פרשת חיי שרה

[קכא ע"א] [p. 203] ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. ר' יוסי פתח (יונה א':15) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. הכא אית לאסתכלא, מאי טעמא ארעישת ימא עליה דיונה ולא ארעישת עליה ארעא, כיון דהוה אזיל בגין דלא תשרי עליה שכינתא. ימא אמאי אחיד ביה כד הוה אזיל. אלא ודאי מלה באתריה הוה. ים דמיא לרקיע תנן ורקיע לכסא הכבוד, ובגין כך ימא אחיד ביה ונטיל ליה. מקמי ימא ערק, ימא שדא ביה ידא בדוכתה.

וישאו את יונה ויטילוהו אל הים. אוליפנא דהוו נטלי ליה וטבעי ליה עד ירכוי בימא, הוה שכיך, זקפין ליה אתרעיש. כל מה דטבעי ליה הכי אשתכיך עד דאיהו אמר שאוני והטילוני אל הים, מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים. [p. 204] כיון דאתרמי בים פרחה מניה נשמתיה וסלקת עד כורסי יקרא דמלכא ואתדנת קמיה ואהדרו ליה נשמתיה ועאל בפומא דההוא נונא ומית נונא, לבתר אתקיים ההוא נונא ואוקמוה. [קכא ע"ב]

תא חזי בשעתא דבר נש סליק בערסיה כל ליליא וליליא נשמתיה נפקת מניה ואתדנת קמי בי דינא דמלכא. אי זכאה לאתקיימא אהדרו ליה להאי עלמא. ודינא הוא בתרין גוונין. לא דיינין ליה לבר נש על בישין דאיהו זמין למעבד דכתיב (בראשית כ"א:17) כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם. ולא תימא דדיינין ליה על טבין דעבד לחוד, לאו הכי, אלא על טבין דאיהו זמין למעבד ובגינייהו אשתזיב, אע"ג דאיהו השתא חייבא, בגין דקב"ה עביד טיבו עם כל בריין וכל ארחוי דקב"ה לאוטבא לכלא ולא דאין לב"נ על בישין דאיהו זמין למעבד, ובגין כך אתדן בר נש קמי קב"ה.

תא חזי כיון דאטילו ליה ליונה לימא מה כתיב, ויעמוד הים מזעפו. מאי ויעמוד, דקאים בקיומיה כדקא יאות. עמידה איהו כד רוגזא שכיך. בשעתא דדינא שריא בעלמא ההוא בי דינא איהו כאתתא דמתעברא וקשיא לאולדא, וכד אולידת שכיך רוגזא. הכי נמי כד דינא שריא [p. 205] בעלמא לא שכיך ולא נח עד דאתעביד דינא, כדין הוא נייחא וקיימת למיקם בדוכתא שלים, למיקם בקיומיה, הה"ד (משלי י"א:10) ובאבוד רשעים רנה. ואוקימנא כמא דכתיב (יחזקאל י"ח:23) החפוץ אחפוץ במות רשע, והא לית נייחא קמי קב"ה כד אתעביד דינא ברשיעייא, אלא כאן קודם דאשתלים קיסטא, כאן לבתר דאשתלים.

 

ויהיו חיי שרה. מאי שנא הכא שרה דכתיב מיתתה באורייתא מכל נשי דעלמא דלא כתיב הכי מיתתהון באורייתא.

אמר רבי חייא ולא והא כתיב (בראשית ל"ה:19) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה, וכתיב (במדבר כ':1) ותמת שם מרים ותקבר שם, וכתיב (בראשית ל"ה:8) ותמת דבורה [קכב ע"א] מינקת רבקה, וכתיב (בראשית ל"ח:12) ותמת בת שוע אשת יהודה.

אמר רבי יוסי בכלהו לא כתיב כמה דכתיב בשרה דאתמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, דהא בכלהו לא אתמנון יומין ושנין כמו לשרה, בכלהו לא כתיב פרשתא חדא בלחודהא כמו לשרה. אלא רזא איהו בגין ההוא דרגא דכל יומין ושנין דבר נש ביה תליין.

פתח ואמר (קהלת ה':8) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. ויתרון ארץ בכל היא ודאי, דהא מתמן נפקין רוחין ונשמתין ותועלתא לעלמא.

[p. 206] מלך לשדה נעבד. מאן מלך, דא קב"ה. לשדה נעבד, כד איהו אתתקן כדקא יאות. מלך, דא מלך עלאה דאתחבר לשדה כד איהו נעבד. מאן שדה, דא שדה אשר ברכו יי' דכתיב (בראשית כ"ז:27) כריח שדה אשר ברכו יי', דכד איהו נעבד ואתתקן בכל מה דאצטריך ליה כדקא יאות כדין מלך עלאה אתחבר עמיה.

רבי אלעזר אמר מלך לשדה נעבד. כמה גווני רזין עלאין הכא. מלך, דא שכינתא דלא שריא בביתא לאתתקנא בה אלא בזמנא דאתנסיב בר נש ואזדווג בה לאולדא ולמעבד איבין, וכדין איהי אפיקת נשמתין לאשראה בה, ובגין כך לשדה נעבד ולא לאחרא.

ד"א מלך, דא אשה יראת יי' כמא דכתי' (משלי ל"א:30) אשה יראת יי' היא תתהלל. לשדה נעבד, דא אשה זרה, כד"א (שם ז':5) לשמרך מאשה זרה. בגין דאית שדה ואית שדה. אית שדה דכל ברכאן וקדושין ביה שריין דכתי' כריח שדה אשר ברכו יי', ואית שדה דכל חירוב ומסאבו ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין. והאי מלך זמנין דאיהו נעבד להאי שדה, כדין [p. 207] כתיב (שם ל':21-23) תחת שלש רגזה ארץ [קכב ע"ב] וגו' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. והאי מלך אתכסיא נהוריה ואתחשך עד דאתדכי ואתחבר לעילא. ובגין כך שעיר דר"ח בגין דאתפרש ההוא שדה ולא שריין ביה ברכאן מהאי מלך. וכד איהו נעבד לשדה כדין כתיב (דברים כ"ב:27) כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה וגו'. כי בשדה כמה דאתמר.

ת"ח אתת חוה לעלמא, אתדבקת בהאי חויא ואטיל בה זוהמא וגרמא מותא לעלמא. אתת שרה ונחתת וסלקת ולא אתדבקת ביה כד"א (בראשית י"ג:1) ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו. אתא נח לעלמא, מה כתיב, (שם ט':21) וישת מן היין וישכר ויתגל. ובגין דאברהם ושרה לא אתאחדו בהאי אתר ולא אתדבקו ביה, בג"כ שרה זכתה לחיין עלאין לה ולבעלה ולבנהא בתראה, הה"ד (ישעיה נ"א:1) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. ועל דא ויהיו חיי שרה, דזכתה בהו בכלא, [p. 208] ולא כתיב בכלהו נשי ויהיו חיי, ויהיו חיי חוה וכן בכלא. דא אתדבקת בחיין ועל דא דילה הוו חיין.

ויהיו חיי שרה, אינון חיין כלהו לעילא, מאה שנה לעילא ועשרים שנה לעילא ושבע שנים לעילא, כלא הוה כדקא יאות.

אמר רבן שמעון [קכג ע"א] ת"ח רזא דמלה. מאי שנא בכלהו דאמר שנה שנה ובאינון שבע דאמר שנים דכתיב מאה שנה ועשרים שנה ולבתר שבע שנים. אלא מאה שנה כללא דכלא דאתכליל כלא במאה ברזא דמאה ברכאן דכל יומא, וכן עשרים שנה, ובגין כך כתיב שנה, רזא דיחודא דלא אתפרש לעלמין. שבע שנין, אלין אתפרשן ונפקאן מכללא סתימאה דלעילא, ואע"ג דכלא יחודא חדא, אבל אתפרשן בדינא וברחמי בכמה סטרין ואורחין, מה דלא הוי הכי לעילא. ובגין כך באלין שבע שנים כתיב בהו שנים ולא שנה. וכלהו אקרון חיים, ויהיו חיי שרה, דהוו ממש ואתבריאו ואתקיימו לעילא.

[p. 209] אמר ר' חייא הא אוקמוה דכד אתעקד יצחק בר תלתין ושבע שנים הוה, וכיון דאתעקד יצחק מיתת שרה דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מאין בא, מהר המוריה למעקד ליה ליצחק. ואינון תלתין ושבע שנין מיומא דאתייליד יצחק עד שעתא דאתעקד אינון הוו חיי שרה ודאי, כחושבן ויהיו בגימטריא, תלתין ושבע שנין הוו כמה דאית מדאתיליד יצחק עד דאתעקד.

 

ר' יוסי פתח (תהלים צ"ח:1) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו'. האי קרא הא אוקמוה חבריא דפרות אמרוה, כמה דכתיב (שמואל א' ו':1) וישרנה הפרות בדרך. מאי וישרנה, דהוו אמרי שירתא. ומאי שירה אמרו, מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה.

הכא אית לאסתכלא, דכל מה דברא קב"ה בעלמא, כולהו אמרי תושבחן ושירתא קמיה בין לעילא בין לתתא. ואי [p. 210] תימא דאינהו מגרמייהו הוו אמרי שירתא דא, הכי הוא ודאי, דרזא איהו לעילא. אבל הני ארונא הוה על גבייהו, וכיון דארונא אשתקיל עלייהו ושויוה לעילא אנון לא שכיכו שירתא, דהא כיון דאתנטיל מנייהו ארונא הוו געאן כארח שאר פרות דעלמא ולא אמרו שירתא. וודאי ארונא [קכג ע"ב] דעל גבייהו עביד לון לזמרא.

מזמור. הא אוקימנא ואתמר, בכולהו כתיב מזמור לדוד או לדוד מזמור, והכא לא אמר דוד כלל. אלא מזמור דרוח קודשא זמין לזמרא ליה לזמנא דיוקים קב"ה לישראל מעפרא. וכדין שירו ליי' שיר חדש, כדין איהו חדש, דהא שירתא כהאי לא אתמר מיומא דאתברי עלמא.

א"ר חייא כתיב (קהלת א':9) אין כל חדש תחת השמש, והכא שירתא דא איהי חדש ואיהי תחת השמש, דהא תחות שמשא להוי. ומאי איהי, דא סיהרא, וכדין הוי חדש תחת השמש. מאי טעמא, בגין כי נפלאות עשה. ומאן אינון נפלאות, האי דכתיב הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. הושיעה לו. למאן, [קכד ע"א] לההוא דרגא דאמר שירתא דא, בגין דבהו אסתמיך בימינא ובשמאלא. הושיעא לו ודאי, לההוא דרגא דהאי מזמור. אימתי, בזמנא דיקומון מתי עלמא ויתערון מעפרא, כדין יהא חדש, מה דלא אתעביד בהאי עלמא.

ר' יוסי אמר בזמנא דיעביד קב"ה נוקמין בעלמא בגינייהו דישראל, כדין יתאמר שירתא דא, דהא לבתר יתערון מעפרא מתי עלמא ויתחדש עלמא בקיומא שלים, דלא ליהוי כקדמיתא דשליט מותא בעלמא בגין חויא דגרים מותא לכלא ואסתאב עלמא ואחשיך אנפוי.

[p. 211] ת"ח כתיב (בראשית ג':15) ואיבה אשית בינך ובין האשה. מאי ואיבה, כד"א (איוב ט':26) חלפו עם אניות אבה, דהא כמה ארבין שטאן גו ימא רבא ואית ארבין וספינן מתפרשן דא מן דא, ואינון ארבין דהאי נחש שאט בגווייהו אקרון אניות אבה.

בינך ובין האשה, דא אשה יראת יי'. ובין זרעך, אלין שאר עמין. ובין זרעה, אלין ישראל.

הוא ישופך ראש. הוא, דא קב"ה דזמין לבערא ליה מעלמא דכתיב (ישעיה כ"ה:8) בלע המות לנצח, וכתיב (זכריה י"ג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ראש, דא לזמנא דאתי דיתערון מיתיא, דהא כדין להוי עלמא ראש, דיתקיים בראש דאיהו עלמא עלאה. ואתה תשופנו עקב, דא בהאי עלמא השתא דאיהו עקב ולאו איהו בקיומא, וההוא חויא נשיך לעלמא ואחשיך אנפי בריין.

ת"ח יומין דבר נש אתבריאו וקיימו באינון דרגין עלאין. כיון דמסיימי לאתקיימא באינון דרגין דכתיב (תהלים צ':10) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', מכאן ולהלאה לית דרגא לאתקיימא, ובגין כך ורהבם עמל ואון, ואינון כלא הוו. אבל אינון יומין דצדיקייא [קכד ע"ב] הוו ואתקיימו, כד"א ויהיו חיי שרה, וכן ויהיו ימי שני חיי אברהם.

[p. 212] ואי תימא הכי נמי כתיב בישמעאל דכתיב (בראשית כ"ה:17) ויהיו שני חיי ישמעאל. אלא בתשובה אהדר ועל דא קרי ביומוי ויהיו.

 

ותמת שרה בקרית ארבע. רבי אחא אמר כגוונא דא לא הוה בכל נשי עלמא, דהא לא אתמר חושבן יומהא ושנהא וקיומהא בעלמא וההוא אתר דאתקבר ביה אלא לאחזאה דלא הוה כשרה בכל נשי עלמא.

ואי תימא הא מרים, דכתיב (במדבר כ':1) ותמת שם מרים ותקבר שם. בגין לאחזאה סרחנא דישראל קא אתא, דהא מייא לא אזלי בהו בישראל אלא בזכותא דמרים, אבל לא אתמר במיתתה כמה דאתמר בשרה.

 

ר' יהודה פתח (קהלת י':17) אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו. האי קרא אוקמוה, אבל אית לן לאסתכלא ביה, דזכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא למנדע כל אורחין סתימין ולאתגלייא לון רזין עלאין.

והא אתמר אשריך ארץ, דא ארץ החיים, בגין דמלכא דילה אזמין לה כל ברכאן דאתברכא מאבהן עלאין, רזא דוא"ו דאיהו קיימא לארקא עלה ברכאן תדיר. ואיהו בן [p. 213] חורין דנפקא מעלמא עלאה דאפיק תדיר כל חיין וכל נהירו וכל משח רבות, וכלא אנגיד האי ברא בוכרא להאי ארץ, כד"א (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, ובגין כך אשריך ארץ.

ומה דאתמר אי לך ארץ שמלכך נער, כמה דאוקמוה, דהאי ארץ תתאה ועלמא תתאה לא ינקא אלא מגו שלטנותא דעלה, וכולהו מההוא מלכא דאקרי נער. ווי לארעא דאצטריך לינקא הכי.

ת"ח האי [קכה ע"א] לית ליה מגרמיה כלום, בר כד נטיל ברכאן לזמנין ידיען. ולזמנין דאתמנעו מניה ואתפגים סיהרא ואתחשך וברכאן אתמנעו מניה, ווי לעלמא דאצטריך לינקא בההיא שעתא. ועוד בכמה דינין אתדן האי עלמא עד לא ינקא מניה, דכלא בדינא אתקיים ואתעתד ואוקמוה.

תא חזי ותמת שרה בקרית ארבע. רזא איהו, בגין דלא הוה מיתתה על ידא דההוא נחש עקימאה ולא שלט בה כשאר בני עלמא דאיהו שליט בהו ועל ידיה מתו מיומא דגרים לון אדם, בר משה ואהרן ומרים דכתיב בהו על פי יי', ובגין יקרא דשכינתא לא כתיב בה במרים על פי יי'. [p. 214] אבל בשרה כתיב בקרית ארבע, רזא דקרית שמע ברזא עלאה, ולא על ידא אחרא. בקרית ארבע ולא בנחש. בקרית ארבע היא חברון, דאתחבר דוד מלכא באבהן. ועל דא לא הוה מיתתה בידא אחרא אלא בקרית ארבע.

תא חזי כד יומין דבר נש אתקיימו בדרגין עלאין אתקיים ב"נ בעלמא. כיון דלא אתקיימו בדרגין עלאין נפקי ונחתי לתתא עד דקריבו להאי דרגא דמותא שריא ביה, וכדין נטיל רשו ואפיק נשמתא, וטאס עלמא בזמנא חדא ונטיל נשמתין וסאיב ליה לגופא ואשתאר מסאבא. זכאין אינון צדיקיא דלא אסתאבו ולא אשתאר בהו מסאבותא.

[p. 215] ותא חזי במציעו דרקיעא אתקטר חד אורחא קסטירא ואיהו חויא דרקיעא, וכל ככבין דקיקין כלהו קטירין ביה וקיימי ביה תלי תלין ואינון ממנן בסטירו עובדי בני עלמא. כגוונא דא כמה חבילי טהירין נפקי לעלמא מהאי חויא עלאה קדמאה דאתפתא ביה אדם, וכלהו ממנן בסטירו עובדי [קכה ע"ב] עלמא. ובגין כך אתי בר נש לאתדכאה מסייעין ליה מלעילא וסיועא דמאריה סחרא ליה ואסתמר ואקרי קדוש. אתי בר נש לאסתאבא כמה חבילי טהירין אזדמנן ליה וכולהו שריאן וסחרין ליה ומסאבין ליה ואקרי טמא, וכולהו אזלי ומכרזי קמיה טמא טמא, כד"א [p. 216] (ויקרא י"ג:45) וטמא טמא יקרא. וכולהו קטירין בההוא חיויא קדמאה וסטירי בכמה עובדי עלמא.

 

ר' יצחק ור' יוסי הוו אזלי מטבריא ללוד. אמר רבי יצחק תווהנא על ההוא רשע דבלעם דכל עובדוי דההוא רשע הוו בסטרא דמסאבא. והכא אוליפנא רזא חדא דכל זיני נחשיא דעלמא כלהון מתקטרן ונפקין מההוא נחש קדמוני דאיהו רוח מסאבא מזוהמא, ובגין כך כל חרשין דעלמא אקרון על שמא דא נחשים וכלהו מהאי סטרא נפקי, ומאן דאתמשך בהאי הא אסתאב. ולא עוד אלא דבעי לאסתאבא בגין לאמשכא עליה ההוא סטרא דרוח מסאבא, דהא תנינן כגוונא דאתער בר נש הכי נמי אמשיך עליה מלעילא. אי איהו אתער בסטרא דקדושה, אמשיך עליה קדושא עילאה דלעילא ואתקדש, ואי איהו אתער בסטרא דמסאבא, הכי אמשיך עליה רוח מסאבא ואסתאב. והא אתמר על מה דתנינן אתי בר נש לאסתאבא מסאבין ליה.

בגין כך ההוא רשע דבלעם, בגין לאמשכא עליה רוח מסאבא מההוא נחש עלאה, הוה אסתאב בכל ליליא באתניה והוה עביד עמה עובד אישות בגין לאסתאבא ולאמשכא עליה רוח מסאבא, וכדין עביד חרשוי ועובדוי. ושירותא דעובדוי הוה נטיל נחש מאלין חוויין וקטיר קמיה ובזע [קכו ע"א] רישיה ואפיק לישניה, ונטיל עשבין ידיען ואוקיד כלא ועביד מניה קטרתא חדא. לבתר נטיל רישא דההוא חויא ובזע ליה לארבע סטרין ועביד מניה קטרתא אחרא. ועביד עגולא חד והוה אמר מלין ועביד עובדין אחרנין עד דאמשיך עליה רוחין מסאבין ואודיעין ליה מה דאצטריך, ועביד בהו עובדוי כפום מה דאינון ידעי מההוא חויא דרקיעא. ומתמן אתמשך בעובדוי וחרשוי עד דאמשיך עליה רוח מההוא נחש [p. 217] קדמאה, ומהכא הוה ידע ואדבק ידיען וחרשין וקוסמין. ובגין כך כתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, נחשים ודאי. ועקרא ושרשא במסאבותא איהו כמה דאתמר, ולבתר שירותא דכלא לאו איהו אלא דא.

אמר רבי יוסי אמאי כל זייני חרשין ונחשים לא אשתכחו כל כך אלא בנשייא.

א"ל הכי אוליפנא מדאתא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, בה אטיל ולא בבעלה.

אמר הכי הוא ודאי. אתא ונשקיה. אמר כמה זמנין שאילנא האי מלה, ולא זכינא בה אלא השתא.

א"ל כל הני עובדין וכל מה דידע בלעם, מאן אתר אוליף ליה.

א"ל מאבוי. אבל באינון הררי קדם דאיהו ארץ קדם אוליף כל חרשין וכל זיני קוסמין, בגין דבאינון טורי אינון מלאכי עזא ועזאל דאפיל לון קב"ה מן שמיא, ואינון קטירין בשלשלאי דפרזלא ואודיעין חרשין לבני נשא. ומתמן הוה ידע בלעם, כד"א (במדבר כ"ג:7) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.

[p. 218] א"ל והא כתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו.

א"ל סטרא תתאה דאתיא מרוח מסאבא דלעילא, והוא רוח מסאבא דשליט במדברא דעבדו בני ישראל ית עגלא בגין לאסתאבא בהדיה דאיהו תתאה. ובכלא [קכו ע"ב] עבד חרשוי בגין דייכול לאעקרא לון לישראל ולא יכיל.

אמר רבי יוסי האי דאמרת בקדמיתא דכד נחש אתא על חוה אטיל בה זוהמא, שפיר, אבל הא תנינן דכד קאימו ישראל על טורא דסיני פסקא מנייהו זוהמא, ישראל דקבילו אורייתא פסקא מנייהו זוהמתן, אבל שאר עמין דלא קבילו אורייתא לא פסקא זוהמתן מנייהו.

א"ל שפיר קאמרת, אבל תא חזי אורייתא לא אתיהיב אלא לדכורי דכתיב (דברים ד':4) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, דהא נשי פטירין מפקודי אורייתא. ועוד דאהדרו כלהו לזוהמתן כקדמיתא בתר דחטו, ואתתא קשיא לאתפרשא זוהמא מנה יתיר מגברא. ובגין כך אשתכחו נשין בחרשיא ובזוהמא דא יתיר מגוברין, דהא נשייא מסטרא דשמאלא קא אתיין ואתדבקו בדינא קשיא, וסטרא דא אתדבק בהו יתיר מגוברין כמה דאתמר, בגין דאתיין מסטרא דדינא קשיא, וכלא אתדבק ואזיל בתר זיניה.

[p. 219] תא חזי דהכי הוא על מאי דאמינא, דבלעם הוה אסתאב בקדמיתא בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא. כגוונא דא אתתא ביומי דמסאבו דילה, אית ליה לבר נש לאסתמרא מנה, בגין דהא ברוח מסאבא אתדבקת, ובההוא זמנא אי איהי תעביד חרשין אצלחו בידהא יתיר מזמנא אחרא, דהא רוח מסאבא שרייא עמה. ועל דא בכל מה דקריבת אסתאב, כל שכן מאן דקריב בהדה. זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא ואמר (ויקרא י"ח:19) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה.

א"ל האי מאן דאסתכל בצפצופא דעופא, אמאי אקרי נחש.

א"ל דהא מההוא סטרא קאתי, דרוח מסאבא שריא על ההוא עופא [קכז ע"א] ואודע מלין בעלמא, וכל רוח מסאבא בנחש אתדבקו ואתיין לעלמא. ולית מאן דישתזיב מניה בעלמא, דהא איהו שכיח עם כלא עד זמנא דזמין קב"ה לאעברא ליה מעלמא, כמה דכתיב (ישעיה כ"ה:8) בלע המות לנצח וגו', וכתיב (זכריה י"ג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

 

רבי יהודה אמר אברהם ידע בההיא מערתא סימנא ולביה ורעותיה תמן הוה, בגין דמקדמת דנא עאל לתמן וחמא לאדם וחוה טמירין תמן. ומנא הוה ידע דאינון הוו. אלא דיוקניה אסתכל וחמא, [p. 220] ואתפתח ליה חד פתחא דגנתא דעדן תמן וההוא דיוקנא הוה קאים לגביה.

ותא חזי כל מאן דאסתכל דיוקנא דאדם, לא אשתזיב לעלמין, בגין דהא בשעתא דב"נ אסתלק מעלמא חמי ליה לאדם ובההוא זמנא מית. אבל אברהם אסתכל ביה וחמא דיוקניה ואתקיים, וחמא נהורא דנהיר במערתא וחד שרגא דליק. כדין תאיב אברהם דיוריה בההוא אתר, ולביה ורעותיה הוה תדיר במערתא.

ת"ח השתא אברהם בחכמתא עבד בזמנא דתבע קברא לשרה. דהא כד תבע לא תבע למערתא בההוא זמנא ולא אמר דבעי לאתפרשא מנייהו, אלא אמר תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני.

ואי תימא דלא הוה עפרון תמן, תמן הוה דכתיב ועפרון יושב בתוך בני חת. ואברהם לא אמר ליה בההיא שעתא כלום, אלא מה דאמר לון אמר, דכתיב וידבר אל בני חת.

וכי ס"ד דאברהם בעא לאתקברא בינייהו בין מסאבין או דתאובתיה הוה עמהון. אלא בחכמה עבד, וילפינן [קכז ע"ב] ארח ארעא הכא במה דעבד אברהם. דהא בגין דתאובתיה ורעותיה בההיא מערתא ואע"ג דעפרון הוה תמן לא בעא למשאל ליה מיד ההוא רעותא דהוה ליה במערתא, ושאיל בקדמיתא מה דלא אצטריך ליה לאינון אחרנין ולא לעפרון. כיון דאמרו ליה קמי עפרון שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך, מה כתיב, ועפרון ישב בתוך בני חת, ישב כתיב, משירותא דמלין דאמר אברהם תמן הוה. כדין אמר שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר ויתן [p. 221] לי את מערת המכפלה. ואי תימא בגין יקרא דילי יתיר מנייכו דלא רעינא בכו, בתוככם, בגין לאתקברא בינייכו, דרעינא בכו בגין דלא אתפרש מנייכו.

 

רבי אלעזר אמר בשעתא דעאל אברהם במערתא היך עאל. בגין דהוה רהיט אבתריה דההוא עגלא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו'. וההוא בן בקר ערק עד ההיא מערתא, ועאל אבתריה וחמא מה דחמא. תו בגין דאיהו הוה צלי כל יומא והוה נפיק עד ההוא חקל דהוה סליק ריחין עלאין וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא וצלי תמן, ותמן מליל עמיה קב"ה. ובגין כך בעא ליה דתאובתיה הוה בההוא אתר תדיר.

ואי תימא אי הכי אמאי לא בעא לה עד השתא. בגין דלא ישגחון עליה הואיל ולא אצטריך ליה, השתא דאצטריך ליה אמר הא שעתא למתבע ליה.

ת"ח וכי עפרון לא הוה חמי במערתא מה דחמא אברהם בה, ולא יזבין לה לעלמין. אלא ודאי לא חמא ליה ולא כלום, דהא לית מלה אתגלייא אלא למאריה, ובגין כך לאברהם אתגלייא ולא לעפרון, לאברהם אתגלייא דליה הוה אזדמן, [קכח ע"א] לעפרון לא הות אתגליא דלא הוה ליה חולקא ביה. ובגין כך לא אתגלי לעפרון כלום ולא הוה חמי אלא חשוכא, ועל דא זבין לה. ומה דלא תבע אברהם בקדמיתא זבין, דהא אברהם לא קאמר אלא ויתן לי את מערת המכפלה וגו', ואיהו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו, בגין דכלא הוה מאיס עליה דעפרון דלא ידע מה היא.

ותא חזי כד עאל אברהם במערתא בקדמיתא חמא תמן נהורא ואתרמי עפרא קמיה ואתגלי ליה תרין קברין. אדהכי אסתלק אדם בדיוקניה וחמא ליה לאברהם וחייך, וביה ידע אברהם דתמן הוה זמין לאתקברא.

[p. 222] א"ל אברהם במטו מינך קוסטרא קטיר את הכא.

א"ל קב"ה טמרני הכא ומההוא זמנא עד השתא אתטמרנא בגילדא דקירטא, עד דאתית אנת לעלמא. השתא מכאן ואילך הא קיומא לי ולעלמא בגינך.

חמי מה כתיב, ויקם השדה והמערה אשר בו, קימה ממש הוה ליה, מה דלא הוה ליה עד השתא.

רבי אבא אמר ויקם השדה ודאי, דקם ואסתלק קמיה דאברהם, בגין דעד השתא לא אתחזי תמן כלום, והשתא מה דהוה טמיר קם ואסתליק, וכדין קם כלא בנמוסוי.

[p. 223] אמר רבי שמעון בשעתא דעאל אברהם במערתא ואעיל לשרה תמן, קמו אדם וחוה ולא קבילו לאתקברא תמן. אמרו ומה אנן בכסופא קמי קב"ה בההוא עלמא בגין ההוא חובא דגרימנא, והשתא דיתוסף לן כסופא אחרא מקמי עובדין טבין דבכו.

אמר אברהם הא אנא זמין קמי קב"ה בגינך דלא תכסיף קמיה לעלמין.

מיד ואחרי כן קבר אברהם את [קכח ע"ב] שרה אשתו. מאי ואחרי כן, בתר דקביל אברהם עליה מלה דא.

אדם עאל בדוכתיה, חוה לא עאלת עד דקריב אברהם ואעיל לה לגבי אדם וקביל עליה בגינה, הה"ד ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. לשרה לא כתי' אלא את שרה, לאסגאה חוה. וכדין אתיישבו בדוכתייהו כדקא יאות, הה"ד (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנינן באברהם. תולדות השמים והארץ, דא אדם וחוה. אלה השמים והארץ לא כתיב, אלא תולדות השמים והארץ ולא תולדות בר נש, ואינון אתקיימו בגיניה דאברהם. ומנא לן דאתקיימו בגיניה דאברהם, דכתיב ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם. ועד דאתא אברהם לא אתקיימו אדם וחוה בדוכתייהו בההוא עלמא.

 

[p. 224] ר' אלעזר שאיל לר' שמעון, אמר האי מערתא לאו איהו כפילתא, דהא כתיב מערת המכפלה. וקרא קרי לה לבתר מערת שדה המכפלה, מכפלה קרי ליה לשדה.

א"ל הכי קארי ליה, מערת המכפלה, כד"א ויתן לי את מערת המכפלה, אבל ודאי חייך לאו מערתא איהי מכפלה ולאו שדה אקרי מכפלה, אלא האי שדה ומערתא על שום מכפלה אקרון, שדה המכפלה ודאי ולא מערתא, דהא מערתא בשדה איהי וההוא שדה קאים במלה אחרא.

תא חזי ירושלם כל ארעא דישראל אתכפל תחותה ואיהי קיימא לעילא וקיימא לתתא. כגוונא דא ירושלם לעילא, ירושלם לתתא, אחידא לעילא ואחידא לתתא. ירושלם לעילא אחידא בתרין סטרין לעילא ותתא, ירושלים לתתא אחידא בתרין סטרין לתתא ולעילא. ובגין כך כפלתא איהי, ועל דא האי שדה מההיא כפלתא איהו דביה שריא.

כגוונא דא כתיב כריח שדה אשר ברכו יי', לעילא [קכט ע"א] ותתא. ובגין כך שדה המכפלה ודאי, ולא שדה הכפול.

[p. 225] תו רזא דמלה, שדה המכפלה ודאי. מאן מכפלה, ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה, וכלא קיימ' בחד, ובגינה קאמר בארח סתים המכפלה, דלא הוי בשמא קדישא את אחרא מכפלה בר האי.

ואע"ג דמערתא כפלתא הוה, ודאי דאיהי מערתא גו מערתא, אבל על שום אחרא אקרי מערת שדה המכפלה כמה דאתמר. ואברהם ידע וכד אמר לבני חת כסי מלה ואמר ויתן לי את מערת המכפלה, על שום דאיהי מערת' כפלתא, ואורייתא לא קרי לה אלא מערת שדה המכפלה כדקא יאות.

וקב"ה עבד כלא לאשתכחא האי עלמא כגוונא דלעילא ולאתדבקא דא בדא, למהוי יקריה לעילא ותתא. זכאה חולקיהון דצדיקיא דקב"ה אתרעי בהו בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

 

ואברהם זקן בא בימים וגו'. רבי יהודה פתח (תהלים ס"ה:5) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. האי קרא אתמר, אבל זכאה הוא ב"נ דאורחוי אתכשרן קמי קב"ה ואיהו אתרעי ביה לקרבא ליה לגביה.

ת"ח אברהם אתקריב לגביה ותיאובתא ורעותא דיליה הוה כל יומוי בהאי. ולא אתקרב אברהם ביומא חד או בזמנא חדא, אלא עובדוי קריבו ליה, ובכל יומוי אתקרב [p. 226] מדרגא לדרגא, עד דאסתלק בדרגוי כד הוה סיב ועאל בדרגין עלאין כדקא חזי דכתיב ואברהם זקן, וכדין בא בימים, באינון יומין עלאין, באינון יומין ידיעאן ברזא דמהימנותא. ויי' ברך את אברהם בכל, דמתמן נפקין כל ברכאן וכל טיבו.

זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא [קכט ע"ב] קריבין לגבי קב"ה, מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים, דאתקריבו בכמה שנין. אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב כמה דאתמר, וכן דוד דכתיב (מלכים א' א':1) והמלך דוד זקן בא בימים, אבל מארי דתשובה מיד עאל ואתדבק ביה בקב"ה.

ר' יוסי אמר תנינן אתר דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא, צדיקים גמורים לית לון רשו לקיימא ביה, בגין דאינון קריבין למלכא יתיר מכלהו ואינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגיא לאתקרבא במלכא.

ת"ח כמה אתרין מתתקנין ליה לקב"ה בההוא עלמא, ובכלהו בי מותבי לון לצדיקיא, כל חד וחד לפום דרגיה כדקא חזי ליה.

כתיב (תהלים ס"ה:5) אשרי תבחר ותקרב, דקב"ה קריב לון לגביה, דסלקין אינון נשמתין מתתא לעילא לאתאחדא באחסנתיהון דאתתקנן להו.

[p. 227] ישכון חצריך, אלין אתרין ודרגין לבר. ומאן אינון, כד"א (זכריה ג':7) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, והאי הוא דרגא בין קדישין עלאין. ומאן דזכאן לדרגא דא אינון שליחן בעלמא כאינון מלאכין ועבדין שליחותא תדיר ברעותא דמאריהון, בגין דאלין אתקדשו תדיר בקדושה ולא אסתאבו.

כגוונא דא מאן דאסתאב בהאי עלמא איהו משיך עליה רוחי מסאבי, וכד נפיק נשמתיה מניה מסאבין לה ומדורה בין אינון מסאבין, ואלין אינון מזיקין דעלמא. כמא דאמשיך ב"נ גרמיה בהאי עלמא, הכי הוא מדוריה ואתמשך בההוא עלמא, ואינון רוחי מסאבי מסאבין ליה ועאלין ליה לגיהנם.

ת"ח מאן דאתקדש ונטיר גרמיה בהאי עלמא דלא אסתאב, מדוריה בההוא עלמא בין אינון קדישין [קל ע"א] עלאין ועבדין שליחותא תדיר, ואלין קיימי בחצר, כד"א (שמות כ"ז:9) את חצר המשכן. ואית אחרנין דאינון לגו יתיר, דלאו אינון בחצר אלא בביתא, כד"א (תהלים ס"ה:5) נשבעה בטוב ביתך. אמר דוד נשבעה בטוב ביתך. כיון דאמר ישכון חצריך, אמאי כתיב נשבעה, ישבע בטוב ביתך מיבעי ליה כמה דכתיב ישכון. אלא הא תנינן לית אתר ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו.

[p. 228] ואית אתר לחסידי עליונין דעיילי לגו. ומאן אינון, כדכתיב (במדבר ג':38) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה וגו'. וכמה מדורין על מדורין ונהורין על נהורין מתפרשן וכל חד אכסיף מנהורא דחבריה. כמה דעובדין מתפרשן, הכי נמי דוכתין ונהורין מתפרשן בההוא עלמא.

ותא חזי הא אתמר דאפילו בהאי עלמא כד בר נש נאים על ערסיה ונשמתין אצטריכו לאתשוטטא בעלמא ונפקו מגו גופא, לאו כל נשמתא ונשמתא סלקא ושטיא למחזי ביקר סבר אפי יומין, אלא כמה דאמתמשיך תדיר וכפום עובדוי, הכי נשמתיה סלקא.

אי אסתאב איהו נאים ונשמתיה נפקא וכל אינון רוחין מסאבין נקטין לה ואתדבקת בהו באינון דרגין תתאין דשטיין בעלמא, ואינון מודיעין לה מלין דאינון קריבין למיתי בעלמא ולזמנין דמודעין לה כדיבן וחייכן בה והא אוקמוה.

ואי זכי ב"נ כד איהו נאים ונשמתיה נפקא, אזלא ושטיא ובקעא בין אלין רוחין מסאבין וכלהו מכריזין ואמרין פנון, פנון, לאו דא מסטרנא. ואיהי סלקא בין אינון קדישין ומודעי לה מלה חדא דקשוט. וכד נחתא כל אינון חבילי טריקין בעאן לאתדבקא בההוא מלה ואינון מודעין לה מלין אחרנין, וההיא מלה דנטלא גו [p. 229] אינון קדישין בין אינון [קל ע"ב] אחרנין איהי כעיבור גו תיבנא. ומאן איהו דזכי יתיר בעוד דאיהו קאים בהאי עלמא.

כגוונא דא כד נפקין נשמתין מגופא בהאי עלמא בעאן לסלקא, וכמה תרעין חבילי טהירין קיימי. אי אינון מסטרייהו כלהו אחדין בהו באינון נפשאן ומסרי לון בידא דדומה לאעלא לגיהנם, ולבתר סלקן ואתאחדן בהו ואינון נטלי לה ומכרזי בהו אלין אינון דעברו על פקודא דמאריהון. וכן שטיין בכל עלמא ולבתר מהדרי להו לגיהנם וכן עד תריסר ירחי. לבתר תריסר ירחי משתככי בההוא אתר דאתחזי לון. אינון נשמתין דזכו סלקי לעילא כמה דאתמר וזכאן בדוכתייהו.

ת"ח זכאין אינון צדיקייא דאתגניז להו כמה טבין לההוא עלמא. ולית אתר פנימאה בכל אינון [p. 230] כאינון דידעי רזא דמאריהון וידעי לאתדבקא ביה בכל יומא. על אלין כתיב (ישעיה ס"ד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. מאי למחכה לו, כד"א (איוב ל"ב:4) חכה את איוב בדברים. ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין לה ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה ולאשתמודעא למאריהון. אלין אינון דמאריהון משתבח בהון בכל יומא בין עלאין קדישין, ואלין עאלין כל תרעי דלעילא ולית מאן דימחי בידהון. זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ת"ח אברהם עאל למנדע ולאתדבקא במאריה כדקא יאות לבתר דאקדים עובדוי בקדמיתא, וזכה באינון יומין עלאין ואתברך מאתר דכל ברכאן נפקי מתמן דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל. מאי בכל, אתר דנהרא דלא פסקי מימוי לעלמין.

אמר רבי חייא תא חזי דאברהם לא בעא לאתערבא בנשי עלמא ולאתדבקא בשאר עמין, בגין דנשייא דשאר עמין אינון מסאבי לגוברי לאינון דמתדבקין בהון. בגין דכד אברהם ידע חכמתא ידע עקרא ושרשא מאן אתר נפקי ושטיין רוחי מסאבין [p. 231] בעלמא, ועל דא אומי ליה לעבדיה דלא יסב אתתא לבריה משאר עמין.

 

רבי יצחק פתח (קהלת י"ב:7) וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. תא חזי כד ברא קב"ה לאדם נטל עפריה מאתר דמקדשא ובנה גופיה מארבע סטרין דעלמא דכלהו יהבו ביה חילא. לבתר איתרק עליה רוחא דחיי, כד"א (בראשית ב':7) ויפח באפיו נשמת חיים. לבתר קם וידע דאיהו מעילא ותתא, וכדין אתדבק וידע חכמה עלאה.

כגוונא דא כל ב"נ דעלמא איהו כליל מעילא ותתא, וכל אינון דידעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות כד אולידו בר משכין עליה רוח קדישא מאתר דכל קדישי נפקין מניה. ואלין אקרון בנין לקב"ה, בגין דגופא אתעביד בקדושה כדקא יאות, הכי נמי יהבין ליה רוחא מאתר עלאה קדישא כדקא חזי והא אתמר.

ת"ח בשעתא דזמין ב"נ למיהב חושבן עובדוי עד לא יפוק מעלמא, ההוא יומא יומא דחושבן איהו דגופא ונשמתא יהבי חושבנא. לבתר נשמתא אתפרשא מיניה וגופא תב לארעא וכלא תב לאתריה דאתנסיב מתמן והא אוקמוה. עד זמנא דקב"ה זמין לאחייא מתייא כלא גניז קמיה. וההוא גופא ממש וההיא נשמתא ממש זמין קב"ה [p. 232] לאתבא לעלמא כמלקדמין ולחדתא אנפי עלמא, הה"ד (ישעיה כ"ו:19) יחיו מתיך נבלתי יקומון. וההיא נשמתא ממש גניזא קמי קב"ה ותבת לאתרה כפום ארחהא, כד"א והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

ולזמנא דזמין קב"ה לאחייא מתייא, זמין איהו לארקא טלא מרישיה, ובההוא טלא יקומון כלא מעפרא, הה"ד (שם:19) כי טל אורות טלך. מאי טל אורות, אורות ממש מאינון נהורין דלעילא דבהון זמין לארקא חיין לעלמא, בגין דאילנא [קלא ע"א] דחיי יריק חיין דלא פסקין לעלמין. דהא השתא פסקין, בגין דהא חויא בישא שלטא ואתכסי סיהרא, ובגין כך כביכול פסקין מימוי וחיין לא שלטין בעלמא כדקא יאות. ובההוא זמנא ההוא יצר הרע דאיהו חויא בישא יסתלק מעלמא ויעבר ליה קב"ה כמה דאתמר. ולבתר דאיהו יתעבר מעלמא סיהרא לא אתכסיא ונהרא דנגיד ונפיק לא יפסקון מבועוי, וכדין כתיב (ישעיה ל':26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים.

אמר רבי חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא, אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא מה תהא מנייהו.

[p. 233] אמר רבי יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו. כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא, הכי נמי בההוא זמנא. וגופא בתראה יקום דאתנטע ואצלח ונטע שרשוי כדקא יאות. עליה כתיב (ירמיה י"ז:8) והיה כעץ שתול על מים וגו' והיה עלהו רענן וגו', דעבד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות. ועל ההוא גופא קדמאה כתיב (שם:6) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו'. כי יבא טוב, דא תחיית המתים, ויתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא להו לצדיקיא דהוה גניז קמיה מיומא דאתברי עלמא דכתיב (בראשית א':4) וירא אלהים את האור כי טוב. וכדין זמין קב"ה לאחייא מתייא, וכתיב (מלאכי ג':20) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכדין יתגבר טוב בעלמא וההוא דאתקרי רע יתעבר מעלמא כדאמרן. וכדין אינון גופין קדמאי להוו כלא הוו.

אמר רבי יצחק זמין קב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין, ואי זכאן בהון יקומון בעלמא כדקא יאות, ואי לאו יהון אפר קיטמא תחות רגליהון [p. 234] דצדיקיא דכתיב (דניאל י"ב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו'. וכלא קם ואתעתד קמי קב"ה וכלהו במניינא הוו, כד"א (ישעיה מ':26) המוציא במספר צבאם וגו'.

תא חזי הא אתמר כל אינון מתין דארעא דישראל יקומון בקדמיתא, בגין דקב"ה עלייהו יתער ויקני עלייהו דכתי' יחיו מתיך, אלין אינון די בארעא דישראל, נבלתי יקומון, אלין אינון דבגו ארעאן אחרנין דלא כתיב בהו תחייה אלא קימה. דהא רוחא דחיי לא תשרי אלא בארעא קדישא, ובגין כך כתיב בהו יחיו, ואינון דלבר יתברי גופא דלהון ויקומון גופא בלא רוחא, ולבתר יתגלגלון תחות עפרא עד דמטו לארעא דישראל ותמן יקבלון נשמתא ולא ברשו אחרא, בגין דיתקיימון בעלמא כדקא חזי.

 

רבי אלעזר ורבי ייסא הוו יתבי ליליא חד ועסקי באורייתא. אמר רבי אלעזר תא חזי בשעתא דזמין קב"ה לאחייא מתייא כל אינון נשמתין דאתעתדן קמיה כלהו קיימין דיוקנין דיוקנין קמיה בההוא דיוקנא ממש דהוו בהאי עלמא. ונחית לון קב"ה [p. 235] ויקרי לון בשמהן, כד"א (שם) לכלם בשם יקרא. וכל נשמתא תיעול לדוכתה ויקומון בקיומא בעלמא כדקא חזי, וכדין יהא עלמא שלים. ועל ההוא זמנא כתיב (שם כ"ה:8) וחרפת עמו יסיר. מאי וחרפת עמו, דא יצר הרע דאחשיך אנפי בריין ושליט בהו.

אמר רבי ייסא הא חמינן כל זמנא דב"נ קאים ברוחא דא לאו איהו מסאב, נפקא נשמתיה מניה איהו מסאב.

א"ל ודאי והא אתמר דההוא יצר הרע כד נטיל רוחא דבר נש סאיב ליה ואשתאר גופא מסאב, ושאר עמין כד אינון בחייהון אינון מסאבין, דהא מסטרא מסאבא אית לון נשמתין, כד אתרק מניה ההוא מסאבו אשתאר גופא בלא מסאבו כלל. בגין כך [קלא ע"ב] מאן דאתדבק באתתא דשאר עמין אסתאב איהו, וההוא ברא דאתיליד ליה יקבל עליה רוח מסאבא.

[p. 236] ואי תימא הא מסטרא דאבוי מישראל קא אתיא, אמאי יקבל עליה רוח מסאבא. ת"ח דהא בקדמיתא אסתאב בשעתא דאתדבק בההיא אתתא דאיהי מסאבא, וכיון דהא איהו אסתאב והוי מסאב וההיא אתתא דאיהי מסאבא כל שכן דההוא ברא דאתיליד דיקבל רוח מסאבא. ולא עוד אלא דעבר על אורייתא דכתיב (שמות ל"ד:14) כי לא תשתחוה לאל אחר כי יי' קנא שמו וגו', בגין דקני על האי ברית.

אמר רבי אלעזר תא חזי דהא אתמר דכיון דידע אברהם חכמתא בעא לאתפרשא מכל שאר עמין ולא לאתדבקא בהו, ובגין כך כתיב ואשביעך ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. מבנות הכנעני ודאי, רזא איהו, כד"א (מלאכי ב':11) ובעל בת אל נכר.

אשר אנכי יושב בקרבו. אנכי דייקא. כתיב הכא אשר אנכי, וכתיב התם (ישעיה מ"ה:12) אנכי עשיתי ארץ. וכל דא בגין דלא לאסתאבא בהו.

ת"ח האי מאן דאעיל האי ברית קדישא בההיא אתתא גרים לאסתאבא איהו וגרים לאסתאבא אתר אחרא, ועל דא כתיב [p. 237] (משלי ל':21-23) תחת שלש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גבירתה. ואע"ג דאומי ליה בהאי ברית, לא אבטח ביה אברהם עד דצלי צלותיה קמי קב"ה ואמר יי' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו, ודאי, דא מלאך הברית, בגין דיתנטיר האי ברית ולא יסתאב בין אינון עמין.

רק את בני לא תשב שמה. מ"ט, בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב"ה בר איהו בלחודוי, ולא בעא דלהוי מדוריה דיצחק בינייהו, אלא דיהא מדוריה עמיה ויצחק יוליף מניה תדיר ארחוי דקב"ה ולא יסטי לימינא ולשמאלא. ועל דא לא בעא אברהם דלהוי מדוריה דיצחק תמן.

אמר רבי ייסא ודאי זכותיה דאברהם אערע קמיה דההוא עבדא, דההוא יומא נפק וההוא יומא מטא לעינא דמיא דכתיב ואבא היום אל העין, והא אוקמוה.

רבי אלעזר פתח ואמר (תהלים קי"ט:18) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. כמה אינון בני נשא טפשין, דלא ידעין ולא מסתכלין לאשתדלא באורייתא, בגין דאורייתא כל חיין וכל חירו וכל טב בעלמא דין ובעלמא דאתי. ההוא חירו בעלמא דין ובעלמא דאתי איהו. חיין אינון בעלמא דין דיזכון ליומין בהאי עלמא וליומין אריכין בעלמא דאתי, בגין דאינון חיין שלימין, אינון חיין דחידו, חיין בלא עציבו, חיין דאינון חיין. חירו בעלמא דין, חירו דכלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא יכלין לשלטאה עלוי כל עמין דעלמא.

ואי תימא אינון בני שמד, גזרה היא [p. 238] מלעילא כגון ר' עקיבא וחברוי, וכך סליק במחשבה.

חירו דמלאך המות, דלא יכיל לשלטאה עלוי. והכי הוא ודאי, דאי אדם הוה מתדבק באילנא דחיי דאיהו אורייתא, לא גרים מותא ליה ולכל עלמא. ובגין כך כד יהב קב"ה אורייתא לישראל מה כתיב בה, חרות על הלוחות, והא אוקמוה. ואלמלא אינון לא חטו ושבקו אילנא דחיי, לא גרמו מותא לעלמא כמלקדמין, וקב"ה אמר (תהלים פ"ב:6-7) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, חבלתון גרמיכון, אכן כאדם תמותון. ועל דא כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה עלוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא.

אמר רבי ייסא ואמאי ימות.

א"ל ודאי מית, אבל לא שלטא ביה קאמרינן, אלא לא מית על ידוי ולא אסתאב ביה, ולא מית [קלב ע"א] ודאי אלא אתדבק בשכינתא ואזיל לחיי עלמא, והאי חי אקרי כמה דאוקמוה דכתיב (שמואל ב' כ"ג:20) ובניהו בן יהוידע בן [p. 239] איש חי וגו'. ועל דא כל מאן דאשתדל באורייתא חירו אית ליה מכלא, חירו בעלמא משעבודא דשאר עמין, חירו בעלמא דאתי בגין דלא יתבעון מניה דינא בההוא עלמא כלל.

ת"ח באורייתא כמה רזין סתימין עלאין אית בה, בגין כך כתיב (משלי ג':15) יקרה היא מפנינים. כמה גניזין טמירין אית בה, וכד אסתכל דוד ברוחא דחכמתא וידע כמה פליאן נפקי מאורייתא פתח ואמר (תהלים קי"ט:18) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

תא חזי ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. יוצאת, באה מבעי ליה, מאי יוצאת. דקב"ה אפיק לה מכל אינון בני מתא, דכלהו חייבין והיא יוצאת מכללא דילהון.

ותרד העינה, כתיב בה"א, רזא איהו דאיערעת תמן בירא דמרים, ובגין כך כתיב העינה בה"א וסליקו לה מיא.

[p. 240] ד"א והנה רבקה יוצאת, כמה דכתיב יוצאות לשאוב מים. אמאי יוצאות ולא הולכות ולא באות. אלא בגין דטמירין הוו כל יומא ובההיא שעתא נפקין לשאבא מיא, וסימנא נקיט בידיה.

תא חזי כד מטא עבדא לחרן ואשכח לה לרבקה לעת ערב הוה עידן צלותא דמנחה. בההיא שעתא דמטא יצחק לצלותא דמנחה, בההיא שעתא מטא עבדא לגבה דרבקה, ובההיא שעתא דמטא יצחק לצלותא דמנחה כמלקדמין מטאת רבקה לגביה, לאשתכחא כלא באתריה דאצטריך כדקא יאות וכלא מטא ברזא דחכמתא. ועל דא אתא ההוא עבדא לבאר המים, רזא דכתיב (שיר ד':15) מעין גנים באר מים חיים, ואוקימנא וכלא רזא איהו.

 

רבי שמעון הוה אתי לטבריא והוה עמיה רבי אבא. אמר רבי שמעון לרבי אבא נזיל, דהא אנא חמינא דבר נש חד ימטי השתא לגבן ומלין חדתין בפומיה ואינון מלין דאורייתא.

אמר רבי אבא הא ידענא דבכל אתר דמר אזיל קב"ה משדר ליה מלאכין טסין בגדפין לאשתעשעא ליה.

עד דהוו אזלי סליק רבי שמעון עינוי וחמא בר נש דהוה רהיט ואזיל. יתבו רבי שמעון ורבי אבא. כד מטא גבייהו א"ל רבי שמעון מאן אנת.

[p. 241] א"ל יודאי אנא ומקפוטקיא קאתינא, ואנא אזילנא אטיטריה דבר יוחאי, דאתמנון חברייא במלין ידעין ושדרוני לגביה.

א"ל אימא ברי. א"ל אנת בר יוחאי. א"ל אנא בר יוחאי.

א"ל הא אוקימנא דלא יפסיק בר נש בצלותיה ביניה לבין כותלא, כמה דכתיב (ישעיה ל"ח:2) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'. ומאן דצלי אסיר למעבר ארבע אמות סמיך ליה, ואוקמוה להני ארבע אמות לכל סטר, בר לקמיה. ואוקמוה דלא יצלי בר נש אחורי רביה וכו', ואתמנון בכל הני מילי.

[p. 242] פתח ואמר (תהלים ל"ט:13) שמעה תפלתי יי' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש. מאי טעמא שמעה ולא שמע. באתר חד כתיב שמע יי' וחנני וגו', ובאתר חד שמעה. אלא בכל אתר לזמנין שמע לדכורא ולזמנין שמעה לנוקבא. שמעה, כד"א (שם י"ז:1) שמעה יי' צדק וגו'. שמע, כד"א (שם ל':11) שמע יי' וחנני, (משלי א':8) שמע בני, (דברים כ"ז:9) הסכת ושמע. והכא שמעה תפלתי יי', בגין דהאי דרגא מקבל כל צלותין דעלמא, והא תנינן דעבדא מנייהו עטרה ושוי לה ברישא דצדיק חי עולמים דכתיב (משלי י':6) ברכות לראש צדיק, ועל דא שמעה תפלתי יי'.

[p. 243] שמעה תפלתי יי', דא צלותא די בלחש. ושועתי האזינה, דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה, כד"א (שמות ב':23) ותעל שועתם אל האלהים. מהו שועה, אלא דבצלותיה ארים קליה וזקיף עינוי לעילא, כד"א (ישעיה כ"ב:5) ושוע אל ההר, וצלותא דא [קלב ע"ב] מתבר תרעין ודפיק לון לאעלא צלותיה.

אל דמעתי, דא אעיל קמי מלכא ולית תרעא דקאים קמיה, ולעולם לא אהדרו דמעין בריקניא.

הא הכא תלת דרגין, תפלה, שועה, דמעה. לקביל אלין תלת אחרנין, כי גר אנכי עמך, לבתר תושב, לבתר ככל אבותי, עקרא דעלמא.

תא חזי צלותא דבר נש מעומד. בגין דתרי צלותי נינהו, חד מיושב וחד מעומד, ואינון חד לגבי תרין דרגין, תפלה של יד ותפלה של ראש, לגבי [p. 244] יום ולילה, וכלא חד. אוף הכא תפלה מיושב לגבי תפלה של יד לאתקנא לה כמא דתקין לכלה וקשיט לה לאעלא לחופה, הכי נמי אנן מקשטין לה ברזא דרתיכהא ומשירייהא, יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו' והאופנים וחיות הקדש וכו'. ועל דא צלותא דא מיושב.

כיון דעאלת לגבי מלכא עלאה ואיהו אתי לקבלא לה, כדין אנן קיימין קמי מלכא עלאה, דהא כדין דכורא אתחבר בנוקבא, ובגין כך לא יפסיק בין גאולה לתפלה. ובגין דבר נש קאים קמי מלכא עלאה נטל ארבע אמות לצלותיה, ואוקמוה בשיעורא דסורטא דיוצר כלא. וכל מה דאתי בסטרא דדכורא [p. 245] בעי ליה לאיניש למיקם בקיומיה ואזדקף. כגוונא דא כד איהו כרע כרע בברוך, וכד איהו זקיף זקיף בשם, בגין לאחזאה שבחא דדכורא על נוקבא.

ות"ח דהא אוקמוה לא יצלי בר נש אחורי רביה, ואתמר כמה דכתיב (דברים ו':13) את יי' אלהיך תירא, את לאכללא דבעי למדחל מרביה כמורא דשכינתא, ודחילו דתלמיד רביה איהו. בג"כ בשעתא דצלותא לא ישוי ההוא מורא לקמיה בצלותיה, אלא מורא דקב"ה בלחודוי ולא מורא אחרא.

ות"ח צלותא דמנחה אתקין ליה יצחק ודאי. כמה דאתקין אברהם צלותא דצפרא לקבל ההוא דרגא דאתדבק ביה, כך יצחק אתקין צלותא דמנחה לקבל ההוא דרגא דאתדבק ביה. ועל דא צלותא דמנחה מכי נטי שמשא לנחתא בדרגוי לסטר מערב, דהא עד לא נטה שמשא לצד מערב אקרי יום, מצפרא עד ההוא זמנא דכתיב (תהלים נ"ב:3) חסד אל כל היום.

[p. 246] ואי תימא עד חשכה, תא שמע דכתיב (ירמיה ו':4) אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. כי פנה היום, לקבל צלותא דצפרא דכתיב חסד אל כל היום, דהא כדין שמשא איהו לסטר מזרח. כיון דנטה שמשא ונחתא לסטר מערב, הא כדין איהו זמן צלותא דמנחה וכבר פנה היום ואתו צללי ערב ואתער דינא קשיא לעלמא. ופנה היום, דאיהו דרגא דחסד, ונטו צללי ערב, דרגא דדינא קשיא. וכדין אתחרב בי מקדשא ואתוקד היכלא. ועל דא תנינן דיהא בר נש זהיר בצלותא דמנחה, זמנא דדינא קשיא שרייא בעלמא.

יעקב אתקין צלותא דערבית, דהא איהו אתקין לה וזן לה בכל מה דאצטריך. ודאי וא"ו אתקין לה"א, וה"א אתזנת מן וא"ו, דלית לה נהורא מגרמה כלל. ובגין כך תפלת ערבית רשות, דהא אתכלילת בצלותא דיומא בגין לאתנהרא והשתא לאו [p. 247] זמנא איהו. ואוקימנא לה דהא לא אתגליא נהורא דיממא דינהיר לה, ואיהי שלטא בחשוכא עד זמנא דפלגות ליליא דאשתעשע קב"ה עם צדיקיא בגנתא דעדן, וכדין איהו זמנא לאשתעשעא בר נש באורייתא כמה דאתמר.

תא חזי דוד אתא ואמר אלין תלת זמנין דצלותי דכתיב (תהלים נ"ה:18) ערב ובקר וצהרים וגו', הא תלתא, ואיהו לא צלי אלא תרי מנייהו דכתיב אשיחה ואהמה, ולא יתיר, דא לצלותא דצפרא ודא לצלותא דמנחה. בצפרא דאיהו שעתא דחסד סגי ליה באשיחה, ובמנחה דאיהו שעתא דדינא קשיא בעי המיה. ולבתר כד אתפליג ליליא הוה קם בשירין ותושבחן כדקא [קלג ע"א] יאות דכתיב (תהלים מ"ב:9) ובלילה שירה עמי, והא אתמר.

קם רבי שמעון ואזלו. אזל ההוא בר נש בהדיה עד טבריה. עד דהוו אזלי אמר רבי שמעון תא חזי תפלות כנגד תמידין תקנום רבנן דאנשי כנסת הגדולה, בגין דאשכחן תרי דכתיב (במדבר כ"ח:4) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, [p. 248] ואינון מתקרבין להני זמני דיומא דאינון זמנין לצלותא.

אמר ההוא גברא הא בקדמיתא אבות תקנום להני צלותי, ומה דתקינו אברהם ויצחק הוא עקרא, ומה דתקין יעקב דאיהו שבחא דאבהן אמאי איהו רשות ולא עקרא כהני.

אמר רבי שמעון הא אתמר, אבל ת"ח הני תרי זמני דתרי צלותי לאו אינון אלא לחברא ליעקב בעדביה. כיון דאתחברו דא בדא אנן לא צריכין יתיר, דכיון דאתיהיבת אתתא בין תרין דרועין ואתחברת בגופא לא אצטריך יתיר. ועל דא אנן בעינן לאתערא תרין דרועין בגין דאתיהיבת בינייהו. כיון דאיהי בינייהו, גופא ואתתא מלייהו בלחישו דלא לאדכרא.

ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן. מאי במרום, כד"א (תהלים צ"ב:9) ואתה מרום, וכלא איהו רזא לידעי מדין.

[p. 249] אתו רבי אבא וההוא יודאי ונשקו ידוי. אמר רבי אבא עד יומא דין לא קאימנא במלה דא בר השתא. זכאה חולקי דזכינא למשמע לה.

 

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. אמר רבי יוסי האי קרא קשיא, האהלה שרה אמו. לאהל שרה אמו מבעי ליה, מאי האהלה. דאהדרת תמן שכינתא, בגין דכל זמנא דשרה קיימא בעלמא שכינתא לא אעדי מינה ושרגא הוה דליקת מערב שבת לערב שבת והוה נהיר כל אינון יומי דשבתא. בתר דמיתת כבתה ההיא שרגא, כיון דאתת רבקה אהדרת שכינתא ואתת ושרגא אדליקת. שרה אמו, דדמיא לשרה בכל עובדהא.

רבי יהודה אמר כמה דיצחק דיוקניה הוה דיוקניה דאברהם, וכל מאן דחמי ליצחק אמר דא אברהם, וודאי אברהם הוליד [p. 250] את יצחק, הכי נמי רבקה דיוקנה ממש הות דיוקנא דשרה, ובגין כך שרה אמו ודאי.

אמר רבי אלעזר בכלא הכי הוא, אבל ת"ח רזא איהו, דאע"ג דשרה מיתת דיוקנה לא אעדי מן ביתא ולא אתחזי תמן מיומא דמיתת עד דאתת רבקה. כיון דעאלת רבקה אתחזיאת דיוקנא דשרה דכתיב ויביאה יצחק האהלה, מיד שרה אמו אתחזיאת תמן. ולא הוה חמי לה בר יצחק בלחודוי כד אעיל תמן, ועל דא וינחם יצחק אחרי אמו, אחרי דאמו אתחזיאת ואזדמנא בביתא, ועל דא לא כתיב אחרי מיתת אמו.

רבי שמעון אמר מאי שנא דכתיב ביה ביצחק ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה. כיון דאמר ותהי לו לאשה, לא ידענא דהוה רחים לה, דהא כל בני עלמא רחמי לנשייהו. מאי שנא ביצחק דכתיב ביה ויאהבה. אלא ודאי אתערותא דרחימו דדכורא לגבי אתתא לאו איהו אלא שמאלא דכתיב (שיר ב':6) שמאלו תחת לראשי. וחשך ולילה כחד אינון, ושמאלא אתער רחימו תדיר לגבי נוקבא ואחיד בה. ועל דא אע"ג דאברהם רחים לה לשרה, לא כתיב ביה ויאהבה אלא ביצחק. [p. 251] ואי תימא ויאהב יעקב את רחל, סטרא דיצחק דהוה ביה קעביד ליה.

ת"ח אברהם כד חמא לרבקה הוה מחבק לה ולא יתיר, אבל יצחק דאיהו בעלה אחיד בה ושוי דרועיה תחות רישה דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. לבתר אתא יעקב ושמש ערסא ואוליד תריסר שבטין כלא כדקא יאות.

ות"ח אבהן כלהו ברזא חדא [קלג ע"ב] אזלו, וכלהו שמשו בארבע נשין כל חד מנייהו. אברהם בארבע, שרה והגר ותרי פלגשים דכתי' ולבני הפלגשים אשר לאברהם, פלגשים תרי, הא ארבע. יצחק ברזא דארבע דסטירו דרבקה דכתיב ויקח את רבקה חד, ותהי לו לאשה תרי, ויאהבה תלת, וינחם יצחק אחרי אמו הא ארבע. לקבל דא הוו ליעקב ד' נשין וכלא ברזא חדא.

ר' חייא אמר אברהם ויצחק שמשו כל חד באתתא חדא ברזא דקודשא. אברהם בשרה, יצחק ברבקה, ולקבל תרווייהו הוי ארבע נשין ליעקב בתרין חולקין.

[p. 252] ר' שמעון אמר סליקו מלין לאתרייהו דהא כלא ברזא קדישא אתעבד וכלא ברזא חדא.

 

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. קטורה דא היא הגר, דהא תנינן בתר דאתפרשא הגר מניה דאברהם וטעת בתר גלולי דאבוה, לבתר אתקשטת ואתקטירת בעובדין דכשרן, ובגין כך אשתני שמה. מכאן דשנוי שמא מכפר חובין, ועל דא אשתני שמה ואתקרי קטורה בעובדין דכשרן, ושדר אברהם ונסבה ליה לאנתו.

ויוסף אברהם. מאי ויוסף. אי תימא דעל שרה איהו דאוסיף, לאו, אלא ביומהא דשרה אזדווג בהדה זמנא חדא, ולבתר תריך לה על עסקי דישמעאל, ולבתר ויוסף כמלקדמין זמנא אחרא על מה דנסיב לה בקדמיתא. וכפום דשני עובדהא הכי נמי שני שמה.

תא חזי דאמר רבי אלעזר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דאתגליא דיוקנא דשרה, [p. 253] ויצחק אתנחם אחרי דאתגליא אמו ודיוקנהא הוה חמי כל יומא. ואברהם אע"ג דאינסיב לאו בההוא ביתא ולא אעיל לה להאי אתתא תמן, בגין דשפחה לא תירש גבירתה, ובאהל דשרה לא אתחזי אתתא אחרא אלא רבקה. ואברהם אע"ג דהוה ידע דדיוקנא דשרה אתגליא תמן, שבקיה ליצחק ההוא אהל למחמי דיוקנא דאמיה כל יומא, יצחק ולא אברהם, הה"ד ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. את כל אשר לו דייקא, דא ההוא דיוקנא דשרא בההוא משכנא.

ד"א ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, רזא דמהימנותא עלאה, לאתדבקא יצחק בדרגא דחולקיה כדקא יאות. ת"ח הכא אתכליל אשא במיא, ודאי אשא נטיל מיא, משמע ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, דא מיא דאתכליל באשא. בקדמיתא אשא אתכליל במיא. אימתי, בשעתא דעקד ליה ליצחק למעבד ביה דינא, כדין אתכליל אשא במיא, והשתא אתכלילו מיא ואשא, למהוי כלא רזא דמהימנותא עלאה.

ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. מאי מתנות, אלין סטרי דרגין תתאין דאינון שמהן דסטרי רוח מסאבא, בגין לאשלמא דרגין ויסתלק יצחק על כלא במהימנותא עלאה כדקא חזי.

בני הפלגשים, אלין הוו בני קטורה, פלגש בקדמיתא ופלגש השתא.

[p. 254] רבי חייא אמר פלגשים ממש.

וישלחם מעל יצחק בנו, דלא לשלטאה לגביה דיצחק.

בעודנו חי, בעוד דהוה אברהם חי וקיים בעלמא, דלא יקטרגון ליה לבתר, ובגין דיתתקף יצחק בסטר דינא קשיא עלאה לאתתקפא על כלהו וכלהו דיתכפיין קמיה.

קדמה אל ארץ קדם, בגין דתמן אינון סטרי חרשי מסאבי.

ת"ח כתיב (מלכים א' ה':10) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. אלין אינון דהוו מבני אינון בני פלגשים דאברהם, והא אוקימנא דהא באינון הררי קדם אינון דאולפין חרשין לבני נשא, ומההיא ארץ קדם נפקו לבן ובעור ובלעם ובנוי וכלהו חרשי והא אוקמוה.

 

[p. 255] ר' חזקיה פתח (ישעיה מ"ב:24) מי נתן למשיסה יעקב [קלד ע"א] וגו'. ת"ח מיומא דאתחרב בי מקדשא ברכאן לא שריין בעלמא ואתמנעו, כביכול אתמנעו מעילא ותתא, וכל אינון שאר דרגין תתאין מתתקפי ואזלי ושלטי עלייהו דישראל, בגין דאינון גרמו בחובייהו.

האי קרא לא אתיישבן מיליה, דכתיב מי נתן למשיסה יעקב. כיון דאמר מי נתן למשיסה יעקב, מהו חטאנו לו, חטאו לו מבעי ליה. ואי חטאנו, ולא אבינו מבעי ליה, מאי ולא אבו, כיון דאמ' חטאנו לו. אלא בשעתא דאתחרב מקדשא ואתוקד היכלא ועמא אתגלי, בעיא שכינתא לאתעקרא מדוכתה ולמיהך עמהון בגלותא. אמרה איהך בקדמיתא למחמי ביתאי והיכלאי ואפקוד על דוכתאי דהויתי שריא בגויה ואפקוד על דוכתי דכהני וליואי דהוו פלחין בביתאי.

אמר רבי אלעזר בההיא שעתא אסתכלת כנסת ישראל לעילא וחמאת דבעלה אסתלק מנה לעילא לעילא, נחתת [p. 256] לתתא עאלת בביתה ואסתכלת בכל אינון דוכתי, ואשתמע קלא לעילא לעילא ואשתמע קלא לתתא, הה"ד (ירמיה ל"א:14) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה ואוקמוה.

כיון דעאלת בגלותא אסתכלת בעמה וחמאת דדחקי לון ורמסי לון בין רגלייהו שאר עמין, כדין אמרת (ישעיה מ"ב:24) מי נתן למשיסה יעקב וגו'. ואינון אמרין הלא יי' זו חטאנו לו, והיא אמרת ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו.

ובשעתא דזמין קב"ה למפקד על עמיה וכנסת ישראל תיתוב מן גלותא, בקדמיתא תהך לביתה, בגין דבית המקדש יתבני בקדמיתא. אמר לה קב"ה קומי מעפרא. היא תבת ואמרה לאן אתר איהך, ביתאי חרב, היכלי אתוקד. עד דקב"ה יבני בי מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא על תקונה, ולבתר יוקים לה מעפרא, הה"ד (תהלים קמ"ז:2) בונה ירושלם יי' בקדמיתא, ולבתר נדחי ישראל יכנס. ויימא לה (ישעיה נ"ב:2) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם. וכדין הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, דא תחיית המתים. וכתיב (יחזקאל ל"ו:27) ואת רוחי אתן בקרבכם.