פרשת וישלח יעקב

[זהר ח"א קסה ע"ב] [p. 1] וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו'. רבי יהודה פתח (תהלים צ"א:11) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. האי קרא אוקמוה, בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר כד"א (בראשית ד':7) לפתח חטאת רובץ, ודא הוא יצר הרע. ודוד הכי נמי קרייה חטאה בגין דאיהו עביד לבר נש למחטי קמי מריה דכתיב (תהלים נ"א:5) וחטאתי נגדי תמיד. והאי לא אעדי מבר נש מן יומא דאתיליד ולעלמין, ויצר הטוב אתי עם בר נש מיומא דאתי לאתדכאה. ואימתי אתי בר לאתדכאה, כד איהו בר תליסר שנין, כדין אזדווג בר נש בתרווייהו חד מימינא וחד משמאלא, יצר טוב לימינא ויצר רע לשמאלא, ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן דאינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש.

אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש בכל ארחוי דאיהו עביד כד"א כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

[p. 2] רבי אלעזר מוקים ליה להאי קרא ביעקב דקב"ה אזמין בהדיה מלאכין משריין ממנן בגין דהא איהו אתי שלים בשבטין עלאין כלהו שלמין כדקא יאות כד"א ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ואתמר. והכא כיון דאשתזיב מניה דלבן והא אתפרש מניה כדין אזדווגת עמיה שכינתא ואתו משריין קדישין לסחרא ליה וכדין [קסו ע"א] ויאמר יעקב כאשר ראם וגו', ומאינון מלאכין שדר ליה לעשו הה"ד וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ודאי הוו.

רבי יצחק אמר (תהלים ל"ד:8) חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם. והא אוקמוה, אבל באתר חד כתיב כי מלאכיו יצוה לך, מלאכין סגיאין, והכא חד, מלאך יי'. אלא מלאכיו, אלין שאר מלאכין, מלאך יי', דא שכינתא כד"א (שמות ג':2) וירא מלאך יי' אליו בלבת אש וגו'. ובגין כך חונה מלאך יי' סביב ליראיו, לאקפא ליה בכל סטרין בגין לשזבא ליה. וכד שכינתא שריא בגויה דב"נ כמה משריין קדישין כלהו אזדמנו לתמן.

ת"ח כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת כדין אמר האי בגין דשכינתא סחרא ליה ושזיב מנייהו מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו ביה. מה כתיב, (שמואל א' כ"א:14) ויתהולל בידם. אמאי ויתהולל, וישתגע מבעי ליה כד"א (שם:16) כי הבאתם את זה להשתגע עלי. [p. 3] אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא (תהלים ע"ג:3) כי קנאתי בהוללים. א"ל קב"ה חייך עדיין אנת תצטריך להאי. כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה מה כתיב, ויתהולל, כאינון הוללים דקני בהו בקדמיתא, וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד.

ואי תימא שכינתא לא שריא אלא באחסנתה דאיהי ארעא קדישא. ודאי לא שריא בגין לינקא מנה אבל לאגנא שאני. והכא כד אתא יעקב מבי לבן כלהו משריין קדישין אתו בהדיה.

א"ר חזקיה אי כלהו משריין קדישין אתו בהדיה מה כתיב ויותר יעקב לבדו, דהא אי שכינתא בהדיה או אינון משריין קדישין לא אשתאר איהו בלחודוי, אמאי ויותר יעקב לבדו.

אמר רבי יהודה בגין דאעיל גרמיה לסכנה והוה חמי לסכנה בעינוי ואינון אתפרשו מניה, וכדין אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, אלין אינון משריין קדישין דאתפרשו מניה.

[p. 4] רבי יצחק אמר בגין לשבקא ליה עם ההוא ממנא דעשו דברשותא הוה אתי. ואינון אזלו למימר שירתא דמטא זמנייהו לשבחא לקב"ה בההיא שעתא, ולבתר אהדרו הה"ד קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו', ועתה הייתי לשני מחנות, מחנה שכינתא וכל ביתיה.

לשני מחנות, דהוה שלים מכל סטרין, מתרין חולקין חוור וסומק.

רבי אלעזר אמר הא אתמר ההוא ליליא שולטנותא דההוא סטרא דעשו הוה בההיא שעתא דהא כתיב (בראשית א':14) יהי מארת, חסר, ובגין כך ויותר יעקב לבדו, דאשתאר [p. 5] בלחודוי דאתכסיא סיהרא מן שמשא ואע"ג דשכינתא לא אתעדי מניה מכל וכל, ועל דא לא יכול לו דכתיב וירא כי לא יכול לו. אסתכל לימינא וחמא לאברהם, אסתכל לשמאלא וחמא ליצחק, אסתכל בגופא וחמא דאתכליל מסטרא דא ואתכליל מסטרא דא, כדין וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, בחד עמודא דסמיך לגופא דאיהו לבר מן גופא. ובגין כך חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, אקיף ליה בכל סטרוי בגין לשזבא ליה, וכד שרא שכינתא בגויה כמה חילין ומשריין אתו בהדיה ומאינון מלאכין שדר לגביה דעשו.

 

וישלח יעקב מלאכים. אמר רבי אבא וכי אמאי אתער איהו לגביה דעשו, הוה ליה לאשתוקי מניה. אלא אמר יעקב ידענא דעשו חייש ליה ליקרא דאבא ולעלם לא ארגיז ליה, והא ידענא דהואיל ואבא קיים לא מסתפינא מניה, אבל השתא דאבא קיים אתפייס עמיה, מיד וישלח יעקב מלאכים לפניו.

 

[p. 6] ר' שמעון פתח (משלי י"ב:9) טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. האי קרא על יצר [קסו ע"ב] הרע אתמר בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי דבר נש, ויצר הרע איהו ארים לביה ורעותיה דבר נש בגאותא ואזיל אבתריה מסלסל בשעריה עד דאיהו אתגאי עליה ומשיך ליה לגיהנם. אבל טוב נקלה, ההוא דלא אזיל אבתריה דיצר הרע ולא אתגאי כלל ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קב"ה, וכדין ההוא יצר הרע אתהפך לעבד לו דלא יכיל לשלטאה עלוי וההוא בר נש שליט עלוי כד"א (בראשית ד':7) ואתה תמשול בו.

ממתכבד, כמה דאמרן דאיהו אוקיר גרמיה מסלסל בשעריה אתגאי ברוחיה, ואיהו חסר לחם, חסר מהימנותא, כד"א (ויקרא כ"א:22) לחם אלהיו, (שם:6) לחם אלהיהם.

ד"א טוב נקלה ועבד לו, דא יעקב דמאיך רוחיה לגביה דעשו בגין דלבתר ליהוי עבד לו וישלוט עלוי ויתקיים ביה (בראשית כ"ז:29) יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'. ועדיין לא הוה זמניה כלל, אלא בגין דסליק ליה יעקב לבתר יומיא, ועל דא הוה מיד נקלה ולבתר ההוא דאיהו מתכבד יהא עבד לו, ההוא דאיהו חסר לחם יהא עבדא לההוא דיהבו ליה רוב דגן ותירוש.

ת"ח על דא בגין דידע יעקב דאצטריך ליה השתא אתהפך נקלה, ויותר חכמה ועקימו עבד בדא מכל מה [p. 7] דעבד לגביה דעשו, דאילו הוה ידע עשו חכמה דא יקטיל ליה לגרמיה ולא ייתי לדא, אבל כלא עבד יעקב בחכמה ועליה אמרה חנה (שמואל א' ב':10) יי' יחתו מריביו וגו' ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו.

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב וגו'. מיד פתח לאתהפכא ליה לעבדא בגין דלא יסתכל באינון ברכאן דברכיה אבוי דהא יעקב סליק לון כדקאמרן לבתר.

אמר רבי יהודה מאי קא חמא יעקב דשדר ליה לעשו ואמר עם לבן גרתי, וכי מה עביד בשליחותיה לעשו מלה דא. אלא לבן הארמי קליה אזיל בעלמא דלא הוה ב"נ משתזיב מניה דהוא הוה חרש בחרשין ורב מקוסמין ואבוי דבעור הוה ובעור אבוי דבלעם וכתיב (יהושע י"ג:22) בלעם בן בעור הקוסם, ולבן חכם בחרשין וקוסמין יתיר מכלהו, ועם כל דא לא יכיל ביעקב, ובעא לאובדא ליעקב בכמה זיינין הה"ד (דברים כ"ו:5) ארמי אובד אבי.

אמר רבי אבא כולי עלמא הוו ידעי דלבן הוה רב חכימין וחרשין וקוסמין, ומאן דבעי לאובדא בחרשוי לא אשתזיב מניה, וכל מה דידע בלעם מניה הוה [p. 8] וכתיב בבלעם (במדבר כ"ב:6) כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר. וכולי עלמא מסתפי מלבן ומחרשוי, ומלה קדמאה דשדר יעקב לעשו אמר עם לבן גרתי. ואי תימא דזעיר הוה ירח או שתא, לאו הכי אלא ואחר עד עתה, עשרין שנין אתאחרית עמיה. ואי תימא דלא סליק בידי כלום, ויהי לי שור וחמור, אינון תרין גזרי דינין דכד מתחברן תרווייהו כחדא לא מתחברן אלא לאבאשא עלמא, ובגין כך כתיב (דברים כ"ב:10) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.

צאן ועבד ושפחה, אלין אינון כתרי תתאי דקטל קב"ה במצרים (שמות י"ב:29) בכור בהמה, (שם) בכור השבי, (שם י"א:5) בכור השפחה, הה"ד צאן ועבד ושפחה. מיד מסתפי ונפק לקדמותיה ודחילו הוה ליה מיעקב כמה דהוה ליה ליעקב מעשו.

לבר נש דהוה אזיל בארחא, עד דהוה אזיל שמע על חד לסטים דהוה כמן בארחא. פגע ביה בר נש אחרא, א"ל ממאן אנת. א"ל מפלוני לגיון אנא. א"ל סטי לך מגבאי דכל מאן דקריב בהדאי חד חויא אנא מייתי וקטיל ליה. אזל ההוא בר נש לההוא לגיון, א"ל חד בר נש אתי וכל מאן דיקרב בהדיה נשכיה חויא דאיהו מייתי [קסז ע"א] ומיית. שמע ההוא לגיון ודחיל, אמר יאות דאזיל לקבליה ואתפייס בהדיה. עד דחמא ליה ההוא בר נש אמר ווי השתא יקטילני ההוא לגיון. שארי סגיד וכרע לקבליה. אמר ההוא לגיון אלמלא הוה בידיה חויא לקטלא לא סגיד כולי האי לקבלי. שארי לגיונא לאתגאה, אמר הואיל וכך כרע לקבלי לא אקטליניה.

[p. 9] כך יעקב אמר עם לבן גרתי ואחר עד עתה, עשרין שנין אתאחרית עמיה ואנא מייתי חויא לקטלא בני נשא. שמע עשו, אמר ווי מאן יקום קמיה דהשתא יקטילני יעקב בפומיה. שארי נפיק לקדמותיה לאתפייסא עמיה. כיון דחמא ליה מה כתיב, ויירא יעקב מאד ויצר לו. כיון דקריב בהדיה שארי כרע וסגיד לקבליה הה"ד וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. אמר עשו אלמלא כל כך הוה עמיה לא סגיד לקבלי, שארי לאתגאה.

ת"ח מה כתיב בבלעם, (במדבר כ"ב:20) ויבא אלהים אל בלעם לילה. בלבן כתיב (בראשית ל"א:24) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. פן תדבר, פן תעשה רעה ליעקב מבעי ליה. אלא לבן לא רדף אתבריה דיעקב בחילא דגוברין לאגחא ביה קרבא דהא חילא דיעקב ובנוי רב מניה, אלא למקטליה בפומיה ולשיצאה כלא הה"ד ארמי אובד אבי, ובגין כך פן תדבר, ולא כתיב פן תעשה. וכתיב יש לאל ידי לעשות עמכם רע. יש לאל ידי, מנין הוה ידע דיכלתא הוה בידיה. אלא כמה דאתמר ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך פן תדבר וגו'. ודא הוא סהדותא דפקיד קב"ה לאסהדא דכתיב (דברים כ"ו:5) וענית ואמרת לפני יי' אלהיך ארמי אובד אבי וגו'. וענית, כד"א (שמות כ':13) לא תענה ברעך, (דברים י"ט:18) ענה באחיו.

[p. 10] כתיב ביה בבלעם (במדבר כ"ד:1) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, דהכי הוא ארחיה דאיהו הוה מנחש. בלבן כתיב (בראשית ל':27) נחשתי, דאשגח בחרשוי ובקסמוי בעסקא דיעקב, וכד בעא לאובדא ליעקב בנחשא ובחרשא דיליה בעא לאובדיה ולא שבקיה קב"ה. והיינו דאמר בלעם בר בריה (במדבר כ"ג:23) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, מאן יכיל להון דהא סבאי בעא לאובדא לאבוהון בנחשין ובקוסמין דיליה ולא סליקו בידוי דלא שבקיה ללטיא הה"ד כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ובכלהו עשרה זיני חרשין וקוסמין דקזטיפי דכתרין תתאין עבד לבן לקבליה דיעקב ולא יכיל הה"ד (בראשית ל"א:41) ותחלף את משכרתי עשרת מונים, דכלהו עבד לבן לקבליה ולא סליקו בידוי לאבאשא ליה דכתיב (שם:7) והחליף את משכרתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי. מאי מונים, כתרגומו זינין, וכתיב (ויקרא י"ז:7) לשעירים אשר הם זונים אחריהם. מונים, מינים כמשמעו דעשרה זינין אינון דחרשין וקוסמין בכתרין תתאין וכלהו עבד לקבליה. עשרה זינין אינון דכתיב (דברים י"ח:10-11) קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר [p. 11] ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, הא עשרה אינון.

אמר רבי יוסי נחש וקסם תרי זיני אינון ובדרגא חד סלקין, וכד אתא בלעם בקסם עבד לקבליהון דישראל, והיינו דכתיב (במדבר כ"ב:7) וקסמים בידם, ולקבליה דיעקב אתא לבן בנחש, והאי והאי לא סליקו בידייהו הה"ד (שם כ"ג:21) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. כי לא נחש ביעקב, בקדמיתא ביומוי דלבן, ולא קסם בישראל, לבתר ביומוי דבלעם. אמר בלעם לבלק ת"ח מאן יכיל להון דכל קסמין וחרשין ונחשין דבכתרין דילן מקיזפא דמלכותא דלעילא מתעטרן והיא אתקשר בהו דכתיב יי' אלהיו עמו ותרועת מלך בו.

א"ר יהודה ח"ו דהוה ידע בלעם בקדושא דלעילא [קסז ע"ב] כלל דהא קב"ה לא אתרעי בעם ולישן אחרא דישתמש ביקריה אלא בנוי קדישין ואמר (ויקרא י"א:44) והתקדשתם והייתם קדושים. מאן דאינון קדישין ישתמשון בקדושה, ישראל אינון קדישין דכתיב (דברים י"ד:2) כי עם קדוש אתה, אתה קדוש ולא עם אחרא. מאן דאינון מסאבין מסאבו אזדמן לון לאסתאבא, עליה כתיב (ויקרא י"ג:46) טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, ומסאבא למסאבא קרי, כד"א (שם:45) וטמא טמא יקרא, מאן דאיהו טמא לטמא יקרא, כלא אזיל בתר זיניה.

אמר רבי יצחק יאות הוא ליעקב קדישא לומר דאסתאב בלבן ובחרשוי, או שבחא הוא דיליה.

[p. 12] אמר ליה רבי יוסי אע"ג דקאמר ר' יהודה אנא מסייע לך דהא כתיב (בראשית כ"ז:19) אנכי עשו בכורך. וכי יאות הוא לצדיקא דיעקב למחלף שמיה בשמא מסאבא. אלא אנכי, פסקא טעמא ואמר אנכי מאן דאנא, אבל עשו בכורך ואוקמוה.

אוף הכא, ויהי לי שור וחמור, לומר לא תשוי לבך ורעותך דאתקיים בי מה דבריך לי אבא. הוא בריך לי הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, בגין כך עבדך יעקב, לאדני לעשו. הוא בריך לי ברוב דגן ותירוש, הא לא אתקיים בי דלא אוצרנא לון אלא ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, רעי ענא בחקלא. הוא בריך לי מטל השמים ומשמני הארץ, הא לא אתקיים בי אלא עם לבן גרתי, כגיורא דלא הוה לי ביתא חדא כל שכן משמני הארץ. וכל דא בגין דלא יסתכל ביה ביעקב על אינון ברכאן ויקטרג עליה.

רבי אבא אמר כתיב ביה ביעקב (שם כ"ה:27) איש תם יושב אהלים, גבר שלים בגין דאיהו יתיב לתרין משכנין עלאין ואשלים להאי גיסא ולהאי גיסא, ואיהו לא אמר דאסתאב [p. 13] בחרשוי, אבל על מה קאמר רבי יהודה בגין דלבוי שלים על טיבו וקשוט דעביד ליה קב"ה, דכל עלמא ידעי עובדוי דלבן מאן אינון ומאן יכיל לאשתזבא מניה ואנא אתגיירנא עמיה עשרין שנין ובעא לאובדא לי וקב"ה שזבני מניה. וכלא הוה בגין דלא יסתכל ביה עשו דאתקיימו ביה אינון ברכאן ולא ינטר ליה דבבו, ועל דא כתיב (הושע י"ד:10) כי ישרים דרכי יי', וכתיב (דברים י"ח:13) תמים תהיה עם יי' אלהיך.

 

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגו'. כיון דאמר באנו אל אחיך לא ידענא דאיהו עשו, וכי אחין אחרנין הוו ליה ליעקב. אלא באנו אל אחיך, ואי תימא דהדר בתשובה ואזיל בארח מתקנא לאו הכי אלא עשו, רשע כמעיקרא.

וגם הולך לקראתך. ואי תימא דאיהו יחידאי אזיל וארבע מאות איש עמו.

וכל כך למה, בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקיא ומתעטר בצלותהון כדקאמרו, [p. 14] דההוא מלאכא דממנא על צלותהון דישראל נטיל כל אינון צלותין ועביד מנייהו עטרה ושוייה ברישיה דחי העולמים ואוקמוה, וכל שכן צלותהון דצדיקיא דקב"ה אתרעי בהו ואתעבידו עטרה לאתעטרא באינון צלותין קב"ה.

ואי תימא משריין קדישין הוו אתיין עמיה, אמאי דחיל. אלא צדיקייא לא סמכין על דא אלא בצלותהון ובעותהון לגבי מאריהון.

ות"ח דאמר ר' שמעון צלותא דסגיאין סליק קמי קב"ה ומתעטר בההוא צלותא בגין דסלקא בגוונין סגיאין ואתכלילת מכמה סטרין, ובגין דכלילא בכמה גוונין אתעבידת עטרה ומנחא על רישא דצדיק חי העולמים. וצלותא דיחיד לאו איהי כלילא ולאו איהי אלא בגוון חד, ועל דא צלותא דיחיד לאו איהי מתתקנא לאתקבלא כצלותא דסגיאין.

ות"ח יעקב כליל הוה ועל דא [p. 15] צלותיה תאיב לה קב"ה. מה כתיב, ויירא יעקב מאד ויצר לו.

 

רבי יהודה פתח (משלי כ"ח:14) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. [קסח ע"א] זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו ויהב לון אורייתא דקשוט בגין למזכי בה לחיי עלמא, דכל מאן דאשתדל באורייתא קב"ה משיך עליה חיין עלאין ואעיל ליה לחיי עלמא דאתי דכתיב (דברים ל':20) כי היא חייך ואורך ימיך, וכתיב (שם ל"ב:47) ובדבר הזה תאריכו ימים וגו', חיין בהאי עלמא וחיין בעלמא דאתי.

רבי אלעזר אמר כל מאן דאשתדל באורייתא לשמה לאו מיתתיה ע"י יצר הרע בגין דאתקיף באילנא דחיי ולא ארפי מניה, ובגין כך צדיקיא דמשתדלי באורייתא לאו מסאבי גופא דלהון דלא שריא עליה מסאבו.

[p. 16] יעקב אילנא דחיי הוה, אמאי דחיל, דהא לא יכיל לשלטאה עלוי. ועוד דהא כתיב והנה אנכי עמך וגו'. תו דהא כתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים. אי משריין קדישין הוו עמיה אמאי דחיל. אלא כלא כיאות הוה ויעקב לא בעא למסמך על ניסא דקב"ה בגין דחשיב דלאו איהו כדאי דקב"ה יעביד ליה ניסא. מאי טעמא, בגין דלא פלח לאבוי ולאמיה כדקא יאות ולא אשתדל באורייתא ונטל תרי אחיות, ואע"ג דכלא אתמר, ועם כל דא בעי ליה לב"נ למדחל תדיר ולצלאה קמיה דקב"ה בצלותא דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד והא אוקמוה.

ת"ח צלותא דאבהן קיימו עלמא וכל בני עלמא עלייהו קיימי וסמכי, ולעלם ולעלמי עלמין לא אתנשי זכותא דאבהן בגין דזכותא דאבהן איהו קיומא דעילא ותתא, וקיומא דיעקב איהו קיומא שלים יתיר מכלהו, ובגין כך בשעתא [p. 17] דעאקו לבנוי דיעקב קב"ה אחמי קמיה דיוקנא דיעקב וחייס על עלמא כד"א (ויקרא כ"ו:42) וזכרתי את בריתי יעקוב, בוא"ו. אמאי, בגין דאיהו דיוקנא דיעקב ממש.

ת"ח כל מאן דחמי ליה ליעקב כמאן דאסתכל באספקלריא דנהרא, והא אתמר שופריה דיעקב כשופריה דאדם קדמאה.

אמר רבי ייסא אנא שמענא דכל מאן דאסתכל בחלמיה וחמי ליה ליעקב מקסטר בקוספוי חיין אתוספן ליה.

[p. 18] רבי שמעון אמר הא אתמר דדוד מלכא עד לא הוה לא הוו ליה חיים כלל, בר דאדם קדמאה יהב ליה שבעין שנין מדיליה, וכך הוה קיומיה דדוד מלכא שבעין שנין הוו, וקיומא דאדם קדמאה אלף שנין חסר שבעין. אשתכחו בהני אלף שנין קדמאי אדם הראשון ודוד מלכא.

פתח ואמר (תהלים כ"א:5) חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד. חיים שאל ממך, דא דוד מלכא דהא כד ברא קב"ה גנתא דעדן אטיל ביה נשמתא דדוד מלכא ואסתכל ביה וחמא דלית ליה חיים מדיליה כלום. קיימא קמיה כל יומא. כיון דברא אדם הראשון אמר הא ודאי קיומיה, ומאדם קדמאה הוו שבעין שנין דאתקיים דוד מלכא בעלמא.

תו אבהן שבקו ליה מחיון כל חד וחד. אברהם שבק ליה וכן יעקב ויוסף. יצחק לא שבק ליה כלום בגין דדוד מלכא מסטריה קא אתא. אברהם שבק ליה חמש שנין דהוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין ואתקיים מאה ושבעין וחמש, חסרין חמש. יעקב הוה ליה לאתקיימא כיומי דאברהם ולא אתקיים [קסח ע"ב] אלא מאה וארבעין ושבע שנין, חסרין תמניא ועשרין. אשתכח דאברהם ויעקב שבקו מחיון תלתין ותלת שנין. יוסף אתקיים מאה ועשר והוה ליה לאתקיימא מאה וארבעין ושבע כיומי דיעקב וחסר מנהון תלתין ושבע שנין. הא שבעין שנין דשבקו ליה לדוד מלכא לאתקיימא בהון ובהו אתקיים דוד בכל אינון שנין דשבקו אבהן.

[p. 19] ואי תימא יצחק אמאי לא שבק ליה כלום כהני. בגין דאיהו חשך ודוד מסטרא דחשך קא אתא, ומאן דאיהו בחשך לית ליה נהורא כלל ולית ליה חיים, ובגין כך לא הוו לדוד חיים כלל. אבל אלין דהוה בהו נהורא נהירו ליה לדוד מלכא ומנייהו אצטריך לאנהרא ולמהוי ליה חיים, דהא מסטרא דחשך לית ליה חיים כלל, ועל דא לא אתא יצחק בחושבנא.

ואי תימא יוסף אמאי. אלא ודאי יוסף בלחודוי ככלהו בגין דאקרי צדיק ודא הוא דאנהיר לסיהרא יתיר מכלהו, ובגין כך האי שבק ליה לדוד מלכא יתיר מכלהו חיין דכתיב (בראשית א':17) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.

ת"ח יעקב צלותיה אגין ליה מעשו, בגין דבעא לסלקא זכותיה לבנוי אבתריה ולא לנפקא ליה השתא לגביה דעשו, ועל דא צלי צלותיה לקב"ה ולא אסתמיך על זכותיה לשיזבא ליה בגיניה.

ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ת"ח מה כתיב, ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. אמאי לשני מחנות, בגין דאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה.

[p. 20] ת"ח שכינתא לא עדת מאהל לאה ומאהל רחל. אמר יעקב ידענא דהא נטירו לון לאלין מן קב"ה. מה עבד, וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה. אמר אי יקטיל עשו לי ולאלין יקטיל, אבל אלין לא מסתפינא מנייהו בגין דשכינתא עמהון, ועל דא והיה המחנה הנשאר לפליטה. כיון דעבד האי אתקין צלותיה עלייהו. מה כתיב, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו'.

 

רבי יוסי פתח (תהלים ק"ב:1) תפלה לעני כי יעטוף ולפני יי' ישפוך שיחו. האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אלא דוד מלכא אמר דא כד אסתכל וחמא במלי דמסכנא ואסתכל ביה כד הוה אזיל וערק מקמי חמוי, אמר דא תפלה לעני, דא היא צלותא דבעי מסכנא קמי קב"ה ודא צלותא דאקדימת לכל צלותין דעלמא.

כתיב הכא תפלה לעני, וכתיב (שם צ':1) תפלה למשה איש האלהים. מה בין האי להאי, אלא דא תפלה של יד ודא תפלה של ראש ולית לאפרשא בין תפלה לעני ובין תפלה למשה איש האלהים ותרווייהו שקילין כחד. [p. 21] ועל דא צלותא דעני אקדימא קמי קב"ה מכל צלותין דעלמא בגין דכתיב (שם כ"ב:25) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. ות"ח תפלה לעני דא תפלה של יד דעני אתדבק במסכנותיה כמאן דלית ליה מגרמיה כלום.

ד"א תפלה, דא משה. לעני, דא דוד. כי יעטוף, כד אתכסיא סיהרא ואתכסי שמשא מינה. ולפני יי' ישפוך שיחו, בגין לאתחברא בהדי שמשא.

ת"ח צלותא דכל בני נשא צלותא, וצלותא דמסכנא איהי צלותא דקיימא קמי קב"ה ותבר תרעין ופתחין ועאלת לאתקבלא קמיה הה"ד (שמות כ"ב:26) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, וכתיב שמוע אשמע צעקתו. ולפני יי' ישפוך שיחו, כמאן דמתרעם על דינוי דקב"ה.

אמר רבי אלעזר צלותהון דצדיקייא חדוותא לכנסת ישראל [קסט ע"א] [p. 22] לאתעטרא קמי קב"ה. בגיני כך קב"ה תאיב לון לצלותהון דצדיקייא בשעתא דאצטריך לון בגין דידעי לרצויי למריהון. מה כתיב ביה ביעקב, אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו'. אעטר ואכתר קטורא בקשירו חד כדקא חזי. אלהי אבי אברהם, לימינא. ואלהי אבי יצחק, לשמאלא. יי' האומר אלי, הכא תלי מלה לאתעטרא באתריה בינייהו. שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך.

קטנתי מכל החסדים. מה אצטריך האי עם האי. אלא אמר יעקב אנת אבטחת לי לאוטבא עמי ואנא ידענא דכל עובדך כלהו על תנאי. הא אנא לית בי זכותא דהא קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית וגו', וכל מה דעבדת לי עד יומא דין לאו בגין זכותאי הוה אלא בגינך הוא דעבדת ליה וההוא טיבו וקשוט בגינך הוה, דהא כד עברנא בקדמיתא דהוינא אזיל מקמי עשו יחידאי עברנא ליה להאי נהרא, ואנת עבדת עמי טיבו וקשוט והשתא אנא מעבר ליה בתרי משיריין, אינון תרין משיריין דפליג.

עד הכא סדורא דשבחא דמריה, מכאן ולהלאה בעא מה דאצטריך ליה, לאחזאה לכל בני עלמא דאצטריך ליה לבר נש לסדרא שבחא דמאריה בקדמיתא ולבתר דיבעי בעותיה. דהכי [p. 23] עבד יעקב, בקדמיתא סדר שבחא דמריה ולבתר דסדר שבחא אמר בעותיה דאצטריך ליה הה"ד הצילני נא מיד אחי וגו'. מכאן מאן דמצלי צלותיה דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות. הצילני נא, ואי תימא דהא שזבת לי מלבן, מיד אחי. ואי תימא קריבין אחרנין סתם אחין אקרון, מיד עשו. מאי טעמא, בגין לפרשא מלה כדקא יאות. ואי תימא אנא אמאי אצטריך, כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וגו', בגין לאשתמודעא מלה לעילא ולפרשא לה ולא יסתים מלה.

ואתה אמרת היטב איטיב עמך וגו'. ואתה אמרת. מאי ואתה, כד"א (נחמיה ט':6) ואתה מחיה את כלם, אוף הכא ואתה אמרת.

ת"ח דוד מלכא אמר (תהלים י"ט:15) יהיו לרצון אמרי פי, אלין מלין דאתפרשן. והגיון לבי, אלין מלין סתימין דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה, דא הוא הגיון דאיהו בלבא דלא יכיל לאתפרשא. ועל דא אצטריך מלה דאתפרשא בפומא ומלה דתליא בלבא, וכלא רזא איהו, חד לקבל דרגא חד וחד לקבל דרגא עלאה. מלה דאתפרשא לקבל דרגא דאצטריך לאתפרשא, ההוא דתליא בלבא איהו לקבל דרגא פנימאה יתיר, וכלא כחדא איהו. ועל דא יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך.

[p. 24] כגוונא דא אמר יעקב, בקדמיתא פריש מלה כדקא יאות ולבתר סתים מלה דאיהי תליא בהגיונא דלבא דכתיב (בראשית ל"ב:13) ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב. הכא איהו מלה דתליא בלבא דלא אצטריך לפרשא וכן אצטריך כדקאמרן בגין ליחדא יחודא שלים כדקא יאות. זכאין אינון צדיקיא דידעי לסדרא שבחא דמאריהון כדקא יאות ולמבעי בעותהון, ובגין כך כתיב (ישעיה מ"ט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

ויותר יעקב לבדו. רבי חייא פתח (תהלים צ"א:10) לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא עבד בכל יומא ויומא [קסט ע"ב] עבידתיה דאתחזי ליה והא אוקמוה. ביומא רביעאה עבד נהורין ואתברי סיהרא חסר, נהורא דאזעירת גרמה, ובגין דאיהי מארת חסר וא"ו אתיהיב דוכתא לשלטאה כל רוחין ושדין ועלעולין ומזיקין, וכל רוחי מסאבו כלהו שלטין ושטאן בעלמא לאסטאה ואתמנון בדוכתי דאתחריבו [p. 25] ובחקלין תקיפין במדברין חריבין וכלהו מסטרא דרוחא דמסאבא והא אתמר דהאי רוחא מסאבא דאתיא מנחש עקימאה איהו רוח מסאבא ממש ואיהו אתמנא בעלמא לאסטאה בני נשא לגביה, ועל דא יצר הרע שליט בעלמא ואיהו אתמני לגבייהו דבני נשא ואשתכח עמהון ובעקימו ותסקופין אתי לגבייהו לאסטאה לון מארחוי דקב"ה. כמא דאסטי לאדם קדמאה וגרים מותא לכל עלמא הכי נמי אסטי להו לבני נשא וגרים לון לאסתאבא.

ומאן דאתי לאסתאבא איהו משיך עליה ההוא רוחא מסאבא ושריא בגויה ואתדביק בהדיה, וכמה אינון דזמינין לסאבא ליה ואיהו מסאב וסאבין ליה בהאי עלמא ובההוא עלמא והא אתמר. ובשעתא דאתי בר נש לאתדכאה ההוא רוח מסאבא אתכפייא קמיה ולא יכיל לשלטאה עלוי, וכדין כתיב (תהלים צ"א:10) לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך.

אמר רבי יוסי לא תאנה אליך רעה, דא לילית. ונגע לא יקרב באהלך, אלין שאר מזיקין והא אוקמוה ואתמר.

רבי אלעזר אמר הא אמרן דלא יפוק בר נש יחידאי בליליא וכל שכן בזמנא דסיהרא אתבריאת חסר ואוקמוה, דהא כדין רוח מסאבא שלטא ודא הוא רעה. מאן רעה, דא חויא בישא. ונגע, דא הוא מאן דרכיב על חויא. רעה ונגע [p. 26] כחדא אינון, ואע"ג דתנינן ונגע אלין נגעי בני אדם דנפקו מאדם, דהא כל אינון שנין דלא קריב אדם עם אתתיה רוחי מסאבי הוו אתיין ומתחממן מניה ואולידו מניה והני אקרון נגעי בני אדם.

והא אתמר דכד בר נש בחלמיה ולא שליט בגופיה וגופא אשתכך רוח מסאבא אתייא ושריא עליה, ואית זמנא דרוחי נוקבן מסאבין אתיין וקרבן בהדיה ומשכין ליה בהדייהו ואתחממן מניה ואולידו לבתר רוחין ומזיקין נגעי בני אדם ולזמנין אתחזון כחיזו בני נשא בר דלית לון שערי ברישא.

ובכלא אית ליה לב"נ לאסתמרא מקמייהו בגין דיהך בארחי אורייתא ולא יסתאב בהדייהו, דהא לית מאן דנאים בליליא בערסיה דלא טעים טעמא דמותא ונפקת נשמתיה מניה, וכיון דאשתאר גופא בלא [p. 27] נשמתא קדישא רוח מסאבא זמין ושריא עליה ואסתאב. והא אוקימנא דלית ליה לבר נש לאעברא ידוי על עינוי בצפרא בגין דהא רוח מסאבא שריא עלייהו וכו' והא אתמר.

ת"ח דהא יעקב אע"ג דאתרחים קמיה דקב"ה בגין דאשתאר בלחודוי רוחא אחרא הוה זמין לאזדווגא בהדיה.

רבי שמעון אמר ת"ח מה כתיב ביה בההוא רשע דבלעם, וילך שפי. מהו שפי, יחידאי כד"א שפיפון עלי ארח, כהאי חויא דאזיל יחידאי וכמין עלי ארחין ושבילין, הכי נמי בלעם הוה אזיל יחידאי. מאי טעמא, בגין לאמשכא עליה רוח מסאבא, דכל מאן דאזיל יחידאי אפילו במתא בזמנין ידיען, באתרין ידיען בכל זמנא יכול לאתזק. בגין כך לא יהך בר נש יחידאי בארחא, במתא לא יהך יחידאי אלא באתר דבני נשא אזלין ותבין ומשתכחין תמן, ועל דא אפילו בליליא הואיל ובני נשא לא משתכחי. והיינו טעמא לא תלין נבלתו על העץ, [קע ע"א] דלא לקיימא גופא מיתא בלא רוחא על ארעא בליליא. בגין כך ההוא רשע דבלעם הוה אזיל יחידאי כהאי נחש כמה דאוקמוה.

 

[p. 28] ויאבק איש עמו. מאי ויאבק. רבי שמעון אמר מן אבק. אבק תפל לעפר. מאי בין אבק לעפר, אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין, עפר דכל איבין נפקי מניה ואיהו כללא דעילא ותתא.

אמר רבי יהודה אי הכי מהו (ש"א ב':8) מקים מעפר דל.

א"ל כמשמעו, אבל להאי גוונא מקים מעפר דל, בגין דלית ליה מגרמיה כלום ומההוא עפר נפיק דל דלית ליה כלום. וההוא עפר כל איבין וכל טיבו דעלמא נפקי מניה וביה אתעבידו כל עובדין דעלמא כמה דכתיב (קהלת ג':20) הכל היה מן העפר, ותנינן הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה. אבל אבק לא עביד פירין ואיבין לעלמין, ובגין כך ויאבק, דאתיא בההוא אבק ורכיב עליה בגין לקטרגא ליה ליעקב.

[p. 29] עד עלות השחר, דאתעבר שלטניה ואתחלש. וכך הוא לזמנא דאתי בגין דגלותא השתא כליליא ואיהו ליליא ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבי לעפרא אחרא עד דיסתלק צפרא ויתנהיר יממא, וכדין ישלטון ישראל ולהון יתיהיב מלכותא דאינון קדישי עליונין כד"א (דניאל ז':27) ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין וגו'.

 

ויאמר שלחני כי עלה השחר. רבי יהודה פתח (שיר ו':10) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל מי זאת הנשקפה, אלין אינון ישראל בזמנא דקב"ה יוקים לון ויפיק לון מן גלותא, כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא רב מניה עד דקב"ה יפתח לון תרעין עלאין פתיחן לארבע סטרי עלמא. וכן לכל מה דעביד קב"ה לישראל ולצדיקייא דבהו הכי כלהו ולאו בזמנא חדא.

לב"נ דאתיהיב בחשוכא ודיוריה הוה בחשוכא תדיר. כד יבעון לאנהרא ליה בעיין לאפתחא ליה נהורא כמחטא ולבתר רב מניה וכן בכל זמנא עד דינהרון ליה כל נהורא כדקא יאות.

כך אינון ישראל כד"א (שמות כ"ג:30) מעט מעט אגרשנו מפניך. וכן למאן דאתי אסוותא, לאו בשעתא חדא אלא זעיר זעיר עד דיתתקף. [p. 30] אבל לעשו לאו הכי אלא בזמנא חדא נהיר ליה ואתאביד מניה זעיר זעיר עד דיתקפון ישראל וישיצון ליה מכלא מעלמא דין ומעלמא דאתי, ובגין דנהיר בשעתא חדא הוה ליה שציאו מכלא. אבל ישראל נהורא דלהון זעיר זעיר עד דיתתקפון וינהיר לון קב"ה לעלמין. וכלא שאלי ואמרי מי זאת הנשקפה כמו שחר, בקדמיתא דאיהו נהורא דקיק, ולבתר יפה כלבנה, ולבתר ברה כחמה, ולבתר איומה כנדגלות, תקיפא בנהורא תקיף כדקא יאות.

ת"ח בעוד דאתחשך יממא ואתכסיא נהורא אתי זעיר זעיר עד דאתרבי נהורא כדקא יאות, דהא כיון דקב"ה יתער לאנהרא לה לכנסת ישראל יתנהר בקדמיתא כמו שחר דאיהי אוכמא, ולבתר יפה כלבנה, ולבתר ברה כחמה, ולבתר איומה כנדגלות כמה דאתמר. [קע ע"ב]

ת"ח כיון דאסתליק צפרא, דהא לא כתיב כי בא השחר אלא כי עלה, דהא בזמנא כי בא השחר כדין אתתקף ההוא ממנא ואקיש ליה ליעקב בגין דההוא שעתא איהו אוכמא וההוא תקיפו לאתתקפא עשו, וכד סליק ההוא אוכמא דשחרותא אתא נהורא ואתתקף יעקב דהא כדין זמניה לאתנהרא.

מה כתיב, ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו. ויזרח לו השמש, דהא כדין זמנא לאתנהרא. והוא צולע על ירכו, רמז דהא בעוד דישראל בגלותא וסבלין כאבין וצערין וכמה בישין כד יתנהיר לון יומא וייתי לון נייחא כדין יסתכלון ויכאבון בגרמייהו מכמה בישין וצערין דסבלו ויתמהו עליה. כך ויזרח לו השמש, דההוא זמנא דנייחא, וכדין והוא צולע על ירכו, אתכאב וצעיר גרמיה על מה דעבר. ואיהו כד אסתלק קדרותא דשחרא כדין אתתקף ואחיד ביה דהא אתחלש חילא דיליה, דלית שלטניה אלא בליליא ויעקב שלטניה ביממא, ועל דא אמר ויאמר שלחני כי עלה השחר, דהא אנא ברשותך קאימנא והא אתמר ואוקמוה.

[p. 31] על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ר' חייא אמר אלמלא לא אתחלש אתר חילא דא דיעקב אתקיים יעקב לגביה ואתבר חילא דעשו לעילא ותתא.

רבי שמעון פתח (יחזקאל א':28) ואפול על פני ואשמע את מדבר אלי. האי קרא אתמר, אבל ת"ח דהא כתיב (דברים ל"ד:10) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. מה בין משה לשאר נביאי. משה אסתכל באספקלריא דנהרא, שאר נביאי לא הוו מסתכלין אלא באספקלריא [קעא ע"א] דלא נהרא. משה הוה שמע וקאים על רגלוי וחיליה אתתקף וידע מלה על בורייה כמה דכתיב (במדבר י"ב:8) ומראה ולא בחידות. שאר נביאי הוו נפלי על אנפייהו ואתחלש חילא דלהון ולא הוו יכלי לקיימא על בורייה דמלה. מאן [p. 32] גרם לון, בגין דכתיב כי נגע בכך ירך יעקב והוא צולע על ירכו.

וכל אינון נביאין לא יכילו לקיימא על מה דזמין קב"ה למעבד ליה לעשו בר עובדיה דהוה גיורא ואתי מסטרא דעשו. דא קאים בקיומיה עליה דעשו ולא אתחלש חיליה. ועל דא כל אינון שאר נביאי אתחלש תוקפייהו ולא הוו יכלין לאתקיימא לקבלא מלה על בורייה כדקא יאות. מאי טעמא, בגין כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, דא ושאיב כל חילא דירכא, ועל דא אתבר חילא דירכא ואשתאר צולע על ירכו. בגין כך לית לאעכלא ליה כלל, דהא כל נביאין דעלמא לא יכילו לאתדבקא אלא עד זימנא דייתי מלכא משיחא, מכאן ולהלא לא יכילו לאדבקא ולקיימא ליה.

ת"ח נביאין לא קיימו בתוקפייהו כדקא חזי, ומאן דלעי באורייתא לית דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסתיה לאתתקפא, ועל דא אורייתא קא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא [p. 33] בכל יומא ויומא בגין דלית לון לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ומלכו חייבא אתתקף כל יומא ויומא.

ת"ח כמה גרים חובה, דבגין דלית מאן דסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין וגרמין לאתתקפא למאן דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו.

פתח ואמר (בראשית ג':14) ויאמר יי' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך. מאי על גחונך תלך. דאתברו סמכין דיליה וקציצו ולית ליה על מה דקאים, בר ישראל לא בעאן לסמכא לה לאורייתא ואינון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו.

ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם בהוא ליליא ההוא דרכיב נחש לקבליה דיעקב, דהא איהו הוה ידע דכתיב (שם כ"ז:22) הקול קול יעקב, ואי פסיק קליה דיעקב כדין והידים ידי עשו. בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ליעקב לפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא, דרועין מסטרא דא ומסטרא דא דאינון תקיפין, גופא דאתתקף בינייהו וחמא דאורייתא אתתקף בכלא, כדין וירא כי לא יכול לו. מה עבד, מיד ויגע בכף ירכו, אתחכם לקבליה, אמר כיון דאיתבר סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין [p. 34] יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו, וכתיב (שם:20) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך.

ובדא אתחכם לקבליה דיעקב דהא בגין דאתבר חילא דאורייתא אזל ואתתקף עשו, וכד חמא דלא יכיל לגביה לאורייתא כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה, וכד לא אשתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא הקול קול יעקב ויהון הידים ידי עשו.

וכד חמא יעקב הכי כד סליק צפרא אתקיף ביה ואתגבר עליה עד דאיהו בריך ליה ואודי ליה על אינון ברכאן. ומה אמר ליה, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, לאו יעקב בעקימו אלא בגאותא ותוקפא דלית מאן דיכיל לך.

ות"ח מהאי נחש כמה חילין מתפרשן לכל סטר ואשתחכו בעלמא לגבי בני נשא, ובעינן לקיימא קיומא דההוא גיד הנשה, אע"ג דקריב ביה ההוא דרכיב חיויא קיים איהו ואתקיים בגוון ולא אתבר וחילא דיעקב אתתקף בעלמא, ולאחזאה כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. וכד חמי דהא לא אתבר ולא אתאכיל ההוא אתר כדין אתבר חיליה ותוקפיה [קעא ע"ב] ולא יכיל לאבאשא לבנוי דיעקב. ועל דא לא בעינן למיהב דוכתא לבריה דעלמא למיכל ליה ולא לאתאכלא כלל.

 

[p. 35] ר' ייסא סבא דרש כי נגע בכף ירך יעקב. כתיב הכא כי נגע, וכתיב התם (במדבר י"ט:13) כל הנוגע במת בנפש האדם. מה להלן מסאבא אוף הכא נמי מסאבא דסאיב ההוא אתר, ומאתר מסאבא לית לן לאתהנאה מניה כלל כ"ש באתר דקריב ההוא דסטר מסאבא. ואורייתא לא קאמר אלא כי נגע, כד"א (שם:22) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא. בריך רחמנא דיהב אורייתא לישראל למזכי בה בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב (משלי ג':16) ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד.

 

והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. ר' אלעזר פתח (שמות ל"ד:14) כי לא תשתחוה לאל אחר וגו'. וכי יעקב דאיהו שלימו דאבהן דאשתלים לעילא ותתא ואתבריר חולקא שלימתא לקב"ה ואיהו אתקריב לגביה יתיר, היך סגיד לההוא רשע דעשו דאיהו מסטרא דאל אחר ומאן דסגיד ליה סגיד לאל אחר.

אי תימא בגין תעלא בעדניה סגיד ליה, לאו הכי דהא עשו כאל אחר הוה ויעקב לא יסגוד לההוא סטרא ולההוא חולקא כלל, אלא כתיב (שמואל א' כ"ה:6) ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והא אתמר דאסיר [p. 36] לאקדומי להו שלם לרשיעיא, אלא אוקמוה דלקב"ה קאמר ובגין דיחשיב נבל דעליה קאמר.

כגוונא דא (בראשית מ"ז:31) וישתחו ישראל על ראש המטה. וכי לגבי דבריה יסגוד, אלא לאתריה דשכינתא קא כרע וסגיד. אוף הכא והוא עבר לפניהם. מאן והוא, דא שכינתא דהוה אזלא קמיה. והוא, דא נטירו עלאה. כיון דחמא יעקב אמר הא עידן לסגדא, ולגביה דקב"ה דהוה אזיל קמיה כרע וסגיד שבע זמנין עד גשתו עד אחיו, ולא כתיב וישתחו לעשו אלא כיון דחמא דהא קב"ה אזל קמיה כדין סגיד לקבליה בגין דלא למיהב יקר ולמסגד לאחרא בר מניה וכלא איהו כדקא יאות. זכאין אינון צדיקייא דכל עובדיהון דקא עבדי בגין יקרא דמאריהון איהו ובגין דלא יסטון לימינא ולשמאלא.

 

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו, צוארו כתיב חסר, וישקהו ויבכו. ר' יצחק פתח (ישעיה נ"ז:20) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט. האי קרא אתמר ומלי דאורייתא כמה רזין עלאין אית בהו משניין דא מן דא וכלהו חד.

[p. 37] והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל, דא עשו דכל עובדוי ברשיעו וחיובא, דהא כד אתא לגביה דיעקב עובדוי לא הוה בשלם. ויפול על צוארו, חד, דא ירושלם צוארו דעלמא. צוארו ולא צואריו בגין דתרין זמנין אתחרב בי מקדשא, חד מבבל וחד מזרעיה דעשו דאפיל גרמיה עליה זמנא חדא וחריב ליה ועל דא ויפול על צוארו, חד.

וישקהו, נקוד לעיל בגין דלא נשקיה ברעותא. ותנן דכתיב (משלי כ"ז:6) ונעתרות נשיקות שונא, דא בלעם כד בריך לון לישראל דהא לא בריך לון ברעותא דלבא, אוף הכא ונעתרות נשיקות שונא, דא עשו.

אמר רבי יוסי כתיב (תהלים ג':8) קומה יי' הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת, ותנן אל תקרי שברת אלא שרבבת דאסגיאו שינוי וחשיב לנשכא ליה וכו'. [p. 38] ועל דא ויבכו, דא בכי ודא בכי ואוקמוה חברייא.

ת"ח כמה הוה [קעב ע"א] לביה ורעותיה דעשו לגביה דיעקב, דהא אפילו בההיא שעתא חשיב לאורך יומין למעבד ליה בישין ולקטרגא ליה, ועל דא ויבכו, דא בכי דלא חשיב לאשתזבא מן ידוי, ודא הוה בכי בגין דאבוי הוה קיים ולא יכיל ליה.

אמר רבי אבא ודאי אתחלש רוגזיה דעשו בשעתא דחמא ליה ליעקב. מאי טעמא, בגין דהא אסתכם בהדיה ההוא ממנא דעשו ועל דא לא יכיל עשו לשלטאה ברוגזיה, דהכי כל מלין דהאי עלמא תליין לעילא וכד אסתכמו לעילא בקדמיתא אסתכמו לתתא. שלטנותא לאו איהו לתתא עד דאתיהיב שלטנותא לעילא, וכלא דא בדא תליא.

 

יעבר נא אדני לפני עבדו וגו'. אמר רבי אלעזר היינו דקאמרן בקדמיתא דיעקב לא בעא השתא אינון ברכאן קדמאי דברכיה אבוי ועדיין לא אתקיימו ביה אפילו חד מנייהו בגין דסליק לון לסוף יומיא בשעתא דאצטריכו לבנוי [p. 39] לגבי כל עמין דעלמא. ובגין כך בשעתא דאמר עשו נסעה ונלכה ונפלוג האי עלמא כחדא ונשלוט כחדא, מה אמר, יעבר נא אדני לפני עבדו, יקדים שלטניה השתא בהאי עלמא. יעבר, כד"א (מיכה ב':13) ויעבור מלכם לפניהם וגו', אקדים אנת שולטנותך בקדמיתא, ואני אתנהלה לאטי, אנא אסלק גרמי לההוא עלמא דאתי ולסוף יומיא לאינון יומיא דאזלין לאט.

לרגל המלאכה. מאן מלאכה, דא אספקלריא דלא נהרא דבה אתעביד עבידתא דעלמא.

אשר לפני, דא היא מן קדם יי' בכל אתר.

ולרגל הילדים, דא הוא רזא דכרובים לאחזאה רזא דמהימנותא דאיהו אתדבק בה.

עד אשר אבא אל אדני שעירה, עד דייתי וימטי זמנא דילי לשלטאה על הר עשו כד"א (עובדיה א':21) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, וכדין והיתה ליי' המלוכה.

 

[p. 40] ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא שם המקום סכות. רבי חייא פתח (תהלים קכ"ז:1) שיר המעלות לשלמה אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. ת"ח בשעתא דסליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא אפיק מבוצינא דקרדינותא חד קטורא ואתלהיט מגו חשוכא ואשתאר בסליקו, ונחתא לתתא ההיא חשוכא ולהיט, אתלהיט במאה שבילין אורחין דקיקין רברבן, אתעביד ביתא דעלמא.

האי ביתא איהי גו אמצעותא דכלא, כמה פתחין ואדרין ליה סחור סחור, דוכתין עלאין קדישין. תמן מקנני צפרי שמיא, כל חד וחד לזניה. בגוויה נפיק חד אילנא רברבא ותקיף, עפייה ואנביה מזונא לכלא. ההוא אילנא סליק לענני שמיא, [p. 41] אתטמיר בין תלת טורין. תחות אילין טורין נפיק, סליק לעילא נחית לתתא.

האי ביתא אתשקייא מניה וגניז בגוויה כמה גנזין עלאין דלא אתידעו. בדא אתבני האי ביתא ואשתכלל. ההוא אילנא אתגלייא ביממא, איתכסיא בליליא. האי ביתא שלטא בליליא, אתכסיא ביממא.

בשעתא דעאל חשוכא ואתקטיר ביה שלטא וכל פתחין סתימין מכל סטרין. כדין כמה רוחין פרחין באוירא תאיבין למנדע ולמיעל, ועאלין בין אינון צפורין ונטלין סהדותא ושטיין וחמאן מה דחמאן עד דאתער ההוא חשוכא דאתקטיר בה ואפיק חד שלהובא ובטש בכל פטישין תקיפין ופתח פתחין ובקע טנרין. סלקא ונחתא ההוא שלהובא ובטש בעלמא ואתער קלין לעילא ותתא. כדין חד [קעב ע"ב] כרוזא סליק ואתקטיר באוירא וקרי. ההוא אוירא נפקא מגו עמודא דעננא דמדבחא פנימאה, וכד נפקא אתפשט בארבע סטרי עלמא. אלף אלפין קיימין מסטרא דא ורבוא רבוון קיימין מסטרא דא דאיהו ימינא, וכרוזא קאים בקיומיה, קרי בחיל ואכריז. כדין כמה אינון דמתקני שירתא ופלחין פולחנא, ותרין פתחין פתיחו, חד לסטר דרומא וחד לסטר צפון.

סלקא ביתא ואתיהיבת בין תרין סטרין ושירין מזמרן ותושבחן סלקין. כדין עאל מאן דעאל בלחישו וביתא מתלהטא בשית נהורין נהרין זיווי לכל סטר, ונהרין דבוסמין נפקין ואתשקיין כל חיות ברא, כד"א (תהלים ק"ד:11-12) ישקו כל חיתו שדי וגו' עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול, וזמרין עד דסלקא צפרא. וכדין ככביא ומזלי ושמיא וחיליהון כלהון משבחן ואמרי שירתא, כד"א (איוב ל"ח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים.

ת"ח (תהלים קכ"ז:1) אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. אם יי', [p. 42] דא מלכא עלאה דאיהו בני להאי ביתא תדיר ואתקין לה. אימתי, כד סלקין רעותין פולחנין מתתא כדקא יאות. אם יי' לא ישמר עיר. אימתי, בשעתא דאתחשכא ליליא וסטרין מזיינין שראן ושטאן בעלמא ופתחין סתימין ואתנטיר מכל סטרין דלא יקרב בה ערלא ומסאבא, כד"א (ישעיה נ"ב:1) כי לא יוסיף יבא עוד ערל וטמא, דזמין קב"ה לאעברא ליה מעלמא. מאן ערל ומאן טמא. אלא כלא חד, ערל וטמא דא הוא דאתפתא אתבריה אדם ואנתתיה וגרים מותא לכל עלמא ואיהו דסאיב האי ביתא, עד ההוא זמנא דיעבר ליה קב"ה מעלמא. ובגין כך אם יי' לא ישמר עיר ודאי.

ת"ח ויעקב נסע סכתה, אתנטיל לקבלא חולק מהימנותא. מה כתיב לעילא, וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וכתיב ויעקב נסע סכתה. אלא כל חד אתפרש לסטרא דיליה. עשו לסטרא דשעיר. מאן שעיר, דא אשה זרה אל נכר. ויעקב נסע סכתה, דא מהימנותא עלאה.

ויבן לו בית, כד"א (שם ב':5) בית יעקב.

א"ר אלעזר דאתקין תפלת ערבית כדקא יאות.

ולמקנהו עשה סכת, שאר סכת לנטרא לון ודא הוא חול.

[p. 43] וכדין ויבא יעקב שלם, שלם מכלא ואוקמוה, וכתיב (תהלים ע"ו:3) ויהי בשלם סכו וגו', וכלא רזא חדא. כדין אתחבר עמיה מהימנותא כד הוה שלים דאתעטר בדוכתיה דאתחזי ליה, וכדין האי סכה אתעטרת בהדיה דהוה שלים מאבהן דהוה שלים מבנוי, ודא הוא שלם, שלם לעילא שלם לתתא, שלם בשמיא שלם בארעא, שלם לעילא דאיהו כללא דאבהן, שלם לתתא בבנוי קדישין, שלם בשמיא ושלם בארעא, וכדין ויהי בשלם סכו.

מיד מה כתיב, ותצא דינה בת לאה, ואוקמוה חברייא. ת"ח כמה דרגין וסטרין מתפרשאן לעילא וכלהו משניין דא מן דא, חיוון משניין אלין מאלין, אלין מקטרגין לשלטאה על אלין ולמטרף טרפין, כל חד וחד לזיניה. מסטרא דרוחא מסאבא כמה דרגין מתפרשאן וכלהו כמן לקטרגא אלין לקביל אלין, והא כתיב (דברים כ"ב:10) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, דכד מתחברן מקטרגי עלמא.

[p. 44] ות"ח תיאובתא דדרגין מסאבין לאו איהו אלא לקטרגא בסטרין קדישין. יעקב דאיהו קדישא, כלהו כמן ליה ומקטרגי בהדיה. בקדמיתא נשכיה חויא, כד"א ויגע בכף יריכו. השתא נשכיה חמור. תמן איהו קאים לגבי חויא. השתא שמעון ולוי דאתו [קעג ע"א] מדינא קשיא קיימו לגבי חמור ושליטו עלוי בכל סטרין ואתכפיא קמייהו, כד"א ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. ושמעון דהוה שור, מזליה שור אתא על חמור בגין דלא יתחברון כחדא ואשתכח איהו מקטרגא דיליה.

וכלהו אתו לקטרגא ליה ליעקב ואשתזיב, ולבתר איהו שליט עלייהו. לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים, כולהו מסטרא דחמור. יוסף דאיהו שור ומצרים דאינון חמורים דכתיב בהו (יחזקאל כ"ג:20) אשר בשר חמורים בשרם. ועל דא לבתר בני יעקב נפלו בין אינון חמורים בגין דאזדווגו כחד וכולהו נשכו לון גרמא ובשרא, עד דאתער לוי כמלקדמין ובדר לאינון חמורים ותבר תוקפהון מעלמא ואפיק לשור מתמן, הדא הוא דכתיב (שמות י"ג:19) ויקח משה את עצמות יוסף עמו.

[p. 45] ת"ח כד אתא שמעון בקדמיתא על ההוא חמור אתער עליהון דם דאתגזרו ולבתר ויהרגו כל זכר. כגוונא דא עבד קב"ה על ידא דלוי באינון חמורים, בקדמיתא דם ולבתר (שם:15) ויהרוג יי' כל בכור וגו'. הכא בהאי חמור ואת כל חילם ואת כל טפם ואת כל בהמתם וגו', התם באינון חמורים (שם י"ב:35) כלי כסף וכלי זהב, (שם:38) וגם ערב רב עלה אתם וגו'. ושמעון ולוי דא קאים לגבי האי חמור ודא קאים לגבי כל אינון חמורים.

כלהו בעו לאשתתפא בהדיה דיעקב קדישא ואתקנו לנשכא ליה, ואיהו בבנוי קאים לגבייהו וכייף לון תחותיה. השתא דעשו נשיך ליה ולבנוי מאן יקום לגביה. יעקב ויוסף, דא מסטרא דא ודא מסטרא דא דכתיב (עובדיה א':18) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'.

 

ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם. אמר רבי יוסי כלהו מתכנשי, וכד הוו חגרי זייני קרבא מרתתי ושבקין לון, ובגין כך לא רדפו אחרי בני יעקב.

הסירו את אלהי הנכר, דנטלו [p. 46] משכם מאני כסף ודהבא דחקיק עלייהו טעוותא דלהון.

רבי יהודה אמר טעוון הוו מכספא ודהבא ויעקב אטמין לון תמן בגין דלא יתהני מסטרא דע"ז, דאסיר ליה לבר נש לאתהנאה מניה לעלמין.

רבי יהודה ורבי חזקיה הוו אזלי בארחא. אמר רבי חזקיה לרבי יהודה מאי דכתיב (שמואל ב' י"ב:30) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו משקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד. ותנינן שקוץ בני עמון מלכום שמיה ודא הוא עטרת מלכם. מ"ט ותהי על ראש דוד, ומאי טעמא כתיב שקוץ, דהא בשאר טעוון עממיא כתיב אלהי העמים, אל נכר, ובהאי אמר שקוץ.

א"ל ולכל טעוות עממיא הכי קרא לון קב"ה דכתיב (דברים כ"ט:16) ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם. ומה דאמרת ויקח את עטרת מלכם דאיהו מלכום, הכי הוא ודאי, אלא איתי הגתי עד דלא אתגייר כדין איהו תבר לה לההוא עטרת, ההוא דיוקנא דחקיק עלה, ופגים לה, כדין איהו עבד לה היתר לאתהנאה מנה והות על רישיה.

ות"ח שקוץ בני עמון, חד חויא בסורטא הוה חקיק על ההוא כתרא ובגין כך אקרי שקוץ, זוהמא.

[p. 47] רבי יצחק אמר הסירו את אלהי הנכר, אלין שאר נשין דהוו מייתי בגוייהו וכל נבזבן דידהו, ועל דא כתיב ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר, אלין נשין וכל אינון נבזבן וכל אינון טעוון דכספא ודהבא. ויטמון אותם יעקב בגין דלא [קעג ע"ב] יתהנון מסטרא דע"ז כלל.

ת"ח דיעקב גבר שלים בכלא הוה והוה מתדבק ביה בקב"ה. מה כתיב, ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. מיד ויתנו אל יעקב. מכאן דבעי בר נש לשבחא לקב"ה ולאודאה ליה על נסין ועל טבין דעבד עמיה, הדא הוא דכתיב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי.

ת"ח בקדמיתא כתיב ונקומה ונעלה בית אל, אכליל בנוי בהדיה, ולבתר כתיב ואעשה שם מזבח, ולא כתיב ונעשה שם מזבח אלא ואעשה, אפיק לון מכללא דא. מאי טעמא, בגין דעליה הוה מלה. יעקב אתקין תפלת ערבית ודאי ואיהו עבד מדבחא ועליה הוה מלה, בגין דאיהו עבר כל אינון עקתין מן יומא דערק מקמיה דאחוה דכתיב ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי, ואינון אתו לבתר לעלמא, ועל דא לא אעיל לון בהדיה.

רבי אלעזר אמר מכאן מאן דאתעביד ליה נסא איהו בעי לאודאה. מאן דאכיל נהמא [p. 48] בפתורא איהו בעי לברכא ולא אחרא דלא אכיל מידי.

 

ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו. ת"חויבן שם מזבח ליי', ולא כתיב בהני מדבחן דאסיקו עליהון עלוון ונכסין אלא בגין דאתקינו ההוא דרגא דאתחזי לאתתקנא. מזבח ליי', לאתתקנא דרגא תתאה לחברא ליה בדרגא עלאה, ועל דא ויבן שם מזבח, דא דרגא תתאה. ליי', דא דרגא עלאה. ויקרא למקום אל בית אל, שמא דא כשמא עלאה בגין דכד אתנהרא כדין כאמה בתה וכלא חד.

כי שם נגלו אליו האלהים, בגין דאינון לא אשתכחו אלא בשכינתא, דהא שבעין הוו ואינון משתכחי תדיר בהדי שכינתא, קתדראי סחרניה דשכינתא. ועל דא כי שם נגלו אליו האלהים, דהא כתיב והנה יי' נצב עליו.

 

[p. 49] ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. רבי שמעון אמר דאתעביד רתיכא קדישא בהדי אבהן. ות"ח איהו רתיכא קדישא עלאה דקיימא לאנהרא לסיהרא ואיהו רתיכא בלחודוי, הדא הוא דכתיב ויעל מעליו אלהים.

פתח ואמר (דברים ד':7) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו. ת"ח כמה אינון חביבין ישראל קמי קב"ה, דלית לך עם ולישן בכל עמין דעלמא דאית ליה אלהא דישמע לון כמה דקב"ה זמין לקבלא צלותהון ובעותהון דישראל בכל שעתא דאצטריך לון, למשמע לצלותא דאינון בעאן בגין ההוא דרגא דלהון.

ת"ח יעקב קרא ליה קב"ה ישראל דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל. מאן ויקרא, דא שכינתא, כד"א ויקרא אל משה. ויאמר לו אלהים, לעילא אוקמוה. ישראל, דהא אשתלים בכלא כדקא יאות וכדין אסתלק בדרגיה ואשתלים בשמא דא, ועל דא ויקרא שמו ישראל והא אתמר.

 

[p. 50] רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. אמר רבי יוסי לר' אלעזר ודאי דאמריתו דיעקב שלימו דאבהן איהו ואיהו אחיד לכל סטרין וקרא שמיה ישראל וכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל, וכתיב ויקרא שמו ישראל. אמאי אהדר קב"ה וקרא ליה יעקב בכמה זמנין וכלא קרו ליה יעקב כמלקדמין. אי הכי מהו ולא יקרא שמך עוד יעקב.

א"ל שפיר קאמרת. פתח ואמר (ישעיה מ"ב:13) יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח כגבור, גבור מבעי ליה. כאיש מלחמות, איש מלחמות מבעי ליה. אלא הא אתמר יי' בכל אתר רחמי איהו ודאי. [קעד ע"א] קב"ה יי' שמיה איהו דכתיב (ישעיה מ"ב:8) אני יי' הוא שמי, וחמינן דלזמנין אתקרי שמיה אלהים והוא דינא בכל אתר. אלא בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא יי' שמיה, אתקרי בשמא דרחמי, ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא אלהים שמיה ואתקרי בשמא דאלהים. כך בזמנא דיעקב לא הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה ישראל, וכד הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה יעקב.

א"ל עדיין לא אתיישבא מלה, דכתיב לא יקרא והא אנן קרינן ליה. ומאי דאמרת דכד הוה בין שנאין או בארעא אחרא קרי ליה יעקב, ת"ח כתיב (בראשית ל"ז:1) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, הא לא הוה בארעא אחרא.

א"ל הא בקדמיתא אתמר, כמה דקב"ה איקרי יי' ולזמנין איקרי אלהים, הכי נמי לזמנין איקרי ישראל ולזמנין [p. 51] איקרי יעקב וכלא בדרגין ידיען. ומה דאתמר לא יקרא שמך עוד יעקב, לאתישבא בשמא דא.

א"ל אי הכי הא כתיב (שם י"ז:5) ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם.

א"ל התם כתיב והיה, ועל דא קיימא בההוא שמא, אבל הכא לא כתיב והיה, אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ולא כתיב והיה שמך ישראל, ואפי' בזמנא חדא סגי ליה, כ"ש דלזמנין כך ולזמנין כך. ומדאתעטרו בנוי בכהני וליואי ואסתלקו בדרגין עלאין, כדין אתעטר בשמא דא תדיר.

עד דהוו אזלי א"ר יוסי לרבי אלעזר הא אתמר דכד מיתת רחל נטלא ביתא מאן דאצטריך לאתקנא בתריסר שבטין כדקא יאות. אמאי מיתת רחל מיד.

א"ל למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות ולמהוי אם הבנים, וביה שריא לנטלא ביתא ולאתקנא. ועל דא בנימן תדיר הוא במערב ולא בסטרא אחרא וביה [p. 52] שריא לאתקנא בתריסר שבטין וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא.

ורזא דא בכל שירותא דאתיא לאשתמודעא בקשיו איהו, ועל דא אית בה דינא דמותא ומתמן אתישבת. הכא כד בעא לאתתקנא ולנטלא ביתא אתעביד דינא ברחל, ובתר אתתקנת לאתישבא. כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא שריא בדינא, ולא אתישבת מלכותא בדוכתא כדקא יאות עד דאתער דינא בשאול לפום עובדוי ולבתר אתישבת מלכותא ואתתקנת.

ת"ח כל שירותא תקיף ולבתר נייחא. בראש השנה שירותא תקיף, דכל עלמא אתדן כל חד וחד כפום עובדוי, ולבתר נייחא וסליחה וכפורי, בגין דשירותא איהו משמאלא ועל דא דינוי תקיף, ולבתר אתער ימינא ועל דא נייחא.

ולזמנא דאתי זמין קב"ה לאתערא בנייחא על שאר עמין ולבתר יתתקף עלייהו בדינא קשיא, דכתי' (ישעיה מ"ב:13) יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'. יי' בקדמיתא דאיהו רחמי, ולבתר כגבור ולא גבור, ולבתר כאיש מלחמות ולא איש מלחמות. לבתר יתגלי תוקפא עלייהו ויתתקף לשיצאה לון דכתיב יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, וכתיב (זכריה י"ד:3) ויצא יי' ונלחם בגוים ההם [p. 53] כיום הלחמו ביום קרב, וכתיב (ישעיה ס"ג:1) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו'.

 

ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימן. רבי יהודה פתח (נחום א':7) טוב יי' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו. זכאה חולקיה דבר נש דאתתקף ביה בקב"ה בגין דתוקפא דקב"ה איהו תוקפא. ואוקמוה טוב יי', כד"א (תהלים קמ"ה:9) טוב יי' לכל. למעוז, דא הוא תוקפא דאית ביה ישועות דכתיב (שם כ"ח:8) ומעוז [קעד ע"ב] ישועות משיחו הוא. ביום צרה, ביומא דעקו דעקין שאר עמין לישראל.

ת"ח מה כתיב, (משלי כ"ד:10) התרפית ביום צרה צר כחכה. מאי התרפית, מאן דאתרפי ידוי מקב"ה דלא לאתתקפא ביה. והיך יתתקף ב"נ בקב"ה. יתקיף באורייתא, דכל מאן דאתתקף באורייתא אתתקף באילנא דחיי, כביכול יהב תוקפא לכנסת ישראל לאתתקפא. ואי איהו אתרפי מאורייתא מה כתיב. התרפית, אי איהו אתרפי מן אורייתא, ביום צרה צר כחכה, ביומא דייתי ליה עקו כביכול דחיק לה לשכינתא דאיהי חילא דעלמא.

ד"א צר כחכה. ת"ח בשעתא דבר נש אתרפי מאורייתא ואזיל בארחא דלא כשרא, כמה בעלי דבבו זמינין ליה למהוי ליה קטיגורין ביומא דעקו. ואפילו נשמתיה דב"נ דאיהי חילא ותוקפא דיליה איהי בעל דבבו לקבליה דכתיב צר כחכה, בגין דאיהי צר לגביה.

[p. 54] אמר רבי אבא בשעתא דב"נ אזיל בארחי דאורייתא וכל ארחוי מתתקנן כדקא יאות, כמה סניגורין קיימין עליה לאדכרא ליה לטב. פתח ואמר (איוב ל"ג:23-24) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר. הני קראי אית לאסתכלא בהו. וכי לא אתגלי כלא קמי קב"ה דאיהו איצטריך למלאכא דיימא קמיה טב וביש. אלא ודאי איצטריך דכד אית ליה לבר נש סניגורין לאדכרא זכו דידיה קמיה ולא אית ליה קטיגורין, כדין ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר.

ת"ח בהאי קרא תשכח ברירא דמלה. כתיב אם יש עליו מלאך. אי לא כתיב יתיר יאות הוא, אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב, ומאן איהו. דא הוא מלאך דממנא עמיה דב"נ בסטר שמאלא דכתיב (תהלים צ"א:7) יפול מצדך אלף, ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב רבבה מימינך. אבל אחד מני אלף, דא הוא יצר הרע דאיהו אחד מאנון דהוו לסטר שמאלא, בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו. ועל דא אי ב"נ אזיל בארח קשוט, וההוא יצר הרע איהו עבד לו כמה דאתמר דכתיב (משלי י"ב:9) טוב נקלה ועבד לו, כדין איהו סליק ואתעביד סניגוריא ואמר קמי קב"ה זכו עליה דב"נ. כדין קב"ה אמר פדעהו מרדת שחת.

[p. 55] ועם כל דא לא אהדר בריקניא, בגין דאתיהיב ליה אחרא לשלטאה עלוי וליטול נשמתיה מניה, בגין דאקדימו חובוי דההוא בר נש ואיהו כפר על האי, דכתי' מצאתי כפר.

ד"א מצאתי כפר, ההוא זכו דאמרת איהו עליה כפר למפדי ליה דלא יחות לגיהנם ולא ימות. ועל דא מבעי ליה לב"נ למיהך בארח קשוט, בגין דיהא ליה ההוא קטיגורא סניגורא.

כגוונא דא ישראל ביומא דכפורי דיהבי ליה ואתעסיקו בהדיה עד דאתהדר עבדא להו, וסליק וסהיד סהדותא קמי קב"ה ואתעביד להו סניגורא. ועל דא אמר שלמה (שם כ"ה:21) אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ועל יצר הרע אתמר.

ובגין דא ביום צרה, כד ב"נ אתרפי מאורייתא, כביכול דחיק ליה לקב"ה בהדיה דההוא יצר הרע דאיהו אתעביד קטיגורא. צר כחכה, צר כח כה בגין דאתקרב קמיה לקטרגא ואתחלש חיליה.

ת"ח טוב יי' למעוז ביום צרה. מאי ביום צרה, דא יעקב כד אתא עליה עשו לקטרגא ליה. ויודע חוסי בו, כד אתא עליה עקו דדינה.

[p. 56] ות"ח לית מקטרגא אשתכח עליה דבר נש אלא בזמנא דסכנה. ות"ח בגין דיעקב אחר נדריה דנדיר קמי קב"ה, אתתקף דינא על ידא דמקטרגא דקטריג עליה דיעקב [קעה ע"א] ובעא דינא בשעתא דסכנה דהוה רחל בה. אמר קמיה והא יעקב נדר נדריה ולא שלים, והא איהו תקיף מכלא בעותרא בבנין בכל מה דאצטריך ולא שלים נדריה דנדר קמך ולא נסבת עונשא מניה. מיד ותלד רחל ותקש בלדתה. מאי ותקש, דאתקשי דינא לעילא גבי מלאך המות. ואתענש יעקב בהאי. מאי טעמא, בגין דכתיב (משלי כ"ב:27) ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ועל דא מיתת רחל ואתמסר דינא על ידא דמלאך המות.

ות"ח בשעתא דאתא עשו, מה עבד. וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים. מאי טעמא, בגין דדחיל עלה דרחל דלא יסתכל ההוא רשע בשפירו דילה ולא יקטרג ליה עלה.

תו מה כתיב, ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו, נשין מקמי גוברין. אבל ברחל מה כתיב, ואחר נגש יוסף ורחל, יוסף מקמי אמיה ואיהו חפא עלה, ועל דא כתיב (בראשית מ"ט:22) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, דאסגי גופיה וחפא על אמיה. עלי עין, עלי עינא דההוא רשע.

[p. 57] והכא אתענשת על ידא דיצר הרע דקטרג בשעתא דסכנה, ואתענש יעקב על נדרא דלא שלים, ודא קשיא ליה ליעקב מכל עקו דעברו עליה. ומנא לן דבגיניה דיעקב הוה, דכתיב (שם מ"ח:7) מתה עלי רחל, עלי ודאי, על דאחרית נדרא.

רבי יוסי אמר כתיב (משלי כ"ו:2) קללת חנם לא תבא, ואוקמוה לו בוא"ו. ואי קללת צדיקא, אפילו דלא אתכוון בה, כיון דנפקא מפומיה נטיל לה ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעתא דסכנה.

יעקב אמר (בראשית ל"א:32) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ואע"ג דאיהו לא הוה ידע, נטיל לה לההוא מלה ההוא שטן דאשתכח תדיר גבייהו דבני נשא. ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש פומיה לשטנא, בגין דנטיל ההוא מלה וקטרג בה לעילא ותתא, כל שכן מלה דחכם או מלה דצדיקא. ועל תרין אלין אתענשת רחל.

 

[p. 58] ויהי בצאת נפשה כי מתה. אמר רבי אבא וכי כיון דאמר ויהי בצאת נפשה, לא ידענא כי מתה. אלא אצטריך בגין דלא אהדרת לגופא יתיר ומיתת מיתת גופא. בגין דאית בני נשא דנפקי נשמתייהו ואהדרן לאתרייהו, כד"א (שמואל א' ל':12) ותשב נפשו אליו, (בראשית מ"ב:28) ויצא לבם, (שיר ה':6) נפשי יצאה בדברו, (מלכים א' י"ז:17) לא נותרה בו נשמה. אבל האי נפקת נשמתא ולא אהדרת לאתרה ומיתת רחל.

ותקרא שמו בן אוני, דקשיו דדינא דאתגזר עלה. ויעקב אהדר ליה וקשיר ליה בימינא, בגין דמערב אצטריך לקשרא ליה לימינא. ואע"ג דאיהו בן אוני, סטרא דדינא קשיא, בן ימין איהו דהא בימינא אתקשר. ואתקברת בארחא כמה דאתמר. האי אתגליא מיתתה וקבורתה, אבל לאה לא אתגליא מיתתה וקבורתה, ואע"ג דהני ארבע אמהן רזא אית לון והא אוקמוה.

 

[p. 59] ויצב יעקב מצבה על קבורתה. אמר רבי יוסי מאי טעמא, בגין דלא אתכסיא אתרה עד יומא דזמין קב"ה לאחייא מתייא, כמה דאתמר עד היום, עד ההוא יומא ממש.

רבי יהודה אמר עד יומא דתהדר שכינתא בגלותהון דישראל בההוא אתר, כד"א (ירמיה ל"א:17) ויש תקוה לאחריתך נאם יי' ושבו בנים לגבולם. ודא אומאה אומי לה קב"ה, וזמינין ישראל כד יתובון מן גלותא לקיימא על ההוא קבורה דרחל ולמבכי תמן, כמה דאיהי בכאת על גלותהון דישראל, ועל דא כתיב (שם:9) בבכי יבאו, וכתיב (שם:16) כי יש שכר לפעולתך. ובההיא [קעה ע"ב] שעתא זמינת רחל דאיהי בארחא למחדי בהו בישראל ועם שכינתא ואוקמוה חברייא.

 

ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו. רבי אלעזר אמר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, דהא לאה ורחל מיתו ונטלא ביתא מאן דנטיל.

וכי סלקא דעתך דראובן אזיל ושכיב בהדה דבלהה. אלא כל יומהא דלאה ורחל שכינתא שרייא עלייהו, והשתא דמיתו שכינתא לא אתפרש מן ביתא ושריא בביתא במשכנא דבלהה, ואע"ג דשכינתא [p. 60] בעיא לנטלא ביתא כדקא יאות. ואלמלא יעקב לא אשתכח בזווגא דכר ונוקבא, לא שריא שכינתא באתגליא בביתא, ועל דא קיימא שכינתא במשכנא דבלהה. ואתא ראובן ובגין דחמא דבלהה ירתא אתרא דאמיה אזל ובלבל ערסא, ועל דקיימא שכינתא עליה כתיב ביה וישכב את בלהה.

ר' ייסא אמר דנאים על ההוא ערסא ולא חייש ליקרא דשכינתא.

ובגין כך לא אתפגים מחושבנא דשבטין, ואתא קרא ועביד חושבנא. בגין כך כתיב בכור יעקב ראובן, ואיהו עבד רישא דכל שבטין.

 

ר' יהודה פתח (הושע י"ד:10) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כי ישרים דרכי יי'. כל ארחוי דקב"ה כלהו ישרים וארחוי קשוט, ובני עלמא לא [p. 61] ידעין ולא משגיחין על מה אינון קיימין. ועל דא וצדיקים ילכו בם, בגין דאינון ידעין ארחוי דקב"ה ומשתדלי באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא איהו ידע ואסתכל בארחוי דקב"ה ואזיל בהו דלא טעא לימינא ולשמאלא. ופושעים יכשלו בם, אלין אינון חייבין דלא משתדלי באורייתא ולא מסתכלן בארחוי ולא ידעין לאן אורח אזלין. ובגין דלא ידעי לאסתכלא ולא משתדלי באורייתא, אינון כשלי בהו באינון ארחי בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ת"ח כל בר נש דאשתדל באורייתא, כד נפיק מהאי עלמא נשמתיה סלקא באינון ארחין ושבילין דאינון דאורייתא. ואינון ארחין ושבילין דאורייתא ידיען אינון, ואינון דידעי ארחוי דאורייתא בהאי עלמא יהכון בהו בההוא עלמא כד יפקון מהאי עלמא. ואי לא אשתדלו באורייתא בהאי עלמא ולא ידעין ארחין ושבילין, כד יפקון מהאי עלמא לא ינדעון למיהך באינון ארחין ושבילין וכשלין בהו. כדין יהך בארחין אחרנין דלאו אינון ארחי דאורייתא, ואתערון ליה בכמה דינין ואתענש בהו.

ומאן דאשתדל באורייתא, מה כתיב. (משלי ו':22) בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בשכבך בקברא, אורייתא תצור עליך מדינא דההוא עלמא. והקיצות, כד איתער קב"ה רוחין ונשמתין לאחייא מתייא, כדין היא תשיחך, היא תהא סניגורא על גופא, בגין דיקומון אינון גופין דאשתדלו באורייתא כדקא יאות. ואלין אינון דיקומון בקדמיתא לחיי עלמא כד"א (דניאל י"ב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם, ואלין אינון לחיי עולם בגין דאתעסקו בחיי עולם דאיהי אורייתא.

[p. 62] ות"ח כל אינון דאשתדלו באורייתא, ההוא גופא אתקיים ואורייתא תגין עליה. מאי טעמא, בגין דבההוא שעתא יתער קב"ה רוחא חדא דכליל מארבע רוחין, וההוא רוחא דכליל מארבע רוחין אזדמן לכל אינון דאשתדלו באורייתא, לאחייא לון בהאי רוחא בגין דיתקיים לעלמין.

ואי תימא הא כתיב (יחזקאל ל"ז:9) מארבע רוחות באי הרוח. אמאי לא אתקיימו, דהא כלהו מיתו כמלקדמין. ת"ח ההוא זמנא דאוקים קב"ה על ידא דיחזקאל אינון מתייא, ההוא רוחא אע"ג דהוה מארבע רוחייא לא נחית לקיימא לון בקיומא, אלא לאחזאה דזמין קב"ה לאחייא מתייא בההוא גוונא ולקיימא לון ברוחא [קעו ע"א] דאתכליל בהאי גוונא. ואע"ג דאהדרו גרמין בההוא שעתא כמה דהוו, קב"ה בעא לאחזאה לכל עלמא דאיהו זמין לאחייא מתייא. ועל דא ההוא רוחא דזמין לנחתא בהו בצדיקיא, מה כתיב. מארבע רוחות בואי הרוח, רוחא דאתכלילת בארבע, בגין דקב"ה זמין לקיימא להו קיומא שלים בעלמא כדקא יאות. ואינון דאשתדלו באורייתא בהאי עלמא, היא קיימא עליה דבר נש ואתעבידת סניגורא קמיה דקב"ה.

ר' שמעון אמר כל אינון מלין דאורייתא וכל ההיא אורייתא דאשתדל בה בר נש בהאי עלמא, אינון מלין וההיא אורייתא קיימא קמיה דקב"ה ואתאמרת קמיה, והיא ארימת קלין ולא אשתככת. ולההוא זמנא איהי תשיח ותימא כפום דאתדבק בר נש ואשתדל בהאי עלמא, ועל דא אינון יקומון בקיומא שלים לחיי עלמא כדקאמרן, ובגין כך (הושע י"ד:10) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

 

ר' חייא פתח (שמואל א' ב':22) ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד. וכי ס"ד דכהני יי' יעבדון עבידתא דא, והא מקדמת דנא אתמר ופרישת אורייתא ההוא חובא דלהון דכתיב (שם:13, 15-17) כי נאצו האנשים את מנחת יי', וכתיב ומשפט הכהנים מאת העם כל איש [p. 63] זובח וגו', וכתיב גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן וגו', וכתיב ואמר לא כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה. ועל דא ותהי חטאת הנערים גדולה מאד. וכל דא לא הוו נטלין אלא מאינון חולקין דהוו להו לכהני למיכל מניה, ועל דהוה קליל קרבנא בעינייהו אתענשו, והכא אמר את אשר ישכבון את הנשים הצובאות.

אלא ח"ו דהוו עבדי עבירה דא, כ"ש באתרא קדישא ההוא, דלא יקומון כל ישראל ויקטלון לון. אלא בגין דהוו מעכבי לון לאעלא למקדשא ומחאן בידון דלא לאעלא למצלי צלותא עד דקרבנין אתעבידו, בגין דאינון לא מייתן קרבנין למיטל חולקא מנייהו ובגין כך מעכבין לון, ובגין כך אינון נשין הוו בעאן מנייהו לאעלה תמן, ועל דא כתיב את אשר ישכבון את הנשים, דמעכבי לון כדקאמרן.

[p. 64] כגוונא דא וישכב את בלהה, חס ושלום דאיהו שכב עמה, אלא בגין דעכב לה לשמשא באבוי שמושא דמצוה, ודא הוא בלבולא דערסא. ועבד לקביל שכינתא עבידתא דא, דבכל אתר דשמושא דמצוה אשתכח, שכינתא שריא על ההוא אתר ואשתכח תמן, ומאן דגרים לעכבא שמושא דמצוה גרים דיסתלק שכינתא מעלמא, ועל דא כתיב (בראשית מ"ט:4) כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה. ובגין דא כתיב וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר, כלהו הוו במניינא, לא גרע מזכותא דלהון כלום.

רבי אלעזר אמר מ"ט בקדמיתא ישראל ולבתר יעקב, דכתיב וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר. אלא כד אתא ראובן ובלבל ההוא ערסא, אמר ומה תריסר שבטין הוו ליה לאבא לקיימא בעלמא ולא יתיר, והשתא בעי לאולדא בנין, דילמא אנן פגימין דאיהו בעי לאולדא אחרנין כמלקדמין. מיד בלבל ההוא ערסא ואתעכב ההוא שמושא, כאילו עבד קלנא לגבי שכינתא דשריא על ההוא ערסא. ועל דא כתיב וישמע ישראל, דהא בשמא דא אסתלק גו תריסר דאתכסיין, דאינון תריסר נהרי אפרסמונא דכיא.

ויהיו בני יעקב שנים עשר, אלין תריסר שבטין דשכינתא אתתקנת בהו. ומאן אינון, אלין דאורייתא אהדרת ועביד לון חושבנא [קעו ע"ב] כמלקדמין, כלהו קדישין, כלהו אתחזיין לגבי שכינתא לאסתלקא בקדושה דמאריהון. דאילו עבד ההוא עובדא לא ייתי ראובן במניינא.

[p. 65] ועם כל דא אתענש דאתנטיל בכרותיה מניה ואתיהיב ליוסף, כד"א (דה"א ה':1) ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף.

ת"ח להוא שמיה דקב"ה מברך מן עלמא ועד עלמא די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין וכל מה דאיהו עביד כלא איהו בחכמתא עלאה.

ת"ח כמה גרים עובדא דבר נש, דהא כל מה דאיהו עביד כלא אתרשים וקיימא קמי קב"ה. דהא יעקב בשעתא דעאל לגבה דלאה, כל ההוא ליליא רעותיה ולביה הוה ברחל דחשיב דרחל איהי, ומההוא שמושא ומההוא טפה קדמאה ומההוא רעותא אתעברת לאה ואוקמוה. דהא אלמלא דיעקב לא ידע, לא יסתליק ראובן בחושבנא, ועל דא לא אסתליק בשמא ידיעא אלא בשמא סתם, ראובן.

ועם כל דא אהדר עובדא לאתריה. כמה דההוא רעותא קדמאה אתעבידת ברחל, ההוא רעותא אתהדרת בה, דהא בכירותא אהדרת ליוסף בוכרא דרחל, אתר דרעותא הוה ברחל וכלא סליק באתריה, בגין דכל עובדוי דקב"ה כלהו קשוט וזכו.

 

[p. 66] רבי חזקיה אשכחיה יומא חד לרבי יוסי דהוה מסטמיט סספניא גו קטרי דנורא, והוה סליק קטורא דתתנא לעילא. א"ל אלו קטורא דתננא דקרבנא דהוו סלקי על גבי מדבחא הוה סליק תדיר כי האי גוונא, לא שריא רוגזא בעלמא וישראל לא אתגלו מעל ארעא.

פתח ר' יוסי ואמר (שיר ג':6) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל. מי זאת עולה. ת"ח בזמנא דהוו אזלי במדברא, שכינתא אזלא קמייהו ואינון הוו אזלי אבתרה דכתיב (שמות י"ג:21) ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך. ובגין כך כתיב (ירמיה ב':2) כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר.

ושכינתא הוה אזלא וכלהו ענני יקר בהדה. וכד הוה שכינתא נטלא, הוו נטלין, כמה דכתיב (שמות מ':36) ובהעלות הענן [p. 67] מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל. וכד איהי סלקא, ההוא עננא סלקא עד לעילא, וכל בני עלמא חמאן ושאלי מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.

ההוא עננא דשכינתא אתחזיא עשן. מ"ט איהי עשן, בגין דנורא דאדליק אברהם ליצחק בריה הוה אחיד בה ולא אעדי מינה, וכד אתאחדא ההוא נורא בגווה הוה סליק תננא.

ועם כל דא מקוטרת מר ולבונה. מאי מקוטרת, מתקטרא בתרין סטרין אחרנין, עננא דאברהם לימינא, עננא דיצחק לשמאלא.

מכל אבקת רוכל, דא יעקב.

ד"א דא יוסף הצדיק, בגין דארונא דיוסף הוה אזיל לגבה. אמאי רוכל, בגין דהוה רכיל לאחוי לגביה דאבוי.

ד"א אמאי רוכל, אלא מה חנוני דא קטירי דקיסתי ואבקי דפולמי כלהו בידיה, [p. 68] הכי נמי יוסף איהו קיומא דאורייתא, דאיהו קיים לה, בגין דכל פקודי אורייתא מתקשרן בנטירו דברית קדישא.

ועל דא שכינתא מתקטרא באברהם ויצחק. יעקב ויוסף כחדא אינון ודיוקנא חדא להו. הדא הוא דכתיב (בראשית ל"ז:2) אלה תולדות יעקב יוסף. ובגין כך מכל אבקת רוכל, בגין דמאתר דנהרא דנגיד ונפיק אשתקייא כלא ונהירו כל אנפין.

ות"ח כד הוו ישראל בארעא והוו מקריבין קרבנין, כלהו הוו מתקרבין לגבי קב"ה כדקא יאות, וכד קרבנא אתעביד ותננא סלקא בארח מישר, כדין הוו ידעי דתננא דמדבחא אדליק [קעז ע"א] בוצינא דאתחזיא לאדלקא וכל אנפין ובוסינין דלקין.

מיומא דאתחריב בי מקדשא לית לך יומא ויומא דלית ביה זעימו ורוגזא, כד"א (תהלים ז':12) ואל זועם בכל יום, ואתפרש חדוא מעילא [p. 69] ומתתא וישראל אזלין בגלותא ואינון ברשו טעוון אחרנין, וכדין אתקיים קרא דכתיב (דברים כ"ח:64) ועבדת שם אלהים אחרים.

וכל דא למה, בגין דכתיב (שם:47) תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. מאי מרוב כל. הכא מרוב כל, והתם בחסר כל. עד דיתער קב"ה ויפרוק לון מביני עממיא, כד"א (שם ל':3-4) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך, וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יי' אלהיך ומשם יקחך.

 

ואלה תולדות עשו הוא אדום. ת"ח בחיי דיצחק לא אתמנון בנוי דעשו כמה דאתמנון בנוי דיעקב, דהא עד לא ימות יצחק אתמנון, אבל לעשו מה כתיב, ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים. בתריה מה כתיב, ואלה תולדות עשו הוא אדום. מאי טעמא, בגין דהא בחולקיה ובעדביה ובאחסנתיה לאו איהו אלא יעקב ובנוי. ובגין כך יעקב ובנוי אינון חולקיה דקב"ה ועאלין בחושבנא, אבל עשו דלאו איהו בחולקא חד בסטרא דמהימנותא עביד חושבניה לבתר דמית יצחק ואתפרש חולקיה לאתר אחרא.

[p. 70] ת"ח לבתר דמית יצחק ועשו אתפרש לסטריה, מה כתיב, ויקח עשו את נשיו וגו' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, דשבק ליה ליעקב קרן וריוח, שעבודא דמצרים וארעא, וזבין ליה חולקיה מן מערתא דכפלתא ואזל ליה מן ארעא ומן מהימנותא ומחולקיה, דאזל ליה מכלא.

ת"ח כמה הוה חולקיה דיעקב טבא בכלא, בגין דלא אשתאר עשו בהדיה ואתפרש מניה ואזל ליה לחולקיה ולעדביה, ואשתאר יעקב אחיד באחסנת אבוי ובאחסנת אבהתוי. ועל דא וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. מאי מפני יעקב אחיו, דלא בעא חולקיה ואחסנתיה ועדבא דמהימנותא דיליה. זכאה חולקיה דיעקב, עליה כתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

 

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. רבי ייסא פתח (עובדיה א':2) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. ת"ח כד עבד קב"ה עלמא ופלג ארעא לשבעה תחומי פליגין לקביל שבעין רברבין ממנן, וקב"ה פליג לון לשבעין עמין, כל חד וחד כדקא חזי ליה, כד"א (דברים ל"ב:8) בהנחל עליון [p. 71] גוים בהפרידו בני אדם וגו'.

ומכלהו רברבן דאתמסרו לשאר עמין לא אית בזוי קמיה כממנא דעשו. מ"ט, בגין דסטרא דעשו סטרא מסאבא איהו, וסטרא דמסאבא קלנא איהו קמי קב"ה. ומאינון דרגין זעירין דבתר ריחיא סריקתא דקוסטרי סומקי קא אתיא. ועל דא הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, דכתיב (בראשית ג':14) על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. מאד, כד"א ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה.

ת"ח בדרגין תתאין אית דרגין על דרגין, כולהו משניין דא מן דא, וכלהו דרגין קפטירין אלין וקשירן אלין באלין. ומלכו אתפרש [p. 72] דא מן דא, מלכו אתקשר במלכו, דא עייל ודא סליק, אחידן בקשרא חדא.

ההוא קשרא, משחתא חדא ליה, תלת תלת קשרין לההוא משחתא. בכל קשרא וקשרא חד עטרא, בכל עטרא ועטרא חד קפסורא, ואתמנא בעטורא דלעילא ואתמנא ונחית לתתא, עד דאתקשרו ביה ככביא ומזלי, כל חד וחד אתפרש ביה חד [קעז ע"ב] ככבא וחד מזלא. וכל ככביא זמינין אינון באינון דרגין דלעילא, ועל דא כל דרגא ודרגא אתעטר באתרין ידיען כדקא חזי.

וכד מתפרשן דרגין תשכח קטורא דפוסתקא עד דאתקשרו בסטרא דאתחזי לון. וסטרי דרגי מסאבא דאינון בסטר שמאלא כלהו מתפרשן לכמה ארחין ושבילין מסטרי גבוראן סומקן, ובגין כך תליין גבוראן לתתא לאלף אלפין ורבוא רבוון, ועל דא הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד כדקאמרן.

ת"ח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, בסטרא דדרגא דיליה דאיהו דרגא דעשו, כד"א עשו הוא אדום, וכלהו קא אתו מסטרא דרוח מסאבא.

לפני מלך מלך לבני ישראל, בגין דאינון דרגין דקיימין בי תרעי לתתא קדמאי, ובגין כך אמר יעקב יעבר נא אדני לפני עבדו, בגין דדרגין דיליה קדמאין אינון לאעלא. ובגין כך לפני מלך מלך [p. 73] לבני ישראל, דעד כען לא מטא זמנא דמלכו שמיא לשלטאה ולאתאחדא בבני ישראל, ובגין כך אמר יעבר נא אדני לפני עבדו.

וכד שלימו אלין דרגין בקדמיתא, לבתר אתער מלכו שמיא לשלטאה על תתאי. וכד שרא, שרא בזעירא דכל שבטין דאיהו בנימין, כד"א (תהלים ס"ח:28) שם בנימין צעיר רודם וגו', וביה שארי לאתערא מלכותא, לבתר אתא מלכותא באתריה ואתקיים בהדיה דלא תעדי לעלמין.

 

רבי חייא פתח (ישעיה מ"ד:1-2) ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו, כה אמר יי' עושך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. ת"ח כמה אבטח לון קב"ה לישראל בכמה אתר בגין למזכי להו לעלמא דאתי, דהא לא אתרעי לחולקיה לכל עם ולישן בר לישראל בלחודייהו, ובגין כך יהב לון אורייתא דקשוט, למזכי בה ולמנדע ארחוי דקב"ה בגין דירתון ארעא קדישא. דכל מאן דזכי בהאי ארעא קדישא, אית ליה חולקא לעלמא דאתי, כד"א (שם ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, והא אתמר.

תלת דרגין הכא, בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל ולבתר ישורון. ת"ח יעקב הא אוקמוה, ישראל אוף הכי נמי, ואע"ג דדרגין אינון כחד. ישורון, אמאי אקרון ישראל שמא דא. אלא ישראל וישורון כלא חד. ישורון, כד"א (איוב ל"ג:27) ישור על אנשים, בגין דנטיל שורא להאי סטרא ולהאי [p. 74] סטרא, ובגין אינון תרין שורין אקרי ישורון, ודא הוא ישראל. ישראל, על דנטיל רבו ותוקפא מכלא. ישורון, על אינון חולקי, תרין סטרין, תרין שורין דקאמרן. וכלא חד ואינון שמהן כלהו סלקי לחד.

יעקב עבדי, זמנין דאיהו עבד, כעבדא דאית ליה פקודא דמאריה ולמעבד רעותיה. וכן ישראל בחרתי בו, לאשראה עליה, וכלא ברזא עלאה איהו.

כתיב (ישעיה מ"ג:1) בוראך יעקב ויוצרך ישראל, וכתיב כה אמר יי' עושך. כל אלין דרגין סלקין לחד והא אוקמוה, בורא, יוצר, עושה. וכלהו דרגין אלין על אלין וכלהו חד.

זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמין, בגין דבכלהו כתיב (ירמיה י':15) הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, בשעתא דקב"ה זמין לבערא לון מעלמא וישתאר הוא בלחודוי, כד"א (ישעיה ב':17) ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.

 

רבי יהודה פתח (שם מ"א:14) אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם יי' וגואלך קדוש ישראל. [p. 75] ת"ח כל עמין דעלמא קב"ה יהב לון לממנן שלטנין ידיען כמה דאתמר, וכלהו אזלי בתר טעוותהון, כמה דכתיב (מיכה ד':5) ילכו איש בשם אלהיו. וכלהו אושדין דמין ומגיחין קרבא, גזלין וקפחין ומנאפין ואתערבי [קעח ע"א] בכמה עובדין לביש, ואתתקפו בחילהון לאבאשא. וישראל לית לון תוקפא לנצחאה לון בר בפומהון, כתולעתא דא דלית לה תוקפא וחילא אלא בפומיה, ובפומיה מתבר כלא, ועל דא אקרון ישראל תולעת.

תו אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת לית ליה לבריה דעלמא כהאי תולעתא דמשי טיסטרא דמניה נפקי כל לבושי יקר, טיסטרי דמלכין. [p. 76] לבתר זרע זרעין ומית, ולבתר מההוא זרעא דאשתאר מניה אתקיים כמלקדמין והא איהו בקיומיה. כך ישראל אינון כהאי תולעת, אע"ג דמתין יתהדרון ויתקיימון בעלמא כמלקדמין. והא אתמר דכתיב (ירמיה י"ח:6) כי כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל. מאי כחמר, אלא דא חמר דההוא זכוכית, דאע"ג דאתבר אתתקן ואית ליה תקנה כמלקדמין.

מתי ישראל, דא אילנא דחיי, דבגין דישראל אינון מתדבקן באילנא דחיי, בגין כך יהא לון חיין ויקומון מעפרא ויתקיימון בעלמא, ויהון לעם חד למפלח ליה לקב"ה, כד"א (צפניה ג':9) לקרא כלם בשם יי' לעבדו שכם אחד.

 

רבי אלעזר ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, ומטא זמנא דק"ש, וקם ר' אלעזר וקרא ק"ש וצלי. [p. 77] לבתר אמר ליה רבי יצחק והא תנינן דעד לא יפוק בר נש לארחא אבעי ליה לנטלא רשו ממאריה ולצלי צלותיה.

אמר ליה בגין דכד נפיקנא לא הוה זמנא לצלותא ולא מטא זמנא דק"ש, השתא דשמשא נהיר צלינא, אבל עד לא נפקנא לארחא בעינא בעותי מניה ואמלכנא ביה, אבל צלותא דא לא צלינא. דהא אנא אשתדלנא באורייתא מפלגות ליליא, וכד אתא צפרא עד כען לא הוה עדנא [p. 78] לצלי צלותא, בגין דההיא שעתא דקדרותא דצפרא אשתכח, אתתא משתעי בבעלה ואינון ברזא כחדא, דבעיא איהי למיהך למשכנא בעולמתהא דיתבי בהדה, ובגין כך לא בעי ליה לבר נש למפסק מלייהו דמחברן כחדא ולאעלא מלה אחרא בינייהו.

והשתא דנהיר שמשא הוא עדן לצלאה, כמה דאוקמוה דכתיב (תהלים ע"ב:5) ייראוך עם שמש. מהו עם שמש, לנטלא נהורא דשמשא בהדן לאנהרא לה, דהא יראה בהדי שמשא אצטריך ולא לאפרשא לון. וכד לא נהיר יממא לאו הוא יראה בהדי שמשא, וצריכא לחברא לון כחדא, ודא הוא עם שמש.

אזלו, כד מטו בי חקל יתבו. זקפו עינייהו וחמו ליה לטורא דהוו סלקין ברומיה בריין משניין. דחיל רבי יצחק. אמר ליה רבי אלעזר אמאי דחילת.

אמר ליה חמינא דהאי טורא איהו תקיף, וחמינא אלין בריין דאינון משניין, ודחילנא דלא יקטרגו לן.

א"ל מאן דדחיל, מחטאוי דבידיה אית ליה למדחל. ת"ח לאו אלין מאינון בריין תקיפין דהוו משתכחין בטוריא.

פתח ואמר ואלה בני צבעון ואיה וענה. הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וגו'. האי קרא [p. 79] אוקמוה, אבל ת"ח לאו אלין דכתיב בהו (דברים ב':10) האימים לפנים ישבו בה וגו', אבל אלין דקאמר קרא אשר מצא את הימים במדבר, ימם כתיב. אלין הוו בריין משניין, דכד הוה אתתרך קין מעל אפי ארעא, כד"א (בראשית ד':14) הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, וכתיב וישב בארץ נוד ואוקמוה, מבני בנוי בסטרא דרוחין ועלעולין ומזיקין. ואלין קיימו, דהא כד בעא לאתקדשא יומא אתברון מההוא סטרא רוחין קיימין, טסירין בלא גופא. ואלין לאו אינון מיומא דשבתא ולא מיומא שתיתאה, ואשתארו אלין תרין יומין בהו בספקא, ובגין כך לא אתקיימו לא [קעח ע"ב] מהאי ולא מהאי.

ואזלו ואתפשטו בההוא סטרא דקין, ואגלימו בההוא סטרא ולא אגלימו לאתקיימא, ואקרון ימם חסר, דלא אתקיימו לא [p. 80] ביומא דא ולא ביומא דא. ואתחזון לבני נשא, ואיהו אשכח לון ואולפיה לאייתאה ממזרין לעלמא. ואינון אזלי ביני טוריא וקיימין בגופא זמנא חדא ביומא ולבתר מתפשטי מניה.

ת"ח ענה דא איהו ממזרא הוה, דאתא צבעון על אמיה ואוליד ממזרא. ודא אתא מסטרא דרוח מסאבא דאתדבק ביה, ובגין כך אשכח לון, והוו אולפי ליה כל זינין דסטר מסאבא בג"ד.

ות"ח אלין אינון וכמה אחרנין מתפרשן אלין מאלין, כלהו אתיין מההוא סטרא ואזלי במדברא ואתחזון תמן, בגין דמדברא אתר חרוב איהו בי מותבא דלהון. ועל דא כל ב"נ דאזיל באורחוי דקב"ה ודחיל ליה לקב"ה לא מסתפי מנייהו.

אזלו ועאלו בטורא. אמר רבי יצחק כגוונא דא כל אינון טורין חרובין אתר בי מותבא דלהון.

א"ל הכי הוא, וכל אינון דמשתדלי באורייתא עלייהו כתיב (תהלים קכ"א:7-8) יי' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך, יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם.

פתח רבי אלעזר ואמר (שם קי"א:1) הללויה אודה יי' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח דוד מלכא כל יומוי הוה משתדל בפולחנא דקב"ה, והוה קם בפלגות ליליא ומשבח ומודה בשירין ותושבחן, בגין לאתקנא דוכתיה במלכו דלעילא. דכד אתער רוח צפון בפלגו דליליא הוה ידע דההוא שעתא קב"ה אתער [p. 81] בגנתא דעדן לאשתעשע עם צדיקייא, ואיהו הוה קם בההוא שעתא ואתגבר בשירין ותושבחן עד דסליק צפרא. בגין דכד קב"ה אשתכח בגנתא דעדן, הא אוקימנא דאיהו וכל צדיקייא דבגנתא כלהו צייתין לקליה כדכתיב (שיר ח':13) חברים מקשיבים לקולך השמיעני. ולא עוד אלא דחוטא דחסד משיך עליה ביממא כד"א (תהלים מ"ב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי. ולא עוד אלא דאינון מלין דאורייתא דאיהו אמר כלהו סלקין ומתעטרין קמי קב"ה. ובגין כך דוד מלכא הוה משתדל בליליא בפולחנא דמאריה.

ת"ח הללויה. בכל אינון שירין ותושבחן דקאמר דוד הא תנינן דלעילא מכלהון הללויה, ואוקמוה. מאי טעמא, בגין דכליל שמא ושבחא כחדא. מאי שמא ושבחא. שמא דא יה. שבחא מאן איהו. אלא דא כנסת ישראל דאיהי מתקנא שבחא תדיר לקב"ה ולא אשתככת, כד"א (שם פ"ג:2) אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, בגין דסדורא דשבחא איהי מסדרת ומשבחת תדיר לגביה. ובגין כך שמא ושבחא כחדא.

[p. 82] אודה יי' בכל לבב, כמה דאוקמוה ביצר הטוב וביצר הרע, בגין דאינון משתכחי תדיר לגביה דב"נ, כד"א (דברים ו':5) בכל לבבך ואוקמוה.

בסוד ישרים ועדה, אלין אינון ישראל, דכל דרגין בהו מתעטרן, כהני וליואי, צדיקים וחסידים, ישרים ועדה, כד"א (תהלים פ"ב:1) בעדת אל. ואינון רזא דקב"ה מתעטר בהו.

ובגין כך בעי ב"נ לשבחא ליה למאריה תדיר, בגין דאיהו אתרעי בשירין ותושבחן. ומאן דידע לשבחא ליה לקב"ה כדקא יאות, קב"ה קביל צלותיה ושזיב ליה, הדא הוא דכתיב (שם צ"א:14-16) אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו, ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.

פתח ר' יוסי ואמר (שם ל"ב:7) אתה סתר לי [p. 83] מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. אתה סתר לי, דא קב"ה דאיהו סתרא ומגן לב"נ דאזיל בארחוי דאורייתא, ואיהו אסתתר בצלא דגדפוי דלא יכלין לאבאשא ליה.

מצר תצרני, מעילא ומתתא. לעילא אית ליה לבר נש מארי דבבו, לתתא אוף הכי נמי. ומאן איהו, דא יצר הרע, [קעט ע"א] דאיהו צר לעילא וצר לתתא. ואלמלא יצר הרע, לא אשתכח מארי דבבו לב"נ בעלמא. בג"כ מצר תצרני.

רני פלט תסובבני סלה. יסובבוני מבעי ליה, מאי תסובבני. אלא אינון שירין דאית בהו דרגין להצלה, תסובבני בהו לשזבא לי בארחא. והאי קרא איהו כסדרא ואיהו למפרע, מהאי גיסא ומהאי גיסא.

ת"ח באלין שירין ותושבחן דקאמר דוד אית בהון רזין ומלין עלאין ברזי דחכמתא, בגין דכלהו ברוח קודשא אתאמרו, דהוה שרא רוח קודשא עליה דדוד והוה אמר שירתא, ובגין כך כלהו ברזי דחכמתא אתאמרו.

פתח ר' אלעזר ואמר (תהלים קי"ח:13) דחה דחיתני לנפול ויי' עזרני. דחה דחיתני, דחה דחוני מבעי ליה, מאי דחה דחיתני. אלא דא סטרא אחרא דדחייא ליה לב"נ תדיר ובעי לדחייא ליה ולאסטאה ליה מעם קב"ה, ודא הוא יצה"ר דאשתכח לגביה דב"נ תדיר. ולקבליה אהדר דוד ואמר דחה דחיתני לנפול, [p. 84] בגין דאיהו הוה אשתדל לגביה בכל אינון עקתין לאסטאה ליה מעם קב"ה, ועליה אמר דוד דחה דחיתני לנפול, בגיהנם, ויי' עזרני, דלא אתמסרנא בידך.

ועל דא אית ליה לבר נש לאזדהרא מניה בגין דלא ישלוט עליה, וקב"ה כדין נטיר ליה בכל ארחוי דכתיב (משלי ג':23) אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף, (שם ד':12) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל, וכתיב (שם:18) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.

אמר רבי יהודה זכאין אינון ישראל דקב"ה נטיר לון בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ.