פרשת וארא

[כב ע"א] [p. 70] וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יי'. רבי אבא פתח (ישעיה כ"ו:4) בטחו ביי' עדי עד כי ביה יי' צור עולמים. בטחו ביי', כל בני עלמא בעיין לאתתקפא ביה בקב"ה ולמהוי רחצנו דלהון ביה. אי הכי מהו עדי עד. אלא בגין דיהא תקיפו דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא, ואקרי עד, והא אוקמוה כד"א (בראשית מ"ט:27) בבקר יאכל עד.

והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא, לאתקיימא ולאתקשרא קשורא דלא תעדי. והאי עד תיאובתא דכלא ביה כד"א (שם:26) עד תאות גבעות עולם. מאן אינון גבעות עולם, אלין אינון תרין אמהן נוקבי דאקרון עולם כד"א (תהלים ק"ו:48) מן העולם ועד העולם, [p. 71] יובל ושמטה כל חד עולם אקרי, ואלין אקרון גבעות עולם, ותיאובתא דילהון בהאי עד קיומא דכל סטרין. מ"ט, תיאובתא דיובלא לאעטרא ליה ולנגדא עליה ברכאן ולארקא עליה מבועין מתיקין הה"ד (שיר ג':11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. תיאובתא דשמטה לאתברכא מניה ולאתנהרא מניה. ודאי האי עד תאות גבעות עולם איהו.

בגין כך בטחו ביי' עדי עד, דהא מתמן ולעילא אתר טמיר הוא וגניז דלא יכיל לאתדבקא, אתר הוא דמניה נפקו ואצטיירו עלמין הה"ד כי ביה יי' צור עולמים. והוא אתר גניז וסתים ועל דא בטחו ביי' עדי עד, עד הכא אית רשו לב"נ לאסתכלא ביה, מכאן ולהלאה לית רשו לכל ב"נ לאסתכלא ביה דהא איהו גניז מכלא. ומאן איהו, יה יהוה, דמתמן אצטיירו עלמין כלהו ולית מאן דקאים על ההוא אתר.

[p. 72] א"ר יהודה קרא אוכח עליה דכתיב (דברים ד':32) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. עד הכא אית רשו לב"נ לאסתכלא, מכאן ולהלאה לית מאן דיכיל למיקם עליה.

ד"א בטחו ביי' עדי עד, כל יומוי דבר נש בעי לאתתקפא ביה בקב"ה דהכי אמר דוד (תהלים כ"ה:2) אלהי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי, ומאן דשוי ביה רוחצניה ותוקפיה כדקא יאות לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא. וכל מאן דשוי תוקפיה בשמא קדישא אתקיים בעלמא. מאי טעמא, בגין דעלמא בשמא קדישא אתקיים הה"ד כי ביה יי' [כב ע"ב] צור עולמים, צייר עלמין דהא בתרין אתוון אתברון עלמין עלמא דין [p. 73] ועלמא דאתי. עלמא דא בדינא אתברי ועל דינא קיימא הה"ד בראשית ברא אלהים. מ"ט, בגין דיתנהגון בני נשא על דינא ולא יפקון מאורחא לבר.

ת"חוידבר אלהים אל משה, גזירת דינא דקיימא עליה. מה כתיב לעילא, (שמות ה':22) וישב משה אל יי' ויאמר אדנ"י באל"ף דלי"ת נו"ן יו"ד. חמי תוקפיה דמשה בשירותא דנביאותיה לא נח רוחיה בהאי אתר, אמר (שם:22-23) אדני למה הרעתה וגו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו'. מאן הוא דיימא כדין, אלא משה ידע דהא דרגא אחרא עלאה זמין ליה.

אמר רבי יצחק בשירותא דאתיהיב ליה ביתא פקיד לה כבר נש דפקיד ביתיה ואמר כל מאי דבעי בלא דחילו, אוף הכי משה לביתיה קאמר ולא דחיל.

[p. 74] וידבר אלהים אל משה, גזרת דינא, בגין כך וידבר. ויאמר אליו, דרגא אחרא דרחמי, והכא אתקשר כולא כחדא דינא ורחמי הה"ד ויאמר אליו אני יי'.

אמר רבי יוסי אי כתיב וידבר אלהים אל משה אני יי' הוינא אמר הכי, אבל לא כתיב אלא וידבר אלהים אל משה בקדמיתא ולבתר ויאמר אליו אני יי' דמשמע דרגא בתר דרגא.

ואמר רבי יוסי משה אלמלא דהוה מאריה דביתא איש האלהים אתענש על מה דאמר, אבל בגיני האי לא אתענש. לבר נש דנפל ליה קטטה בדביתהו ואמר לה מלין. שראת היא לאתרעמא, כיון דשארת מלה הוה תמן מלכא, נטל מלכא מלה והיא שתקת ופסקת למללא. אמר ליה מלכא וכי לא ידעת דאנא הוא מלכא ומקמי מלילת מלין אלין. [p. 75] כביכול אוף הכי משה, וישב משה אל יי' ויאמר אדני למה הרעותה וגו', מיד וידבר אלהים אל משה, שרא לאתרעמא, מיד נטל מלכא מלה ויאמר אליו אני יי', ולא ידעת דאנא הוא מלכא ומקמי מלילת מלין אלין.

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. אמאי שני שמא הכא מאלין דלעילא. אלא למלכא דהוה ליה ברתא דלא אתנסיבת והוה ליה רחימא. כד בעי מלכא למללא בההוא רחימא משדר לברתיה למללא עמיה והוה מלכא על ידא דברתיה ממליל עמיה. אתא זמנא דברתיה לאתנסבא, ההוא יומא דאתנסיבת אמר מלכא מכאן ולהלא קרו לה לברתי קרוסופינא מטרוניתא. עד השתא מלילנא בידהא למאן דמלילנא, מכאן ולהלאה אנא אימא לבעלה והוא יימא למאן דאצטריך. ליומין אמר לה בעלה קמי מלכא מלין. עד דהיא שראת למללא נטל מלכא מלה, אמר ליה ולאו אנא מלכא דעד יומא דא לא מליל עמי בר נש אלא על ידא דברתי בזמנא דשמה כך כד לא [p. 76] אתנסיבת, ואת יהיבנא לך ברתי ומלילנא עמך באתגליא מה דלא עבידנא לאחרא.

כך וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, כד איהי בביתי דלא נסיבת ולא מלילו עמי אנפין באנפין כמה דעבידנא לך, ואת בשירותא דמלולך מלילת לברתי קמי מלין אלין. בגיני כך וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יי' לא נודעתי להם, למללא עמהון בדרגא דעמך מלילנא.

 

רבי ייסא פתח (תהלים כ"ד:1) לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה וגו'. דא ארעא קדישא דישראל דהיא קיימא לאתשקייא מניה ולאתברכא מניה בקדמיתא ולבתר מנה אתשקי עלמא כלא.

תבל ויושבי בה, דא שאר ארעא דשאתא מינה. מנא לן, דכתיב (שם ט':9) והוא ישפוט תבל בצדק.

כי הוא על ימים יסדה, אלין [כג ע"א] שבעה עמודים דארעא סמיכא עלייהו ואינון שבעה ימים וים כנרת שלטא עלייהו.

[p. 77] א"ר יהודה לא תימא שלטא עלייהו אלא דאתמלייא מנייהו.

ועל נהרות יכוננה. מאן אינון נהרות, אלא כד"א (תהלים צ"ג:3) נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים. אינון נהרות כד"א (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ובגין כך ועל נהרות יכוננה.

ת"ח האי ארץ ארץ ישראל אקרי, יעקב דאיהו ישראל אמאי לא שליט על דא כמשה דהא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ולא יתיר. אלא יעקב נטל ביתא דלתתא ואשתביק מניה ביתא דלעילא, ועם ביתא דלתתא אתקין ביתא דלעילא בתריסר שבטין בשבעין ענפין. משה נטל ביתא דלעילא ושביק ביתא דלתתא, ועל דא אפי' ליעקב באל שדי מליל עמיה קב"ה ולא יתיר. ושמי יי' לא נודעתי להם, למללא עמהון בדרגא דא דאיהו עלאה.

 

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. א"ר חייא תושבחן דאבהן יעקב הוה דהוא שלימו דכלא. בכלהו כתיב אל אברהם אל יצחק, וביה אתוסף את חד דכתיב ואל יעקב, [p. 78] ו' יתיר דאיהו שלימו יתיר מכלהו. ועם כל דא לא זכה לאשתמשא ביה כמשה.

וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, בגין דאתגזרו דכל מאן דאתגזר ירית ארעא דהא לא ירית ארעא אלא צדיק וכל מאן דאתגזר אקרי צדיק דכתיב (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל מאן דאתגזר ונטיר האי את קיימא אקרי צדיק. ת"ח מן יוסף דכל יומוי לא אקרי צדיק עד דנטיר ההוא ברית את קיימא קדישא, כיון דנטר ליה אקרי צדיק יוסף הצדיק.

 

[p. 79] רבי שמעון הוה יתיב יומא חד ורבי אלעזר בריה. א"ר אלעזר האי קרא דכתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. מהו וארא, ואדבר מבעי ליה.

אמר ליה אלעזר רזא עלאה הוא. ת"ח אית גוונין דמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין, ואלין אינון רזא עלאה דמהימנותא ובני נשא לא ידעין ולא מסתכלין. ואלין דמתחזיין לא זכה בהו בר נש עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו, ועל דא כתיב וארא, דחמו אינון גוונין דאתגליין. ומאן אינון, אלין גוונין דאל שדי דאינון גוונין בחיזו עלאה ואלין אתחזיין. וגוונין דלעילא סתימין דלא אתחזיין לא קאים איניש עלייהו בר משה, ועל דא כתיב ושמי יי' לא נודעתי להם, לא אתגליתי לון בגוונין עלאין. ואי תימא דאבהן לא הוו ידעי בהו, אלא הוו ידעי מגו אינון דאתגליין.

כתיב (דניאל י"ב:3) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. והמשכילים יזהירו. מאן אינון משכילים, אלא ההוא חכם דיסתכל מגרמיה מלין דלא יכילין בני נשא למללא בפומא, ואלין אקרון משכילים.

[p. 80] יזהירו כזהר הרקיע. מאן זהר הרקיע, דא רקיעא דמשה דקיימא באמצעיתא, והאי זהר סתים ולא אתגלייא וקיימא על ההוא רקיעא דאתחזיין ביה גוונין, ואינון גוונין אע"ג דאתחזיין ביה לא מזדהרי כזהרא דאינון גוונין סתימין.

ת"ח ארבע נהורין אינון, תלת מנייהו סתימין וחד דאתגלייא. נהורא דנהיר, נהורא דזהרא ואיהו נהיר כנהירו דשמיא בדכיו, נהורא דארגוונא דנטיל כל נהורין, נהורא דלא נהיר ואסתכל לגבי אלין ונטיל לון ואתחזיין אינון ביה כעשישתא לקבל שמשא. ואלין תלת דקאמרן סתימין וקיימי על האי [כג ע"ב] דאתגלייא.

ורזא דא עינא. בעינא אית גוונין דאתגליין רשימין ביה, וכלהו לא מזדהרי בגין דקיימי בנהורא דלא נהיר. ואלין אינון כגוונא דאינון סתימין דקיימי עלייהו, ואלין אינון דאתחזיין לאבהן למנדע אינון סתימין דמזדהרין מגו אלין דלא מזדהרי. אינון דמזדהרי ואינון סתימין אתגליין ליה למשה בההוא רקיעא דיליה, ואלין קיימי על אינון גוונין דאתחזיין ביה בעינא.

[p. 81] ורזא דא סתום עינך ואסחר גלגלך ואתגליין אינון גוונין דנהרן דמזדהרי, ולא אתייהיב רשו למיחמי אלא בעיינין סתימין בגין דאינון סתימין עלאין דקיימי על אינון גוונין דאתחזיין דלא מזדהרי.

ועל דא קרינן משה זכה באספקלריא דנהרא דקיימא על ההוא דלא נהרא, שאר בני עלמא בההוא אספקלריא דלא נהרא, ואבהן הוו חמאן מגו אלין גוונין דאתגליין אינון סתימין דקיימי עלייהו דלא נהרין. ועל דא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, באינון גוונין דאתחזיין. ושמי יי' לא נודעתי להם, אלין גוונין סתימין דזכה בהו משה לאסתכלא.

ורזא דעינא סתים וגליא. סתים חמי אספקלריא דנהרא, אתגלייא חמי אספקלריא דלא נהרא. ועל דא וארא באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגלייא, כתיב ביה ראיה. באספקלריא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא נודעתי.

[p. 82] אתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו ידוי. בכה ר' אבא ואמר ווי כד תסתלק מעלמא וישתאר עלמא יתים מינך, מאן יכיל לאנהרא מלין דאורייתא.

פתח רבי אבא ואמר (שמואל א' כ"ה:6) ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. ואמרתם כה לחי. וכי דוד לא הוה ידע ביה בנבל דאיהו אמר ואמרתם כה לחי. אלא ההוא יומא יומא טבא דר"ה הוה וקב"ה יתיב בדינא על עלמא, ובגין קב"ה קאמר ואמרתם כה לחי, לקשרא כה לחי דכל חיין ביה תליין.

ואתה שלום. מאי ואתה, אתה מבעי ליה. אלא כלא לקב"ה קאמר בגין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות. מכאן אוליפנא דהא לבר נש חייבא אסיר לאקדמא ליה שלם. ואי אצטריך יקדים כדוד דבריך ליה לקב"ה ואתחזי דבגיניה קאמר. ואי תימא דרמאות הוה, לאו דכל מאן דסליק ליה לקב"ה לאו רמאות הוא. ומאן דאקדים שלם לזכאה כאילו אקדים ליה לקב"ה, כל שכן מר דאיהו שלמא לעילא ותתא.

 

[p. 83] וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. רבי חזקיה פתח (תהלים ל"ב:2) אשרי אדם לא יחשב יי' לו עון. כמה אינון בני נשא אטימין דלא ידעין ולא מסתכלין על מה קיימין בעלמא דהא קב"ה כד ברא עלמא עבד ליה לבר נש בדיוקנא דיליה ואתקין ליה בתקונוי, דהא כד אתברי אדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתתקן וארבע סטרי עלמא אתחברו בההוא אתר. ואינון סטרין דעלמא אתחברו בארבע סטרין דאינון יסודא דעלמא, אש ורוח מים ועפר, ואתחברו בארבע סטרי עלמא ואתקין מנייהו קב"ה חד גופא תקונא עלאה, ואתחבר האי גופא מתרין עלמין מעלמא דא תתאה ומעלמא דלעילא.

[p. 84] אמר ר' שמעון ת"ח ד' אינון קדמאי רזא דמהימנותא, ואלין אבהן דכלהו עלמין ורזא דרתיכא עלאה קדישא, ואינון אש ורוח ומים ועפר. אלין אינון רזא עלאה ואלין אינון אבהן דכלהו עלמין אבהן דכלא, ומאינון נפקין זהב וכסף ונחשת וברזל ותחות [כד ע"א] אלין מתכאן אחרנין דדמיין לון כגוונא דאלין.

ת"ח אש ורוח מים ועפר אלין אינון קדמאי ושרשין דלעילא ותתא, ועלאין ותתאין עלייהו קיימי ואלין אינון ארבע לארבע סטרי עלמא צפון ודרום ומזרח ומערב, אלין ארבע סטרין דעלמא וקיימי בארבע אלין. אש לסטר צפון, רוח לסטר מזרח, מים לסטר דרום, עפר לסטר מערב, וארבע אלין בארבע אלין קשירין וכלהו חד, ואלין עבדי ארבע מתכאן דאינון זהב וכסף ונחשת וברזל, הא אינון תריסר וכלהו חד.

ת"ח אש הוא שמאלא לסטר צפון דהא אש תוקפא דחמימותא ביה ויבישו דיליה תקיף, וצפון בהפוכא דיליה הוא ואתמזיג חד בחד ואיהו חד. מים לימינא והוא לסטר דרום, וקב"ה לחברא לון כחדא עביד מזיגא דא כמזיגא דא. צפון איהו קר ולח, אש חם ויבש, אחלף לון לסטר דרום. דרום איהו חם ויבש, מים קרים ולחים וקב"ה מזיג לון כחד. נפקי מיא מדרום ועיילי בגו צפון, ומצפון נגדי מיא. נפיק אשא מצפון ועאל בתוקפא דדרום, [p. 85] ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא, בגין דקב"ה אוזיף דא בדא וכליל דא בדא וכל חד אוזיף לחבריה מדיליה כדקא חזי ליה. כגוונא דא רוח ומזרח בגין דאוזיף כל חד לחבריה ואתכליל דא בדא לאתחברא כחד.

ת"ח אש מסטרא דא, מים מסטרא דא ואינון מחלוקת עד דעאל רוח בינייהו ואחיד לתרין סטרין הה"ד (בראשית א':2) ורוח אלהים מרחפת על פני המים, דהא אש קאים לעילא בסטרא דא, מים קיימי על אפי ארעא, רוח אעיל בינייהו ואחיד לתרין סטרין ואפריש מחלוקת. עפר מיא קיימי עלה ורוחא ואשא ומקבלא מכלהו ובחילא דתלתא אלין דקיימי עלה.

ת"ח רוח ומזרח, מזרח חם ולח, רוח חם ולח, בגיני כך אחיד לתרין סטרין דהא אש חם ויבש ומים קרים ולחים, רוח איהו חם ולח, סטרא דאיהו חם אחיד באשא, סטרא דאיהו לח אחיד במיא, ועל דא אסכים בינייהו ואפריש מחלוקת דאשא ומיא.

[p. 86] עפר איהו קר ויבש ועל דא מקבל עליה כלהו וכלהו עבדי ביה עבידתייהו ומקבלא מכלהו לאפקא בחילייהו מזונא לעלמא, בגין דמערב אתאחיד עפר דאיהו קר ויבש וסטרא דאיהו קר אתאחיד בצפון דאיהו קר ולח דהא קרירא אתאחיד בקרירא, בג"כ צפון אתאחיד למערב בסטרא דא. דרום דאיהו חם ויבש ההוא יבישותא דיליה אחיד ליבשותא דמערב בסטרא אחרא ואתאחיד מערב בתרין סטרין. וכן אתאחיד דרום במזרח דהא חמימותא דדרום אתאחיד בחמימותא דמזרח, ומזרח אתאחיד בצפון דהא לחותא דיליה אתאחיד בלחותא דצפון. השתא אשתכח דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, וכלהו כלילן דא בדא לאשתלשלא חד בחד.

כגוונא דא צפון עביד דהבא, מסטרא דתוקפא דאשא אתעביד דהבא והיינו דכתיב (איוב ל"ז:22) מצפון זהב יאתה. אש אתאחיד בעפר ואתעביד דהבא והיינו דכתיב (שם כ"ח:6) ועפרות זהב לו, ורזא דא שנים כרובים זהב.

מים אתאחיד בעפר וקרירותא בלחותא עביד כסף. השתא הא עפר אתאחיד בתרין סטרין בזהב ובכסף ואתייהיב בינייהו. [p. 87] רוח אחיד למים ואחיד [כד ע"ב] לאש ואפיק תרין כחד דאיהו (יחזקאל א':7) עין נחשת קלל. עפר דקאמרן כד איהו בלחודוי ביבישו וקרירו דיליה נפיק ברזל וסימניך (קהלת י':10) אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל. והאי עפר אתאחיד בכלהו וכלהו עבדי ביה כגוונא דלהון.

ת"ח בלא עפר לית זהב וכסף ונחשת דהא כל חד אוזיף לחבריה מדיליה לאתקשרא דא בדא ואתאחיד עפר בכלהו בגין דתרין סטרין אחידן ליה, אשא ומיא, ורוחא אתקריב ביה בגין אלין תרין ועביד ביה עבידתא. אשתכח דכד אתחבר עפרא בהדייהו עביד ואוליד עפרא אחרנין כגוונא דלהון. כגוונא דזהב אוליד עפר ספסיטא ירוקא דאיהו כגוונא דדהבא ממש. כגוונא דכסף אוליד עופרת, כגוונא דנחשת עילאה אוליד קסיטרא דאיהו נחשת זוטא, כגוונא דברזל אוליד ברזל וסימנך (משלי כ"ז:17) ברזל בברזל יחד.

ת"ח אש מים רוח עפר כלהו אחידן דא בדא ומתקשרן דא בדא ולא הוי פרודא. ועפר דא כד איהו אוליד לבתר לא מתקשרן דא בדא כאינון עלאי [p. 88] כד"א (בראשית ב':10) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, באלין הוי פרודא, בגין דהא עפר כד איהו אוליד בחילא דתלת עלאין אפיק ארבעה נהרין דתמן משתכחי אבני יקר ובאתר חד אינון בגין דכתיב שם הבדלח ואבן השהם. ואלין אבני יקר אינון תריסר ואינון לארבע סטרי עלמא לקביל תריסר שבטין דכתיב (שמות כ"ח:21) והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם, ואלין אינון שנים עשר בקר דאינון תחות ימא.

ת"ח כל ארבעה סטרין עלאין דקאמרן אע"ג דמתקשרן דא בדא וכלהו קיומא דלעילא ותתא, קיומא דעלמא יתיר רוח בגין דכלא קיימא בגיניה ונפשא לא קיימא אלא ברוחא דאי גרע רוח אפילו רגעא חדא נפשא לא יכילת לאתקיימא, ות"ח (משלי י"ט:2) גם בלא דעת נפש לא טוב, נפשא בלא רוחא לא איהו טוב ולא יכלא לאתקיימא.

[p. 89] ות"ח אינון תריסר דקאמרן דאינון תריסר אבנין אינון תריסר בקר דתחות ימא, בגין כך על אינון תריסר נשיאים (במדבר ז':87) כל הבקר לעלה שנים עשר וגו', וכלא רזא עלאה הוא. מאן דאשגח במלין אלין ישגח ברזא דחכמתא עלאה דעקרא דכלא ביה.

אמר רבי שמעון הא דאמר רבי חזקיה דכד ברא קב"ה לאדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתברי, מעפרא דמקדשא דלעילא אתייהיב ביה נשמתא. כמה דכד אתברי מעפרא דלתתא אתחברו ביה תלת סטרין יסודי עלמא, הכי נמי כד אתברי מעפרא דלעילא אתחברו ביה סטרי יסודין עלאין ואשתלים אדם, והיינו דכתיב (תהלים ל"ב:2) אשרי אדם לא יחשב יי' לו עון. אימתי לא יחשב יי' לו עון, בזמןשאין ברוחו רמיה.

ת"ח משה אשתלים יתיר מאבהן בגין דמליל עמיה קב"ה מדרגא עלאה יתיר מכלהו, ומשה פנימאה דבי מלכא עלאה הוה, ועל דא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו', והא אוקימנא מלי.

 

[p. 90] לכן אמר לבני ישראל אני יי' והוצאתי אתכם וגו'. רבי יהודה אמר האי קרא אפכא הוא דכתיב והוצאתי אתכם בקדמיתא, ולבתר והצלתי אתכם מעבודתם, ולבתר וגאלתי אתכם. והכי מבעי ליה והצלתי אתכם בקדמיתא, ולבתר וגאלתי אתכם, ולבתר והוצאתי אתכם. אלא עקרא דכלא בקדמיתא דקב"ה בעא לבשרא לון בשבחא דכלא בקדמיתא.

אמר רבי יוסי והא שבחא דכלא ולקחתי אתכם לי לעם והייתי [כה ע"א] לכם לאלהים, אמר ליה לבתר. אבל בההוא זמנא לית להו שבחא אלא יציאה, דחשיבו דלא יפקון מעבדותהון לעלמין בגין דהוו חמאן כל אסירי דהוו בינייהו מקשרי לון בקשרא דחרשי ולא יכלין לנפקא מבינייהו לעלמין, ובגין כך מה דחביב עלייהו מכלא אתבשרו ביה.

ואי תימא דהא נפקי יזלון בתרייהו לאבאשא לון, כתיב והצלתי אתכם מעבודתם. ואי תימא הא יפקון וישתזבון לא יהא לון פרוקא, ת"ל וגאלתי אתכם בזרוע נטויה.

 

[כה ע"ב] וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. מאי מקוצר רוח. א"ר יהודה דלא הוו נפישי ולא לקיטי רוחא.

א"ר שמעון מקוצר רוח דעד לא נפיק יובלא נפשו ורוח בתראה עד לא שלטא למעבד נימוסוי וכדין הוה עאקו דרוח. ומאן איהו, רוח בתראה דקאמרן.

[p. 91] ת"ח הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. והא בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, וקב"ה הוה אותיב ליה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', והוא אמר ואנכי אהיה עם פיך. ס"ד דלא הוה כן והשתא אמר ואני ערל שפתים, אי הכי אן הוא מלה דאבטח ליה קב"ה בקדמיתא. אלא רזא איהו, משה קלא ודבור דאיהו מלה דיליה הות בגלותא והוה אטים לפרשא מלין, אמר ואיך ישמעני פרעה בעוד דמלה דילי איהי בגלותא דיליה דהא לית לי מלה. הא אנא קלא, מלה יגרע דאיהי בגלותא. ועל דא שתף קב"ה לאהרן בהדיה.

[p. 92] ת"ח כל זמנא דדבור הוה בגלותא קלא אסתלק מניה ומלה הוה אטים בלא קול, כד אתא משה אתא קול. ומשה הוה קול בלא מלה בגין דהוה בגלותא, וכל זמנא דדבור הוה בגלותא משה אזיל קלא בלא דבור, והכי אזיל עד דקריבו לטורא דסיני ואתיהיבת אורייתא, ובההוא זמנא אתחבר קלא בדבור וכדין מלה מליל הה"ד (שמות כ':1) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, וכדין משה אשתכח שלים במלה כדקא יאות קול ודבור כחדא בשלימו.

ועל דא משה אתרעים דמלה גרע מניה בר ההוא זמנא דמליל לאתרעמא עלוי דכתיב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, מיד וידבר אלהים אל משה. ת"ח דהכי הוה, שרא מלה למללא ופסקו לה בגין דעד לא מטה זמנא דכתיב וידבר אלהים, ופסק ואשלים מלה אחרא הה"ד ויאמר אליו אני יי', בגין דדבור הוא בגלותא ולא מטא זמנא למללא.

ות"ח בגיני כך משה לא הוה שלים בקדמיתא דהכי אתחזי דאיהו קול ואתי בגין דבור לאפקא ליה מן גלותא. כיון דנפק מן גלותא ואתחברו קול ודבור כחדא בטורא דסיני אשתלים משה ואתסי ואשתכח קול ודבור כחדא בשלימו.

ת"ח כל יומין דהוה משה במצרים דבעא לאפקא מלה מן גלותא לא מליל מלה. כיון דנפק מן גלותא ההוא מלה דאיהו דבור אנהיג ודבר לון לישראל אבל לא מליל עד דקריבו לטורא דסיני ופתח באורייתא דהכי אתחזי. ואי [p. 93] תימא (שם י"ג:17) כי אמר אלהים פן ינחם העם, לא כתיב כי דבר אלא כי אמר דאיהו רעותא דלבא בחשאי והא אוקימנא.

 

[כו ע"א] וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני יי'. ר' יהודה פתח (שיר ה':5-6) קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר. ת"ח כנסת ישראל כד איהי בגלותא קלא אסתלק מינה ומלה אשתכך. ואי אתער מה כתיב, ודודי חמק עבר, דהא אסתלק מיני, ופסקא מלה כמה דכתיב וידבר אלהים אל משה, ופסק ושתיק, לבתר אשלים קלא ואמר ויאמר אליו אני יי'.

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, ביעקב תוספת וא"ו דאיהו שלימו דאבהן כד"א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ביעקב תוספת וא"ו.

[p. 94] אמר רבי יוסי אי הכי הא כתיב אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, הא ביצחק תוספת וא"ו.

אמר ליה שפיר הוה בגין דיעקב הוה קיים ואכליל ליה ליעקב ביצחק דהוה מית דהא בעוד דב"נ איהו קיים בהאי עלמא לא אדכר עלוי שמא קדישא ועל דא אכליל ליה ביצחק. השתא דיעקב מית אתא מלה באתריה הה"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, בתוספת ו'.

באל שדי, אתחזינא להו מגו אספקלריא דלא נהרא, ולא אתחזינא מגו אספקלריא דנהרא. ואי תימא דהא אשתמשו בנוקבא בלחודהא ולא יתיר, ת"ח דלא אתפרשן לעלמין הה"ד וגם הקימותי את בריתי אתם, דהא ברית אתחבר עמה. מקב"ה אית ליה לבר נש למילף דהא איהו קאמר דלא פריש לון דכתיב באל שדי, וכתיב וגם הקימותי את בריתי אתם, בגין לקיימא קיומא ביחודא חד.

[p. 95] וגם הקימותי את בריתי אתם וגו'. הא אתמר מאן דזכי לברית ירית לארעא.

 

רבי חייא ורבי יוסי הוו שכיחי יומא חד קמיה דרבי שמעון. פתח רבי שמעון ואמר (איוב י"ט:29) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון, שדין כתיב. גורו לכם מפני חרב. מאן חרב, דא חרב (ויקרא כ"ו:25) נוקמת נקם ברית, דהא האי חרב קאים לאסתכלא מאן דמשקר בברית דכל מאן דמשקר בברית נוקמא דנקמין מניה האי חרב הוא הה"ד (איוב י"ט:29) כי חמה עונות חרב. מאי טעמא, בגין דמאן דמשקר בברית פריש תיאובתא ולא נטיל מאן דנטיל ולא יהיב לאתריה דהא לא אתער לגבי אתריה. וכל מאן דנטיר ליה להאי ברית איהו גרם לאתערא האי ברית לאתריה ואתברכאן עלאין ותתאין.

מאן אתער האי ברית לאתריה. כד אשתכחו זכאין בעלמא. מנא לן, מהכא דכתיב וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם. מאי מגוריהם, כד"א גורו לכם מפני חרב, בגין דאיהו אתר דאשדי מגור בעלמא ועל דא גורו לכם מפני חרב.

אשר גרו בה, מיומא דאתקריבו לגבי קב"ה [p. 96] דחילו בה ודחילו דחילו עלאה בה למיטר פקודוי, דאי בהאי לא ישרי דחילו על רישיה דבר נש לא דחיל ליה לקב"ה לעלמין.

ת"ח באתערותא דלתתא כד אתערו ישראל לגבי קב"ה וצווחו לקבליה מה כתיב, ואזכור את בריתי, דהא בברית הוי זכור, וכדין תיאובתא לאתקשרא כלא בקשורא חד. כיון דהאי ברית אתער הא קשורא דכלא אתער. ואזכור את בריתי, לאזדווגא ליה באתריה, ועל דא לכן אמור לבני ישראל אני יי'.

 

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. רבי יוסי אמר אל בני ישראל, לדברא לון בנחת כדקא חזי. [כו ע"ב] ואל פרעה, לאנהגא ביה יקר ואוקמוה.

אמר רבי ייסא אמאי סמיך הכא אלה ראשי בית אבותם. אלא אמר לון קב"ה דברו לון לבני ישראל בנחת דאע"ג דאינון יתבי בפולחנא קשיא מלכין בני מלכין אינון, אלה ראשי בית אבותם, אלין דאת חמי רישי בית אבהן אינון.

[p. 97] א"ר חייא דכלהו לא שקרו נימוסיהון ולא אתערבו בעם אחרא, אלין אינון דקיימו בדוכתייהו קדישא ולא שקרו לאתערבא בהו במצראי.

אמר רבי אחא בגין לאייתאה למשה ולאהרן דאינון אתחזון לאפקא להו לישראל ולמללא לפרעה ולרדאה ליה בחוטר בגין דבכל רישיהון דישראל לא אשתכח כוותייהו.

ת"ח ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים. וכי אלה ראשי והא הוא בלחודוי הוה, אלא בגין דפינחס קיים כמה אלפין ורבוון מישראל והוא קיים לראשי אבהן ליואי סתים ביה מלה.

תו ותלד לו את פינחס אלה ראשי, אובדא דרישי דליואי אשתכח ביה ומה דאינון גרעו ואתוקדו הוא אשלים ורווח כהונתא דילהון ושריא ביה טסטוקא דתרווייהו, אובדא דרישי דליואי אשתכח ביה. ומאן נינהו, נדב ואביהוא. אינון פרישו את קיימא מאתריה והוא אתא [p. 98] וחבר לון, בגין כך אתייהיב ליה ירותא דתרווייהו, ואדכר הכא על מה להוי לבתר.

ואי תימא אמאי אדכר הכא פינחס, אלא חמא קב"ה לאהרן בשעתא דאמר ואזכור את בריתי דזמינין תרין בנוהי דאהרן לאפגמא ליה להאי ברית, והשתא דקא משדר ליה למצרים בעא לאעברא ליה. כיון דחמא דקיים פינחס וקיים ליה להאי ברית באתריה ואתקין עקימא דילהון, מיד הוא אהרן ומשה, אמר קב"ה השתא הוא אהרן, איהו דקדמיתא.

[p. 99] הוא אהרן ומשה אשר אמר יי' להם הוציאו את בני ישראל וגו'. הוא אהרן ומשה, הם אהרן ומשה מבעי ליה, אלא לאכללא דא בדא רוחא במיא. הוא משה ואהרן, לאכללא מיא ברוחא. ועל דא כתיב הוא ולא הם.

 

רבי אלעזר ורבי אבא הוו שכיחי ליליא חד דקמו בבי אושפיזייהו לאשתדלא באורייתא. פתח רבי אלעזר ואמר (דברים ד':39) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים. האי קרא הכי מיבעי ליה וידעת היום כי יי' הוא האלהים והשבות אל לבבך, אלא זכאה הוא מאן דישתדל באורייתא.

[p. 100] ת"ח והשבות אל לבבך, לבך מבעי ליה. אלא אמר משה אי את בעי למיקם על דא ולמנדע כי יי' הוא האלהים והשבות אל לבבך וכדין תדע ליה. לבבך, יצר טוב ויצר רע דאתכליל דא בדא ואיהו חד, כדין תשכח כי יי' הוא האלהים, דהא אתכליל דא בדא ואיהו חד, ועל דא והשבות אל לבבך, למנדע מלה.

תו אמר רבי אלעזר חייבין עבדין פגימותא לעילא. מאי פגימותא, דשמאלא לא אתכליל בימינא, דיצר רע לא אתכליל ביצר הטוב בגין חובייהו דבני נשא. ופגימו לא עבדי אלא לון ממש הה"ד (שם ל"ב:5) שחת לו לא בניו מומם, כביכול עבדי ולא עבדי. עבדי דלא יתמשך עלייהו ברכאן דלעילא כד"א (שם י"א:17) ועצר את השמים ולא יהיה מטר. ולא עבדי דהא שמים נטלי לגרמייהו ברכאן מה דאצטריך ולא נטלי לאמשכא לתתא, ודאי מומם דאינון חייבין איהו.

[p. 101] תו לו בו' דלא אתכליל ימינא בשמאלא בגין דלא יתמשכון ברכאן לתתאי, לא באל"ף דהא לא נטלי לאתמשכא לתתא. מאן גרים דא, בגין דחייבין מפרישין יצר רע מיצר טוב ומתדבקן ביצר רע.

ת"ח יהודה אתי [כז ע"א] מסטרא דשמאלא ואתדבק בימינא בגין לנצחא עמין ולתברא חיליהון, דאי לא אתדבק בימינא לא יתבר חיליהון. ואי תימא אמאי בימינא והא שמאלא אתער דינין בעלמא. אלא רזא דא בשעתא דקב"ה דן להו לישראל לא דן להו אלא מסטרא דשמאלא בגין דיהא דחי לון בשמאלא ומקרב בימינא, אבל לשאר עמין דחי לון בימינא ומקרב לון בשמאלא וסימניך גר צדק. דחי לון בימינא כמה דכתיב (שמות ט"ו:6) ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב, מקרב לון בשמאלא כמה דאמרן.

[p. 102] בגיני כך יהודה דאיהו מסטר שמאלא אתדבק בימינא ומטלנוי לימינא, ואינון דעמיה אתחברו כלהו לימינא. יששכר דלעי באורייתא דאיהו ימינא דכתיב (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו, זבולון דאיהו תמיך אורייתא ימינא כד"א שוק הימין. ועל דא יהודה אתקשר מסטרא דא בדא, צפון במים שמאלא בימינא.

ראובן דחטא לגבי אבוי שרא בימינא ואתקשר בשמאלא ואתדבק ביה, ועל דא אינון דאשתכחו עמיה אינון שמאלא. שמעון דאיהו שמאלא מסטרא דשור דכתיב (יחזקאל א':10) ופני שור מהשמאל, גד שוקא שמאלא דכתיב (בראשית מ"ט:19) גד גדוד [p. 103] יגודנו והוא יגוד עקב. הכא אתדבק דרום באש ימינא בשמאלא.

ועל דא הא דאמרן והשבות אל לבבך, לאכללא לון כחדא שמאלא בימינא, כדין תדע (דברים ד':39) כי יי' הוא האלהים.

א"ר אבא ודאי הכי הוא והשתא ידיעא הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן, רוחא במיא ומיא ברוחא למהוי חד, ועל דא כתיב הוא.

ר' אבא פתח ואמר (שם ו':5) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. כהאי גונא הכא אתרמיז יחודא קדישא, ואזהרה הוא לבר נש ליחדא שמא קדישא כדקא יאות ברחימו עלאה. בכל לבבך, דא ימינא ושמאלא דאקרי יצר טוב ויצר רע. ובכל נפשך, דא נפש דוד דאתיהיבת בינייהו. ובכל מאדך, לאכללא לון לעילא באתר דלית ביה שעורא. הכא הוא יחודא שלים למרחם ליה לקב"ה כדקא יאות.

[p. 104] תו ובכל מאדך, דא יעקב דאיהו אחיד לכל סטרין וכלא הוא יחודא שלים כדקא יאות. בגיני כך הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן, כלא הוא חד בלא פרודא.

 

כי ידבר אליכם פרעה לאמר. רבי יהודה פתח (תהלים קי"ט:197) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. ת"ח דוד איהו מלכא דישראל ואצטריך למידן עמא לדברא לון לישראל כרעיא דמדבר עאניה. הא בלילה כתיב (שם:62) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, ואיהו אתעסק באורייתא ובתושבחן דקב"ה עד דאתי צפרא, ואיהו אתער צפרא כמה דכתיב (שם נ"ז:9) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. כד אתי יממא האי קרא אמר מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מאי כל היום היא שיחתי, אלא מכאן אוליפנא כל מאן דאשתדל באורייתא לאשלמא דינא על בורייה כאילו קיים אורייתא כלא. בגין כך כל היום היא שיחתי.

ת"ח ביומא אשתדל באורייתא לאשלמא דינין, בליליא אשתדל בשירין ותושבחן עד דאתי יממא. מ"ט, כל יומא אתעסק [p. 105] לאשלמא דינא בגין לאכללא שמאלא בימינא, בליליא בגין לאכללא דרגא דליליא ביממא.

ות"ח ביומוי דדוד מלכא הוה מקרב כל אינון (שם ק"ד:11) חיתו שדי לגבי ימא, כיון דאתא שלמה נפק ימא ואתמלי ואשקי לון. הי מנייהו אתשקיין בקדמיתא, הא אוקמוה אלין תנינייא רברבין עלאין דכתיב בהו (בראשית א':22) ומלאו את המים בימים.

ר' [כז ע"ב] אלעזר אמר בסטרא עלאה ימינא נפקי תליסר מבועין נהרין עמיקין, אלין סלקין אלין נחתין, עייל כל חד בחבריה. חד אפיק רישיה ואעיל ליה בתרין גופין, חד גופא דנהרא נטיל מימין לעילא אפריש לתתא, אלף יאורין נפקין לארבע סטרין. מאינון נהרין מבועין תליסר מתפרשן תליסר יאורין, עאלין ונקטי מיא, ארבע מאה ותשעין ותשעה ופלגא יאורין מסטרא דא, וארבע מאה ותשעין ותשעה ופלגא מסטרא דא שמאלא. אשתאר פלגא מכאן ופלגא מכאן ואתעביד חד. דא אעיל בין אינון יאורין, אתעביד חויא בישא סומקא כורדא, קשקשוי תקיפין כפרזלא, גדפוי שטאן ואתפרשן לכל אינון יאורין.

[p. 106] כד סליק זנביה מחי ובטש לשאר נונין, לית מאן דיקום קמיה. פומיה מלהטא אשא. כד נטיל בכל אינון יאורין מזדעזען שאר תנינייא וערקין ועאלין בימא. חד לשבעין שנין רביץ בסטרא דא, וחד לשבעין שנין רביץ בסטרא דא. אלף יאורין חסר חד אתמליין מניה. דא תנינא רביץ בין אינון יאורין.

כד נטיל נפיק חד פסותא דאשא בקליפין, כלהו קיימי וזקפי בזעפוי. מתערבין אינון יאורין לעין תכלא אוכמא וגלגלין נטלין לארבע סטרי דעלמא. זקיף זנביה מאיך רישיה מחי לתליסר עיבר, מחי לעילא מחי לתתא, כלא ערקין קמיה, עד דסטר צפון קם חד שלהובא דאשא וכרוזא קרי אזדקפו סבתין אתבדרו לד' זויין, הא אתער מאן דשוי קלידא על אנפוי דתנינא, כד"א (יחזקאל כ"ט:4) ונתתי חחים בלחייך וגו'. כדין כלהו אתבדרו ונקטין ליה לתנינא ונקבין אנפוי בסטר עלעוי ועאלין ליה בנוקבא דתהומא רבא עד דאתבר חיליה, כדין אהדרו ליה לנהרוי. [p. 107] חד לשבעין שנין עבדין ליה כדין בגין דלא מטשטש אתרין דרקיעין וסמכייהו, עליה כלא אודן ומברכן ואמרין (תהלים צ"ה:6) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי' עושנו.

תנינייא עלאין לעילא קיימין אינון דמתברכאן כד"א (בראשית א':22) ויברך אותם אלהים וגו'. אלין שלטין על כל נוני ימין דכתיב ומלאו את המים בימים. על דא כתיב (תהלים ק"ד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית וגו'.

[כח ע"א] ואמרת אל אהרן קח את מטך, מאי טעמא אהרן ולא משה. אלא ההוא דמשה איהו קדישא יתיר דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא ולא בעי קב"ה לסאבא ליה באינון חוטרין דחרשיא. ולא עוד אלא לאכפייא לון [p. 108] לכל אינון דאתיין משמאלא בגין דאהרן אתי מימינא ושמאלא אתכפייא בימינא.

וגלי קמי קב"ה דאינון חרשין יעבדון תנינייא, מאי גבורתא איהו למעבד קמי פרעה תנינא. אלא בגין דמתמן הוא שירותא לאלקאה ומשירותא דתנינא שארי שולטניה. כדין חדו כולהו חרשי דהא ריש חכמתא דילהון הכי הוא. מיד אתהדר ההוא תנינא דאהרן לאעא יבישא ובלע לון, ועל דא תווהו וידעו דשלטאה עלאה אית בארעא, דאינון חשיבו דהא לתתא מנייהו לא אית שלטנא למעבד מידי, כדין ויבלע מטה אהרן את מטותם, מטה אהרן דייקא, דאתהדר לאעא ובלע לון. ועל דא עביד אהרן תרין אתין, חד לעילא וחד לתתא. חד לעילא תנינא עלאה דשליט על אינון דלהון. חד לתתא דשליט אעא על תנינא דילהון. ופרעה חכים הוה מכל חרשוי ואסתכל דשלטאה עלאה שליט בארעא, שליט לעילא שליט לתתא.

אמר רבי אבא אי תימא חרשיא כל מה דעבדין לאו איהו אלא בחיזו דעינא דהכי אתחזי ולא יתיר, קא משמע לן ויהיו דייקא דכתיב ויהיו לתנינים.

ואמר רבי יוסי אפילו אינון תנינא דילהון אהדרו למהוי אעין ואעא דאהרן בלע לון.

[p. 109] כתיב (יחזקאל כ"ט:3) הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. מתמן שרותא לתתא בשולטנא דילהון, אבל חכמתא דילהון לתתא מכלהו דרגין אינון. ת"ח חכמתא דילהון בדרגין תתאין ואכפיין לון לאלין דרגין בדרגין עלאין. רישי שולטנותהון ועקרא דילהון לתתא מההוא תנינא ומשתלשלן בתנינא דהא מתמן נטיל חילא דרגא עלאה דילהון, משמע דכתיב (שמות י"א:5) אחר הרחים.

 

רבי חייא הוה יתיב יומא חד אבבא דתרעא דאושא, חמא ליה לרבי אלעזר בחד קטפירא טאסא גביה. אמר ליה לרבי אלעזר משמע דאפילו באורחך כלא תאיבין למהך אבתרך.

אהדר רישיה וחמא ליה, אמר ודאי שליחותא אית גביה, דהא קב"ה בכלא עביד שליחותיה וכמה שלוחין אית לקב"ה, דלא תימא מלין דאית בהו רוחא בלחודייהו אלא אפילו אינון מלין דלית בהו רוחא.

[p. 110] פתח ואמר (חבקוק ב':11) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי דלא יחטא קמי קב"ה. ואי יימא מאן אסהיד ביה, הא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה, ולזמנין דקב"ה עביד בהו שליחותא.

ת"ח חוטרא דאיהו אעא יבישא קב"ה שירותא דנסין עבד ביה ותרי שליחותא עביד ביה, חד דאיהו אעא יבישא, ולשעתיה אתהדר ברוחא ואתעביד בריה.

אמר רבי אלעזר תפח [כח ע"ב] רוחיהון מאינון דאמרי דלא זמין קב"ה לאחייא מתייא ואיך יתעביד מנייהו בריה חדתא. ייתון ויחמון אינון טפשאי חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה, בידיה דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא וקב"ה לפום שעתא אהדר ליה בריה משניא ברוחא וגופא, אינון גופין דהוו בהו רוחין ונשמתין קדישין ונטרו פקודי אורייתא ואשתדלו באורייתא יממא ולילי וקב"ה טמיר לון בעפרא, לבתר לזמנא דיחדי עלמא על חד כמה וכמה דיעביד בריה חדתא.

אמר ליה רבי חייא ולא עוד אלא דההוא גופא דהוה יקום, משמע דכתיב (ישעיה כ"ו:19) יחיו מתיך ולא יברא, משמע דבריין אינון אבל יחיו. דהא גרמא חד אשתאר מן גופא תחות ארעא וההוא לא אתרקב ולא אתבלי בעפרא לעלמין, ולההוא זמנא קב"ה ירכך ליה ויעבד ליה כעיסא בחמירא ויסתלק ויתפשט לארבע זויין [p. 111] ומניה ישתכלל גופא וכל שייפוי, וקב"ה יתן רוחא בהו לבתר.

אמר רבי אלעזר הכי הוא. ות"ח ההוא גרמא במה אתרכיך, בטל דכתיב (שם:19) כי טל אורות טלך וגו'.

 

קח את מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים. אמר רבי יהודה האי קרא קשיא דהיך יכול למהך לכל הני אתר, ולא עוד אלא דהא כתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות יי' את היאור, ואת אמרת על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם וגו'. אלא מימי מצרים נילוס הוה, ומתמן אתמליין כל אינון שאר אגמין ויאורין ומבועין וכל מימין דילהון, ועל דא אהרן לא נטה לאמחא אלא לנילוס בלחודוי. ות"ח דהכי הוא דכתיב ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור.

[p. 112] אמר רבי אבא ת"ח מיין תתאין מתפרשאן לכמה סטרין עלאין, דהא מיין עלאין מתכנשין בבי כנישו מיא דכתיב (בראשית א':9) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, וכתיב ולמקוה המים קרא ימים, האי קרא הא אוקמוה. ות"ח ההוא רקיעא דאית ביה שמשא וסיהרא כוכבייא ומזלי איהו בי כנישו מיא דהא נטיל כל מיין ואשקי לארעא דאיהי עלמא תתאה. כיון דנטיל מיא בדר לון ופלג לון לכל עיבר ומתמן אתשקיין כלא.

ובזמנא דדינא שריא עלמא תתאה לא ינקא מן ההוא רקיעא וינקא מסטר שמאלא, וכדין אקרי (ישעיה ל"ד:6) חרב ליי' מלאה דם. ווי לאינון דינקין כדין מינה ואתשקיין. בההוא זמנא אתפלג ימא לתרין חולקין חוור וסומק, וכדין שדי ליאורא חולקא דמצרים ואלקי לעילא ואלקי לתתא. ועל דא שתאן ישראל מיא ומצראי דמא.

אי תימא בגין גיעולא הוה ולא יתיר. ת"ח שתאן דמא ועאל למעייהו ואסתלק ובקע עד דהוו מזבנין לון ישראל מיא בממונא וכדין שתאן מיא. בגיני כך שירותא לאלקאה לון הוא דמא.

 

[p. 113] רבי יצחק פתח (תהלים קמ"ה:1) ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. ת"ח דוד לקביל דרגא דיליה קאמר אלהי המלך, דידי בגין דבעי לסלקא שבחיה ולאעלא ליה בנהורא עלאה לאתערבא דא בדא למהוי כלא חד, בגיני כך ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. דתנינן כל יומוי דדוד אשתדל לתקנא כורסיא ולאנהרא אנפהא בגין דיגין עלה ויתנהיר תדיר נהורא תתאה [כט ע"א] בנהורא עלאה למהוי כלא חד, וכד אתא שלמה אשכח עלמא שלים וסיהרא דאתמליא ולא אצטריך לאטרחא עלה לאנהרא.

ת"ח בשעתא דבעי קב"ה למיסב נוקמין משאר עמין אתער שמאלא ואתמליא סיהרא מההוא סטרא, וכדין דמא נבעין ממבועין ונחלין דלתתא כל אינון דסטר שמאלא, ועל דא דינא דילהון דמא.

ת"ח כד דמא אתער על עמא ההוא דמא דמא דקטולין דאתער עלייהו עמא אחרא וקטלי לון, אבל השתא במצרים לא בעא קב"ה לאייתאה עלייהו עמא אחרא לאתערא עלייהו דמא, בגין דישראל הוו בינייהו ולא יצטערון ובגין דאתגיירו בארעיהו. אבל קב"ה מחא לון בדמא בנהרין דלהון דלא הוו יכלין למשתי, ובגין דשולטנותא דלהון בקדמיתא שלטא בההוא סטרא, ופקיד קב"ה לשולטנותא דלהון בקדמיתא בגין דילקי דחלא דלהון, בגין דנילוס חד טעותא דלהון הוה, וכן שאר דחלין דלהון נבעין דמא הה"ד והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.

 

[p. 114] ר' חייא קם ליליא חד למלעי באורייתא והוה עמיה ר' זוטא דהוה רביא. פתח ר' חייא ואמר (קהלת ט':7) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. מאי קא חמא שלמה דאמר האי קרא. אלא שלמה כל מלוי בחכמה הוו, והאי דאמר לך אכול בשמחה לחמך, בשעתא דבר נש אזיל באורחוי דקב"ה קב"ה מקרב ליה לגביה ויהיב ליה שלוה ונייחא. ת"ח נהמא וחמרא אכיל ושתי בחדוה דלבא בגין דקב"ה אתרעי בעובדוי.

א"ל ההוא רביא אי הכי הא אמרת דמלוי דשלמה בחכמתא הוו, אן הוא חכמתא הכא.

א"ל ברי תבשל בשולך ותחמי האי קרא.

א"ל עד לא בשילנא וידענא.

א"ל מנין לך.

א"ל קלא חד שמענא מאבא דהוה אמר האי קרא, ושלמה קא מזדהר ליה לב"נ לאעטרא לה לכנסת ישראל בשמחה דאיהו סטרא דימינא נהמא דאתעטר בחדוה, ולבתר דאתעטר בחמרא דאיהו שמאלא בגין דתשתכח חדוותא דכלא במהימנותא שלימתא בימינא ושמאלא, וכד תהוי בין תרווייהו כדין כל ברכאן שראן בעלמא. וכל דא כד אתרעי קב"ה בעובדיהון דבני נשא הה"ד כי כבר רצה האלהים את מעשיך.

[p. 115] אתא ר' חייא ונשקיה, אמר חייך ברי האי מלה שבקנא בגינך, והשתא ידענא דקב"ה בעי לאעטרא לך באורייתא.

תו פתח ר' חייא ואמר אמור אל אהרן קח את מטך ונטה ידך על מימי מצרים. מ"ט אהרן ולא משה. אלא קב"ה אמר אהרן מיין קיימין בדוכתיה ושמאלא בעי לנגדא מיין מתמן. אהרן דאתי מההוא סטרא יתער ליה, וכד שמאלא נקיט לון אינון יתהדרון דמא.

ת"ח תתאה דכל דרגין מחא בקדמיתא.

אמר ר' שמעון מתתאה שרא קב"ה, וידא דיליה מחא בכל אצבעא ואצבעא, וכד מטא לדרגא עלאה דכל דרגין עבד איהו דיליה ועבר בארעא וקטל כלא. ובגיני כך קטל כל בוכרין בארעא דמצרים בגין דאיהו דרגא בוכרא דכלא.

ות"ח פרעה שולטניה הוה במיא דכתיב (יחזקאל כ"ט:3) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, בגין כך אתהפך נהריה דמא. לבתר צפרדעים דמשמשי לון בקלין טסירין מקרקרין בגו [p. 116] מעייהו, ונפקי מגו יאורא וסלקי ביבשתא ורמאן קלין בכל סטרא וסטרא עד דאינון נפלין כמתין בגו ביתא.

ורזא דכלא כל אינון עשר אתין דעבד קב"ה כלהו הוו מגו ידא תקיפא, וההוא ידא אתרמי על אינון דרגין [כט ע"ב] כולהו שלטנותא דלהון בגין לבלבלא דעתייהו ולא הוו ידעי למעבד מידי. ת"ח כל אינון דרגין דלהון כיון דנפקי למעבד מידי דאתחזי לכלא לא יכלין לבתר למעבד מידי. אימתי, כד ידא תקיפא שריא עלייהו.

כתיב ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו'. ר' שמעון פתח ואמר (ירמיה ל"א:15) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו'. ת"ח האי קרא אוקמוה בכמה אתר, והאי קרא קשיא. רחל מבכה על בניה, בנוי דרחל יוסף ובנימין הוו ולא יתיר, ולאה כלהו שית שבטין הוו דילה, אמאי בכת רחל ולא לאה. הכי אמרו (בראשית כ"ט:17) ועיני לאה רכות. אמאי רכות, בגין דקיימא לפרשת ארחין ושאילא על עשו, והוו אמרין לה עובדוי דההוא רשע, ודחילא למנפל בגו עדביה והות בכיא כל יומא עד דאתרככו עינהא. וקב"ה אמר אנת בכית בגין ההוא צדיקא דלא תהוי בעדביה דההוא רשיעא, חייך אחתך תקום בפרשת ארחין ותבכי על גלותהון דישראל ואת תקום לגו ולא תבכי עלייהו. ורחל איהי בכל על גלותהון דישראל.

[p. 117] אבל האי קרא איהו על מה דאמרן. רזא דרחל ולאה תרי עלמי נינהו, חד עלמא דאתכסיא וחד עלמא דאתגליא, ועל דא דא אתקברת ואתחפיאת לגו במערתא ואתכסיאת, ודא קיימא בפרשת ארחין באתגליא, וכלא כגוונא עלאה. ובגין כך לא אעיל לה יעקב במערתא ולא באתר אחרא דהא כתיב (שם מ"ח:7) בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ולא אעיל לה למתא בגין דהוה ידע דאתרה הוה באתגליא.

ת"ח כנסת ישראל הכי אתקרי רחל כד"א (ישעיה נ"ג:7) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. אמאי נאלמה, דכד שלטין שאר עמין קלא אתפסק מינה והא אתאלמת. ודא הוא דכתיב קול ברמה נשמע, דא ירושלם דלעילא.

[p. 118] רחל מבכה על בניה, כל זמנא דישראל אינון בגלותא איהי מבכה עלייהו דאיהי אימא דלהון.

מאנה להנחם על בניה כי איננו. מ"ט כי איננו, כי אינם מבעי ליה. אלא בגין דבעלה אסתלק מינה ולא אתחבר עמה.

ות"ח לאו שעתא חדא איהי דבכת עלייהו דישראל אלא בכל זמנא וזמנא דאינון בגלותא. בגיני כך קב"ה גרם לון למצראי דכתיב (שמות י"א:6) והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וגו', וזמין לון קלין אחרנין דאינון עורדענין דרמאן קלין במעייהו והוו נפלי בשוקי כמתים.

חד הות ואולידת ואתמלי ארעא מינייהו, והוו כלהו מסרי גרמייהו לאשא דכתיב ובתנוריך ובמשארותיך. ומאי הוו אמרי (תהלים ס"ו:12) באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה.

[p. 119] ואי תימא אי הכי מאי איכפת להו למצראי דעאלין לאשא כל אינון עורדענין. אלא כלהו עאלין לאשא אזלין בתנורא ולא מתין. ואינון דמייתין מאי קא עבדי, נהמא הוה בתנורא ועאלין בגו נהמא ומתבקעין ונפקי מנייהו אחרנין ואשתאבין בנהמא. אתאן למיכל מיניה, ההוא פתא אתהדר עורדעניא במעייהו ורקדן ורמאן קלין עד דהוו מייתין, ודא קשיא לון מכלא.

ת"חושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך. פרעה איהו אילקי קדמאה מכלהו. להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא דהוא פקיד עובדין דבני נשא בכל מה דעבדי. כתיב (בראשית י"ב:15) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה. האי קרא לדרשא הוא דאתא. תלת פרעה [ל ע"א] הכא, חד בההוא זמנא, וחד ביומוי דיוסף, וחד ביומוי דמשה דאילקי בקולפוי.

האי קרא כלא אתקיים בפרעה קדמאה, אבל בשעתא דאתנסיבת שרה לגביה רמז לאומנין וציירו דיוקנה באדריה על ערסיה בכותלא. לא נח דעתיה עד דעבדו דיוקנא בנסירו וכד סליק לערסיה סליק לה עמיה. כל מלכא דאתי אבתריה הוה חמי ההוא דיוקנא מציירא ציור והוו עאלין קמיה בדיחין כד סליק לערסיה ואתהני בההוא ציור. בגין כך מלכא אילקי הכא יתיר מכלהו. ת"ח היינו דכתיב ובחדר משכבך ועל מטתך, ולבתר ובבית עבדיך ובעמך. ובכלהו לא כתיב ועל מטתם ובחדר משכבם, אלא ליה בלחודוי.

 

[p. 120] ר' אבא פתח (קהלת א':7) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. האי קרא אתמר ואמרי ליה חברייא, אבל ת"ח כד אינון נחלין עאלין לגו ימא וימא נקיט לון ושאיב לון לגויה בגין דקפאן מיא בגו ימא וההוא גלידו שאיב כל מיא דעאלין ביה, ולבתר נפקי מיא בתוקפא דדרום ואשקיין לכל חיות ברא כמד"א (תהלים ק"ד:11) ישקו כל חיתו שדי.

ות"ח ימא דקפא תשתרי בתוקפא דדרום כמה דאתמר ושאיב כל מיא ועל כך איננו מלא, ואתמר והא אתערו ביה חברייא.

אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. מאי טעמא הם שבים, בגין דההוא נהר דנפיק מעדן לא פסיק לעלמין והוא אפיק מיא לימא, ועל דא הם שבים ללכת ותבין ואזלין ותבין ולא פסקין לעלמין. וכד איהו יתיב ללכת בגין למהך לאשקאה לכלא ואתי רוח צפון וקפי מיא, ורוחא דדרום דאיהו חמימא שרי לון למהך לכל סטר. ועל דא האי ימא יתיב בין תרי סטרי אלין ובגינייהו קיימא וארבין אזלין ונטלי לכל סטר.

[p. 121] ת"ח כד מלכא אתי לערסיה בשעתא דאתפלג ליליא רוחא דצפון אתער דאיהו אתער חביבותא לגבי מטרוניתא דאלמלא אתערותא דצפון לא אתחבר מלכא בהדה, בגין דצפון שארי חביבותא כד"א (שיר ב':6) שמאלו תחת לראשי, ודרום חביק ברחימו דכתיב וימינו תחבקני. כדין כמה בדיחין מתערין שירתא עד דאתי צפרא דכתיב (איוב ל"ח:7) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים, וכד אתי צפרא כלהו עלאי ותתאי אמרי שירתא. וישראל כגוונא דא לתתא דכתיב (ישעיה ס"ב:6) המזכירים את יי' אל דמי לכם. אל דמי לכם, בליליא. כד אתפלג ליליא אינון דתיאובתא דילהון לאדכרא תדיר לקב"ה לא יהבי שכיכו ללבא וקיימין לאדכרא ליה לקב"ה. כד סליק צפרא מקדימין לבי כנישתא ומשבחאן ליה לקב"ה, וכן בתר פלגות יומא וכן בליליא כד אתחשך ואתדבק ליליא בחשוכא ובת שמשא. על אלין כתיב המזכירים את יי' אל דמי לכם, ודא עמא קדישא דישראל.

[p. 122] ועל דא אדכר לון קב"ה במצרים וסליק על פרעה אינון דלא משתככי יממא ולילי. ומאן ניהו, עורדעניא דקלהון לא אשתכיך תדיר, בגין דאתתקיף בעמא קדישא דלא משתככי יממא ולילי לשבחא ליה לקב"ה. ולא הוה ב"נ במצרים דיכיל לאשתעי בהדי הדדי, ומנייהו אתחבלת ארעא ומקליהון ינוקין ורביין מייתין.

ואי תימא היך לא יכלין קטלין לון. אלא ארים בר נש חוטרא או אבנא לקטלא חד אתבקעת ונפקי שית מינה מגו מעהא ואזלי וטרטשי בארעא עד דהוו מנעי למקרב בהו.

ת"ח כמה נהרין יאורין נפקין מגו ימא עלאה כד תשתרן מיא ומתפלגאן [ל ע"ב] כמה נחלין לכמה סטרין וכמה יאורין וכמה נהרין. וחולקא דממנא בסטרא דמצרים אינון מיין מרחשן, דלית לך מיין דנפקי מגו ימא דלא נפקי נונין לזינין. מאן אינון נונין, אינון שליחן בעלמין ממנן למעבד רעותא דמאריהון ממנן ברוחא דחכמתא. ועל דא תנינן אית מיין מגדלין חכימין ואית מיין מגדלין טפשין לפום אינון נהרין דמתפלגין לכל סטרין.

נהרא דמצראי מגדלא מארי דחרשין, נונין בסיטין קפיטין בעשר דרגין דחרשין דכתיב (דברים י"ח:10-11) קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, הא עשר זינין דחכמתא דחרשיא. [p. 123] ובההוא זמנא אושיט קב"ה אצבעא דידיה ובלבל אינון נחלין נהרין דמצראי ואתמנעו אינון נוני דחכמתא דילהון. חד דאתהפך לדמא וחד דסליקו נוני קלין בלא תועלתא ולא אתי עלייהו רוחא דאינון חכמתן.

ערוב, כהאי גוונא דערבב לון זינין דחכמתא דילהון ולא יכלין לאתדבקא, ולא עוד אלא דהני דאשתכחו בארעא מחבלן לון ארעא ומחבלן אורחייהו. ערוב. מאי ערוב, ערבוביא כמד"א (ויקרא י"ט:19) ובגד כלאים, ערובין. (שם) שדך לא תזרע כלאים, זינין סגיאין בארמת ידא.

ת"ח כמה חילין אתערבו לעילא כחד ובלבל לון קב"ה כחדא בגין לבלבלא חילייהו תקיפא לעילא, וכל אינון גבורן דעבד קב"ה במצרים בידא חדא הוה דארים ידיה עלייהו לעילא ותתא, [p. 124] ומתמן אתאביד חכמתא דמצרים דכתיב (ישעיה כ"ט:14) ואבדה חכמת חכמיו וגו'.

ות"ח כתיב (שם י"ט:2) וסכסכתי מצרים במצרים, לעילא ותתא מצרים דלעילא במצרים דלתתא, בגין דאינון חילין ממנן לעילא על חילין דלתתא ואתערבו כלהו. אתערבו לעילא דלא הוו יכלי מצראי לאתקשרא בחרשייהו באינון דוכתי דהוו מתקשראן בקדמיתא דהא אתבלבלו. ועל דא אייתי עלייהו ערוב, חיוון דהוו מתערבין דא בדא.

כנים, דסלקא עפרא דארעא. ת"ח כל איבא דאתילידת בארעא מחילא דלעילא דאזדרע עלה איהו, וכלא הוא כגוונא דלעילא.

ות"ח שבעה רקיעין עבד קב"ה, כגוונא דא שבעה ארעאן, ואינון תחומין דמתפרשן בדוכתייהו. ז' רקיעין לעילא, שבעה תחומי ארעא לעילא. כהאי גוונא לתתא מתפרשן דרגין ז' רקיעין וז' תחומי ארעא, והא אוקמוהו חברייא בז' ארעין כסופטא דא על דא.

[p. 125] ואינון ז' תחומי ארעא לעילא כל חד וחד מתפרשאן לעשר סטרין דממנן על שבעין רברבין ממנן על שבעין עמין. וההוא ארעא תחומא דכל עמא ועמא סחרא לארעא קדישא דישראל כד"א (שיר ג':7) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה, ועשרה בגווייהו טמירין ואינון ע' דסחרן ארעא קדישא. ודא הוא לעילא, כגוונא דא לתתא.

ות"ח ההוא ארעא תחומא דחולקא דמצראי בההוא זמנא אושיט קב"ה אצבעא דיליה ואתיליד טפסירין בההוא תחומא ואתיבשו כל רכיכין דרכיכו מיא וכל ירוקא דמי נבעין, כדין לתתא אתחזיאו קלמין מעפרא דארעא.

והא אתמר דאהרן הוה מחי. אבל בגין דא אהרן הוה מחי לאחזאה דימינא דקב"ה תבר לשנאין כד"א (שמות ט"ו:6) ימינך יי' תרעץ אויב. כגוונא דא זמין קב"ה לאייתאה על רומי חייבא דכתיב [p. 126] (ישעיה ל"ד:9) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית וגו'. ועל דא כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים.

 

רבי יהודה ורבי חייא הוו אזלי באורחא. אמר רבי חייא חברייא כד אזלין באורחא [לא ע"א] בעיין למהך בלבא חד ואי איערעו או אזלי בגווייהו חייבי עלמא או בני נשא דלאו אינון מהיכלא דמלכא בעו לאתפרשא מנייהו. מנא לן, מכלב דכתיב (במדבר י"ד:24) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. מאי רוח אחרת, דאתפרש מאינון מאללין.

פתח ואמר (שם י"ג:22) ויעלו בנגב ויבא עד חברון. מאי ויבא עד חברון, דאתפרש מאינון מאללין ואתא איהו בלחודוי לחברון לאשתטחא על קברי אבהן. וחברון אתיהיב ליה חולק ואחסנא לאתתקפא בה כד"א (דברים א':36) ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו. אמאי יהיב ליה חברון. אי בגין דאשתטח בקברי אבהן לאשתזבא מההוא עיטא די ליה דאשתזיב, אלא רזא דמלה שמענא.

כגוונא דא כתיב (שמואל ב' ב':1) וישאל דוד ביי' לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יי' עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר [p. 127] חברונה. הכא אית לאסתכלא, כיון דהא מית שאול ודוד ביומי דשאול אתמשח לקבלא מלכו, כיון דמית שאול אמאי לא אמליכו ליה לדוד ולא קביל מלכו על כל ישראל, ואתא לחברון ומלכו קביל עליה בלחודוי שבע שנים ואתעכב תמן כל הני שבע שנים ולבתר דמית איש בושת קביל מלכו על כל ישראל בירושלים. אלא כלא רזא איהו קמי קב"ה.

ת"ח מלכותא קדישא לא קביל מלכו שלימתא עד דאתחבר באבהן, וכד אתחבר בהו אתבני בבניינא שלימו מעלמא עלאה. ועלמא עלאה אתקרי שבע שנים בגין דכלהו ביה, וסימניך (מלכים א' ו':38) ויבנהו שבע שנים, דא עלמא עלאה, ולא כתיב בשבע כד"א (שמות ל"א:17) כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. מאן ששת ימים, דא אברהם דכתיב (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם, ואברהם ששת ימים אקרי ובגין דאיהו ששת ימים אתברי עלמא. כהאי גוונא ויבנהו שבע שנים.

[p. 128] ות"ח דוד בעא לאתבנאה במלכו שלימתא ולא אתבני עד דאתא ואתחבר באבהן, וקאים שבע שנים לאתבנאה בגווייהו. לבתר שבע שנים אתבני בכלא ואתמשכא מלכותיה דלא תעדי לעלמין. ואי לא אתעתד בחברון לאתחברא בדוכתיה לא אתבני מלכותא לאתמשכא כדקא יאות. כהאי גוונא כלב אתנהיר ביה רוחא דחכמתא ואתא לחברון לאתחברא באבהן ולדוכתיה אזיל, לבתר דוכתיה הוה וירית לה.

 

רבי ייסא ורבי חזקיה הוו אזלי מקפוטקיא ללוד והוה עמהון חד יודאי במטול דקטפירא דחמרא. עד דהוו אזלי [p. 129] א"ר ייסא לרבי חזקיה אפתח פומך ואימא חד מלה מאינון מלי מעלייתא דאורייתא דאת אמר בכל יומא קמי בוצינא קדישא.

פתח ואמר (משלי ג':17) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נעם, אלין אורחין דאורייתא דמאן דאזיל באורחי דאורייתא קב"ה אשרי עליה נעימותא דשכינתא דלא תעדי מניה לעלמין. וכל נתיבותיה שלום, דכל שבילין דאורייתא כולהו שלם, שלא ליה לעילא שלם ליה לתתא, שלם ליה בעלמא דא שלם ליה בעלמא דאתי.

אמר ההוא יודאי איסירא בקיסרא בהאי קרא אשתכח.

אמרו ליה מניין לך.

אמר לון מאבא שמענא ואוליפנא הכא בהאי קרא מלה.

פתח ואמר האי קרא בתרין גוונין איהו ובתרין סטרין. קרי ביה דרכים וקרי ביה נתיבות, קרי ביה נועם וקרי ביה שלום. מאן דרכים ומאן נתיבות, מאן נעם ומאן שלום. אלא דרכיה דרכי נעם היינו דכתיב (ישעיה מ"ג:16) הנותן בים דרך, דהא כל אתר דאקרי באורייתא דרך הוא אורח פתיחא לכלא כהאי אורחא דהיא פתיח לכל ב"נ. כך דרכיה אלין דרכים דאינון פתיחן מאבהן דכראן בימא [לא ע"ב] רבא ועיילין בגוה, ומאינון אורחין מתפתחין לכל עיבר ולכל סטרי עלמא.

[p. 130] והאי נעם ההוא נעימו דנפיק מעלמא דאתי ומעלמא דאתי נהרין כל בוצינין ומתפרשן נהורין לכל עיבר וההוא טיבו ונהורא דעלמא דאתי דינקין אבהן אקרי נעם.

דבר אחר עלמא דאתי נעם אקרי, וכד אתער עלמא דאתי כל טיבו וכל חידו וכל נהורין וכל חירו דעלמא אתער, ובגיני כך אקרי נעם. ועל דא תנינן חייבין דגיהנם בשעתא דעאל שבתא כלהו נייחין ואית להו חירו ונייחא. בשעתא דנפיק שבתא אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא דנשתזיב מההוא עונשא דחייביא דאתדנו מההיא שעתא ולהלאה ואית לן לאתערא ונימא (תהלים צ':17) ויהי נעם יי' אלהינו עלינו, דא ההוא נעם עלאה חידו דכלא. ועל דא דרכיה דרכי נעם.

וכל נתיבותיה שלום. מאן נתיבותיה, אלין אינון שבילין דנפקי מלעילא וכלהו נקיט לון ברית יחידאי דאיהו אקרי שלום שלמא דביתא ועאיל לון לימא רבא כד איהו בתוקפיה וכדין יהיב ליה שלם הה"ד וכל נתיבותיה שלום.

[p. 131] אתו רבי ייסא ור' חזקיה ונשקו ליה. אמרו ומה כל הני מלין עלאין טמירין גבך ולא ידענא.

אזלו, כד מטו חד בי חקל חמו בעירי דבי חקל מתין. אמרו ודאי דבר דבעירי אית באתר דא.

אמר ההוא יודאי הא דאמריתו דקטל קב"ה במצרים כל אינון עאני וכל אינון בעירי, תלת מותני הוו בבעירי, חד דבר וחד אינון דקטל ברד וחד אינון בוכרי דבעירי. מה הוה מותנא דילהון. אלא הא כתיב בקדמיתא הנה יד יי' הויה במקנך אשר בשדה וגו'. אמאי בכלהו לא כתיב יד יי', אלא הכא יד יי' איהו ידא דחמשה אצבעאן, דהא בקדמיתא כתיב אצבע אלהים היא, והכא כלהו חמש אצבעאן וכל אצבעא ואצבעא קטל זינא חד וחמשה זינין הוו דכתיב בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, הא חמשה זינין לחמשה אצבעאן דאקרון יד, בגיני כך יד יי'. דבר כבד מאד, דהוו מייתין מגרמייהו ואשתכחו מייתין.

בתר דלא אהדרו מצראי אינון אתוון ממש אתהדרו וקטלו כל אינון דאשתארו, דבר אהדר ברד. מה בין האי להאי, אלא דא בניחותא ודא בתקיפו דרוגזא, ותרין אלין הוו באתר חד בחמש אצבעאן.

ת"ח דבר אתוון דהוו בניחותא מותנא בנייחא [p. 132] דהוו מתין מגרמייהו, ברד דאתהדרו אתוון בתקוף רוגזא וקטל כלא.

יתבו בההוא חקל, חמו עאני דאתיין לאתר חד ומתין תמן. קם ההוא יודאי לגבי ההוא אתר וחמא תרין קטפירי דמליין אקוסטרא.

פתח ואמר כתיב (בראשית י"ב:2) ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך וגו'. האי מלה דרבי אלעזר דאמר ואעשך לגוי גודל לקביל לך לך, ואברכך לקביל מארצך, ואגדלה שמך לקביל וממולדתך, והיה ברכה לקביל ומבית אביך, ודא לקביל דא.

ר' שמעון אמר רזא דחכמתא הכא, ואעשך לגוי גדול לקביל סטר ימינא, ואברכך לקביל סטר שמאלא, ואגדלה שמך לקביל סטר אמצעיתא, והיה ברכה לקביל סטר ארעא דישראל, וכלא רזא דרתיכא קדישא.

[p. 133] ת"ח באתערותא דלתתא אתער לעילא, ועד לא אתער לתתא לא אתער לעילא לאשראה עליה. מה כתיב באברהם, (שם י"א:31) ויצאו אתם מאור כשדים וגו'. ויצאו אתם, ויצאו אתו מבעי ליה דהא כתיב ויקח תרח את אברם בנו וגו', מהו ויצאו אתם. אלא עם אברהם ושרי, דכיון דאשתזיב אברהם מן נורא אתהדר תרח למעבד רעותיה, ובגין [לב ע"א] כך ויצאו אתם. כיון דאינון אתערו בקדמיתא א"ל קב"ה לך לך.

[p. 134] רבי שמעון אמר לך לך, לתקונך ולגרמך.

מארצך, מההוא סטרא דישובא דאת תקיל דאתילידת ביה.

וממולדתך, מההוא תולדתא דילך.

ומבית אביך, דאת אשגח בשרשא דלהון.

אל הארץ אשר אראך, תמן יתגלי לך מה דאת בעי ההוא חילא דממנא עלה דאיהו עמיק וסתים.

מיד וילך אברם וגו'. ואנן קא בעינן למהך מהכא למנדע רזא דחכמתא. קמו.

 

[p. 135] פתח רבי אבא ואמר (צפניה ג':9) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' לעבדו שכם אחד, וכתיב (זכריה י"ד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.