פרשת לך לך

[זהר ח"א עו ע"ב] [p. 1] ר' אבא פתח (ישעיה מ"ו:12) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. שמעו אלי אבירי לב. כמה תקיפין לבייהו דחייביא דחמאן שבילי דאורייתא ואורחי דאורייתא ולא מסתכלן בהו, ולבייהו תקיפין דלא מהדרין בתיובתא לגבי מריהון ואקרון אבירי לב.

הרחוקים מצדקה, דמתרחקי מאורייתא.

רבי חזקיה אמר דמתרחקי מקב"ה, ואינון רחיקין מניה, ובגין כך אקרון אבירי לב. רחוקים מצדקה, דלא בעאן לקרבא לגבי קב"ה, בגין כך אינון רחוקים מצדקה. כיון דאינון רחוקים מצדקה, רחוקים משלום דלית לון שלום דכתיב (ישעיה מ"ח:22) אין שלום אמר יי' לרשעים. מאי טעמא, בגין דאינון רחוקים מצדקה.

ת"ח אברהם בעי לקרבא לקב"ה ואתקרב, הה"ד (תהלים מ"ה:8) אהבת צדק ותשנא [p. 2] רשע. בגין דאהב צדק , אתקרב לצדקה, ועל דא כתיב (ישעיה מ"א:8) אברהם אוהבי. מאי טעמא אוהבי, בגין דכתיב אהבת צדק, רחימותא דקב"ה דרחים [עז ע"א] ליה אברהם מכל בני דריה דהוו אבירי לב ואינון רחוקים מצדקה כמה דאתמר.

רבי יוסי פתח (תהלים פ"ד:2) מה ידידות משכנותיך יי' צבאות. כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה, דהא כל בני נשא לא ידעי ולא מסתכלי על מה קאים עלמא ואינון על מה קיימין. דכד ברא קב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממים מתערבין כחדא ולא הוו גלדי, ולבתר אגלידו וקיימו ברוחא עלאה, ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין, ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא. ובשעתא דההוא רוחא אסתלק כלהו מרפפין וזעין ועלמא ארתת, הה"ד (איוב ט':6) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון. וכלא קאים על אורייתא, דכד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא וקיימין וסמכין קיימין באתרייהו בקיומא שלים.

ת"ח בשעתא דאתער פלגות ליליא וקב"ה עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, כלהו אילנין [p. 3] דבגנתא דעדן מזמרן ומשבחן קמיה דכתיב (דה"א ט"ז:33) אז ירננו עצי היער מלפני יי'. וכרוזא קרי בחיל ואמר, לכון אמרין קדישי עליונין, מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי למשמע ועינוי פקחין למחמי ולבא פתח למנדע. בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימו דנשמתא ומתמן נפיק קלא דקליא, חילא אתבדר לארבע סטרי עלמא. חד סליק לסטר חד, חד נחית לההוא סטר, חד עייל בין תרין. תרין מתעטרין בתלת, תלת עיילי בחד. חד אפיק גוונין, שית מנהון לסטר חד ושית מנהון נחתי לההוא סטר. שית עיילי בתריסר, תריסר מתערין בעשרין ותרין. שית כלילן בעשרה, עשרה קאים בחד.

[p. 4] ווי לאינון דניימי, שינתא בחוריהון, לא ידעי ולא מסתכלאן. אז יקומון בדינא, דחושבן אתפקד [עז ע"ב] כד אסתאב גופא ונשמתא שטיא על אנפי דאוירא דטיהרא וסלקא ונחתא, תרעין לא מתפתחן, מתגלגלן אבנין בגו קוספיתא. ווי לון, מאן יתבע לון, דלא יקומון בעדונא דא, בגו דוכתי דענוגי דצדיקיא אתפקדן דוכתייהו. אתמסרן בידא דדומה, נחתי ולא סלקי. עלייהו כתיב (איוב ז':9) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה.

בההיא שעתא אתער שלהובא חד מסטר צפון ובטש בארבע סטרי עלמא, ונחית ומטי בין גדפי דתרנגולא ואתער ההוא שלהובא ביה וקרי, ולית מאן דאתער בר אינון זכאי קשוט דקיימי ואתערו באורייתא. וכדין קב"ה [p. 5] וכל אינון צדיקייא דבגו גנתא דעדן צייתי לקליהון, כד"א (שיר ח':13) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני.

 

ויאמר יי' אל אברם. מה כתיב לעילא, (בראשית י"א:28) וימת הרן על פני תרח אביו. מאי איריא הכא. אלא עד ההוא יומא לא הוה בר נש דמית בחיי אבוי בר דא. וכד אתרמי אברם לנורא אתקטיל הרן, ובגין דא נפקו מתמן.

[p. 6] ת"ח מה כתיב, ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן וגו' ויצאו אתם מאור כשדים. ויצאו אתו מבעי ליה, דהא כתיב ויקח תרח. מאי ויצאו אתם. אלא תרח ולוט עם אברם ושרי נפקו, דאינון הוו עיקרא למיפק מגו אינון חייביא. דכיון דחמא תרח דאברם בריה אשתזיב מגו נורא, אתהדר למעבד רעותיה דאברם, ובגין כך ויצאו אתם תרח ולוט. ובשעתא דנפקו מה כתיב, ללכת ארצה כנען, דרעותא דלהון הוה למיהך תמן. מכאן אוליפנא מאן דאתער לאתדכאה מסייעין ליה. ת"ח דהכי הוא, דכיון דיצא ללכת ארצה כנען, מיד ויאמר יי' אל אברם לך לך. ועד דאיהו אתער בקדמיתא לא כתיב.

ת"ח מלה דלעילא לא אתער עד דאתער לתתא בקדמיתא על מה דתשרי. ורזא דמלה נהורא אוכמא לא אתיחד בנהורא חוורא עד דאיהי אתערית בקדמיתא. כיון דאיהי אתערית בקדמיתא, [p. 7] מיד נהורא חוורא שרייא עלה. ועל דא כתיב (שם פ"ג:2) אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, בגין דלא יתפסק נהורא חוורא מעלהא לעלמין. וכן (ישעיה ס"ב:6) המזכירים את יי' אל דמי לכם, בגין לאתערא לתתא במה דישרי אתערותא דלעילא. וכן כיון דאתער בר נש אתערותא בקדמיתא, כדין אתער אתערותא דלעילא. ת"ח כיון דכתיב ויצאו אתם מאור כשדים וגו', מיד ויאמר יי' אל אברם.

 

ויאמר יי' אל אברם לך לך. אמר ר' אלעזר לך לך, לגרמך, לאתקנא גרמך, לאתקנא דרגא דילך. לך לך, לית אנת למיקם הכא בין חייבין אלין. ורזא דמלה לך לך, [עח ע"א] דהא קב"ה יהיב ליה לאברהם רוחא דחכמתא, והוה ידע ומצרף צנורי דיישובי [p. 8] עלמא ואסתכל בהו, ואתקל בתיקלא וידע חילין די ממנן על סטרי יישובא.

כד מטא לגו נקודא דאמצעיתא דיישובא תקיל בתיקלא ולא הוה סליק בידיה. אשגח למנדע חילא די ממנא עלה ולא יכיל לאתדבקא ברעותיה. תקיל כמה זמנין וחמא דהא מתמן אשתיל כל עלמא. [p. 9] אשגח וצרף ותקל למנדע וחמא דהא חילא דעלה לית ליה שעורא, עמיק וסתים, ולאו איהו כגוונא דסטרי דרגי דישובא. אשגח ותקיל וידע דהא כמה דמההיא נקודא אמצעיתא דישובא, מניה אשתיל כל עלמא לכל סטרוי, הכי נמי ידע דהא חילא דשרי עלה, מתמן נפקו כל שאר חילין דממנן על כל סטרי עלמא וכלהו ביה אחידן. כדין (בראשית י"א:31) ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען.

עוד אשגח ותקיל וצריף למיקם על ברירא דמלה דההוא אתר ולא הוה ידע ולא יכיל לאתדבקא. כיון דחמא תוקפא דהאי אתר ולא יכיל למיקם עליה, מיד ויבאו עד חרן וישבו שם. מאי טעמא דאברהם. אלא דאיהו הוה ידע וצריף בכל אינון שלטנין מדברי עלמא בכל סטרי דישובא, והוה תקיל וצריף אינון דשלטין בסטרי דישובא, מדברי ככביא ומזליהון, מאן אינון תקיפין אלין על אלין, והוה תקיל כל ישובי דעלמא והוה סליק בידוי. כד מטא להאי אתר חמא תקיפו דעמיקין דלא יכיל למיקם ביה.

כיון דחמא קב"ה אתערותא דיליה ותיאובתא דיליה, מיד אתגלי עליה ואמר ליה לך לך, למנדע לך ולאתקנא גרמך.

מארצך, מההוא סטרא דישובא דהוית מתדבק ביה. וממולדתך, מההוא חכמה דאת משגח ותקיל [p. 10] תולדתא דילך ורגעא ושעתא וזמנא דאתיילידת ביה ובההוא כוכבא ובההוא מזלא. ומבית אביך, דלא תשגח בביתא דאבוך, אי אית לך שרשא לאצלחא בעלמא מביתא דאבוך. בגין כך לך לך, מחכמה דא ומאשגחותא דא.

תא חזי דהכי הוא, דהא נפקו מאור כשדים והוו בחרן. אמאי יימא ליה לך לך מארצך וממולדתך. אלא עקרא דמלתא כמה דאתמר.

אל הארץ אשר אראך. אראך מה דלא יכילת למיקם עליה ולא יכילת למנדע חילא דההיא ארעא דאיהו עמיק וסתים.

ואעשך לגוי גדול וגו'. ואעשך לגוי גדול, בגין דכתיב לך לך. ואברכך, בגין דכתיב מארצך. ואגדלה שמך, בגין דכתיב וממולדתך. והיה ברכה, בגין דכתיב ומבית אביך.

ר' שמעון אמר ואעשך לגוי גדול, מסטרא דימינא. ואברכך, מסטרא דשמאלא. ואגדלה שמך, מסטרא דאמצעיתא. והיה ברכה, מסטרא דארעא דישראל. הא הכא כרסייא דארבע סמכין דכלהו כלילן ביה באברהם. מכאן ולהלאה ברכאן [p. 11] לאחריני דמתזני מהכא דכתיב ואברכה מברכיך [עח ע"ב] ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה.

 

ר' אלעזר הוה יתיב קמיה דר' שמעון אבוי והוו עמיה ר' יהודה ור' יצחק ור' חזקיה. א"ר אלעזר האי דכתיב לך לך מארצך וממולדתך. כיון דכלהו נפקו למהך, אמאי לא אתמר ליה דכלהו יפקון. דהא אע"ג דתרח הוה פלח לע"ז, כיון דאתער באתערותא טב למיפק בהדיה דאברהם, וחמינן דקב"ה אתרעי בתיובתא דחייביא ושרא למיפק, אמאי לא כתיב לכו לכם. אמאי לאברהם בלחודוי לך לך.

א"ל אי תימא דתרח כד נפק מאור כשדים בגין לאהדרא בתשובה הוה, לאו הכי. אלא כד נפק לאשתזבא נפק, דהוו כלהו בני ארעיה בעאן למקטליה. כיון דחזו דאשתזיב אברהם הוו אמרי ליה אנת הוא דהוית מטעי לן באלין פסילין. ומגו דחלא דלהון נפק. כיון דמטו לחרן לא נפק מתמן לבתר דכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו יי' וילך אתו לוט, ואילו תרח לא כתיב ביה.

פתח ואמר (איוב ל"ח:15) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. האי קרא אוקמוה, אבל וימנע מרשעים אורם, דא נמרוד ובני דריה דנפק אברהם מנייהו. וזרוע רמה תשבר, דא נמרוד.

[p. 12] ד"א וימנע מרשעים אורם, דא תרח ובני ביתיה. אורם, דא אברהם. האור לא כתיב אלא אורם דהוה עמהון. וזרוע רמה תשבר, דא נמרוד דהוה מטעי אבתריה כל בני עלמא. ובגין כך כתיב לך לך, בגין לאנהרא לך ולכל אינון דיפקון מינך מכאן ולהלאה.

תו פתח ואמר (שם ל"ז:21) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. ועתה לא ראו אור. אימתי, בשעתא דאמר קב"ה לאברהם לך לך וגו'.

בהיר הוא בשחקים, דבעא קב"ה לאתדבקא ליה לאברהם בההוא אור דלעילא ולאנהרא תמן.

ורוח עברה ותטהרם, דהא לבתר תבו בתיובתא תרח וכל בני ביתיה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. תרח דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום.

 

וילך אברם כאשר דבר אליו יי'. א"ר אלעזר ת"ח דהא לא כתיב ויצא אברם, אלא וילך, כד"א לך לך, דהא יציאה בקדמיתא עבדו דכתיב ויצאו ללכת ארצה כנען, והשתא כתיב וילך ולא כתיב ויצא.

[p. 13] כאשר דבר אליו יי', דאבטח ליה בכלהו הבטחות.

וילך אתו לוט, דאתחבר עמיה בגין למילף מעובדוי, ועם כל דא לא אוליף כולי האי.

א"ר אלעזר זכאין אינון צדיקייא דאולפי ארחוי דקב"ה בגין למיהך בהו ולדחלא מניה מההוא יומא דדינא דזמין בר נש למיהב דינא וחושבנא לקב"ה.

פתח ואמר (שם:7) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. האי קרא אוקמוה, אבל [עט ע"א] ת"ח בההוא יומא דאשלימו יומוי דב"נ לנפקא מעלמא, ההוא יומא דגופא אתבר ונפשא בעיא לאתפרשא מניה, כדין אתייהיב רשו לב"נ למחמי מה דלא הוה ליה רשו בזמנא דגופא שלטא וקאים על בורייה. וכדין קיימי עליה תלת שליחן וחשבי יומוי וחובוי וכל מה דעבד בהאי עלמא, והוא אודי על כלא בפומיה ולבתר הוא חתים עליה בידיה, הה"ד ביד כל אדם יחתום. ובידיה כלהו חתימין למידן ליה בההוא עלמא על קדמאי ועל בתראי, על חדתי ועל עתיקי, לא אתנשי חד מינייהו, הה"ד לדעת כל אנשי מעשהו. וכל אינון עובדין דעבד בהאי עלמא בגופא ורוחא, הכי נמי יהיב חושבנא בגופא ורוחא עד לא יפוק מעלמא.

[p. 14] ת"ח כמה דחייביא אקשי קדל בהאי עלמא, הכי נמי אפי' בשעתא דבעי לנפקא אקשי קדל. בג"כ זכאה הוא ב"נ דיליף בהאי עלמא ארחוי דקב"ה בגין למיהך בהו. וחייבא אע"ג דאסתכל בהני צדיקייא, אקשי קדל ולא בעי למילף. ובגין כך אית ליה לצדיקא למתקף ביה, ואע"ג דחייבא אקשי קדל הוא, לא ישבוק ליה ואית ליה לאתקפא בידיה ולא ישבוק ליה, דאי ישבוק ליה יהך ויחריב עלמא.

ת"ח מן אלישע דדחה לגחזי. וכן אברהם כל זמנא דהוה לוט בהדיה לא אתחבר בהדי רשיעיא, כיון דאתפרש מניה מה כתיב, ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, וכתיב ויאהל עד סדום. מה כתיב בתריה, ואנשי סדום רעים וחטאים ליי' מאד.

א"ר אבא האי דאמרת וילך אברם ולא כתיב ויצא אברם, שפיר הוא. אבל סופא דקרא מה כתיב, בצאתו מחרן.

א"ר אלעזר מחרן כתיב, והא יציאה מארץ מולדתו הות בקדמיתא.

ויקח אברם את שרי אשתו. מהו ויקח, אלא אמשיך לה במלי מעלייתא, בגין דלית רשו לב"נ לאפקא אתתיה למיהך בארעא אחרא בלא רעותא דילה. וכן הוא אומר (במדבר כ':25) קח את אהרן, (שם ג':45) קח [p. 15] את הלוים. ויקח אברם, משיך לה במלין ואודע לה ארחיהון דאינון בני דרא כמה בישין, ובגין כך ויקח אברם את שרי אשתו.

ואת לוט בן אחיו. מה חמא אברהם לדבקא עמיה לוט. אלא בגין דצפה ברוח הקדש דזמין למיפק מניה דוד.

ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלין גרים וגיורות דאתקינו נפשייהו.

א"ר אבא אי הכי כמה בני נשא הוו, אי תימא דכלהו אזלו עמיה.

א"ר אלעזר אין, ובגין כלהו בני נשא דהוו אזלין עמיה אקרון כלהו [עט ע"ב] עם אלהי אברהם, והוה מעבר בארעא ולא הוה דחיל דכתיב ויעבור אברם בארץ.

א"ל ר' אבא אי כתיב והנפש אשר עשו בחרן, הוינא אמר הכי, אלא ואת הנפש, לאסגאה זכותא דכולהו נפשן דהוו עמיה. דכל מאן דאזכי לאחרא, ההוא זכותא תליא ביה ולא אעדי מניה. מנלן, דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן, זכותא דכולהו נפשן הוה אזיל עמיה דאברהם.

 

לך לך. א"ר שמעון מאי טעמא גלויא קדמאה דאתגלי קב"ה עליה דאברהם פתח בלך לך. דהא עד הכא לא מליל עמיה קב"ה. מ"ט פתח בלך לך. אלא הא קאמרו [p. 16] דרמז בחושבניה מאה, דהא למאה שנין אתייליד ליה בר. אבל ת"ח כל מה דעביד קב"ה בארעא כלא רזא דחכמתא איהו. בגין דאברהם לא הוה דביק ביה בקב"ה כדין כדקא חזי, אמר ליה לך לך, דא רמז לההוא אתר דבעי לאתקרבא ביה בקב"ה, ואיהו דרגא קדמאה לאעלא לקב"ה. בג"כ לך לך.

והאי דרגא לא יכיל אברהם לאתאחדא ביה עד דייעול לארעא דתמן יקבל ליה לההוא דרגא. כגוונא דא כתיב (שמואל ב' ב':1) וישאל דוד ביי' לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יי' עלה, ויאמר אנה אעלה ויאמר חברונה. וכי כיון דמית שאול ומלכותא אתחזי לדוד, אמאי לא קביל מלכותא מיד על כל ישראל. אלא כלא רזא דחכמתא איהו, בגין דדוד לית ליה לקבלא מלכותא אלא עד דיתחבר באבהן דאינון בחברון, וכדין בהו יקבל מלכותא. ועל דא אתעכב תמן שבע שנין בגין דיקבל מלכותא כדקא יאות, וכלא ברזא דחכמתא ובגין דיתקן מלכותיה. כגוונא דא אברהם לא עאל בקיומא דקב"ה עד דעאל לארעא.

חמי מה כתיב ויעבר אברם בארץ. ויעבר, וילך מבעי ליה. אלא הכא הוא רמז שמא קדישא [p. 17] דאתחתים ביה עלמא בע"ב אתוון גליפן, דכלהו בשמא דא. כתי' הכא ויעבר, וכתיב התם (שמות ל"ד:6) ויעבר יי' על פניו ויקרא.

בספרא דר' ייבא סבא, כתיב הכא ויעבר, וכתיב התם (שם ל"ג:19) אני אעביר כל טובי, והוא רמז לקדושא דארעא מאתר עלאה כדקא חזי.

עד מקום שכם עד אלון מורה, מסטרא דא לסטרא דא כדקא חזי.

והכנעני אז בארץ. הא אתמר דעד כדין שלטא חויא בישא דאתלטיא ואייתי לווטין על עלמא דכתיב (בראשית ט':25) ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, וכתיב (שם ג':14) ארור אתה מכל הבהמה וגו'. [p. 18] ותמן אתקריב אברהם לגבי קב"ה. מה כתיב, וירא יי' אל אברם. הכא אתגלי ליה מה דלא הוה ידע, ההוא חילא עמיקא דשלטא על ארעא. ובגין כך וירא, מה [פ ע"א] דהוה אתכסי מניה, וכדין ויבן שם מזבח ליי' הנראה אליו. כיון דאמר ליי', מהו הנראה אליו. אלא הכא אתגלי ליה ההוא דרגא דשלטא על ארעא ועאל ביה ואתקיים ביה.

ויעתק משם ההרה. מתמן ידע הר ה', וכלהו דרגין דנטיעין בהאי אתר.

ויט אהלה, בה"א. פריש פרישו וקביל מלכו שמיא בכלהו דרגין דאחידן ביה. וכדין ידע דקב"ה שליט על כלא, וכדין בנה מזבח. ותרין מדבחן הוו בגין דהכא אתגלי ליה דהא קב"ה שליט על כלא, וידע חכמה עלאה, מה דלא הוה ידע מקדמת דנא. ובנה תרין מדבחן, חד לדרגא דאתגליא וחד לדרגא דאתכסיא. ת"ח דהכי הוא, בקדמיתא כתיב ויבן שם מזבח ליי' הנראה אליו, ולבתר כתיב ויבן שם מזבח ליי' סתם, ולא כתיב הנראה אליו. וכלא רזא דחכמתא איהו.

וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגיה, הה"ד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, [p. 19] דא דרום והוא חולקיה דאברהם. הלוך ונסוע, דרגא בתר דרגא עד דסליק לדרום, ותמן אתקשר כדקא יאות וסליק לדרגיה לדרום.

כיון דאתעטר אברהם בדרגוי בארעא קדישא ועאל בדרגא קדישא, כדין מה כתיב, ויהי רעב בארץ, דלא הוו ידעי ידיעה לקרבא לגביה דקב"ה.

ויהי רעב בארץ, דעד כען לא הוה חילא דעל ארעא יהיב תוקפא ומזונא על ארעא, בגין דעד לא אתקדשת ולא קיימא בקיומא. כיון דחמא אברהם דהא ההוא חילא דממנא על ארעא לא יהיב תוקפא וחילא קדישא כדקחזי, כדין וירד אברם מצרימה לגור שם. מנא ידע אברהם, דכתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת. כדין ידע אברהם דהא ארעא לא תתקנא בתקונא קדישא אלא בדרגין ידיעין דיפקון מניה. וכדין ידע אברהם רזא דחכמתא, דארעא לא תתקן בקדושה אלא כדאמרן. [פא ע"ב]

וירד אברם מצרימה. מ"ט למצרים. אלא בגין דשקיל לגן יי' דכתיב כגן יי' כארץ מצרים. דתמן שקיל ונחית חד נהרא דאיהו לימינא דכתיב (בראשית ב':11) שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. ואברהם כיון דידע ועאל [p. 20] במהימנותא שלימתא בעא למנדע כל אינון דרגין דאתאחדן לתתא, ומצרים הוה נטיל מימינא ובגין כך נחת למצרים. ות"ח כפנא לא אשתכח בארעא אלא כד מסתלקי רחמי מן דינא.

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה. א"ר אלעזר כאשר הקריב, כאשר קרב מבעי ליה. מאי כאשר הקריב, אלא כדכתיב (שמות י"ד:10) ופרעה הקריב, דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא. אוף הכא הקריב גרמיה לקב"ה כדקא יאות.

לבא מצרימה, לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים.

א"ר יהודה ת"ח כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו, אשתעבידו בנוי במצרים ארבע מאה שנים, דהא כתיב וירד אברהם מצרימה ולא כתיב רד מצרימה, ואצטער כל ההוא ליליא בגינה דשרה.

ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. וכי עד ההיא שעתא לא הוה ידע אברהם דאשה יפת מראה הות. אלא [p. 21] הא אוקמוה דעד ההיא שעתא לא אסתכל בדיוקנא דשרה, וכד קריב למצרים אתגלייא איהי וחמא בה.

ד"א הנה נא ידעתי, דחמא עמה שכינתא, ובגין כך אתרחץ אברהם לומ' אחותי היא. ומלה דא אסתלק לתרי גוונין, חד כמשמעו, וחד כדכתיב (משלי ז':4) אמור לחכמה אחותי את, וכתיב אמרי נא אחותי את, וכתיב (דברים ה':23) ואת תדבר אלינו.

למען ייטב לי בעבורך. כלפי שכינה אמר, בעבורך ייטב לי קב"ה.

וחיתה נפשי בגללך. בגין דבדא יסתלק ב"נ ויזכה לאסתלק לאורכא דחיי.

אמרי נא אחותי את. ר' ייסא אמר ידע אברהם דכלהו מצראי שטיפין אינון בזמה, וכיון דכל האי [פב ע"א] ידע, אמאי לא דחיל על אתתיה דלא אהדר מארחא ולא ייעול לתמן. אלא בגין דחמא שכינתא.

 

[p. 22] ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד. א"ר יהודה בתיבה אעיל לה ופתחו לה למיסב מנה קוסטונא. כיון דאתפתח הוה נהירא כנהורא דשמשא, הה"ד כי יפה היא מאד. מאי מאד. אלא דחמו נהורא אחרא בתיבה. אפיקו לה וחמו לה כמלקדמין, הה"ד ויראו אותה שרי פרעה. כיון דכתיב ויראו המצרים את האשה, מאי ויראו אותה שרי פרעה. אלא דאפיקו לה וחמו לה כמלקדמין וכדין ויהללו אותה אל פרעה וגו'.

א"ר יצחק ווי לאינון חייביא דעלמא דלא ידעין ולא משגיחין בעבידתיה דקב"ה, ואנון לא מסתכלי דכל מה דהוי בעלמא מעם קב"ה איהו, דאיהו ידע בקדמיתא מה דהוי בסופא דכתיב (ישעיה מ"ו:10) מגיד מראשית אחרית, ואיהו אסתכי ועביד עבידן בקדמיתא בגין לסלקא לון לבתר יומין.

ת"ח אלמלא דאתנסיבת שרי לגבי פרעה, לא אלקי הוא, ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן, דילקון מצראי בנגעים גדולים. כתיב הכא נגעים גדולים, וכתיב התם (דברים ו':22) ויתן יי' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים. מה להלן עשר מכות, אף כאן [p. 23] עשר מכות. כמה דקב"ה עבד נסין וגבורן לישראל ליליא, אוף הכא עבד לה קב"ה לשרה נסין וגבוראן ליליא.

 

ר' יוסי פתח (תהלים ג':4) ואתה יי' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. אמר דוד אע"ג דכל בני עלמא ייתון לאגחא בי קרבא, ואתה יי' מגן בעדי. ת"ח כתיב מגן בעדי. אמר דוד קמי קב"ה רבש"ע מפני מה לא עבדי בי חתימה דברכה כמה דחתמי ברכה באברהם דכתיב אנכי מגן לך, ואמרי מגן אברהם.

א"ל קב"ה אברהם כבר בחנתיו וצרפתיו וקאים קמי בקיומא שלים.

א"ל דוד אי הכי (שם כ"ו:2) בחנני יי' ונסני צרפה כליותי ולבי. כיון דעבד ההיא מלה דבת שבע אדכר דוד קמיה על מה דאמר, (שם י"ז:3) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי. אמר אנא אמינא בחנני יי' ונסני, ואנת בחנת לבי. אנא אמינא צרפה כליותי ולבי, ואת צרפתני בל תמצא, לא אשכחת לי כדקא יאות. זמותי בל יעבר פי, מאן יתן והאי מלה דחשבית דלא יעבר לי פומאי.

[p. 24] ועם כל דא חתמין ביה ברכה דקאמרן מגן דוד. ובגין כך אמר דוד ואתה יי' מגן בעדי כבודי, ודא דרגא יקרא דילי דאנא אתעטרנא ביה.

 

ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו. ר' יצחק פתח (תהלים צ"ב:13) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא. צדיק כתמר יפרח. מפני מה אקיש צדיק לתמר. מה תמר כיון דגזרין ליה לא סליק עד זמן סגיא, אוף צדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוי עד זמן סגיא. כארז בלבנון ישגא אוף הכי נמי.

צדיק כתמר יפרח. מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא, אוף הכי צדיק לא סליק אלא דכר ונוקבא.

כארז בלבנון ישגא. מה ארז בלבנון עלאה על כלא וכלא יתבי תחותוי, אוף צדיק איהו עלאה על כלא וכלא יתבי תחותוי. ועלמא לא קיימא אלא על צדיק חד דכתי' (משלי י':25) וצדיק יסוד עולם, ועליה קאים עלמא ובגיניה אסתמיך ועליה אשתיל.

[p. 25] ר' יהודה אמר והא תנינן דעל שבעה סמכין עלמא קיימא דכתיב (שם ט':1) חצבה עמודיה שבעה.

א"ל ר' יוסי הכי הוא ודאי, אבל כלהו אחרנין בשביעאה [פב ע"ב] קיימי, דאיהו סמכא דעלמא ואיהו צדיק, ודא אשקי לעלמא ורוי עלמא וזן כלא, ועליה כתיב (ישעיה ג':10) אמרו צדיק כי טוב, וכתיב (תהלים קמ"ה:9) טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו.

אמר ר' יצחק הא כתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. דא האי סמכא דעלמא קאים עליה ואיהו אשקי לגנתא וגנתא אשתקי מניה, ומניה עביד פירין, וכולהו פירין פרחין בעלמא ואינון קיומא דעלמא, קיומא דאורייתא. ומאן נינהו, נשמתהון דצדיקייא דאינון פרי עובדוי דקב"ה. ובגין כך בכל ליליא וליליא נשמתהון דצדיקייא סלקן, וכד אתפלג ליליא קב"ה אתי לגנתא דעדן לאשתעשעא בהו.

במאן. אמר ר' יוסי בכלהו, בין אינון דמדוריהון בההוא עלמא, בין אינון דיתבי במדוריהון בהאי עלמא, בכלהו אשתעשע בהו קב"ה בפלגות ליליא.

ת"ח עלמא דלעילא אצטריך לאתערותא דעלמא דלתתא. וכד נשמתהון דצדיקייא נפקי מהאי עלמא וסלקי לעילא, כלהו מתלבשי בנהורא דלעילא בדיוקנא יקר, ובהו קב"ה [p. 26] משתעשע ותאיב לון דאנהו פרי עובדוי. ועל דא אקרון ישראל דאית לון נשמתין קדישין בנין לקב"ה, כד"א (דברים י"ד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם, בנים ודאי, איבא דעובדוי.

רבי ייסא אמר ואפילו אינון דארעא היאך.

א"ל בגין די בפלגות ליליא כל אינון זכאי קשוט כלהו מתערי למקרי באורייתא ולמשמע תושבחן דאורייתא. והא אתמר דקב"ה וכל אינון צדיקיא דבגו גנתא כלהון צייתין לקליהון, וחוטא דחסד אתמשך עלייהו ביממא דכתיב (תהלים מ"ב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי. ועל דא תשובחן דסלקין בליליא קמיה דא תושבחא שלים.

ת"ח בשעתא דישראל הוו סגירין בבתיהון כד קטל קב"ה בכורי מצרים, הוו אמרי הלילא ותשבחן קמיה.

ת"ח דוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא. דאי הוה יתיב או שכיב בערסיה והוה אמר שירין ותושבחן, היך כתיב (שם קי"ט:62) חצות לילה אקום להודות לך. אקום ודאי, בעמידה, לאתעסקא בשירין ותושבחן דאורייתא. ובגין כך דוד מלכא לעלמין ואפי' ביומי מלכא משיחא איהו מלכא. דהא [p. 27] תנן מלכא משיחא אי מן חייא הוא דוד שמיה, ואי מן מתייא הוא דוד שמיה. ואיהו הוה אתער בצפרא עד לא ייתי דכתיב (שם נ"ז:9) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר.

ת"ח כל ההוא ליליא דשרה הות לגביה דפרעה, אתו מלאכי עלאי לזמרא ליה לקב"ה בשירין ותושבחן. א"ל קב"ה כולכו זילו ועבידו מכתשין רברבין במצרים, רשימו למה דאנא זמין למעבד לבתר. מה כתיב, וינגע יי' את פרעה נגעים גדולים וגו'.

ת"ח מה כתיב, ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית וגו'. מנא ידע, דהא לא כתיב הכא כמה דאתמר באבימלך דכתיב ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. והכא לא א"ל מדי.

אמר רבי יצחק הא כתיב על דבר שרי אשת אברם, דהכי הוו אמרי ליה על דבר שרי אשת אברם. דהא לא הוה ממליל עמיה כמה דממליל באבימלך, אלא דא אתמר ולא יתיר, מכתשא דא על דבר שרי אשת אברם איהי, ולא הוה ממלל עמיה. כדין ידע דהא אתתיה דאברהם איהי, מיד ויקרא פרעה לאברם ויאמר וגו'.

ויצו עליו פרעה אנשים. למה, בגין דלא יקרב בר נש בהו לאבאשא לון.

וישלחו אותו. לוייה עבדו ליה בכל ארעא דמצרים. א"ל קב"ה הכי אנת זמין למעבד לבנוי, [p. 28] את תוזיף לון מארעך דכתיב (שמות י"ג:17) ויהי בשלח פרעה את העם, דאוזיף לון מכל ארעיה.

א"ר אבא כל כך למה אזדמן ליה לאברהם, ולמאי אצטריך. אלא בגין לגדלא שמיה דאברהם ושרה בעלמא, [פג ע"א] דאפי' במצרים דאינון חרשי עלמא ולא הוה ב"נ דאשתזיב מנייהו, אתגדל אברהם ואסתליק לעילא, הה"ד ויעל אברם ממצרים. לאן אתר, הנגבה.

אמר רבי שמעון תא חזי כלא רזא דחכמתא איהו, וקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקא דלהון וידע לון ולא אתדבק בהו ותב לקיומיה. ולא אתפתא בהו כאדם, דכד מטא לההוא דרגא אתפתא בנחש וגרים מותא לעלמא. ולא אתפתא כנח, דכד נחת ומטא לההוא דרגא מה כתיב, (בראשית ט':21) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, בה"א.

[p. 29] אבל באברהם מה כתיב, ויעל אברם ממצרים, סק ולא נחית, ותב לאתריה, לדרגא עלאה דאתדבק ביה בקדמיתא. ועובדא הוה בגין לאחזאה חכמתא, דאתקיים בקיומא שלים כדקא חזי ליה ולא אתפתא וקם בקיומא ותב לאתריה. הנגבה, דא דרום, דרגא עלאה דאתאחיד ביה בקדמיתא דכתיב הלוך ונסוע הנגבה. אוף הכא הנגבה, אתר דאתדבק ביה בקדמיתא.

ת"ח רזא דמלה, אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא, לא יהא חולק עדביה דקב"ה. כגוונא דא לבנוי, כד בעא קב"ה למעבד ליה עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה, אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפו תמן, לא הוו עמא יחידא דיליה. כגוונא דא אי לא אתייהיבת ארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה, לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב"ה. וכלא רזא חדא.

 

ר' שמעון הוה אזיל בארחא והוה עמיה ר' אלעזר בריה ורבי אבא ור' יהודה. עד דהוו אזלי א"ר שמעון תווהנא היך בני עלמא לא משגיחין למנדע מלי דאורייתא ועל מה קיימי.

פתח ואמר (ישעיה כ"ו:9) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה, אבל ת"ח נפשא דב"נ כד סליק לערסיה נפקת מניה [p. 30] וסלקא לעילא. ואי תימא דכלהו סלקאן, לאו כל חד חמי אפי מלכא, אלא נפשא נפקת ולא אשתאר ביה בהדי גופא בר חד רשימו דקסטו דחיותא דלבא. ונפשא אזלא ובעיא לסלקא, וכמה דרגין לדרגין לסלקא. שטאת והיא אתערעת בהני קומרין טהירין דמסאבותא. אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא, סלקא לעילא. ואי לאו, אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר. ותמן מודעי לה מלין ואתדבקת מאינון מלין דזמן קריב, ולזמנין דחייכין בה ומודעין לה מלין כדיבין. וכדין אזלא בהאי גוונא כל ליליא, עד דיתער ב"נ ותאבת לאתרה. ווי לאינון חייבי עלמא דמסאבין גרמייהו ונפשייהו.

ת"ח אינון דלא אסתאבו, כד סלקי בערסייהו נפשא סלקא ועאלת בין כל הני דרגין בקדמיתא, וסלקא ולא אתדבקת בהו, ולבתר אזלת ושטאת וסלקא כפום אורחה. ההיא נפשא דזכת לסלקא אתחזיאת קמי סבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה, למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה. ודא הוא ב"נ דאית ליה חולקא תדיר בעלמא [p. 31] דאתי, ודא היא נפשא דכסופא דילה בקב"ה תדיר, דכסופא דילה כד סלקא בקב"ה, ולא אתדבקת בהני זינין טהירין אחרנין, והיא אזלת בתר זינא קדישא, בתר אתרא דנפקת מתמן. ובגין כך כתיב נפשי אויתיך בלילה, בגין למרדף בתרך ולא לאתפתאה בתר זינא אחרא נוכראה.

ת"ח נפשי, דאיהי שלטא בלילה ולמרדף בתר דרגא, רוח ביום, דכתיב נפשי אויתיך [פג ע"ב] בלילה, דא נפש דאיהי שלטא בליליא, אף רוחי בקרבי אשחרך, דא רוח דאיהו שלטא ביממא. ואי תימא דתרין דרגין אינון בפרודא, לאו הכי, דהא דרגא חד אינון ואינון תרין בחבורא חד, וחד עלאה דשלטא עלייהו ואתדבק בהו ואינון ביה ואיקרי נשמה. וכלהו דרגין סלקאן ברזא דחכמתא, דכד מסתכלן אלין דרגין יסתכל ב"נ בחכמה עלאה. והאי נשמה עייל בהו ומתדבקן ביה, וכד האי שלטא כדין ההוא ב"נ אקרי קדוש, שלים מכלא, רעותא חדא לגבי קב"ה.

נפש איהי אתערותא תתאה, ודא סמיכא בגופא וזנת ליה, וגופא אחיד בה והיא אתאחידת בגופא. לבתר [p. 32] אתתקנת ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא, כמה דכתיב (ישעיה ל"ב:15) עד יערה עלינו רוח ממרום. לבתר דמתתקני תרווייהו, זמינין לקבלא נשמה, דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה. והאי נשמה איהי סתימא, עלאה על כלא, טמירא דכל טמירין. אשתכח דאית כרסייא לכרסייא וכרסייא לגבי עלאה עלייהו. וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה, וכלא הוא חכמתא לאדבקא בהאי גוונא מלין סתימין.

ת"ח נפש דאיהי אתערותא תתאה דאתדבקא ביה בגופא, כגוונא דנהורא דבוצינא, דנהורא תתאה דאיהי אוכמא אתדבקת בפתילה ולא אתפרש מנה ולא אתתקנת אלא בה. וכד אתתקנת בפתילה אתעבידת כרסייא לנהורא חוורא דשרייא על ההוא נהורא אוכמא. לבתר כד מתתקנן תרווייהו אתעביד ההוא נהורא חוורא כרסייא לנהורא סתימאה דלא אתחזי ולא אתיידע מה דשרא על ההוא נהורא חוורא, וכדין נהורא שלים.

כך הוא ב"נ דאיהו שלים בכלא וכדין אקרי קדוש, כד"א (תהלים ט"ז:3) לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. כגוונא דא ברזא עלאה.

ת"ח בשעתא דעאל אברהם לארעא אתחזי ליה קב"ה כמה דאתמר דכתיב ליי' הנראה אליו, וקביל תמן נפש ובנה מזבח לההוא [p. 33] דרגא. לבתר הלוך ונסוע, דקביל רוח, עד דסליק לאתדבקא גו נשמה, כדין ויבן שם מזבח ליי' סתם, דא נשמה דאיהי סתימא דכל סתימין.

לבתר ידע דבעי לצרפא ולאתעטרא בדרגין. מיד וירד אברם מצרימה, ואשתזיב מתמן ולא אתפתא גו אינון טהירין, ואתצריף ותב לאתריה. כיון דנחת ואתצריף, מיד ויעל אברם ממצרים, סליק ודאי ותב לאתריה ואתדבק במהימנותא עלאה דכתיב הנגבה. מכאן ולהלאה ידע אברהם חכמתא עלאה ואתדבק בקב"ה ואתעביד ימינא דעלמא. כדין ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. כבד מאד, בסטרא דמזרח. במקנה, בסטרא דמערב. בכסף, בסטרא דדרום. ובזהב, בסטרא דצפון.

אתו ר' אלעזר ור' אבא וכלהו חבריא ונשקו ידוי. בכה ר' אבא ואמר ווי כד תסתלק מן עלמא, מאן ינהיר נהורא דאורייתא. זכאה חולקהון דחברייא דשמעין מלין דאורייתא מפומך.

אמר רבי שמעון תא חזי מה כתיב, וילך למסעיו, למפקד אתריה ודרגוי. למסעיו, [p. 34] למסעו כתיב. מאן מסעו, דא דרגא קדמאה דאתחזי ליה בקדמיתא. כתיב הכא מסעו, וכתיב התם (מל"א ו':7) אבן שלמה מסע, והא אוקימנא אבן שלמה ודאי. מסע כמה דאתמר.

ובגין כך וילך למסעיו, כל אנון דרגין, דרגא בתר דרגא כמה דאתמר.

מנגב [פד ע"א] ועד בית אל, לאתקנא אתריה ולחברא לון ביחודא שלים, דהא מנגב ועד בית אל אשתכח רזא דחכמתא כדקא יאות.

אל המקום אשר היה שם אהלה בה"א בתחלה. מאן אהלה, דא בית אל, אבן שלמה כדאמרן.

[p. 35] תו רשים ואמר אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, דכתיב ליי' הנראה אליו. וכדין ויקרא שם אברם בשם יי', כדין אתדבק במהימנותא שלימתא.

תא חזי בקדמיתא סליק מתתא לעילא דכתיב וירא יי' אל אברם, וכתיב ליי' הנראה אליו, ודא הוא דרגא קדמאה כדאמרן, אבן שלמה מסע, וכתיב למסעו. ולבתר הלוך ונסוע הנגבה, דרגא בתר דרגא עד דאתעטר בדרום חולק עדביה. לבתר סתים מלה כד סליק ואמר ליי' סתם, ודא עלמא עלאה. ומתמן נטיל בדרגוי ונחית מעילא לתתא, ואתדבק כלא באתריה כדקא יאות.

והכא כד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא עלאה. מה כתיב, וילך למסעו מנגב, מסטרא דימינא, שירותא דעלמא עלאה, סתימא עמיקא לעילא עד אין סוף, ונטיל דרגא בתר דרגא מנגב ועד בית אל מעילא לתתא.

ויקרא שם אברם בשם יי'. אדבק יחודא באתריה כדקא יאות דכתיב אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. מאי אשר עשה, דסליק לה מתתא לעילא, והשתא [p. 36] נחית בדרגין מעילא לתתא, בגין דהיא לא תעדי מאינון דרגין עלאין ואינון לא יעדון מנה ויתיחד כלא ביחודא חדא כדקא יאות. כדין אתעטר אברהם והוה חולק עדביה דקב"ה ודאי.

זכאין אינון צדיקייא דמתעטרי ביה בקב"ה והוא מתעטר בהון. זכאין אינון בעלמא דין וזכאין אינון בעלמא דאתי. עלייהו כתיב (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, וכתיב (משלי ד':18) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

אזלו, כד מטו חד בי חקל יתבו. פתח ר' שמעון ואמר (תהלים פ"ו:16) פנה אלי וחנני וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה והא אוקימנא ליה בכמה אתר, אבל בהאי קרא מלין סתימין אית ביה.

פנה אלי. וכי דוד אמר פנה אלי וחנני. אלא בגין דרגא דאיהו אתעטר ביה קאמר.

תנה עזך לעבדך. תנה עזך, דא עז עלאה כדכתיב (שמואל א' ב':10) ויתן עז למלכו. מאן מלכו, דא מלך סתם, מלכא משיחא. אוף הכא לעבדך, דא מלכא משיחא כדאמרן מלך סתם.

והושיעה לבן אמתך. וכי לא הוה בריה דישי איהו. אלא הא אוקימנא דכד ייתי ב"נ לקבל מלה עלאה [p. 37] לאדכרא בעי למהך במלה דאיהו ודאי, ועל דא אדכר לאמיה ולא לאבוי. ותו הא דתנינן דא מלך כדקאמרן.

אמר ר' שמעון ת"ח מה כתיב, ויהי ריב בין רעי מקנה אברם. רב כתיב, חסר יוד, דבעא לוט למהדר לפולחנא נוכראה דפלחי יתבי ארעא, וסופיה דקרא אוכח דכתיב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ. ומנלן דלוט אהדר לסרחניה לפולחנא נוכראה, הה"ד ויסע לוט מקדם. מאי מקדם, מקדמונו של עולם. כתיב הכא ויסע לוט מקדם, וכתיב התם ויהי בנסעם מקדם. מה להלן נטלו מקדמונו דעלמא, אוף הכא נטל מקדמונו דעלמא.

כיון דידע אברהם דלוט הכי נטי לביה מיד ויאמר אברם אל לוט הפרד נא מעלי, לית אנת כדאי לאתחברא בהדאי. כדין אתפרש אברהם מניה ולא בעא למיהך ולאתחברא עמיה, דכל מאן דאתחבר לחייבא סופיה למיהך אבתריה [p. 38] ולאתענש [פד ע"ב] בגיניה. מנלן, מיהושפט דאתחבר עם אחאב. ואלמלא זכו דאבהן אתענש תמן דכתיב (ד"ה ב' י"ח:31) ויזעק יהושפט, וכדין אשתזיב דכתיב ויסיתם אלהים מעליו.

ועל דא לא בעא אברהם למיהך בהדיה דלוט. ועם כל דא לא בעא לוט למהדר מסורחניה, אלא ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם, אתנטיל מן קדמאה דעלמא ולא בעא לאתדבקא במהימנותא שלימתא כאברהם.

אברם ישב בארץ כנען, לאתדבקא באתרא דמהימנותא ולמנדע חכמתא לאתדבקא במאריה. ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום, עם אינון חייבין דעלמא דנפקו מגו מהימנותא דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים ליי' מאד. כל חד אתפרש לארחיה כדקא יאות. בג"כ זכאין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא יממא וליליא וחברותא דלהון בקב"ה, ועלייהו כתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. ר' אבא פתח (יונה א':3) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי'. וכי מאן עריק מקמי קב"ה דכתיב ביה (ירמיה כ"ג:24) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יי', והוא אתי למערק מקמיה. [p. 39] אלא כתיב (שיר ב':14) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה. יונתי, דא כנסת ישראל. בחגוי הסלע, דא ירושלם דאיהי סלקא על כל עלמא. מה סלע איהי עלאה ותקיפא על כלא, אוף ירושלם איהי עלאה ותקיפא על כלא. בסתר המדרגה, דא בית המקדש, אתר דאקרי בית קדש הקדשים, לבא דכל עלמא. ובגין כך כתיב בסתר המדרגה, בגין דתמן הות שכינתא מסתתרא כאתתא דאיהי צנועה לבעלה ולא נפקת מביתא לבר, כד"א (תהלים קכ"ח:3) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. כך כנסת ישראל לא שרייא לבר מאתרהא בסתירו דדרגא אלא בזמנא דגלותא דאיהי בגו גלותא, ובגין דאיהי בגלותא שאר עמין אית לון טיבו ושלוה יתיר.

תא חזי בזמנא דישראל שריין על ארעא קדישא כלא הוה מתתקן כדקא יאות וכרסיא שלים עלייהו, ועבדי פולחנא ובקע אוירין דעלמא וסליק ההוא פולחנא לעילא לאתריה, בגין דארעא [p. 40] לא אתתקנת לפולחנא אלא לישראל בלחודייהו. ובגין כך שאר עמין הוו מתרחקי, דלא הוו שלטין כהשתא בגין דלא אתזנו אלא מתמצית.

ואי תימא הא חמינן כמה מלכין הוו דשליטין בזמנא דבית המקדש קיים על עלמא. ת"ח בבית ראשון עד לא סאיבו ישראל ארעא לא הוו שלטין שאר עמין, אלא אתזנו מתמצית ובה הוו שלטין ולאו כל כך. כיון דחבו ישראל וסאיבו ארעא כביכול דחו לה לשכינתא מאתרה ואתקרבת לדוכתא אחרא, וכדין שלטו שאר עמין ואתייהיב לון רשו לשלטאה.

ת"ח ארעא דישראל לא שליט עלה ממנא ולא אחרא בר קב"ה בלחודוי. ובשעתא דחאבו ישראל והוו מקטרין לטעוון אחרן בגו ארעא, כביכול אתדחייא שכינתא מאתרה, ומשכי ומקטרי לאתקשרא טעוון אחרן גו שכינתא, [p. 41] וכדין אתייהיב לון שלטנותא, בגין דקטרת קטורא הוא לאתקטרא. ומכדין שלטו שאר עמין ובטלו נביאים וכל אינון דרגין עלאין לא שלטו בארעא, ולא אעדיו שולטנותא משאר עמין בגין דאינון משכו לשכינתא לגבייהו. ועל דא בבית שני הא שולטנותא דשאר עמין לא אעדיו, וכ"ש בגלותא דשכינתא בשאר עמין, אתר דשאר ממנן שלטין, ובגין כך כלהו ינקין מן שכינתא דאתקריבת גבייהו.

ועל [פה ע"א] דא בזמנא דישראל הוו שראן בארעא ופלחי פולחנא דקב"ה, שכינתא הות צנועה בינייהו ולא נפקת מגו ביתא לבר לאתגלייא. ובגין כך כל אינון נביאים דהוו בההוא זמנא לא נטלו נבואה אלא באתרה כדקאמרן. ובגין כך יונה הוה ערק לבר מארעא קדישא, דלא יתגלי עליה נבואה ולא יהך בשליחותא דקב"ה.

ואי תימא הא חמינן דאתגלייא שכינתא בבבל דאיהו לבר. הא אוקמוה דכתיב (יחזקאל א':3) היה היה, דהוה מה דלא הוה מן קדמת דנא מיומא דאתבני בי מקדשא, וההיא [p. 42] נבואה לשעתא הוה. וכתיב על נהר כבר. מאי על נהר כבר. נהר דכבר הוה מיומא דאתברי עלמא ושכינתא אתגלייא תדיר עליה דכתיב (בראשית ב':10-11) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו' שם האחד וגו'. ודא איהו חד מינייהו, ותמן אתגלייא לפום שעתא דאצטריכו לה ישראל לפום צערייהו, אבל בזמנא אחרא לא אתגלייא. ובגין כך יונה בגין דלא תשרי עלוי שכינתא ולא תתגלי עלוי, אזל מארעא קדישא וערק, הה"ד (יונה א':3) מלפני יי'.

תא חזי כמה דשכינתא לא אתגליא אלא באתרא דאתחזי לה, אוף הכי לא אתחזי ולא אתגליא אלא בבר נש דאתחזי לה. דהא מן יומא דסליק על רעותיה דלוט לאתהפכא בסרחניה, אסתלקת רוחא קדישא מאברהם. כיון דאתפרש לוט מניה, מיד שרא רוח קודשא בדוכתיה, הה"ד ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'.

[p. 43] תא חזי כיון דחמא אברהם דלוט הוה תב לסרחניה, הוה דחיל אברהם, אמר דילמא ח"ו בגין חברותא דדא אבידנא בגיניה חולקא קדישא דאעטר לי קב"ה. כיון דאתפרש מניה א"ל שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם. מאי אשר אתה שם. דאתדבקת ביה בקדמיתא ואתעטרת במהימנותא שלימתא. צפונה ונגבה וקדמה וימה. אלין אינון מסעיו דהוו בקדמיתא דכתיב וילך למסעיו, וכתיב הלוך ונסוע הנגבה. אלין דרגין עלאין, דאתעטר במהימנותא שלימתא בקדמיתא וכדין אתבשר דלא יעדי מניה ומן בנוי לעלמין דכתיב כי את כל הארץ אשר אתה רואה. מאי אשר אתה רואה. דא דרגא קדמאה דאתגליא ליה, כד"א ליי' הנראה אליו. ובגין כך אשר אתה רואה, בגין דדרגא דא אתכליל מכלהו דרגין וכלהו אתחזון ביה, ובגין כך כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'.

 

ר' אלעזר אערע בבי אושפיזא בלוד והוה עמיה רבי חזקיה. קם בליליא למלעי באורייתא, קם רבי חזקיה גביה. א"ל ר' אלעזר בקיסטרא דקוסטא חברייא שכיחי.

פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ב':3) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. כתפוח, דא קב"ה דאיהו חמיד ומתעטר בגוונוי מכל שאר אילנין, דלא אית דדמי ליה. רשים איהו מכלא, רשים הוא דלית אחרא כוותיה.

[p. 44] בגיני כך בצלו חמדתי וישבתי. בצלו, ולא בצלא אחרא. בצלו, ולא בצלא דשאר ממנן. חמדתי. אימתי, מן יומא דהוה אברהם בעלמא, דאיהו חמיד ורחים ליה לקב"ה באהבה, כד"א (ישעיה מ"א:8) אברהם אוהבי.

ופריו מתוק לחכי, דא הוא יצחק דאיהו איבא קדישא.

ד"א בצלו חמדתי וישבתי, דא יעקב. ופריו מתוק לחכי, דא יוסף הצדיק דעביד פירין קדישין בעלמא. וכתי' (בראשית ל"ז:2) אלה תולדות יעקב יוסף, דכל אינון תולדות דיעקב יוסף איהו דעביד תולדות כעין כלהו שבטים. ובגין כך אקרון ישראל על שמא דאפרים דכתיב (ירמיה ל"א:20) הבן יקיר לי אפרים.

ד"א כתפוח בעצי היער, דא אברהם דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין [פה ע"ב] ואתרשים במהימנותא שלימתא [p. 45] על כל בני דריה, ואתרשים חד לעילא ואתרשים חד לתתא דכתיב אחד היה אברהם. מאי טעמא הוה אחד. דלא הוה אחרא בעלמא די סליק במהימנותא דקב"ה בר איהו.

א"ל ר' חזקיה והא כתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן.

א"ל עד כען אינון לא הוו בדרגין עלאין דאתעטר בהו אברהם.

לבתר א"ל תו שמענא דלא אקרי אברהם אחד עד דאסתלק ביצחק ויעקב. כיון דאסתלק ביצחק ויעקב והוו כלהו תלתהון אבהן דעלמא, כדין אקרי אברהם אחד וכדין הוה תפוח בעלמא, רשים מכל בני עלמא.

א"ל שפיר קא אמרת.

ד"א כתפוח בעצי היער, כמה דאתמר דא קב"ה. כן דודי בין הבנים, דא קב"ה. בצלו, דא קב"ה. חמדתי וישבתי, ביומא דאתגלי קב"ה על טורא דסיני וקבילו ישראל [p. 46] אורייתא ואמרו (שמות כ"ד:7) נעשה ונשמע. ופריו מתוק לחכי, אלין מלין דאורייתא דכתיב בהו (תהלים י"ט:11) ומתוקים מדבש ונופת צופים.

ד"א ופריו מתוק לחכי, אלין נשמתהון דצדיקיא דכלהו איבא דקב"ה וקיימי עמיה לעילא.

תא חזי כל נשמתין דעלמא, דאינון איבא דעובדוי דקב"ה, כלהו חד ברזא חד. וכד נחתי לעלמא כלהו מתפרשין בגוונין, דכר ונוקבא, ואינון דכר ונוקבא מחוברין כחדא.

ות"ח תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש, ותיאובתא דדכורא לגבי נוקבא עביד נפש, ורעותא דתיאובתא דדכורא לגבי נוקבא ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש, וכליל תיאובתא דנוקבא ונטיל ליה, ואתכליל תיאובתא תתאה בתיאובתא דלעילא ואתעבידו רעותא חדא בלא פרודא. וכדין נטיל כלא נוקבא ואתעברת מן דכורא, ותיאובתין תרוייהו מתדבקן כחדא, ועל דא כלא כליל דא בדא.

וכד נשמתין נפקין, דכר ונוקבא כחדא נפקין. לבתר כיון דנחתי מתפרשן דא לסטריה ודא לסטריה, וקב"ה מזווג לון לבתר, ולא אתייהיב זווגא לאחרא אלא לקב"ה בלחודוי, דאיהו ידע זווגא דלהון לחברא לון כדקא יאות. זכאה ההוא בר נש [p. 47] דזכי בעובדוי ואזיל באורח קשוט, בגין דאתחבר נפש בנפש כמה דהוו מעקרא, דהא אי זכי בעובדוי דא הוא בר נש שלים כדקא יאות. ובגין כך כתיב ופריו מתוק לחכי, דא הוא תקונא מברך, לאתברכא מניה עלמא, בגין דכלא בעובדין דבר נש תליא, אי זכי אי לא זכי.

א"ר חזקיה הכי שמענא דכתיב (הושע י"ד:9) ממני פריך נמצא. קב"ה אמר לה לכנסת ישראל ממני ודאי פריך נמצא. פריי נמצא לא כתיב אלא פריך, ההוא תיאובתא דנוקבא דעביד נפש ואתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד, כליל דא בדא. לבתר אשתכחו תרווייהו בעלמא, ודאי בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא.

ד"א בתיאובתא דנוקבא אשתכח איבא דדכורא, דאי לאו תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, לא אתעבידו פירין לעלמין, הה"ד ממני פריך נמצא.

 

[p. 48] ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגו'. רבי יוסי פתח (ישעיה מ"א:2) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו'. האי קרא אוקמוה חברייא, אבל האי קרא ברזא דחכמתא איהו, דהא תנינן שבעה רקיעין עבד קב"ה לעילא, וכלהו לאשתמודע יקרא דקב"ה, וכלהו קיימין לאודעא רזא דמהימנותא עלאה.

תא חזי אית רקיעא עלאה סתים לעילא מנייהו, ודא הוא רקיעא דדבר לון ונהיר לון לכלהו. ודא לא אתיידע וקיימא בשאלתא דלא ידיעא, בגין דאיהו סתים ועמיק, וכלא תווהין עליה. ובגין כך אקרי מי כמה דאוקמוה דכתיב (איוב ל"ח:29) מבטן מי יצא הקרח, ואתמר.

והאי הוא רקיעא עלאה [פו ע"א] דקיימא על כל אינון שבעה. ואית לתתא רקיעא דאיהו תתאה מכלהו ולא נהיר, ובגין דאיהו תתאה דלא נהיר ההוא רקיעא דעלייהו אתחבר ביה. ואלין תרין אתוון כליל לון בגויה ואקרי ים דההוא רקיעא עלאה דאקרי מי, בגין דכל אינון [p. 49] רקיעין אחרנין אתעבידו נחלין ועאלין לגביה, וכדין איהו ים עלאה ועביד איבין ונונין לזנייהו. ועל דא אמר דוד (תהלים ק"ד:25) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות.

ועל דא כתיב (ישעיה מ"א:2) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. מי העיר ממזרח, דא אברהם. צדק יקראהו לרגלו, דא הוא רקיעא תתאה דכלהו רקיעין, דאתעביד ים.

(ישעיה מ"א:2) יתן לפניו גוים. מאן, האי רקיעא תתאה דאמרן דעביד נוקמין ואפיל שנאין. ובהאי אשתבח דוד ואמר (תהלים י"ח:41) ואויבי נתתה לי עורף ומשנאי אצמיתם.

יתן לפניו גוים. אלין אינון עמין דהוה רדיף עליהון אברהם, וקב"ה הוה קטיל.

ומלכים ירד. מאי ירד, אלא ומלכים ירד, אלין מלכין ממנן דלעילא דעלייהו.

יתן לפניו גוים, אלין עמין דלתתא. ומלכים ירד, אלין ממנן רברבן דלעילא. דכד עביד קב"ה דינא בעמא, בכלא עביד דינא, בעילא ותתא.

ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא. ירדפם, דא אברהם, דאברהם [p. 50] הוה רדיף לון וקב"ה הוה עביר קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום, דא קב"ה דאקרי שלום.

אורח ברגליו לא יבא. סלקא דעתך דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון ורתיכין. אלא אורח ברגליו לא יבא, דלא הוה קמיה דאברהם לא מלאכא ולא שליחא אלא קב"ה בלחודוי דכתיב אורח ברגליו. מאן רגליו, אלין מלאכין דאינון תחותוי דקב"ה, כד"א (זכריה י"ד:4) ועמדו רגליו ביום ההוא וגו'.

ד"א מי העיר ממזרח. ת"ח בשעתא דקב"ה אתער עלמא לאייתאה לאברהם ולקרבא ליה לגביה, האי אתערותא בגין דזמין יעקב למיפק מניה ולקיימא תריסר שבטין כלהו זכאין קמיה דקב"ה.

צדק יקראהו לרגלו, דקב"ה הוה קרי ליה תדיר מן יומא דאתברי עלמא, כד"א (ישעיה מ"א:4) קורא הדורות מראש. ובגין כך צדק יקראהו ודאי. לרגלו, לאתחברא ביה בפולחניה ולקרבא ליה לגביה, כד"א (שמות י"א:8) העם אשר ברגליך.

[p. 51] ד"א מי העיר ממזרח, דמתמן שרותא דנהורא לאנהרא, בגין דדרום ההוא תוקפא דנהורא דיליה מגו מזרח איהו. ועל דא מי העיר ההוא נהורא דדרום. ממזרח, בגין דאיהו נטיל ואתזן בקדמיתא, ותיאובתא דההוא רקיעא עלאה למיהב ליה למזרח.

צדק יקראהו לרגלו, דא מערב דאיהו קרי ליה תדיר ולא שכיך, כד"א (תהלים פ"ג:2) אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, בגין דמערב אתער תדיר לגביה.

יתן לפניו גוים ומלכים ירד, דהא מניה קביל תוקפא לאכנעא כל אינון עמין דעלמא.

רבי יהודה אמר (ישעיה מ"א:2) מי העיר ממזרח, דא אברהם דלא נטיל אתערותא לגבי קב"ה אלא ממזרח. בגין דחמא שמשא דנפיק בצפרא מסטרא דמזרח, נטיל אתערותא לנפשיה דאיהו קב"ה. אמר דא הוא מלכא דברא יתי. פלח ליה כל ההוא יומא. לרמשא חמא שמשא דאתכניש ואתא חשוכא. אמ' ודאי דא הוא דשליט על ההוא דפלחנא כל האי יומא, דהא אתחשך קמיה ולא נהיר. פלח ליה לליליא. לצפרא חמא דאזלא חשוכא ואתנהיר סטרא דמזרח. אמר ודאי כל אלין, מלכא אית עלייהו ושליט דאנהיג לון. כיון דחמא קב"ה תיאובתא דאברהם לגביה, כדין אתגלי עלוי ומליל עמיה דכתיב צדק יקראהו לרגלו, דמליל עמיה ואתגלי עליה.

 

ר' יצחק פתח (שם מ"ה:19) דובר צדק מגיד מישרים. [פו ע"ב] קב"ה כל מלוי אינון בקושטא ועביד מישרים. במה עביד מישרים. בגין דכד ברא קב"ה עלמא לא הוה קאים והוה מתמוטט להכא ולהכא. א"ל קב"ה לעלמא מה לך דאת מתמוטט.

[p. 52] א"ל רבונו של עולם לא יכילנא למיקם דלית בי יסודא על מה דאתקיים.

א"ל הא אנא זמין למיקם בך חד צדיק ואיהו אברהם די ירחים לי. מיד קאים עלמא בקיומיה, הה"ד (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, באברהם אתקיים עלמא.

אמר רבי חייא (ישעיה מ"ה:19) ומגיד מישרים, דהא אתיב ליה עלמא לקב"ה ההוא אברהם זמין דיפקון מניה בנין דיחריבו מקדשא ויוקידו אורייתא.

אמר ליה זמין חד בר נש למיפק מניה דאיהו יעקב ויפקון מניה תריסר שבטין כלהו זכאין.

מיד אתקיים עלמא בגיניה, הה"ד ומגיד מישרים.

ר' אלעזר אמר הא אתערנא וידבר, ויגד, ויאמר, כלהו לטעמייהו אתפרשן. וידבר איהו באתגליא, דרגא לבר, דלא איהו דרגא פנימאה כאינון דרגין עלאין, ודא איהו (שם) דובר צדק. ויגד איהו רמז לדרגא פנימאה עלאה דשלטאה על דבור, ודא הוא ומגיד מישרים. מאן מישרים, דא דרגא עלאה דיעקב שרייא ביה, הה"ד (תהלים צ"ט:4) אתה כוננת מישרים. ובגין כך ומגיד כתיב ולא דובר.

[p. 53] א"ר יצחק והא כתיב (דברים ד':13) ויגד לכם את בריתו.

א"ל הכי הוא ודאי, איהו דרגא דשלטא על תתאה דאיהו דובר צדק, וכלא בגין לאסתכלא איכא. ת"ח דאע"ג דדבר איהו תתאה, לא תימא דלאו עלאה איהו, אלא ודאי מליא איהו מכלא ודרגא עלאה איהו, וסימניך (שם ל"ב:47) כי לא דבר רק הוא מכם.

 

רבי אלעזר הוה אזיל לבי חמוי והוו עמיה רבי חייא ורבי יוסי ורבי חזקיה. אמר רבי אלעזר הא חמינא דאתערותא דלעילא לאו איהו אלא כד אתער לתתא, דהא אתערותא דלעילא בתיאובתא דלתתא תליא מלתא.

פתח ואמר (תהלים פ"ג:2) אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. דא הוא אתערותא דלתתא בגין לשלטאה. אמר דוד אלהים אל דמי לך, לאתערא לגבי עלאה ולאתחברא גבי ימינא. מאי טעמא, בגין (שם:3,6) כי הנה אויביך וגו', וכתיב כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. ובגין כך אלהים אל דמי לך, לאתערא לגבי עילא, דהא כדין אתערת ימינא וקטירת לה בהדה. וכד אתקשרת בימינא, כדין אתבר שנאין דכתיב (שמות ט"ו:6) ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב.

[p. 54] ותא חזי בשעתא דאתחברו כל אינון מלכין לאגחא קרבא עליה דאברהם, אתייעטו לאעברא ליה מן עלמא, וכיון דשלטו בלוט בר אחוה דאברהם, מיד אזלו דכתיב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו. מאי טעמא, בגין דדיוקניה הוה דמי לאברהם, ובגין כך וילכו, דכל ההוא קרבא בגיניה הוה. מאי טעמא, בגין דהוה אברהם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה ואעיל לון בפולחנא דקב"ה. ותו קב"ה אתער לון בגין לגדלא שמא דאברהם בעלמא ולקרבא ליה לפולחניה.

ורזא דמלה, כיון דאברהם אתער למרדף אבתרייהו, כדין אלהים אל דמי לך, עד דאתקשר כולא באברהם. וכד אתקשר כולא באברהם, כדין אתברו כלהו מלכין מקמיה כדקא אמרן דכתיב ימינך יי' תרעץ אויב.

 

ומלכי צדק מלך שלם. רבי שמעון פתח (תהלים ע"ו:3) ויהי בשלם סכו וגו'. תא חזי כד סליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא אפיק חד שלהובא דבוצינא דקרדינותא ונשף זיקא בזיקא, חשכא [p. 55] ואוקידת. ואפיק מגו [פז ע"א] סטרי תהומי חד טיף וחבר לון כחד וברא בהו עלמא.

ההוא שלהובא סליק ואתעטרא בשמאלא, וההוא טיף סליק ואתעטר בימינא. סלקו חד בחד, אחלפו דוכתי, דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, דנחית סליק, דסליק נחית, אתקטרו דא בדא. נפיק מבינייהו רוח שלים, כדין אינון תרין סטרין אתעבידו חד, ואתייהיב בינייהו ואתעטרו חד בחד. כדין שלם אשתכח לעילא ושלם לתתא ודרגא אתקיים. אתעטרת ה"א בוא"ו, וא"ו בה"א, כדין סלקא ה"א ואתקשרא בקשורא שלים. כדין ומלכי צדק מלך שלם, מלך שלם ודאי, מלך איהו דשליט בשלימו. אימתי איהו מלך שלם, ביומא דכפורי דכל אנפין נהירין.

[p. 56] ד"א ומלכי צדק, דא עלמא בתראה. מלך שלם, דא עלמא עלאה. דאתעטר חד בחד בלא פרודא, תרין עלמין כחדא, ואפי' עלמא תתאה כלא הוא וחד מלה איהו.

הוציא לחם ויין, דתרין אלין בה.

והוא כהן לאל עליון, משמש עלמא לקבל עלמא.

והוא כהן, דא ימינא. לאל עליון, עלמא עלאה. ובגין כך בעי כהנא לברכא עלמא.

ת"ח ברכאן דנטיל האי עלמא תתאה כד אתחבר בכהנא רבא. כדין ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון, הכי הוא ודאי. כגוונא דא בעי כהנא לתתא לקשרא קשרין ולברכא האי דוכתא בגין דיתקשר בימינא, לאתקשרא תרין עלמין כחד.

ברוך אברם. רזא דמלה תקונא דברכאן. ברוך אברם, כמה דאמרינן ברוך אתה. לאל עליון, יי' אלהינו. קונה שמים וארץ, מלך העולם. והאי קרא רזא דברכאן איהו. בגין כך ויברכהו, מתתא. וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך, מעילא לתתא.

[p. 57] ויתן לו מעשר מכל, לאתדבקא באתר דקשורא אתקשר לתתא.

 

עד דהוו אזלי אערע בהו ר' ייסא וחד יודאי בהדיה, והוה אמר ההוא יודאי (שם כ"ה:1) לדוד אליך יי' נפשי אשא. לדוד. וכי אמאי לא כתיב מזמור לדוד או לדוד מזמור. אלא בגין דרגיה קאמר לדוד, תושבחתא דאמר בגיניה.

אליך יי' נפשי אשא. אליך יי', לעילא. נפשי אשא. מאן נפשי, דא דוד, דרגא קדמאה דקאמרן. אשא, אסלק, כד"א (שם קכ"א:1) אשא עיני אל ההרים. בגין דכל יומוי הוה משתדל לסלקא דרגיה, לאתעטרא לעילא ולאתקשרא תמן בקשורא שלים כדקא יאות.

כגוונא דא (שם ק"ג:1) לדוד ברכי נפשי את יי', בגין דדוד דרגיה קאמר. ומאי איהו דאמר, ברכי נפשי את יי'. את, לאתקשרא בקשורא לעילא.

[p. 58] וכל קרבי. מאן קרבי, אלין שאר חיון ברא דאקרון קרבים, כד"א (שיר ה':4) ומעי המו עליו.

ד"א ברכי נפשי, בגיניה קאמר. את יי', דא שלימו דכלא. את יי', כללא דכלא.

א"ר אלעזר לר' ייסא חמינא לך דהא עם שכינתא קאתית ואתחברת.

א"ל הכי הוא ודאי, ותלת פרסי הוו דאזילנא בהדיה ואמר לי כמה מלי מעלייתא. ואנא אגירנא ליה ליומא דא ולא ידענא דאיהו בוצינא דנהיר כהשתא.

א"ל רבי אלעזר מה שמך.

א"ל יועזר. א"ל יועזר ואלעזר יתיבו כחדא.

יתבו גבי חד טנרא [פז ע"ב] בההוא חקל. פתח ההוא יודאי ואמר (ישעיה מ"ג:25) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור. מאי טעמא תרי זמני אנכי אנכי. אלא חד בסיני וחד בשעתא דברא עלמא דכתיב (שמות כ':2) אנכי יי' אלהיך, [p. 59] דא הוא בסיני. כד ברא עלמא כתיב (ישעיה מ"ה:12) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.

הוא, בגין לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא.

מוחה פשעיך. מעביר פשעיך לא כתיב, אלא מוחה, בגין דלא יתחזון לעלמין.

למעני. מאי למעני, בגין אינון רחמין דתליין בי דכתיב (דברים ד':31) כי אל רחום יי' אלהיך.

ד"א מוחה פשעיך למעני. ת"ח חייבי עלמא עבדין פגימותא לעילא, דכד אינון חובין סלקין, רחמין סלקין ונהירו עלאה ויניקו דברכאן לא נחית לתתא, והאי דרגא לא נטיל ברכאן דלעילא לינקא לתתאי. ובגין כך למעני, בגין דלא יתמנעון ברכאן לינקא לעילא.

כגוונא דא (שם ל"ב:39) ראו עתה כי אני אני הוא, לאתחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא כמה דאתמר.

ת"ח כגוונא דא כד אשתכחו זכאין בעלמא אתערו ברכאן לעלמין כלהו. כיון דאתא אברהם אתער ברכאן לעלמא דכתיב ואברכך והיה ברכה. מאי והיה ברכה. רמז דישתכחון בגיניה ברכאן לעילא ותתא דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, וכתיב ואברכה מברכיך.

אתא יצחק, אודע לכלא דאית דין ואית דיין לעילא לאתפרעא מן חייביא, ואיהו אתער דינא בעלמא בגין דידחלון ליה לקב"ה כל בני עלמא.

אתא יעקב ואתער רחמי בעלמא ואשלים מהימנותא בעלמא כדקא חזי.

[p. 60] ביומוי דאברהם מה כתיב, ומלכי צדק מלך שלם, דאתעטרת כרסייא בדוכתיה וכדין אשתכח מלך שלם, בלא פגימו כלל.

הוציא לחם ויין, אפיק מזונין לעלמין כלהו כדקא חזי. הוציא לחם ויין, דלא אתמנעו ברכאן מכלהו עלמין. הוציא, כד"א (בראשית א':24) תוצא הארץ, מדרגין דלעילא אפיק מזונין וברכאן לעלמין כלהו.

והוא כהן לאל עליון, דאשתכח כלא בשלימו עלאה כדקא חזי, לאחזאה כמה דחייביא עבדי פגימו בעלמא ומנעי ברכאן, הכי נמי זכאין אתיין ברכאן לעלמא ובגינייהו אתברכאן כל בני עלמא.

ויתן לו מעשר מכל. מאי מעשר מכל, מאינון ברכאן דנפקי מכל, בגין דאיהו אתר דכל ברכאן דנחתי לעלמא מתמן נפקי.

ד"א ויתן לו מעשר מכל, קב"ה יהב ליה מעשרא. ומאן איהו, דא דרגא דכל פתחין דמהימנותא וברכאן דעלמא ביה קיימי, ואיהו מעשר ואיהו חד מעשרה ואיהו עשרה ממאה. מכאן ולהלאה עאל אברהם בקיומא דלעילא כדקא חזי.

א"ל ר' אלעזר שפיר קא אמרת. א"ל מאי עבידתך.

[p. 61] א"ל קריינא דדרדקי באתרי, והשתא אתא ר' יוסי דכפר חנין למתא וסליקו לון מגבאי ואותיבו לון גביה. והוו יהבין לי בני מתא אגרא כההוא זמנא דדרדקי הוו גבאי, ואסתכלנא בנפשאי דלא אתחזי לי לאתהני מנייהו למגנא ואגירנא גרמאי בהדי האי חכים.

א"ר אלעזר ברכאן דאבא אצטריכו הכא.

קמו, אתו קמיה דר' שמעון לבתר, והוה יתיב ולעי כל יומא קמיה דר' שמעון. יומא חד הוה עסיק בנטילת ידים קמיה. אמר כל מאן דלא נטיל ידוי כדקא יאות, אע"ג דאתענש לעילא אתענש לתתא. ומאי עונשיה לתתא, דגרים ליה לגרמיה מסכנותא. כמה דעונשיה כך, הכי הוא זכי מאן דנטיל ידוי כדקא יאות, דגרים ליה לגרמיה ברכאן דלעילא, דשראן על ידוי ואתברך בעותרא. [פח ע"א]

לבתר אקדים ר' שמעון, חמא ליה דאמלי ידוי במיא ונטיל לון בשיעורא סגייא דמיין. א"ר שמעון מלא ידיו מברכותיך. וכך הוה, מההוא יומא ולהלאה אתעתר ואשכח סימא, והוה לעי באורייתא, ויהיב מזונא למסכני כל יומא והוה חדי עמהון ואסבר לון אנפין נהירין, קרא עליה ר' שמעון ואתה תגיל ביי' בקדוש ישראל תתהלל.

 

אחר הדברים האלה היה דבר יי' אל אברם במחזה לאמר וגו'. ר' יהודה פתח (שיר ז':11) אני לדודי ועלי תשוקתו. הא אוקמוה דבאתערותא דלתתא אשתכח אתערותא לעילא, דהא לא אתער לעילא עד דאתער לתתא. וברכאן דלעילא לא משתכחי אלא במה דאית ביה ממשא ולאו איהו ריקניא.

[p. 62] מנלן, מאשת עובדיהו דאמר לה אלישע (מלכים ב' ד':2) הגידי לי מה יש לך בבית. דהא ברכאן דלעילא לא שריין על פתורא ריקניא ולא באתר ריקן. מה כתיב, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. מאי כי אם אסוך. אלא אמרה שיעורא דהאי משחא לאו איהו אלא כדי משיחת אצבעא זעירא. אמר לה נחמתני, דהא לא ידענא היאך ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקניא, אבל השתא דאית לך שמן, דא הוא אתר לאשתכחא ברכאן.

מנלן, דכתיב (תהלים קל"ג:2) כשמן הטוב וגו'. וסיפיה מה כתיב, (שם:3) כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם. ובאתרא דא שראן ברכאן.

ואי תימא (שם) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, ולא כתיב שמן אלא טל. אלא איהו שמן ואיהו טל. ההוא טל איהו דאטיל קב"ה ממשחא עלאה, דההוא שמן נפק לסטרא דימינא.

תרין אינון, יין ושמן, ואזלו לתרין סטרין, יין לסטר שמאלא, שמן לסטר ימינא. ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא, ומתמן אתמשח מלכותא קדישא. ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא, שמן אזדמן לעילא, אריקו דברכאן.

[p. 63] ת"ח מאתערותא [פח ע"ב] דהאי שמן דלעילא קאים לארקא על דוד ושלמה, לאתברכא בנוי. מנלן, דכתיב ויעמוד השמן. כתיב הכא ויעמוד, וכתיב התם (ישעיה י"א:10) שורש ישי אשר עומד לנס עמים.

ת"ח משלחן דלחם הפנים, דברכאן נפקין מתמן ומזונא לעלמא, דלא בעי לאשתכחא ריקניא אפי' רגעא חדא, בגין דלא יסתלקון ברכאן מתמן. אוף הכי לא מברכין על שלחן ריקניא, דהא ברכאן דלעילא לא שריין על שלחן ריקניא.

ת"ח מה כתיב, אני לדודי ועלי תשוקתו. אני לדודי בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו. אני לדודי, לאתקנא ליה דוכתא בקדמיתא, ולבתר ועלי תשוקתו.

ד"א אני לדודי. דהא תנינן שכינתא לא אשתכחת עמהון דחייביא. כיון דאתי בר נש לאתדכאה ולמקרב גבי דקב"ה, כדין שכינתא שריא עלוי, הה"ד אני לדודי [p. 64] בקדמיתא, ועלי תשוקתו לבתר. אתי בר נש לאתדכאה מדכאין ליה.

ת"ח אחר הדברים האלה, דרדף אברהם בתר אלין מלכין וקטיל לון קב"ה, הוה אברהם תוהא, אמר דילמא ח"ו גרענא ההוא אגרא, דהוינא אהדר בני נשא לגבי קב"ה ואחידנא בהו לקרבא לון לגביה, והשתא אתקטילו בני נשא על ידוי. מיד א"ל קב"ה אל תירא אברם וגו' שכרך הרבה, אגרא קבילת עלייהו, דהא כלהו לא יזכון לעלמין.

היה דבר יי' אל אברם במחזה. מאי במחזה, אלא בההוא חיזו, דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה.

א"ר שמעון ת"ח עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא מליל עמיה, ומאן איהו, דא מחזה דכתיב (במדבר כ"ד:4) מחזה שדי יחזה. כיון דאתגזר הוו כלהו דרגין שראן על האי דרגא וכדין מליל עמיה, הה"ד (שמות ו':3) וארא [פט ע"א] אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. ועד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין שראן עלוי למללא.

[p. 65] ואי תימא דהא בקדמיתא כתיב וירא יי' אל אברם, וכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, וכתיב ויבן שם מזבח ליי', הא הכא אינון דרגין עלאין, והשתא אמרן דעד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין עלאין שראן על האי דרגא למללא עמיה.

ת"ח בקדמיתא יהב קב"ה חכמה לאברהם למנדע חכמתא לאתדבקא ביה וידע רזא דמהימנותא, אבל למללא עמיה לא הוה אלא האי דרגא תתאה בלחודוי. כיון דאתגזר כלהו דרגין עלאין הוו שראן על האי דרגא בגין למללא עמיה, וכדין אסתלק אברהם בכלא כמה דאתמר.

ת"ח עד לא אתגזר בר נש, לא אתאחיד בשמא דקב"ה. כיון דאתגזר עאל בשמיה ואתאחיד ביה. ואי תימא אברהם דאתאחיד ביה עד לא אתגזר, הכי הוא, דאתאחיד ביה ולא כדקא יאות. דהא מגו רחימותא עלאה דרחים ליה קב"ה קריב ליה. לבתר פקיד ליה דיתגזר, ואתגזר ואתייהיב ליה ברית, קשורא דכלהו דרגין עלאין. ברית, קשורא לאתקשרא כלא כחדא, לאתכללא דא בדא. ברית, קשורא דכלא אתקשר ביה. ובגין כך אברהם עד לא אתגזר, מלה לא הוה עמיה אלא במחזה כמה דאתמר.

ת"ח בשעתא דברא קב"ה עלמא לא אתברי אלא על ברית, כד"א בראשית [p. 66] ברא אלהים, והיינו ברית, דעל ברית קיים קב"ה עלמא דכתי' (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. דהא ברית קשורא איהו דיומם ולילה דלא מתפרשאן.

אמר רבי אלעזר כד ברא קב"ה עלמא על תנאי הוה, דכד ייתון ישראל אם יקבלון אורייתא יאות, ואם לאו הרי אנא אהדר לכו לתהו ובהו. ועלמא לא אתקיים עד דקיימו ישראל על טורא דסיני וקבילו אורייתא, וכדין אתקיים עלמא. ומההוא יומא ולהלאה קב"ה ברי עלמין. ומאן אינון, זווגין דבני נשא, דהא מההוא זמנא קב"ה מזווג זווגין ואומר בת פלוני לפלוני, ואלין אינון עלמין דהוא ברי.

[p. 67] ת"ח אנכי מגן לך. אנכי, דא הוא דרגא קדמאה דאתאחיד ביה בקדמיתא. [צ ע"א]

ויאמר אברם אדני יהוה. אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. אלהים, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אלא רזא דמלה חבורא דתרין עלמין כחדא, עלמא תתאה ועלמא עלאה.

מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דהא לית לי בר, דאוליפנא דכל מאן דלית ליה בר בהאי עלמא אקרי ערירי, כד"א (ויקרא כ':21) ערירים יהיו.

ואברהם על מה אמר מלה דא, דאמר מה תתן לי, כביכול כאילו לא האמין ביה בקב"ה. אלא אמר ליה קב"ה אנכי מגן לך, בהאי עלמא, שכרך הרבה מאד, בעלמא דאתי. מיד אתער אברהם ברזא דחכמתא ואמר מה תתן לי, דהא ידענא דלא קביל אגר למיעל ביה בההוא עלמא ב"נ דלא אוליד בר. ועל דא אמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, דהא לא תתן לי דלא זכינא ביה. מכאן ב"נ דלא זכי לבנין בהאי עלמא, לא זכי בההוא עלמא לאעלא בי פרגודא.

ואברהם הוה חמי באצטגנינות דיליה דהא לא אוליד. מה כתיב, ויוצא אותו [צ ע"ב] החוצה. [p. 68] א"ל קב"ה צא מאצטגנינות דילך אברם אינו מוליד אברהם מוליד. א"ל קב"ה לא תסתכל בהאי אלא ברזא דשמי, הה"ד כה יהיה זרעך, רזא דשמא קדישא, דמתמן אתקשר ליה ברא ולא מסטרא אחרא. כה, ההוא סטרא דאתייא מסטרא דגבורה, דהא מסטרא דגבורה קא אתא יצחק. וההוא סטרא דגבורה כה אקרי, דמתמן אתיין איבין ופירי לעלמא ולא מסטרא דככביא ומזלות דלתתא.

כדין והאמין ביי', אתדבק לעילא ולא אתדבק לתתא. והאמין ביי', ולא בככביא ומזלי. והאמין ביי', דאבטח ליה דיסגי אגריה לעלמא דאתי. והאמין ביי', בההוא דרגא דאתייהיב ליה, דמתמן ייתי ליה זרעא לאולדא בעלמא.

ויחשבה לו צדקה, ויחשב ה' לו', דאע"ג דאיהי דינא כאילו היא רחמי.

[p. 69] ד"א ויחשבה לו צדקה, דקשיר קשרא עלאה בתתאה לחברא לון כחדא.

ת"ח אברם אינו מוליד. וכי תימא והא אוליד ישמעאל בעוד דאיהו אברם. אלא ההוא ברא דאבטח ליה קב"ה לא אוליד בעוד דאיהו אברם. דהא בעוד דאיהו אברם אוליד לתתא, כיון דאתקרי אברהם ועאל בברית, כדין אוליד לעילא. ובגין כך אברם אינו מוליד בקשורא עלאה, אברהם אוליד כמה דאמרן ואתקשר לעילא ביצחק.

 

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וגו'. רבי אבא פתח (שמואל ב' כ"ב:32) כי מי אל מבלעדי יי' ומי צור זולתי אלהינו. דוד מלכא אמר האי קרא, כי מי אל מבלעדי יי', מאן הוא שליטא או ממנא דיכול למעבד מדי מבלעדי יי', אלא מה דאתפקד מעם קב"ה, בגין דכלהו לא ברשותייהו קיימי ולא יכלי למעבד מדי.

ומי צור, ומאן איהו תקיף דיכול למעבד תוקפא וגבורה מגרמיה מבלעדי יי' אלא כלהו בידא דקב"ה ולא יכלי למעבד מדי בר מרשותיה.

ד"א כי מי אל מבלעדי יי', דקב"ה כלא ברשותיה ולא כמאן דאתחזי בחיזו דככביא ומזלי, דכלהו אחזיין מלה וקב"ה אחלף ליה לגוונא אחרא.

ומי צור זולתי אלהינו. הא אוקמוה דלית צייר כמה דקב"ה, דאיהו צייר שלים, [p. 70] עביד וצייר דיוקנא גו דיוקנא ואשלים לההוא דיוקנא בכל תקוניה ואעיל בה נפש עלאה דדמי לתקונא עלאה. בגין כך לית צייר בר קב"ה.

ת"ח מההוא זרעא דבר נש, כד אתער תיאובתא לגבי נוקביה ונוקביה אתערת לגביה, כדין מתחברן תרווייהו כחדא ונפיק מנייהו בר חד כליל מתרין דיוקנין כחד, בגין דקב"ה צייר ליה בציורא דאתכליל מתרווייהו. ועל דא בעי בר נש לקדשא גרמיה בההוא זמנא בגין דישתכח ההוא דיוקנא בציורא שלים כדקא חזי.

א"ר חייא ת"ח כמה אינון רברבין עובדוי דקב"ה, דהא אומנותא וציורא דבר נש איהו כגוונא דעלמא, ובכל יומא ויומא ברי עלמין וקב"ה מזווג זווגין כל חד וחד כדקא חזי ליה. והוא צייר דיוקניהון עד לא ייתון לעלמא.

[p. 71] תא חזי דאמר רבי שמעון כתיב זה ספר תולדות אדם. וכי ספר הוה. אלא אוקמוה דקב"ה אחמי ליה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו'. היאך אחמי לון. אי תימא דחמא ברוח קודשא דאינון זמינין למיתי לעלמא, כמאן דחמא בחכמתא מה דייתי לעלמא, לאו הכי, אלא חמא בעינא כלהו, וההוא דיוקנא דזמינין למיקם ביה בעלמא כלהו חמא בעינא. מאי טעמא, בגין דמיומא דאתברי עלמא, כלהו נפשאן דזמינין למיקם בבני נשא, כלהו קיימין קמי קב"ה בההוא דיוקנא ממש דזמינין למיקם ביה [צא ע"א] בעלמא.

כגוונא דא כל אינון צדיקייא בתר דנפקין מהאי עלמא, כלהו נפשאן סלקן וקב"ה אזמין לון דיוקנא אחרא לאתלבשא בהו כגוונא דהוו בהאי עלמא. בגין כך כלהו קיימין קמיה וחמא לון אדם הראשון בעינא.

ואי תימא בתר דחמא לון לא קיימי בקיומייהו. תא חזי כל מלוי דקב"ה בקיומא אינון וקיימו קמיה עד דנחתו לעלמא. כגוונא דא כתיב (דברים כ"ט:14) כי את אשר ישנו פה וגו'. הא אוקמוה דכלהו בני נשא [p. 72] דזמינין למהוי בעלמא כלהו אשתכחו תמן. הכא אית לאסתכלא, דהא כתיב ואת אשר איננו פה, ומשמע כלהו דיפקון מאינון דקיימו תמן, בגין דכתיב עמנו היום, ולא כתיב עמנו עומד היום. אלא ודאי כלהו קיימו תמן ולא אתחזו לעינא, בגין כך כתיב עמנו היום, אע"ג דלא אתחזון.

ואי תימא מאי טעמא לא אתחזון הכא כמה דאתחזון לאדם הראשון דחמא לון עינא בעינא, והא הכא אתחזי יתיר. אלא הכא כד אתייהיבת אורייתא לישראל, חיזו אחרא ודרגין עלאין הוו חמאן ומסתכלאן עינא בעינא והוו תאיבין לאסתכלא ולמחמי ביקרא דמריהון. ובגין כך חמו יקרא עלאה דקב"ה בלחודוי ולא מאחרא.

ועל דא כלהו בני נשא דזמינין לקיימא בעלמא, כלהו קיימי קמי קב"ה בההוא דיוקנא ממש דזמינין לקיימא ביה, הה"ד (תהלים קל"ט:16) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. גלמי ראו עיניך. מ"ט, בגין דדיוקנא אחרא עלאה להוי כהאי. ובגין כך כתיב (שם י"ח:32) ומי צור זולתי אלהינו, מאן צייר דיוקניהון דבני נשא כקב"ה.

ד"א כי מי אל וגו'. דא רזא דמלה, דהא אל כללא דאתכליל מכלהו דרגין. ואי תימא דהא אל איהו דרגא אחרא, בגין דכתיב (שם ז':12) אל זועם בכל יום. [p. 73] ת"ח דהא לית אל מבלעדי יי', דלאו איהו בלחודוי ולא אתפרש לעלמין, ועל דא (ש"ב כ"ב:32) כי מי אל מבלעדי יי'. ומי צור זולתי אלהינו, דהא צור לאו איהו בלחודוי אלא כלא חד כדכתיב (דברים ד':39) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים וגו'.

תא חזי עד לא אתגזר אברהם הוה ממליל עמיה מגו מחזה בלחודוי כמה דאמרן דכתיב היה דבר יי' אל אברם במחזה וגו'. במחזה, בההוא חיזו, דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה כמה דאתמר. והאי מחזה איהו רזא דברית.

ואי תימא דבגין כך אקרי מחזה, בגין דאיהו דרגא חיזו דכל דיוקנין אתחזיין ביה וכדין אקרי מחזה. הא אמרת בקדמיתא דעד לא אתגזר אברהם לא הוה ממליל עמיה בר האי דרגא, דלא שראן עלוי דרגין אחרנין, והשתא אמרת במחזה, חיזו דכל דרגין, והא עד לא אתגזר כתיב היה דבר יי' אל אברם במחזה.

אלא האי דרגא חיזו דכל דרגין עלאין איהו ובחיזו דדרגין עלאין אתתקן. ואע"ג דבההוא זמנא אברהם לא הוה גזיר, האי דרגא בחיזו דדרגין עלאין איהו ובכל אינון גוונין איהו קאים וחיזו דאינון גוונין קיימי תחותיה, חד מימינא גוון חוור, חד משמאלא גוון סומק, חד דכליל מכל גוונין, ואינון חיזו דכל גוונין עלאין דקיימי עליה. [p. 74] ועל דא בהאי חיזו קאים עליה דאברהם ומליל עמיה, ואע"ג דלא אתגזר. כיון דאתגזר מה כתיב, וירא יי' אל אברם.

ת"ח מחזה שדי אמר בלעם, ובאברהם כתיב מחזה סתם. מה בין האי להאי. אלא מחזה שדי, אלין דלתתא דנפקו מניה ואינון חיזו דיליה. מחזה סתם, ה' דכל חיזו דכל דיוקנין עלאין אתחזיין ביה. ובגין כך כתיב באברהם מחזה סתם ובבלעם מחזה שדי.

ועל דא עד לא אתגזר אברהם הוה ליה האי דרגא כדאמרן. כיון דאתגזר מיד וירא יי' אל אברם, אתחזון כלהו שאר [צא ע"ב] דרגין על האי דרגא, והאי דרגא מליל עמיה כדקא חזי בשלימו. ואברהם אתקשר מדרגא לדרגא ועאל בברית קיימא קדישא כדקא חזי בשלימו.

ת"ח כיון דאתגזר אברהם נפק מערלה ועאל בקיימא קדישא ואתעטר בעטרא קדישא [p. 75] ועאל בקיומא דעלמא קאים עליה. וכדין אתקיים עלמא בגיניה בגין דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכתיב (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, באברהם, וכלא ברזא חדא קאים.

בשעתא דקב"ה אחמי ליה לאדם כל אינון דרין דעלמא וחמא לון כל חד וחד, כל דרא ודרא, כלהו קיימי בגנתא דעדן בההוא דיוקנא דזמינין לקיימא בהאי עלמא. ות"ח הא אתמר כיון דחמא ליה לדוד דלאו ביה חיים כלל, תווה ואיהו יהיב ליה מדיליה ע' שנין, בגין כך הוו ליה לאדם תשע מאות ותלתין שנין, ואינון שבעין אסתלקו ליה לדוד. ומלה דא רזא דחכמתא איהו, דדוד לית ליה בר שבעין שנין מאדם קדמאה, וכלא רזא דחכמתא איהו, וכל מה דלתתא כלא איהו ברזא דלעילא.

[p. 76] ותא חזי כל אינון דיוקנין דנשמתין דעלמא, כלהו זווגין זווגין קמיה. לבתר כד אתיין להאי עלמא קב"ה מזווג זווגין.

אמר ר' יהודה קב"ה מזווג זווגין ואומר בת פלוני לפלוני.

א"ר יוסי מאי קא מיירי, והא כתיב (קהלת א':9) אין כל חדש תחת השמש.

אמר ר' יהודה תחת השמש כתיב, שאני לעילא.

אמר ר' יוסי מאי כרוזא הכא, והא אמר ר' חזקיה אמר רבי חייא בההיא שעתא ממש דנפיק בר נש לעלמא בת זוגו אזדמנת ליה.

אמר רבי אבא זכאין אינון צדיקייא דנשמתהון מתטמרן קמי מלכא קדישא עד לא ייתון לעלמא. דהכי תנינן בההיא שעתא דאפיק קב"ה נשמתין בעלמא, כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא, ואתמסרן [p. 77] בידא דההוא ממנא שליחא דאתפקד על עדואיהון דבני נשא. ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי מתפרשין, ולזמנין דא אקדים מן דא, ואחית להו בבני נשא. וכד מטא עידן דזווגא דלהון קב"ה דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כדבקדמיתא ומכרזא עלייהו. וכד מתחברן אתעבידו חד גופא, חד נשמתא, ימינא ושמאלא כדקא חזי. ובגין כך אין כל חדש תחת השמש.

ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום אורחוי דבר נש. הכי הוא, דאי זכי ועובדוי אתכשרן, זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק.

אמר ר' חייא מאן דאתכשרן עובדוי באן אתר יתבע ההוא זווגא דיליה.

א"ל תנינן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח, דתלמיד חכם פקדונין דמאריה אתפקדן בידיה.

תאנא ברזא דמתניתא, כל אינון דאתו בגלגולא דנשמתין יכלין לאקדמא ברחמי זווגא דלהון, ועל האי אתערו חבירנא שמא יקדמנו אחר ברחמים, [p. 78] ושפיר קאמרו, אחר דייקא. ועל כן קשין זווגין קמי קב"ה, ועל כל פנים כי ישרים דרכי יי' וגו'.

 

ר' יהודה שלח לר' אלעזר, אמר הא רזא דמלה ידענא, אינון דאתו בגלגולא דנשמתין מאן אתר להו זווגא.

שלח ליה כתיב (שופטים כ"א:7) מה נעשה להם לנותרים לנשים, וכתיב וחטפתם לכם וגו'. פרשתא דבני בנימין מוכח, ועל האי שמא יקדמנו אחר ברחמים תנינן. [צב ע"א]

אמר ר' יהודה השתא הוא ודאי דקשין זווגין קמי קב"ה. זכאה חולקהון דישראל דאורייתא אוליף להו אורחוי דקב"ה וכל טמירין וגנזייא דגניזין קמיה. ודאי כתיב (תהלים י"ט:8) תורת יי' תמימה משיבת נפש עדות יי' נאמנה מחכימת פתי וגו'. זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא ולא אתפרש מינה, דכל מאן דאתפרש מאורייתא שעתא חדא כמאן דאתפרש מחיי דעלמא דכתיב (דברים ל':20) כי היא חייך ואורך [p. 79] ימיך, וכתיב (משלי ג':2) אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך.

 

ויהי אברם בן תשעים שנה וגו'. רבי יוסי פתח (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין, דקב"ה קרא לון צדיקים. דתניא מאה ועשרין וחמש ותמניא אלפי מארי דגדפין דאזלין וטאסין כל עלמא, ושמעין קלא ואחדין ליה לההוא קלא, כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא, ואזלא וטאסא ברקיעא, ואחדין ליה מארי דגדפין וסלקין ההוא קלא למאריהון דמדין, ודיינין לה הן לטב הן לביש דכתיב (קהלת י':20) כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'.

אימתי דיינין לההוא קלא. ר' חייא אמר בשעתא דב"נ נאים ושכיב ונשמתיה נפקת מניה והיא אסהידת ביה בב"נ, וכדין דיינין לההוא קלא, הה"ד (מיכה ז':5) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. מאי טעמא, משום דהיא אסהידת בבר נש.

רבי יהודה אמר כל מה דב"נ עביד בכל יומא, נשמתיה אסהידת ביה בליליא.

תאנא אמר רבי אלעזר בתחלת שעתא קמייתא, כד נשף יממא ועאל שמשא, מארי דמפתחן דממנא על [p. 80] שמשא עאל בתריסר תרעין דפתיחין ביממא. בתר דעאל בכלהו, כל אינון תרעין סתימין. כרוזא קאים ושרי לאכרזא, קם מאן דקאים ואחיד לאינון מפתחן. בתר דסיים כרוזא, כל אינון נטורי עלמא מתכנשין וסלקין, לית מאן דפתח פטרא, כלא משתככין. כדין דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא, וסיהרא שארי לאנהרא ומארי דיבבא תקעין ומיללין. תקעין תניינות, כדין מתערין שירתא ומזמרין קמי מאריהון. כמה מארי תריסין קיימי בקיומייהו ואתערין דינין בעלמא. כדין בני נשא ניימין ונשמתא נפקת ואסהידת סהדותא ואתחייבת בדינא, וקב"ה עביד חסד בבר נש ונשמתא תבת לאתרה.

בפלגות ליליא כד צפורין מתערין, סטרא דצפון אתער ברוחא. קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטש בההוא רוחא ושכיך ואתבסם. כדין אתער קב"ה בנמוסוי לאשתעשעא עם צדיקיא דבגנתא דעדן. בההוא שעתא זכאה חולקיה דבר נש דקאים לאשתעשע באורייתא, דהא [p. 81] קב"ה וכל צדיקיא דבגנתא דעדן צייתין לקליה, הה"ד (שיר ח':13) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. ולא עוד אלא דקב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד למהוי נטיר בעלמא, דהא עלאין ותתאין נטרין ליה, הדא דכתיב (תהלים מ"ב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי.

א"ר חזקיה כל מאן דאשתדל בהאי ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי.

אמר רבי יוסי מאי טעמא תדיר.

א"ל הכי אוליפנא, דכל פלגות ליליא כד קב"ה אתער בגנתא דעדן, כל אינון נטיען דגינתא אשתקיין יתיר מההוא נחלא דאקרי [צב ע"ב] נחל קדומים, נחל עדנים, דלא פסיק לעלמין. כביכול ההוא דקאים ואשתדל באורייתא, כאילו ההוא נחלא אתרק על רישיה ואשקי ליה בגו אינון נטיען דבגנתא דעדן.

א"ר יוסי הואיל וכלהו צדיקייא דבגו גנתא צייתין ליה, חולקא שויין ליה בההוא שקיו דנחלא. אשתכח דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי.

 

[p. 82] רבי אבא הוה אתי מטבריה לבי טרוניא דחמוי, ור' יעקב בר רב עמיה. אערעו בכפר טרשא. כד בעו למשכב אמר ר' אבא אית הכא תרנגולא.

א"ל מארי דביתא אמאי.

א"ל רעותי למיקם בפלגות ליליא.

א"ל לא אצטריכנא, דהא סימנא לי בביתא, דהדין טקלא דקמי ערסא מלינא ליה מיא ונטיף טיף טיף. בפלגות ליליא ממש אתרקו כלהו מיא ואתגלגל האי קיטפא ונהים ואשתמע קליה בכל ביתא, וכדין הוא פלגות ליליא ממש. וחד סבא הוה לי דהוה קם בכל פלגות ליליא ואשתדל באורייתא, ובגיני כך עבד האי.

[p. 83] אמר ר' אבא בריך רחמנא דשדרני הכא.

בפלגות ליליא נהים ההוא גלגולא דקיטפא. קמו רבי אבא ורבי יעקב, שמעו לההוא גברא דהוה יתיב בשפולי ביתא ותרין בנוי עמיה והוה אמר כתיב (תהלים קי"ט:62) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. מאי קא חמא דוד דאיהו אמר חצות לילה ולא בחצות לילה. אלא חצות לילה ודאי, ולקב"ה אמר הכי. וכי קב"ה הכי אקרי. אין, דהא חצות לילה ממש קב"ה אשתכח וסיעתא דיליה, וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא.

א"ר אבא ודאי נשתתף בשכינתא ונתחבר כחדא.

קריבו ויתיבו עמיה. אמרו ליה אימא מלה דפומך דשפיר קאמרת. מנא לך האי.

אמר לון מלה דא אוליפנא מסבאי. ותו הוה אמר דתחלת שעתא קדמייתא דליליא כל דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא. בפלגות ליליא ממש קב"ה אתער בגנתא דעדן, ודינין דלתתא לא משתכחן. וכל נימוסין דלעילא בליליא לא אשתכחו אלא בפלגות ליליא. מנלן, מאברהם דכתיב ויחלק עליהם לילה. במצרים, (שמות י"ב:29) ויהי בחצי הלילה. ובאתרין סגיאין באורייתא הכי אשתכח.

[p. 84] ודוד הוה ידע. ומה הוה ידע. אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי תליא. ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא, והכי קריה לקב"ה חצות לילה ממש. אקום להודות לך על משפטי צדקיך, דהא כל דינין תליין מהכא, דינין דמלכותא מהכא משתכחין. וההיא שעתא אתקטיר ביה בדוד וקם ואמר שירתא.

אתא ר' אבא ונשקיה, אמר ליה ודאי הכי הוא, בריך רחמנא דשדרני הכא.

ת"ח לילה דינא בכל אתר, והא אוקימנא מלי והכי הוא ודאי, והא אתער קמי דרבי שמעון.

אמר ההוא ינוקא, בריה דההוא גברא, אי הכי אמאי כתיב חצות.

אמר הא אתמר דבפלגות ליליא מלכותא דשמיא אתער.

אמר אנא שמענא מלה.

אמר אימא ברי, טברקא פומך קלא דבוצינא להוי.

[p. 85] אמר אנא שמענא דהא לילה דינא דמלכותא איהו, ובכל אתר דינא הוא, והאי דקאמר חצות בגין דינקא בתרי גווני, בדינא ובחסד. ודאי פלגותא דינא הוא, דהא פלגותא אחרא נהירא אנפהא בסטרא דחסד. ועל דא חצות לילה כתיב.

קם רבי אבא ושוי ידוי ברישיה וברכיה. אמר ודאי חשיבנא דחכמתא לא אשתכח בר באינון זכאי דזכו בה. השתא חמינא דאפילו ינוקי בדרא דרבי שמעון זכאן לחכמתא. זכאה אנת רבי שמעון. ווי לדרא דאנת תסתלק מניה.

יתבו עד [צג ע"א] צפרא ואשתדלו באורייתא.

פתח ר' אבא ואמר (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. מלה דא הא הא אוקמוה חברייא. מאי טעמא כתיב ועמך כלם צדיקים, וכי כלהו ישראל צדיקי נינהו. והא כמה חייבין אית בהו בישראל, כמה חטאין וכמה רשיעין דעברין על פתגמי אורייתא. אלא הכי תנא ברזא דמתניתין, זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה, דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא, וכד אתגזרו [p. 86] עאלין בהאי חולקא טבא דקב"ה דכתיב (משלי י':25) וצדיק יסוד עולם. כיון דעאלו בהאי חולקא דצדיק, אקרון צדיקים, ודאי כלם צדיקים. וע"כ לעולם ירשו ארץ, דכתיב (תהלים קי"ח:19-20) פתחו לי שערי צדק, וכתיב צדיקים יבאו בו. אינון דאתגזרו אקרון צדיקים.

נצר מטעי, נצר מאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן, האי ארץ חד מנייהו, ועל כן אית להו לישראל חולקא לעלמא דאתי, וכתיב (שם ל"ז:29) צדיקים ירשו ארץ. (ישעיה ס':21) לעולם ירשו ארץ. מהו לעולם, כמה דאוקימנא במתניתנא דילן, והא אתמר האי מלה ביני חברייא.

ותאנא מאי קא חמא קרא דלא אקרי אברהם עד השתא. אלא הכי אוקימנא דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר עייל בהאי ה' ושכינתא שריא ביה, וכדין אקרי אברהם. והיינו דכתיב (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותאנא בה' בראם, ותאנא באברהם. [p. 87] מאי קא מיירי, אלא דא חסד ודא שכינתא, וכלא נחית כחדא ולא קשיא מלה, והאי והאי הוי.

א"ר יעקב לר' אבא האי ה' דבהבראם זעירא, וה' דהליי' רברבא, מה בין האי להאי.

א"ל דא שמיטה ודא יובלא. ואית דמתני דכלא חד, דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא וה' רברבא, דהא מתנהרא כדקא יאות, ולזמנין דלא קיימא באשלמותא וינקא מסטרא אחרא כדין ה"א זעירא. ובגין כך זמנין סיהרא [p. 88] קיימא באשלמותא וזמנין בפגימותא, ובאנפהא אשתכח ואשתמודע, וכלא שפיר, והאי והאי ברירא דמלה.

אמר רבי אבא זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהון מכל שאר עמין ויהיב לון את קיימא דא. דכל מאן דאית ביה האי את, לא נחית לגיהנם אי איהו נטיר ליה כדקא יאות, דלא עייל ליה ברשותא אחרא ולא משקר בשמיה דמלכא. דכל מאן דמשקר בהאי כמאן דמשקר בשמיה דקב"ה דכתיב (הושע ה':7) ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו.

תו אמר ר' אבא בזמנא דבר נש אפיק בריה לאעליה בהאי ברית, קרי קב"ה לפמליא דיליה ואמר חמו מאן בריה עבדית בעלמא. ביה שעתא אזדמן אליהו ז"ל וטאס עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן. ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה, והוא סליק ואסהיד קמי קב"ה.

ת"ח בקדמיתא כתיב (מלכים א' י"ט:9) מה לך פה אליהו, וכתיב קנא קנאתי ליי' כי עזבו בריתך בני ישראל. א"ל חייך בכל אתר [p. 89] ברית תזדמן, ופומא דאסהיד האי יסהיד דישראל קיימין האי קיימא. והא תנינן במה אתענש אליהו קמי קב"ה, על מה דאמר דלטורא על בנוי.

אדהכי הוה אתי נהורא דיומא והוו אמרי מלי דאורייתא. קמו למיזל. א"ל ההוא גברא במה דעסקיתו בהאי ליליא אשלימו.

אמרי מאי הוא.

א"ל דתחמון למחר אנפוי דמארי קיימא, דהא דביתא בעאת בעותא דא מנייכו, וגזר קיימא דברא דאתייליד לי, למחר ליהוי הלולא דיליה.

[p. 90] א"ר אבא בעותא דמצוה, ולמחמי אפי שכינתא, ניתיב.

אוריכו כל ההוא יומא. [צג ע"ב] בההוא ליליא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוי, וכל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא ולא הוה מאן דנאים. אמר לון ההוא גברא במטו מנייכו, כל חד לימא מלה חדתא דאורייתא.

 

פתח חד ואמר (שופטים ה':2) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי'. מאי קא חמו דבורה וברק דפתחו בהאי קרא. אלא הכי תנינן לית עלמא מתקיימא אלא על האי ברית דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, דהא שמיא וארעא על דא קיימין. בגין כך כל זמנא דישראל מקיימין האי ברית, נמוסי שמיא וארעא בקיומייהו, וכל זמנא דח"ו ישראל מבטלין האי ברית, שמיא וארעא לא מתקיימין וברכאן לא משתכחין בעלמא.

ת"ח לא שליטו שאר עמין על ישראל אלא כד בטילו מנייהו קיימא דא. ומה בטילו מנייהו, דלא אתפרען ולא אתגליין. ועל דא כתיב ויעזבו בני ישראל את יי' וימכור [p. 91] אותם ביד סיסרא וגו'. ויעזבו את יי' ממש. עד דאתת דבורה ואתנדבת לכל ישראל במלה דא, כדין אתכנעו שנאיהון תחותייהו. והיינו דתנינן אמר קב"ה ליהושע וכי ישראל אטימין אינון ולא אתפרעו ולא אתגלייא קיימא דילי, ואת בעי לאעלא להו לארעא ולאכנעא שנאיהון. (יהושע ה':2) שוב מול את בני ישראל שנית. ועד דאתפרעו ואתגלייא האי ברית, לא עאלו לארעא ולא אתכנעו שנאיהון. אוף הכא כיון דאתנדיבו ישראל בהאי את, אתכנעו שנאיהון תחותייהו וברכאן אתחזרו לעלמא, הה"ד בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי'.

 

קם אחרא ופתח ואמר (שמות ד':24) ויהי בדרך במלון ויפגשהו יי' ויבקש המיתו. למאן, למשה. [p. 92] א"ל קב"ה וכי את אזיל לאפקא ית ישראל ולאכנעא מלכא רב ושליטא, ואת אשדית מנך קיימי, דברך לא אתגזר. מיד ויבקש המיתו.

תאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא לאוקדיה ואתרמיז חד חיויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה. אמאי חיויא. א"ל קב"ה את אזיל לקטלא חיויא רברבא ותקיפא, וברך לא אתגזר. מיד אתרמיז חד חיויא לקטלא ליה. עד דחמת צפורה וגזרת לברה ואשתזיב, הה"ד ותקח צפורה צור. מהו צור, אלא אסוותא. ומאי אסוותא, דכתיב ותכרות את ערלת בנה, דנצנצא בה רוחא דקודשא.

 

קם אחרא ואמר (בראשית מ"ה:4) ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגו'. וכי אמאי קרי להו, והא קריבין הוו גביה. אלא בשעתא דאמר אני יוסף אחיכם, תווהו דחמו ליה מלכו עלאה. אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי. ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית ליה.

מכאן אוליפנא, מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה. מנלן, מבעז דכתיב (רות ג:13) חי יי' שכבי [p. 93] עד הבקר, דהוה מקטרג ביה יצריה, עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית. בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקב"ה.

 

פתח אידך ואמר כתיב (תהלים כ"ז:3) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי עם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. הכי תאנא מהו בזאת, דא היא את קיימא דהיא זמינא תדיר לגבי בר נש ואתרמיזא לעילא, ובגיני כך אתמר בזאת, כמה דכתיב זאת אות הברית, זאת בריתי, וכלא בחד דרגא. ותאנא זה וזאת בחד דרגא אינון ולא מתפרשן.

[p. 94] ואי תימא אי הכי, הא שאר בני עלמא הכי. אמאי דוד בלחודוי ולא אחרא. אלא בגין דאחידא ביה ואתרמיזא ביה, והיא כתרא דמלכותא.

ת"ח בגין דהאי זאת לא נטר דוד מלכא כדקא חזי, מלכותא [צד ע"א] אתעדי מניה כל ההוא זמנא. והכי אוליפנא, האי זאת אתרמיזא במלכותא דלעילא ואתרמיזא בירושלם קרתא קדישא. בההוא שעתא דדוד עבר עלה נפק קלא ואמר דוד במה דאתקטרת תשתרי. לך טרדין מירושלם ומלכותא אתעדי מינך. והכי הוה, במה דעבר ביה איתפס. ומה דוד מלכא הכי, שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה.

 

פתח אידך ואמר (תהלים צ"ד:17) לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. תאנא במה זכאן ישראל דלא נחתי לגיהנם כשאר עמין ולא אתמסרן בידוי דדומה. בהאי את. דהכי תאנא בשעתא דב"נ נפיק מעלמא כמה חבילין טהירין אתפקדן עמיה. זקפן וחמאן האי את דהוא קיימא דקודשא אתפרשן מניה, ולא אתייהיב בידוי דדומה לנחתא לגיהנם, דכל מאן דאתמסר בידוי נחית לגיהנם ודאי.

[p. 95] ומהאי את דחלין עלאין ותתאין. דינין בישין לא שלטין ביה בב"נ אי איהו זכי לנטורי ליה להאי את, בגין דהוא אתאחיד בשמא דקב"ה. כיון דדוד מלכא אתעדי מניה מלכותא ואתטריד מירושלים, מיד דחיל דסבר דייחתון ליה לידוי דדומה וימות בההוא עלמא, עד דאתבשר ביה דכתיב (שמ"ב י"ב:13) גם יי' העביר חטאתך לא תמות. ביה שעתא פתח ואמר לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי.

 

פתח אידך ואמר מאי האי דאמר דוד והראני אותו ואת נוהו. מאי והראני אותו ואח"כ ואת נוהו. מאן יכיל למחמי ליה לקב"ה. אלא הכי תנינן בההיא שעתא דאתגזר עליה ההוא עונשא, ודוד ידע דעל דלא נטר האי את כדקא יאות אתענש בהאי, דכלא כחדא אחידא וכלא אתרמיז בהאי את, ולא אקרי צדיק, הוה בעי בעותיה ואמר (שם ט"ו:25) והראני אותו. מאי אותו, דא את קיימא קדישא דדחילנא דאתאביד מנאי. מאי טעמא, דתרין אלין מלכותא וירושלם בהאי אחידא. ובגין כך תלי בבעותיה אותו ואת נוהו, דיתהדר מלכותא דהאי את לאתריה, וכלא חד מלה.

 

פתח אידך ואמר (איוב י"ט:26) ומבשרי אחזה אלוה. מאי ומבשרי, ומעצמי מבעי ליה. אלא ומבשרי ממש. ומאי היא, דכתיב (ירמיה י"א:15) ובשר קדש יעברו מעליך, [p. 96] וכתיב (בראשית י"ז:13) והיתה בריתי בבשרכם. דתניא בכל זמנא דאתרשים ב"נ בהאי רשומא קדישא דהאי את, מניה חמי לקב"ה ממש, ונשמתא קדישא אתאחד ביה. ואי לא זכי, דלא נטיר האי את, מה כתיב, (איוב ד':9) מנשמת אלוה יאבדו, דהא רשומא דקב"ה לא אתנטיר. ואי זכי ונטיר ליה, שכינתא לא אתפרש מניה. אימתי מתקיימא ביה, כד אתנסיב והאי את עייל באתריה. דתניא מ"ט ו' ה' אזלין כחדא. אלא חד דכר וחד נוקבא, אשתתפו כחדא ואקרי חד שמא. כדין חסד עלאה שרייא עלייהו. באן אתר שרייא, בסטרא דדכורא. ומאן חסד, אל דאתי ונפיק מחכמה עלאה ואתעטר בדכורא, ובגין כך אתבסמת נוקבא.

תו תנינן אלוה הכי הוא, אל נהירו דחכמתא, ו' דכר, ה' נוקבא, אשתתפו כחדא, אלוה אקרי. ונשמתא קדישא מהאי אתר אתאחדת וכלא תליא בהאי את, ועל דא כתיב ומבשרי אחזה אלוה, דהוא שלימותא דכלא, מבשרי ממש, מהאי את ממש. ועל דא זכאין אינון ישראל קדישין דאחידן ביה [p. 97] בקב"ה, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. עלייהו כתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

א"ר אבא ומה בכל כך אתון חכימין ואתון יתבין הכא.

אמרו ליה אי ציפרא ודרורא מאתרייהו אתעקרו [צד ע"ב] לא ידעין לאן טאסן, הה"ד (משלי כ"ז:8) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ואתרא דא זכי לן לאורייתא. והא אורחא דילן בכל ליליא דפלגותא ניימין ופלגותא אורייתא. וכד אנן קיימין בצפרא, ריחי חקלא ונהרי מיא נהרין לן אורייתא ואתיישבת בלבן.

ואתר דא הא דיינוה לעילא זמנא חדא, וכמה סרכי תריסין אסתלקו בההוא דינא על עונשיה דאורייתא. וכדין אתשדלותא דילן יממא וליליא באורייתא הוא, ואתרא קא מסייעא לן, ומאן דאתפרש מכאן כמאן דאתפרש מחיי עלמא.

זקיף ידוי רבי אבא ובריך לון. יתבו עד דנהר יממא. בתר דנהר יממא אמרו לאינון דרדקי דקמייהו, פוקו וחמו, וכל חד לימא מלה חדתא להאי גברא רבא.

נפקו וחמו דהא נהר יממא. אמר חד מנייהו זמין האי יומא אשא מלעילא.

אמר אחרא ובחד ביתא.

אמר אחרא חד סבא הכא דזמין האי יומא לאתוקדא בנורא דא.

א"ר אבא רחמנא לישזבן. תווה ולא יכיל למללא. אמר קוטרא דהורמנא בארעא אתפסת.

[p. 98] וכך הוה, דההוא יומא חמו חברייא אפי שכינתא ואסתחרו באשא. ור' אבא אתלהיטו אנפוי בנורא מחדוותא דאורייתא.

תאנא כל ההוא יומא לא נפקו כלהו מביתא, וביתא אתקטר בקיטרא, והוו חדתאן מלי בגווייהו כאלו מקבלין ההוא יומא אורייתא מטורא דסיני. בתר דאסתלקו לא הוו ידעי אי הוא יממא ואי הוא ליליא.

אמר ר' אבא בעוד דאנן קיימין לימא כל חד מינן מלה דחכמתא לקשרא טיבו למריה דביתא, מריה דהלולא.

 

פתח חד ואמר (תהלים ס"ה:5) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. בקדמיתא חצריך, לבתר ביתך, ולבתר היכלך. דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא.

ישכון חצריך בקדמיתא, כד"א (ישעיה ד':3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו.

[p. 99] נשבעה בטוב ביתך לבתר, כד"א (משלי כ"ד:3) בחכמה יבנה בית. החכמה יבנה בית לא כתיב, דאי כתיב הכי, משמע דחכמה בית אקרי, אלא לא כתיב אלא בחכמה יבנה בית, היינו דכתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

קדוש היכלך לבתר, דא הוא שלימו דכלא, דהכי תנינן מהו היכל, כלומר ה' י' כל, האי והאי, וכלא אשתלים כחדא.

רישא דקרא מה מוכח דכתיב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. האי מאן דאקריב בריה לקרבנא קמי קב"ה, ורעוא דקב"ה בההוא קרבנא ואתרעי ביה וקריב ליה, דשוי מדוריה בתרין אדרין ואחיד להאי ולהאי, דאינון תרין אתקשרו כחדא דכתיב ישכון חצריך, חצריך ודאי, תרי.

בגיני כך חסידי קדמאי סבאן דהכא, כד מקריבין בנייהו לקרבנא דא, פתחי ואמרי אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. אינון דקיימי עליה אמרי נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. לבתר מברך אשר קב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. אינון דקיימי עליה אמרי כשם שהכנסתו לברית וכו'.

[p. 100] ותנינן בקדמיתא לבעי ב"נ רחמין עליה, ולבתר על אחרא, דכתיב (ויקרא ט"ז:17) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. וכפר בעדו בקדמיתא, ולבתר ובעד כל קהל ישראל. ואנן אורחא דא נקטינן והכי שפיר לקמאן.

אמר ר' אבא ודאי כך הוא ויאות מלה, ומאן דלא אמר הכי אפיק גרמיה מעשרה חופות דזמין קב"ה למעבד לצדיקיא לעלמא דאתי, וכלהו מתקשרן בהאי, ובגיני כך עשרה מלי דמהימנותא אית בהאי קרא, אשרי תבחר ותקרב וגו'. וכל מלה ומלה חד חופה אתעביד מניה. זכאה חולקכון בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא אורייתא מתקשרא בלבייכו כאילו קיימתון [צה ע"א] בגופייכו בטורא דסיני בשעתא דאתיהיבת אורייתא לישראל.

 

פתח אידך ואמר (שמות כ':21) מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך, בכל המקום [p. 101] אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. תאנא כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא, כאילו אקריב כל קרבנין דעלמא לקמיה דקב"ה, וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה. בגיני כך בעי לסדרא מדבחא במאנא חד מלייא ארעא, למגזר עליה האי קיימא קדישא, ואתחשיב קמי קב"ה כאילו אדבח עליה עלוון וקרבנין עאנא ותורי, וניחא ליה יתיר מכלהו דכתיב וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך. בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. מהו אזכיר את שמי. דא מילה דכתיב בה (תהלים כ"ה:14) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם.

האי מזבח אדמה ודאי כמה דאמינא. בתריה מה כתיב, ואם מזבח אבנים תעשה לי. רמז לגיורא כד אתגייר דאיהו מעם קשי קדל, קשי לבא, האי אקרי מזבח אבנים.

לא תבנה אתהן גזית. מאי הוא. דבעי לאעלא ליה בפולחנא דקב"ה, בגין דינשי פולחניה אחרא דעבד עד הכא ויעדי מניה ההוא קשיו דלבא. ואי אתגזר ולא אעדי מניה ההוא קשיו, למיעל בפולחנא קדישא, הרי הוא כהאי פסילא דאבנא דגזרי ליה מהאי גיסא ומהא גיסא ואשתאר אבנא כדבקדמיתא. בגין כך [p. 102] לא תבנה אתהן גזית, דאשתאר בקשיותיה, דאי אשתאר הכי, כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, כלומר ההוא גזירו דאתגזר לא מהניא ליה.

בגיני כך זכאה חולקיה דמאן דאקריב האי קרבנא בחדוותא קמי קב"ה, ובעי למחדי בהאי חולקא כל יומא דכתיב (שם ה':12) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך.

 

פתח אידך ואמר ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יי' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. האי קרא אית לעיינא ביה, ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים, האי קושיא בכמה אורחין. וכי עד השתא לא אתגלי ליה קב"ה, אלא האידנא כד מטא להני יומין וירא יי' אל אברם ולא קודם. והלא כתיב ויאמר יי' אל אברם, ויי' אמר אל אברם, ויאמר לאברם ידוע תדע. והאידנא מני יומוי, וכד מני להו כתיב וירא יי' אל אברם, אשתמע דעד השתא לא אתגלי עלוי. ועוד דכתיב בן תשעים שנה ותשע שנים, בקדמיתא שנה ולבסוף שנים.

אלא הכי תאנא, כל אינון יומין לא כתיב וירא. מ"ט, אלא כמה דהוה אטים וסתים, כך קב"ה לא אתגלי עליה כדקחזי. האידנא אתגלי עליה וכתיב וירא. [p. 103] מ"ט, משום דבעא לגלי ביה הא את כתרא קדישא, ועוד דבעא קב"ה לאפקא מניה זרעא קדישא, וקדישא לא להוי אי הוה אטים בשרא. אלא אמר השתא דהוא בן תשעים שנה ותשע שנים וזמן קריב הוא דינפוק זרעא קדישא, להוי הוא קדישא בקדמיתא ולבתר ינפוק מניה זרעא קדישא. בגין כך מני יומוי בהאי ולא בכל הני זמני קדמיתא.

תו תשעים שנה, דכל יומוי קדמאי לא הוו שנים אלא כחד שנה, דלא הוו יומוי יומין. השתא דמטא להאי, שנים אינון ולא שנה.

ויאמר אליו אני אל שדי. מאי משמע דעד השתא לא קאמר אני אל שדי. אלא הכי תאנא, עבד קב"ה כתרין תתאין דלא קדישין לתתא, וכל אינון דלא אתגזרו יסתאבון בהון ורשימין בהון. ומאי רשומא דבהון, דאתחזי בהו שי"ן דל"ת ולא יתיר, ובגין כך יסתאבון בהו ואתדבקן בהו. בתר דאתגזרו נפקין מאלין ועאלין בגדפוי דשכינתא ואתגליא בהו יו"ד רשימא קדישא, את קיימא שלים, [צה ע"ב] ואתרשים בהו שד"י ואשתלים בקיומא שלים. ועל דא כתיב בהאי אני אל שדי, התהלך לפני [p. 104] והיה תמים, שלים. דהשתא את חסרא ברשימא דשי"ן דל"ת, גזר גרמך והוי שלים ברשימא דשד"י.

ומאן דאיהו ברשומא דא אתחזי לאתברכא בשמא דא דכתיב (בראשית כ"ח:3) ואל שדי יברך אותך. מהו ואל שדי, ההוא דברכאן נפקן מניה, ההוא דשליט על כל כתרין תתאין, וכלא מדחלתיה אסתימן ומזדעזעין. בג"כ מאן דאתגזר, כל אינון דלא קדישין אתרחקן מניה ולא שלטין ביה. ולא עוד אלא דלא נחית לגיהנם דכתיב (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. כל אינון דאתגזרו אקרון צדיקים, ובגין כך לעולם ירשו ארץ, דלא ירית האי ארץ אלא ההוא דאקרי צדיק. אוף הכא ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ.

א"ר אבא זכאין אתון בעלמא דין ובעלמא דאתי. זכאה חולקי דאתינא למשמע מלין אלין מפומיכון, כלכו קדישין, כלכו בני מלכא קדישא, עלייכו כתיב (שם מ"ד:5) זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה. כל חד וחד מנכון אחיד ואתקשר במלכא קדישא עלאה, ואתון רברבין ממנן תריסין מההוא ארץ דאקרי ארץ החיים דרברבנוהי אכלין ממנא דטלא קדישא.

פתח ואמר (קהלת י':17) אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. וכתיב אי [p. 105] לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. הני קראי קשיין אהדדי, ולא קשיין. האי דכתיב אשריך ארץ, דא ארץ דלעילא דשלטא על כל אינון חיין דלעילא ובגין כך אקרי ארץ החיים. עלה כתיב (דברים י"א:12) ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה, וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, לא תחסר כל בה דייקא. וכל כך למה, משום דמלכך בן חורין, דא קב"ה, כד"א (שמות ד':22) בני בכורי ישראל.

בן חורין. מהו בן חורין, כד"א (ויקרא כ"ה:12) יובל היא קדש תהיה לכם, וכתיב וקראתם דרור בארץ. דהא כל חירו מיובלא קא אתי, בג"כ בן חורין.

ואי תימא בן חורין, ולא כתיב בן חירות. הכי הוא ודאי, בן חירות מיבעי ליה. אלא במתניתא סתימאה דילן תנינן, כד מתחברן י' בה' כדין כתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מדן להשקות את הגן. [p. 106] ולא תימא כד מתחברן אלא מתחברן ודאי. ובגין כך בן חורין כתיב, ועל דא אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, בחדוותא בשלימו ברעוא.

אי לך ארץ שמלכך נער, האי דלתתא, דתניא כל שאר ארצות דשאר עמין אתיהיבו לרברבין תריסין דממנן עלייהו, ועילא מכלהו ההוא דכתיב ביה (תהלים ל"ז:25) נער הייתי גם זקנתי, ותאנא האי קרא שרו של עולם אמרו. ועל דא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער, ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא. וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא.

[p. 107] ושריך בבקר יאכלו, ולא בכל יומא. בבקר, ולא בזמנא אחרא דיומא. דתניא בשעתא דחמה זורחת ואתיין וסגדין ליה לשמשא, רוגזא תלי בעלמא. בשעתא דמנחה רוגזא תלייא בעלמא. מאן גרים האי, משום דמלכך נער, ההוא דאקרי נער.

ואתון זכאי קשוט, קדישי עליונין, בני מלכא קדישא, לא ינקין מהאי סטרא אלא מההוא אתר קדישא דלעילא. עלייכו כתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

ר' אבא פתח ואמר (ישעיה ה':1-2) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן, ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. הני קראי אית לאסתכלא בהו. אמאי כתיב שירה, תוכחה מבעי ליה. לידידי, לדודי מבעי ליה, כמה דכתיב שירת דודי. כרם היה לידידי בקרן בן שמן. אסתכלנא בכל אורייתא ולא אשכחנא אתרא דאקרי [צו ע"א] קרן בן שמן.

[p. 108] אלא הני קראי הא אוקמוה חברייא בכמה גוונין, וכלהו שפיר והכי הוא. אבל אשירה נא לידידי, דא יצחק דהוה ידיד, ואקרי ידיד עד לא יפוק לעלמא. אמאי ידיד, דתנינן רחימו סגי הוה ליה לקב"ה ביה, דלא אתעביד עד דאתגזר אברהם אבוה ואקרי שלים ואתוסף ליה ה"א לאשלמותא, וכן לשרה האי ה"א אתיהיבת לה.

הכא אית לאסתכלא, ה"א לשרה שפיר, אבל לאברהם אמאי ה"א ולא יו"ד, יו"ד מבעי ליה דהא הוא דכר הוה. אלא רזא עלאה הוא דהוה סתים בגוון, אברהם סליק לעילא ונטיל רזא מה"א עלאה דאיהו עלמא דדכורא. ה"א עלאה וה"א תתאה, האי תליא בדכורא והאי נוקבא ודאי. ובגין כך אברהם סליק בה"א דלעילא ושרה נחתת בה"א דלתתא, דכתיב כה יהיה זרעך, ותניא זרעך, זרעך ממש, דהוה שארי למיעל בהאי קיים, ומאן דשארי למיעל בהאי [p. 109] קיים עאל. ובגיני כך גיורא דאתגזר גר צדק אקרי, בגין דלא אתא מגזעא קדישא דאתגזרו. ועל דא מאן דעאל בהאי, שמיה כהאי, אברהם. בגין כך כתיב כה יהיה זרעך, זרעך ממש. ואתמסר ליה ה"א, ואי לאו דאתמסר ה"א לשרה הוה ליה לאברהם לאוליד לתתא כמה דהאי כ"ה אולידת לתתא. בתר דאתמסרת ה"א לשרה אתחברו תרין ההי"ן כחדא ואולידו לעילא, ומאי דנפק מנייהו הוא יו"ד, בגיני כך יו"ד את רישא דיצחק, דכר. מכאן שארי דכורא לאתפשטא, ועל דא כתיב (בראשית כ"א:12) כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא בך. יצחק אוליד לעילא דכתיב (מיכה ז':20) תתן אמת ליעקב. יעקב אשלים כלא.

ואי תימא וכי אברהם בהאי אתאחיד ולא יתיר, והא כתיב חסד לאברהם. אלא [p. 110] חולקא דיליה כך הוא, בגין דעבד חסד עם בני עלמא, אבל לאולדא, הכא אחיד ומהכא שארי. ועל דא לא אתגזר אברהם אלא בן תשעים ותשע, ורזא דמלה הא אתיידע ואוקימנא במתניתא דילן.

ובגין כך יצחק דינא קשיא נפק לאחדא לחולקיה, ולאולדא חסד אקרי. ועל דא יעקב אשלים כלא מהאי סטרא ומהאי סטרא. מסטרא דאחידו אברהם ויצחק לחולקיהון לעילא הוא שלימותא, מסטרא דאתיהיב להו לאולדא מתתא לעילא הוא שלימותא. ועל דא כתיב (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר, ביה אתאחידו גוונין מעילא ומתתא.

ועל דא כתיב הכא שירה דכתיב (שם ה':1) אשירה נא לידידי, שירה ודאי, דהא אקרי לאולדא דכר, דהאי אקרי עד לא יפוק לעלמא.

ואית דאמרי דא, אשירה נא לידידי, דא אברהם, כד"א (ירמיה י"א:15) מה לידידי בביתי. ואברהם ירית ירותא דאחסנת חולקא דא, אבל על מה דאמינא דדא יצחק הכי הוא.

שירת דודי, דא קב"ה דאקרי דודי דכתיב (שיר ה':16,10) זה דודי, דודי צח ואדום. [p. 111] ידידי אחיד בדודי, דכר, ומניה אתנטע כרם דכתיב כרם היה לידידי בקרן בן שמן.

מאי בקרן בן שמן, אלא במאי דנפיק האי כרם ובמאי אתנטע. חזר ואמר בקרן. מאי קרן, דכתיב (יהושע ו':5) בקרן היובל, בקרן היובל שארי. והאי קרן אתאחיד בההוא דכר דאקרי בן שמן. מהו בן שמן, כד"א בן חורין, ותרווייהו חד מלה. שמן דמתמן נגיד משחא ורבו לאדלקא בוצינין, ובגין כך בן שמן ודאי. שמן ורבו נגיד ונפיק ואדליק בוצינין, עד דנטיל ליה וכניש ליה האי קרן, ודא אקרי קרן היובל. בגיני כך לית משיחותא דמלכותא אלא בקרן, ועל דא אתמשך מלכותא דדוד, דאתמשח בקרן ואתאחיד ביה.

ויעזקהו ויסקלהו, כהאי עזקא דאסתחר לכל סטרין. [צו ע"ב] ויסקלהו, דאעדי מניה ומחולקיה כל אינון רברבין, כל אינון תריסין, כל אינון כתרין תתאין, [p. 112] והוא נסיב ליה להאי כרם לחולקיה דכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

ויטעהו שורק, כד"א (ירמיה ב':21) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, כלה בה"א. מכאן שארי אברהם לאולדא לעילא, ומהאי נפק זרע אמת, כלה זרע אמת ודאי, היינו דכתיב כה יהיה זרעך, וכלא חד מלה. זכאה חולקהון דישראל דירתו ירותא קדישא דא.

סופיה דקרא (ישעיה ה':2) ויבן מגדל בתוכו. מהו מגדל, כד"א (משלי י"ח:10) מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב, בו ירוץ צדיק ודאי.

וגם יקב חצב בו. דא תרעא דצדק, כד"א (תהלים קי"ח:19) פתחו לי שערי צדק. מאי משמע, דכל בר ישראל דאתגזר עייל בתרווייהו וזכי לתרווייהו. ומאן דקריב בריה לקרבנא דא עייל ליה בשמא קדישא, ועל דא [p. 113] מתקיימין שמיא וארעא דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

והא מריה דהלולא דא זכה לכלא, למחזי קב"ה אנפין באנפין בהאי יומא. זכאה חולקנא דזכינא להאי יומא, וזכאה חולקך עמנא. והאי ברא דאתייליד לך קרינא עליה (ישעיה מ"ג:7) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכתיב (שם נ"ד:13) וכל בניך למודי יי' ורב שלום בניך.

אוזפוה לרבי אבא תלת מילין. אמרו ליה האי מריה דהלולא אושפיזך זכה לכולי האי בגין דקיים קיומא דמצוה.

אמר מאי היא.

אמר ההוא גברא דביתאי אתת אחי הוות, ומית בלא בנין, ונסיבנא לה. ודא הוא ברא קדמאה דהוה לי מנה, וקרינא ליה בשמא דאחי דאתפטר.

א"ל מכאן ולהלאה קרי ליה אידי, והיינו אידי בר יעקב.

[p. 114] בריך לון ר' אבא ואזיל לארחיה.

כד אתא סדר מלין קמיה דר' אלעזר, ודחיל למימר לר' שמעון. יומא חד הוה קמיה דר' שמעון, וא"ר שמעון מאי דכתיב ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתך. משמע דעד דלא אתגזר הוה נפיל על אנפוי ומליל עמיה, בתר דאתגזר קאים בקיומיה ולא דחיל. אני הנה בריתי אתך, דאשכח גרמיה גזיר.

אמר ליה ר' אבא אי ניחא קמיה דמר, לימא קמיה מאינון מלי מעלייתא דשמענא בהאי.

אמר ליה אימא.

אמר ליה דחילנא דלא יתענשו על ידאי.

אמר ליה ח"ו (תהלים קי"ב:7) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח ביי'.

סח ליה עובדא וסדר קמיה כל אינון מלין.

[p. 115] אמר ליה וכי כל הני מלי מעלייתא הוו טמירין גבך ולא אמרת להו. גוזרנא דכל תלתין יומין אלין תלעי ותנשי. ולא כתיב (משלי ג':27) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. וכך הוה. אמר גוזרנא דבאורייתא דא יגלון לבבל ויגלון בכל בני חברייא.

חלש דעתיה דרבי אבא. יומא חד חמא ליה ר' שמעון, אמר ליה טופסרא דלבך באנפך שכיח.

אמר ליה לא על דידי הוא אלא על דידהו.

אמר ליה ח"ו דאתענשו אלא בגין דמלין אתגליין בינייהו כל כך, וכד יגלון ביני חברייא ילפון אינון אורחי ואתכסיין מלין בגווייהו. דהא מלין לא אתגליין אלא ביננא, דהא קב"ה אסתכם עמנא דעל ידנא אתגליין מלין.

אמר רבי יוסי (ישעיה נ"ח:8) אז יבקע כשחר אורך וגו'. זמין קב"ה לאכרזא על בנוי ויימא אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יי' יאספך.