מרכבת יחזקאל

[זהר חדש, לז ט“ג] [p. 443] וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

רבי שמעון ור’ אלעזר ור’ אבא הוו יתבי. א“ר אלעזר אי ניחא ליה לאבא לימא חד מלה במעשה מרכבה.

א“ל והא תנן ולא במרכבה ביחיד.

[p. 444] א“ל דעתיה דאבא דאימא מלה דאוליפנא מניה.

נפק ר’ אבא. א“ל ר’ שמעון לר’ אבא אנת בלחודך תתקן פתורא ואלעזר בהדי.

פתח רבי אלעזר ואמר (יחזקאל א:1) ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. האי קרא לא אתמר מאן אמרה. אי יחזקאל הא כתיב אבתריה היה היה דבר יי’ אל יחזקאל בן בוזי הכהן, והאי קרא אצטריך ליה למקדם בקדמיתא דהא ברשותא קאמר, ולבתר ויהי בשלשים. אלא יחזקאל קאמר ליה וברשותא דקב“ה קאמר כל מה דקאמר וגלי כל מה דגלי.

[p. 445] והאי קרא אוקמוה חברייא, אבל נבואה דא בזמנא דנחתת שכינתא עמהון דישראל בגלותא, ויקרא עילאה מנצצא סתימא. אסתכלותא דההוא דאיקרי זהר שכינתא דמההוא זוהרא אתזנת לא אזדהרא. ושכינתא עילאה אסתלקת מעל בנין, ואתייהב רשו לשבעין שנין אחרנין דמלכות בבל לשלטאה.

[p. 446] אדהכי נחתת אשא מלעילא וסחרא לון, והוו שמעין קל משריין עילאין מגו אשא. חדי ר’ שמעון. א“ל פתח פומך וינהרין מלין.

פתח ואמר ברביעי, דא דוד מלכא דאיהו סמכא רביעאה לכורסייא עילאה בהדי אינון תלת סמכין עילאין דאינון רזא דשלשים שנה. והאי סמכא רביעאה איהו בחיבורא חדא עמהון, ובגין דאיהו עמהון בלא פירודא אתמר ברביעי ולא אמר וברביעי. בחמשה לחדש, אלין דרגין לתתא דאינון תיקונא דסיהרא [לז ט“ד] לאתחברא בהו.

ולית לכלהו דרגין באסתלקות שכינתא עילאה מעל בנין נייחא ונהורא. וכדין לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם, וכדין כתיב ואני בתוך הגולה, דהא נחתת שכינתא בגלותא, ואתגלייא יקרא עילאה, ושמשא אתחשך.

[p. 447] וכמה דבזמנא דא האי קרא דרשינן ליה בצער, בזמנא אוחרא כל ההוא זימנא דקיימא נהורא לאנהרא, וכרסוון אשתלימו בנהירו דא בדא, כורסייא עילאה קדישא אנהיר נהירו באבהן בקדמיתא. וכד אינון נהרין מגו ההוא נהורא עילאה, כלא נהיר, הה“ד ויהי בשלשים שנה, דהוה נהורא עלאה בהו, כמד“א ויהי אור. ומגו דאיתמר ויהי ואתגניז, ולא אתקיים לאנהרא, אוף הכא ויהי ההוא נהורא בשלשים שנה, דאינון נהרין בקדמיתא, מגו נהירו עילאה. ויהי, מקדמת דנא.

והכי תנינן ויהי אור. והיה אור לא נאמר, אלא ויהי אור, שכבר הוה. אוף הכא ויהי בשלשים שנה, והיה לא נאמר אלא ויהי, דהא כבר הוה. ורזא דא דכתיב על נהר כבר, על נהורא דכבר הוה.

[p. 448] ברביעי, דא דוד מלכא, כמא דאתמר. ואיהו קיימא בארבע סרי לאנהרא, איהו רביעאה, ודאי. בחמשה, דא שלמה מלכא דאיהו אשלים לכורסייא, דכתיב (דה“א כט:23) וישב שלמה על כסא יי’ למלך. ע“כ אתנהיר נהירו בכלא, מכאן ואילך שארי נהירו לאתכסייא, דכתיב ואני בתוך הגולה. רזא ואני קריבת לאתחשכא, דכתיב בתוך הגולה, ולא כתיב בגולה, אלא דהוה קריב לגולה ואתחשכא ואזיל עד דאתחשך ואתכסי נהורא.

[p. 449] אמאי אתכסי נהורא. אהדר ואמר על נהר כבר, על נהורא דכבר הוה דאסתלק ואתפרש מינה. ובגין דאתפרש מינה ההוא נהורא דכבר הוה, דאיהו נהורא קדמאה, נפתחו השמים. בגין כך נפתחו השמים, ודאי.

דהא בקדמיתא אשתכח חיבורא חדא, בכללא חד, דאתכלילא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, ואתעביד מניה שמים דכליל תרוויהו. כיון דימינא אתהדר לאחורא, כמא דכתיב (איכה ב:3) השיב אחור ימינו, כדין ודאי נפתחו השמים, נפתחו מההוא שלימו דחבורא דהוה בקדמיתא. ואתכסי קדרותא בההוא אתר, דכתיב (ישעי’ נ:3) לבשו שמים קדרות, דחסר מנייהו נהר כבר, ההוא נהורא, אור קדמאה דכבר הוה. כביכול, אשתכח פירודא. ורזא כי אברהם לא ידענו. וכיון דאברהם לא ידענו ולא נהיר לן, וכדין וישראל לא יכירנו, דהא נפתחו השמים, וחבורא לא אשתכח, ונהורא אתאבד.

 

[p. 450] ואראה מראות אלהים, מה דהוו מתכסיין בקדמיתא בגו נהירו עילאה ולא אתגליין, השתא חמינא לון בקדרו, צווחין לבר, כד“א (שם לג:7) הן אראלם וגו’. חמינא לון דיצעקו חוצה ונחתו לגלותא, דאיהו חוצה לבר מארעא קדישא, לבר מתחומא דילהון.

וצווחין תרין בכיין, חד על דנחתי בגלותא לבר מתחומא דילהון, וחד על דנפתחו השמים ושלום לא אשתכח. ואינון תרין בכיין, הה“ד צעקו חוצה, הא בכייה חד. מלאכי שלום, אינון דהוו מסטרא דשלום יבכו על ההוא שלום, בגין דחסר נהר כבר.

[p. 451] בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין. בחמשה לחדש, הא אוקמוה אבל יומא דא יומא דשבועות הוה, יומא דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני ושמעו אנכי, [לח ט“א] וכדין אתקיים ואנכי לא אשכחך. ואדכר לון ההוא יומא ונחתת שכינתא לגלותא לדיירא עמהון דישראל.

בההוא יומא דאיהו חמש“ה לחדש יומא דחמשין תרעין הוה, כד קבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני. ונחתי כמה רתיכין ומשריין דסחרין כורסי יקרא עילאה, וקב“ה יתיב על כורסייא גו יקרא עילאה דמלכא שליטא בהידורא. ורפיד שמיא ושמי שמיא על טורא דסיני ויהיב אורייתא.

[p. 452] וכדין אשתכח חדוה קמיה יותר מיומא דאתברון שמיא וארעא. דהא שמים וארץ על תנאי אתבריאו ולא אתקיימו בקיומייהו עד ההוא יומא דאתיהיב אורייתא לישראל. כיון דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני כדין אתבסם עלמא ואתקיימו שמיא וארעא.

וכמא דההוא יומא הוה חדוה קמי קב“ה, ה“נ הכא יומא דערבוביא ועציבו הוה, לאתתרכא שכינתא מתחומא קדישא. והואיל ואתגלייא נבואה לא אתגלייא אלא ביומא דא, יומא דאדכר קב“ה לישראל ההיא קיומא דטורא דסיני וקבילו אורייתא.

 

היה היה דבר יי’ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד יי’. מכאן דברשותא גלי יחזקאל ואתיהיב ליה רשו לגלאה כל מה דגלי.

היה היה, קיום על קיום הוה, בקיומא ההוא מלה וההוא נבואה.

[p. 453] שמא דקב“ה דאתמסר למשה הוא שמא קדישא עילאה אהי“ה, ושמא דא איהו לאגנא על גלותא. ואלמלי הוה שלם ברזא דשלימו לא יתעכבון כלל בגלותא, אבל אסתלק משמא דא א’ ואשתאר היה. ובגין דאסתלק א אתכפל תרי זמני לאגנא עלייהו, ואיהו רזא חדא. דהא בשמא דא נחתא שכינתא לגלותא, אבל באיסתלקותא דאת א’.

ואתגלי נבואה דא ליחזקאל בארץ כשדים בחסרון אות אל“ף מרזא דשמא קדישא לאחזאה דלא הוה אלא על נהר כבר, על נהרא דכבר הוה, דאסתלק משמא דא.

ובג“כ ותהי עליו שם יד יי’. בקדמיתא דבר יי’ ולבתר יד יי’, וכלא חד ורזא חד. אלא בקדמיתא לאו בדינא, דהא לאו אתריה איהו לאתגליא עלוי שכינתא. והאי קרא רוח קודשא אמרה, דאסהיד עליה דיחזקאל דאתייהיב ליה רשו וברוח נבואה אמר כל מה דאמר.

[p. 454] ע“כ אשתעי קרא רזא דעובדא, מכאן ולהלאה שירותא דרזין עילאין.

 

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו’. מכאן שירותא לגלאה רזין, ולא אצטריכו לגלאה בר לחכימי ליבא דידעין למדרש בהו. וארא ולא כתיב ואראה, אלא ה’ עילאה אסתלק ולא חמא מה דלא אתיהיב להו רשו ולא לאחרא לגלאה. והוא אסתכל לתתא באינון מראת דאתגליין יתיר. ותמן כתיב ואראה, אבל הכא אע“ג דקא רמיז מלין עילאין, כמאן דאסתכל בתר כותלא. בג“כ אסתלק ה’ מאתלקות’ דא.

[p. 455] והנה רוח סערה באה מן הצפון, האי איהו רזא דקאמרן דאתא למיתבר קמי נבוכדנצר חייבא מלכוון. רוח סערה, דקא מסער כולא.

והיינו רזא דקא קב“ה גלי לאליהו דכתיב (מ“א יט:11) והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים כו’, לא ברוח יי’ ודאי. ואחר הרוח רעש, לא ברעש יי’. והיינו ענן גדול דההוא עננא קא מרעיש ואזיל דאיהו גדול. ואחר הרעש אש, לא באש יי’ ודאי. והיינו אש מתלקחת.

כל אלין קליפין למוחא דסחרן דא לגו מן דא, ודא לגו מן דא. וההוא אש איהו דקא אחיד בגויה ההוא נגה, דכתיב ונגה לו סביב. האי איהו לגו [לח ט“ב] מן כולא, ודא איהו דקא מתאחד במוחא.

הכא איהו רזא דארבע מלכוון דסחרן כולא. רוח סערה, דא מלכות בבל. ענן גדול, דא איהו מלכות מדי. ואש מתלקחת, דא איהו מלכות אדום. ונגה לו סביב, דא איהו מלכות יון דסחרא לון נוגה [p. 456] ולא נגה, דכתיב בהו סביב. בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרובים לאורח מהימנותא כוותייהו. אוף הכא באלין קליפין לאו איהו מאן דקריב למוחא כהאי. והאי סחרא ליה נוגה ולאו ביה נגה. נפקא מגו מוחא ונהיר סחור סחור.

ואלין ד’ מלכוון מתחלפין. כד שלטא האי על אינון אחרנין אתדחיין כל אלין ועאל ההוא דשלטא לקבלא מהאי נוגה וביה שלטא למהוי קריב.

 

ומתוכה כעין החשמל. הא אוקמוה דאינון חיון אשא ממללן, ואינון זוהרא דזהיר סלקא ונחתא, אשא דלהיט קאים ולא קאים, דלית מאן דיכול למיקם ביה בדוכתא חדא. ועיינין וחזווהי לא יכלין לשלטאה עליה. הא איהו והא לא איהו, הא [p. 457] בדוכתא חדא והא בדוכתא אחרא, הא סליק והא נחית. ובחיזו דא אתטמר מה דאתטמר, ואתגניז מה דאתגניז, ודא איהו רזא דאקרי חשמל.

דנביאה למגו מן דא אצטריך למיחזי ולמנדע ולאסתכלא בצחותא דליבא ועינא. איהו סגי יתיר מכולא, ולואי דיכיל לקיימא ביה. וכל מה דאסתכל למחמי ולמנדע, כל דא באספקלריא דלא נהרא, אבל באספקלריא דנהרא לא זכה נביאה לאסתכלא בר נביאה מהימנא דכל מפתחן דביתא בידיה. שאר נביאים כד הוו מטאן להאי חשמל לאסתכלא לגיו רעיונין אתבהילו ולבא לא שכיך, ונפק ביה מכל רעיוני גופא. כדין חמו לגו מה דחמו בלחישו.

[p. 458] האי חשמל גוון אשא מלהטא מנצצא סלקא ונחתא, נציץ ולהיט. מהאי סטרא נפקא נציצו חד, חיזו מנצצא מלהטא, הוי ולא הוי, קאים ולא קאים. וחד כגוונא דא מהאי סטרא ודא מהאי סטרא, וכן לד’. ממלל מדא אל דא ודא ממלל אל דא, וכן כלהו עד דאינון חד. כדין נצצן נציצין בנציצו חד, סלקא ונחתא, אזלא וקיימא, אתחזי ולא אתחזי. הא איהו והא לאו איהו. לית מאן דקיימא ביה. אתהדרן נציצו בחיזו דחיון כמלקדמין, ממללאן דא בדא. רעיונין מתבהלין ביה ולבא לא שכיך. ודא איהו רזא חשמל.

לגו מן דא איהו רזא בלחישו, רזא דקיימא לגו במוחא. ודא איהו דכתיב ומתוכה דמות ד’ חיות וזה מראיהן. ומתוכה וגו’, האי איהו רזא פנימאה במוחא, קיימא גו רזין עילאין בדיוקנא עילאה מגו כל אינון קליפין דסחרין למוחא כדקאמרן. ומתוכה, מתוכה דמאן. מתוך ההוא דאקרי חשמל.

[p. 459] ואי תימא הא כתיב חשמל והא כתיב חשמלה, דמשמע דחשמל איהו דכר וחשמלה איהי נוקבא, והכא כתיב חשמל, אמאי כתיב ומתוכה. אלא כלהו לתתא נוקבי אינון, וכל מאן דשליט דא על דא דאיהו לתתא איקרי נוקבא. וכל אלין נוקבי אינון, ודא לגו מן דא, ודא לגו מן דא.

דמות ד’ חיות, דמות דמאן. דמות דאינון חיון עילאין, דהא מאלין אתחזון אינון גניזין דלא אתחזון.

הכא איקרי דמות, ואיקרי צלם דכתיב (בראשית א:26) בצלמנו כדמותנו, וכתיב (בראשית ט:6) בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (בראשית ה:1) בדמות אלהים עשה אותו.

בגין דהכא רזא עילאה איהו דכד ההוא נהר דנפיק מעדן פרחין מניה כל אינון נשמתין דאינון איבא דקב“ה ונטלא לון מאן דנטלא בשעתא דנפקי קמי קב“ה. כלהו כל חד עאל בדיוקנא לאצטיירא בההוא אתר דאיקרי דמות ואינון ד’ חיוון. [לח ט“ג] ותמן מצטיירא כל חד וחד בההוא דיוקנא דאתחזי ליה. ומתמן נפקי כל אינון דיוקנין, מצטיירין [p. 460] בדיוקנייהו, כל חד בדיוקניה כמאן דאעיל בדפוס לאצטיירא.

דמות דא אפיק דמות, וצלם אפיק צלם. חיות דנפקי מחילא דחיה דאיהו דכר, ובגין דאינון נוקבי איקרון חיות דאינון בד’ סטרין דעלמא, ובהו כלילן כל אינון חילין ומשריין. דמות ברזא דלעילא ברזא דלתתא, נטלי דיוקנין לעילא, נטלי דיוקנין לתתא. ואינון דיוקנא ממש דכל סטרין, ואפיקו דיוקנין דכל סטרין דלעילא ותתא.

כיון דאמר דמות לבתר כתיב וזה מראיהן, דאחית קמיה ואחזייה מלה דלא ידיע, כד“א וזה מעשה המנורה, וזה אשר תעשה, וגו’. אוף הכא וזה מראיהן.

[p. 461] ואי כל אינון נביאים בר משה מהימנא כלהו מתערבבי דעתייהו כד מטי לגו חשמל, הכא היך יכיל למיקם על דא. אלא ברוח נבואה הוה קאמר מלין, ובגין רחימו דישראל איתגלי כל חזוון דלבר. כלהו מתערבבי וכלהו בערבוביא.

וחיזו פנימאה איהו חיזו בלחישו כמא דאמר (מ“א יט:12) ואחר האש קול דממה דקה. ודא איהו רזא דדיוקנא דכליל כל דיוקנין בחיזו דלעילא. קול עילאה בלחישו דלעילא דמניה נפקי כל דיוקנין. קול לתתא כההוא קול עילאה דנקיט, כליל בגויה כל דיוקנין. ובגין דדא איהו בלחישו כד נביאה מטי לגביה נהיר ביה עיינין ונהרין רעיונין.

וזה מראיהן, דהא לית לון חיזו אלא מגו רזא דאספקלריא דנהרא לעילא, דאיהו חיזו דילהון וחזווא דכלא, וכלא נהרין בההוא נהורא.

[p. 462] חשמל אינון ארבע נציצין דלהטין ונצצי ועאלין דא בדא. אתעביד מנייהו חד גופא ואיקרי חשמל. אוף הכא אלין ד’ חיות כלילן דא בדא, בגין דאינון לד’ סטרין. ההוא דלסטר מזרח אתכליל בסטר מערב, וההוא דלסטר מערב אתכליל בסטר מזרח, וההוא דלסטר דרום אתכליל בסטר צפון, וההוא דלסטר צפון אתכליל בסטר דרום.

וכיון דאתכלילו כולהו דא בדא אתעביד מנייהו חד גופא, ואיהו רזא דאקרי אדם, ואע“ג דכל אנפין משתניין בסטרייהו.

ומגו אלין דאינון רזא פנימאה לגבי נקודה דקיימא עלייהו, נפקי כמה משריין לזינייהו.

אדם, דכר ונוקבא. את דאיהו רזא דכר איהו את ן’, רזא דאדם בשלימו. ואת דא שלטא בנקודה דא דאיהו על ד’ חיון. וברזא דא דאיהו רזא פנימאה דכלא, כל אינון משריין אחרנין [p. 463] וכל אינון חילין אקרון בשמא דא, דכתיב (תהלים סח:18) אלפי שנאן.

ואע“ג דאוקמוה, אבל רזא דא בגין דנפקי מגו רזא דמוחא פנימאה, בכללא דכלא שנא“ן, רזא דמוחא, שור נשר אריה. אדם כליל לון, אכליל עלייהו ן’. אתחבר מוחא כלא כחדא ברזא פנימאה, ואינון רזא שנא“ן. ועל דא אקרון אלפי שנאן.

[p. 464] וכד לפום שעתא מסתכלין, ודמות פניהם פני אדם, ולבתר מתפרשו דיוקנין כל חד וחד לסטריה. וכד אתחפיין כלהו דלא מסתכלין לעילא לגו רזא דעלייהו, לא אתחזי דיוקנא כלל, בר דיוקנא דאדם דדא איהו דיוקנא דכליל כל דיוקנין, וכלהו סתימין קמי האי דיוקנא. בג“כ כל דיוקנין דעלמא כד מסתכלן לדיוקנא דאדם כלהו דחלי וזעאין מקמי האי דיוקנא.

דיוקנא עילאה דנפק מגו רזא עילאה בגו אתוון רשימן איהי רזא דאדם וכלא כליל ביה. אדם כללא דכלא, מרזא דמקצה השמים עד קצה השמים. ואיהו אמצעיתא ותתא ועילא, כלא בכללא חדא. ם סתימא לעילא, דכליל כלא לתתא. ד’ לתתא, דכליל כמה רתיכין ומשריין כחדא. א רזא דכלא באמצעיתא [לח ט“ד] דנטיל לכל סטרין. בגין כך אדם רזא דכלא, מסטרא חד לסטרא חד, בר רזא עילאה דקיימא במחשבה ורעו עד דסלקא לאין סוף.

[p. 465] ורגליהם רגל ישרה וגו’ דא איהו רזא. דלבתר דקאמר רזין דגופא אהדר ונחית לתתא ברגלין וטלפין.

אלין מטו עד ניצוצי דחשמל, האי איהו חשמל דלבר, בגין דמהאי חשמל נפקין אחרנין דאיקרון על שמא דא. וכלהו נפקי בשעתא דחיות מכווני רגלייהו ומטו לאינון ניצוצין [p. 466] דחשמל. כדין מלהטים אינון ניצוצין, סלקי ונחתי, ונפקי כל אינון דאיקרון על שמא דא.

חשמל דא מקיף סחור סחור. נצוצין דיליה נחתין לתתא עד ההוא אתר דאקרי קרקע זעירא. ותמן בההוא קרקע רהטי כל זיני אבנין דבדולחא, ומרגלאן נציצין, ואבנין דברקת.

וכד להיט ונציץ נהירו דחשמל, וסליק ונחית ומתגפפן אינון ד’ סטרין דא עם דא, נהיר ההוא קרקע זעירא ורהטי אבנין ומרגלאן, סלקין עד דמטן לגבי תרעא דדרום. ותמן אוצרין סתימין ופיתחאן ד’ מאה ושבעין כחושבן קרק“ע, וגליצו“ר ממונה בהו.

[p. 467] בזמנא דהאי חשמל אנהיר נצוצין לד’ סטרין קל חד נפיק מלעילא ואיתער מבין גדפין כד אקישו דא עם דא. אינון גדפין דאשמיעו קלא, כמד“א ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים. וכדין האי קלא כלילא בד’ קלין. כד נפק פגע באינון נצוצין ואתפליג לד’ קלין.

קל חד אזלא לגליצו“ר ואיתער בההוא קלא נהירו דחשמל, ואתעביד מניה דבור חד. ובההוא דבור איתער דיבורא אחרא, סתימא בלחישו. וכד מטי האי לגליצו“ר כדין אתגליין ליה מאתן וארבע סרי רזין עילאין דאתגליאן.

קלא תנינא אזלא לענא“ל רב ממנא על תמנסרי אלף רבוא משריין, משמשין גו קרקע אחרא דאיהו בנהירו דכל גוונין. האי אקרי קרקע דארגוונא, נהיר בכל זיני נהורין דנפקי מהאי חשמל. ותמן בההוא קרקע שקיען תריסר אלף רבוא מרגלאן עילאין. וכד סלקין נציצין דחשמל ועאלין דא בדא, סלקין כל אינון מרגלאן דאינון שקיען בההוא קרקע ומטו לגבי תרעא דמזרח. ותמן שית אלף אלפין תרעין פתיחן, וענא“ל רב ממנא בהו.

קלא כד איתער מלעילא, בטש נהירו דהאי חשמל ביה ואתעביד מניה דבור, ובההוא דבור אתער דבור אחרא סתימא. וכד מטי האי לענא“ל ממנא, כדין אתגליין ליה תלת מאה ושתין וחמש רזין עילאין, דאינון שקיעים בגושפנקא דחותם אמת. כדין באימתא בדחילו ברתת בזיע סלקין שירין ותושבחן למארי כלא.

[p. 468] ונהירו דרשים בשם המפורש, במ“ב אתוון מחקקן, נפקא מההוא רב סגנין על כל שאר משריין, וסנדלפו“ן אקרי. וההוא נהירו חפייא על אינון ב’ קרקעי, מקרקע ועד קרקע דנא. ורזא דא (מ“א ז:7) וספון בארז מהקרקע ועד הקרקע. סנדלפון אמאי אקרי הכי, בגין דתמן עאלין כל רזי פנים עילאין, ואנעילו ביה כהאי סנדלא דאיהו אעיל בגויה כל יסודא ושרשא דגופא.

דא רב ממנא משמשא לאינון פנים דלגו. בהאי חקיקין רזין דאתוון רשימין, גליפין, בלטין בההוא נהירו דחפייאן על אינון קרקעי. כד האי קשיר כתרין למאריה, אינון אתוון סלקין בההוא נהירו ומתעטרן באינון כתרין. והדרא ההוא נהורא חפייא באתריה, ואתוון סלקין באינון כתרין ברזין דשמא קדישא.

 

[p. 469] ורגליהם רגל ישרה, מתחבראן כחדא דאינון כחדא. בחד למהך באורך מישר ברגשת חבורתא דסטר קדישא דלא לאתערבא בסטרא [לט ט“א] אחרא. כלהו חבריא במישר כחדא ורגלין במישר. וע“ד לחיזו נביאה בדרגין ידיעאן. וכלהו דרגין איקרון רגלי חיוון ארע מנייהו. ולהו כחיזו רגלין בגופא בסידורא דקא מסדרא, ואיהו כלא בשיעורא.

 

וכף רגליהם ככף רגל עגל, בחיבורא דהאי סטרא והאי סטרא. ולית לון אצבען לתתא בגין דאצבען לתתא אינון אחזיין חילין אחרנין בדיוקנא אוחרא. וע“ד ב“נ אחזי באצבען חילין אחרנין לעילא בידין וחילין אחרנין לתתא ברגלין. ואלין לא רשימין בגוייהו חילין אחרנין דסטר אחרא, וע“ד אקרו רגל ישרה דסתים לסטרא דא, ואינון כף אחת.

[p. 470] ואע“ג דלא מתפרשין בפרישו דאצבען חילין אחרנין דסטר אוחרא, אית בהו רשימו חד למיהב דוכתא לסטר אחרא, ואחזיין לתתא ככף רגל עגל אבל לא כף לאסטאה. אע“ג דאינון רגל עגל, ישרה איהו דלא אסטי לעלמין.

בההוא רגשא נפק חד נציצו ושלהובא לסטרא דא, לימינא, וחד נציצו ושלהובא לסטרא דא, לשמאלא. ואינון נציצו ושלהובא מתחברן כחדא ונצצין לכל עיבר. ואתעביד מנייהו חיילין ומשריין וכלהו איקרון רגלי החיות בגין דנפקי אינון רגלין. וכלהו אזלין ושאטן בשליחותא דעלמא, לאתלבשא בגופא לתתא. ואתחזון כאינון אחרנין דאיתחזון, ועבדי שליחותא בעלמא. ומהדרן ברמשא ובפניא ומקדשי שמא דמאריהון.

 

[p. 471] (שם י:10) ודמות פניהם פני אדם. דמות ההוא דיוקנא לעילא, לאצטיירא בציורא גניזא, פנים קליטין בקולפין דקיקין. דמות אנפין דלגו ציורא דיוקנא דאדם, דנציץ נציצו דההוא נציצא מלהטא דלגו דחשמל פנימאה דטמיר וגניז, הוי ולא הוי.

אור נציץ. אשא להיט, מלהטא בשלהובי דנורא. רוחא מנצצא אחיד בגוונוי. קולפא בסוטרא גו כלילא חדא. אחיד לתתא, אחיד לעילא, גוונוי אחידן לכמה סטרין.

גוון אור גניז אחיד נהיר ונציץ בנציצו. והאי אור אחיד ותפיס ואעיל לגביה נהירו דאשא מלהטא ושלהובי נורא. אלין תרין לא מתישבן כחדא. ומגו מרגלא סתימא דלא אתגלייא כלל נפקא רוחא דבוסמא, כלילא בתריסר בוסמין עילאין. ומגו ההוא סליקו דאינון תרין דלא מתישבן כחדא אחיד בהו ההוא רוחא ומתישבן בדוכתיה.

וכדין אצטבע ההוא רוחא מגו ההוא נהירו דאור גניז ונהירו דאשא מלהטא ואתיאשן וקיימא ביה. כדין אצטיירו ביה ציורא דפני אדם דכליל כל דיוקנין, והאי איהו גוון דכליל כל גוונין אנפין דכליל כל אנפין. וכד אינון מתתקנן כדקא יאות לגו כרסייא כלהו בדיוקנא חדא דאדם.

[p. 472] ורזא דא כד מסתכלין לסטר מזרח כלהו אינון בדיוקנא חדא דאדם, בגין דמתמן איהו תקיעו דרזא דאדם. וכד מסתכלאן לסטר דרום כל אנפין אינון בדיוקנא חדא, דיוקנא דאריה, דתמן איהו חילא ותוקפא דכלא. וכד מסתכלין לסטר צפון כל אינון אנפין בדיוקנא חדא, דיוקנא דשור, דתמן איהו נגיחו דדינא תקיפא. וכד מסתכלאן לסטר מערב כל אנפין אינון בדיוקנא חדא, דיוקנא דנשר, בגין דתמן נשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. ואורח דנשר לאתדבקא תדיר בשמים דתמן איהו תיאובתיה דנשר לסלקא ולאתדבקא, ובג“כ איהו לסטר מערב.

ובגין דכל אנפין משתנין כפום ההוא אתר דההוא סטרא דמסתכלאן ביה, כתיב בכלהו, בכל דיוקנא ודיוקנא, לארבעתם. פני אדם פני אריה לארבעתם, פני נשר לארבעתם.

[p. 473] האי כד מתתקנן בכרסייא. [לט ט“ב] כמה דכרסייא פני למיזל, הכי אינון אתחזיין דיוקנייהו כפום ההוא סטרא דאזלין, כדכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. וכד לא אזלין ולא מתתקנין לגבי כרסייא, כדין כל חד וחד אתפרש בדיוקניה דאתחזי ליה. ועכ“ד כל חד וחד אתדבק בדיוקנא דחבריה, וכלהו אתחזיין דיוקנייהו מתדבקן דא בדא, ודא כליל בדא. כל חד כליל בחבריה וחבריה ביה.

סטרא חד אומר קדוש, וסטרא חדא אומר קדוש, וסטרא אחרא אומ’ קדוש, וסטר אחרא אומר יי’ צבאות מלא כל הארץ כבודו.

 

וידי אדם מתחת כנפיהם, האי לקבלא מאריהון דתיובתא לגבייהו, דהא ידא דקב“ה פרישא לקבלא אינון דתייבין לגביה. מתחת כנפיהם, אמאי, בגין צניעו, דהא מאריהון דתיובתא צניעו אצטריכו דלא למנדע בהו אחרא, כמד“א (תהלים לב:1) כסוי חטאה.

[p. 474] רזא דא דלא סלקין ידייהו לעילא כמא דבני נשא דידייהו סלקין לעילא על רישייהו. והני לא“ה דהא מתחות גדפייהו לא נפקי לבר, דהא גדפייהו ואנפייהו פרידן אינון לעילא, כמא דאמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. דאתפרשן כד לא מתתקנן גו כורסייא כדקאמרן. ואלין ידין לא אתחזיין כלל לאעלא סטרא מגו דאתגלייא. וע“ד מתחת כנפיהם כתיב.

וכד אלין נטלין, גדפייהו מתחברן כחדא למהוי בארח מישר לנטלא דא עם דא כחדא, בשעתא חדא, בזמנא חדא, וכלהו כחדא סלקין לכרסייא לעילא. ואינון לא ידעי לאן אתר ולא חמאן ולא מסתכלין מההוא זיעא דלהון. כד נטלין וסלקין לכורסייא קדישא אתעביד מההוא זיעא נהר דינור נגיד ונפיק.

וההוא זיעא בנטילו דנטלי איהו טפין מנטפין מד’ גווני אשין, אשא חוורא מנטפא אשא סומקא, אשא ירוקא. אשא סומקא מנטפא אשא אוכמא, אשא חוורא, אשא ירוקא. אשא ירוקא מנטפא אשא סומקא, אשא חוורא. אשא אוכמא, ההוא אשא סומקא.

[p. 475] חיוורא תניינא לאו איהו חיורא קדמאה. וההיא אשא אוכמא לאו איהו ההיא אשא קדמאה אוכמא. וכן כל גוונין לאו אלין כאלין, קדמאה ותניינא ותליתאה. וכן כלהו בשעתא דנפלין אלין אשין ואתכלילו לאתחברא כחדא, סלקין שלהובין, מלהטן, ובטשי דא בדא.

ומההוא בטישו דבטשו כחדא אתעבידו כל אינון מלאכי חבלה דטרדי חייביא בגיהנם. מאינון שלהובין אתעביד נורא דגיהנם לתתא דאלין שליחן דחבלה אתמנון באינון שלהובין לאוקדא חייביא תמן. דרזא דילהון תמן, דכתיב (יחזקאל טו:7) מהאש יצאו והאש תאכלם.

כד נטלין כלהון נטלין לקביל אנפוי דההוא דאתמנא לההוא סטרא. כד רוחא איתער למיהך לסטרא דמזרח, בטיש ההוא רוחא לגבי אנפין דההוא דקיימא לההוא סטרא. ואיהו נטיל בקדמיתא וכלהו עמיה כחדא, דכתיב ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.

האי רוח איהו רוח ממללא, רוח דכליל כל רוחין בגויה, רוח טמיר וגניז בגווייהו. רוח דא איהו רוח דכליל ברזא דלתתא לקבל תלת קידושין דאתקדש בהון כחדא. ואינון קדוש קדוש קדוש לקבל תלת רוח. תלת זימנין, דכתיב הכא אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, חד. על אשר יהיה שמה הרוח ללכת, תרי. כי רוח החיה, תלת. בגין דרוח דא כליל מתלת רוחין רזא דחיות הקדש עילאין דאינון רזא בתלת קדושאן דנחתא מההוא קדש עילאה רוח סתימא דכל קדושאן מניה תליין.

 

[לט ט“ג] [p. 476] ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות וגו’. ודמות דיוקנא דמתלבשן בחד מנייהו דאתלבש בנורא, ואיהו לא חזא אלא דיוקנא חיזו שמשי דגחלי דנורא.

גחלי אש אינון דאיקרון מראיהם חיזו דחיון, דבהו אסתכלן למיחמי בחיזו דמראה דאחזי כל גוונין. הכי שרפים אינון כמראה לאחזאה בהון דיוקנין דחיון בגין דכולא אתלבש דא בדא, ודא מראה דדא.

אבל ודמות החיות, לא אמר דיוקנא דילהון ולא איצטריך, דהא בקדמיתא קאמר כל דיוקנין דילהון והכא קאמ’ מאינון דמות דלהון, דאינון מראות דילהון. כגחלי אש. מאן גחלי אש, אלין שרפים. מראיהם, אינון אופנים דבהון אתלבשן לאחזאה דיוקנין וחיזו דילהון.

[p. 477] נציצו דילהון באינון דאיקרון לפידים, ומאן אינון. חשמלי תתאי לתתא דנפקי מההוא חשמל תתאה. רזא דא ברזא עילאה לעילא, בההוא חשמל פנימאה, בגין דכלא גוונא חדא מתתא ועילא.

עד הכא רזא דחשמל בגוונין דלא אתחזון אלא בחיזו. חיזו לגו מן חיזו, חיזו דא לגו מן דא, כמא דכתיב ממראה מתניו ולמעלה, וממראה מתניו ולמטה.

 

היא מתהלכת בין החיות, דאתייהיבת בין תרין סטרין ואתחקקת תמן בגלופא ודיוקנהא, דכתיב (שיר ח:6) שימני כחותם על לבך וגו’. ומגו דהאי אבן טבא מרגליתא אזלא בין תרין סטרין אית לה נהירו לאנהרא ולסלקא נהורא על כל שאר אבנין מנצצן.

[p. 478] ונוגה לאש, האי נוגה איהו מסטרא דימינא ואתכליל בשמאלא, ושמאלא בימינא, ואשא מלהטא מנצצא מההוא נוגה. והאי נוגה נהיר ההוא אבנא ואתייהיב בה חיזו לאסתכלא בשופרהא.

והאי נוגה איהו נציצו דנציצן באשא ונהיר סומקא דיליה. ומגו בשעתא דעאל ונקיב גו ההוא אבנא איהי שפירא בחיזו. בתרין גוונין אתחזייא האי אבנא, ואצטבע בגין דאיהי גוון חשוך בקדמיתא. כיון דאתתקנת לקבלא נהורא, אתער נהירו מסטרא דימינא ואתנהירת בחוורו. כיון דאנהירת בחוורו כאבנא בדולחא. עד כען לית לה חיזו בשפירו לאסתכלא עד דאתא סטרא דשמאלא בההוא נוגה דסומקא ועאל בגויה ההוא סומקא בההוא נוגה. כדין איהי שפירא בחיזו, שפירא בריוא לאסתכלא. איהי אבנא יקירא, בשלימו בגוונין, כאתתא שפירא בחיזו חוור וסומק. וכדין אתוון מנצצן בגוה ונפיק בגו ההוא נציצו ברק מברקת, נהיר לפום שעתא, חיור וסומק, סומק וחיור.

[p. 479] רזא קדישא, לאצטבע שאר אבנין מההוא אבנא טבא דאקרי ברקת. בגין דאצטבע מההוא נהירו דברק איקרי על שמיה ברקת. בגין דהאי אבנא טבא מרגליתא עילאה אצטבע בתריסר גוונין מנהרין גו אינון תרין. מגו נציצו דנציץ ואפיק, אצטבען תריסר אבנין דילה ואינון תלת סדרין. וכפום דאצטבעו מינה הכי אקרון על ההוא שמא ממש.

 

והחיות רצוא ושוב. נהירין גניזין, גליין וסתרין, קיימין ולא קיימין, כנהירו דנהיר כותלא, לזמנין אתחזייא הכא, ולפום שעתא באתר אחרא, הא הוי הא לא הוי, אתוון מחקקן קיימין, ולא קיימין. נהרין ולא נהרין, זמנין נהרין בהאי גוון ולפום שעתא גוון אחרא, זמנין שמא דא, ולפום שעתא באחרא. לית מאן דיכיל לקיימא באלין נהורין.

[p. 480] יהו“ה נהירו דאסתלק בשמא דא דכליל כל נהורין בשלימו. ולפום [לט ט“ד] שעתא נחית ואתהדר נהירו בגוון אוחרא ואסתלק בשמא אחרא, אלהי“ם, ולפום שעתא א“ל, ולפום שעתא צבאו“ת, ולפום שעתא שד“י. והכי בכל אינון שמהן דאיקרי בהו קב“ה.

ובגין דאית אתר גניז דנפקי מנייהו, וכפום דאיהו נביע מגו מבועא גניז דאתגניז ביה, הכי אתחזי כל חד ולית מאן דיקום בהו. ורזא דא מנא דמייא לשמשא בכותלא. וכמא דאינון רצוא ושוב אוף הכי בלבא ודעתא, בר נביאי מהימני דמסתכלאן מגו אלין דלתתא דאינון ברזא דאספקלריא דלא נהרא, ומגו אלין הוו מסתכלין כבתר כותלא.

עד הכא דמות מאינון רזין לעילא, והשתא לתת“א.

 

[p. 481] כתיב וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וגו’. וארא החיות, דא איהו אסתכלותא באספקלריא דלא נהרא, ומגו דחמא אלין, אסתכל במה דסתים וגניז.

והנה אופן אחד בארץ, דא מטטרון דאיהו עילאה מנייהו חמש מאה שנין. מטטרון מיטטרון זבול עבד זבוליאל, הא חמש, וכפום שליחו דמאריה הכי אסגיאו שמוי לד’ סטרוי בד’ סטרין דעלמא.

[p. 482] קשיר קשרין למאריה, שליט ברזין דארבע אלף וחמש מאה נהרי אפרסמונא דנגדין ונפקין מגו תליסר אחרנין גניזין. וארבעה אלף וחמש מאות רבוא היכלין דאינון טמירין בגו אינון נהירין קיימין קמיה, ואיהו ממנא עלייהו. כל זמנא דעאל ונפיק אלף וחמש מאה רקיעין זעאין קמיה.

תריסר אלפי רבוא מימיניה ותריסר אלפי רבוא משמאליה. תריסר אלפי רבוא קמיה תריסר אלפי רבוא מאחוריה. כל הני משריין נהרין מגו שלהובא חד מנצצא דנפקא מניה. ובההוא שלהובא חקיקן אתוון דשם המפורש, נציצין מלהטין מגו ההוא שלהובא. וכלהו כד מסתכלאן בנהירו דאתוון מחקקן גליפן, כלהו זעאין ודחלין ונטלין לגבי ההוא נציצו דאתוון.

ומגו שלהובא דא נהרין אופנים אוחרנין דנטלי ברתיכין אחרנין לתתא גו אינון היכלין דאינון משלבן דא בדא, כד“א כאשר יהיה האופן בתוך האופן, כליל דא בדא ועאל דא בדא, רישין ברישין אלין מאלין, ואנפין פרישן בסטרייהו.

[p. 483] וכלהו נטלין לגבי אנפין בגו נהירו דמסתכלאן לגבי אינון אנפין. כד מסתכלאן למהך חמאן ההוא נהירו דנהיר לההוא אתר דנהיר. אזלין ונטלין כלהו ואתוון דשמא קדישא מחקקא נהיר על כלא, ואיהו נטיל כלהו גו ההוא רוחא עילאה דנטיל כל משריין.

ומטטרון רב ממנא קאים בקיומא דההוא שמא קדישא, ונטיל לכל משריין ברזא דיליה לד’ פניו בד’ דיוקנין גו ד’ סטרין דעלמא. ואיהו כליל שמא דאקרי שדי, וכלהו קראן שמא דא גבי שמא עילאה קדישא.

בידא דמטטרון אתמסרו תריסר מפתחין עילאין ברזא דשמא קדישא, וד’ מפתחן מנייהו ואינון ד’ רזין נהורין דמתפרשן.

מפתחא חדא אקרי אור נציץ, טמיר וגניז, ונפיק ונהיר, לית ליה גוון. וההוא נציצו לא קיימא לאסתכלא ולא אתחזי גוון, אלא נציץ נציצו לעיינין, ואגניז ולא אתיידע.

מפתחא תניינא אקרי אור נהירו, חדו לאסתכלא, לזמנין איהו חיור, לזמנין ירוק, לזמנין לא דא ולא דא.

[p. 484] מפתחא תליתאה אקרי אור זוהר, דזהיר ונהיר. איהו זוהר דנהיר לכל שאר נהורין, האי מרקמא בכל גוונין. האי אור איהו מההוא זוהר דההוא רקיע דעל גבי חיון, דכתיב כזוהר הרקיע, [מ ט“א] כליל גו עשר שבילין דנפקי מאינון ל“ב שבילין גניזין.

מפתחא רביעאה איקרי אור דסוכלתנו, דיהב סוכלתנו בלבא למינדע ולאסתכלא ולקיימא על רזין עילאין. והאי אור דחדי לבא, יהיב נהירו דחכמתא בסוכלתנו, למינדע ולאסתכלא.

ואלין אינון ד’ מפתחן עילאין דכל שאר מפתחן כלילן בהו. וכלהו אתמסרו בידא דהאי רב ממנא מטטרון, מארי רב, כלהו גו רזין דמאריה בגילופין דרזין דשמא קדישא מפרש.

על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וגו’. על ארבעת, דאינון ד’ דתחותייהו. ואינון דתחותייהו איקרון רבעיהן, כד“א רביע תחות טועניה. ועל אינון דרביעין תחותייהו, כד אינון בעאן למיזל אזלין. דכל חד אית ליה ד’ גלגלי אופנים, רביעין תחותייהו, ועל אלין רבעיהן בלכתם ילכו, והיינו דכתיב ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות, ינשאו האופנים.

[p. 485] ואי אופנים אינון רבעיהם דחיות אצטריך לומר ובלכת האופנים. אלא מכאן דחיות נטלין למטלין לון, כגוונא דא ארון נטיל למאן דנטיל ליה, כרסייא קדישא נטיל לחיות.

ואי היא נטילת לון, זיעא דחיות ממאי אתעביד. אלא זיעא דילהון באסתכלותא למינדע ולאסתכלא ולאדבקא במה דטמיר וגניז, ולא יכלין למיקם ביה. ועל דא איהו זיעא דילהון. אבל כל אינון דמתדבקאן בקדושה עילאה אינון נטלין לאינון דנטלין לון. ורזא דא על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו.

 

וגביהם וגובה להם. וגביהן, רזא דגוונין דגופא, אתנהיר וסלקא בשיעורא מרישא דבוצינא לרישא דבוצינא כשיעורא דלתתא, ואסתחרא בארבע גוונין נציצין. גוון נהיר בנהירו ברזא דחשמל לעילא. כד נהיר ואתגניז גו גוונוי, גוון נציץ דנציץ בנציצי. גוון זהיר [p. 486] בזוהרא דרקימו דרקיעא דקיימא עלייהו. גוון מרקמא מכל גוונין ואתכליל בכלהו, ודא איהו גופא מציירא בציורא, לאתכללא בכללא חדא.

 

וגובה להם מסטרא דלעילא, ויראה להם מסטרא דלתתא. וגובה להם גובה שמים. ויראה להם, דחילו דדחיל ומבעית וארעיש כולא, דחילו דסחרא, דלא לקרבא לקודשא. ואיהו דחילו דסחרא לון מסטרא דלתתא.

וגובה להם, בסליקו דחיזו דגווני שמים, בגין דגווני שמים ההוא רזא דכתיב גובה שמים. ומאן איהו, דנטיל כל גוונין מימינא ומשמאלא, וכד נטיל לון לגביה איקרי גובה שמים. ויראה להם, בחיזו דההוא יראה לתתא, בסדורא דאינון גוונין להטין, ומהפכין חיזו דאשא דלא דקיק, כאשא דקיק לעילא בחדווהא. והאי איהו דקא מבעית לכלא, ובגין כך, גובה להם מלעילא, ויראה להם מתתא.

וגבותם מלאות עינים, לאסתכלא בכל סטרין. ואע“ג דאית מארי דעינים בחיזו לאסתכלא אחרנין לתתא, אלא אלין באינון עיינין לאסתכלא אלין באלין בסחרנו, קמייהו ובאחורא, דעיינין סחרין בכל סטרין. ובג“כ חמאן הכא והכא, בסטרא דא ובסטרא דא. חמאן מה [p. 487] דהוי ומה דזמין למהוי מסטרא דאחורא, והיינו דכתיב סביב. וחמאן מימינא וחמאן משמאלא. חמאן מימינא בכל ארח קשוט וזכו. חמאן משמאלא בכל ארח דלא קשוט ולא קיימא בזכו. וע“ד מסתכלן בכל סטרין, ובדא אית לון שולטנו וסוכלתנו על כולא, לאסתכלא בכל הני סטרין מה דלא מסתכלן הכי כל [מ ט“ב] אינון אחרנין.

ועכ“ד לא יכלין לאסתכלא לעילא ולא אתייהיב לון רשו לאסתכלא. וכד בעאן לאסתכלא, כלהו מרתתי בדחילו, באימתא, בזיע, וכלהו קראן בחיל סגי, בקל רב, ברוך כבוד יי’ ממקומו.

וגביהן, ולא כתיב מהו כמא דכתיב לבתר וגבותם מלאות עינים. אלא גופא דסטרא דמסתכלא לגו, לגבי נקודה סתימא, מההיא סטרא אית לון גובה. וכלהו מסתכלין לגו, כד“א (מ“א ז:25) וכל אחוריהם ביתה.

[p. 488] אברהם כד אתקריב לגביה דקב“ה וגזר גרמיה, איקרי תמים, כד“א התהלך לפני והיה תמים, וכדין אתקריב לגבי רזא דקיימא עד דסליק ברזא עילאה לעילא. ועם כל דא לא זכה כיעקב, דיעקב איקרי איש תם. מהו איש תם, רזא דא כמה דאתמר איש האלהים, מאריה דביתא. משה אקרי איש האלהים, ויעקב אקרי איש תם, וכלא רזא חדא.

אוף הכי וגבותם, ההוא דקיימא לגו. כלהו מליא עיינין לאסתכלא לבר, ואע“ג דלא מסתכלא לגו, גובה להם, ועל דא וגבותם מלאות עינים.

 

[p. 489] ובלכת החיות ילכו האופנים, ובהנשא החיות ינשאו האופנים. וכלהו כפום ההוא רוחא דאזיל ושליט עלייהו.

על אשר יהיה שמה הרוח ללכת. כתי’ אל אשר, וכתיב על אשר. אלא רוח דא רוח דנפיק מגו רוחא סתימאה, ודא איהו רוח קודשא. דכד נפיק מגו ההוא טמירא דכורסייא ובטיש בההוא, דשרי עלוי, כדין כלהו נטלין כחדא לגביה. והיינו על אשר. אל אשר, דבטיש קמיה ההוא רוחא ולא שארי עלוי, אלא דנטיל לגבי ונטלי כלהו כחדא לגבי ההוא סטרא.

על אשר יהיה שמה הרוח וגו’, על ההוא אתר טמיר וגניז דההוא רוחא עילאה שריא עלוי, כלהו מסתכלן לגביה לאתוספא זיוא. ומההוא זיוא אתוסף זיוא, אינון קרני החיות. ואינון זיוא דלהיט ונציץ לפום אסתכלותא דיקרא דההוא רוח אחרא דנפיק מהאי רוח קדמאה, רו“ח קדמא“ה דאיהו טמיר וגניז בגניזו יקרא.

דא איהו ברזא דשמא קדישא, כליל ביה שם אהי“ה, שמא ורב ושליטא. מהאי שמא זעאין ודחלין, חיות עילאין כד נפקין למהך, מסתכלאן גו שמא דרזא דא, [p. 490] זעין דחלין ונטלין באימתא בזיע. ודא איהו שמא דשליט על רתיכא דא, ברשימו דתלת שמהן דכלילן ביה.

ברזא דא אית שבעין שמהן מפורשין שליטין על כל רזין וגניזין עילאין, די כל חילין ומשריין זעאן מנייהו ונטלי בגינייהו. ברזא דא כלילן כ“ב אתוון וכלהו שבילין.

רוחא אחרא דנפיק מהאי רוחא קדמאה איהו רוח דמתמן רזא דמהימנותא בכל סטרין. ודא איהו ברזא דשמא קדישא דכליל ורשים עליה שמא דאיקרי יהו“ה דנפיק ואתרשים מגו שם אהי“ה. ואע“ג דכלא ברזא חדא, אבל שם יהו“ה בנין אב דאתבני משמא טמירא אהי“ה. ודא איהו רזא דנפיק מרוחא קדמאה.

רוחא אחרא תתאה דנפיק מגו רוחא דא, דא איהו ברזא דשמא קדישא כליל ביה שם יהוה אדנ“י. שמא דא שליט על חיות ואופנים לתתא.

והכי איהו רזא עילאה ותתאה. עילאה שם אהי“ה שליט על אינון חיוון עילאין ברזא דשמא קדישא דקאמרן. תתאה שם אדני שליט על אלין חיוון תתאין לתתא ואינון אופנים.

[p. 491] חיות עילאין ואופנים עילאין, חיות תתאין ואופנים תתאין. חיות עילאין דקאמרן. אופנים עילאין אינון רזא דכתיב שוקיו עמודי שש. ואופנים עילאין ברזא דלתתא כמה דחיות ברזא דלתתא.

חיות עילאין ד’. אופנים ד’. כד מתחברא חד באינון רזא דחיות, כדין אינון ואופנים בחיבורא דההוא חד אינון ד’. וכן כגוונא דא לתתא כלהו ברזא דא דארבע, חיות ד’, אופנים ד’, ואתפרשן [מ ט“ג] לתתא ברזא דא. והכא בכלהו מתפרשאן רזין, עילא ותתא, וע“ד איקרי מרכבה. ואע“ג דלא חמא יחזקאל אלא מגו רזא דלתתא, ואסתכי ברזא דלעילא.

על אשר יהיה שמה הרוח ללכת. רזא אהי“ה כללא דכלא, שליט על חיות עילאין סתימין. ובג“כ על אשר יהיה שמה הרוח ללכת, רזא יהו“ה בנין אב. כי רוח החיה רזא אדנ“י, למהוי סתימין רזין גליפין גו סתימין דרתיכא דא, למהוי כלא כחדא ברזא חדא.

 

בלכתם ילכו. בלכתם, מאן. אי תימא דחיות, לאו. אלא ברזא דאלין תלת רוחין תלת שמהן. כד נצצי נהרין ונפקין אזלין חיון עילאין ותתאין. ובעמדם יעמודו, כד [p. 492] אינון בחבורא חד בלחישו, כלהו קיימין. כדין אתעבידו תלת רוחין חד, תלת שמהן חד, וקב“ה איתגאי בגיאותא על כלא.

ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים, בהסתלקות חיות ברזא דרוחין עילאין, מעל הארץ, מלשמשא על רוחא תתאה, אינון אופנים מסתלקין עמהון לאחזאה דכלהו גופא חדא ורזא חדא בלא פירודא עמהון. כי רוח החיה באופנים, רעותא דההיא חיה באופנים, דאע“ג דרעותא באינון חיות עילאין, רעותא יתיר באינון אופנים.

תלתא, תרין גליין וחד גניז. ואלין עבדין עובדא דרעו בההיא חיה, והיינו דכתיב ומעשיהם כעין תרשיש. כי עין תרי שש, דא ימינא ושמאלא, דאלין תרין מאינון שית. וע“ד כעין כגוונא דילהון.

[p. 493] עד הכא רזא דחיות ברזא עילאה, כגוונא דא לתתא.

 

ודמות על ראשי החיה, רקיע. ודמות, דיוקנא לתתא כגוונא דלעילא. דעד הכא אית רשו לפרשא, מכאן ולהלאה מאן דחמי חמי, דלא אית רשו לאסתכלא. מהאי רקיע ולתתא אית רשו למחמי, ומהאי רקיע ולתתא אית רשו לאסתכלא. מאתר דאסתכלותא ולעילא אתכסיין שבילין ואורחין, לית עינא דאסתכל ביה דכולא אתכסייא.

ראשי החיה, אינון רתיכין, ד’ רישי נהורין לד’ זיווין, ואינון תריסר ירחין, ואינון תריסר מכילן, וחד דשלטא עלייהו למהוי תליסר. ואלין איקרון ראשי, שולטנין שליטין, נהירין לכלא.

[p. 494] רקיע, בחד אית רזא דדיוקנין דלא אתחזין, ובחד לית ביה דיוקנין ולא גוונין לא למנדע ולא לאסתכלא, ולית מאן דיקום ביה. דא איהו רקיע עילאה טמירא דגניז מאן דגניז, ויהב חידו וקיומא לכלא ברזא דשם אהי“ה, שלימו דכל שמהן.

א“ה, רזא דרתיכא קדישא ברזא דארבע זיוון דעלמא עילאה. רזא דד’ שמהן דכלילן בחד, תלת שמהן עילאין וחד דאתחבר עמהון בכללא חד. י“ה, רזא טמירא עילאה, כללא דכלא, רקיע עילאה טמיר דקיימא בגניזו, וחד ספירא גניזא טמירא דכלא עליה. האי איתאחד ולא אתאחד במה דלא אתיידע ולא קיימא בסוכלתנו, רזא דכלא, כללא דכלא. ב“ה, בריך שמיה, בריך להוי לעלם ולעלמי עלמין.

לתתא כד אתפשט שמא דא איהו ן’ באתריה דאלפא, ברזא חדא. כדין איהו רקיע לתתא כגוונא דלעילא וחד אבן ספירא לעילא על גבי ההוא רקיעא. ודא איהו רזא יה’ באתפרשא שמא לתתא, ברזא יהו“ה. ולזמנין דאתחבר [p. 495] בשמא דא את ו’, ואיהו כללא חדא, הוא ובית דינו. וכלא חד ברזא חדא, רזא דרזין גו שמהן קדישין.

נטוי על ראשיהם מלמעלה, פריש לעילא דלא יכילין חיות למנדע ולאסתכלא אע“ג דכלא אחיד דא בדא. רזא דא סימנא בעלמא. ב“נ לא יכיל למחמי לראשיה ואע“ג דאיהו הוא, כ“ש במה דסתים ביה.

האי רקיעא [מ ט“ד] עילאה לית ביה דיוקנא, לית מאן דאסתכל, מתמן ולהלאה כולא סתים וחתים בגושפנקא.

רקיעא פריש ע“ג רישי דחיון לעילא, מזונא דילהון נטיף מההוא רקיעא. ולתתא כלהו קיימין בקיומא מתחות האי רקיע. רקיע דא תליין ביה תלת שמהן בעינא דמתפרש א’ לתתא, קדו“ש רחו“ם חנו“ן. כנוי שמהן קדישין סתים לעילא ברזא לתתא, כלא כגוונא דא מן דא.

[p. 496] אלין שמהן קדישין גו רזי מהימנותא, רזא דילהון. כל אינון כינוי שמהן תליין ברזא דשמא קדישא, ואלין איקרון חיוון טמיראן, מחפיין על שמהן דלגאו. מעפפן באלין, אתחפיין באלין. קב“ה איקרי בהו, ודא איהו דכתיב פשטתי את כתנתי, לאתתקנא לגבה.

מהאי רקיע ולתתא תליין אינון כינויין לאתחפיא בהו רזא דשמא קדישא. מהאי רקיע ולעילא לא תליין כינויין כלל, הה“ד ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה, בגין לאתחפייא בהו רזא קדישא. ותחת הרקיע, ודאי. אינון כנפיים לאתחפייא בהו אינון טמירין עילאין ברזי שמהן קדישין. כנפים, כסויין לאתכסאה שמהן בטמירו. ולזמנא דאתי לא יתכסי רזא דשמא קדישא דכלהו זכאי קשוט ינדעון באתגלייא ולא מגו כינויין. ורזא דא כתיב (ישעיהו ל:20) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.

לאיש שתים מכסות להנה, תרין אינון לכל חד וחד לאתכסיא בהו. ההוא דימינא אית ליה חד דימינא וחד דשמאלא. ההוא דשמאלא אית ליה [p. 497] חד דשמאלא וחד דימינא. וכן כלהו כלילן אלין באלין לאתחפיא בהו.

גויותיהנה, רזין דלגאו בשמהן קדישין בעינייהו, רזא דגופא דילהון. ועכ“ד אלין כגוונא דאלין, הה“ד ואשמע את קול כנפיהם כקול, כגון אל אלהים יי’. דכנפיהם, גדול גבור נורא. האי ברזא דרזין לעילא, לאטמרא כלא. בגניזו לתתא קיימין בחיזו גדפין גו שעורא, בת“ק פרסי דשיעורא. ואינון גדפין בחיזווא.

הכא אית חמש קולות לקבל חמש עילאין סתימין, דכתיב ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, כקול שדי בלכתם, קול המולה כקול מחנה.

קול כנפיהם, דהא באינון כינויין אית שמא חד כההוא שמא דאיהו מאינון שמהן דלגו. ומאן איהו, א“ל, דהא שמא דא אזל באינון כינויין, ודא איהו שמא כשמא דמים רבים. ומהכא אתפרש שמא דא לתתאי.

[p. 498] כקול שדי, אלהים, דשמא דא אתכני בתתאי ואתחתים בתתאי אלהים.

קול המול“ה, דא שמא דאיקרי אלו“ה. ושמא דא אתבני בבי דינא לתתא באתר דזכותא שריא.

כקול מחנה, דא שמא דיעקב שריא ביה דכתיב מחנה אלהים זה.

תו קול דא מחפיין חד גופא לאפרשא דא מן דא, לאשתמודעא ולחברא גופא חד הכא וגופא חד הכא, כד“א לאיש שתים חוברות איש. מחברן איש לאשתמודעא ולאפרשא דא מן דא. ותרין אחרנין מחפיין גופייהו דכתי’ ושתים מכסות את גויותיהנה.

וכלהו גליפין מחקקן באתוון דרזא דשמא קדישא בארבעין ותרין אתוון תחות תרין אבנין עילא ותתא, לאשתמודעא קב“ה בשמיה ביקריה למהוי חד.

ארבעין ותמנייא רתיכין טמירין בגרמייהו, טמירין בסטרא דההוא אדם דשרייא על כרסייא, ברזא דארבעין ותמניא אתוון ומאתן [p. 499] אחרנין גליפן בגרמייהו לקביל שייפין דגופא. וכולהון שלטין על כורסייא לתתא כחושבן פקודי אורייתא ברזא דזכור. ההוא מראה אדם נטיל לכל הני פקודין [מא ט“א] וכל הני רזין דשייפין דגופא, ואותיב ברזא דילהון לגו כרסייא קדישא. ובהו אסתלקת כרסייא בתלת מאה ושתין וה’ פקודין אחרנין ברזא דשמור.

כרסייא עילאה אפיק כל אלין מגו חד מבועא טמירא, גניזא דאתגניז דשלטא עליה. ההוא מבועא לית מאן דידע ליה ולית מאן דאסתכל ביה. עליה כתיב (איוב כח:21) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, לא ידע אנוש ערכה וגו’. [p. 500] כתי’ שש מעלות לכסא, אלין שית סיטרין לתתא כגוונא דשית סטרין לעילא. שש מעלות לכרסייא עילאה, שש מעלות לכורסייא תתאה, אלין ואלין לא יכלין לאסתכלא ולמנדע ליקרא דכרסייא דעלייהו, כל שכן למאן דשרי על כרסייא. כלהו באימתא בדחילו תחות כרסייא קיימין, נטלין כרסייא עלייהו, ולא ידעו לאן אתר מתחבראן גופין, כד“א חוברות אשה אל אחותה כנפיהם, בגין לסלקא לה. וכדין כל אינון כינויין דמכסיין לשמהן קדישין שלטין בשמייהו ואקרי קב“ה בכנוייא.

וכד קיימא כרסייא בקיומא דחדווהא באתר דאצטריך כדין אינון חיון תרפינה כנפיהם, ולא שלטין באינון כינויין. וחדוה דילהון בההוא זמנא דאינון כינויין תרפינה. דהא כדין קב“ה איקרי בהון בשמהן אחרנין קדישין עילאין, הה“ד בעמדם על קיומייהו. בעמדם, דלא נטלין אלא דחדאן מחדוה דקדושא ונהרין מגו נהירו דנטלין מכורסיא. ועל דא תרפינה כנפיהם ושלטין שמהן אחרנין עילאין קדישין דקב“ה איקרי בהו.

 

וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב וגו’. וארא, דהא אסתלק מניה ההוא חיזו דחמי לפום שעתא, בג“כ אמר וארא ולא כתיב ואראה. כעין חשמל ולא חשמל. כעין, כגוון מלהטא מנצצא סלקא בגוונוי. כעין, כגוונא דעינא דלא יכיל לאסתכלא באסתכלותא, אלא סתים ופקיחא, פקיחא וסתים. [p. 501] הכי איהו חשמל, דאית חשמל סתים דלא אתחזי כלל אלא מגו מראה סתימא, דלית מאן דיכיל לקיימא ביה ולאשתמודעא ביה כלל. ואית חשמל דקיימא בגוונוי, גו נציצו לאנהרא ולאסתכלא לפום שעתא. ודא איהו לתתא, דהא לעילא לא כתיב וארא אלא ואראה.

ודא חשמל דאתחזי בגוונין, גוון ארגוונא ירוק אדום לבן. סלקא דא ונחתא דא, נציץ ולהיט, סלקא ונחתא. ובג“כ כתיב כעין חשמל ולא כתיב חשמל ולא החשמל. דלאו איהו חשמל אלא כגוונא דיליה, כגוון דאתחזי הכי גוונוי.

[p. 502] חשמל, דא איהו נהירו דנקיט נהירו בגויה, ההוא נהירו דאתחזי באינון נצוצין, נהירו אחרא דקיק זהיר ונציץ יתיר אית בגויה. והאי דקאמר הכא לאו איהו חשמל אלא כעין חשמל.

בחיזו קדמאה מה כתיב, ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, ולבתר ומתוכה כעין החשמל. והכא בקדמיתא כעין חשמל, ולבתר כמראה אש בית לה סביב, כעין חשמל בקדמיתא ולבתר כמראה אש, מאמצעיתא דגופא ולעילא ומאמצעיתא דגופא, ולתתא.

ותלת גוונין הכא, חשמל בקדמיתא, ולבתר אש לגו מינה, ולבתר נוגה. ואינון רזין גליפין גו שמא קדישא, אדני בקדמיתא כעין חשמל, אלהים לבתר כמראה אש בית לה, ידו“ד לגו מכולא ונוגה לו. וכולהו תלת גליפאן גו האי רזא כלילן בחד למהוי כולא חד דא בדא. וע“ד [מא ט“ב] יחזקאל אסתכל לעילא ואסתכל לתתא גו מהימנותא ברזין עילאין ממראה מתניו כו’.