פרשת וישמע יתרו

[p. 369] [רבי אלעזר פתח] (ויקרא ט':22) וישא אהרן את ידיו, ידו כתיב חד בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא והא אוקימנא רזא. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא דכל מאן דארים ידוי לעילא ולאו אינון בצלו ובבעותין האי איהו בר נש דאתלטייא מעשרה שולטנין ממנן, ואינון (קהלת ז':19) עשרה שליטין אשר היו בעיר, אלין אינון עשרה די ממנן [p. 370] על פרישו דידין לעילא לנטלא ההוא צלותא או ההוא ברכתא ויהבי בה חילא לאתיקרא שמא קדישא ואתברך מתתא. כיון דמתתא אתיקר בההוא פרישו דידין לעילא כדין אתברכא מלעילא ואתיקר בכל סטרין. ואלין עשרה אינון ממנן לנטלא מאינון ברכאן דלעילא ולארקא לתתא ולברכא לההוא דמברך ליה דכתיב (במדבר ו':27) ואני אברכם.

בג"כ אסתמר בר נש בשעתא דירים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכאן או בבעותין ולא ירים ידוי למגנא בגין דאלין עשרה אינון זמינין ומתערי לגבי ההוא פרישו דידין, ואי הוא למגנא אינון עשרה לייטן ליה במאתן וארבעין ותמניא לווטין, והאי איהו דכתיב ביה (תהלים ק"ט:17) ויאהב קללה ותבואהו וגו'. וכדין רוח מסאבא שריא על אינון ידין דאיהו ארחיה למשרי על אתר ריקניא וברכתא לא שריא על אתר ריקניא. ועל דא כתיב (בראשית י"ד:22) הרימותי ידי אל יי', ומתרגמינן בצלו.

[p. 371] בהאי פרישו דידין אית רזין עלאין. בשעתא דאתפרישו ואזדקפו לעילא אוקיר בר נש לקב"ה בכמה רזין עלאין. אחזי ליחדא רזא דעשר אמירן בגין ליחדא כלא ולאתברכא שמא קדישא כדקא חזי, ואחזי ליחדא רזא דרתיכין פנימאין ורתיכין דלבר בגין דיתברך שמא קדישא בכל סטרין ויתיחד כלא כחדא עילא ותתא.

פתח ואמר (שמות כ"ג:1) ולא יראו פני ריקם. דא איהו רזא דזקיפו דאצבען כד זקיף לון בר נש לעילא דבעי דלא אזדקיפו בריקניא אלא בצלו ובבעותין ובברכאן או בחד מנייהו. ולא יראו פני ריקם, ולא יראו לפני לא כתיב אלא ולא יראו פני, רזא דזקיפו דאצבען דלא אצטריכו לאזדקפא למגנא כמה דאתמר.

עשרה שליטין דקאמרן אינון עשר אמירן לתתא ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא ואלין קיימין בקדמיתא על ההוא זקיפו דאצבעאן, [סז ע"ב] ובדא כל סטרא דקדושה אתאחד לעילא לארמא, כדין כל סטרין אחרנין כלהו אתכפיין ואודן למלכא קדישא.

[p. 372] ת"ח ברזא דשמא קדישא איהו מלך וכהן דמשמשא ברזא דקדושה בין לעילא בין לתתא. אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה, ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה ודא איהו כהן דאקרי גדול סטרא דימינא.

אית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך על כלא לתתא, ותחותיה אית כהן רזא דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא. ודאי בסטרא דקדושה אית מלך וכהן ודא איהו רזא דמהימנותא שלימתא.

בסטרא אחרא דלאו איהו סטר קדושה אית רזא דאיהו מלך והא אוקימנא דאקרי (קהלת ד':13) מלך זקן וכסיל, ותחותיה אית כהן און ודא איהו רזא דכתיב (הושע י"ב:9) ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי, בגין דחילא דא שלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם, ואלמלא דאשכח חילא דא לא יכיל לאצלחא בההוא עובדא.

[p. 373] רזא דמלה בשעתא דהאי מלך והאי כהן אתכפיין ואתברו ואודן ליה כדין קב"ה איהו שליט בלחודוי עילא ותתא כד"א (ישעיה ב':11) ונשגב יי' לבדו.

כגוונא דא וברזא דא ממש עבד קב"ה בארעא, אתבר ואלקי מלך זקן וכסיל ודא איהו פרעה, ואיהו אתא ואודי ליה לקב"ה. לבתר אתבר ואכפייא ההוא כהן דמשמש תחותיה עד דאתא ואודי ליה לקב"ה ודא איהו כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא. ודא רזא דאמרה רחל כד חמאת דמיתת דכתיב (בראשית ל"ה:18) בן אוני, ובגין דא אוחי יעקב ואמר בן ימין ולא בן און, סטר ימינא ולא סטר שמאלא.

וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקב"ה ואתברו קמיה כדין אסתלק קב"ה ביקריה על כלא עילא ותתא, ועד דאסתלק קב"ה ביקריה כד אודן אלין קמיה לא אתיהיב אורייתא. לבתר דאתא יתרו ואודי ואמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים, ברוך יי' אשר הציל אתכם וגו' כדין אסתלק קב"ה ביקריה עילא ותתא ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשלטנו על כלא.

[p. 374] פתח [ר' שמעון] ואמר (תהלים ס"ז:4) יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם. דוד מלכא קם ושבח ואודי לקב"ה כיון דהוה רוח צפון אתער והוה בטש באינון נימין דכנורא וכנורא הוה מנגן ואמר שירה. ומה שירה קאמר, ת"ח בשעתא דקב"ה אתער לגבי כל אינון רתיכין למיהב לון טרפא כמה דאוקימנא דכתיב (משלי ל"א:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו', כדין כלהו בחדו פתחי ואמרי (תהלים ס"ז:2) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. כד רוח צפון אתער ונחית לעלמא נשיב ואמר לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. כנור בשעתא דאיהו מנגנא בההוא רוחא פתח ואמר יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם.

דוד כד הוה קם ואתער עליה רוח קדשא פתח ואמר ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ, בגין לאמשכא טיבו דקב"ה מעילא לתתא. לבתר אתא דוד ברוח קדשא וסדר לון כחדא כד אסתכל בכלא האי קרא דכנורא בגין דשלימו דיקרא דקב"ה עילא ותתא בשעתא דשאר עמין אחרנין אתיין ואודאן ליה. כיון דאינון אודן ליה כדין אשתלים יקרא דקב"ה עילא ותתא.

[p. 375] בשעתא דאתא משה [סח ע"א] לפרעה ואמר ליה אלהי העברים נקרא עלינו וגו' פתח ואמר לא ידעתי את יי'. ובעא קב"ה דיתייקר שמיה בארעא כמה דאיהו יקירא לעילא. כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי ליה לקב"ה דכתיב (שמות ט':27) יי' הצדיק וגו'. איהו דהוה מלכא קרופינוס דכל עלמא כיון דאיהו אודי כל שאר מלכין אודו דכתיב (שם ט"ו:15) אז נבהלו אלופי אדום וגו'. אתא יתרו כומרא עלאה רב ממנא דכל טעוון אחרן ואודי ליה לקב"ה, כדין אתיקר.

א"ר שמעון לר' אלעזר בריה אלעזר ע"ד כתיב (תהלים ס"ז:4) יודוך עמים אלהים יודוך עמים כולם.

אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. בכה ר' אבא ואמר (שם ק"ג:13) כרחם אב על בנים וגו'. מאן ירחם על ר' אלעזר לאשלמא מלוי בר רחימו דמר. זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין אלין קמיה דלא נכסוף בהו לעלמא דאתי.

[p. 376] אמר רבי אבא הא כהן און לא כתיב ביתרו, כהן מדין כתיב.

א"ל כלא איהו חד. בקדמיתא חמוי דיוסף כהן און אקרי, ולבתר חמוי דמשה כהן מדין, וכלא רזא חדא דהא אלין תרין משה ויוסף בדרגא דרזא חדא קיימן. ומה דאתמר כהן מדין רזא דא אשת מדינים. משה ויוסף בדרגא חד קיימן, רזא דא ו"ו תרין כחדא.

ארים ידוי על רישיה ר' אבא ובכה אמר ר' נהירו דאורייתא סלקא השתא עד רום רקיעא דכרסייא עלאה, לבתר מאן ינהיר נהירו דאורייתא. ווי לעלמא דאשתאר יתים. אבל מלין דמר יתנהירו בעלמא עד דייתי מלכא משיחא דכדין כתיב (ישעיה י"א:9) כי מלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים.

 

[p. 377] וישמע יתרו כהן מדין. רבי חייא אמר האי קרא אית לאסתכלא ביה, בקדמיתא כתיב את כל אשר עשה אלהים למשה, ולבתר כתיב כי הוציא יי'. אלא רזא דא את כל אשר עשה אלהים, שמא דא דאגין על משה ועל ישראל ולא אתעדי מנייהו בגלותא, ולבתר שמא עלאה אפיק לון ממצרים דהא שמא קדישא דאפיק לון ברזא דיובלא הוה.

ד"א את כל אשר עשה אלהים למשה, כד אתרמי לנהרא ושזיב ליה מחרבא דפרעה. ולישראל עמו, [p. 378] דכתיב (שמות ב':24) וישמע אלהים את נאקתם, וכתיב (שם א':12) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

 

וישמע יתרו וגו'. רבי יוסי פתח (תהלים קי"א:9) פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. מאי שנא בכל שאר קראי די בכלהו תרין תיבין מאלפא ביתא ובהאי קרא ובקרא אחרא דאבתריה תלת תלת. אלא בגין לאשלמא שית סטרין בהאי אלפא ביתא, האי לקביל תלת פורקנין דישראל בר פורקנא קדמאה, קרא אחרא לקביל תורה נביאים וכתובים, וכלא תליא בהאי חכמה.

פדות שלח לעמו, כד פריק קב"ה לישראל מגלותא דמצרים ועבד לון נסין וגבורן. צוה לעולם בריתו, כד אתא יתרו וקביל ליה קב"ה וקריב ליה לפולחניה, ומתמן [p. 379] אתקריבו כל אינון גיורין תחות גדפוי דשכינתא. מתמן ולהלאה קדוש ונורא שמו, דהא כדין אתקדש שמא דקב"ה דהא מסטרא אחרא אתקדש שמא קדישא כד אתבר ואתכפיא סטרא אחרא כמה דהוה ביתרו.

 

וישמע יתרו. וכי יתרו שמע וכל עלמא לא שמעו והא כתיב (שמות ט"ו:14) שמעו עמים ירגזון. אלא כל עלמא שמעו ולא אתברו, והאי שמע ואתבר [סח ע"ב] ואכפיא מקמי קב"ה ואתקריב לדחלתיה.

רבי אבא אמר בכמה אתר תנינן דקב"ה כל מה דעבד לעילא ותתא כלא איהו קשוט ועובדא דקשוט ולית לך מלה בעלמא דבעי בר נש לדחיא מניה ולאנהגא ביה קלנא דהא כלהו עובדא דקשוט איהו וכלא אצטריך בעלמא. דהא זמנא חדא הוה אזיל ר' אלעזר בארחא והוה עמיה ר' חזקיה, חמו חד חויא, קם ר' חזקיה למקטליה. א"ל ר' אלעזר שביק ליה לא תקטליניה.

[p. 380] א"ל והא מלה בישא איהו דקטיל בני נשא.

א"ל חזקיה והא כתיב (קהלת י':11) אם ישוך הנחש בלא לחש, לא נשיך חויא לבר נש עד דלחשין ליה מלעילא ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא.

ולזמנין כמה דעביד האי הכי נמי שזיב לבר נש ממלין אחרנין ועל ידיה ארחיש קב"ה ניסא לבני נשא וכלא בידא דקב"ה תליא, וכלא איהו עובדי ידוי ואצטריך עלמא בהו ואי לאו דאיצטריך לון עלמא לא עבד לון קב"ה. ועל דא לא בעי בר נש לאנהגא קלנא במלה דעלמא ובעובדוי דקב"ה.

פתח ואמר (בראשית א':31) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וירא אלהים, דא אלהים חיים. וירא, דאסתכל לאנהרא לון ולאשגחא לון. את כל אשר עשה, כל בכללא חדא עילא ותתא.

והנה טוב, דא סטרא דימינא. מאד, דא סטרא דשמאלא, והא אוקמוה טוב דא מלאך חיים, מאד דא מלאך המות, וכלא רזא חדא.

רזא הכא לאינון דמסתכלי ברזא דחכמתא. וירא אלהים את כל אשר עשה, בכל עובדא דבראשית כתיב [p. 381] וירא אלהים כי טוב, והכא וירא אלהים את כל אשר עשה. אלהים לתתא שליט על תתאי, אלהים לעילא שליט על עלאי.

ד"א כלא אלהים חיים דאנהיר ואדליק כל אינון בוצינין עלאין ותתאין, ומתמן נפקי כל אינון נהורין לאנהרא.

 

תוספתא. בטמירו דטמירין אתרשים רשימו חד דלא אתחזי ולא אתגליא. ההוא רשימו רשים ולא רשים, מארי דסכלתנו פקיחין דעיינין לא יכלין למיקם ביה, איהו קיומא דכלא. ההוא רשימו איהו זעיר דלא אתחזיא ולא אתגליא, קיימא ברעותא לקיימא כלא, לנטלא מה דנטלא ממה דלית ביה רשימו ולא רעותא דלא אתחזי.

ההוא רשימו בעא לחפיא גרמיה ועבד ליה לגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא. ההוא היכלא אפיק ליה מגרמיה ומתח ליה במתיחו רב וסגיא לכל סטרין, אוקיר ליה בלבושי יקר, פתח ליה חמשין תרעין.

לגו בגו אתטמר ואתגניז ההוא רשימו, כיון [p. 382] דאתגניז ביה ועאל בגויה אתמליא נהורא. מההוא נהירו נבעין נהורין ונציצין נפקין מאינון תרעין ונהרין כלא.

ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען, אינון שית יריען אינון חמש. לגו בגו באינון יריען קיימא חד מרקמא. בההוא יריעה אתחפייא ההוא היכלא, מניה אשגח וחמי לכלא. האי היכלא איהו פקיחא דעיינין דלא נאים, איהו אשגח תדיר לאנהרא לתתא מגו נהירו דההוא רשימו. ההוא סכלתנו חכמתא טמירתא רעו דרעותין הוי וטמיר גניז ולא אתגליא, קיימא ולא קיימא. בריך הוא מטמיר דטמירו, בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין, אמן.

 

ת"ח יתרו דיהב עיטא למשה על תקונא דדינין הכי אצטריך, ורזא דא אודי ליה לקב"ה וסדר קמיה תקונא דדינוי לאחזאה מה דכתיב (דברים א':17) כי המשפט לאלהים הוא, ולא לסטרא אחרא, ודינין לישראל ולא לשאר עמין דכתיב (תהלים קמ"ז:19) חקיו ומשפטיו לישראל.

ות"ח לא ינהיג בר נש קלנא באחרא ומלה דהדיוטא מלה [סט ע"א] איהו, דהא משה כתיב ביה וישמע משה לקול חותנו.

[p. 383] וישמע יתרו. פתח ואמר (תהלים י"ח:1) על כן אודך בגוים יי' ולשמך אזמרה. דוד מלכא אמר דא ברוח קדשא בשעתא דחמא דהא יקרא דקב"ה לא אסתלק בסליקו לאתיקרא בעלמא אלא מסטרא דשאר עמין. ואי תימא הא קב"ה לא אתייקר בעלמא אלא בגיניהון דישראל, הכי הוא ודאי דהא ישראל אינון הוו יסודא דשרגא לאנהרא. אבל כד שאר עמין אתאן ואודן ליה בשעבודא דיקרא דקב"ה כדין אתוסף יסודא דשרגא ואתתקף על כל עובדוי בחבורא חדא ושליט קב"ה בלחודוי עילא ותתא.

כגוונא דא כל עלמא דחילו ואימתא נפל עלייהו מקמי קב"ה, וכיון דאתא יתרו דאיהו כומרא עלאה דכל טעוון אחרנין כדין אתתקף ושליט יקרא דקב"ה על כלא, בגין דכל עלמא כד שמעו שמע גבורתיה דקב"ה זעו וכלהו הוו מסתכלן ביתרו דאיהו חכים ורב ממנא דכל טעוון דעלמא. כיון דחמו דאיהו אתא ופלח ליה לקב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים, כדין כלהו אתרחקו מפולחניהון וידעו דהא לית לון ממשו. כדין אתייקר שמא קדישא דקב"ה בכל סטרין. ועל דא אתרשים פרשתא דא באורייתא ושירותא דפרשתא הוה ביה.

יתרו חד מחכימין דפרעה הוה. תלת חכימין הוו ליה לפרעה, חד יתרו וחד איוב וחד בלעם. חד יתרו דלא הוה פולחנא וממנא ושמשא וככבא דשליט על שולטניה דלא הוה ידע פולחנא דאתחזי ליה וההוא שמושא דיליה. בלעם הוה חרשא בכל זיני חרשין בין בעובדא בין במלה.

[p. 384] איוב הוה דחיל בדחילו, ובההוא דחילו הוה עקרא דיליה. בגין דמלה דלעילא בין דקדושה בין דסטרא אחרא לא יכיל בר נש לאמשכא רוחא דלעילא לתתא ולמקרב גביה אי לא בדחילו, ויכוין לביה ורעותיה בדחילו ותבירו דלבא וכדין ימשיך לתתא רוחא דלעילא ורעותא דאצטריך. ואי לא ישוי לביה ורעותיה בדחילו לההוא סטרא לא יכיל לאדבקא רעותיה, בר להני טופסי דקיקין ולא בכלהו בגין דאית בהו שליטין דאצטריך לגבייהו רעותא דלבא ודחילו, כ"ש אינון מלין עלאין דאצטריך דחילו ואימתא ורעותא.

יתרו אצטריך פולחניה דההוא סטרא בין בזמנא דאצטריך ליה לבר נש בין בזמנא דלא אצטריך ליה בגין דההוא סטרא יהא דביק לגביה בשעתא דאצטריך ליה. בלעם באינון חרשין כמה דאתמר. איוב בסגיאו דההוא דחילו דיליה אהדר במצרים למדחל מקמי קב"ה כד חמא אינון גבורן ונסין דעבד קב"ה במצרים. יתרו לא אהדר בכל דא עד דנפקו ישראל ממצרים וכל אינון קשרין וטפסין דקשירו מצראי לא כלום ונפקו, ולבתר דטבע לון בימא כדין תב ואהדר לפולחנא דקב"ה.

בלעם לא תב ולא אהדר דטנופא דסטרא אחרא הוה מתדבק ביה. ועם כל דא אסתכלותא דמרחוק הוה מסתכל בגו ההוא טנופא ואתדבקותא דסטרא אחרא דהא בסטרא אחרא אית נהירו דקיק חד דנהיר סחרניה כמא דכתיב (יחזקאל א':4) ונגה לו סביב, ובדא אסתכלותא זעיר הוה [p. 385] מסתכל מרחוק, וכך בכלהו מלין הוה מסתכל מלה זעיר ביה מההוא נהירו כבתר כותלא, הוה אמר ולא ידע מאי קאמר, כההוא נהירו דסתימו דעינא ואתגלגל עינא וחזי בר נש נהורא סתימא ולא חזי. ורזא דא (במדבר כ"ד:3) שתום העין, ואוקמוה שתום סתום וכלא חד. דהא לית סטרא אחרא דלית ביה [סט ע"ב] נהירו דקיק זעיר מסטרא דקדושה, כגוונא דרוב חלמין דבסגיאות תבנא אית חד גרעינא דחטין, בר אלין טפסי דקיקין חציפין דכלהו מסאבו יתיר, ובכלא הוה בלעם.

זכאה חולקיה דמשה דאיהו לעילא בכל קדושין עלאין ואסתכל במה דלא אתיהיב רשו לבר נש אחרא בעלמא לאסתכלא. וכמה דבלעם הוה חמי נהירו זעיר דקיק כמבתר כותלא מגו ההוא סטרא אחרא אוף הכי משה מגו נהירו עלאה רב וסגי הוה חמי לתתא כמבתר כותלא חד חשוך דקיק דאתחזי ליה ולאו בכל זמנא כמה דבלעם לא הוה מסתכל ההוא נהירו בכל זמנא.

[p. 386] זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא. מה כתיב ביה, (שמות ג':2) וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה, הסנה ודאי הוה בגו ההוא קדושה ואתדבק ביה דכלא אתדבק דא בדא טהור וטמא, לית טהור אלא מגו טמא. ורזא דא (איוב י"ד:4) מי יתן טהור מטמא, קליפה ומוחא דא בדא סלקא. והאי קליפה לא אתעדי ולא אתבר עד זמנא דיקומון מתין מעפרא, כדין יתבר קליפה ונהירו ינהיר בעלמא בלא סתימו מגו מוחא. זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

ואת שני בניה. אמר רבי חייא וכי בניה ולא בניו של משה, אלא בגין דאיהי אשתדלת אבתרייהו בלא בעלה קרא לון אורייתא בניה ולא בניו.

א"ר יוסי אע"ג דבנוי דמשה הוו מלה דקשוט בניה ודאי.

ר' אלעזר אמר הא משה הוה מזדווג באתר אחרא עלאה ולאו יקרא דיליה למקרי לון בניו. השתא אע"ג דבנוי הוו בגין יקרא דההוא אתר דאזדווג ביה קרא לון בניה הכא, לבתר קרא לון בניו. מ"ט, בגין דההוא שעתא דמטו הוה משה ממלל בשכינתא, לבתר דאתפרש ונפק לגבי חמוי כדין כתיב ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה.

[p. 387] ר' שמעון אמר אלעזר אנא חמינא בפרשתא דא דאת שארי מלה כדקא יאות וסיומא לאו הכי. ודאי בגין יקרא דשכינתא אזדווגותא עלאה דאזדווג ביה משה כתיב בניה. ואי תימא והא כתיב ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, כלא איהו כללא חדא, ובניו בניו דיתרו דהא לבתר דאתא משה לגביה הוו ליה בנין. והכי הוא ביעקב דכיון דאתא לגביה דלבן ושוי דיוריה ביה הוו ליה בנין. אוף הכא משה כיון דשוי דיוריה ביתרו הוו ליה ליתרו בנין, וכל ביתיה אייתי עמיה למיעל לון תחות גדפי דשכינתא, ויתרו אמר למשה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה, ולא כתיב ושני בניך. בנין ליתרו דכתיב (שופטים א':16) ובני יתרו חתן משה עלו מעיר התמרים, ובנוי שבק במשה.

ויבא יתרו. פתח ואמר (ישעיה ב':3) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלם. האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אבל זמינין שאר עמין למהך ולכתתא רגלייהו למיעל תחות גדפי דשכינתא. לכו ונעלה, כל שאר טעוון דעלמא אית לון ירידה, וקב"ה מאן דאתדבק ביה אית ביה עליה.

אל הר יי', דא אברהם דכתיב (בראשית כ"ב:14) אשר יאמר היום בהר יי' יראה, דהא אברהם קרי ליה הר, מה הר הפקירא לכל דבעי בעלמא [p. 388] אוף אתר דא קדישא הפקירא לקבלא לכל מאן דבעי בעלמא.

אל בית, דא יעקב דקרא להאי אתר בית דכתיב (שם כ"ח:17) אין זה כי אם בית אלהים.

הר ובית אע"ג דכלא חד דרגא [ע ע"א] סליקו לדא מן דא. הר לשאר עמין כד אתיין לאעלא תחות גדפוי, בית לישראל למהוי עמהון כאתתא בבעלה בדיורא חדא בחדווה ורביעא עלייהו כאימא על בנין.

ת"ח מה כתיב הכא ביתרו, ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר. כיון דכתיב אל משה אמאי כתיב אל המדבר, אלא עקרא דכלא, למה כתיב אל המדבר, דהוה אתי אל המדבר. ומאן איהו, הר האלהים דהא איהו אתר לגיורי לאתגיירא. ועל דא כתיב אל משה אל המדבר, למשה לגיירא לון ולאעלא לון [p. 389] אל המדבר, אל המדבר הוו אתיין דאיהו הר האלהים למעבד נפשייהו. ובגין כך קיימא ההוא אתר ברזא דהא דכל מאן דאתי זכי ביה ואקרי גר צדק והא אוקימנא. גר אע"ג דאתדבק באתר דא עלאה קדישא כיון דשבק עמיה ואבהתוי גר אקרי כמאן דשוי מדוריה באתר דלא ידע מקדמת דנא.

 

רבי יצחק ורבי יוסי הוו יתבי יומא חד ולעאן באורייתא בטבריא. אעבר רבי שמעון, אמר לון במאי עסקיתו. אמרו ליה בהאי קרא דאוליפנא מניה דמר. אמר לון מאי איהו. אמרו האי דכתיב (בראשית ה':1) זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים ברא אותו, והא אתמר דאחמי קב"ה לאדם כל אינון דרין דהוו זמינין למיתי לעלמא וכל אינון פרנסין וכל אינון חכימין דהוו זמינין בכל דרא ודרא.

[p. 390] ורזא אוליפנא זה ספר. אית ספר ואית ספר, ספר לעילא ספר לתתא. ספר לתתא אקרי ספר זכרון, ספר דההוא זכרון, ודא חד צדיק ואקרי זה. ובגין דלא לאפרשא לון דאינון תדיר כחדא ביחודא חדא כתיב זה ספר, תרין דרגין בחד כלל דכר ונוקבא, ודא איהו כללא חדא דכל אינון נשמתין ורוחין דפרחין בבני עלמא כללא דכל תולדות אינון תולדות אדם ודאי דהא מההוא צדיק דקאמרן פרחין אינון נשמתין בתיאובתא חדא, ודא איהו שקיו דגנתא דאשקי ההוא נהר דנפיק מעדן דכתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ודא איהו רזא דאדם דכתיב תולדות אדם.

לבתר ביום ברוא אלהים אדם, דא אדם דלתתא דהא תרין אדם כתיבי בהאי [ע ע"ב] קרא, חד רזא דלעילא וחד רזא דלתתא. אדם דאיהו רזא דלעילא איהו בגניזו דגניז קרא בדכר ונוקבא ברזא חדא דכתיב זה ספר, דא כלל דכר ונוקבא כחדא. כיון דעבדו תולדות כחדא קרא לון אדם דכתיב תולדות אדם. לבתר דאתגלייא מלתא מגו סתימו קדמאה דקרא ברא אדם לתתא דכתיב ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים ברא אותו. בדמות, דא איהו בהאי חיזו דאחזי דיוקנין ביה ואינון דיוקנין לא קיימין בההוא חיזו בדיוקנא דקיומא אלא מתעברן מיניה, אוף הכי בדמות אלהים.

[p. 391] ד"א בדמות אלהים, דיוקנא דשייפין דכר ונוקבא ברזא (תהלים קל"ט:5) דאחור וקדם, אחור ברזא דשמור, וקדם ברזא דזכור, ובאלין תליין כל פקודי אורייתא שית מאה ותליסר פקודי אורייתא כללא דכלא. [p. 392] ותנינן אחור לעובדא דבראשית, וקדם לעובדא דמרכבה, וכלא דא בדא תליא. בדמות אלהים, בההוא דיוקנא ממש והא אוקים ליה מר.

תו זה ספר תולדות אדם, לדיוקנין ברזי דדיוקנין דב"נ לאשתמודעא באינון תולדות דב"נ. דיוקנא דרזין דב"נ בשערא, במצחא, בעיינין, באנפין, בשפוון, באודנין, בשרטוטי ידין. באלין שבע בני נשא אשתמודען.

[p. 393] בשערא, האי מאן דשעריה קמיט וסליק לעילא על רישיה מארי דרגיזו, לביה קמיט בטופסין, לא כשראן עובדוי, בשותפו אתרחק מניה.

שעריה שעיע יתיר ותלי לתתא, טב איהו לשותפו ורווחא אשתכח ביה, ואיהו בלחודוי לאו הכי. מארי דרזין איהו באינון רזין עלאין, ברזין זעירין לא [עא ע"א] קיימא בהו, עובדוי כשראן ולא כשראן.

ואי תלי לתתא ולא שעיע לביה לא דחיל, מארי זדונא, כסיף איהו בעובדין דכשרן ויאן קמיה ולא עביד. וכד איהו סיב אהדר למהוי דחיל ויאן עובדוי. [p. 394] והני מילי במילי דעלמא אבל במילי דשמיא יצלח מאן דיקרב ביה. לא יתגלון ליה רזין עלאין אבל רזין זעירין טב איהו לנטרא לון. ממלה זעירא עביד רב ומלוי אשתמעו, ורזא דא ז' באינון אתוון דשיעורא דמר.

שערא אוכמא יתיר צהיב אצלח בכל עובדוי במלי דעלמא בסחורה ובדדמי לון. ותרן איהו, דא אצלח לחודוי, מאן דאתחבר בהדיה לא אצלח ליומין סגיאין אלא אצלח מיד ואצלחותא ההיא פרחא מניה, ורזא דא י' דאיהי בכללא דז'.

שערא אוכם דלא צהיב לזמנין אצלח, לזמנין לא אצלח. דא איהו לשותפו ולאשתדלא בהדיה עד לזמן קריב ולא לזמן רחיק דהא יחשב מחשבאן, ובגין דלא יתפרשון מניה הוי טב לזמן קריב. דא יצלח באורייתא אי אשתדל אבתרה ויצלחון ביה אחרנין. לית ליה רזא לזמן רחיק. דחיק לבא איהו, יחמי בשנאוי, לא יכלין ליה שנאוי ואיהו דחיל לבא, ואיהו ברזא דאת י' דלא קיימא בכללא דאת ז' אלא י' בלחודוי ברזא דאתוון דקיקין.

שעריה דמריט יצלח בעובדוי ורמאה איהו, כפין בביתיה. אתחזי דחיל חטאה לבר, לאו הכי לגו. דא עד לא סיב, אי שעריה מריט לבתר דסיב אתהפך מכמה דהוה בקדמיתא הן לטב הן לביש. והני מילי שערא דמריט בין עיניו ע"ג מוחא באתר דאנח תפלין, ואי באתר אחרא דרישא לאו הכי [p. 395] ולאו איהו [עא ע"ב] רמאה אלא מאריה דלישנא בישא בלחישו בלא ארמות קלא. לזמנין דחיל חטאה איהו ולזמנין לא, ודא איהו ברזא דאת ז' כד כליל את י'. עד הכא רזין בשערא למרי מדין דידעי ארחי רזי דאורייתא לאשתמודעא טמירו דבני נשא דאינון בצלם אלהים סתם שמא דיתפשט לכמה ארחין.

 

ברזא דמצחא, באת נ' דאיהו שלימו דאת זי"ן, לזמנין אתכלילת ברזא דאת זי"ן ולזמנין איהי בלחודהא. מצחא דאיהו דקיק וחד בלא עגולא, דא איהו בר נש דלא מתיישבא בדעתיה, חשיב דאיהו חכים ולא ידע, אתבהיל ברוחיה, חייך בלישניה כחויא.

קמיטין במצחיה רברבין ולאו אינון בזווגא. בשעתא דמליל אתעבידו אינון קמיטין במצחיה ולא בזווגא, רשימין אחרנין די במצחיה כלהו בזווג. דא בעי דלא לאזדווגא ליה אלא זמנא זעירא ולא זמנא סגי. כל מה דעבד וחשיב איהו לתועלתיה ולא חשיב לתועלתא דאחרנין. לאו איהו מארי דרזין כלל, דא איהו (משלי י"א:13) הולך [p. 396] רכיל מגלה סוד, ולא חשיב מלוי כלל. דא איהו ברזא דאת נ' דכלילא באת זי"ן ודא לא אקרי נאמן רוח בקיומא.

מצחא דקיק בעגולא דא איהו בר נש חכים במה דאשתדל. לזמנין אתבהיל ברוחיה. רחימו דיליה בחדוה, רחמן איהו על כלא. אסתכל במלין סגיאין, אי ישתדל באורייתא להוי חכים יתיר.

תלת קמיטין עלאין רברבין במצחיה בשעתא דאיהו מליל, תלת קמיטין קריב לעינא חד, ותלת קמיטין על עינא אחרא. בכי בשעתא דארגיז. דא איהו טב יתיר מכמה דאתחזי. ארמי בתר כתפוי כל מלין דעלמא בין בעובדוי בין במלין אחרנין ולא חייש. אצלח באורייתא כל בר נש [עב ע"א] דישתדל בהדיה יתיר ממלין אחרנין דעלמא. לזמנין אתדבק רעותיה בקב"ה ולזמנין לא. בדינא לא אצלח, אתרחק איהו מן דינא, ורזא דא את נ' בלחודוי דלא אתכלילת באת זי"ן, ובגין דלא אתכלילת באת דא אתרחק מן דינא ולא קאים ביה ורחמנותא איהו סטרא דיליה.

מצחא דאיהי בלא עגולא ואיהי רברבא האי איהו בר נש דלזמנין כד אזיל וכד קאים כפיף רישיה. האי אתפלג לתרין סטרין ואינון סטרין שגעונא. סטרא חדא איהו שגעונא דאתחזי ובני נשא אחרנין ידעין שגעוניה דאשתמודעא קמי כלא ואיהו טפשא. במצחיה אית ד' קמיטין רברבין. לזמנין בשעתא דמליל קמיט לון במצחיה, ולזמנין דאתפשט מצחיה במשכיה ולא אתחזון אינון קמיטין, אתחזון קמיטין אחרנין רברבן בסטרי עינוי. חייך למגנא, פומיה רברבא, לאו איהו בר נש לתועלתא.

סטרא אחרא איהו שגעונא דאתכסי ביה ובני נשא לא מסתכלן ביה. ואיהו אתחכם במה דאשתדל ואפילו באורייתא אבל לא לשמה אלא בגין לאתגאה בפני בני נשא, וכלא בלחישו ובגאו דלבא לאחזאה דאיהו זכאה ולאו הכי. כל מלוי לאו אינון לשמא דקב"ה אלא בגין בני נשא, וחשיב מחשבין ואנהיג גרמיה כמנהגא דלבר דיסתכלון ביה. האי איהו ברזא דאת נ' די בכללא דאת זי"ן.

[p. 397] מצחא דאיהי בעגולא רברבא פקיחא איהו, דוכרנו דכלא ביה. ידע בכל מה דישתדל אפילו בלא אומנא דיוליף ליה. אצלח בכל מה דאשתדל, ובממונא לזמנין אצלח ולזמנין לא אצלח. ממלה זעירא אסתכל סגיאין, נבון אקרי. לא חייש למלין דעלמא ואפילו דינדע דיתכסף [עב ע"ב] בהו לא חייש לון ולא שוי על לביה, רכיך לבא איהו.

תרין קמיטין עלאין רברבין במצחיה וחד קמיטא על עינא חד, וחד קמיטא על עינא אחרא, ואשתכחו תלת קמיטין רברבין במצחיה באלין דעיינין בר דקמיטא תתאה דאיהו אתפלג על עיינין, דא חשיב מחשבין לגו ולא לבר בגין דלא חשיב לבני נשא בעובדוי, ודחיל איהו לפום שעתא ולא יתיר, לפיוסא אתפייס. בעובדוי דלבר מקמי בני נשא לאו אינון אלא לזמנין כרביא ולזמנין בחכמה. דא איהו ברזא דאת נ' דאיהו בלחודוי דלא אתכליל באת זי"ן, וחלשא איהו דלא אתכליל באלין אתוון קדמאי אלא אסתמיך לאת ס' לאתכללא ביה ולא באתוון קדמאי. עד הכא רזין דחכמתא דמצחא.

 

ברזא דעיינין ברזא דאת ס', בההוא גוונא דסחרא וכמה דיתבא. עינא דיתבא על שלימו דלא שקיע, האי לאו רמאה איהו ורחיק מרמאותא דלא אית ביה כלל.

[p. 398] גווני דעיינין אינון ד'. חוורו לבר דסחרא עינא כגוונא דכל בר נש. לגו מניה אוכמא דסחרא ואתכליל חוורו ואוכמא כחדא. לגו מניה ירוקא ואתכליל באוכמא. לגו מניה ההוא בת עינא, נקדא אוכמא. דא איהו בר נש דחייך תדיר וחדי בחדו וחשיב מחשבין לטב ולא אשתלימו אינון מחשבין בגין דסליק לון מיד מרעותיה. אשתדל במילי דעלמא, וכד אשתדל במילי דשמיא אצלח. האי אצטריך לאתתקפא ביה לאשתדלא באורייתא דהא יצלח בה.

גביני עינוי אינון רברבין וכסיאן לתתא. באינון גוונין דעינא אית רשימין סומקין דקיקין בארכא. אינון רשימין אקרון אתוון זעירין דעינא בגין דאינון גוונין דעינא אי [עג ע"א] נהרין בנהירו ההוא נהירו סליק אתוון לאתחזאה לאינון מארי מדין, ובאינון רשימין אחרנין דקיקין. והאי איהו באת ס' וכלילא באת ה'.

עיינין ירוקין דסחרן בחוורו ומתערבין אינון ירוקין בההוא חוורו רחימא איהו, ואיהו חשיב תדיר לתועלתיה ולא חשיב לנזקא דאחרנין כלום. גוונא אוכמא לא אתחזי ביה, חמיד איהו ולא מסטרא בישא, ואי סלקא בידיה מסטרא בישא לא יתוב מניה. מהימנא איהו במה דאשתמודעא, ובמה דלא אשתמודעא לאו מהימנא איהו. מארי דרזין איהו במלה דאיהו רזא עד דישמע לההוא רזא באתר אחרא, כיון דשמע ליה גלי כלא ולאו עמיה רזא כלל דכל מלוי לאו אינון בשלימו. גווני עינוי סחרן בחוורו ובירוקא, דא איהו ברזא דאת ה' ואתכליל באת ז' ובאת ס'.

עיינין צהיבין ירוקין שגעונא אית ביה, ובגין שגעונא איהו פום [p. 399] ממלל רברבן ועביד גרמיה כבר נש ברברבנו, ומאן דיתתקף גביה נצח ליה. לאו אתחזי לרזין דאורייתא דהא לא שכיך בלביה באינון רזין דעביד גרמיה רב בהו. דא איהו ברזא דאת ה' ואתכליל באת ז' בלחודוי ואתרחק מאת ס', ובגין דאיהו עבד גרמיה ברברבנו אתרחיק מניה מאת ס' ולא אתקריב בהדיה. דא כד איהו מליל עביד קמיטין סגיאין במצחיה.

עיינין חוורין דסחרין זעיר בירוקא מארי דרוגזא, ורחמנא איהו לרוב זמנין, וכד אתמלי רוגזא לית ביה רחמנו כלל ואתהפך לאכזרו. לאו איהו מארי דרזין. דא איהו באת מ' דאתכליל באת סמ"ך.

עיינין ירוקין וחוורין כחדא וזעיר מגוון אוכם בהו דא איהו מארי דרזין ואצלח בהו, ואי שארי [עג ע"ב] באצלחותא אצלח וסליק. שנאוי לא יכלין ליה ואיהו שליט עלייהו בשולטנו ואתכפיין קמיה. דא איהו ברזא דאת כ' דאתכליל באת סמ"ך, וע"ד איהו שליט אי שארי ביה. עד הכא רזין דעיינין לאינון מארי דחכמתא.

 

רזא דאנפין לאינון מארי דחכמתא פנימאה דדיוקנין דאנפין לאו אינון ברשימין דלבר אלא בגו רשימא דרזין פנימאין, דדיוקנין דאנפין מתהפכן מגו דיוקנין דרשימו דאנפין סתימין דרוחא דשריא לגו ומגו ההוא רוחא אחזי לבר דיוקנין באנפין דאשתמודען לגבי אינון חכימין.

דיוקנין דאנפין אשתמודען מגו רוחא. רוחא אית בבר נש דרזין דאתוון חקיקין ביה וכלהו אתוון סתימין גו ההוא רוחא, וכפום אנפין סלקין רשימין דאינון אתוון לגו אנפין, [p. 400] וכמה דאינון אתוון סלקין הכי אתחזון אנפין בדיוקנין רשימין לפום שעתא בחיזו בלא קיומא בר אינון מארי דחכמתא דאתקיימן בהו ולא אתנשי מנייהו.

ההוא אתר דאקרי עלמא דאתי איהו רזא דאורייתא ומתמן נפקא רזא דאורייתא בכלהו אתוון דאינון כ"ב אתוון כללא דכלא. וההוא נהר דנפיק מעדן נטיל כלא, וכד פרחן מניה אינון רוחין ונשמתין כלהו מצטיירן בציורא דאינון אתוון והכי נפקי כלהו, ובגין כך רוחא דבר נש דמצטיירא בציורא דאתוון עביד ציורא באנפין.

א"ר שמעון אי הכי ציורא דאימא לא מצטיירא ההוא רוחא.

אמרו הכי שמענא מניה דמר דציורא דאתוון מסטרא דלעילא, וציורא דאימא מצטיירא ההוא רוחא, ציורא דאתוון אתגניזו לגו, וציורא דאימא בליט לבר.

ציורא דאימא פני אדם פני אריה פני שור פני נשר, ורוחא עביד ציורא דכלהו לבר לפום שעתא בגין דכל מה דאיהו מסטרא [עד ע"א] דרוחא בלטא לבר ואתחזי ואתגניז. וכל הני דיוקנין אתחזיין מצטיירן בציורא דאתוון אע"ג דאינון גניזין, אלין ארבע דיוקנין אתחזיין לפום שעתא לאינון מארי דעיינין דידעי ברזי דחכמתא לאסתכלא בהו.

[p. 401] ציורא קדמאה, כד אזיל בר נש בארח קשוט אינון דידעין ברזא דמריהון מסתכלן ביה בגין דההוא רוחא דלגו מתתקנא ביה ובליט לבר ציורא דכלא. וההוא ציורא איהו ציורא דאדם ודא איהו ציורא שלים יתיר מכל ציורין, ודא איהו ציורא דאעבר לפום שעתא קמי עינייהו דחכימי לבא. האי כד מסתכלן באנפוי לבר אינון אנפין דקיימן קמי עיינין דלבא רחים לון.

ארבע סימנין דאתוון אית בהו, שורייקא חד בליט בשכיכו מסטרא דימינא, ושורייקא חד דכליל תרין אחרנין דאחידן ביה בסטרא דשמאלא, ואלין ד' סימנים אינון ד' אתוון דאינון אקרון עדות, וסימנא דא ע' ההוא שורייקא דסטר ימינא דבליט בשכיכו, ד' ואינון תרין אתוון דמתחברן ביה ו"ת אינון ההוא שורייקא דכליל תרין אחרנין, ודא איהו רזא דכתיב (תהלים פ"א:6) עדות ביהוסף שמו, דכל מאן דחמא ליה הוה רחים ליה בלבוי וברחימו אשתלים.

זרעא דדוד מתהפכן ביה חיזו דגוונין, ובגין כך טעה שמואל דכתיב (שמואל א' ט"ז:7) אל תבט אל מראהו, בגין דסטרא אחרא הוה ביה באליאב דלא הוה הכי בדוד דדיוקנין דדוד טמירין אינון דהא דיוקנא דסטרא אחרא אתכליל גו דיוקנין, וההוא דיוקנא דסטרא אחרא אתחזי ביה בקדמיתא דאעבר על עיינין לפום שעתא ובהיל לבא ודחיל, ולבתר (שם:12,18) וטוב רואי, ויי' עמו, ודא איהו עדות לגביה.

[p. 402] דיוקנא דא דאדם כליל כל דיוקנין וכלהו כלילן ביה, האי לא בהיל ברוחיה, בשעתא דרוגזיה איהו בנייחא ומלוי בנייחא ומיד אתפייס. [עד ע"ב]

זרעא דדוד דאתחזי ביה ההוא דיוקנא בקדמיתא דאעבר לפום שעתא על עיינין ברוגזיה בנייחא מיד אתפייס, אבל נטיר דבבו כנחש לסופא בגין דההוא סטרא גרמא ליה דסחרא בכל סטרין, אבל מוחא דלגו קליפה ולבא מתישרא ויציבא. דא לאינון זכאין, אבל חייבין לא מתעברן מההוא דיוקנא קדמאה בישא ואתחברן ואסתאבן ביה בכלא.

 

ציורא תניינא, אי ההוא בר נש לא אזיל כל כך בארחא בישא ואסטי מההוא ארחא ותב למאריה, לאו דאיהו רגילא בארחי דתקנן אלא דהוה באינון אורחי מתעדן וסטי מנייהו ותב למאריה, האי איהו רוחא טבא שארי למשרי עלוי ולאתקפא על זוהמא קדמאה דהוה ביה ובליט לבר באסתכלותא דעיינין לפום שעתא כחד דיוקנא דאריה דאתגבר. או בשעתא דחמי ליה ההוא חיזו גרים ליה לאעברא בלביה אריה דמתגברא לפום שעתא. האי מסתכלן באנפוי לבתר אינון אנפין דלבא לא רחים לון לפום שעתא, ומיד תב לביה ורחים ליה. כד מסתכלן ביה אכסיף וחשיב דכלא ידעין ביה, אנפוי חפיין דמא לפום שעתא מתהפכן לחוורא או לירוקא.

[p. 403] תלת שוריקין אית באנפוי, חד לימינא דדא אתפשט באנפוי ואתאחיד ביה חד דסלקא לחוטמיה לעילא, ותרין לשמאלא וחד דאתפשט לתתא מאינון תרין ואחיד בהאי ובהאי. ואלין אינון אתוון דמחקקן באנפוי ואלין בלטין בבהילין דלא שכיכין, וכד מתיישבא וארגיל בארח קשוט משתככין. ורזא דאינון אתוון איהו קרוב, דא הוה רחיק והשתא אינון אתוון בלטין באנפוי וסהדין ביה בבהילו, וסימנא דא ק' מסטר ימינא, אתוון אחרן מסטר [עה ע"א] שמאלא, ואע"ג דשורייקי אחרנין אתחזון באנפוי לא בלטין לבר כהני בר בזמנא דהוה אזיל בעקימו.

האי איהו זרעא דדוד אתהפך מחיזו דא, בקדמיתא אתחזי בדיוקנא דאדם ולבתר קיימא בדיוקנא דאריה ואתפרש מדיוקנא דסטרא אחרא וכלא מתהפכא משאר בני נשא.

 

ציורא תליתאה, אי ההוא בר נש אזיל בארחא דלא מתקנא וסטי אורחוי מארחי דאורייתא ההוא רוחא קדישא אסתלק מניה ורוחא אחרא אחזי ביה דיוקנא אחרא ובליט לבר באסתכלותא דעיינין דחכימי לבא לפום שעתא דיוקנא דשור. או בשעתא דחמאן ליה מעברן בלבייהו ההוא דיוקנא ואסתכלן ביה.

ג' קורטמי סומקי באנפוי בסטרא דימינא ואינון שורייקי סומקין דקיקין ותלת בשמאלא ואלין אינון אתוון דבלטין ביה. חד איהו שורייקא דקיק בעגולא ותרין דקיקין אחרנין עליה וכלהו בעגולא, וכדין שקיעין עינוי. [p. 404] ורזא דאינון אתוון, חד איהו כ', תרין אחרנין אינון ר"ת, וכן לסטר שמאלא, וסימנא דא ההוא דכתיב (ישעיה ג':9) הכרת פניהם ענתה בם. ואלין אתוון אינון בלטין באנפין על כל שאר שורייקין, ואי תב משמאלא לימינא אתכפיא ההוא רוחא ואתתקף רוחא דקדשא ואלין שורייקין שכיכו ואחרנין בלטין לבר כמה דאתמר.

זרעא דדוד איהו בהפוכא אתחזי בדיוקנא דאריה בקדמיתא ולבתר אתהדר בדיוקנא דשור. תרין שורייקי אוכמין באנפוי חד מימינא וחד משמאלא ואלין אינון אתוון חד אקרי ר' וחד אקרי ע', וכלא מתהפכא משאר בני נשא.

 

ציורא רביעאה, דא איהו ציורא דבר נש דקיימא תדיר לאתתקנא על רזא דמלקדמין, האי איהו לחיזו דחכימי לבא בדיוקנא דנשר. ההוא רוחא דיליה איהו רוחא חלשא, האי לא אחזי באנפין אתוון דבלטין לבר דהא אתאבידו מניה ואשתקעו בזמנא אחרא דמלקדמין דאסתלקו מניה, ועל דא לא בלטין ביה. [p. 405] ורזא דיליה עינוי לא נהרין בנציצו כד איהו בחדוה ובזמנא דספר שער רישיה ודיקניה בגין דרוחיה לא נהיר ליה באתוון ואשתקע נציצו דיליה דהוה בקדמיתא, לא קיימא באסתכלותא דאנפין לאסתכלא. ורזא דהאי (קהלת ד':2) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. זרעא דדוד (תהלים כ"ה:14) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם.

ברוחא דבר נש אצטיירו אתוון כמה דאתמר ואיהו בליט לון לבר, ואתמסר חכמתא דא לחכימי לבא למנדע ולאשמודעא. רוחא קיימא ברזא (בראשית ה':1) דזה ספר וכלא ברזא דא קיימא בר חיזו דאנפין דאתדן בגוונא אחרא כפום שולטנו [עה ע"ב] דרוחא או מאיכו דרוחא. זכאין אינון חכימין דכלא אתמסר לון למנדע.

 

עד הכא רזא דאנפין, מכאן ולהלאה ברזא דשפוון באת פ' דכליל ברזא דאת ס'.

[p. 406] שפוון רברבן דא איהו בר נש מליל בלישנא בישא ולא אכסיף ולא דחיל, מארי דמחלוקת רכילא איהו בין האי להאי, (משלי ו':19) משלח מדנים בין אחים. לאו איהו מארי דרזין, וכד אשתדל באורייתא מכסה רזין אבל מארי דלישנא בישא ולא שוי דחילו בלביה. וסימנא דא את פ' דכליל באת ר' ולא אתכליל באת ס'. האי איהו דאתחזי דאיהו זכאה ולא דחיל חטאה איהו ולא ידע לאשתדלא אבתריה בגין דכל מלוי אינון בפומא ולא בגופא.

שפוון עתיקין בעתיקו ולא דקיקין האי איהו בר נש מארי דרוגזא יתיר, מארי דזדונא לא יכיל למסבל מלה, מארי דלישנא בישא בפרהסיא בלא כסופא כלל. לזמנין אשתדל בליצנותא, האי איהו בר נש דבעי לאתרחקא מניה.

אתמלי דיקניה בשעריה ההוא לישנא בישא אורי עליה בפרהסיא, לית ליה כסופא. אשתדל במחלוקת, אצלח במלי דעלמא, חמי בשנאוי. דא איהו (שם:13) קורץ בעיניו, על דא אתמר (שם כ"א:29) העז איש רשע בפניו. דא איהו ברזא דאת פ' בלחודוי דלא אתכליל באת ס' כלל, ולזמנין אתחבר באת ר'.

בהאי את ר' אתכליל מאן דאודנוי רברבין, טפשא בלביה ושגעונא ברוחיה. אודנוי זעירין וקיימין על קיימא פקיחא דלבא באתערותא איהו, צבי לאשתדלא בכלא, ורזא דא את י' דאתכליל בכל שאר אתוון.

[p. 407] עד הכא רזי דדיוקנין דבר נש, מכאן ולהלאה רזין אחרנין באתוון דמר דלא קיימין גו פרצופא אלא למנדע רזין דהאי פסוקא גו דרגין עלאין בזמנין ותקופין דהאי עלמא ולא זכינא בהו.

אמר ר' שמעון בני זכאין אתון בעלמא דאתי וזכאן עינוי דזכו למיחמי דא כד איעול לעלמא דאתי. בכו נשמתי קרי לעתיק יומין האי קרא (תהלים כ"ג:5) תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, וקב"ה קרי עלן (ישעיה כ"ו:2) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים.

 

אוף אינון פתחו ואמרו כתיב (יחזקאל א':8) וידי אדם מתחת כנפיהם וגו'. האי קרא אוקמוה חברייא דאינון ידין לקבלא מאריהון דתיובתא דתבין לגבי קב"ה. ידי, אלין אינון דיוקנין ורזין עלאין דשוי קב"ה בבר נש וסדר לון באצבען לבר ולגו, ובההוא כף. וקב"ה כד ברא ליה לבר נש סדר ביה כל דיוקנין דרזין עלאין דעלמא דלעילא וכל דיוקנין דרזין תתאין דעלמא תתאה וכלא מתחקקא בב"נ ואיהו קאים בצלם אלהים בגין דאקרי יציר כף.

[p. 408] ורזא דכף דאת דא דאקרי כ"ף דכתיב (בראשית א':27) ויברא אלהים את האדם בצלמו, דא איהו רזא דאת כ"ף. את דא אית ביה רזין עלאין ודיוקנין עלאין, בהאי כף תליין עשר אמירן מימינא ומשמאלא, חמש מימינא וחמש משמאלא, ואינון חד ברזא חדא.

תנינן כתיב (יחזקאל כ"א:22) וגם אני אכה כף אל כף, דלהוו פלוגתא דא עם דא ויסתלקון ברכאן מעלמא הואיל וגאותא דישראל אתיהיבת לשאר עמין. כד מתחברן כחדא כתיב (במדבר ז':14) כף אחת עשרה זהב, רמז לחבורא חדא. וכד הוה בחבורא חדא כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. ויברא אלהים, דא סליק במחשבה ברזא פנימאה. את האדם, רזא דכר ונוקבא כחדא. בצלם אלהים, רזא דכף אחרא.

[p. 409] כד אתברי אדם מה כתיב, (איוב י':11) עור ובשר תלבישני. [עו ע"א] אי הכי האדם מה הוא אלא עור ובשר ועצמות וגידים. אלא ודאי האדם לאו איהו אלא נשמתא, ואלין דקאמרן עור ובשר ועצמות וגידים כלהו לא הוו אלא מלבושא בלחודוי, מאנין אינון דבר נש ולאו אינון אדם. וכד האי אדם אסתליק אתפשט מאינון מאנין דקא לביש.

עור דאתלבש ביה בר נש וכל אינון עצמות וגידים כלהו ברזא דחכמתא עלאה כגוונא דלעילא. עור כגוונא דלעילא כמה דאוליף מר באינון יריעות, וכתיב (שמות כ"ה:5) עורות, דמלבושין דלעילא דמסככי למלבושא אתפשטותא דשמים דאיהו מלבושא דלבר, יריעות אינון מלבושא דלגו ואיהו קרומא דסכיך.

עצמות וגידים אינון רתיכין וכל אינון חיילין דקיימין לגו. וכלהו מלבושין לפנימאה רזא דאדם דאיהו פנימאה.

אוף הכי רזא לתתא. אדם איהו פנימאה לגו, מלבושין דיליה כגוונא דלעילא. עצמות וגידין כגוונא דקאמרן באינון רתיכין ומשיריין, בשר איהו סכיך על אינון משיריין ורתיכין וקיימא לבר, ודא רזא דאתמשכא בסטרא אחרא. עור דסכיך על כלא דא איהו כגוונא דאינון רקיעין דסכיכו על כלא, וכלהו מלבושין לאתלבשא בהו פנימאה דלגו רזא דאדם, וכלא רזא לתתא כגוונא דלעילא.

[p. 410] ועל דא ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, תרי אלהים הכא, חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא, ורזא דאדם לתתא כלא איהו ברזא דלעילא.

רקיעא דמסכך על כלא אתרשימו ביה רשימין לאתחזאה ולמנדע באינון רשימין דאתקביעו ביה מלין ורזין סתימין, ואינון רשימין דככביא ומזלי דאתרשימו ואתקביעו בהא רקיעא דסכך לבר. עור דאיהו סכוכא לבר בבר נש אוף הכי איהו רקיעא דסכיך על כלא, אית ביה רשימין ושרטוטין ואינון ככביא ומזלי דהאי עור רקיעא דסכיך לאתחזאה בהו ולמנדע בהו מלין ורזין סתימין ככביא ומזלי לעיינא בהו חכימי לבא ולאסתכלא בהו למנדע.

אסתכלותא באנפין ברזין דקאמרן כד אינון נהירין וקיימן בלא רוגזא, ורזא דא (ישעיה מ"ז:13) הוברי שמים החוזים בככבים. בזמנא דרוגזא שלטא עליה דבר נש דינא אחרא אתמסר למנדע ביה, מה דלא אתייהיב לשלטאה למנדע בזמנא דעיבא שלטא ברקיעא. אבל אסתכלותא דאנפין על ארח קשוט בשעתא דאנפין נהירין וקיימא בר נש על קיומיה ואינון רשימין וכלהו אסתכלותא יכיל לאתדנא על בורייה יתיר, ואע"ג דבכלא כל אינון חכימין יכלין לאסתכלא.

 

[p. 411] שרטוטי ידין ושרטוטי אצבען לגו כלהו קיימין ברזין אחרנין למנדע במלין סתימין ואלין אינון ככביא דנהירין לאסתכלא גו מזלי בסטרין עלאין.

אצבען קיימין ברזין עלאין. טופרי אצבעאן דקיימן לחפיא לבר, הא אוקמוה באינון רזין דהוו פנים דלבר ובהו אית רזין לאינון חרשין דמסתכלי בטופרי בנהירו דמלה אחרא דשלטא בהו ואינון חרשין קא מסאבין לההוא אתר.

בטופרין אית זמנין דנהרין בהו ככבין חוורין דקיקין ואלין אינון כתולדה דטלופחין ואינון שקיעין כהאי מסמרא על לוחא, ולאו אינון כאינון חוורין אחרנין דלא שקיעין אלא דקיימן לעילא. בהני דלא שקיעין לאו בהו ממשא, אבל הני דשקיעין חוורין כתולדה דטלופחין אית בהו ממשו, ואיהו סימנא טבא ליה לבר נש בהו ויצלח בההוא זמנא או גזרה אתגזר עליה וישתזיב מינה.

ידין ברזין עלאין. [עו ע"ב] שרטוטין באצבען לגו, בידין שרטוטין רברבין, שרטוטין זעירין דקיקין עלאין בימינא, באינון אצבען דבהו שרטוטין זעירין. באצבעא זעירא דימינא אית רשימין דקיקין, אצבעא דא קיימא תדיר על עובדוי דבסטר ארחא.

בהא אצבעא קיימין שרטיטין אינון דאצבעא אתכפל בהו. הני לאו אינון לאסתכלא אלא אי אתוספן ביה. אי אתוספן תרין אוחרנין על ההוא שרטוטא [p. 412] דאתכפל בהו, ארחא לא אזדמן ליה, ואי יעביד לא יצלח בר אי קיימן בארכא בין רשימא לרשימא בזמנא דימשיך משכא לאחורא ואשתארו אינון רשימין דאשתמודען, האי יצלח בארחא. וסימנא דא תלת תלת בפותיא וארבע בארכא, ורזא דא ז' מאתוון זעירין.

רשימא חד בארכא ותרין תרין בפותיא, מארחא ישמע מלין בזמן קריב ולית ליה בהו תועלתא.

ארבע רשימין בארכא וארבע רשימין בפותיא, ארחא אזדמן ליה בטרח סגי ולסופא לתועלתיה, ורזא דא ז' מאתוון אמצעיים דבין זעירין ורברבין.

חמש זעירין רשימין בפותיא לתתא וארבע לעילא בפותיא וארבע בארכא, נייחא ליה בביתיה ועצלא איהו, וארחא הוה מתתקן קמיה ולא בעי למעבד, ואי יעבד יצלח בההוא ארחא אבל לא עביד ליה ועצלא הוי, ורזא דא ז' דאיהי פשיטא.

 

באצבעא דאמצעיתא, האי אצבעא קיימא למעבד עובדא ההוא דחשיב. אי שרטוטא חדא קיימא בארכא בין שרטוטי דפותיא האי חשיב מחשבין ואסתלקן מניה ודחיל ולא עביד, וההיא מחשבה לא אתעביד כלל.

אי תרין שרטוטין בארכא דקיימן כד אתפשט משכא לאחורא, האי לאו ביה מחשבין וחשיב לפום שעתא ואתעביד, ולאו מחשבה דהרהר בה כלל אלא מחשבה דאיהי בבהילו וזעירא אבל הרהורא ומחשבה לאו.

אי תלת רשימין בארכא ובפותיא תרין או תלת כד אתפשט משכא לאחורא האי איהו ב"נ דאיהו פקיחא וחשיב מחשבין וכל אינון מחשבין דאינון לסטר קב"ה אתקיימן בידיה ומחשבין אחרנין לאו הכי.

[p. 413] אי ארבע או חמשה בארכא באתפשטו דמשכא כדקאמרן, דא איהו כד שראן על פותיא בתלת או בארבע או מתרין ולהלאה, דא בר נש דמחשבוי לאבאשא ואשתבח בהו, ודיקניה וגביני עינוי סומקין, מחשב לביש ואשתבח בהו. קצרא דיומין איהו פקיחא ואכנע תדיר למכילן דביש. אצלח ולסופא דיומין אסתלק מעלמא.

אסוותא להאי תיובתא, כדין אשתכחו תלת רשימין או ארבע ושריין על תרין, תלת רשימין או ארבע בארכא ושריין על תרין בפותיא דהא כפום מנהגא דבר נש הכי מתחלפי שרטוטין מזמן לזמן, ורזא דא (ישעיה מ':26) המוציא במספר צבאם וגו' מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. כמה דקב"ה אחלף חיילין וזמנין בככבי שמיא יומא דא כך וליומא אחרא כך, ודא איהו צלותא דערבית ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים כפום דחלופא דזמנים הכי איהו מסדר כוכביא. כפום דאדם דלגו כל עובדוי הכי אתחזון בהאי רקיעא, הכי אתחזי בהאי משכא דהאי אדם תתאה דאיהו רקיעא עור דחפיא על כלא. וכלא כפום גוונא דאדם דלגו דהא לזמנין קאים בדינא ולזמנין קאים ברחמי, כההוא גוונא ממש אחזי לבר לזמנין כהאי גוונא ולזמנין כהאי גוונא. כגוונא דא לתתא בהא אדם כמה דאמרן לזמנין כהאי גוונא ולזמנין כהאי גוונא, ורזא דא ז' ואתכליל ביה את י'.

ורזין אלין באצבען [עז ע"א] דימינא בזעירא וברברבא, וסימניך (דברים א':17) כקטן כגדול תשמעון. [p. 414] אלין תרין אצבען ברזין אלין והכי אינון ברזין דאוליפנא מניה דמר ולאו אינון ברזי דרב ייבא סבא.

מכאן ולהלאה שרטוטין אחרנין דאקרון כלהו תולדות ואינון תולדות אדם כמה דכתיב (בראשית ב':4) תולדות השמים והא אתמר דכלא רזא דא כגוונא דא. תולדות אדם בכל אינון דיוקנין באנפין ובכל אינון דקאמרן ובאלין תולדות דשרטוטי ידין דאתחזיין ברזין פנימאין כמה דאתחזי.

זה ספר תולדות אדם לשרטוטין, ז"ר הפ"ץ סימן רזין לחכימי לבא, ר"ז הס"ף חמש אתוון בחמש תרעאן למנדע חכמה בסכלתנו.

 

תרעא קדמאה ר'. בידא אית שרטוטין דקיקין ושרטוטין רברבין וכלהו מתערבי דא בדא. שרטוטין רברבין אית בידא, כד אינון תרין בארכא תרין בפותיא ואחידו דא בדא דא איהו ברזא דאת ה' וברזא דאת ר' ודחי לאת ז' ונטיל אלין תרין אתוון, בפותיא נטיל ה' בארכא נטיל ר' וסימן דיליה ה"ר.

[p. 415] דא אית ליה בידא שמאלא כהאי גוונא באלין שרטוטין רברבין, אבל אינון שרטוטין זעירין דנטלא ימינא לא נטלא שמאלא. ימינא נטלא חד שרטוטא דקיק לעילא בארכא וחד שרטוטא דקיק לתתא דאחיד באינון תרין שרטוטין רברבין. בפותיא אית שרטוטא חד דקיק דשריא עליה ובשמאלא לאו הכי ורזא דיליה איהו בימינא ולא בשמאלא.

האי איהו בר נש דלזמנין תאיב בביתא ולזמנין בארחא, דא לא שכיך לביה בהאי ובהאי, כד איהו בביתא תאיב בארחא וכד איהו בארחא תאיב בביתא. אצלח תדיר בארחא ולזמנין בביתא, דא אצלח באורייתא וברזי דאורייתא אי אשתדל בהו. האי חמי בשנאוי, תועלתא לסגיאין ביה. עצלא איהו במלי דעלמא, אי אתער אתערון לאוטבא ליה מלעילא. זכי במלוי. דא איהו חמידא ומפזר ממונא, טב עינא איהו, צלותיה אשתמע. נחית וסליק בממונא.

דא איהו דלזמנין מתבר לביה לגבי מאריה, וכדין אשתכחו תלת שרטוטין זעירין דמעברן בההוא שרטוטא דקיק דאתוסף על אינון תרין דפותיא, ורזא דא ה' דמתחברא עם ר'. דא ביתא דא ארחא, דא חדוה דא עציבו, דא תועלתא דא עצלא, דא טב עינא דא חמידא ומפזר ממונא, דא מתבר לביה ותב למאריה.

 

תרעא תניינא ז'. בימינא בקסטירו דקולטא רשימין שכיחו. כד אשתכחו תלת שרטוטין רברבין בפותיא ותרין רברבין בארכא וחד מאינון דארכא אחיד באינון תרין דפותיא וחד אחרא לא אחיד בהו, האי אית ליה פסלו בזרעיה מסטרא דאבוי או מסטרא דאמיה. וכדין משתכחי לתתא מאינון תלת שרטוטין דפותיא תרין שרטוטין דקיקין דאחידן בהו לתתא, האי איהו בר נש מתקן עובדוי קמי בני נשא ולביה לא קשוט.

ולזמנא דסיב אהדר לאתקנא, כדין אשתכחו אינון תרין שרטוטין בארכא אחידן באינון דפותיא דא עם דא, ותרין אחרנין עמהון [p. 416] באמצעיתא דקיקין ודא בארכא ותלת דקיקין בפותיא, ורזא דא ז' דמתחברא באת ר'. וכד סיב ותב כדקאמרן ואתתקן איהו ברזא דאת ר' ואתחבר באת ז' לבתר האי כד אתתקן איהו תדיר בלחישו וכל עובדוי בלחישו, אבל לאו איהו בקיומא כדקא חזי בגין דההוא פסלו עד לא אתייאשא ביה.

מכאן אוליפנא מאן דפסלא בזרעיה עד תלתא דרין לא אתייאשא ההוא פסלא [עז ע"ב] מלכשכשא. בגין כך תנינן ווי לההוא בר נש דפסיל זרעיה ולא חש ליקרא דמאריה, פסיל זרעיה ודאי.

ולבתר דאתייאשא ההוא פסלו כדין אשתכחו שרטוטין בידא דימינא ארבע וחמש, ארבע בפותיא חמש באורכא, ורזא דא ז' ואתחבר באת ה'. האי לזמנין אצלח ולזמנין לא אצלח, אצלח באורייתא ולסוף יומוי אצלח אפילו בממונא.

 

תרעא תליתאה ה' בימינא. כד אשתכחו חמש שרטוטין בפותיא ותלת בארכא ואשתכח ההוא שרטוטא דאמצעיתא מאינון תלת דא איהו ברזא דאת ה' ואסתמיך באות ס'. בזמנא דאשתכח ההוא שרטוטא דאמצעיתא דעאל ואחיד גו אינון חמש שרטוטין דפותיא דא איהו בר נש עציב ורגיז גו ביתיה ובגו בני נשא לאו הכי. קמצן איהו בביתיה וכפין ולזמנין לא, לבר מביתיה לאו הכי. אצלח בעובדי עלמא. כד אשתדל באורייתא אסתכל זעיר ואתהדר בה. מהימנא איהו אבל לאו כל זמנא, וההוא זמנא דלא מהימנא אחזי גוון קשוט ולאו קשוט בשלימו. בדינא יצלח. מהימנא איהו ברזין דאורייתא. דא איהו ברזא דאת ה' ואתחבר באת ס'.

[p. 417] ואי ארבע שרטוטין בפותיא וחמש בארכא תרין מאינון דארכא עאלין גו אינון ארבע, דא איהו חדי בביתיה ואתחזי עציב לבר, ולאו הכי דכיון דמליל עם בני נשא אחזי חדו ואתהנון במלוי.

תלת שרטוטין זעירין עאלין גו אינון דארכא, דא אית ליה חד רשימו אוכם בגופיה ותלת שערין תליין בההוא רשימו. וההוא רשימו איהו בעגולא וחד חדודא ברישיה, ולהאי רשימו קרון חכימי לבא דידעין רזין אלין ריש נשרא. רשימא דא אתחזי לזמנין בין כתפוי ולזמנין בדרועא ימינא ולזמנין על ידא ימינא באצבעוי.

אי רשימא דא ריש נשרא איהו בארח מישר בתיקונוי יסלק לעותרא וליקרא, ואי ההוא ריש נשרא אתהפך לאחורא יזכה לזמנין, אבל כד סיב יזכה לעותרא יתיר וליקר סגיא יתיר מעולמוי ויצלח באורייתא אי אשתדל בה.

ריש נשרא אתחזי לזמנין אוכמא ולזמנין גוון סומק זעיר דלא אצטבע כל כך, לזמנין בשערין לזמנין שעיע, וכלא חד סימנא איהו ובחד דינא אתדן.

ואי ההוא גוון סומק אצטבע יתיר וקאים בגווניה זמן זעיר הוא דאצטבע בגין דאלין גוונין לזמנין קיימין נהירין לזמנין חשוכין, ואי אצטבע ההוא סומקא ונהיר כדין אית בידא שמאלא תלת שרטוטין בארכא ותלת בפותיא וחד דקיק על אינון דפותיא וחד דקיק על אינון דארכא, ובידא ימינא אתוסף חד בפותיא בלחודוי. האי בר נש שכיב בנדה ולא תב מיניה למאריה.

וכד תב בתיובתא אשתארו אינון שרטוטין בידא שמאלא וההוא דאתוסף בימינא אתעדי מניה ואתעדי ההוא סומקא דלא נהיר כל כך. ולזמנין דאע"ג דתב לא אעדיו מניה ההוא סומקא עד זמן. האי איהו ברזא דאת ה' ואתעדי את ס' ועאל תחותוי את ץ' ואתחבר את ה' באת ץ'. האי בעי תקונא לנפשיה בבהילו, חכימא דלבא דחמי ליה חובתא אית עליה לומר זיל אסי לנפשך.

[p. 418] ואי תלת שרטוטין בארכא וחד בפותיא דא איהו ברזא דאת ה' בלחודוי ולזמנין אתחבר ברזא דאת ז'. האי איהו בר נש תאיב בתר בצעין דעלמא, ואי לאו רדיף בתר נשין ותיאובתיה לנאופין, ואע"ג דתאיב לבצעין דעלמא האי לא אעדיו מניה ולא אכסיף. עינוי שקיעין ומליל בהו.

אי תב למאריה מתחלפי שרטוטין, תלת בפותיא וחד לארכא ואינון תרין דקיקין [עח ע"א] קיימין בקיומייהו, כדין רעו דיליה יתיר באתתיה ואתדבק בה. חד דקיק יתיר עאל בין אינון תרין דקיקין, כדין אתחבר את ה' באת ז'.

ואי שרטוטא חד בארכא וארבע בפותיא ותלת דקיקין קיימין על ההוא חד וחד על אינון ארבע, על דרועא שמאלא אית ליה תלת קסירין דקיקין דאתילידו ביה מיומין זעירין וחד שערא תליא בההוא חד דרישא, האי איהו רדיף בתר נאופא דאשת חבריה. מארי זדונא איהו, אגזים בעינא שמאלא בלא מלולא כלל ואשלים, ובגין דאיהו מארי זדונא לא חייש ליקרא דמאריה לאתבא קמיה. לבתר קטיל ליה חויא או בר נש סומקא.

ואי ארבע בארכא תלת בפותיא ואינון דסלקין לעילא אעדיו מניה הא תבר לביה לגבי מאריה ותב בתיובתא, כדין איהו ברזא דאת פ' ואתחבר באת ה'. על אלין ועל אלין דכוותיה כתיב (ישעיה נ"ז:19) שלום שלום לרחוק ולקרוב.

[p. 419] עד הכא כל אינון רזין דתולדות אדם דאינון תולדות דאתילידו ביה מזמן לזמן כפום ארחוי דבר נש. זכאה חולקיהון דאינון דיתבין קמיה דמר וזכו למשמע מפומיה רזין דאורייתא. זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון לעלמא דאתי.

אמר ר' שמעון זכאין אתון חבריא דכל רזין לא אניס לכו, כמה דוכתין עלאין אזדמנן לכו לעלמא דאתי.

פתח ואמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע. האי קרא אוקמוה, אבל ואתה תבחר לא כתיב אלא אתה תחזה, לפום חיזו דעיינין. במאי, בדיוקנא דבר נש באלין שית סטרין דקאמרתון וכלא בהאי קרא.

ואתה תחזה, חד בשערא. מכל העם, במצחא תרין. אנשי חיל, תלת באנפין. יראי אלהים, ארבע בעיינין. אנשי אמת, בשפוון חמש. שונאי בצע, בידין בשרטוטיהון שית. דאלין אינון סימנין לאשתמודעא בהו בני נשא אינון דרוח חכמתא שריא עלייהו.

[p. 420] ועם כל דא משה לא אצטריך דא אלא מה כתיב, ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, בגין דרוח קודשא הוה אתי לגביה וביה חמי כלא. מנא לן, דכתיב כי יהיה להם דבר בא אלי. באו אלי לא כתיב אלא בא, רוח קודשא דהוה אתי לגביה וביה הוה ידע ולא אצטריך לכל דא לאסתכלא ולעיינא אלא לפום שעתא הוה ידע משה.

כהאי גוונא שלמה מלכא בכורסייא, ואע"ג דרוח קודשא שריא עליה, דכל מאן דקריב לכורסייא דחילו ואימתא נפל עליהו, וביה הוה דן דינא בלא סהדין בגין דדיוקנין הוו בכורסייא וכל מאן דמקרב בשקרא מכשכשא ההוא דיוקנא והוה ידע שלמה דבשקרא קאתי. בגין כך אימתא דכורסייא הוה נפיל על כלא וכלהו אשתכחו זכאין קמיה.

מלכא משיחא באריחא כמה דכתיב (שם י"א:3) והריחו ביראת יי' לא למראה עיניו ישפוט וגו'. תלת אלין דנו [p. 421] עלמא בלא סהדין והתראה, שאר בני עלמא על פום סהדין על מימר אורייתא. חכימין דאשתמודען באינון דיוקנין למיהב אסוותא לבני נשא ולאסי נפשייהו, זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי.

 

בחדש השלישי, דשלטא ביה אוריאל רב ממנא ותלת מאה ושתין וחמש רבוא משריין עמיה כחושבן יומי שתא וכלהו אית לון תלת מאה ושתין וחמש מפתחן נהורא מההוא נהורא דנפקא מגו חשמל עלאה פנימאה גניז וסתים די רזין דאתוון קדישין עלאין דשמא קדישא [עח ע"ב] תליין ביה. ואיהו רזא דאיש תם מארי דביתא איש האלהים. תם, דתמן סיומא וקשרא דתפילין, (בראשית כ"ה:27) ויעקב איש תם הוה ובדיוקניה קיימא רזא [p. 422] דחשמל פנימאה עלאה טמיר וגניז וכל נהירין סתימין עלאין נקיט איהו ונפקי מניה וכלהו משריין נקטי אינון מפתחן דההוא נהורא דנפיק מגו חשמל.

וההוא נהורא כליל בתרין נהורין ואינון חד. נהורא קדמאה איהו נהורא חוורא דלא שלטא ביה עינא ודא איהו נהורא דגניז לצדיקייא דכתיב (תהלים צ"ז:11) אור זרוע לצדיק. נהורא תניינא איהו נהורא מנצצא מלהטא בגוון סומק, ואתכלילו תרין נהורין כחד והוו חדא.

[p. 423] והא אוריאל רב ממנא וכל אינון משיריין נטלי ההוא נהורא, ובגין דכליל בתרין אקרי תאומים, ועל דא שלטא ביה ההוא מזלא דאקרי ברזא דיליה תאומים וביה אתיהיבת אורייתא. ומכאן אתמשכאן דרגין לתתא עד דסלקין בשמהן לאנהגא עלמא. כל שאר מזלי לית לון פה ולשון והאי אית ליה פה ולשון כלילן כחדא ועל דא אורייתא (יהושע א':8) והגית בו יומם ולילה כתיב, יומם לקבל לשון, לילה לקבל פה, וכלא כליל כחדא ובכלא סליק תאומים. ועל רזא דא כתיב (בראשית כ"ה:24) והנה תומים בבטנה. אי תימא דבגין תרווייהו קאמר לאו הכי דהא עשו לא סליק ברזא דא אלא בגין יעקב קאמר ושבחא דא דהוה במעהא דההיא צדקת קא משבח קרא, ובגין דהוה תמן ההוא רשע אסתליק מתמן א' וכלא רזא חדא.

יעקב נטיל ברזא דיליה תרין ירחין ניסן ואייר ואתכליל איהו ברזא דסיון דאיהו תאומים. עשו נטיל ברזא דיליה תרין ירחין תמוז ואב, ואיהו לא אשתכח ואתאביד [p. 424] דהא אלול לאו דיליה הוא ואפילו אב אלא ט' יום אינון דיליה ולא יתיר ואתאביד ולא אשתכח ולאו איהו ברזא דתאומים אלא אתפרשא לחודיה וסטא לסטרא אחרא באפיסה ושממון כד"א (תהלים ט':7) האויב תמו חרבות לנצח וגו'. ובגין דיעקב איהו תאומים אתיהיב אורייתא לבנוי בחדש תאומים, ואורייתא ברזא דתאומים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בחדש תליתאי לעם תליתאי בדרגין תליתאי תורה תליתאי חומש נביאים וכתובים וכלא חד.

 

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. פרשתא דא בהאי קרא אוקימנא לה לעילא. תאני רבי חייא בההוא זמנא דמטו ישראל לטורא דסיני כניש להו קב"ה לזרעייאן ואשגח בכלהו ולא אשכח בכלהו זרעא דישראל פסלו אלא כלהו זרעא דקשוט כלהו בני קשוט. ביה זמנא אמר קב"ה למשה השתא אנא בעי למיהב אורייתא לישראל משיך להו ברחימותא דאבהן ברחימותא [p. 425] דרחימנא להו ובאתוון דעבדית להו ואתיב מלין אלין.

אמר ר' יוסי אמר ר' יהודה כך אמר קב"ה למשה במלה דא הוי לי שליחא מהימנא לאמשכא לישראל אבתראי.

 

ומשה עלה אל האלהים וגו'. ומשה עלה אל האלהים, לאתרא דפרישן גדפוי דשכינתא כד"א (שם י"ח:10) ויט שמים וירד וגו'.

ומשה עלה. ר' יהודה פתח (משלי ל':4) מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

תאנא אמר ר' יהודה כל זמנא דגלופי מלכא עלאה מתישרן באתרייהו עלמין כלהו בחידו וכל עובדין מתישרן בקיומייהו. מאי כל עובדין מתישרן בקיומייהו, כד"א (שמות ל"ד:10) את מעשה יי' כי נורא הוא. מאי כי נורא הוא.

אמר ר' אלעזר שלימו דכלא כד"א (דברים י':17) האל הגדול הגבור והנורא. מאי [עט ע"א] והנורא, כד"א (בראשית כ"ה:27) ויעקב איש תם, כתרגומו גבר שלים, שלים מכלא, כך כל עובדין דקב"ה שלימין בשלימו בקיומא שלים.

[p. 426] תניא רבי יוסי אומר יומא חד הוה קאימנא קמיה דר' יהודה סבא שאילנא קמיה האי דכתיב (שם כ"ח:17) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, מאי קא חמא דקאמר דאיהו נורא.

אמר לי חמא שלימו דמהימנותא קדישא דהוה שכיח בההוא אתר כגוונא דלעילא ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אקרי נורא.

אמינא ליה אי הכי אמאי תרגומו דחילו ולא שלים.

אמר לי לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח דכתיב (תהלים ל"ד:10) יראו את יי' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, משמע דקאמר כי אין מחסור ובאתר דלית מחסור שלימותא שכיח.

תאנא (משלי ל':4) מי עלה שמים. אמר ר' יוסי דא הוא משה דכתיב ומשה עלה אל האלהים. מי אסף רוח בחפניו, דא אהרן דכתיב (ויקרא ט"ז:12) ומלא חפניו קטרת סמים דקה. מי צרר מים בשמלה, דא אליהו דכתיב (מלכים א' י"ז:1) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. [p. 427] מי הקים כל אפסי ארץ, דא הוא אברהם דכתיב ביה (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם.

הוא תני האי והוא אמר מי עלה שמים, דא קב"ה דכתיב ביה (תהלים מ"ז:6) עלה אלהים בתרועה. מי אסף רוח בחפניו, דא קב"ה דכתיב ביה (איוב י"ב:10) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. מי צרר מים בשמלה, דא קב"ה דכתיב ביה (שם כ"ו:8) צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ, דא קב"ה דכתיב ביה (בראשית ב':4) ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים.

תו אמר מי עלה שמים וגו', אלין ארבע קטירי עלמא, אש רוח מים ועפר.

אמר ר' ייסא אתחזון מלוי דר' יוסי דלא מתקיימא בהו.

[p. 428] כד מטו מלין אלין לגביה דר' שמעון אנח ידוי ברישיה דר' יוסי וברכיה, אמר שפיר קא אמרת והכי הוא. אמר ליה מנא לך.

א"ל הכי אוליפנא מאבא דהוה אמר משמוי דרב המנונא סבא.

יומא חד הוה יתיב ר' שמעון בתרעא דצפורי, אמר ליה ר' ייסא האי דאמר ר' יוסי מי עלה שמים וירד וגו', זמנא חדא אמר דא משה, לבתר אמר דא קב"ה, לבתר אמר אלין ד' קטירין אש רוח מים ועפר, וחמינא ליה למר דברכיה.

אמר ליה ודאי שפיר קא אמר והכי הוא וכלא חד מלה וכלהו מלי אתקיימו בקב"ה וכלא בחד מתקלא סלקא.

אתרגיש ר' ייסא במלוי דר' שמעון, אמר האי הכי הוא והא אוליפנא מקמיה דמר זמנא אחרא אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם דכתיב (תהלים פ"ט:3) כי אמרתי עולם חסד יבנה, אבל כלא שפיר. [p. 429] סופא דקרא מאי קא מיירי דכתיב (משלי ל':4) מה שמו ומה שם בנו כי תדע. מה שמו תינח, אלא מה שם בנו מהו.

אמר ליה רזא דמלה הא אוליפנא לר' אלעזר ברי.

אמר ליה לימא לי מר דהא בחלמי שאילנא קמיה דמר האי מלה ואמר לי ואנשינא לה.

אמר ליה אי אימא תדכר.

אמר ליה ודאי דהא יומא אהדרנא.

א"ל רזא דמלא היינו דכתיב (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, וכתיב (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר, והוא ברזא עלאה והיינו אקרי בנו.

אמר ינוח דעתיה דמר דהא רזא דא ידענא. אדהכי לא אדכר ר' ייסא חלש דעתיה אזל לביתיה אדמוך, אחזיאו ליה בחלמיה חד ספרא דאגדתא דהוה כתיב ביה חכמה ותפארת במקדשו. אתער אזל לגבי דר' שמעון נשק ידוי אמר הכי חמינא בחלמא, זמנא אחרא חמינא חד [עט ע"ב] ספרא דאגדתא דאחזיאו קמאי והוא כתיב ביה חכמה לעילא, תפארת לתתא, במקדשו לגבייהו, והכי אשכחנא בפומאי.

[p. 430] א"ל ר' שמעון עד כען רביא את למיעל בין מחצדי חקלא, והא כלא אחזיאו לך והכי הוא דכתיב מה שמו ומה שם בנו כי תדע, חכמה שמו תפארת בנו.

 

תאנא ומשה עלה אל האלהים. זכאה חולקיה דמשה דזכי ליקרא דא דאורייתא אסהיד בגיניה כך.

תאני ר' יהודה ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא. שאר בני עלמא כד סלקין סלקין לעתרא סלקין לרבו סלקין למלכו, אבל משה כד סליק מה כתיב ביה, ומשה עלה אל האלהים זכאה חולקיה.

ר' יוסי אמר מכאן אמרו חברייא בא ליטהר מסייעין אותו דכתיב ומשה עלה אל האלהים. מה כתיב, ויקרא אליו יי', דמאן דבעי לקרבא מקרבין ליה.

ויקרא אליו יי' מן ההר לאמר וגו'. ר' יצחק פתח (תהלים ס"ה:5) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. זכאה חולקיה דבר נש דקב"ה אתרעי ביה וקריב ליה למשרייה בגו היכלא קדישא דכל מאן דאיהו אתרעי ביה לפולחניה רשים הוא מרשימין דלעילא למנדע דהא הוא [p. 431] אתבחר מקמי קדישא עלאה למשרי מדורוי, וכל מאן דאשתכח ביה ההוא רשימא אעבר בכל תרעין דלעילא ולית דימחי בידוי.

ר' יהודה אמר זכאה חולקיה דמשה דעליה כתיב אשרי תבחר ותקרב, וכתיב ביה (שמות כ"ד:2) ונגש משה לבדו אל יי' והם לא יגשו.

ויקרא אליו יי' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב, אלין נוקבי, ותגיד לבני ישראל, אלין דוכרנין.

ר' שמעון אמר כה תאמר, כד"א (במדבר ו':23) כה תברכו, (תהלים קמ"ה:10) וחסידיך יברכוכה, יברכו כה.

כה תאמר לבית יעקב, באמירה והיינו מסטרא דדינא. ותגיד לבני ישראל, כד"א (דברים ד':13) ויגד לכם את בריתו, (שם כ"ו:3) הגדתי היום ליי' אלהיך. לבני ישראל, דוכרנין דאתו מסטרא דרחמי.

[p. 432] א"ר יצחק הואיל ואתינא להאי מה הוא הגדתי היום ליי' אלהיך, ליי' אלהינו מבעי ליה.

אמר ר' שמעון וכי האי בלחודוי הוא והא כתיב (שם ח':7) כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, (שם ז':16) אשר יי' אלהיך נותן לך, (שם ד':24) כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא וכלהו הכי. אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. מאי טעמא, משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא ושכינתא באתרא יתבא והאי בהאי תליא. ומשה לא קאמר אלהיך אלא לאינון דהוו זמינין למיעאל לארעא קדישא ולקבלא אפי שכינתא, ומה דלא אמר אלהינו דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובגיני כך אלהיך ודאי בכל אתר משום דאינון הוו זמינין למיעאל תמן.

[p. 433] אבל הכא כתיב (שם כ"ו:3) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליי' אלהיך, והא אינון בארעא שריין, מ"ט אלהיך ולא אלהינו. אלא אינון בעיין לאחזאה ולאודאה דבגיני חסד עלאה זכאן לכל האי ושריין בארעא ועאלו לההוא אתר ועבד עמהון כל אינון טבין ובגיני כך הוו אמרין מלין אלין לכהן ולא לבר נש אחרא דכתיב הגדתי היום ליי' אלהיך, הכי הוא ודאי משום דאתי מסטרא דחסד.

כה תאמר לבית יעקב, בההוא אתר דאתחזי להו. ותגיד לבני ישראל, באתר שלים דאתחזי להו, דהא יעקב וישראל תרין דרגין אסתלקו ובדרגא חד סלקין אלא ישראל שלימותא דכלא [פ ע"א] אקרי. ותגיד לבני ישראל, לאחזאה חכמתא ולאשתעי ברוח חכמתא טיבו וקשוט דעבד לון קב"ה דכתיב ויגד לכם את בריתו.

 

תניא אמר ר' יוסי זמנא חדא הוינא אזיל בארחא והוה ר' חייא ברי עמי. עד דהוינא אזלין אשכחנא חד גבר דהוה לקיט בחקלא עשבין לאסוותא, קריבנא גבוי אמינא ליה בר נש קוטרא דקוטרי דעשבין למה. [p. 434] לא זקיף רישוי ולא אמר מידי. אהדרנא זמנא אחרא ואמינא האי ולא אמר מידי. אמינא לרבי חייא ברי או האי בר נש אטים אודנין או שטיא או חכימא. יתיבנא גבוי, לבתר נקיט אינון עשבין ואחיד לון וחפא עליהון טרפי גופנין.

אמר לן אנא חמינא דיודאין אתון ויודאין אמרי עלייהו דאינון חכימין, אי לא דחייסנא עלייכו השתא תהוון רחיקין מבני נשא כסגירא דא דרחקין ליה מכלא דהא אנא חמינא דריחא דחד עשבא דהוה קריב גביכון עאל לגופייכו ותהוון רחיקין לתלתא יומין, אלא אכילו אלין תומי ברא ותתסון.

אכלנא מנייהו דהוו שכיחין קמן ואדמכנא ואתקטרנא בזיעא עד עידן סגי, לבתר אתערנא. אמר לן ההוא גברא השתא אלהכון עמכון דאשכחתון לי דהא אסוותא דגופיכון על ידי אשתלים.

עד דהוינא אזלין אמר לן כל בר נש בעי לאשתעי בבר נש אחרא כפום ארחוי דהא לנוקבי כפום ארחוי לגברי כפום ארחוי לגברא דגברי כפום ארחוי. אמינא לרבי חייא ברי היינו דכתיב כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל.

אמר לן חמיתון דלא זקיפנא רישאי ולא אשתעינא בהדייכו משום דאנא חכימא בעשבין מכל בני דרא ואוליפנא מאבא ארחוי דכל עשבין דבהון קשוט ואנא בכל שתא מדוראי בינייהו. והאי עשבא דחמיתון דחפינא ליה בטרפי דגופנין אלין, בביתאי אית אתר חד והוא לסטר צפון ובההוא אתר [p. 435] נעיץ חד ריחיא ומעינא דההוא ריחיא נפיק חד גבר בתרין רישין וחרבא שליפא בידיה ובכל יומא קא מצער לן ואנא לקיטנא האי עשבא, וזילו אבתראי ותחמון חיליה דהאי עשבא ומה די אלהא עלאה גלי בעלמא ולית מאן דידע ארחוי בכלא עיינין ולבא.

אזילנא אבתריה, עד דהוינא אזלי בארחא מאיך לחד נוקבא בעפרא ושוי מההוא עשבא לנוקבא, נפק חד חויא ורישא דיליה סגי, נטל חד סודרא וקטיר ליה כחד גדיא. דחילנא, אמר לן זילו אבתראי.

עד דמטינא לביתיה חמינא ההוא אתר בחשוכא בתר חד כותלא. נטל חד שרגא ודליק דליקא סחרניה דההוא אתר דריחיא. אמר לן ממה דתתמון לא תדחלון ולא תשתעון מידי. אדהכי שרי חויא מקטרוי וכתש בקיסטא מההוא עשבא ושוי ברישיה דחויא, עאל חויא בההוא עינא דרחייא ושמענא קלא דכל אתר מזדעזעא. בעינא למיפק, אחיד בידנא ההוא גברא אמר לא תדחלון קריבו גבאי.

אדהכי נפק חויא שתית דמא, נקט ההוא גברא מההוא עשבא ושוי ברישיה כבקדמיתא. עאל בההוא עינא דרחיא, לשעתא זעירא חמינא דנפק מההוא עינא חד גברא בתרין רישין וחויא שרייא סחרניה דקדלוי. עאל בההוא עינא דרחיא ונפק תלת זמני והוה אמר זקיטא זקיטא ווי לאימיה דלההוא אתר אוביל ליה.

אדהכי אתעקר ריחיא מאתריה ונפקו גברא וחויא ונפלו ומיתו תרווייהו, ואנן דחילו סגי אסחר לן. אמר לן ההוא גברא דא הוא חילא דעשבא דאנא לקיטנא קמיכו, ובגיני כך לא אשתעינא בהדייכו ולא זקיפנא רישאי בשעתא דקריבתון גבאי. אמר לן אילו [פ ע"ב] ידעין בני נשא כל מה דנטע קב"ה בארעא וכל מה דישתכח בעלמא ישתמודעון חילא דמאריהון בחכמתא סגיאה, אבל לא [p. 436] טמיר קב"ה חכמתא דא מבני נשא אלא בגין דלא יסטון מארחוי ולא אתרחיצו בההוא חכמתא וינשון ליה.

כד אתינא ואמינא מלי קמיה דר' שמעון אמר ודאי חכימא איהו. ות"ח לית עשבא ועשבא דאתייליד בארעא דלא הוי ביה חכמתא סגיאה וחיליה בשמיא סגיא. ת"ח מן אזובא דבכל אתר דבעי קב"ה לדכאה לבר נש באזובא מתדכי. מ"ט, משום דיתער חיליה דלעילא דאתפקדא עלוי דהא ההוא חילא דאתפקדא עלוי כד אתער מבערא רוח מסאבא ואתדכי בר נש. ועלך אמינא בריך רחמנא דשזבך.

 

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים. מאי על כנפי נשרים. א"ר יהודה ברחמי דכתיב (דברים ל"ב:11) כנשר יעיר קנו וגו', והיינו רזא דאמר ר' שמעון (משלי ל':19) דרך הנשר בשמים. מאי בשמים, ברחמי. מה נשר אשתכח ברחמי על בנוי ודינא לגבי אחרנין כך קב"ה אשתכח על ישראל ברחמי ודינא לגבי שאר עמין.

[p. 437] ר' אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד והוה אזיל ר' יוסי ור' חייא עמיה, קמו בנהורא כד נהיר יממא והוו אזלי. אמר ר' חייא חמינא האי קרא דכתיב (יחזקאל א':10) ופני אריה אל הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן. הא אריה בימינא שור משמאלא נשר באן דוכתיה.

אמר ר' אלעזר באתרא דיעקב שריא. מ"ט, משום דנשר בכלא אשתכח רחמי לבנוי ודינא לגבי אחרנין, כך קב"ה אוביל לון לישראל ברחמי ובדינא לגבי אחרנין דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים, וכתיב כנשר יעיר קנו.

מנלן דנשר רחמי אקרי, דכתיב דרך הנשר בשמים, בשמים ממש. ובגיני כך אריה לימינא, שור לשמאלא, נשר בינייהו ואחיד לון. אדם כליל כלהו וכלא אתכלילו ביה דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

 

[p. 438] ויהי ביום השלישי וגו'. ר' אבא פתח (שיר ח':8) אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה. אחות לנו קטנה, דא כנסת ישראל דאתקרי אחות לקב"ה.

ושדים אין לה, היינו דתנינן בשעתא דאתקריבו ישראל לטורא דסיני לא הוו בהון זכיין ועובדין טבאן לאגנא עלייהו דכתיב ושדים אין לה דהא אינון תקונא ושפירו דאתתא, ולית שפירו דאתתא אלא אינון.

מה נעשה לאחותנו, מה יתעבד מינה בשעתא דיתגלי קב"ה בטורא דסיני למללא בפתגמי אורייתא ויתפרח נשמתהון מנייהו.

אמר ר' יוסי בההוא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההוא ליליא נגהי תלתא יומין דלא אזדווגו לאנתו, אתו מלאכין עלאין וקבילו לישראל באחוותא, אינון מלאכין לעילא וישראל מלאכין לתתא, אינון מקדשי שמא עלאה לעילא וישראל מקדשי שמא עלאה לתתא, ואתעטרו ישראל בשבעין כתרין בההוא ליליא ומלאכי עלאי הוו אמרי אחות לנו קטנה ושדים אין לה, דלית בהו זכוון ועובדין טבין. מה נעשה לאחותנו, מה יקר ורבו נעביד לאחתנא ביומא דקב"ה יגלי לה אורייתא.

[p. 439] ויהי ביום השלישי, כתיב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, והיינו ביום השלישי.

ר' שמעון אמר בשעתא דקב"ה בעא לאתגלאה [פא ע"א] בטורא דסיני קרא לכל פמלייא דיליה אמר לון השתא ישראל רביין דלא ידעין נימוסין ואנא בעי לאתגלי עלייהו, אי אתגלי עלייהו בחילא דגבורה לא יכלין למסבל, אלא אתגלי עלייהו ברחמי ויקבלון נימוסי הה"ד ויהי ביום השלישי, ביום השלישי ודאי דאיהו רחמי. מנלן, דכתיב (תהלים י"ח:10) ויט שמים וירד, ובהאי אתגלי קב"ה לישראל, אקדים להו רחמי בקדמיתא ולבתר אתייהיב להו אורייתא מסטרא דגבורה. ביום השלישי, דהכי אתחזי להו דבגיני כך ישראל אקרון.

בהיות הבקר, דכתיב (שמואל ב' כ"ג:4) בקר לא עבות, הא אי הוה עבות קדרותא [p. 440] אשתכח ולא אתגלייא חסד. ואימתי אתגלייא חסד, כד"א (בראשית מ"ד:3) הבקר אור, דכד נהיר צפרא חסד אשתכח בעלמא ודינין מתעברן, ובזמנא דלא נהיר בקר דינין עד כען לא מתעברן דכתיב (איוב ל"ח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. כיון דאתעברן אינון ככביא ונהירו שמייא בה שעתא כתיב בקר לא עבות וחסד אתער בעלמא תתאה. בההיא שעתא כתיב בהיות הבקר, וכיון דמתערא בקר לא אשתכחו משמע דכתיב בהיות הבקר.

אמר ר' יוסי בהיות הבקר שארי קב"ה לאתגלאה בטורא דסיני. תאנא בהיות הבקר, כד אתער זכותיה דאברהם דכתיב ביה (בראשית י"ט:27) וישכם אברהם בבקר.

ויהי קלת וברקים. אמר רבי אבא קלת כתיב חסר, תרין קלין דאהדרו לחד דא דנפקא מן דא רוחא ממיא ומיא מרוחא. תאנא תרין דאינון חד וחד כללא דכליל לתרין.

[p. 441] אמר רבי יוסי קלת חד דאיהי רברבא תקיפא דלא פסקת לעלמין דתניא בארבע תקופין בשתא קלא אתפסקת וכדין דינין מתערין בעלמא והאי קלא דכליל שאר קלין לא פסיק לעלמין ולא אתעבר מקיומא שלים ותוקפא דיליה. האי קלא קלא דקליא, קלא דכליל שאר קלין.

אמר ר' יהודה לית קלא אלא מסטרא דרוחא ומיא, וקלא עביד קלא ואתכליל דא בדא וכתיב קלת.

וברקים. א"ר יוסי היינו דכתיב (תהלים קל"ה:7) ברקים למטר עשה, שלהובא בעטרי קטירא דרחמי בחיבתא דלא שקיע.

תנא אמר ר' יהודה בסטר גבורה אורייתא אתייהיב.

אמר רבי יוסי אי הכי בסטר שמאלא הוי.

אמר ליה אתהדר לימינא דכתיב (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו, וכתיב (שמות ט"ו:6) ימינך יי' נאדרי בכח, אשכחן שמאלא דאתחזר לימינא וימינא לשמאלא, הא גבורה לשמאלא.

[p. 442] וענן כבד על ההר. עננא תקיף דשקיע באתריה דלא נטיל.

וקל שפר חזק מאד, מגו דא עננא תקיף הוה נפיק ההוא קלא כד"א (דברים ה':20) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך.

אמר רבי יהודה תלת חשוכי הוו דכתיב חשך ענן וערפל, וההוא קלא הוה נפיק פנימאה מכלהו.

אמר רבי יוסי פנימאה דכלא הוי דביה כתיב קול גדול ולא יסף.

אמר ר' אבא כתיב וכל העם ראים את הקולת. ראים, שמעים מבעי ליה. אלא הכי תנינן אינון קלין הוו מתגלפי בההוא חשוכא ועננא וקבלא ומתחזיין בהו כמה דאתחזי גופא וחמאן מה דחמאן ושמעין מה דשמעין מגו ההוא חשוכא וקבלא ועננא, ומגו ההוא חיזו דהוו חמאן הוו נהירין בנהירו עלאה וידעין מה דלא ידעין דרין בתראין דאתו בתרייהו, וכלהו הוו חמאן אפין באפין הה"ד (שם:4) פנים בפנים דבר יי' וגו'.

[p. 443] ומאן הוו חמאן. תאני רבי יוסי נהירו דאינון קלן דלא הוה קול דלא נהיר בנהירו דמסתכלין ביה כל גניזין וכל טמירין וכל דרין דייתון עד מלכא משיחא ובגיני כך וכל העם ראים את הקולת, [פא ע"ב] ראיה ממש.

אמר רבי אלעזר וכל העם ראים, ראים את הקולת, כמה דאמינא דחמו מנהירו דאינון קלן מה דלא חמו דרין בתראין אחרנין.

את הקולת, כד"א (ישעיה ו':1) ואראה את יי', ואראה יי' לא כתיב אלא את יי'. אוף הכא וכל העם ראים הקולת לא נאמר אלא את הקולת. כגוונא דא את השמים ואת הארץ, דהא אתין דאורייתא לאסתכלא בחכמתא אתייהיבו, (שמות כ':12) כבד את אביך ואת אמך, (משלי ג':9) כבד את יי' מהונך, וכלהו לאתכללא מלה אחרא. אוף הכא את הקולת, מה דנפיק מנייהו דביה חמאן [p. 444] ומסתכלן בחכמתא סגיאה וכל רישי עמין ודרין בתראין דייתון לעלמא.

ואת הלפידים, בקדמיתא ברקים והשתא לפידים, כלא חד אבל מדאתתקנו בתקונוי לאתחזאה אקרון הכי.

ואת קול השופר. תאני רבי יצחק כתיב (תהלים ס"ב:12) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, כד"א אנכי ולא יהיה לך.

ר' יהודה אומר קול השופר למה, אלא ההוא קול דאקרי ביה שופר דכתיב (ויקרא כ"ה:9) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי [p. 445] בעשור לחדש ביום הכפורים, בדא אתברי שופר.

א"ר יוסי מה שופר אפיק קלא ורוחא ומיא אוף הכא כלא כליל בהאי ומדא נפקין קלין אחרנין.

א"ר אלעזר קול נפיק משופר דמשמע דשופר חד וקול נפיק מניה ושופר בקיומיה שכיח ובגיני כך כתיב קול השופר.

רבי יהודה אמר הכי קול השופר, השפר כתיב חסר כד"א (דניאל ו':2) שפר קדם דריוש, (שם ד':24) מלכי ישפר עלך, (שם ג':32) שפר קדמי להחויא.

רבי שמעון אמר קול השופר, אתרא דקלא נפיק מניה אקרי שופר.

תו אמר רבי שמעון ת"ח קול השופר היינו דכתיב (דברים ח':3) כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם. מאי מוצא פי יי', דא קול השופר ודא רב מכלהו ותקיפא מכלהו דכתיב וקול שפר חזק מאד, ועל כל שאר קלין לא אתמר חזק מאד.

[p. 446] אמר ר' שמעון בהאי קול השופר תלי כלא וכתיב קול גדול, (מלכים א' י"ט:12) קול דממה דקה, בנהירו דהוא דק וזכיך יתיר מכלא.

דממה, מהו דממה. אמר ר' שמעון דבעי ב"נ למשתק מניה ולמחסם פומיה כד"א (תהלים ל"ט:2) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום.

וירא העם וינועו, דחמו מה דחמו. וינועו, כד"א (ישעיה ו':4) וינועו אמות הספים מקול הקורא.

 

תאנא מה כתיב ביה ביחזקאל כד חמא גבורן נימוסי קב"ה, דכתיב (יחזקאל א':4) וארא והנה רוח סערה באה וגו'. רוח סערה אמאי.

[p. 447] א"ר יוסי לתברא ארבע מלכוון.

א"ר יהודה רוחא רבא דאתער בנימוסי גבורה דלעילא.

באה מן הצפון, מצפון לא כתיב אלא מן הצפון, ההוא דאשתמודע לעילא ההוא דטמיר וגניז לעילא.

ענן גדול ואש מתלקחת, דהוה אחיד ביה ולא אחיד, אחיד בסטרוי לאתערא דינא דתנינן תלת זמנין ביומא ינקא ההוא דינא קשיא בקרדיטי גליפין מסטרא דגבורה הה"ד ואש מתלקחת בגין לאתערא בעלמין. ומה מבסם ליה, ההוא דכתיב ביה ונגה לו סביב, ההוא זיהרא דאסחר ליה מכל סטרוי מבסם ליה ותקין ליה בגין דלא להוי דינא קשיא וייכלון בני עלמא למסבל.

[p. 448] (שם) ומתוכה כעין החשמל. ומתוכה, ומגווה. כעין החשמל. מאי חשמל, א"ר יהודה א"ר חייא חיות אש ממללות.

תאנא א"ר יוסי חשמל מה דהוא לבא לאשא דכתיב מתוך האש, מגו אשא דאיהי לגו באשא. חשמל דאיהו בתר ארבע דרגין דכתיב רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו [פב ע"א] סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, ההוא דכתיב ביה ואש מתלקחת.

תניא רבי יוסי בר רבי יהודה אמר חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל וכלהו אדבקו בחכמתא עלאה יקירא. חמשה דרגין דקלין חמו ישראל בטורא דסיני, ובחמשה דרגין אלין אתייהיב אורייתא. דרגא חמישאה הוא דכתיב קול השופר. יחזקאל לקבליהון חמא חמשה דרגין דאינון לבר מאלין דאינון רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ועין החשמל.

[p. 449] אמר רבי אלעזר בישראל כתיב (דברים ה':4) פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר, ביחזקאל כתיב כעין, ודמות, כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין, כמא דחמי בר נש בתר כותלא.

אמר רבי יהודה מה דחמו ישראל לא חמא נביאה אחרא, כ"ש מה דחמא משה דלא חמא נביאה אחרא כ"ש בר נש אחרא. זכאה חולקיה דכתיב ביה (שמות ל"ד:28) ויהי שם עם יי', ולא בחיזו אחרא כמה דכתיב (במדבר י"ב:8) ומראה ולא בחידות.

אמר רבי יוסי ת"ח (יחזקאל א':3) היה היה, נבואה לשעתא היתה.

[p. 450] ר' יהודה אומר לקיומא הוא דאתא דאצטריך למהוי בגיניהון דישראל לאשתמודעא דלא שביק לון קב"ה ובכל אתר דמתפזרין ישראל עמהון הוא שריא.

אמר רבי אלעזר היה היה דחמא ולא חמא דקאים באינון מלין ולא קאים, אבל ישראל מה כתיב בהו, וכל העם ראים את הקולת, כל חד וחד חמא כדקא חזי ליה דתניא כל חד וחד הוו קיימין שורין שורין תחומין תחומין וכדקא אתחזי להו חמו כל חד וחד.

אמר ר' שמעון רישי דעמא בלחודייהו רישי דשבטין בלחודייהו נוקבי בלחודייהו ה' דרגין לימינא וה' דרגין לשמאלא הה"ד (דברים כ"ט:9) אתם נצבים היום כלכם לפני יי' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, הא ה' דרגין לימינא. (שם:10) טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך, הא ה' לשמאלא כלא אתתקן כגוונא דלעילא. לקבליהון ירתו ישראל אחסנת עלמין עשר אמירן דבהו תליין כל פקודין וכל זכוון וכל ירותת אחסנא דאינון חולקא טבא דישראל.

[p. 451] תאנא בההיא שעתא דקב"ה אתגלי בטורא דסיני הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעשישתא ומההוא נהורא הוה חמי כל חד וחד מה דלא חמא יחזקאל נביאה. מ"ט, משום דאינון קלין עלאין אתגליאו בחד דכתיב וכל העם רואם את הקולת, אבל ביחזקאל שכינתא אתגלי ברתיכוי ולא יתיר והוה חמי כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין.

אמר רבי יהודה זכאה דרא דכתיב ביה וירד יי' לעיני כל העם על הר סיני. ת"ח כתיב (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו, מימינא אתגלי מה דאתגלי. מה בין האי להאי.

[p. 452] אמר ר' יוסי הכא בסיני רישא וגופא דמלכא דכתיב (שמואל ב' כ"ב:10) ויט שמים וירד, ובאתר דאית רישא אית גופא, אבל ביחזקאל כתיב (יחזקאל א':3) ותהי עליו שם יד יי', דאתגלי ידא ולא גופא. ותנינן אפי' בידא יד יי' עלאה יד יי' תתאה.

ת"ח נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, מראת כתיב לאחזאה דבגין שכינתא קאמר דהא ואראה מראת חסר, מראה חד.

אמר ר' ייסא וכי שכינתא לאו כלא.

אמר רבי יוסי לא דמי רישא דמלכא לרגלוי דמלכא אע"ג דכלא הוי בגופא דמלכא.

[p. 453] ת"ח בישעיהו כתיב (ישעיה ו':1) ואראה את יי', ביחזקאל כתיב ואראה מראת אלהים, הכא את התם מראת, מה דחמא דא חמא דא. זכאה חולקיה דמשה דלא הוי נביאה מהימנא שלימא כוותיה. ואראה את יי', את דייקא, ואראה מראת אלהים, מראת דייקא, ובדרגא חד הוו. אי [פב ע"ב] הכי אמאי לא פריש ישעיה כולי האי.

אמר רבי יוסי דא כליל דא פריש. מאי טעמא פריש כולי האי יחזקאל, כלא אצטריך בגיניהון דישראל דינדעון חביבותא דחביב להו קב"ה דשכינתיה ורתיכוי אתיין לדיירא עמהון בגלותא.

א"ר חייא בארץ כשדים והא כתיב (ישעיה כ"ג:13) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אמאי אתגלי שכינתא תמן. אי תימא בגיניהון דישראל הוה טב דתשרי שכינתא בגווייהו ולא אתגלייא, אלא הכי תאנא אי לאו דאתגלייא לא הוו ידעין. והא דאתגלייא מה כתיב, על נהר כבר, על מייא באתר דלא יסתאב ולא שריא מסאבותא וההוא נהרא הוה חד מארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן דכתיב על נהר כבר, מאי כבר, דכבר [p. 454] הוה מאתרא דשכינתא שריא עלוי, וכתיב ותהי עליו שם יד יי', שם ולא באתר אחרא.

אמר רבי חייא כתיב ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה. תאנא ברזא עלאה ארבע חיוון אית דאינהו לגו בגו היכלא קדישא ואינון קדמאי עתיקין מעתיקא קדישא כללא דשמא עלאה, ויחזקאל חמא דמות מרתיכין עלאין דהוא חמא מאתר דלא נהיר כל כך.

תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מינייהו, וכן בכלהו עלמין כלהו אחידן דא בדא. ואי תימא לעילא יתיר דחמא, תנינן משה חמא באספקלריא דנהרא וכלהו נביאי לא חמו אלא מגו אספקלריא דלא נהרא דכתיב ואראה מראת אלהים, וכתיב (במדבר י"ב:6-8) אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע וגו' לא כן עבדי משה וגו' פה אל פה אדבר בו.

[p. 455] א"ר יוסי ת"ח דנביאין כלהו לגביה כנוקבי לגבי דכר דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה, ולשאר נביאין יי' במראה אליו אתודע, במראה ולא מראה, כ"ש יחזקאל דאפילו מראה לא כתיב ביה אלא מראת חסרא, וכ"ש דכתיב במשה ולא בחידות אלא כל מלה על בורייה. זכאה איהו דרא דנביאה דא שרי בגווייהו.

א"ר יוסי ברבי יהודה אפין באפין חמו ישראל זיו יקרא דמלכיהון ולא הוו בהון סומין וחגרין וקטיעין. סומין משמע דכתיב וכל העם רואים, חגרין דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר, קטיעין דכתיב נעשה ונשמע, ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה ל"ה:6) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.

 

[p. 456] וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. רבי חייא פתח (תהלים ק"ו:2) מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. בכמה ארחין אורייתא אסהיד בבר נש דלא יחוב קמי מאריה, בכמה ארחין יהיב ליה עיטא דלא יסטי מארחוי לימינא ולשמאלא, בכמה ארחין יהיב ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה וימחול ליה, דתנן שית מאה ותלת עשר זיני עיטא יהיב אורייתא לבר נש למהוי שלים במאריה בגין דמאריה בעא לאוטבא ליה בעלמא הדין ובעלמא דאתי, ויתיר בעלמא דאתי דהא תנינן כל מה דקב"ה אשלים ליה לבר נש מאינון טבאן דזכי בהו לעלמא דאתי אשתלים בהו. מאי טעמא, משום דעלמא דאתי דקב"ה הוי.

ואי תימא דהאי עלמא לאו דידיה הוא, אלא הכי תנינן האי עלמא לקבלי עלמא דאתי לא הוי אלא כפרוזדא דסיקלא לגבי טרקלין, בגין כך עלמא דאתי [p. 457] דקב"ה הוי, וכד זכי ההוא זכאה בדידיה זכי, דתניא (דברים י':9) על כן לא היה ללוי חלק ונחלה וגו'. מ"ט, בגין דיי' הוא נחלתו. זכאה חולקיה דמאן דזכי לאחסנא עלאה דא, זכי בעלמא דא ובביתא דהאי עלמא, כך בעלמא דאתי ובביתא קדישא דכתיב (ישעיה נ"ו:5) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, על אחת כמה וכמה. [פג ע"א] זכאה חולקיה דמאן דמדוריה עם מלכא בביתיה.

ר' שמעון אמר זכאה חולקיה דההוא זכאה דזכי להאי דכתיב (ישעיה נ"ח:14) אז תתענג על יי', עם יי' לא כתיב אלא על יי'. מאי על יי', אתר דעלאין ותתאין אתמשכן ותאבין לההוא אתר דכתיב (תהלים קכ"א:1) מאין יבא עזרי, וכתיב (דניאל ז':13) ועד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקרבוהי. ותיאובתא וענוגא לאסתכלא בההוא זיוא דזיוא דנפקא ואתמשכן מניה כל אינון כתרין.

[p. 458] תו א"ר שמעון תנינן בהאי קרא אז תתענג על יי' סופיה דקרא מה כתיב, והרכבתיך על במותי ארץ, על ההוא אתר דאקרי ארץ לעילא וההוא אתר דאקרי על ארץ היינו שמים והיינו דכתיב על יי'.

אמר ר' אבא אז תשב לא כתיב אלא אז תתענג על יי', היינו שמים דכתיב (תהלים נ"ז:12) רומה על השמים אלהים. והרכבתיך על במתי ארץ, היינו ארץ החיים משמע על במותי לאכללא ציון וירושלים דאקרון במתי דהיינו שמים דלעילא וארץ דלעילא. ומלה דאמר ר' שמעון הכי הוא וכלא חד דכתיב ועד עתיק יומין מטא וגו' וכל הני מילין לאתר חד סלקין.

אמר ר' אבא לר' שמעון לימא מר האי קרא כוליה ובמאי אוקימנא ליה אז תתענג על יי' [p. 459] והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך.

אמר ליה כלא אתמר דתפנוקא ועדונא על יי' כתיב דכתיב ועד עתיק יומין וגו'. על במתי ארץ, כמה דאתמר.

והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כמה דכתיב (בראשית כ"ז:28) ויתן לך האלהים מטל השמים, והיינו נחלת יעקב, וברכתא דבריך יצחק ליעקב על האי שמים קאמר, וברכיה בברכתא דזמינין בנוי דיעקב לאחיא בההוא טלא דכתיב ויתן לך ולא לאחרא. מטל השמים, דביה זמינין מתיא לאחיא לזמנא דאתי דנפיק מעתיקא לזעירא דאנפין ושרייה בהאי שמים.

[p. 460] אסתכל ר' אבא אמר השתא אשתמע כלא ואשתכח דברכתא דיצחק עלאה ממאי דחשיבנא.

 

תאנא (תהלים ק"ו:2) מי ימלל גבורות יי'. מהו ימלל, ידבר מבעי ליה. אמר ר' חייא כד"א (דברים כ"ג:26) וקטפת מלילות בידך. גבורות יי', דסגיאין אינון ומגבורה חד נפקין. ותאנא גבורה חד עלאה עטרא דעטרין מתעטרא ונפקין מיניה חמשין תרעין מנהון ימינא ומנהון שמאלא וכל חד וחד גבורה אתקרי וכל חד וחד מתעטרא בקרדיטי גליפין זהירין וכלהו אקרון גבורות יי'.

אמר רבי חייא גבורת כתיב חסר דהא כלהו בדא כלילן.

ישמיע כל תהלתו, דא הוא שכינתא זיו יקריה דקב"ה דכתיב ותהלתו מלאה הארץ.

[p. 461] אמר ר' שמעון כתיב (בראשית ב':10-11) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון וגו', הא אלין בשמהן אקרון והני ארבע מההוא נהר דנפיק אתמשכן. מה שמיה דההוא נהר דנפיק, יובל שמיה דכתיב (ירמיה י"ז:8) ועל יובל ישלח שרשיו, וכתיב ולא ימיש מעשות פרי. מאי טעמא לא ימיש, משום דעל יובל ישלח שרשיו, ועל דא כתיב (ישעיה נ"ח:11) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ובגין כך כתיב יוצא, יוצא ואינו פוסק.

תאנא א"ר שמעון כתיב וידבר אלהים. וידבר, בגין לאכרזא מילין דתאנא בשעתא דקב"ה אתגלי ושארי למללא עלאין ותתאין אתחלחלו ונפקי נשמתהון דישראל. ותאנא ההוא מלה הוה טאס מעילא לתתא ומתגלפא בארבע רוחי עלמא וסלקא ונחתא. כד סלקא אשתאבא בטורי דאפרסמונא [פג ע"ב] דכיא ואשתאבא בההוא טלא דלעילא ואסחר בסחרניהון דישראל ותבת בהון נשמתייהו ואסחר ומתגלפא באתריה בלוחי אבנא וכן כל מלה ומלה.

[p. 462] אמר רבי שמעון כל מלה ומלה הוה מליא בכל אינון טעמין בכל אינון מלין גזרין אגרין ועונשין רזין וסתרין כאסקופא דאיהו מליא מכלא. ובשעתא דנפיק ההוא מלה אתחזי חד, וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין ענפין דסלקין בגוה וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא וחמשין חסר חד מהאי גיסא, כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא כד"א (ירמיה כ"ג:29) וכפטיש יפוצץ סלע. והוו חמאן ישראל עינא בעינא והוו חדאן, וכלהו [p. 463] דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני דכתיב (דברים כ"ט:14) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום, וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה וכלהו חמאן ומקבלין מלין.

אלהים, גבורה.

את, דאתכליל בימינא כמה דתנינן (בראשית א':1) את השמים, דאיהו ימינא, ואת הארץ, דאיהו שמאלא דכתיב (ישעיה מ"ח:13) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. וימיני, דא הוא את.

כל, לאתכללא שאר כתרין.

הדברים, מתקשרן דא בדא.

[p. 464] האלה, כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין אגרין ועונשין.

לאמר, למהוי ירותא לכלא דכתיב (דברים ל"ג:4) תורה צוה לנו משה מורשה.

ואי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לכל ב"נ, כתיב אנכי יי' אלהיך, כמה דאנא טמירא וסתים כך יהון מלין אלין טמירין וסתימין בלבך.

ד"א וידבר אלהים חד. את כל הדברים האלה לאמר, הא חמשה אחרנין.

ר' יהודה אמר וידבר אלהים, גבורה. את, ימינא. כל, דא ודא.

אמר ר' יצחק כל, לאתכללא אברהם דכתיב (בראשית כ"ד:1) ויי' ברך את אברהם בכל.

הדברים לאתכללא שאר כתרין דאתכסיין.

האלה, אינון דאתגליין דכתיב וכל העם ראים את הקולת.

לאמר, דא הוא דכתיב (משלי י"ב:4) אשת חיל עטרת בעלה, וכתיב (ירמיה ג':1) לאמר הן ישלח איש את אשתו.

[p. 465] אמר ר' יצחק אמאי אתיהיבת אורייתא באשא וחשוכא דכתיב (דברים ד':11) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, דכל מאן דאשתדל באורייתא אשתזיב מאשא אחרא ומחשוכא דמחשכין שאר עמין לישראל דבזכותיה דאברהם אשתזיבו ישראל מאשא דגיהנם כדתניא אמר ליה קב"ה לאברהם כל זמנא דבניך ישתדלון באורייתא ישתזבון מאלין ואי לא הא נורא דגיהנם דשלטא בהו וישתעבדון ביני עממיא.

א"ל בתרי קטורי לא מזדקפן מלין אלא אי ניחא קמך ישתזבון מנורא דגיהנם וישתעבדון ביני עממיא עד דיתובון גבך.

אמר ליה יאות הוא ודאי הה"ד (דברים ל"ב:30) אם לא כי צורם מכרם. מאן הוא צורם, דא אברהם דכתיב (ישעיה נ"א:1) הביטו אל צור חצבתם. ויי' הסגירם, דא קב"ה דאסתכם על ידוי.

[p. 466] אמר ר' יהודה מיומא דנפקו ישראל ממצרים עד יומא דאתיהיב אורייתא חמשין יומין הוו, מ"ט. אמר ר' יהודה משום אינון שני יובלא דכתיב (ויקרא כ"ה:10) וקדשתם את שנת החמשים שנה.

תאנא א"ר שמעון ההוא יובלא אפיק לון לישראל ממצרים, ואי תימא דיובלא ממש, אלא מסטרא דיובלא הוה ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי ובגיני כך חמשין יומין אלין דיובלא הוו.

תאנא לקביל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר באורייתא נמוסין דמצרים וכלהו שבחי.

אשר [פד ע"א] הוצאתיך, (דברים ד':37) ויוציאך, (שמות י"ג:9) כי ביד חזקה הוציאך, וכלהו זמני חמשין אינון ולא יתיר משום דכלא ביובלא אתעטר ומסטרא דיובלא אתא כלא. ובגיני כך אורייתא דאתי בגבורה אתעטר בימינא דכתיב (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו.

[p. 467] ותניא חמשא קלין הוו, וכלהו אתחזיאו בהו ואתכלילו בהו ואתעטרו בדא.

אמר ר' שמעון בההוא זמנא דקבילו ישראל אורייתא יובלא דא אתעטר בעטרוי לקב"ה כמלכא דאתעטר בגו חיליה דכתיב (שיר ג':11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. מאן אמו, דא יובלא, ויובלא אתעטר בחדוה בשלימו דכתיב (תהלים קי"ג:9) אם הבנים שמחה. מאן אם הבנים שמחה. א"ר שמעון דא יובלא.

א"ר יהודה ע"ד כתיב (משלי כ"ג:25) ישמח אביך ואמך וגו'. [p. 468] א"ר יהודה כמה דאוקמוה חברייא דכתיב (ויקרא י"ח:7) ערות אביך וערות אמך לא תגלה, ווי למאן דגלי ערייתהון.

תאנא א"ר יצחק בשעתא דאתגלי קב"ה על טורא דסיני אזדעזע טורא, ובשעתא דסיני אזדעזע כל שאר טורי עלמא אזדעזעו והוו סלקין ונחתין עד דאושיט קב"ה ידוי עלייהו ואתישבו וקלא נפקא ומכרזא (תהלים קי"ד:5-6) מה לך הים כי תנוס ההרים תרקדו כאלים. ואינון תבאן ואמרין מלפני אדון חולי ארץ.

אמר ר' יצחק מלפני אדון חולי ארץ, דא אימא דכתיב אם הבנים שמחה. מלפני אלוה יעקב, דא הוא דכתיב (שמות ד':22) בני בכורי ישראל. ועל האי כתיב בעטרה שעטרה לו אמו, ומהו בעטרה. א"ר יצחק כמה דכתיב (שמואל א' כ"ג:26) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד, דמתעטר בחוורא בסומקא בירוקא בכל גוונין דכלהו כלילן ביה ואסתחרן ביה.

[p. 469] אמר ר' יהודה מאי עטרה, דכתיב (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב (שם ס':7) ובית תפארתי אפאר.

אמר ר' יצחק אורייתא אתיהיבת באשא אוכמא ע"ג אשא חוורא לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא דאתחזר ימינא דכתיב מימינו אש דת למו.

א"ר אבא בשעתא דתננא דסיני הוה נפיק סליק ומתעטר ההוא תננא כאתכלא דא וסליק ונחית וכל ריחין ובוסמין דבגנתא דעדן הוה סליק ההוא תננא בחיזו דחוור ואוכם וסומק הה"ד (שיר ג':6) מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל.

ההוא תננא מאן הוה. אמר ר' יצחק שכינתא דאתגלי תמן כמא דכתיב (שיר שם) מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן.

אמר ר' יהודה למה לך כולי האי, הא קרא שלים הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש [p. 470] ויעל עשנו כעשן הכבשן. זכאה עמא דחמאן דא וידעין דא.

א"ר חייא כד אתגליפו אתוון בלוחי אבנא הוו מתחזיין בתרי סטרין מסטרא דא ומסטרא דא, ולוחין מאבן סנפירינון הוו ואתגליפו ואתחפיין באשא חוורא ואתוון הוו מאשא אוכמא ומתגלפן בתרי סטרין מסטרא דא ומסטרא דא.

אמר ר' אבא לוחין הוו בעינייהו ואתוון הוו טאסין ומתחזיין בתרין אשין אשא חוורא ואשא אוכמא לאתחזאה כחדא ימינא ושמאלא דכתיב (משלי ג':16) ארך ימים בימינה בשמאלה וגו'. והא כתיב מימינו אש דת למו, אלא מסטרא דגבורה הוה ואתכלילת בימינא ובגין כך אשא חוורא ואשא אוכמא.

תאנא כתיב (שמות ל"ב:16) והלחת מעשה אלהים המה. א"ר יהודה והלחת, חד, תרי הוו ומתחזיין חד ועשר אמירן מתגלפי בהו חמש כלילן בחמש למהוי כלא ימינא, מעשה אלהים המה ודאי.

[p. 471] רבי יצחק אמר של סנפירינון הוו [פד ע"ב] ותרין הוו ואבנין הוו סתימאן, נשיב קב"ה ברוחא ואתפשטו ואתגליפו תרין לוחין.

ר' יהודה אמר כעין סנפירינון הוו משמע דכתיב מעשה אלהים המה.

אמר ליה אי הכי סנפירינון דא דהוא אבנא טבא יקירא משאר אבנין לאו עובדא דקב"ה אינון.

א"ל במאי אוקימנא מעשה אלהים המה, המה דייקא.

א"ל ת"ח כתיב והלחת מעשה אלהים, והלחת כתיב ולא והאבנים.

אמר ר' שמעון כלא הוא אבל אלין תרי לוחי עד לא אתברי עלמא הוו ואסתלקו מערב שבת ועבד לון קב"ה ועובדוי הוו. ממה אתעבידו. תאנא מההוא טלא עלאה דנגיד מעתיקא קדישא, וכד נגיד ואתמשך לחקל תפוחין קדישין נטל קב"ה תרין כפורי מנייהו ואגלידו ואתעבידו תרין אבנין יקירין, נשב בהו ואתפשטו תרין לוחין הה"ד מעשה אלהים המה.

[p. 472] והמכתב מכתב אלהים הוא, כמה דכתיב (דברים ט':10) כתובים באצבע אלהים. תאנא אצבע אלהים, ההוא אצבע סליק לעשרה כד"א אצבע אלהים היא, וכל אצבע ואצבע סליק לעשרה עד דיתעביד ידא שלימתא דכתיב (שמות י"ד:31) וירא ישראל את היד הגדולה.

אמר ר' יהודה חרות על הלחת, נקיבין הוו אבנין ואתחזיאו לתרין סטרין. חרות, גלופא דגליפין.

אמר ר' אבא מהאי סטרא אתחזי סטרא אחרא ואתקרי מהכא מה דכתיב בסטרא אחרא.

רבי אלעזר אמר בנס הוו כתיבין דכל בני נשא הוו אמרין וסהדין דהא מכתב אלהים הוא ודאי דהא כל בני עלמא לא יכלין למנדע לון כמה דהוו. לדעתייהו דאינון דאמרין נקיבין הוו מי כתיב חרות בלחת, על הלחת כתיב. אלא הכי תאנא חמשא קלין אינון לימינא וחמשא לשמאלא ואינון דשמאלא כלילן בימינא [p. 473] ומן ימינא אתחזון אינון דשמאלא והכא כלא איהו ימינא ואתכלילן אלין באלין, מאן דהוה בסטרא דא חמי לסטרא אחרא וקרי לון לאינון אתוון. תנינן שמאלא אתחזר ימינא דכתיב מימינו אש דת למו, ובגין כך מכתב אלהים הוא ודאי.

הא כיצד, מאן דהוה בסטרא דא הוה קרי אנכי יי' אלהיך, ומאלין אתוון הוה חמי וקרי לא תרצח. הוה קרי לא יהיה לך אלהים אחרים, והוה חמי וקרי לא תנאף. הוה קרי לא תשא את שם יי' אלהיך, והוה חמי וקרי לא תגנב, וכן לכלהו וכלא מסטרא דא וכדין מסטרא אחרא וכלהו כלילן דא בדא כהאי גוונא הה"ד (שם ל"ב:16) מכתב אלהים הוא, מכתב אלהים ודאי.

 

וירד משה אל העם ויאמר אליהם, ולא כתיב מאי קאמר. א"ר יצחק ת"ח ארחא דעלמא הוא כד אתי חדוותא לבר נש או כד אתי צערא ולא ידע מניה לא יכיל למסבל דהא לבא אתפרח לשעתא, וכד ידע מניה קאים בקיומיה ויכיל למסבל. כל שכן הכא דהא משה אמר לון כל מה דהוה לבתר ואתקיף לבייהו במלין ולא יכלי למסבל, כ"ש אי לא אמר לון מידי, ובגין כך ויאמר אליהם בקדמיתא ואתקיף לבייהו, ולבתר וידבר אלהים, ועם כל דא לא יכילו [p. 474] למסבל דהא תנינן אמר ר' יהודה אמר ר' חייא אמר ר' יוסי כד שמעו מלה דקב"ה אתפרח נשמתייהו וסלקא נשמתייהו דישראל עד כורסי יקרא דיליה לאתדבקא תמן. אמרה אורייתא קמי קב"ה וכי למגנא הוינא מתרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא, למגנא אית בי (ויקרא כ':2) איש [פה ע"א] איש מבני ישראל, (שמות ל':31) ואל בני ישראל תדבר, (ויקרא כ"ה:55) כי לי בני ישראל עבדים, אן אינון בני ישראל. בה שעתא אהדרת אורייתא נשמתא לכל חד וחד מישראל, אורייתא אתקיפת ואחידת בהו בנשמתייהו לאהדרא להו לישראל הה"ד (תהלים י"ט:8) תורת יי' תמימה משיבת נפש, משיבת נפש ממש.

תאנא כתיב (ד"ה א' כ"ט:23) וישב שלמה על כסא יי' למלך, כמה דכתיב (מלכים א' י':19) שש מעלות לכסא. ר' אבא אמר דקיימא סיהרא באשלמותא דתנינן ביומוי דשלמה קיימא סיהרא באשלמותא. אימתי באשלמותא, דקיימא בחמשה עשר כמה דתנינן אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה. כיון דאתא שלמה קיימא סיהרא באשלמותא הה"ד וישב שלמה על כסא יי' למלך.

[p. 475] ביומוי דצדקיהו קיימא סיהרא בפגימותא כד"א (ישעיה י"ג:10) וירח לא יגיה אורו, ותנינן ביומוי דצדקיהו אתפגים סיהרא ואתחשכו אנפיהון דישראל. פוק וחשוב, רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיה יהואש אמציה עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו, וכד אתא צדקיהו אתפגים סיהרא וקיימא על פגימותא דכתיב (ירמיה נ"ב:11) ואת עיני צדקיהו עור. ביה זמנא (איכה ב':1) השליך משמים ארץ, אתעברת מקמי שמים ואתרחקת מניה ואתחשכא האי ארץ כלומר דקיימא סיהרא בפגימותא.

ותאנא בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני שארי לאנהרא דכתיב (שמואל ב' כ"ב:10) ויט שמים וירד. מהו וירד, דקריב שמשא לגבי סיהרא ושרי לאנהרא סיהרא דכתיב (במדבר ב':3) דגל מחנה יהודה מזרחה. בטורא דסיני אתמנא יהודה רופינוס במלכותא דכתיב (הושע י"ב:1) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. מאי ועם קדושים נאמן, כד אמר קב"ה לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, נאמן הוה יהודה לקבלא מלכותא ושארי סיהרא לאנהרא.

 

[p. 476] אנכי יי' אלהיך. ר' אלעזר פתח (משלי א':8) שמע בני מוסר אביך, דא קב"ה. ואל תטוש תורת אמך, דא כנסת ישראל.

ר' יהודה אמר מוסר אביך, דא הוא חכמה. ואל תטוש תורת אמך, דא בינה.

ר' יצחק אמר דא ודא חדא נינהו דתנינן אורייתא מחכמה דלעילא נפקת.

ר' יוסי אמר מבינה נפקת דכתיב להבין אמרי בינה, וכתיב ואל תטוש תורת אמך.

[p. 477] אמר ר' יהודה אורייתא מחכמה ובינה אתכלילת דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

ר' אבא אמר בכלא אתכלילת, כיון דבאלין תרין אתכלילת אתכלילת בכלא, בחסד בדינא וברחמי, בכלהו שלימותא דאצטריך מלה. אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין כלא מסתכמין, באתר דאלין משתכחין כלא משתכחין.

ר' יוסי אמר אנכי יי' אלהיך. אנכי, דא שכינתא כמה דכתיב (בראשית מ"ו:4) אנכי ארד עמך מצרימה.

יי' אלהיך, דא כנסת ישראל דכתיב ואל תטוש תורת אמך.

ר' יצחק אמר אנכי, דא שכינתא ופסקא טעמא כד"א (שם כ"ז:19) אנכי עשו בכורך.

יי' אלהיך, כמה דכתיב (דברים ד':36) מן השמים השמיעך את קולו, וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מן השמים ממש דא קב"ה.

[p. 478] אשר, אתר דכלא מאשרין ליה. [פה ע"ב]

הוצאתיך מארץ מצרים, דא יובלא כמא דתניא מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים, ובגין כך חמשין זמנין אדכר באורייתא יציאת מצרים חמשין יומין לקבלא אורייתא חמשין שנין לחירו דעבדין.

מבית עבדים, כמה דכתיב (שמות י"ב:29) הכה כל בכור בארץ מצרים, ותנינן אלין כתרין תתאין דאתרחיצו בהו מצראי. כמה דאית ביתא לעילא אית ביתא לתתא, ביתא קדישא לעילא דכתיב (משלי כ"ד:3) בחכמה יבנה בית, ביתא תתאה לתתא דלא קדישא דכתיב מבית עבדים.

 

תאנא בשעתא דאתמר אנכי כל פקודי אורייתא דמתאחדן בסטרא דא כלהו הוו כלילן בהאי מלה, כמה דתנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא, מנהון ברישא דמלכא ומנהון בגופא ומנהון בידי דמלכא ומנהון ברגלוי, ולית דנפיק מן גופא דמלכא לבר. [p. 479] ובגין כך מאן דפשע בפקודי אורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא כמה דכתיב (ישעיה ס"ו:24) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ממש. ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא ולא ידעין מאי קא עבדין, דאמר ר' שמעון ההוא אתר דאיהו חב לגביה ההוא אתר ממש גלי חוביה. בקב"ה חב קב"ה גלי חוביה דכתיב (איוב כ':27) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו.

תניא שמים גליין חוביה דבר נש ובשעתא דאיהו גלי חוביה ארץ עביד דינא בבר נש דכתיב וארץ מתקוממה לו, למעבד ביה דינא.

אמר ר' יוסי תנינא אימא ובנין בשלימו אשתכחו דכתיב (תהלים קי"ג:9) אם הבנים שמחה.

אנכי, כמה דתנינן בת היתה לאברהם היא שכינתא ודא בת.

[p. 480] יי' אלהיך, דכתיב (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, וכתיב (משלי ג':18) עץ חיים היא למחזיקים בה, הא בן.

אשר הוצאתיך מארץ מצרים, דכתיב (ויקרא כ"ה:12) יובל היא קדש תהיה לכם, וכתיב (תהלים קי"ג:9) אם הבנים שמחה, וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור, הא אימא ובנין. אי אימא יתבא יתבין בנין ועלמין כלהו בשלימותא, מתעברא אימא כלהו מתעברן מדוכתייהו וכתיב (דברים כ"ב:6) לא תקח האם על הבנים, ותנינן לא יעביד בר נש חובי לתתא בגין דאתעבר אימא מעל בנין.

אמר ר' יצחק כלא קב"ה כלא הוא, כלא חד, ומלין אלין למחצדי חקלא אתגליין. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

[p. 481] תאנא אמר ר' אלעזר כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב (בראשית ב':2) ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים. במאי אוקימנא הני קראי, הא תנינן דתרווייהו כחדא אתבריאו, מלמד שנטה הקב"ה קו ימינו וברא את השמים ונטה קו שמאלו וברא את הארץ, בקדמיתא את השמים ואת הארץ, ולבתר ארץ ושמים.

תאנא כתיב (הושע ב':23) ביום ההוא אענה נאם יי' אענה את השמים והם יענו את הארץ. אענה את השמים, שמים ממש דכתיב (ישעיה ס"ו:1) השמים כסאי. והם יענו את הארץ, הארץ ממש דכתיב והארץ הדום רגלי. שמים שמים עלאין וארץ ארץ עלאה, ותניא כד אתתקן שמים דא בתיקונוי אתתקן לקבלא דהאי ארץ ותיאובתיה לקבלה בחד דרגא דאקרי צדיק כמה דכתיב (משלי י':25) וצדיק יסוד עולם, ואתדבק בהאי ארץ. ומרישא דמלכא עד ההוא אתר דשארי האי צדיק אתי חד נהרא [פו ע"א] קדישא משחא דרבות ואטיל בסגיאות תיאובתא בהאי ארץ קדישא ונטיל כלא האי ארץ, ולבתר מהאי ארץ אתזן כלא עילאי ותתאי, כדכורא דא כד תיאובתיה לאתדבקא בנוקבא ואפיק זרעא [p. 482] דרבות מרישא דמוחא בההוא אמה ואטיל בנוקבא ומניה מתעברא, אשתכח דכלהו שייפי דגופא כלהו מתדבקן בנוקבא ונוקבא אחיד כלא. כדוגמא דא תנינן כל דאשלים לעשרה קדמאי דבי כנישתא נוטל אגר כלהו. ר' יוסי אמר לקבלא דכלהו.

 

ר' יצחק אמר כתיב (תהלים י"ח:10) ויט שמים וירד, וכתיב וירד יי' על הר סיני. תאנא ויט שמים וירד, לאן נחת. אי תימא דנחת לסיני על הר סיני כתיב ולא כתיב בהר סיני. אלא ויט שמים וירד, לאן נחת.

אמר ר' יוסי אמר ר' יהודה אמר ר' חייא נחית בדרגוי מדרגא לדרגא ומכתרא לכתרא עד דאתדבק בהאי ארץ וכדין אתנהיר סיהרא וקיימא באשלמותא הה"ד ויט [p. 483] שמים וירד, וכדין כתיב על הר סיני. מה קיימא על הר סיני, הוי אימא דא שכינתא.

ר' אבא אמר מהכא (שמות י"ט:18) מפני אשר ירד עליו יי' באש, וכתיב (דברים ד':24) כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא, וכתיב (בראשית י"ט:20) ויי' המטיר על סדום וגו'. ויי' המטיר, דא ארץ. ומאן אתר נטיל האי, סופיה דקרא מוכח דכתיב מאת יי' מן השמים, מן השמים ממש.

רבי חייא אמר מהכא וידבר אלהים את כל. כל, כללא דכלא דהא בהא תליא כלא.

 

לא יהיה לך אלהים אחרים. רבי יצחק אמר לאפקא שכינתא. על פני, לאפקא אנפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא ואינון שמיה והוא אינון. הוא שמיה דכתיב (ישעיה מ"ב:8) אני יי' הוא שמי, הוא ושמיה חד, בריך הוא לעלם ולעלמי עלמיא.

[p. 484] תאני רבי שמעון זכאין אינון ישראל דקב"ה קרא לון אדם דכתיב (יחזקאל ל"ד:31) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, (ויקרא א':2) אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'. מאי טעמא קרא לון אדם, משום דכתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם, אתם ולא שאר עמין ובגין כך אדם אתם, אתם קרויים אדם ואין שאר עמין קרויים אדם. דתניא אמר ר' שמעון כיון דבר ישראל אתגזר עאל בברית דגזר קב"ה באברהם דכתיב (בראשית כ"ד:1) ויי' ברך את אברהם בכל, וכתיב (מיכה ז':20) חסד לאברהם, ושארי למיעאל בהאי אדם. כיון דזכה לקיימא פקודי אורייתא עאל ביה בהאי אדם ואתדבק בגופא דמלכא ואקרי אדם, וזרעא דישראל אקרון אדם.

[p. 485] ת"ח כתיב ביה בישמעאל (בראשית ט"ז:12) והוא יהיה פרא אדם, ולא אדם משום דאתגזר ושירותא דאדם הוה ביה דכתיב (שם י"ז:25) וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו. כיון דאתגזר עאל בהאי שירותא דאקרי כל הה"ד (שם ט"ז:12) והוא יהיה פרא אדם, ולא אדם, ידו בכל, ידו בכל ודאי ולא יתיר בגין דלא קיים פקודי אורייתא, שירותא הוה ביה בגין דאתגזר ולא אשתלים בפקודי אורייתא. אבל זרעא דישראל דאשתלימו בכלא אקרון אדם, אדם ממש וכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

א"ר יוסי כל פרצופין שארי בר מפרצופא דאדם.

ר' יצחק אמר כד אתעביד אתחזי דגליפא גו גלופין באשלמותא.

[p. 486] א"ר יהודה היינו דאמרי קוטרוי בזיקא בטפסא שכיחי.

 

רבי יהודה הוה אזיל מקפוטקיא ללוד למחמי לרבי שמעון דהוה תמן והוה רבי חזקיה אזיל עמיה. אמר רבי יהודה לר' חזקיה הא דתנינן קמיה דר' שמעון והוא יהיה [פו ע"ב] פרא אדם ודאי כך הוא ודא הוא ברירא דמלה. סופיה דקרא מהו דכתיב על פני כל אחיו ישכון.

אמר ליה לא שמענא ולא אימא דהא אוליפנא (דברים ד':44) וזאת התורה אשר שם משה, אשר שם משה אתה יכול לומר, דלא שם משה אי אתה יכול לומר.

פתח ר' יהודה ודרש (שם ל':20) כי היא חייך וארך ימיך. מאן דזכי באורייתא [p. 487] ולא אתפרש מינה זכי לתרי חיין חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי דכתיב חייך תרי, וכל מאן דאתפרש מאורייתא כמאן דאתפרש מחיי, ומאן דפריש מר' שמעון כאילו פריש מכלא. ומה בהאי קרא דאיהו פתח פתחא לא יכילנא למיעאל בה, פתגמי אורייתא דסתימין על אחת כמה וכמה. ווי לדרא דר' שמעון בן יוחאי אסתליק מניה דכד הוינן קמיה דר' שמעון מבועאן דלבא פתיחי לכל עיבר וכלא מתגליא וכד אתפרשנא מניה לא ידענא מידי וכל מבועין סתימין.

אמר ר' חזקיה היינו דכתיב (במדבר י"א:25) ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, כבוצינא דא דנהרין מניה כמה בוצינין והוא בקיומיה שכיח, כך ר' שמעון בן יוחאי מארי דבוצינין הוא נהיר לכלא ונהורא לא אעדי מניה ואשתכח בקיומיה.

אזלו עד דמטו לגביה. כד מטו גביה אשכחוהו דהוה יתיב ולעי באורייתא והוה אמר (תהלים ק"ב:1) תפלה לעני כי יעטף ולפני יי' ישפוך שיחו, כל צלותא דישראל צלותא, וצלותא דעני עלאה מכלהו. מאי טעמא, משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה וקב"ה משתבח בההיא צלותא, ודא תפלה לעני, תפלה דא אקרי תפלה.

[p. 488] כי יעטף, עטופא דא לאו עטופא דכסו דהא לית ליה, אלא כתיב הכא כי יעטף, וכתיב התם (איכה ב':19) העטופים ברעב.

ולפני יי' ישפך שיחו, דיקבל קמי מאריה ודא ניחא ליה קמי קב"ה משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא. ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו דכתיב (שמות כ"ב:26) והיה כי יצעק אלי ושמעתי, ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע. מ"ט, משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב (ישעיה נ"ז:15) ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים ל"ד:19) קרוב יי' לנשברי לב, (שם נ"א:19) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (משלי כ"ב:23) כי יי' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. אפטרופוסא דלהון תקיפא ושליטא על כלא דלא אצטריך לסהדי ולא לדיינא אחרא ולא נטיל משכוניה כשאר דייניא. ומה משכונא נטיל, נשמתיה דבר נש דכתיב וקבע את קובעיהם נפש.

[p. 489] תו אמר תפלה לעני, בכל אתר דאקרי תפלה מלה עלאה היא דהא סלקא לאתר דקב"ה אחיד תפלה דרישא דאינון תפלין דמלכא אנח להו.

ר' שמעון אסחר רישיה וחמא לר' יהודה ור' חזקיה דמטו גביה. בתר דסיים אסתכל בהו. אמר להו סימא הוה לכו ואתאביד מנייכו.

אמרו ליה ודאי דפתחא עלאה פתח מר ולא יכילנא למיעאל ביה.

אמר מאי הוא.

אמרו ליה (בראשית ט"ז:12) והוא יהיה פרא אדם, וסופיה דקרא בעינא למנדע דכתיב ועל פני כל אחיו ישכון, דהא ברירא דכוליה קרא ידענא והאי לא ידענא דסופיה דקרא לא אתחזי כרישא.

[p. 490] אמר לון חייכון כלא חד מלה הוא ובחד דרגא סלקא.

תאנא כמה פנים לפנים אית ליה לקב"ה, פנים דנהרין פנים דלא נהרין, פנים עלאין פנים תתאין, פנים [פז ע"א] רחיקין פנים קריבין, פנים דלגו פנים דלבר, פנים דימינא פנים דשמאלא.

ת"ח זכאין אינון ישראל קמי קב"ה דאחידן באנפין עלאין דמלכא באינון פנים דהוא ושמיה אחידן בהו ואינון הוא ושמיה, ושאר עמין אחידן באינון פנים רחיקין באינון פנים תתאין, ובגיני כך אינון רחיקין מגופא דמלכא דהא חמינא כל אינון דמצרים קריבוי דישמעאל כמה אחין וקריבין הוו ליה וכלהו הוו באנפין תתאין באינון פנים רחיקין, ובגיניה דאברהם כד אתגזר ישמעאל זכה דשוי מדורא דחולקיה באתר דשלטא על כל אינון פנים רחיקין ותתאין על כל אינון פנים דשאר עמין הה"ד על פני כל אחיו ישכון, כלומר ישוי מדור חולקיה לעילא מכלהו דכתיב ידו בכל, דשלטא על כל שאר פנים דלתתא, ובגין כך על פני כל אחיו ודאי דלא זכו כוותיה.

אתו ר' יהודה ור' חזקיה ונשקו ידוי. א"ר יהודה היינו דאמינא חמרא בדורדיא ונביעא דבירא בקטרא דקורא אתעטר. ווי לעלמא כד יסתלק מר מניה, ווי לדרא דאתערע בההוא זמנא. זכאה דרא דאשתמודען ליה למר, זכאה דרא דאיהו שרי בגויה.

[p. 491] אמר רבי חזקיה הא תנינן גיורא כד אתגזר אקרי גר צדק ולא יתיר והכא אמר מר ידו בכל.

אמר ר' שמעון כלא אתקשר בחד, אבל גיורא תנינן, שאני ישמעאל דלאו גיורא הוא, בריה דאברהם בריה דקדישא הוא וכתיב ביה בישמעאל (בראשית י"ז:20) הנה ברכתי אותו, וכתיב התם (שם כ"ד:1) ויי' ברך את אברהם בכל, ועל כך כתיב ידו בכל. ובגין כך על פני כל אחיו ישכון, דאי שאר קריבוי אתגזרו אתקרון גר צדק ולא יתיר והוא יתיר ועלאה מכלהו, כ"ש דלא אתגזרו וקיימין באינון אפין רחיקין באינון אפין תתאין, ואיהו מדוריה לעילא מכל פנים דידהו ומכל פנים דשאר עמין הה"ד על פני כל אחיו ישכון.

א"ר יהודה קב"ה בגין כך אכריז ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, דדא הוא דיליה.

 

לא תעשה לך פסל וכל תמונה, הא אתמר ואמר רבי יוסי כל פרצופין שרי בר מפרצופא דאדם דהא האי פרצופא שליטא בכלא.

[p. 492] ד"א לא תעשה לך פסל וכל תמונה. רבי יצחק פתח (קהלת ה':5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא על פתגמי אורייתא, כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרביה דכל מאן דאמר במלי דאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרביה עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וקב"ה זמין לאתפרעא מניה בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעיא למיעאל לדוכתא דדחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצרירן בצרורא דחיי שאר נשמתין.

רבי יהודה אומר כמא דתנינן מהכא (שם) למה יקצף האלהים על קולך, דא היא נשמתיה דבר נש.

אמר רבי חייא כתיב כי אנכי יי' אלהיך אל קנא. מ"ט, משום דקני לשמיה בכלא. אי בגין פרצופין מקני לשמיה משום דמשקר בשמיה, אי משום אורייתא תנינן אורייתא כלא שמא קדישא היא דלית לך מלה באורייתא דלא כליל בשמיה קדישא. ובגיני כך בעי לאזדהרא בגין דלא יטעי בשמיה ולא ישקר ביה ומאן דמשקר במלכא לא עאלין ליה בפלטרוי דמלכא וישתצי מעלמא דאתי.

[p. 493] אמר רבי אבא כתיב הכא לא תעשה לך פסל, וכתיב התם [פז ע"ב] (שמות ל"ד:1) פסל לך שני לחת אבנים, כלומר לא תעשה לך פסל, לא תעבד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך. מאי טעמא, כי אנכי יי' אלהיך אל קנא, אנא הוא דזמין לאתפרעא מינך בעלמא דאתי בשעתא דנשמתא בעיא למיעאל קמיה. כמה זמינין לשקרא בה ולאעלא לה בגיהנם.

תניא אמר ר' יצחק לא תעשה לך פסל וכל תמונה, דבעי בר נש דלא לשקרא בשמא דקב"ה דקשרא קדמאה דאתקשרו ישראל בקב"ה כד אתגזרו ודא הוא קדמאה דכלא למיעאל בברית דאברהם דהוא קשרא דשכינתא ובעי בר נש דלא לשקרא בהאי ברית דמאן דמשקר בהאי ברית משקר בקב"ה. מאי שקרא הוא, דלא ייעול האי ברית ברשותא אחרא כמא דכתיב (מלאכי ב':11) ובעל בת אל נכר.

[p. 494] ר' יהודה אמר מהכא (הושע ה':7) ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו. מאן דמשקר בהאי ברית משקר בקב"ה משום דהאי ברית בקב"ה אחידא וכתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם.

 

ר' אלעזר הוה אזיל בארחא והוה ר' חייא עמיה. אמר ר' חייא כתיב (דברים כ"א:18) וראית בשביה אשת יפת תאר וגו'. מאי טעמא והא כתיב לא תתחתן בם.

אמר ליה בעוד דברשותייהו קיימי. ות"ח לית לך אנתו בשאר עמין כשרה כדקא חזי, דתנינן אמאי אסמיך פרשתא דא לבן סורר ומורה, אלא בודאי מאן דנסיב האי אתתא בן סורר ומורה ירית מינה. מאי טעמא, משום [p. 495] דקשיא למעבר מינה זוהמא וכל שכן ההיא דאתנסיבת בקדמיתא דדינא בדינא אתדבק ואשתאבת בה וקשיא זוהמא למעבר מינה, והיינו דאמר משה בנשי מדין (במדבר ל"א:17) וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו.

זכאה חולקיה דההוא בר נש דירית אחסנתא דא ונטיר לה דבההוא אחסנא קדישא אתדבק בר נש בקב"ה כל שכן אי זכי בפקודי אורייתא דהא פשיט מלכא ימיניה לקבליה ואתדבק בגופא קדישא, ועל כך כתיב בהו בישראל (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם, וכתיב (שם י"ד:1) בנים אתם ליי', בנים אתם ממש דכתיב (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, וכתיב (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר.

 

לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא. ר' שמעון פתח (מלכים ב' ד':2) ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית. אמר לה אלישע כלום אית לך על מה דתשרי ברכה דקב"ה דתנינן אסיר ליה לבר נש לברכא על פתורא ריקניא. מ"ט, משום דברכתא דלעילא לא שריא בריקניא ובגיני כך בעי בר נש לסדרא על פתוריה חד נהמא או יתיר לברכא עלוי, ואי לא יכיל בעי לשיירא מההוא מזונא דאכל על מה דיברך, ולא ישתכח דבריך בריקניא.

[p. 496] כיון דאמרה אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, אמר ודאי הא ברכתא שלימתא בהאי דכתיב (קהלת ז':1) טוב שם משמן טוב, דשמא קדישא משמן נפקא לאדלקא בוצינין קדישין. מאי שמן דא, כמא דכתיב (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

ר' יצחק אמר כמא דכתיב (תהלים קל"ג:2) כשמן הטוב על הראש וגו'.

ר' אלעזר אמר אלין טורי דאפרסמונא דכיא.

אמר ר' שמעון טוב שם, כמה טבא שמא עלאה דבוצינין קדישין דכלהו נהרין משמן טוב כמה דאמינא. מכאן תנינן אסיר ליה לבר נש לאדכרא שמיה דקב"ה בריקניא וכל מאן דאדכר שמא דקב"ה בריקניא טב ליה דלא אתברי.

[p. 497] ר' אלעזר אמר לא אצטריך למדכר שמא קדישא אלא בתר מלה [פח ע"א] דהא שמא קדישא לא אדכר באורייתא אלא בתר תרין מלין דכתיב בראשית ברא אלהים.

רבי שמעון אמר לא אדכר שמא קדישא אלא על עולם שלם דכתיב (בראשית ב':4) ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים. מכאן דלא לאדכרא שמא קדישא בריקניא וכתיב לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא.

ותנינן אמר רבי יוסי מהו ברכה, שמא קדישא בגין דמיניה אשתכח ברכתא לכל עלמא וברכתא לא אשתכח על אתר ריקניא ולא שרייא עלוי הה"ד לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא.

 

זכור את יום השבת לקדשו. רבי יצחק אמר כתיב (שם:3) ויברך אלהים את יום השביעי, וכתיב (שמות ט"ז:26) ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. כיון דלא משתכחי ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה. אלא הכי תאנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה, משום [p. 498] דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומוי מההוא ברכה דמתברכא ביומא שביעאה. ובגיני כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא בעי לסדרא פתוריה בליליא דשבתא בגין דיתברך פתוריה כל אינון שיתא יומין דהא בההוא זמנא אזדמן ברכה לאתברכא כל שיתא יומין דשבתא וברכתא לא אשתכח בפתורא ריקניא, ועל כך בעי לסדרא פתוריה בליליא דשבתא בנהמא ובמזוני.

רבי יצחק אמר אפילו ביומא דשבתא נמי.

רבי יהודה אמר בעי לאתענגא בהאי יומא ולמיכל תלת סעודתי בשבתא בגין דישתכח שבעא וענוגא בהאי יומא בעלמא.

רבי אבא אמר לאזדווגא באינון יומין דלעילא דמתברכאן מהאי יומא, והאי יומא מליא רישיה דזעיר אנפין מטלא דנחית מעתיקא קדישא סתימא דכלא ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין תלת זמני מכד עייל שבתא בגין דיתברכון כלהו כחדא, ובעי בר נש לאתענגא תלת זמנין אלין דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אפין ובחקלא דתפוחין ובעי בר נש לאתענגא בהו ולמחדי בהו, ומאן דגרע סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא בר נש סגי. בגיני כך בעי לסדרא פתוריה תלת זמני מכד עייל שבתא ולא ישתכח פתוריה ריקניא ותשרי ברכתא עליה כל שאר יומי דשבתא ובהאי מלה אחזי ותלי מהימנותא לעילא.

[p. 499] רבי שמעון אמר האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא קלא נפיק ומכרזא עליה (ישעיה נ"ח:14) אז תתענג על יי', דא סעודתא חדא לקבל עתיקא קדישא דכל קדישין. והרכבתיך על במתי ארץ, דא סעודתא אחרא לקבל חקלא דתפוחין קדישין. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, דא הוא שלימו דאשתלים בזעיר אפין. לקבליה בעי לאשלמא סעודתי ובעי לאתענגא בכלהו סעודתי ולמחדי בכל חד וחד משום דאיהו מהימנותא שלימתא, ועל כך שבתא אתיקר מכל שאר זמנין וחגין משום דכלא ביה אשתכח ולא אשתכח הכי בכלהו זמני וחגי.

אמר רבי חייא בג"כ משום דאשתכח כלא ביה אידכר תלת זמנין דכתיב (בראשית א':2-3) ויכל אלהים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי, ויברך אלהים את יום השביעי.

רבי אבא כד הוה יתיב בסעודתא דשבתא הוה חדי בכל חד וחד והוה אמר דא היא סעודתא קדישא דעתיקא קדישא סתימא דכלא. בסעודתא אחרא הוה אמר דא היא סעודתא דקב"ה, [p. 500] וכן בכלהו סעודתי והוה חדי בכל חד וחד. כד הוה [פח ע"ב] אשלים סעודתי אמר אשלימו סעודתי דמהימנותא.

רבי שמעון הכי הוה אמר אתקינו סעודתא דמהימנותא, אתקינו סעודתא דמלכא. כד הוה יתיב הוו מכרזי עליה אז תתענג על יי' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך.

אמר רבי אלעזר לאבוי אלין סעודתי היך מתתקנן.

אמר ליה ליליא דשבתא כתיב והרכבתיך על במתי ארץ, ביה בליליא מתברכא מטרוניתא וכלהו חקל תפוחין ומתברכא פתוריה דבר נש ונשמתא אתוספת וההוא ליליא חדוותא דמטרוניתא הוי, ובעי בר נש למחדי בחדוותא ולמיכל סעודתא דמטרוניתא. ביומא דשבתא בסעודתא תניינא כתיב (ישעיה נ"ח:14) אז תתענג על יי', על יי' ודאי, דההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא וכלהו עלמין בחדוותא ושלימו וחדוותא דעתיקא עבדינן, וסעודתא דיליה הוא ודאי. [p. 501] בסעודתא תליתאה דשבתא כתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך, דא היא סעודתא דזעיר אפין דהוי בשלימותא וכלהו שיתא יומין מההוא שלימו מתברכן, ובעי בר נש למחדי בסעודתיה ולאשלמא אלין סעודתי דאינון סעודתי מהימנותא שלימתא דזרעא קדישא דישראל די מהימנותא עלאה דא דילהון ולא דשאר עמין, ובגיני כך אמר (שמות ל"א:17) ביני ובין בני ישראל.

ת"ח בסעודתי אלין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא דאינון מהיכלא דמלכא דאינון בני מהימנותא ומאן דפגים חד סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ואחזי גרמיה דלאו מבני מלכא הוא דלאו מבני היכלא דמלכא הוא דלאו מזרעא קדישא דישראל הוא ויהבין עליה חומרא דתלת מלין דינא דגיהנם וכו'.

ות"ח בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש ליחדי ולמחדי למסכני, ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא, עליה כתיב (מלאכי ב':3) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ואילו בשבת אי איהו חדי אע"ג דלא יהיב לאחרי לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין דכתיב פרש חגיכם, פרש חגיכם קאמר ולא שבתכם, וכתיב (ישעיה א':14) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואילו שבת לא קאמר, ובגיני כך כתיב ביני ובין בני ישראל.

[p. 502] ומשום דכל מהימנותא אשתכח בשבתא יהבין ליה לבר נש נשמתא אחרא נשמתא עלאה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי, ובגיני כך אקרי שבת. מהו שבת, שמא דקב"ה שמא דהוא שלים מכל סטרוי.

אמר רבי יוסי ודאי כך הוא. ווי ליה לבר נש דלא אשלים חדוותא דמלכא קדישא. ומאן חדוותא דיליה, אלין תלת סעודתי מהימנותא סעודתי דאברהם יצחק ויעקב כלילן בהו וכלהו חדו על חדו מהימנותא שלימתא מכל סטרוי.

תאנא בהדין יומא מתעטרי אבהן וכל בנין ינקין מה דלא כן בכל שאר חגין וזמנין. בהאי יומא נייחין חייביא דגיהנם, בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא מתערין בעלמא. בהדין יומא אורייתא מתעטרא בעטרין שלימין, בהדין יומא חדוותא ותפנוקא אשתמע במאתן וחמשין עלמין.

ת"ח בכל שיתא יומי דשבתא כד מטא שעתא דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין, ביומא דשבתא כד [p. 503] מטא עדן צלותא דמנחה רעוא דרעוין אשתכח ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה וכל דינין אתכפיין ומשתכח רעותא וחדוותא בכלא. ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא קדישא מעלמא בגין למנדע דלא בדינא אסתלק וההוא שעתא [פט ע"א] ברצון דעתיקא קדישא נפק נשמתיה ואיטמר ביה ובגין כך (דברים ל"ד:6) ולא ידע איש את קברתו כתיב. מה עתיקא קדישא טמירא מכל טמירין ולא ידעין עלאין ותתאין, אוף הכא האי נשמתא דאתטמר בהאי רצון דאתגליא בצלותא דמנחה דשבתא כתיב ולא ידע איש את קברתו והוא טמיר מכל טמירין דעלמא ודינא לא שלטא ביה, זכאה חולקיה דמשה.

תאנא בהאי יומא דאורייתא מתעטרא ביה מתעטרא בכלא בכל אינון פקודין בכל אינון גזרין ועונשין בשבעין ענפין דנהורא דזהרין מכל סטרא וסטרא. מאן חמי ענפין דנפקין מכל ענפא וענפא, חמשא קיימין בגו אילנא כלהו ענפין בהו אחידן. מאן חמי אינון תרעין דמפתחן בכל סטר וסטר כלהו מזדהרין ונהרין בההוא נהורא דנפיק ולא פסק.

קל כרוזא נפיק אתערו קדישי עליונין אתערו עמא קדישא דאתבחר לעילא ותתא, אתערו חדוותא לקדמות מאריכון, אתערו [p. 504] בחדוותא שלימתא. אזדמנו בתלת חדוון בתלת אבהן, אזדמנו לקדמות מהימנותא דחדווא דכל חדוותא. זכאה חולקכון ישראל קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי, דא הוא ירותא לכון מכל שאר עמין, ועל דא כתיב ביני ובין בני ישראל.

אמר ר' יהודה ודאי כתיב זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב (ויקרא י"ט:8) קדושים תהיו כי קדוש אני יי', וכתיב (ישעיה נ"ח:13) וקראת לשבת ענג לקדוש יי' מכובד.

תאנא בהאי יומא כל נשמתהון דצדיקייא מתעדנין בתפנוקי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, ורוחא חדא מענוגא דא מתפשטא בכלהו עלמין וסלקא ונחתא ומתפשטא לכלהו בני קדישי לכלהו נטורי אורייתא ונייחין בנייחא שלים ומתנשי מכלהו כל רוגזין כל דינין כל פולחנין קשין הה"ד (שם י"ד:3) ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה. בגיני כך שקיל שבתא לקביל אורייתא, וכל דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלה, וכתיב (שם נ"ו:2) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה כל שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, אשתמע דמאן דנטיר שבת כמאן דנטיר אורייתא כלה.

 

ר' יודאי שאיל ליה לר' שמעון יומא חד דאערע עמיה בארחא, אמר ליה ר' הא כתיב בפרשתא דא דשבת דאמר [p. 505] ישעיה (שם:4-5) כה אמר יי' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי וגו'. מאי קא מיירי.

א"ל קפוטקאה בחמרך קטריה בטיפסא ונחית דמלה דאורייתא בעי צחותא, או אפכיה לאחורך וזיל אבתראי ותכוון לבך.

א"ל בגיניה דמר עבידנא ארחא ובתריה דמר אסתכל בשכינתא.

[p. 506] א"ל ת"ח מלה דא הא אוקמוה חברייא ולא פרישו מלה. כה אמר יי' לסריסים. מאן סריסים, אלין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא ומסרסי גרמייהו כל שיתא יומין ובליליא דשבתא מזרזי גרמייהו בזווגא דלהון משום דידעי רזא עלאה דשעתא דמטרוניתא אזדווגת למלכא. ואינון חברייא דידעין רזא דא מכוונין לבייהו למהימנותא דמאריהון ומתברכאן באיבא דמעיהון בההיא ליליא ודא הוא דכתיב אשר ישמרו, כד"א (בראשית ל"ז:11) ואביו שמר את הדבר. ואקרון סריסים ודאי בגין לחכאה לשבתא לאשכחא רעוא דמאריהון דכתיב ובחרו באשר חפצתי סתם. מאי באשר חפצתי, זווגא דמטרוניתא. ומחזיקים בבריתי, כלא חד בבריתי סתם. זכאה חולקיה דמאן דאתקדש בקדושא דא וידע רזא דא.

[p. 507] ת"ח כתיב ששת ימים תעבד ועשית כל [פט ע"ב] מלאכתך ויום השביעי שבת ליי' אלהיך וגו'. כל מלאכתך, באינון שיתא יומי עבידתייהו דכל בני נשא ובגיני כך לא מזדווגי חברייא בר בזמנא דלא אשתכח מעבידתייהו דבני נשא אלא עבידתיה דקב"ה. ומאי עבידתיה, זווגא דמטרוניתא. ובגיני כך חברייא מתקדשי בקדושה דמאריהון ומכווני לבייהו ונפקי בני מעלי, בני דלא סטאן לימינא ולשמאלא, בנין דמלכא ומטרוניתא, ובגיני כך רזא דמלה כתיב (דברים י"ד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם ודאי, דאלין אקרון בנין ליה, בנין למלכא ולמטרוניתא. והא דעתייהו דחברייא דידעין רזא דא בדא מתדבקן, ובגין כך אקרון בנין לקב"ה והני אינון דעלמא מתקיימא בגיניהון, וכד סליק עלמא בדינא אסתכל קב"ה באלין בנוי ומרחם עלמא. ועל דא כתיב (ירמיה ב':21) כלה זרע אמת, זרע אמת ודאי. מהו אמת, עזקא קדישא שלימתא כד"א (מיכה ז':20) תתן אמת ליעקב, אמת דא קב"ה וכלא חד, ובגיני כך זרע אמת ודאי.

אמר ליה ר' יודאי בריך רחמנא דשדרני הכא, בריך רחמנא דהא מלה דא שמענא מפומך.

בכה רבי יודאי. אמר ליה ר' שמעון אמאי קא בכית.

[p. 508] אמר ליה בכינא דאמינא דווי לאינון בני עלמא דארחיהון כבעירי ולא ידעי ולא מסתכלי דטב לון דלא אתבריאו. ווי לעלמא כד יפוק מר מניה דמאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון ומאן יסתכל בארחי אורייתא.

אמר ליה חייך לית עלמא אלא אינון חברייא דמשתדלי באורייתא וידעין סתימי אורייתא. ודאי בקשוט גזרו חברייא על עמא דארעא דמחבלין ארחייהו ולא ידעין בין ימינא לשמאלא דהא אינון כבעירי דיאות למעבד בהו דינא אפילו ביום הכפורים, ועל בנייהו כתיב (הושע ב':6) כי בני זנונים המה, בני זנונים ודאי.

אמר ליה ר' האי קרא בעי לאתיישבא בארחוי, כתיב (ישעיה נ"ו:5) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו. אתן להם מבעי ליה, מהו אתן לו.

אמר ליה ת"ח ונתתי להם בביתי. מהו ביתי, כד"א (במדבר י"ב:7) בכל ביתי נאמן הוא, שמא דקב"ה אקרי בית.

ובחומותי, כד"א (ישעיה ס"ב:6) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים.

[p. 509] יד ושם, כלומר דישלפון נשמתין קדישין מדוכתא דא, וההוא יד חולק באשלמותא טב מליא מבנין ומבנן.

שם עולם אתן לו, לההוא חולק שלים.

אשר לא יכרת, לדרי דרין.

דבר אחר אתן לו, לההוא דידע רזא דמלה ויתכוון במה דבעי לכוונא.

תו אמר ר' שמעון כתיב (שמות ל"ה:3) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. מאי טעמא, בגין דלא יתחזי דינא בהאי יומא. ואי תימא הא לגבוה סלקא, בכל מושבותיכם קאמר ולא לגבוה, וההוא דסלקא לגבוה לאכפיא לדינא אחרא סלקא, דתנינן אית אשא אכלא אשא, ואשא דמדבחא אכלא אשא אחרא. ובגיני כך אתגליא עתיקא קדישא בהאי יומא מכל שאר יומין, ובזמנא דאתגליא עתיקא לא אתחזי דינא כלל וכל עלאין ותתאין משתכחין בחדוותא שלימתא ודינא לא שלטא.

 

[p. 510] תאנא כתיב (שמות ל"א:17) כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ, ששת ימים ולא בששת והני יומין קדישין עלאין אקרון יומי דשמא קדישא אתכליל בהו ואינון אתכלילן ביה. זכאה חולקהון דישראל מכל שאר עמין, עלייהו כתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כולכם היום. [צ ע"א]

 

כבד את אביך ואת אמך. רבי חייא פתח (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ונהר, דא נביעו דמבועא דנפק תדיר ולא פסק ומנהרא דמבועא דא מתשקיא כל גנתא, וההוא נהרא דמבועא קדישא אקרי אב. מאי טעמא, משום דאיהו נביעא למתזנא לגנתא.

רבי אבא אמר עדן ממש אקרי אב משום דהאי עדן משתכח מההוא אתר דאקרי אין ובגיני כך אקרי אב, והא אוקימנא מאתר דשארי לאתמשכא כלא אקרי אתה כד"א (ישעיה ס"ג:16) כי אתה אבינו.

ר' אלעזר אמר כבד את אביך, דא קב"ה. ואת [p. 511] אמך, דא כנסת ישראל. את אביך, את דייקא לאכללא שכינתא.

רבי יהודה אמר כבד את אביך סתם, ואת אמך סתם דהא כלא הוא במניינא. את, לרבות כל מה דלעילא ותתא.

רבי יוסי אמר האי דאמר רבי אבא מאתר דשארי לאתמשכא כלא שפיר דהא אוליפנא ההוא דטמירא ולא אית ביה שירותא קרינן הוא, מאתר דשירותא אשתכח קרינן אתה ואקרי אב, וכלא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא אמן.

[p. 512] רבי חזקיה אמר ודאי כלא חד. כבד את אביך, דא קב"ה. ואת אמך, דא כנסת ישראל, והא תנינן א"ר שמעון כתיב (דברים י"ד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם, ההוא אתר דאקרון בנים, ובגיני כך סתימא דמלה את אביך ואת אמך, לאכללא כלא דלעילא ותתא.

ר' יצחק אמר לאכללא ביה רביה דהוא עייל ליה לעלמא דאתי.

אמר רבי יהודה בכללא דקב"ה הוי.

 

בהני חמש כליל כלא, בהני חמש אמירן אתגליפו חמש אחרנין ודאי חמש גו חמש. הא כיצד. אנכי יי' אלהיך לקבל לא תרצח דתנינן אמר ר' יצחק אמר רבי יהודה תרין אלין בכללא חדא אתכלילן דמאן דקטל אזער דמותא וצלמא דמאריה דכתיב (בראשית ט':6) כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (יחזקאל א':26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם.

[p. 513] אמר ר' חייא כתיב (בראשית ט':6) שפך דם האדם באדם דמו ישפך וגו'. שפך דם האדם, מאן דאושיד דמא כאלו אזעיר דמותא וצלמא דלעילא כלומר לא אזער דמותא דא אלא דמותא אחרא משמע דכתיב שפך דם האדם באדם, באדם מטי האי פגימותא מההוא דמא דאושיד. מאי טעמא, כי בצלם אלהים עשה את האדם, ובגין כך האי בהאי תליא.

לא יהיה לך וגו' לקביל לא תנאף, דהא משקר בשמא דקב"ה דאתרשים ביה בבר נש, ובדא כמה וכמה חובין וגזרין ועונשין תליין, ומאן דמשקר בהאי משקר ביה במלכא דכתיב (הושע ה':7) ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו, וכתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם, והאי בהאי תליא.

לא תשא וגו' לקבליה לא תגנב, וכתיב (משלי כ"ט:24) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד, ודאי האי בהאי תליא דהא גנבא לדא אזדמן לאומאה בשקרא, מאן דעביד דא עביד דא.

זכור את יום השבת לקבליה לא תענה ברעך עד שקר, דאמר ר' יוסי שבת [p. 514] סהדותא אקרי ובעי בר נש לסהדא דכתיב כי ששת ימים עשה יי' וגו', ושבת כללא דכלא. ואמר ר' יוסי מאי דכתיב (מיכה ז':20) תתן אמת ליעקב, כד"א (שמות ל"א:16) ושמרו בני ישראל את השבת, ומאן דאסהיד שקרא משקר בשבת דהיא סהדותא דקשוט ומאן דמשקר בשבת משקר באורייתא כלא. בגיני כך האי בהאי תליא.

כבד את אביך לקביל לא תחמד אשת רעך. ואמר ר' יצחק כבד את אביך, אביך ממש, דהא מאן דחמיד אתתא ואוליד בר אוקיר ההוא בר לאחרא דלא [צ ע"ב] אבוי. וכתיב כבד את אביך וגו', לא תחמד בית רעך שדהו, וכתיב הכא על האדמה אשר יי' אלהיך נותן לך, ההוא דיהיב לך יהא דילך ולא תחמד אחרא. ודאי האי בהאי תליא.

ואלין חמש קדמאי כלילן חמש אחרנין, ובגיני כך (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו, דכלא אתעביד ימין ועל דא בחמשה קלין אורייתא אתיהיב.

[p. 515] אמר ר' יהודה כלהו הוו חמש גו חמש, לקבליהון חמשה חומשי תורה.

תאני ר' אלעזר באלין עשר אמירן אתגליפו כל פקודי אורייתא גזרין ועונשין, דכיא מסאבא, ענפין ושרשין, אילנין נטיעין, שמיא וארעא, ימא ותהומי, דהא אורייתא שמא דקב"ה הוי. מה שמא דקב"ה אתגליף בעשר אמירן, אוף אורייתא אתגליף בעשר אמירן, ואלין עשר אמירן אינון שמא דקב"ה ואורייתא כלא שמא חד הוי שמא קדישא ממש. זכאה חולקיה דמאן דזכי ביה. מאן דזכי באורייתא זכי ביה בשמא דקב"ה ממש.

[p. 516] ר' ייסא אמר בקב"ה ממש זכי דהא הוא ושמיה חד הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.

 

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אמר ר' יוסי מ"ט, משום דכתיב (חגי ב':8) לי הכסף ולי הזהב, אע"ג דלי הכסף ולי הזהב לא תעשון אתי, כלומר אותי.

[p. 517] אמר ר' יצחק כתיב (ירמיה י':6) מאין כמוך יי' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. גדול אתה וגדול שמך, היינו לי הכסף. בגבורה, היינו ולי הזהב. אלין תרין גוונין לא מתחזיין ולא מתפארן בר כד אינון גליפין באתר חד. באן אתר אתגליפו, כד"א (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר.

 

ר' יהודה פתח (שם ס"א:10) שוש אשיש ביי' תגל נפשי באלהי וגו'. זכאה חולקהון דישראל מכל שאר עמין דחדוותא ותפנוקא דלהון בקב"ה דכתיב שוש אשיש ביי'. כיון דאמר ביי' אמאי כתיב באלהי. אלא הכי אמרו ישראל אי ברחמי אתא עלנא שוש אשיש ביי', אי בדינא תגל נפשי באלהי. מ"ט, משום דאלין ביה אתגליפו דכתיב (שם) כי הלבישני בגדי ישע. מהו בגדי ישע, גוונין דאתגליפו לאסתכלא ביה כד"א (ש"ב כ"ב:42) ישעו אל יי', ישע אסתכלותא. מאן דבעי לאסתכלא בגוונין בי יסתכל. מאי טעמא, משום דכתיב (ישעיה ס"א:10) מעיל צדקה יעטני, צדקה ממש דגוונין ביה אתגליפו.

[p. 518] כחתן יכהן פאר, הא גוונא חד. וככלה תעדה כליה, הא גוונא אחרא. וכד גוונין מתחברן ביה שעתא אתחזיין וכלהו תאיבין לאחזאה ולאסתכלא ביה.

ר' יוסי אמר שוש אשיש ביי', תרין חדוון ברחמי. תגל נפשי באלהי, הא חדווא חדא בדינא.

אמר ר' יהודה בכלא חדוה על חדוה, וחדוה דציון זמין קב"ה לאחדאה לישראל בחדוותא יתיר מכלא דכתיב (שם ל"ה:10) ופדויי יי' ישובון ובאו ציון ברנה, הא חד. ושמחת עולם על ראשם, תרי. ששון ושמחה ישיגו הא ארבע, לקבלהון דארבע זמנין דאתפזרו ישראל ביני עממיא וכדין כתיב (שם י"ב:4) ואמרתם ביום ההוא הודו ליי' קראו בשמו וגו'.

 

וידבר אלהים את כל הדברים האלה. כל הדברים, כללא דא הוא כללא דכלא כללא דלעילא ותתא.

אנכי, רזא דעלמא עלאה ברזא דשמא קדישא יה"ו.

[p. 519] אנכי, אתגליא ואגניז. אתגליא ברזא קדישא דכרסייא דסיהרא קיימא בשלימו כחדא כד שמשא שלטא וסיהרא אתנהירת ולית לה שבחא בר שבחא [צא ע"א] דנהורא דנהיר עלה.

אנכי, באשלמות רזין דשלימו דכורסייא לתתא ואסתלקו חיון קדישין ואיהי אתתקנת בתקונהא, וכד איהי שפירא בחיזו ובעלה אתי לגבה כדין אקרי אנכי.

אנכי, רזא דכלא כחדא בכללא דכל אתוון בשבילי אורייתא דנפקי מגו רזא עלאה. ביה תליין רזין עלאין ותתאין.

אנכי, רזא למיהב אגר טב לצדיקיא דקא מחכאן ונטרי פקודי אורייתא. בהאי אית לון בטחונא כדקא חזי לעלמא דאתי וסימניך (בראשית מ"א:44) אני פרעה.

[p. 520] אנכי ולא יהיה לך אתמר ברזא דאורייתא ודא איהו זכור ושמור.

אנכי, רזא סתימאה וגניז בכל אינון דרגין דעלמא עלאה בכללא חדא וכיון דאתמר אנכי אתחבר כלא כחדא ברזא חדא.

אנכי, רזא דתרין כרסוון, אני כ' דכורסייא אחרא.

[p. 521] אנכי, דקא אתדכי מקדשא ונוכראה לא אתקרב בהדיה ומקדשא נהיר בלחודוי דהא אתבטל בההוא שעתא יצר הרע מעלמא וקב"ה אסתלק ביקריה בלחודוי וכדין אתמר אנכי יי' אלהיך, רזא שלים בשמא קדישא.

א' רזא ליחדא שמא קדישא בדרגוי למהוי חד בגין דיהא ו'.

נ' רזא למדחל קב"ה ולמנדע דאית דין ואית דיין ואית אגר טב לצדיקייא ופורען לרשיעיא בגין דרזא דיליה ה' תתאה.

כ' לקדשא שמא קדישא בכל יומא לאתקדשא גו דרגין קדישין ולצלאה צלותא לגביה בכל זמנא לאסתלקא כתרא עלאה רזא [p. 522] דכורסייא עלאה אע"ג חיוון עלאין כדקא יאות ורזא דיליה ה' עלאה.

י' לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולמגזר גזירו ברזא לתמניא יומין ולקדשא בכרא ולאנחא תפילין וציצית ומזוזה, ולממסר נפשיה לגבי קב"ה ולאתדבקא ביה.

אלין אינון תריסר פקודין עלאין דכלילן רל"ו פקודין אחרנין דאינון ברזא דאנכי כללא דזכור, ואת דא לא אתחלף באתר דא בגין דאיהי י' רזא עלאה כללא דאורייתא, ובאלין תריסר אית תריסר מכילן דרחמי דתליין מנייהו וחד דשלטא למהוי תליסר.

[p. 523] לא יהיה לך, רזא דשמור בתלת מאה ושתין וחמש פקודי אורייתא.

ל' רזא דלא למיהב יקר ורבו לאלהא אחרא.

ל' מגדלא דפרחא וסלקא באוירא דלא יסטי לבא למבני לה כמה דאית רזא דבוני מגדל לאלהא אחרא.

ל' דלא למפני בדיוקנא דע"ז דלא להרהרא אבתרה דלא לאסגדא ולא לאכפיא גרמיה לאלהא אחרא.

א' דלא לחלפא יחודא דמריה בגין טעוון אחרנין.

א' דלא להרהרא דאית אלהא אחרא בר מניה.

א' דלא למסטי בתר בידין וזכורו ברזא דדיוקנא דאדם ולא בדיוקנא אחרא.

א' דלא למשאל מן מתייא ולא למעבד חרשין.

א' דלא יומי בפומוי בשמא דאלהא אחרא.

[p. 524] הא הכא תריסר אחרנין דאינון פקודי שמור, ובאלין תריסר תליין תלת מאה וחמשין ותלת פקודי דשמור אחרנין דכלילן באלין תריסר, ורזא דא אנכי.

 

א"ר שמעון תו תנינן אנכי, כללא דעילא ותתא, כללא דעלאין ותתאין, כללא דחיון קדישין דכלילן ביה, כלא הוא ברזא דאנכי.

לא יהיה לך, לתתא רזא דתריסר חיון תתאין.

לא תעשה לך פסל, פסלו מההוא אתר עלאה ההוא אתר קדישא. פסל, פסולת דקדושא דאיהו רזא דטעוא אחרא, ורזא דא כד"א (יחזקאל א':4) רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול. וכל תמונה, הה"ד (שם) ואש מתלקחת.

[p. 525] כי אנכי יי' אלהיך, בגין לאתערא לבא לגבי עילא ולא לנחתא לתתא ולא למקרב לתרע ביתה.

אל קנא, דקנאה הוא בההוא אתר ורזא דא (משלי ל':21) תחת שלש רגזה ארץ, ואיהו לא תעשה לך חד, פסל תרין, וכל תמונה תלת, וארץ דא על דא [צא ע"ב] אתרגשת.

פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, אילנא חדא דאינציב חד ותרין זמנין ותלת זמנין וארבע זמנין ואתפקד על חובוי קדמאי. אב ובן שלישי ורביעי חד הוא כד לא מתתקן ולא חייש לאתתקנא, וכן בהפוכא דא לאילנא דאיהו אתתקן כדקא חזי וקאים על קיומיה.

 

לא תשא, רזא דא הא אוקמוה חברייא, בגין [p. 526] דקב"ה כד שתל עלמא אטבע גו תהומי צרורא חדא חקיקא בשמא דא ואטבע ליה גו תהומא, וכד מיא בעאן לסלקא חמאן רזא דשמא קדישא חקיקא על ההוא צרורא ותייבין ומשתקעין ומתהדרין לאחורא, ושמא דא קיימא עד יומא גו תהומא. ובשעתא דאומן בני נשא על קשוט בקיומא דקשוט ההוא צרורא סלקא ומקבלא ההוא אומאה ואהדר ואתקיים על תהומא ועלמא אתקיים, וההוא אומאה דקשוט קיים עלמא. ובשעתא דאומו בני נשא אומאה דשקרא ההוא צרורא סלקא לקבלא לה ואיהי דשקרא, כדין ההוא צרורא דהוה סליק תב לאחורא ומייא אזלין ושאטן, ואתוון דההוא צרורא פרחן גו תהומי ואתבדרן ובעאן מיא לסלקא לחפייא עלמא ולאהדרא כמלקדמין, עד דאזמין קב"ה לחד ממנא יעזריאל די ממנא על שבעין מפתחן ברזא דשמא קדישא ועאל לגבי ההוא צרורא וחקיק ביה אתוון כמלקדמין וכדין אתקיים עלמא ואתהדרו מייא לדוכתייהו. ועל דא כתיב לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא. [צב ע"א]

 

זכור את יום השבת לקדשו, דא איהו רזא דברית קדישא, ובגין דבהאי ברית קיימין כל מקורין דשייפי גופא ואיהו כלל כלא, כגוונא דא שבת איהו כללא דאורייתא וכל רזין דאורייתא ביה תליין, וקיומא דשבת [p. 527] כקיומא דכל אורייתא, מאן דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלה. [צב ע"ב]

זכור, רזא דדכורא איהו, רזא דדכורא דנקיט כל שייפי דעלמא עלאה.

את יום השבת, לאסגאה מעלי שבתא דאיהו לילה ודא איהו את.

לקדשו, דאצטריך קדושא מגו עמא קדישא ולאתעטרא בהו כדקא חזי.

זכור, אתר דלית ליה שכחה ולא קיימא ביה שכחה דהא לית שכחה באתר דברית עלאה, וכ"ש לעילא. ולתתא אית שכחה אתר דאצטריך לאדכרא, ועל דא כתיב (תהלים ק"ט:14) יזכר עון אבותיו, ואית תמן ממנן דאדכרן זכיין דבר נש וחובוי. ולית שכחה קמי כרסייא קדישא, מה דאיהו קמיה. ומאן איהו קמיה, זכור, וכ"ש לעילא בגין דכלא רזא דדכורא איהו ותמן אתגליף רזא דשמא קדישא יה"ו. [p. 528] ולתתא אצטריך לאתקדשא, ובמה אתקדש, בזכור דהא מניה נטיל כל קדושין וכל ברכאן, ודא כד מתעטרא מעלי שבתא על עמא קדישא כדקא יאות בצלותין ובעותין ובסדורא דחדוה.

ואי תימא זכור לא אצטריך לאתקדשא אע"ג דמניה נפקין כל קדושין דעלמא לאו הכי, דהא דא אצטריך לאתקדשא ביממא ודא אצטריך לאתקדשא בליליא, וכל קדושין נטלין לון ישראל לבתר ואתקדשן בקדושי דקב"ה. [צג ע"א]

 

כבד את אביך ואת אמך, בכל זיני יקר למחדי לון בעובדין דכשראן כד"א (משלי כ"ג:24) גיל יגיל אבי צדיק ודא איהו יקרא דאבוי ואמיה.

כבד את אביך, כד"א כבד את יי' מהונך. מהונך, מממונך. מהונך, מחנך, בחדוה דנגונא למחדי לבא דהא דא חדוה דלבא. כגוונא דא נגונא דכל עלמא עובדין דכשראן דההוא ברא חדי לבא דאבוה ואמיה.

[p. 529]  מהונך, מממונך לכל מה דאצטריכו. כגוונא דבר נש אוקיר לקב"ה הכי אצטריך לאבא ואמא בגין דשותפותא חדא אית לון בקב"ה עליה. כמא דאצטריך למדחל לקב"ה הכי אצטריך למדחל לאבוה ולאמיה ולאוקיר לון כחדא בכל זיני יקר.

למען יאריכון ימיך, בגין דאית יומין לעילא דתליין בהו חיי בר נש בהאי עלמא, ואוקימנא על אינון יומין דבר נש בההוא עלמא לעילא וכלהו קיימין קמי קב"ה ובהו אשתמודען חיי בר נש.

על האדמה אשר יי' אלהיך נותן לך, אבטחותא לאתהנא באספקלריא דנהרא, ורזא דא על האדמה, דא אספקלריא דנהרא, באינון יומין עלאין דנהרין מגו מבועא דכלא.

מאי שנא באלין תרין פקודי אורייתא דכתיב בהו למען יאריכון ימיך, בדא ובשלוח הקן. אלא תרין פקודין אלין כלהו תליין לעילא. אבא ואמא רזא דזכור ושמור כחדא ובגיני כך כתיב למען יאריכון ימיך. [p. 530] ובשלוח הקן דכתיב (שם כ"ב:7) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, רזא דעלמא עלאה דלא אתייהיב ביה רשו לאסתכלא ואצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא ביה. ואת הבנים תקח לך, דכתיב (שם ד':32) כי שאל נא לימים ראשונים וגו' מקצה השמים ועד קצה השמים, אבל לעילא מקצה השמים שלח תשלח מרעיוניך למשאל.

[p. 531] ובדא כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, למען איטב לך לא כתיב אלא למען ייטב לך, ויאריכון ימיך לא כתיב אלא והארכת ימים. למען ייטב לך, ההוא אתר דאוטיב לכלא ואיהו עלמא סתים וגניז. והארכת [צג ע"ב] ימים, כמה דכתיב תקח לך, ברשותיה דבר נש איהו.

ואי אזדמן ליה עובדא ויכוון ביה זכאה איהו, ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמריה. אבל לא אתחשיב מאן דעביד רעותא לשמה ויכוין ביה ברעותא באסתכלותא ביקרא דמריה כמאן דלא ידע למסבר סברא דהא ברעותא תליא מלה לשמה, ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות. כגוונא דא בעובדא דגופא אתתקן עובדא דנפשא בההוא רעותא דהא קב"ה לבא בעי ורעותא דבר נש. ואפילו הכי אי לאו תמן רעותא דאיהו עקרא דכלא, על דא צלי דוד ואמר (תהלים צ':17) ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו', דהא לית כל בר נש חכים לשואה רעותא ולבא לתקנא כלא ויעביד עובדא דמצוה, על דא צלי צלותא דא. ומעשה ידינו כוננה עלינו. מאי כוננה עלינו, כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות. עלינו, אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. [p. 532] מעשה ידינו כוננהו. למאן, לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא, כוננהו בחבורא חדא באבהן למהוי מתתקנא עמהון בהאי עובדא כדקא יאות.

 

לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב. לא, פסקא טעמא בהני תלתא כלא. ואי לא דפסקא טעמא לא הוה תקונא לעלמין ויהא אסיר לן לקטלא נפש בעלמא אע"ג דעבר על אורייתא, אבל במה דפסקא טעמא אסיר ושרי.

לא תנאף. אי לאו דפסקא טעמא אסיר אפילו לאולדא או למחדי באתתיה חדוה דמצוה, ומאי דפסקא טעמא אסיר ושרי.

לא תגנב. אי לאו דפסקא טעמא הוה אסיר אפילו למגנב דעתא דרביה באורייתא או [p. 533] דעתא דחכם לאסתכלא ביה, או דיינא דדאין דינא לפום טענה דאצטריך ליה למגנב דעתא דרמאה ולמגנב דעתא דתרווייהו לאפקא דינא לנהורא, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי.

לא תענה ברעך עד שקר. הכא לא פסק טעמא בגין דאסיר הוא כלל כלל. ובכל מילי דאורייתא קב"ה שוי רזין עלאין ואוליף לבני נשא ארחא לאתתקנא בה ולמהך בה כד"א (ישעיה מ"ח:17) אני יי' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.

אוף הכי לא תחמד, לא פסק כלל. ואי תימא אפי' חמודא דאורייתא אסיר כיון דלא פסקא טעמא. ת"ח בכלהו עבדא אורייתא כלל ובהא עבד פרט בית רעך שדהו ועבדו וגו' בכל מילי דעלמא, אבל אורייתא איהי חמודות תדיר שעשועים גנזי דחיי ארכא דיומין בעלמא דין ובעלמא דאתי.

[p. 534] הני עשר אמירן דאורייתא אינון כללא דכל פקודי אורייתא, כללא דעילא ותתא, כללא דכל עשר אמירן דבראשית. אלין אתחקקו על לוחי אבנין וכל גנזין דהוו בהו אתחזון לעיניהון דכלא למנדע ולאסתכלא ברזא דתרי"ג פקודין דאורייתא דכלילן בהו. כלא אתחזי לעיינין, כלא איהו בסכלתנו לאסתכלא בלבא דישראל כלהו, וכלא הוה נהיר לעינייהו בההיא שעתא, כל רזין דאורייתא וכל רזין עלאין ותתאין לא אתעדי מינייהו בגין דהוו [צד ע"א] חמאן עינא בעינא זיו יקרא דמריהון, מה דלא הוה כההוא יומא מיומא דאתברי עלמא דקב"ה אתגלי ביקריה על טורא דסיני.

ואי תימא הא תנינן דחמאת שפחה על ימא מה דלא חמא יחזקאל נביאה, יכול כההוא יומא דקאימו ישראל על טורא דסיני. לאו הכי, בגין דההוא יומא דקאימו ישראל על טורא דסיני אעבר זוהמא מנייהו וכל גופין הוו מצחצחן בצחצוחא דמלאכין עלאין כד מתלבשן בלבושי מצחצחן למעבד שליחותא דמריהון, ובההוא מלבושא מצחצחא עאלין לאשא ולא דחלין כגוונא [p. 535] דההוא מלאכא דמנוח כד אתחזי ליה ועאל בשלהובא וסליק לשמיא דכתיב (שופטים י"ג:20) ויעל מלאך יי' בלהב המזבח וגו'. וכד אעבר מינייהו ההוא זוהמא אשתארו ישראל גופין מצחצחן בלא טנופא כלל ונשמתין לגו כזוהרא דרקיעא לקבלא נהורא. הכי הוו ישראל דהוו חמאן ומסתכלן גו יקרא דמריהון מה דלא הוו הכי על ימא דלא אתעבר זוהמא מנייהו בההוא זמנא, והכא בסיני דפסקא זוהמא מגופא אפילו עוברין דבמעי אמהון הוו חמאן ומסתכלן ביקרא דמריהון וכלהו קבילו כל חד וחד כדקא חזי ליה.

וההוא יומא הוה חדוה קמי קב"ה יתיר מיומא דאתברי עלמא בגין דיומא דאתברי עלמא לא הוה בקיומא עד דיקבלון ישראל אורייתא דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. כיון דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני כדין [p. 536] אתבסם עלמא ואתקיימו שמיא וארעא וקב"ה אשתמודע עילא ותתא ואסתלק ביקריה על כלא, ועל ההוא יומא כתיב (תהלים צ"ג:1) יי' מלך גאות לבש לבש יי' עז התאזר, ואין עז אלא תורה דכתיב (שם כ"ט:11) יי' עז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום.