ספרא דצניעותא

[p. 535] [p. 545] פרקא קדמאה. תאנא ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא, דעד לא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין [p. 546] ומלכין קדמאין מיתו וזיוניהון לא אשתכחו וארעא אתבטלת, עד רישא דכסופא דכל כסופין לבושין דיקר אתקין ואחסין.

האי מתקלא תלי באתר דלא הוה, אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו. מתקלא קאים בגופיה, לא אתאחיד ולא אתחזי. ביה סליקו וביה סלקין דלא הוו והוו ויהויין.

[p. 547] סתרא גו סתרא אתקין ואזדמן בחד גולגלא מלייא טליא דבדולחא. קרומא דאוירא אזדכך וסתים, אינון עמר נקי תליין בשקולא. רעוא דרעוון אתגליא בצלותא דתתאי, אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא, אשגחותא דתתא באשגחותא דנהירו דעלאה דביה תרין נוקבין דפרדשקא דאתער רוחא לכלא.

[p. 548] בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. שיתא בראשית עלייהו כולהו לתתא ותליין משבעה דגולגלא דעד יקירו דיקירותא.

[p. 549] והארץ תניינא לאו בחושבן דהא אתמר, ומההיא דאתלטייא נפקא דכתיב (בראשית ה:29) מן האדמה אשר אררה יי'. [p. 536] היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, תליסר תליין בתליסר דיקירו דיקירותא.

שיתא אלפי שנין תליין בשיתא קדמאי, שביעאה עלייהו דאתתקף בלחודוי ויתחריב כלא בתריסר שעתי דכתיב היתה תהו [p. 550] ובהו וגו'. תליסר יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא וקמו כל אינון שיתא בגין דכתיב ברא ולבתר כתיב היתה דהא הות ודאי, ולבסוף תהו ובהו וחשך, (ישעיה ב:11) ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.

[p. 551] גלופי דגלופין כחיזו דחויא אריך ומתפשט לכאן ולכאן, זנבא ברישא, רישא אחורא כתפין, אעבר וזעים, נטיר וגניז. [p. 552] חד לאלף יומין זעירין אתגלייא קולטרא בקיטרוי סנפירא בעדבוי, אתבר רישיה במיין דימא רבא דכתיב (תהלים עד:13) שברת ראשי תנינים על המים. תרין הוו, חד אתחזרו, תנינם [p. 553] כתיב חסר. ראשי כד"א (יחזקאל א:22) ודמות על ראשי החיה רקיע.

ויאמר אלהים יהי אור ויהי, היינו דכתיב (תהלים לג:9) כי הוא אמר ויהי, הוא בלחודוי, ויהי בלחודוי. לבתר אתחזרו חד יהו"י יה"ו י"ה י'. י' בתראה שכינתא לתתא כמא דה"א שכינתא אשתכח ובחד מתקלא אתקלו.

[p. 554] והחיות רצוא ושוב, כדכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, (ישעיה ג:10) אמרו צדיק כי טוב. האי במתקלא סלקא, קדמאה בלחודוי, וכלא לחד אתחזר, אחתא ומודעתא כלילן דא בדא ביו"ד ה"א כתרין רחימין דמתחבקן.

שיתא נפקין מענפא דשרשא דגופא, לישן ממלל רברבן. לישן דא סתים בין יו"ד וה"א דכתיב (שם מד:5) זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה, ממש. זה יאמר ליי' אני, אחתא וכלא אתמר ביה"ו.

[p. 555] כלא כלילן בלישן סתים לאימא דהא אתפתחת ליה דנפיק מינה. אבא יתיב ברישא, אימא באמצעיתא ומתכסייא מכאן ומכאן. ווי למאן דגלי ערייתהון.

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, שליט דכר[p. 537]בנוקבא דכתיב (משלי י:25) וצדיק יסוד עולם. נהיר י' בתרין ונהיר ומעבר לנוקבא.

אתייחד יו"ד בלחודוי סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכא נוקבא ואתנהיר אימא ומתפתחא [קעז ע"א] בתרעוי. אתא מפתחא דכליל בשית ומכסיא פתחהא ואחיד להאי ולהאי. ווי למאן דגלי פתחתא.

[p. 556] פרקא תניינא. דיקנא מהימנותא לא אדכר בגין היא יקירותא דכלא. מאודנין נפקת בסחרנהא דבסיטא, סליק ונחית חוטא חוורא בתלת עשר מתפרש ביקירא. ביקירותא ההוא כתיב (ירמיה ב:6) לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. אדם לבר הוא, אדם לא כליל הכא כ"ש איש. בתלת עשר נביעין מבועין מתפרשן, ארבע בלחודוי אסתמכו תשעה אשקיון לגופא.

[p. 557] מקמי פתחא דאודנין שארי יקירו לאתתקן, נחית בשפיר ברישא דשפוון, מהאי רישא להאי רישא קאים.

ארחא דנפיק תחות תרין נוקבין דפרדשקא לאעברא חובה דכתיב (משלי יט:11) ותפארתו עבור על פשע. תחות שפוון אסחר שערא לרישא אחרא. ארחא אחרא נפיק תחותוי, חפי תקרובתא דבוסמא לרישא דלעילא. תרין תפוחין אתחזן לאנהר בוסמין.

מזלא דכלא תלייא עד לבא, ביה תליין עלאין ותתאין. אינון דתליין לא נפקין דא מן דא. חפיין זעירן על גרונא דיקירו, רברבין מתשערן בשיעור שלים.

[p. 558] שפוון אתפנון מכל סטרין. זכאה למאן דנשקי מאינון נשיקין.

בההוא מזלא דכלא נגדין תלת עשר משיחין דאפרסמונא דכיא. כלא בהאי מזלא שכיך וסתים.

בזמנא דמטא שביעאה משתכחי אלין תליסר בעלמא עלאה ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי. בההוא זמנא (ישעיה נה:6) דרשו יי' בהמצאו.

כתיב (בראשית א:11) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי וגו', היינו דכתיב (ויקרא טז:32) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב.

[p. 559] (דברים ג:24) יי' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך. י"ה ו"ה שלים בסטרוי, והכא ברחישותא דא דארעא לא שלים, יה"י לא כתיב.

קרינן יו"ד עלאה יו"ד תתאה, וייצר יו"ד עלאה יו"ד תתאה. יהי עלאה ותתאה, ה' [p. 538] בגווייהו, כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר. אתעקר מהאי אתר שמא דא ואשתיל באחרא, כתיב ויטע יי' אלהים.

[p. 560] ה' בין יו"ד ליו"ד דיה"י, נשבא דפרדשקא דעתיקא לזעירא דאפין, בלא רוחא לא אתקיים. בה"א אשתכלל, ה"א עלאה ה"א תתאה דכתיב (ירמיה א:6) אהה יי' אלהים.

בקיטפוי דקטפין צרירא דמתקלין יה"ו. י' עלאה דאתעטר בקוטרא דעתיקא היא קרומא דאזדכך וסתים, ה"א עלאה דאתעטר ברוחא דנוקבין דפרדשקא דנפק לאחייא, ו' עלאה בוצינא דקרדינותא דאתעטר בסטרוי. מתפשטן אתוון לבתר ואתכללו בזעירא דאפין. [p. 561] כמא דשריא בגלגלתא אשתכחו מתפשטן בכל גופא לשכללא כלא בעמר נקי. כד תלי תליין אלין אתוון, כד אתגלי לזעירא מתיישבן ביה אלין אתוון ואתקרי בהון.

יו"ד דעתיקא סתים בסטרוי בגין שמא לא אשתכח. ה"א אתפתח באחרא ואינקיב בתרין נוקבין ואשתכח בתקונין. ו"ו אתפתח באחרא דכתיב (שיר ז:10) הולך לדודי למישרים, בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא.

ו' לעילא ו' לתתא, ה' לעילא ה' לתתא, י' לעילא בה לא אשתתף אחרא ולא סליק בהדה בר רמיזא דרמיז כד אתגליין תרין [p. 562] באורייתא ומתחברן בחד דרגא חד רגשא בגין לאתפרשא, ו"ד כלילן ביו"ד. ווי כד אסתלק האי ואתגליין אינון פוסמין דטיפסא שריקין לאעבר לא מתעכבין בדוכתא, והחיות רצוא ושוב, ברח לך אל מקומך, אם תגביה כנשר משם אורידך.

ותוצא הארץ. [קעז ע"ב] אימתי, כד שמא אתנטע וכדין אוירא נפיק ונצוצא אזדמן.

חד גולגלתא אתפשט בסטרוי, טלא מלי עלה דתרי גווני. תלת חללין דאתוון רשימין אתגליין בה.

[p. 563] אוכמין ערבאה תליין על נוקבין עקימין דלא יכיל למשמע ימינא ושמאלא, הכא חד ארחא לעילא דקיק.

מצחא דלא נהיר קטטותא דעלמי בר כדרעוא אשגח בה.

עיינין דתלת גווני למרתת קמייהו אתסחן בחלבא דנהיר. כתיב (ישעיה לג:20) עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן, וכתיב (שם א:21) צדק ילין בה. נוה שאנן, עתיקא דסתים, עינך כתיב.

[p. 539] [p. 564] חוטמא פרצופא דזעירא לאשתמודעא, תלת שלהובן מתוקדין בנוקבוי.

דרגא עמיקא למשמע טב וביש.

כתיב (שם מב:39) אני יי' הוא שמי, (דברים לב:39) אני אמית ואחיה, וכתיב (ישעיה מו:4) אני אשא ואני אסבול, (תהלים ק:3) הוא עשנו ולא אנחנו, (איוב כג:13) והוא באחד ומי ישיבנו. הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח, הוא מאן דלא אזדמן לעינא, הוא מאן דלא אקרי בשמא.

ה"א ה"ו, א' כליל ו', ו' כליל א' ולא כליל. ה"ו אזיל לאל"ף, אל"ף אזיל ליו"ד, יו"ד אזיל ליו"ד דסתים מכל סתימין דלא מתחברן ביה ו"ד. ווי כדלא נהיר יו"ד בו"ד. [p. 565] כד אסתלק יו"ד מן ו"ד בחובי עלמא ערייתא דכלא אשתכח, ע"ד כתיב (ויקרא יח:7) ערות אביך לא תגלה. י"ה, ווי כד אסתליק יו"ד מן ה"א, ע"ד כתיב וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה, אמך היא ודאי, (משלי ב:3) כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך.

פרקא תליתאה. תשעה יקירין אתמסרו לדיקנא, כל מה דאתטמר ולא אתגלייא עלאה ויקירא אשתכח גנזיה קרא.

נימין על נימין מקמי פתחא דאודנין עד רישא דפומא, מרישא האי לרישא אחרא אשתכח. מתחות תרין נוקבין ארחא מלייא [p. 566] דלא אתחזייא. עילעין אתחפיין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזיין תפוחין סומקאן כוורדא.

בחד חוטא תליין אוכמין עד חדוי, שפואן סומקי כוורדא אתפנון. זעירין נחתין בגרונא ומחפיין קדלא, רברבין וזעירין נגידין בשקולא.

באלין אשתכח גיבר ותקיף מאן דאשתכח. כתיב (תהלים קיח:5) מן המצר קראתי יה, תשעה אמר דוד עד כל גוים סבבוני לאסחר ולאגנא עלוי.

ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו. תשעה אלין אתעקרו משמא שלים ואשתילו לבתר בשמא שלים דכתיב ויטע יי' אלהים.

תקונין דדיקנא בתליסר אשתכחן איהי דהאי עלאה, תתאה בתשעה אתחזון. כ"ב אתוון אתגליפו בגיניהון. על האי חלמא דאחיד [p. 540] [p. 567] דיקנא דבר נש עלאה בידיה שלים במאריה שנאין תחותוי יכנעון, כ"ש דיקנא עלאה דנהיר אתתאה דעלאה רב חסד אקרי בזעירא חסד סתם, כד אצטריך נהירו אנהר ואקרי רב חסד.

כתיב ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. יה אתפשט נהירו דדא בדא כלא אתרחשון בזמנא חדא, מים טבאן מים בישן, בגין דאמר ישרצו, אתכללו דא בדא חיה עלאה חיה תתאה, חיה [קעח ע"א] טבא, חיה בישא.

ויאמר אלהים נעשה אדם. האדם לא כתיב אלא אדם סתם לאפקא דלעילא דאתעביד בשמא שלים. כדאשתלים דא אשתלים דא, אשתלים דכר ונוקבא לאשלמא כלא, יהו"ה סטרא דדכר, אלהים סטרא דנוקבא.

[p. 568] אתפשט דכורא ואתתקן בתקונוי באמה בפומיה דאמה, מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו. דינין דדכורא תקיפין ברישא בסופא נייחין, דנוקבא באיפכא.

וי"ה, קונטורין דקיטורא בעטפוי שקיעין, י' זעירא בגווהא אשתכח. אי אתבסמו דינין בעא עתיקא. אתא חויא על נוקבא וקינא דזוהמא אתתקין בגווה למעבד מדורא בישא דכתיב ותהר ותלד את קין, קינא דמדור דרוחין בישין ועלעולין וקטפורין.

[p. 569] אתקין ביה בהאי אדם כתרין בכלל ופרט אתכללו בפרט וכלל, שוקין ודרעין ימינא ושמאלא. ידא אתפלג בסטרוי, אתתקן דכר בנוקבא יה"ו, י' דכר ה' נוקבא ו'. כתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, דיוקנא ופרצופא כאדם יתיב על כורסיא, וכתיב (יחזקאל א:26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם.

פרקא רביעאה. עתיקא טמיר וסתים, זעירא דאנפין אתגלייא ולא אתגלייא. דאתגלייא באתווי כתיב, דאתכסייא סתים באתוון דלא מתיישבן באתרוי בגין דאיהו לא אתיישבו ביה עלאין ותתאין.

[p. 570] ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, היינו דכתיב (תהלים לו:7) אדם ובהמה תושיע יי', [p. 541] חד בכללא דאחרא משתכחא, בהמה בכללא דאדם. (ויקרא א:2) אדם כי יקריב מכם קרבן ליי' מן הבהמה, משום דאתכלל בכללא דאדם.

כד נחת אדם דלתתא [קעח ע"ב] בדיוקנא עלאה אשתכח תרין רוחין מתרין סטרין דימינא ושמאלא כליל אדם, דימינא נשמתא קדישא דשמאלא נפש חיה. חב אדם אתפשט שמאלא ואתפשטו אינון בלא גופא. כד מתדבקין דא בדא אתיילדן כהאי חיה דאולידא סגיאין בקיסרא חדא.

[p. 571] כ"ב אתוון סתימן, כ"ב אתוון אתגליין, י' סתים י' גלייא. סתים וגליא במתקלין דטפסין אתתקלו. [p. 572] י' נפקין מניה דכר ונוקבא ו"ד, בהאי אתר ו' דכר ד' נוקבא, בגין ד"ו תרין, ד"ו דכר ונוקבא, ד"ו תרין קפלין.

י' בלחודוי דכר, ה' נוקבא. ה' ד' הות, מדאתעברת אפיקת ו'. אתחזי יו"ד בחזויה כללא דיה"ו. מדאפיקת ו' דהוא דכר ונוקבא אתיישבת לבתר ומכסייא לאמא.

(בראשית ו:2) ויראו בני האלהים את בנות האדם, היינו דכתיב (יהושע ב:1) שנים אנשים מרגלים חרש לאמר. בנות האדם, דכתיב (מלכים א ג:16) אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך, בגיניהון כתיב כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו, אז תבאנה ולא מקדמיתא.

[p. 573] בקיסטרא דקיטורי דפיגאן תרין מתחבקן הוו לעילא, לתתא נחתו ירתו עפרא, אבדו חולקא טבא דהוה בהו עטרא דחמלא ואתעטר בקוסטא דענבא.

(שמות יד:15) ויאמר יי' אל משה מה תצעק אלי, אלי דוקא. דבר אל בני ישראל ויסעו, ויסעו דוקא. במזלא הוה תלי דבעא לאוקיר דקניה. (שם טו:26) והישר בעיניו תעשה והאזנת [p. 574] למצותיו ושמרת כל חקיו, עד כאן. כי אני יי' רפאך, להאי דוקא.

פרקא חמישאה. (ישעיה א:4) הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. שבעה דרגין יו"ד ה"ה ו"ה ה"י, ו"ו אפיק ד' ה"ה הו"י ה"ה אפיק ו"ו ד"ו לבר. אסתיר אדם דכר ונוקבא דאינון ד"ו דכתיב בנים משחיתים.

[p. 542] [p. 575] בראשית ברא. בראשית מאמר, ברא חצי מאמר, אב ובן סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה נפיק למטלנוי ואתגלייא יהוה יה.

אלהים את, אדני אהיה ימינא ושמאלא כחדא אשתתפו.

[p. 576] השמים ואת, דכתיב (דה"א כט:11) והתפארת והנצח, אינון כחדא אשתתפו.

הארץ, דכתיב (תהלים ח:2) מה אדיר שמך יי' בכל הארץ, (ישעיה ו:3) מלא כל הארץ כבודו.

יהי רקיע בתוך המים, להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, עתיקא לזעירא אתפרש ואתדבק לא אתפרש ממש. פימא ממלל רברבן אנתיק ואתעטר בכתרין זעירין בחמשה זינין מים דכתיב (במדבר יט:17) ונתן עליו מים חיים, (ירמיה י:10) הוא אלהים חיים ומלך עולם, (תהלים קטז:9) אתהלך לפני יי' בארצות החיים, (שמואל א כה:29) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, ועץ החיים בתוך הגן.

[p. 577] י"ה יו"ד ה"א אהי"י בין מים למים, מים שלימין ומים דלא שלימין, רחמין שלימין רחמין דלא שלימין.

ויאמר יי' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. ויאמר יי' כד אתיישבא בזעירא. מכאן דבר בשם אומרו, דעתיקא סתים קאמר לא ידון רוחי באדם דלעילא משום דבההוא רוחא דאתנשבא מתרין נוקבין דפרדשקא משיך לתתאי. ובגין כך כתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה. יו"ד שלים ולא שלים, י' בלחודוי מאה, תרין אתוון תרי זמני, מאה ועשרים שנה. י' בלחודוי כד [קעט ע"א] אתגליא בזעירא אתמשך בעשר אלפי שנין, מכאן כתיב (תהלים קלט:5) ותשת עלי כפכה.

[p. 578] (בראשית ו:4) הנפילים היו בארץ, היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, מאתר דאתפרש גנתא אקרו הנפילים דכתיב ומשם יפרד.

היו בארץ בימים ההם, ולא לבתר זמנא, עד דאתא יהושע ובני האלהים אסתמרו. אתא שלמה ובנות [p. 579] האדם אתכלל הה"ד [p. 543] (קהלת ב:8) ותענוגות, תענוגים לא קארי, בני האדם, דאתרמיו מהאי רוחין אוחרנין דלא אתכללו בחכמה עלאה דכתיב (מלכים א ה:26) ויי' נתן חכמה לשלמה, וכתיב (שם:11) ויחכם מכל האדם, משום דהני לא אתכללו באדם. [p. 580] ויי' נתן חכמה, ה' עלאה. ויחכם, דמינה אתחכם לתתא.

המה הגבורים אשר מעולם, עולם דלעילא. אנשי השם, דאתנהגן בשמא. מאי שמא, שמא קדישא דאתנהגן ביה דלא קדישין לתתא ולא אתנהגן אלא בשמא. אנשי השם סתים ולא אנשי יהוה, לאו מסתים סתימא אלא גריעותא ולא גריעותא, אנשי השם סתם מכללא דאדם נפקו.

כתיב (תהלים מט:13) אדם ביקר בל ילין. אדם ביקר, ביקרו דמלכא. בל ילין, בלא רוחא.

תליסר מלכי קרבא בשבעא, שבעה מלכין בארעא אתחזיאו נצחי קרבא. תשעה דסלקין בדרגין דרהטין ברעותהון ולית דימחי בידון. חמשה מלכין קיימין בבהילו, לקמי ארבע לא יכלין למיקם. ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע בהון תליין כענבין באתכלא. צרירן בהו שבעה רהיטין סהדן סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו.

[p. 581] אילנא דמבסם יתיב בגו, בענפוי אחידן ומקננן צפרין, תחותוי תטלל חיותא דשליטא. הוא אילנא בתריסר כבישן למהך בשבעה סמכין סחרניה בארבע זיויין מתגלגלן בארבע סטרין.

[p. 582] חויא דרהיט בתלת מאה ושבעין דלוגין, דליג על טורין מקפץ על גבעתא דכתיב (שיר ב:8) מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. זנביה בפומיה בשנוי נקיב לתרין גיסא, כד נטיל גיסטרא אתעביד לתלת רוחין.

כתיב ויתהלך חנוך את האלהים, וכתיב (משלי כב:6) חנוך לנער על פי דרכו, הנער הידוע. את האלהים, ולא את יי'.

ואיננו, בשם זה. כי לקח אותו אלהים, להקרא בשמו.

[p. 583] תלת בתי דינין ארבע אינון, ארבע בתי דינין דלעילא ארבע לתתא דכתיב (ויקרא יט:35) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. דינא קשיא, דינא דלא קשיא. דינא בשקולא, דינא דלא בשקולא. דינא רפיא, דינא דאפי' לא האי ולא האי.

[p. 544] ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה. החל האדם לרב, היינו דכתיב בשגם הוא בשר, האדם דלעילא, וכתיב על פני האדמה.

[p. 584] (שמות לד:29) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, היינו דכתיב (בראשית ג:21) כתנות עור. קרן, דכתיב (שמואל א טז:13) ויקח את קרן השמן, לית משיחה אלא בקרן, (תהלים פט:18) ובשמך תרום קרננו, (שם קלב:17) שם אצמיח קרן לדוד, היינו עשיראה דמלכא ואתיא מן יובלא דהיא אימא דכתיב (יהושע ו:5) והיה במשוך בקרן היובל, קרן ביובלא אתעטר עשיראה באימא.

[p. 585] קרן, דנטיל קרן וריוח לאתבא רוחיה ליה. והאי קרן דיובלא הוא ויובלא ה', וה' נשיבא דרוחא לכלא, וכלא תייבין לאתרייהו דכתיב (ירמיה א:6) אהה יי' אלהים, כד אתחזר ה' לה' יי' אלהים אתקרי שם מלא, וכתיב (ישעיה ב:11) ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.

[p. 586] עד כאן סתים ואתעטר צניעותא דמלכא. זכאה למאן דנפק וידע שבילוי וארחוי.