פרשת ואתה תצוה

[זהר ח"ב קעט ע"ב] [p. 1] (שמות כח:1) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך את בניו אתו מתוך בני ישראל וגו'. אמר רבי חייא מאי שנא הכא בכל אתר דכתיב ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצוה את בני ישראל, (שמות ל:23) ואתה קח לך בשמים ראש. אלא כלא ברזא עלאה איהו לאכללא שכינתא בהדיה.

אמר רבי יצחק נהורא עלאה ונהורא תתאה כליל כחדא ואקרי ואתה כד"א (נחמיה ט:6) ואתה מחיה את כלם, ועל דא לא כתיב והקרבת את אהרן אחיך, וצוית את בני ישראל, ודברת אל כל חכמי לב, בגין דההיא זמנא שריא שמשא בסיהרא ואשתתף כלא כחדא לשריא על אומנותא דעובדא.

[p. 2] אמר רבי אלעזר מהכא (שמות לו:1) אשר נתן יי' חכמה ותבונה בהמה.

אמר רבי שמעון מהכא ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה. אשר מלאתים מבעי ליה, אלא אשר מלאתיו לההוא לבא. מלאתיו רוח חכמה כד"א (ישעיה יא:2) ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה, ועל דא אשר מלאתיו רוח חכמה דשריא שמשא בסיהרא באשלמותא דכלא ועל דא אתרשים הכל בכל אתר.

אמר רבי אלעזר אי הכי האי ואתה היך אתיישבן בקראי.

אמר ליה כלהו מתיישבן נינהו. ואתה הקרב אליך, ליחדא בהדיה ולקרבא בהדיה רזא דשמא קדישא כדקא יאות. ואתה תדבר אל כל חכמי לב, בגין דכלהו לא אתיין למעבד עובדתא עד דרוח קודשא ממללא בגווייהו ולחשא לון בלחישו וכדין עבדי עבידתא. [p. 3] ואתה תצוה את בני ישראל, רוח קודשא פקדא עלייהו ואנהיר עלייהו למעבד עובדא ברעותא שלים. ואתה קח לך, כמה דאוקימנא דכתיב ואתה הקרב אליך. והני כלהו הכא בעובדא דמשכנא דכלא אתעביד ברזא דא.

פתח ואמר (תהלים כב:20) ואתה יי' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. ואתה יי', כלא חד. אל תרחק, לאסתלקא מינן למהוי סליק נהורא עלאה מתתאה, דהא כד אסתלק נהורא עלאה מתתאה כדין אתחשך כלא נהורא ולא אשתכח כלל בעלמא. ועל דא אתחרב בי מקדשא ביומי ירמיהו, ואע"ג דאתבני לבתר לא אהדר נהורא לאתריה כדקא יאות. ועל רזא דא שמא דההוא נביאה גרים, ירמיהו אסתלקות דנהורא עלאה דאסתלק לעילא לעילא ולא אהדר לאנהרא לבתר כדקא יאות. ירמיהו אסתלק ולא אהדר לאתריה ואתחרב בי מקדשא ואתחשכו נהורין, אבל ישעיהו שמא גרים לפורקנא ולאהדרא נהורא עלאה לאתריה, ישעיהו לאנהרא ההוא נהורא עלאה ולמעבד פורקנא ולמבני בי מקדשא וכל טבין [p. 4] וכל נהורין יהדרון מקדמיתא. ועל דא קיימין תרין נביאי אלין דא לקביל דא בגין דשמא גרים וצרופא דאתוון דא בדא גרמין עובדא הן לטב הן לביש. ועל רזא דא צרופא דאתוון דשמהן קדישין וכן אתוון בגרמייהו גרמין לאתחזאה רזין עלאין כגוונא דשמא קדישא דאתוון בגרמייהו גרמין רזין קדישין לאתחזאה בהו.

רזא קדמאה י' נקודה קדמאה [קפ ע"א] דקיימא על תשע סמכין דסמכין לה ואינון קיימין לארבע סטרי עלמא, כמה דסופא דמחשבה נקודה בתראה קיימא לארבע סטרי עלמא בר דהאי דכר ואיהי נוקבא.

והאי קיימא בלא גופא וכד קיימא בלבושא דאתלבש בהו איהי קיימא על תשע סמכין ברזא דאת ם בלא עגולא, ואע"ג דאת ס' איהי בעגולא וקיימא בעגולא אבל ברזא דאתוון חקיקן גו נקודי טהירין לעילא אינון ברבועא, ולתתא בעגולא.

[p. 5] האי ברבועא איהי קיימא בשיעורא דתשע נקודין תלת תלת לכל סטר ואינון בשיעורא דחושבנא תמניא נקודין ואינון תשע, ואלין אינון דקיימין מרזא דבוצינא ברבועא בסמכין תשעה לאת י' נקודה חדא. אינון תשעה אינון תמניא ברזא דאת ם ברבועא כגוונא דא תלת תלת לכל סטר.

ודא איהו רזא דאת י' נקודה חדא, ואע"ג דאיהי נקודה חדא דיוקנא דילה רישא לעילא וקוצא לתתא ושיעורא דילה תלת נקודין כגוונא דא ֶ. ועל דא אתפשטותא לארבע סטרין תלת תלת לכל סטר, איהי תשע ואיהי תמניא. ואלין אינון סמכין דנפקין מרזא דבוצינא למהוי סמכין לאת י' ואלין אקרון רתיכא דילה ולא קיימן בשמא בר ברזא דתשע נקודין דאורייתא.

וברזא דספרא דאדם אתפלגו אלין תשע דאינון תמניא בצרופא דאתוון דשמא קדישא לצרפא לון וליחדא לון בכל אינון גוונין. כד נטלין אלין תמניא דאינון תשעה נהרין בנהירו דאת ם ברבועא ואפיק נהורין תמניא, ואינון תמניא ואתחזו תשעה ואתפלגן לתתא לנטלא כל משכנא.

[p. 6] ואינון צרופא דשמא קדישא ברזא דשבעין ותרין אתוון מחקקן דנפקי מרזא דתלת גוונין ימינא ושמאלא ואמצעיתא וכלא מרזא דתלת נקודין שיעורא דאת י' דאיהי לארבע סטרין . ואינון תמניא נקודין ואינון תשע נקודין ואינון תריסר נקודין עלאין תלת תלת לכל סטר, ומהכא נחתין לתתא בתריסר לשית סטרין, וכד אתחקקן תריסר אלין בשית סטרין אינון שבעין ותרין שמהן רזא דשמא קדישא דשבעין ותרין דאינון שמא חדא קדישא.

וכלא איהו סליק ברעותא דמחשבה באינון סמכין דאת י' ועל דא אתוון בצרופייהו תלת תלת בכל צרופא דיליה בגין לסלקא ברעותא דאת י' דתלת נקודין כמא דאתמר ועל דא לא אסתליק בסליקו דצרופא אלא מעקרא ושרשא דרזא דאלין סמכין דסמכין לאת י' רזא דאת ם ברבועא, ט' נקודין תמניא נקודין תריסר נקודין שבעין ותרין נקודין, וכל רזא דשמא קדישא קיימא באת י' וכלא רזא חדא וקיימא ברזא דבוצינא כמא דאתמר למעבד סמיכו לכל את ואת, ואינון סמכין אינון רתיכא דלהון דכל את ואת כמא דאתמר.

רזא תניינא את ה' דקיימא על חמשא סמכין דסמכין לה דנפקין מרזא דבוצינא כד אתכניש לאסתלקא לעילא מרזא דמשחתא. את דא היכלא קדישא אקרי, לגו נקודה דקאמרן וכלא הוא ברזא דקאמרן דאת ם ברבועא אבל הכא לא אתרשים בר את ה' ורתיכא דילה חמשא סמכין דקאמרן. [p. 7] דכד בטש נהירו דבוצינא באת י' אתנהיר ומההוא בטישותא אתעבידו אינון תשע סמכין דקאמרן, ומגו נהירו דאתנהר את י' אתפשטו תלת נקודין די', תרין לעילא דאינון רישא וחד לתתא דאיהו קוצא די' כגוונא דא ֶ כדקאמרן. כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת, חד אתעבידו תרין ואתפשטו ואתעביד היכלא דא. היכלא דא לבתר דאתעביד היכלא לחד נקודה קדמאה [קפ ע"ב] אתעביד בגניזו טמיר רזא דאת דא וקיימא על חמש אחרנין.

ארבעא גניזין אינון וחד נקודה דקיימא לגו באמצעיתא, אינון חמש ואיהי ה'. כמא דה"א לתתא קיימא על ארבע ואיהי נקודה על ארבע דקיימא בגו אמצעיתא אוף הכא נמי האי. מה דקיימא על ה' סמכין הכי הוא ודאי דהאי נקודה עלאה איהי על תרין גוונין חד בלחודוי וחד בטמירו.

ובספרא דרזין דחנוך ה' ודאי קיימא על חמש סמכין דנפקין מגו בוצינא, וכדין אפיק ה' קיימין אחרנין ואשתכחת האי ה' ברזא דעשרה. וכד אתפרשת קיימא ה' דא על סמכין ואינון הוו תליסר מכילן דרחמי בחד דרגא דאתוסף עלייהו, ואלין אינון תריסר דקיימין בשית זמנין, אינון ארבעין ותרין, שבעין ותרין הוו אבל נחתין לתתא, והכא אתפרשו שבילין לכל סטר דאינון תלתין ותרין, אשתארו ארבעין, ותרין אזני ימינא ושמאלא הא ארבעין ותרין אתוון עלאין דאינין אתוון רברבן דאורייתא. [p. 8] בגין דאית אתוון רברבין ואית אתוון זעירין, אתוון רברבין לעילא ואתוון זעירין לתתא וכלא לתתא כגוונא דלעילא, בגין דאית שמהן עלאין קדישין דקיימין ברעו דרוחא ולבא בלא מלולא כלל, ואית שמהן תתאין קדישין דקיימין במלה ובמשיכו דמחשבה ורעו עלייהו, ואית שמהן אחרנין לתתא דאינון מההוא סטרא אחרא דאיהי סטרא דמסאבא ואלין לא קיימן אלא ברעו דעובדא לתתא לסלקא רעו דההוא עובדא דלתתא לגביה, בגין דאיהו סטרא אחרא לאו איהי אלא בעובדין דהאי עלמא לאסתאבא בהון כגוונא דבלעם ואינון בני קדם וכל אינון דמתעסקי בההוא סטרא אחרא. [p. 9] ואלין לא קיימי באתוון רשימן מן כ"ב דאורייתא בר תרין ואלין חי"ת וקו"ף וסמכין לון בסמיכו אתוון דשקר אבל אלין אשתמודעאן לגבייהו יתיר. ועל דא בתהלה לדוד בכלהו כתיב וא"ו בכל את ואת בר מאלין תרין דלא כתיב וא"ו שמא דקב"ה.

ובגין כך אינון ארבעין ותרין אתוון עלאין דעלמא אתברי בהו. אשתכח האי ה' עלאה לסלקא לתשעין ותרין, תשעין הוו בר תרין אזנין ימינא ושמאלא וסימנך (בראשית יז:17) ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, אבל הוא בחשבנא תשעין ותרין וכד אתוסף דרגא דרזא דברית איהו רקיעא תמינאה וקיימא לתמנא יומין הא מאה ואלין ודאי מאה ברכאן בכל יומא דאצטריכא כנסת ישראל לאתעטרא בהו, וכלא ברזא דה'.

[p. 10] האי ה' איהי דיוקנא דילה בתרין נונין רזא דמאה ואינון חמש סמכין רתיכין דנפקי מגו בוצינא ואינון חמש אחרנין דנפקי מינה ועל דא דיוקנהא כגוונא דא ה'. תרין נונין ונקודה דקיימא באמצעיתא, ועל דא ו' קיימא בינייהו תדיר נו"ן בגין דהכא איהו אתריה לאתעטרא, ואע"ג דרזין אחרנין אינון ברזא דה' אבל דא איהו ברזין דספרא דחנוך והכי הוא ודאי.

וכד אתתקנא באינון חמשין בלחודייהו איהי נקודה דקיימא ברזא דנ' כגוונא דא ה' נו"ן וחד נקודה באמצעיתא דאיהי שלטא עלייהו וכלא רזא חדא. זכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא למהך בארחי קשוט, זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי.

רזא תליתאה ו', האי את דיוקנא דרזא דאדם כמא דאתמר ואוקימנא, והאי את קיימא על תריסר רתיכין וכד מתפרשאן אינון עשרין וארבע רתיכין דכלילן בהאי את, פשיטו דיוקנא דבר נש לקביל דרועין [p. 11] וירכין וגופא. [קפא ע"א] שייפין דלהון עשרין וארבע אינון דדרועין וירכין וגופא הא אתמר אבל כלהו סתימין בגופא וגופא קיימא בכלהו עשרין וארבע, וכלהו רתיכין כלילן ביה בגופא ובגין דכלילן כלהו ביה קיימא ו' פשיטו חד.

גופא חד כליל בעשרין וארבע רתיכין ואלין אינון רישא בשית גופא בתמני סרי, ואע"ג דכל רתיכין אינון שתים עשרה לכל סטר בכלא קיימא גופא, אבל עשרין וארבע אינון שית דרישא דאינון שייפין לאענאה רישא, תמני סרי חוליין דקיימא רישא דאיהו רזא דשית. ועל דא שיעורא דאת ו' רישא שיעורא בשית נקודין ממש גופא בתמני סרי. כגוונא דא כל אלין רזין מתפרשן לאכללא לון בגופא בגין דדרועין וירכין כלהו בגניזו ועל דא כלא אתכליל ברזא דדיוקנא דאת ו'.

וכד שלימו דאת דא אתחזיין כדין כל סטרין בישין אסתתימו ואתפרשן מסיהרא ולא אתחפיין בגין דאיהו מבקע כל משקופין דרקיעין ואנהיר לה ולא יכלא מקטרגא לאבאשא כלל, וכד האי אסתלק כדין סליק ואסטי ומפתי ויכיל לקטרגא לכל בני עלמא בגין דאיהו מלך זקן וכסיל והא אוקימנא. [p. 12] ו' איהו נהורא דנהיר לסיהרא ואע"ג דנהורין סגיאין אתכלילן ביה נהורא דנהיר לסיהרא איהו חד פשיטו למליא לה ואיהו רזא דאלף רשימא בכל אינון רזין וכד נהיר לסיהרא ברזא דו' נהיר לה.

ובספרא דאדם בדיוקנין דאתוון, ו' חד נקודה לעילא וחמש נקודין לתתא וכן שיעורא דילה כגוונא דא, וכל נקודה קיימא ברזא דעשר בגין דלית לך נקודה דלא אשלים לעשר דכל נקודה אית בה תשע סמכין רתיכין וההוא נקודה אשלים לעשר, נקודה דימינא תשע סמכין רתיכין לה ואיהי עשרה, וכן לשמאלא, וכן לכל סטרין. ועל דא כלהו נקודין אינון כל חד וחד כללא דעשר איהי ורתיכוי וכלהו כלילן בההוא פשיטו דאת ו'.

וכד עייל שימשא בסיהרא נפקא מהאי ו' חד פשיטו רזא דברית כגוונא דא ג' ודא איהו לאעלא בנוקבא, וכד אתכליל כלא בהאי פשיטו דאת ו' כדין קיימא לשמשא בנוקבא ורזא דא דכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן [p. 13] אחיך, לאתכללא דרועא בגופא. ואת בניו אתו, אלין כל אינון רתיכין וסמכין דיליה. דרועא שמאלא לגביה דכתיב (במדבר ג:45) קח את הלוים, לאשתכחא ו' דכליל כלא בחד פשיטו למהוי חד. ועל דא אשתכח יחודא בהאי, ימינא ושמאלא ואמצעיתא כלא איהו חד, ועל דא אתעביד חד פשיטו ואקרי אחד ולא תשכח בר פשיטו חד בלחודוי ודא הוא חד.

ה' בתראה אתעביד חד גופא בההוא נקודה דאמצעיתא ואעיל בה ו' ואשתכח ו' בין תרין נקודין חד לעילא וחד לתתא, וכדין אתאחיד עלמא עלאה בתתאה ואיהו חד ואוקימנא.

אתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו ידוי. בכה רבי אבא ואמר ווי כד אתכניש שמשא ויתחשך עלמא.

אמר ר' אלעזר ירכין לתתא ברזא דאת ו', מנ"ל דאתכלילו בהאי את.

אמר ליה דכתיב (מלאכי ג:22) זכרו תורת משה עבדי, ולא כתיב נביאי לאתחזאה דכלא אתכליל ברזא דו' ואת ו' איהי חד בלחודהא ופשיטו חד והא אתמר.

 

[p. 14] ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. אמר רבי שמעון לא שמש משה בסיהרא עד דאתכליל בכל סטרין ברזא דו' כמה דאוקימנא. תא חזי מה כתיב, מתוך בני ישראל לכהנו לי. לכהן לי לא כתיב אלא לכהנו, לשמושא דיליה לשמושא דאת דא לשמושא דיליה ודאי. לי, דא את ה' לאעלא ולשמשא ו' בה' למהוי כלא חד. זכאין אינון ישראל [קפא ע"ב] דעאלו ונפקו וידעי ברזי דארחי דאורייתא למהך בארח קשוט.

מתוך בני ישראל. אמאי מתוך בני ישראל, אלא כלא לא אתקריב למהוי חד כדקא יאות אלא מתוך בני ישראל, דהא בני ישראל קיימין לתתא לאפתחא ארחין ולאנהרא שבילין ולאדלקא בוצינין ולקרבא כלא מתתא לעילא למהוי כלא חד ובגין כך כתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

ואתה הקרב אליך. א"ר אלעזר כלא איהו קריבה למאן דידע ליחדא יחודא ולמפלח למאריה דהא בזמנא דאשתכח קרבנא כדקא יאות כדין אתקריב כלא כחדא ונהירו דאנפין אשתכחו, וכד קרבנא לא אשתכח [p. 15] כדקא יאות או יחודא לא הוי כדקא יאות כדין אנפין עציבין ונהירו לא אשתכח ואתכסיא סיהרא ושלטא סטרא אחרא.

 

א"ר שמעון קב"ה לא נסי לאיוב ולא אתא עמיה בנסיונא כנסיונא דשאר צדיקיא דהא לא כתיב ביה והאלהים נסה את איוב כמה דכתיב באברהם (בראשית כב:1) והאלהים נסה את אברהם, ואיהו אקריב בידיה לבריה יחידאי לגביה ואיוב לא יהב ליה ולא מסר ליה כלום ולא אתמר ליה אבל אתמסר בידא דמקטרגא בדינא דקב"ה דאיהו אתער לההוא מקטרגא לגביה מה דאיהו לא בעא, דהא בכל זמנא אתי ההוא מקטרגא לאתערא על בני נשא והכא קב"ה אתער לגביה דכתיב (איוב א:8) השמת לבך על עבדי איוב, אבל רזא עמיקא איהו.

פתח ואמר (בראשית ד:3) ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליי'. ויהי מקץ ימים, רזא איהו מקץ ימים ולא מקץ ימין, דחה לקץ ימין וקריב לקץ ימים. והא אוקימנא דכתיב (דניאל יב:13) ואתה לך לקץ, אמר קב"ה לדניאל ואתה לך לקץ. אמר ליה לאן קץ, לקץ הימים או לקץ הימין, [p. 16] עד דאמר ליה לקץ הימין. ועל דא דחיל דוד דכתיב (תהלים לט:5) הודיעני יי' קצי, או לקץ הימים או לקץ הימין. והכא מה כתיב, ויהי מקץ ימים ולא מקץ ימין, ובגיני כך לא אתקבל קרבניה דהא מסטרא אחרא הוה כלא.

ת"ח מה כתיב (בראשית ד:4) והבל הביא גם הוא. מאי גם הוא, לאסגאה כלא דא בדא, קרבנא כלא ועקרא דיליה הוה לקב"ה ויהב חולקא לסטרא אחרא כד"א ומחלביהן. וקין עקרא עבד מקץ ימים ויהב חולקא לקב"ה ועל דא אתדחת איהו וקרבניה.

[p. 17] באיוב מה כתיב (איוב א:4-5) והלכו בניו ועשו משתה וגו', וכתיב ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וכתיב ושלחו וקראו לשלשת אחיותיהם לאכול ולשתות, ודא הוא עקרא לסטרא אחרא, ולבתר אקריב עולות, ועולה איהו דכר ולא נוקבא וסלקא לעילא וקרבנא לא קריב לאכללא ליה כדקא יאות.

ות"ח אלמלא חולקא יהב לכלא מקטרגא לא יכיל ליה לבתר. ואי תימא אמאי אבאיש ליה קב"ה, אלא בגין דגרים לכסיא נהורא ולאתחפיא ואיהו לא קריב קרבנא אחרא לאתזנא ביה אחרנין אלא עולה דסלקא לעילא ועל דא כתיב ככה יעשה איוב כל הימים, דאלמלא סטרא אחרא אתזנת בחולקא אתעברת מעל מקדשא ואסתלק מניה וסטרא דקדושה סליק לעילא לעילא. אבל איהו לא בעי לאתזני אחרא מקרבניה ואעדי גרמיה מניה. מנא לן, דכתיב (שם:5) וסר מרע, [p. 18] ועל דא אקריב תדיר עולה דהא עולה לא אתהני מניה סטרא אחרא לעלמין. ובגין כך כל מה דנטיל לבתר מדידיה נטיל, ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית קיימא דלא הוה אעדי מניה, ובגין כך קב"ה אתער לההוא מקטרגא דכתיב השמת לבך אל עבדי איוב.

ת"ח כד בעא [קפב ע"א] קב"ה לאתאחדא בהו בישראל לא קיימא שעתא בגין דערלה חפיא נהורא עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, ועל דא פקיד קב"ה למיכל ליה בבהילו דאיהו סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב ופקיד לאעברא ערלה מנייהו וכדין אתאחד קב"ה בישראל וההוא סטרא אחרא אתפרש מן קודשא ואשתדל ביה באיוב ונטיל מדיליה וכדין (שמות יב:11) פסח הוא ליי' ודאי, דעד השתא לא הוה פסח ליי'. זכאין אינון דיחדי יחודא דמאריהון כדקא יאות.

[p. 19] כתיב (שם לד:17) אלהי מסכה לא תעשה לך, וכתיב את חג המצות תשמר. מאי האי לגבי האי, אלא הכי אוקמוה מאן דאכיל חמץ בפסח כאלו עביד ע"ז למפלח לגרמיה דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח כמאן דפלח לע"ז דע"ז איהו. וכד נפקו ישראל ממצרים נפקו מרשו דלהון מרשו אחרא מההוא רשו דאקרי חמץ נהמא בישא ועל דא אקרי ע"ז הכי, ודא איהו רזא דיצר הרע פולחנא נוכראה ואקרי אוף הכי שאור ודא איהו יצר הרע דהכי איהו יצר הרע לבר נש כחמיר בעיסה, עאל במעוי זעיר ולבתר אסגי ביה עד דכל גופא אתערב בהדיה, ודא איהו ע"ז ועל דא כתיב (תהלים פא:10) לא יהיה בך אל זר ודאי.

 

[p. 20] את חג המצות תשמר. רבי יהודה פתח (ישעיה ב:22) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. האי קרא אוקמוה, אבל מאי חדלו לכם מן האדם וכי אזהר ליה לבר נש לאתמנעא משאר בני נשא, אוף אינון נמי לגביה וישתכחון בני נשא דלא יקרבון אלין באלין לעלמין. אלא אוקמוה במאן דאשכים לפתחא דחבריה למיהב ליה שלם, ואנן אוקימנא ליה בקרא אחרא דכתיב (משלי כז:14) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם. ואע"ג דכלא שפיר אבל מאי חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. הכא פקיד קב"ה לבר נש ואזהיר ליה לאסטמרא מאינון בני נשא דאסטו ארחייהו מארח טב לארח ביש ומסאבי נפשייהו בההוא מסאבו אחרא. אבל כד ברא קב"ה לבר נש עבד ליה בדיוקנא עלאה ונפח ליה רוחא קדישא דכליל בתלת והא אוקמוה דאית ביה נפש רוח נשמה ועילא מכלא נשמה דאיהי חילא עלאה למנדע ולמיטר פקודוי [p. 21] דקב"ה. ואי ההיא נשמתא קדישא אעיל לה בפולחנא אחרא הא איהו מסאיב לה ונפיק מפולחנא דמאריה בגין דתלת חילין אלין כלהו חד נפש ורוח ונשמה משתתפי כחדא והוו חד וכלא כגוונא דרזא עלאה.

ואי חזינן להאי בר נש דהוו ביה אלין דרגין כלהו עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו במה אתידע לקרבא בר נש בהדיה אי בגין לאתמנעא מניה. ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש ואשתמודע מאן איהו, אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזיה דלא יעקר לה מאתרה בגין למשרי תחותה ההוא אל זר דא איהו בר נש כדקא יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים. ואי ההוא בר נש לא נטיר לה ואיהו עקר קדושא דא עלאה מאתריה למשרי באתרא סטרא אחרא ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, ודא אקרי (איוב יח:4) טורף נפשו באפו, הוא טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ושארי בגויה אל זר. ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, דההיא נשמה קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו, אשר נשמה [קפב ע"ב] אחלף באפו.

[p. 22] כי במה נחשב הוא, ע"ז אתחשיב האי בר נש, מאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ז ממש. מ"ט, בגין דע"ז ממש שארי בגויה. ולא עוד אלא דעקר קדושא עלאה מאתריה ושארי באתריה ע"ז אל זר. מה אל זר כתיב (ויקרא יט:4) אל תפנו אל האלילים, כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי.

ואי תימא הא רוגזא דרבנן, רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין דהא תנינן דאורייתא אשא איהי ואורייתא קא מרתחא ליה דכתיב (ירמיה כג:29) הלא כה דברי כאש נאם יי'. רוגזא דרבנן במלי דאורייתא, רוגזא דרבנן למיהב יקרא לאורייתא וכלא לפולחנא דקב"ה. אבל אי במלין אחרנין לא פולחנא דקב"ה האי בגין דבכל חטאין דקא עביד בר נש לאו איהו ע"ז ממש ואסיר לקרבא בהדיה דהאי.

ואי תימא הא לשעתא הוה דעבר והדר אהדר, לאו הכי דכיון דאעקר קדושא דנפשיה מניה ומאתריה וההוא אל זר מקפח ההוא אתר אתתקף ביה ולא שביק ליה, בר כד אתדכי בר נש מכל וכל ועקר ליה לעלמין ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושא עליה, כדין ולואי דאתקדש.

א"ל ר' יוסי אתקדש ממש.

א"ל ת"ח בשעתא דאיהו עקר קדושא דנפשיה ושארי באתריה ההוא אל זר אסתאב בר נש ואקרי טמא וסאיב למאן דקריב בהדיה, וההוא קדושא ערק מניה וכיון דערק מניה זמנא חדא כמה יעביד בר נש עד לא יתוב לאתריה.

[p. 23] א"ל אי הכי כמה טמאין אינון דמתדכאן.

א"ל שאני מסאבו אחרא דלא יכיל למעבד יתיר, אבל דא שניא מכלא דכל גופא מגו ומלבר ונפשא וכלא מסאיב ושאר מסאבו דעלמא לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי. ובגין כך כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, דאחלף קדושא דמאריה בגין אפו דדא מסאבו דמסאיב כלא. כי במה נחשב הוא, במה ע"ז ודאי נחשב הוא.

ת"ח האי איהו רוגזא דאיהו ע"ז סטרא אחרא כמה דאמרן דבעי לבר נש לאסטמרא מניה ולאתפרשא, ועל דא כתיב (שמות לד:17) אלהי מסכה לא תעשה לך, לך בגין לאבאשא גרמך, וכתיב בתריה את חג המצות תשמר, תשמר דא סטרא דקדושא דבעי בר נש לנטרא ליה ולא יחלף ליה בגין סטרא אחרא, ואי יחלף ליה הא איהו מסאיב וסאיב לכל מאן דקריב בהדיה.

 

את חג המצות תשמר, האי איהו אתר דאקרי שמור ובגין כך כתיב תשמר.

שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך. שבעת ימים, לאו אלין אינון שבעת יומין דסכות דאינון עלאין ואלין תתאין [p. 24] ועל דא בהני הלל גמור ובהני לאו הלל גמור. ועל דאינון לתתא כתיב שבעת ימים תאכל מצות, מצת כתיב חסר בלא ו' דעד לא שראן אינון יומין עלאין רזא דו'.

ואי תימא כיון דהאי חג המצות אתקדש אמאי נחתא דהא תנינן מעלין בקדש ולא מורידין, אמאי נחתא לתתא באינון יומין תתאין. ת"ח כתיב (ויקרא טז:6) וכפר בעדו ובעד ביתו וגו', מאן דכפר אצטריך עליה בקדמיתא ולבתר על ביתיה. כגוונא דא האי דרגא שארי לאתקדשא ולנפקא בקדושא לכפרא עליה, וכיון דאיהו אתקדש בעי לכפרא על ביתיה ולאתקדשא לון ועל דא נחית לתתא לקדשא ביתיה. ובמה מקדש לון, בישראל לתתא, וכיון דאלין מתקדשאן בעינן לסלקא לעילא דהא כד ביתא דמטרוניתא אתקדשת כדין סלקת לעילא לאתקשרא באינון יומין עלאין [קפג ע"א] לעילא.

[p. 25] ועל דא אנן עבדין חושבנא בקיומא על קיימין בגין דאינון יומין יומין עלאין אינון, וכן בכל זמנא דעאל בר נש לאינון יומין עלאין בין בצלותא בין בשבחא אצטריך לקיימא על רגלוי ירכין וגופא כחדא דתמן ירכין וגופא לקיימא כדכורא בחיליה ולא כנוקבא דארחה למיתב. ועוד בגין שבחא דעלמא עלאה. ובגין דאיהו רזא דדכורא נשין פטורות מחושבנא דא ולא מחייבן למימני בר דכורין לאתקשרא כל חד כדקא יאות. כגוונא דא (שמות כג:17) יראה כל זכורך, דכורין ולא נשין בגין דרזא דברית בדכורא איהו ולא בנוקבא ובגין דקיימא רזא לעילא נשין לא מתחייבן.

ורזא אוליפנא הכא דבכל שבעת יומין מאלין עלאין נטלא קדושתא יומא חד דאלין תתאי והאי תתאה אקרי שבוע דאתקדש בשבע יומין עלאין, וכן בכל שבעה ושבעה מאינון חמשין יומין עד ולא עד. וכד אשתכחו ארבעין ותשע יומין עלאין אשתכחו לתתא שבע יומין דאתקדשו בהו וכל חד אקרי שבוע דעאל באינון שבע, ועל דא [p. 26] כתיב (ויקרא כג:15) שבע שבתות תמימות תהיינה, בגין דאינון נוקבין נקט קרא לישנא דנוקבי.

וכד אתקדשו בהו וביתא מתתקנא לאתחברא אתתא בבעלה כדין אקרי חג שבועות מאינון נוקבי דשארו עלייהו אינון יומין עלאין ואתקדשו בהו. ובגין כך כתיב בשבועותיכם, אינון דלכון ולא כתיב בשבועות בגין דהכי נמי מתקדשן ישראל לתתא עמהון. ועל דא כד מטון לתשע וארבעין יומין ההוא יומא עלאה דעלייהו אקרי יומא חמשין דשליט על מ"ט יומין רזא דכללא דאורייתא במ"ט אנפין, וכדין ההוא יומא עלאה יומא דחמשין באתערותא דלתתא אפיק אורייתא כללא דמ"ט אנפין.

 

[p. 27] ר' אלעזר פתח ואמר (תהלים פד:4) גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה וגו'. גם צפור מצאה בית, אלין צפרי שמיא דמנהון שווי מדורהון לבר ומנהון שווי מדורהון בביתא כגון דרור דאיהו עופא דשוי דיוריה בביתא דכל בר נש ולא דחיל. אמאי, בגין דכלא קראן ליה דרור. מאי דרור, חירו כד"א (ויקרא כה:10) וקראתם דרור, חירו, ודא איהו צפור דרור דהא מיומא דעביד קנא בביתא ואפיק בנין מדוריה בביתא חמשין יומין בהו ולבתר מתפרשן אלין מאלין ודא איהו עופא דאקרי דרור חירו.

תא חזי מה כתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ, דהא מהכא נפקא חירו לכלא, ובגין דנפקא מניה חירו אורייתא דנפקא מניה חירו, ועל דא כתיב (שמות לב:16) חרות על הלחת, דא אורייתא דאקרי חירו דהא מה דאפיק יומא דא עלאה אקרי [p. 28] חירו ואיהו חירו דכלא. האי יומא חירו עלאה בגין דאית חירו תתאה, ה' עלאה ה' תתאה, חירו עלאה חירו תתאה, שמטה ויובל כחדא אינון.

תרי נהמי אכלו ישראל, חד כד נפקו ממצרים וחד במדברא, חד בפסח וחד בשבועות דכתיב (שם טז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ועל דא קרבנא ביומא דא נהמא איהו ועל נהמא אתקריב כל שאר קרבנין דנהמא איהו עקר דכתיב (ויקרא כג:18) והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים וגו', וכתיב (שם:17) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו', דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל חכמתא עלאה דאורייתא ועאלו בארחהא.

[p. 29] השתא אית לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאקרי חמץ דכתיב (שמות יג:7) ולא יראה לך חמץ, וכתיב (שם יב:15) כי כל אוכל חמץ. [קפג ע"ב] מאי טעמא, בגין יקרא דההוא נהמא דאקרי מצה. השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר לא יאות הוא לאתבטל חמץ ולא אתחזי כלל. ותו דקרבנא דא חמץ הוה דכתיב סלת תהיינה חמץ תאפינה, ותו דהשתא ביומא דא אתבטל יצר הרע ואורייתא דאקרי חירו אשתכח.

למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש. יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא מיכלא דאסוותא דא ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא. עבד הכי, כיון דאכל ההוא אסוותא אמרו מכאן ולהלא ייכול כל מה דאיהו תאיב ולא יכיל לנזקא ליה. כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי עקרא ורזא דמהימנותא, אמר קב"ה יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא. כיון דאכלו ההוא מצה דאיהו אסוותא למיעל ולמנדע לרזא דמהימנותא אמר קב"ה מכאן ולהלא אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכול לנזקא לון, וכ"ש דביומא דשבועות אזדמן נהמא עלאה דאיהו אסוותא דכלא.

[p. 30] ועל דא מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא ומקרבין תרי נהמין אחרנין כחדא וחמץ אתוקדא בינייהו בנורא דמדבחא ולא יכיל לשלטאה ולנזקא לון לישראל. ובגיני כך ישראל קדישין אתדבקו ביה בקב"ה באסוותא דאורייתא ביומא דא, ואלמלא הוו נטרי ישראל תרי סטרי דנהמי אלין לא הוו עאלין בדינא לעלמין ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא וכל יומא דדינא לאו איהו אלא לאינון דלא נטלו ההוא מיכלא דאסוותא ושבקו לאסוותא בגין מיכלא אחרא דאיהו חמץ, דהא ביומא דא דר"ה ההוא חמץ איהו סלקא וקטריג עליה דבר נש ואלשין עליה ואיהו קיימא יומא דא מקטרגא על עלמא וקב"ה יתיב בדינא על כלא ודאין עלמא.

ובגיני כך קב"ה כד יהב אורייתא לישראל אטעים לון מההוא נהמא עלאה דההוא אתר ומגו ההוא נהמא הוו ידעין ומסתכלאן ברזי דאורייתא למהך בארח מישר והא אוקמוה מלה אינון חברייא ברזין אלין דקאמרן.

 

ר' שמעון ורבי אלעזר בריה הוו אזלי בארחא והוה אזיל עמהון רבי אבא ורבי יוסי. עד דהוו אזלי אערעו בחד סבא [p. 31] והוה ינוקא בידיה. זקף עינוי רבי שמעון וחמא ליה, אמר ליה לרבי אבא ודאי מלין חדתין אית גבן בהאי סבא.

כד מטאן לגביה אמר רבי שמעון במטול דקופטרך דגבך קא אתית, מאן את.

אמר ליה יודאי.

אמר ודאי מלין חדתין יומא לגבן.

אמר ליה לאן הוא ארחך.

אמר ליה דיורי הוה באינון פרישי מדברא דהוינא משתדלי באורייתא והשתא אתינא לישובא למיתב בצלא דקב"ה באלין יומי דירחא דא דאיהו שביעאה.

חדי ר' שמעון אמר נתיב דודאי קב"ה שדריה לגבן. אמר ליה חייך דנשמע מלה מפומך מאילין מלין עתיקין דנטעתון תמן במדברא מהאי ירחא שביעאה. אמאי אתפרשתון השתא ממדברא למיתי לישובא. אמר ליה ההוא סבא בשאלתא דא ידענא דחכמתא גבך ומילך מטו לרקיעי דחכמתא.

פתח ההוא סבא ואמר (דברים א:31) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יי' אלהיך כאשר ישא איש את בנו וגו'. האי קרא הכי מבעי ליה ובמדבר אשר נשאך, מהו אשר ראית. אלא קב"ה דבר לון לישראל במדברא מדברא תקיפא כמא דכתיב (שם ח:15) נחש שרף ועקרב וגו', ומדברא דאיהו תקיף משאר מדברין דעלמא. מאי טעמא, בגין דההוא שעתא דנפקו [קפד ע"א] ישראל ממצרים ואשתלימו לשתין רבבן אתתקף מלכו קדישא ואסתלק על כלא וכדין אתכפיא מלכו חייבא [p. 32] וסיהרא אתנהירת ואפיק לון קב"ה למיהך במדברא תקיפא, מדברא איהו אתר ושלטנו דנחש מלכו חייבא דאיהו דיליה ממש, בגין לתברא תוקפיה וחיליה ולכתתא ליה ולאכפיא רישיה דלא ישלוט, ואלמלא דחאבו ישראל בעא קב"ה לאעברא ליה מעלמא ועל דא אעבר לון באחסנתיה ועדביה וחולקיה ממש. כיון דחאבו בכמה זמנין נשיך לון חויא וכדין אתקיים מה דכתיב (בראשית ג:15) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ישראל מחו רישיה בקדמיתא ולא ידעו לאסתמרא מיניה ולבתר איהו מחא לון לבתרייתא ונפלו כלהו במדברא ואתקיים ואתה תשופנו עקב, וארבעין שנין לקו מניה לקביל ארבעין מלקו בי דינא.

ועל דא כתיב אשר ראית, בעינייהו הוו חמאן לההוא מארי דמדברא אזיל כפית קמייהו ונטלי אחסנתיה ועדביה. מנא לן, ממה דכתיב (שמות טו:15) אז נבהלו אלופי אדום, [p. 33] אלין אינון (דברים ח:15) נחש שרף ועקרב.

ואנן אתפרשנא מישובא למדברא תקיפא ולעינן תמן באורייתא בגין לאכפיא לההוא סטרא. ותו דלא מתישבא אורייתא אלא תמן דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא דכד אתכפיא סטרא דא אסתלק קב"ה לעילא ואתייקר ביקריה, ולית פולחנא דקב"ה אלא מגו חשוכא ולית טבא אלא מגו בישא, וכד עאל בר נש למנדע באורח בישא ושביק לה כדין אסתלק קב"ה ביקריה. ועל דא שלימו דכלא טוב ורע כחדא ולאסתלקא לבתר בטוב ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא ובההוא טוב אסתלק יקרא דקב"ה ודא איהו פולחנא שלים.

ואנן עד השתא יתיבנא תמן כל יומי שתא בגין לאכפיא במדברא לההוא סטרא, השתא דמטא זמנא דפולחנא דסטרא דקידושא אהדרנא לישובא דתמן איהו פולחנא דיליה. ותו דהשתא בר"ה מטא זמנא דההוא חויא למתבע דינא מקמי קב"ה והשתא איהו שלטא ואנן נפקנא מתמן ואתינא לישובא.

 

[p. 34] פתח ואמר (תהלים פא:4) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. השתא איהו זמנא לאתערא דינא עלאה תקיפא וכד איהו אתער סטרא אחרא אתתקף בהדיה וכיון דאיהו אתתקף סליק וחפיא לסיהרא דלא נהיר נהורא ואתמליא מסטרא דדינא. כדין כל עלמא איהו בדינא עלאין ותתאין וכרוזא אכריז בכלהו רקיעין אתקינו כורסיא דדינא למאריה דכלא דאיהו בעי למידן.

ורזא הכא ואתנהיר לן במדברא, אמאי אתער דינא עלאה ביומא דא. אלא כל רזין וכל קדושין יקרין כלהו תליין בשביעאה וההוא שביעאה עלאה עלמא עלאה דאקרי עלמא דאתי מניה נהרין כל בוסינין וכל קדושין וכל ברכאן. וכד מטא זמנא לחדתותי ברכאן וקדושין לאנהרא בעא לאשגחא תקונא דעלמין כלהו וכל אינון תקונין לאתקיימא כלא סלקין מגו תתאי אי אינון כשראן, ואי לא כשראן כדין קיימא דלא נהיר עד דיתפרשן חייבין מגו זכאין, כדין אתער דינא ומההוא דינא אתתקף סטרא אחרא ואשתכח מקטרגא בגין דינתנון ליה אינון חייביא בגין דעליה כתיב (איוב כח:3) ולכל תכלית הוא חוקר, וחפיא לסיהרא. [p. 35] אמאי, בגין דלית תיאובתא דקב"ה לאובדא לעובדי ידוי, וההוא סטרא אחרא קיימא קליפא תקיפא דלא יכיל לאתברא בר בההוא עיטא דיהב קב"ה לישראל דכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו, בגין לתברא ההוא כסא דאתחפיא סיהרא ולא נהיר. וכד מתערי ישראל לתתא שופר ההוא קלא דנפיק משופר בטש באוירא ובקע רקיעין עד דסלקא לגבי ההוא טנרא תקיפא דחפיא לסיהרא, אשגח ואשכח אתערותא דרחמי [קפד ע"ב] דסליק וקיימא לעילא, אתערבב. כדין ההוא קלא קיימא ואעבר דינא, וכיון דלתתא אתערו רחמי הכי נמי לעילא אתער שופר אחרא עלאה ואפיק קלא דאיהו רחמי ואערעו קלא בקלא רחמי ברחמי, באתערותא דלתתא אתער הכי נמי לעילא.

ואי תימא היאך יכיל לקלא דלתתא או אתערותא דלתתא לאתערא הכי נמי. תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא אקרי אבן טבא ועלמא עלאה לא יהיב לה אלא [p. 36] כגוונא דאיהי קיימא, אי איהי קיימא בנהירו דאפין מתתא הכי נהרין לה לעילא, ואי איהי קיימא בעציבו הא דינא לקבלה.

כגוונא דא כתיב (תהלים ק:2) עבדו את יי' בשמחה. חדווא דב"נ משיך לגביה חדווא אחרא עלאה, הכי נמי האי עלמא תתאה כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא. בג"כ מקדמי ישראל ואתערי בשופר קלא דאיהו רזא דרחמי כליל באשא ומיא ורוחא ואתעביד חד וסלקא לעילא ובטש בהאי אבן טבא ואצטבע מאינון גוונין דההוא קלא וכדין כמא דאתחזיאת הכי משיך מלעילא. וכיון דאתתקנת בהאי קלא רחמי נפקי מלעילא ושריין עלה ואתכלילת מתתא ומלעילא וכדין אתערבב סטרא אחרא, אסתכל וחמי בנהירו דאנפין ואתחלש תוקפיה ולא יכיל לקטרגא והאי אבן טבא קיימא בנהירו בכל סטרין בנהירו דלתתא ובנהירו דלעילא. אימתי קיימא בנהירו דלעילא, הוי אימא ביומא דכפורי וכד אתי יומא דכפורי ואתנהיר האי אבן טבא בנהירו דלעילא דמשיך מגו נהירו דלתתא ואתערבב ההוא דלטורא כדין מתקנין ישראל לתתא חד שעיר לההוא מדברא תקיפא דאיהו שליטא עליה.

וההוא סטרא אחרא איהו נקודא אמצעיתא דחריבו דעלמא בגין דכל חריבו ושממונא ההוא סטרא אחרא שלטא עלוי, ונקודא אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושא איהו ועל דא קיימא ירושלם באמצעיתא דכל ישובא דעלמא.

[p. 37] בתרין נקודין אתפרש מלכו שמיא סטרא דקודשא חד דילה וחד דעלמא דאתי נקודא עלאה טמירא ועל דא קיימא בתרין נקודין. נקודה דילה קיימא תחותה ירושלם אמצעיתא דכל ישובא, נקודא דנטלא מאימא עלאה טמירא איהי ג"ע דארעא דקיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין דחריבו וישובא ולכל סטרין דעלמא. ועל דא באמצעיתא דגנתא דעדן קיימא נקודא חדא טמירא גניז וסתים דלא ידיע וחד עמודא נעיץ מתתא לעילא גו ההוא נקודה ומתמן נבעין מיא דאתפרשו לארבע סטרין דעלמא. אשתכחו תלת נקודין בעלמא דקיימאן דא על דא כגוונא דתלת נקודין דאורייתא.

תא חזי ההוא שעיר דמשדרי ישראל לההוא מדברא בגין למיהב חולקא לההוא סטרא אחרא לאתעסק בהדיה. ואי תימא תרין שעירין אמאי הכא חד ליי' וחד לההוא סטרא אחרא, תינח ההוא שעיר דסטרא אחרא, ליי' אמאי. [p. 38] אלא למלכא דהוה יתיב בדינא על בריה. קרא לסנטירא ההוא דעביד תדיר דינא בבני נשא בגין דיזדמן למעבד דינא בבריה. ההוא סנטירא חדי ועאל בבי מלכא ואכיל תמן. כיון דאשגח בריה אמר ודאי לא עאל סנטירא דא בבי אבא אלא בגין דארגיז מלכא עלי. מה עבד, אזל ואתפייס בהדיה. כיון דאתפייס בהדיה פקיד מלכא למעבד סעודתא עלאה ליה ולבריה ופקיד דלא ידע ביה ההוא סנטירא. לבתר עאל ההוא סנטירא, אמר מלכא השתא אי ינדע דא מסעודתא [קפה ע"א] דאתקינית לי ולברי יתערבב פתורא. מה עבד, קרא לממנא אמר ליה אתקין מדי ותשוי קמאי ותשוי קמי ההוא סנטירא בגין דיחשיב דסעיד קמאי מדילי ולא ינדע בההוא סעודתא יקירא דחדווא דילי וברי ויטול ההוא חולקא ויזיל ליה ויתפרש מחדווא דסעודתא דילן. ואי לאו דעבד הכי מלכא לא יתפרש ההוא סנטירא מבי מלכא.

ובגין כך אמר קב"ה אזמינו תרין שעירין חד לי וחד לההוא דלטורא בגין דיחשיב דמסעודתא דילי קאכיל ולא ינדע בסעודתא דחדוה אחרא דילן ויטול ההוא חולקא ויזיל לארחיה ויתפרש מביתי.

כיון דאמא עלאה עלמא דאתי אתי למשרי גו היכלא דעלמא תתאה אשכח נהירו דאנפין ולא אשכח דלטורא ולא מארי דדינין לקמיה. כדין אפיק כל ברכאן ואנהיר לכלא וכל חידו אשתכח וישראל נטלי מאינון ברכאן דהא כד עלמא דאתי עאל להיכלא דעלמא תתאה ואשכח דחדי ההוא עלמא תתאה עם בנוי בההוא סעודתא עלאה כדין איהו בריך פתורא [p. 39] ועלמין כלהו מתברכאן וכל חידו וכל נהירו דאנפין אזדמנו תמן הדא הוא דכתיב (ויקרא טז:30) לפני יי' תטהרו.

כתיב (שם:8) ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל. דא איהו ההוא חדוא דההוא דלטורא בגין דקב"ה יטיל עמיה גורל וזמין ליה ולא ידע דנור דליק אטיל על רישיה ועל עמא דיליה כד"א (משלי כה:22) כי גחלים אתה חותה על ראשו. וסימנך (אסתר ה:12) אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי, וכתיב ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, בההוא חולקא דנטיל ואזיל ליה. ולבתר כד אתי מלכא עלאה לבי מטרוניתא, מטרוניתא תבעת עלהא ועל בנהא מן מלכא. ואפילו בזמנא דישראל בגלותא וצלו צלותין בכל יומא איהי סלקא ביומא דא לקמי מלכא עלאה ותבעת על בנהא, וכדין אתגזר כל אינון נוקמין דזמין קב"ה למעבד עם אדום ואתגזר היך זמין דלטורא דא לאתעברא מעלמא כד"א (ישעיה כה:8) בלע המות לנצח וגו'. [p. 40] וסימנך בזמנא דגלותא (אסתר ז:4) כי נמכרנו אני ועמי להשמיד וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך. מאי בנזק המלך, כד"א (יהושע ז:9) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, דהא שמא עלאה לא אתקיים בקיומיה ודא הוא בנזק המלך. וכדין והמן נבעת מלפני המלך והמלכה.

כד נהירו אפין וכל חידו אשתכח וישראל נפקי לחירו בההוא יומא כדין מההוא יומא ולהלא חדוא באתגליא דאפילו ההוא סטרא אחרא חדי בחדוא דלהון ואתהדר למהוי בחדוא עמהון דכיון דחמי דלא יכיל עמהון לשלטאה עלייהו כדין בעי למחדי עמהון מכאן ולהלא. כמא דיהבו ליה חולקא לאתפרשא מנהון הכי נמי יהבין לשאר עמין בגין לאתפרשא מנהון לתתא.

 

[p. 41] תא חזי מההוא רזא דקרבנא לקרבא שעיר ולא מלה אחרא ואמאי שעיר דראש חדש והכא שעיר. אלא אי תימא בגין דאיהו סטרא דיליה, יאות אמאי לא עז. אלא מלה דא אצטריך ואיהי אשתכח למאריהון דחרשין דכל עובדיהון במה דלא אתחבר בנוקבא, ועל דא שעיר דלא אתחבר בנוקבא בסטרין דיליה כלהו, עז דכר דאתחבר בנוקבא. ובגין דאיהו מלכא יהבין ליה בגין יקרא דיליה האי דלא אתחבר בנוקבא ולא יהיב חיליה לאחרא, ודא אשתמודע לאינון חרשין דמשתמשי בהני עובדין, ובגין כך שריין על ההוא שעיר כל אינון חטאיהון.

ות"ח אע"ג דאיהו חולקא לההוא סטרא רזא הכא, כל הני סטרין אחרנין דלתתא כלהו מסאבין יתיר וכל מה דנחתין דרגין תתאין [p. 42] הכי מסאבו דלהון יתיר, ובגין כך עז יתיר חולקיהון בגין דשערא [קפה ע"ב] תליא דיליה יתיר מבעירא אחרא כמא דדינא דלהון תלי לתתא במסאבו. אבל האי מלכו חייבא מלכא דכלא בההוא סטרא ברירא איהו יתיר מסאבו דיליה ולא מסאבו שלים כהני תתאי, ועל דא שעיר דשערא דיליה לא תליא ולא שעיע, לא שעיע בגין דההוא מסאבו דיליה, ולא תליא בגין דלא אתתקף ביה מסאבו כהני תתאי, ועל דא ודאי שעיר ולא אחרא.

כפור, אמאי אקרי כפור. אלא בגין דנקי כל מסאבו ואעבר ליה מקמיה בההוא יומא, ועל דא יום כפור יומא דנקיותא והכי קרינא ליה. כתיב (ויקרא טז:30) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. כי היום הזה מבעי ליה, מאי ביום הזה. אלא בגין דאתדכי מקדשא לעילא ואתנקי כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם, יכפר וינקי בקדמיתא ביום הזה בגין דיתדכי ולבתר עליכם.

תו יכפר ביום הזה וינקי ליה בקדמיתא וכל דא עליכם, בגינכון אצטריך לנקאה ליה ולדכאה ליה בקדמיתא.

יכפר, מאן יכפר. אלא דא איהו עלמא עלאה דנהיר ונקי כלא ועל דא כלהו סטרין בישין יתעברו דאקרון מצולות ים. וכמא דאינון מצולות ים הכי תלייא שערא כל ההוא סטרא דלהון ושערא דההוא סטרא לא שעיע.

כגוונא דא כתיב (ויקרא טז:16) וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם. וכפר על הקדש, דא איהו בי מקדשא לעילא דכיון דהאי אתנקי כלא אתנקי.

[p. 43] מטומאות בני ישראל ומפשעיהם, יאות, מהו לכל חטאתם, וכל חטאתם מבעי ליה. אלא להנאה להון מכאן ולהלא לכל חטאתם דלא יכול מקטרגא לשלטאה עלייהו. ועל דא ביומא דכפורי דאיהו קנוחא דכל חובין ונקיו דלהון בעון ישראל לנקאה גרמייהו ולמהך מקרסי רגלין כמלאכי עלאין.

חמש ענויין בגין לאסתייעא מחמש סטרין עלאין דיומא דכפורי אפיק לון ואינון תרעין דיליה, ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק הא שית ואע"ג דבכלל אכילה הוא וכדין אינון שית. וענויא בתריתא תשמיש המטה איהו ובדרגא שתיתאה שכיח ולקבליה אנן עבדי ענויא דא.

כתיב (במדבר כט:7) ובעשור לחדש השביעי הזה, (ויקרא כג:27) אך בעשור לחדש. בעשור, בעשירי מבעי ליה, [p. 44] מאי בעשור. אלא בגין דהשתא ביומא דא כל דרגין עלאין אתיין אלין על אלין למשרי על סיהרא ולאנהרא לה וכלהו ברזא דעשר עד דסלקא למאה, וכד קיימא ברזא דמאה כדין כלא חד ואקרי י"ה, ועל דא עשור כד"א שמור וזכור, כולהו אתיין בגין לעשרא ולאנהרא ברזא דעשר.

אהדר האי סבא רישיה לקבליה דר' שמעון. אמר ליה ר' שמעון הא ידענא שאלתא תבעי בהאי בעשור לחדש השביעי. ודאי בעשור יאות הוא והכי הוא, אמאי סלקא למאה והא מקרא לא אתחזי אלא דסליק לשבעין, משמע דכתיב בעשור לחדש השביעי, וכד מעשרין לשביעאה עשר זמנין הא ודאי סליק לשבעין.

א"ל על דא אהדרנא רישא לגבך דהא ידענא דחכימא אנת. ת"ח תרין רזין הכא, חד דהא סיהרא חדש השביעי אקרי ובגין כך אקרי חדש השביעי עשור דקא מנהרין ליה עשר זמנין הא מאה. ותו האי מלה דאמרת ודאי לשבעין סלקא בהאי יומא, ובדרגא דשבעין איהו ובדרגא דמאה איהו. בדרגא דמאה לאשתלמא ולאנהרא, בדרגא דשבעין דהא ביומא דא נטיל לכל עמא דישראל למידן וכלהו קיימין בנשמתא יתיר מגופא דהא ביומא דא ההוא ענויא דנפשא איהו ולא מן גופא כד"א ועניתם את נפשותיכם, כי כל הנפש אשר לא תעונה. והאי יומא נטיל לכל נפשאן והוו ברשותיה, ואי לא קיימא ברזא דשבעין לית ליה רשו בנפשאן דקיומא דנפשא ברזא [p. 45] [קפו ע"א] דשבעין כד"א (תהלים צ:10) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'.

ואי תימא נפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין לא שלטא בהו, שלטא בהו אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא, ועל דא בכלהו שבעין שנין אזלא ועל דא תנינא אחד המרבה ואחד הממעיט. מאן אחד, ביחודא דשבעין שנין מאן דאסגי ומאן דאמעיט.

ועל דא ביומא דכפורי אעבר בכלהו ואשתלים האי דרגא בכלהו שבעין וכל נשמתין סלקין קמיה ודאין לון בדינא וקב"ה חייס עלייהו דישראל ביומא דא. מאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרא עליה ביומא דא כד סליק צלותיה בהאי יומא טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט ואיהי מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא.

[p. 46] ביומא דא לא אצטריך לפרשא בר נש חטאוי קמי אחרא בגין דכמה אינון דנטלי ההוא מלה וסלקי לעילא ואית סהדין בההוא מלה. ומה (מיכה ז:5) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך כתיב, כל שכן אינון דאזלי ועייני לקטרגא וסהדי עליה, וכל שכן דחציפו איהו לקמי כלא וחלול שמא דקב"ה ועל דא כתיב (קהלת ה:5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מכאן ולהלא רזא בגוון.

 

פתח ואמר (שמות יב:2) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. וכי חדשין וזמנין לאו דקב"ה, אלא חדשיכם לא כתיב אלא החדש הזה לכם, דילי איהו אבל אנא מסרית ליה לכון, דלכון איהו באתגליא אבל שביעאה דילי איהו ועל דא איהו בכסה ולא באתגליא. ירחא דלכון איהו כסדרן דאתוון אביב דאיהו י"ב רזא דג' ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון אבל ירחא שביעאה דילי [p. 47] מסופא דאתוון. מאי טעמא, אתון מתתא לעילא ואנא מעילא לתתא.

האי דילי, ברישא דירחא אנא איהו באתכסייא, בעשרה דירחא אנא איהו בגין דאנא בחמש קדמאי ובחמשא אחרנין ובחמשא תליתאי. בקדמיתא דירחא אנא איהו בגין חמשא יומין, בעשרה דירחא אנא איהו בגין חמשא יומין אחרנין, בט"ו דירחא אנא איהו. מ"ט כולי האי, בגין דכל ירחא דא מעלמא עלאה איהו ועלמא עלאה ברזא דחמש איהו בכל זמנא וזמנא, ובגין כך ירחא דא איהו בכסה ולא באתגליא בגין דעלמא עלאה בכסה איהו וכל מלוי באתכסייא, וירחא דא דקב"ה הוי בלחודוי.

כיון דמטא יומא דחמיסר כדין כלא איהו מטא בחדתותא דסיהרא וסיהרא אשלימת ואתנהירת מאימא עלאה וקיימא לאנהרא לתתאי מגו נהורא דלעילא ועל דא אקרי ראשון כד"א [p. 48] (ויקרא כג:40) ולקחתם לכם ביום הראשון. עד השתא קיימי כלהו יומין ברזא עלאה, מכאן נחתין לרזא תתאה.

ת"ח אי מיומא עלאה הוו אלין יומין קדמאין רזא דעלמא עלאה מאן דאין עלמא דהא דינא לא אשתכח בהאי עלמא אלא מדינא תתאה רזא (ישעיה נד:5) אלהי כל הארץ יקרא. דאי תימא דינא דעלמא דיינין לעילא א"ה לא אקרי עלמא דחירו עלמא דנהירו עלמא דכל חדו. ואי תימא מדינא דיצחק אי איהו אתער דינא לגבי האי עלמא לא יכלין כל עלמא למסבל וההוא אשא תקיפא עלאה לא איתי מאן דסביל ליה אלא אשא דלתתא דאית אשא דסביל אשא. אלא כמא דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו עלמין הכי נמי כל דינוי מעלמא תתאה דאלהים שופט, ודא אקרי דינא עלאה על האי עלמא ובגין דאיהו דרגא שביעאה לא גזיר גזרה על בר נש אלא מעשרין שנין ולעילא.

אשגח האי סבא בר' שמעון וחמא ליה דזלגין עינוי דמעין. אמר רבי שמעון אי הוא שביעאה אמאי [קפו ע"ב] מעשרין שנין ולעילא.

[p. 49] אמר ליה זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין. ת"ח בי דינא דלתתא בארעא לא גזרין דינא על בר נש עד תליסר שנין. מאי טעמא, בגין דשבקין שבע שנין לשביעאה אלהי כל הארץ יקרא, ולית רשו לבר נש באינון שבע ואינון שבע לא שראן אלא על תליסר דלתתא בארעא דאינון כורסייא לגביה. ובגין כך כל גזרין וכל דינין דלתתא מאינון שבע שנין כללא דעשרין שנין איהו. ודינא דעלמא בר"ה על ידא דהאי דרגא איהו דאיהו ממש קיימא בדינא על בעלמא בגין לאתדכאה לגבי עלמא עלאה דלית ליה סיועא לסלקא ולאתדכאה אלא מגו תתאי.

וכד ישראל אינון בחמיסר יומין כדין נטיל לבנוי לפרשא גדפוי עלייהו ולמחדי עמהון, ועל דא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי, דא איהו אילנא דאקרי עץ פרי ואשתכח ביה פרי.

עץ הדר, כד"א (תהלים צו:6) הוד והדר לפניו. מ"ט אקרי הדר ומאן איהו הדר, דא צדיק. אמאי אקרי הדר והא אתר טמירא איהו דלית ליה גלויא וצריכא לאתכסייא תדיר ולית הדר אלא [p. 50] מאן דאתגלייא ואתחזי. אלא אע"ג דאיהו דרגא טמירא הדורא איהו דכל גופא ולא אשתכח הדורא לגופא אלא ביה. מאי טעמא, מאן דלית עמיה האי דרגא לית עמיה הדורא למיעל בבני נשא, קלא לאו עמיה כדכורא והדורא דקלא אתפסת מניה, דיקנא והדורא דדיקנא לאו עמיה. ואע"ג דאתכסייא ההוא דרגא כל הדורא דגופא ביה תליא ואתכסי ואתגלייא, ובגין כך עץ הדר איהו, עץ דכל הדורא דגופא ביה תליא ודא איהו (בראשית א:12) עץ עושה פרי.

כפת תמרים, הכא אתכלילת אתתא בבעלה בלא פרודא. כפת תמרים כחדא.

[p. 51] וענף עץ עבות, תלתא ועלין דיליה תרי דא בסטרא דא ודא בסטרא דא וחד דשליט עלייהו.

וערבי נחל, תרין דלית להו ריחא וטעמא כשוקין בבני נשא.

ובגין כך לולב נטיל כלהו כחוטא דשדרה קיימא בגופא. ומה דנפיק לבר טפח הכי הוא בגין לאשלמא ולאפקא כלא ולשמשא כדקא חזי. ובגין כך בהני זינין בעי בר נש לאתחזאה קמי קב"ה. עלין וטרפין דהני תמרים אינון כל שאר חילין דאתאחדן באינון כנויין דקב"ה אקרי בהון בגין דבעינן לאחזאה לתתא כגוונא דלעילא דלית לך מלה בעלמא דלא אית ליה דוגמא לעילא, כגוונא דלעילא הכי אית לתתא, ובעו ישראל לאתאחדא ברזא דמהימנותא קמי קב"ה.

 

[p. 52] כתיב (ויקרא כג:42) בסכת תשבו שבעת ימים. דא רזא דמהימנותא, האי קרא עלמא עלאה אמר ליה ואנן הכי תנינן כד אתברי עלמא אתמר האי קרא. כד שרא חכמה עלאה לנפקא מאתר דלא ידיע ולא אתחזי כדין נפיק חד משחתא ובטש וההוא חכמה עלאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה, וההוא משכנא עלאה אפיק שית סטרין וכדין ההוא נציצו דמשחתא אנהיר לכלא ואמר בסכת תשבו שבעת ימים.

מאן סכת חסר ו', דא משכנא תתאה דאיהו כעששיתא לאחזאה לכל נהורין. וכדין אמר בסכת תשבו שבעת ימים. מאן שבעת ימים, מעלמא עלאה לתתא דכלהו קיימי בקיומא לאנהרא להאי סכת. ומאן איהי, דא (עמוס ט:11) סכת דוד, סכת שלום. ובעו זרעא קדישא למיתב תחות צלא דרזא דא דמהימנותא ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עלאין, ועל דא כלהו בסכת וחד שלים לאחזאה מאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עלאין לעילא לחפיא עליה ולאגנא ליה בשעתא דאצטריך.

[p. 53] ותו כלהו אקרון סכות בשלימו וכד איהו חסר כתיב סכת דא עלמא תתאה בהני ז' יומין [קפז ע"א] קדישין למיזן לשאר ממנן רברבן דשאר עמין בעוד דאיהי נטלא חדוא בבעלה ולא יקטרגון חדוותא. ובגין דיתעכבון בההוא מזונא קרבנין דלהון סגיאין יתיר משאר יומין בגין דיתעסקון בהו ולא יתערבון לבתר בחדוא דישראל. ומאן חדוא דישראל, יומא דעצרת.

ות"ח בעוד דאינון שאר ממנן חדאן ואכלין בההוא מזונא דמתקני לון ישראל אינון מתקני כורסייא לקב"ה מתתא ולסלקא לה לעילא באינון זינין ובחדוא ובהלילא ולאקפא מדבחא. כדין איהי סלקא ונטלא ברכאן וחדוא בבעלה. ושאר חיוון רברבן ממנן דשאר עמין אכלין ומדקן ורפסי ואתזנו, ואיהי נקטא נפשאן בענוגין לעילא כמא דאתמר. כיון דנחתא והא נקטא כל ברכאן וכל קדושין וכל ענוגין וישראל כל הני שבעה יומין הוו משכין לה באינון עובדין דקא עבדין ומקרבין בהדה כדין נחתא לקרבא בבנהא ולמחדי לון יומא חד. וההוא יומא איהו תמניא בגין דכל שבעה אחרנין בהדה ועל דא איהו תמינאה ותמניא יומין כחדא, ובגין כך אקרי עצרת, כנישין, כלהו כנישין בהאי יומא ואקרי שמיני ולית שמיני אלא מגו שבעה.

 

[p. 54] כתיב (איוב א:21) יהי שם יי' מברך. מאי מברך, כלא ידעי אבל רזא חדא ידע חד מחברנא במדברא אחזיאו ליה בחלמא ורבי יצחק כפתורא שמיה. מאי מברך, שירותא קשה וסיפיה רך, מ"ב קשה דינא איהו ודאי, לבתר רך. כגוונא דא יומא דר"ה מ"ב דהא במ"ב וברזא דמ"ב אתוון אתברי עלמא ועל דא אתברי בדינא, לבתר רך. ועל דא תנינן כל שירותין קשין וסופא דלהון רכין, ביומא דראש השנה קשה, ביומא דעצרת רך וחדוא.

[p. 55] ת"ח מה בין דינא עלאה להאי דינא. דינא עלאה שירותא וסופא קשה ולית מאן דיקום ביה וכל מה דאזיל אתתקף ובאתר דשארי לא סליק מניה עד דאכיל ושצי כלא ולא אשתאר כלום, אבל דינא אחרא לתתא שירותא קשה וכל מאן דאזיל אתחלש עד דנהיר אנפין כגוונא דנוקבא דחלש חילהא.

אימתי אתער דינא דלעילא למשרי על עלמא, ביומא דטופנא, ועל דא לא אשתאר כלום בעלמא בר ההוא תיבה דאיהי כגוונא עלאה דסביל לההוא תוקפא. ואי לאו דאשתכח וזמין קב"ה רחמי על עלמא כל עלמא יתאביד דכתיב (תהלים כט:10) יי' למבול ישב. ועל דא לא שריא דינא דלעילא על עלמא ולא יכיל עלמא למסבל ליה אפילו רגעא חדא.

אדהכי הוה ר' שמעון בכי וחדי. זקפו עיינין וחמו חמשא מאינון פרושין דהוו אזלי אבתריה למתבע ליה. קמו. אמר ר' שמעון מכאן ולהלא מה שמך.

אמר נהוראי סבא בגין דנהוראי אחרא אית גבן.

אזלו ר' שמעון ואינון חברייא עמיה תלת מילין. אמר רבי שמעון לאינון אחרנין ומה ארחא דא גבייכו.

[p. 56] אמרו למתבע ליה להאי סבא דמימוי אנן שתאן במדברא.

אתא ר' שמעון ונשקיה, אמר ליה נהוראי אנת ונהורא עמך שרי.

פתח ר' שמעון ואמר (דניאל ב:22) והוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי. והוא גלא עמיקתא ומסתרתא, קב"ה גלי עמיקתא ומסתרתא דכל עמיקין סתימין עלאין איהו גלי לון. מאי טעמא גלי לון, בגין דידע מה בחשוכא, דאלמלא חשוכא לא אתידע נהורא ואיהו ידע מה בחשוכא, בגין כך גלי עמיקתא ומסתרתא דאי לאו חשוכא לא אתגליין עמיקין ומסתראן.

ונהורא עמיה שרי, מאן נהורא דא, נהורא [קפז ע"ב] דאתגלייא מגו חשוכא ואנן מגו חשוכא דהוה במדברא אתגלי לן נהורא דא. רחמנא ישרי עמך נהורא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

אזלו ר' שמעון ואלין חברייא עמיה תלת מילין. אמר ליה אמאי לא אזלו אלין עמך בקדמיתא.

א"ל לא בעינא לאטרחא לבר נש עמי, השתא דאתו נזיל כחדא.

אזלו ור' שמעון אזל לארחיה. א"ר אבא הא אנן ידענא שמיה ואיהו לא ידע שמיה דמר.

אמר ליה מניה ידענא דלא לאחזאה.