פרשת המן

[p. 328] ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'. רבי יהודה פתח (תהלים מ"א:2) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יי'. האי קרא אוקימנא ליה בשעתא דבר נש שכיב בבי מרעיה הא אתפס באטרוניא דמלכא רישיה בקולרא רגלוהי בטפסרא כמה חבילין נטרין ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא שייפוי בדחקא מגיחין אלין באלין מיכלא אתעדי מניה.

בההוא זמנא פקדין עליה. מאן הוא, אפטרופסא עליה למילף עליה זכו קמי מלכא. בההיא שעתא זכאה הוא ב"נ דעאל עליה ויוליף ליה ארחא לשיזבותיה מן דינא הה"ד אשרי משכיל אל דל. והיך יכיל לשזבא ליה, למילף ליה אורחוי דחיי לאתבא קמי מאריה, כדין עביד אפטרופסא עליה לעילא. מאי אגריה, ביום רעה ימלטהו יי'.

ד"א אשרי משכיל אל דל, כמה תקיפא אגריה דמסכנא קמי קב"ה.

[p. 329] א"ר חייא תווהנא על האי קרא דכתיב (תהלים ס"ט:34) כי שומע אל אביונים יי', וכי לאביונים שומע ולא לאחרא.

א"ר שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב (שם נ"א:19) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ולית לך בעלמא דאיהו תביר לבא כמסכנא.

תו אמר רבי שמעון ת"ח כל אינון בני עלמא אתחזיין קמי מלכא קדישא בגופא ונפשא ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי וקב"ה קריב לנפשא יתיר מן גופא.

מסכנא חד הוה בשיבבותיה דר' ייסא ולא הוה מאן דישגח ביה והוא הוה איכסיף בבני נשא. [סא ע"ב] יומא חד חלש, עאל לגביה רבי ייסא, שמע חד קלא דאמר טילקא טילקא הא נפשא פרחא גבאי ולא מטון יומוי, ווי לבני מאתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה.

קם רבי ייסא שדי בפומיה מיא דגרגרין אפותא דקופתא, אתבקע זיעא על אנפוי ותב רוחיה לגביה. [p. 330] לבתר אתא ושאיל ליה, אמר חייך רבי נפשא נפקא מנאי ומטו ליה קמי כורסיה דמלכא ובעא לאשתארא תמן אלא דבעא קב"ה לזכאה לך ואכריזו עלך זמין הוא רבי ייסא לסלקא רוחיה ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא, והא אתקינו תלת כורסי דקיימין לך ולחברך. מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מאתא.

תו מסכנא אחרא אעבר קמיה דר' יצחק והוה בידיה פלג מעה דכסף. אמר ליה לרבי יצחק אשלים לי ולבני ולביתי נפשאן.

אמר ליה והיך אשלים נפשייכו והא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה.

אמר ליה בדא אשלימנא בפלגא אחרא דאית גבאי. אפקיה והב ליה.

אחזיו ליה בחלמיה דהוה אעבר בשפתא דימא רבא ובעאן למשדייה בגוה. חמא לרבי שמעון דהוה אושיט ידוי לקבליה ואתי ההוא מסכנא ואפקיה ויהביה בידוי דרבי שמעון ואשתזיב. כד אתער נפל בפומיה האי קרא (תהלים מ"א:2) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יי'.

[p. 331] ת"ח כל יומא ויומא נטיף טלא מעתיקא קדישא לזעיר אפין ומתברכין כל חקל תפוחין קדישין, ומההוא טלא אנגיד לאינון דלתתא ומלאכין קדישין אתזנו מניה כל חד וחד כפום מיכליה הה"ד (שם ע"ח:25) לחם אבירים אכל איש, דהא מההוא מזונא אכלו ישראל במדברא.

א"ר שמעון כמה בני נשא מתזנין בהאי זמנא מניה. ומאן אינון, אלין חברייא דמשתדלי באורייתא יממא ולילי. וכי סלקא דעתך מההוא מזונא ממש, אלא כעין ההוא מזונא דשקיל על חד תרין.

ת"ח ישראל כד עאלו ואתדבקו במלכא בגין גלויא דרשימא קדישא כדין זכו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר ממה דהוה בקדמיתא כד נפקו ממצרים דעאלו בנהמא דאקרי מצה, והשתא עאלו וזכו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר מאתר עלאה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מן השמים ממש, וההוא זמנא אשתכח להו לישראל מאתר דא. [p. 332] חברייא דמשתדלי באורייתא מאתר אחרא עלאה יתיר אתזנו. ומאן הוא, כמה דכתיב (קהלת ז':12) והחכמה תחיה בעליה, אתר עלאה יתיר.

א"ל ר' אלעזר אי הכי אמאי חלשא נפשייהו יתיר משאר בני עלמא, בחילא יתיר ותקיפא אתחזון לאשכחא.

אמר ליה יאות שאלת. ת"ח כל מזוני דבני עלמא מעילא קא אתיין. ההוא מזונא דאתיא מן שמיא וארעא דא מזונא דכל עלמא והוא מזונא גס ועבה. מזונא דאתי יתיר מעילא הוא מזונא דאתיא בדינא ומאתר דדינא אשתכח, הוא מזונא יתיר דקיקא. מזונא דאשתכח להו לישראל בההוא זמנא מאתר עלאה דאקרי שמים הוא מזונא יתיר דקיק דעייל לנפשא מכלא ומתפרש יתיר מגופא ואקרי לחם הקלקל.

[p. 333] מזונא עלאה יתיר מכלא הוא מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא ולא אכלי מזונא דגופא כלל והיינו מאתר עלאה יקירא על כלא ואקרי חכמה. ובגיני כך חליש גופא דחברייא יתיר מבני עלמא דהא לא אכלי מזונא דגופא כלל ואכלי מזונא דרוחא ונשמתא מאתר רחיקא עלאה [סב ע"א] יקירא מכלא, ובגיני כך ההוא מזונא דקיק מן דקיקא יתיר מכלא, זכאה חולקהון הה"ד (קהלת ז':12) והחכמה תחיה בעליה. זכאה חולקא דגופא דיכיל לאתזנא במזונא דנפשא.

אמר ליה רבי אלעזר ודאי הכי הוא. בהאי זמנא היך משתכחי אלין מזוני.

אמר ליה ודאי יאות שאלת. ת"ח ודא הוא ברירא דמלה, מזונא קדמאה הוא מזונא דכל עלמא ההוא דאתיא מן שמיא וארעא והוא מזונא דכולא.

מזונא דאיהו עלאה מניה ההוא דאיהו דקיקא יתיר ואתיא מאתר דדינא שריא דאקרי צדק ודא הוא מזונא דמסכני. ורזא דמלה מאן דאשלים למסכנא אשלים ליה את חד ואתעביד צדקה, ודא הוא (משלי י"א:17) גומל נפשו איש חסד, גמילות חסדים משמע דהא בדינא שריא ואשלים ליה חסד, כדין הוא רחמי.

[p. 334] מזונא עלאה יתיר מאלין הוא מזונא עלאה ויקירא מאתר דאקרי שמים והוא דקיק מכלהו והוא מזונא דבני מרע הה"ד (תהלים מ"א:4) יי' יסעדנו על ערש דוי, יי' דייקא. מ"ט, בגין דהא בני מרע לא אתזנו אלא בההוא דקב"ה ממש. ומאי איהו, חלב ודם דכתיב (יחזקאל מ"ד:15) להקריב לי חלב ודם. ודא הוא מזונא דאתר דאקרי שמים והוא עלאה ויקירא דקיק מכלא.

מזונא עלאה קדישא ויקירא מזונא דרוחא ונשמתא הוא מזונא דאתר רחיקא עלאה והוא מזונא דחברייא דמשתדלי באורייתא והוא מזונא דאתי מחכמה עלאה. מ"ט, בגין דאורייתא נפקא מחכמה עלאה ואינון דמשתדלי באורייתא עיילי בעקרא דשרשהא ועל דא מזונא דלהון מההוא אתר עלאה קדישא קא אתא.

אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי, אמר זכאה חולקי דקאימנא במלין אלין. זכאה חולקהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא יממא ולילי דזכי לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי (דברים ל':20) כי היא חייך ואורך ימיך.

 

[p. 335] הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. רבי יוסי פתח (תהלים קמ"ה:16) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. מאי כתיב לעילא, עיני כל אליך ישברו וגו', כל אינון בני עלמא מצפאן וזקפאן עיינין לקב"ה, בגין כך כל אינון בני מהימנותא בעאן בכל יומא ויומא לשאלא מזונייהו מקב"ה ולצלאה צלותהון עליה. מ"ט, בגין דכל מאן דמצלי צלותיה לגבי קב"ה על מזוניה גרים דיתברך כל יומא על ידוי ההוא אילנא דמזון דכלא ביה, וטעמא דמלה (שם ס"ח:20) ברוך יי' יום יום. ואע"ג דישתכח עמיה בעי למשאל קמי קב"ה ולצלאה צלותיה על מזוניה כל יומא בגין דישתכח ברכאן כל יומא ויומא לעילא.

ועל דא לא לבעי ליה לאיניש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרא ולא ליעכב יומא ליומא אחרא הה"ד ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, דבר יום ביומו דייקא, בר מערב שבת לשבת כמה דאוקימנא. וכדין אשתכח קב"ה מלי ברכאן בכל יומא ויומא, כדין כתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. מאי רצון, ההוא דישתכח מעתיקא קדישא ונפק מניה רצון לאשתכחא מזוני לכלא. ומאן דשאיל מזוני לכל יומא ויומא, ההוא אקרי ברא מהימנותא, ברא דעליה משתכחי ברכאן לעילא.

[p. 336] ר' אבא פתח (שם קמ"ז:11) רוצה יי' את יראיו למיחלים לחסדו. כמה אית להו לבני נשא למהך בארחוי דמלכא קדישא ולמהך בארחוי דאורייתא בגין דישתכחון ברכאן בכלא לעילא ותתא, דתניא מאי דכתיב (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר, אתפאר ודאי. מאי משמע, משמע דבגין [סב ע"ב] ישראל לתתא קב"ה מתפאר לעילא. ומאי פארא דיליה דאתחבש ביה, תפילין. תו דאתחברן גווני לאתפארא.

תאנא רוצה יי' את יראיו. מאי רוצה יי' את יראיו, רוצה יי' ביראיו מבעי ליה. אלא רוצה יי' את יראיו, כלומר דאפיק ההוא רצון ואתרעי קב"ה ביה ליראיו לאינון דדחלין ליה. ומאן אינון יראיו דאפיק לון האי רצון, הדר ואמר למיחלים לחסדו, אינון דמחכאן בכל יומא ויומא למבעי מזונייהו מן קב"ה, משמע למיחלים לחסדו.

רבי ייסא סבא לא אתקין סעודתא בכל יומא עד דבעי בעותיה קמי קב"ה על מזוני, אמר אתקין סעודתא כד ינתנון מבי מלכא. לבתר דבעי בעותיה הוה מחכי חדא שעתא, אמר הא עידנא הוא דינתנון מבי מלכא, מכאן ולהלן אתקינו סעודתא. ודא הוא ארחא דאינון דחלי דקב"ה דחלי חטאה.

[p. 337] אינון חייביא דאזלי עקימין בארחוי דאורייתא מה כתיב בהו, (ישעיה ה':11) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו. ועל דא רוצה יי' את יראיו למיחלים לחסדו, לחסדו דייקא. ובהא אשתמודען אינון בני מהימנותא בכל יומא ויומא הה"ד ולקטו דבר יום ביומו, ולא ליום אחר. למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, בכאן אשתמודען אינון בני מהימנותא אינון דאזלי בארח מישר באורייתא.

רבי יצחק אמר מהכא (משלי י"ג:25) צדיק אוכל לשובע נפשו וגו'.

רבי שמעון אמר ת"ח עד לא יהב קב"ה אורייתא לישראל אבחין בין אינון בני מהימנותא ובין אינון חייביא דלאו אינון בני מהימנותא ולא קיימי באורייתא. ובמה אבחין להו, במן כמה דאתמר. וכל אינון דמשתכחי בני מהימנותא רשים להו קב"ה ברשימא דכתרא דחסד כד"א למיחלים לחסדו הה"ד למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, וכל אינון דלא משתכחין בני מהימנותא אעדי מנייהו כתרא עלאה דא, ומנא מכריז ואמר (שם) ובטן רשעים תחסר, ועם כל דא לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו.

[p. 338] תאנא בההוא זמנא אשתלימו ישראל לתתא כגוונא דלעילא כמה דאוקימנא.

ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים וגו', ואתתקן אילנא קדישא בתריסר תחומין בארבע סטרין דעלמא ואתתקף בשבעין ענפין וכלא כגוונא דלעילא. בההיא שעתא נטיף טלא קדישא מעתיקא סתימאה ומלייה לרישיה דזעיר אפין אתר דאקרי שמים, ומההוא טלא דנהורא עלאה קדישא הוה נגיד ונחית לתתא, וכד הוה נחית הוה מתפרש גלידין גלידין ואקריש לתתא הה"ד דק ככפור על הארץ.

כל אינון בני מהימנותא נפקי ולקטי ומברכאן שמא עלאה עליה וההוא מנא הוה סליק ריחא ככל בוסמין דגנתא דעדן דהא ביה אתמשך ונחית לתתא. שויוה לקמיהו, בכל טעמא דאינון בעו הכי טעימין ומברכין למלכא עלאה וכדין מתברך במעוי והוה מסתכל וידע לעילא ואסתכי בחכמתא עלאה, ועל דא אקרון דור דעה, ואלין הוו בני מהימנותא ולהון אתיהיב אורייתא לאסתכלא בה ולמנדע ארחהא.

[p. 339] ואינון דלא אשתכחו בני מהימנותא מה כתיב בהו, (במדבר י"א:8) שטו העם ולקטו וגו'. מאי שטו, שטותא הוו נסבי לגרמייהו בגין דלא הוו בני מהימנותא. מה כתיב בהו, וטחנו ברחים או דכו במדוכה וגו'. מאן אטרח [סג ע"א] לון כל האי, אלא אינון דלא הוו בני מהימנותא.

כגוונא דא אינון דלא מהימני ביה בקב"ה לא בעאן לאסתכלא בארחוי ואינון בעאן לאטרחא גרמייהו כל יומא בתר מזונא יממא ולילי דלמא לא סליק בידייהו פתא דנהמא. מאן גרים לון האי, בגין דלא אינון בני מהימנותא. אוף הכא שטו בשטותא דגרמייהו ובעאן לאטרחא עליה, טחנו [p. 340] ברחים או דכו במדוכה וגו'. בתר כל טרחא דא לא סליק בידייהו אלא דכתיב והיה טעמו כטעם לשד השמן, ולא יתיר. מאן גרים לון האי, אינון דלא הוו בני מהימנותא.

אמר רבי יוסי מאי לשד השמן. איכא דאמרי דליש במשחא כתרגומו, ואיכא דאמרי מה השד אתחזר לכמה גוונין, אוף מנא אתחזר לכמה גוונין.

רבי יהודה אמר לשד השמן יניקא דמשחא.

רבי יצחק אמר איש לפי אכלו לקטו. וכי מאן דאכיל קמעא לקיט קמעא ומאן דאכיל יתיר לקיט יתיר, והא כתיב ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. אלא לפום אינון דאכלין לקטין, משמע אכלו מאן דהוה אכיל ליה ובגיני כך לא כתיב אכילתו.

מאי קא מיירי, אחיד בר נש בעבדא או באמתא וסבור דאיהו דיליה. אתא חבריה ואמר האי עבד דילי הוא. קריבו קמיה דמשה לדינא, אמר לון כמה נפשין בביתיה דדין וכמה נפשין בביתך, אמ' כך וכך, וההוא שעתא אמר לון משה לקטו מחר וכל חד מנייכו ייתי לגבאי. למחר נפקו ולקטו ואיתון קמי משה, שוויין קמיה מנא, הוא מדיד ליה. אי ההוא עבדא דדין אשכח חד עומרא דעבדא בההוא מנא וחד עומרא לכל נפשא ונפשא מביתיה, [p. 341] ומדיד לדין ואשכח חסרא ההוא דעבדא בההוא מנא וחד עומרא לכל נפש ונפש מביתיה, אמר עבדא דדין הוא, הה"ד איש לפי אכלו לקטו, וכתיב עמר לגלגלת מספר נפשתיכם.

אמר ר' אחא כתיב ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וראיתם את כבוד יי'. ערב וידעתם, במה ינדעון. אלא הכי תאנא בכל יומא ויומא אשתכחו נימוסי קב"ה, בצפרא אתער חסד בעלמא, בההוא זמנא דאתקרי ערב תליא דינא בעלמא והא אוקמוה דבגיני כך יצחק תקן תפלת המנחה. מאי קא מיירי ערב וידעתם, כד אתער דינא בעלמא תנדעון דבההוא דינא אפיק יי' יתכון ממצרים. ובקר וראיתם את כבוד יי', דהא בההוא זמנא אתער חסד בעלמא ויתן לכו למיכל.

אמר ר' חייא איפכא, מאי כתיב לעילא, בשבתנו על סיר הבשר וגו'. ביה שעתא אתער ערב, בההוא זמנא דאתער דינא יתער חסד בעלמא הה"ד וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים, תנדעון בההוא חסד דעבד עמכון באפקותכון ממצרים. ובקר וראיתם את כבוד יי', כבוד יי' הא ידיע. וכל כך למה, בשמוע יי' את תלנותיכם וגו'.

[p. 342] אמר ר' יוסי לא שני קב"ה נימוסוי בר אינון חייבי עלמא שניין לון ומהפכי רחמי לדינא כמה דאתמר.

תאני ר' אלעזר מהאי מנא זמינין צדיקייא למיכל לעלמא דאתי. ואי תימא כהאי גוונא, לא אלא יתיר דלא הוי כן לעלמין. ומאי איהו, כמה דאוקימנא דכתיב (תהלים כ"ז:4) לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו, וכתיב (ישעיה ס"ד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'.

 

ראו כי יי' נתן לכם השבת וגו'. ר' חזקיה פתח (תהלים ק"ל:1) שיר המעלות ממעמקים קראתיך יי'. שיר המעלות, סתם ולא פריש מאן אמרו. אלא שיר המעלות דזמינין [סג ע"ב] כל בני עלמא למימר דזמין האי שיר לדארי דארין. [p. 343] ומאי איהו ממעמקים קראתיך יי'. הכי תאנא כל מאן דמצלי צלותיה קמי קב"ה הוא בעי למבעי בעותיה ולצלאה מעומקא דלבא בגין דישתכח לביה שלים בקב"ה ויכוין לבא ורעותא.

ומי אמר דוד הכי והא כתיב (תהלים קי"ט:10) בכל לבי דרשתיך, ודא קרא סגי, מאי בעי ממעמקים. אלא הכי תאנא כל בר נש דבעי בעותיה קמי מלכא בעי לכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עקרין לאמשכא ברכאן מעומקא דבירא בגין דינגיד ברכאן ממבועא דכלא. ומאי איהו, ההוא אתר דנפיק מניה ואשתכח מניה ההוא נהר דכתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן וגו', וכתיב (תהלים מ"ו:5) נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים. ודא אקרי ממעמקים, עומקא דכלא עומקא דבירא דמבועין נפקין ונגדין לברכא כלא ודא הוא שרותא לאמשכא ברכאן מעילא לתתא.

א"ר חזקיה כד עתיקא סתימא דכל סתימין בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשדי כלא ואכליל כלא בהאי עמיקא עלאה ומהכא שאיב ואתנגיד בירא דנחלין ומבועין אתנגידו מניה ומתשקיין מניה. ומאן דמצלי צלותיה בעי לכוונא לבא ורעותא לאמשכא ברכאן מההוא עמיקא דכלא בגין דיתקבל צלותיה ויתעביד רעותיה.

[p. 344] א"ר יהודה בכל יומא ויומא מתברך עלמא מההוא יומא עלאה דהא כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה, וכל יומא ויומא יהיב מההוא ברכה דקביל בההוא יומא דביה. ועל דא אמר משה איש אל יותר ממנו עד בקר. מ"ט, בגין דלא יהיב ולא יוסיף יומא דא לחבריה אלא כל חד וחד שליט בלחודוי בההוא זמנא דיליה ולא שליט יומא ביומא דחבריה.

בגיני כך כל אינון שיתא יומין שליטין ביומייהו ואשתכח בהו מה דקבילו, ויומא שתיתאה אשתכח ביה יתיר. ואזלא הא כהא דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב יום הששי ולא אתמר הכי בכל שאר יומין, אלא הא אוקימנא אבל הששי דאזדווג ביה מטרוניתא לאתקנא פתורא למלכא, בגיני כך אשתכח ביה תרי חולקין חד ליומיה וחד תקונא דמלכא בחדוותא דמטרוניתא. וההוא ליליא זיווגא דמטרוניתא במלכא ומתברכין כל שיתא יומין כל חד וחד בלחודוי. בגין כך בעי בר נש לסדרא פתורא בליליא דשבתא בגין דישרי עליה ברכאן מלעילא, וברכתא לא אשתכח על פתורא ריקניא. וההוא ליליא חדוותא דמטרוניתא במלכא וזווגא דלהון, [p. 345] בג"כ ת"ח דידעין רזא דא זווגא דלהון משבת לשבת.

ראו כי יי' נתן לכם השבת. מאי שבת, יומא דביה נייחין שאר יומין והוא כללא דכלא דכל אינון שיתא אחרנין.

רבי ייסא אמר וכן נמי כנסת ישראל אקרי שבת בגין דאיהי בת זוגו ודא היא כלה. וכתיב (שמות ל"א:17) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם וגו', נתן לכם, לכם ולא לשאר עמין הה"ד (שם) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ודא היא אחסנת ירותא לישראל לעלמין, ועל דא כתיב (ישעיה נ"ח:13) אם תשיב משבת רגלך וגו', ובאתריה אוקימנא מלי. [סד ע"א]

 

[p. 346] ויאמר יי' אל משה עבור לפני העם וגו' ומטה אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. רבי חייא פתח (תהלים ל"ד:8) חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם. זכאין אינון צדיקייא דקב"ה אתרעי ביקריהון יתיר על דיליה. ת"ח כמה אינון בני עלמא דמחרפי ומגדפי לעילא, כגון סנחריב שחרף וגדף ואמר (מלכים ב' י"ח:35) מי בכל אלהי הארצות וגו', וקב"ה לא תבע מניה. כיון דאושיט ידיה על חזקיה מה כתיב, (שם י"ט:35) ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור וגו'.

ירבעם בן נבט הוה פלח לע"ז ומקטר ליה ומשבח לע"ז וקב"ה לא תבע מניה, וכד אתא עדו נביאה ואתנבי עליה אושיט ירבעם ידיה לקבליה, מה כתיב, (שם א' י"ג:4) ותיבש ידו, ועל דפלח לע"ז לא תבע מניה.

[p. 347] פרעה חרף וגדף ואמר (שמות ה':2) מי יי' אשר אשמע בקולו, וקב"ה לא תבע מניה אלא עד דסריב בהו בישראל דכתיב (שם ט':17) עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם, (שם:3) הנה יד יי' הויה וגו'. וכן בכל אתר קב"ה תבע עלבונא דצדיקייא יתיר על דיליה.

הכא משה אמר עוד מעט וסקלוני. אמר ליה קב"ה משה לאו הוא עידן למתבע עלבונך ולאו הכי אלא עבור לפני העם ואחמי מאן יושיט ידיה לקבלך. וכי ברשותייהו את קאים או ברשותי.

ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך. מ"ט, משום דמחקק בנסין הוה ושמא קדישא עלאה רשימא ביה.

בקדמיתא נחש כמה דאתמר (משלי ל':19) דרך נחש עלי צור. נחש הא אתידע, צור באן אתר אתגלי. הכא אתגלי דכתיב הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור. ומאן צור כד"א (דברים ל"ב:4) הצור תמים פעלו. ותמן ידע משה היך קאים נחש עלי צור והא אוקימנא מלי.

[p. 348] א"ר יהודה אי לישתוק קרא יאות אלא הכי כתיב והכית בצור לעיניהם ונתן מימיו והשקית את העדה.

אמר ליה ודאי הכי הוא דלית לך כל שמא ושמא מאינון שמהן קדישין דקב"ה דלא עבד נסין וגבוראן ואפיק כלא דאצטריך לעלמא, כ"ש לאפקא הכא מיא.

א"ל אי הכי הא כתיב (תהלים ע"ח:20) הן הכה צור ויזובו מים, מאן מחי לשמיה.

א"ל פטישא חריפא בקוטרוי ידיע ואת שאיל דא. אלא ת"ח בכל אתר צור גבורה, וכד בעי קב"ה למחאה או לאלקאה אתער גבורה דא וההוא גבורא מחי ולקי ודא הוא דכתיב הן הכה צור ויזובו מים. ואי לאו דאתער האי צור ולקה באתר דאצטריך לא נביעו מיא.

א"ל אי הכי הא כתיב (דברים ל"ב:18) צור ילדך תשי. ותנינן מאי תשי, כלומר חלשת ליה.

[p. 349] א"ל ודאי הכי הוא דאלמלא ינדעון חייביא דהאי צור זמינא לאתערא לקבלייהו ולאלקאה לון ימנעון מלחב קמיה אלא חלשא בעינייהו הואיל ולא מסתכלי ביה ולא מסתכלי בארחייהו, ועל דא צור ילדך תשי.

ר' אבא אמר אית צור ואית צור. מסטרא דצור עלאה נפיק צור אחרא. ומאי צור עלאה, צור דכל צורים. ומאי איהו, ההוא דאולידת לישראל דכתיב צור ילדך תשי, דהא מסטרא דצור עלאה לעילא נפיק צור אחרא, מסטרא דאימא עלאה נפיק גבורה. ואזלא הא כהא דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים ק"ו:2) מי ימלל גבורות יי'. מאן גבורות יי', לאכללא אימא עלאה דכלא דאע"ג דלאו איהי דינא מסטרהא אשתכח דהא מסטרהא [סד ע"ב] גבורה אשתכח ובגיני כך צור עלאה אתקרי.

(דברים ל"ב:18) ותשכח אל מחוללך, דא נהירו דאבא. ומאי ניהו, חסד עלאה דהוא נהירו דאבא.

תו אמר רבי אבא מים בכל מקום הא ידיעא וקב"ה בהאי צור אתער לארקא מים דהא לא אתחזי אלא מגדולה ודא הוא את וניסא דקב"ה. ועל דא שבח דוד ואמר (תהלים קי"ד:8) ההפכי הצור אגם מים, [p. 350] ומשמע ההפכי דהא לאו ארחוי מצור בכך. ועל דא בצור עלאה אפיק מיא מאתר דלתתא. ומה שמא דלתתא, סלע דכתיב (במדבר כ':8) והוצאת להם מים מן הסלע. ובמה אפיק האי סלע מיא, בחילא דצור דלעילא.

ר' שמעון אמר (דברים ל"ב:4) הצור תמים פעלו. מאי משמע תמים פעלו, אלא דמתהפך צור למעבד פעליה דתמים, ומאי איהו, אברהם דכתיב (בראשית י"ז:1) התהלך לפני והיה תמים. ודא הוא ההפכי הצור אגם מים, משמע תמים פעלו ודא אברהם.

בשעתא דא אתהדר צור תמים. בשעתא אחרא תניינא כד אתענש משה ובעא לאפקא מיא בהאי צור, בחיובא דישראל לא אתהדר תמים כדקדמיתא. ביה זמנא אתרעם משה ואמר צור ילדך תשי, כלומר חלשת ליה ממה דהוה בקדמיתא דבגינך לא אשתכח תמים השתא ואתעביד ביה דינא מה דלא הוה ביומי ילדך, כלומר עולימך.

א"ר אבא מאי דכתיב היש יי' בקרבנו אם אין. וכי טפשין הוו ישראל דלא ידעו מלה דא, חמו שכינתא קמייהו וענני יקרא עלייהו דסחרן לון ואינון אמרי היש יי' בקרבנו אם אין. גוברין דחמו זיו [p. 351] יקרא דמלכיהון על ימא, ותנינן ראתה שפחה על הים מה שלא ראו עינוי דיחזקאל, ואינון אשתכחו טפשין ואמרו היש יי' בקרבנו אם אין. אלא הכי אמר ר' שמעון בעו למנדע בין עתיקא סתימא דכל סתימין דאקרי אין ובין זעיר אפין. ועל דא לא כתיב היש יי' בקרבנו אם לא, כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא, אלא היש יי' בקרבנו אם אין.

אי הכי אמאי אתענשו. אלא דעבדו פרודא ועבדו בנסיונא דכתיב ועל נסותם את יי'. אמרו אי האי נשאל בגוונא חד, ואי האי נשאל בגוונא אחרא. מיד ויבא עמלק וגו'.

 

[p. 352]  ויבא עמלק. רבי יוסי פתח (ישעיה ל"ב:20) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריכם זורעי על כל מים, תמן תנינן כמה מים וכמה מים משתכחין. זכאין אינון ישראל דלית זריעה דילהו אלא על המים דכתיב ויחנו שם על המים, אינון הוו ענפי אילנא דקב"ה דתניא אילנא אית לקב"ה והוא אילנא רברבא ותקיף וביה אשתכח מזונא לכלא, והוא אתחם בתריסר תחומי מתקלא דאתתקפו בארבע רוחי עלמא וע' ענפין אחידן ביה, וישראל משתכחי בגופא דההוא אילנא ואינון שבעין ענפין סחרנא דלהון, והיינו דכתיב ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים, והא אתמר ואוקמוה בכמה אתר.

מאי ויחנו שם על המים, אלא בההוא זמנא שליטו ישראל על אינון מים דאינון ענפין דאילנא דאקרון (תהלים קכ"ד:5) המים הזידונים, ועל דא אשריכם זורעי על כל מים.

משלחי רגל השור והחמור, אינון תרי כתרי שמאלא דאחידן בהו שאר עמין דאקרון שור וחמור, והיינו דכתיב (בראשית ל"ב:6) ויהי לי שור וחמור, בגין דלבן חכים הוה בחרשין ובאינון כתרין תתאין ובאינון בעא לאובדא ליעקב כמה דכתיב (דברים כ"ו:5) ארמי אובד אבי והא אתמר. וכשישראל זוכין משלחי להו ולא יכלין לשלטאה עלייהו הה"ד משלחי רגל השור והחמור, דלא שלטין בהו.

[p. 353] א"ר אבא כד מזדווגי כחדא לא יכלין בני עלמא למיקם בהו, ועל דא [סה ע"א] כתיב (דברים כ"ב:10) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, יחדיו דייקא. ותנינן לא יהיב איניש דוכתא לזינין בישין דהא בעובדא אתער מה דלא אצטריך, וכד מזדווגי כחדא לא יכלין למיקם בהו.

מבין סטרא דלהון נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו הה"ד (שמות י"א:7) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר קב"ה אתון אמרתון היש יי' בקרבנו אם אין, הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד ויבא עמלק.

[p. 354] ר' יהודה אמר (במדבר כ"ד:20) ראשית גוים עמלק. וכי ראשית גוים עמלק והלא כמה עממין ולישנין ולאומין הוו בעלמא עד לא אתא עמלק. אלא כד נפקו ישראל ממצרים דחילו ואימתנא נפל על כלהו עמין דעלמא מישראל הה"ד (שמות ט"ו:14) שמעו עמים ירגזון וגו', ולא הוה עמא דלא דחיל מגבוראן עלאין דקב"ה אלא עמלק הה"ד ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, ולא ירא אלהים למקרב לגבך. ועל דא ראשית גוים עמלק, דאתו לאגחא קרבא בישראל בקדמיתא עמלק הוה. ובגיני כך ואחריתו עדי אובד, דכתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק, וכתיב (דברים כ"ה:19) תמחה את זכר עמלק, הה"ד ואחריתו עדי אובד. מאי עדיאובד, עדי אבדו מבעי ליה. אלא עד דייתי קב"ה ויאבד ליה, כלומר עד דקב"ה אובד ליה דכתיב כי מחה אמחה.

אמר ר' אלעזר ת"ח אע"ג דצור תמים פעלו ועבד עמהון חסד לאפקא לון מיא לא שביק דידיה דהא כתיב בתריה ויבא עמלק.

ויבא עמלק. ר' אבא פתח (קהלת ה':12) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש וגו'. כמה בני נשא אטימין לבא בגין דלא משתדלי באורייתא. יש רעה חולה, וכי יש רעה דהיא חולה ויש רעה דלאו חולה היא. אלא [p. 355] ודאי יש רעה חולה דתנינן מסטרא דשמאלא נפקין כמה גרדיני נימוסין ומתבקעין באוירא, וכד בעיין למיפק אזלין ואשתאבין בנוקבא דתהומא רבה, לבתר נפקין ומתחברן כחדא ובקעין אוירא ושאטין בעלמא ומקרבין לגבייהו דבני נשא, וכל חד אקרי רעה כד"א (תהלים צ"א:10) לא תאונה אליך רעה. מאי לא תאונה, בגין דאתיא בתסקופא על בני נשא.

חולה, אמאי היא חולה. כד שריא האי על בני נשא עביד לון קמצאנין מממוניהון. אתיין גבאי צדקה גביה היא מחת בידיה, א"ל לא תפיק מדידך. אתיין מסכני מחת בידיה, אתי הוא למיכל מממוניה מחת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא. ומן יומא דשריא עליה דבר נש היא חולה דהוא שכיב מרע ולא אכיל ולא שתי, ועל דא היא רעה חולה.

ושלמה מלכא הוה צווח בחכמתא ואמר (קהלת ו':2) איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד וגו' ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו וגו' גם זו רעה חולה. מאי ולא ישליטנו האלהים, אי הכי לאו ברשותיה הוא דב"נ. אלא אי כתיב ולא יעזבנו האלהים לאכול ממנו הוינא אמר הכי, אלא ולא ישליטנו, בגין דהוא הימניה לההוא רעה [p. 356] ואחיד בה קב"ה לא שלטיה עלה לתברא תחותיה על דהוא אתרעי בה ואחיד בה, וכל ארחוי כשכיב מרע ולא קריב לממוניה ולא אפיק מיניה ונטיר ליה עד דהוא יפוק מעלמא וייתי אחרא דהוא בעליו.

ושלמה מלכא הוה צווח ואמר (שם ה':12) עשר שמור לבעליו לרעתו. מאן בעליו, דא אחרא דירית ליה. ובמה זכה למהוי בעליו דההוא עתרא, בגין דהאי הימין לההוא רעה ואתרעי ביה הה"ד לרעתו, כלומר בגין רעתו דהוה מתדבק ביה רווח ליה האי.

ד"א יש רעה חולה, האי מאן דיתיב בחולקא טבא בבית אבוי והוה אזיל לקבל אבוי [סה ע"ב] בתסקופי מלין הא אתדבק בההיא רעה חולה כבר נש שכיב מרע דכל ארחוי בתסקופא, דא בעינא, דא לא בעינא. כך ישראל קב"ה נטיל לון על גדפי נשרין, אסחר לון בענני יקרא, שכינתא נטיל קמייהו, נחית לון מנא למיכל, אפיק לון מייא מתיקין, ואינון הוו אזלין עמיה בתסקופין, מיד ויבא עמלק.

ויבא עמלק. א"ר שמעון רזא דחכמתא מגזרת דינא קשיא קא אתיא, וקרבא חדא אשתכח לעילא ותתא, [p. 357] ולית לך מלה באורייתא דלא אית בה רזין עלאין דחכמתא דמתקשרן בשמא קדישא. כביכול אמר קב"ה כד ישראל אינון זכאין לתתא אתגבר חילא דילי על כלא, וכד לא אשתכחו זכאין כביכול מתישין חילא דלעילא ואתגבר חילא דדינא קשיא.

ת"ח בשעתא דחבו ישראל לתתא מה כתיב, ויבא עמלק וילחם עם ישראל, אתי לקטרגא דינא ברחמי וכלא אשתכח לעילא ותתא. ברפידים, ברפוי ידים דרפו ידיהון מאורייתא דא קב"ה כמה דאוקימנא.

אמר ר' יהודה תרי זמני אגח קרבא עמלק בישראל, חד הכא, וחד דכתיב (במדבר י"ד:45) וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה.

אמר ר' שמעון לעילא ותתא קטרוגא דקב"ה. לעילא כמה דאתמר, לתתא בקב"ה הוה דהוו נסבי לגברי וגזרי לון על אתא דרשימא קדישא ונטלי להו וארמיו לון לעילא ואמרי טול מה דאתרעית. ועל דא על כל פנים דקב"ה הוה כלא.

 

[p. 358] ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וגו'. וכי מה חמא משה דסליק גרמיה מהאי קרבא קדמאה דקב"ה, אמאי סליק גרמיה. אלא משה זכאה חולקיה דאסתכל וידע עקרא דמלה. אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא והיינו דכתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ישראל דלעילא. ובגין כך סליק משה גרמיה מקרבא דלתתא בגין לאזדרזא בקרבא דלעילא ויתנצח על ידוי.

אמר ר' שמעון וכי קלה היא בעיניך קרבא דא דעמלק. ת"ח מן יומא דאתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפי' גוג ומגוג לא אשתכח כוותיה, לאו בגין חיילין סגיאין ותקיפין אלא בגין דבכל סטרין דקב"ה הוה.

ויאמר משה אל יהושע, אמאי ליהושע ולא לאחרא ובההוא זמנא רביא הוה דכתיב (שמות ל"ג:11) ויהושע בן נון נער, וכמה הוו בישראל תקיפין מניה. אלא משה בחכמתא אסתכל וידע. מאי חמא, חמא לסמאל דהוה נחית מסטרא דלעילא לסייעא לעמלק לתתא. אמר משה ודאי קרבא הכי אתחזי.

[p. 359] יהושע בההוא זמנא בדרגא עלאה יתיר אשתכח. אי תימא דבשכינתא אשתכח בההוא זמנא לאו הכי הוא דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת ואשתכח יהושע לתתא מיניה דאתאחד. ובמה. אמר ר' שמעון בההוא אתר דאקרי נער. והיינו דא"ר יהודה מאי דכתיב (ישעיה ל"ג:20) עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען, ירושלם דלעילא דאקרי אהל בל יצען דלא ישתכח יתיר למהך בגלותא, ודא הוא רזא דכתיב ויהושע בן נון נער, נער ודאי, לא ימיש מתוך האהל, ההוא דאקרי אהל בל יצען. מלמד דבכל יומא ויומא הוה יניק משכינתא כמה דאיהו נער דלעילא ויניק מניה תדירא. [סו ע"א]

בגין כך כד חמא משה לסמאל נחית לסיועא דעמלק אמר משה ודאי האי נער לקבליה דישליט עליה לנצחא ליה, מיד [p. 360] ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, דילך הוא האי קרבא דלתתא ואנא אזדרז לקרבא דלעילא. בחר לנו אנשים, זכאין בני זכאין דיתחזון למהך עמך.

אמר ר' שמעון בשעתא דנפק יהושע נער אתער נער דלעילא ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין דאתקנת ליה אמיה לקרבא דא לנקמא נוקמא דברית, והיינו (ויקרא כ"ו:25) חרב נוקמת נקם ברית. ודא הוא רזא דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, לפי חרב ודאי, ולא לפום רומחין וזיינין אלא ההיא דאקרי חרב נוקמת. ומשה אתתקן לקרבא דלעילא.

 

וידי משה כבדים, כבדים ממש, יקירין קדישין לא אסתאבו לעלמין, יקירין דאתחזון לאגחא בהו קרבא דלעילא.

ויקחו אבן וישימו תחתיו, בגין דישראל שריין בצערא ויהא עמהון בצעריהון.

ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה. אמונה, מהימנותא ודאי. וכי על דאהרן וחור סמיכו לידוי הוו ידוי אמונה, אלא משה כלא בחכמתא עביד. אהרן וחור, דא מסטרא דיליה ודא מסטרא דיליה וידוי באמצעיתא ועל דא ויהי ידיו אמונה. אהרן [p. 361] בגין דיתער סטרא דיליה וחור דיתער סטרא דיליה והוו אחידן בידוי מכאן ומכאן לאשכחא סיועא לעילא.

 

והיה כאשר ירים משה ידו. כאשר ירים, דזקיף ימינא על שמאלא ואתכוון בפריסו דידוי. וגבר ישראל, ישראל דלעילא.

וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, בשעתא דישראל לתתא משתככי מצלותא לא יכלין ידוי דמשה למיקם בזקיפו וגבר עמלק. מכאן אוליפנא אע"ג דכהנא בעי לקרבנא לתקנא גרמיה בכלא ישראל בעיין לאשתכחא בצלותיהון עמיה.

תאנא בקרבא דא דעמלק אשתכחו עלאין ותתאין ועל דא ויהי ידיו אמונה, מהימנותא כדקא חזי. ויהי ידיו, ויהיו מבעי ליה. אלא בגין דתליא כלא בימינא כתיב ויהי, [p. 362] וכתיב ידו בגין דהוא עקרא דכלא דכתיב (שמות ט"ו:6) ימינך יי' נאדרי בכח.

 

ויאמר יי' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק. ת"ח מה כתיב לעילא, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ויחלוש, ויהרוג מבעי ליה. אלא ויחלוש כד"א (ישעיה י"ד:12) חולש על גוים, יהושע הוה חולש עלייהו וההוא חרב נוקמת נקם ברית קטיל לון דכתיב לפי חרב כמה דאתמר.

כתב זאת זכרון בספר, זאת דיקא. ושים באזני יהושע, דהא הוא זמין לקטלא מלכין אחרנין.

[p. 363] כי מחה אמחה, מחה לעילא, אמחה לתתא. זכר, דוכרנא לעילא ותתא.

אמר רבי יצחק כתיב כי מחה אמחה, וכתיב (דברים כ"ה:19) תמחה את זכר עמלק. אלא אמר קב"ה אתון מחון דוכרניה לתתא ואנא אמחה דוכרניה לעילא.

אמר רבי יוסי עמלק עמין אחרנין אייתי עמיה וכלהו דחילו לקרבא בהו בישראל בר איהו, ובגין כך יהושע הוה חולש עלייהו.

רבי ייסא אמר ויחלוש, דתבר חילא דלהון מלעילא.

 

ויבן משה מזבח ויקרא שמו יי' נסי. ויבן משה מזבח, לקביל ההוא דלעילא. ויקרא שמו יי' נסי, ויקרא שמו דהאי מזבח יי' נסי. מאי יי' נסי, בגין דאנקים נקמתא דההוא רשימא [סו ע"ב] קדישא דישראל דהא מההוא זמנא אתקרי נוקמת נקם ברית.

[p. 364] רבי יוסי אמר ויבן משה מזבח, מזבח לכפרא עלייהו. ויקרא שמו, דמאן.

אמר רבי חייא שמיה דמדבחא ההוא. יי' נסי, כד"א ושם נסהו, וכלא חד מלה על דאתפרעו ישראל ואתגלייא ההוא את רשימא קדישא. מכאן אוליפנא כיון דאתגזר בריה דבר נש ואתגלייא ביה את קיימא אקרי מזבח לכפרא עליה. ומה שמיה, יי' נסי. כגוונא דא ויבן יעקב מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. למאן, לההוא אתר דאקרי מזבח. ומה שמיה, אל אלהי ישראל.

אמר רבי יוסי מאי דכתיב (שמות כ"ד:10) ויראו את אלהי ישראל וגו', וכי מאן יכול למחמי ליה לקב"ה והא כתיב (שם ל"ג:20) כי לא יראני האדם וחי, והכא אמרת ויראו את אלהי ישראל. אלא הכי תנינן כל מאן דאסתכל בקשת כאלו מסתכל בשכינה ולאסתכלא בשכינה אסור. ועל דא אסיר ליה לאיניש לאסתכלא באצבעייהו דכהני בשעתא דפרסי ידייהו. אסיר לאסתכלא בקשת. מאן קשת.

[p. 365] אמר רבי אבא בקשת סתם. מאי בקשת סתם.

א"ל בקשת דלעילא ובקשת דלתתא. קשת דלעילא, בגוונוי דכל מאן דאסתכל בגוונוי כאילו מסתכל באתר דלעילא ואסיר לאסתכלא ביה דלא יעביד קלנא בשכינתא. קשת דלתתא מאי הוא, ההוא את קיימא דאתרשים ביה בבר נש דכל מאן דאסתכל ביה עביד קלנא לעילא.

אמר רבי יצחק אי הכי והא כתיב (בראשית כ"ד:2) שים נא ידך תחת ירכי, דהוה אומי ליה בהאי את.

א"ל הנח להו לאבהן דעלמא דלית אינון כשאר בני עלמא. ועוד שים נא ידך תחת ירכי כתיב, ולא כתיב ראה תחת ירכי. בג"כ אסיר לאסתכלא בקשת סתם.

[p. 366] תאנא ויראו את אלהי ישראל, דאתגליא קשת עלייהו בגוונין ספירין נהירין קלדיטין דנהרין מלהטין לכל עיבר, משמע דכתיב את אלהי ישראל, ולא כתיב ויראו אלהי ישראל.

אמר רבי יוסי נהורא דבוסינא דשכינתא. ומאי ניהו, ההוא דמשמש לשכינתא דאקרי נער במקדשא, ובגין כך את אלהי דייקא.

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, דאתרשים ביה תחות דוכתיה חד לבינתא מאינון דהוו בונין במצרים דתנינן אתתא חדא אולידת במצרים והוו אתאן סרכי פרעה ועאלת ליה בחד לבינתא ואתא פס ידא ואחיד ליה ואתרשים תחות רגלוהי דשכינתא וקיימא קמיה עד דאתוקד בי מקדשא דלתתא דכתיב (איכה ב':1) ולא זכר הדום רגליו ביום אפו.

[p. 367] ר' חייא אמר לבנת הספיר, נהירותא דספיר בקלדיטי גליפין דעלאין דמתלהטא בשבעין ותרין עיבר הה"ד (ישעיה נ"ד:11) ויסדתיך בספירים.

(שמות כ"ד:10) וכעצם השמים, מאי עצם השמים.

א"ר אבא מה עצם השמים גליפן בשבעין ותרין ענפין פרחין מלהטן לכל עיבר, אוף הכא חיזו דההוא עצם השמים ממש כחיזו השמים.

רבי יהודה אמר כלא אתרשים בההוא נהירו דחמו דמתגלפא מסטרא דשכינתא.

אמר רבי חזקיה אי הכי והא שתין אינון בסחרניה דשכינתא דכתיב (שיר ג':7) ששים גבורים סביב לה.

א"ל הכי הוא ודאי אלא שתין ונהירו דתריסר תחומין לא אעדיו מסחרנהא לעלמין, דתנינן תריסר תחומין גליפין עלאין במתקלא סליקו באילנא קדישא רבא ותקיף וכלהו נהירין במטרוניתא כד אתחברת במלכא, ודא הוא עצם השמים, עצם השמים ממש. וכל אינון נהירין שבילין מנהרן ביה בנהירו דמטרוניתא.

ותאנא נהירו דאינון שתין דסחרנהא רשימין ביה בההוא נער וקרינן להו שתין פולסי דנורא דאתלבש בהו [p. 368] בסטרא דשכינתא מתלהטן בדינא הה"ד [סז ע"א] ששים גבורים סביב לה.

תאנא ויבן משה מזבח כמה דאוקימנא. ויקרא שמו יי' נסי, יי' נסי ממש. אמאי, בגין דעמלק נטל כל אינון דהוו גזירין ולא אתפרעו וגזר לון ושדי להו לעילא ואמר טול מה דאתרעית. ביה שעתא מה כתיב, ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליי' בעמלק מדר דר, מדר דר חסרא.

א"ר יהודה כל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב"ה אגח בהו קרבא.

רבי יצחק אמר מדיורא דלתתא לדיורא דלעילא. עלייהו כתיב (תהלים ק"ד:35) יתמו חטאים מן הארץ וגו', בעולם הזה ובעולם הבא, ביה זמנא כתיב ברכי נפשי את יי' הללויה.