סתרי אותיות

[זהר חדש, א ט“ב] [p. 370] רבי שמעון פתח (תהלים קו:2) מי ימלל גבורות יי’ ישמיע כל תהלתו וגו’. (ירמי’ י:7) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגוים וגו’.

באתוון רשימן דמחקקין ע“ג סתימו דסרטא דקיומא, סלקן רתיכין ברתיכין קדישין. כל רתיכא ורתיכא סלקא באת רשימא. אתרשים את בקיומיה סליק בגויה ההוא רתיכא, כל את ואת קאים על קיומיה דההוא רתיכא דאתחזי ליה.

[p. 371] מהכא סלקא מלה לאתפרשא, כל את ואת ברזא דרתיכין קדישין בארבע סטרי עלמא. רזא דאת קדמאה סלקא ונחתא, סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין. לקבל דא את יו“ד סלקא ברעו דמחשבה ואסתים ולא אתיידע.

אתחפייא תחותי’ חד אגוזא דחפייא טמירא בטמירו, ואיהו רתיכא דקיימא תחות ההוא רזא טמירא. וההוא את קיימא בגניזו [p. 372] נקודה חדא תחותיה. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין, וסמכין לה בשית סטרין. אינון שית סטרין גניזין בגו ההוא אגוזא.

מגו סטרא דאת דא נפקא רתיכא חד קדישא. ואיהו רתיכא גניז ולא אתגלייא בר כד נהיר נהירו דההיא אגוזא טמירא, כדין אתגלי ההוא רתיכא. וההוא רתיכא טמיר וגליא. ואיהי נפקא מגו נציצו דבוצינא כד מדיד משחתא תחות קשרא קדמאה. וההוא נציצו, כד משחתא קיימא, נהיר דא וסלקא ונחתא, ואסתמיך תחות את יוד, ואיהי נקודה חדא.

[p. 373] ולבתר אתפשט ההוא נציצו ואפיק תלת ניצוצין אחרנין, ואסתמכין תחות קוצא תתאה דיו“ד. לבתר נפקא מגו קשרא תניינא נציצו אחרא דנהיר וסלקא ונחתא, ואסתמיך תחות את יו“ד בסטרא אחראי. לבתר אתפשט ההוא נציצו ואפיק תלת ניצוצין אחרנין ואסתמכן בסטרא דא תחות את יו“ד. לבתר נפקא מגו קשרא תליתאה נציצו אחרא ומגו דא אתקשר רזא דחו“ל במשחתא דבוצינא.

אשתכחו לאת יו“ד נקודה עילאה תשעה סמכין על מה דאסתמיך, וכלהו רתיכא לגבי את דא. כדין אתנהיר ואסתמיך על תשע סמכין אלין. וכדין נהרין מגויה תמניא אחרנין וכלהו קיימין ברזא דאת יו“ד, נקודה עילאה טמירא.

אלין תשע סמכין דלתתא סלקין בשמא ולא סלקין, בגין דאינון תשע דאיקרון אין סוף קיימין ולא קיימין, ולא אתיידעו. ואיקרון ולא איקרון, ולא ידיעו כלל. ואלין סלקין בשמא ולא סלקין. ורזא לפני“ך וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם. לית מאן דיקום בהון ובשמהן דילהון, ולא אתגליא למיקם בארחייהו. וע“ד לא קאים משה עלייהו בגין [p. 374] דהוו מקדמת דרגא דיליה, דההוא נציצו קדמאה כתיב לפניך. וכן כולהו קיימין אקדימו לדרגא דיליה, ועל דא לא קאים באורחוי דקב“ה בגין דכלהו סלקין גו מחשבה ומתמן מתפשטין אורחוי לכמה סטרין ברעותיה דקב“ה, ולא אתיידעו כלל.

 

סלקא את דא באלין סמכין לעילא. בטש מאן דבטש דלא ידיע. ואין סוף נהיר ולא נהיר, ונחתא ולא ידיע ממאן דנהיר. כד נחית אתכלילן ביה אינון סמכין, ואתפשט. כד אתפשט נפק חד נהורא כליל מכולן ואתחפיין ביה, כמאן דעייל בחד היכלא. ההוא היכלא קיימא בתרין סטרין דלחפייא, ואתגלייא לעילא. ואינון תשע [א ט“ג] סמכין נהרין בגו ההוא היכלא, ואת יו“ד אגניז בגו ההוא היכלא באינון סמכין.

וההוא היכלא איקרי ה“א, זמין ולא זמין, אתגלייא ולא אתגלייא, לא אתגלייא כלל. ברזא דא קיימא את יו“ד וכולהו סמכין, בגין דאיהי טמירא, ובה קיימא כלא לאתעטרא.

[p. 375] האי אית ליה חמש רתיכין דנפקן מגו ההוא נהירו דבוצינא כד סלקא לאתרה ואתכנישת לבתר דעבדת משחתא ואלין אקרון נפלאות, נ’ פלאות. רזא דא בעא דוד מלכא למיקם על חמש רתיכין אלין כד“א גל עיני ואביטה נפלאות. ואלין כד נהרין וסלקין לה לאתעטרא אתעבידו חמשין לנהרא גו חמש דלתתא דנפקין מינה.

ואינהו נ’ פלאות אלין נהרין וסלקין לה לעילא ואתעטרן ואתקשרן גו אינון תשע סמכין אחרנין ואינון תשע סלקין לאת יו“ד לעילא לעילא כד נחתין ולא ידיע ממאן נחתין האי ה“א אתעטרת ב“י ברזא ד“נ דאינון חמשין ואינון פלאות דאינון חמש סמכין בגווה וכד אתעטרת ואתפשטת אהדרת מרזא דנו“ן לגו רזא דה“א אתפשיטו אילין חמש סמכין לתתא וקיימא עלייהו. וכד אתנהירת בכולהו כדין נפקין מינה ה’ נהורין, משתנין ולא משתנין, ימינא ושמאלא.

[p. 376] מכאן ולהלאה קיימא מלה באתגליא לאסתמכא על רזא עילאה ברזא דשמא קדישא למהוי סתים דא בדא ולאשתכללא רתיכא קדישא.

ואלין חמש אינון ארבע, ואינון חמש לקביל חמש סמכין סתימין, ואינון ארבע לקביל ארבע סטרי עלמא. וכל חד וחד אית ליה רתיכא בלחודוי וכלהו רתיכין כלהו כלילן כל רתיכא ורתיכא בנהורא חד וכל נהורא ונהורא אתכליל באינון סמכין. וכל סמכא וסמכא אתכליל באת ה“א והאי את ה“א אתכליל באינון תשע סמכין וכל חד וחד אתכליל באת יו“ד נקודה קדמאה עילאה למהוי כלא חד.

מהכא אשתכחו רתיכין דסלקין עד את ה“א מתתא לעילא כ“ה רתיכין. ורזא דא יברכו כ“ה מתתא לעילא.

[p. 377] מאת ה“א ולעילא תשע רתיכין דקיימין בלחודוייהו בלא חושבנא עד רזא דיו“ד וכלא אסתים בגויה.

מכאן ולהלאה רזא דשמא קדישא לאתעטרא באינון רתיכין ולאתכללא דא בדא באלין אתוון יהו“ה.

א“ר שמעון קב“ה איקרי אחד דכתיב (דברים ו:6) יי’ אלהינו יי’ אחד. קב“ה הוא איקרי ראשון דכתיב (ישעיה מד:6) אני יי’ ראשון. קב“ה הוא איקרי אחרון דכתיב (שם) ואני אחרון. בריך הוא ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.

ה“א רזא דכתיב ואני אחרון, דא ה“א בתראה דשמא קדישא. רתיכא קדישא באחרון דכתיב (שם מא:4) ואת אחרונים אני הוא. אחרון ואחרונים כלהו ברזא חדא אתכלילו אלין באלין. רזא דה“א אינון ד’, ואלין ד’ דאיקרון אחרונים כלהו קיימין מסטרא דלעילא ומסטרא דלתתא.

רתיכא דא מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. אלין אינון ארבע וחדא נקודה דקיימא עלייהו אינון ה“א. ולא איקרי ה“א דא אלא ברזא דאלין ארבע ונקודה בתראה דשרייא עלייהו. ורזא דה“א דא דל“ת הות וההוא נקודה דשרייא עלייהו באמצעיתא אתעביד ה“א.

[p. 378] וברזא דחנוך אית ה“א אחרא לתתא, דקיימא מתקשרא בהאי ה“א, וכלא חד בחד. וכדין איהי למבכי, וסימניך אה“ה, בגין דסחרני בישא לתתא חפייא כגוונא דדל“ת. וסחרא לאלין ארבע ולהאי וקיימא בהאי נקודה קליפא תקיפא לחפייא עלה. וכדין אתכסיאת סיהרא ונהירו דילה אתחפייא וכדין אתייהב רשו למידן עלמא בדינין בישין. ורזא דא ה“א בתראה, [ב ט“ב] מתרוייהו בחד נקודה ה“א, דהא כדין דינא אתיהיב ברזא דכתיב (דניאל ד:14) בגזרת עירין פתגמא.

[p. 379] רתיכא דא קיימא בה“א בתראה, לא מתפרשן דא מן דא לעלמין. בכל אתר דתשכח מיכאל, דאיהו רישא לאלין, תמן איהי שכינתא. וכלא אתקשר דא בדא ואינון מתקשרן גו ההוא נקודה וכלא ה“א.

וכד איהי חד ה“א ואת אל“ף או את יו“ד קדמא לה ואיהי בחד נקודה, כדין איהי אתייא לאוטבא עלמא, א“ה או י“ה, דהא קליפא בישא איתברת קמה ולא חפייא עלה. הא“י קיימא ברז“א ד“א.

כגוונא לית לך שמא קדישא באתוון רשימ“ן דלא קיימא בההוא את רתיכא דיליה, בההוא שמא על מה דאיסתמיך. וההוא רתיכא סמכא דיליה, דלית לך מלכא דלא אתי בחילוי ולא אשתכח יחידאי. וע“ד כתי’ יי’ צבאות, כלא כחדא דלא איתפרשן רתיכין מן שמא קדישא, וכל את ואת כליל בגויה רתיכא דיליה. וכדין כלא איהו שמא קדישא.

האי את ה“א אית לה רתיכא באינון שליטין לתתא בגין דאת דא באתגלייא זעירא דמן חברייא. אבל כלהו אתוון אחרנין לית לון רתיכא לאתכללא באינון אתוון באלין תתאי, בר האי בגין דאת דא אתכליל בתתאי דלבר. ואתוון אחרנין אתכלילו בהו רתיכין קדישין דלאו אינון לבר, בר כד מתחברן היכלין בהיכלין תתאי בעילאי אבל לא איתכלילן באינון אתוון למהוי חד את.

[p. 380] ובגין כך כל את ואת מן שמא קדישא אתכליל ביה רתיכיה. כל שמא ושמא מן שמהן קדישין אתכליל רתיכיה בגויה. ודא הוא שמא קדישא כדקא יאות, וכן כל את ואת מאינון ארבע, אינון רזא דרתיכא למאן דלא אתיידע. ולכל את ואת אית ליה רתיכא דאתכליל בגויה ואתרשים בההוא את ממש.

האי ה“א איהי תריסר וההוא נקודה דקיימא לעילא איהי תליסר, ואינון תליסר מכילן דרחמי לתתא כגוונא דלעילא. הני תריסר אינון תריסר תחומין, ואינון לד’ סטרי עלמא, תלת תלת לכל סטר. ואינון תלת אינון תשעה לכל סטר. לסטר מזרח תשעה, לסטר דרום תשעה, לסטר צפון תשעה, לסטר מערב תשעה, והאי נקודה דקיימא עלייהו באמצעיתא. אשתכח האי נקודה דאשלים לכל סטר לעשרה, בגין דקיימא באמצעיתא. לסטר מזרח עשרה, לסטר דרום עשרה, לסטר צפון עשרה, לסטר מערב עשרה, עשר ספירן לכל סטר. ואלין אינון מ’ אתוון דקיימין ברזא דבראשית לתת’ ברזא דשמא קדיש’, ותרין אזנין ליחדא בימינא ושמאלא וכלהו קיימין ברזא דה“א. השתא אשתכח דה“א דא בכל אילין רזין עילאין, בההוא רתיכא קדישא, באינון תריסר, ברזא דעשר ספירן, ברזא דמ“ב אתוון מחקקן דבשמא קדישא, כלא אתכליל בהאי דיוקנא דה“א.

[p. 381] וכלהו קיימי באלכסונא ברזא דנקודה דקיימא באמצעיתא דאכרע להו באורח מישר סטרא דא בסטרא דא. [p. 382] וכן לד’ סטרין כלהו קיימי במתקלא, טיקלא דקיימא לאתקנא כלא.

ברזא דא אתבריאו ואתתקנו כל הני תתאי, ע“ד כתיב (בראשית א:26) ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה, ודאי. איהו ה“א וכל הני רזין דקיימי’ לתתא ואתאחדו בה בדיוקנה ממש, כמא דאיקרי ה’, בר מה דאתאחידת לעילא במה דלא אתחזי כלל בדיוקנהא ולא איתרשים בה לאיתחזאה.

כד [ב ט“ג] איקרי ה“א אזדמנת בכל הני רזין, איהי כלא. בגין דא קיימא האי נקודה גו אמצעיתא, בגין דאיתאחידת בכולא, אלין דלסטר מזרח אתחדא בהו ואיהו עמהון. אלין דלסטר דרום אתאחידת בה ואיהי עמהון. אילין דלסטר צפון אתאחידת עמהון ואיהי עמהון. ובג“כ איהי בכלא, וכלא בה, וכלא ה“א. וע“ד כתיב נעשה אדם, וכתיב ויאמר אלהים, כלא איהו ברזא עילאה כדקא חזי.

[p. 383] וכל הני רזין וכל רזין עילאין כלהו אשתמודען בהני אתוון, ואתרשימו בההוא את ממש לאתייחדא שמא קדישא כדקא יאות. וכלא רזא עילאה בשמא קדישא. עד הכא איתרמיזת חכמה עילאה ברזא ה“א בתראה דאתוון ארבע. זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק וידע אורחוי דקב“ה למיעל בלא כיסופא לעלמא דאתי.

 

רזא דאת ו“ו, רתיכא קדישא עילאה דקיימא בקיומא שלים. האי אתפלג לתרין אתוון דאינון תרין ווי“ן ו“ו דא כגוונא דדא, ואינון תריסר רזין עילאין. האי ו“ו עילאה איהו קיימא בחמש סמכין עילאין דקיימא עלייהו את ה“א עילאה. [p. 384] והאי ו“ו אע“ג דאיהי שית ורזא דשית איהו חמש ורזא דחמש, וכלא איהו כדקא חזי.

שירותא בסטרא דימינא רזא דנהורא קדמאה. דא קיימא על רתיכא חדא דאיהו תלת תלת ולא ארבע. ואע“ג דלית רתיכא אלא בארבע כלא הכא ברזא דתלת תלת כמה דאתוון אזלין בשמ’ קדישא. הכי נטלין כלהו האי את ו’ איהי תליתאה דשמא קדישא, ובג“כ כלא אזלא בתלת תלת.

את ה“א דקאמרן איהי רביעתא דאתוון, ובג“כ רתיכא דילה איהי בארבע. ואע“ג דאיהי בארבע איהי בתלת תלת. וכלא אזלא בארח מישר לסלקא דא כגוונא דדא למהוי חד.

[p. 385] רתיכא דלסטר דרום דאיהו ימינא, ההוא רתיכא בתלתא די נפקא מגו בוצינא. כד סלקא רוחא דנשיב בתריסר ריחין דבוסמין דסלקין ריחא ולא סלקין, כליל בתלת גוונין, נהיר בנהירו ואשתיאב בגויה. חד להיט באשא וחד להיט במיא וחד להיט ברוחא. והאי אתפרש והוי תלת. האי רוחא כד אתפרש והוי תלת גוונין אלין, לאו אינון אשא ולאו אינון מיא ולאו אינון רוחא, אלא האי רוחא כד אתפרש כל חד וחד נהיר ולהיט ויהיב תוקפא לאתר דעליה, ולבתר אתעביד סמך תחותוי. גוונא חד אתלהיט ואתקף ביה אשא דאתכלילו בימינא. גוונא אחרא אתלהט ואתתקפו מיא דאתכלילו בימינא. גוונא אחרא אתלהיט ואתקף ביה רוחא דאתכליל בהאי סטרא דימינא. ואלין תלת גוונין אינון רתיכא חדא לסטר ימינא ברזא דאת ו’.

ואלין אינון כינויין דאית ביה בקב“ה, ברזא דאינון שמהן דאיקרי בהו. וע“ד שמא דקב“ה איקרי בכמה שמהן וכלהו כנויין אתכלילן בכל רזא ורזא מאלין סטרין עילאין דאינון שמהן דלא נמחקין.

[p. 386] סטר דא דאיהו ימינא איקרי אל, רתיכא דיליה איקרי גדול בכללא. כד אתפרשן האי רתיכא דאינון אילין תלת גוונין הכי אינון שמהן איקרון גדו“ל חסי“ן קדו“ש. הני אינון רתיכא לימינא דאיקרי אל, רזא עילאה מאינון שמהן עשרה כמה דאוקימנא. הני תלת גוונין דאינון רתיכא לסטר דימינא, להטין ונהרין לתתא וכל גוון וגוון מהני תלתא אתפריש ותרי אחרנין לכל סטר עד דעאלו בחושבנא תלת תלת, ואינון תשעה. והאי ימינא דעלייהו רכיב אשלים לעשרה. אוף נמי כל הני איקרון ספירן עילאין וזעירין, וכולהו מדין דקב“ה.

תרין דנפקו מגו גוון חד [ג ט“ב] איקרי חנו“ן וחד רחו“ם, אל, ואלין אינון מההוא גוון דאיתתקף במיא. תרין דנפקו מגו גוון דאיתקף ביה אשא, חד איקרי ארך אפים וחד איקרי רב חסד. תרין דנפקו מגו גוון דאתתקף ביה רוחא, חד איקרי חסיד וחד איקרי סולח. וברזא דספרא דחנוך האי איקרי טוב והאי איקרי ישר, וסימנך טוב וישר יי’.

[p. 387] ומאלין מתפרשין נהורין לתתא, וכולהו רתיכין אלין לאלין. וכלהו כנויין לבר אבל לא מתדבקין באלין לגבי עילא, וכלהו כלילן בסטרא דימינא. וכלהו חד לגבי האי סטרא, וכלא ברזא דאת ו“ו.

 

שירותא בסטרא דשמאלא רזא דחשוכא דמתפשטא בחשוכא לתתא עד דאיתברי מניה גיהנם מלהטא מההוא חשוכא דאשא תקיפא סומקא אוכמא. והכא מלהטין שביבין תקיפין דנגדין ואתמשכן לתתא וכלהו מגו חשוכא דאיהי שמאלא להאי סטרא.

כד בוצינא סלקא מגו מדידו דמשחתא נהיר לסטר ימינא. ומההוא נהירו נהיר לגבי חשוכא. ומטין לגביה דההוא אשא נהורין, וקרבין לגבי ההוא אשא לגבי ימינא, ונהיר מניה.

כדין אתפשט ונהיר מגו בוצינא רוחא אחרא דנהיר מלהטא. האי איהו אתפשט למהוי רתיכא לההוא סטר דשמאלא. אתפשט ברזא דתלת גוונין לגבי האי סטר דאיקרי צפון. והאי רוחא לא סליק בבוסמין כלל ולא ריחא בגין דהאי שמאלא איסתמיך על ההוא רוחא דאתפרש בתלת גוונין אלין. אלין גוונין נהרין בתלת סטרין דאשא דאיהו סטרא דשמאלא, אשא גוון חשוך, אשא גוון סומקא, אשא גוון אוכמא. הני תלת גוונין דמתפרשן מההוא רוחא דנפקא מגו בוציצא סמכין לתרין סטרין. גוונא אחרא אתלהט ואתתקף ביה אשא גוון חשוך דאיהו בסטר שמאלא. גוון אחרא אתלהט ואיתתקף ביה אשא גוון סומק דאיהו בסטר שמאלא. גוונא תליתאה אתלהיט ואתתקף ביה אשא גוון אוכם דאיהו בההוא סטר שמאלא. ואלין תלת גוונין אינון רתיכא חדא לסטר שמאלא ברזא דאת ו“ו.

[p. 388] אלין איקרון כינויין להקב“ה ברזא דשמאלא, חד איקרי אדיר וחד אקרי חזק. וכלא בכללא חדא אקרי גבור בגין דסטרא דא דאיקרי שמאלא איהו אלהים. והא אוקימנא לכמה סטרין איקרי אלהים.

הני תלת גוונין דאינון בסטר שמאלא מלהטין נהרין לתתא. וכל גוון וגוון מהני תלתא איתפריש לתרין אחרנין לכל סטרא עד דעאלו בחושבנא תלת אינון תשעה, כמה דאוקימנא בסטרא אוחרא. והאי שמאלא דעלייהו רכיב אשלים לעשרה.

תרין דנפקו מגו גוון דחד דאתכליל גו אשא גוון חשוך חד איקרי שופט וחד איקרי דיין, כמד“א אלהים שופט וכתיב ודיין אלמנות. תרין דנפקו מגו גוון חד דאתכליל ואתתקף גו אשא סומקא חד איקרי כביר כח וחד איקרי איש מלחמה. [p. 389] תרין דנפקו מגו גוון דאתכליל ואתתקף גו גוון אשא אוכמא חד איקרי פוקד עון וחד משלם גמול.

ומהכא אתפרשן לתתא לכמה גבורן דלית לון חושבנא, וכלא מהני תלת גוונין דקאמרן. וע“ד כתיב מי ימלל גבורות יי’ בגין דלית לון חושבנא וכלהו כלילן בסטר שמאלא. ובכלהו איקרי קב“ה וכלהו רתיכין לתתא לכל סטר וסטר, וכלא ברזא דאת ו“ו. בגין דכל את ואת מהני ד’ אתוון דברזא דשמא קדישא כלהו קיימין על רתיכין קדישין סמכין על מה דאסתמיכו וכלהו רשימין [ג ט“ג] עלייהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. ואלין רתיכין אינון כינויין לההוא שמא על מה דקיימין.

ועל דא מאן דאתי לייחדא שמא קדישא אצטריך למנדע כל חד וחד מאינון שמהן דכנויין על מה קיימין ומאן איהו שמא דשליט עלייהו, דהא מהכא מתפרשן לתתא עד דמטו לאינון שליטין, ממנן דאינון רתיכין לתתא. וכלהו אשתמודעין ברזא דההיא שמא דשליט עלייהו ובההוא סטרא דקיימין רתיכין. וכלא ברזא דשמא קדישא באלין אתוון ד’ דאקרי קב“ה בהון. זכאין אינון צדיקיא דאינון אזלין באורח מישר, זכאין בהאי עלמא וזכאין בעלמא דאתי.

 

שירותא בסטרא דאמצעיתא בפתחא דמזרח, דפתחא דמזרח איהי קיימא באמצעיתא. נטיל תרין סטרין לעברא לון בעברין ודשין בסטרא דא ובסטרא דא. פתחא דא איהי כלילא מכל הני דקאמרן ודא קיימא על רתיכא עילאה ואיהי רתיכא דקיימא ברזא דאת ו“ו, דאיהו ו“ו כלילא דכל הני ודא קיימא ברזא דכל שית סטרין עילאין. דא קיימא על רתיכא חדא דאיהו תלת בימינא ובשמאלא. נפקא מגו בוציצא כד סלקא רוחא דנשיב [p. 390] בתריסר ריחין דבוסמיא דסלקין ריחא ולא סלקין. האי רוחא נהיר בנהירו, ודא איהו רוחא דאיהו שלמא ואיקרי שלמא.

ודא רוחא כד אתפרש אתפרש בתלת גוונין מלהטין באשא ומיא ורוחא כמה דאתמר בימינא. וכד אתפרש כל חד וחד להיט באתריה ויהיב תוקפא האי נהירו רוחא דאתפרש מהאי. דאתפרש מהאי רוחא לכל סטרא וסטרא מהני תלתא. גוונא חדא להיט באשא ואתקיף ליה. גוונא אחרא להיט במיא ואפיש ליה. גוונא תליתאה להיט ברוחא ונהיר ליה כארגוונא, מלהטא בתרין סטרין אלין. ואלין תלת גוונין אינון רתיכא חדא ברזא דאת ו“ו, ואיהו רזא דאה ו“ו.

ואלין אינון כינויין דאיקרי בהון קב“ה כמא דאתמר דקב“ה איקרי בכל הני שמהן. ואלין כינויין אתכלילן ברזא דשמא קדישא דהאי סטרא אמצעיתא איקרי ביה. ואע“ג דהאי איקרי ברזא דאת ו“ו, דא נטיל כל שמהן עילאין ותתאין. וכל ד’ אתוון דשמא קדישא ביה אחידן בגין דנטיל לכל סטרין עילא ותתא, ודא רזא יה“ו. הכא תלייא שמא דא, ואיהו ידו“ד, נטיל תרין אתוון לעילא ונטיל חד לתתא ואיהו קאים באמצעיתא בין עילא ותתא ומתרין סטרין כדקאמרן.

[p. 391] רתיכא דיליה איקרי נורא בכללא. כד אתפרש האי רתיכא דאיהו האי רוחא כדקאמרן ואתפרש לתלת גוונין דאיקרון נורא אמ“ת נוצ“ר חס“ד. הני אינון הני תלת דאינון רתיכא קדישא להאי סטרא דקיימא באמצעיתא. הני תלת גוונין דאינון רתיכא קדישא דאת ו“ו להטין ונהרין לתתא. וכל גוון מהני תלתא אתפרש לתרין אחרנין לכל סטרא עד דאתעבידו בחושבנא תלת תלת לכל סטרא, ואינון תשעה והאי שמא קדישא דשליט עלייהו אשלים לעשרה.

וכל חד וחד מהני סטרין תלתא דקאמרן, ימינא ושמאלא ואמצעיתא, כל חד וחד ברזא דרתיכין דיליה איהו עשרה בגין דכלא עילא ותתא באשלמותא חדא אינון עשר ספירן, עשר אמירן. וכל הני רתיכין בההוא סטרא דשליט עלייהו איקרון עשר ספירן, עשר אמירן. ובג“כ כל חד וחד מהני סטרין סלקא לעשרה, ומהכא לחושבן סגיא דמתפרשן רתיכין לכל סטרא עד דסליק כל חד לחושבן סגיא.

ות“ח כל רתיכין אלין כד מתפרשן לסטרייהו כלהו איקרון בההוא שמא דשליט עלייהו וברזא דההוא את ממש לתתא.

[p. 392] תרין דנפקו מגו נקודה חד, חד איקרי נושא עון [ד ט“ב] וחד איקרי עובר על פשע. אלין אינון מההוא גוון דאתתקף ביה מיא. תרין דנפקי מגו גוון דאתתקף ביה אשא, חד איקרי מרום וחד איקרי רם.

ובספרא דחנוך שמהן אלין כלילן ברזא דעלמא דאתי, והכא בהאי סטרא בוחן לבות. מרום כמד“א אדיר במרום יי’, כתי’ מרום משפטיך מנגדו. ואע“ג דשמא דא קאים בעלמא דאתי, הא כתיב מרום. ועל דא אשתתף עלמא דאתי בכל הני והכי איקרי אלהים כגוונא דשמאלא, וכלא חד.

גוונא תליתאה אתתקף ביה רוחא. אינון תרין דנפקו מניה חד איקרי שוכן עד וחד איקרי קדוש. ומאלין אתפרשן נהורין לתתא, וכלהו רתיכין אלין לאלין. וכולהו כינויין דאיקרי בהו קב“ה, וכולהו אשתמודען לסטרא דשליט עלייהו.

 

כגוונא דא אית סטרין תלתא דנפקין מגו אלין סטרין עילאין דקאמרן, דאינון ימינא ושמאלא ואמצעיתא. ואלין נפקין לבר מנייהו וקיימין תרין מנייהו לבר. וכלהו נטלי רתיכין כגוונא דאלין עילאין, ולאו עילאין כגינייהו. ואלין דלתתא, דנפקי [p. 393] מגו אינון סטרין עילאין דקאמרן, אינון כגוונא דילהון, חד איקרי ימינא וחד איקרי שמאלא וחד דקאי באמצעיתא, גו ההוא אמצעיתא דקאמרן. וכלהו כלילן בהני תלת עילאין וכלהו כלילן ברזא דאת ו“ו דכליל כלהו.

וכלהו ברתיכין ידיען מתפרשן בסטרייהו, ואלין לא איקרון בשמהן ידיעאן בר באינון כינויין דלתתא, כגוונא דאינון כינויין עילאין. ואלין תתאין אחידן בעילאין והני תלתא אוחרנין כלהו רתיכין דלבר, והא אוקימנא.

ת“ח הני תרין קיימין אינון סמכין דלבר, ואינון ימינא ושמאלא, ואיקרון חסדי דוד. ואלין צבאות רתיכא דילהון תרין דקיימין ועבדין שליחותא בנביאי קשוט.

ומתמן מתפרשין עובדין בעלמא דאתגלייא. ורזא דא דכתיב (תהלים קיא:2) גדולים מעשי יי’ דרושים לכל חפציהם. גדולים דנפקי מגדול ואלין איקרון (שם קיט:156) רחמיך רבים יי’, [p. 394] (שם פט:50) איה חסדיך, (שם כה:6) זכור רחמיך יי’ וחסדיך. ואע“ג דאוקימנא דאינון לעילא אוף הכי אתפרשן לתתא כגוונא דלעילא דכתיב כי מעולם המה, מעולם המה לעילא, מעולם המה לתתא.

ועל דא לא איקרון בשמהן כגוונא דאיקרון בשמהן אינון דלעילא. ואינון כגוונא דלעילא אבל אינון בכללא אינון דקיימי לבר. ואינון סמכין דאוריית’ דנפקי מרתיכין עילאין. ואלין הוו דדוד מלכא, ודא איהו דאדכר תדיר בכללא כמה דאוקימנא.

 

ת“ח כל הני שמהן עילאין מאינון עשרה דקאמרן דלא נמחקין, יאות הוא. רתיכין דילהון דאינון איקרון אינון כינויין, אמאי נמחקין. אלא רזא דא הא אתמר גו ספרא דרב המנונא סבא דכל הני שמהן עלאין אינון קיימין כגופא לנשמתא עילאה דלא אתידע ולא אתגליא. ואלין כנויין אינון גופא לגופא, כגוונא דאגוזא דאית קליפה לקליפה או אילין לבלבין דאית לון קליפה לקליפה ומוחא לגו. הכי נמי דא אלין עשרה שמהן כלהו כגוונא דהאי קליפה למוחא. ואע“ג דכלהו מוחא, כלהו נהורין עילאין ובוצינין עילאין דלית מאן דקאים בקיומייהו, אבל כלהו כגוונא דקליפה לגבי מה דלא ידיע ולא קיימא בחכמתא כלל, כל שכן רזא דאין סוף. והני כינויין אינון קליפה לגבייהו, וכולא דא לגו מן דא ומוחא סתימאה לגו בגו דלא אתיידע כלל. [p. 395] ועל דא קליפה בתראה לא איכפת לן, ואע“ג דנמחקין.

עם כל דא לא אתיהיב רשותא למחקא אפי’ אות זעירא דאוריית’. ואי תימא אי הכי האי ה’ בתראה דקאמרן איהי קליפה בתראה לגבי אלין, [ד ט“ג] לאו הכי. קליפה איהי לגבי אלין עילאין, אבל לגבי אינון כינויין לאו, דהא לא משמשי בה אלא אינון שמהן עילאין ולאו אינון כינויין. אלא כד איהי סלקא לאתעטרא בעילא ולאתאחדא ברזא דימינא ושמאלא, כל הני רתיכין דאינון כינויין כלהו סחרין לה וחפיין עלה סחרנהא, כבעלא לאתתא דפריש גדפיה עלהא. הכי אינון פרישי’ גדפין דבעלה עלה וחפיין לה בכל סטרא ואיהי משמשא בבעלה. וסימנא (יחזקאל טז:8) ואפרוש כנפי עליך, (רות ג:9) ופרשת כנפיך על אמתך.

[p. 396] ובג“כ אינון לגו ואינון לבר, ואיהי לגו ואיהי לבר, והני כינויין אינון לגו ואינון לבר. מה דאיהו לגו קיימא לבר, מה דאיהו לבר קיימא לגו, וכלא שפיר איהו.

זכאה חולקיהון דאינון דידעין למיזל באורח מישר דלא יטעון לימינא ושמאלא, כמה דאוקימנא כי ישרים דרכי יי’.

 

מבועא דבירא דלא פסיק לעלמין, האי קיימא קיומא לקיימא כלא. כלהו עילאין וכלהו תתאין קיימין בהאי לרחמא דתיאובתא, בגין דאיהו תיאובתא לעילא ותתא לאנהרא אנפין ולאשקאה גנתא.

[p. 397] בהאי לאו רתיכא קיימא ביה לאתגליא אלא כלא איהו סתים בסתימו. ולא קיימא באתגליא אלא כלהו שמהן עילאין וכלהו רתיכין כלהו אתאן לגביה בלחישו. כד אינון שמהן אתיין לגביה אלין רתיכין פרישאן וחפיין לכל סטרין, לדרגא דא ולדרגא דלתתא. ואלין איקרון גדפין דבעלה לחפייא על כלא. והאי דרגא עאל בלחישו כמבועא גו בירא, דלא פסקין מימוי לעלמין ולא אתפרש מבועא לעלמין. וכלא איהו באר דכתיב (במדבר כא:18) חפרוה שרים, (בראשית כו:19) באר מים חיים והא אוקימנא.

האי מבועא דבירא איהו סתים לגבי ההוא בירא, דעאל לגביה בלחישו, והאי כרי גו ההוא נקודה דקאמרן רזא דה“א בתראה, וכרי בה ועאל לגבה, ולא אתיידע כלל.

והאי איהו כמא דאוקימנא דכד אלף אתחבר בה“א או יו“ד האי ה“א איהי בנקודה חדא לאוטבא לעלמא, כגון א“ה או י“ה. כדין ההוא מבועא דבירא גו ההוא נקודה ועאל לגווה ולא אתיידע, וכדין ההיא נקודה קיימא ברזא דקדש הקדשים.

[p. 398] וע“ד רזא דדוכרנא דילה איהו ברזא דקדש הקדשים, דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא, א“ה י“ה, בגין דהאי איהו אתר דקיימא קדש הקדשים קול גדול, ולא אשתמודע. ולאו איהו רוח ממש. וכדין איהו קדש הקדשים ודאי, וקיימא באשלמותא דכולא לאנהרא מעילא ומתתא. וכדין איהו ה“א בחיבורא דאינון אתוון עילאין וכלא שמא חדא לאנהרא מעילא ותתא.

כד כרי האי מבועא בהאי נקודה ועאל בגויה, כדין כל אינון שמהן עילאין וכל אינון סטרין עלאין דקאמרן כלהו עאלין בגויה בתיאובתא, ברוחא שלים. לעילא בתיאובתא עאלין בה ולא במלה אחרא, כולא ברוחא ולא בגופא. כבעלא דאשתליל מכל לבושי בשעתא דאתי לאזדווגא באיתתיה, ה“נ כל אינון רתיכין דקאמרן דלעילא ותתא כלהו סחרין לה ואינון חפיין עלה, ובעלה אשתליל מכלהו. ועל דא לא אתיין כל אינון שייפין לאתחברא בה אלא ברוח ממש, וכדין כלא איהו רעותא חדא.

[p. 399] וע“ד בשעתא דקב“ה זמין לגבה וישראל לאו אינון זכאין, דאינון פתילה לאנהרא, מה כתיב. פשטתי את כתנתי, איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי, איככה אטנפם. פשטתי את כתנתי, אלין אינון כינויין דקאמרן דכלהו כד מתחברן אינון כתנתא דקב“ה. וכד איהו זמין לגבה איהו אשתליל מכלהו לאתחברא בהדה. וע“ד פשטתי וגו’, לאתתקנא [ה ט“ב] ולמהוי זמין לאוטבא לך, ואת לא מתתקנא כדקא יאות. השתא איככה אלבשנה, ואתהדר ואסתלק מינה.

רחצתי את רגלי, איככה אטנפם. הא אסחית רגלי מההוא טינופא, ומאי איהו. בגין דכד אתתקנית ואזדמנית לגבך אעברית ההוא סטרא אוחרא מסאבא מקמי רגלי. השתא איככה אהדר לשוייא ההוא טינופא לחפייא על מקדשא הואיל ואת לא זמינת בתיקונך לאתתקנא לגבאי.

הכא אוליפנא דכד רוח מסאבא אתעבר מעלמא כדין אתרבי כלא עילא ותתא. וכד כנסת ישראל זמינא לגבי קב“ה כדין זוהמא לא שלטא בעלמא וכולא אתרבי עילא ותתא. ועל דא רחצתי את רגלי, איככה אטנפם כמלקדמין.

ובגין כך כל אינון כינוין אתפשטו בשעתא דהאי מבועא כרי בההוא נקודה ואסתים בגויה. וכדין כד ההוא מבועא אסתים בגווה כדין כלא אנהיר ובירא אתמליא מההוא מבועא דעאל בגווה, ואסתים ביה בחשאי. אינון כינויין חפיין עלה ואתפשטו לסטר דא ולסטר דא.

[p. 400] והני אינון גלידין דאגוזא קלישא דקיימא וחפייא לגו על מוחא, וההיא קליפא תקיפא איתברת ולא קיימא תמן. וכדין כלא איהי ברזא עילאה למיהך ברזין אלין. זכאין אינון דמסתכלין ברעותייהו מלין דרזין עילאין למיהך באורח קשוט, למזכי בהאי עלמא ולאנהרא לון בעלמא דאתי. עלייהו כתיב (דניאל יב:3) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

[p. 401] דיוקנא דאתוון ברזא קדישא ה“א תתאה דקאמרן. רזא דמקדשא, סיהרא כד שלטא ואתקשטת לגבי שמשא לקבלא נהורא מניה, אינון קיימין כתרין רחימין דא לקבל דא. ואינון בתולאן דקיימן בהדה אתקשטן ואתתקנן בתיקונין, חדא בתראה וחדא לקמאה וחדא מסטרא דא וחדא מסטרא דא, ואיהי קיימא באמצעיתא. ושבעין ותרין סנהדרין קיימין כפלגו גורן עגולה למיעבד גופא לסיהרא, לאתקשטא מטרוניתא לגבי בעלה.

ואיהי קיימא כגוונא דא כפלגו סיהרא, ודא נקודה באמצעיתא. דההיא נקודה נטלא נהורא מן שמשא לאנהרא לכל גופא.

ורזא דא נקודה דקיימא בפלגו דעינא כלא קיימא בההיא נקודה דקיימא באמצעיתא דאיהי נטלה כל נהורא לאנהרא לכל עינא. וסיהרא לא אתנהירת אלא מגו חד נקודה דקיימא ואסתים גו אמצעיתא, אע“ג דלא אתחזייא בסיהרא.

[p. 402] ת“ח לית לך עיגולא בעלמא דלא איתעביד מגו נקודה חדא דקיימא באמצעיתא, ובגין כך עיגולא דסיהרא מגו חד נקודה דאסתים בגווא באמצעיתא, אתעביד כלא. והאי נקודה דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא ואנהיר לה לגופא ואתנהיר כלא.

רזא דרזין לאינון דמסתכלין ברזי דחכמתא, האי ה“א דאיהי פלגו דגופא דסיהרא ואיהי בעיגולא כדאמרן, בגו ההוא נקודה דקיימא גו אמצעיתא, אמאי איהו פלגא. לאו פלגו אלא סתימא מסטרא דא ופתיחא מסטרא דא, כנוקבא דפתיחא לגבי דכורא לקבלא ליה בגווה ולאתנהרא מניה ולאתחברא בהדיה. ועל דא איהי פתיחא לגביה לקבלא ליה, וכדין איקרי ה“א. מאי ה“א, כמאן דאמר הא אנא.

וכד איהי אתנהירת מניה ואתחברו דא בדא וסיהרא אתמלייא, כדין האי ה“א אשתלים ואתמליא סיהרא מכלא. ומאתרא דאיהו ה“א פלגו דסיהרא אתעביד מ“ם, סיהרא בשלימו. [ה ט“ג] וקיימא כגוונא דאימא עילאה, דאיהי ם’ סתימא כמא דאוקימנא ברזא לםרבה המשרה. והשתא קיימא סיהרא באשלמותה, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה. ודא איהו רזא דאת ם’.

[p. 403] ות“ח את דא ם’ לאו איהו אלא בעיגולא כיון דקיימא סיהרא באשלמותא, וכלא מרזא דאת ה’ כמא דאתמר. על דא איהי בקדמיתא פתיחא ברזא דה“א לקבלא לבעלה, ולבתר דאשתלים מניה איתמליא באשלמותא, אתעביד ם’ כגוונא עילאה דעלמא דאתי כדקאמרן. ובג“כ ה“א עילאה ה“א תתאה, ם’ עילאה ם’ תתאה, כלא דא כגוונא דא. ודא איהו רזא חדא, עילאה ותתאה כחדא.

ת“ח עלמא עילאה איהי פתיחא בקדמיתא ברזא דה“א, וכד אתמלייא מאינון שבילין עילאין ואתנהרא לאנהרא, אתפשטת ואשתלים ואתעביד ם’, וכלא ברזא חד.

דיוקנא דאת ו“ו ברזא קדישא. האי את עלמא דלעילא, פשיט פשיטו לאנהרא לתתא. וההוא פשיטו איהו בשית סטרין כלילן כחדא, בחיבורא חדא, דא כגוונא דדא, ודא כגוונא דדא, וכלהו מתחברן באינון רתיכין דילהון באת דא.

והאי את איהו רשימו בשית סטרין כלילן כחדא, ודא הוא דאנהיר לסיהרא ברזא דשית סטרין כלילן. דהא כד מתחברן כחדא פשיטין בפשיטו, כלא דיוקנא דו“ו דיוקנא דאדם. ואע“פ דאינון שיתא סטרין, לא איתחזו בפשיטו בר חד גופא.

[p. 404] רזא דרזין לאינון דמסתכלין באורח מישר בדיוקנין דאתוון. הכא בהאי את כלהו בחיבורא חדא, לאחזאה דכלהו קיימין בקיומא דגופא, דאיהו נטיל כלא. וכד האי ו“ו קיימא הכי בחיבורא חדא, הא איהו זמין לגבי נוקבא, פשיט ואשתליל מכלא, רזא דיוקנא דגופא דיוקנא דאדם.

וכד מסתכלין רזין דרועין מסטרא דא ומסטרא דא מתחברן בהאי גופא, דלא אתחזיין בר גופא בלחודוי, בגין דכלהו כלילן ביה. אימתי אתחזון, בשעתא דאת דא אתפשטת ואיקרי אלף, כדין תרין דרועין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא, וגופא קיימא בינייהו באמצעיתא.

ועל דא אלף רישא לכל אתוון, בגין דתיקונא דא כד קאים איהו רישא לכל מה דנפיק מעלמא דאתי. ואע“ג דרזין עילאין אחרנין נאמרו ברזא דאל“ף, אבל דא איהו ברירו דרזא דמלה, כמה דאיהו בספרא דאדם, והכי ברירו דרזא. ומהכא אתפשטו אתוון אחרנין, כלהו בסטרייהו, כל חד וחד כדקא חזי ליה.

[p. 405] ואת דא כלא איהו חד, ו“ו ואל“ף, בר דהאי אסתים כלא בגויה והאי אחזי כל דיוקניה. ואי תימא תרין ירכין דלא אתחזיין, הכי הוא ודאי, דהא תלת סטרין אינון רזא דתלת אחרנין. ותו אלין אינון רזא דתורה שבכתב, כללא דכולא, ומהכא נפקן כל שאר, כגוונא דא נביאים וכתובים כלהו כחדא. אל“ף איהו חד, רזא דתלת גוונין כחדא דאינון אבהן. וכד אבהן מתחברן כחדא אינון חד. ועל דא איקרי אלף חד, רישא לכל אתוון, רזא דתורה שבכתב כמא דאיתמר. ועל דא ו’ ואלף רזא חדא אינון. את ו’ דיוקנא דאדם, רישא וגופא אתפשטותא חד, אל“ף אשלמותא דדיוקנא לאחזאה.

וכי תימא ו’ דאיהו אתפשטותא חד, פשיטו חד בלא דיוקנין אחרנין, אמאי רזא דיליה שיתא ואלף דאיהי תלת דיוקנין, אמאי רזא [ו ט“ב] דיליה חד. אלא מהכא רזין דסלקין בשמא קדישא אסור לאסגאה לון בפרטא אלא לחברא כלהו ולייחדא לון כחדא למהוי חד. וכד אינון כחדא בכללא חדא בדיוקנא חדא, אית לפרשא לון ולמעבד פרטין דנפקי מההוא כללא דאיתחזי. ועל דא כלל אתהדר למהוי פרט, פרט אתהדר למהוי כלל. כלל דא ו“ו דאתהדר למהוי פרט ברזא דשית, ואיהי פשיטו חד בלחודוי. פרט, אלף, תלת דיוקנין מתחברן כחדא, ואתהדר למהוי כלל [p. 406] ברזא דחד. ורזא דא כלל ופרט וכלל, א’ ו“ו א’, וכלא חד.

אל“ף פרט דאתהדר למהוי כלל, ולבתר אתהדר למהוי פרט, ואיהו פרט וכלל ופרט. ו“ו כלל ואתהדר למהוי פרט, ולבתר אתהדר למהוי כלל, ודא רזא כלל ופרט וכלל. אל“ף פרט ואתהדר למהוי כלל כמא דאוקימנא, ולבתר אתהדר למהוי פרט בגין דאיהו אל“ף. והכי סלקא ברזא דאלף, דרועין וגופא ואתפרשן רזין למאה, וממאה לאלף. ע“ד אקרי אל“ף ברזא דאל“ף, אלף חד כלל. אלף אלפא פרט.

ו“ו כלל ואתהדר למהוי פרט כמה דאוקימנא, ולבתר אתהדר למהוי כלל, רזא דאדם חד, רזא חד. וכלא סלקא ברזא חדא ובמתקלא חדא למהוי כלא חד. ו“ו אתהדר למהוי כולא חד, נהורא חדא כלילן בשית סטרין.

ורזא דא וירא אלהים את האור כי טוב, דא ו“ו דהוא אזיל ונהיר ברזא דימינא, בכללא חדא. ולבתר [p. 407] ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. אתהדר את דא למהוי אלף, תרין דרועין, דא מסטרא דא ודא מסטרא דא, חד אתקרי אור וחד אתקרי חשך. אתפלג את דא בגוייהו וכדין אתפלג מחלוקת מתרין סטרין דאינון אור וחשך, דכתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. מהו ויבדל, דאיתפרש מחלוקת ההוא ואסתכמו תרין סטרין למהוי בשלם. והבדלה דא היא הבדלת מחלוקת לאסתכמא למהוי כלא חד, שלים כחדא. ובג“כ א“ו כחדא אינון.

ויקרא אלהים לאור יום, דא סטרא חדא דרזא דאל“ף. לבתר אתפרשו תרין סטרין למיעבד עובדא, חד עביד ערב וחד עביד בקר. כיון דעבדו עובדין אסתכמו תרוייהו ואתכלילו באת ו“ו. הה“ד ויהי ערב ויהי בקר. ויהי ערב, מסטרא דחשך, ויהי בקר, מסטרא דאור. כיון דעבדו עובדין מיד אשתכללו לחד, דכתיב יום אחד. דא רזא דאת ו“ו דאתכלילן ביה למהוי חד.

ודא הוא רזא דכתיב ויהי ולא כתיב והיה. ויהי, כד אתחזיין ברזא דאלף ועבדו עובדין ואסתימו, ולא אתחזון, כדין כתיב ויהי. הוה, והשתא לאו הכי, דהא אתכליל ברזא דו“ו, והשתא כלא יום אחד. (תהלים קו:2) מי ימלל גבורות יי’ ישמיע כל תהלתו.

[p. 408] ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל וגו’. יקוו המים מתחת השמים, דא סטרא תתאה, סטרא חד דברזא דאלף, דאיהי סטרא דאקרי חשך. ודא הוא מתחת השמים, דהא מההוא סטרא מתפרשן מיין, ונבעין בנגידו דטמירו מסטרא אחרא דלעילא, דאיהו ימינא.

אור דאתגניז, באן אתר אתגניז. ברזא דאת ו“ו. וכד איהי איתגניז כולא אתגניז, סטרא אחרא גניז עמיה. ועל דא מתחת השמים אל מקום אחד. ודא הוא סטרא דאשתאר חד בלא חבריה, כד איתגניז בקדמיתא. ומההוא סטרא כד אתפלגו מיא [ו ט“ג] ואתכנישו בגויה כדין איתחזי יבשתא מההוא סטרא. ורזא דא הר ציון ירכתי צפון, קרית מלך רב, דהא מההוא סטרא איתחזי ואתגליא. לבתר דאיתגניזו אלין תרין סטרין אתהדר כלא למהוי ו“ו, ואסתים כלא בגויה והוה חד.

 

[p. 409] (בראשית א:14) ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים. רקיע השמים, דו“ו דאיהי את דאקרי שמים. רקיע השמים, דאתפשט מניה פשיטו חד לאנהרא לארעא ולאשקאה ההוא יבשתא, והאי איהו רקיע השמים.

מאן איהו רקיע השמים, ההוא פשיטו דאתפשט מאת ו’ כגוונא דא, ג’. האי איהו פשיטו דאתפשט מאת ו’ו אתעביד ג, רזא דתלתא, דהאי קיומא דתלתא דקיימן לתתא. וכל אינון נהורין עילאין כלהו קיימי בהאי רקיע פשיטו דאתפשט מאת ו“ו לאנהרא ולאשקאה לארעא כמא דאתמר.

את ו“ו, דיוקנא דא אשתליל מכלא, דלא איתחזון ביה כלל מכל אינון סטרין אחרנין, בר חד פשיטו דגופא בלחודוי בלא דרועין וסמכין. וקיימא הכי ברזא דשמא קדישא בגין למהוי זמין לגבי נוקבא לתתא.

ואע“ג דאלין סטרין אחרנין אתרשימו בגויה, הכא רזא דרזין לאינון דידעי רזי דמהימנותא, למנדע באן זמנא איהו אל“ף ובאן זמנא איהו ו“ו. [p. 410] בזמנא דקיימא לאחזאה רזי מהימנותא ולאלפא יחודא ברזא דשמא קדישא לכל עלמא. כדין קיימא ברזא דאל“ף לעיינא דדא ראשיתא דכלא, למילף מהימנותא ויחודא דקב“ה. וע“ד קיימא ריש לכל אתון, דהא לא אתא בר נש לעלמא אלא למילף ולמנדע למאריה. וקיימא בדיוקנא לעיניהון דכלא, אוליף חכמתא דמהימנותא דמארך (דברים ד:32) מקצה השמים ועד קצה השמים.

וע“ד אתרשים קמיה דבר נש בדיוקנין דאתחזי למשאל ולמנדע, דכתיב (שם) כי שאל נא וגו’. ודא איהו שאלתא קדמאה לאשתמודע ב“נ למאריה, דדא הוא ראשיתא דכלא. וכדין איהו רזא דאל“ף ראשיתא דקיימא לכל אתוון.

ובזמנא דקיימא לאזדמנא לגבי נוקבא ברזא דשמא קדישא, קיימא אשתליל מכלא, ואתקשר כלא בנוקבא, ולא אתחזי בר גופא בלחודוי. וכלא אתקשר בנוקבא דרועין, חד [p. 411] תחות רישא וחד דמחבקא לה. וע“ד לא איתחזון באת ו“ו ירכין. וההוא דרקיעא כלא אסתים בגווה בסתימו ורזא דרזין. ואיתחזו ו“ו בלחודוי כמאן דאשתליל מכלא, וכדין איהו זמין ואתקשר לגבה דנוקבא. וע“ד זמין את ו“ו ורזא דשמא קדישא לאתחזאה, דהא לא קיימא ה“א בתראה אלא שלימא ומליא כמא דאתחזי.

זכאה איהו חולקיה מאן דעאל ונפק וידע אורחין ושבילין ברזא דמהימנותא לאשתמודעא למאריה. זכאה איהו בהאי עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי.

 

דיוקנא דאת יו“ד, נקודא קדמאה דסלקא במחשבה, ואסתים ולא ידיע. האי נקודה קיימא בסתימו דמחשבה בגין דלא אתפשט כלל. ולא ידיע לאן אורחא הוא ולאן אזיל, ומאן איהי ומאן נפקא. וע“ד כלהו קיימין בה.

וההוא נקודה ברעו דמחשבה דלא אתידע כלל. ואיהי נקודה דקיימא באת ה“א עילאה דקיימא על כל אילין שית סמכין דקאמרן, ואינון חמש כדקאמרן, ואינון פליאות. וע“ד איקרי רזא דא פלא, ואות אלף סלקא הכא והכא, כלא אות פלאות, והא אוקימנא.

 

[p. 412] בכל אלין סמכין בכל אלין רתיכין דקאמרן, כד סלקא ה“א בתראה, אתקשר באת וא“ו אינון רתיכין דיליה, פרישן על נוקבא כדקאמרן. כד סלקא ה’ בתראה אתקשר דלא כלילן באינון רתיכין עילאין, כלהו חפיין בסחרנא דנוקבא. רזא דא כד נוקבא לא אתקשרת בדכורא, חפיא לה חד קליפה תקיפא דסתים נהורה. וכד אתקשרת בדכורא, חפיין לה כל הני רתיכין עילאין ותתאין, אינון קליפה קדישא דחפיין לה ומתלבשת בהו. והיא אתקשרת באת ו“ו עילאה בה“א דנקודה עילאה סתים בגווה. וכד איהי נטלא לון וכלהו בה, כדין איתעבידו כלהו ה’ כגוונא דא . ואסתים נקודה עילאה דקיימא באמצעיתא. ואיהי ו“ו דאזלא בעיגולא למעבד גופא לאסתמא האי נקודה.

כגוונא אחרא עביד גופא באינון רתיכין דילה, ואיהי נקודה דקיימא באמצעיתא, וכדין איקרי ה“א. ה“נ האי את רזא דו“ו, אינון גופא וקיימא ברזא דא והאי נקודה באמצעיתא. ובג“כ כלא חד. והאי נקודה עילאה איקרי חכמה עילאה, והאי נקודה תתאה איקרי חכמה תתאה, חכמה זעירא. והאי ה“א והאי ה“א, בר דהאי נקודה אתרשים בקדמיתא בלחודהא.

י’ נקודה חד עילאה דקיימא על תשעה סמכין, כמא דאוקימנא. אלין לא איקרון בשמהן בר אילין ה“ו באינון רתיכין דילהון, אבל הני תשע סמכין די’ נפקי מגו בוציצא ואתרשימו תחותוי ד“י באילין אינון ט’ נקודין דמתפשטן באתוון, בגין דכל אתוון נפקין מיו“ד באינון שבילין דילה. וכמא דאתוון נפקין מן יו“ד, הני נקודין תשע נפקין מאינון תשע.

[p. 413] ואע“ג דאמרן דהני תשע אינון תחותיה דיו“ד, עליה דיו“ד אינון. אבל אינון סמכין לה ואיקרון רתיכין בתשע אחרנין דאינון רזא דאין סוף, וכלהו קיימא ליו“ד. וכל הני דלתתא אסתימו ואהדרו להאי נקודה. ועל דא כל יומין.