[זהר על הפרשות]

פרשת נח

[זהר חדש כ ט“ג] [p. 503] ר’ חזקיה אמר זכאה חולקיהון דישראל דקב“ה איתרעי בהו ויהב לון אורייתא קדישא. ואזהר לון ויהב לון עיטא לאסתמרא מעילא ותתא בגין דלא ישלוט בהו בר קב“ה בלחודוי. ואינון ידעי לדחייא מנייהו כל מקטרגין וכל קסטירין בגין דיהון חולקא דעדביה ואחסנתיה, כד“א כי חלק יי’ עמו יעקב חבל נחלתו.

[p. 504] ת“ח בראש השנה קב“ה יתיב בדינא על עלמא וכל בני עלמא עאלין בחושבנא קמיה, ולא אית מאן דלא עאל בחושבנא, וספרין דחיין ומתין פתיחן.

וקב“ה בגין דאתרעי בהו יהב לון עיטא לאשתזבא מכל מיני קטרג’ דלעיל’ דאינון אתמנן בכל זמנא דדינא שריא על עלמא. בהאי יומא אזדמנן ישראל לאתערא רחמי עלייהו. ובמה, בשופר דהא קלא דנפיק סליק לעילא ואתער שופר דלעילא. אתער רחמי מאתריה וקב“ה קם מכורסיא דדינא ויתיב בכורסייא דרחמי ורחים עלייהו דישראל ולא אתייהיב רשו למקטרגא עליהון.

[p. 505] וישראל יתבי קמי קב“ה בתיובתא ותקעי שופר ואתערו רחמי, ההוא קלא דנפק אתערותא דרחמי איהו. וכדין דלטורא לא יכיל לקיימא קמי כורסייא דרחמי, דהא לא אתי מההוא סטרא ולא אשתכח קטיגורא.

ביומא דכפורי דאיהו חתימא דדינא וקיימי ישראל בקדושתא דמאריהון, בההוא יומא בגין דלא יקרב דלטורא למקדשא, יהבין ליה שעיר דאתי מסטרא דרוחא מסאבא, ורוחא מסאבא אתהני מיניה ואתעסק ביה ולא קריב למקדשא לסאבא. וכדין אנפין נהירין וישראל אשתזבן מניה.

בזמנא אחרא כד סגיאו חובי בני נשא, האי דלטורא בשעתא דדינא איתער על חובי עלמא. כדין איהו אתי ואשתכח דלטורא קמי קב“ה, ואסתאב מקדשא וכל אנפין עציבין ודינא אשתכח. ועל [p. 506] דא קץ כל בשר בא לפני. בא לפני ודאי, למתבע על חובי עלמ’ דאינון גרמו.

 

רבי יהודה פתח הודיעני וכו’.

 

עוד לפ’ נח. ת“ח כל ב“נ דיעבד וינטר פיקודי אורייתא נשמתא אסתמרא בגופיה דאיהו תיבה, ולא אתענש ולא ישלוט עליה מלאך המות. וכל ב“נ דלא נטיר ולא קיים פקודי אורייתא, ואעבר עליה, מלאך המות כדין ישלוט עליה.

ת“ח תיבה, איהו גופא. נח ואשתו י“ה. שם ואשתו ו“ה. יפת ואשתו י“ה, ואתעביד השם מלא, ידו“ד אחד, חם ואשתו, ואינון כדוגמא.

ודא ויאמר אלהים לנח. אלהים, דא שכינתא. קץ כל בשר וגו’.

[p. 507] צהר תעשה לתיבה, דא איהו רזא דגופא. אתה ובניך וגו’, גוברין לחוד ונשין לחוד. ויעש נח, דא ברית קדישא. ככל אשר צוה אותו אלהים, דא שכינתא. ויאמר יי’ לנח, הכא מדת רחמים. תיבה, דא גופא. כי אותך ראיתי.

ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים, איש ואשתו, דהא היא מסטרא דמסאבא. וע“ד אמר והאבדתי. ואסתכל דלית ביה אלא תרין ולא אית בהון שבעה שבעה כמה דכתיב בעוף השמים, ארבע סרי דכר ונוקבא לחיות זרע על פני כל הארץ. שנים שנים באו וגו’. אסתכל וחמי על מה דאמר בקדמיתא ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, ולבתר שנים שנים.

[כא ט“ב] א“ר יהודה ת“ח לית לך בכל ליליא וליליא דלא תיפוק נשמתא מגופא דב“נ דאיקרי יונה, דכתיב וישלח את היונה. הקלו המים, אלין מים זדונים כד“א המים הזדונים, דאינון מסטרא דמסאבו. מעל הארץ, דאינון לעיל מן ארעא, אלין מלאכי חבלה.

[p. 508] מה כתיב, ולא מצאה היונה מנוח, דאתמנעי מעלמא עילאה ומן צדיקים דלעילא ומכל ברכאן, הה“ד ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ. אפיק לה תניינות, ויוסף שלח את היונה מאתו, ומגו דוחקא וצערא ותבא אליו היונה לעת ערב, דלא הות נהרא לון שעתא דרווחא כמה דהוה בקדמיתא, ואתחשך לה יומא ואתערב לה שמשא.

ומה אמרת לנח ולבנוי, מצאוני השומרים הסובבים בעיר. אלין נטרי תרעי ירושלים. ועכ“ד והנה עלה זית טרף בפיה, ועל דא וידע נח כי קלו המים ואתתקפו מלאכי דקדושה על מלאכי חבלה. וייחל עוד שבעת ימים אחרים כו’ ולא יספה דחרבו המים מעל הארץ.

בתר דאסתתר ואעבר ההוא זימנא דשליט מלאך המות ואתעברו חייבין מעלמא, מה כתיב. ויזכור אלהים את נח.

[p. 509] ספינתא אמתילת לתיבותא דנח ואית בה גוברין יהודאין וישמעאלים ובני עשו. כדוגמא דא אית בגופא כליל מכולהון, דגופא דא לאו איהו מן נשמתא קדישא. ודא הוא דאמר לנח דאיהו נשמתא לנשמתא כד“א עשה לך תיבת עצי גופר.

ודא הוא דאמר לאברם לך לך מארצך. למה תרי זימני, אלא פוק מן דירתך ומן גופך. ומן בית אביך דא ירושלים דלעילא. אל הארץ אשר אראך, דא גופא דאיהי תיבת נח.

ובדוגמא דא הוה נח, הה“ד וישלח את היונה, ואפיקו לה ליונה מן תיבותא ויהבו לה במיא. [p. 510] בדוגמא דא נפקא לה יונה מן תיבותא דנח כד“א ויצא יצוא ושוב כו’ עד ולא יספה שוב אליו עוד.

ר' יהודה אמר נח כד הוה בתיבותא הוה דחיל דלא ידכר ליה קב“ה לעלמין. וכיון דאתעברו חובי עלמא כדין מה כתיב, ויזכור אלהים את נח.