פרשת ויגש אליו יהודה

[p. 258] רבי אלעזר פתח (ישעיה ס"ג:16) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יי' גואלנו מעולם שמך. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח כד ברא קב"ה עלמא כל יומא ויומא עבד עבידתא כדקא חזי בכל יומא כגוונא דאצטריך. כיון דאתא יומא שתיתאה ואצטריך למברי אדם אתת אורייתא קמיה אמרה האי אדם דאת [רה ע"ב] בעי לאתבראה זמין הוא לארגזא קמך, אי לא תאריך רוגזך טב ליה דלא יתברי.

אמר לה קב"ה וכי למגנא איקרינא ארך אפים.

אלא כלא באורייתא אתברי וכלא באורייתא אשתכלל, בגין דעד לא ברא קב"ה עלמין אתיין כל אתוון קמיה ועאלו כל את ואת למפרע.

עאלת תי"ו אמרה קמיה רעותך למברי בי עלמא.

[p. 259] אמר לה לאו דבך זמינין צדיקיא למימת דכתיב (יחזקאל ט':4) והתוית תיו על מצחות האנשים וגו', ותנינן דכתיב וממקדשי תחלו, אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, ובגין כך בך לא אתברי עלמא.

עאלו תלת אתוון שי"ן קו"ף רי"ש כל חד וחד בלחודוי. אמר לון קב"ה לאו אתון כדאי למברי עלמא בגין דאתון אתוון דיתקרי בהו שקר, ושקר לאו איהו כדאי למיקם קמאי, והא אוקמוה.

עאלו צד"י פ"ה וכן כלהו עד דמטו לאת כ"ף. כיון דנחת כ"ף מעל כתרא אזדעזעו עלאי ותתאי וכו', עד דאתקיים כלא באת בי"ת דאיהו סימן ברכה וביה אשתכלל עלמא ואתברי.

ואי תימא דאל"ף איהו רישא דכל אתוון, לאו איהו אלא בגין דאתקרי ביה ארור, ובגין דאתקרי ביה ארור לא אתברי ביה עלמא. ואע"ג דאל"ף איהי את ברזא עלאה, בגין דלא למיהב דוכתא לסטרא אחרא דאתקרי ארור לא אתברי ביה עלמא. אתא בי"ת ואשתכלל בה עלמא וברכה בה ובה אתברי.

ת"ח כי אתה אבינו, בגין דעלמא בהאי דרגא אשתכלל ואתברי ובר נש ביה אתברי ונפק לעלמא.

[p. 260] כי אברהם לא ידענו, דהא אע"ג דביה קיימא עלמא לא אשתדל עלן כמה דאשתדל על ישמעאל דאמר (בראשית י"ז:18) לו ישמעאל יחיה לפניך.

וישראל לא יכירנו, בגין דכל ברכאן דאצטריך לברכא לבנוי שבק להאי דרגא לאתברכא כלהו.

אתה יי' אבינו, דהא אנת קיימא עלן תדיר לברכא ולאשגחא עלן כאבא דאשגח על בנין בכל מה דאצטריך לון.

גואלנו מעולם שמך, דהא את הוא גואל דהכי איקרי המלאך הגואל אותי, ודאי, גואלנו מעולם שמך, שמך ודאי.

תנינן אין מפסיקין בין גאולה לתפלה [p. 261] כמה דאין מפסיקין בין תפלה של יד לתפלה של ראש דבעי למחזי דכלא חד והא אוקמוה.

 

רבי יצחק ורבי יהודה הוו יתבין ליליא חד ולעאן באורייתא. אמר ליה ר' יצחק לרבי יהודה הא תנינן דכד ברא קב"ה עלמא עבד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה וכלא דא לקביל דא ואיהו יקריה לעילא ותתא.

אמר רבי יהודה הכי הוא ודאי וברא אדם על כלא הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ה:12) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. אנכי עשיתי ארץ, ודאי. מ"ט עשיתי ארץ, בגין דאדם עליה בראתי, דאיהו קיומא דעלמא למהוי כלא בשלימו חד.

פתח ואמר (שם מ"ב:5) כה אמר האל יי' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל כה אמר האל יי', דא קב"ה לעילא לעילא דאיהו בורא השמים ונוטיהם ואתקין להו תדיר בכל זמנא.

רוקע הארץ וצאצאיה, דא ארעא קדישא צרורא דחיי.

נותן נשמה לעם עליה, הארץ דא היא דיהבה נשמה.

[p. 262] אמר רבי יצחק כלא איהו לעילא דהא מתמן נפקא נשמתא דחיי להאי ארץ, והאי ארץ נקטא נשמתא למיהב לכלא, בגין דההוא נהר דנגיד ונפיק איהו יהיב ועייל נשמתין להאי ארץ ואיהי נקטא לון ויהבא לכלא.

ת"ח כד ברא ליה קב"ה לאדם אכניש עפריה מארבע סטרין דעלמא ועבד גרמיה באתר דמקדשא לתתא ואמשיך עליה נשמתא דחיי מבי מקדשא לעילא. ונשמתא איהי כלילא בתלת גוונין, ועל דא [רו ע"א] תלת שמהן אינון לנשמתא כגוונא דרזא עלאה, נפש רוח נשמה. נפש הא אוקמוה דאיהי תתאה מכלא. רוח איהו קיומא דשלטא על נפש ואיהו דרגא עלאה עלה לקיימא לה בכלא כדקא חזי. נשמה איהי קיומא עלאה על כלא ושלטא על כלא, דרגא קדישא עלאה על כלהו.

ואלין תלת דרגין כלילן בהו בבני נשא לאינון דזכאן לפולחנא דמאריהון. דהא בקדמיתא אית ביה נפש ואיהו תקונא קדישא לאתתקנא בה בר נש, כיון דאתי בר נש לאתדכאה בהאי דרגא אתתקן לאתעטרא ברוח דאיהו דרגא קדישא דשריא על נפש לאתעראבר נש ביה ההוא דזכי. כיון דאסתלק בהו בנפש ורוח ועאל [p. 263] ואתתקן בפולחנא דמאריה כדקא יאות כדין שריא עליה נשמה דרגא עלאה קדישא דשלטא על כלא בגין לאתעטרא בדרגא עלאה קדישא, וכדין איהו שלימו דכלא שלים בכל סטרין למזכי בעלמא דאתי ואיהו רחימא דקב"ה כד"א (משלי ח':21) להנחיל אוהבי יש. מאן אינון אוהבי, אלין אינון די נשמתא קדישא בהו.

אמר ר' יהודה אי הכי והכתיב (בראשית ז':22) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו.

א"ל הכי הוא ודאי דהא לא אשתאר בהו מכל אינון דהוו בהו נשמתא קדישא כגון ירד וחנוך וכלהו צדיקיא בגין לאגנא על עלמא דלא ישתצי בגינייהו הדא הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו, כבר מתו ואסתלקו מעלמא ולא אשתאר מנייהו מאן דיגין על עלמא בההוא זמנא.

ת"ח כלא אינון דרגין אלין על אלין נפש רוח נשמה, דרגא על דרגא. נפש בקדמיתא ואיהי דרגא תתאה דקאמרן. רוח לבתר דשריא על נפש וקיימא לה. נשמה דרגא דסלקא על כלא ואוקמוה.

נפש דא נפש דוד ואיהי דקיימא לקבלא נפש מההוא נהר דנגיד ונפיק. רוח דא רוח דקיימא עליה ולית קיומא לנפש אלא ברוח, ודא איהו רוח דשריא בין אשא ומיא ומהכא אתזן האי נפש.

[p. 264] רוח קיימא בקיומא דדרגא אחרא עלאה דאקרי נשמה דהא מתמן נפקי נפש ורוח, מתמן אתזן רוח, וכד נטיל רוח כדין נטלא נפש וכלא חד ואתקריבו דא בדא, נפש אתקריב ברוח, ורוח אתקריב בנשמה וכלא חד.

ת"ח ויגש אליו, תקרובא דעלמא בעלמא לאתאחדא דא בדא למהוי כלא חד, בגין דיהודה איהו מלך ויוסף מלך אתקריבו דא בדא ואתאחדו דא בדא.

ר' יהודה פתח (תהלים מ"ח:5) כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. כי הנה המלכים נועדו, דא יהודה ויוסף בגין דתרווייהו מלכין ואתקריבו דא בדא לאתווכחא תרווייהו כחדא, בגין דיהודה אתערב ביה בבנימן והוה ערב לגביה דאבוי ביה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא אתקריב קמיה דיוסף לאתווכחא בהדיה על עסקיה דבנימן דלא למהוי בנדוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי כד"א (בראשית מ"ג:9) אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לאבי כל הימים, בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ועל דא כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו, [p. 265] אתרגיזו כחדא וארגיזו דא לדא בגיניה דבנימן. מה כתיב, המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם, לכל אינון דהוו תמן, לכלהו שאר שבטין דהוו תמן.

חיל כיולדה, בגין דהוו דחלין לקטלא ולאתקטלא וכולא בגיניה דבנימן, דהא יוסף אזדבן בגיניה דיהודה ואתאביד מאבוי והשתא אתערב ביה בבנימן ודחיל דלא יתאביד, ובגין כך ויגש אליו יהודה. [רו ע"ב]

כי הנה המלכים נועדו. רזא דמהימנותא הכא, דהא כד רעוא אשתכח וקשורא אתעטר כחדא כדין תרין עלמין מתקשרן כחדא ואזדמנן כחדא, דא לאפתחא אוצרין ודא ללקטא ולמנקט ולמכנש בגויה, וכדין כי הנה המלכים נועדו, תרין עלמין קדישין עלמא עלאה ועלמא תתאה.

עברו יחדיו, רזא דמלה דכד מתחברן כחדא כדין עברו יחדיו, בגין דכל חיובין דעלמא לא אתעברן לאתכפרא עד דמתחברן כחדא כד"א (מיכה ז':18) ועובר על פשע. ועל דא עברו יחדיו, עברו אינון חובין ואתכפרו בגין דהא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו.

ר' חייא אמר רזא דא בתקונא דקרבנא איהו, דהא כד קרבנא אתקריב כלא מסתפקי, כל חד וחד כדקא חזי ליה, כדין כלא אתקשר כחדא וכל אנפין נהירין וקשורא חד אשתכח, וכדין המלכים נועדו ואזדמנו כחדא לכפרא כל חובין ולאעברא עלייהו, וכדין המלכים נועדו ואתקשרו כחדא, עברו יחדיו, לאנהרא כל אנפין ולמהוי כלא רעותא חדא.

המה ראו כן תמהו. ס"ד דאינון מלכים, אלא אינון מאריהון דדינין דחדוה דלהון למעבד ההוא דינא דאתפקדו [p. 266] עליה. וכדין כד מלכין אזדמנו דתרווייהו עלמין ברעותא חדא כדין המה ראו כן תמהו, המה ראו ההוא רעותא דתרין עלמין. כן תמהו נבהלו נחפזו, בגין דכלהו מארי דדינא אתכפיין ואתעברן מעלמא ולא יכלין לשלטאה, וכדין מעברין קיומהון מעברין שולטנהון.

ר' אלעזר אמר ויגש אליו יהודה. מ"ט יהודה, בגין דהכי אצטריך דאיהו ערב כד"א כי עבדך ערב את הנער. ורזא דמלה יהודה ויוסף הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא בגין דיוסף איהו צדיק, יהודה איהו מלך, ועל דא ויגש אליו יהודה, בגין דקורבא דלהון דאתקריבו כחדא גרם כמה טבין לעלמא, גרם שלמא לכלהו שבטין, גרם שלמא בינייהו, גרם ליעקב דאתקיים רוחא דיליה כד"א (בראשית מ"ה:27) ותחי רוח יעקב אביהם. ועל דא קריבו דא אצטריך בכלהו סטרין לעילא ותתא.

 

ר' אבא פתח (תהלים מ"ח:3) יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. יפה נוף, דא יוסף הצדיק דכתיב ביה ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה.

משוש כל הארץ, איהו חדוה וחדו לעילא ותתא.

הר ציון ירכתי צפון, בגין דבחולקיה קאים משכנא דשילה.

הר ציון, דא ירושלם.

[p. 267] ירכתי צפון, הכי איהו ודאי לעילא ותתא.

קרית מלך רב, אתר איהו מתקנא לקביל מלך רב, דא מלכא עלאה דכלא קדש הקדשים, דהא מתמן אתיא כל נהירו וכל ברכאן וכל חידו דכלא, דהא מתמן נהרין כל אנפין ובי מקדשא אתברכא מתמן, וכד איהי מתברכא מתמן נפקי ברכאן לכל עלמא דהא כל עלמא מתמן אתברכא.

 

ר' יהודה ור' יוסי אערעו בכפר חנן, עד דהוו יתבי בי אושפיזייהו אתא חד בר נש וחד מטולא בחמרא קמיה ועאל לביתא. אדהכי אמר ר' יהודה לרבי יוסי הא תנינן דדוד מלכא הוה מתנמנם כסוס, ושינתיה זעיר. היך הוה קם בפלגות ליליא, הא שעורא זעיר איהו ולא הוה אתער אפילו בתלתות ליליא.

אמר ליה בשעתא דעאל ליליא הוה יתיב עם כל רברבי ביתיה ודאין במילי דאורייתא ולבתר הוה נאים שינתיה עד פלגות ליליא ואתער בפלגות ליליא ואשתדל בפולחנא דמאריה בשירין ותושבחן.

אדהכי אמר [רז ע"א] ההוא בר נש וכי האי מלה דקאמריתו הכי הוא, רזא דמלה הכא, דהא דוד מלכא חי וקיים [p. 268] לעלם ולעלמי עלמין, ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעום טעם מיתה בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו. ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי לא הוה נאים אלא שיתין נשמי, דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי, מתמן ולהלא טעים ב"נ טעמא דמותא ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא.

ודא הוה נטיר דוד מלכא דלא יטעום טעמא דמותא ולא ישלוט ביה סטרא אחרא בגין דשתין נשמי חסר חד איהו רזא דחיים דלעילא עד שתין נשמי דאינון שתין נשמי עלאין ואילין רזא דלהון דתליין בהו חיים, ומכאן ולתתא רזא דמותא איהו.

ועל דא דוד מלכא הוה משער שעורא דליליא בגין דיתקיים בחיים ולא ישלוט ביה טעמא דמותא. וכד אתפליג ליליא הוה דוד מתקיים באתריה בגין דכד אתער פלגו דליליא וכתרא קדישא אתער בעא דלא לאשכחא ליה לדוד מתקשר באתר אחרא באתר דמותא. בגין דכד אתפליג ליליא וקודשא עלאה אתער ובר נש נאים בערסיה ולא אתער לאשגחא ביקרא דמאריה, הא איהו אתקשר ברזא דמותא ומתדבק באתר אחרא. ועל דא דוד מלכא הוה קאים תדיר חי לקביל חי ולא נאים בשינתא לטעמא טעמא דמותא. ובגין כך הוה מתנמנם כסוס שתין נשמי ולא בשלימו.

אתו רבי יהודה ורבי יוסי ונשקוה. אמרו ליה מה שמך.

אמר להו חזקיה.

[p. 269] אמרו ליה תישר ותתקף אורייתך.

יתבו. אמר רבי יהודה הואיל ושרית לן אימא לן מהני רזין עלאין דקאמרת.

פתח ואמר (משלי ג':19) יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. כד ברא קב"ה עלמא חמא דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא בגין דמנה נפקי כל נימוסי עילא ותתא ובה קיימי עלאי ותתאי הדא הוא דכתיב יי' בחכמה יסד ארץ, דהא בחכמה קיים כל קיומין דעלמא וכלהו נפקי מגווה.

ד"א יי' בחכמה יסד ארץ, עלמא עלאה לא אתברי אלא מגו חכמה, עלמא תתאה לא אתברי אלא מגו חכמה, וכלהו נפקן מגו חכמה עלאה ומגו חכמה תתאה.

כונן שמים בתבונה. מאי כונן, אלא כונן כל יומא ויומא ולא פסיק ולא אתתקן בזמנא חדא אלא בכל יומא ויומא מתקין ליה. והיינו רזא דכתיב (איוב ט"ו:15) ושמים לא זכו בעיניו. וכי ס"ד דגרעונא איהו משמים, אלא חשיבו משמים איהו בגין חביבו ורעו סגי דקב"ה רעי בהו וחביבותיה לגבייהו, דהא אע"ג דאיהו מתקין לון כל יומא ויומא לא דמי בעינוי דאינון מתתקנן כדקא יאות בגין דרחימותא דלהון לגביה ורעותיה לאנהרא לון תדיר בלא פסיקו, דהא עלמא דאתי אפיק נהורין זהירין כל יומא ויומא תדיר בלא פסיקו בגין לאנהרא לון, ועל דא לא זכו בעיניו. לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא לא זכו בעיניו, ובגין כך כונן שמים בתבונה.

[p. 270] מאן שמים, דא הוא רזא דאבהן, ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו ואיהו קיימא לאנהרא על עלמא. ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי נפיק מניה ענפא חדא שפירא בחיזו וכל נהורין מיניה נפקין וכל שבעא ומשח רבו לאנהרא לארעא. ומאן איהו, דא יוסף הצדיק דאיהו יהיב שבעא לכל עלמא ועלמא מניה אתזן. ובגין כך קב"ה כל מה דעבד בעלמא כלא איהו ברזא עלאה וכלא כדקא חזי.

אדהכי אתא רבי אלעזר. כיון דחמא לון אמר ודאי שכינתא הכא, במאי עסקיתו.

אמרו ליה [רז ע"ב] כל עובדא. אמר ודאי שפיר קאמר, אבל אינון שתין נשמי ודאי אינון שתין נשמי דחיין בין לעילא בין לתתא, ומכאן ולתתא אית שתין נשמי אחרנין דאינון כלהו מסטרא דמותא ודרגא דמותא עלייהו, ואקרון דורמיטא וכלהו טעמא דמותא.

[p. 271] ובגין כך דוד מלכא הוה מתדבק באינון שתין נשמי דחיין ומתמן ולהלא לא נאים כלל הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ב:4) אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. ועל דא שפיר קאמר בגין דיקום דוד חי בסטרא דחי ולא בסטרא דמות.

יתבו כלהו ואשתדלו באורייתא ואתחברו כחדא.

פתח רבי אלעזר ואמר (שם פ"ח:2) יי' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. ת"ח דוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא ואשתדל באורייתא בשירין ותושבחן לחדוה דמלכא ומטרוניתא, ודא הוא חדוה דמהימנותא בארעא בגין דהאי איהו שבחא דמהימנותא דאתחזי בארעא. דהא לעילא פתחי בחדוה שירתא כמה מלאכין עלאין בכמה זינין דקא משבחן בליליא בכל סטרין, וכהאי גוונא לתתא בארעא מאן דמשבח ליה לקב"ה בארעא בליליא קב"ה וכל אינון מלאכין קדישין דקא משבחן לקב"ה כלהו צייתין לההוא דקא משבח ליה בליליא בארעא דהאי תותשבחתא איהו בשלימו לסלקא יקריה דקב"ה מתתא ולזמרא חדוא דיחודא.

ת"ח דוד מלכא אמר יי' אלהי ישועתי [יום צעקתי בלילה נגדך]. יי' אלהי ישועתי. אימתי איהו ישועתי, בההוא יומא דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך כדין איהו ישועתי ביממא.

ות"ח דהא בליליא מאן דמשבח למאריה בתשובחתא דאורייתא כדין אתתקף בתקיפו ביממא בסטרא דימינא, דהא חוטא חד נפקא מסטרא דימינא וכדין אתמשך עליה ואתתקף ביה. ועל דא אמר יי' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. ובגין כך אמר (שם קט"ו:17) לא המתים יהללו יה, לא המתים, בגין דאצטריך לשבחא חי לחי, ומת לחי לאו הכי דכתיב לא המתים יהללו יה, [p. 272] ואנחנו נברך יה, דהא אנן חיין ולית לן חולקא כלל בסטרא דמותא. חזקיהו אמר (ישעיה ל"ח:19) חי חי הוא יודך, בגין דחי אתקרב לחי. דוד מלכא איהו חי וקורבא דיליה לחי העולמים, ומאן דאתקריב לגביה איהו חי דכתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום, וכתיב (שמואל ב' כ"ג:20) ובניהו בן יהוידע בן איש חי.

פתח ההוא יודאי אבתריה ואמר (דברים ח':10) ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך. וכי לא מברכינן ליה לקב"ה עד לא ניכול, והא אית לן לאקדומי בצפרא ולסדרי שבחיה כדקא יאות ולברכא בשמיה עד לא יברך לאחרא בעלמא. וכתיב (ויקרא י"ט:26) לא תאכלו על הדם, אסיר ליה למיכל עד לא יברך למאריה. והשתא כתיב ואכלת ושבעת וברכת.

[p. 273] אלא דא ברכתא דצלותא דיחודא, ודא ברכתא דמזונא לאחזאה לגבי דרגא דמהימנותא שובע כדקא יאות, וכדין לברכא ליה כדקא יאות דההוא דרגא דמהימנותא יתרוי ויתברך ויתמלא חידו מחיין דלעילא כמה דאצטריך בגין למיהב לן מזוני.

דהא קשין מזוני דבר נש קמי קב"ה כקריעת ים סוף. מ"ט, בגין דמזונא דעלמא לעילא הוא דתנן בני חיי ומזוני וכו'. ובגין כך קשין קמיה דהא במזלא תליא מילתא דמניה נפקי מזוני וחיי ובני, ובגין כך קשין קמיה מזוני דעלמא דהא לאו ברשותיה קיימא עד דיתברך איהו.

כגוונא דא זווגין דעלמא דקשין קמיה, וכלא בגין דרקיע וילון לא משמש כלום. וכ"ש אלין מלין דקיימן לעילא באתר אחרא, ועל דא אצטריך לאתברכא.

[p. 274] ת"ח כל זווגין דעלמא קשין קמי האי דרגא, בגין דכד זווגא קדישא אשתכח כל [רח ע"א] נשמתין נפקי מגו האי מזלא לעילא דאיהו ההוא נהר דנגיד ונפיק, וכד תיאובתא אשתכח מלרע לעילא כדין פרחין נשמתין ואתייהיבו כלהו כלילן דכר ונוקבא בהאי דרגא, ולבתר איהו פריש לון כל חד וחד באתריה כדקא חזי ליה. ולבתר קשין קמי האי דרגא לחברא לון כדבקדמיתא בגין דלא מתחברן בר כאינון ארחי דבר נש, וכלא לעילא תליין.

ועל דא קשי קמיה כקריעת ים סוף, דהא קריעת ימא לאתפתחא ביה שבילין לעילא איהו, כמה דמפתחי ביה שבילין ואורחין אתבקע ואתפתח.

ובגין כך כלא תליא לעילא ובעינן לברכא ליה ולמיהב ליה תוקפא מתתא בגין דאתברכא מלעילא ויתתקף כדקא חזי. ועל דא כתיב וברכת את יי', את דייקא.

[p. 275] ולגבי האי אתר אצטריך לאחזאה קמיה שובעא ונהירו דאנפין, ולגבי סטרא אחרא כד איהי שלטא בעלמא בעי לאחזאה קמיה כפנא, דההוא דרגא רעב איהו ואתחזי לאחזאה קמיה כפנא ולא שובעא הואיל ושובע לא שלטא בעלמא. ועל דא ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך.

אמר ר' אלעזר הכי הוא ודאי והכי אצטריך.

אמר רבי יהודה זכאין אינון צדיקייא דקורבא דלהון איהו שלמא בעלמא בגין דידעי ליחדא יחודא ומקרבי קורבא לאסגאה שלמא בעלמא, דהא יוסף ויהודה עד לא אתקריבו דא עם דא לא הוה שלמא, כיון דאתקריבו יוסף ויהודה כחדא כדין אסגיאו שלמא בעלמא וחידו אתוסף לעילא ותתא. כמה דקורבא דיוסף ויהודה וכלהו שבטין אשתכחו כחדא ביה ביוסף וההוא קורבא אסגי שלמא בעלמא כמה דאוקימנא דכתיב ויגש אליו יהודה.

 

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו. רבי חייא פתח (תהלים קי"ב:9) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. ת"ח קב"ה ברא עלמא ואשליט ליה לאדם דיהא מלכא. והאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין, מנהון צדיקיא ומנהון רשיעיא, מנהון טפשין ומנהון חכימין, וכלהו אתקיימו בעלמא עתירין ומסכנין, וכלהו למזכי אלין באלין, למזכי צדיקיא עם רשיעיא, למזכי חכימין עם טפשין, למזכי עתירין עם מסכנין, וכלהו [p. 276] אלין באלין. למזכי עתירין עם מסכנין דהא בגין כך זכי בר נש לחיי עלמא ואתקשר באילנא דחיי, ולא עוד אלא צדקה דאיהו עביד קאים לעלמין דכתיב צדקתו עומדת לעד.

פזר נתן לאביונים. רבי אלעזר אמר כד ברא קב"ה עלמא קאים ליה על סמכא חד וצדיק שמיה, והאי צדיק איהו קיומא דעלמא ודא איהו דאשקי וזן לכלא דכתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד [והיה לארבעה ראשים]. מהו יפרד, אלא ההוא מזונא ומשקיא דההוא נהר נטיל גנתא כלא ולבתר אתבדר ההוא משקיא לד' סטרין דעלמא. וכמה אינון דמצפאן לאתשקייא ולאתזנא מתמן כד"א (תהלים קמ"ה:15) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן לה את אכלם בעתו. ובגין כך פזר נתן לאביונים, דא צדיק.

צדקתו עומדת לעד, דא כנסת ישראל, דבגין כך איהי קיימא ברזא דשלם בקיומא שלים.

רשע יראה וכעס, דא מלכות הרשעה.

ת"ח מלכות שמים איהי בי קדושא לקיימא כל מסכני [p. 277] בגו צלא דשרותהא. וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכלא דכתיב פזר נתן לאביונים. ובגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקביל כלהו דיהבין צדקה.

ת"ח ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, אלין אינון כל דקיימי לאתזנא ולאתשקייא מניה.

ולא עמד איש אתו [רח ע"ב] בהתודע יוסף אל אחיו. אתו, דא כנסת ישראל. אחיו, אלין שאר רתיכין חיילין דכתיב בהו (תהלים קכ"ב:8) למען אחי ורעי.

ד"א ולא עמד איש אתו, בזמנא דקב"ה אתי לאזדווגא בכנסת ישראל.

בהתודע יוסף אל אחיו, בזמנא דקב"ה מתחבר בהו בישראל, בגין דאינון נטלי בלחודייהו בלא חבורא דשאר עמין בהדייהו כגון (במדבר כ"ט:35) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, דהא בזמנא דא קב"ה בלחודוי בחבורא חדא עם ישראל דכתיב בהו אחי ורעי כמה דאוקימנא.

רבי ייסא פתר קרא בזמנא דקב"ה יוקים לה לכנסת ישראל מעפרא ויבעי לנקמא נוקמהא [p. 278] משאר עמין, כדין כתיב (ישעיה ס"ג:3) ומעמים אין איש אתי, וכתיב הכא ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, כד"א (שם:9) וינטלם וינשאם כל ימי עולם.

ולא יכול יוסף להתאפק. רבי חזקיה פתח (תהלים קכ"ג:1) שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל ת"ח אליך נשאתי את עיני, וכתיב (שם קכ"א:1) אשא עיני אל ההרים, אלא דא לעילא, דא לתתא.

אשא עיני אל ההרים, דא לעילא בגין לאמשכא ברכאן מלעילא לתתא מאלין הרים עלאין לאמשכא מנייהו ברכאן לכנסת ישראל לאתברכא מנייהו.

אליך נשאתי את עיני, למצפי ולחכאה לאנון ברכאן דנחתו לתמן.

היושבי בשמים, דכל תוקפהא וחילהא וקיומהא איהי בשמים, בגין דכד יובלא אפתח מבועוי דכל אינון תרעין כלהו קיימי בשמים, וכיון דשמים נטיל כל אינון נהורין דנפקי מן יובלא כדין איהו זן ואשקי לה לכנסת ישראל על ידא דצדיק חד. וכיון דדא אתער לגבה כמה אינון דקיימין בכל סטרין [p. 279] לאתשקאה ולאתברכא מתמן כד"א (שם ק"ד:21) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. וכדין איהי סלקא ברזא דרזין כדקא חזי ומקבלא עדונין מבעלה בלחודייהו כד"א ולא עמד איש אתו, וכתיב הוציאו כל איש מעלי. ולבתר דאיהי מקבלא עדונין מבעלה כלהו אתשקיין לבתר ואתזנו כד"א (שם:11) ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם.

רבי יוסי פתר קרא באליהו דכתיב (מלכים א' י"ז:20) ויקרא אל יי' ויאמר יי' הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. ת"ח תרי הוו דקאמרו מלין כלפי עילא, משה ואליהו. משה אמר (שמות ה':22) למה הרעות לעם הזה, אליהו אמר הרעות להמית את בנה, ותרווייהו מלה חדא קאמרו.

מ"ט, אלא רזא איהו. משה אמר למה הרעות. מאי טעמא, אלא בגין דאתיהיב רשו לסטרא אחרא לשלטאה עלייהו דישראל. הרעות, יהבת רשו לסטרא דרע למשלט עלייהו. אליהו אמר הרעות להמית את בנה, יהבת רשו לסטרא דרע ליטול נשמתא דדין. ודא הוא הרעות, וכלא רזא חדא.

ת"ח אליהו אמר אשר אני מתגורר עמה, בגין דקב"ה אמר ליה לאליהו הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, וכל מאן דזן ומפרנס למאן דאצטריך ליה וכ"ש [p. 280] ביומי דכפנא הא אתאחיד באילנא דחיי וגרים ליה חיים ולבנוי והא אוקימנא. והשתא אליהו אמר כל מאן דמקיים נפשא בעלמא זכי ליה חיים וזכי לאתאחדא באילנא דחיי, והשתא שלטא אילנא דמותא סטרא דרע על האלמנה דאנת פקדת למיזן לי, בגין דא הרעות.

ואי תימא דרע לא אתעביד לבר נש מעם קב"ה. ת"ח בזמנא דבר נש אזיל לימינא נטירו דקב"ה תדיר לגביה ולא יכיל אחרא לשלטאה עליה, והאי רע אתכפיא קמיה ולא יכיל לשלטאה. כיון דנטירו דקב"ה אתעברא מניה בגין [רט ע"א] דאיהו אתדבק ברע כדין ההוא רע כיון דחמי דלאו עמיה נטירו כדין שליט עליה ואתי לשיצאה ליה וכדין אתיהיב ליה רשו ונטיל נשמתין.

משה אמר למה הרעות דאתיהיב רשו לסטרא אחרא דרע למשלט עלייהו דישראל ולמהוי בשעבודא דיליה.

דבר אחר למה הרעות, דחמא כמה מנהון מתין ואתמסרו בסטרא דרע.

ת"ח בשעתא דטוב אתער דאיהו ימינא כל חידו וכל ברכאן משתכחין וכלא בחשאי איהו כמה דאוקמוה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי. ורזא דא בגין דכדין איהו יחודא כדקא חזי.

[p. 281] אמר רבי חייא וכי אליהו כיון דאיהו גזיר וקב"ה מקיים, ואיהו גזר על שמיא דלא לאחתא מטרא וטלא היך איהו דחיל מאיזבל דשדרת ליה (מלכים א' י"ט:2) כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם, ומיד דחיל וערק על נפשיה.

א"ל רבי יוסי הא אוקמוה דצדיקיא לא בעאן לאטרחא למאריהון באתרא דנזקא אשתכח לעינא, כגוונא דשמואל דכתיב (שמואל א' ט"ז:2) ושמע שאול והרגני. א"ל עגלת בקר תקח בידך. בגין דצדיקיא לא בעאן לאטרחא למאריהון באתרא דנזקא אשתכח. אוף הכא אליהו כיון דחמא דנזקא אשתכח לא בעא לאטרחא למאריה.

א"ל מלה שמענא דהא באליהו לא כתיב ביה ויירא וילך אל נפשו, אלא (מלכים שם:3) וירא, ראיה חמא, ומה חמא, חמא דהא מכמה שנין אזיל אבתריה מלאך המות ולא אתמסר בידיה, והשתא וילך אל נפשו. מאי וילך אל נפשו, אלא אזיל לקיומא דנפשא, ומאן איהו, אילנא דחיי לאתדבקא תמן.

[p. 282] ת"ח כלהו כתיב את נפשו, והכא כתיב אל נפשו, ורזא דא שמענא דאמר ר' שמעון כל נשמתין דעלמא כלהו נפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק וכלהו נקיט לון ההוא צרורא דחיי. וכד נוקבא אתעברת מן דכורא כלהו בתיאובתא דתרין סטרין בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, וכד תיאובתא דדכורא נפקא ברעותא כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחיי. ואליהו מההוא רעותא יתיר מבר נש אחרא אתקיים, ובגין כך כתיב אל נפשו, ולא כתיב את נפשו, דהא את נפשו דא היא נוקבא.

ואי תימא אל האשה אמר. כללא דדכר ונוקבא כד איהי גו דכורא, כדין אל האשה אמר. את האשה, נוקבא בלחודהא בלא כלילו דדכורא.

כגוונא דא אל נפשו, דכר בלחודוי. את נפשו, נוקבא בלחודהא. ובגין דאיהו בסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא אתקיים בקיומיה [p. 283] יתיר ולא מית כאורח כל בני עלמא, בגין דכלא איהו מאילנא דחיי ולא מגו עפרא. ובגין דא אסתלק לעילא ולא מית כארח כל ארעא דכתיב (מלכים ב' ב':11) ויעל אליהו בסערה השמים.

ת"ח מה כתיב, והנה רכב אש וסוסי אש וגו', דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא ואסתלק דלאו כשאר ארח ארעא ואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין ועביד שליחותא בעלמא, והא אוקמוה דנסין דעבד קב"ה בעלמא על ידיה אתעבידו.

ת"ח מה כתיב, (שם א' י"ט:4) וישאל את נפשו. בקדמיתא וילך אל נפשו, כמה דאתמר לקיומא, והכא את נפשו, למותא, אילנא דביה שריא מותא. ותמן אתגלי עלוי קב"ה [p. 284] כד"א (שם:11) צא ועמדת בהר וגו'. מה כתיב, ואחר הרעש אש לא באש יי' ואחר האש קול דממה דקה, דא הוא אתר פנימאה דכלא דמניה נפקין כל נהורין.

מה כתיב, (שם:13-14) ויהי כשמוע אליהו וילט פניו באדרתו והנה אליו קול ויאמר מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי.

א"ל קב"ה עד אימתי אתה מקנא לי, טרקת גלא דלא [רט ע"ב] יכיל לשלטאה בך מותא, ועלמא לא יכיל למסבלך עם בני נשא.

א"ל כי עזבו בריתך בני ישראל.

אמר ליה חייך דבכל אתר דבני יקיימון קיים קדישא אנת תהא זמין תמן. והא אתמר דבגין כך מתקנין כורסייא לאליהו דאיהו זמין תמן.

[p. 285] ת"ח מה גרם ההוא מלה דאליהו דכתיב (מ"א י"ט:18) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו'. אמר ליה קב"ה מכאן ולהלא לא יכיל עלמא למסבלך עם בני נשא, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, הא נביאה אחרא לגבי בני ואת תסתלק לאתרך.

ות"ח כל ההוא בר נש דמקני לקב"ה לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה ביה כשאר בני נשא ואתקיים ביה שלם, והא אוקמוה כמה דכתיב בפנחס (במדבר כ"ה:12) הנני נותן לו את בריתי שלום.

 

ויפול על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו. רבי יצחק אמר הא אוקמוה דבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני.

פתח ואמר (שיר ד':4) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. מאן מגדל דוד, מגדל דוד ודאי, [p. 286] דבנה ליה דוד וסליק ליה גו ירושלם. אלא כמגדל דוד, דא ירושלם לעילא דכתיב ביה (משלי י"ח:10) מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב. מאן נשגב, אלא ההוא מגדל נשגב בגין דביה ירוץ צדיק.

צוארך, דא בי מקדשא לתתא דאיהו קאים בתקונא דשפירו כקדלא דגופא. מה צואר איהו שפירו דכל גופא, הכי נמי בי מקדשא שפירו דכל עלמא.

בנוי לתלפיות, תלא דכל בני עלמא הוו מסתכלן ביה. הכי אוקמוה, תלפיות, תל דכל פיות דעלמא משבחן ומצלאן לגביה.

אלף המגן תלוי עליו, אלין אלף תקונין דמתקנן ביה כדקא יאות.

כל שלטי הגבורים, דכלהו קא אתיין מסטרא דדינא קשיא.

מה צואר כל תקונין ביה תלין לאתתא, כך מקדשא כל תקונין דעלמא ביה שריין ותליין, והא אוקמוה דכתיב (איכה ה':5) על צוארינו נרדפנו, על בי מקדשא דאיהו צואר ושפירו דכל עלמא נרדפנו. [p. 287] יגענו, למבני ליה תרי זמנין. ולא הונח לנו, דהא לא שבקו לן ואתחרב ולא אתבני לבתר.

מא צואר כיון דאשתצי כל גופא אשתצי עמיה, הכי נמי בי מקדשא כיון דאיהו אשתצי ואתחשך כל עלמא הכי נמי אתחשך ולא נהירו שמיא וארעא וככביא.

בגין כך בכה יוסף על דא, ולבתר דבכה על דא בכה על כלהו שבטין דאתגלו כד חריב בי מקדשא, דכלהו שבטין אתגלו מיד ואתבדרו ביני עממיא הדא הוא דכתיב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, עליהם ודאי, על כלא בכה, על בי מקדשא דאתחריב תרי זמנין ועל אחוי עשרת שבטין דיתגלו בגלותא ויתבדרון ביני עממיא.

ואחרי כן דברו אחיו אתו, ולא כתיב דבכו, דהא איהו דבכה דנצנצא ביה רוחא דקודשא, ואינון לא בכו דלא שריא עלייהו רוחא דקודשא.

 

והקל נשמע בית פרעה. והקל, חסר וא"ו. מ"ט. אמר ר' אלעזר דא איהי שכינתא דבכאת על חרוב בי מקדשא ועל גלותהון דישראל. כתיב הכא והקל נשמע, וכתיב התם קול ברמה נשמע. מה להלן שכינתא, אף כאן נמי שכינתא.

[p. 288] רבי אבא פתח (תהלים פ"ד:3) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ת"ח כל בר נש דצלי צלותא קמי מאריה אצטריך לאקדמא ליה ברכאן בכל יומא ויומא ולצלי צלותיה למאריה בזמנא דאצטריך. בצפרא לאחדא בימינא דקב"ה, במנחה לאחדא בשמאלא, וצלותא ובעותא אצטריך ליה לבר נש בכל יומא ויומא בגין לאתאחדא ביה.

ואוקימנא מאן דצלי צלותא קמי מאריה אצטריך ליה דלא למשמע קליה בצלותיה, ומאן דאשמע קליה בצלותיה ההיא צלותא לא אשתמע. מ"ט, בגין [רי ע"א] דצלותא לאו היא קלא דאשתמע, דהא הוא קלא דאשתמע לאו היא צלותא. ומאן איהי צלותא, דא קלא אחרא דתליא בקלא דאשתמע. ומאן איהי קלא דאשתמע, דא הוא קול דאיהו בוא"ו. קלא דתליא ביה דא הוא קל בלא וא"ו דתליא ביה.

ובגין כך לא אצטריך ליה לבר נש למשמע קליה בצלותיה אלא לצלאה בלחש בההוא קלא דלא אשתמע, ודא היא צלותא דאתקבלת תדיר. וסימניך והקל נשמע, קל בלא וא"ו נשמע, דא היא צלותא דאיהי בחשאי, דקב"ה קביל כד אתעביד גו רעותא וכוונה ותקונא כדקא יאות וליחדא יחודא דמריה בכל יומא.

[p. 289] רבי אלעזר אמר קלא בחשאי דא הוא קלא עלאה דכל קלין נפקין מתמן, אבל קל בלא וא"ו דא היא צלותא דלתתא דאיהי אזלא לאסתלקא בוא"ו ולאתחברא ביה.

ת"ח והקל נשמע, דא היא קל בלא וא"ו, דהאי קלא בכאת על מקדש ראשון ועל מקדש שני. נשמע, כמה דאתמר קול ברמה נשמע. ברמה. מאי ברמה, דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי, וסימניך מן הרמה ועד בית אל, (תהלים ק"ו:48) מן העולם ועד העולם. והכא ברמה דא עלמא עלאה, דהא בההוא שעתא די ברמה נשמע כדין מה כתיב, (ישעיה כ"ב:12) ויקרא יי' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'.

והקל נשמע, לעילא לעילא. מ"ט, בגין דוא"ו אסתלק ואתרחק מניה, וכדין רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, והא אוקימנא כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה, דאלמלא בעלה ישתכח עמה תתנחם עלייהו, דהא כדין בנהא לא יהון בגלותא, ובגין דאיננו לאו איהי מתנחמא על בנהא בגין דבנהא אתרחקו מנה על דאיננו עמה.

[p. 290] ת"ח בית פרעה, דא הוא סימניך לעילא, ביתא דאתפרעו ואתגליין מניה כל נהורין וכל בוצינין, כל מה דהוה סתים מתמן אתגלו, ובגין כך קב"ה מפיק כל נהורין וכל בוצינין בגין לאנהרא לההוא קול דאקרי קל בלא וא"ו.

ת"ח כד יוקים קב"ה להאי קל מעפרא ויתחבר בוא"ו כדין כל דאתאביד מנייהו בזמנא דגלותא יתעדנון בנהורין עלאין כד"א (שם כ"ז:13) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו'.

 

ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם וגו'. רבי חייא פתח (שם ס"ו:10) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ת"ח כד אתחרב בי מקדשא וגרמו חובין ואתגלו ישראל מארעא אסתלק קב"ה לעילא לעילא ולא אשגח על חרוב בי מקדשיה ועל עמיה דאתגלי, וכדין שכינתא אתגלייא עמהון.

[p. 291] כדין נחת, אשגח על ביתיה ואתוקד, אסתכל על עמיה והא אתגלי, שאל על מטרוניתא והא אתתרכת, כדין ויקרא יי' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. והיא אוף היא מה כתיב בה, (יואל א':8) חגורת שק על בעל נעוריה, כד"א כי איננו, בגין דאסתלק מינה ואשתכח פרודא.

ואפילו שמיא וארעא כלהו אתאבלו דכתיב (ישעיה נ':3) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. מלאכי עלאי כלהו אתאבלו עלה דכתיב (שם ל"ג:7) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. שמשא וסיהרא אתאבלו וחשכו נהוריהון דכתיב (שם י"ג:10) חשך השמש בצאתו וגו'. וכלא עלאי ותתאי בכו עלה [רי ע"ב] ואתאבלו. מ"ט, בגין דשלטא עלה סטרא אחרא דשלטא על ארעא קדישא.

פתח ואמר (יחזקאל ז':2) ואתה בן אדם כה אמר יי' אלהים לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבע כנפות הארץ. האי קרא רזא עלאה איהו. לאדמת ישראל קץ, מאי איהו, וכי אדמת ישראל קץ איהי. אלא הכי הוא ודאי דאתמר קץ איהו לימינא, קץ לשמאלא. קץ לימינא דכתיב (דניאל י"ב:13) לקץ הימין. קץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח:3) קץ שם לחשך, ודא איהו (בראשית ו':13) קץ כל בשר.

[p. 292] קץ דימינא היינו לאדמת ישראל קץ.

בא הקץ, דא קץ דשמאלא.

קץ דימינא, דיצר הטוב. קץ דשמאלא, יצר הרע, ודא איהו דכד גרמו חובין אתגבר ואתייהיב שלטנו למלכו הרשעה לשלטאה ולחרבא ביתיה ומקדשיה ודא הוא דכתיב (יחזקאל ז':5) כה אמר יי' אלהים רעה אחר רעה הנה באה, וכלא חד.

ובגין כך אתאבלו עלאי ותתאי על דאתייהיב שלטנו להאי קץ דשמאלא, ובגין כך כיון דמלכו קדישא מלכות שמים אתכפיא ומלכו חייבא אתגבר אית ליה לבר נש לאתאבלא עמה ולאתכפיא עמה בגין דכד איהי אזדקפת ועלמא אתחדי דיתחדי איהו בהדה דכתיב (ישעיה ס"ו:10) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.

ת"ח כתיב בהו במצרים (ירמיה מ"ו:20) עגלה יפיפיה מצרים, ורזא דעגלה דא, הוו ישראל תחות שלטנה כמה [p. 293] זמנין וכמה שנין, ובגין דזמינין ישראל לשלטאה לבתר עלה אתרמיז לון השתא עגלות.

רבי אלעזר אמר רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה, דהא בההוא פרקא אתפרש מניה ואוקמוה. עגלה ערופה דאיהי אתיא על דאשתכח קטולא ולא אתיידע מאן קטל ליה, ובגין דלא ישלוט בארעא רוחא דלא אצטריך, יהבין האי עגלה לתקונא בגין דלא ישתמודעון לגביה ולא ישלוט עלייהו.

ת"ח כל בני עלמא כלהו עברין על ידא דמלאכא דמותא בר מהאי דאקדימו ליה בני נשא עד לא ימטי זמנא לשלטאה ביה וליטול רשו, דהא לא שליט ביה בבר נש עד דנטיל רשו. ובגין כך אית ליה דינא לשלטאה על ההוא אתר, כמה (דברים כ"א:1) דלא נודע מי הכהו, ה"נ אית ליה דינא דלא אתיידע בגין לקטרגא על ההוא אתר. ועל דא (שם:3) ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו', בגין לאעברא דיניה דההוא אתר ולאתתקנא דלא ישלוט ביה מקטרגא ולאשתזבא מניה.

[p. 294] ת"ח יוסף כד אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה אשתדר והוה מה דהוה. וכד אמר יעקב (בראשית ל"ז:33, 35) טרוף טורף יוסף, אמר כי ארד אל בני אבל שאולה, דאנא גרימנא ליה. ותו דהויתי ידע דאחוי שנאין ליה ושדרנא ליה. ורמז קא רמיז.

א"ל רבי יהודה אינון עגלות ע"פ פרעה שדר לון דכתיב ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה.

א"ל דייקא דמלה דכתיב ואתה צויתה זאת עשו, ואתה צויתה דייקא, ובגין כך כתיב בה"א דמשמע דיוסף תבע לון, ובגין כך ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה. ויעקב לא אתקיים במלה עד דחמא לון דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם.

[p. 295] א"ר שמעון בקדמיתא ותחי רוח יעקב, ולבתר ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. אלא בקדמיתא קרי ליה אורייתא יעקב בגין שותפותא דאשתתפו שכינתא בההוא חרם כד אזדבן יוסף, והשתא דשכינתא סלקא כדין ותחי רוח יעקב, ודא הוא רזא דשכינתא, ולבתר דאיהי קיימא בקיומא כדין דרגא דלעילא יתער לגבה ואיהו דרגא דישראל. מכאן דרזא דלעילא לא אתער עד דיתער בקדמיתא לתתא, דהא הכא ותחי רוח [ריא ע"א] יעקב בקדמיתא, לבתר ויאמר ישראל.

 

ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, במראת כתיב. ת"ח ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק, בקדמיתא בגין לאתערא שמאלא ברזא דרחימו, וכדין ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, [p. 296] במראת הלילה, בהאי דרגא דקאמרן דאיהי מראת הלילה.

ויאמר אנכי האל אלהי אביך. מאי טעמא, בגין דסטרא דקדושה דלעילא הכי הוא, דהא סטר דמסאבו לא אדכר שמא דקב"ה וכל סטר קדושה אדכר בשמיה.

אנכי ארד עמך מצרימה. מכאן דשכינתא נחתת עמיה בגלותא, ובכל אתר דישראל גלו שכינה אתגליא עמהון והא אוקמוה.

ת"ח כמה עגלות הוו, שית כד"א (במדבר ו':3) שש עגלות צב. ד"א שיתין הוו, וכלא רזא חדא.

בקדמיתא כתיב בעגלות אשר שלח יוסף, ולבתר אשר שלח פרעה. אלא כלהו דשדר יוסף [p. 297] הוו בחושבנא כדקא חזי, ואינון דשדר פרעה יתיר מנייהו לא הוו ברזא דא ולא הוו בחושבנא. ואלין ואלין קא אתו, ובגין כך אשר שלח יוסף ואשר שלח פרעה. וכד יפקון ישראל מן גלותא מה כתיב, (ישעיה ס"ו:20) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים וגו'.

 

ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה. ר' יצחק פתח (יחזקאל א':22) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח אית חיה לעילא מן חיה, ואית חיה קדישא דקיימא על רישי חיותא, ואית חיה עלאה לעילא על שאר חיותא, והאי חיה שלטא על כלהו, בגין דכד האי חיותא יהבא ונהרא לכלהו כדין כלהו נטלי למטלנוי ויהיבת דא לדא ושלטא דא על דא.

[p. 298] ואית חיותא לעילא על תתאי על שאר חיוותא לתתא, וכלהו אתזנו מינה, וארבע סטרין דעלמא רשימין בה, אנפין ידיעאן לכל סטר, ואיהי שלטא על ארבע סטרין, והא אוקמוה דאינון תלת לסטרא דא ותלת לסטרא דא וכן לארבע סטרין דעלמא.

ואית רקיע לעילא מן רקיע, והאי רקיעא דשלטא עלייהו כלהו מסתכלן לגביה. מה כתיב, (שם:23) ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה וגו', בגין דכלא שלטין על מה דאתפקד ושליחו דקוסטא דגופטרא בהו.

ואינון לכל סטר תשעה לארבע סטרין דעלמא, ואינון תלתין ושית בחושבן. וכד מתחברן כלהו אתעבידו רשומא חדא ברזא דשמא חדא ביחודא שלים כדקא חזי.

וכד מתתקני לגבי כורסיא מה כתיב, וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה [p. 299] אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. והא אוקימנא דיוקנא דהאי אבן טבא בכורסיא דקיימא על ארבע סמכין, ועל ההוא כורסיא דיוקנא דאדם לאתחברא ביה כחדא ולאתברכא כדקא יאות. וכד איהי מתתקנא לגבי דאדם למהוי כלא רתיכא קדישא, וכדין כלא רתיכא חדא להאי אדם.

ויאסור יוסף מרכבתו, דא צדיק.

ויעל לקראת ישראל אביו גשנה. לקראת ישראל, דא רזא דאדם. גשנה, תקרובא חדא לאתחברא כחדא בקורבנא ויחודא חדא.

וירא אליו, דכד אתחזי שמשא בסיהרא כדין נהיר ואנהיר לכלהו דלתתא. וכן כגוונא דא כל זמנא דקדושה דלעילא שריא על מקדשא דלתתא אתנהיר בי מקדשא וקיימא בשלימותיה, וכד אסתלק מניה ואתחריב בי מקדשא כדין ויבך על צואריו עוד, דבכון כלא על מקדשא דאתחריב.

עוד. מאי עוד, דא גלות בתראה.

וכדין כיון דחמא יעקב ואסתכל דהא תקונא דלתתא אשתכלל כגוונא דלעילא כדין אמר אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי, דאתקיימת ברזא דברית קדישא [ריא ע"ב] דאקרי חי העולמים. ובגין כך כי עודך חי. ועל דא בקדמיתא אמר רב עוד יוסף בני חי, דאצטריך למיקם ברזא דחי והא אתמר.

[p. 300] ת"ח מה כתיב, ויברך יעקב את פרעה. אמר רבי יוסי פרעה אע"ג דאוקמוה ברזא אחרא סמך דקא סמכינן בעלמא. אבל ת"ח (שיר א':9) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי.

ת"ח אית רתיכין לשמאלא ברזא דסטרא אחרא, ואית רתיכין לימינא ברזא דלעילא דקדושה, ואלין לקבל אלין, אלין רחמי ואלין דינא. וכד קב"ה עביד דינא במצראי כל דינא דאיהו עביד כההוא גוונא דאינון רתיכין ממש וכגוונא דיליה דההוא סטרא ממש. מה ההוא סטרא קטיל ואפיק נשמתא, אוף קב"ה עביד בההוא גוונא דכתיב (שמות י"ג:15) ויהרוג יי' כל בכור. וכן בכלא במצרים בההוא גוונא ממש, ובגין כך דמיתיך רעיתי, כגוונא דיליה ממש לקטלא דכתיב אני יי', אני הוא ולא אחר. ולזמנא דאתי מה כתיב, (ישעיה ס"ג:1) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע.

ת"ח מה כתיב, וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד. [p. 301] ויאחזו בה, אחסנת עלמין. ויאחזו בה, דהא דילהון אתחזי כמה דאוקמוה.

א"ר יצחק ויפרו וירבו מאד ודאי, דהא צערא לא שרת בהו וקיימו בתפנוקי עלמא ובגין כך ויפרו וירבו מאד.