פרשת כי תבא

[נט ט"ג] רבי שמעון בן יוחאי אזל וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה. אתרחיש לון ניסא ונפק חד חרובא וחד מעיינא דמייא. אכלי מההוא חרובא ושתאן מאינון מיין. הוה אליהו ז"ל אתי לון בכל יומא תרי זמני ואוליף לון, ולא ידע איניש בהו.

יומא חד הוו חכימייא בבי מדרשא שואלין ואמרין, קללות שבתורת כהנים אינון כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה כנגד בית שני. בקללות שבתורת כהנים אית בהו הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל, דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב, וכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. קללות שבמשנה תורה [p. 689] לית בהו הבטחות, ולית בהו נחמה כלל כמא דכתיב בקללות קדמאין. ולא הוו ידעי.

קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר חבל על גריעותא דבר יוחאי, ולית מאן [נט ט"ד] דידע מניה, ואלו ידעי לית רשו לגלאה ליה.

ר' יוסי ב"ר יהודה קם יומא חד בצפרא, חמא אינון עופין דאינון הוו טאסן, ושפנינא חדא אזלא בתרייהו. קם על רגלוי ואמר שפנינא, שפנינא מהימנא. מיומי טופנא דיוקנא דעמא קדישא לך יאות ולך נאה. זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי באתר דאיהו תמן. אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה ואזלת לגביה דר' שמעון, ושויאת ליה בכנפא.

אסתכל בההוא פתקא ובכה, הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר בכינא על פרישותנא מן חבריא, [p. 690] ובכינא על מלין אלין דלא אתגליין להו. מה יעבדון דרי בתראי אי ישגיחון בהאי.

אדהכי אתא אליהו ז"ל. חמי דבכי, אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין ושדרני קב"ה לשככא דמעיך. אי רבי אי רבי לא הוה אצטריך השתא לגלאה לצדיקייא מלין אלין. אבל כך אמר קב"ה, בקללות קדמאין אית ל"ב קראי וכלהו לקביל שבילי דאורייתא. בקללות בתראי אית בהו נ"ג קראי לקביל פרשיין ואורחין דאורייתא. בגלות קדמאה דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין סתימין דסתרא, ואיתגלי חובייהו, ואתגלי קיצא דילהון ונחמתא ואבטחותא דילהון. בגלות בתראה דבית שני עברו ישראל ג"ן פרשיות, אורחין דאתגליין. אסתים חובייהו ואסתים קיצייהו, ולא כתיב בהו הבטחות ונחמות.

[p. 691] אדהכי עבר רוחא ואפריש לון, וסליק אליהו גו גלגלא דנורא. ואשתאר רבי שמעון ובכי, ואדמוך אפיתחא דמערתא. אדהכי אתא אליהו ז"ל, אמר קום רבי שמעון, אתער משנתך. זכאה חולקך דקב"ה בעי ביקרך. כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי.

פוק וחזי, מלכא דרחים לבריה, ואע"ג דלטייה ואלקייה, רחימו דמעוי עליה. כד אחזי רוגזא תקיף, כדין רחמנותא עליה. כך קב"ה אע"ג דלייט, מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין ואינון טבוון סגיאן בגין דאלין קללות ברחימו הוו, מה דלא הוה כן באינון קדמאין, דכלהו הוו בדינא תקיף. באלין אית דינא ורחימו כאבא דרחים על בריה, ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה. עביד נהימו סגיא וקלין רברבין, ומלקיותא קלילין ברחמי.

קשה מכל אינון קללות דא הוא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם יי' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות [p. 692] דאבא על בריה ברחימו סגי. יעלה לא כתיב, אלא יעלם. יכבש לון ויבטלון בנוקבא דדוכתייהו, דלא יפקון לבר, ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו.

עד השמדך, מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא, דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין, ודוכרניהון יהי קיים תדירא דכתיב (ישעיה סו:22) כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב (ירמיה לא:37) כה אמר יי' אם ימדו שמים ממעל כו'. והואיל ובאומאה איהו דלא ישתיצון ישראל, זמינא דיהון כל מכתשין ומרעין טמירין ומכוסין דלא יפקון לבר לאבאשא לון עד זימנא דישתיצון מן עלמא, מה דלא יהא לעלם ולעלמי עלמין.

סופא דכולהון וסיומא דילהון והשיבך יי' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך לעבדים [ס ט"א] ולשפחות ואין קונה. הכא הבטחות ונחמות דזמין קב"ה למעבד לישראל בסוף יומיא. והשיבך יי' מצרים באניות, הבטחות לאתבא ולמיעבד נסין ואתוון [p. 693] דעבד קב"ה במצרים ביומין קדמאין, כד"א (מיכה ז:15) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות.

באניות, איהו כמא דאמרת דאת דריש בעניות ותכלה פרוטה מן הכיס. אבל זמינין כל בני עלמא למיתי עלייהו דישראל על ספינן דימא ויחשבון לשיצאה לון מן עלמא, וכלהו טביעין גו ימא כמא דעבד ביומין קדמאין, ותמן איהו חדוה סגיאה. כתיב הכא באניות, וכתיב התם (ישעיה מג:14) באניות רנתם. מה להלן רנה, אף כאן רנה.

[p. 694] בדרך אשר אמרתי לך. מן יומא דאתברי עלמא לא גלי גבורתיה קב"ה לאתחזאה בעלמא ושעתא דרעותא אלא בההוא דרך. כי כאשר ראיתם את מצרים, באותו דרך ובההוא גוונא יעביד לך.

דהא לבתר מכל שאר סטרין יתכנשון עלייהו ויחשבון ישראל דבזמנא דא יתאבדון, ואינון זבינין לבעלי דבביהון, הה"ד והתמכרתם שם. ונמכרתם לא כתיב, אלא והתמכרתם, בלבבכון תחשבון דאתון זבינין, ולאו הכי דהא אין קונה כתיב. ולית מאן דיכיל לשלטאה עלייהו.

וכל דא לסוף יומייא, ותלייא כולא בתיובתא. וכולא סתים, כמא דכתיב למען תשכילו את כל אשר תעשון. מאן דאית ליה לבא יסתכל וידע לאתבא למאריה.

אמר ליה ר' שמעון באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות.

אמר אשגח ודייק דוכתא בישא מכלהו, תמן הוי. אשגח ודייק ואשכח דכתיב והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך. ואע"ג דידעי זמן, אינון חיים תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן מלין.

כתב פתקא לעידן רמשא ושויה בפום שפנינא. ואזלת לגביה דרבי יוסי דהוה בדוכתיה, ועינוי מחכאן. כיון דחמא לה אמר שפנינא, שפנינא, כמא את [p. 695] מהימנא מכל עופא דשמיא. קרא עליה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. נטל פתקא ועאל לגבי חברייא ואחמי לון וחזי לון עובדא, תווהו.

בכה רבי יהודה ואמר ווי, אע"ג דלא ידעינן ליה (קהלת יא:3) מקום שיפול העץ שם יהוא. אתר דבר יוחאי תמן חברייא בהדיה ומתערין מניה ואולפין מניה. זכאה נפשיה דבר יוחאי דקב"ה עביד עמיה נסין ואיהו גזיר וקב"ה מקיים. ועתיד למהוי רישא לצדיקייא דיתבי בגנתא דעדן ויקבל אפי שכינתא, ויחמי לקב"ה וישתעשע עם צדיקייא, ויימא להו באו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני יי' עושנו.