:11) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

[p. 646] ואם לאו יסתלקון מניה מלאכין קדישין, וישלטון עליה מלאכין מסאבין, ואנהיגו ליה לגיהנם. ובהאי שעתא, קראתי ואין עונה, בשעת דחקו. ובשעתא דשליט עליה רוח מסאבא או מרעין, או שלטין עליה אוה"ע, סכותה בענן לך [מט ט"א] מעבור תפלה, גם תפלתו תועבה.

 

ד"א אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו יי'. (ישעיה כז:5) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי. ת"ח דל אתקרי גברא דלית ליה מדיליה כלום, ולא שאיל פרוטה משום גברא, ואיהו נסתר דלא גלי דוחקא דיליה לשום גברא. ובשעת דוחקא דיליה הוא יעשה מריבה כלפי מעלה, ואמר יותר חייבא אנא מכל שאר גוברין דעלמא. לגברא חד עותרא סגי, ביתא דיליה מלייא מן דהבא מן כספא, ולי אין לי שום פרוטה בעולם, ולא אית לי לחם לאכול ובגד ללבוש, עד דיחוב קמי קב"ה. וכל איניש דיחזיק במעוזו ויהיב ליה צדקה יעשה שלום לי, שלום יעשה לי.

ות"ח כל איניש דאיהו דל וחב קמי קב"ה, לא חשיב ליה קב"ה חובה בגין דלאו איהו בדעתיה. ומנא לון, מאיוב.

[p. 647] בשעתא דאמר קב"ה לשטן מאין תבא כו', השמת לבך אל עבדי איוב, אמר ליה השטן לקב"ה אית ב"נ בעלמא דיהיב ליה מאריה כספא ודהבא ומרגליות ובנים וכל טובא דעלמא ויהא ביש.

א"ל הנה כל אשר לו בידך, רק אליו אל תשלח ידך. יהב ליה בידוי וקטיל בנוי ולא נשאר בידוי כלום.

לבתר הדר ואמר וגע אל עצמו ואל בשרו, עד דקב"ה אמר ליה הנו בידך אך את נפשו שמור.

בההיא שעתא נפק איוב מדעתיה ואמר הכי (איוב י:3) הטוב לך כי תעשוק, הטוב זה העושק שתעשה לי. אבי ואמי עשו הגוף ואתה התחברת עמהם בשותפות, ונתת בי נפש ונשמה. הנפש שלך, אמרת אך את נפשו שמור. והגוף שעשו לי אבי ואמי, עשה בו כל מה שתרצה. וכי טוב זה העושק שתעשה לי.

[p. 648] ד"א אשרי משכיל אל דל. מהו דל, אדם שימות בלא בנים. יצא נשמתו ממנו בשעת פטירתו מן העולם, ראה מה אמר עליו הפסוק (משלי יא:21) יד ליד לא ינקה רע. ואם נשאר לו בן בעולם, אם יחזיק בו וילמדנו תורה, יעשה שלום לי. וביום רעה ימלטהו יי'.

 

ות"ח גברא חד אזיל לבי טורי קרדונייא, הוא ותרין עמיה, וחמא גומין בקיעין דאשא, ותננא נפיק מן גומין. ושמע גברא חד דאמר ווי ווי. אמר ודאי אתר חד מן דוכתי דגיהנם הכא. [p. 649] אדמוך וחזא בחלמיה לאינש חד, גדישא מן קוצין על כתפוי. ותרין ממונין מן גיהנם עאלין נורא תחות גדישא דמן קוצין. ואיתוקד והוה צעיק. והוו אמרין ליה תרין מלאכין קדישין שלוחין מן השופט דלעילא דדן ליה, את שבקת להקב"ה ולמלאכין דיליה דהוו נטרין לך בעלמא דין ובעלמא דאתי, ואת עבדת רעווא דקוצין, דאינון רשעים, דאינון מסטרא דסמאל ונחש. הקוצין ישרפו אותך.

א"ל לההוא חייבא דגיהנם מאן אנת.

אמר יודאי חייבא אנא וממונין דגיהנם לא מדכרין לי שמי. ותלת זמנין דיינין לי ביומא ותרין בליליא.

אמר ליה שמא דדוכתך ידעית.

אמר ליה גלילא עילאה.

ושבקת בר בעלמא.

אמר ינוקא שבקנא, ואנא קצבא הוינא. ומן בישין סגיאין דעבידנא בקדמיתא הוו דיינין לי מפי ומרגלי ומידי. ומלאך שהוא ממונה על הקברות אומר לי, בשעתא דדיינין לי, אוי למי שנשבע לקיים את התורה ונשבע על שקר. ווי לקרקפתא דלא מנחא תפלין מעולם. ואוי לידים ששמשו בהבלי העולם. [מט ט"ב] ואוי לרגלים שהיו הולכים בהבלי העולם.

[p. 650] בשעתא שהיו מלקין אותי מכות מרדות אמרתי כל מה שעשיתי, ובאה נשמתי והמלאך שהיה ממונה על נשמתי ונתנו כתב אחד מכל מה שעשיתי. ונשמתי עשתה עדות עם המלאך ואמרו ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. וע"ד (מיכה ז:5) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ומאן איהו, דא נשמתא דהיא מעידה על בר נש בשעת מיתתו.

[p. 651] איתער משינתיה ההוא גברא. אזיל לגלילא עילאה ואמר לגברא חד, חזיתא לינוקא דאיהו בן קצבא דמית בזמן פלוני.

א"ל ינוקא דא דאת שאיל עליה איהו אזיל בבי מטבחיא, ואיהו רשע כאבוהי. כך וכך יהא ליה ולאבוה ולמיניקתא דיניקא ליה.

אזיל למדרשא חד, שמע לינוקא דהוה אמר (משלי ב:4) אם תבקשנה ככסף וגו'.

אזל לבי מטבחיא וחזא לינוקא דהוה משחק עם הנערים בבי מטבחייא. א"ל ברי זיל עמי, ואזל עמיה. ואלביש יתיה, ויהב ליה לרב חד דהוה אוליף ליה אורייתא עד דרבא רביא וקרא. ועבד ליה דיימר הפטרה בבית הכנסת ועבד ליה דיתפלל עד דקרא. ואתחכם יותר עד דקרו ליה רבי.

ההוא ב"נ מית, דהוא אבוהי דינוקא דהוו דיינין ליה, אתא בחלמא לחכם דא. ואמר ליה, רבי כמה דנחמת לי, ינחם לך קב"ה. בשעתא דאמר בני ההפטרה בקהל אפקעי לי מן דינא. בשעתא דעבר לתפלה ואמר קדיש קרעו לי גזר דין מכל וכל. ובשעתא דאתחכם יהבו לי חולקא בגנתא דעדן, ודא הוא חלק דאמרי חלק לעה"ב, חלק שיש לכל צדיק וצדיק בפני עצמו, ועאלו לי עם הצדיקים בישיבה דילהון. ובשעתא דאתחכם יותר וקרו ליה רבי אעטרו לי בכתרא דצדיקייא אתעטרין ביה. ויהבו לי אכילה ושתיה מההיא שנהנין מזיו השכינה, ודא הוא דאמרי [p. 652] צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם, ונהנין מזיו השכינה. וכל גברא דנהנה מזיו השכינה כאלו אכל ושתה.

ובשבילך רבי, זכינא לכל האי יקר. זכאה חולקך, שבשביל דא אית לך חולקא עילאה יתיר בעלמא דין ובעלמא דאתי. וזכאה איהו מאן דזכי דישבוק ברא בעלמא.