רזא דרזי דסתרי דאוריתא קדישתא שלימתא

[זהר ח"ב ע ע"א] [p. 317] ואתה תחזה מכל העם.

זה ספר תולדות אדם, דא ספר מאינון ספרין סתימין ועמיקין.

אמר ר' שמעון ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא, דאע"ג דבהאי קרא גלי סתימין קדמאי עלאין, [p. 319] אית לעיינא ולאסתכלא ברזין דספרא קדמאה דמתמן אתמשכא ספרא גניזא דשלמה מלכא.

זה, דתליא ביה כלא. זה, אילנא דחיי. זה, ולא אחרא דגלי. זה, מאי זה, כד"א (שמות יב:2) החדש הזה לכם, זה ניסן ולא אחרא.

זה ספר, לאשגחא ולגלאה תולדות אדם, אילנא דגלי תולדות אדם ועביד איבין לאפקא לעלמא. זה ספר, למנדע חכמתא סתימא ועמיקא דאתמסר לאדם קדמאה [p. 320] בדיוקנא דבני נשא. חכמתא דא אתמסר לשלמה מלכא וירית לה וכתב בספריה.

אוליפנא דמשה אתקשי בדא עד דאתת שכינתא ואוליפת ליה. והיא חמאת וברירת לכל אינון גוברין דאתחזון בפרצופא. ותמן אוליף משה חכמתא דא ועייל בגויה, הה"ד ואתה תחזה מכל העם, ההוא דכתיב ביה (תהלים קב:28) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, (נחמיה ט:6) ואתה מחיה את כלם, (תהלים ג:4) ואתה יי' מגן בעדי, ואתה תחזה ותסתכל בהא, אנת ולא אחרא למנדע ולאסתכלא בשתין רבוא.

[p. 321] בשית סטרין אית לאסתכלא בדיוקנין דבני נשא ולמנדע חכמתא על בורייה, ואלין אינון בשערא, בעיינין, בחוטמא, בשפוון [ע ע"ב] באפין בידין, באינון שרטוטין דידין. ובשית סטרין אלין כתיב ואתה תחזה.

ואתה תחזה, בשערא, בקמיטין דמצחא, באינון דעל עיינין.

מכל העם, בעיינין, בדוקין, ובעינא, ובקמיטין דתחות עינא.

אנשי חיל, דבהו חילא למיקם בהיכלא דמלכא, באפין, בצהיבו דאפין, בקמיטו דאפין, ברשימו דבהו בדיקנא.

[p. 322] שנאי בצע, בידין, בשרטוטי ידין, רשימין דבהו.

וכלהו שית סטרין רמיזין הכא דאתמסרו למשה לאסתכלא ולמנדע חכמתא סתימאה, וחכמתא דא ירתן זכאי קשוט כדקא יאות. זכאה חולקהון.

כתיב (איוב י:11) עור ובשר תלבישני וגו'. כגוונא דא עבד קב"ה לעילא דרגין על דרגין, אלין על אלין, סתימין גו סתימין. אלין אינון ערקין וגידין ואלין אינון גרמין, וקיימין בקיומא דדרגין דבר נש.

[p. 323] ואלין אקרון בשר, דרגין ושלטנותא דקץ כל בשר, וכל אינון דאתהנון מבשר דריחין דקרבנין, ואחרנין דשלטין בבשר. ועילא מכלהו עור משכא דאתפשטותא דרקיעא, ואיהו עור דמשכא דחפי על כלא.

כגוונא דעבד קב"ה ככבים ומזלות במשכא דרקיעא למנדע ולאסתכלא בהו, הכי עבד קב"ה בבני נשא רשימין וקמיטין כאינון ככבים ומזלות למנדע ולאסתכלא בהו חכמתא סגיא ולאנהגא בהו גופא. כמה דמתחלפי במשכא דרקיעא חיזו דככביא ומזלי לפום עובדין דעלמא, הכי מתחלפין חיזו דרשימין וקמיטין במשכא דב"נ לפום עובדוי מזמן לזמן. ומלין אלין לא אתמסרו אלא לזכאי קשוט למנדע ולאלפא חכמתא סגיא.

[p. 324] זה ספר תולדות אדם, מזמן לזמן לפום עובדוי הכי אתילידו ואתרשימו ואתחלפו ביה, דהא בזמנא דרוחא קדשא שריא בגויה הכי עביד תולדות ואחזי רשימין ההוא רוח לבר. ובזמנא דמתעברא מניה רוח קדשא ואתיא רוח מסאבא וההוא רוח מסאבא הוא מכשכשא בגויה ואחזי לבר חיזו ורשימין ידיעאן דאשתמודען ביה בקמיטין במשכא לבר, ואע"ג [עא ע"א] דשערא ומצחא וחוטמא ועיינין וכל אינון סימנין קיימין על קיומייהו.

זר"ה פס"ץ, את דא דמתחלפא תדיר בהא חכמתא, באת זי"ן מלה דקיימא בשערא. וסימניך זי"ן ומאני קרבא דשמשון בשערא, ודא הוא נזרא דאלהים עליה. שערא דקיימא לאשתמודעא ותליא. דא קיימא באת ז' ואתחבר ביה את צ', דא עאל ואפיק ס'.

[p. 325] אי שערא דא תליא ואוכם, ובמצחא תלתא שרטוטין מסטרא דימינא ותרין משמאלא, ולא מתחברין אלין באלין, בסטר ימינא אית תלתא רשימין דקיקין דעברין עלייהו, ואינון שבילין למעבר על אינון שרטוטין אחרנין ובסטר שמאלא חמש וחד מניה זעיר בארכיה, דא קיימא בגו את ז' ואת ץ'. כדין תשכח קריצין תקיפין דעל חורי עינוי דמתחברן דא בדא. דא איהו בר נש מאריה דרוגזא ולא בבהילו ונייחא דיליה בעכובא. חשיב בגרמיה דאיהו חכים ולאו הכי. זקיף רישא לאסתכלא תדיר, מארי מצותא לבר, בביתיה לאו הכי, אורייתא לא חשיב לאסתכלא בה, מלין דבני נשא חשיבין עליה כמטול ואתיב מלין תקיפין עלייהו.

[p. 326] ואי מתפרשן קריצין דא מן דא, מטו ולא מטו, כדין תשכח לסטרא דימינא תרין שרטוטין רברבין וחד זעירא, ותרין רשימין זעירין דעאלין בינייהו לפותיא. ולסטר שמאלא תרין חד רברבא וחד זעירא וחד רשימו זעיר דעאל בחד ולא מטי לתניינא, דא איהו מאריה דרוגזא, לפום שעתא אתמלי רוגזא ולפום שעתא שכיך רוגזיה. ומארי קטטא בביתיה ולאו ברוח נייחא. זמנא חדא בעלמא אתיב תוקפין לבני נשא. אסתכל לתתא, מצחיה קמיט ברוגזיה ודמי ככלבא, ומיד שכיך ואתיב רכיכין, דא איהו בר נש דרוחא דיליה ורעותא דיליה לאשתדלא בסחורתא, (עזרא ד:13) ומנדה בלו והלך, ובאשתדלותיה דיליה סליק לממונא, דהא אתחלף את ץ' באת ס'.

ואי מתפרשן קריצין דא מן דא ושערין אחרנין עיילין בין דא לדא זעירין, דא נטיר דבבו סגי תדיר. טב איהו בביתיה וחדי [עא ע"ב] ועציב בבני נשא. דא קיימא בין ץ' ובין ס'. טמיר ממוניה, לא בעי לאגלויי לאתגלי בעובדוי, קמצן איהו. ושעריה גביל דא עם דא ותלייא. לא חשיב גרמיה למלבש כדקא יאות, מה דלביש לא אתתקן ביה.

מצחיה רברבא, תלת שרטוטין בימינא וארבע בשמאלא, תרין רשימין עיילין בינייהו. דא כד מליל פשיט משכא דמצחא ואינון שרטוטין לא אתחזון כל כך. כפיף רישיה אזיל. ימינא מניה שמאלא שמאלא מניה ימינא. [p. 327] עציב תדיר, אנינא איהו. מאריה דלישנא בישא. חשיב גרמיה חכים בכל עובדוי. מארי דבבו בכל אינון דמשתדלן באורייתא. בדרועא שמאלא אית ליה רשימא אוכמא וד' שערין זעירין בה ותרין רברבין דתליין ביה סומקין.

שערא שעיע ותלי, ואיהו לאו סומק ולאו אוכם. מצחא דיליה לא רב ולא זעיר. דא קיימא בין את ס' ובין את ץ' כלילא באת ז'. חד שרטוטא רב במצחיה דאזלא בפותיא מסטרא דא לסטרא דא, תרין שרטוטין אחרנין אבל לא רשימין כ"כ דהא לא קיימין מסטרא דא לסטרא דא כהאי. ארבע קמיטין זעירין קיימין בין תרין קריצין על רישא דחוטמא לעילא. דא איהו מאריה דחדוה, חכים פקיח וותרן בממוניה. בכל מה דאשתדל למנדע איהו חכים. לפום שעתא רגז ולפום שעתא נח רוגזיה, לא נטר דבבו לעלמין. לזמנא טב ולזמנא לאו הכי כ"כ, קאים במתקלא.

כד תב למאריה, מאריה אחיד בידיה וסליק ליקר סגיא. כלא צריכין ליה. את ס' אזלא לדידיה תדיר יתיר מאת ץ'. כל אינון דיעטין עליה עיטא בישא לא מצליחין ולא אתקיים ההוא עיטא, ולא יכלין לאבאשא ליה. אתחזי רמאה ולאו הכי הוא. את ס' ואת ץ' מגיחין עליה ובגין כך סליק ונחית. כד תב למאריה את ס' נצח ואתעביד רעותיה בכלא. רחמן איהו, ובכי כד אתמלי רחמין. חד רשימא אית ליה בדרועא ימינא וקיימא פרצופא, ולית ליה שערין כלל.

ואי שערא קמיטא ולא תלי תחות אודנין, ואיהו קמיט לעילא מאודנין, [עב ע"א] דא קיימא במלוליה. [p. 328] מצחיה רב ולאו כ"כ, שרטוטין דיליה חמש, תלת עברין מסטרא דא לסטרא דא, ותרין לא עברין. מארי קטטה איהו ובביתיה יתיר, כל עובדוי בבהילו. אתחזי טב ולאו הכי. שבח גרמיה במה דלא אית ביה. דא קאים באת ז' לחוד וסליק למרחיק באת צ' לחוד, מטי ולא מטי. את ס' לית ביה כלל. וותרן במלוליה ולא יתיר, אעיל גרמיה במה דלא אתחזי ליה. מאן דאשתתף בהדיה אצטריך לאסתמרא מחמידו דיליה אבל אצלח איהו בהדיה.

שערא דתלי ולא שעיע ושעריה רב. חמש שרטוטין ביה דמטו ולא מטו דא לדא. עיינין דיליה צהיבין, פקחין. דא כפיף רישיה, אתחזי טב וזכאה ולאו הכי. שבח גרמיה אי אשתדל באורייתא כבר נש רב, תקיף ביצריה. כד מליל אקמיט חוטמיה ופשיט משכא דמצחיה. כל עובדוי לחיזו דבני נשא. אצלח בממונא, רמאה איהו בכל עובדוי, מארי דלישנא בישא, ידע לאסתמרא מבני נשא בכלא, שגעונא ביה ואתכסי במה דאיהו עביד, אעיל קטטין בלחישו. אודנוי רברבן קיימין בקיומייהו תחות שערא. דא קיימא באת ץ' ואת ז', ובגין כך עובדוי לחיזו בני נשא. בין כתפוי תליין תלת שערין בלא רשימא כלל. מאן דאשתתף בהדיה לא אצלח, ואיהו אצלח ברמאותא דיליה. ואתחזי זכאה לאחרא וחשיב דעבד לקבליה עובדי קשוט.

[p. 329] שערא קמיטא ותלי תחות אודנין. אי איהו רווק חד שרטוטא במצחיה ותלת קמיטין על רישא דחוטמין בין קריצין דיליה. מאריה דחדוה, איהו פקיחא בכלא, רמאה. וותרן איהו, עביד וותרנותא לאינון דמקרבין בהדיה. דא קיימא באת ס' ואת ז', וכד סיב הוו מתחלפן אתוון, את ז' ברישא ואת ס' בהדיה. לאו איהו וותרן אלא בביתיה, אצלח בממוניה, רמאה לא הוי, אעדי גרמיה מההוא ארחא.

על קריצא שמאלא אית חד רישומא זעיר דמכה ביומי עולימוי מבר נש אטים עינא ימינא. חמש קמיטין על רישא דחוטמיה בפותייה בין קריצי עינוי, שערא קמיטא זעיר על [עב ע"ב] רישיה. קמיט דעיינין. דא איהו באת ז' בלחודוי, בלא סכלתנו, שגעונא בלביה, בהיל בעובדוי.

חד שרטוטא על מצחיה, וארבע אחרנין זעירין. לית ביה מהימנותא לא ישתתף בר נש בהדיה דלא יצלח. חייבא איהו למאריה בכל עובדוי. חד תולדתא זעירא אית ליה על ירכא שמאלא, לזמנין אתמחי ולזמנין אתייליד. ואי ארבע שרטוטין על מצחיה כל הני אית ביה אבל לית בה תולדתא.

ואי תלת רברבין ותלת זעירין שפירו דשערא איהו, ואיהו באמצעיתא.

ע"כ רזא דשערא.

 

מצחא מתפרשא בשערא, ומצחא מתפרשא בעיינין. עינא מתפרשא בשערא לד' סטרין. בבת עינא, בגוונין דעינא, בחוורו דעינא, באוכמו דעינא.

[p. 330] כל אסתכלותא לאסתכלא בכל אינון סימנין דשית דקאמרן לית להו אלא מי"ג שנין ולעילא דאתפרשא רוח קדשא מרוח מסאבא. בר בשרטוטי בלחודוי דשרטוטין בין זעירא ובין רב מתחלפי תדיר וכן בכלהו.

 

כתיב (שמות יח:25) ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו', דאילו על אינון סימנין אחרנין בעא ולא אשכח, וכן (דברים א:13) הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידועים לשבטיכם. מאי ידועים, דאשתמודעאן באינון סימנין ואשכח, בר נבונים דלא אשכח.

 

עינא ברזא דאת ר' ואת פ' דגבינין חוורין ושערא סומקא. אי גבינין דעינוי חוורין דא הוא בר נש דאצטריכו בני נשא לאסתמרא מניה, כל מלוי ברמאותא. פקיחא איהו נטיר דבבו. [p. 331] דא איהו באת ר' בלחודוי ולא אתחבר בהדיה את פ'. את דא אזלא ושאט עליה ולא אתישבא ביה. עינוי דדא שקיעין, בהיל בעובדוי, וכן כל מאן דעינוי שקיעין אצטריך לאסתמרא מניה. בכל עובדין רמאה איהו וברמאותיה יהיב טעמא למלוי.

מצחא דיליה רב ולא עגולא. תרין רשימין רברבין אזלין בפותיא דמצחיה מסטר לסטר וארבע זעירין. שערא דיליה תליא. קריר מוחא איהו ועל דא פקיחא הוי. אודנוי זעירין, בדרועוי שערא רב. נקיד איהו בנקודין [עג ע"א] דרשימין אוכמין, ואי רשימין סומקין תב לזמנין למעבד טיבו ואתקיים ביה זמנא זעירא, ולזמנין תב לקלקוליה, חמדן איהו.

זרעא דדוד בהפוכא. דוד מלכא ירית דא סומקא שפירא למעבד דינא ולמעבד שפירו דעובדוי. עינוי עינין דרחמי, יתבין על שלימו, סלקין חנא וחסדא. חד חוטא ירוקא אזיל בגוייהו, בשעתא דאגח קרבא ההוא חוטא אתהפך ואתהוי סומקא כוורדא, נח רוגזיה בקרבא תב ההוא חוטא כמלקדמין. נסין רברבין הוו בעינוי, הוו חדאן, תאיבין למחמי. נקודין בתלת גוונין, חדו דלבא הוו בלב כלא. חייביא דמסתכלין בהו הוו זעין ודחלין, סלקין בלבייהו אימתא ודחילו.

[p. 332] מצחא דיליה רב עגולא בשפירו, וכל אתוון אתחזון וסלקין ביה, אלין סלקין ואלין נחתין. אינון דנחתין סלקין, יהבין דוכתא אלין לאלין. בגין כך רשימין דיליה סלקין בארכא לעילא.

גבינין דעינוי רחמין לרחמנותא, לא אוכמין ולא סומקין אלא בין תרין גוונין. בת עינא דלגו אחזי כל דיוקנין דעלמא. חוטא סומקא סחרא ליה וחדווא סחור סחור כלא. שירותא דחייבין מקרבין למחמי אינון חייביא חמאן לון חייכאן רחמי חנא וחסדא, לבתר תוקפא ודחילו ואמתנו ורוגזא. ועינוי יונים לגבייהו. מאי יונים, דעבדין לון אונאה לחייביא כד"א (ויקרא כה:17) לא תונו איש את עמיתו, וכתיב (שיר א:15) עיניך יונים מקרבן ומרחקן. כל דיוקנין דעלמא כלהו כלילן באנפוי.

[p. 333] שערא דרישיה הוה רשים בגווני שבעה זיני דהבא. חמינא בספרא דאדם קדמאה דאמר הכי דיוקנין דמשיחא קדמאה לסיהרא. גוון דיליה זהב ירקרק באנפוי, גוון דיליה זהב אופיר בדיקניה, גוון דיליה זהב שבא בגבינוי, גוון דיליה (ד"ה ב ג:6) זהב פרוים בקריצין דעל עינוי, גוון דיליה זהב סגור בשערא דרישיה, גוון דיליה זהב מופז על חדוי, בלוחא דעל לביה, גוון דיליה זהב תרשיש על תרין דרועין. כל שבעה גוונין אלין הוו [עג ע"ב] רשימין על כל אינון דוכתי דשערוי.

בדרועא ימינא הוה חקיק ורשים רשומא חדא, סתים מבני נשא, מגדל חקיק באריה ואלף זעירא רשים בגויה. וסימנא דא (שיר ד:4) אלף המגן תלוי עליו. כל זמנא דאגח קרבא ההוא רשימא סלקא ובלטא, ועל מגדל מכשכשא האי אלף, וכדין אתתקף לאגחא קרבא. כד עאל בקרבא מכשכשא ההוא אריה וכדין אתגבר כאריה ונצח קרבין. וההוא מגדל אתרהיט וסימניה (משלי יח:10) בו ירוץ צדיק ונשגב. ונשגב, דוד משנאוי דלא יכלין לגביה. ומן סמנין ורשימין אלין הוו רשימין בדרעיה שמאלא. רשומא דבר נש אחרא לאו כהאי.

 

[p. 334] עיינין צהיבין פקיעין, שגעונא בלביה. מצחא רב, שערוי סגיאין תליין רחיקין ממשכא דרישא. פקיחא איהו, פום ממלל רברבן. שפוון דיליה עתיקין, מאריה דלישנא בישא.

במצחיה תלת שרטוטין. אי בעיניה תרין שורייקי סומקי דא הוה באת ר' בלחודוי. ושורייקא זהיר לגבייהו, עבירה אזדמנת לגביה ואשתזיב מינה. ואי שורייקא חדא סומקא לגו בעינא, קיימא בארכא, ותרין זעירין תחותיה וחד דאעבר בעינוי, דדין אית ליה עיטא בישא באתתא אסורה, ועדיין עיטא קיימא כדין תשתכח במצחיה חד שרטוטא לארכא מקריצא ימינא, חד שערא וארבע זעירין תחותיה, וחד דאעבר בינייהו לפותייה. ואי יתפרש מההוא חטאה תשכח בעיניה שורייקי תרין דקיקין אזלין בפותייה דעינא, ולא אעבר חד בינייהו, וכן במצחא. ומזמן דאתפרש מההוא חובה הוא מזמן ט' יום דהא מתמן ולהלאה יתמחון רשימין אלין ויתיילדו אחרנין.

עיינין דקיקין ומתהפכן זעיר בסומקא דא איהו פקיחא. כל מלוי בתיובא ולאבאשא. [p. 335] במצחוי תשכח רשימין תלת, חד רב דאעבר מסטרא דא לסטרא דא, ותרין אחרנין דלא עברין. קריצין דעינוי רברבין. מריה דקשיו איהו, כד מליל קמיט בחוטמי ברוגזיה או בקשיו דלביה. זקוף שום ביש עליה, ביש בעיני דכלא, כלא שנאין ליה. אצלח לזמנין ולזמנין לא. תלת שערין רברבין [עד ע"א] בחדוי על לביה. שפוון דיליה עתיקין, מאריה גאותא בשגעונא, לישנא בישא.

שערוי שעיעין רברבין וסגיאין. אנפוי אנפין אריכין זעיר ועגולין זעיר. לזמנין אתחרט מכל מה דעבד, ותב לקלקוליה. בעיניה תשכח שורייקי תרין בעינא דימינא וחד בעינא דשמאלא. אודנוי זעירין קיימין בקיומא.

זרעא דדוד בהפוכא. זרעא דדוד כל סימנין אלין לטב ולמעבד טיבו. בר שפוון רברבין דכל מאן דשפוותיה רברבין מאריה דלישנא בישא איהו, בין זכאה בין חייבא בר אי צדיק גמור הוא ובזכיו דיליה נצח ונטיר גרמיה.

עיינין ירוקין זעיר מגוון סומק אזיל בינייהו. במצחיה תרין רשומין מסטרא דא לסטרא דא, וחד לעילא זעירא וחד לתתא. איהו באת פ' ואת ר'. דא מצחיה רב בעגולא, איהו טב לכלא, יהיב מכל מה דאית ליה לכל בר נש. ותרן איהו. שערוי שעיע ותלי, בסטר ימינא אית ליה חוורו דשערי מיומא דאתברי.

[עד ע"ב] [p. 336] עיינין חוורין ואברין סומקין באתריה דנפיק מיניה, דא איהו באת פ' ואת ר' כלילא כחדא. מצחיה רב תלת שרטוטין סלקין במצחיה שית זעירין אחרינן. סומק הוא ולא סומק, קיימא בין תרין גוונין, שעריה אוף הכי. אנפוי רברבן, שעריה קמיט ולא כ"כ, תלי זעיר תחות אודנוי. טב איהו, מארי דמהימנותא מארי דרוגזא תקיף.

בשעתא דאתרגיז ההוא סומקא דתחות עינא אתפשט בעיניה, רוגזיה ביש. בשעתא דמליל ברוגזיה סתים פומיה ונפיק תננא מנחירוי. ולזמן זעיר נח רוגזיה ולא כל רוגזיה עד יומא אחרא או תרין יומין. דא אצלח לזמנין ולזמנין לא, אבל קאים תדיר באצלחותא בין זעיר ובין רב.

ואי סומקא דפום עינא זעיר כחוטא ולא אתפשט בשעתא דרוגזיה בעינא, ואית ביה כל הני סימנין, חלשא בלבא ואיהו דחיל מכלא, [עה ע"א] שינתיה לא אתיישב ביה. חשיב תדיר מחשבין ודחיל מכלהו. ואצלח לכלא. מאריה דגייפי לא חש לגיופא.

לזמנין תב בתיובתא ודחיל, ומגו דחילו חייש. כדין תשכח בעיניה ימינא ההוא סומקא דפום עינא בסופא בשפולי עינא וחד שורקייא דקיק סומק בעיניה שמאלא. ואי מתחלפי מה דימינא לשמאלא ומה דשמאלא לימינא כדין איהו בקלקוליה, ותב ותבר גזיזא דברדא בגין לאעברא עבירה.

תרין קמיטין על רישא דעינא ותלת לתתא. וברגליה שמאלא באצבעא דאמצעיתא שית שערין, ובזמנא אחרא חמש. והשתא שית, חד זעירא בינייהו.

עיינין אוכמין וקריצין דעל עינוי רברבין, סגיעין שערין אלין על אלין. ואינון עיינין אוכמין וירוקא אזיל בגווהו, וההוא ירוקא אטבע יתיר. האי אית ליה חמש שרטוטין במצחא, תרין דעברין מסטר לסטר, [זהר חדש, לה ט"ב] ותלת דלא עברין. האי איהו באת פ' ואת א', וכלא פ"א באשלמותיה. את ר' לית ביה כלל.

[p. 337] שערוי אוכמין תליין ולא שעיען, דא איהו ב"נ דשתיק תדיר אבל פקיחא איהו. מארי דלישנא בישא, מלוי ברוגזא, פום ממלל רברבן. אצלח ולא אצלח. מארי קטטא בביתיה, לא חייש ליקרא דב"נ, חד בפומיה וחד בלביה, הפכפך בלישניה.

גבינין דיליה סומקין זעיר. ואית קמיטא תחות עיניה רב ואזיל עד חוטמא מסטר ימינא, ותרין תחותיה וחד מנייהו זעיר מאוחרא, דא שכיב בנדה מיומין זעירין, וחוביה רשים ביה רשימין.

בין כתפוי אית ליה רושם חד וד' שערין ביה, חד מניהו באמצעיתא רב ותלי וג' אחרנין זעירין. ועד לא הוה עבירה דא הוו תלת זעירין וחד דאתרשם ביה דקיק וזעיר מכלהו. ההוא רושם הוה ביה מקדמת דנא אוכם ואינון שערין חוורין כלהו. השתא לאו הכי אלא רושם אוכם וחד סומקא כרשימו דטולפחא באמצעיתא. וההוא שערא דאתרבי בין אחרנין רישיה סומק ודאשתאר חיור. אי תב בתיובתא תשכח בעיניה ימינא חד חיורא, חיור גו ההוא אוכמא.

במצחיה תלת שרטוטין עברין ותרין דלא עברין. ההוא רושם אוכם וסחרניה חוטא סומקא, ובגו ההוא חוטא חד שערא דקיק זעיר, ותלת שערין באמצעיתא כלהו כחדא. זעירא יחכם באורייתא יוליף, ולא יצלח בעובדוי.

ואי ירוקא דעינא לא אצטבע כל כך ועינוי אוכמין וחד חוטא סומק זעיר אעבר בין אינון גוונין, כדין איהו באת פ' בשלימו ובאת ר' בלחודוי.

[p. 338] במצחיה תשכח שית שרטוטין תלת עברין ותלת לא עברין. שעריה תקיף ולא כ"כ, תלי ולא תלי, האי איהו בשלימו לכל ב"נ. קמצן איהו, לית ביה חידו ואפילו בחדוה לא אתחזי, בדוונא אתחזי.

אטים אודניה שמאליה. בשינוי אית תלת רברבין מלעילא ויהבון לון דוכתא אינון דלתתא. מהימנא איהו ולא כ"כ. אנפוי אריכין ולא שפירין. קליה כאיתתא ומלוי כאיתתא, מקנח פומיה במלוי, אפתח אצבעאן דידוי במילוליה. כד אזל אקדים ליה בליתא דפרסאי דלא יחוב בר נש לגביה. עליה כתיב (דברים כד:4) כי תועבה היא לפני יי'.

עיינין ירוקין ואלין סימנין ביה, ואנפוי אריכין שפירן, שערוי אוכמין ומריטין מלעילא ברישיה. רישיה רב, כד אזיל כפיף רישיה קריצין דעינוי כקדמאה. עליה כתיב (משלי א:15) מנע רגלך מנתיבתם.

עיינין רברבין וירוקין דא איהו בתרין אתוון ר' פ"א, חד יחידא וחד בשלימו. במצחוי שרטוטא חדא דאזיל ועבר מסטר לסטר, ותלת אחרנין אית דלא עברין. מצחיה רב, קריצין דעל עינוי לאו רברבין, בדיקניה שערא טפי. דא באנפוי שפירן, סומק. שעריה שעיע ולא כ"כ.

דחיל חטאה איהו, רחים אורייתא איהו, רחים לאינון דמשתדלין בה. חדי בכלא, עביד טיבו [לה ט"ג] לכלא כד יבא לתועלתיה. מהימנא איהו לרזין דאורייתא, טב איהו למלין דעלמא. מאן דאשתתף בהדיה לא אצלח, לא איהו ולא אחרא. אצלח איהו בלחודוהי דהא את ר' גרים.

[p. 339] פגים איהו ברישיה לעילא רשימא דחד מכתשא דהוה ליה תמן דעבד ליה חד רבייא באבנא בלא רעו וכוונה, ואיכסי בשערא. וההוא רישומא דמכתשא כגוונא דגימל יוני"ת. מהימנא איהו לגבי בני נשא, וסליק למהוי רישא דעמא. עד הכא רזא דעיינין.

 

ואית רזין אחרנין בעיינין דמתפרשן מינייהו.

עיינן דמעמקן וחייכן, דא איהו בשלימו דאתוון בר דקדמאה ר' ולבתר פ'. דא איהו ב"נ דאצלח בעובדוי.

תלת שרטוטין במצחיה, מצחיה עגיל. עינוי נהירין, מרקמן עובד ציור, דכיין קיימין על שלימו. שנאוי יפלון תחותיה. פקיחא איהו, אצלח בכולא, בהיל בעובדוי. טב איהו עם בני נשא, מלוי בקשיו בלא דחילו. וותרן איהו. עביד טיבו ולא לשמה.

שעריה שעיע ותליא, ולישניה כחרבא. תחות עינוי קמיטין תלת רברבין ותלת זעירן. ואי אית ד' זעירין ותלת רברבין כדין תשכח תרין שרטוטין במצחיה עברין מסטר לסטר, ותלת דמטו ולא מטו. תחות טבוריה קיימא רישומא חד, ציורא דרישא דב"נ, אוכם וחיוור תרין שערין תליין ביה.

ההוא ב"נ אתכשל באיתת גבר מיומין רחיקין ולא תב מההוא חובא, מרעין רדפין אבתריה. וע"ד אינון מרעין דצריך לאושדא שתן ולא יכיל, דעד כען ההוא חובא תלייא בקדליה דנחש עקימא, ושליט עליה בדא. ודא לסוף יומין, דסיבו. ואי תב בתיובתא בזמנא דאיהו בחיליה, ההוא רשומא [p. 340] אזעירת דיוקנאה ושערין לא תליין ביה כלל. ואי תב בתיובתא בסוף יומוי כד מרעין רדפין אבתריה, כדין ההוא רשימא קמיט ושערין תליין ביה וההוא מרעא לא אעדי מניה, מגו דתלייא בקדליה דנחש.

בגין דההוא נחש כיון דאחיד ההוא חובא על קדליה, לית מאן דיתיר קשרא מקדליה. בגין דההוא נחש לית ליה רשות ביומי דעולימו דב"נ לקשרא ההוא חובא על קדליה. וקשרי ליה בקשרין תקיפין ואיהו רדיף אבתריה דההוא ב"נ ומלקי ליה בההוא ברית דחב ביה. ואע"ג דתב בתיובתא יצווח מגו עאקו דלקותא. ההוא חויא דליג ועאל בההוא קשרא לשיפולי דתהומא רבא, כדין רווח ליה לבר נש. וההוא נחש לבתר יומין נפיק ועביד דא.

ובזמנא דמית ההוא ב"נ תלת מאה שוטרין רדפין אבתריה דההוא ב"נ ותפסין ליה ועיילין ליה קמי מלכא. ומלכא קדישא מתבר אינון קשרין ונחית ההוא חובה מעל קדליה. ועל רזא דא כתיב (ישעיה כב:14) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, כד"א (שם כח:18) וכופר בריתכם את מות, תבר ההוא קיימא דילכון את מות, כד"א כי אמר אכפרה פניו במנחה, אבטל רוגזיה. כדין ההוא ב"נ אזיל לההוא עלמא נקי מההוא חובה, דהא קביל עונשיה בהאי עלמא.

[p. 341] וכי תימא היכי משמע דבהאי עון אשת איש משתעי קרא, דכתיב הכא אם יכופר העון הזה וכתיב התם באיסור אשת איש שזינתה (במדבר ה:31) ונקה האיש מעון. וכתיב גבי אבנר ואיש בשת (ש"ב ג:8) ותפקוד עלי עון האשה היום הזה.

אי נמי (ישעי' כב:13) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתו, וכתיב התם (משלי ל:20) אכלה ומחתה פיה, וכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל.

וכתיב (שם ט:16‐18) מי פתי יסור [לה ט"ד] הנה וחסר לב ואמרה לו, מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. זהו כד לא קביל ענשיה בהאי עלמא.

[p. 342] ואי אשתכח ביה זכות אבות עונשיה בהאי עלמא בההוא עון, כד"א (תהלים פט:33) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ופקדתי, זעיר זעיר. (איוב ל:24) אם בפידו להם שוע. פוקד עון אבות על בנים, מזעיר ונותן זעיר על דא וזעיר על דא, ואשתיזיב הוא ואבוי מעונשא דההוא עלמא, דהא ברא מזכי אבא.

 

עיינין עקימין דלא מסתכלין באורח קשוט, דא הוא בלא את כלל. פרחין מניה כל אתוון בגין דאיהו מארי דעינא בישא, חיזו דיליה בהיפוכא, ההוא רע עין שליט עליה. ואי כשרין עובדוי דההוא ב"נ, לא שליט אלא על עינוי, ואצטריך ב"נ לאסטמרא מעינוי בגין דסטרא אחרא שלטא עלייהו. אינון עיינין חמדן כל ביש ואתעבידין סרסורין לגביה. ושייפי גופא נצחן אבל שלטין עינוי מסתכלין.

מאן דבעי לאסתמרא מניה לכתוב בידיה ימינא יו"ד ובידיה שמאלא זי"ן, ויפתח קמיה ולימא יו"ד באפכא באתווי ואשתזיב מנייהו.

[p. 343] דא איהו דפגים לשימושא דקדושה, בג"כ לא שריין ביה אתוון. והא אסתלקו מניה דהא איהו ברזא דההוא קו ירוק דנפיק מתוהו במדידו דבוצינא. ואית לאסתכלא גו שרטוטין דידא בימינא ובשמאלא. וברזא דאינון שרטוטין דידין תשכח דא.

 

מאן דעינא חד אטים ולא כ"כ ועינא אחרא פקיחא, מומא חד מאינון מומין אית ביה. דא איהו באת ר' בלחודוי באשלמותיה, ואת י' מטי לגביה ולא מטי.

[p. 344] במצחיה תלת שרטוטין עברין וחד זעירא דאעבר אוף הכי. רשימא חדא סליק מעיניה לקביל אודניה. שעריה תלי ותקיף, קריצוי רברבין. אית מומא מסטר אוחרא, אימא דיליה אזלת בחרשין כד הוה במעהא, ונפקת לפרשא דאורחין בלילייא כד דא אתייליד. בגו תרין שנין דיליה אתחלש עד דאזער דיוקניה, ואמיה אזלא בלילא בהדיה וקא עבדת חרשין עליה.

האי חדי בחדוא. לית ביה מהימנותא. משבח גרמיה במה דלית ביה, גס רוח, ממלל בישין ועתיקין. וותרן איהו, לית ביה קמצנו כלל. מארי דגייפא הוא. אצלח ולא אצלח. חדידא בלישניה.

 

ואי חד שרטוטא במצחיה רב ותרין זעירין, דא אזל גו חרשין והא אימיה עבדת להו. ומתחלפין שרטוטין, דקא סלקין מעינא ימינא לעינא שמאלא. גס רוח איהו אבל לית ביה בישא כלל. קמצאן איהו. לית ביה קצת גיופא. חדידא בלישניה איהו.

 

בשפה דיליה אית ביה רושם חד סומק טפי, וחד שערא באמצעותא. אצבען די ברגליה שמאלא קמיטין, זקיפין מתפשטין. עיינין זבלגנין, ירוקין, נחתין דמעין תדיר. האי אתדבק באת פ', ואת ר' לא אתיישב ביה.

האי אית ליה ארבע שרטוטין במצחיה ועברין כלהו, ותרין זעירין מעיניה ועד שעריה. תרין רשימין ותלת זעירין בין קריצי עינוי. האי איהו ב"נ דאזל כפיף רישא. זינא חד מתלת מארי רשומין, דתולדות מארי צרעת אית ביה בזיניה. האי לאו מסאבא הוה למסגר.

[p. 345] חדי איהו בכלא וחייך תדיר. כל מלוי חייכין בהו בני נשא. קמצן איהו בביתיה, באחרנין לאו הכי. לית ליה כסופא במלוי בגין דחמי דכלא חייכין ביה. גייפא איהו. שערוי סומקין זעיר, לא שעיעין ולא קמיטין.

ואי במצחוי תלת שרטוטין דעברין ותלת זעירין דלא עברין וכל שאר סימנין ביה [לו ט"א] האי אית ליה פגימו ורושם חד בעינא. דב"נ דהוה צד צפרין עבד ליה בלא כוונה באעא דהוה אושיט לצפרין ואיהו אתרשים על עיניה שמאלא לעילא מקרצוי באורכא. ההוא דהוה צד צפרין אגזים ליה בההוא אעא בגין דהוה אפרח צפרים ומחא ליה בלא כוונה.

האי אצלח למזוניה ולביתיה ולא למכנש ממונא סגי. מהימנא איהו ולא כ"כ והאי מהימנותא במלין זעירין אבל ברברבין לאו איהו מהימנא. מארי דלישנא בישא וכלא חייכין במלוי. פומיה רב שפוותיה רברבין. מאן דאשתתף בהדיא אצלח בכולא ואיהו אצלח אוף הכי טב איהו לכל שתופא.

רשימא דההוא מכתשא עמיה עינוהי זבלגין ירוקין וחד רשימו אוכם סחרא לון. האי איהו באת פ"א בשלימו דתרין אתוון ואת ר' בלחודוי.

דא רישיה רב וד' שרטוטין רברבין במצחיה ותלת זעירין בין קריצוי על חוטמיה. שערוי רברבין אנפוי רברבין רישיה עגיל וחד לעילא קריעא זעיר. הוא גיבר חילא מארי זדונא במלין. שעריה קמיט. גייפא איהו ובליליא אשתתף איהו לגיופא. לזמנין אתכשל איהו באינתו אסורה.

[p. 346] דיקניה מליא בשערין האי אית ליה בדרועא שמאלא חד רשימו דחרבא דמחא ליה חד גבר אטר ימינא ביומא רביעאה דשבתא כד בעא שמשא לאתכנשא דהא בההוא יומא איתער עליה חד חוטא דמאדים ההוא חוטא דבסטר שמאלא וההוא רשימו עקימא בבשריה בעיגולא. כד מטא ליומין דסיבו נפל מאתר דרכיב ביה או סוסייא או חמרא או נפיל מן כותלא ומניה יתחלש וימות דהא חובא דחב בעולימוי בהבל רדיף אבתריה. ואי ההוא גברא תב בתיובתא נפיל באמצע יומוי מגו חולשא דביה וימות. ואי תב בעולימוי כדין תשכח שרטוטין דמצחיה תלת רברבין וארבעה זעירין ותרין תרין מגו עינוי דסלקין לעילא. האי באורח כל ארעא יהא מרעיה ויפול מערסיה וימות, דהא לעלמין אית ביה נפילה לבסוף.

עיינין זעירין דקיקין דלא אתחזיין גוונין דילהון לפום שעתא וכד מסתכלין בהון אינון ירוקין ואוכמין האי איהו שפוון חדין ואפין אריכין בחדידו כדין תשכח במצחיה תרין שרטוטין וחד זעירא בינייהו האי איהו באת פ"א בלחודוי ובאת ר' בלחודוי.

האי איהו שעריה תליא ולא שעיע [p. 347] אצלח בעובדי ידוי ובאורייתא אי אשתדל. אוף הכי זעירא איהו בשייפוי וגס בשרא לית ביה רוחא. ממלל מגו חוטמוי בגין דנקבין דלהון דחיקין ובג"כ נפיק רוחא בדחיקו לסטר שמאלא. בירכא דיליה לעילא מארכובא רשימא חד דמארי חבורה דעבד ליה רבייא חד בסכין ביומי עולימוי ואסתכן ביה.

מקנא הוא לאתתיה עד דב"נ חייכין מניה. בעי לאתתקנא בגוברין אחרנין ולא אתתקן וחייכין ביה. האי לא ישתתף ב"נ בהדיה דלא יצלח. חמדן איהו, אשתדל במה דלא אית ליה. חשיב גרמיה דאיהו גברא רבא ולאו הכי. זכי לבנות ולא לבנים ואי מתחלפן שרטוטין תרין זעירין וחד רברבא במצחיה ואנפוי סומקין זכי לבנין ולברתא חדא או דילדת בר ואסתלקת מעלמא.

אי חד אית ליה בתר אודניה ימינא רושם דטולפחא וחד שערא דתלי בריש אודניה ואצבעא זעירא די בידא שמאלא כפיף כדין תתקיים ותוליד בנין ובנן. אי סימנין אלין [לו ט"ב] תהוין לה. בין רגלהא יכרע ויפול חד ברא בין אינון דיהא מבועא דנביע באורייתא. הוא מקרב ומפיק מבועין ונחלין דאורייתא, ובשנין זעירין יתכנש מעלמא. האי איהו מאינון אלף דמתכנשין מעלמא מריש שתא ועד ריש שתא ביומין קדמאין. מדאתחרב בי מקדשא לא אשכח בר שתין חסר חד. ואלין אינון דמסתלקי מעלמא כד יהבי ריחא עד לא מטא זמנייהו בגין דכד קב"ה עאל לאוליף אורייתא לאינון ינוקין דאסתלקו מעלמא כד יהבו ריחא עד לא מטא זמנייהו, אינון קדמאי באינון מלין.

קב"ה א"ל לההוא ממנא יופיא"ל שמיה דקאים וקשיר קשרין דאורייתא, מאן הוא דין דאקדים לי, הה"ד (איוב מא:3) מי הקדימני ואשלם. ואשלם ודאי.

[p. 348] כדין קרא קב"ה למטטרו"ן דאיהו קיימא גו פרוכתא דפרסא, וששים אלף רבוא מארי דאולפנא דאורייתא סוחרניה ואיהו מקשר קשרים למאריה, א"ל מאן האי דאקדים לי, מי הקדימני ואשלם. איהו רשים גו מתיבתך או לא.

[p. 349] א"ל מארי דעלמא לאו איהו במתיבתא דילי גו מתיבתך איהו וכל אינון דקדמי תחות כל שמיא דילך הוא. הה"ד (שם) תחת כל השמים לי הוא. בגין דתרין מתיבתין אית לעילא. מתיבתא דההוא נער מטטרו"ן. ומתיבתא עילאה דקב"ה. ובכל אתר דתנינן מתיבתא עילאה דא דקב"ה. מתיבתא דרקיע דא דמטטרו"ן.

כדין א"ל קב"ה אי הכי לקוט ליה גבאי לקיט ליה וארח ליה הה"ד (שיר ו:2) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי דא קב"ה כד"א (שם ב:16) דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. ירד לגנו, דא גורן דרקיע דקיימי כגורן. לערוגת הבושם, דא מתיבתא דמטטרו"ן. לרעות בגנים וללקוט שושנים, לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה. מאי וללקוט שושנים, אל תקרי שושנים אלא ששונים, אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא עד דלא מטא זמנייהו.

[p. 350] כדין קארי ההוא נער מטטרו"ן לגבריאל די קסת הסופר בחרצוי, ואמר ליה כתוב פתקא והב למלאך המות על פלוני דילקוט ליה מעלמא. ואתלקיט מיד, וסלקין ליה בקדמיתא למתיבתא דמטטרו"ן, ותמן אמר תלמודיה דאייתי בידיה ואוליף תמן מה דאוליף. לבתר סלקין ליה למתיבתא עילאה דקב"ה וזמינא למתיבתא דיליה, ותמן אשתעשע בהו באינון דיליה וברזין עילאין וטעמי דאורייתא דהוו סתימין בהאי עלמא.

[p. 351] ויופיא"ל רב ממנא אזיל מגו מתיבתא עילאה וחתים סתרין ורזין דאורייתא מגו תרין מתיבתין. כל מה דאקשו במתיבתא דרקיעא אינון דמתיבתא עילאה מתרצין. במתיבתא עילאה לית תמן פרכי וקושיין אלא במתיבתא דרקיעא וחתים מתרי מתיבתי מלין דאורייתא כדקא יאות. ועל דא כתיב (תהלים פד:8) ילכו מחיל אל חיל, ולזמנא דאתי יסתלקון פרכי וקושיין מגו מתיבתא דרקיעא כמא דאיתמר ילכו מחיל אל חיל, וכתיב (שם קכב:7) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך.

עד הכא רזין דעיינין בגו גוונין לאסתכלא.

 

דיוקנין דחוטמא. חוטמא איהו חותמא ופרצופא דב"נ לאשתמודעא.

חוטמא זעירא עקימא דלא אתיישבת כראוי באורח מישר, דא איהו דאביד פרצופא דב"נ. ודא איהו באת ה' בלחודוי בלא שלימו. [p. 352] דא איהו דאורח [לו ט"ג] ענותנותא ושלימתא אתעכב' מיניה חציפא איהו.

שעריה בין סומק לחיור. תלת רשימין רברבין על מצחיה ותלת אחרנין דלא אתחזיין כ"כ. תלת שרטוטין אחרנין מסטרא דא לסטרא דא. שפוון דיליה רברבן. בחציפותיה ממלל בקשיו כל מה דבעי דאורח ענותנותא אתעבר מחוטמיה ומעל אנפוי, דהא כיסופא וענותנותא מיישר חוטמא על אנפין והאי לית ביה כלל. ובגין דאיהו חציפא כדיב וחייך במלוי.

ואי מתעברין שרטוטין מעל מצחיה, ואינון ג' רברבן וג' זעירין, ושעריה אוכם, הא איהו בין תרין אתוון במתקלא. דא נמיך רישא וחייך במלוי. שעריה שעיע ולא כ"כ. צערין רברבין מתערין עלוי ואשתזיב מכלהו.

דא זכו זעירא מאבוי מגין עליה. וההוא זכו אתרשים גו עמודא דקאים ביה ההוא נער. ואיהו זכי בחד יתמא, בגין דכל יתם וארמלתא קיימין בפקדוניה דמטטרו"ן דקיימא לדיינא באינון שבעין סנהדרין.

בהיכלא דזכותא דיינין כל דינין דעלמא בר מתלת, בני חיי ומזוני, וכלהו בקראי כתיבי. בני, (ש"א א:10) ותתפלל על יי', על דייקא. לעילא לעילא, אתרא דמזלא עילאה. חיי, (ישעיה לח:5) הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, יוסיף דייקא. [p. 353] מזוני, דכתיב (תהלים נה:23) השלך על יי' יהבך והוא יכלכלך, על דייקא.

ותמן דיינין בני עלמא ויהבין פתקא למלאך המות לקטלא לון ולנטלא רוחיהון. והואיל ומשכונין עילאין וטבין דבני נשא בידוי דקב"ה, פקיד למטטרו"ן דיהון בנוי דההוא בר נש ואתתיה בפקדונא דיליה. ובגין דאסור למשכנא לון משכונין על משכונין לא יקומון.

[p. 354] וע"ד מאן ישיזיב לון מעינויא, ההוא זכו אגין על בנוי. והוא חד מנייהו דההוא זכו אגין עליה בעידן עקתיה.

לדא אית ליה רושם במצחיה. חייבא או גייפא איהו ולא אתחזי קמי בני נשא דלא ידעין ביה. דא אצלח ומאן דאתחבר בהדיה יצלח יתיר מניה.

 

חוטמא עקימא ותרין נוקבין דיליה רברבין, וסלקין לבר אינון פתחין דנחירוי, וחוטמא לא סליק. דא איהו באת ה' בשלימו.

ד' שרטוטין במצחיה רברבן ושית זעירין. אודנוי רברבן, עינוי רברבן, ותרין רשימין אוכמין דקיקין בעיניה דימינא. שעריה לא אתתקן במזייה בגין דאיהו רב ותקיף. רושם מכתשא במצחיה.

דא שרפא, בכל יומא זמין. כד אתרעם ברוגזיה קריר חוטמיה ואתחזי חוור. תב מרוגזיה לזמן רב. מהימנא איהו במלין רברבין, ובזעירין לאו הכי. חמדן איהו. גופיה מלי מכתשין ואבעבועין בכל יומי שתא ובר זמנא חד זעיר ביומין דסתווא. אתנהיג בענתנותא בביתיה תיאובתיה למיכל בכל אתר אע"ג דלא יזמנון ליה. אי זכי באורייתא ואוליף ינוקין, זכי בהו בשי"ן תי"ו.

בידיה ימינא רושם עמיקא מתולדה דאתילד ביה.

[p. 355] תרתי נשין אזדמנו ליה. קדמייתא תמית על משברא. תניינא תזכי לתרין בנין, חד ימית זעיר בחלבא דאימיה, וחד יקום בעלמא גייפא יתיר מבני נשא אחרנין. וחיין קיימין ביה, אבל לא כל כך.

 

חוטמא דאזיל באורח מישר ומתתקנא על גבי אנפין, האי איהו באת ה' בשלימו. דא אתגלי במצחיה תרין שרטוטין רברבין וה' זעירין ותרין מסטרא דימינא לגבי שעריה, מישר מתתא לעילא. שעריה בין אוכם וסומק, תליא על אודנוי. עינוי רברבין ירוקין, וחוטא סומקא סחרא לגו. אנפוי אריכין, דא איקרי אנפי נשר.

דא מבנוי דסיהרא באשלמותא. [לו ט"ד] כד בעי לאזערא גרמיה טב איהו לגבי מאריה. דחיל חטאה איהו. בימי עולימוי איהו בלא מרעין, אזיל בבריאותיה כגיבר בלא דחילו. ביומין דסיבו נחית כנחיתו דסיהרא, חלשא להוי. מרעין רדפין אבתריה, דא זכאה, במרעין יתכפרון.

ואי מתחלפין סימנין, ביומי עולימוי להוי במרעין, בגין דאיהו כסיהרא דבעיא לאנהרא. ויהא ההוא גברא במסכנו, וביומין דסיבו יהוי בלא מרעין ובעותרא ויקר סגיא, דהא כדין אנהירת סיהרא וקיימא באשלמותא. ודא איהו צדיק וטוב לו. ודא ענותנותא ביה רחים הוא למאריה בכלא.

 

חוטמא אריכא וחד, חדודא כרישא דחוטמא דנשרא, האי איהו בלא את כלל. [p. 356] שעריה קמיט, שרטוטין דמצחיה תלת. אנפוי חדידן, עינוי זעירין. הא איהו חמדן במה דאית להו לאחרנין. כל עובדוי לאו בדחילו דשמיא. סאני אורייתא, סאני מאן דלעאן בה. רחים לפום שעתא למשמע מלין דאורייתא ולפום שעתא פרחין מניה.

ברגליה שמאלא תרין אצבען קמיטין דלא מתפשטין, וברגליה ימינא חד. האי איהו בחטאה דגנבא ולא יתוב מההוא חובא לעלמין.

בין כתפוי תליין תרין שערין רברבין. בחדוי אית תלת שערין דתליין. אומי אומאה בכל רגעא ושעתא ולא אתהני.

זמנין תרין בשתא ישתתף ב"נ בהדיה ולא יתיר ויצלח. והוא מאדר עד ריש ניסן, ומאלול עד שית יומין דמרחשוון, ולא יתיר. וביומין אלין יצלח מאן דישתתף בהדיה דהא יומין אלין יומין דאתוון אינון, ומאן דלית ליה אתוון אתאחד בהו.

ביומין אלין נפקין נשמתין ערטלאין ואינון מתהדרן כמלקדמין ולית לון זווגין. וביומין אלין נפקין אתוון כ"ב ושראן בהו ומתעטרן בהו, וברחמי ישתכחין זווגין. ובירחין אחרנין וביומין אחרנין לאו. דהא מז' באדר בטש בוצינא ואפיק אתוון זעירין, ובקעין רקיעין ונפקין לעלמא. בזמנא דאינון נפקין כל אינון נשמתין ערטלאין דהוו זמינין לאתהדרא נפקין בהדייהו ואתאחדן באינון אתוון.

[p. 357] ונפקין ע"י דפרוונקא. בגין דכל בני עלמא כד אתבנין לאתציירא בהאי עלמא, כל ציורין דאתוון מתציירין בהו על ידא דאינון תלת שותפין דקא מזדווג בניינא. והשתא אלין דקא מתהדרן כל אינון אתוון דקא אתציירו בהו, אחרנין לא מתציירי בהו. דהא אינון פרוונקין לא מציירין לון באתוון כמה דאתציירו בקדמיתא מסטרא דאבא ואימא.

[p. 358] ואלין אתוון אזלין ומשטטין בעלמא, ואתאחדאן בהו כל אינון דלית להו אתוון, עד ריש ירחא דסיון, דהא כדין אתטמרן אלין ואתוון עילאין בעיין לאתגלאה. ומאלול אתטמרו אלין עילאין עד ו' יומין במרחשוון, עד דיהדרון בני נשא מחובייהו, ויתכפר לון, ומתהדרן אתוון כמלקדמין.

ובין כך וב"כ אינון זעירין נפקן לקיימא עלמא ואלין אתאחדין בהו בגין דלית לון אתוון כלל. דהא מאלול קיימא תשובה ואתוון סלקין לגבה ובני עלמא מתהדרן מחובייהו ומתהדרן לאתוון.

וקיימין על עלמא תרין ירחין ומסתלקין טבת ושבט. מז' באדר נפקין אלין אחרנין כמא דאתמר. ואלין דמתאחדן בהו מקדמי רחמי באלין יומין. ותרין ירחין אחרנין אתטמרן כלהו ואלין תמוז ואב, ונפקין ימי הרעה באתוותייהו. ושלטין אלין על עלמא ואחרנין אתטמרו. ובג"כ באינון יומין זכאה איהו מאן דאשתזיב מנייהו.

[p. 359] וכד חוטמא אריכא רב בפותייא לגבי רישא, דא איהו באת ה' ולזמנין [לז ט"א] את י' אתחבר בהדיא. דא איהו בר נש דאצלח. אנפוי קמיטין בתולדות דאבעבועין, עינוי סומקין. דא איהו בין אינון תולדין דסגירו דעינוי לזמנין זלגין דמעין.

קמיטין דמצחיה ד' וב' עברין, רשימין כאריח על גבי לבנה. שעריה רב. האי אצלח ודחיל חטאה. שבח גרמיה בכלא יתיר ממה דאית ביה. ובזמנא דאתנענע זלגין דמעין. וכאיבא בחוטמיה עד דאושיד ליחה ירוקה. ודא קשיא מאינון זיני סגירו. מאן דאשתתף בהדיא אצלח. מהימנא איהו בכלא.

על כתפיה שמאלא אית תלת רשימין, ב' סומקין וחד אוכם, ברם אוכם אית ליה תועלתא, האי משיך לאתקרבא בבני נשא ואחיד בהו דלא יחשבון ליה כסגירא.

מומא אתייליד ביה בלילא בחד יומא דסתווא ביומי דעולימוי, דאכל נונא ושתה מיא ונפק לבר. ובההוא שעתא הוה שליט כוכב שבתאי בעלמא וחד ענפא דיליה הוה משיך לאתפשטא לתתא. ונפק איהו בגילוייא דרישא ומחא ביה על ידא דקורקפנ"י ושמרירו"ן, תרין רוחין דשלטין בההוא ענפא. וכך אתמחי האי ב"נ, רשמו ביה תרין רשימין סומקין וההוא ענפא רשים ביה ההוא רשימו אוכמא, דהא מילוי דשבתאי באוכם אשתמש.

[p. 360] ורזא דא שליט ביומא דשבתא ולא בעמא קדישא, בגין דעמא קדישא לית לון חולקא ואחסנתא בכוכבייא ומזלי אלא בקב"ה בלחודוי. ואצטריך לון לאחזאה חדוה ומיכלא ומשתייא ולבושין, ולתקנא ביתא ופתורא ביומא דא.

[p. 361] דלאו הכי לכל אינון דאחידן בכוכבייא דשבתאי דאצטריך לון לאתענאה ולאחזאה עציבו ודאגה ורוגזא, ולמלבש שחורין ולכסאה שחורין, ולא למיכל בשרא וחמרא ומשחא, ולא לאתענגא בעינוגין דעלמא, אלא למיתב בדיורא עציב ולאתפרשא מן בני נשא. וכדין אלין רוחין קרקפונ"י ושמרירו"ן אתמשכין עליה ואודעין ליה מלין דעלמא באמשכותא דשבתאי.

 

חזינא בספרא דשלמה מלכא דאית ב"נ דאתיילידו כד שלטא ענפא דא, ואינון עציבין תדיר דלא חדאן לעלמין בר אי לעאן באורייתא, וקא אתאחדאן בקב"ה. ועכ"ד אי אית ביה בההוא ב"נ יסודין ושרשין מזכו דאבהן, ענפא דא דנפיק משבתאי לזמנין נצח ליה ואחיד ליה.

[p. 362] ואינון תרין רוחין מתפשטין ואזלין לנוקבא דטינרא, דתמן מתכנשין כל רוחין ערטלאין דלא עאלן לגו פרגודא דמלכא. ואינון ערטלאין בהאי עלמא, וכד נפקי מהאי עלמא משטטי לאעלא בההוא עלמא. ונעלין תרעא באנפייהו בכל סטרין דעלמא, ולא אשכחו נייחא עד דאינון נפקין ומשטטי בעלמא. ואלין איקרון בשמהן שכנות.

וביומא דשבתא כד אתקדש יומא, ואינון, לאן עאלין. לגו נוקבא דחד טינרא דאיהו לבר מחומות גנתא בטורין דלבר. ומשתכחי תמן כל יומא דשבתא, ולבתר נפקין ומשטטין בעלמא ומודיעין בחיזו דליליא מלין לבני נשא.

וכד נצח ענפא דא לההוא ב"נ, אינון תרין רוחין אזלין לההוא נוקבא ומתעכבין תמן עד דנפיק שבתא. כיון דנפיק שבתא נפקין אינון נשמתין ואינון רוחין בהדייהו ומתחברן כחדא.

ואתיין אינון תרין רוחין וחד נשמתא דגזעא דההוא בר נש ע' דרגין לאחורא. ושארן על ההוא ב"נ רוחא בתר רוחא [לז ט"ב] ואודעי ליה מלין בעלמא, מנייהו קשוט ומנייהו לאו קשוט. מנייהו קשוט מסטרא דנשמתא ערטילאה, דהא אשכחא תמן נייחא. ומנייהו לאו קשוט מסטרא דאינון רוחין. ולזמנין אינון רוחין אודעין ליה מילי קשוט לזמן קריב.

ודא איהי נשמתא דלא אשכחת פירוקא לעלמא מע' דרגין לאחורא. כדין כוכב שבתאי משיך להאי עלמא אינון רוחין, ובגינה לא דחיל ההוא בר נש כד שראן עלוהי ולא אזדעזע. זכאה חולקיה דמאן דאית ליה זכו דאבהן לסייעא בכל אינון עובדין.

 

[p. 363] חוטמא עקים, וההוא עקימו סטא לסטר ימינא, דא איהו ב"נ דרשים באת ה' ולזמנין באת ר', ולא מתחברן כחדא. דא איהו ב"נ ממלל רברבין.

במצחיה שרטוטא חדא רברבא וד' זעירין. ועינוי דקיקין ולא כ"כ, ואינון מתהפכן לסומקא. שערוי תליין שעיעין זעיר.

שלשלאה רברבא הוה ליה ותלייא מניה, סיועא אית ליה. מהימנא איהו, אצלח בעובדוי.

דא אית ליה פגימו דמומא, דאיהו סריס חמה או תלייא בכיסא דביעוי חד מבעוי, ולא אפיק זרעא כדקא יאות. בידא דשמאלא אית אצבע זעירא קמיט ולא אתפשט.

 

אמר אדם קדמאה (תהלים קלט:15) לא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. מכאן דמזווגא דדכר ונוקבא אתיא נשמתא קדישא, זיווגא דמלכא במטרוניתא. מ"ט תחתיות ארץ, תרין תחותין אית לההיא דאיתקרי ארץ חפץ, אתרא דאתציירא נשמתא דדכורא לימינא ואתרא דנשמתא דנוקבא לשמאלא.

[p. 364] וע"ד בעי אתערותא מסטרא דנוקבא, הה"ד (ישעיה מא:25) העירותי מצפון ויאת. וכדין ממזרח שמש קורא בשמי, זווגא דשמשא בסיהרא, יעקב ברחל. ויבא סגנים כמו חמר, אלין חיילין דעלמא דנפקו מאד"ם קדמאה.

בתר הכי (תהלים קלט:16) גלמי ראו עיניך, כשהייתי מוטל גולם בלא צורה ממזרח למערב. ראו עיניך, הדורות העתידות לצאת ממני כי אתה הוא הקורא הדורות מראש. ועל ספרך כולם יכתבו, זה ספר תולדות אדם לדיוקנין. דבהאי ספרן של צדיקים הוו אתחקקן כל דיוקנין דעלמ' בצירופא דאתוון זר"ה פס"ץ.

[p. 365] ותמן כלם יכתבו בציורין דקמטין במשכא דאדם, כגוונא דרקיע השמים דתמן כוכבים, המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. לזרעא דישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך, דאינון איקרון אדם דכתיב (יחזקאל לד:31) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ובגינהון אתברי עלמא, הה"ד (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה. דאינון עאלו במחשבה עד לא אתברי עלמא, וכלהו ועל ספרך יכתבו.

[p. 366] ימים יוצרו, לכלהו יומין עילאין כמנין משכ"ו וקחו לכם. משכו יומין עילאין לאנהרא ליומין תתאין, שס"ה ורביע יום. ומקצת יומא ככולי יומא לחושבן משכו. ומאן דמשיך מתמן משיך נהירו לסיהרא לקדשא לה.

ולא אחד בהם, דא דוד משיחא דלא הוו ליה יומין לאתנהרא, ואיהו משיך ליה שבעין שנין כד"א (תהלים לט:6) הנה טפחות נתת ימי. מאי טפחות, ט' פחות, טב הכא דפחית לון מיומוי אדם למיהב לדוד דהוה טוב רואי. טוב דיליה מאדם קדמאה דעבד עמיה צדקה בגין דיהא מוכן דוד לעשות צדקה לישראל. כגוונא דקביל דוד [לז ט"ג] עני ואביון, הכי יהיב למסכני. וכלא במשפט כד"א (ש"ב ח:15) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו.

[p. 367] ואתערו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה בגין דיעקב יושב אוהלים ואוליף תמן בבית שם ועבר ואברהם ויצחק למפלח לקב"ה, בגין דאיהו בכור דכתיב בני בכורי ישראל, ועבודה בבכורות הוה.

ודאי ספרא דאדם קדמאה הוה ליה ליעקב וספרא דחנוך וספר יצירה דא"א. והא איתערו מסכת ע"ז דא"א ד' מאה פרקי. ומכל אינון ספרין אוליף יעקב אבינו איש תם יושב אוהלים חכמתא סגיאה.

[p. 368] והוה שופריה ושרטוטין דיעקב כגוונא דאדם קדמאה. והוא כגוונא דאדם קדמאה דאיהו קדם ליצירה יציר כפיו של הקב"ה, אוף יעקב ראשון, ראשון לשלימו. קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, דהוה ערסיה שלים מה דלית הכי באברהם דנפיק מניה ישמעאל ובני קטורה, ואינון סיגי הכסף. ואדם דנפק מניה קין, ונח דנפק מניה חם, ויצחק דנפק מניה עשו, סיגי דהבא. אבל יעקב ערסיה שלימא איהו, ועל דא ביה בחר יי' מכל העמים דכתיב (תהלים קלה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו, וכתיב (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.