פרשת בא אל פרעה

[לב ע"ב] [p. 136] רבי יהודה פתח (תהלים פ"ט:16) אשרי העם יודעי תרועה יי' באור פניך יהלכון. כמה אצטריכו בני נשא למהך בארחי דקב"ה ולמנטר פקודי דאורייתא בגין דיזכון בה לעלמא דאתי ולאשתזבא לון מכל קטרוגין דלעילא ותתא דהא כמה דאשתכחו מקטרגין בעלמא לתתא הכי נמי אשתכחו מקטרגין לעילא דקיימי עלייהו דבני נשא.

אינון דעבדי פקודי דאורייתא ואזלי באורח מישר בדחלא דמאריהון כמה אינון סניגורין דקיימי עלייהו לעילא כד"א (איוב ל"ג:23-24) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר. בגין כך זכאה מאן דנטיר פקודי אורייתא.

אמר רבי חייא אי הכי אמאי אצטריך הכא מלאך דליהוי סניגורא עליה דבר נש והכתיב (משלי ג':26) כי יי' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד, וכתיב (תהלים קכ"א:7) יי' ישמרך מכל רע, דהא קב"ה חמי כל מה [p. 137] דבר נש עביד בהאי עלמא הן טב הן ביש כד"א (ירמיה כ"ג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי'.

אמר ליה רבי יהודה כלא הכי הוא ודאי, אבל הא כתיב (איוב ב':5-6) וגע אל עצמו ואל בשרו, ויאמר יי' אל השטן וגו', וכתיב (שם:3) ותסיתני בו לבלעו חנם, לאחזאה דהא רשו אתמסר לסטרא אחרא ורשו אתמסר על מלין דעלמא למאן דלא אצטריך לאתמסרא בידוי. וכל אלין ארחין טמירין קמי קב"ה ולית לן למהך אבתרייהו בגין דאינון נמוסין דקב"ה ובני נשא לאו אינון רשאין לדקדקא אבתרייהו בר אינון זכאין דקשוט דידעין רזין דאורייתא ואזלין בארחא דחכמתא למנדע אינון מלין סתימין דאורייתא.

 

רבי אלעזר פתח (שם א':6) ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יי' ויבא גם השטן בתוכם. ויהי היום, דא יום דראש השנה דקב"ה קאים למידן עלמא. כגוונא דא (מלכים ב' ד':11) ויהי היום ויבא שמה, ההוא יומא דיום טוב דראש השנה הוה.

ויבאו בני האלהים, אינון רברבין ממנן שליחן בעלמא לאשגחא בעובדין דבני נשא.

להתיצב על יי', כד"א (מלכים א' כ"ב:19) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. [p. 138] אבל להתיצב על יי', בהאי קרא אשכחנא רחימותא דקב"ה על ישראל בגין דהני שליחן דאינון ממנן לאשגחא על עובדין דבני נשא אזלין ושאטין ונטלין אינון עובדין כלהו וביומא דקאים דינא למידן עלמא אתעבידו קטיגורין למיקם עלייהו דבני נשא.

ות"ח מכל עמין דעלמא לא קיימין לאשגחא בעובדוי בר ישראל בלחודייהו בגין דאינון בנין דקב"ה, וכד לא אשתכחו עובדין דישראל כדקא יאות כביכול אינון ממנן שליחן כד בעאן לקיימא על אינון עובדין דישראל על יי' ודאי קיימין, דהא כד ישראל עובדהון עובדין דלא כשרן כביכול מתישין חילא דקב"ה, וכד עובדין כשרן יהבין חילא ותוקפא וחילא לקב"ה. ועל דא כתיב (תהלים ס"ח:35) תנו עז לאלהים. במה, בעובדין דכשרן. ועל דא בההוא יומא כלהו רברבן ממנן אתכנשו על יי', על יי' ודאי דהא כיון דעל ישראל אתכנשו עליה אתכנשו.

ויבא גם השטן בתוכם, גם לאסגאה עלייהו דכלהו אתיין למהוי קטיגורין על ישראל [לג ע"א] ודא אתוסף עלייהו בגין דאיהו דילטורא רבא מכלהו קטיגוריא מכלהו.

כיון דחמי קב"ה דכלהו אתיין לקטרגא מיד ויאמר יי' אל השטן מאין תבא. וכי לא ידע קב"ה מאין הוה אתי. אלא לאייתאה עובדא לרעותיה.

ויען השטן את יי' ויאמר משוט בארץ. מכאן אוליפנא דישובא דארעא אתמסר לסטרין אחרנין בר [p. 139] ארעא דישראל בלחודהא. כיון דאמר משוט בארץ אשגח קב"ה דבעי למהוי דלטורא עלייהו דישראל, מיד ויאמר יי' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ. חמא שעתא למיהב ליה חולקא במה דיתעסק ויתפרש מנייהו דישראל, והא אוקמוה לרעיא דבעי למעבר עאניה בחד נהרא וכו'. מיד אתעסק ביה ההוא שטן ולא קטרג עלייהו דישראל.

ויען השטן את יי' ויאמר החנם ירא איוב אלהים, לאו תווהא לעבדא דמאריה עביד ליה כל רעותיה דיהא דחיל ליה, אעדי אשגחותך מניה ותחמי אי דחיל לך אם לאו.

[p. 140] ת"ח בשעתא דעאקו כד אתיהיב חולקא חדא להאי סטרא לאתעסקא ביה אתפרש לבתר מכלא. כגוונא דא שעיר דר"ח ושעיר ביומא דכפורי בגין דאתעסקא ביה ושביק להו לישראל במלכיהון. והכא מטא זמנא למיטל חולקא דא מכל זרעא דאברהם בסטרא אחרא כד"א (בראשית כ"ב:20-21) הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו.

ות"ח בשעתא דאמר משוט בארץ בעא מיניה למעבד דינא בישראל דהא דינא הוה ליה על אברהם למתבע מקב"ה בגין דלא אתעביד דינא על יצחק כד אתקריב ע"ג מדבחא דהא לא הוה ליה לאחלפא [p. 141] קרבנא דאזמין על מדבחא באחרא וכן בכל סטרא דיליה כד"א (ויקרא כ"ז:10) לא יחליפנו, והכא קאים יצחק אע"ג מדבחא ולא אשתלים מניה קרבנא ולא אתעביד ביה דינא. ובעא דא מעם קב"ה כמה דבעא זבינו דיוסף בכמה דרין, וכל מאי דבעא באורח דינא בעא.

ומההוא זמנא דאשתזיב יצחק ואתחלף קרבניה זמין ליה קב"ה לההוא מקטרגא האי לחולקיה מכל זרעא דאברהם ולא יקרב בסטרא אחרא. וכלא בדינא אתא לגביה בגין דאיוב מקריבי עיטא דפרעה הוה וכד קם פרעה עלייהו דישראל בעא לקטלא לון, אמר ליה לא אלא טול ממונהון ושליט על גופיהון בפולחנא קשיא ולא תקטול לון. אמר ליה קב"ה חייך בההוא דינא ממש תהא דאין מה כתיב ביה (איוב ב':5) ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו, במה דאיהו דן ביה אתדן ואע"ג דבכל שאר הוה דחיל לקב"ה.

[p. 142] ת"ח מה כתיב אך את נפשו שמור, בגין רזא דכתיב (בראשית ו':13) קץ כל בשר בא לפני, ואוקמוה בא לפני ודאי. דא איהו קץ כל בשר ולא רוחא. ואיתמר דאיהו קץ דאתי מסטרא דחשך כד"א (איוב כ"ח:3) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, הוא שצי לכל בשרא, בגין דאית קץ אחרא ואקרי (דניאל י"ב:13) קץ הימין ודא איהו קץ אחרא מסטרא דשמאלא דאיהו חשך, ועל דא אתייהיב ליה רשו בעצמו ובבשרו.

ותסיתני בו לבלעו חנם. אי הכי לאו בדינא הוה אלא במימר ההוא מקטרגא דאסית ליה ואסטי ליה. אלא כלא בדינא הוה והכי א"ל אליהו (איוב ל"ד:11) כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו. והכי הוה כמה דאתמר, כמה דאיהו גזר הכי אתגזר עליה.

[p. 143] והא דאתמר ותסיתני בו לבלעו חנם, ותסיתני לבלעו לא כתיב אלא ותסיתני בו, ביה קיימא בדעתיה דאיהו חשיב דהא תסיתני כמה דאמר (שם י':3) ועל עצת רשעים הופעת, אמר איוב אתפתית על מימר ההוא מקטרגא. כגוונא דא (תהלים ע"ח:36) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ויפתוהו ויכזבו לו לא כתיב אלא ויפתוהו בפיהם, בפיהם קיימא מלה דהא אתפתה. [לג ע"ב]

א"ר אבא כלא הוא שפיר אבל הכי אוליפנא דתנן סליק ואשטין. וכי איהו יכיל לאשטנא, אין דהא איהו מלך זקן וכסיל והא כתיב (קהלת ד':13) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל, ועל דא יכיל לאסטאה לבר נש. מאי טעמא, בגין דאיהו מהימן על כל עובדי בני נשא.

ת"ח האי בדינא דיחיד אבל בדינא דעלמא כתיב (בראשית י"א:5) וירד יי' לראות את העיר, (שם י"ח:21) ארדה נא ואראה, דלא אתייהיב מהימנותא אלא בידיה בלחודוי דהא לא בעי לאובדא עלמא על מימר דההוא מקטרגא דתיאובתיה איהו תדיר לשיצאה. מנלן, דכתיב (איוב כ"ח:3) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, [p. 144] לשיצאה עלמא איהו חוקר. ודא איהו קץ כל בשר בא לפני, ודאי בגין לשיצאה.

ות"ח ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על יי', כמא דאתמר, וההוא יומא קיימין תרין סטרין לקבל בני עלמא. כל אינון דאתיין קמי קב"ה בעובדא טבא ובתיובתא אינון זכין למהוי כתיבין לגבי דאיהו חיים ואפיק תוצאות חיים ומאן דאיהו מסטריה אכתיב לחיים, וכל אינון דאתיין בעובדין בישין אינון לההוא סטרא אחרא דאיהו מותא ואקרי מותא וביה שריא מותא.

ובההוא יומא קיימין אלין תרין סטרין חיים ומות. אית מאן דאכתיב לסטרא דחיים ואית מאן דכתיב לסטרא דמות. ולזמנין דעלמא שריא באמצעיתא אי קיימא חד זכאה בעלמא דאכרע עלייהו כלהו קיימין וכתיבו לחיים, ואי חד חייבא אכרע עלמא כלהו כתיבי למיתה.

וההוא זמנא עלמא קיימא באמצעיתא וההוא מקטרגא בעא לאסטאה. מיד מה כתיב, השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ. כיון [p. 145] דאשתמודע איהו בלחודוי מיד אתקיף ביה מקטרגא. ועל דא תנינן דלא אצטריך ליה לבר נש לאתפרשא מכללא דסגיאין בגין דלא אתרשים איהו בלחודוי ולא יקטרגון עליה לעילא, דכתיב בשונמית (מלכים ב' ד':13) בתוך עמי אנכי יושבת, לא בעינא לאפקא גרמי מכללא דסגיאין, בתוך עמי יתיבנא עד יומא ובתוך עמי אתיב בכללא חדא אשתמודע לעילא.

והכא איוב כיון דאשתמודע לעילא ואתרשים מיד אתקיף ביה מקטרגא, אמר החנם ירא איוב אלהים, כל מאן דדחיל לך ואתקיף בסטרך לאו למגנא עביד, הלא אתה סכת בעדו, אבל טול לכל האי טבא דאנת עבדת ליה ומיד אם לא על פניך יברכך, ישבוק לך ויתדבק בסטרא אחרא דהא עד השתא בפתורא דילך איהו אכיל, סליק פתורך מניה ונחזי ממאן סטרא הוא ובאן סטרא אתדבק.

מיד ויאמר יי' אל השטן הנה כל אשר לו בידך, לאחזאה דדחילו דאיוב לגבי קב"ה לא הוה לנטרי עותריה. ומהכא אוליפנא דכל אינון דדחלין ליה לקב"ה על עותרייהו או על בנייהו לאו איהו דחילו כדקא יאות. ועל דא קטרג ההוא מקטרגא דאמר החנם ירא איוב אלהים, הלא אתה סכת בעדו וגו' מעשה ידיו ברכת, ועל דא איהו דחיל לך. ואתיהיב רשו לקטרגא ביה ולאחזאה דלא פלח איוב לקב"ה ברחימו, דכיון דאתנסי נפק מאורחא ולא קאים בקיומיה. מה כתיב, בכל זאת [p. 146] לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא ולבתר חטא בכלא.

ואי תימא דלא אתנסי בר נש, הא כתיב (תהלים י"א:5) יי' צדיק יבחן, ובגין כך אתנסי איוב. ואע"ג דלא קאים בקיומיה כדקא יאות לא נפק מתחות רשו דמריה לאתדבקא בסטרא אחרא.

וכמה הוה נסיונא דיליה, תריסר ירחא, שולטנותא דההוא סטרא אחרא כמה דתנינן דינא דחייביא בגיהנם י"ב ירחי שתא, ובגין דלא אתדבק בסטרא אחרא כתיב (איוב מ"ב:12) ויי' ברך את [לד ע"א] אחרית איוב מראשיתו.

ר' שמעון אמר האי דאיוב לאו נסיונא איהו דקב"ה כנסיונא דשאר צדיקיא דהא לא כתיב והאלהים נסה את איוב כמה דכתיב (בראשית כ"ב:1) והאלהים נסה את אברהם, ואברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאי דיליה לגבי קב"ה ואיוב איהו לא יהב כלום ולא מסר ליה לקב"ה כלום, ולא אתמר ליה דהא גלי קמיה דלא יכיל לקיימא ביה, אבל אתמסר בידא דמקטרגא ובדינא דקב"ה אתעביד, וקב"ה אתער דינא דא בההוא מקטרגא לגביה כמא דכתיב (איוב א':8) השמת לבך על עבדי איוב.

פתח ואמר (שם ד':3) ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה. מקץ ימים ולא מקץ ימין, איהו דחה לקץ ימין ואתקריב לקץ ימים. והא אוקימנא (דניאל י"ב:13) ואתה לך לקץ, [p. 147] ואמר דניאל לאן קץ לקץ הימים או לקץ הימין, עד דא"ל לקץ הימין. ועל דא דוד דחל ואמר (תהלים ל"ט:5) הודיעני יי' קצי ומדת ימי מה היא, אי לקץ הימין או לקץ הימים. והכא מה כתיב, ויהי מקץ ימים ולא מקץ ימין ובגין כך לא אתקבל קרבניה דהא מסטרא אחרא הוה כלא.

ת"ח מה כתיב והבל הביא גם הוא. מאי גם הוא, לאסגאה דא בדא, קרבנא דקב"ה הוה כלא ועקרא דקרבנא לקב"ה הוה ויהב חולקא לסטרא אחרא. וקין עקרא עבד מקץ ימים רזא דסטרא אחרא ויהב חולקיה לקב"ה ועל דא לא אתקבל.

באיוב מה כתיב, (איוב א':4-5) והלכו בניו ועשו משתה וגו' ויהי כי הקיפו ימי המשתה ושלחו וקראו לשלשת אחיותיהם לאכל ולשתות עמהם, ובמשתיא דכל יומא מקטרגא שכיח [p. 148] ולא יכיל ליה. מנא לן, דכתיב (שם:10) הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב, ולעולם לא יהב חולקא כלל לגביה. מה כתיב (שם:5) והעלה עולות מספר כולם. עולה סלקא לעילא ולא יהיב חולקא לסטרא אחרא, דאלמלא יהב ליה חולקא לא יכיל ליה לבתר, וכל מה דנטל מדידיה נטל.

ואי תימא אמאי אבאיש ליה קב"ה. אלא דאלמלא יהב ליה חולקא יפני ארחא ויסתלק מעל מקדשא וסטרא דקודשא אסתלק לעילא לעילא, ואיהו לא עבד כן ועל דא קב"ה תבע בדינא.

תו כמא דאיהו אתפרש ולא אכליל טוב ורע איהו דן ליה בהאי גוונא, יהב ליה טוב ולבתר רע ולבתר אהדריה לטוב, דהכי אתחזי לב"נ למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב ודא איהו רזא דמהימנותא.

ת"ח איוב מעבדי פרעה הוה ודא איהו דכתיב ביה (שמות ט':20) הירא את דבר יי' מעבדי פרעה.

רבי שמעון אמר השתא אית לגלאה רזין דאינון מתדבקין לעילא ותתא. ת"ח כולא בעא קב"ה לאעקרא מאתרייהו, איוב הוה מכסי על פרעה, כיון דאתחלש עבד [p. 149] נוקמין בפרעה. מה כתיב, בא אל פרעה. לך אל פרעה מבעי ליה, מאי בא. אלא דעייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי דרגא חדא עלאה תקיפא דכמה דרגין משתלשלין מניה, ומאן איהו, רזא דתנין הגדול. ומשה דחיל מניה ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין ואינון דרגין דיליה אבל לגביה דחיל ולא קריב בגין דחמא ליה משתרשא בשרשין עלאין. כיון דחמא קב"ה דדחיל משה ושליחן ממנן אחרנין לעילא לא יכלין לקרבא לגביה אמר לו קב"ה (יחזקאל כ"ט:3) הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני, וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא ולא אחרא כד"א אני יי'. ואוקמוה רזא דחכמתא [p. 150] דתנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו לאינון מארי מדין דידעי ברזין דמאריהון.

פתח ר' שמעון (בראשית א':21) ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם. האי קרא אוקמוה ליה, אבל ויברא אלהים את התנינים כמא דאוקימנא דא [לד ע"ב] לויתן ובת זוגו. תנינם חסר כתיב בגין דקטל לנוקבא וסלקא קב"ה לצדיקיא ואוקמוה.

[p. 151] התנין הגדול. תשע יאורין אינון דאיהו רובץ בינייהו וחד יאור איהו דמימוי שכיכין וברכאן דמימן דגנתא נפלין ביה תלת זמנין בשתא, וכד תרין זמנין מתברך ההוא יאורא ולא כ"כ וכד חד לאו הכי. וההוא תנינא עאל בההוא יאורא אתקיף ביה ואזל ושאט, עאל גו ימא ובלע נונין לכמה זינין ושליט ותב לההוא יאורא. אלין תשעה יאורין אזלין וסלקין וסחרנייהו כמה אילנין ועשבין לזנייהו.

יאורא קדמאה, נפקא סטרא שמאלא בחד צנורא דנגיד ונפיק תלת טפין וכל טפה וטפה אתפרש לתלת טפין וכל טפה וטפה אתעביד מניה יאורא חד, ואלין אינון תשעה יאורין דמתתקפין ואזלין ושאטן וסחרן בכל אינון רקיעין. ממה דאשתאר מאינון טפין כד סיימין למיפק אשתאר טפה חדא דנפקא בשכיכו, נפיל בינייהו ואתעביד מניה יאורא חד. האי יאורא איהו ההוא דאמרן דאזלא בשכיכו. האי יאורא כד ההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק טפין אחרנין דברכאן מסטרא דימינא מה דאשתאר מאינון טפין אשתאר טפה חדא בשכיכו מאינון ברכאן ונפיל בההוא יאורא דאיהו שכיך, והאי איהו יאורא עדיף מכלהו.

[p. 152] כד נפקין ומתפרשן אינון ארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן ההוא דאקרי פישון נפיק בהאי יאורא ואתכליל ביה, ועל דא מלכות בבל אתכליל בהאי ומלכות בבל איהו פישון. מיאורא דא אתזנו ואתמליין כל אינון יאורין אחרנין.

בכל יאורא ויאורא אזלא ושאט חד תנינא ואינון תשע וכל חד וחד נקיב נוקבא ברישיה כד"א (תהלים ע"ד:13) שברת ראשי תנינים על המים. ואפילו האי התנין הגדול הכי הוא בגין דכלהו נפחין רוחין לגבי עילא ולא לתתא.

בראשית ברא אלהים, וכתיב ויברא אלהים את התנינים הגדולים. בכל עובדא דאינון עשר אמירן קיימין לקבלייהו אינון עשר יאורין וחד תנינא מרפרפא ברוחא לקבל כל חד וחד. ועל דא חד משבעין שנין מזדעזע עלמא בגין דהאי תנין הגדול כד איהו סליק סנפירוי ואזדעזע כדין כלהו מזדעזעין באינון יאורין וכל עלמא מזדעזעא וארעא מתחלחלת, וכלהו כלילן בהאי תנין הגדול.

והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום. אמר רבי שמעון עובדא דבראשית חבריא לעאן ביה [p. 153] וידעין ביה אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול, ועל דא תנינן דכל עלמא לא משתלשלא אלא על סנפירוי דדא.

ת"ח והארץ היתה תהו ובהו. תנינן היתה ואוקימנא, בגין דבהאי יאורא קדמאה דקאמרן כד האי התנין הגדול עאל ביה כדין אתמלייא ושטיף ודעיך ניצוצין דאתלהטו באינון עלמין דאתחרבו בקדמיתא.

אינון תנינים אחרנין דקאמרן הוו ולא הוו. אמאי, בגין דאתחלש חילייהו דלא יטשטשון עלמא בר לשבעין שנין חד זמנא ואינון אתתקפו בחילא דההוא התנין הגדול והאי איהו בלחודוי לאתתקפא. ואלמלא נוקביה קיימא לגביה לא יכיל עלמא למסבל לון ובגין כך עד לא קטל קב"ה לנוקבא הארץ היתה תהו ובהו, תהו היתה ולבתר דקטיל לה היתה בהו, שראת לאתקיימא.

[p. 154] וחשך, עד לא הות נהירא עובדא דעבדת. מה עביד קב"ה, מחץ רישיה דדכורא לעילא ואתכפיא בגין דהא תהומא לתתא לא הוה נהיר. מ"ט לא הוה נהיר, בגין דהאי תנין הגדול הוה נשיב על תהומא ואחשיך ליה ולא מרפרפא לתתא, ורוחא אחרא דלעילא נשיב ובטש בההוא רוחא ושכיך ליה הה"ד ורוח אלהים מרחפת על פני המים, והיינו דתנינן דקב"ה בטש רוחא ברוחא וברא עלמא.

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, נהיר נהירו דלעילא ובטש [לה ע"א] על גבי רוחא דנשיב ואסתלק מעל תהומא ולא חפא ליה. כיון דתהומא אתנהיר ואיהו אסתלק כדין הוה נהירו דאנהר על רישיה ומיא הוו נפקי מגו אפותיה ורוחא נשיב לעילא ונהיר מנהירו דא עד דהוה נחית נהוריה מנצנצא לשבעין ותרין נהורין דשמשא. כיון דאינון נהורין אתרשימו בגו שמשא לתתא הוו חייביא דעלמא ידעין בהו והוו פלחין שמשא. כיון דאסתכל קב"ה באינון חייביא סליק נהוריה וגניז ליה. אמאי גניז ליה, בגין דההוא תנין הוה סליק ונחית ובטש באינון יאורין עד דגניזו ליה ולא אתגליא, וזרע זרועא לחד צדיק דאיהו גננא דגנתא, וזרע דזרע בגנתא בגניזו בטמירא האי אור איהו.

[p. 155] כד האי תנין הגדול חמי דצמח בגנתא זרועא דאור דא כדין אתער לסטר אחרא לההוא נהר דאקרי גיחון, ואתפלגו מימוי דהאי גיחון. חד שבילא דיליה איהו אזיל גו ההוא זרועא דאצמח גו ההוא גנתא ואנהיר ביה ברבו דזרועא דא ואקרי גיחון, ומגו ההוא רבו דזרועא דא אסתלק לרבו דשלמא מלכא כד אסתלק למלכו דכתיב (מ"א א':33-34) והורדתם אותו אל גיחון, וכתיב ומשח אותו שם, ולא באתר אחרא בגין דהוה ידע דוד מלכא דא. ומימוי אחרנין אסתלקו למלכו אחרא ודא איהו מלכו דאיהו תקיפא.

והאי תנין הגדול אתער ליה ואסתלקו סנפירוי דהאי תנין בההוא נהר לאתתקפא ביה, וכל אינון שאר יאורין כלהו סלקי ונחתי בתקפא דהאי תנין הגדול ותב ועאל לההוא יאורא שכיכא ואשתכך ביה.

וכדין כד ההוא אור אתגניז לנטלא ליה ההוא גננא דקאמרן כדין נפק חשך קדמאה ופשט על רישיה [p. 156] בההוא נוקבא דאתמחא ביה ואתפרש חד חוטא בין ההוא נהירו דאור דא דאתגניז ובין האי חשוכא דחשך כדכתיב (בראשית א':4) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.

האי תנין תב בההוא פרישו דהאי חוטא דאפרש ואפריש לאינון יאורין גו חשוכא ואתפרשו נונין לזנייהו אלין מאלין בההוא פרישו. וכד אתפרישו מיין עלאין קדישין כל אלין יאורין אתפרשו ועאלו לגו ההוא יאורא שכיכא דאתבריר מכלהו ונפקי ועאלי ביה תלת זמנין ביומא.

וכל אינון נונין דמגדלן גו אינון נהרין פרישן אלין מאלין ואקרון לילות, ואלין אינון ראשין לכל אינון נונין דנפקי לבר ואלין שלטין על כלהו ואלין אקרון בכורי מצרים ומהכא אתבדרו לבר בכורין, וכלהו אתזנן משקיו דאינון נהרין והאי התנין הגדול שלטא על כלהו. וכלא בפרישו דמיין עלאין דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים, ואתרשימו מיין קדישין ואתפרשו לעילא ומיין תתאין אתפרשו לתתא כלהו אלין מאלין קדישין ודלא קדישין, ועל דא אקרון מלאכין עלאין פרישן בגין דאתפרשו אלין מאלין לזנייהו.

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. רזא כד האי תנין הגדול נשיב רוחא בההוא נוקבא [p. 157] ומתרפרפא לגבי עילא כל אלין עשבין מהפך לון ליבישו עד דרוחא אחרא נשיב בההוא רוחא ושכיך לה לתתא ועשבין צמחין כמלקדמין ושלטין ומשבחן ואודן קמי קב"ה.

מסטר שמאלא לגו יאורא שכיכא נפקין בעירין לזנייהו ואזלין למקרבי לגבי אינון עשבין ולא יכלין ותייבין לאתרייהו. כל אינון יאורין אזלין ושאטין עם ההוא תנינא דשליט בהו וסחרין לאינון עשבין ולא יכלין בר לזמנין דרוחא עלאה לא נשיב ואיהו מרפרפא רוחא בההוא נוקבא לעילא כמה דאוקימנא. כדין שליט רוחא על אינון עשבין ויאורא שכיכא תב לאתריה וסלקא ונחתא, ובגין דמימוי שכיכין אזל בשכיכו, והאי תנין הגדול סלקא לגבי אינון יאורין ועשבין כלהו מגדלן לסחרניה ההוא יאורא שכיכא ואלנין מגדלין בכל עיבר. כדין סליק ההוא תנינא ואתרבי בינייהו ותב לכל אינון יאורין.

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, דא איהו נחש בריח. אמאי בריח, בגין דסגיר לתרין סטרין ולא נפיק לעלמין אלא חד זמנא ליובלא. ובספרי קדמאי דא נחש עקלתון דאיהו בעקימו תדיר ואייתי לווטין על עלמא. וכד האי קם תבר תוקפא [לה ע"ב] דההוא תנינא ולא יכיל למיקם עד דאביד גשמיה בגין דקב"ה כפיף ליה גו ימא כד עאל לגביה ואיהו דרך על תקפיה דימא ותקפיה דימא דא איהו תנינא כד"א (איוב ט':8) ודורך על במתי ים. וכד האי נחש קם כדין מה כתיב, (ישעיה כ"ז:1) והרג את התנין אשר בים, דא איהו התנין הגדול, ועל דא כתיב (יחזקאל כ"ט:3) הנני עליך. ודא נחש איהו מארת, בלווטין דכלא [p. 158] בגין דאיהו תקיפא עליה בתקפיה דההוא נהר רברבא דאקרי חדקל והא אוקימנא.

ההוא נחש איהו ביבשתא. כד נפקין דא בדא דא ביבשתא אתתקף תדיר בגין דכל אורחוי ותקפוי ביבשתא איהו ואכיל עפרא וארעא תדיר כד"א (בראשית ג':14) ועפר תאכל כל ימי חייך. דא גדיל בעפרא ודא גדיל במיא, נחש דאתגדל במיא לאו תקיפא כתוקפיה דהאי דאתגדל ביבשתא ועל דא כתיב (שם א':14) מארת חסר דדא אזדמן לגבי ההוא [p. 159] דמיא ואע"ג דאזדמן לגביה לא אגח לגביה אלא קב"ה בלחודוי דקטיל ליה גו ימא כמה דאוקימנא בגין גסות הרוח דביה כד"א (יחזקאל כ"ט:3) אשר אמר לי יארי ואני עשיתיני.

 

ועבר יי' לנגוף את מצרים. תנא א"ר יוסי האי קרא קשיא, וכי וראה את הדם ואח"כ ופסח, דמשמע דהא סימנא הוא דעביד. ואי תימא בגין דמא דאיהו מצוה אמאי לבר ואמאי לתלת דוכתי דפתחא והא כתיב (דניאל ב':22) והוא גלי עמיקתא. מ"ט דאתגליא דמא על המשקוף ועל שתי המזוזות. אלא תנא כתיב (דברים ל"ב:19) וירא יי' וינאץ, וכתיב (בראשית ו':5) וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ, ותנינן לא אתחזי אשגחותא דלעילא אלא כד אתחזי לתתא עובדא דאתעביד מניה, ועד דאתעביד עובדא מניה לא משגיחין לאבאשא בר הרהורא דע"ז דכתיב (דברים י"א:17) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. ומדאתעביד עובדא אשגחותא דלעילא אתער ובגין כך כלא בין טב בין ביש כלא בעובדא תליא מלתא.

[p. 160] א"ר יוסי כל שוקי מצרים מליין טעוון הוו ועוד דבכל ביתא וביתא הוו שכיחי זינין דמתקטרין בחרשייהו באינון כתרין תתאין דלתתא ומתערין רוח מסאבא בגווייהו. ורזא דמלה כתיב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. אגודת אזוב למה, בגין לבערא רוח מסאבא ולאחזאה בפתחייהו בהני תלת דוכתי מהימנותא שלימתא, חד הכא וחד הכא וחד בגווייהו, ובגיני כך ופסח יי' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום דחמי שמא קדישא רשים על פתחא.

א"ר יהודה אי הכי אמאי דמא דהא תנינן חוור וסומק וחד דכליל ביני גווני.

[p. 161] א"ל תרי דמי הוו, חד דמילה וחד דפסחא. דמילה רחמי, דפסחא דינא.

א"ר יהודה לאו הכי אלא כמה דאוליפנא דחזר ההוא דמא קב"ה לרחמי כאילו הוו חוור בגו גווני הה"ד (יחזקאל ט"ז:6) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואע"ג דהוה סומקא אתחזר לרחמי דכתיב בדמיך חיי, ובגין כך רשים פתחא בתלת סטרין, חד הכא וחד הכא וחד בגוייהו.

תאני ר' חזקיה תרין דמי אתחזו לקבל תרי כתרי דאתערו לעילא בההיא שעתא.

א"ר יוסי חד כתרא דכלילא בתרין סטרין טמירין [לו ע"א] ברחמי ודינא.

אמר רבי אבא בכמה אתרי חס קב"ה על בנוי. עביד בר נש ביתא קב"ה אמר ליה כתוב שמי ושוי לפתחא ואת שרי לגו ביתך ואנא אתיב לבר בפתחך לנטרא לך. הכא אמר רשים על פתחא [p. 162] רזא דמהימנותא דילי ואת שרי לגו ביתך ואנא אסתמר לך לבר דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכתיב וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח יי' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף.

תו אמר רבי אבא כגוונא דשמא קדישא עבדו בההוא שעתא. מה שמא קדישא אתחזר בההוא שעתא דינא אוף הכא אחזיאו בהאי שעתא דינא דכתיב וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, רשימא דא כלהו סומקא לאתחזאה דהא אתחזר לדינא למעבד נוקמין. ורזא דמלה כגוונא דהוי לעילא בההוא שעתא כך בעי לאתחזאה לתתא, אי רחמי רחמי ואי דינא דינא הה"ד וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף.

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מאי טעמא, משום דתנינן אמר רבי יצחק אמר רבי ירמיה לא ליבעי ליה לאיניש למיזל לשוקא ולאשתכחא בשוקא בזמנא דדינא תליא באתרא, דכיון דרשותא אתייהיב לחבלא מאן דפגע ביה אתזק, והכא משום דדינא אשתכח לא בעי לנפקא לבר.

[p. 163] תניא אמר רבי יוסי בההוא ממש דאשתכח דינא למצראי בההוא ממש אשתכח רחמי לישראל הה"ד וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. וכן תנא בכל אינון כתרין קדישין דלעילא במה דאשתכח דינא אשתכח רחמי וכלא בשעתא חדא.

תאני רבי חזקיה כתיב (שם י"ט:22) ונגף יי' את מצרים נגוף ורפא, נגוף למצרים ורפא לישראל. מאי ורפא, ממה שנימולו צריכין רפואה. ותנא באותה שעה שנגפו מצראי באותה שעה נתרפאו ישראל דתניא אמר רבי יוסי אמר רבי חזקיה מ"ד ופסח יי' על הפתח. מאי על הפתח, ופסח יי' עליכם מבעי ליה. אבל על הפתח, פתח ממש ופתח הגוף, ואי זו פתח הגוף, הוי אומר זו המילה.

רבי שמעון אמר בשעתא דאתפליג כתרא קדישא אתערב בה דכורא. ומאן דכורא, חסד עלאה דמשמע דדא בלא דא לא סלקא ובגין דא דא מחי ודא מסי וכלא בשעתא חדא.

וכתיב ופסח יי' על הפתח, על הפתח הידוע. מאי הפתח, משום דאיהו פתחא ומשיכא דרוחא וגופא. ות"ח עד לא אתגזר אדם הוא אטום וסתום מכל סטרוי, מדאתגזר אתפתח מכלא ולא הוי אטים וסתים כקדמיתא והיינו רזא דתנינן (בראשית י"ח:1) והוא יושב פתח האהל, משום דאתגלייא האי יו"ד.

[p. 164] מאי קא מיירי. אלא אמר רבי יצחק דהא אשרי בגלויא דא חסד בצדק ודא הוא פתחא דמשכנא עלאה קדישא משמע דכתיב האהל, האהל הידוע.

אמר רבי אלעזר כד אתגלייא האי יו"ד אתבשר ואתברך בפתח האהל דהאי צדק לאתבסמא בחסד הה"ד כחום היום, דהוא שעתא דשלטא חסד חולקא דאברהם. ומ"ל דהאי פתח האהל אתבשם לקבליה דאברהם, דכתיב (שם כ"ד:1) ויי' ברך את אברהם בכל, דאתבשם בחסד מדאתגלייא יו"ד.

אמר רבי אבא והוא יושב פתח האהל, כמה דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל, דדא הוא פתח קדישא כתרא עשיראה.

[p. 165] כחום היום, כמה דאתיהיבת ליה כתרא דחסד הה"ד כחום היום, כמה דיתיב בהאי כך יתיב בהאי דהא לא סליק האי בלא האי.

ד"א [לו ע"ב] ועבר יי' לנגוף את מצרים. מאי ועבר, דעבר על שורי דדינא דכתרין דהוו מתקטרי בכתרין אחרנין דלעילא שרא להו מקיומיהון, ועבר על אורחוי בגין למעבד בהו דינא ולנקמא להו לישראל. וכדין הוא כל ועבר ועברתי ויעבר על דקב"ה עבר על כל אורחוי או לדינא או לרחמי. הכא ועבר בגין למעבד דינא, התם ויעבר בגין לרחמא.

 

ויהי בחצי הלילה. ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי מאושא ללוד והוה רבי חייא רכיב בחמרא. א"ר יוסי ניתיב הכא ונצלי דהא מטא זמנא דצלותא דמנחה ותנינן לעולם יהא אדם זהיר בתפלת [p. 166] המנחה. אמאי זהיר, משום דהיא שעתא דתליא דינא ובעי ב"נ לכוונא דעתוי. נחת ר' חייא וצלו.

עד דהוו אזלי נטא שמשא למיעל. א"ר חייא לר' יוסי אמאי את שתיק.

א"ר יוסי מסתכל הוינא בדעתאי דלית עלמא מתקיימא אלא על רישיהון דעמא. אי רישי עמא זכאן טב לעמא טב לעלמא, ואי לא זכאן ווי לעמא ווי לעלמא.

א"ר חייא ודאי כך הוא. מנלן, דכתיב (דה"ב י"ח:16) ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה ויאמר יי' לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום. ישובו, ישבו מבעי ליה. לביתו, בביתו מבעי ליה, דהא באתרייהו קיימי. אלא הכי תנינן אי רישא דעמא לא זכי עמא מתפסן בחוביה. מנלן, דכתיב (ש"ב כ"ד:17) ויאמר דוד אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו, דוד חב וישראל סבלו. ואי רישא מתפס בחוביה עמא [p. 167] משתזבן דהא דינא לא שריא עלייהו דהכי כתיב ויאמר יי' לא אדונים לאלה כלומר אם אלו לא הוו רישין לעמא מהאי ארחא ישובו איש לביתו בשלום, כלהו משתזבן אי רישיהון מתפסן. ואפילו יהושפט אתגזר עליה לאתענש משום דאתחבר באחאב אי לאו ההוא צוחה דכתיב (דה"ב י"ח:31) ויזעק יהושפט.

עד דהוו אזלי רמש ליליא. אמרו מה נעביד, אי ניזיל חשך ליליא, אי ניתיב דחלא הוא. סטו מאורחא יתבו תחות אילנא חד ויתבו והוו אמרי מלי אורייתא ולא אדמכו.

בפלגותא דליליא חמו חד אילתא דאעבר קמייהו והוה צווח ורמי קלין. קמו ר' חייא ור' יוסי ואזדעזעו, שמעו חד קלא דמכרזא ואמר דמתערין קומו, דניימין אתערו, עלמין אזדמנו לקדמת מריכון דהאנפק קלא דכאיב אילתא דעילא ותתא דכתיב (תהלים כ"ט:9) קול יי' יחולל אילות ויחשוף יערות. הא מריכון נפיק לג"ע לאשתעשעא עם צדיקיא.

[p. 168] יתבו ר' חייא ור' יוסי. א"ר חייא השתא הוא פלגות ליליא ממש. זכאה חולקנא דזכינא למשמע דא. ות"ח רזא דמלה בשעתא דקב"ה אתחזי על כל גנתא, כל גנתא אתכנש ולא מתפרש מעדן, והאי עדן מבועי נפקין לכמה אורחין ושבילין וכל גנתא אתקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנין צדיקיא לעלמא דאתי, ובהאי שעתא קב"ה אתגלי עלייהו.

אמר רבי יוסי בכמה זמנין שאילנא דכתיב ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים, אמאי לא הוה ביממא דאתגלי פרסומי ניסא, ואמאי מיתו כל אינון חלשי דבתר רחייא ואינון טלייא בני עאנא ולא מיתו פרדשקי וגוברי מגיחי קרבא כמה דהוה בסנחריב דכתיב (מלכים ב' י"ט:35) ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור וגו', ותנינן כלהו מלכין בני מלכין רופינוס ופרדשקי. התם [לז ע"א] אתחזי גבורתא דחד שליחא דיליה מהאי דהוה יאות למהוי יתיר.

[p. 169] אמר ליה יאות שאלת ואנא לא שמענא מידי בהאי ולא אימא, אבל הא זכינא לכל האי וארחא אתתקן קמן ואנא שמענא דר' שמעון בן יוחאי מדכי שוקי טבריא, ניזיל גביה.

יתבו עד דנהר יממא, כד סליק נהורא קמו ואזלו. כד מטון גביה אשכחוה דהוה יתיב וספרא דאגדתא בידיה.

פתח ואמר (ישעיה מ':17) כל הגוים כאין נגדו לאפס ותהו נחשבו לו. כיון דאמר כל הגוים כאין נגדו למה כתיב לאפס ותהו נחשבו לו. אלא למדנו דדעתייהו דכל עמין דעלמא דמהימנותא דלהון הוא כאין דלא אדבקו עלאין ותתאין ושויין לקבליה מהימנותא דשטותא, אבל לאפס ותהו נחשבו לו, כהאי עלעולא דסחרא ברוחא ומתגלגלא בריקניא הה"ד (דניאל ד':32) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.

[p. 170] עוד פתח ואמר את השמים ואת הארץ. את, זו ימינו של קב"ה, ואת, זו שמאלו. מלמד שנטה קב"ה ימינו וברא את השמים ונטה שמאלו וברא את הארץ הה"ד (ישעיה מ"ח:13) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. מהו יעמדו יחדו, ס"ד השמים והארץ, לאו הכי, אלא הימין והשמאל דאינון את ואת. והיאך יעמדו יחדו, בזאת ההיא דשלטא בפלגות ליליא דכלילא את ואת בזאת. ותנן כתיב (קהלת ג':11) את הכל עשה יפה בעתו. את, הא דאמרן. הכל, כד"א (בראשית כ"ד:1) ויי' ברך את אברהם בכל, ותאנא ההיא כתרא דאתקרי זאת דכלילא מאת ואת, ושלטא בפלגות ליליא בתרין סטרוי ברחמי ודינא, רחמי לישראל ודינא לשאר עמין.

[p. 171] פתח ר' חייא ואמר ניחא קמיה דמר דנימא מלה חד על מה דאתינא. כתיב ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים, ומהאי דאמר מר אשתמע דהאי בההוא מלה אתא, ואנן אורחא אתתקנא קמן למיתי למשאל קמך.

פתח ואמר (תהלים קי"ג:5) מי כיי' אלהינו המגביהי לשבת. מי כיי' אלהינו, דסליק ואתעטר לאתישבא בכתרא קדישא עלאה, נהירו דבוציני כתרין ועטרין. המשפילי לראות, דנחית בכתרוי מכתרא לכתרא מנזרא לנזרא מנהירו לנהירו מבוצינא לבוצינא לאשגחא בעלאין ותתאין הה"ד (שם י"ד:2) יי' משמים השקיף על בני אדם לראות וגו'.

ת"ח כתיב ויהי בחצי הלילה ויי' הכה כל בכור וגו'. ויהי בחצי הלילה, בחצות הלילה מבעי ליה, או כחצות כגוונא דאמר משה. ואי כמה דאמרו חבירנא דלא יימרון אצטגניני פרעה משה בדאי הוא, הא קושיא באתרה בג' גווני דאפי' ישראל יימרון. [p. 172] חד דאי הכי הוה ליה למימר ויאמר משה כחצות הלילה, אמאי קאמר כה אמר יי', כמה דלא יתכוון שעתיה דהא לא יתפסון במשה אלא בפטרונא בגין דאמר כה אמר יי'. תרי דהא משה אמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, ולא הוה הכי אלא עד בכור השבי אשר בבית הבור. עכ"פ אפילו ישראל נמי יימרון הכי דהא לא אתבררון מלי. תלת דאיהו אמר משמא דפטרונא כחצות, וכתיב ויהי בחצי הלילה.

ועוד שאלתא דילכון יתיר על מטולא דלא יכיל בעירא למסבל. אלא כלא רזא עלאה הוא בין מחצדי חקלא וכלא אתכשר בנביאה מהימנא.

זכאה חולקיה דמשה דעליה כתיב (שם מ"ה:3,8) יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן משחך אלהים אלהיך שמן [לז ע"ב] ששון מחבריך.

[p. 173] יפיפית מבני אדם, משת וחנוך. הוצק חן בשפתותיך, מנח ובניו. על כן משחך אלהים אלהיך, מאברהם ויצחק. שמן ששון מיעקב. מחבריך, משאר נביאי.

וכי גבר דסליק בדרגין עלאין דלא סליק ב"נ אחרא לא ידע מה דאמר. אלא הכי תנינן האי כתרא דאתקרי זאת אתקרי אשה כד"א (בראשית ב':23) לזאת יקרא אשה. אמאי, משום כי מאיש לקחה זאת. מאן הוא איש, ההוא דאתקרי זה, ודא הוא איש דכר כד"א (שמות ל"ב:1) כי זה משה האיש, האיש הזה, ואתקרי איש זה וזה איש, וזאת אתנסיבת מזה דכר.

ובגין דא איהי תמר דכר ונוקבא דלא סליק דא בלא דא. תמר כד"א (שיר ג':6) תמרות עשן. [p. 174] מה עשן סליק חוור ואוכם, אוף הכא כלא כליל בפלגות ליליא למעבד נימוסוי בחד שעתא, חוור לישראל ואוכם לשאר עמין. ועד דהאי ליליא לא אתפלג לא עביד נימוסוי. מ"ל, מאברהם דכתיב (בראשית י"ד:15) ויחלק עליהם לילה, דאתפלג למעבד נימוסוי. אוף הכא אמר משה כחצות. מהו כחצות, כד"א (מ"א י"ח:36) כעלות המנחה, (איוב ה':26) כעלות גדיש, אוף הכא כחצות, כמפלג דמשה ידע דלא עביד נימוסוי עד דיתפלג. והכי הוה דלא עבד ליליא נימוסוי עד דאתפלג בפלגות בתראה הה"ד ויהי בחצי הלילה. מאי בחצי, בפלגות בתראה בזמנא דאיהי שלטא ואשתכח האי למעבד נמוסין תדירא וכל נימוסא דאתעביד בליליא בפלוגתא בתראה אתעביד.

[p. 175] ויי' הכה כל בכור, בשעתא דקב"ה אתער בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא וכרוזא נפיק וקרי (שיר ד':16) עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. מאי ויאכל פרי מגדיו, אלין קרבנין דאתקריבו קמיה מנשמתהון דצדיקיא. האי בפלגות ליליא, בשעתא אחרא שאר קרבנין ממש.

ויי', הוא ובית דינו. ויי', הוא ונימוסוי.

הכה כל בכור. משה לא אמר אלא ומת, מהו הכה, דאתער כה כמה דאגזים משה דכתיב והנה לא שמעת עד כה.

[p. 176] ותאנא פרעה חכים הוה מכל חרשוי ואסתכל בהאי דיעביד ליה דינא וזמין לחרבא ארעיה כמה דאמר משה בזאת תדע כי אני יי'. ואיהו מה כתיב, ויפן פרעה, דאפני לביה מהרהורא דא כד"א ויפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת, גם לרבות האי דזמינא לחרבא ארעיה ולא שוי לביה לקבליה דזאת.

כל בכור, דאפי' דרגין עלאין ותתאין אתברו משלשוליהון כל אינון דשלטין בחכמתא דלהון דכתיב בארץ מצרים. וכלהו דרגין עלאין ותתאין דאתברו משולשליהון כלהו בפסוקא אתחזון דכתיב מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה, הא כלהו אתחזון בפסוקא.

סתמא דמלה מבכור פרעה היושב על כסאו, כתרא תתאה דקוזמיטא דמלכותא דלעילא.

[p. 177] עד בכור השפחה, כתרא שמאלא תתאה מינה דקוזמיטא מבתר ארבע רחיין ארבע משיריין משום דכתיב אחר הרחים ולא מן הרחים.

וכל בכור בהמה, תתאין מתתאי נוקבא מנוקבתא דאשתכחו באתני בבעירי ברברבי בזוטרי ומקבלין מנהון גוברין ונוקבאן.

עד בכור השבי אשר בבית הבור, אינון דנפקין משפחה דבהון עבדי לאסירי דישתעבדון בהון לעלמין ולא יפקון לחירו. וברוחצנותא דאלין דרגין סריבו מצראי דבהון עבדו קשרא לישראל דלא יפקון מן עבדותהון לעלמין. ובהאי אתחזי גבורתא ושלטנותא דקב"ה ודוכרנא דא לא אשתצי מישראל לדרין [לח ע"א] בתראין. ואי לא הוה חילא וגבורתא דקב"ה כל מלכי עלמין וכל חרשי עלמין וחכימי עלמין לא יפקון לישראל מן עבדותא דשרא קשרין דלהון ותבר כל אינון כתרין לאפקא לון. על דא כתיב (ירמיה י':7) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך.

[p. 178] בכה ר' שמעון, ארים קליה ואתגנח, אמר קנטורא דקיטפא, חשבתון דשבח קב"ה כמה זמנין (דברים ה':6) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, (שם ט"ז"1) הוציאך יי' אלהיך ממצרים, (שם ה':15) ויוציאך יי' אלהיך משם, (שמות י"ב:17) הוצאתי את צבאותיכם, (שם י"ג:3) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, (דברים ד':37) ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, (שמות י"ג:3) הוציא יי' אתכם מזה.

אלא תאנא י' כתרין אינון לתתא כגוונא דלעילא וכלהו סתימין בתלת אלין דאמרן, ותלת קשרין קשירו בהו על ג' דרגין דבהו בישראל דלא יפקון משעבודהון לעלמין.

זכאין אתון אברהם יצחק ויעקב דבזכותיהון שריאו קשרין וקב"ה דכר תלת קשרי מהימנותא דלכון הה"ד (שם ב':24) ויזכר אלהים את בריתו את אברהם, הא קשרא חד דאברהם, את יצחק, הא קשרא תניינא דיצחק, ואת יעקב, הא קשרא תליתאה שלימתא דיעקב.

תנא כל זמנין וחגין ושבתי כלהו דוכרנא להאי ועל האי אתקיימו כלהו דאלמלא האי לא הוה נטורא דזמנין וחגין ושבתי, ובגיני כך לא אשתצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתי. ות"ח דנא הוא יסודא ושרשא דאורייתא ופקודוי וכל המנותא שלימתא דישראל.

[p. 179] ועוד אמאי לא הוה ביממא דשאילתו. תנינן כתיב היום אתם יוצאים, וכתיב הוציאך יי' אלהיך ממצרים לילה. אלא תאנא עקרא דפורקנא דישראל לא הוה אלא לילה, דלילה שרא קטרין ועבד נוקמין ויומא אפיק לון בריש גלי הה"ד (במדבר ל"ג:3) יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, וכתיב ומצרים מקברים את אשר הכה יי' וגו', דא הוא פרסומי ניסא.

אתו ר' חייא ור' יוסי אשתטחו קמיה ונשקו ידוי. בכו אמרו גליפין עלאין ותתאין זקפן רישא בגינך. עבד קב"ה ירושלים לתתא כגוונא דלעילא, עבד ר' שמעון בן יוחאי שורי קרתא ותרעוי. מאן דעייל לא עייל עד דיתפתחון תרעי. מאן דסליק לא סליק עד דיתקנון דרגין דשורי. וכתיב [p. 180] (שמות ל"ד:23) יראה כל זכורך את פני האדון יי', דא הוא ר' שמעון בן יוחאי דמאן דאיהו דוכרא מדוכרניא בעי לאתחזאה קמיה.

אמר לון עד לא סיימנא מלה דשאלתא דילכון, דהא תנינן ויי' הכה כל בכור, כל בכור סתם כדקאמרן וכלא הוה, ואינון דמיתו אינון קטורי קטרין דהוו משתמשי בחרשייהו באינון כתרין, מנהון משתמשי בעלאי ומנהון משתמשי בתתאי ואע"ג דכלהו תתאי אינון. וכל ארעא דמצרים מליא חרשין הוה, וכתיב כי אין בית אשר אין שם מת. ואתעביד דינא בכלא בשעתא דאתכנשו כלהו בבתיהון ולא הוו מתפזרי במדברא ובחקלא אלא כלהו אשתכחו בבתיהון, ועבד לילה דינוי בכלא בההיא שעתא.

ותנא נהיר לילה כיומא תקיפא דתמוז וחמאן כל עמא דינוי דקב"ה הה"ד (תהלים קל"ט:12) לילה כיום יאיר כחשכה כאורה. [p. 181] ובשעתא דנפקו אשתכחו כלהו מתים בשוקי לעיניהון דכלא דבעיין לאקברא לון, ודא אתקשי להו מכלא, חמו לישראל נפקין [לח ע"ב] לעיניהון בחד גיסא וחמו למיתיהון בהאי גיסא, ובכלא הוה פרסומי ניסא דלא הוה כהאי מיומא דאתברי עלמא.

ות"ח כתיב ליל שמורים הוא ליי' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליי' שמורים. האי פסוקא קשיא, כיון דאמר ליל מהו שמורים ולא שמור, שמור אשתמע מלה. וכתיב הוא הלילה הזה, ליל קאמר בקדמיתא והשתא לילה. אלא הכי תנינן כתיב (דברים כ"ב:23) כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב. מ"ט, משום דכל זמן דלא קבילת דכר עלה אתקרי נער, מדקבילת דכר עלה אתקרי נערה. אוף הכא ליל דעד לא קבילת דכר אע"ג דכתיב שמורים אלא דכר הוה זמין לאתחבר עמה. ובשעתא דאתחבר עמה דכר כתיב הוא הלילה הזה ליי' שמורים, שמורים דכר ונוקבא, ובגיני כך כתיב הלילה הזה.

ובאתר דאשתכחו דכר ונוקבא לית שבחא אלא דדכורא, והכי שבחו ישראל בתושבחתייהו לדכורא ולא לנוקבא הה"ד (שמות ט"ו:2) זה אלי ואנוהו, דלית שבחא באתר דדכר ונוקבא אשתכחו אלא מדכורא. ולדא מחכאן ישראל [p. 182] דכתיב (ישעיה כ"ה:25) זה יי' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, משום דהכי זמין למעבד להו דכתיב (מיכה ז':15) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

ורזא דא הכי הוא, כגוונא דהכא ליל ולילה כך זמין למעבד דכתיב (ישעיה כ"א:12) שומר מה מלילה שומר מה מליל. מה להלן שמירה וליל, אוף הכא שמירה וליל. מה להלן שמירה ולילה, אוף הכא שמירה ולילה. ולילה אתקרי על גב דכורא הה"ד (שם:12) אתא בקר וגם לילה. בקר כד"א (בראשית י"ט:27) וישכם אברהם בבקר, דהיא מדתו ממש, וכתיב (תהלים ה':4) יי' בקר תשמע קולי, בקר ממש.

יתבו ר' חייא ור' יוסי ואוליף להו רזא דתורת כהנים והוו מהדרי בכל יומא ויתבי קמיה. חד יומא נפק לבר ר' שמעון, אזלו בהדיה, מטו לחד חקלא יתבו.

[p. 183] פתח ר' שמעון ואמר ת"ח כתיב (קהלת ז':15) את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. שלמה דהוה חכמתיה יתירא על כלא מאי קאמר בהאי קרא. אלא שלמה רמז דחכמתא קא רמז, דחזינן אורחוי דקב"ה דלא הכי דהא כתיב (ירמיה י"ז:10) ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אלא תרי ענייני אינון דקא רמז הכא דתנינן כד דינוי דקב"ה בעאן לאשגחא בעלמא ולעיינא ביה דכתיב (זכריה ד':10) עיני יי' המה משוטטות בכל הארץ, ואשכחן חייבין בדרא ההוא צדיקא דאשתכח בדרא אתפס בחובייהו, וחייביא מאריך קב"ה רוגזיה עמהון עד דיתובון, ואי לאו לא ישתכח מאן דיתבע רחמי עליהון הה"ד יש צדיק אובד בצדקו, משום דהוא זכאה אסתלק מעלמא.

בגיני כך תנינן לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכה. מאי טעמא, משום דווי לההוא דמדוריה בין חייביא דהוא אתפס בחובייהו, ואי דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגיניהון. דהא רב חסדא הוה דיוריה בקדמיתא ביני קפוטקאי והוה דחיקא ליה שעתא ומרעין רדפין אבתרוי, נטל ושוי מדוריה בין [p. 184] מארי תריסין דצפורי וסליק וזכה לכמה טבאן לכמה עותרא לכמה אורייתא, ואמר כל האי זכינא על דעאלית בין אינון דמאריהון אשגח לאוטבא להו.

ד"א את הכל ראיתי בימי הבלי. וכי שלמה דדרגין דחכמתא הוו ביה על כל דרא ואשתדלותיה באורייתא למעבד טיבו וקשוט דכתיב (דברי הימים א' כ"ט:23) וישב שלמה על כסא יי' למלך, אמר בימי הבלי, וכתיב (קהלת א':2) הבל הבלים אמר קהלת.

ותאנא ז' שמות נקראו לו, שלמה ידידיה אגור בן יקא איתאל למואל קהלת. קהלת כנגד כלם, וכלם נקראו [לט ע"א] כעין של מעלה. קהלת, כנופיא קדישא דבי עשרה, בגין כך קהל אין פחות מעשרה וקהל אפילו מאה. קהלת כלל דכלא כמד"א (דברים ל"ג:4) קהלת יעקב.

[p. 185] ותאנא שמותיו על חכמה אתקרון, ובגין כך ג' ספרין עבד, שיר השירים, קהלת, משלי, וכלהו משלי חכמתא, שיר השירים לקבליה דחסד, קהלת לקבליה דדינא, משלי לקבליה דרחמי, בגין לאשלמא חכמתא. והוא עבד כל מה דעבד בגין לאחזאה חכמתא ולקבליה דרזא עלאה, והוא אמר בימי הבלי, הבל הבלים.

אלא רזא דהבל יקירא הוא, והוא הבל דנפיק מפומא, ורזא דהבל דנפיק מפומא קלא אתעביד. ותאנא אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות שלא חטאו, שלא חטאו ממש. וקלא בהבל אתעביד ברוחא ומיא, וכל מה דאתעביד בהבל. ורזא דהאי הבל של תינוקות אתעביד קלא ואתפשט בעלמא ואינון נטורי עלמא ונטורי קרתא הה"ד (תהלים קכ"ז:1) אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.

[p. 186] ות"ח הוא הבל הוא קלא. מה בין האי להאי, הבל הוא קלא וקאים בחילא למיפק קלא. קלא ממש קאים בקיומיה דלא לאפקא אחרא. וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי קראיה הבלי ומניה חזא מה דחזא, ואע"ג דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו ליה, ולאשתמודעא מלה אמר בימי הבלי, דמלה דא מתמן אתא. ורזא דמלה הכל הבל.

יש צדיק אובד בצדקו, דא הוא רזא דמלה דגלי ופרסם.

בימי הבלי, כלומר בזמנא דהאי הבל ינקא מן דינא בגין למעבד דינא צדיק אובד בצדקו, ובזמנא דהאי הבל ינקא מרחמי רשע מאריך ברעתו. ותרווייהו תליין בהאי הבל, ובגין כך כתיב בימי ולא כתיב ביום. וכלא תליא בימי הבל דא, מאן דאערע בדינא בדינא, מאן דאערע ברחמי ברחמי.

[p. 187] ואי תימא יש צדיק אובד, ולא קאמר אבוד. הכי הוא אובד ממש דההוא דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. ויש רשע מאריך, מאריך ממש דההוא דינא כד ינקא מרחמי עביד רחמי לההוא רשע ומאריך ליה.

עד דהוו יתבי חמו קיטורא דהוה סליק לעילא ונחית לתתא. אמר אתעטרותא אתעטר בטינתא דארעא מגו לעילא. סליק ההוא חקלא ריחא מכל בוסמין. אמר ניתיב, שכינתא בגוון, אתקיים בגינן ריח שדה אשר ברכו יי'.

פתח ואמר (בראשית כ"ז:27) וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יי'. וירח את ריח בגדיו, משמע דאינון לבושין הוו סלקין ריחא טבא דלא אתעדי מנהון. השתא אית לאסתכלא, כתיב ריח בגדיו, וכתיב ריח בני, ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני. אלא תאנא כיון שנכנס יעקב נכנס עמו גן עדן. ותאנא אותם הבגדים היו של אדם הראשון [p. 188] דכתיב (שם ג':21) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, והוציאם מגן עדן.

ואי תימא דכתיב ויתפרו עלה תאנה, דאינון הוו. אי הכי אמאי כתיב ויעש ה' אלהים, וכתיב כתנות עור, הא לאו הוו אלא עלה תאנה. אלא כתרגומו לבושין דיקר, והוו סלקין ריחין מבוסמיא דעדן.

ותניא בשם מלא אתעבידו דכתיב ויעש יי' אלהים, מה דלא אתעבידו ביה שמיא וארעא. ולא, והא כתיב (שם ב':4) ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים. לא קשיא, אלא כדאתעבידו לא אתעבידו בשם מלא, כדאתקיימו בשם מלא אתקיימו.

[p. 189] ומה דאמרו דאינון לבושין אתו לההוא רשע דעשו דנסיב לון מן נמרוד, הכי אוקימנא וקשיא מלה. אי הכי הא כתיב לאדם ולאשתו, לבושין לאדם ולבושין לחוה, לבושין דחוה מה אתעבידו. ואי הכי [לט ע"ב] במה אתקברו, ס"ד דאינון שבקו וראמו מנהון זהרא עלאה דיהיב לון קב"ה. אלא אינון לבושין דאתלבשו בהו אדם ואתתיה לא אתלבש בהו ב"נ אחרא, דבאינון לבושין דמו כגוונא דלעילא. וס"ד דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו. ת"ח כתיב וילבישם, דקב"ה אלביש לון, זכאה חולקהון.

כתיב (תהלים ק"ד:1) יי' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, וכתיב (שם צ"ו:6) הוד והדר לפניו, (שם ק"ד:2) עוטה אור כשלמה. כיון דאתלבש מאן דאתלבש עבד מה דעבד, מלמד שנתעטף קב"ה באור וברא את השמים.

[p. 190] במאי אוקימנא החמודות אשר אתה בבית. החמודות, בגדי מלכות במשי וזהב ואורחוי דעלמא דגנזי להו בבוסמין וריחין ליקרא דלבושיהון.

ת"ח וירח את ריח בגדיו בתחלה, כד ארגיש אמר ראה ריח בני, דידע דביה הות מלה ובגיניה סליק ריחא.

כריח שדה אשר ברכו יי', וכי מניין ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו יי'. תרי מלי אינון וכלא הוה חד, דכתיב (בראשית כ"ד:63) ויצא יצחק לשוח בשדה. וכי לא היה לו בית או מקום להתפלל. אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה כדכתיב (שם כ"ה:10) השדה אשר קנה אברהם, ובשעתא דהוה עאל יצחק בגויה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין, ובגיני כך הוה מצלי תמן וקבעיה לצלותא. ואברהם אמאי לא מצלי תמן, משום דקביעותא דאתרא הוה ליה בקדמיתא.

[p. 191] ומלה אחרא ריחא דחמא בהר המוריה. ולמה נקרא מוריה, ע"ש המר הטוב. וכלא הוה, וגן עדן דעאל עמיה וברכיה, ובגין כך לא תלה מלה בלבושין אלא ביעקב ממש דחמא דביה הוה מלה ויאות הוא לאתברכא.

 

אמר רבי יצחק לא אצטריך אורייתא למכתב אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים. מאי טעמא, משום דשירותא דסיהרא הוה ועל דא אורייתא אצטריך הוה ליה למכתב מהכא דהא בקב"ה אתקשר מלה. ולא קשיא דלא כתיב זאת החדש דהא זה וזאת כחד מתקשראן ובאתר דאית דכר ונוקבא כחדא לית שבחא אלא דדכורא, ועל דא ראשון הוא לכם לחדשי השנה ודאי.

[p. 192] אמר רבי יהודה לכם לכם תרי זמני למה.

אמר רבי יצחק מנייהו אשתמע יתיר כמה דכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו, אתקשרותא דא לכם ולא לשאר עמין.

 

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. בעשור, אמאי בעשור. אמר רבי אבא בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא.

ויקחו להם איש שה לבית אבות. אמאי, בגין דלזמנא דא אצטריך למיגד ליה דהא תנינן במלה דא אתאחדא כתרא תתאה דמתאחדין בה כל שאר כתרין תתאין, ועל דא פריש משה ואמר משכו וקחו לכם צאן, כמה דכתיב צאן ועבד ושפחה. ואמר קב"ה עבידו אתון עובדא לתתא ואנא אתבר תקפיהון לעילא, וכמה דתעבדון בנורא אתון דכתיב כי אם צלי אש, ואנא אוף הכי.

[p. 193] אמאי אתנגיד בעשרה ואתנכיס בארבעה עשר. אמר רבי אבא בדא אתקשרו ישראל ארבע מאה שנין, ואע"ג דארבע מאה שנין לא אשתעבדו בהו כיון דהוה זמין לאתקשרא ביה אתחשיב עליה כאילו אשתעבידו כל ת' שנין. בג"כ מעכבין ליה ארבע יומין קטירא ברשותייהו דישראל ובתר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים.

אמאי בין הערבים, בשעתא דדינא תליא ובשעתא דאתמסר [מ ע"א] מלה דא ליה על ידא דאברהם דכתיב (בראשית ט"ו:12) ויהי השמש באה ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. אימה כתרא חד, חשכה כתרא אחרא, גדולה האי דאיהי רברבא מכלא. ואע"ג דאוקימנא קרא דא על שאר שעבודייהו דישראל וכלא הוה.

[p. 194] כגוונא דא (שמות י"ז:14) כי מחה אמחה, אתון מתתא ואנא מעילא.

תנא לא נפקו ישראל ממצרים עד דאתברו כלהו שלטונין דלעילא משלשולהון ונפקו ישראל מרשותהון ועאלו ברשותא קדישא עלאה בקב"ה ואתקטירו ביה הה"ד (ויקרא כ"ה:55) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דאפקית להו מרשותא אחרא ועאלית להו ברשותי.

והיינו רזא דאמר רבי שמעון, מאי דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל מחמצת, אלא הכי אוקימנא האי שאור והאי מחמצת דרגא חד אינון וכלהו חד רשו אוחרי אינון שלטנין דממנן על שאר עמין וקרינן להו יצר הרע רשותא אחרא אל נכר אלהים אחרים. אוף הכא שאור מחמצת חמץ כלא חד. אמר קב"ה כל הני שני קאימתון ברשותא אחרא עבדין לעם אחרא, מכאן ולהלאה דאתון בני חורין, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כל מחמצת לא תאכלו, ולא יראה לך חמץ.

[p. 195] אמר רבי יהודה אי הכי כל ימי שתא נמי, אמאי שבעה יומין דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, שבעת ימים ולא יותר.

א"ל כל זמנא דאתחייב בר נש לאחזאה גרמיה בן חורין הכי אצטריך, כל זמנא דלא אתחייב ביה לא אצטריך. למלכא דעבד לחד בר נש רופינוס, כל אינון יומין דסליק להאי דרגא חדי ולביש לבושי יקר, לבתר לא אצטריך. לשתא אחרא נטיר אינון יומין דסליק ליקירו דא ולביש אינון לבושין וכן בכל שתא ושתא. כהאי גוונא ישראל כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא, דאינון יומי חדוותא יומין דסליקו ליקירו ונפקו משעבודא אחרא ועאלו ברשותא קדישא, בגין כך נטרין בכל שתא ושתא אינון יומין דסליקו להאי יקר, ועל דא כתיב שבעת ימים מצות תאכלו.

[p. 196] אמר רבי שמעון מצת כתיב כמד"א (יחזקאל א':1) מראת אלהים. ולמה אתקרי מצת, דינא, דינא קדישא, דינא דאתאחדא בשמא קדישא, דינא דלא הוה תקיפא כל ההוא זמנא בגווייהו דישראל דהא קיימא סיהרא בפגימותא. ועל דקיימא סיהרא בפגימותא (דברים ט"ז:3) לחם עני כתיב. מ"ט קיימא בפגימותא, בגין דלא אתפרע ולא אתגליא האי את קדישא, גזירין הוו ולא אתפרעו. אימתי אתפרעו, בשעתא דכתיב (שמות ט"ו:25) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ואע"ג דאוקימנא האי קרא במלה אחרא כלא הוה ויאות מלה.

[p. 197] ואי תימא בימי יהושע אתפרעו, הא לאו הני אלא אינון דכתיב (יהושע ה':5) וכל העם הילודים במדבר בדרך. בתר דאתפרעו אמר קב"ה בקדמיתא אכלתון מצות דקיימא סיהרא בפגימותא ואקרי לחם עני, מכאן ולהלאה האי לחם מאתר אחרא להוי. מאי הוא, דכתיב (שמות ט"ז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, לא מן סיהרא כההוא זמנא אלא מן השמים ממש כמה דכתיב (בראשית כ"ז:28) ויתן לך האלהים מטל השמים.

וישראל קדישין נטרין אינון יומין דעאלו תחות גדפוי דשכינתא ונטרין ההוא נהמא דאתי מסטרהא [p. 198] ועל דא כתיב (שם כ"ג:15) את חג המצות תשמר, וכתיב ושמרתם את המצות. ומהו ושמרתם את המצות, כד"א (שמות י"ט:5) ושמרתם את בריתי, וכלא בחד דרגא סלקא ואתאח.

ואי תימא משה איך לא פרע להו. אלא בגין דלא יתעכבון ישראל תמן עד דאתסיאו. ועל דא כתיב (דברים ט"ז:3) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני. מ"ט לחם [מ ע"ב] עני, משום כי בחפזון יצאת וגו', וכתיב ולא יכלו להתמהמה.

ת"ח כד עאלו ישראל לארעא עאלו גזירין ואתפרעו. מה כתיב, (דברים ח':9) לא במסכנות תאכל בה לחם. מאי מסכנות, לחם עני. אמאי אקרי לחם עני, משום דקיימא סיהרא בפגימותא ולא מתברכא משמשא ולא מתנהרא מן שמשא כד"א (ד"ה א' כ"ט:11) כי כל בשמים ובארץ, ולא אתנהרא מכל. מאי טעמא, משום דלא אתפרעו. אבל הכא דאתגזרו ישראל ואתפרעו לא תחסר כל בה כתיב, ועל דא לא במסכנות תאכל בה לחם. מאי טעמא, משום דלא תחסר כל בה כמה דחסרו ליה במצרים.

[p. 199] ובכל שתא ושתא דוכרנא דמצרים קא עבדי ישראל ואכלי ולא אשתצי מדרי דרין. ובגין דלא אתפרעו הכא במצרים חסרו ליה להאי כל וקיימא סיהרא בפגימותא ואקרי לחם עני, מסכנות. ומאי דאכלי ליה תמן בארעא, בגין דוכרנא דמצרים הוה ויהא לדרי דרין. ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה ס':20) לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף.

תנא א"ר יוסי כתיב בעשור לחדש הזה, וכתיב (ויקרא כ"ג:) אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא, אשתמע כמה דאתמר דכתיב בעשור לחדש הזה. מאי קא מיירי, אלא בעשור, מלה דא בעשור תליא. לחדש הזה, בחדש הזה מבעי ליה. אלא כד אתא נימוסא להאי דרגא כתיב לחדש הזה, לחדש הזה דייקא.

ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. דתניא תלת קשרין אינון דתלת קשרין דכל שאר מתקשרי בהו באלין תלת כגוונא דלעילא, ובהאי דאקרי צאן אתקשר כלא וכלא כליל בצאן, אתקשר צאן בצאן ולא יכיל לאתפרשא מקטרוי ובהאי אתקשרו כלהו. ועל דא כתיב והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר, קטירו ליה בקטירותא ויהא אתמסר בידיכון עד [p. 200] דתנכסון ליה ותעבדון ביה דינא. ולזמנא דאתי כתיב (שם ל"ד:6) כי זבח ליי' בבצרה, וכתיב (ישעיה ס"ג:1) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, וכתיב (זכריה י"ד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.