פרשת נח

[נט ע"ב] [p. 339] אלה תולדות נח. רבי חייא פתח (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו'. זכאין אינון ישראל דמשתדלי באורייתא וידעי ארחהא, דבגינה יזכון לעלמא דאתי.

ת"ח כל ישראל אית לון חולקא לעלמא דאתי. מאי טעמא, בגין דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה, כד"א (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ועל דא ישראל דנטרי ברית [p. 340] וקבילו ליה אית לון חולקא לעלמא דאתי. ולא עוד אלא בגין כך אקרון צדיקים. מכאן אוליפנא כל מאן דנטיר האי ברית דעלמא אתקיים עליה אקרי צדיק. מנא לן, מיוסף, בגין דנטר ליה לברית עלמא זכה דאקרי צדיק. ועל כך ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

רבי אלעזר אמר אלה בכל אתר פסל את הראשונים תנינן. ת"ח מה כתיב לעילא, (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ההוא נהר נגיד ונפיק ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא ועביד איבין ורבי זרעין, והוא כדין נייחא דכלא ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה, כד"א כי בו שבת, וכתיב (שם ב':3) וישבות ביום השביעי. ודא רזא דמלה, דא עביד תולדות ולא אחרא.

[p. 341] ת"ח נח לתתא קיימא דוגמא דלעילא, ועל דא אקרי איש האדמה. ורזא אוליפנא דהא נח אצטריך לתיבה לאתחברא בה ולקיימא זרעא דכולא דכתיב לחיות זרע. מאן תיבה. דא ארון הברית, ונח ותיבה הכי הוו כדוגמא דא. נח כתיב ביה ברית דכתיב והקימותי את בריתי אתך. ועד דאתקיים ביה ברית לא עייל לתיבותא דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה, וכדין הוה תיבה ארון הברית, תיבת נח, וכלא כגוונא דלעילא. ובגין דהאי ברית לעילא הוא עביד תולדות, כגוונא דא נח איהו עביד תולדות. בגיני כך אלה תולדות נח.

נח איש צדיק. הכי הוא ודאי כגוונא דלעילא, ועל דא (משלי י':25) וצדיק יסוד עולם כתיב, וארעא על דא אתקיימת דהא איהו עמודא דעלמא קיימא עליה. ומאן איהו. דא צדיק, ונח אקרי צדיק לתתא. ורזא דכלא את האלהים התהלך נח, למהוי הוא בארעא כגוונא דלעילא.

איש צדיק, יסודא דעלמא, ברית שלום, שלמא דעלמא, איש האדמה ודאי. ועל דא (בראשית ו':8) ונח מצא חן בעיני יי'.

[p. 342] תמים היה בדורותיו. מאי בדורותיו. אילין אינון דנפקו מניה. הוא אשלים לכולהו והוא הוה שלים מכלהו.

תמים היה, דאתייליד מהול דכתיב התהלך לפני והיה תמים.

בדורותיו, ולא בדרין דעלמא דהא מניה נפקו תולדות לעלמא.

תא חזי נח אתחזי מיומא דאתברי עלמא למהוי בתיבה בחבורא ולמיעל בה, ועד דאתחברו כחדא לא הוה עלמא כדקא יאות. לבתר מה כתיב, (שם ט':19) ומאלה נפצה כל הארץ. מהו נפצה. כד"א (שם ב':10) ומשם יפרד. מתמן אשתכח פרודא ואתבדרו תולדות לכל סטרא. וכלא כחד, כדוגמא חדא. בגיני כך אלה תולדות נח, אלה ודאי, דהא יסודא דעלמא איהו דעביד [ס ע"א] תולדות בארעא לקיימא.

אתא ר' אבא ונשקיה. אמר אריא בחיליה טינרא נקיב ותבר. כך הוא ודאי. ות"ח משיעורא דתיבותא אוף נמי הכי הוא.

ר' אלעזר פתח ואמר (תהלים מ"ו:9) לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ. לכו חזו. מאי חזו. [p. 343] כד"א (ישעיה כ"א:2) חזות קשה הוגד לי. בעובדוי דקב"ה אתגלי נבואה עלאה לבני נשא.

אשר שם שמות, שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא.

כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה. אמאי הכא לאמר, ואמאי זה. אלא לאמר דא אתתא, זה דא צדיק, כמה דקב"ה קרא ליה נח, נייחא דארעא.מאי לאמר. אלא אתר דא קרא ליה נח. ומאן איהו. ארעא קדישא, ןאמר זה ינחמנו. עבד ליה קב"ה לתתא כגוונא עלאה.

[p. 344] כתיב הכא זה, וכתיב התם (שם כ"ה:9) זה יי' קוינו לו. זכאין אינון צדיקיא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא למהוי בשמיה רשימין, ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות.

כתיב ויקרא את שמו נח, וכתיב ויקרא שמו יעקב. אמאי לא כתיב את. אלא התם דרגא אחרא והכא דרגא אחרא, כדכתיב (ישעיה ו':1) ואראה את יי', ואראה יי' לא כתיב אלא את יי'. אוף הכא ויקרא שמו יעקב, דרגא דיליה קב"ה ממש קרא ליה יעקב. אבל הכא את לאתכללא שכינתא.

 

אלה תולדות נח. ר' יהודה פתח (תהלים קי"ב:5) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. טוב איש, דא קב"ה דאקרי טוב, כמה דכתיב (שם קמ"ה:9) טוב יי' לכל. חונן ומלוה, לאתר דלית ליה מדיליה, וההוא אתר מניה אתזן. יכלכל דבריו במשפט, דהא ההוא דבר [p. 345] לא אתזן אלא במשפט, כד"א (תהלים פ"ט:15) צדק ומשפט מכון כסאך.

ד"א טוב איש, דא צדיק דכתיב (ישעיה ג':10) אמרו צדיק כי טוב.

ר' יוסי אמר דא נח דכתיב איש צדיק.

ר' יצחק אמר דא שבת דביה פתח טוב דכתיב (תהלים צ"ב:1) טוב להודות ליי'.

ר' חייא אמר כלא חד, וכלהו מלה חדא אמרו, ודא עביד תולדות בעלמא. תולדות דעלמא מאן אינון. אלין נשמתהון דצדיקיא דאינון איבא דעובדוי דקב"ה.

ר' שמעון אמר בשעתא דקב"ה מתעטר בעטרוי מתעטר מעילא ומתתא. מתעטר מעילא, מאתר דעמיקא דכלא. מתעטר מתתא במה, בנשמתהון דצדיקיא. כדין אתוסף חיים מעילא ומתתא ואתכלל אתר מקדשא מכל סטרין, ובירא אתמליא וימא אשתלים וכדין יהיב לכלא.

כתיב (משלי ה':15) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. אמאי הכא בורך בקדמיתא ולבתר בארך, דהא בור לא אקרי אלא ריקניא דלא נביע, באר מיין דנבעין. אלא כלא אתר חד הוא, אלא אתר דמסכני אחידן ביה אקרי בור, דלית ליה מדיליה אלא מה [p. 346] דיהבין בגויה. ומאן איהו, דלי"ת. לבתר אתעביד באר דאיהו מליא מכל סטרין. ומאן איהו, ה"א, אתמליא מעילא [ס ע"ב] ונביע מתתא. אתמליא מעילא כמה דאמרן, ונביע מתתא מנשמתהון דצדיקיא.

ד"א שתה מים מבורך, דא דוד מלכא דכתיב ביה (שמואל ב' כ"ג:15) מי ישקני מים מבור בית לחם. ונוזלים, דא אברהם. מתוך, דא יעקב דאיהו באמצעיתא. בארך, דא יצחק דאקרי באר מים חיים. הא בהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה מאבהן ודוד מלכא דאתחבר עמהון.

תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה ואשדת מייא לקבלא מיין עלאין דכורין. כך כנסת ישראל לא אתערת תיאובתא לגבי קב"ה אלא ברוחא [p. 347] דצדיקייא דעאלין בגווה, וכדין נבעין מייא מגווה לקבלא מיין דדכורא וכלא אתעביד תיאובתא חדא וצרורא חדא וקשורא חדא. ודא הוא רעוא, רעוא דכלא, וטיולא דמטייל קב"ה בנשמתהון דצדיקיא.

ת"ח כל אינון תולדות דגנתא דעדן לא נפקין מצדיק אלא כד עייל בהאי תיבה בחבורא חדא וכלא גניזין בה ולבתר מינה נפקין. אוף הכא נח איש צדיק לא אפיק תולדות למפרי בעלמא עד דעאל לתיבה ואתכנש כלא בה והוו גניזין בה, ולבתר מנה נפקו למפרי בעלמא ולאתקיימא בארעא. ואלמלא דנפקו מגו תיבה לא אתקיימו בעלמא. וכלא כגוונא דלעילא, מגו תיבה נפקי לעילא, מגו תיבה נפקי לתתא, דא כגוונא דא. מגו הכא אתקיים עלמא ולא מקדמת דנא, דבגיני כך כתיב ותשחת הארץ לפני האלהים.

א"ר יהודה כיון דכתיב ותשחת הארץ, אמאי לפני האלהים. אלא כיון דעבדו חוביהון באתגליא לעיניהון דכלא כדין לפני האלהים כתיב.

[p. 348] ר' יוסי אמר אנא אפכא אמרית. ותשחת הארץ לפני האלהים, בקדמיתא לפני האלהים דלא הוו עבדי באתגלייא, לפני האלהים עבדו ולא לפני בני נשא. ולבסוף עבדו באתגליא, הה"ד ותמלא הארץ חמס, דלא הוה אתר בכל ארעא דלא הוה באתגליא. ובגין כך בתרי גווני אמר קרא.

 

אלה תולדות נח. ר' אבא אמר מיומא דעבר אדם על פקודא דמריה כל בני עלמא דאתילידו לבתר אקרון בני האדם, ולא לשבחא אקרון הכי אלא כמאן דאמר בנוי דההוא דעבר על פקודא דמריה. כיון דאתא נח אקרון בני עלמא על שמא דנח, תולדות נח, דקאים לון בעלמא, ולא תולדות דאדם דאעבר לון מעלמא וגרים מותא לכלהו.

א"ל ר' יוסי אי הכי, הא כתיב לבתר וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. בני האדם כתיב ולא בני נח.

אמר ליה בגין דאדם דחטא קמי מריה. טב ליה דלא אברי ולא יכתוב עליה האי קרא. אלא ת"ח כתיב (משלי י':1) בן חכם ישמח אב. כד ברא טב כל בני עלמא דכרין ליה לאבוי לטב, וכד איהו ביש כלא דכרין ליה לאבוי לביש. אדם בגין דחטא ועבר על פקודא דמריה, כד אתו אנון דמרדו במריהון מה כתיב, אשר בנו בני האדם, בנוי דאדם קדמאה דמרד במריה ועבר על פקודא. ובגיני כך אלה תולדות, אלה ולא [p. 349] קדמאי. אלה דנפקו מגו תיבה ואפיקו תולדין לעלמא, ולא תולדות אדם דנפק מגנתא דעדן ולא אפיק לון מתמן.

ת"ח אלו אפיק אדם תולדות מגנתא דעדן לא ישתצון לדרי דרין ולא אתחשך נהורא דסיהרא לעלמין, וכלהו הוו קיימין לעלמין, ואפילו מלאכי עלאי לא קיימי קמייהו בנהורא וזיוא וחכמתא. אבל כיון [סא ע"א] דגרים חטאה ונפק איהו מגנתא דעדן ועבד תולדות לבר, לא אתקיימו בעלמא ולא הוי כדקא חזי.

א"ר חזקיה וכי היך יכלין למעבד תולדות תמן, דהא אלמלא אתמשיך עליה יצר הרע וחטא אתקיים איהו בעלמא בלחודוי ולא יעביד תולדות. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל ואמשיכו עלייהו יצר הרע לא עבדו תולדות לעלמין ולא ייתון דרין אחרנין לעלמא.

א"ל אלמלא לא חטא אדם לא עביד תולדות כגוונא דא, דהשתא לא עביד תולדות אלא מסטרא דיצה"ר, ובגין דכל תולדות דבני נשא כלהו מסטרא דיצר הרע בגין כך לית לון קיום ואי אפשר לון [p. 350] בסטרא אחרא. אבל אלמלא לא חטא אדם ולא אתתרך מגנתא דעדן, עביד תולדות מסטרא דרוח קדישא קדישין כמלאכי עלאין, קיימין לדרי דרין כגוונא דלעילא. כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגנתא ולא זכה לאפקא לון מגנתא, לא אתקיימו אפילו לאשתרשא בעלמא, עד דאתא נח ועאל בתיבה, ומן תיבה נפקו כל דרין דעלמא ומתמן אתבדרו לכל ארבע רוחי עלמא.

 

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. אמאי נשחתה. בגין כי השחית כל בשר את דרכו כמה דאתמר.

ר' חייא פתח קרא ואמר (יונה ג':10) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ת"ח בשעתא דבני נשא זכאן ונטרי פקודי אורייתא כדין ארעא אתתקפת וכל חדו אשתכחת בה. מ"ט, בגין דשכינתא שריא על ארעא וכדין כלא עילא ותתא בחדוא. וכד בני נשא מחבלן ארחייהו ולא נטרי פקודי אורייתא וחטאן קמי מאריהון, כדין כביכול דחיין לה לשכינתא מעלמא ואשתארת ארעא מחבלא, דהא שכינתא לא שריא עלה וכדין אתחבלת. מ"ט אתחבלת. בגין דשריא רוחא אחרא עלה דמחבלא עלמא.

יכול אף בארץ ישראל כן, והא תנינן ארעא דישראל לא שריא עלה רוחא אחרא ולא ממנא בר קב"ה בלחודוי. ת"ח בארעא דישראל הכי הוא, דלא שריא עלה ממנא ולא שליחא אחרא [p. 351] בר קב"ה בלחודוי, אבל שעתא חדא שריא לחבלא בני נשא. מנלן, מדוד דכתיב (ד"ה כ' כ"א:16) וירא דוד את מלאך יי' וגו' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם, וכדין אתחבלת ארעא.

א"ר אלעזר אפי' בההיא שעתא קב"ה הוה. כתיב הכא מלאך, וכתיב התם (בראשית מ"ח:16) המלאך הגואל אותי, וכתיב (שמות י"ד:19) ויסע מלאך האלהים. הן לטב והן לביש קב"ה שליט עלה. לטב בגין דשאר ממנן וכל דיירי ארעא יכספון מן עובדייהו. לביש בגין דלא יחדון אינון לשלטאה עלה.

ואי תימא לא, והא כתיב (איכה א':10) כי ראתה גוים באו מקדשה וחריבו ביתא, ואי לאו שלטין אנון ממנן לא אתחרב מקדשא. ת"ח כתיב כי אתה עשית, וכתיב עשה יי' אשר זמם.

ת"ח כתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. נשחתה ודאי, כמה דאתמר. הכי נמי (יונה ג':10) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, דהא כדין ארעא קראת לעילא ומקשטא אנפהא כנוקבא דמקשטא לגבי דכורא, הכי נמי ארעא. ובגין כך וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, כאתתא דאסתאבת ואסתירת אנפהא מבעלה. ובזמנא דאסגיאו חובי בני נשא באתגליא ארעא שויאת אנפהא כנוקבא דלית לה כסופא מכלא, כד"א (ישעיה כ"ד:5) והארץ חנפה [p. 352] תחת יושביה. ועל דא כי נשחתה ודאי. מ"ט, בגין כי השחית כל [סא ע"ב] בשר את דרכו על הארץ.

 

ר' אלעזר אזל לגביה דר' יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמוי. כיון דחמא ליה אתקין ליה טופסיסא דקומרא במטון דקולפא ויתיבו.

א"ל חמוי אפשר דשמעת מאבוך האי דכתיב (איכה ב':17) עשה יי' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם.

א"ל הא אוקמוה חבריא, בצע אמרתו, דבזע פורפירא דיליה. אשר צוה מימי קדם, דהא פורפירא פקיד ליה מאינון יומי קדמאי עלאי וביומא [p. 353] דאתחריב בי מקדשא בזע ליה בגין דהאי פורפירא איהי יקרא דיליה ותיקונא דיליה ובזע ליה.

א"ל עשה יי' אשר זמם. וכי מלכא חשיב קודם לאבאשא לבנוי עד לא ייתון למחטי.

א"ל למלכא דהוה ליה מאן יקר ובכל יומא הוה דחיל עליה דלא יתבר והוה מסתכל ביה ותקין בעינוי. ליומין אתא בריה וארגיז ליה למלכא. נטל מלכא ההוא מאן יקר ותבר ליה, הה"ד עשה יי' אשר זמם.

ת"ח מן יומא דאתבני בי מקדשא הוה קב"ה מסתכל ביה וחביב עליה סגי, והוה דחיל עלייהו דישראל דיחטון ויחרב בי מקדשא. וכן בכל זמנא דהוה אתי לגביה הוה לביש ההוא פורפירא. לבתר דגרמו חובין וארגיזו קמי מלכא אתחריב בי מקדשא ובזע ההוא פורפירא, היינו דכתיב עשה יי' אשר זמם בצע אמרתו. היינו בזמנא דאתחריב בי מקדשא, אבל בזמנא אחרא לית חדוה קמי קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא ואינון דארגיזו קמיה, הה"ד (משלי י"א:10) ובאבוד רשעים רנה. וכן בכל דרא ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא, חדוא ותושבחא קמי קב"ה.

ואי תימא הא תנינן דלית חדוא קמי קב"ה כד איהו עביד דינא בחייביא. אלא ת"ח בשעתא דאתעביד דינא בחייביא חדוון ותושבחן קמיה על דאתאבידו מעלמא, והני מלי כד מטא ההוא זמנא דאוריך לון ולא [p. 354] תאבן לגביה מחובייהו. אבל אי אתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו, דלא אשתלים חובא, כד"א (בראשית ט"ו:16) כי לא שלם עון האמורי עד הנה, כדין לית חדוא קמיה על דאתאבידו.

ואי תימא איהו עד לא מטא זמנייהו אמאי עביד בהו דינא. אלא קב"ה לא עביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון, ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זמנא. ודא הוא דאבאיש קמיה כגון דטבע מצראי בימא ודאוביד שנאיהון דישראל בימי יהושפט וכן כלהו, דהא בגיניהון דישראל אתאבידו בלא זמנא. אבל כד אשתלים זמנא דאוריך לון ולא תבו, כדין חדוא ותושבחתא קמיה על דאתאבידו מעלמא, בר בזמנא דאתחריב בי מקדשא, דאע"ג דאשתלים זמנא דלהון דארגיזו קמיה, לא הוה חדוא קמיה, ומההוא זמנא לא הוה חדוא לעילא ותתא.

 

כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וגו'. רבי יהודה אמר הני ארבעים יום וארבעים לילה מאי עבידתייהו. אלא ארבעים לאלקאה חייבי עלמא, וכתיב (דברים כ"ה:3) ארבעים יכנו לא יוסיף, לקבל ארבע סטרי עלמא, בכל חד עשרה, בגין דב"נ [p. 355] מארבע סטרי עלמא אתברי. ועל דא ומחיתי את כל היקום. ואצטריך ארבעים לאלקאה ולאתמחי עלמא.

 

רבי יצחק הוה שכיח קמיה דר' שמעון. א"ל האי קרא דכתיב ותשחת הארץ [סב ע"א] לפני האלהים, אי בני נשא חטאן, ארעא במה.

א"ל בגין דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו כמה דאתמר. כגוונא דא (ויקרא י"ח:25) ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה. אלא בני נשא חטאן, ואי תימא ארעא במה. אלא עקרא דארעא בני נשא אינון, ואינון מחבלין ארעא והיא אתחבלת. וקרא אוכח דכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

ת"ח כל חטאוי דבר נש כלהו חבלותא דיליה ותליין בתשובה, וחטאה דאושיד זרעא ומחבלא ארחיה ואפיק זרעא על ארעא ומחביל ליה ומחביל ארעא, עליה כתיב (ירמיה ב':22) נכתם עונך לפני, וכתיב (תהלים ה':5) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, וכתיב [p. 356] (בראשית ל"ח:7) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יי' וגו' והא אתמר.

א"ל אמאי דאין קב"ה עלמא במיא ולא באשא ולא במלה אחרא.

א"ל רזא הוא, דהא אנון חבילו ארחייהו בגין דמיין עלאין ומיין תתאין לא אתחברו כדקא יאות. מאן אנון דחבילו כגוונא דא, מיין דכורין ונוקבי. ועל דא אתדנו במיא, כמא דאינון חבו, ומיין הוו רתיחן ופשטו משכא מנייהו, כמה דחבילו ארחייהו במיין רתיחן, דינא לקבל דינא, הה"ד נבקעו כל מעיינות תהום רבה, הא מיין תתאין, וארובות השמים נפתחו, דא מיין עלאין, מיין עלאין ותתאין.

 

רבי חייא ור' יהודה הוו אזלי בארחא ומטו לגבי טורין רברבן, ואשכחו ביני טוריא גרמי בני נשא דהוו מאינון [p. 357] בני טופנא, ופסעו תלת מאה פסיען בגרמא חדא. תווהו, אמרו היינו דאמרו חברנא דאינון לא הוו מסתפי מדינא דקב"ה, כמה דכתיב (איוב כ"א:14) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה עבדו. הוו סתימין ברגלייהו מבועי תהומא, ומיין נפקין רתיחן ולא יכילו למיקם בהו, עד דהוו נשמטין ונפלי בארעא ומייתין.

 

ויולד נח שלשה בנים וגו'. אמר רבי חייא לרבי יהודה תא ואימא לך מלה דשמענא בהאי. לבר נש דאעיל לנוקבא איבא דמעהא בזמנא חדא, תרין או תלתא בנין, חד מתפרשא מאחרא באורחוי ובעובדוי, דא זכאה ודא חייבא. אוף הכא נמי תלת קטרי דרוחא אזלין ושטאן ואתכלילן בתלת עלמין.

[p. 358] ת"ח נשמתא נפקאת ואעיל בין טורי פרודא ואתחבר רוחא בנשמתא. נחית לתתא, אתחבר נפש ברוח וכלהו נחתין ומתחברין דא עם דא.

א"ר יהודה נפש ורוח כלילן דא עם דא, נשמתא שריא בארחוי דב"נ, והאי מדורא טמירא דלא אתיידע אתרה. אתא בר נש לאתדכאה, מסייעין ליה בנשמתא קדישא ודכאן ליה ומקדשין ליה ואקרי קדוש. לא זכה ולא אתי לאתדכאה, תרין פתחין דאינון נפש ורוח ביה, נשמתא קדישא לית ביה, סיועא דלעילא ודא כפום ארחיה.

 

תוספתא. קטורי רמאי, קסטורי דקוסטרי. אינון פתיחן עיינין, פתיחן אודנין. קל, קלא מן קליא נחית מעילא לתתא, מתבר טורין וטנרין. [p. 359] מאן אינון דחמאן ולא חמאן, אטימין אודנין, סתימין עיינין. לא חמאן ולא שמעין, לא ידעין בסכלתנו חד דכלילא בתרין בגווייהו, דחיין ליה לבר. אינון מתדבקן בין אינון תרי. חד, אומנא דאומניא לא שריא בגווייהו. [סב ע"ב] לא אכתבו בספרי דוכרנייא, אתמחון מספרא דחיי, כד"א (תהלים ס"ט:29) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו.

[p. 360] ווי לון כד יפקון מהאי עלמא, ווי לחיון. מאן יתבע לון. יתמסרון בידא דדומה, יתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מניה בר בריש ירחי ושבתי, כד"א (ישעיה ס"ו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר יי'. לבתר כרוזא דבסטר צפון אכריז עלייהו ואמר (תהלים ט':18) ישובו רשעים לשאולה. כמה חבילי טריקין אתכנשו עלייהו. בארבע סטרין אשא מלהטא בגי בן הנם, תלת זמנין ביומא מתוקדן.

ולא עוד אלא בזמנא דישראל אתיבו בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך, קב"ה אתמלי רחמין וחייס על כלא ורמיז למלאכא ממנא על תרעי דגיהנם, סמריאל שמיה ותלת מפתחן בידיה, ופתח תלת תרעין דבסטר [p. 361] מדברא וחמאן נהורא דהאי עלמא. אתא תננא דנורא וסתים אורחין. כדין תלת ממנן דתחות ידיה תלת מגרופין מנשבן בידייהו ואתיבו תננא לאתריה ורווחין לון שעתא ופלגות שעתא, ולבתר תייבין לאשייהו. וכן בתלת זמנין ביומא ובכל זמנא דאמרי ישראל אמן יהא שמיה רבא מברך וכו'.

זכאין אינון צדיקיא דאורחיהון מנהרא בההוא עלמא לכל סטרין, כד"א (משלי ד':18) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

 

ר' אבא אמר בגיהנם אית מדורין על מדורין, תניינין תליתאין עד שבע והא אוקמוה חברייא. זכאין אינון צדיקיא דאינון מסתמרין מחובי חייביא ולא אזלי בארחייהו ולא מסתאבי בהו. וכל מאן דאסתאב, כד אזיל לההוא עלמא נחית לגיהנם ונחתין ליה עד מדורא תתאה. ותרין מדורין אינון דסמיכין דא עם דא, שאול ואבדון. מאן דנחית לשאול דיינין ליה תמן ומקבל ענשיה וסליקו ליה למדורא אחרא עלאה, וכן דרגא בתר דרגא עד דאנון סלקין ליה. אבל מאן דנחית לאבדון לא סלקין ליה לעלמין, [p. 362] ובגין כך אקרי אבדון דהא אביד הוא מכלא.

ת"ח נח הוה אתרי בבני דריה ולא הוו שמעי, עד דקב"ה אייתי עלייהו דינא דגיהנם. מאי דינא דגיהנם. אשא ותלגא, מייא ואשא, דא צנינא ודא רתיחא. וכלהו בדינא דגיהנם אתדנו ואתאבידו מעלמא, ולבתר אתקיים עלמא כדקא חזי ליה.

ועאל נח בתיבה ואעיל עמיה כל זינא וזינא מבריין דעלמא. ודאי נח עץ עושה פרי הוה, ונפקו מן תיבה כל זייני עלמא כגוונא דלעילא.

ת"ח כד האי עץ עושה פרי אתחבר בעץ פרי, כל אינון זיינין דלעילא, חיוון רברבן וזעירן וכמה זיינין וכל חד לזיניה, כד"א (תהלים ק"ד:25) חיות קטנות עם גדולות. כגוונא דא נח בתיבה, וכלהו נפקו מן תיבותא ואתקיים עלמא כגוונא דלעילא. ובגיני כך נח איש האדמה אקרי, נח איש צדיק אקרי והא אוקמוה.

[p. 363] רבי חייא אמר תלת מאה שנין עד לא ייתי טופנא הוה נח אתרי בהו על עובדיהון ולא הוו שמעין ליה, עד דקב"ה אשלים זמנא דאוריך לון ואתאבידו מעלמא.

תא חזי מה כתיב לעילא, ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, והוו אזלין ערטילאין לעיניהון דכלא. מה כתיב, (בראשית ו':2) ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'. ודא הוה יסודא ועקרא למיגד חוביהון, עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא. ובגין כך אתמשכאן בתר יצר הרע ובגזעוי ושרשוי, ודחו מהימנותא קדישא מבינייהו ואסתאבו כמה דאתמר.

 

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני. אהדרנא למלה קדמאה קץ כל בשר בא לפני, בא לפני ודאי בגין דאינון גרמו.

ר' יהודה פתח (תהלים ל"ט:5) הודיעני יי' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני. אמר דוד קמי קב"ה תרין קצין אינון, חד לימינא וחד לשמאלא, ואינון תרין אורחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא. [p. 364] קץ לימינא דכתיב (דניאל י"ב:13) לקץ הימין, וקץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח:3) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר ארץ חשך וצלמות. קץ שם לחשך. קץ, דא מלאך המות, דא נחש ,קץ כל בשר. שם לחשך, דהא מסטרא דהתוכא דדהבא קאתי. ולכל תכלית הוא חוקר, בזמנא דדינא שריא על עלמא הוא חוקר למהוי קטיגורא דעלמא לאחשכא אפיהון דברייתא. [סג ע"א]

קץ לימינא כדקאמרן דכתיב לקץ הימין. א"ל קב"ה לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד.

אמר ליה לאן אתר, דהא לא ידענא מה יהא עלי בההוא עלמא.

א"ל ותנוח.

א"ל בזמנא דיקומון מעפרא איקום בינייהו אי לא.

א"ל ותעמוד.

א"ל הא ידענא די יקומון כתות כתות, מנהון דזכאי קשוט ומנהון דחייבי עלמא, ולא ידענא עם מאן מנהון איקום.

[p. 365] א"ל לגורלך.

אמר ליה הא אמרת ואתה לך לקץ. אית קץ לימינא ואית קץ לשמאלא, ולא ידענא לאן קץ, לקץ הימין או לקץ הימים.

א"ל לקץ הימין.

אוף הכא דוד א"ל לקב"ה (תהלים ל"ט:5) הודיעני יי' קצי, מה איהו חולק עדבי. ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י:1) שב לימיני.

ת"ח אוף קב"ה א"ל לנח קץ כל בשר בא לפני. מאן איהו. דא קץ דאחשך אפייהו דברייתא דאיהו קץ כל בשר.

בא לפני. מכאן אוליפנא חייבי עלמא מקדימין ליה ומשכן ליה עלייהו לאחשכא לון, דכיון דיהבי ליה רשותא נטיל נשמתא ולא נטיל עד דיהבי ליה רשותא. ועל דא בא לפני, למיטל רשו לאחשכא אפייהו דבני עלמא, ובגיני כך והנני משחיתם את הארץ. ועל דא עשה לך תיבת עצי גופר, בגין לאשתזבא ולא יכיל לשלטאה עלך.

ת"ח תנינן בזמנא דמותא אית במתא או בעלמא לא יתחזי בר נש בשוקא בגין דאית ליה רשו למחבלא לחבלא כלא. בגיני כך א"ל קב"ה בעי לך לאסתתרא ולא תחזי גרמך קמיה דמחבלא דלא ישלוט עלך.

[p. 366] ואי תימא מאן יהיב הכא מחבלא, דהא מיין הוו דאתגברו. ת"ח לית לך דינא בעלמא או כד אתמחי עלמא בדינא דלא אשתכח ההוא מחבלא דאזיל בגו אינון דינין דאתעבידו בעלמא. אוף הכא טופנא הוה ומחבלא אזיל בגו טופנא ואיהו אקרי הכי. ועל דא אמר קב"ה לנח לטמרא גרמיה ולא יתחזי בעלמא.

ואי תימא האי תיבותא אתחזי בגו האי עלמא ומחבלא אזיל בגווה. כל זמנא דלא אתחזי אפיה דב"נ קמי מחבלא לא יכיל לשלטאה עליה. מנלן, ממצרים דכתיב (שמות י"ב:22) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מאי טעמא, בגין דמחבלא הוה אשתכח ויכיל לחבלא, ולא אצטריך לאתחזאה קמיה. בגין כך הוה גניז נח וכל אינון דעמיה בתיבותא ומחבלא לא יכיל עליה לשלטאה עלייהו.

 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. איערעו בהני טורי קרדו, חמו רשימין בקיעין דארעא דהוו מן יומי דטופנא.

א"ל רבי חייא לר' יוסי הני בקיעין דהוו מיומוי דטופנא, וקב"ה קיים לון מן יומא דטופנא לדרי דרין בגין דלא יתמחון חוביהון דרשיעיא קמיה. דכך ארחוי דקב"ה, לזכאין דעבדין רעותיה בעי דידכרון להו לעילא ותתא ולא יתנשי דוכרניהון לדרי דרין לטב. כגוונא דא לרשיעייא דלא עבדין רעותיה בעי דלא יתנשי חובייהו ולאדכרא עונשייהו ודוכרניהון לביש לדרי דרין, היינו דכתיב (ירמיה ב':22) נכתם עונך לפני.

פתח רבי יוסי ואמר (ישעיה י':30) צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות. האי קרא אוקמוה [p. 367] חבריא אבל האי קרא על כנסת ישראל אתמר. צהלי קולך בת גלים, ברתיה דאברהם, הכי אוקמוה.

בת גלים כדכתיב (שיר ד':12) גל נעול. גלים, אינון נהרין דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה ומליין לה כדכתיב (שם:13) שלחיך פרדס רמונים.

הקשיבי לישה, כד"א (איוב ד':11) ליש אובד מבלי טרף. ליש דכר, לישה נוקבא. אמאי אקרי ליש. אי משום דכתיב (משלי ל':30) ליש גבור בבהמה, אי משום דכתיב ליש אובד מבלי טרף. אלא כלא איהי, ליש גבור דאתי מגבורה עלאה, ליש אובד מבלי טרף בשעתא דאינון נחלין מסתלקין ולא עאלין לגווה. כדין אתקרי לישה עניה, דאבידת מבלי טרף דכתיב ליש אובד מבלי [סג ע"ב] טרף ובני לביא יתפרדו.

[p. 368] ענתות, מסכנא דמסכנותא, כד"א (ירמיה א':1) מן הכהנים אשר בענתות, וכתיב (מלכים א' ב':26) ענתות לך על שדך. מאי איריא. אלא כל זמנא דדוד מלכא הוה קיים אסתלק אביתר בעותרא ובכלא. לבתר א"ל שלמה ענתות לך על שדך. אמאי קרי ליה שלמה הכי. אלא אמר ליה ביומך הוה אבא במסכנו, והשתא לך על שדך.

השתא אית לומר אמאי אקרי אביתר ענתות. אי תימא דהוה מן ענתות, הא תנינן דכתיב (שמואל א' כ"ב:20) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר, והוא מנוב הוה, דהא נוב עיר הכהנים הוה. ואע"פ דאמרו דהיא נוב היא ענתות, ואמאי קרו לה ענתות, בגין דנחתת למסכנו ואתאביד קרתא על ידא דשאול ואתאבידו כהני. אלא ענתות כפר הוה ולאו היא נוב. ועל דא קרי ליה לאביתר ענתות, בגין דאמר (מ"א ב':26) וכי התענית בכל אשר התענה אבי. ומקרתא דנוב הוה, ועל מסכנו דדוד דהוה ביומוי אקרי ליה הכי.

[p. 369] אמר רבי חייא במסכנותא הוה עלמא מיומא דעבר אדם על פקודי קב"ה עד דאתא נח וקריב קרבן ואתיישב עלמא.

אמר ר' יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפקא ארעא מזוהמא דנחש עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתאחידו באילנא דחיי, כדין אתיישב עלמא. ואלמלא דאהדרו ישראל וחאבו קמי קב"ה לא הוו מתין לעלמין, דהא אתפסק מנייהו זוהמא דנחש. כדין אתברו אינון לוחי קדמאי דהוו בהו חירו דכלא, חירו דההוא נחש דאיהו קץ כל בשר. וכד קמו ליואי לקטלא קטלא, כדין אתער חויא בישא והוה אזיל קמייהו, ולא יכיל לשלטאה בהו בגין דהוו ישראל מזדרזין כולהו בחגירו מזיינן. וכיון דאמר משה (שמות ל"ג:5) ועתה הורד עדיך מעליך, אתייהיב רשו להאי נחש לשלטאה עלייהו.

[p. 370] ת"ח מה כתיב (שם:6) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. ויתנצלו. וינצלו מבעי ליה, אלא ויתנצלו על ידא דאחרא, בגין דאתייהיב רשו לנחש לשלטאה. את עדיים מהר חורב, דקבלו מטורא דחורב כד אתייהיב אורייתא לישראל.

אמר ר' חייא נח דהוה איש צדיק, אמאי לא בטיל מותא מעלמא.

א"ל ר' יוסי בגין דעד לא סלקת זוהמא דעלמא. ועוד דאנון לא הוו מהימנין בקב"ה, וכלהו אחידן בטרפי אילנא לתתא ומתלבשאן ברוח מסאבא. ותו לבתר אוספו למחטי ולאתדבקא ביצר הרע כבקדמיתא, ותורה דאיהי אילנא דחיי לא נחית לה קב"ה לארעא.

[p. 371] עד דהוו אזלי חמו חד יודאי דהוה אתי. אמר ר' יוסי האי בר נש יודאי איהו ואתחזי. כד מטא גבייהו שאילו ליה. אמר לון שליחא דמצוה אנא, דהא אנן דיירי בכפר ראמין, ומטי זמנא דחג ואנן צריכין לולב וזינין דעמיה, ואנא אזיל לקטפא לון למצוה. אזלו כחדא.

אמר לון ההוא יודאי הני ארבע מינין דלולב דכולהו אתיין לרצויי על מיא, שמעתון אמאי אנן צריכין לון בחג.

א"ל כבר אתערו בהו חברייא, אבל אי מלה חדתא אית תחות ידך אימא ליה.

אמר לון ודאי ההוא אתר דאנן דיירי ביה הוא זעיר, וכלהו עסקי באורייתא, ואית עלן צורבא מרבנן, רבי יצחק בר יוסי מחוזאה שמיה, ובכל יומא אמר לן מלין חדתין. ואמר [p. 372] דהא בחג זמנא הוא לשלטאה כל אינון רברבין ממנן על שאר עמין ומתברכאן מסטרייהו דישראל, וקרינן לון מים זידונים, כד"א (תהלים קכ"ד:5) המים הזידונים. ובגין לשלטאה עלייהו אתינא ברזא דשמא קדישא באינון ארבע מינין דלולב לרצויי ליה לקב"ה עלייהו ולשלטאה [סד ע"א] עלייהו ברזא דשמא קדישא ולאתערא עלן מיין קדישין לנסכא על גבי מדבחא.

תו אמר לן בראש השנה אתערותא קדמאה איהו בעלמא. מאי אתערותא קדמאה. דא בי דינא דלתתא דאתער למידן עלמא, וקב"ה יתיב על עלמא בדינא ודאין עלמא. ושלטא האי בי דינא למידן עלמא עד יומא דכפורי, דנהרין אנפהא ולא אשתכח חויא, דלטורא דעלמא, דאיהו אתעסק בההוא שעיר דיהבין ליה דאיהו מסטרא דרוח מסאבא כדקא חזי ליה, [p. 373] ובגין דאתעסק בההוא שעיר לא קריב למקדשא. ושעיר דא כההוא שעיר דר"ח דאתעסק ביה, ואנהירו אנפוי דמקדשא, ועל דא ישראל כלהו משכחין רחמי קמי קב"ה ואתעבר חובייהו.

ורזא חדא אמר לן ולא אתייהיב רשו לגלאה בר לחסידי קדישין חכימין.

אמר רבי יוסי מאי איהו.

אמר לון עד לא בדיקנא בכו.

אזלו. לבתר אמר לון כד סיהרא אתקריב בשמשא אתער קב"ה סטרא דצפון ואחיד בה ברחימו ומשיך לה לגביה. ודרום אתער מסטרא אחרא, וסיהרא סלקא ומתחברא במזרח. וכדין ינקא מתרין סטרין ונטיל ברכאן בחשאי ואתברכא סיהרא ואתמליא. והכא אתקריבת אתתא בבעלה. כמה דאית רזא דיוקנא שייפי דאדם, הכי נמי אית רזא ותקונא דנוקבא, וכלא פריש בגוון.

[p. 374] הכי נמי לתתא, רזא ותקונא דאדם תתאה אחרא תחות סיהרא. כמה דדרועא שמאלא לעילא אחיד בה ואתער לקבלה ברחימו, הכי נמי לתתא האי נחש איהו דרועא שמאלא, רוח מסאבא, ואחיד בה מאן דרכיב בה וקרבא לגבי דסיהרא ומשיך לה ביניקו דקופטא ואסתאבת. וכדין ישראל לתתא מקרבין שעיר וההוא נחש אתמשך אבתריה, וסיהרא אתדכיאת וסלקאת לעילא ואתקשרת לעילא לאתברכא, ונהירין אנפהא מה דאתחשכת לתתא.

כדין הכא ביומא דכפורי, כיון דההוא חויא בישא אתעסק בההוא שעיר, סיהרא אתפרשת מניה ואתעסקת בישראל וקב"ה בריך לון לעילא ומחיל לון. לבתר ישראל כד מטו לחג מתערי סטרא דימינא לעילא בגין דיתקשר ביה סיהרא ויתנהירו אנפהא כדקא חזי. וכדין יהבי חולקא דברכאן לכל אינון ממנן דלתתא, דיתעסקון בחולקהון ולא ייתון לינקא ולקרבא בסטרא דחולקהון דישראל.

כגוונא דא לתתא, כד שאר עמין מתברכין, כלהון אינון מתעסקין באחסנת חולקהון ולא אתיין לאתערבא בהדייהו דישראל ולחמדא חולק אחסנתיהון. ובגין כך אינון משכין ברכאן לכל אינון ממנן בגין דיתעסקון בחולקהון ולא יתערבון בהדייהו.

[p. 375] וכד סיהרא אתמלי ברכאן לעילא כדקא יאות, ישראל אתיין וינקין מנה בלחודייהו. ועל דא כתיב (במדבר כ"ט:35) ביום השמיני עצרת תהיה לכם. מאי עצרת. כתרגומו, כנישו. כל מה דכניש מאינון ברכאן עלאין לא ינקין מינה אחרנין, בר ישראל בלחודייהו, ובגין כך כתיב עצרת תהיה לכם, לכם ולא לשאר עמין, לכם ולא לשאר ממנן. ועל דא אינון מרצין על המים למיהב לון חולק ברכאן דיתעסקון ביה ולא יתערבון לבתר בחדוותא דישראל כד ינקין ברכאן עלאין. ועל ההוא יומא כתיב (שיר השירים ב':16) דודי לי ואני לו, דלא אתערב אוחרא בהדן.

למלכא דזמין רחימוי בסעודתא עלאה דעבד ליה ליומא רשימא. הא רחימא דמלכא ידע דמלכא [סד ע"ב] אתרעי ביה. אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי, ודחילנא דכד אנא בסעודתא עם רחימאי יעלון כל אינון קסטורי ממנן ויתיבון עמנא לפתורא למסעד סעודתא דחדוה עם רחימאי. מה עבד. אקדים ההוא רחימוי קוסטורין דירוקי ובשרא דתורי ואקריב קמייהו למיכל. לבתר יתיב מלכא עם רחימוי לההוא סעודתא עלאה מכל עדונין דעלמא, וחדי מלכא עם רחימוי בלחודוי ולא אתערבין אחרנין בינייהו. כך ישראל עם קב"ה. בגין כך ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

אמרו רבי יוסי ור' חייא קב"ה אתקין אורחא קמן. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא.

אתו ונשקוהו. [p. 376] קרא עליה ר' יוסי (ישעיה נ"ד:13) וכל בניך למודי יי'.

כד מטו חד בי חקל יתיבו. אמר ההוא בר נש מאי שנא דכתיב (בראשית י"ט:24) ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, ומאי שנא בטופנא דכתיב אלהים אלהים בכל אתר. אלא תנינן בכל אתר ויי' הוא ובית דינו, אלהים סתם דינא בלחודוי. אלא בסדום אתעביד דינא ולא לשיצאה עלמא, ובגין כך אתערב איהו בהדי דינא, אבל בטופנא כל עלמא שצי וכל אינון דאשתכחו בעלמא.

ואי תימא הא נח ודעמיה אשתזיבו, ת"ח נח סתים מעינא הוה ולא אתחזי, ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה. ובגין כך ויי' באתגליא ולא שצי כלא, אלהים בעי סתימו ובעי לאסתמרא, דהא כלא שצי. ועל דא אלהים בלחודוי הוה.

[p. 377] ורזא דא (תהלים כ"ט:10) יי' למבול ישב. מהו ישב. אלמלא קרא כתיב לא יכלינן למימר, ישב בלחודוי דלא אתיא עם דינא. כתיב הכא ישב, וכתיב התם (ויקרא י"ג:46) בדד ישב, בלחודוי.

ובגין דנח הוה סתים מעינא, לבתר כד אתעביד דינא ושצי עלמא ונח רוגזיה מה כתיב, ויזכור אלהים את נח, דהא כד שצי עלמא לא אדכר, דסתים מעינא הוה.

ורזא אוליפנא, קב"ה סתים וגליא. גליא הוא בי דינא דלתתא, סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן. ובגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי, וכל דאינון באתגליא ההוא אתר דבי דינא שריא עלוי בגין דאיהו אתר באתגליא, וכלא הוא ברזא עלאה כגוונא דלעילא.

בכה רבי יוסי ואמר זכאה דרא דר' שמעון שריא בגויה, דהא זכותא דיליה אזמין לן בטורי מלין עלאין כאלין.

אמר רבי יוסי האי בר נש לאודעא לן מלין אלין קא אתי, ושדריה קב"ה לגבן.

כד אתו וסדרו מלין קמיה דר' שמעון אמר ודאי שפיר קא אמר.

 

ר' אלעזר הוה יתיב יומא חד קמיה דר' שמעון אבוי. א"ל האי קץ כל בשר אתהני מאינון קרבנין דהוו ישראל מקרבין על גבי מדבחא.

[p. 378] א"ל כלא הוו מסתפקי כחדא לעילא ותתא. ות"ח כהני וליואי וישראל אינון אקרון אדם בחבורא דאינון רעותין קדישין דסלקין מגווייהו. ההוא כשבה או אמרא או ההיא בהמה דקרבין, אצטריך עד דלא יתקריב על גבי מדבחא לפרשא עלה כל חטאין וכל רעותין בישין לאתודאה עלה, וכדין ההיא אתקרי בהמה בכלא בגו אינון חטאין ובישין והרהורין. כגוונא דקרבנא דעזאזל דכתיב (ויקרא ט"ז:21) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, הכי נמי הכא. וכד סלקא על גבי מדבחא מטולא על חד תרין, ובגין כך דא סלקא לאתריה, ודא סלקא לאתריה, דא ברזא דאדם ודא ברזא דבהמה, כד"א (תהלים ל"ו:7) אדם ובהמה תושיע יי'.

חביתין וכל שאר מנחות לאתערא רוחא קדישא ברעותא דכהני ושירתא דליואי ובצלותא דישראל. ובההוא תננא ושמנא וקמחא דסליק מתרוון ומסתפקי [סה ע"א] כל שאר מארי דדינין, דלא יכלין לשלטאה בההוא דינא דאתמסר לון, וכלא בזמנא חדא.

ת"ח כלא אתעביד ברזא דמהימנותא לאסתפקא דא בדא ולאסתלקא לעילא מאן דאצטריך עד אין סוף.

[p. 379] אמר רבי שמעון ארימית ידי בצלותין לעילא, דכד רעותא עלאה לעילא לעילא קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע ולא אתפס כלל לעלמין, רישא דסתים יתיר לעילא, וההוא רישא אפיק מאי דאפיק דלא ידיע ונהיר מאי דנהיר כלא בסתימו, רעו דמחשבה עלאה למרדף אבתריה ולאתנהרא מניה. חד פריסו אתפריס, ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה מטי ולא מטי עד דההוא פריסא נהיר מה דנהיר וכדין איהו מחשבה נהיר בנהירו סתים דלא ידיע, וההוא מחשבה לא ידע.

כדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע בנהירו דפרסא דקיימא, דנהיר ממה דלא ידיע ולא אתיידע ולא אתגליא. וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתיידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא, ואתעבידו תשע היכלין להיכלין, לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהו. רעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו במחשבה, דאיהו חד מנייהו בחושבנא, כלהו למרדף בתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה, ולא מתדבקן ולא אתיידעו. ואלין לא קיימי לא ברעותא ולא במחשבה עלאה, תפסין בה ולא [p. 380] תפסין. באלין קיימי כל רזי דמהימנותא, וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה ולתתא כולהו אקרון אין סוף. עד הכא מטו נהורין ולא מטון ולא אתיידעו, לאו הכא רעותא ולא מחשבה.

כד נהיר מחשבה ולא ידיע ממאן נהיר, כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר מאן דנהיר ואעיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא.

וברזא דקרבנא כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא. כדין קיימי כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר באין סוף. ההוא נהירו דנהיר מניה מחשבה עלאה, דלא ידע איהי ביה כלל, אקרי אין, דמיניה אשתכח ונהיר למאן דנהיר ועל דא קאים. זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ת"ח האי קץ כל בשר, כמה דקשורא אשתכח לעילא בחדו, אוף הכי נמי לתתא בחדוותא ורעותא, לאסתפקא כלא לעילא ותתא, ואימא עלייהו דישראל כדקא יאות.

ת"ח בכל ריש ירחא וירחא כד סיהרא אתחדשא יהבין ליה להאי קץ כל בשר חולקא חדא יתיר על קרבנין לאתעסקא ביה וישתמש בחולקיה, ויהא סטרא דישראל בלחודייהו בגין דיתחדון במלכיהון. ודא איהו שעיר בגין דאיהו חולקא דעשו דכתיב ביה [p. 381] (בראשית כ"ז:11) הן עשו אחי איש שעיר. ועל דא איהו אשתמש בחולקיה וישראל אינון משתמשין בחולקיהון, ובגין כך כתיב (תהלים קל"ה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו.

תא חזי האי קץ כל בשר כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא תדיר, ובגין כך תקונא דבשרא תדיר לגביה ועל דא אקרי קץ כל בשר. וכד איהו שליט, שליט על גופא ולא על נשמתא. נשמתא סלקא לאתרה ובשרא אתיהיב לאתר דא. כגוונא דא בקרבנא, דרעותא סלקא לאתר חד ובשרא לאתר חד. ובר נש דאיהו זכאה איהו קרבנא ממש לכפרא, ואחרא לאו בגין דביה מומא דכתיב (ויקרא כ"ב:20) כי לא לרצון. ועל דא צדיקיא כפרה אינון דעלמא וקרבנא. [סה ע"ב]

 

רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא. אמר חד כתיב ויעש נח ככל אשר צוהו יי'. ת"ח מה כתיב, ונח בן שש מאות שנה וגו'. וכי אמאי אתא חושבנא דא לממני. אלא אילו לא הוה נח בן שש מאות שנה לא ייעול לתיבותא ולא יתחבר בהדה. כיון דאשתלים בשש מאות שנה כדין אתחבר בהדה. ועל דא מן יומא דאשתלים חובייהו דבני עלמא [p. 382] אוריך לון קב"ה עד דאשתלים נח בשש מאות שנה ואשתלים דרגיה כדקא יאות והוה צדיק שלים, וכדין עאל לתיבותא וכלא כגוונא דלעילא. ונח בן שש מאות שנה כמה דאמרן, ובגיני כך לא אתמר כבן שש מאות שנה.

תו פתח ואמר ואני הנני מביא את המבול מים. מ"ט הנני כיון דאמר ואני. אלא אני הנני כלא מלה חדא היא. ת"ח בכל אתר אני אתעביד גופא לנשמתא ודא מקבלא ממה דלעילא, ובגין כך אתרמיז באת קיימא דכתיב אני הנה בריתי אתך, אני דקיימא באתגליא מזומנת למנדע, אני כרסיא למה דלעילא, אני דעבידנא נוקמין לדרי דרין. ואני, כליל דכר ונוקבא כחדא. לבתר אתרשים בלחודוי דאזדמן למעבד דינא, הנני מביא את המבול מים.

כיון דאמר מביא את המבול, לא ידענא דאיהו מים. אלא את המבול, לאסגאה מלאך המות, דאע"ג דמיא הוו, מחבלא אזיל בעלמא לשיצאה באינון מיין.

[p. 383] אני יי'. הכי תנינן נאמן אנא לשלמא אגר טב לצדיקיא ולאתפרע מרשיעיא, ובגין כך אבטח לון לצדיקיא באני לשלמא אגר טב דלהון לעלמא דאתי ואגזים לרשיעיא לאתפרע מנייהו לעלמא דאתי באני.

לשחת כל בשר, כמה דאוקימנא דדא הוא מחבלא דעלמא, ועל דא כתיב (שמות י"ב:23) ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. ודא הוא לשחת כל בשר, מסטרא דקץ כל בשר בא לפני, דהא כיון דמטא זמנא דאוריך לון קב"ה, עד דאשלים נח לשש מאות שנה, כדין לשחת כל בשר.

אמר הכי אוליפנא משמיה דר' יצחק דאמר לן.

פתח ואמר (ישעיה ל"ח:11) אמרתי לא אראה יה, יה בארץ החיים, לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל. אמרתי לא אראה יה. כמה אטימין אינון בני נשא דלא ידעין ולא משגיחין במלי דאורייתא ולא מסתכלי במלוי דההוא עלמא ואתנשי מנייהו רוח חכמתא. דכד ב"נ אסתלק מהאי עלמא ויהיב חושבנא למאריה מכל מה דעבד בהאי עלמא בעוד דאיהו קאים רוחא וגופא כחדא, וחמי מה דחמי עד דאזיל לההוא עלמא ופגע ליה לאדם הראשון יתיב לתרעא דגנתא דעדן למחמי כל אינון דנטרו פקודי דמאריהון וחדי בהו. וכמה צדיקיא סחרניה דאדם, אינון דאתמנעו [p. 384] מארחא דגיהנם וסטו לגבי ארחא דגן עדן, ואילין אקרון יושבי חדל, ולא כתיב יושבי חלד, אלא יושבי חדל, דאתמנעו מארחא דגיהנם ואתקיפו בהו לאעלא בגנתא דעדן.

ד"א יושבי חדל, אינון מריהון דתשובה דמנעו גרמייהו מאינון חובין דחייביא. ובגין דאדם הראשון תב בתיובתא קמי מאריה, יתיב על אינון דאתמנעו מחוביהון, ואינון בני חדל, כד"א (תהלים ל"ט:5) אדעה מה חדל אני. ובגין כך איהו יתיב לתרעא דגנתא דעדן וחדי בהו בצדיקיא דאתיין בההוא אורחא דגנתא דעדן.

ת"ח מה כתיב, אמרתי לא אראה יה. וכי מאן יכיל למחמי יה, אלא סופא דקרא אוכח דכתיב יה בארץ החיים. תא חזי כד סלקין נשמתין לאתר צרורא דחיי, תמן מתהנן בזהרא דאספקלריא דנהרא דנהיר [סו ע"א] מאתר עלאה דכלא. ואילו לא מתלבשא נשמתא [p. 385] בזהרא דלבושא אחרא לא תיכול לאתקרבא למחמי ההוא נהורא. ורזא דמלה כמה דיהבי לנשמתא לבושא דמתלבשא ביה למיקם בהאי עלמא, הכי נמי יהבי לה לבושא דזהרא עלאה למיקם ביה בההוא עלמא ולאסתכלא בגו ההוא אספקלריא דנהרא מגו ההוא ארץ החיים.

ת"ח משה לא יכיל לקרבא לאסתכלא במה דאסתכל אלא כד אתלבש בלבושא אחרא, כד"א (שמות כ"ד:18) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, במציעות עננא, ואתלבש בה כמאן דאתלבש בלבושא, ובג"ד (שם כ':18) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, וכתיב (שם כ"ד:18) ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ויכיל לאסתכלא במה דאסתכל.

כגוונא דא מתלבשין נשמתהון דצדיקיא בההוא עלמא בלבושא כגוונא דההוא עלמא, וקיימי לאסתכלא בנהורא דנהיר בההוא ארץ החיים.

לא אביט אדם עוד. דא אדם קדמאה כמה דאתמר. וכל דא למה. בגין דלא הוה אוליד בנין, דכל מאן דלא אוליד בנין בהאי עלמא, כד נפיק מניה מתרכין ליה מכל מה דאמרן ולא שריא למחמי בההוא נהורא דנהיר. [p. 386] ומה חזקיה דהוה ליה זכות אבות ואיהו זכאה צדיקא וחסידא, כל שכן מאן דלית ליה זכות אבות וחטי קמי מאריה.

האי לבושא דקאמרן איהו מה דאמרי חברייא חלוקא דאתלבישו בה בההוא עלמא. זכאה חולקיהון דצדיקיא דגניז לון קב"ה כמה טב לההוא עלמא. עלייהו כתיב (ישעיה ס"ד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

 

ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ. ר' יהודה פתח (במדבר כ':13) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי' ויקדש בם. וכי באתר אחרא לא רבו בני ישראל את יי'. מ"ש הכא דקאמר המה [p. 387] מי מריבה ולא אחרנין. אלא הני מי מריבה הוו ודאי, דיהבו חילא ותוקפא למאריהון דדינא לאתתקפא. בגין דאית מיין מתוקין ואית מיין מרירן, אית מיין צלילן ואית מיין עכירן, אית מיין שלם ואית מיין קטטו. ועל דא המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי', דאמשיכו עלייהו למאן דלא אצטריך ואסתאיבו ביה, הה"ד ויקדש בם.

א"ל ר' חזקיה אי הכי מאי ויקדש, ויקדשו מבעי ליה.

א"ל מלה אסתליקת. ויקדש, אתפגם מאן דלא אצטריך, כביכול דאתפגימת סיהרא. ויקדש, לאו לשבחא איהו הכא. ואני הנני מביא את המבול, כמה דאוקימנא, לאייתאה מחבלא עלייהו כמה דאינון אסתאבו ביה.

א"ר יוסי ווי לון לרשיעיא דלא בעאן לאתבא קמי קב"ה על חוביהון בעוד דאינון בעלמא. דכד ב"נ אתיב ואתנחם על חובוי, קב"ה מחיל ליה, וכל אינון דמתתקפין [p. 388] בחובייהו ולא בעאן לאתבא קמי קב"ה, לבתר ינפול בגיהנם ולא יסקון ליה מתמן לעלמין.

ת"ח בגין דאתקיפו לבייהו כל אינון דרא דנח ובעו לאחזאה חובייהו באתגליא, קב"ה אייתי דינא עלייהו בההוא גוונא.

א"ר יצחק ואפי' כד חטי ב"נ באתכסיא, קב"ה גלי ליה לעיני כלא. מנלן, מסוטה. והכי נמי אתמחון אלין חייביא מארעא. אתמחון, היך אתמחון. אלא דהוו נפקי מייא והוו רתיחן מן תהומא, וסלקי ואעבר מנייהו משכא, וכיון דאעבר מנייהו משכא הכי נמי בשרא, ולא אשתאר אלא גרמין לחוד, לקיימא דכתיב וימחו מן הארץ. וכל אינון גרמי אתפרדן דא מן דא ולא אשתארו כחדא, ומכלא אתעברו מעלמא. [סו ע"ב]

 

והקימותי את בריתי אתך. אמר ר' אלעזר מכאן אוליפנא דכד זכאין אינון בעלמא מתקיים עלמא לעילא ותתא.

א"ר שמעון מלה סתים איהו באתערותא דדכורא לגבי נוקביה כד איהו מקני לה. ת"ח רזא דמלה, כד צדיקא איהו בעלמא [p. 389] מיד שכינתא לא אתעדיאת מניה ותיאובתא דילה ביה. כדין תיאובתא דלעילא לגבה ברחימו כתיאובתא דדכורא לנוקביה כד איהו מקני לה. ועל דא והקימותי את בריתי אתך, אתער תיאובתא בגינך. כגוונא דא (בראשית י"ז:21) ואת בריתי אקים את יצחק.

והקימותי את בריתי אתך, למהוי את בריתי בעלמא, ולבתר ובאת אל התיבה, דאלמלא לאו איהו ברית לא ייעול לתיבותא, דהא לא אתחבר לתיבה בר צדיק. ובגיני כך ובאת אל התיבה והא אתמר.

אמר רבי אלעזר בכל זמנא דבני נשא יתאחדון בברית ולא ישבקון ליה, לית עם ולישן בעלמא דייכול לאבאשא לון. ונח אתקיף בברית דא ונטר ליה, בגיני כך קב"ה נטר ליה. וכל בני דריה לא נטרו ליה, בגין כך קב"ה אעבר לון מעלמא. והא אתמר בההוא חובא ממש דאינון חאבו בההוא גוונא אתמחון מעלמא.

 

ר' יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון והוו עסקי בהאי קרא דכתיב (מלכים א' י"ח:30) וירפא את מזבח יי' ההרוס. [p. 390] מאי וירפא. ת"ח ישראל כלהו שבקו ליה לקב"ה ושבקו ברית קיימא דלהון. כד אתא אליהו חמא דקא שבקו ישראל קיימא קדישא ואעברו האי ברית. כיון דחמא כך אתא לאתקנא מלה. כיון דקריב מלה לדוכתיה מה כתיב, וירפא את מזבח יי' ההרוס, דא ברית קיימא דאתא לאתקנא מזבח יי' ההרוס, ברית קיימא דהוה שביק מעלמא.

וכתיב (שם:31) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב. דא הוא תקונא דמזבח יי'.

אשר היה דבר יי' אליו לאמר ישראל יהיה שמך. ישראל יהיה שמך ודאי, לאסתלקא לעילא ולאתבא ברית קיימא לאתריה, והיינו דכתיב כי עזבו בריתך בני ישראל, ובגין כך את מזבחותיך הרסו.

ת"ח כל זמנא דישראל נטרי קיימא קדישא כדין עבדי קיומא לעילא ותתא, וכד שבקי להאי ברית כדין לא אשתכח קיום לעילא ותתא, דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. [p. 391] ובגין כך וירפא את מזבח יי' ההרוס. וכי רפואה איהו. הכי ודאי, דהא מקיים לההוא אתר דמהימנותא תליא ביה.

ת"ח אוף הכי פנחס, בשעתא דקני לעובדא דזמרי, אתקין להאי ברית באתריה, ובגין כך כתיב (במדבר כ"ה:12) הנני נותן לו את בריתי שלום. וכי ס"ד דבגין פנחס הוה, ומה קטטא הוה ליה לפנחס בהאי ברית. אלא הכא אתקשר מלה בדוכתיה. הנני נותן לו את בריתי. ומה אתן לו, שלום, לאתחברא כל חד בדוכתיה, לאתחברא ברית באתריה. ועל דא הנני נותן לו את בריתי. ומה, שלום, דאיהו אתריה לאתחברא בהדיה. מה דאתפרש מניה בחובייהו, בגיניה אתחבר ביה. ועל דא הואיל והוא אתקין מלה בדוכתיה, מכאן ולהלאה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו.

א"ר שמעון לית לך מלה בעלמא דקב"ה קני לה כמו חובא דברית, כד"א (ויקרא כ"ו:25) חרב נוקמת נקם ברית. ות"ח לא אשתלים חובא דדרא דטופנא אלא בגין דחבו בחבילו דארחייהו על ארעא, ואע"ג דמקפחי דא לדא [p. 392] כדכתיב ותמלא הארץ חמס. [סז ע"א]

ת"ח כמה ממנן אינון מלעילא דאתפקדן על קלי דאינון דמסרי דינא על חבריהון על מה דעבדי לון, ועל דא כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ובגין כך כתיב והנני משחיתם את הארץ.

 

ויאמר יי' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה. ר' שמעון אמר בכלהו אלהים והכא יי'. מאי שנא הכא דאתמר יי', שמא עלאה דרחמי. אלא רזא איהו דאוליפנא, לאו אורח ארעא לקבלא אתתא אושפיזא בהדה אלא ברשו דבעלה. אוף הכא נמי נח בעא לאעלא בתיבותא לאתחברא בהדה, ולאו הוה יאות עד דבעלה דתיבה יהב ליה רשו לאעלא דכתיב בא אתה וכל ביתך אל התיבה. ובגין כך אקרי הכא יי', בעלה דתיבה, וכדין עאל נח ואתחבר בהדה. וכן אוליפנא דלית ליה רשו לאושפיזא למיעל לביתא אלא ברשו בעלה דאתתא, מאריה דביתא, הה"ד לבתר ויבא נח וגו'.

[p. 393] ת"ח מה כתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מכאן אוליפנא דלא יקבל ב"נ אושפיזא בביתיה אי איהו חשיד, אלא אי קאים בעינוי לזכאה דלא חשיד בעינוי כלל, הה"ד בא אתה וכל ביתך אל התיבה. מאי טעמא, בגין כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

ואוליפנא דאי יהיב ליה רשו בלחודוי ולא יהיב רשו לכל אינון דאתיין עמיה, לא ייעול לון לביתא, הה"ד בא אתה וכל ביתך אל התיבה, לכלא יהיב רשותא למיעל. ומקרא דא אוליפנא רזא דאורחי ארעא.

בא אתה וכל ביתך אל התיבה. רבי יהודה פתח (תהלים כ"ד:1) לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. הא תנינן לדוד מזמור, דאמר שירתא ולבתר שארת עליה רוח קודשא. מזמור לדוד, דשארת עליה רוח קדישא ולבתר אמר שירתא.

ליי' הארץ ומלואה. האי קרא על ארעא דישראל אתמר דאיהי ארעא קדישא. ומלואה, דא שכינתא, כד"א (מל"א ח':11) כי מלא כבוד יי' את בית יי', וכתיב (שמות מ':35) וכבוד יי' מלא את המשכן. מאי מלא ולא מילא. אלא מלא ודאי, דאתמליא מכלא, דאתמליא מן שמשא, סיהרא שלים בכל סטרין, מלא ממה דלעילא, כאסקופא דא דאתמליא מכל טובא דעלמא. [p. 394] ועל דא כתיב ליי' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה, דא שאר ארעא.

ד"א ליי' הארץ, דא ארעא קדישא עלאה דקב"ה אתרעי בה. ומלואה, אלין נשמתהון דצדיקיא דכלהון מליין לה ואתמלייא מנייהו מחילא דעמודא חד דעלמא קיימא עליה.

ואי תימא על חד קיימא, ת"ח מה כתיב, (תהלים כ"ד:2) כי הוא על ימים יסדה. כי הוא. מאן הוא, דא קב"ה, כד"א הוא עשנו, וכתיב (איוב כ"ח:24) כי הוא לקצות הארץ יביט.

על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. אלין שבעה עמודים דקיימא עלייהו ומליין לה ואיהי אתמלייא מנייהו. היך אתמליא מנייהו. בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כדין ארעא דא עבדת פירין ואתמליא מכלא, ובשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא כדין כתיב (שם י"ד:11) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. אזלו מים מני ים, דא ארעא קדישא דאמרן דאשתקיא משקיו עלאה. ונהר [p. 395] יחרב ויבש, ההוא עמודא חד דקאים עלה לאתנהרא מניה. ונהר יחרב ויבש, כד"א (ישעיה נ"ז:1) הצדיק אבד.

ואמר רבי יהודה בההוא זמנא דאתאבידו אינון חייבין מעלמא קב"ה עציב על עלמא דלא חמא מאן דקאים עליה. ואי תימא הא נח, די הוה ליה לאגנא על גרמיה ולאפקא מניה תולדין לעלמא, הה"ד כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, בדור הזה דייקא.

ר' יוסי [סז ע"ב] אמר בדור הזה, דא שבחא דיליה דהוה בההוא דרא חייבא ואשתכח כולי האי איש צדיק תמים, ואפילו בדרא דמשה, אבל לא יכיל לאגנא על עלמא בגין דלא אשתכחו עשרה בעלמא, כד"א (בראשית י"ח:32) אם אמצא שם עשרה, ולא אשתכחו תמן. אוף הכא לא אשתכחו עשרה, הוא ותלת בנוי ונוקבייהו ולא הוו עשרה.

 

ר' אלעזר שאיל ליה לר' שמעון אבוי הא תנינן בשעתא דעלמא אתמליא חובי בני נשא ודינא נפק, ווי לההוא זכאה דאשתכח בעלמא, דאיהו אתפס בחובוי דחייביא בקדמיתא. נח איך אשתזיב דלא אתפס בחובייהו.

[p. 396] א"ל קב"ה בעא לאפקא מניה תולדין לעלמא מגו תיבותא. ותו דהא דינא לא יכלא לשלטאה עלוי בגין דהוה טמיר וגניז בתיבה ואתכסייא מעינא.

ות"ח כתיב (צפניה ב':3) בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף יי'. ונח בקש צדק ועאל בגווה ואסתתר ביום אף יי', ועל דא דינא לא יכיל לשלטאה ולקטרגא ליה.

הכא אתרמיז לאינון קדישי עליונין למנדע ברזא דאתוון עלאין, הפוכא דאתוון כ"ב, לאתמחי לאינון חייביא. ועל דא וימחו מן הארץ כתיב, וכתיב בא אל התיבה.

 

רבי יצחק פתח (ישעיה ס"ג:12) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם. ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא. בשעתא דא"ל קב"ה למשה (שמות ל"ב:10) ועתה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול, מיד אמר משה וכי [p. 397] אשבוק דילהו דישראל בגיני. השתא יימרון כל אינון בני עלמא דאנא קטלית לון לישראל כמה דעבד נח. דכיון דאמר ליה קב"ה דישזיב ליה בתיבותא דכתיב ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ וגו' ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי וגו' והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה, כיון דאמר ליה דישתזיב הוא ובנוי, לא בעא רחמין על עלמא ואתאביד. ובגין כך אקרון מי המבול על שמיה, כד"א (ישעיה נ"ד:9) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו'.

אמר משה השתא יימרון בני עלמא דאנא קטלית לון בגין דאמר לי ואעשה אותך לגוי גדול. השתא טב לי דאימות ולא ישתצון ישראל. מיד ויחל משה את פני יי' אלהיו. בעא רחמין עלייהו ואתער רחמי על עלמא.

ואמר רבי יצחק שירותא דבעא רחמי עלייהו מאי קאמר. למה יי' יחרה אפך בעמך. וכי מלה דא איך אמר לה משה, למה. והא עבדו ע"ז, כד"א עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו, ומשה אמר למה. אלא הכי אוליפנא, מאן דמרצה לאחרא לא בעי למעבד ההוא חובא רב אלא יזעיר ליה קמיה, ולבתר יסגי ליה קמי אחרא דכתיב אתם חטאתם חטאה גדולה.

ולא שביק ליה לקב"ה עד דמסר גרמיה למותא דכתיב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך. וקב"ה מחיל לון דכתיב וינחם יי' על הרעה. ונח לא עבד כן אלא בעא לאשתזבא ושביק כל עלמא.

ובכל זמנא דדינא שריא על עלמא רוח קודשא אמר ווי דלא אשתכח כמשה. (ישעיה ס"ג:11) איה המעלם מים. דכתיב (שמות י"ד:15) ויאמר יי' אל משה מה [p. 398] תצעק אלי, דהא איהו בצלותא סליק לון מן ימא.

איה השם בקרבו את רוח קדשו. דא משה דאיהו אשרי [סח ע"א] שכינתא בינייהו דישראל.

מוליכם בתהומות, כד אתבקעו מיא ואזלו בגו תהומי ביבשתא, דגלידו מיא. וכלא אתמר על משה בגין דאמסר גרמיה על ישראל.

אמר רבי יהודה אע"ג דזכאה הוה נח, לאו איהו כדאי דקב"ה יגין על עלמא בגיניה. תא חזי משה לא תלה מלה בזכותיה אלא בזכות אבהן קדמאי, אבל נח לא הוה ליה במאן דיתלי בזכותא כמשה.

אמר רבי יצחק ועם כל דא כיון דאמר ליה קב"ה והקימותי את בריתי אתך, הוה ליה למבעי רחמי, וקרבנא דאקריב לבתר, דיקריב ליה מן קדמת דנא וישכך רוגזא מעלמא.

אמר ר' יהודה חייבי עלמא הוו מרגיזין קמיה ואיהו יקריב קרבנא. אלא ודאי נח דחיל על גרמיה הוה בגין דלא איערע ביה מותא בגו חייבי עלמא, דהוה חמי עובדיהון כל יומא והיך מרגזן קמי קב"ה.

ר' אלעזר אמר כל זמנא דחייבי עלמא אסגיאו, זכאה דאשתכח בינייהו הוא אתפס בקדמיתא דכתיב (יחזקאל ט':6) וממקדשי תחלו. אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי. והכא היך שזיב ליה קב"ה בין כל אינון חייביא. אלא בגין [p. 399] דיפיק מניה קב"ה תולדין לעלמא, דהוה צדיק כדקא יאות.

ותו דאיהו אתרי בהו כל יומא ויומא ולא קבילו מניה, וקיים בנפשיה קרא דכתיב (שם ג':19) ואתה כי הזהרת רשע וגו', וכתיב ואתה את נפשך הצלת. מכאן כל מאן דאזהר לחייבא אע"ג דלא קביל מניה, הוא שזיב ליה לגרמיה וההוא חייבא אתפס בחוביה. ועד כמה, הא אוקמוה חבריא.

 

רבי יוסי הוה שכיח קמיה דר' שמעון. יומא חד א"ל מאי חמא קב"ה לשיצאה כל חיות ברא ועוף שמיא עמהון דחייביא. אי בני נשא חטאן, בעירי ועופי שמיא ושאר בריין מה חטו.

א"ל בגין דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. כלהו הוו מחבלי ארחייהו ושבקי זיניהו ודבקו בזינא אחרא.

ת"ח אינון חייבי עלמא גרמו הכי לכל בריין ובעון לאכחשא עובדא דבראשית, ואינון גרמו לכל בריין לחבלא [p. 400] אורחייהו כמה דאינון מחבלן. אמר קב"ה אתון בעיתו לאכחשא עובדי ידי, אנא אשלים רעותא דלכון, ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי. אהדר עלמא למיין כמה דהוה בקדמיתא, מיין במיין והא אתמר. מכאן ולהלאה אעביד בריין אחרנין בעלמא כדקא יאות.

 

ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו. רבי חייא פתח (ירמיה כ"ג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי'. כמה אינון בני נשא אטימין דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון דכתיב ביה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. היך בעון בני נשא לאסתתרא מחובייהו ואמרי מי רואנו ומי יודענו. וכתיב (ישעיה כ"ט:15) והיה במחשך מעשיהם. אן יתטמרון קמיה.

למלכא דבנה פלטרין ועבד תחות ארעא טמירין פצירין. ליומין מרדו בני פלטרין במלכא, אסער עלייהו בגייסוי. מה עבדו, עאלו וטמירו גרמייהו תחות נוקבי פצירין. אמר מלכא אנא עבדית לון ומקמאי אתון בעאן לאתטמרא, הה"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי'. אנא הוא דעבדית נוקבי פצירין ועבדית חשוכא ונהורא, ואתון יכלין לאתטמרא קמאי.

תא חזי כד בר נש חטי קמי מאריה ואחשיך גרמיה לאתכסיא, קב"ה עביד ביה דינא באתגליא. וכד בר נש אדכי גרמיה, קב"ה בעי לאסתרא ליה [p. 401] דלא יתחזי ביום אף יי'. דודאי אבעי ליה לאיניש [סח ע"ב] דלא יתחזי קמי מחבלא דשריא על עלמא, דלא יסתכל ביה, דהא כל אינון דיתחזון קמיה אית ליה רשו לחבלא. והיינו דקאמר ר' שמעון כל ב"נ דעיניה בישא, עינא דמחבלא שריא עלוי ואיהו מחבלא עלמא אקרי. ולבעי ליה לאיניש לאסתמרא מניה ולא לאתקרבא בהדיה דלא יתזק קמיה, ואסיר למקרב בהדיה באתגליא. ועל דא מה כתיב בבלעם, (במדבר כ"ד:3) ונאם הגבר שתום העין, דעינא בישא הוה ליה ובכל אתר דהוה מסתכל ביה הוה אמשיך עליה רוח מחבלא. ובגין כך הוה בעי לאסתכלא בהו בישראל בגין דישצי בכל אתר דהוה מסתכל בעיניה. מה כתיב, וישא בלעם את עיניו, דזקיף עינא חד ומאיך עינא חד בגין לאסתכלא בהו בישראל בעינא בישא.

ת"ח מה כתיב, וירא את ישראל שוכן לשבטיו. חמא דשכינתא חפיא עלייהו ורביעא עלייהו, מתתקנא בתריסר שבטין תחותה, ולא יכיל לשלטאה עלייהו עיניה. אמר איך איכול להון, דהא רוח קדישא עלאה רביעא עלייהו וחפת לון בגדפהא, הה"ד כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. מי יקימנו מעלייהו, בגין דיתגליין ושלטא עינא עלייהו.

ועל דא קב"ה בעא לחפיא לנח לאסתתרא מעינא, דלא יכיל רוח מסאבא לשלטא עליה בגין דיתחבל והא אתמר.

 

[p. 402] ויבא נח, כמה דאתמר לאסתתרא מעינא. מפני מי המבול, דמיין דחקו ליה.

אמר ר' יוסי חמא מלאך המות דקא אתי, ובגין כך עאל לתיבותא ואסתתר בה תריסר ירחין. אמאי תריסר ירחין. דכך איהו דינא דחייביא.

ר' יהודה אמר שיתא ירחי אינון במיא ושיתא ירחי באשא. והא הכא מייא הוו, אמאי תריסר ירחי.

אמר ליה רבי יוסי בתרי דינין דגיהנם אתדנו, במיא ואשא. במיא, אינון מיין דהוו מלעילא. באשא, באינון מיין דהוו מתתא והוו נפקין רתיחן כאשא. ועל דא בדינא דגיהנם אתדנו, באשא ומייא, ובגין כך תריסר ירחי הוו, דאמר ר' אלעזר דינא דחייביא בגיהנם תריסר ירחי ואוקמוה. ועל דא כל אינון חייבי עלמא אתדנו בתרין דינין אלין, במיא ואשא, עד דאשתציאו מעלמא.

ונח הוה מסתתר בתיבותא ואתכסי מעינא ומחבלא לא קריב לגביה, ואיהי שטיא על אנפי מיא, כד"א וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. ארבעים יום לקו דכתיב ויהי המבול ארבעים יום על הארץ, וכל שאר זמנא אתמחון מעלמא, הה"ד וימחו מן הארץ. ווי לון לאינון חייביא, דהא לא יקומון לאחייא בעלמא למיקם בדינא, הה"ד וימחו, כד"א (תהלים ט':6) שמם חמית לעולם ועד, דאפילו למיקם בדינא לא יקומון.

 

[p. 403] וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. רבי אבא פתח (שם נ"ז:6) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך. ווי לון לחייביא דאינון חטאן ומרגיזין למאריהון בכל יומא ובחובייהו דחיין לה לשכינתא מארעא וגרמין דתסתלק מעלמא.

ת"ח מה כתיב, וישאו את התיבה, דדחיין לה לבר. ותרם מעל הארץ, דלא שרייא בעלמא ואסתלקת מניה. וכד אסתלקת מעלמא הא לא אית מאן דישגח בעלמא ודינא שלטא כדין עלוי, וכדין יתמחון חייבי עלמא ויסתלקון מניה, ושכינתא אהדרת מדורה בעלמא.

א"ל ר' ייסא אי הכי הא ארעא דישראל דאתמחון חייביא דהוו בההוא זמנא, אמאי לא אהדרת שכינתא לאתרה כדבקדמיתא.

א"ל בגין דלא אשתארו בה שאר זכאי עלמא. אבל בכל אתר דאזלו נחתת ושויאת [סט ע"א] מדורה עמהון. ומה בארעא אחרא נוכראה לא אתפרשא מנייהו, כל שכן אי אשתארו בארעא קדישא.

והא אתמר, בכל חובין דחייבי עלמא דחיין לה לשכינתא. חד מנייהו מאן דמחבל אורחיה על ארעא כדאמרן, ובגין [p. 404] כך לא חמי אנפי שכינתא ולא עאל בפלטרין, ועל דא כתיב באלין וימחו מן הארץ, אתמחון מן כלא.

ת"ח בההוא זמנא דזמין קב"ה לאחייאה מתייא, כל אינון מתין דישתכחון לבר בשאר ארעין נוכראין, קב"ה יברא לון גופייהו כדקא חזי. דהא גרמא חד דאשתאר ביה בבר נש תחות ארעא, ההוא גרמא יתעביד כחמירא בעיסה, ועליה יבני קב"ה כל גופא. ולא יהיב לון קב"ה נשמתין אלא בארעא דישראל דכתיב (יחזקאל ל"ז:12-13) בפתחי את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמתכם, דיתגלגלון תחות ארעא. ולבתר מה כתיב, ונתתי רוחי בכם וחייתם. דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל אינון בני עלמא, בר אלין דאסתאבו וסאיבו ארעא, באלין כתיב וימחו מן הארץ, מן הארץ דייקא, [p. 405] ואע"ג דאקשו ואפליגו קדמאי על דא. וימחו, כד"א (תהלים ס"ט:29) ימחו מספר חיים.

א"ל רבי שמעון ודאי לית לון חולקא בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ, וכתיב (ישעיה ס':21) לעולם יירשו ארץ, אבל יקומון בדין, ועלייהו כתיב (דניאל י"ב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם.

 

וימח את כל היקום אשר על פני האדמה. ר' אבא אמר לאכללא כל אינון שליטין דשלטין ממנן על ארעא, ודא הוא היקום אשר על פני האדמה. דכד עביד קב"ה דינא בעלמא, אעבר לון לאינון שליטין דממנן עלייהו בקדמיתא, ולבתר לאינון דיתבי תחות גדפייהו דכתיב (ישעיה כ"ד:21) יפקוד יי' על צבא המרום במרום, ולבתר ועל מלכי האדמה באדמה. והיך מתעברן קמיה, אלא אעבר לון בנורא דדליק, הה"ד (דברים ד':24) כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא, אשא הוא [p. 406] דאכיל אשא. ההוא יקום דעלייהו באשא, ואינון דיתבי תחותייהו במיא. ובגיני כך וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, ולבתר מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ, כל אלין דלתתא.

וישאר אך נח, למעוטי דלא אשתאר בעלמא בר נח ודעמיה בתיבותא.

ר' יוסי אמר חגיר הוה, דאכיש ליה אריא והא אוקמוה.

 

ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה. רבי חייא פתח (משלי כ"ב:3) ערום ראה רעה ונסתר. האי קרא אתמר על נח דעאל לתיבותא ואסתתר בה, ועאל לגו תיבותא בזמנא דמייא דחקו ליה. והא אתמר דעד לא ייעול לתיבותא חמא ליה למלאך המות דאזיל בינייהו ואסחר לון. כיון דחמא ליה עאל ואסתתר בגוה, הה"ד ערום ראה רעה ונסתר. רעה, דא מלאך המות, ונסתר מקמיה, הה"ד מפני מי המבול.

[p. 407] ר' יוסי אמר ערום ראה רעה ונסתר. ויסתר כתיב. אהדר על מה דאתמר, בזמנא דמותא שריא בעלמא בר נש חכים יסתר ולא יקום לבר ולא יתחזי קמי מחבלא, בגין דכיון דאתייהיב ליה רשו יחבל כל אינון דישתכחון קמיה ויעברון קמיה באתגלייא. וסופא דקרא, ופתאים עברו ונענשו, עברין קמיה ואתחזיין קמיה ונענשו.

ד"א עברו, עברו פקודא דא ואתענשו.

ד"א ערום ראה רעה ונסתר, דא נח. ופתאים עברו ונענשו, אלין בני דריה.

כיון דאסתתר ואשתהי תמן כל ההוא זמנא, [סט ע"ב] לבתר ויזכור אלהים את נח.

 

א"ר שמעון ויזכור אלהים את נח. ת"ח בשעתא דדינא אתעביד לא כתיב ביה זכירה. כיון דאתעביד דינא ואתעברו חייבי עלמא, כדין כתיב ביה זכירה, דהא כד דינא שריא על עלמא אתחברותא לא אשתכח ומחבלא שריא על עלמא. כיון דאתעבד דינא ואשתכיך רוגזא, תב כלא לאתריה. ובגין כך כתיב הכא ויזכור אלהים את נח, דביה שריא זכור, דנח איש צדיק כתיב.

[p. 408] כתיב (תהלים פ"ט:10) אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם. בשעתא דימא קפיץ בגלגלוי ותהומי סלקי ונחתי, קב"ה שדר חד חוטא ומשיך גלגלוי ושכיך זעפיה, ולית מאן דידע ליה.

יונה נחת לימא ואזדמן ליה ההוא נונא ובלע ליה. היך לא נפקת נמשתיה מניה ולא פרחה מיד. אלא בגין דקב"ה שליט בההוא גאותא דימא, וההוא גאותא דימא הוא חד חוטא דסליק ליה לימא לעילא וביה אסתלק. ואי לאו ההוא חוטא דמטי ליה מסטרא דימינא, לא סלקא לעלמין, דכיון דההוא חוטא נחית לימא וימא אתאחיד ביה, כדין אתערין גלגלוי ושאגן למטרף טרפא, עד דקב"ה אתיב לון לאחורא ותבין לאתרייהו, הה"ד בשוא גליו אתה תשבחם, תשבחם לאינון גלי ימא. תשבחם, תתבר לון לאתבא לאתרייהו.

ד"א תשבחם ממש. שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי. מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע, אע"ג דלא יכיל, שבחא איהו דיליה וכלא משבחן ליה.

אמר רבי יהודה נח כד הוה בתיבה דחיל הוה דלא ידכר ליה קב"ה לעלמין. וכיון דאתעביד דינא ואתעברו חייבי עלמא, כדין מה כתיב, ויזכור אלהים את נח.

רבי אלעזר אמר ת"ח בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאיניש דידכר שמיה לעילא, דהא אי אדכר שמיה ידכרון חובוי וייתון לאשגחא ביה. מנלן, משונמית, דההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה וקב"ה דאין עלמא. וכדין אמר לה אלישע (מלכים ב' ד':13) היש לדבר לך אל [p. 409] המלך, דא קב"ה, דכדין אקרי מלך, מלך הקדוש ומלך המשפט. ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, לא בעינא דידכרון לי וישגחון בי אלא בתוך עמי. מאן דעייל רישיה בין עמא, כלא לא ישגחון עליה למידן ליה לביש, בגיני כך אמרה בתוך עמי.

ת"ח נח בשעתא דרוגזא שריא בעלמא לא אדכר. כיון דדינא אתעבד מה כתיב, ויזכור אלהים את נח, השתא אדכר שמיה.

ד"א ויזכור אלהים את נח, כד"א ואזכור את בריתי.

 

רבי חזקיה הוה אזיל מקפוטקיא ללוד. פגע ביה רבי ייסא. א"ל תווהנא עלך דאת בלחודך, דהא תנינן דלא יפוק בר נש יחידאי באורחא.

א"ל רביא חד אזיל בהדאי ואיהו אתי אבתראי.

[p. 410] א"ל ועל דא תווהנא, איך אזיל בהדך מאן דלא תשתעי ביה מלי דאורייתא, דכל מאן דאזיל בארחא ולאו עמיה מלי דאורייתא אסתכן בנפשיה.

א"ל הכי הוא ודאי.

אדהכי מטא ההוא רביא. א"ל רבי ייסא ברי מאן אתר אנת.

א"ל מקרתא דלוד, ושמענא דהאי ב"נ חכים אזיל תמן וזמינא גרמאי לפולחניה ולמיהך בהדיה.

א"ל ברי ידעת באורייתא.

א"ל ידענא, דהא אבא הוה אוליף לי בפרשת קרבנות, וארכינא אודנאי למאי דהוה אמר עם אחי דאיהו קשישא מנאי.

א"ל ר' ייסא ברי אימא לי.

פתח ואמר ויבן נח מזבח ליי' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח. ויבן נח מזבח, דא ההוא מזבח דאקריב ביה אדם הראשון. נח [ע ע"א] אמאי קריב עולה, דהא עולה לא סלקא אלא בגין הרהורא דלבא, ונח במה חב. אלא נח הרהר ואמר הא קב"ה גזר דינא על עלמא דיתחרב. דילמא בגין דשזיב לי כל זכותא פקע לי ולא ישתאר לי זכו בעלמא. מיד ויבן נח מזבח ליי', ההוא דאקריב ביה אדם הראשון. אי ההוא הוה אמאי ויבן, אלא בגין דחייבי עלמא גרמו דלא קיימא בדוכתיה. כיון דאתא נח כתיב ביה ויבן.

[p. 411] ויעל עולות, עלת כתיב, חדא. כתיב (ויקרא א':17) עולה הוא אשה ריח ניחח ליי'. לעולם עולה סלקא דכר ולא סלקא נוקבא דכתיב זכר תמים יקריבנו. אמאי כתיב אשה, דהא אש בעי לאשתכחא תמן. אלא אע"ג דעולה אתקריב דכר ולאתריה אתקריב, נוקבא לא בעיא לאתפרשא מניה, אלא בה ועמה אתקריב בגין לחברא דא בדא, דסלקא נוקבא לגבי דכורא לאתחברא כחדא, ואע"ג דאשה לשום אישים.

ונח אצטריך ליה למקרב עולה, דאיהו באתר דדכורא עבד ליה קב"ה, לאתחברא ולאעלא בתיבה, ועל דא אקריב עולה.

עולה הוא אשה, אש ה', דאתחבר שמאלא בנוקבא, כל נוקבא מסטרא שמאלא קא אתיא, [p. 412] דאתדבק דא בדא. ובגין כך אקרי נוקבא אשה. אשה, קטירו דרחימו דאחיד בה שמאלא לסלקא לה לעילא ולאתקשרא כחדא. ובגין כך עולה הוא אשה קשירו דדכר ונוקבא דא בדא.

וירח יי' את ריח הניחח, וכתיב אשה ריח ניחח. אשה, הכי שמענא תננא ואשא מחובר כחדא, דהא לית תננא בלא אשא, כמה דכתיב (שמות י"ט:18) והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש.

תא חזי אש נפיק מלגיו ואיהו דק, ואחיד במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי, ואתאחדן דא בדא, וכדין תננא סלקא. מאי טעמא, בגין דאתאחיד אשא במלה רגיש. וסימניך חוטמא דנפיק ביה תננא מגו אשא, ועל דא כתיב (דברים ל"ג:10) ישימו קטורה באפך, בגין דאהדר אשא לאתריה וחוטמא אתכניש בההוא ריחא לגו לגו עד דאתאחיד כלא ותב לאתריה ואתקריב כלא לגו מחשבה ואתעביד רעותא חדא. וכדין ריח ניחח, דנח רוגזא ואתעביד נייחא, דהא תננא אתכניש ועייל וקמיט באשא, ואשא אחיד בתננא, ועיילי תרווייהו לגו לגו עד דנח רוגזא. וכד אתאחיד כלא דא בדא ונח רוגזא, כדין הוא נייחא וקשירו חד ואתקרי נייחא, נייחא דרוחא, חדוותא דכלא כחדא, נהירו דבוסינין, נהירו דאנפין. ובגין כך כתיב וירח יי', כמאן דארח וכניש כלא לגו אתריה.

אתא ר' ייסא ונשקיה. אמר ומה כל הדין טבא אית תחות ידך, ולא ידענא ביה. אמר אהדר אורחא ונתחבר כחד.

אזלו. אמר רבי חזקיה אורחא דא בהדי שכינתא נהך, דהא מתקנא קמן.

[p. 413] אחידו בידא דההוא ינוקא ואזלו. אמרו ליה אימא לן קרא חד מאינון דאמר לך אבוך.

פתח ואמר (שיר א':2) ישקני מנשיקות פיהו. דא הוא תאובתא עלאה, דנפקא רעותא מפומא ולא נפיק מחוטמא כד אשא נפקא. דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא ברעותא בנהירו דאנפין, בחדוה דכלא, באתדבקותא דנייחא. ובגין כך כי טובים דודיך מיין, מההוא יין דחדי ונהיר אנפין וחייכין עיינין ועביד רעותא, ולאו מיין דשכיר ועביד רוגזא ואחשיך אנפין ולהטא עיינין, יין דרוגזא. ועל דא בגין דחמר טב דין נהיר אנפין וחדי עיינין ועביד תיאובתא דרחימו, מקריבין ליה כל יומא על גבי מדבחא, [ע ע"ב] שעורא דמאן דשתי ליה חדי ליה ועביד ליה נייחא דכתיב (במדבר כ"ח:7) ונסכו יין רביעית ההין. ובגין כך כי טובים דודיך מיין, מההוא יין דאתער רחימותא ותיאובתא.

וכלא כמה דלתתא אתער רחימותא לעילא. תרין שרגין דכבה נהורא דלעילא, בתננא דסליק מההוא דלתתא אתדליק ההוא דלעילא.

א"ר חזקיה הכי הוא ודאי, דעלמא עלאה תליא בתתאה, ותתאה בעלאה. ומן יומא דאתחריב בי מקדשא ברכאן לא אשתכחו לעילא ותתא, לאחזאה דדא בדא תליא.

[p. 414] אמר רבי ייסא ברכאן לא אשתכחו ולווטין אשתכחו, דהא יניקו דכלא בההוא סטרא נפקי לעלמא וברכאן לא נפקי. מאי טעמא, בגין דישראל לא שריין בארעא ולא פלחי פולחנא דאצטריך, לאדלקא בוסינין ולאשתכחא ברכאן. ובגין כך לא משתכחי לעילא ותתא ועלמין לא יתבי בקיומייהו כדקא יאות.

 

אמר ר' חזקיה לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מאי הוא.

א"ר ייסא הכי שמענא מרבי שמעון דאמר כל זמנא דאשא דלעילא אוסיף לתקפא תננא דאיהו דינא דלתתא, אתקיף רוגזא ושצי כלא. בגין דכד נפיק אשא לית ליה פסק עד דישתלים דינא, וכד דינא דלתתא לא אוסיף לאתתקפא בדינא דלעילא, עביד דינא ופסיק ולא ישתלם דינא לשיצאה. ובגין כך כתיב לא אוסיף, למיהב תוספת לאתתקפא דינא דלתתא.

אמר ההוא ינוקא שמענא בגין דכתיב ארורה האדמה בעבורך, דהא בההיא שעתא דאתלטיא ארעא בחובא דאדם אתייהיב רשו לשלטאה עלה ההוא חויא בישא דאיהו מחבלא דעלמא ושצי בני עלמא. מההוא יומא דקריב נח קרבנא וארח ליה קב"ה, אתייהיב רשו לארעא לנפקא מתחות ההוא נחש ונפקא ממסאבו. ועל דא מקריבין ישראל קרבנא לקב"ה בגין לאנהרא אפי ארעא.

א"ר חזקיה יאות הוא, ודא הוה תלי עד דקיימו ישראל על טורא דסיני.

[p. 415] א"ר ייסא קב"ה אזעיר לה לסיהרא ושלטא ההוא נחש, אבל בגין חובא דאדם אתלטייא, בגין למילט עלמא. מההוא יומא נפקת ארעא מההיא קללה וקיימת סיהרא בגרעונא, בר בשעתא דקורבנא אשתכח בעלמא וישראל יתבין על ארעהון.

אמר ר' ייסא לההוא ינוקא מה שמך.

א"ל אבא.

א"ל אבא תהא בכלא, בחכמה ובשנין. קרא עליה (משלי כ"ג:25) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.

א"ר חזקיה זמין קב"ה לאעברא רוח מסאבא מן עלמא, כמה דאתמר דכתיב (זכריה י"ג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתיב [p. 416] (ישעיה כ"ה:8) בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר וגו'. וזמין קב"ה לאנהרא לסיהרא ולאפקא לה מחשוכא בגין ההוא חויא בישא, כמה דכתיב (שם ל':26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. מאי אור, ההוא אור דגניז ליה קב"ה בעובדא דבראשית.

 

ויברך אלהים את נח ואת בניו וגו'. ר' אבא פתח (משלי י':22) ברכת יי' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת יי', דא שכינתא דאיהי אתפקדא על ברכאן דעלמא ומנה נפקי ברכאן לכלא.

תא חזי מה כתיב בקדמיתא, ויאמר יי' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה. כמה דאתמר דמאריה דביתא יהב ליה רשו למיעאל, לבתר אתתא אמרה ליה לנפקא. בקדמיתא עאל ברשותא דבעלה, לסוף נפק ברשו דאתתא. מכאן אוליפנא מאריה [עא ע"א] דביתא יעיל ואתתא תפיק, הה"ד ויאמר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה, דרשו הוה בידהא לאפקא ליה ולא לאעלא ליה.

כיון דנפק יהב מתנן לה בגין דאיהי ביתא וביתא בידהא. ואינון מתנן דיהב לה בגין לאסגאה לה רחימותא בבעלה. מכאן אוליפנא אורח ארעא לאושפיזא. [p. 417] ועל דא כיון דיהב לה מתנן ברכא ליה דכתיב ויברך אלהים את נח. ובגין כך (משלי י':22) ברכת יי' היא תעשיר ודאי כמה דאתמר. ולא יוסיף עצב עמה, רזא דכתיב בעצבון תאכלנה. עצבון, עציבו ורוגזא בלא נהירו דאנפין, כד אתחשך סיהרא וברכאן לא משתכחי. בעצבון, סטרא דרוחא אחרא דאמנע ברכאן מעלמא, ובגין כך ולא יוסיף עצב עמה, ודא הוא רזא דכתיב (בראשית ח':21) לא אוסיף לקלל עוד את האדמה.

ומוראכם וחתכם יהיה. מכאן ולהלאה דיוקנין דבני נשא, דהא בקדמיתא לא הוו דיוקנין דבני נשא. ת"ח בקדמיתא כתיב (שם ט':6) בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (שם ה':1) בדמות אלהים ברא אותו. כיון דחטו אשתנו דיוקנייהו מההוא דיוקנא עלאה ואתהפכו אינון למדחל מקמי חיוון ברא. בקדמיתא כל בריין דעלמא זקפן עיינין וחמאן דיוקנא קדישא עלאה וזעאן ודחלין מקמיה. כיון דחטו אתהפך דיוקניהו בעינייהו לדיוקנא אחרא, ואתהפך דבני נשא זעין ודחלין קמי שאר בריין.

ת"ח כל אינון בני נשא דלא חטאן קמי מאריהון ולא עברין על פתגמי אורייתא, דיוקנא דלהון לא אשתני מחיזו דדיוקנא עלאה וכל בריין דעלמא זעין ודחלין קמיה. ובשעתא דבני נשא עברין על פתגמי אורייתא, אתחלף דיוקנא דלהון וכלהו זעין ודחלין מקמי בריין אחרנין בגין דמתחלף דיוקנא עלאה ואתעבר מנייהו. וכדין שלטי בהו חיות ברא, דהא לא חמו בהו ההוא דיוקנא כדקחזי.

[p. 418] ועל כך השתא כיון דעלמא אתחדש כמלקדמין, בריך לון ברכה דא ושליט לון על כלא, כד"א וכל דגי הים בידכם נתנו, ואפי' נוני ימא.

ר' חייא אמר בידכם נתנו, מקדמת דנא, דכד ברא קב"ה עלמא מסר כלא בידהון דכתיב ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'.

 

ר' חזקיה פתח (תהלים ל"ב:1) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. האי קרא אוקמוה, אבל קרא דא ברזא דחכמתא אתמר, דהא תנינן בעשרה זיני שבחא שבח דוד לקב"ה, וחד מנייהו משכיל והוא דרגא חד מאינון עשרה. ודוד אתקין גרמיה עד לא ישרי עלוי האי דרגא.

[p. 419] אשרי נשוי פשע, דהא בשעתא דקב"ה אתקיל חובי וזכוון דבני נשא, דההוא תיקלא דבסטר חובין מסתלקין ואינון אוחרנין זכיין דבתיקלא אחרא מכריעין לתתא. דא הוא נשוי פשע.

כסוי חטאה, בשעתא דדינא שריא בעלמא, דיהא מחפיא דלא ישלוט עלוי מחבלא, כמה דהוה לנח דכסי ליה קב"ה מההוא חטאה דאמשיך עליה אדם ועל עלמא. דכיון דחטאה דא אנגיד אדם על עלמא, שאר בריין שלטאן ובר נש דחיל מנייהו, ועלמא לא אתקין בתקוניה. ובגין כך כד נפק נח מתיבותא קב"ה ברכיה דכתיב ויברך אלהים את נח ואת בניו וגו'.

ואתם פרו ורבו. בהני ברכאן לא אשתכחו נוקבי אלא נח ובניו, אבל נוקבי לא אמר קרא.

א"ר שמעון ואתם, כללא דדכורי [עא ע"ב] ונוקבי כחדא. ובגין כך ואתם פרו ורבו, למעבד [p. 420] תולדות. מכאן ולהלאה שרצו בארץ. והכא יהיב לון קב"ה שבע פקודי אורייתא, לון ולכל דאתו אבתרייהו, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני ואתייהב לון כל פקודי אורייתא כחדא.

 

ויאמר אלהים אל נח וגו' זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו', את קשתי נתתי בענן. נתתי, מקדמת דנא. ר' שמעון פתח (יחזקאל א':26) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. מה כתיב לעילא, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתן. אלין ארבע חיוון רברבן עלאין קדישין דההוא רקיע ממתקנא עלייהו, וכלהו גדפין פרישן מתחברן דא בדא לחפייא גופייהו. ובשעתא דאינון פרשי גדפייהו אשתמע קול גדפין דכלהו דאמרי שירתא, הה"ד כקול שדי, דלא משתכיך לעלמין, כמה דכתיב (תהלים ל':13) למען יזמרך כבוד ולא ידום. ומאי אמרי, (שם צ"ח:2) הודיע יי' ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו.

[p. 421] קול המולה כקול מחנה. כקול משרייתא קדישא כד מתחברן כל חילין עילאין לעילא. ומאי אמרי, קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו. אהדרו לדרום אמרו ,קדוש אהדרו לצפון אמרו קדוש, אהדרו למזרח אמרו קדוש, אהדרו למערב אמרו ברוך.

והאי רקיע קאים על רישיהון, ובכל אתר דאיהי אזלא אסחר אפין לההיא סטרא ואתכלילו אנפין ביה. אסחרו אנפין לארבע זויין וכלהו מסתחרין ברבועא דיליה, אתגליפת בארבע אנפין, אנפי אריה, אנפי נשרא, אנפי שור, אנפי אדם גליף דכלהו. אדם אנפי אריה, אדם אנפי נשר, אדם אנפי שור, כלהו כלילן ביה. ובגין כך כתיב ודמות פניהם פני אדם.

והאי רקיע דאתרבע, כלהו גוונין כלילן ביה, ארבע גוונין אתחזיין ביה, גליפין בארבע ארבע, בארבע גליפין רשימין טמירין עלאין ותתאין. כד מתפרשאן גוונין דאינון ארבע, סלקין תריסר, גוון ירוק, גוון סומק, גוון חוור, גוון דאתכליל מכל גוונין, הה"ד (יחזקאל א':28) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי', חיזו דגוונין דכלא. ובגין כך את קשתי נתתי בענן.

[p. 422] מאי קשתי, כמה דאתמר ביוסף, (בראשית מ"ט:24) ותשב באיתן קשתו, בגין דיוסף צדיק אקרי, ובגין כך קשתו דא ברית דקשת דאתכליל בצדיק, דברית דא בדא אתאחיד. ובגין דנח הוה צדיק קיימא דיליה קשת.

ויפוזו. מאי ויפוזו, אתנהירו בחמידו דכלא, כד"א (תהלים י"ט:11) הנחמדים מזהב ומפז רב. אתנהירו בנהירו עלאה כד נטר ברית, ובגין כך אקרי יוסף הצדיק. ועל דא אקרי הקשת ברית, כליל דא בדא.

זהרא יקרא עלאה, חיזו דכל חיזו, חיזו כחיזו טמירא, גוונין טמירין, גוונין דאתגליין. ולית רשו לאסתכלא בעינא בקשת כד אתחזי בעלמא, דלא יתחזי קלנא בשכינתא. וכן גוונין דקשת הוא חיזו סוספיטא קטירא בחיזו יקרא עלאה, דלא לאסתכלא. [p. 423] וכיון דארעא חמאת להאי קשת, קיימא קדישא אתקיימת בקיומא, ועל דא והיתה לאות ברית בין אלהים וגו'.

האי דאמרן בגוונין אלין, תלת גוונין וחד דאתכליל מינייהו, כלהו רזא חדא, ובגו עננא סלקא לאתחזאה.

(יחזקאל א':26) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר. האי היא אבן שתיה, דאיהי נקודה חדא דכל עלמא וקיימא עלה קדש הקדשים. והאי היא כרסייא קדישא עלאה דאיהי ממנא על אלין ארבע. דמות כסא, בארבע סמכין, ודא הוא תורה שבע"פ. ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, דא הוא תורה שבכתב. מכאן דתורה שבכתב ישוון [עב ע"א] על תורה שבעל פה, בגין דהאי כורסיא להאי. כמראה אדם, דא הוא דיוקנא דיעקב דאיהו יתיב עלה.

 

[p. 424] רבי יהודה קם ליליא חד למלעי באורייתא בבי אושפיזא במתא מחסיא. והוה תמן בביתא חד יודאי דאתא בתרי קסירי דקטפירא.

פתח רבי יהודה ואמר (בראשית כ"ח:22) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. דא היא אבן שתיה דמתמן אשתיל עלמא ועלה אתבני בי מקדשא.

זקף רישיה ההוא יודאי וא"ל האי מלה איך אפשר, והא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא הות ומינה אשתיל עלמא, ואת אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, דמשמע דיעקב שוי לה השתא דכתיב (שם:18) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. ותו דיעקב בבית אל הוה, והאי אבנא הות בירושלם.

ר' יהודה לא אסחר רישיה לגביה. פתח ואמר (עמוס ד':12) הכון לקראת אלהיך ישראל, וכתיב (דברים כ"ז:9) הסכת ושמע ישראל. מלי דאורייתא בעיין כוונה, ומלין דאורייתא בעיין לאתתקנא בגופא ורעותא כחדא.

קם ההוא יודאי ואתלבש ויתיב לגביה דרבי יהודה ואמר זכאין אתון צדיקיא דמשתדלי באורייתא יומא ולילי.

[p. 425] א"ל רבי יהודה השתא דכוונת גרמך אימא מילך דנתחבר כחדא, דהא מלי דאורייתא בעיין תקונא דגופא ותקונא דלבא, ואי לאו בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנא מלין. אלא הא תנינן דאפילו חד דיתיב ולעי באורייתא שכינתא אתחברת בהדיה, ומה שכינתא הכא ואנא שכיב בערסאי. ולא עוד אלא דבעיין צחותא.

ותו דכל ב"נ דקם למלעי באורייתא מפלגו ליליא כד אתער רוח צפון, קב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן, והוא וכל צדיקיא דבגנתא כלהו צייתין ליה וצייתין לאינון מלין דנפקי מפומיה. ומה קב"ה וכלהו צדיקיא מתעדנין למשמע מלי דאורייתא בשעתא דא, ואנא אהא שכיב בערסאי.

א"ל השתא אימא מילך.

א"ל שאילנא על מה דאמרת דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ודא אבן שתיה. היך אפשר, דהא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא הות ומנה אשתיל כל עלמא, ואת אמרת אשר שמתי, [p. 426] דמשמע דיעקב שוי לה השתא דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. ותו דיעקב בבית אל הוה ואבנא דא הות בירושלם.

א"ל כל ארעא דישראל אכפל תחותוי, וההיא אבן תחותיה הות.

א"ל אשר שם כתיב, וכתיב האבן הזאת אשר שמתי.

א"ל אי ידעת מלה אימא לה.

פתח ואמר (תהלים י"ז:15) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. דוד מלכא חביבותא ודבקותא דיליה בהאי אבן הוה, ועלה אמר (שם קי"ח:22) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכד בעא לאסתכלא בחיזו יקרא דמריה, נטל להאי אבן בידיה בקדמיתא ולבתר עייל, בגין דכל מאן דבעי לאתחזאה קמי מריה לא אעיל אלא בהאי דכתיב (ויקרא ט"ז:3) בזאת יבא אהרן אל הקודש. ודוד משבח גרמיה ואמר אני בצדק אחזה פניך, וכל אשתדלותיה דדוד לאתחזאה בהאי אבן כדקא יאות לגבי דלעילא.

ת"ח אברהם אתקין צלותא דצפרא ואודע טיבו דמאריה בעלמא, ואתקין ההיא שעתא בתקונהא כדקא יאות דכתיב [p. 427] (בראשית כ"ב:3) וישכם אברהם בבקר. יצחק אתקין צלותא דמנחה ואודע בעלמא דאית דין ואית דיין דיכול לשזבא ולמידן עלמא. יעקב אתקין צלותא דערבית, ובגין צלותא דא דאתקין מה דלא אתקין ב"נ מקדמת דנא כדקא יאות, בג"כ שבח גרמיה ואמר [עב ע"ב] והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, דעד ההיא שעתא לא שוי לה אחרא כוותיה. ובגין כך ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה. מאי מצבה, דהות נפילא ואוקים לה. ויצוק שמן על ראשה, דהא ביעקב תליא מלתא למעבד יתיר מכל בני עלמא.

אתא ר' יהודה ונשקיה. א"ל וכל האי ידעת, והיך את משתדל בסחורתא ומנח חיי עלמא.

א"ל דהוה דחיקא שעתא, ואית לי תרין בנין וקיימין כל יומא בבי רב, ואנא אשתדלנא על מזונייהו ולמיהב אגר לימודייהו בגין דישתדלון באורייתא.

פתח ואמר (מלכים א' ב':12) ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. מאי שבחא דא, אלא דאתקין אבן שתיה ושוי עלה קדש הקדשים, וכדין ותכון מלכותו מאד.

[p. 428] כתיב (בראשית ט':16) וראיתיה לזכור ברית עולם, דהא קב"ה תיאובתא דיליה בה תדיר, ומאן דלא אתחזי בה לא אעיל קמי מאריה, ועל דא כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה. מאי וראיתיה, רזא הוא, כד"א (יחזקאל ט':4) והתוית תיו, לאתחזאה עלייהו. ואיכא דאמרי דא רשימו דאת קדישא די בבשרא.

אמר רבי יהודה ודאי כלא הוא, אבל האי קשת דאתחזי בעלמא ברזא עלאה קיימא. וכד יפקון ישראל מן גלותא זמינא האי קשת לאתקשטא בגוונוי ככלה דא דמתקשטא לבעלה.

א"ל ההוא יודאי כך אמר לי אבא כד הוה מסתלק מעלמא. אמר לי לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דתתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגווני נהירין ויתנהיר עלמא, וכדין צפי ליה למשיח.

מנלן, דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם. והשתא דאתחזיא, בגוונין חשוכין מתחזיא, והאי לזכור, דלא ייתי מבול. אבל בההיא זמנא אתחזייא בגוונין נהירין ומתקשטא בתקונהא, וכדין לזכור ברית עולם, [p. 429] וידכר קב"ה להאי ברית דאיהי בגלותא ויקים לה מעפרא, הה"ד (הושע ג':5) ובקשו את יי' אלהיכם ואת דוד מלכם, וכתיב (ירמיה ל':9) ועבדו את יי' אלהיכם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, אשר אקים מעפר, כד"א (עמוס ט':11) אקים את סכת דוד הנופלת. ועל דא וראיתיה לזכור ברית עולם, ולאקמא לה מעפרא.

ואמר הכי אבא דבג"כ אדכר באורייתא פורקנא דישראל ודוכרנא דילה בדא דכתיב (ישעיה נ"ד:9) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך.

 

ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה. רבי אלעזר אמר כיון דכתיב ויהיו בני נח, אמאי היוצאים מן התיבה, וכי בנין אחרנין הוו ליה דלא נפקי מן תיבותא.

א"ל רבי אבא אין, דהא לבתר אולידו בנוי בנין דכתיב ואלה תולדות שם, ואינון לא נפקי מגו תיבותא. ובגין כך כתיב היוצאים מן התיבה שם חם ויפת.

רבי שמעון אמר אילו הוינא שכיח בעלמא כד יהיב קב"ה ספרא דחנוך בעלמא וספרא דאדם, אתקיפנא דלא ישתכחון בני נשא, בגין דלא חיישו כל חכמאן [p. 430] לאסתכלא בהו וטען במלין אחרנין, לאפקא מרשו עלאה לרשו אחרא. והשתא הא חכימי עלמא ידעין מלין וסתמין לון, ומתתקפי בפולחנא דמאריהון.

האי קרא אשכחנא ברזא דרזין, דכד אתער חדוא דכל חדוון, טמירא סתימא, סיבתא דסיבתין, אנהיר מניה נהירו דקיק, חדוא דכל חדוון, נהיר לימינא במשח רבות עלאה ונהיר לשמאלא בחדווא דחמרא טב, נהיר לאמצעיתא בחדווא דארגוונא. רוח אתער ורוח סלקא ואתייהיב ברוחא, דבקן דא בדא. תלת עאלין בתלת, מגו תלת נפיק חד ברית דדבקא בברית. אתעברת רוח דסלקא, מתעברת מניה. כד אתייהיבת בין תרין סטרין אתדבקו רוחא ברוחא [עג ע"א] ומתעברא מתלת בנין. [p. 431] ונח ותיבה נפקו מנייהו תלתא כגוונא דתלתא עלאין, ואלין אינון דנפקו מגו תיבותא, שם וחם ויפת, שם דבסטר ימינא, חם דבסטר שמאלא, יפת ארגוונא דכליל לון.

וחם הוא אבי כנען, זוהמא דדהבא תחות קספיטין, אתערותא דרוחא מסאבא, נחש קדמאה. ובגין כך רשים וחם הוא אבי כנען, דאייתי לווטין על עלמא, ההוא כנען דאתלטיא, ההוא כנען דאחשיך אנפי בריין. ובגין כך בכלהו לא נפיק מגו כללא דכלהו אלא דא דכתיב וחם הוא אבי כנען, ההוא דאחשיך עלמא, ולא כתיב בכללא דא ושם הוא אבי כך, או יפת הוא אבי כך, אלא מיד קפץ ואמר וחם הוא אבי כנען ודאי.

ועל דא כד אתא אברהם מה כתיב, (בראשית י"ב:6) ויעבור אברם בארץ, דעד לא הוה קיומא דאבהן ולא אתו זרעא דישראל בעלמא דיפוק שמא דא וייעול שמא עלאה. כד הוו זכאין ישראל אקרי ארעא על שמא דא, ארץ ישראל. כד לא זכו אקרי ארעא על שמא אחרא, ארץ כנען. ועל דא כתיב (שם ט':25) ארור כנען, דאיהו אייתי לווטין על עלמא. ובנחש מה כתיב, (שם ג':14) ארור אתה מכל הבהמה וגו', היינו דכתיב עבד עבדים. [p. 432] ועל דא כתיב שם וחם ויפת, תלת אלין בני נח היוצאים מן התיבה כדקאמרינן.

שלשה אלה בני נח, קיומא דכל עלמא, קיומא דרזא עלאה.

ומאלה נפצה כל הארץ, היינו רזא דתלת גוונין עלאין. דכד ההוא נהר דנגיד ונפיק אשקי לגנתא בחילא דתלת אלין עלאין, ומתמן מתפרשן גוונין לתתא, כל חד וחד כליל בחבריה לאחזאה דיקרא דקב"ה אתפשט לעילא ותתא ואיהו חד בעלאי ותתאי.

אמר ר' אלעזר תלת אלין גוונין אינון בכל דאתיין מסטרא דקדושה, ומחיזו דתלת גוונין אלין מתפרשאן לכל אינון דאתיין מסטרא דרוחא אחרא. וכד תסתכל ברזא דדרגין תשכח היך מתפרשן גוונין לכל סטרין עד דעיילין לתתא ברזא דאינון שבעה ועשרין צנורין דדשי דחפיין לתהומי. וכלא ידיעא לחכימין עליונין. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה אתרעי ביקריהון וגלי לון סתרין עלאין דחכמתא. עלייהו כתיב (תהלים כ"ה:14) סוד יי' ליראיו.

 

פתח רבי אלעזר ואמר (ישעיה כ"ה:1) יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא ביקרא דקב"ה ולשבחא ליקריה, בגין דכל מאן דידע לשבחא למאריה כדקא יאות, קב"ה עביד ליה רעותיה. ולא עוד אלא דאסגי ברכאן לעילא ותתא. [p. 433] ועל דא מאן דידע לשבחא ליה למאריה וליחדא שמיה, חביב הוא לעילא וחמיד לתתא, וקב"ה משתבח ביקריה, ועליה כתיב (שם מ"ט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. ר' יהודה ור' יוסי. חד אמר מגן עדן אתתרכת ונציב לה הכא. וחד אמר בארעא הות ועקר לה ושתל לה, ובההוא יומא עבדת איבין ואניצת ענבין, והוה סחיט לון ושתי מן חמרא ורוי.

ר' שמעון אמר רזא איהו הכא בהאי קרא. כד בעא למבדק בההוא חובא דבדק אדם הראשון, לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא, ולא יכיל. סחט ענבין למבדק בההוא כרם, כיון דמטא להאי וישכר ויתגל, [p. 434] ולא הוה ליה חילא למיקם. ובגין כך ויתגל, גלי פרצה דעלמא דהוה סתים. בתוך אהלה, כתיב בה"א, בתוך [עג ע"ב] אהלה דההיא כרם.

כגוונא דא בני אהרן, דתנינן שתויי יין הוו. וכי מאן יהיב לון חמרא בההוא אתר למשתי. אי ס"ד דאינון חציפין הוו דרוו חמרא הכי. אלא ודאי מההוא חמרא רוו דכתיב (ויקרא י':1) ויקריבו לפני יי' אש זרה. כתיב הכא אש זרה, וכתיב התם (משלי ז':5) לשמרך מאשה זרה, וכלא חד מלה.

וכן כגוונא דא וישת מן היין וישכר ויתגל. ועל דא אתער חם אבי כנען כמה דאתמר, ואתיהיב אתר לכנען לשלטאה. ומאי דהוה צדיק ברזא דברית, סרסו, דתנינן דאעבר מיניה ההוא קיימא. ובגין כך ויאמר ארור כנען, [p. 435] דהא לווטין אתערון כדקדמיתא בעלמא. עבד עבדים יהיה, כד"א ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. כלא יתתקן לזמנא דאתי והוא לא, כלא יפקון לחירו והוא לא יפוק. ורזא איהו לאינון דידעי ארחוי ושבילי דאורייתא.

 

פתח ואמר (תהלים נ"א:5) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא מחובייהו מקמי קב"ה, דהא לבתר דחטא רשים הוא חוביה לעילא ולא אתמחק בר בתוקפא סגיא, כד"א (ירמיה ב':22) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני.

ת"ח כיון דחב ב"נ קמי קב"ה זמנא חדא עביד רשימו. תב ביה זמנא תניינא אתתקף ההוא רשימו יתיר. תב ביה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא. כדין כתיב נכתם עונך לפני.

ת"ח דוד מלכא כיון דחב קמי קב"ה בעסקא דבת שבע, חשיב דההוא חובא אתרשים עליה לעלמין. מה כתיב, (שמואל ב' י"ב:13) גם יי' העביר חטאתך לא תמות, אעבר ההוא רשימו מקמיה.

א"ל רבי אבא והא תנינן דבת שבע מיניה דדוד מלכא הות מן יומא דאתברי עלמא. אמאי יהבה קב"ה לאוריה החתי מן קדמת דנא.

א"ל הכי אורחוי דקב"ה. אע"ג דאתתא אזדמינת ליה לב"נ למהוי דיליה, אקדים אחרא ונסיב לה [p. 436] עד דמטא זמניה דהאי אחרא. כיון דמטא זמניה אתדחייא האי דנסיב לה מקמי האי אחרא דאתי לבתר, ואסתלק מעלמא. וקשי קמי קב"ה לאעברא ליה מעלמא עד לא מטי זמניה, מקמי האי אחרא.

ורזא דא דבת שבע דאתיהיבת לאוריה החתי בקדמיתא, פוק ובדוק ותשכח אמאי אתיהיבת ארעא קדישא לכנען עד לא ייתון ישראל. תשכח מלה דא, וכלא רזא חדא איהו.

ת"ח דוד אע"ג דאודי על חוביה ותב בתיובתא, לא אעדי לביה ורעותיה מאינון חובין דחב ומההוא חובא דבת שבע, בגין דדחיל עלייהו תדיר דילמא גרים חד מנייהו ויקטרג עליה בשעתא דסכנה. ובגין כך לא אנשי לון מיניה ומרעותיה.

ד"א כי פשעי אני אדע, כלהו דרגין דתליין בהו חובי בני נשא אני אדע. וחטאתי נגדי תמיד, דא פגימו דסיהרא דלא נפקא מסאובתא עד דאתא שלמה ואתנהירת [p. 437] באשלמותא. וכדין אתבסם עלמא ויתיבו ישראל לרחצן דכתיב (מלכים א' ה':5) וישב ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו. ועם כל דא וחטאתי נגדי תמיד ולא אתפסק מעלמא עד דייתי מלכא משיחא לזמנא דאתי, כמה דאתמר (זכריה י"ג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

 

הוא היה גבור ציד לפני יי' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני יי'. ת"ח הוא הוה גיבר תקיף, לבושוי דאדם הראשון הוה לביש, והוה ידע למיצד צידא דברייתא בהו.

אמר רבי אלעזר נמרוד הוה מפתי לברייתא למיהך בתר פולחן דע"ז, והוה שליט באינון לבושין ונצח בני עלמא, והוה אמר דאיהו שליטא בעלמא ופלחין ליה בני נשא. ואמאי אקרי שמיה נמרוד, דמרד במלכא עלאה דלעילא, דמרד בעלאי ומרד בתתאי. [p. 438] באינון [עד ע"א] לבושין שליט על כל בני עלמא ומלך בהו, ומרד במאריה ואמר דאיהו שליטא דעלמא, והוי מפתי לברייתא אבתריה עד דמשך בני נשא למיפק מבתר פולחנא דמארי עלמא.

א"ר שמעון באילין לבושין ידעי בהו חברייא רזא עלאה.

 

מתניתין. ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ר' שמעון פתח (מלכים א' ו':7) והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע וכו'. והבית בהבנותו. וכי לא הוה בני ליה שלמה וכלהו אומנין דהוו תמן, מהו בהבנותו. אלא כך הוא כמה דכתיב (שמות כ"ה:31) מקשה תעשה המנורה. אם היא מקשה מהו תעשה, אלא ודאי כלא באת וניסא אתעביד איהו מגרמיה. כיון דשראן למעבד עבידתא אוליף לאומנין למעבד מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא. מ"ט, בגין דברכתא דקב"ה שרא על ידייהו, ועל דא כתיב בהבנותו, איהו אתבני מגרמיה, דהא אולפא לאומנין היאך שראן למעבד, ולא אסתלק מעינייהו רשימו דההוא עבידתא ממש ומסתכלאן ביה ועבדי עד דאתבני כל ביתא.

אבן שלמה מסע נבנה. שלמה כתיב חסר יו"ד, אבן שלמה ודאי.

[p. 439] מסע, דאתנטיל ואתייא ושריא עלייהו ואתעביד עבידתא. מסע דאנטיל ידין למעבד דלא מדעתייהו. כתיב הכא מסע, וכתיב התם (במדבר י':2) ולמסע את המחנות.

ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע. בגין דשמיר בזע כלא ולא אשתמע מלה, דלא אצטריכו לשאר מאנין למעבד וכלא באת וניסא הוה.

אמר רבי שמעון כמה חביבין אינון מלי דאורייתא, זכאה חולקיה מאן דאתעסק בהו וידע למיהך בארח קשוט. והבית בהבנותו. כד סלקא ברעותא דקב"ה למעבד יקרא ליקריה, סלקא מגו מחשבה רעותא לאתפשטא, ואתפשטת מאתר דאיהי מחשבה סתימא דלא אתיידע, עד דאתפשטת ושרייא לבי גרון, אתר דאיהו נביע תדיר ברזא דאיהו רוח חיים. וכדין כד אתפשטת ההיא מחשבה ושריא באתר דא, אקרי ההיא מחשבה אלהים חיים, (ירמיה י':10) הוא אלהים חיים.

עוד בעא לאתפשטא ולאתגליא, מתמן נפקו אשא ורוחא ומיא כלילן כחדא, ונפק יעקב גבר שלים, ואיהו קול חד דנפיק ואשתמע. מהכא מחשבה דהוה סתימא בחשאי אשתמע לאתגליא.

עוד אתפשטת האי מחשבה לאתגליא ובטש האי קול ואקיש בשפוון, וכדין נפקא דבור דאשלים כלא וגלי כלא. אשתמע דכלא איהו ההיא מחשבה סתימא דהות לגו וכלא חד.

[p. 440] כיון דמטא אתפשטותא דא ואתעביד דבור בתקיפו דההוא קלא, כדין והבית בהבנותו. כאשר נבנה לא כתיב, אלא בהבנותו, בכל זמנא וזמנא.

אבן שלמה, כמה דאתמר, וכתיב (שיר ג':11) בעטרה שעטרה לו אמו.

מסע, דנפקא מלגו ושריא ונטיל לבר, נפקא מלעילא ושריא ונטיל לתתא.

ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע. אלין שאר דרגין תתאין דכלהו תליין ביה, ולא אשתמעו ולא מתקבלן לגו כד איהי סלקא לאתאחדא לעילא ולינקא מתמן. ודא הוא בהבנותו. וכדין כד איהי ינקא כלהו קיימי בחדוותא וינקין ואתמליין ברכאן. וכדין קיימין עלמין כלהו ברזא חדא ביחודא חד ולא הוי בכלהו עלמין פרודא. לבתר דנטלי חולקהון כל חד וחד, כלהו מתפרשן לסטרייהו למה דאתמנן.

ת"ח ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. [עד ע"ב] לבתר מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם, מההוא קדמאה דעלמא. וימצאו בקעה בארץ שנער, דהא מתמן מתפרשן לכל אינון סטרין ואיהו ריש מלכו לאתבדרא.

ואי תימא הא כתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד, ודאי הכי הוא, דכיון דנטלי מתמן הוי פרודא. וכד אינון כנישין תמן לינקאה לא [p. 441] הוי פרודא, וכד נטלין הוי פרודא דכתיב ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה כמה דאתמר.

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, דהא כדין עלמא ביסודא ועקרא ושרשא חדא ומהימנותא חדא ביה בקב"ה. מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם, מקדמאה עקרא דעלמא מהימנותא דכלא. וימצאו בקעה, מציאה אשכחו ונפקו בה מתחות מהימנותא עלאה.

ת"ח נמרוד מה כתיב ביה, ותהי ראשית ממלכתו בבל, דהא מתמן נטל לאתאחדא ברשו אחרא. והכא וימצאו בקעה בארץ שנער, מתמן נטלו בלבייהו לאפקא מרשותא עלאה לרשו אחרא.

 

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. ר' חייא פתח (ישעיה נ"ז:20) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל וגו'. וכי אית ים נגרש. אין, דכד ימא נפקא מתקוניה ואזיל בלא חבלא, כדין נגרש ואתתרך מאתריה, כמאן דרוי חמרא ולא יתיב על בורייה וסלקא ונחתא. מ"ט, בגין כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, דמפקי מימוי כל ההוא טינא דימא וכל טנופא לשפווותיה. כגוונא דא אינון רשעים דנפקי מארחא דתקנא ואזלי כרוי חמרא בלא תקונא, דנפקי מאורח מישר לאורח עקים. מאי טעמא, בגין כי השקט לא יוכל, דהא עקימו דארחייהו גרים לון למהך בלא תקונא ובלא שכיכו. ולא עוד אלא דכל רוגזא דידהו בשעתא דאמרי מלה מפומייהו, ההוא מלה רפש וטיט, כלהו מפקי טנופא וגיעולא מפומייהו לבר, עד דמסתאבי [עה ע"א] ומסאבי לון.

ת"ח ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו'. לית הבה אלא הזמנה בעלמא.

נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. כלהו בעיטא בישא אתו לסרבא ביה בקב"ה, בשטותא אתו, בטפשו דלבא.

[p. 442] א"ר אבא שטותא נסיבו בלבייהו, אבל בחכמה דרשיעו אתו, בגין לנפקא מרשו עלאה לרשו אחרא ולאחלפא יקריה ליקרא נוכראה. ובכלא אית רזא דחכמתא עלאה.

הבה נבנה לנו עיר ומגדל. ת"ח כד מטו להאי בקעה דאיהו רשו נוכראה, ואתגלי להו אתר דשלטנותא דא תקיע בגו נוני ימא, אמרו הא אתר למיתב ולאתקפה לבא, לאתהנאה ביה תתאי. מיד הבה נבנה לנו עיר, נתקין באתר דא עיר ומגדל.

ונעשה לנו שם. אתר דא יהא לן לדחלא ולא אחרא, ונבנה לאתר דא עיר ומגדל. למה לן לסלקא לעילא דלא ניכול לאתהנאה מנה, הא הכא אתר מתקנא. ונעשה לנו שם, דחלא למפלח תמן. פן נפוץ, לדרגין אחרנין ונתבדר לסטרי עלמא.

וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל. דא הוא חד מאינון עשר זמנין דנחתא שכינתא לארעא. וכי מה הוא לראות, ולא הוה ידע מקדמת דנא. אלא לראות, לאשגחא בדינא, כד"א (שמות ה':21) ירא יי' עליכם וישפוט.

את העיר ואת המגדל. הכא אית לאסתכלא, דהא לא כתיב לראות את בני האדם, אלא לראות את העיר ואת המגדל. אמאי. אלא בשעתא דאשגח קב"ה בדינא, בקדמיתא ישגח בדרגא דלעילא ולבתר בדרגא דלתתא, בקדמיתא בעלאי ולבתר בתתאי. ובגין דהאי מלה מטא לעילא, אשגחותא דלעילא הוה ביה בקדמיתא דכתיב לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. [p. 443] מאי בני האדם, בנוי דאדם קדמאה דמרד במריה וגרם מותא לעלמא. אשר בנו בני האדם, בניינא ודאי גרמו ובעו למבני לעילא.

ר' שמעון פתח (יחזקאל מ"ו:1) כה אמר יי' אלהים שער [עה ע"ב] החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דאיהו רזא כמה דאתמר. יהיה סגור ששת ימי המעשה. אמאי יהיה סגור כל אינון יומין דששת ימי המעשה. אלא אלין ימי חול, דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא, וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא.

תא חזי תרעא דא לא אתפתח באינון שיתא יומי דחול בגין דהא באינון יומי דחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על [p. 444] עלמא בר בארעא דישראל. ואינון דשלטי בגין דהשער הזה איהו סגור, אבל ביום השבת וביום החדש כלהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן ולא אתייהיב עלמא לרשו אחרא.

ואי תימא דכל אינון שית יומין אינון שלטין בלחודייהו. תא חזי הפונה קדים, עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקודשא בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא. וכלהו יומין כלהו אתדבקן ביומא דשבתא ואתזנו מתמן, דהא ביומא דשבתא כלהו תרעין פתיחן ונייחא אשתכח לכלא לעלאי ותתאי.

תא חזי וירד יי' לראות, נחת מקודשא לחול, ורדיד פרישא לאשגחא במה דבנו וקיימו קיומא לאתערא על עלמא לדחלא להון.

 

ר' יצחק הוה יתיב קמיה דר' שמעון. א"ל מה חמו אלין דעבדו שטותא דא למרדא ביה בקב"ה, וכלהו בעיטא חדא אתקיימו בדא.

א"ל הא אתמר ויהי בנסעם מקדם, אתנטילו מעילא לתתא, אתנטילו מארעא דישראל ונחתו לבבל. אמרו הא הכא אתר למדבק, ונעשה לנו שם, ויתדבק סיועא דלתתא באתר דא. בגין דכד דינא אתי לאשראה בעלמא, הא אתר דא לקבליה ומהכא יתהני עלמא ויתזן, דהא לעילא רחיקא איהו לאתזנא עלמא מניה. ולא עוד אלא אנן נסק לרקיעא ונגח ביה קרבא דלא יחות טופנא בעלמא כדבקדמיתא.

[p. 445] ויאמר יי' הן עם אחד ושפה אחת לכלם. בגין דכלהו כחדא בייחודא כלהון יעבדון ויצלחון בעובדייהו. יתבדרון דרגין כל חד לסטריה ובגין כך יתבדרון כל הני דלתתא. מה כתיב, ויפץ יי' אותם משם.

ואי תימא לישנהון אמאי אתבדר ובלבל ליה קב"ה. אלא בגין דכלהון ממללין בלשון הקודש וההוא לישנא קא עביד לון סיועא, בגין דבעובדא ובמלולא דפומא תליין מלין אלין לאדבקא כוונה דלבא, ובדא עבדי סיועא לההוא אתר דבעו לאקמא. ועל דא אתבלבל לישנהון דלא יכילו לאתתקפא רעותהון בלשון הקדש. כיון דאתחלף לישנהון לא אצלחו בעובדא, בגין דחילא דלעילא לא ידעי ולא אשתמודעי בר בלשון הקדש. וכד אתבלבל לישנא אתחלש חיליהון ואתבר תוקפא דלהון.

ת"ח דהא מלה דא דאמרי תתאי בלשון הקדש, כלהו חילי שמיא ידעי ביה ואתתקפי ביה, ולישן אחרא לא ידעין ולא אשתמודעי ביה. ועל דא אלין כיון דאתבלבל לישנא דלהון, מיד ויחדלו לבנות העיר, דהא אתבר חילייהו ולא יכילו למעבד מדי ברעותא דלהון.

(דניאל ב':20) להוי שמיה דקב"ה מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא דיליה היא. דהא בגין דאנחת קב"ה רזי דחכמתא לעלמא, אתקלקלו בה בני נשא לאתגרא ביה. יהב חכמתא עלאה לאדם הראשון, ובההיא חכמה [עו ע"א] דאתגלי ליה ידע דרגין ואתדבק ביצר הרע, עד דאסתלקו מניה מבועי דחכמתא. ולבתר תב קמי מאריה, [p. 446] ואתגליין ליה מנייהו ולא כקדמיתא. לבתר בההוא ספרא דיליה ידע חכמאן, ולבתר אתו בני נשא וארגיזו קמיה.

יהב חכמתא לנח ופלח בה לקב"ה. לבתר מה כתיב, וישת מן היין וישכר ויתגל כמה דאתמר.

יהב חכמתא לאברהם ופלח בה לקב"ה. לבתר נפק מניה ישמעאל דארגיז קמי קב"ה. וכן יצחק נפק מניה עשו. יעקב נסב תרין אחתן.

יהב חכמתא למשה. מה כתיב ביה, (במדבר י"ב:7) בכל ביתי נאמן הוא. לא הוה כמשה נאמן, שמש בכלהו דרגין ולא סטא לביה בתיאובתא דחד מנייהו, אלא קאים במהימנותא עלאה כדקא יאות.

יהב חכמתא עלאה לשלמה מלכא. לבתר מה כתיב ביה, (משלי א':1) משלי שלמה, (שם ל':1) המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל. אמר שלמה אתי אל, וחכמתא דיליה היא, ואוכל למעבד רעותי. לבתר (מלכים א' י"א:14) ויקם יי' שטן לשלמה.

[p. 447] ת"ח בגין זעירו דחכמתא דאשכחו אלין מההוא חכמה דקדמאי, אתגרו ביה בקב"ה ובנו מגדל ועבדו כל מה דעבדו, עד דאתבדרו מאנפי ארעא ולא אשתאר בהו חכמה למעבד מדי. אבל לזמנא דאתי קב"ה יתער חכמתא בעלמא ויפלחון ליה בה, הה"ד (יחזקאל ל"ו:27) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי, לאו כקדמאי דחבילו ביה עלמא, אלא ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם.

 

רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא. א"ל רבי יוסי לרבי חייא נפתח באורייתא ונימא מלה.

פתח רבי יוסי ואמר (דברים כ"ג:15) כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. כי יי' אלהיך מתהלך. מהלך מבעי ליה, אלא כד"א (בראשית ג':8) מתהלך בגן לרוח היום, ודא הוא אילנא דאכל מניה אדם הראשון. מתהלך נוקבא, מהלך דכר. ודא הוא דאזיל קמייהו דישראל כד הוו אזלי במדברא דכתיב (שמות י"ג:21) ויי' הולך לפניהם יומם. הוא דאזיל קמיה [p. 448] דבר נש כד אזיל באורחא דכתיב (תהלים פ"ה:14) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ודא הוא דאזיל קמיה דבר נש בשעתא דאיהו זכי. ולמה, להצילך ולתת אויביך לפניך, לאשתזבא בר נש בארחא ולא ישלוט ביה אחרא. ובגין כך לבעי ליה לבר נש לאסתמרא מחובוי ולדכאה בגרמיה. מאי דכתיב, (דברים כ"ג:15) והיה מחניך קדוש. מאי קדוש, קדושים מבעי ליה. אלא מחניך קדוש אלין שייפי גופא דגופא אתחבר ואתתקן בהו, ובגין כך והיה מחניך קדוש.

ולא יראה בך ערות דבר. מאי ערות דבר, ערייתא דעריין, דדא הוא מלה דקב"ה מאיס בה יתיר מכלא. כיון דאמר ולא יראה בך ערות, אמאי דבר. אלא הני חייבי עלמא דגעלי ומסאבי גרמייהו במלה דלהון דנפקי [p. 449] מפומייהו, והא איהו ערות דבר. וכל כך למה. בגין דאיהו אזיל קמך, ואי את עביד כדין, מיד ושב מאחריך, דלא יזיל בהדך וייתוב מאחריך. ואנן הא אזלינן בארחא, נתעסק במלי דאורייתא, דהא אורייתא אתעטרא על רישיה דבר נש ושכינתא לא אעדיאת מניה.

פתח רבי חייא ואמר ויאמר יי' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וגו'. ת"ח מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מאי מקדם, מקדמונו של עולם. וימצאו. ויראו מבעי ליה, מאי וימצאו. אלא מציאה אשכחו תמן מרזי דחכמתא דקמדאי דאתנער תמן מן בני טופנא, ובה אשתדלו למעבד בההיא עבידתא דעבדו, לסרבא ביה בקב"ה. והוו אמרי בפומא ועבדי [עו ע"ב] עבידתא.

חמי מה כתיב, הן עם אחד ושפה אחת לכלם. ובגין דאינון בלבא חד ורעותא חד וממללי בלשון הקדש, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ולית מאן דימנע עובדא דלהון. אבל מאי אעביד, אבלבל לון דרגין דלעילא ולישן דלהון לתתא, וכדין אתמנע עובדא דלהון. ומה בגין דהוו ברעותא ולבא חד וממללי בלשון הקדש, כתיב לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ודינא דלעילא לא יכיל לשלטא [p. 450] בהו, אנן חברייא דמתעסקין באורייתא ואנן בלבא ורעותא חד, על אחת כמה וכמה.

א"ר יוסי מכאן לאינון מארי דמחלוקת לית לון קיומא, דכל זמנא דבני עלמא אלין ברעותא חד ולבא חד, אע"ג דמרדי ביה בקב"ה, לא שלטא בהו דינא דלעילא. כיון דאתפלגו מיד ויפץ יי' אותם משם על פני כל הארץ.

א"ר חייא אשתמע דכלא במלא דפומא תלייא, דהא כיון דאתבלבל מיד ויפץ יי' אותם משם. אבל בזמנא דאתי מה כתיב, (צפניה ג':9) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד, וכתיב (זכריה י"ד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.