פרשת ויקהל

[p. 106] ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם וגו'. רבי חייא פתח (שמואל א טו:6) ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים וגו'. תא חזי מה כתיב בעמלק, (שם:2) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך. קב"ה בכלהו קרבין דעבדו שאר עמין לגבייהו דישראל, מ"ט לא אקשי קמיה כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו. אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ותתא דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא ואתתקף לתתא. מה חויא כמין על פרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק חויא בישא הוה לגבייהו דישראל דכמין לון [קצה ע"א] על פרשת ארחין דכתיב (שמואל א טו:2) אשר שם לו בדרך בעלותם ממצרים. כמין הוה לעילא לסאבא מקדשא וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל. מנא לן, דכתיב (דברים כה:18) אשר קרך בדרך. כתיב הכא אשר קרך, [p. 107] וכתיב התם (שם כג:11) אשר לא יהיה טהור מקרה לילה.

ועל דא בבלעם כתיב (במדבר כג:4) ויקר אלהים אל בלעם, ויקר לישנא דמסאבא נקט. ואי תימא הא כתיב אלהים, אלא קב"ה אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא לאסתאבא ביה בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא. מה עבד בלעם, איהו חשיב באינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קב"ה ההוא אתר, א"ל הא מסאבו לגבך כמא דאתחזי לך, ועל דא ויקר אלהים אל בלעם. כגוונא דא אשר קרך בדרך, אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לכל סטרין. ואלמלא דאתקיף משה לעילא ויהושע לתתא לא יכילו ישראל ביה. ובגין כך קב"ה נטיר ההוא דבבו לדרי דרין. מ"ט, בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה. ובגין דא פקדתי בפקידה דהא תמן אתרמיז רזא דאת קיימא קדישא.

[p. 108] ת"ח מה כתיב ויאמר שאול אל הקני. מאן קני, דא יתרו. וכי מאן יהיב בני יתרו הכא למהוי דיוריהון בעמלק והא ביריחו הוו שראן. אלא כתיב (שופטים א:16) ובני קני חתן משה נסעו מעיר התמרים במדבר יהודה וגו', ומתמן שארו בתחומא דעמלק עד ההוא זמנא דאתא שאול מלכא דכתיב ויסר קני מתוך עמלק, בגין דהא בזמנא דחייביא אשתכחו אינון זכאין דאשתכחון בינייהו יתפסון בחוביהון והא אוקמוה.

כגוונא דא אלמלא ההוא ערבוביא דאתחברו בהו בישראל לא אתענשו ישראל על עובדא דעגלא. ות"ח מה כתיב בקדמיתא (שמות כה:2) מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא בגין דבעא קב"ה למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין מוחא וקליפה, ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו [p. 109] אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא וכלהו אתפקדו. לבתר סטא זינא לזיניה ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא וסטו אבתרייהו אינון דמיתו וגרמו לון לישראל מותא וקטולא. אמר קב"ה מכאן ולהלא עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם וגו' קחו מאתכם תרומה ודאי ולא כקדמיתא מאת כל איש אשר ידבנו לבו.

ויקהל משה. מאן אתר כניש לון, אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו אצטריך משה לאכנשא לון וליחדא לון מבינייהו.

 

ויקהל משה. רבי אבא פתח (דברים לא:12) הקהל את העם האנשים והנשים וגו'. מה להלן כללא דכלהו דישראל אוף הכא כללא דכלהו דישראל, ומאי נינהו, שתין רבוא.

רבי אלעזר פתח קרא בישראל כד נחית משה מן טורא דכתיב (שמות לב:17) וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. וישמע יהושע, וכי יהושע שמע ומשה לא שמע. אלא ודאי עד השתא יהושע לא הוה ידע ומשה הוה ידע. אי הכי מאי ברעה. אלא ברעה כתיב בה' דההוא קלא בסטרא אחרא הות. ויהושע דהוה אנפי דסיהרא אסתכל בההוא קלא דהוה בסטרא דרעה, מיד ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. [p. 110] בההוא שעתא אתברו תרי לוחי אבנא דהוו בקדמיתא והא אוקימנא דאינון אתייקרו על ידוי [קצה ע"ב] ונפלו.

ת"ח בארבע סטרין דעלמין בארבע תקיפין קלא אתער וההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה, וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא ואתחשך נהורא דקלא דלתתא בגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא לקלא דלתתא, וכדין אקרי ההוא אתערותא דעאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא ונטיל נהורא וההוא קלא הוא קול מלחמה קול רעה, ודא איהו ברעה. ועל דא יהושע שמע ולא משה בגין דנטיל ההוא רעה נהורא דסיהרא דהוה אחיד בה יהושע, ומשה דהוה אחיד בשמשא לא שמע, וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון בגין ההוא רעה דאתדבקת בהו. כיון דמחל קב"ה חוביהון כדין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם, דהא ההוא ערב רב אתעברו מנייהו.

 

[p. 111] רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד וקא מתעסקי באורייתא ואתעורו עד לא אתפלג ליליא. אדהכי קרא גברא ובריכו ברכתא. אמר רבי אלעזר השתא הוי זמנא דקב"ה עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא.

א"ל רבי יוסי אמאי משתעשע קב"ה.

בכה רבי אלעזר ואמר ת"ח עד השתא קב"ה אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין ובעט בהו ובכה על חרבן בי מקדשא ואוריד תרין דמעין לימא רבה ואדכר לבנוהי מגו בכיה, [p. 112] בגין דתלת סטרין אתפלג ליליא בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה ואי אתוספון שעתי בליליא אינון שעתי דמתוספאן מיממא אינון ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה ואינון תריסר אתפלגו לתלת סטרין ותלת משריין דמלאכין קדישין אתפלגו באינון תלת סטרין.

משרייא קדמאה אתמנה בארבע שעתי קמייתא בשירותא דליליא לשבחא למאריהון. ומאי קאמרי, (תהלים כד:1-4) ליי' הארץ ומלאה תבל ויושבי בה, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים וגו'. מ"ט דא, בגין דכד ליליא פריש גדפוי על עלמא כדין כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ונפקי נשמתייהו לסלקא לעילא ואלין מלאכין קיימי וקאמרי מי יעלה בהר יי'. הר יי' דא הר הבית, מקום קדשו דא עזרת ישראל, כגוונא דלעילא הכי נמי לתתא. בגין דבכל רקיעא ורקיעא כמה ממנן וכמה סרכין קיימין תמן וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא ואי לאו זכאין אינון דחיין לון לבר ואזלין ושאטין בעלמא ונטלין לון כמה חבילי טהירין ואודעי לון מילין כדיבין ולזמנין מילי קשוט ממה דאתי לזמן קריב כמה דאוקמוה. [p. 113] ואינון נשמתין דצדיקייא אזלין ושאטן לעילא ופתחי לון פתחין וסלקי לון לגו ההוא אתר דאקרי הר יי' כגוונא דרזא דהר הבית לתתא ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו דתמן אתחזון כל נשמתין לקמי מאריהון כגוונא ההוא אתר דאתחזון ישראל קמי קב"ה אתר דאקרי עזרת ישראל. בשעתא דנשמתין קיימי תמן כדין חדווא דמאריהון לאתתקנא בהו אתר דאקרי קדש הקדשים ותמן רשימין עובדיהון וזכוון דלהון.

משרייא תניינא אתמנה בארבע שעתי אחרנין ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי עד דאתפלג ליליא ועאל קב"ה בגנתא דעדן, ואלין אינון אבלי ציון אינון דבכו על חרבן בי מקדשא. ובשירותא דארבע שעתי אמצעין פתחי ואמרי (תהלים קלז:1) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו', אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל [קצו ע"א] משמע דכתיב גם בכינו. ומנא לן דבכו תמן, דכתיב (ישעיה לג:7) הן אראלם צעקו חוצה. מהו חוצה, דא בבל בגין דכלהו אוזפו לון עד בבל ותמן בכו עמהון. ועל דא פתחי בהאי ומסיימי זכור יי' לבני אדום את יום ירושלם וגו'.

[p. 114] כדין אתער קב"ה בדרגוי ובעט ברקיעין ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין וגעי ובכי דכתיב (ירמיה כה:30) יי' ממרום ישאג וגו' ואידכר לון לישראל ואחית תרי דמעין לגו ימא רבא. כדין אתער שלהוביתא חד בסטר צפון ובטש רוחא חדא דסטר צפון בההוא שלהוביתא ואזלא ושאט בעלמא, וההוא שעתא אתפלג ליליא ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא וקרי. וקב"ה לית ליה נייחא עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא. וסימניך (אסתר ז:4-7) כי נמכרנו אני ועמי וגו' ויאמר המלך מי הוא זה וגו' והמלך קם בחמתו אל גנת הביתן וגו'. בשעתא דעאל קב"ה בגנתא דעדן כדין כל אינון אילנין דגנתא וכל אינון נשמתין דצדיקייא כולהו פתחי ואמרי (תהלים כד:7-8) שאו שערים ראשיכם וגו' מי זה מלך הכבוד וגו'.

ובשעתא דנשמתהון דצדיקייא די בארעא אהדרו לגופייהו כדין אתקיפו בהו כל אינון מלאכין ואמרין (שם קלד:1) הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' וגו'. ואוליפנא דהא משרייא תליתאה קאמרי דא בארבע שעתי בתרייתא עד דסליק נהורא דצפרא [p. 115] וכדין משבחן למריהון כל אינון ככביא ומזלי וכל אינון מלאכין עלאין די שלטניהון ביממא כלהו משבחן למאריהון ואמרי שירתא הדא הוא דכתיב (איוב לח:7) ברן יחד ככבי בקר וגו'.

בשעתא דשמשא נפיק ביממא ישראל נטלי שירתא לתתא ושמשא לעילא, ובשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי פתח קל נעימותא ואמר שירתא. ומאי שירתא קאמר, (תהלים קה:1-2) הודו ליי' קראו בשמו וגו' שירו לו וגו'. וישראל משבחין לקב"ה ביממא עם שמשא הדא הוא דכתיב (שם עב:5) ייראוך עם שמש, ואע"ג דהא אוקימנא להאי קרא.

א"ר אלעזר אלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא כד נטיל.

אדהכי דאתעסקו באורייתא נהר יממא, קמו ואתו לקמיה דר' שמעון. כיון דחמא לון אמר ר' שמעון אלעזר אנת וחברייא אסתימו גרמייכו אלין תלתא יומין דלא תפקון לבר בגין דמלאך המות אשתכח במתא ואית ליה רשו לחבלא בגין דכיון דאתייהיב ליה רשו יכיל לחבלא. ותו דבר נש דאתחזי קמיה סליק ואסטי עליה ואדכר חובוי ובעי דינא מקמי קב"ה ולא אתעדי מתמן עד דאתדן ההוא בר נש ואתייהיב ליה וקטיל ליה.

[p. 116] אמר ר' שמעון האלהים רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו בר דלא ידעין לאסתמרא גרמייהו דהא משעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי. אמאי ביני נשי, דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא. ועל דא כד קטיל בר נש וגוברי אשתכחו עם מיתא עאל ביני נשי בארחא משעתא דאפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, ועל דא כתיב (משלי יג:23) ויש נספה בלא משפט, בגין דסליק ואסטי ואדכר חובוי דבר נש קמיה קב"ה ואתדן על אינון חובין ואסתלק עד לא מטא זמניה.

מאי תקנתיה, בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי יהדר בר נש [קצו ע"ב] אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין. ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימין ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי בארחא אחרא. ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלין דא רובא דעלמא אתדנו בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו.

[p. 117] א"ר אלעזר אי הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא.

א"ל לא דהא כד בר נש אסתמר כהאי גוונא אתחזי לארכא דיומין וכל שכן לעלמא דאתי. ת"ח לאו למגנא אתקינו קדמאי שופרי לאמשכא מיתא מן ביתא לבי קברי. אי תימא דעל מיתא איהו, לא אלא בגין לאגנא על חייא דלא ישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא ויסתמרון מניה.

פתח ואמר (במדבר י:9) וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו'. ודייקינן על הצר, דא מלאך המות. הצורר אתכם, הצורר אתכם תמיד וקטיל בני נשא צדיקי וחסידי דאיהו אעיק לון לחייא על מיתא דלהון ובעי לקטלא אחרנין. מאי תקנתיה, והרעותם. בראש השנה דאיהו יומא דדינא לעילא האי מלאך נחית לתתא בגין לאשגחא בבני נשא ולסלקא לעילא לאסטאה לון. ישראל דידעי דהא מלאך המות נחית לתתא בגין למהוי קטרוגא עלייהו מקדמי בשופר ליבבא עליה דלא יכיל להון ולאגנא עלייהו. כל שכן בשעתא דעביד דינא וקטיל בר נש ואשתכח לתתא, וכל שכן בשעתא דאזלי לבי קברי ואהדרו מבי קברי דהא בשעתא דנשי נטלי רגלייהו עם מיתא איהו נחית ואשתכח קמייהו דכתיב (משלי ה:5) רגליה יורדות מות, רגליה יורדות למאן, לההוא דאקרי מות. ועל דא חוה גרמא מותא לכל עלמא רחמנא לישזבן.

[p. 118] ת"ח כתיב (שם ל:20) כן דרך אשה מנאפת וגו', והא אוקימנא, אבל כן דרך אשה מנאפת דא הוא מלאך המות והכי אקרי. אכלה ומחתה פיה, אוקידת עלמא בשלהובוי וקטיל בני נשא עד לא מטא זמנייהו. ואמרה לא פעלתי און, דהא דינא בעינא עלייהו ואשתכחו בחובין ובדינא קשוט מיתו.

בשעתא דעבדו ישראל ית עגלא ומיתו כל אינון אוכלוסין הוה מלאך המות אשתכח ביני נשי בגו משרייתא דישראל. כיון דאסתכל משה דהא מלאך המות אשתכח ביני נשי ומשרייתא דישראל בינייהו מיד כניש לכל גוברין לחודייהו הדא הוא דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, אלין גוברין דכניש לון ואפריש לון לחודייהו. ומלאך המות לא הוה מתפרש מגו נשין עד דאתקם משכנא דכתיב ויקם משה את המשכן. ואפי' בשעתא דנשין הוו אתיין נדבה למשכנא לא הוה אתעדי מבינייהו עד דחמא משה ויהב לגוברין עיטא דלא ייתון בחבורה חדא עמהון ולא אתחזון אפין באפין אלא לבתר כתפייהו הדא הוא דכתיב ויבאו האנשים על הנשים, ויביאו האנשים לא כתיב אלא ויבאו, בארחא לא הוו עאלין אלא לבתר כתפייהו בגין דמלאך המות לא אתפרש מבינייהו עד דאתקם משכנא.

[p. 119] ת"ח לא אשתכח ביני נשי פחות משבע נשין ולא פחות מעשר, ובארחא באתגליא בשבע אשתכח ובעי דינא, בעשר אסטי לקטלא. ובגין דאשתכח בינייהו בארחא באתגליא כתיב ויבאו האנשים על הנשים. אסטמרו כל ההוא יומא כלהו חברייא ואסתכלו באורייתא.

פתח ר' שמעון ואמר (בראשית ז:1) ויאמר יי' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה. האי קרא אוקימנא אבל ת"ח וכי לא יכיל קב"ה לנטרא ליה לנח באתר חד בעלמא דיהא [קצז ע"א] מבול בכל עלמא ולא יהא בההוא אתר כמא דכתיב בגדעון (שופטים ו:40) ויהי חורב אל הגזה לבדה וגו', או לנטרא ליה בארעא דישראל דכתיב (יחזקאל כב:24) לא גושמה ביום זעם, דלא נחתו עלה מי טופנא. אלא כיון דמחבלא נחת לעלמא מאן דלא סגיר גרמיה ואשתכח קמיה באתגלייא אתחייב בנפשיה דאיהו קטיל גרמיה. מנא לן, מלוט דכתיב (בראשית יט:17) המלט על נפשך אל תביט אחריך וגו'. [p. 120] מאי טעמא אל תביט אחריך, בגין דמחבלא אזיל בתר כתפוי ואי אהדר רישיה ויסתכל ביה אנפין באנפין יכיל לנזקא ליה. ועל דא כתיב בנח (שם ז:16) ויסגור יי' בעדו, דלא שליט עליה מלאך המות.

עד דהוו טמירין מיתו תליסר גוברין במתא. אמר רבי שמעון בריך רחמנא דלא ידע בדיוקנייכו מלאך המות.

 

ויקהל משה. אהדר לון כמלקדמין עובדא דמשכנא.

אמר רבי חייא כלא כמא דאתמר ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל בלחודייהו ולא מאינון ערב רב בגין דאינון ערב רב אמשיכו ליה למלאך המות לנחתא בעלמא. כיון דאסתכל משה ביה אשדי לאינון ערב רב לבר וכניש לון לישראל בלחודייהו הדא הוא דכתיב ויקהל משה.

ויקהל משה. רבי שמעון פתח (משלי ל:4) מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע. האי קרא אוקימנא וכמה סימנין אית ביה וכלא בקב"ה אתמר דאיהו כלא. ואי תימא מה שמו ומה שם בנו, דא קב"ה. מה שמו, יהוה שמו. מה שם בנו, ישראל דכתיב (שמות ד:22) בני בכרי ישראל והא אוקימנא.

[p. 121] מי עלה שמים, אוקמוה דא משה דכתיב (שם כד:1) ואל משה אמר עלה אל יי'. אבל מי עלה שמים, דא אליהו דכתיב ביה (מלכים ב ב:11) ויעל אליהו בסערה השמימה. וכי היך יכיל אליהו לסלקא לשמים והא כלהו שמיא לא יכלין למסבל אפילו גרעינא דחרדל מגופא דהאי עלמא ואת אמרת ויעל אליהו בסערה השמימה. אלא כגוונא דא (שמות יט:20) וירד יי' על הר סיני, וכתיב (שם כד:18) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי קב"ה הוה בטורא דסיני וכתיב (שם:17) ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר, היך יכיל משה לסלקא לגביה. אלא במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא, הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגווה, ובעננא אתקרב לגבי אשא ויכיל למקרב. אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה דעאל בההוא סערה ואתלבש ביה וסליק בההוא סערה לעילא.

ורזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר באינון תולדות דעלמא רוחא יהא דיחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה, ובההוא גופא יסתלק וישתדל גופיה וישתאר בסערה וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכי. וכד יחות יתלבש בההוא גופא דאשתאר בההוא סערה ובההוא גופא יתחזי לתתא ובגופא אחרא יתחזי לעילא. ודא איהו רזא דעלה שמים וירד. לא הוה בר נש דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא בר אליהו דדא איהו דסליק לעילא ונחית לתתא.

[p. 122] ד"א מי עלה שמים, דא אליהו. וירד, דא יונה דנחת לגו תהומא לעמקי ימא. יונה מחילא דאליהו קא אתא. אליהו סליק, יונה נחית, דא שאיל נפשיה למימת ודא שאיל נפשיה למימת, ובגין כך אקרי בן אמתי וכתיב (מלכים א יז:24) ודבר יי' בפיך אמת.

מי צרר מים, דא אליהו דצריר צרורא דמיא ולא נחתו טלא ומטרא דשמיא. בשמלה, דא אליהו דהוה אייתי [קצז ע"ב] אדרתו למעבד נסין.

מי אסף רוח בחפניו, דא אליהו דאהדר רוחא דבר נש לגו מעוי. אסף כד"א (מלכים ב ה:11) ואסף המצורע.

[p. 123] מי הקים כל אפסי ארץ, דא אליהו דלבתר דצרר מים ואומי על שמיא לבתר אהדר בצלותא ואוקים כל עלמא ונחת מטרא ואתיהיב מזונא לכלא.

מה שמו, אליהו. מה שם בנו, אליהו. מה שמו כד סליק לעילא, אליהו. מה שם בנו כד נחית לתתא ואתעביד שליחא למעבד נסין, אליהו שמיה.

דבר אחר מי עלה שמים, דא קב"ה כמא דאוקימנא. ורזא דמלה מ"י והא אוקימנא, והכא איהו רזא דרתיכא עלאה בארבע סטרין דאינון יסודי קדמאי דכלא וכלהו תליין בההוא אתר עלאה דאקרי מ"י כמא דאתמר.

ת"ח כד קיימא שעתא דרעותא קמי קב"ה ליחדא רתיכא עלאה למהוי כלא חד כדין קלא נפיק מההוא אתר עלאה קדישא דאקרי שמים וכניש כל אלין קדישין לתתא וכל אינון רברבן קדישין ומשריין עלאין למהוי כלהו זמינין כחדא הדא הוא דכתיב ויקהל משה, דא רזא דשמים. את כל עדת בני ישראל, אלין אינון תריסר משריין עלאין קדישין. ויאמר אליהם, ומאי קאמר, זה הדבר וגו' קחו מאתכם תרומה, אתתקנו כלכון לסלקא ולמיטל עלייכו יקרא דכרסייא קדישא לסלקא לעילא. אפרישו מנייכו אינון יקירין אינון רברבין עלאין לסלקא לההוא תרומה [p. 124] רזא דכרסייא קדישא לאתחברא באבהן דהא מטרוניתא לא אתחזי למיתי לבעלה אלא באינון בתולתין עולימתהא דייתון עמה ומדברין לה עד דמטת לבעלה כד"א (תהלים מה:15) בתולות אחריה רעותיה וגו'. וכל כך למה, ליי', למיתי לאתחברא בבעלה.

כל נדיב לבו, אלין אינון ארבע משריין עלאין דבכללא דלהון כלילן כל אינון שאר משריין ואלין אינון דנפקן מאבהן עלאין דאקרון נדיבים כמא דאוקימנא דכתיב (במדבר כא:18) כרוה נדיבי העם, אלין אבהן.

יביאה, יביאוה לא כתיב אלא יביאה ליחדא כלהו כחדא. וכן יביא לא כתיב אלא יביאה לסלקא לה לגבי בעלה כמה דאצטריך.

[p. 125] את תרומת יי', את לאסגאה כל אינון משריין עלאין אחרנין לאתחברא כלא כחדא ואינון תריסר ובכללא חדא, זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילים מאדמים וערת תחשים ועצי שטים ושמן למאר ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. אלין אינון תריסר משריין עלאין דכלילן כלהו בכללא דארבע דאקרון חיות הקדש כמא דאתמר, וכלהו אלין סלקין לכרסייא קדישא לאעלא לה לעילא לאתחברא בבעלה בגין דאשתכחו עמה ביקרא עלאה. כדין יתיב מלכא עלאה על כורסייא קדישא ואתחברת אתתא בבעלה למהוי כלא חד וכדין איהי חדוא דכלא.

ת"ח הכא שארי לממני זהב בקדמיתא וכסף לבתר בגין דהאי חושבנא מתתא, אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא דלעילא שארי לממני מימינא בקדמיתא ולבתר משמאלא. מנא לן, דכתיב (חגי ב:8) לי הכסף ולי הזהב, כסף בקדמיתא ולבתר זהב. וברתיכא דלתתא שארי משמאלא ולבתר מימינא, זהב וכסף ונחשת, זהב בקדמיתא ולבתר כסף.

[p. 126] וכל אינון רתיכין אקרון נדיב לב. כל, לאכללא כל שאר רתיכין.

לב. מאי לב, היינו רזא דכתיב (משלי טו:15) וטוב לב משתה תמיד, ודא איהו לבא דכלא ודא כרסייא קדישא, ועל דא אקרון [קצח ע"א] לב. כל נדיב לב, כמא דאוקימנא דארבע משריין אלין כללא דכלהו אקרון ברזא חדא נדיב לב.

תרומת יי', דא כרסייא קדישא ובגין דארימו לה לעילא וסלקין לה לעילא אקרי תרומת יי'. ועל דא כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין לא חמא מהו דסלקין בגין דאיהי סלקא לגבי מלכא עלאה בגניזו בטמירו ביקרא עלאה.

וכל חכם לב בכם, אלין אינון שתין מקורין דאשקיין עלמא ומנהון אתשקי.

יבאו. אמאי יבאו, אלא דייתון למלקט מעם גנזא דחיי. יבאו ולבתר ויעשו מה דקב"ה פקיד לון לאענאה עלמא.

 

[p. 127] קחו מאתכם תרומה וגו'. רבי יהודה פתח (ישעיה נח:7) הלא פרוס לרעב לחמך. ת"ח זכאה חולקיה דבר נש כד מסכנא איערע לגביה דהא מסכנא דורונא דקב"ה הוי דשדר לגביה דבר נש. מאן דמקבל ליה לההוא דורונא בסבר אנפין זכאה חולקיה.

תא חזי מאן דחייס למסכנא ואתיב לנפשיה קב"ה סליק עליה כאילו הוא ברא לנפשיה. ועל דא אברהם דהוה חייס על כל בני עלמא סליק עליה קב"ה כאילו הוא ברא לון דכתיב (בראשית יב:5) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואע"ג דהא אוקימנא.

הלא פרוס לרעב. מאי פרוס, למפרס מפה בנהמא ומזונא למיכל. ד"א הלא פרוס כד"א (דניאל ה:28) פריס פריסת, דבעי למפרס פריסן דנהמא קמיה בגין דלא איכסיף ויפרוס קמיה בעינא טבא.

[p. 128] לחמך, לחם לא כתיב אלא לחמך, ההוא דילך מממונך ולא דגזל ולא מעושק ולא מגניבה, דאלו הכי לאו זכותא הוא אלא ווי ליה דאתי לאדכרא חובוי. כגוונא דא קחו מאתכם תרומה, מאתכם ממה דלכון ולא מעושק וגזל וגניבה והא אוקימנא.

 

רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי פגע בהו רבי אבא. אמר רבי חייא ודאי שכינתא בהדן. כד מטא לגבייהו אמר רבי אבא כתיב (מלכים א ח:16) למן היום אשר הוצאתי את עמי את בני ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד. האי קרא לא סופיה רישיה ולאו רישיה סופיה, כתיב לא בחרתי [p. 129] בעיר ואבחר בדוד, מאי האי עם האי, ואבחר בירושלם מבעי ליה. אלא כד קב"ה אית רעותא קמיה למבני קרתא אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא ולבתר בני קרתא ואייתי לעמא ביה הדא הוא דכתיב לא בחרתי בעיר עד דאסתכלנא בדוד למהוי רעיא על ישראל, בגין דמתא וכל בני מתא כלהו קיימי ברעיא דנהיג לעמא. אי רעיא איהו טב טב ליה טב למתא טב לעמא, ואי רעיא איהו בישא ווי ליה ווי למתא ווי לעמא. והשתא אסתכל קב"ה בעלמא וסליק ברעותא למבני ליה ואוקים ברישא דדרא לר' שמעון וחברייא למיקם קמיה.

מלה חדתא שמענא. פתח ואמר (תהלים קמו:5) אשרי שאל יעקב בעזרו וגו'. וכי אל יעקב ולא אל אברהם ולא אל יצחק, אלא אל יעקב דיעקב לא אתרחיץ באבוי ובאמוי דערק קמי אחוי ואזל בלא ממונא ואזל יחידאי כד"א (בראשית לב:11) כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ואיהו אתרחיץ ביה בקב"ה דכתיב (שם כח:20) אם יהיה אלהים עמדי וגו', וכלא שאיל מקמי קב"ה ויהב ליה.

[p. 130] שברו על יי' אלהיו, שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא אל תקרי שברו אלא שברו דניחא ליה לצדיקא לאתבר גרמיה ולתברא תבירו על תבירו וכלא על יי' אלהיו כד"א (תהלים מד:1) כי עליך הורגנו כל [קצח ע"ב] היום, כי עליך נשאנו חרפה. כגוונא דיעקב דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים, דהא תבירו דגלותא חמא דהוה ליה במצרים ושוי תוקפיה בקב"ה, ובנוי דיעקב סבילו תבירו דגלותא ולא אשתנו מגו רזא דמהימנותא דאבהתהון ושמא דקב"ה הוה רגילא בפומייהו, ועל דא כתיב (שמות ג:13) ואמרו לי מה שמו, בגין דהוו ידעי ולא אנשו ליה לעלמין וסבלו תבירא דגלותא על קב"ה ובגין כך זכו לפורקנין ולנסין.

[p. 131] ואתון קדישי עליונין דסבלין תבירא דגופא מאתר לאתר על קב"ה עאכ"ו דזכאין אתון למעבד לכו נסין ופורקנין ותזכון לחיי עלמא דאתי.

אזלו כלהו כחדא. פתח ואמר קחו מאתכם תרומה ליי' גו'. תא חזי בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא דאיהו יסודא וקיומא דכל גופא. לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא ואינון משכין עלייהו זהורא דשכינתא לדיירא עמהון וההוא בר נש איהו חולקא דקב"ה הוי הדא הוא דכתיב קחו מאתכם תרומה ליי', מאתכם הוא אמשכותא לקבלא עלייכו ההוא תרומה למהוי חולקא ליי'.

ואי תימא דלאו ברשותיה דב"נ קיימא מלה, הא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת יי', כל נדיב לבו ודאי. מאן דאתרעי לביה ימשיך ליה לשכינתא לגביה הדא הוא דכתיב יביאה, אע"ג דאיהי באסתלקותא לעילא יביאה מאתר עלאה לדיירא עמיה. וכד תיתי לאשראה עמיה כמה ברכאן וכמה עותרא תיתי עמה הדא הוא דכתיב זהב וכסף ונחשת, לא יחסר ליה כל עותרא בעלמא. דא לשאר בני עלמא, אבל אתון קדישי עליונין קחו מאתכם תרומה ליי'.

[p. 132] אמר רבי חייא מאן דשרי לארמא הוא ירים.

פתח ואמר (יונה ב:11) ויאמר יי' לדג וגו'. וכי באן אתר אמר ליה, אלא בשעתא דקב"ה ברא עלמא בעובדא דבראשית ברא ביומא חמישאה נוני ימא. כדין פקיד ואמר דיהא זמין חד נונא למבלע ליונה ויהא במעוי תלת יומין ותלת לילון ולבתר דירמי ליה לבר. ולא דא בלחודוי אלא כל מה דעבד קב"ה בעובדא דבראשית בכלא אתני עמיה. ביומא קדמאה ברא שמיא אתני עמהון דיסליק אליהו בהו גו סערה דכתיב (מ"ב ב:11) ויעל אליהו בסערה השמים. בההוא יומא אתני עמיה דחשך לשמשא במצרים תלת יומין דכתיב (שמות י:22) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים.

ביומא תניינא ברא רקיע דיהא מפריש בין מיא למיא דכתיב (בראשית א:6) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ואתני עמהון קב"ה דמיא יהון מפרישין לישראל בין טומאה לטהרה לאתדכאה בהו וכך הוה.

ביומא תליתאה אפיק ארעא מגו מיא ואכניש למיא ועבד מההוא כנישו דאתכנשו לאתר חד ימא, אתני בימא למעבר ישראל בגווה ביבשתא ולמטבע למצראי וכך הוה דכתיב (שמות יד:27) וישב הים לפנות בקר לאיתנו, אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו למה דאתני עמיה דימא קב"ה בעובדא דבראשית. תו אתני בארעא דיפתח ית פומה במחלוקתא דקרח ותבלע לקרח ולכל [p. 133] כנישתיה דכתיב (במדבר טז:32) ותפתח הארץ את פיה.

ביומא רביעאה ברא שמשא וסיהרא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים, ואתני בשמשא למהוי קאים בפלגו שמיא ביומי דיהושע [קצט ע"א] דכתיב (יהושע י:13) ויעמוד השמש בחצי השמים. אתני בככביא למעבד קרבא בסיסרא דכתיב (שופטים ה:20) הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

ביומא חמישאה ברא נוני ימא ועופי דשמיא, אתני בעופי למיזן עורבים לאליהו בזמנא דעצר לשמיא דכתיב (מלכים א יז:4) ואת העורבים צויתי דייקא. אתני בנוני ימא לאזדמנא נונא חד למבלע ליונה ולאשדאה ליה לבר.

ביומא שתיתאה ברא לאדם ואתני עמיה דתפוק מניה אתתא דתיזון לאליהו דכתיב (שם:9) הנה צויתי אשה אלמנה וגו', הנה צויתי מיומא דאתברי עלמא.

וכן בכל עובדא ועובדא דאתחדש בעלמא קב"ה פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא. אוף הכא ויאמר יי' לדג, ויאמר משית יומי בראשית קאמר ליה.

הכא נמי אית לן סמך בעלמא על עובדין דבני נשא בהאי עלמא. יונה דנחת לספינה דא איהי נשמתא דבר נש דנחתת להאי עלמא למהוי בגופא דב"נ. אמאי אתקרי יונה, בגין דכיון דאשתתפת בגופא כדין איהי יונה בהאי עלמא [p. 134] כד"א (ויקרא כה:17) ולא תונו איש את עמיתו. וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה לגו ימא רבה דאתחשבת לאתבר כד"א (יונה א:4) והאניה חשבה להשבר.

ובר נש כד איהו בעלמא דין חטי וחשיב דערק קמי מאריה ולא אשגח בהאי עלמא וכדין אטיל קב"ה רוח סערה תקיפא, דא איהי גזירת דינא דקיימא תדיר קמי קב"ה ובעאת דינא דבר נש מקמיה, ודא איהי דקא מצער לספינה ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה. כיון דאתפס בר נש על ידא דההוא סערה בבי מרעיה מה כתיב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, אע"ג דבר נש בבי מרעיה נשמתא לא אתערת לאתבא קמי מאריה למפרק חובוי.

מה כתיב, ויקרב אליו רב החובל. מאן רב החובל, דא יצר הטוב דאיהו מנהיג כלא. ויאמר לו מה לך נרדם וגו', לאו שעתא הוא למדמך דהא סלקין לך לדינא על כל מה דעבדת בהאי עלמא תוב מחובך. אסתכל במלין אלין ותוב למארך, מה מלאכתך, דאתעסקת בה בהאי עלמא ואודי עלה קמי מארך. ומאין תבא, אסתכל מאין תבא מטפה סרוחה ולא תתגאי קמיה. מה ארצך, אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב. ואי מזה עם אתה, אסתכל אי אית לך זכו דאבהן דיגין עלך.

[p. 135] כיון דסלקין ליה לדינא דלעילא ההוא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש תבעא מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא וכלהו אתיין חד חד קמיה. בה שעתא אתקריבו בי דינא. אית מנהון דפתחי בזכו, אית מנהון לחובה, וגזרת דינא תבע דינא. ואי ההוא ב"נ לא זכי מה כתיב, ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכולו, משתדלין אינון דאורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא ולא יכולו. מאי טעמא, כי הים הולך וסוער, גזרא דדינא אזיל וסעיר לחובוי דב"נ ואתגבר עלייהו.

כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן, חד דכתיב כל זכיין וחובין דעבד בר נש בהאי עלמא, וחד דעביד חושבן יומוי, וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעוי דאמיה והא אוקימנא. וגזרת דינא לא שכיך עד ההוא זמנא דכתיב וישאו את יונה, וישאו כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי. כדין מכרזי עלוי. אי איהו זכאה מכרזי עליה ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא (ישעיה נז:2) יבא שלום ינוחו וגו'. מנא לן, דכתיב (שם נח:8) והלך לפניך צדקך [קצט ע"ב] וגו'. ואי חייבא הוא מכרזי עליה ואמרי ווי לפלניא, טב ליה דלא אתברי.

[p. 136] כדין מה כתיב, ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, כד עאלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזרת דינא דהוה סעיר שכיך מזעפיה. ונונא דבלע ליה דא איהי קברא.

מה כתיב, ויהי יונה במעי הדג. מעי הדג דא איהו בטן שאול. מנא לן, דכתיב (יונה ב:1) מבטן שאול שועתי, ואיהו במעוי דנונא הוה וקרא ליה בטן שאול.

שלשה ימים ושלשה לילות, אלין תלת יומין דבר נש בקברא, אתבקע מעוי. לבתר תלת יומין ההוא טנופא אתהפך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבת בי, אכלת ושתית כל יומא ולא יהבת למסכני וכל יומך הוו כחגין ומועדין ומסכני הוו כפנין דלא אכלו בהדך, טול מה דיהבת בי, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב:3) וזריתי פרש על פניכם וגו' והא אוקימנא.

לבתר דא מתלתא יומין ולהלא אתדן בר נש מעינוי מן ידוי ומרגלוי ואוקמוה עד ירח יומין. [p. 137] כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא ובגין כך אשתכחת נשמתא לתתא בארעא דלא סלקת לאתרה כאתתא דיתבא לבר כל יומי מסאבה. לבתר נשמתא סלקא וגופא אתבלי בעפרא עד ההוא זמנא דאתער קב"ה למיתייא. וזמינא קלא חדא לאתערא ביני קברי ויימר (ישעיה כו:19) הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'. אימתי יהא דא, בזמנא דיתעבר מלאך המות מעלמא דכתיב (שם כה:8) בלע המות לנצח וגו'. כיון דבלע המות לנצח לבתר ומחה יי' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר וגו'. כדין כתיב ויאמר יי' לדג ויקא את יונה אל היבשה.

לבתר דאתער ההוא קלא ביני קברי כדין כל קברא וקברא יקיא לההוא מיתא דביה לבר הדא הוא דכתיב וארץ רפאים תפיל. מאי תפיל, דיקיא לון לבר. רפאים, מהו רפאים, דקבילו אסוותא כמלקדמין ואתסו גרמין בגרמין ואלין אקרון רפאים.

[p. 138] ואי תימא הא כתיב בשאר עמים (שם כו:14) רפאים בל יקומו. אלא ודאי כל עלמא אתסון גרמין בבי קברי אבל מנהון יקומון ומנהון לא יקומון ועל דא כתיב רפאים בל יקומו. זכאה חולקהון דישראל.

ובהאי נונא אשכחנא מלין לאסוותא דכל עלמא. האי נונא כיון דבלע ליונה מית וביה הוה יונה תלתא יומין, לבתר אתקיים כמלקדמין ואקיא ליונה לבר והא אוקימנא דכתיב ויתפלל יונה אל יי' אלהיו ממעי הדגה. כתיב הכא הדגה, וכתיב התם (שמות ז:21) והדגה אשר ביאור מתה והא אוקימנא. כגוונא דא זמינת ארעא לאתערא בקדמיתא ולבתר וארץ רפאים תפיל.

אתו חברייא ונשקו רישיה.

[p. 139] רבי חייא פתח ואמר [ר ע"א] קחו מאתכם תרומה ליי' וגו'. ת"ח קב"ה כד ברא עלמא לא ברא ליה אלא בגין דייתון ישראל ויקבלון אורייתא. באורייתא אתברי עלמא ועל אורייתא קיימא הדא הוא דכתיב (ירמיה לג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

אורייתא איהי אורכא דחיי בהאי עלמא ואורכא דחיי בעלמא דאתי, וכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו אשתדל ביה בהיכליה דקב"ה דהיכלא עלאה דקב"ה אורייתא איהי בגין דכד בר נש אתעסק באורייתא קב"ה קאים תמן ואצית לקליה כמא דכתיב (מלאכי ג:16) ויקשב יי' וישמע, ואשתזיב ב"נ מתלת דינין, מדינא דהאי עלמא ומדינא דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עליה ומדינא דגיהנם.

[p. 140] ספר זכרון, מאן איהו. אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא. זכרון, אתר קיימא קדישא דנטיל וכניש לגביה כל חיין דלעילא. ספר זכרון, תרי דרגין דאינון חד ורזא חדא. שם יהו"ה, שם חד, יי' חד, וכלא מלה חדא. בגין דאית שם ואית שם, שם לעילא דאיהו אקרי שם ממה דלא ידיע ולא אתרמיז בידיעה כלל ודא אקרי נקודה עלאה. שם לתתא דאקרי שם (דברים ד:32) מקצה השמים ועד קצה השמים, בגין דקצה השמים אקרי זכרון והאי שם איהי נקודה דלתתא דאיהי שם מההוא זכרון דאיהו קצה השמים דנטיל כל חיין דלעילא ודא איהו קצה השמים דלתתא. נקודה דא איהו ספר וקיימא בחושבנא, דא הוא ולחושבי שמו. ספר דקאמרן ושם חד מלה הוא בכל סטרין.

נקודה זו בגין דקיימא באמצעיתא איהי עלאה על כל דאתאחדן בה. שית סטרין אתאחדן בספר עלאה עלייהו, שית סטרין אתאחדן בספר תתאה דאיהי עלאה עלייהו. ספר עלאה ספר תתאה, כלא אקרי תורה. מה [p. 141] בין האי להאי. אלא ספר עלאה איהי תורה שבכתב בגין דאיהי סתימא ולא קיימא אלא בכתב דתמן איהו אתר לאתגלאה לתתא. ומאן איהו, עלמא דאתי. ספר תתאה דא תורה דאקרי תורה שבעל פה. מאן איהו על פה, אלין רתיכין דלתתא דאיהי קיימא עלייהו, ובגין דלאו אינון בכללא דכתיבה לעילא אקרון על פה, ותורה דא קיימא על פה בגין דכתיב (בראשית ב:10) ומשם יפרד והיה לארבעה.

ותורה עלאה אע"ג דאיהי קיימא לעילא על הכתב לא אקרי אלא דקיימא בכתב וההוא כתב אתעביד היכלא לגביה ואיהו קיימא גו ההוא היכלא ואתטמרת תמן, ובגין כך אקרי תורה שבכתב ולא על כתב. אבל תורה דלתתא איהי קיימא על רתיכהא ואקרי על פה דקיימא עלייהו ובגין דלא אתחשיבו מלגו מכללא דכתיבה לא אתעבידו היכלא להאי נקודה כההיא נקודה עלאה, ובגין דקיימא עלייהו אקרי תרומה.

תו שמענא מבוצינא קדישא, תרומה, מהו תרומה, כמה דאוקימנא תרי ממאה. ת"ח כל אינון דרגין קדישין די ברזא דמהימנותא דקב"ה אתגלי בהון אינון עשר דרגין ואינון עשר אמירן כמא [p. 142] דאוקמוה ואלין עשר סלקין למאה. וכד אצטריך לן להאי נקודה תתאה לארמא לה אסיר לן לנטלא לה בלחודה אלא לה ולבעלה ואינון תרי מאינון מאה דקאמרן בגין דלא אצטריך לאפרשא לון כלל אלא לאחדא לה ולבעלה. ועל דא אתקרי תרומה בכללא חדא.

תא חזי בכל יומא כרוזא קארי בני עלמא בכו קיימא מלה דא. [ר ע"ב] קחו מאתכם תרומה ליי'. ואי תימא דקשיא עלייכו מלה כל נדיב לבו יביאה. מהו יביאה אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא דבר נש, צלותא דבר נש דדחיל למאריה ואתקין תקונא דלעילא כמה דאוקימנא. בשירין ותושבחן בקדמיתא אינון שירין ותושבחן דקאמרי מלאכין עלאין לעילא ובההוא סדורא דתושבחן דקאמרי לתתא איהי אתקשטת גרמה ואיתקנת בתקונהא כאתתא דאתקשטת לבעלה. [p. 143] ובסדורא דצלותא בההוא תקונא דצלותא דמיושב אתקינו עולמתהא וכל אינון דילה ומתקשטין כלהו בהדה. לבתר דאתתקן כלא ואתסדר כד מטו לאמת ויציב כדין כלא מתתקן היא ועולמתהא עד דמטו לגאל ישראל. כדין אצטריך למיקם כלא על קיומייהו בגין דכד מטי בר נש לאמת ויציב וכלא אתתקן עולמתהא נטלי לה ואיהי נטילת גרמה לגבי מלכא עלאה. כיון דמטו לגאל ישראל כדין מלכא קדישא עלאה נטיל בדרגוי ונפק לקבלא לה, ואנן מקמי מלכא עלאה בעינא לקיימא על קיומנא באימתא ברעדה דהא כדין אושיט ימינא לגבה ולבתר שמאליה דשוי לה תחות רישה ולבתר אתחבקו בנשיקן כחדא. ואלין אינון תלת קדמייתא, ובעי בר נש לשוואה לביה ולכווניה בכל הני תקונין וסדורין דצלותא, פומיה ולביה ורעותיה כחדא.

השתא דמלכא עלאה ומטרוניתא אינון בחדווא דאינון נשיקין מאן דאצטריך למשאל שאלתין שאלו דהא כדין שעתא דרעותא איהו. כיון דשאיל בר נש שאלתוי מקמי דמלכא ומטרוניתא כדין יתקין גרמיה ברעותיה ולביה לתלת אחרנין לאתערא חדווא דטמירו דהא מאלין תלת אתברכת בדבקותא אחרא ויתקין בר נש גרמיה למיפק מקמייהו ולאנחת לון בחדווא גניזא דאלין תלת. ועכ"ד דיהא רעותיה דיתברכון תתאי מאינון ברכאן דחדווא טמירא. [p. 144] וכדין אצטריך למנפל על אנפוי ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין, כדין איהו שעתא לממסר נפשיה בגו אינון נפשין דאיהי נקטא דהא כדין צרורא דחיי איהו כדקא יאות.

מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא ולא אתייהיב לי רשו לגלאה בר לכו חסידי עליונין. ואי בההיא שעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדבקותא חדא איהו ישוי לביה ורעותיה לדא ויהיב נפשיה בדבקותא דההוא רעותא לאכללא לה בההוא דבקותא, אי אתקבלת בההיא שעתא בההוא רעותא דאינון נפשין ורוחין ונשמתין דאיהי נקטא האי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיי בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ותו דבעא לאתכללא מכל סטרין מטרוניתא מעילא ותתא ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין, אתעטרת בנשמתין מלעילא ואתעטרת בנשמתין מתתא. ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא וימסר נפשיה מתתא בדבקותא דרעותא כמה דאתמר כדין קב"ה קארי ליה שלום לתתא כגוונא דההוא שלום לעילא ההוא דבריך לה למטרוניתא ואכליל לה ואעטר לה בכל סטרין. אוף הכא האי בר נש קב"ה קרי ליה שלום כד"א (שופטים ו:24) ויקרא לו יי' שלום, וכל יומוי הכי קראן לעילא שלום בגין דאכליל ואעטר למטרוניתא לתתא כגוונא דההוא שלום לעילא.

[p. 145] וכד אסתלק ההוא בר נש מהאי עלמא נשמתיה סלקא ובקע בכל אינון רקיעין ולית מאן דימחי ביה וקב"ה קרי עליה (ישעיה נז:2) יבא שלום ושכינתא אמרת ינוחו על משכבותם. ויפתחון ליה [רא ע"א] תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא ולא יהא מאן דימחי ביה. ועל דא זכאה איהו מאן דשוי לביה ורעותיה לדא, ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה לגבי מלכא עלאה כמה דאתמר.

ארים ר' אבא קליה ואמר ווי ר' ווי ר' שמעון, אנת בחיין ואנא בכינא עלך. לאו עלך בכינא אלא בכינא על חברייא ובכינא על עלמא. רבי שמעון בוצינא דשרגא דאדליק לעילא ואדליק לתתא, ובנהורא דאדליק לתתא נהרין כל בני עלמא. ווי לעלמא כד אסתלק נהורא דלתתא בנהורא דלעילא. מאן ינהיר נהורא דאורייתא לעלמא.

קם ונשיק לר' חייא. א"ל מלין אלין הוו תחות ידך ועל דא קב"ה שדרני הכא לאתחברא עמכון.

 

רבי יוסי פתח ואמר קרא אבתריה וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי בשעתא דאמר קב"ה למשה (דברים א:13) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים [p. 146] אשגח בכל ישראל ולא אשכח נבונים הדא הוא דכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים, ואלו נבונים לא כתיב. ואי תימא דנבון איהו דרגא עלאה מחכם הכי הוא ודאי. מה בין האי להאי. חכם הא אוקמוה דאפי' תלמיד דמחכים לרביה אקרי חכם. חכם דידע לגרמיה כל מה דאצטריך. נבון כמה דרגין אית ביה מסתכל בכלא וידע בדיליה ובאחרנין. וסימנך (משלי יב:10) יודע צדיק נפש בהמתו, (שמואל ב כג:3) צדיק מושל ביראת אלהים. והכא חכם לב דייקא, בלב חכם ולא באתר אחרא בגין דקיימא בלב, ונבון לעילא ותתא, נבון אסתכל בדיליה ובאחרנין.

פתח ואמר (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה וגו'. הכא בצלותא דבעי בר נש לצלאה קמי קב"ה דאיהו פולחנא חדא רבה ויקירא מאינון פולחנין דמאריה. אית פולחנא דקב"ה דקיימא בעובדא דגופא ואיהו פולחנא, ואית פולחנא דקב"ה דאיהו פולחנא פנימאה יתיר ואיהו עקרא דכלא קיימא בההוא פולחנא פנימאה דאיהו עקרא דכלא.

בגופא אית תריסר שייפין דקיימין בעובדא דגופא כמה דאוקימנא ואינון שייפין דגופא ופולחנא דקב"ה [p. 147] דעובדא קיימא בהו, בגין דפולחנא דקב"ה בתרין סטרין, בשייפין דגופא לבר ואית תריסר שייפין אחרנין פנימאין לגו מן גופא, ואינון רזא דחכמתא עלאה ואתידיעו ביני חבריא זכאה חולקהון, ואינון תקונין פנימאין לגו מן גופא לאתתקנא בהו תקונא דרוחא דאיהו פולחנא יקירא פנימאה דקב"ה כמה דאוקימנא גו רזין פנימאין דקאמר ר' שמעון.

צלותא דבר נש דאיהו פולחנא דרוחא איהי קיימא ברזין עלאין ובני נשא לא ידעי דהא צלותא דבר נש בקע אוירין בקע רקיעין פתח פתחין וסלקא לעילא.

בשעתא דנהיר נהורא ואתפרש נהורא מן חשוכא כדין כרוזא אזלא בכלהו רקיעין אתתקנו מארי דפתחין מאריהון דהיכלין כל חד וחד על מטריה, בגין דאינון דשלטניהון ביממא לאו אינון דשלטניהון בליליא וכד עייל ליליא אתעברו שולטנין דיממא ואתמנון שולטנין אחרנין דשלטין בליליא ואתחלפו אלין באלין. ורזא דא (בראשית א:16) את המאור הגדול לממשלת היום וגו', ממשלת היום וממשלת הלילה שולטנין אינון דממנן ביממא ושולטנין אינון דממנן בליליא, ואלין אקרון ממשלת היום ואלין אקרון ממשלת הלילה. כד עייל ליליא כרוזא נפקא אתתקנו שולטנין דליליא כל [רא ע"ב] חד וחד לאתריה, וכד נהיר יממא כרוזא נפקא אתתקנו שולטנין דיממא כל חד וחד לאתריה. כדין מתעברן שולטנין דליליא ואתתקן שולטנין דיממא, וכד כרוזא אכריז כדין כלהו כל חד וחד אתפקד על ההוא אתר דאתחזי ליה.

כדין שכינתא קדישא נחתא וישראל עאלין לבי כנישתא לשבחא למאריהון, פתחי שירין ותושבחן, דבעי ליה לבר נש כיון דאתקין גרמיה בתקוני דמצוה וקדושה ליחדא לביה בתקונא דפולחנא דמאריה ולשואה לביה ורעותיה בההוא פולחנא דאינון מלין דקשוט דהא מלה סלקא.

[p. 148] ואינון ממנן דקיימי באוירא אתמנון לארבע סטרי עלמא. לסטר מזרח אתמנא ממנא חד דקיימא באוירא גזרדי"א שמיה ועמיה סרכין ממנן אחרני דאינון מחכאן לההוא מלה דצלותא וסלקא באוירא ונטיל לה האי ממנא. אי היא מלה כדקא יאות הוא וכל אינון סרכין נשקין לההוא מלה וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיעא לעילא דתמן ממנן וסרכין אחרנין. בשעתא דנשקי לההוא מלה פתחי ואמרי זכאין אתון ישראל דידעיתו לאעטרא למאריכון בעטרין קדישין. זכאה איהו פימא דמלה דעטרא דא נפקא מניה.

כדין פרחין אתוון דקיימין באוירא דבשמא קדישא דתריסר אתוון דההוא שמא שליט באוירא והאי איהו שמא דהוה טאס ביה אליהו עד לא אסתלק לשמיא והיינו דקאמר עובדיה לאליהו (מלכים א יח:12) ורוח יי' ישאך וגו', בגין דבשמא דא הוה טאס ביה אליהו באוירא והאי איהו שמא דשליט באוירא. ואינון אתוון פרחין וסלקין בההוא מלה וההוא ממנא דמפתחן דמאריה דאוירא בידיה וכל אינון ממנן אחרנין כלהו סלקין ביה עד רקיעא ואתמסר בידא דממנא אחרא לסלקא לעילא.

לסטר דרום אית ממנא אחרא דשלטא באוירא לההוא סטר וכמה ממנן וסרכין עמיה, פסגני"ה שמיה וביה [p. 149] אתאחדן מפתחן דאוירא לההוא סטר. וכל אינון מארי דעקו דצלאן צלותא למאריהון מגו עקתא מגו תבירו דלבא אי ההוא מלה כדקא יאות סלקא לאוירא ונטיל לה האי ממנא ונשיק לה בגין דסלקא בההוא סטרא. כד נשיק לה פתח ואמר קב"ה יחוס לקבלך ועליך יתמלי רחמין. סלקין עמה כל אינון ממנן וכל אינון סרכין דההוא סטרא ופרחין אתוון דשמא קדישא דאינון ארבע אתוון מתעטרן ושלטן בההוא סטרא באוירא וסלקין בההוא סטרא באוירא עד רקיעא עד ההוא ממנא דשלטא בההוא סטרא.

לסטר צפון אית ממנא אחרא ועמיה כמה סרכין ממנן דשלטין באוירא וההוא ממנא פתחי"ה שמיה והאי אתמנא באוירא לההוא סטרא, וכל אינון דמצלאן צלותין על בעלי דבבו דעאקין לון וכד מלה דההוא צלותא סלקא לאוירא בההוא סטרא ואי זכאה היא נטיל לה האי ממנא ונשיק לה. כדין אתער רוחא חדא דנפקא מגו תהומא בסטרא דצפון וההוא רוחא קארי בכל אינון אוירין ונטלי כלהו ההוא מלה וסלקין לה עד רקיעא ונשקי לה. פתחי ואמרי מארך ירמי סנאך קמך. ואזלא וסלקא ובקע רקיעין עד דסלקין עמה לגבי רקיעא קדמאה. סלקא צלותא ומטא לגבי חד ממנא דאתמנא לסטר מזרח ותמן קיימין תשעה פתחין ובהו קיימין כמה סרכין וכמה ממנן ועלייהו ממנא חד די שמיה זבולי"אל, ודא איהו דבעי לשמשא בהאי רקיעא ביממא ולא אתיהיב ליה רשו עד דסליק נהורא דסיהרא וכדין אפיק כל אינון חילין וכל אינון ממנן. וכד נהיר יממא עאלין כלהו בפתחא חדא דאינון תשע פתחין דאיהי פתחא עלאה על כלהו. וכד צלותא סלקא [רב ע"א] עאל בההוא פתחא וכלהו ממנן וכלהו סרכין נפקי מההוא פתחא ועליהון זבולי"אל ההוא רב ממנא ונפקי כלהו ונשקי ליה ומטאן עמיה עד רקיעא תניינא.

[p. 150] רקיעא תניינא. סלקא צלותא עד ההוא רקיעא ואתפתחו תריסר תרעין דההוא רקיעא, ובההוא תרעא דתריסר קיימא ממנא חד דשמיה ענ"אל והאי ממנא על כמה חיילין וכמה משריין וכד צלותא סלקא קיימא האי ממנא וכריז על כל אינון פתחין ואמר (ישעיה כו:2) פתחו שערים, וכלהו תרעין פתיחין ועאלת צלותא בכל אינון פתחין. כדין אתער חד ממנא דקיימא לסטר דרום די שמיה עזרי"אל ולזמנין אתקרי מחני"אל בגין דאתמנא על שתין רבוא משריין וכלהו מארי דגדפין מארי דמשריין מליין עיינין ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהו דאודנין, ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא דלא אשמע ההיא צלותא לאחרא. האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין.

ואי ההוא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית ליה לעילא ולית צייתין אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא. בג"כ בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההוא צלותא בני נשא. ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עלאה ומלה דעלמא עלאה לא אצטריך למשמע.

[p. 151] כגוונא דא מאן דקרי בספרא דאורייתא חד קרי וחד לשתוק, ואי תרי קראן באורייתא גרעי מהימנותא דלעילא בגין דחד קלא ודיבור כלא חד, תרין דבורין ותרין קלין איהו גריעותא דמהימנותא, אלא דיהא קלא ודבור חד כמא דאצטריך בגין דיהא ההוא קלא וההוא דבור לחוד.

וההוא ממנא שמיה עזרי"אל סבא. כד ההוא צלותא סלקא בלחישו כל אינון שתין רבוא משריין וכל אינון מארי דעיינין וכל אינון דצייתין מארי דאודנין כלהו נפקי ונשקי לההוא מלה דצלותא דסלקא הדא הוא דכתיב (תהלים לד:16) עיני יי' אל צדיקים ואזניו וגו'. עיני יי' אל צדיקים, אלין מארי דעיינין לתתא בגין דאית מארי דעיינין לעילא. ואזניו אל שועתם, אלין מארי דאודנין.

רקיעא תליתאה. ההוא צלותא סלקא ומטי לההוא רקיעא ותמן ההוא ממנא דאקרי גדרי"ה ועמיה כמה סרכין וכמה ממנן ואיהו משמש תלת זמנין ביומא לקבל חד שרביטא דזהרא דנפיק ואתגניז סליק ונחית ולא קיימא באתר חד. והאי איהו שרביטא דנטיל וכד צלותא סלקא נחית ההוא שרביטא וסגיד קמי ההוא צלותא ואקרי האי רקיעא רקיעא דשרביטא. [p. 152] וכד סלקא ההוא צלותא ההוא ממנא בטש בההוא שרביטא בתר דסגיד בטינרא תקיפא דזהיר דאיהי קיימא באמצעיתא דההוא רקיעא ונפקי מגו ההוא טינרא תלת מאה ושבעין וחמש חיילין דאינון גניזין תמן מן יומא דאורייתא נחתת לארעא בגין דאיתקיפו לסרבא דלא תחות לארעא ואנזיף בהו קב"ה ועאלו גו ההוא טינרא ולא נפקי בר ההוא זמנא דצלותא סלקא. פתחי ואמרי (שם ח:2) יי' אדונינו מה אדיר שמך וגו' אשר תנה הודך. דא הוא צלותא דסלקא על כל אינון רקיעין. כדין סגדין לגבה.

מכאן ולהלא צלותא מתעטרא בעטרין עלאין וסלקא לגו רקיעא רביעאה. כדין שמשא נפיק בדרגוי ושמשי"אל רב ממנא נפקא ועמיה תלת מאה ושתין וחמש משריין ואקרון ימות החמה וכלהו מתעטרן לההוא צלותא בעטרן דבוסמין דגנתא דעדן. תמן אתעכב צלותא עד דכלהו משריין סלקין עמה לגו ההוא רקיעא חמישאה ותמן איהו ממנא חדא די שמיה גדרי"אל מארי דקרבין דשאר עמין. וכד צלותא סלקא כדין אזדעזע הוא וכל אינון משריין דיליה ואתבר [רב ע"ב] חילייהו. נפקי וסגדי ומעטרן לההוא צלותא וסלקין עמה עד דמטו לגו רקיעא שתיתאה וכדין נפקי כמה חיילין וכמה משריין, מקבלין לההוא צלותא וסלקין בהדה עד דמטו לשבעין תרעין דתמן קאים חד ממנא די שמיה ענפי"אל רב ממנא והאי מעטר לההוא צלותא בשבעין עטרין. [p. 153] כיון דמתעטרא צלותא בכל הני עטרין כדין מתחברן כל אינון חיילין דכלהו רקיעין וסלקין לההוא צלותא דמתעטרא בכל סטרין לגבי רקיעא שביעאה וכדין עאלת צלותא וסנדלפו"ן רב יקירא עלאה דכל מפתחין דמאריה בידיה אעיל לההוא צלותא לגו שבעה היכלין.

שבעה היכלין אלין אינון היכלין דמלכא והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני עטרין כד עאלת מחבר לון כחד לאתעטרא לעילא למהוי כלא חד כדקא יאות. ושמא דקב"ה מתעטרא בכל סטרין עילא ותתא למהוי חד וכדין (משלי י:6) וברכות לראש צדיק כתיב. זכאה חולקיה דבר נש דידע לסדרא צלותיה כדקא יאות.

בהאי צלותא דמתעטרא ביה קב"ה איהו מחכה עד דיסתיימון כל צלותהון דישראל וכדין כלא איהו בשלימו כדקא יאות עילא ותתא. עד הכא מלין למנדע רזין עלאין, מכאן ולהלא אית פקודי אורייתא דאינון קיימין במלה כמה דקיימין בעובדא. ואינון שית פקודין וקיימין אוף הכי בצלותא. חד (דברים כח:58) ליראה את השם הנכבד והנורא, תניינא לאהבה אותו, תליתאה לברכו, רביעאה ליחדו, חמישאה לברך כהנא ית עמא, שתיתאה למסור נשמתיה ליה. ואלין שית פקודין דקיימין בצלותא דמלה בר אינון פקודין דקיימין בעובדא כגוונא ציצית ותפלין.

[p. 154] ליראה את השם, פקודא דא קיימא באינון תושבחן דקאמר דוד מלכא ובאינון קרבנין דאורייתא דתמן בעי בר נש לדחלא מקמי מאריה בגין דאינון שירין קיימין בההוא אתר דאקרי יראה, וכל אינון הללויה דאינון רזא דיראה דקב"ה, ובעי בר נש לשואה רעותיה באינון שירין ביראה ואוקמו חברייא כל אינון רזין דשירין ותושבחן וכל אינון דהללויה. כיון דמטי ב"נ לישתבח ישוי רעותיה לברכא ליה לקב"ה כגון יוצר אור יוצר המאורות.

לאהבה, כד מטי לאהבת עולם, (שם ו:5) ואהבת את יי' אלהיך, דא איהו רזא דרחימו דקב"ה והא אוקימנא.

ליחדו, שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, דהכא קיימא יחודא דקב"ה ליחדא שמיה ברעותא דלבא כדקא יאות. ומתמן ולהלא אדכרותא דיציאת מצרים דאיהו פקודא לאדכרא יציאת מצרים דכתיב (שם ה:15) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים.

[p. 155] לברכא כהנא ית עמא, בגין לאתכללא ישראל בשעתא דנטלין ברכאן לעילא דהא בההוא שעתא נטלא ברכאן כנסת ישראל ושעתא דרעותא הוא.

למסור נשמתיה לגביה ולמיהב ליה נשמתא ברעותא דלבא כד נפלין על אפין ואמרין (תהלים כה:1) אליך יי' נפשי אשא, דיכוין לביה ורעותיה לגביה לממסר ליה נפשא ברעותא שלים.

ואלין אינון שית פקודין דקיימין בצלותא דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא. ואי תימא תליסר אחרנין יתיר, אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילן דרחמי דכלא כלילן בהו. שית פקודין אלין דצלותא מתעטרא בהו זכאה חולקיה מאן דשוי לביה ורעותיה לדא ולאשלמא [רג ע"א] לון בכל יומא, ובאלין תליין אחרנין סגיאין. אבל כד מטי בר נש לאתרין אלין אצטריך ליה לכוונא לביה ורעותיה לאשלמא ההוא פקודא דקיימא בההוא מלה, וכדין אכריזו עליה ואמרין (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

אתא ר' אבא ונשקיה.

פתח ואמר ר' יצחק אבתריה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. אמאי כניש לון, [p. 156] בגין לממסר לון שבת כמלקדמין דהא בקדמיתא עד לא עבדו ית עגלא ישראל מסר לון השבת ודא איהו דלא נטרו אינון ערב רב. כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל אמרו מלה דא אתמנע מינן, מיד (שמות לב:1) ויקהל העם על אהרן וגו' ואתמשכו סגיאין בתרייהו. לבתר דמיתו אינון דמיתו כניש משה לבני ישראל לחודייהו ויהב לון שבת כמלקדמין הדא הוא דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו'.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם. הכא אית רזא דרזין לאינון דידעי חכמתא עלאה. רזא דשבת הא אוקמוה חברייא, אבל רזא דא אתמסר לחכימי עליונין דהא שבת רזא עלאה הוא.

ת"ח בשעתא דיומא שתיתאה מטי זמנא דערב כדין כוכבא חד מסטרא דצפון נהיר ועמיה שבעין כוכבין אחרנין וההוא כוכבא בטש באינון כוכבין אחרנין ואתכלילו כלהו בההוא כוכבא ואתעביד חד כללא דשבעין, וההוא כוכבא אתפשט ואתעביד כמדורא חדא להיטא בכל סטרין. כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו דאלף טורין וקיימא כחד חוטא דסחרא. [p. 157] והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין לגו מניה. גוון קדמאה ירוקא. כיון דקיימא האי גוונא סלקא ההוא מדורא דאשא ודליג לעילא על ההוא גוון ירוקא ועאל לגו מניה ושדי לההוא גוון ירוקא לבר וקיימא ירוקא לבר וההוא מדורא דאשא דכוכבא כלילא לגו. לבתר משיך אבתריה גוון אחרא חוורא וההוא חוורא עאל לגו. כיון דקיימא האי גוונא סלקא ההוא מדורא דאשא דההוא כוכבא ושדי לההוא חוורא לבר ועאל הוא לגו. וכן כל אינון גוונין עד דשדי לון לבר ועאל איהו לגו וקריב לגבי ההוא נקודה טמירתא למיטל נהורא.

פתח ואמר (יחזקאל א:4) וארא והנה רוח סערה וגו'. יחזקאל חמא להאי חיזו בתקונא דלא קיימא בר בשעתא דשליט ההוא כוכבא כדקאמרן, אבל האי קרא אוקמוה. והנה רוח סערה אוקמוה דהוה אתי למכבש כל עלמא קמי נבוכד נאצר חייבא, אבל רוח סערה דא איהו ההוא כוכבא דקאמרן דבלע שבעין כוכבין אחרנין והאי איהו רוח סערה דחמא אליהו (מלכים א יט:11) מפרק הרים ומשבר סלעים, ודא דקיימא תדיר קדם כלא למיטר ההוא דלגו כקליפה למוחא. אמאי אקרי סערה, דסעיר כלא עילא ותתא.

[p. 158] באה מן הצפון, דהא מן ההוא סטרא קא אתיא וסימנך (ירמיה א:14) מצפון תפתח הרעה, דהא כמה סטרין אחרנין אתאחדן בההוא רוח סערה ובגין כך נפקא מן הצפון בגין דאיהי סוספיתא דדהבא ומסטרא דצפון אתאחדא דא. והאי איהי נקודה אמצעיתא דקיימא בחורבא ובגין דידע למפתי שליט בגו נקודה דישובא, וכל מלין דישובא בר ארעא דישראל כד שראן ישראל בגוה איהי שלטא עלייהו, ולבתר דחבו ישראל שלטא על ארעא קדישא בגין דכתיב (איכה ב:3) השיב אחור ימינו.

ענן גדול, דא איהי עננא דחשוכא דאחשיך כל עלמא. תא חזי מה בין עננא לעננא. ההוא עננא [רג ע"ב] דכתיב (במדבר י:34) כי ענן יי' עליהם יומם, (שם יד:14) ועננך עומד עליהם, האי איהו דנהיר וזהיר וכל נהורין אתחזון גו ההוא עננא, אבל עננא דא עננא חשוך דלא נהיר כלל אבל מנע כל נהורין דלא יכלין לאתחזאה מקמיה.

גדול, אמאי אקרי גדול והא זעיר איהו. אלא גדול איהו כיון דשליט. ד"א גדול, ההוא חשוכא גדול כיון דכסי כל נהורין ולא אתחזון קמיה ואיהו גדול על כל עובדין דעלמא.

[p. 159] ואש מתלקחת, דא אשא דדינא קשיא לא אעדי מניה לעלמין.

ונגה לו סביב, אע"ג דכל האי קיימא ביה נגה לו סביב. מהכא אוליפנא דאע"ג דלית סטרא דא אלא סטרא דמסאבו נגה לו סביב ולא אצטריך ליה לבר נש לדחייא ליה לבר. מ"ט, בגין דנגה לו סביב, סטרא דקדושה אית ליה ולא אצטריך לאנהגא ביה קלנא ועל דא אצטריך למיהב ליה חולקא בסטרא דקדושה.

רב המנונא סבא הכי אמר וכי נגה לו סביב, ואצטריך לאנהגא ביה קלנא. האי נגה לגו איהו ולא קיימא לבר, ובגין דקיימא ההוא נגה מגו כתיב ומתוכה כעין החשמל. מתוכה דמאן, מתוכה דההוא נגה. כעין החשמל, חש מל הא אוקמוה חיוון דאשא ממללן.

אבל מבוצינא קדישא שמענא רזא דרזין. כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה. [p. 160] וכד האי נגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אקרי חש מל, חש ואתגליא מל. מהו מל, כד"א (יהושע א:4) מל יהושע, רזא דאת קיימא דלא אתעכב מלאתגליא מגו ערלה. ואית רזא אחרא דהא נהורא דיליה אתחזי ולא אתחזי וכד אתגליא חשמל אתעבר נהוריה, אבל רזא קדמאה איהו ברזא דקרא כדקא יאות וכלא איהו שפיר ויאות הוא.

בהאי נגה מפתי לאתתא לנטלא נהורה ועל דא כתיב (משלי ה:3) וחלק משמן חכה. שוי ההוא נהורא לקבליה דברית ובגיני כך מפתי לה ונטלא נהורה, ודא איהו פתויא דמפתי לאתתא וכתיב (שם) נפת תטפנה שפתי זרה וגו'.

ת"ח ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב דליג ההוא מדורא דאשא וסלקא לאעלא גו גוונין. כדין מתתקנן ישראל לתתא ומסדרן סעודתא ומתקנן פתורין. כדין חד שלהובא נפקא ובטש בההוא מדורא. כיון דבטש בה מתגלגלין ההוא שלהובא וההוא מדורא ועאלין בנוקבא דתהומא רבה ואיטמין תמן. [p. 161] וההוא שלהובא איהו מסטרא דכללא דימינא ובגין דאיהי מסטרא דימינא אעבר לההוא מדורא ואעיל לה לנוקבא דתהומא רבה ויתיב תמן עד דנפיק שבתא. כיון דנפק שבתא אצטריך להו לעמא דישראל לברכא על אשא ונפק ההוא שלהובא בברכתא דלתתא ושליט על ההוא מדורא כל ההוא ליליא ואתכפיא ההוא מדורא.

כיון דעאל שבתא ואתטמר ההוא מדורא כל אשין דדינא קשיא אטמרו ואתכפיין ואפילו אשא דגיהנם וחייבין דגיהנם אית לון נייחא וכלא עילא ותתא אית להו נייחא. כד נפקא שבתא ומברכין על אשא כדין נפקין כל אשין דמטמראן כל חד וחד לאתריה. ובגין דלא לאתערא אתר אחרא כתיב (שמות לה:3) לא תבערו אש והא אוקמוה.

אשא דמדבחא אמאי. אלא כד עאל שבתא כרוזא קרי בכולהו רקיעין אתתקנו רתיכין אתתקנו משריין לקדמות מאריכון. כדין נפיק חד רוחא מסטרא דדרום וההוא רוחא אתפרש [רד ע"א] על כל אינון חילין ומשריין די לסטר ימינא ואתלבשן ביה וההוא רוחא אקרי לבושא דיקר דשבתא. כדין פתורא דהאי עלמא מתתקן בחד היכלא. זכאה חולקיה דההוא בר נש דסדורא דפתוריה אתחזי תמן כדקא יאות וקיימא בלא כסופא אינש כפום חיליה.

[p. 162] כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול. מאי טעמא, בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עלמא וכד בעי בר נש לאפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא.

ת"ח רזא דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלה דכלא אתאחדא ברזא דחד נקודה קדישא וכלהו יומין אתאחדן ביה, ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא, ואית יומין שית אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא. וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקי בקדושה כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההוא נקודה אתאחדן בהאי בגין לנטרא לון. וכל אינון שית יומין דשבתא ההוא נקודה טמירא איהי. כיון דעאל שבתא כדין סלקא ההיא נקודה ואתעטרא ואתחזיא לעילא וכלהו טמירן בגוה.

ת"ח אית ימים ואית ימים. ימי חול כמא דאתמר אלין קיימין לבר לשאר עמין, ימי השבת דאינון ימי השבוע קיימין לישראל. [p. 163] וכד סלקא האי נקודה כלא אתגניז ואיהי סלקא. כיון דסלקא אקרי שבת. מהו שבת, אי תימא בגין שביתה דכתיב כי בו שבת יאות הוא, אבל רזא דמלה כיון דסלקא האי נקודה ונהורא נהיר כדין מתעטרא איהי באבהן. כיון דמתעטרא איהי באבהן כדין אתאחדא בהו למהוי חד ואקרי כלא שבת. שבת ש' בת. ש' הא אוקמוה רזא דתלת אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעדנא בהו ואינון בעלמא דאתי וכלא איהו חד ודא איהו ש' בת למהוי כלא חד.

ואי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא. ודאי הכי הוא, ורזא דמלה בכל אתר נקודה דאיהי עקרא דכל עינא אקרי בת כד"א (תהלים יז:8) שמרני כאישון בת עין, בגין דאיהי נקודה עקרא דכל עינא אקרי בת. עלמא דאתי איהו היכלא לההוא נקודה עלאה וכד איהי קיימא ונטלא בגדפהא לאבהן לאתעטרא לעילא אקרי כלא שבת. וכד אבהן מתעטרן לעילא בגו נקודה עלאה אקרי שבת. נקודה תתאה כד מתעטרא באבהן אקרי שבת.

[p. 164] האי נקודה תתאה סלקא ואתחזיא ואתקשטת. כדין כל חדוא אשתכח לעילא ותתא ועלמין כלהו בחדו. בהאי ליליא האי נקודה אתפשט נהורא ופריש גדפוי על עלמא וכל שלטונין אחרנין מתעברן ונטירו אשתכח על עלמא, וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד ובההוא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחמתא ולא אשתכח בר חדוא לעילא ותתא.

ההוא רוחא דנחית דאתוסף בבני עלמא כד נחית אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן ונחית ושרא על עם קדישא. בההוא שעתא דההוא רוח נחית נחתין עמיה לגו גנתא דעדן שתין רתיכין מתעטרן לשית סטרין וכד מטי לגנתא כדין כל אינון רוחין ונשמתין דגנתא דעדן כלהו מתערי לההוא רוחא. פתחי ואמרי זכאין אתון ישראל עם קדישא דרעותא דמאריכון אתער [רד ע"ב] לגבייכו.

רזא דרזין לידעי חכמתא. זכאין אינון כד האי רוחא אתער. האי רוחא אתפשטותא דההיא נקודה ונפקא מינה ואתפשט בעלמא וההוא הוי רזא דשבת דשרא לתתא ועל דא כתיב ביה שמירה (שמות לא:16) ושמרו בני ישראל את השבת, והא אוקמוה השבת לא כתיב אלא את השבת לאסגאה ההוא רוחא דשרא על כלא ואצטריך לנטרא ליה הואיל וקיימא עמיה דבר נש ועל דא כתיב (ישעיה נו:6) כל שומר שבת.

[p. 165] בהאי רזא אית רזא אחרא. האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותא דישראל ומענוגא ולמיהב ליה ענוגא במיכלא ומשתיא תלת זמנין בתלת סעודתין דתלת דרגי מהימנותא כמה דאוקמוה והאי נטיל חדווא וענוגא באינון סעודתי דישראל. זכאה חולקיה מאן דאהני ליה ומענג ליה בהאי יומא.

האי רוחא אתהני כל שיתא יומין מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין וביומא דשבתא כיון דנחית ואתסחי בגנתא דעדן מבליליא אתהני מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא ואתעטר האי רוחא מעילא ומתתא ואתחזי בכל סטרין בעטרא דלעילא ותתא, והואיל וקיימא עמיה דבר נש אצטריך לנטרא ליה.

האי רוחא אתפשטותא דההיא נקודה. ההיא אתפשטותא כד אתוסף קדושן וברכאן מלעילא על ההיא נקודה אתנהיר כלא ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין, אתפלג לעילא ונהיר ואתפלג לתתא ונהיר, ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל, חולק אחסנא אית לן כחדא. חולקא דלעילא אתעטר בהאי יומא מענוגא עלאה קדישא ואתהני מזיוא עלאה, חולקא תתאה אתעטר בהאי יומא מענוגא דלתתא ואתהני בהני סעודתין, ועל דא בעי לענגא ליה במיכלא ומשתיא בחדווא דכלא בלבושי יקר.

[p. 166] וכד מתעטרא האי חולקא לתתא ואתנטיר כמא דאצטריך סלקא לעילא ואתחבר בההוא חולקא אחרא והאי נקודה נטיל כלא מעילא ומתתא ואתכלילא מכל סטרין. ובגין דמתעטרא בשבתא מעילא ותתא לכל שאר יומין יהיב חילא ואתייהיב לה שולטנו מעילא ומתתא. וברזין דספרא דשלמה אשתכח ואוקמיה בוסינא קדישא, זכאה חולקיהון דישראל.

כתיב וינפש ואוקמוה ווי נפש דאבדת ושפיר איהו. אבל אי הכי ווי גופא אצטריך לומר דמניה אבדת נפש. אבל רזא דמלה בבר נש אית נפש דנטלא ומשיך לגבה להאי רוחא מערב שבת, וההוא רוחא שריא בגויה דההיא נפש ודיירא ביה כל יומא דשבתא וכדין ההוא נפש יתירא ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהות, ועל דא תנינן כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוייהו. כיון דנפק שבתא וי נפש דאבדת ההוא עטרא וההוא חילא קדישא דהוה ביה, ודא איהו שבת, כיון דהאי שבת אסתלק לעילא לבתר וי נפש דאבדת מה דאבדת.

 

[p. 167] עונה דחכימין דידעי רזין עלאין מליליא דשבת לליליא דשבת ואוקמוה. אבל מלה דא שאילנא לבוסינא קדישא דהא חזינן דהאי כתרא תתאה נקטא מה דנקטא ביממא ובליליא יהיב לכלא חילא כמא דאוקמוה דכתיב (משלי לא:15) ותקם בעוד לילה וגו', נקטא ביממא ויהיב בליליא, והשתא אמר מר דזווגא אשתכח בהאי ליליא.

אמר ודאי זווגא אשתכח בליליא דא. מ"ט, בגין דהאי ליליא אפרישת נשמתין לכל אינון [רה ע"א] חכימין דידעי רזין דחכמתא, וחבורא וזווגא לא אשתכח ליומא אחרא בבהילו דחדווא בלא עכובא אלא בגין דא, בגין דאינון נשמתין דפליגת לון בחכימין בצדיקי וחסידי כדקא יאות.

[p. 168] ותו בכל ליליא וליליא זווגא אשתכח ודאי. אימתי, בפלגות ליליא והא אוקימנא. אבל בכל סטרין חכימין דידעי רזין בעיין לסדרא שמושא דלהון בהאי ליליא. מאי טעמא, בגין דכל יומי דשבתא אית לון רוחא אחרא דשרא על עלמא ובהאי ליליא אית לון רוחא אחרא קדישא עלאה דנחת לבני קדישין דההוא רוחא נשב מעתיקא קדישא דכל עתיקין ונחת לגו נקודה תתאה למיהב ביה נייחא לכלא, ודא אתפלג לכל סטרין לעילא ותתא כד"א ביני ובין בני ישראל. וכד אינון חכימין יתבין בגו רוחא קדישא רוחא עלאה בעי לשמשא ערסייהו דהאי רוחא אמשיך לתתא כל אינון נשמתין קדישין וירתין קדישי עליונין בהאי רוחא נשמתין קדישין עליונין לבניהון כדקא יאות.

כיון דהאי רוחא שרא על עלמא כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין אסתלקו מעלמא ולא בעינן לצלאה על נטורא בגין דישראל נטירין אינון בההוא רוחא וסוכת שלום פריש גדפהא עלייהו ואינון נטירין מכלא.

ואי תימא הא תנינן דלא יפוק בר נש יחידאי לא בליליא רביעאה דשבתא ולא בליליא דשבתא ובעי בר נש לאסתמרא, והא אמרן דליליא דשבתא נטירין בני נשא מכל מקטרגין דעלמא ולא בעינן לצלאה על נטורא. [p. 169] תא חזי הכי הוא ודאי, ליליא רביעאה דשבתא בעינן לאסתמרא מנייהו. מ"ט, בגין כתיב (בראשית א:14) יהי מאורות ברקיע השמים, והא אוקמוה מארת חסר דהא כמה חבילי טהירין אתכלילן בהאי מארת, ומארת אינון בגריעותא דסיהרא וכלהו שלטין בההוא ליליא.

בליליא דשבתא כיון דכלהו מתבדרן לאעלא בנוקבא דעפרא דלא יכלין לשלטאה בעי בר נש יחידאי לאסתמרא. ותו אע"ג דלא יכלין לשלטאה אתחזיין לזמנין ובר נש יחידאי בעי לאסתמרא. מלה דא הכי תנינן ואי הכי גריעו דנטורא איהו. אבל בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא וקב"ה כד עאל שבתא מעטר לכל חד וחד מישראל ובעי דינטרון ליה לההיא עטרא קדישא דאתעטרו ביה. ואע"ג דאינון לא אשתכחו בישובא לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון ויתרע מזליה, ואצטריך ליה לבר נש לאתעטרא בעטרא קדישא ולנטרא ליה.

סוף סוף נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא הואיל וסוכת שלום פרישא על עלמא דהא תנינן בכל אתר דסוכת שלום אשתכח סטרא אחרא לא אשתכח תמן, ועל דא נטורא איהו ונטורא שכיח.

[p. 170] יומא דשבתא חדוא איהו לכלא וכלא אתעטר לעילא ותתא, ונקודה תתאה נהרא לסלקא לעילא בשפירו דעטרין שבעין חולקין יתיר וסבא דכל סבין אתער. כדין כד סליק נהורא עמא קדישא מקדמי לבי כנישתא בחדווא מתעטרן בעטרא קדישא דלעילא בלבוש יקר משבחין בשירין ותושבחן בההוא רוחא דקיימא לתתא וסלקן תושבחן לעילא ועלאין ותתאין כלהו בחדווא ומתעטרין כלהו כחדא. פתחי עלאי ואמרי זכאין אתון עמא קדישא בארעא דמאריכון אתעטרא עלייכו וכל חילין קדישין מתעטרן בגיניכון.

האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא בגין דשלטנו דצרורא דנשמתין איהו וקיימין עלאין ותתאין כלהו בזווגא [רה ע"ב] חדא ורוחא יתירא עלאה קדישא.

 

צלותא דשבת דעמא קדישא, תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא לקביל תלת שבי ואוקמוה וכלהו חד. כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא אלא במלי דתושבחן ובצלותא ובאורייתא וכדקא חזי לון, ומאן דאשתדל במלין אחרנין ובמלין דעלמא דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא, לית ליה חולקא בעמא דישראל. תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שוו ידייהו על רישיה ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקב"ה. ועל דא בעי לאשתדלא בצלותא ובשירין ותושבחן דמאריהון ולאשתדלא באורייתא.

[p. 171] האי יומא איהי יומא דנשמתין דאתעטרא ההיא צרורא דנשמתי. בג"כ משבחן בתושבחן תושבחתא דנשמתא והיינו נשמת כל חי ורוח כל בשר, ולית תושבחתא אלא בסטרא דנשמתא ורוחא והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא ולא בגופא.

תושבחתא דדרגא דרזא דיומא שמשא קדישא דאיהו נהורא דיממא והיינו יוצר אור, רזא דנהורא דנהיר דמניה אתזנו ונהרין כל אינון חיילין רתיכין וכוכביא ומזלי וכל אינון דשלטין על עלמא.

תושבחתא לעלמא דאתי ביומא דא היינו אל אדון, ותושבחתא דא איהי ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין דמתעטרן באבהן וברתיכא עלאה קדישא. אתוון זעירין אלין אינון עשרין ותרין אתוון דאינון בעלמא תתאה והני אינון אל ברוך, ולאו בין תיבה ותיבה רווחא אחרא אלא את רשימא בכל תיבה ותיבה, ולעלמא עלאה אית רווחא וסטרין קדישין בין את לאת ודא איהו תושבחתא על תושבחתא באתוון עלאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית.

[p. 172] כד תושבחתא דא סלקא לעילא שתין רתיכין עלאין מזדמנן ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא וסלקין לה לאתעטרא בה כמה רתיכין די ממנן בכל אינון צדיקייא דבגנתא דעדן. כלהו מתעטרן בתושבחתא דא וכל אינון רתיכין וכל אינון נשמתין דצדיקייא כלהו סלקין בתושבחתא עד רזא דכורסייא. כד מטא לכורסייא קדישא תושבחתא דא דכל ישראל קיימין תמן עד זמן דקא אמרי קדושה עלאה דמוסף, וכדין סליקא דלתתא לעילא לאתייחדא כלא לעילא לעילא למהוי כלא חד. דא איהי תושבחתא דסלקא על כל תושבחן.

מכאן ולהלא סדורא דצלותא כשאר יומי עד ישמח משה וגו', חדוותא דדרגא עקרא דאבהן דחדי בההוא עדבא דיליה כד סליק כורסייא לגביה ונטיל לה ואתחברן כחדא, ודא איהו חדווא דאורייתא דחדי באורייתא דלתתא ואתחברו דא בדא. כיון דאתחברו כחדא בעי ב"נ לאכללא בההוא חדווא לישראל עמא קדישא. רצה נא במנוחתנו.

רזא דספר תורה ביומא דא הא אוקמוה. תנינן כתיב (נחמיה ח:8) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והא אוקמוה רזא דאינון פסוקי טעמים והמסורות וכל אינון דיוקנין ורזין עלאין כלא אתמסר למשה מסיני. אי בכל הני דיוקנין אתמסר אורייתא למשה ספר תורה דאיהו בכל אינון קדושאן אמאי חסרא מכל הני תקונין ורזין דאתמסרו ליה למשה באורייתא. [p. 173] אלא רזא דא כד כורסייא קדישא מתעטרא ואתכלילת באורייתא דבכתב כל אינון דיוקנין וכל אינון טעמין ומסורות כלהו עאלין בגניזו ואתרשימו [רו ע"א] בגו כורסייא קדישא ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב באורייתא דבעל פה בהו אתעברת כאתתא דאתעברא מן דכורא ואשתארו אתוון עלאין לחודייהו בקדושייהו כדקא חזי. ולאחזאה בבי כנישתא דהא אתברכת ואתעטרת כורסייא מרזא דתורה שבכתב ותמן אעיל כל אינון דיוקנין והא אתקדשת מניה בעי לאתחזאה באתוון לחודייהו כדקא יאות, וכדין כלא אתקדש בקדושה עלאה כדקא חזי כ"ש וכ"ש בהאי יומא.

בהאי יומא בעי לסלקא גוברי דאינון רזא דאורייתא לקביל שבעה קלין וכן בזמנין ובמועדין חמש גו רזא דא. בכפורי שית גו רזא דא עלאה וכלא רזא חדא. חמש דאינון חמש דרגין לתתא מדרגא דאור קדמאה לתתא ואינון רזא דאורייתא, שית דאינון שית סטרין וכלא רזא חדא דאינון חמש, שבע אינון שבעה קלין וכלהו רזא חדא אלין ואלין.

בר"ח דאתוסף חד על תלתא בגין שמשא דנהיר בההוא זמנא לסיהרא ואתוסף נהורא על סיהרא והיינו רזא דמוסף.

[p. 174] בספר תורה בעי לאשתמע חד קלא ודבור, סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא וכל שאר יומין לספר תורה, בעי לתקנא תקונא דחד כרסייא דאקרי תיבה וההוא כרסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא ולא יתיר דכתיב (ד"ה ב ט:18) ושש מעלות לכסא, ודרגא חד לעילא לשואה עליה ספר תורה ולאחזאה ליה לכלא.

כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימתא בדחילו ברתת בזיע כלא לתתא ולכוונא לבייהו כמא דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו. ולית רשו לעמא ולא לאחרא למפתח פומיה באורייתא וכל שכן במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה דכתיב (נחמיה ח:5) וכפתחו עמדו כל העם (שם:3) ואזני כל העם אל ספר התורה.

[א"ר שמעון כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש לימא הכי, בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך. יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא ברחמי. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו ולהוי אנא פקידא בגו [p. 175] צדיקיא למרחם עלי ולמטר יתי וית כל דילי ודי לעמך ישראל.

את הוא זן לכלא ומפרנס לכלא את הוא שליט על כלא את הוא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך היא. אנא עבדא דקב"ה דסגידנא קמיה, לא על אינש רחיצנא ולא על בר אלהין אלא באלהא דשמיא דהוא אלה קשוט ומסגי למעבד טבוון וקשוט. ביה אנא רחיץ ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן. יהא רעוא קדמך דתשלים משאלין דלבאי ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם.]

אסיר למקרי באורייתא בר חד בלחודוי וכלא שתקין וישמעון מפומיה כאילו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני. ומאן דקרי באורייתא להוי חד קאים עליה ושתיק דלא אשתכח בר דבור חד בלחודוי לא תרין דבורין. לשון הקדש חד וחד הוא ולא תרין ואי תרין משתכחין בס"ת גריעותא דרזא דמהימנותא איהי וגריעו דיקרא דאורייתא.

[p. 176] מתרגם חד ורזא דא קליפה ומוחא, רזא דעלמא דא ורזא דעלמא דאתי.

כלא שתקין וחד קארי דכתיב (שמות כ:1) וידבר אלהים את כל הדברים האלה. איהו לעילא וכל עמא לתתא דכתיב [רו ע"ב] (שמות יט:17) ויתיצבו בתחתית ההר, וכתיב (שם:3) ומשה עלה אל האלהים.

ההוא דקארי באורייתא ישוי לביה ורעותיה לאינון מלין וכי איהו שליחא דמאריה בסדורא דהני מלין למשמע לכל עמא דהא איהו קאים כדוגמא עלאה. בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא יסדר אינון מלין בקדמיתא בביתיה ואי לאו לא יקרי באורייתא. מנא לן, מההוא דבור. עד לא ישמע אורייתא לעמא קדישא מה כתיב, (איוב כח:27-28) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ולבתר ויאמר לאדם.

אסיר ליה למאן דקארי באורייתא למפסק פרשה או אפילו מלה חד אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא לאשלמא יפסוק, ולא יפסוק מלין בפרשתא דשבת אחרא בשבתא דא.

רזא דא בשעתא דאיפסיקו פרשיין קמי קב"ה כל חד וחד אתעטר וקאים קמיה. כיון [p. 177] דאישלימו למפסק הני פרשיין דכל שתא ואתעטרו קמיה ואמר אנת משבת פלוני ואנת משבת פלוני בההוא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנא ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידיה ומני לון בשמושא דאורייתא, וכל רתיכא ורתיכא מני ליה להאי רתיכא על פרשת פלוני דשבת פלוני ורתיכא פלוני על פרשת דשבת פלוני, וכל חד משמשא לאורייתא ההוא שבת דיליה, ואסיר לן לערבא אלין באלין ולאעלא רתיכא ברתיכא דחבריה אפילו כמלא נימא ואפילו בחד תיבה או אפילו את חד אלא כל חד וחד כמא דפסק לון קב"ה וכמא דמני לון באינון פרשין כל חד וחד על מטריה.

ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא סלקין אינון מלין דההוא פרשתא דאשתלים בצבורא ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההוא פרשתא וסליק לון קמי קב"ה ואינון מלין ממש קיימין קמיה ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי. אי אשתלים כדקא חזי סלקין אינון מלין ומתעטרן על כורסייא קדישא וההוא רתיכא משמשא קמיה כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא וכלהו מתעטרן בגו כורסייא קדישא ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא ואתעביד כללא חדא. בגיני כך זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבת ושבת כדקא יאות כמא דאפסיק לעילא.

תרי זמני בשבת קרינא בספר תורה, במנחה בשעתא דדינא תליא לעידן ערב צריכין לאכללא שמאלא בימינא דהא אורייתא [p. 178] מתרין סטרין אתייהיבת דכתיב (דברים לג:2) מימינו אש דת למו, ימינא ושמאלא. בג"כ ספר תורה במנחה ודאי בעשרה פסוקים או יתיר אבל לא שלימו דפרשתא דהא שלימו דפרשתא לא הוי אלא בימינא וימינא תלייא עד שעתא דמנחה והא אוקמוה.

בשני בשבתא ובחמישי בגין דהא נחתין דרגין לתתא דאינון כללא דאורייתא. ואי תימא הא נביאים מתפרשין לתתא, אלא הכי הוא ודאי אבל הני דלתתא כלהו כללא דאורייתא וכל חד וחד כליל לכל חד וחד. ורזא דמלה אלין דרגין עלאין אינון אקרון פרשתא חדא, לבתר נפקי מנייהו תשע דרגין דאתיחדן כחדא ובגיני כך תשעה גוברין, תלת בשבת במנחה ותלת ביומא תניינא ותלת ביומא חמשאה הא תשעה.

ובספרא דרב ייבא סבא במנחה בשבת הא אתער רזא דשמאלא ונקודה תתאה בההוא סטרא דשמאלא מקבלא רזא דאורייתא. כדין בההיא שעתא נטלא מסטרא דשמאלא ומדיליה קרינן דהא איהי קיימא ברזא [רז ע"א] דתשע וקרינן תשע ואינון שית דחול ותלת בשעתא דאתער שמאלא בשבת ולאתכללא כלא כחדא, ואיהי [p. 179] מתעטרא בהו בתלת סטרין כגוונא דתלת סטרין עלאין דאינון כללא דפרשתא דשבתא. זכאה חולקיה מאן דזכי ליקרא דשבתא, זכאה איהו בעלמא דא ובעלמא דאתי.

 

כתיב (שמות טז:29) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ממקומו, תנינן מהי מקומו, דאתחזי למהך, ורזא דמלה דכתיב (יחזקאל ג:12) ברוך כבוד יי' ממקומו, ודא איהו מקום ודא איהו רזא דכתיב (שמות ג:5) כי המקום אשר אתה עומד עליו. אתר ידיעא איהו לעילא וקרינא ליה מקום ואשתמודענא ביה יקרא עלאה. ובגין כך אזהרותא לב"נ דהא מתעטרא בעטרא קדישא דלעילא דלא יפוק מיניה בגין דבפימיה במלולא דחול יפוק מניה וקא מחלל שבתא. בידוי כמא דאוקמוה, ברגלוי למהך לבר מתרין אלפין אמין. כל אלין חלולא דשבתא איהו.

[p. 180] אל יצא איש ממקומו דאיהו אתר יקרא דקדושא דהא מניה לבר אתר אלהים אחרים איהו.

ברוך כבוד יי' ממקומו. כבוד יי' דלעילא, מקומו דא כבוד דלתתא ודא איהו רזא דעטרא דשבת. בג"כ אל יצא איש ממקומו בריך לעלם ולעלמי עלמין.

כתיב (שם לג:21) הנה מקום אתי. מקום דא איהו מקום טמיר וגניז דלא אתיידע כלל משמע דכתיב אתי דלא אתגליא וקיימא טמירא ודא איהו אתר עלאה לעילא לעילא היכלא עלאה טמיר וגניז. אבל דא איהו אתר לתתא כדקא אמרן, ודא איהו מקום דאתפרש לעילא ואתפרש לתתא ובגין כך אל יצא איש ממקומו.

(במדבר לה:5) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה וגו', הא אוקמוה באינון רזין עלאין, אבל אלפים באמה דירתא תרין סטרין לכל סטר רזין ואיהי מתעטרא תדיר בתרין סטרין בין לעילא בין לתתא וסימניך שכינה לא שריא לבר מתחומה דאתחזי לה.

כד נפיק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהי ואצטריך לאתעכבא עליה דהא אושפיזא רב ויקירא קא שריא עליה, [p. 181] בגין כך בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא.

כדין פתחי ישראל ואמרי (תהלים עח:38) והוא רחום דתקונא שפירא איהו בהאי ליליא כיון דדינא אתהדר לאתריה מה דלא אתחזי כד עייל שבתא דדינא אסתלק ולא אשתכח. בשעתא דפתחי ישראל ויהי נועם וקדושתא דסדרא כל אינון חייבין די בגיהנם פתחי ואמרי זכאין אתון עמא קדישא, זכאין אתון צדיקייא דנטרי פקודי אורייתא. ווי להון דלא זכו למיטר אורייתא. כדין דומ"ה קדים וכרוזא אתער ואמר (שם ט:18) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים, וכל אינון חבילי טהירין טרדין לון בגיהנם ולית מאן דמרחם עליהון. זכאין אינון כל נטורי שבת בהאי עלמא וקא מענגי לההוא ענג דשריא מלעילא כדקא אמרן.

[p. 182] האי מאן דשרי בתעניתא בשבת תרי מתערי עליה קמי מלכא קדישא, חד ההוא רוחא עלאה דאצטריך לאתענגא ולא אתענג וחד ההוא ממנא דקיימא על מאן דשרי בתעניתא וסנגרי"א שמיה, וסלקין קמי מלכא קדישא ומתערי עליה. וההוא רוחא אסתלק גריע מההוא אתהנותא דלתתא וכד האי לא אשתלים לתתא רוחא אחרא דלעילא לא אשתלים. כיון דלא אשתלים לתתא ולעילא אתחזי ההוא ב"נ לאתלטיא ולאתענשא, אלא בגין דישתלים זמנא אחרא וההוא ממנא דאשתכח על [רז ע"ב] תעניתא ישתלים גו אינון ממנן אחרן בענוגא דלעילא קורעין ליה כל גזרא דאתגזר מאינון שבעין שנין עלאין. ולבתר מתהדרי אלין ממנן דענשי לבני נשא ואתפרען מניה דב"נ על דאשתכח בגיניה גריעותא עילא ותתא. מאי תקנתיה, ליתיב תעניתא על תעניתא. מאי טעמא, הא בטיל ענוגא דשבתא יבטל ענוגא דחול. ואי איהו מבטל ענוגא דשבתא וקא מתענגא בחול דמי כמאן דחשיב לאלה אחרא יתיר ממה דחשיב לקב"ה, רוחא עלאה קדישא קדושא דקודשין דשרא עליה לא עניג ובטיל ליה מניה, רוחא אחרא דחול דשריא לבתר על עלמא חשיב וקא מענגא ליה. כדין מהדרי ואתפרען מניה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. [p. 183] בגין כך, אצטריך תעניתא אחרא ביומא קדמאה דחול בזמנא דשריא על עלמא ההוא רוחא דחול ובהאי אית ליה אסוותא כיון דלא חשיב לרוחא דחול וסימניך (ויקרא ה:23) והשיב את הגזלה אשר גזל. גזלן לא חשיב לקב"ה ולא חשיב לבני נשא, בגיני כך לית ליה עונשא כגנב. גנב דחשיב לבני נשא יתיר מקב"ה אית ליה עונשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי. זכאה מאן דאשלים לתתא לההוא עונג עלאה כדקא חזי.

 

יומא דא מתעטרא בשבעין עטרין ושמא קדישא עלאה אשתלים בכל סטרין ואתנהירו כלהו דרגין וכלא בחדווא דברכאן ובקדושא על קדושא ותוספת דקדושה. קדושא דמעלי שבתא דא איהי קדושא דשבת בראשית דהא אתקדש מתלתין ותרין שבילין ותלת דרגין דתפוחין, ובעינא לאדכרא על האי קדושא כללא דעובדא דבראשית ונייחא ברזא דתלתין ותרין שבילין ותלת דרגין דאתכלילן בהו והיינו רזא דסהדותא דעובדא דבראשית דהיינו (בראשית ב:1-3) ויכלו דאית ביה בסהדותא דא תלתין וחמש תיבין, תלתין ותרין שבילין ותלת דרגין דתפוחין קדישין, תלת דרגין דאינון שביעי שביעי שביעי. ואית ביה רזא דעלמא עלאה ורזא דעלמא תתאה ורזא דכל מהימנותא. תלת זמנין אלהים, חד עלמא תתאה וחד פחד יצחק וחד עלמא עלאה קדש קודשין. בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לשואה קמי מאריה סהדותא דמהימנותא, וכל מאן דאסהיד דא וישוי לביה ורעותיה לדא מכפר על חטאוי.

[p. 184] אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו ושבת קדשו וגו'. האי קדושא איהו בחד מתקלא לקביל סהדו דמהימנותא ואיהו תלתין וחמש תיבין אחרנין כמא דאית בויכלו, כלא סליק לשבעין תיבין לאתעטרא בהני שבת דמעלי שבתא. זכאה חולקיה דבר נש דיכוין רעותיה למלין אלין במאניה.

קדושא דיומא הא אוקמוה בורא פרי הגפן ולא יתיר דהאי יומא קאי לקדשא ליה מה דלית הכי בליליא דאנן צריכין לקדשא ליה בהני מלין כמא דאוקימנא דלא אתקדש בהאי ליליא אלא בעמא קדישא לתתא כד שרא עלייהו ההוא רוחא עלאה ואנן בעינן לקדשא ליה ברעותא דלבא ולכוונא דעתא להאי, ויומא איהו קא מקדש ליה וישראל בצלותין ובעותין וישראל מתקדשין בקדושתיה בהאי יומא. זכאין ישראל עמא קדישא דאחסינו יומא דא אחסנת ירותא לעלמין.

[p. 185] לבתר דנפיק שבתא בעי בר נש לאפרשא בין קדש לחול. אמאי, דהא אתיהיב רשו לממנן דלתתא לשלטאה על עלמא בכל עובדין דעלמא. לאחזאה יחודא באתר קדישא בקדושא עלאה ולאפרשא לתתאי מיחודא עלאה, [רח ע"א] ולברכא על נהורא דאשא בגין דכל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו ביומא דשבתא בר אשא חדא דקדושא דלעילא דאתגליא ואתכליל בקדושא דשבתא. וכד האי אשא אתגלייא כל אשין אחרנין אתטמרו קמיה, והאי אשא דעקידא דיצחק דאתלהטא על גבי מדבחא. בגין כך בעי לברכא על נהורא דאשא, והאי אשא לא בעי אשא דחול אלא אשא דשבת. והאי אשא איהו אשא דנפיק מאשא דלעילא ודא איהו אשא דסביל אשא. כיון דהאי אשא אתברכא בברכה דנהורא כדין כל שאר אשין אחרנין נפקי ואתמנן בדוכתייהו ואתייהיב להו רשותא לאנהרא.

[p. 186] בההוא שעתא דקא מברכין על אשא אזדמנן ארבע רתיכין ארבע משריין לתתא לאנהרא מההוא אשא מברכא ואינון אקרון מאורי האש. בגין כך בעיין לאכפיא אצבעאן דידיה ארבע דימינא ולאנהרא לון בגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכא, ואינון אצבעאן רמז לאינון מאורי האש דנהירי ושלטי מההוא נהורא דשרגא, ובגין דאינון דרגין לתתא כד אחזי בר נש אצבעאן קמי ההוא נהורא דשרגא בעי לאכפייא לון קמיה בגין דההוא נהורא שלטא עלייהו ואינון נהרין מניה. וכד אצבעאן בעינן לזקפא לון בשאר ברכאן בגין לאחזאה קדושא עלאה דדרגין עלאין דשלטין על כלא דשמא קדישא אתעטר בהו ואתקדש בהו ואתברכן כלהו דרגין כחדא ונהרין מגו בוסינא עלאה דכלא ובגין כך בעינן לסלקא לון לעילא. והכא בעינן לאכפייא אצבעאן קמי שרגא בגין לאחזאה דרגין דלתתא דנהרין מגו בוסינא דלתתא ומהכא שלטין ונהרין מנה ואינון מאורי האש.

בכל יומא אנן מברכין מאורי אור דאינון נהורין עלאין דקיימן בההוא אור קדמאה ונהרין כלהו כחדא, והני אקרון מאורי האש כדקא מברכין בורא מאורי האש. ולא אמרי מאיר ונהיר מאורי האש הואיל וקא נהרין מההוא אש בוסינא מברכא, אלא כיון דעאל שבתא כל אינון דרגין דלתתא וכל אינון דנהרין ושלטין כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא ואתטמרו ואתנטרו ביה ולא אתחזון אלא ההוא נקודא בלחודהא וכלהו אתטמרן בגווה כל יומא דשבתא. כיון דנפק שבתא אפיק לון לכל חד וחד כאילו ההיא שעתא אתבריאו ונפקו כלהו ואתבריאו כמלקדמין ואשתויאו על דוכתייהו לשלטאה. בכין [p. 187] אתברכא האי שרגא ואתכפיין קמיה לאנהרא. כיון דנהרין כדין אתמנון כל חד וחד על דוכתיה.

כגוונא דא אינון דרגין עלאין דאקרון מאורי אור שלטין ביממא ונהרין מגו בוצינא עלאה. בשעתא דרמש ליליא ההוא בוצינא עלאה כניש לון ואעיל לון בגויה עד דנהיר יממא. כיון דמברכי ישראל על נהורא ביממא כדין אפיק לון בשלימו דנהורא, ודא איהו דקא מברכין יוצר המאורות ולא אמרי בורא אלא יוצר, והכא בורא מאורי האש בגין דאינון דרגין לתתא.

וכלא איהו רזא ברמז אצבעאן דהא בהו רמיז דרגין עלאין ודרגין תתאין. דרגין עלאין אשתמודעאן בזקיפו דאצבעאן לעילא ובזקיפו דאצבעאן אתברכן דרגין עלאין ודרגין תתאין כחדא, ובמאיכו דאצבעאן אתברכן לאנהרא דרגין תתאין לחודייהו. ורזא דא טופרי דלבתר דאחורי אצבעאן ואצבעאן לחודייהו לגו. טופרי אחורי אצבעאן אינון אנפין אחרנין דצריכו לאנהרא מגו ההוא שרגא ואינון אנפין דאקרון [רח ע"ב] אחוראין, אצבעאן לגו בלא טופרין אינון אנפין פנימאין. [p. 188] ורזא דא (שמות לג:23) וראית את אחורי, אלין אצבעאן לאחורא בטופרי, ופני לא יראו, אלין אצבעאן לגו בלא טופרין דאינון אנפין פנימאין.

וכד מברכין על שרגא בעי לאחזאה אחורי אצבעאן דטופרי לאנהרא מגו שרגא ופנימאי דאצבעאן לא אצטריכו לאכפיא לון לאתנהרא מגו ההוא שרגא דהא אינון לא נהרין אלא מגו שרגא עלאה לעילא לעילא דאיהי טמירא וגניז דלא אתגלייא כלל ואינון לא נהרין מגו שרגא דאתגליא כלל. בגין כך בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין ופנימאי דאצבעאן לא בעי לאחזאה קמי האי שרגא. טמירין אינון ובטמירו אתנהרן, פנימאין אינון ומפנימאה אתנהרן, עלאין אינון ומעלאה אתנהרן. זכאין ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא על דאסתלק ההוא רוחא ונפשא דבר נש אשתארת בערטורא בגין ההוא סליקו דאסלק רוחא מניה הא אוקמוה.

כתיב (בראשית כז:27) וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל ת"ח ריחא איהו קיומא דנפשא בגין דאיהו מלה דאעיל לנפשא ולא לגופא. [p. 189] וירח את ריח בגדיו, הא אוקמוה אינון לבושין מאדם קדמאה הוו דיהב ליה קב"ה לאלבשא ליה בגין דהא כד חב אדם אתעדי מניה ההוא לבושא יקירא דאתלבש ביה בקדמיתא כד אעיל ליה בגנתא דעדן, ולבתר דחב אלביש ליה בלבושא אחרא. לבושא קדמאה דאתלבש ביה בגנתא דעדן איהו הוה מאינון מלבושין דאינון רתיכין דאקרון אחוראין ואינון לבושין דאקרו לבושי טופרא. וכד הוה בעדן כל אינון רתיכין וכל אינון משריין קדישין כלהו סחרין ליה לאדם ואתנטיר מכלא ולא הוה מלה בישא דיכיל לאתקרבא בהדיה. כיון דחב ואתעדו מניה אינון לבושין דחיל ממלין בישין ורוחין בישין ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין ולא אשתארו ביה אלא אינון טופרי דאצבעין וסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא.

[p. 190] ובגין כך לא ליבעי ליה לבר נש לרבאה אינון טופרי דזוהמא דהא כמה דאסגיאו הכי נמי אסגי עליה קסטורא וידאיג בכל יומא. ובעי לספרא לון ולא ירמי לון דלא יעביד קלנא בההוא אתר דיכול ההוא בר נש לאתזקא. וכלא כגוונא עלאה דהא לכלהו אחוריים סחרא סטרא אחרא ולא אצטריך ליה באתר דעלמא.

לבתר עבד ליה לאדם לבושין אחרנין מטרפי אילני דגנתא דארעא דהא בקדמיתא הוו אינון לבושין מאינון אחוריים דגנתא דלעילא והשתא מגנתא דארעא ונפק מגנתא. ואינון לבושין הוו סלקין ריחין ובוסמין דגנתא ונפשא מתיישבא בהו וחדי בהו הדא הוא דכתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דקא מתיישב נפשיה ורוחיה בההוא ריחא.

ריחא מעליא דבוסמין איהו הדס דהא קיומא דאתר קדישא דנשמתין נפקין מניה הדס איהו ודא איהו קיומא דנפשא כגוונא עילאה לאתקיימא מההוא ערטורא דאשתארת. כד נפק שבתא אתלבש אדם באינון לבושין דגנתא דעדן דארעא דסלקין ריחין ובוסמין לקיימא נפשיה על ההוא [p. 191] רוחא קודשא עלאה יקירא דאסתלק מניה. והדס איהו קיומא דנפשא ודאי בכל סטרין.

ההוא רוחא עלאה דנחית עליה דבר נש בחדו וחדי לנפשא, כדין קיימא נפשא דבר נש כגוונא דעלמא דאתי דזמין [רט ע"א] לאתהנאה מניה. כמא דבר נש אהני להאי רוחא בעלמא דא הכי איהו רוחא אהני ליה לבר נש לעלמא דאתי דכתיב (ישעיה נח:14) אז תתענג על יי' וגו', וכתיב והשביע בצחצחות נפשך וגו'. כמא דבר נש רוי לה לההוא ענוגא ואהני לה הכי נמי איהו רוי ליה לעלמא דאתי. כדין בר נש זכי ואשלים שלימו דיקרא דשבת כדקאמרן. קב"ה קארי ליה ואמר (שם מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

קם רבי אבא ושני חברייא ונשקו רישיה. בכו ואמרו זכאה חולקנא דארחא דא זמין לן קב"ה.

אמר ר' אבא לי זמין קב"ה ארחא דא בגין לאתחברא עמכון. זכאה איהו חולקי דזכינא לארחא דא. אמר להו אימא לכו מה דחמינא, יומא דא נפקנא לארחא וחמינא נהורא חדא ואתפלג לתלת נהורין ואזלו קמאי ואיטמרו, ואמינא ודאי שכינתא חמינא זכאה חולקי. והשתא אינון תלת נהורין דחמינא אתון אינון, ודאי אתון נהורין ובוסינין עלאין לאנהרא בעלמא דא ובעלמא דאתי.

[p. 192] אמר רבי אבא עד האידנא לא ידענא דכל אלין מרגלן סתימין הוו תחות ידייכו. כיון דחמינא דהא ברעותא דפקודא דמאריכון אתאמרו מלין אלין ידענא דכלהו מלין סלקין יומא דא לגו כורסייא עלאה ונטיל לון ההוא מארי דאנפין ועביד מינייהו עטרין למאריה ויומא דא מתעטרין שתין רתיכין קדישין ליקרא דכרסייא באלין מלין דאתאמרו הכא יומא דא.

אדהכי זקף עינוי ואיערב שמשא. אמר ר' אבא נהך לגבי האי כפר דאיהו קריב לגבן במדברא. אזלו וביתו תמן.

בפלגו ליליא קם ר' אבא ושאר חברייא לאשתדלא באורייתא. אמר רבי אבא מכאן ולהלא נימא מלין לאתעטרא בהו צדיקיא דבגנתא דעדן דהשתא איהו זמנא דקב"ה וכל צדיקיא דבגנתא דעדן צייתין לקליהון דצדיקיא די בארעא.

פתח רבי אבא ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות וגו', וכתיב (תהלים קטו:16) השמים שמים ליי' והארץ נתן לבני אדם. האי קרא הכי אצטריך השמים ליי' והארץ וגו', מאי השמים שמים ליי'. אלא הכא אית לאסתכלא בגין דאית שמים ואית שמים, שמים לתתא וארץ לתתא מנייהו, שמים לעילא וארץ לתתא מנייהו, וכל דרגין עלאין ותתאין כלהו כגוונא דא אלין כאלין.

שמים לתתא אינון עשר יריעות כד"א (שם קד:2) נוטה שמים כיריעה, וקב"ה עבד לון לאנהגא ארעא תתאה ומשריין די בגווייהו. תשיעאה אנהיג לתתאי דסחרן אקופטרא דקילטא, עשיראה איהו עקרא. [p. 193] ואכלהו משיריין ממנן עד שביעאה, משביעאה ולהלן אית זיהרא דאפשט לתתא מגו כורסייא עלאה ונהיר לעשיראה, ועשיראה מההוא נהירו דנקטא יהיב לתשיעאה ואיהו לתמינאה ולתתא.

האי תמינאה כד אתפקדן חיילוי דכוכביא ואפיק לון ההוא נהירו קיימא ויהב חיליה לכל חד וחד לאתמנאה בההוא אתר דאצטריך דכתיב (ישעיה מ:26) המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. מרוב אונים, דא איהו זיהרא דלעילא דאקרי רוב אונים.

וכל רקיעא ורקיעא ממנא ואתפקד על עלמא ועל ארעא לאנהגא כלא בר ארעא דישראל דלא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא אלא קב"ה בלחודוי והא אוקמוה.

ואי תימא היאך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל והא מטרא וטלא נחית עלה מרקיעא כשאר כל ארעא אחרא. אלא בכל רקיעא ורקיעא אית ממנן שלטין על עלמא [רט ע"ב] וההוא ממנא דשלטא על ההוא רקיעא יהיב מחילא דאית ליה לההוא רקיעא [p. 194] בגין למיהב לתתא וההוא רקיעא נקיט מההוא ממנא ויהיב לתתא לארעא וההוא ממנא לא נקיט אלא מתמצית דלעילא.

בכל רקיעא אית פתחין ידיען דשולטנו דכל ממנן מפתחא לפתחא רשימא ומההוא פתחא ולהלן לא שלטא אפילו כמלא נימא ולא עאל בתחומא דפתחא דחבריה בר כד אתיהיב ליה רשו לשלטאה חד על חבריה, כדין שלטין מלכין די בארעא חד על חבריה.

באמצעיתא דכלהו רקיעין אית פתחא חדא דאקרי גבלון ותחות האי פתחא אית שבעין פתחין אחרנין לתתא ושבעין ממנן נטרין מרחיק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד דמטא לגו כורסייא עלאה ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא עד תרעא דפתחא דאקרי מגדון דתמן איהו סיומא תחומא דארעא דישראל. וכל אינון פתחין דרשימין גו ההוא פתחא דאקרי גבלון כלהו רשימין בכורסיא קדישא ואוף קרינן לון שערי צדק דלא שליט אחרא עלייהו, וקב"ה פקיד לארעא דישראל בההוא רקיעא מפתחא לפתחא בפקידו כמא דאצטריך, ומתמציתא דההוא פקידו נטלי אינון שבעין ממנן ויהבי לכלהו ממנן אחרנין.

[p. 195] בגנתא דעדן דלתתא אית רזין עלאין. כד עביד קב"ה רקיעא אייתי אש ומים מגו כורסיא יקרא ושתיף לון כחדא ועבד מנהון שמים לתתא ואתפשטא עד דמטא לההוא אתר דגנתא דעדן ויתבו. מה עבד קב"ה, נטל משמים עלאין קדישין אש ומים אחרנין דמשתכחי ולא משתכחי דאגליין ולא אגליין ואינון אש ומים דאתנטילו משמים עלאין עבד מנייהו מתיחא דרקיעא מתחבר גו רקיעא אחרא ומתח ליה על האי גנתא דלתתא.

ארבע גוונין בההוא מתיחו דרקיעא דעל גנתא, חיור וסומק ירוק ואוכם, ולגבי הני גוונין אית ארבע פתחין לתתא מההוא מתיחו דרקיעא ואינון פתחין לארבע סטרין דרקיעא דעל גבי גנתא מאינון אש ומים דאתעביד מנהון ההוא רקיעא. מתפתחין באינון פתחין ארבע נהורין. לסטר ימינא בההוא פתחא מגו מתיחו לסטר מיא נהרין תרין נהורין באינון פתחין בפתחא דימינא ובפתחא דאיהו לגו אנפין.

גו נהורא דנהיר לסטר ימינא אתרשים את חד נהיר ובליט ונציץ בנציצו בגו ההוא נהורא ואיהי את מ וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא. את דא סלקא ונחתא, לא קאים באתר חד. ההוא נהורא נטיל לה לההוא את ואפיק לה, בג"כ לא קיימא באתר חד.

נהורא דנהיר בסטרא דאיהו לקביל אנפין אתרשים את חד נהיר ובליט ונציץ בנציצו בההוא נהורא ואיהו את ר ולזמנין אתחזי ב וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא [p. 196] וסלקא ונחתא, לזמנין אתגליא ולזמנין לא אתגליא ולא קיימא באתר חד.

אלין תרין אתוון קיימין וכד נשמתא דצדיקיא עאל בגנתא דעדן אלין תרין אתוון נפקי מגו ההוא נהורא וקיימי על ההיא נשמתא וסלקי ונחתי. כדין מאינון תרין פתחין מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין, רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכאל רב סגנין, רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא ממנא דאקרי בוא"ל ודא איהו שמשא יקירא [רי ע"א] דאקרי רפאל, ואלין נחתין וקיימין על נשמתא ואמרי לה שלום (ישעיה נז:2) יבא שלום יבא שלום. כדין אינון תרין אתוון סלקין וקיימין באתרייהו ואתגניזו גו ההוא נהורא דאינון פתחין.

תרין פתחין אחרנין, תרין נהורין אחרנין קא מלהטין מנהירו דאשא דאינון פתחין חד לסטר שמאלא וחד לאחורא. תרין אתוון אחרנין מלהטין באינון נהורין ונציצין בגווייהו, חד את ג וחד את נ וכד אתוון קדמאי מתהדרן לאתרייהו אלין תרין אחרנין נצצין וסלקין ונחתין נפקי מאינון נהורין וקיימין על נשמתא. כדין נחתין תרין רתיכין מאינון תרין פתחין, רתיכא חדא איהי רתיכא דגבריאל רב ממנא יקירא, רתיכא תניינא איהו אחרא קדישא דנוריאל רב ממנא ונחתין מאינון פתחין וקיימין על נשמתא ואתוון מתהדרן לאתרייהו. כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא דאקרי אהלו"ת ותמן תריסר זיני בוסמין גניזין דכתיב (שיר ד:14) נרד וכרכם קנה וקנמון וגו', ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזיין לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי. בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא ואתרשים ביה האי איהו לבושא דפלניא [p. 197] ונטלי לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההוא נשמתא דצדיקיא דבגנתא כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא.

והני מילי מתלתין יומין ואילך דהא כל תלתין יומין לאו איהי נשמתא דלא תקבל עונשא עד לא תיעול לגנתא דעדן. כיון דקבילת עונשא עאלת לגנתא דעדן כמא דאוקמוה לבתר דאתלבנת. כיון דאתלבשת בהאי לבושא יהבי לה אתר כמא דאתחזי לה. כדין כל אינון אתוון נחתין וסלקין אינון רתיכין.

ההוא רקיעא אהדר תרי זמנין בכל יומא בההוא נטילו דהאי רקיעא אחרא דמתדבק ביה, והאי רקיעא לא נפיק לבר מגנתא. רקיעא דא מרקמא כל זיני גוונין. תרין ועשרין אתוון רשימין מחקקן בההוא רקיעא, כל את ואת נטיף טלא דמנא דלעילא על גנתא. מההוא טלא דאתוון אתסחיין אינון נשמתין לאתזנא וטלא לא נחית אלא מגו אתוון דרשימין בההוא רקיעא בגין דאינון אתוון כללא דאורייתא וההוא רקיעא רזא דאורייתא דהא [p. 198] מאש ומים דאורייתא אתעביד, ועל דא אינון נגדין טלא על כל אינון דאשתדלו באורייתא לשמה. אינון מלין רשימין בגנתא דעדן וסלקין עד ההוא רקיעא ונטלין מאינון אתוון ההוא טלא לאתזנא ההיא נשמתא הדא הוא דכתיב (דברים לב:2) יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי.

באמצעיתא דהאי רקיעא קיימא פתחא חדא. דא איהי פתחא דקאים לקביל פתחא דהיכלא דלעילא דבההוא פתחא פרחין נשמתין מגנתא דלתתא לעילא בחד עמודא דנעיץ בגנתא עד ההוא פתחא גו ההוא רקיעא. ההוא פתחא דאיהי באמצעיתא דרקיעא דגנתא עאלין בגויה תלת גוונין דנהורא כלילן כחדא ונהרין לגוונין דההוא עמודא, וכדין רקיעא דא נציץ ואתלהטא בכמה גוונין דמתלהטן בכל שעתא וחדין צדיקיא מההוא זיוא עלאה. אבל בכל שבת ושבת ובכל רישי ירחיא איגליא שכינתא יתיר משאר זמני אהאי רקיעא ואתיין כלהו צדיקיא וסגדין לגביה.

זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן. אינון מעובדין טבין דעביד [רי ע"ב] בר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא ובאלין קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבש בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן ליה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעותא וכוונא דלבא [p. 199] באורייתא ובצלותא. כד סלקא מתעטר מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואע"ג דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין אלין לא תליין אלא ברוחא דרעותא כמא דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין, ודא איהו ברירו דמלה ובוצינא קדישא אוליף ליה הכי מאליהו. לבושין לתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא ברוחא דלבא.

(בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', ואוקמוה אבל בהאי גנתא דלתתא נהר יוצא מעדן ודאי ואצטריך למנדע דהאי נהר דנפיק בגנתא דלתתא באן אתר עקרא ושרשא דיליה. באן אתר, בעדן. עדן רזא עלאה איהו ולא אתייהיב לשלטאה ביה עינא דסכלתנו. ורזא דמלה אלמלא אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה אתר דעדן עלאה קדישא אתמסר אוף הכי למנדע. בגין טמירו דיקרא דעדן עלאה קדישא אתטמר ואתגניז עדן תתאה דההוא נהר נגיד ונפיק מניה, ועל דא לא אתמסר לאתגלאה אפילו לאינון נשמתין דבגנתא דעדן.

כמא דההוא נהר אתפרש ונפיק מגו עדן לאשקאה לגנתא הכי נמי גו ההוא פתחא דאמצעיתא דגנתא נפיק חד נהורא דאתפרש לארבע סטרין בארבע פתחין דקאמרן, אתר דקיימין אינון אתוון רשימין. וההוא נהורא דאתפרש לארבע נהורין בארבע אתוון נציצין נפיק מעדן אתר דזהרא דנקודה תתאה דלעילא, וההיא נקודה אתנהיר ואתעביד עדן לאנהרא ולא אית מאן דשלטא למחמי ולמנדע להאי נקודה בר ההוא נהירו דאתפשט מניה דסגדין לקמיה אינון צדיקיא דבגנתא כמא דאתמר.

[p. 200] האי נקודה תתאה איהי גנתא לגבי עדן עלאה אתר דלא אתייהיב למנדע ולאסתכלא. על כל דא כתיב (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך. שמא דא אתפרש, אלהים זולתך, דא נקודה תתאה קדישא דאיהו ידע האי עדן דלתתא דטמיר בגנתא ולית אחרא מאן דידע לה. אלהים זולתך, דא עדן עלאה על כלא דאיהו רזא דעלמא דאתי דאיהו ידע לנקודה תתאה בחד צדיק דנפיק מניה נהר דרוי ליה ולית מאן דידע ליה בר איהו דכתיב אלהים זולתך דאיהו אחיד לעילא לעילא עד אין סוף.

נהר דנפיק מעדן לתתא, הכא רזא דא איהו לחכימין ברזא דכתיב (ישעיה נח:11) בצחצחות, ומלה דא אתפרש לעילא ותתא. נשמתא דנפקת מהאי עלמא דחשוכא איהי תאיבה למחמי כהאי בר נש דתאיב למשתי בתאיבו למיא, הכי כל חד וחד איהו צח צחותכד"א (שם ה:13) צחה צמא, צמא מאינון צחות דנהורין דגנתא ורקיעא והיכלין דגנתא. [p. 201] ואלמלא ההוא לבושא לא יכלין למסבל וההוא נהר דנפיק מעדן כל אינון נשמתין בלבושי יקר יתבין על ההוא נהר וכדין מתיישבן באינון צחות ויכלין למסבל, וההוא אתר תקונא דנשמתין לאתיישבא ולאתזנא מאינון צחות ונשמתין אתהנין על ההוא נהר דמתיישבין ביה.

ההוא נהר דלעילא אפיק נשמתין ופרחין מניה לגו גנתא, האי נהר דלתתא בגנתא דארעא מתקין נשמתין לאתתקנא לאתיישבא באינון [ריא ע"א] צחות. כגוונא דא בהאי עלמא לבר ריחא דמיא מתיישבא נפשא לאתהנאה דהא מעקרא כגוונא דא נפקא. ובגין דמתהנאין נשמתין על ההוא נהר דנפיק מעדן יכלין לאתיישבא באינון צחות עלאין לסלקא לעילא בההוא פתחא דאמצעיתא דרקיעא.

חד עמודא דקאים באמצעות גנתא, בההוא עמודא סלקין לעילא בגו ההוא פתחא דרקיעא וביה סחרניה אית ביה (ישעיה ד:5) ענן ועשן ונגה. ואע"ג דאוקמוה להאי קרא, אבל ענן ועשן אלין מלבר ונגה מלגו ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא דלא אתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא. דהא הכא רזא דרזין, כד בעי קב"ה לאתתקנא בתקונוי ולאתקשטא בשבתי ובזמני וחגי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימי על היכלא דאקרי דרור והיינו מר דרור, ובגין דא בשתא דיובלא בעינן לאכרזא דרור כמה דאתמר. ואינון ארבע אנפין יהבין קלא ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא ואינון מתכנשין תמן ונטלי לון ארבע אנפין ואעלי לון לגו בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא ובההוא שעתא סלקא ההוא עמודא עננא ואשא ותננא ונגה מלגאו. [p. 202] ואלין אקרון (ישעיה ד:5) מכון הר ציון ומקראיה. מכון הר ציון, דא איהו תקונא דלעילא כד נקודה תתאה מתקשטא, ואינון מקראיה דההיא נקודה לאתקשטא.

כיון דסלקין אלין נשמתין עד ההוא פתחא דרקיעא כדין ההוא רקיעא סחרא סחרניה דגנתא תלת זמנין, ומקל נעימו דסחרנא דההוא רקיעא נפקין כל אינון נשמתין וחמאן נעימו דההוא רקיעא וחמאן ההוא עמודא דסלקא אשא ועננא ותננא ונגה דקא להיט וסגדין כלהו. כדין נשמתין סלקין בההוא פתחא עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההוא נקודה, כדין חמאן מה דחמאן ומגו נהירו וחדוה מההוא דחמאן סלקין ונחתין קרבין ורחקין. ואיהי תאיבא לגבייהו מתקשטא בנהירו. אלביש קנאה לנהורא דחד צדיק עלאה ואסתכל בשפירו דהאי נקודה ובתקונהא ואחיד בה וסליק לה לגביה ונהרי נהורא בנהורא והוו חד.

כל חילא דשמייא פתחי בההיא שעתא זכאין אתון צדיקיא דישראל דמשתדלי באורייתא דהא חדווא דמאריכון הוי בכו דהא עטרא דמאריכון מתעטרא בכו. כדין כיון דנהרי נהורא בנהורא תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרי. לבתר אינון נחתין ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקיא ומתחזי [p. 203] ולא אתחזון, ועל דא אתמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

(יחזקאל א:22) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. האי קרא אוקמוה, אבל אית רקיע ואית רקיע. רקיע לתתא איהו קיימא על גבי חיון ארבע ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא דחד נוקבא דאחורי דכורא ודא איהו רזא דכתיב (שמות לג:23) וראית את אחורי, (תהלים קלט:5) אחור וקדם צרתני, וכתיב (בראשית ב:21) אחת מצלעותיו. רקיע לעילא איהו קיימא על גבי חיון עלאין ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא דחד דכורא דאיהו רזא עלאה. והני תרי רקיעין חד אקרי קצה השמים וחד אקרי מקצה [p. 204] השמים דכתיב (דברים ד:32) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

ראשי החיה לתתא אינון ארבע חיון דאינון רשימין עלאין על אינון ארבע אתוון רשימין בגו אינון ארבע פתחין דגנתא דעדן. ואע"ג דאמרן עדן לתתא בארעא הכי הוא ודאי, אבל כלא רזא עלאה איהו כמא דאתמר, [ריא ע"ב] דהאי נקודה דקאמרן כמה דאית לה חולקא לעילא הכי נמי אית לה חולקא לתתא בארעא והאי גנתא לתתא איהו חולקא דההוא נקודה לאשתעשעא ברוחי צדיקייא בארעא ואתהני בכל סטרין לעילא ותתא, לעילא בצדיק, לתתא בההוא איבא דצדיק ולא אשתכח שעשועא עילא ותתא אלא בצדיק. והאי גנתא איהו מההוא נקודה דאקרי עדן.

אינון ראשי החיה אלין ארבע רישי אנפין, חד אריה והאי אריה דכתיב (יחזקאל א:10) ופני אריה אל הימין, וחד שור דכתיב ופני שור מהשמאל, וחד נשר דכתיב ופני נשר, אדם כליל לכלא דכתיב ודמות פניהם פני אדם. [p. 205] ואלין ארבע רישי נהרין דמטולהון לכורסייא קדישא ומגו מטולא דלהון זעין ומההוא זיעא דמטולא דלהון אתעביד ההוא נהר דינור, דכתיב (דניאל ז:10) נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה.

נשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור וסלקין לקורבנא ולא אתוקדן אלא אסתחיין. תא חזי מסלמנדרא דעבדין מניה לבושא ומגו דהוא מנורא לא אסתחי ההוא לבושא אלא באשא, אשא אכיל זוהמא דביה ואסתחי ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא דינור דאתנטילת מגו כורסייא קדישא דכתיב ביה (שם:9) כרסיה שביבין דינור, בזמנא דבעיא לאסתחיא מההוא זוהמא דבה אעברת בנורא ואסתחי ונורא אכלה כל ההוא זוהמא די בנשמתא ונשמתא אסתחי ואתלבנת.

ואי תימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא בהאי. תא חזי ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה ואע"ג דאיהי אתלבנת. [p. 206] אבל כד זוהמא איהו סגי עלה ווי לנשמתא דסבלא ההוא עונשא בגין ההוא זוהמא, בתרי זמני אתלבנת בנורא. זמנא קדמאה כיון דקבילת עונשא בגופא אזלת נשמתא ונטלי לה ואעלי לה בגו אתר חד דאקרי בן הנם. ואמאי אקרי בן הנם, אלא אתר איהו בגיהנם דתמן אתצריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא עד לא עאלין בגנתא דעדן, ואי זכאין אינון נשמתין כד עאלין לון בההוא אתר זמינין תרין מלאכין שליחן בגנתא דעדן וקיימין לתרעא וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר בגיהנם בגין לקבלא ההיא נשמתא, ואי ההיא נשמתא עד לא אתלבנת בנורא אינון ממנן צווחין לגבייהו ואמרי הנם. ולזמנין דהא אתלבנת אינון ממנן נפקי עמה מההוא אתר וזמני לה לגבי פתחא דגנתא דתמן אינון שליחן ואמרי לון הנם הא אינון נשמתין דהא אתלבנו. כדין עאלין לההוא נשמתא בגנתא דעדן.

וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם דאיהו תבירו דאשא תתאה ואע"ג דנחית מלעילא אבל כיון דמטא לארעא לתתא איהו אשא דלא דקיק ונשמתא אתענשת ביה ואתתברת. כדין קב"ה אפיק שמשא דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיעא דעל גנתא ומטא לההיא נשמתא ואתסיאת הדא הוא דכתיב (מלאכי ג:20) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

זמנא תניינא לבתר דיתבא בגנתא דעדן לתתא, כל ההוא זמנא דיתבא ועד כען לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל. כד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל [p. 207] חיזו ומכל מלין דלתתא ואעברו לה בההוא נהר דינור, כדין נשמתא אתלבנת מכל וכל ונפקת ואתחזיאת מקמי מאריה דעלמא ברירא מכל סטרין. כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת ואשתלימת מכלא וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושי מתעטראן קמי מאריהון. זכאה חולקהון [ריב ע"א] דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא שטאן בכל ריש ירחי ושבתי וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות דכתיב (ישעיה סב:6) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים, וסלקין עד ההוא אתר ולא עאלין לגו עד דאתלבנן, ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו ותבין לגו גנתא. נפקי מתמן ושטאן בעלמא וחמאן באינון גופין דחייביא וההוא עונשא דלהון דכתיב (שם סו:24) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. מאי לכל בשר, לאינון שאר גופין די בסחרנייהו והא אוקמוה. לבתר משטטי ואסתכלין באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון ותאבין ואמרין ליה למשיח.

בשעתא דאמרי ליה למשיח צערא דישראל בגלותא ואינון חייביא דבהו דלא מסתכלי למנדע למאריהון ארים קלא ובכי על אינון חייביא דבהו הדא הוא דכתיב (שם נג:5) והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו. תאבן אינון נשמתין וקיימי באתרייהו.

בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין. כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי כל מרעין כל כאבין כל יסוריהון דישראל ייתון עליה וכלהו אתיין עליה. ואלמלא אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי אורייתא הדא הוא דכתיב (שם:4) אכן [p. 208] חליינו הוא נשא וגו'. כגוונא דא רבי אלעזר בארעא. בגין דלית חושבנא לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא וכלהו נחתאן בעלמא בשעתא דאתייהיב אורייתא. וכד הוו ישראל בארעא קדישא באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא עד דנפק בר נש מהאי עלמא ומקבל עונשא כמא דאתמר, בר אינון חייביא יתיר דעאלין לון לגו בגו דגיהנם באינון מדורין אחרנין ומקבלין עונשא סגי מסגיאות זוהמא דנשמתא, כדין אדליקו נורא יתיר למיכל ההוא זוהמא. ווי לההיא נשמתא דסבלא ההוא עונשא, ועם כל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא. זכאין אינון דנטרי פקודי אורייתא.

נקודה קדישא דאיהי בעיא לאשתעשעא לעילא ברוחיהון דצדיקייא כמא דאתמר, כד בעיא לאשתעשעא לתתא ברוחיהון דצדיקייא כאמא דחדאת על בנהא ואשתעשעא בהו ה"נ בפלגו ליליא איהי נחתא ואשתעשעא בהו.

[p. 209] רקיע דקאמרן דקיימא על גנתא איהי קיימא על ארבע רישין ואינון ארבע אתוון דקאמרן רזא דארבע חיון, והאי רקיע קיימא לתתא כמא דאתמר.

רקיע דההיא נקודה לעילא קיימא על אינון ארבע חיון דקאמרן וההוא רקיעא כגוונא דא מן דא איהו אתרקם בגוונין קדישין. בהאי רקיע אסתכלן ארבע חיון וכל אינון חיילין לתתא. כד האי רקיע אנהיר בגוונוי ונציץ כדין ידעין כל אינון רתיכין וכל אינון חיילין ומשריין דהא טרפא דלהון אזדמן.

רקיעא דא מרקמא בכל גוונין קדישין, ביה קיימין ארבע פתחין רשימין בארבע אתוון מנצצן. פתחא חדא רשימא לסטר מזרח וביה קיימא בההוא פתחא את חד וההוא את איהו א' ודא נציץ וסליק ונחית בההוא פתחא. פתחא דא זהיר ונהיר מנציצו עלאה והאי את נצצה ובליט בגויה ואיהי נחתא וסלקא ואתרשים בההוא פתחא.

פתחא תניינא רשימא לסטר צפון וביה קיימא את חד ואיהו את ד' [ריב ע"ב] ודא קיימא ונצצא סלקא ונחתא ולהטא בההוא פתחא. לזמנין נציץ בנציצו ולזמנין אתטמר ההוא נהורא ולא נהיר ועל דא את דא לא קיימא בקיומא יתיר ואת דא אתרשים בהאי פתחא.

פתחא תליתאה דקיימא לסטר מערב וביה קיימא את חד דאתרשים ואתנהיר בההוא פתחא ודא איהי את נ והאי את נציץ בנציצו בההוא פתחא.

פתחא רביעאה דאיהו פתחא לסטר דרום וביה קיימא רשימו דחד נקודה תתאה זעירא דאתחזי ולא אתחזי ודא איהי את י'. ואלין ארבע אתוון לארבע סטרין בההוא רקיעא באינון פתחין.

[p. 210] בהאי רקיעא רשימין אתוון אחרנין בכתרין על רישייהו ואינון עשרין ותרין אתוון מעטרן בכתרין. רקיעא דא נטיל וסחרא על גבי חיוון ברשימו דאתוון רזא דחושבן דיחודא ברזא דצרופא חדא ואינון א"ט ב"ח ג"ז ד"ו. אלין אתוון סחרן ההוא רקיעא ברזא דאתוון עלאין אחרנין קדישין סתימין, ואינון אתוון אחרנין סתימין סחרין לההוא רקיעא וכדין אתחזיין אלין אתוון בגלגולתא דאינון א"ט ב"ח ורשימין בהאי רקיעא.

בשעתא דנהיר האי רקיעא אתנהר ביה ארבע רזין דשמהן קדישין ואינון צרופא בצרופין דתלתין ותרין שבילין. כדין נחתא טלא מהאי רקיעא באינון אתוון דרזין דשמא קדישא ואתזנו כל אינון רתיכין וכל אינון חיילין ומשריין קדישין ונטלי כלהו בחדווא.

בשעתא דדינא תליא אלין אתוון אתטמרו ואתגניזו ארבע גו ארבע ואינון ט' ח' ז' ו'. בשעתא דאלין אתגניזו ואתטמרו כדין קלא דסטר צפון אתער וידעי דדינא שריא על עלמא ובהאי רקיעא אתרשים גוונא חד דכליל כל גוונין.

כד נטיל האי רקיעא מסטרא דמזרח אינון ארבע רישין דקאמרן בארבע אתוון נטלי כלהו במטלנו וסלקין בסליקו לעילא, וכד אינון נטלין וסלקין אסתלק מאן דאסתלקת ואתוון אתהדרו ואתחזיין בשלימו ברזא קדמאה א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ואתרקם ההוא רקיעא, כדין אתנהיר בנהירו. [p. 211] וכד האי רקיעא אתיהיב כמלקדמין באלין אתוון כלהו אהדרו ושאגי למטרף טרפא ומזונא. כיון דאינון שאגי וסלקי קלא אשתמע ההוא קלא לעילא לעילא וכדין נטלא ברכאן וקדושן מאן דנטלא.

סחרן אתוון ומתגלגלן וסחרא ההוא רקיעא וקיימן אינון אתוון לסטר דרום. כיון דקיימין אינון אתוון לסטר דרום סלקין ונציצין בנציצו ולהטין. כדין באמצעיתא דההוא רקיעא רשימו חד אתרשים וההוא רשימו איהו את חד ואיהי י'. כיון דאת דא אתרשים ואתחזיא כדין להטין אבתרה תלת אתוון אחרנין ואינון הו"ה. אלין אתוון מנצצן באמצעו דהאי רקיעא סלקין ונחתין מלהטן בתריסר להיטין. כדין לבתר דאלין תריסר זמנין מלהטן נחתא מאן דנחתא ואתכלילת באינון אתוון ואתעטרת בהו ולא אתידעת. כדין כלהו חיילין וכלהו משריין בחידו וסלקין שירין ותושבחן.

רקיעא דא נטלא תניינות וסחרא ומתגלגלא ואינון אתוון קדמאי דקאמרן דאינון א"ט ב"ח אתכלילו באינון אתוון עלאין רזא דשמא קדישא דקאמרן וסחרא ההוא רקיעא וקיימין אינון אתוון דהוו באמצעיתא רזא דשמא קדישא כלהו אתרשימו לסטר דרום אתרשימו ולא אתרשימו. לית מאן דיסתכל בההוא סטרא, כלהו אתחפיין ואמרן קל נעימא ברוך כבוד יי' ממקומו. אתחפיין מסטרא [ריג ע"א] דאנפין ואמרי דא, אתחפיין מכל סטרין ואמרי דא.

רקיעא דא סחרא כמלקדמין ואתגלגלא מסטרא לסטרא. כדין קל נעימו דמשריין סגיאין בסטרא דא וקל נעימו דמשריין סגיאין בסטרא דא וכן לארבע סטרין. בההוא שעתא ההוא רקיעא אתנהיר [p. 212] בנהירו אחרא יתיר מכמה דהוה וקיימא בנהירו דגוון אחרא כלילא בכל גוונין. ואלין אתוון דקאמרן סלקין לעילא בההוא רקיעא ומקבלן לאת חד דאיהו עלאה דקא מתחברא בשמא דא דאלין אתוון, בגין דאע"ג דאלין אתוון דשמא קדישא האי איהו שמא דאתכליל לתתא בגין דרזא דא אתכליל לעילא ואתכליל לתתא וכד אתכליל לתתא אלין אתוון סלקין לקבלא לאת חד דהא מההוא את אתזנו אלין אתוון לתתא, וההוא את איהו ו' ונחית ואתחברו אלין אתוון בההוא את וכדין כלהו בעטורא חדא ואתעביד שמא שלים לתתא, שמא שלים ולא שלים, שמא שלים בחמש אתוון ולא שמא שלים דתשע אתוון. שמא שלים בחמש אתוון איהו ויהוה רזא דכר ונוקבא ברמיזו, שמא שלים בתשע אתוון יהוה אלהים דא איהו שמא שלים בכלא. שמא אחרא איהו ברמיזו ואיהו בחמש כדקאמרן, אבל דא איהו שלים בכלא.

כיון דמתחברן אלין אתוון ההוא רקיעא אנהיר בתלתין ותרין נהורין, כדין כלא איהו בחדוא כלא קאים ברזא חדא עילא ותתא. כל אינון רתיכין וכל אינון משריין כלהו קיימין ברזא דשלימו וכל דרגין מתתקנן על אתרייהו כל חד וחד כדקא יאות.

[p. 213] בהאי רקיעא קאים לסטר צפון חד שלהובא נהיר דלא שכיך תדיר ואיהו רשים באתוון אחרנין לימין ואינון עשר שמהן וסלקין לשבעין שמהן וכלהו רשימין בהאי רקיעא ונהרין כלהו כחדא. מהאי רקיעא נטלין כל אינון רקיעין דלתתא דלסטר קדושה עד דמטו לאינון רקיעין אחרנין דלסטר אחרא ואלין אקרון יריעות עזים כד"א ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן, בגין דאית יריעות ואית יריעות. יריעות המשכן אינון יריעות דאקרון רקיעי חיוון דמשכנא קדישא, יריעות עזים אינון רקיעין אחרנין דסטרא אחרא. אלין רקיעין ברזא דרתיכין דרוחין קדישין, ואלין רקיעין דלבר דקיימין בגופא במלין דעלמא ואינון סטרין דתיאובתין ועובדין דגופא ואלין חפיין על אינון רקיעין דלגו כקליפה על מוחא. רקיעין דלגו אינון ההוא קלישו דקסרא דקיימא על מוחא ואלין אקרון שמים ליי', לשמא דא לתתא.

[p. 214] רקיעין אחרנין לעילא ואינון רקיעין פנימאין דאקרון רקיעי החיות דאינון רזא דשמא קדישא ברזא דחיון רברבן עלאין, ואלין אינון רזין עלאין ברזי דאורייתא כללא דעשרין ותרין אתוון מחקקן רשימן דנפקי מגו רקיעא עלאה תמינאה דאיהו רקיע דעל גבי חיון. והאי איהו דלית ליה חיזו, האי איהו טמירא וגניז לית ביה גוון. כל גוונין מניה נפקי, ביה לית גוון לא אתחזי ולא אתגליא. האי איהו דאפיק כל נהורין, ביה לא אתחזי לא נהירו ולא חשוך ולא גוון כלל, בר נשמתין דצדיקיא דחמאן מגו רקיעא תתאה כמבתר כותלא נהירו דאפיק ונהיר האי רקיעא עלאה, וההוא נהירו דלא פסק לית מאן דידע ליה לית מאן דקאים ביה.

מתחות דא כל אינון רקיעין אתכלילו בשמא חדא דאקרי שמים, ואלין דשמא קדישא אקרון השמים, אינון דשמא עלאה אקרי בהון אינון דשמא קדישא אתעטר בהון, ועל דא כתיב (תהלים קטו:16) השמים שמים ליי', לההוא גניזו דרקיעא עלאה דקאים [ריג ע"ב] עלייהו.

עד הכא רמז לשמא קדישא דקב"ה אקרי בשמהן, מכאן ולהלא לית חכים בסוכלתנו דיכיל למנדע ולאדבקא כלל בר נהירו חד זעיר בלא קיומא לאתיישבא ביה. זכאה איהו חולקיה מאן דעאל ונפיק וידע לאסתכלא ברזין דמאריה לאתדבקא ביה. ברזין אלין [p. 215] יכיל בר נש לאתדבקא במאריה ברעותא בכוון לבא למנדע שולטנו דחכמה ברזא עלאה. כד פלח למאריה בצלותא ידבק רעותיה כנורא בגחלתא ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושא לאעטרא לון בשמא חדא תתאה ומתמן ולהלא ליחדא אינון רקיעין עלאין פנימאין למהוי כלהו חד בההוא רקיעא עלאה דקיימא עלייהו. ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן לביה יכוון ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כלא ברזא דרזין דתמן תקיעו דכל רעותין ומחשבין ברזא דקיימא באין סוף. דא בכל צלותא וצלותא לכוונא גופא ונפשא בהאי בכל יומא ויומא לאעטרא כל יומוי ברזין דיומין עלאין בפולחניה.

בליליא ישוי רעותיה דהא אתפטר מעלמא דא ונשמתיה נפקת מניה ויהדר לה למאריה דכלא בגין דכל ליליא וליליא רזא דרזין קיימא למנדע לאינון חכימי לבא. רקיעא דא תתאה ברזא דההיא נקודה קיימא כמא דאמרן. ההוא רקיעא איהו כליל מעילא ומתתא ויסודא דיליה לתתא כהאי שרגא דסלקא נהורא אוכמא לאתיחדא בנהורא חיורא יסודא דיליה איהו לתתא בההיא פתילה במשחא. אוף הכי לתתא בההיא נקודה ביממא אתכלילת מלעילא, בליליא אתכלילת מתתא באינון נשמתין דצדיקיא. [p. 216] וכל מלין דעלמא אהדרו כלהו לעקרא ויסודא ושרשא דנפקו מניה וכמה לילוון זמינין לנטלא כל חד וחד מה דאתחזי ליה כד"א (תהלים טז:7) אף לילות יסרוני כליותי. נפשא אזלא ושטאת ותבת לההוא עקרא דאתחזי ליה, גופא קאים שכיך כאבנא ואהדר לההוא אתר דאתחזי למשרי עלוי, ובגין כך תב גופא לסטריה ונפשא לסטרה. גופא שרי עלוי רזא דסטרא אחרא ובגין כך אסתאבו ידוי ובעי לאסחאה לון כמה דאוקימנא דהא בליליא כלא תב לאתריה ונשמתהון דצדיקיא סלקין ואתהדרן לאתרייהו ואתעטרת בהו מאן דאתעטרת ואתכלילת מכל סטרין, כדין סלקא יקרא דקב"ה ואתעטר מכלא.

בליליא שלטאן ממנן דאתפקדו על אינון נשמתין דצדיקיא לסלקא לון לעילא ולקרבא לון קרבן נייחא לגבי מאריהון. ההוא ממנא דאתפקד על כל אינון משריין סורי"א שמיה רב ממנא. כיון דנשמתא סלקא בכל אינון רקיעין כדין מקרבין לה לגביה וארח בה כד"א (ישעיה יא:3) והריחו ביראת יי', כמא דזמין מלכא משיחא למעבד בעלמא, ועל ידיה אעברו כלהו בפקדונא על ידיה לאתקרבא להלה. וכלהו נשמתין כד אתקריבו לההוא אתר דאתקריבו ואתחזון תמן דא איהו רזא, כלהו נשמתין אתכלילו בההוא נקודה ונטלא לון זמנא חדא כמאן דבלע בליעו דמלה ואתעברת כאתתא דמתעברא.

[p. 217] רזא דא למארי מדין, כד האי נקודה אתעברת כאתתא דמתעברא אתהני מההוא הנאותא דאתכלילת נשמתא מהאי עלמא באינון עובדין ובההוא אורייתא דאשתדלת בה ביממא ונטלא ההוא רעו דהאי עלמא וביה אתהני בחדווא ואתכלילת מכל סטרין. לבתר אפיקת לון לבר ואולידת לון כמלקדמין ונשמתא איהי חדתא השתא כמלקדמין, ורזא דא (איכה ג:23) חדשים לבקרים, חדשים ודאי כמא דאתמר. מה טעם [ריד ע"א] אינון חדשים, בגין רזא דכתיב רבה אמונתך, רבה ודאי דיכלא לאכללא לון ולאעלא לון לגווה ואפיקת לון ואינון חדתין. ועל דא נקטא אחרנין מלעילא ביממא. זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

אדהכי נהיר יממא. אמר ר' אבא נקום ונהך ונודה לרבון עלמא.

קמו ואזלו וצלו. לבתר אהדרו חברייא לגביה אמרו ליה מאן דשרי לסיים שבחא. זכאה חולקנא בארחא דא דכל האי זכינא לאעטרא ליה לקב"ה ברזין דחכמתא.

 

פתח רבי אבא ואמר ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. הכא אע"ג דאינון רזין דמשכנא הא אוקמוה חברייא ברזין דבוצינא קדישא הכא אית לאסתכלא דהא רזא דא מתעטרא בכמה רזין למילף חכמתא. [p. 218] ארון דא איהו רזא למיעל תורה שבכתב ואתגניז ביה בשית ואינון שית לוחין מסחרין ודא אקרי ארון. כד סחרן אינון שית למהוי כחדא כדין איהו גופא חד לאעלא ביה רזא דאורייתא בשית סטרין. ואינון לוחין אינון חמש ועאלין ביה חמש ספרין, ואינון חמש אינון שית בחד דרגא דאעיל בה בגניזו דאקרי רזא דכלא והאי איהו רזא דברית. כד עאל דא גו אינון חמש לוחין כדין קיימא ארונא ואורייתא ברזא דתשע דרגין דאינון תרין שמהן, ולבתר קיימא לוחא חדא רזא עלאה דחפי על כלא וההוא הוי רזא דההוא רקיעא דסחרא וחפי על כלא וכלהו קיימי בגניזו.

הכא אית לן לאסתכלא ולמנדע רזין דארונא. אית ארון ואית ארון דא לקביל דא.

פתח ואמר (שמואל ב כד:23) הכל נתן ארונה המלך אל המלך וגו'. וכי ארונה מלך הוה, ואע"ג דחברייא אוקמוה, אלא דוד דהא כתיב ביה (שם ה:8) כל מכה יבוסי ויגע בצנור וגו' ואיהו נטל ותפיש לירושלם ומדידיה הוה אמאי קנה בכספא.

[p. 219] ואי תימא אע"ג דהוות ירושלם דידיה דדוד ההוא אתר אחסנתיה דארונה הוה כמא דהוה בנבות היזרעאלי דאע"ג דשליט אחאב והוה מלכא אצטריך למתבע לנבות ההוא כרם, אוף הכי דוד. אלא ודאי ארונה מלכא הוה וההוא אתר ברשותיה הוה והוה שליט עלוי וכד מטא זמנא לנפקא מתחות ידיה לא נפיק אלא בסגיאות דמא וקטולא בישראל. ועל דא לבתר קטולא ומותא קאים ההוא מלאכא מחבלא על ההוא אתר ותמן כד הוה קטיל וקאים בההוא אתר לא הוה יכיל ותשש חיליה. וההוא אתר אתר דאתעקד ביה יצחק הוה דתמן בנה אברהם מדבחא ועקד ליה ליצחק בריה. כיון דחמא קב"ה ההוא אתר אתמלי רחמין הדא הוא דכתיב (דה"א כא:15) וירא יי'. מהו וירא, חמא עקדת יצחק בההוא אתר ותב ורחם עלייהו. מיד ויאמר יי' אל המלאך המשחית רב עתה. מהו רב, הא אוקמוה טול הרב, אלא הכי הוא, כתיב הכא רב וכתיב התם (דברים א:6) רב לכם שבת בהר הזה. אוף הכי נמי רב, רב לך למהוי האי אתר תחות ידך,סגיאין שנין הוה תחות ידך, מכאן ולהלא רב, אהדר אתרא למאריה. ועכ"ד בדמא ובמותנא וממונא נפק מתחות ידיה.

[p. 220] אמאי אקרי ארונה וכתיב ארנן. בעוד דההוא אתר הוה תחות ידיה אקרי ארונה, ארון דסטרא אחרא. ועל דאתוספו ביה אתוון יתיר הכי בעינן לאתוספא לההוא דאקרי רע עין רזא דסטרא אחרא וההוא תוספת דלהוי גריעותא. כגוונא דא בסטר קדושא גרעין ליה אתוון ואתוסף קדושתיה, רזא דכתיב (מלכים א ז:25) עומד על שני עשר בקר, גרע מ"ם [ריד ע"ב] ולא כתיב שנים אלא שני. ולסטרא אחרא יהבין ליה תוספת אתוון דכתיב ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעות, תוספת אתוון ואיהו גריעותא, ובסטרא דקדושא שני עשר ולא יתיר והכא עשתי עשרה וכלא איהו גריעו לגביה והכי אצטריך לההוא רע עין לאשלמא עיניה ובגריעו. כגוונא דא ארונה תוספת אתוון ולא כתיב ארון.

[p. 221] ודא סטרא דקדושא אקרי ארון הברית וההוא ארון הברית אתחזי לגופא למיעל ביה דיוקנא דאדם. ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו אעלין לון בארון, דהא סטרא אחרא לא מתתקן בגופא ולאו איהו בכללא דגופא דאדם ובגין דא לא אתברון גופייא לההוא סטרא אחרא בגין דלאו אינון בכללא דגופא דאדם.

ביוסף מה כתיב, (בראשית נ:26) ויישם בארון, תרין יודין אמאי. אלא דאתחבר ברית בברית רזא דלתתא ברזא דלעילא ועאל בארונא. מאי טעמא, בגין דנטר ברית קדישא ואתקיים ביה, להכי אתחזי לאעלא בארון וכלא כדקא חזי.

[p. 222] בכה ר' אבא ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי, ווי לההוא כסופא, ווי לההוא עונשא, דכל מאן דבעי עאל בארונא. בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי וקא נטיר ליה כדקא יאות, ואי לאו לא אצטריך ליה למיעל בארונא ולמפגם ארונא.

רזא דאצטריך לאתחברא באת קיימא קדישא דאיהו רזא דאתחזי ליה ולא לאחרא דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטיר את קיימא קדישא ומאן דפגים ברית ווי ליה דפגים ליה בחייוי, ווי ליה דפגים ליה במיתתיה, ווי ליה על ההוא עונשא, ווי ליה דפגים את קיימא קדישא, ווי ליה לההוא כסופא דנקמין מניה נקמת עלמין נוקמא דעלמא דא ונוקמא דההוא פגימו. ורזא דא דכתיב (תהלים קכה:3) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים.

בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא מסתכלן בעובדוי אי הוה פגים רזא דברית קדישא דחתים בבשריה והשתא פגים ארון הברית דיליה ולית ליה חולקא בצדיקיא. מסתכלן ביה ודיינין ליה לבר מכללא דאדם. כיון דנפקי ליה מכללא דאדם אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין דאתעתדו לחיי עלמא ויהבי ליה לההוא ארון דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם. כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דעאלין ליה בגיהנם ולא נפיק מניה לעלמין. עליה דא כתיב (ישעיה סו:24) ויצאו [p. 223] וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, אינון דאשתארו בכללא דאדם.

והני מילי כד לא עבד תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על עובדוי. ועכ"ד טב ליה דלא יעול בארונא דהא כל זמנא דגופא קיים נשמתא אתדנת ולא עאלת לאתרה, בר אינון חסידי עליונין דזכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי. בגין דלית חובא דקשיא קמי קב"ה כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא. על חובא דא כתיב (בראשית לח:10) וירע בעיני יי' אשר עשה.

מה כתיב הכא, ויעש בצלאל את הארון. וכי אמאי לא עבדו אינון חכימין דעבדו משכנא ית ארונא. אלא בצלאל דאיהו רזא דברית קדישא ונטר ליה ואיהו קאים בעדבא דחולקיה איהו אשתדל בעובדא דיליה ולא אחרא.

אתו כל אינון חברייא ונשקו ליה.

[p. 224] כד מטו לגביה דר' שמעון וסדרו מלין אלין קמיה כל מה דאתמר בההוא ארחא בכה. פתח ואמר (משלי ד:18) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. [רטו ע"א] האי קרא אתמר, אבל האי קרא אית לאסתכלא ביה. וארח צדיקים, ההוא ארחא דצדיקיא אזלי ביה איהו ארח קשוט, ארחא דקב"ה אתרעי ביה, ארחא דאיהו אזיל קמייהו וכל אינון רתיכין אתיין למשמע מלין דאינון ממללן ואמרי בפומייהו.

כאור נגה דנהיר ואזיל ולא אתחשך כלל כאינון חייביא דארח דלהון אתחשך תדיר כד"א (משלי ד:19) דרך רשעים כאפלה וגו'.

ד"א וארח צדיקים, מה בין ארח לדרך הא אוקמוה, אבל ארח דהשתא אתפתח ואתגלייא ואתעביד בההוא אתר ארח דלא כתישו ביה רגלין מקדמת דנא. דרך כד"א (ישעיה סג:2) כדורך בגת, דכתשין ביה רגלין כל מאן דבעי. ועל דא לצדיקים קארי ארח דאינון הוו קדמאי למפתח ההוא אתר. ולאו על אתר איהו אלא אע"ג דאחרנין בני עלמא אזלי בההוא אתר השתא דאזלין ביה צדיקיא איהו חדתא, איהו אתר דלא אזיל ביה בר נש אחרא מעלמא בגין דצדיקיא עבדין חדתא לההוא אתרא בכמה מלין עלאין דקב"ה אתרעי בהון.

ותו דשכינתא אזלא בההוא אתר מה דלא הוה מקדמת דנא ובגין כך ארח אקרי בגין דאתארח ביה אושפיזא עלאה קדישא.

[p. 225] דרך הוא פתיח לכלא וכתשין ביה כל מאן דבעי אפילו אינון חייבין. דרך, רזא דא (שם מג:16) הנותן בים דרך, בגין דדריך ביה סטרא אחרא דלא אצטריך ושליט לסאבא משכנא. ועל דא צדיקיא בלחודייהו קיימי ושלטי בההוא דאקרי ארח כמא דאוקימנא, דרך לכלא להאי סטרא ולהאי סטרא.

ואתון קדישי עליונין ארח אזדמן לגבייכו וארחתון ביה ומלין עלאין אתסדרו קמי עתיק יומין, זכאה חולקכון.

פתח ר' שמעון ואמר (דברים לד:9) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו. בכמה אתר תנינן דמשה אנפוי כשמשא ויהושע כאנפי סיהרא דלית ליה נהורא לסיהרא אלא מנהורא דשמשא כד נהיר לסיהרא וסיהרא מגו שמשא אתמליא וכד אתמליא כדין קיימא בשלימו.

אשלמותא דסיהרא מאי איהו, רזא דכלא דאקרי דמות ברזא דשמא עלאה דהא בשמא דא לא קאים בר בזמנא דקיימא באשלמותא, דהא כמה שמהן דאחסינת ואתקרי בהו כך שעתא דקיימא ביה, כפום שעתא דקיימא ביה הכי אקרי בההוא שמא ממש. [p. 226] כד קיימא ברזא דאשלמותא ואשתלימת מכל סטרין כדין אקרי יהוה, אשלמותא דילה כאשלמותא דלעילא דירתא ברתא לאמה. והיינו בחמיסר יומין דכתיב (ויקרא כג:34) בחמשה עשר יום לחדש השביעי, וכתיב (שם:27) בעשור לחדש השביעי, וכלא רזא חדא. כד קיימא עלמא דאתי ברזא דכל עשר אמירן על האי חדש אקרי בעשור וכד אתרשימת סיהרא באשלמותא חדא בינייהו אקרי בחמשה עשר דהא אתחברת ואתחקקת ה' בינייהו, ורזא דא י"ה. וכד קיימא בשמא דא כדין אתחבר בה' ואיהי אתוספא לגבי תתאי למיזן לון ולמיהב לון טרפייהו ואתוספא איהי ברזא דאת ה' כמלקדמין, חדא לאתחקקא ולאתחברא ברזא דלעילא וחדא למיהב מזונא לתתאי. וכדין קיימא סיהרא באשלמותא בכל סטרין עילא ותתא ברזא דשמא דא למהוי כלא רזא חדא ושלימו חד.

יהושע דא איהו רזא דאשלמותא דסיהרא באלין אתוון בן נו"ן, נו"ן ודאי דהא נו"ן רזא דסיהרא איהי.

מלא, רזא דאשלמותא דשמא קדישא, כדין איהו מלא רוח חכמה ודאי בגין דהא נקודה עלאה דאיהי י' [p. 227] אתפשט ואפיק רוח וההוא רוח עביד היכלא, ההוא רוח אתפשט ועביד שית סטרין, ההוא רוח אתפשט ברזא דכל אלין ואתמלי ועביד היכלא לתתא ואתמלי כלא ועביד רזא [רטו ע"ב] דשמא קדישא באשלמותא חדא.

ואמאי יהושע מלא רוח חכמה, בגין כי סמך משה את ידיו עליו דאיהו אריק ברכאן ואתמלי בירא מניה. ואתון קדישי עליונין כל חד וחד אתמלי רוח חכמה וקיימא באשלמותא דרוחא דחכמתא בגין דהא קב"ה הוא אתרעי בכו ואסמיך ידוי עלייכו. זכאה חולקי דעיני חמו דא וחמו שלימו דרוח חכמתא בכו.

 

כתיב (ויקרא יט:26) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו. האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה קדם דאכיל שקיל איהו למאן דמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקא ואשתטחת למחמי ברזא דיקרא עלאה כל חד וחד כמא דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא ועם כל דא טעים טעמא דמותא. [p. 228] וההוא חילא מתעתדא לאתערא גו חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא. כיון דאתדכי במיא ואע"ג דאשתדל בר נש באורייתא ההיא נשמתא לא אתקיים באתריה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא. וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמא דאצטריך, נפש לתתא ורזא דחילא דנשמתא לעילא.

ועל דא מאן דמצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמא דאצטריך ושלטא נשמתא וסלקא על אתר מותבה כמא דאצטריך. ואי אכיל בר נש עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהא ארחיה דמאן דמנחש לסלקא סטרא אחרא ולמאכא סטרא דקדושא.

אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש, על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו מאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקב"ה לאתקפא חילא דנשמתא סטרא דקדושה.

עונן דאשתדל בחובא ולא אשתדל בזכו. ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא, הכי הוא ודאי דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא עד דאתערב ביה ערובא דההוא סטרא דקדושא כחוטא חד דקיק. מאן דבעי לקיימא שקרא יערב בה מלה דקשוט בגין דיתקיים ההוא שקרא, ועל דא עון מלה דשקר הוא ובגין לקיימא ליה עאלין ביה מלה דקשוט ודא איהו נ', בהא קיימי לההוא שקר. ומאן דלא צלי צלותא קמי קב"ה עד לא ייכול על דמיה כמאן דמנחש ומעונן.

[p. 229] צלותא דבר נש כמא דאמרתון אתון קדישי עליונין, זכאה חולקכון דהא בר נש גופיה ונפשיה מתקין ואתעביד שלים. צלותא איהי תקונין מתקנן דמתקנן כחדא ואינון ארבע. תקונא קדמאה תקונא דגרמיה לאשתלמא, תקונא תניינא תקונא דהאי עלמא, תקונא תליתאה תקונא דעלמא דלעילא בכל אינון חילי שמיא, תקונא רביעאה תקונא דשמא קדישא ברזא דרתיכין קדישין וברזא דעלמין כלהו עילא ותתא בתקונא דרזין דשמא קדישא כדקא יאות.

תקונא קדמאה תקונא דגרמיה בגין דאצטריך לאתקנא גרמיה במצוה וקדושה ולאתקנא בקרבנין ועלוון לאתדכאה. תקונא תניינא בתקונא דקיומא דהאי עלמא בעובדא דבראשית לברכא לקב"ה על כל עובדא ועובדא לקיימא קיומא דהאי עלמא, ועל דא בברוך שאמר ברוך ברוך על כלא. תקונא תליתאה דאיהו תקונא [רטז ע"א] לעלמא לעילא בכל אינון חיילי חיילין ומשריין באינון הללויה הללויה (תהלים קמח:3) הללוהו כל ככבי אור וגו'. תקונא רביעאה תקונא דצלותא בתקונא דרזא דשמא קדישא כדקא אמרתון, זכאה חולקכון. והכא רזא דתקונא דשמא שלים. זכאה חולקי עמכון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

[p. 230] פקודי אורייתא דאמרתון בצלותא ודאי הכי הוא. פתח ואמר כתיב (דברים י:20) את יי' אלהיך תירא אותו תעבד, וכתיב (ויקרא יט:14) ויראת מאלהיך. האי קרא אית למימר הכי ויראת אלהיך בגין דהא כתיב את יי' אלהיך תירא, מהו מאלהיך. אלא רזא איהו מאלהיך ודאי, מההוא אתר דאתחבר וסחרא למוחא דלגו, דא איהו מאלהיך, דחילו דא למדחל ליה דהא תמן שריא דינא ואיהי דינא דאשתאיב מגו דינא דלעילא בהאי אתר.

אית אשא ואית אשא, תלת גווני אשא הכא. אשא קדמאה איהו אשא דקביל אשא בחדו וחדאן דא בדא ברחימו. אשא תניינא איהי אשא דכתיב ביה (יחזקאל א:4) ונגה לו דאתחזי ביה נגה ודא איהו אשא דקיימא גו אשא פנימאה בחדו כמא דאתמר. אשא תליתאה איהי אשא דלבר דסחרא לההוא נגה ובהאי אשא שארי דחילו דדינא לאלקאה לחייביא. [p. 231] ואע"ג דתנינן דארבעה גווני אשא נינהו ואינון ארבע דאינון חד, אבל הכא בההוא אשא דקאמרן שארי דחילו דדינא ועל דא כתיב ויראת מאלהיך, מההוא עונשא דיליה.

ובההוא יראה בעי לשואה רעותיה בדחילו ורחימו כחדא למדחל בהאי סטרא ולמרחם בהאי סטרא באינון גוונין דקאמרן, וההוא דחילו להוי למדחל מעונשא דמאן דעבר על פקודי אורייתא אתענש בההוא סטרא דכד שארי ההוא סטרא לאלקאה לא שכיך עד דשיצי ליה מהאי עלמא ומעלמא דאתי ובגין כך בעי למדחל מהאי אשא דדחילו שריא ביה. ומניה אתפשט אשא לבר דדחלא אחרא ועל דא כתיב (שופטים ו:10) לא תיראו את אלהי העמים, דאסיר למדחל מניה. והאי אשא דדחילו דקאמרן איהי קדש ואשתתף בקדושה והאי איהו דסחרא לההוא נגה דקאמרן, וההוא אשא אחרא דלבר איהו דאתחבר בהאי לזמנין, ולזמנין אתעבר מניה ולא אתחבר בהדיה, וכד גרים דאתחבר בהאי כדין איהו אשא דחשוך ואחשיך וכסי נהירו דאלין אחרנין, וסימניך (יחזקאל א:4) ואש מתלקחת, ולא דקיימא תדיר והא אתמר.

לבתר אהבה כמא דאוקמוה דאהבה שריא לבתר יראה ורזא דמלה כיון דשארי יראה על רישיה דבר נש לאתערא לבתר אהבה דאיהו ימינא, דמאן דפלח מגו אהבה אתדבק באתר עלאה לעילא ואתקדש בקדושא דעלמא דאתי בגין דהא סליק לאתעטרא ולאתדבקא בסטר ימינא.

ואי תימא דפולחנא דאיהי מסטרא דיראה לאו איהי פולחנא, פולחנא יקירא איהי אבל לא סליק לאתדבקא לעילא, וכד פלח [p. 232] מאהבה סליק ואתעטר לעילא ואתדבק בעלמא דאתי ודא איהו בר נש דאזדמן לעלמא דאתי זכאה חולקיה דהא סליק לאתר דיראה ושליט עליה דהא לית מאן דשליט על דרגא דיראה אלא אהבה רזא דימינא.

רזא דיחודא דאצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי ליחדא שמא דקב"ה וליחדא שייפין ודרגין לאעלאה כלהו באתר דאצטריך לקשרא קשרא, ודא איהו רזא דכתיב (דברים ו:4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, ורזא דשמע שם דסליק לע' שמהן ודא כללא חד.

ישראל, ישראל סבא בגין דאית זוטא דכתיב (הושע יא:1) כי נער ישראל ואהבהו, ודא איהו ישראל סבא רזא חדא בכללא חדא שמע ישראל, הכא אתכלילת אתתא בבעלה.

לבתר דאתכלילו דא בדא בכללא חדא כדין אצטריכו לייחדא [רטז ע"ב] שייפין ולחברא תרין משכנין כחדא בכלהו שייפין ברעו דלבא לאסתלקא בדבקותא דאין סוף לאתדבקא כלא תמן למהוי רעותא חדא.

[p. 233] ורזא דא יהיה כד"א (זכריה יד:9) יהיה יי' אחד, ברזא דיהיה, י' ליחדא ולאתדבקא בה' דאיהו היכלא פנימאה לאתר גניזו דהאי נקודה עלאה דאיהי י'. ודא רזא יהוה אלהינו, אלין תרין אתוון דאינון י"ה. ולאכללא כל אינון שייפין בההוא אתר דנפקי מניה דאיהו היכלא פנימאה לאתבא מלין לאתריה לעקרא ויסודא ושרשא דלהון עד ההוא אתר דשרשא דברית. ולבתר אלין תרין אתוון אחרנין דאינון יה לאתיחדא ולאתדבקא י' בה'. י' איהו רזא דברית קדישא, והאי ה' איהו היכלא אתר גניזו דהאי רזא דברית קדישא דאיהו י', ואע"ג דאיהו ו' תניינא, אבל י' רזא דיליה ליחדא לון כחדא.

אחד, לייחדא מתמן ולעילא כלא כחדא ולסלקא רעותא לאתקשרא כלא מתתא לעילא בקשורא חד לסלקא רעותא בדחילו וברחימו לעילא לעילא דלא ישתבק רעותא מכל אינון דרגין ושייפין אלא בכלהו יסתלק לאדבקא לון ולמיהוי כלא קשורא חדא באין סוף. ודא איהו יחודא דרב המנונא סבא דאוליף ליה אבוי מרביה עד פימא דאליהו ושפיר איהו יחודא בתקונא, ואע"ג דאנן אוקימנא להאי בכמה רזין וכלהו [p. 234] רזין סלקין לחד, אבל רזא דא אשכחנא בספריה ושפיר איהו יחודא בתקונא, והא אנן ביחודא דרזא אחרא אתערנא מלין ואיהו שפיר ויחודא כדקא חזי והכי הוא, אבל יחודא דא יחודא בתקונא ודא איהו יחודא דרב המנונא סבא.

ותו הוה אמר מאן דבעי לאכללא כל רזין דיחודא במלה דאחד שפיר טפי ולהכי מאריכין באחד לסלקא רעותיה מעילא לתתא ומתתא לעילא למהוי כלא חד. אבל רזא דא יהי"ה סימנא בעלמא איהו להאי.

והאי דתנינן דאחד למהוי רזא עילא ותתא לד' סטרין דעלמא הכי הוא ליחדא עילא ותתא כמא דאתמר ולארבע סטרין דעלמא אלין אינון רזא דרתיכא עלאה לאתכללא כלא כחדא בקשרא חדא ביחודא חדא עד אין סוף כמא דאוקימנא.

רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר בגין דהות שכינתא בגלותא ובזמנא דאיהי בגלותא לאו איהו חבורא לאתחברא דא בדא עלמא תתאה בעלמא עלאה ולאחזאה חירו דההוא גאולה הוה בכמה אתין בכמה נסין דעבד קב"ה ואצטריך ההוא פורקנא לאדכרא ולאחזאה דאע"ג דאיהי בגלותא השתא חירו אית לה מיומא דאינון קשרין דמצרים אשתריאו ואינון אתין ונסין אתעבידו. ואצטריך לאחזאה חירו דילה בגין [p. 235] דאתחברא בבעלה ובגין לאסמכא גאולה לתפלה ולמהוי כלא חד בלא פרודא ולא לאחזאה תרוכין וסימנך (ויקרא כא:7) ואשה גרושה מאישה לא יקחו.

ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת, לאו הכי ח"ו אלא ודאי בגלותא איהי לדיירא עמהון דישראל ולאגנא עלייהו אבל לא אתתרכת. והא שכינתא לא אתחזי בבית שני ובבית ראשון, עד דלא גלו ישראל סלקא לעילא ולבתר איהי שויאת מדורה עמהון אבל ח"ו תרוכין לא הוו לעלמין.

ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית בה ארבע גאולות. ורזא הכא בשעתא דנפקת שכינתא מגלותא דמצרים תבעת מקב"ה דיפרוק לה השתא ד' זמנין דאינון ד' גאולות לקביל ד' גליות בגין דתהא בת חורין ולא תהא מתרכא, ובההיא שעתא קיימא ואתפריקת ד' גאולות בההיא יציאת מצרים. והשתא דאצטריכת בתקונהא לאתחברא [p. 236] בבעלה אצטריך לאחזאה ההיא גאולת מצרים דאית בה ד' גאולות, ועל דא בעינן [ריז ע"א] לאדכרא בההוא גאולה אמת אמת אמת אמת ד' זמנין עד עזרת אבותינו דדא הוא עזרא וסמך לישראל כלהו. ומתמן ולהלא ד' זמנין אחרנין אמת אמת אמת אמת למהוי ד' גאולות אלין בקיומא תקיף בחותמא דגושפנקא דמלכא, ד' גאולות כפולין בקיומא. וכלהו בההיא יציאת מצרים, דאלו לא אשתכחו אינון ד' גאולות בההיא יציאת מצרים כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברת בתקונהא לאתייחדא שמא קדישא. ועל דא אית לאדכרא גאולה דמצרים בכל קדושין דקב"ה בריך הוא ושמיה לעלמין.

רזא דקדושא דשמיה הא אוקימנא דהא בקדושא מתקדשי כלא עילא ותתא וכל דרגין וכל רתיכין עלאין ותתאין כלהו מתקדשי בקדושא דמאריהון, ובקדושא דרזא דא אוקימנא רזין עלאין לאינון מארי מדין דמסתכלין בקדושא דמאריהון, זכאה חולקהון.

[p. 237] רזא לממסר נפשא למאריה, שפיר איהו דקא אמרתון חבריא, זכאה חולקכון וזכאין עיני דחמו כך דזכינא בחיי דמתערין מלין קדישין בהאי עלמא בגין דכלהו כתיבי לעילא קמי מלכא קדישא.

פתח ואמר (מלאכי ג:16) אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו ויקשב יי' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחשבי שמו. האי קרא אית לאסתכלא ביה. אז נדברו, אז דברו מבעי ליה, מאי נדברו. אלא נדברו לעילא מכל אינון רתיכין קדישין וכל אינון חיילין קדישין בגין דאינון מלין קדישין סלקין לעילא וכמה אינון דמקדמי ונטלי לון קמי מלכא קדישא ומתעטרן בכמה עטרין באינון נהורין עלאין וכלהו נדברו מקמי מלכא עלאה. מאן חמי חדוון, מאן חמי תושבחן דסלקין בכל אינון רקיעין קמי מלכא קדישא. ומלכא קדישא מסתכל בהו ואתעטר בהו ואינון סלקין על רישיה והוו עטרא ונחתין ויתבין על חיקיה לגו בתוקפיה ומתמן סלקין על רישיה, ועל דא אמרת אורייתא (משלי ח:30) ואהיה שעשועים יום יום, והייתי לא כתיב אלא ואהיה, בכל זמן ובכל עידן דמלין עלאין סלקין קמיה.

[p. 238] והכא תרי זמני כתיב יראי יי' יראי יי'. אלא יראי יי' לעילא, יראי יי' לתתא, יראי יי' קיימין לתתא ובאינון מלין קיימין לעילא. ורזא דא אשכחנא בספרא דחנוך דכל מלין דצדיקיא די בארעא אינון מתעטרן וקיימין קמי מלכא עלאה ובאתר דאשתעשע בהו קב"ה אינון נחתין וקיימין קמיה בדיוקנא דההוא צדיק דקאמר לון ואשתעשע קב"ה בההוא דיוקנא. ולבתר אכתיבו בספר זכרון לפניו לקיימא קמיה קיומא תדיר.

ולחושבי שמו. מאי ולחושבי שמו, הא אוקמוה אבל אינון דמחשבי מלין דאורייתא לאדבקא במאריהון ברזא דשמא קדישא בגין למנדע ליה ולאדבקא חכמה דשמיה בלבייהו דכתיב ולחושבי שמו, שמו דייקא רזא דשמא קדישא.

כתיב (יחזקאל א:26) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. האי קרא הא אוקמוה, [p. 239] אבל וממעל לרקיע כמא דאמרתון חברייא, זכאה חולקי וחולקכון, בההוא רקיע לתתא דהא ברקיעא לעילא לית מאן דאסתכל ביה. ומלעילא מניה קיימא ההוא אבן ספיר דהא אתערנא ביה ברזא דההוא מרגלית טבא יקירא כמא דאוקימנא.

דמות כסא. לא כתיב דמות הכסא בגין דאית כסא ואית כסא, כסא עלאה טמירא גניזא דלא אתגליא ולית מאן דקאים ביה למנדע ולאסתכלא. ועל דא כתיב כסא סתמא, דא כסא לתתא.

דמות כמראה אדם. כיון דאמר דמות אמאי כמראה דהא סגיא ליה דמות אדם. אלא דמות אדם דא איהו רזא עלאה בההוא כבוד עלאה דיוקנא דאדם, אבל הא דאתוסף כמראה אדם לאכללא אינון דיוקנין דמלין דחכמתא ואינון רזין דחכמתא [ריז ע"ב] דסלקין ומתעטרן לעילא ולבתר קיימי בדיוקנא ובכלא אשתעשע קב"ה בעטרוי.

ואתון חברייא הא קב"ה אשתעשעא השתא באינון מלין דקא אמריתו ומתעטרן בההוא ארחא והא קיימתון קמיה בדיוקנייכו קדישין דהא אנא בשעתא דחמינא לכו ואסתכלנא בדיוקנייכו חמינא בכו אתוון רשימין חקיקין ברזא דאדם וידענא דהא דיוקנא דלכון אתעתדא לעילא, והכי אזדמנן צדיקיא לאשתמודעא לעיניהון דכלא ולאחזאה פרצופא קדישא קמי כל עלמא הדא הוא דכתיב (ישעיה סא:9) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יי'.

[p. 240] אדהכי חמא לר' יוסי דהוה מהרהר במלין דעלמא. אמר ליה יוסי קום אשלים דיוקנך דאת חד חסר בך.

קם ר' יוסי וחדי במלין דאורייתא וקם קמיה. אסתכל ביה ר' שמעון א"ל ר' יוסי השתא אנת שלים קמי עתיק יומין.

פתח ואמר ויעשו את ציץ נזר הקדש זהב טהור וגו'. תא חזי אמאי אקרי ציץ, אלא אסתכלותא לאסתכלא ובגין דהוה קיימא על אסתכלותא דבר נש אקרי ציץ, וכל מאן דאסתכל ביה בההוא ציץ אשתמודעא ביה.

בציץ הוו אתוון דשמא קדישא גליפן בגלופא ומחקקן ביה, ואי הוה זכאה ההוא דקיימא קמיה אינון אתוון דמחקקן ביה גו דהבא הוו בלטין מתתא לעילא וסלקין מההוא גליפו בנהירו והוו נהרין באנפין דההוא בר נש ונציץ נציצו ביה ולא נצצין. בשעתא קדמיתא דאסתכל כהנא ביה הוה חמי נהירו דאתוון כלהו באנפוי, וכד הוה מסתכל לעיינא ביה לא הוה חמי מדי אלא נהירו דאנפוי דנהיר כאלו ניצוצא דדהבא הוה נהיר ונציץ, בר דכהנא הוה ידע בחיזו דאסתכלותא קדמאה דהוה חמי לפום שעתא דהא רעותא דקב"ה הוה ביה בההוא בר נש וידע דאיהו זמין לעלמא דאתי בגין דחיזו דא נהרין עליה מלעילא וקב"ה הוה אתרעי ביה, וכד מסתכלן ביה לא חמאן מדי בגין דחיזו דלעילא לא אתגליא אלא לפום שעתא. [p. 241] ואי קיימא בר נש קמיה דציץ ואנפוי לא אתחזיין לפום שעתא חיזו קדישא הוה ידע כהנא דאיהו תקיף מצחא ובעי למבעי עליה רחמין ולכפרא עליה.

 

ויעש את ציץ נזר הקדש. ר' יהודה פתח קרא ברות, (רות ב:9) עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך. האי קרא אית לאסתכלא ביה, אמאי אצטריך הכא למכתב.

אמר ר' יצחק אי הכי כמה קראין אינון באורייתא דאתחזיאו דלא אצטריכו למכתב וחמינן דכלהו רזין עלאין.

אמר ר' יהודה האי קרא מאן דחמי ולא אסתכל ביה כמאן דלא טעים תבשילא דמי. אלא רזא הכא וברוחא דקודשא אתמר בגין דחמא בעז דיינא דישראל ענוותנותא דההיא צדקת דלא מסלקא עינהא למחמי באתר אחרא אלא לקמה וחמאת כל מה דחמאת בעינא טבא ותוקפא דמצחא לא הוה בה, שבח עינהא, [p. 242] בגין דאית עיינין דבגינהון לא שלטא ברכתא בההוא אתר, ואיהו עינא טבא חמא בה דכל מה דאסתכלת הוה בעינא טבא. ותו דחמא דהוה אצלח בידהא, כל מה דהות לקטא אתוסף בחקלא ובעז אסתכל דרוח קדישא שריא עלה, כדין פתח ואמר עיניך בשדה אשר יקצרון וגו'. ואי תימא בגין אינון לקטין כל אינון אחרנין, היך אמר דתהך אבתרייהו אלא אצטריך למכתב ולקטת אחריהן, מאי והלכת אחריהן. אלא בגין עינהא קאמר דהוו גרמין ברכתא ולקטין סגי, ועל דא והלכת אחריהן בתר עיניך. כל שאר בני עלמא לית להו [ריח ע"א] רשו למיהך בתר עינוי, ואנת לבתר עיניך דעיניך גרמין ברכאן סגיאין.

ד"א עיניך בשדה אשר יקצרון, בעז חמא ברוח הקדש דזמינין לנפקא מינה עיינין עלאין קדישין דאינון עיינין דכלא כמא דהוה מתמר דכתיב בה (בראשית לח:14) ותשב בפתח עינים, אתישבת בפתחא דנפקין מינה מלכין ועיינין עלאין דאקרון עינים כד"א (במדבר טו:24) אם מעיני העדה, בגין דכל שייפין דגופא לא אזלין אלא בתר עיינין ועיינין אינון מנהיגין לכל גופא. אוף הכי מלכין וסנהדרין וכל אינון שליטין כלא אזלין אבתרייהו כמא דאזלין שייפין כלהו בתר עיינין. בגין כך אמר לה עיניך דאינון מלכין ושליטין דזמינין למיפק מינה.

בשדה. מאן שדה, דא ציון וירושלם דכתיב (מיכה ג:12) ציון שדה תחרש, וכתיב (בראשית כז:27) כריח[p. 243] שדה אשר ברכו יי', דא ירושלם. ועל דא כתיב עיניך בשדה דאינון עיינין דילה דזמינין למיפק מינה לא יהון שליטין אלא בשדה.

אשר יקצרון, דהא מההוא שדה הוו לקטין כל בני עלמא תורה ונהורא דנהיר דכתיב (ישעיה ב:3) כי מציון תצא תורה.

והלכת אחריהן, באלין עובדין דכשרן דאנא חמינא בך.

הלא צויתי את הנערים וגו', כמשמעו בגין דאתתא דעתה קלה.

וצמית, לישנא דנקיות נקט. וצמית, דאי תיאובתיך לאתדבקא בבר נש לקיימא זרעא בעלמא והלכת אל הכלים, אלין אינון צדיקיא דאקרון כלי יי' דכתיב (שם נב:11) נשאי כלי יי', דזמינין צדיקייא לאייתאה לון כל עלמא דורונא למלכא משיחא ואינון כלי יי'. ומאנין דקב"ה אתהני בהון אלין אינון מאנין תבירין, תבירין אינון בהאי עלמא בגין לקיימא אורייתא. ושימושא דקב"ה אשתמש בהו לא אשתמש אלא מגו אינון כלים. וכד תתדבק בהו ושתית וגו'.

[p. 244] ר' יוסי פתח (רות ג:7) ויאכל בעז וישת וייטב לבו. מהו וייטב לבו, דבריך על מזוניה ואוקמוה. ודא רזא מאן דמברך על מזוניה דא אוטיב ללביה, ומאן אוטיב, כמא דכתיב (תהלים כז:8) לך אמר לבי, וכתיב (שם עג:26) צור לבבי. בגין דברכת מזונא חביבה קמי קב"ה וכל מאן דמברך על שבעא אוטיב וחדי לאתר אחרא. סעודתי דשבת אינון סימנא דאתר אחרא אתהני מההוא שבעא ומהוא חדו, אוף הכא אתהני מההוא שבעא דההוא צדיק בעז ודא וייטב לבו.

מ"ט, בגין דמזונא איהו קשה קמי קב"ה ההוא אתר, וכיון דבר נש אכיל ושתי וקא מברך ההוא ברכתא סלקא ואתהני מאינון מלין דשבעא דסלקין ואשתכח דאתהני ממזונא מתתא ומלעילא ודא איהו רזא דמן חברייא.

[p. 245] רזא דחול לא מתהני אלא מאינון מילין דסלקין מגו שבעא וכלהו מילין מתעטרן ורוון ושבעין בחדו וההוא אתר אתהני מנייהו. בשבת איהו רזא אחרא במזונא ממש ובההוא חדוא דמזונא דמצוה דשבת ובכלא אשתכח כלילא מעילא ומתתא, ורזא דא (דה"א כט:14) כי ממך הכל ומידך נתנו לך, נתנו לך ודאי בהנאותא דא ובההוא חדוא דמזונא דמצוה דשבת כמא דאוקמוה.

מאן דמברך לקב"ה מגו שבעא בעי לכוונא לביה ולישוי רעותיה בחדוא ולא אשתכח בעציבו אלא דיברך בחדוא ברזא דא ולישוי רעותיה דהא איהו יהיב השתא לאחרא בעינא טבא, וכמא דאיהו מברך בחדוא ובעינא טבא הכי יהבין ליה בחידו ובעינא טבא, ובגין כך לא אשתכח עציב כלל אלא בחדוא ובמילין דאורייתא וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה דא ברזא דאצטריך.

רזא הכא ארבע רתיכין שליטין בארבע סטרין אתזנו מההוא ברכתא דשבעא ובאינון מלין דברוך אתה יי' אתהני ואתרבי ואתעטר ביה. ומאן דמברך אצטריך רעותא בחדוא ובעינא טבא, על דא כתיב (משלי כב:9) טוב עין הוא יברך. והכא שפיל לסופיה דקרא כי נתן מלחמו לדל, דאי לא תימא הכי האי קרא לאו רישיה סופיה ולאו סופיה רישיה, אלא טוב [ריח ע"ב] עין כמא דאוקימנא הוא יברך ודאי בעינא טבא בחדוא, ולאו איהו למגנא לברכא בחדוא דהא מההוא מזונא וברכה ובההוא חדוא דשבעא נתן מלחמו לדל אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין, אתר דלית ליה מגרמיה כלום, אתר דאתהני מכל סטרין. מלין אלין לא אתמסרון אלא לחכימין למנדע ארחין דאורייתא.

[p. 246] ת"ח בעז טב עינא הוה ותוקפא דמצחא לא הוה ביה לעלמין. מה כתיב, (רות ג:7) ויבא לשכב בקצה הערמה, רזא דכתיב (שיר ז:3) בטנך ערמת חטים. מהכא אוליפנא כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוא וברעותא דלבא כד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין. זכאה איהו ב"נ דנטיר פקודי דאורייתא וידע שבחא דלהון דלית לך פקודא ופקודא דאורייתא דלא תליין ביה רזין עלאין ונהורין וזיוין עלאין ובני נשא לא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון. זכאה חולקהון דצדיקיא דאינון משתדלי באורייתא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ת"ח הא אמרו דכל אינון תקיפי מצחא דלית לון כסופא לית לון חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי, וכל אינון תקיפי מצחא דישראל כד הוו מסתכלי בההוא ציץ הוו מתברי לבייהו ומסתכלין בעובדיהון בגין דציץ על את הוה קאים וכל מאן דמסתכל ביה הוה מכסיף בעובדוי, ועל דא ציץ מכפר על אינון תקיפי אפין תקיפי מצחא. [p. 247] אתוון דרזא דשמא קדישא דהוו גליפין על ציצא הוו נהירין ובלטין ונצצין, וכל מאן דהוה מסתכל בההוא נציצו דאתוון אנפוי נפלין מאימתא והוה מתבר לביה וכדין ציצא מכפרא עליה כגוונא דא כיון דאיהו גרים לתברא לביה ולאתכנעא מקמי מאריה.

כגוונא דא קטרת כל מאן דארח בההוא תננא כד סליק ההוא עמודא מההוא מעלה עשן הוה מברר לביה בברירו דנהירו דחדוא למפלח למאריה ואעבר מניה זוהמא דיצר הרע ולא הוה ביה אלא לבא חדא לאבוה דבשמיא בגין דקטרת תבירו דיצר הרע הוא ודאי בכל סטרין וכמא דציץ הוה קאים על ניסא אוף קטרת דלית לך מלה בעלמא למתבר ליה לסטרא אחרא בר קטרת.

ת"ח מה כתיב (במדבר יז:11) קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת. מ"ט, כי יצא הקצף מלפני יי' החל הנגף, דהא לית תבירו לההוא סטרא בר קטרת דלית לך מלה דהיא חביבה קמי קב"ה כקטרת. מכאן לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא. ריחא ועשנא דקטרת דעבדי בני נשא לההוא עובדא ואיהו מבטל, כ"ש קטרת.

[p. 248] מלה דא איהו גזרה קיימא קמי קב"ה דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא דקטרת ישתזיב מכל מלין דחרשין בעלמא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה ויצטריך דיכוון ביה.

א"ר שמעון אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה ההוא עובדא דקטרת קמי קב"ה הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי לה עטרא על רישייהו ככתרא דדהבא. ומאן דאשתדל ביה בעובדא דקטרת ויכוון ביה בכל יומא אית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ויסתלק מותנא מניה ומעלמא וישתזיב מכל דינין ומכל סטרין בישין דהאי עלמא ומדינא דמלכו אחרא ואפילו מדינא דגיהנם.

בההוא קטרת כד הוה סליק תננא בעמודא כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא [ריט ע"א] קדישא פרישן באוירא וסלקי לעילא בההוא עמודא. לבתר כמה רתיכין קדישין סחרין ליה מכל סטרין עד דסליק וחדי למאן דחדי וקשר קשרין ליחדא כלא והא אוקימנא דמקטר קטרין, ודא מכפר על יצר הרע וע"ז דאיהו סטרא אחרא והא אוקמוה.

ויעש מזבח מקטר קטרת וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה בגין דתרין מדבחן הוו, מדבחא דעלוון ומדבחא דקטרת בוסמין דא לבר ודא לגו. האי מדבחא דקטרת איהי פנימאה, אמאי אקרי מזבח והא לא הוו דבחין בה דבחין ומזבח ע"ד אקרי. [p. 249] אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין דלא יכלין לשלטאה ולמהוי קטרוגא ועל דא אקרי מזבח. כד ההוא סטרא אחרא הוה חמי עובדא דקטרת סליק אתכפיא וערק ולא יכיל לקרבא כלל למשכנא. ובגין דלא אתזכי ולא אתערב בההוא חדוא דלעילא בר קב"ה בלחודוי ובגין דחביבא כ"כ לא קאים ההוא מזבח אלא פנימאה לגו דהאי איהו מזבח דברכה אשתכח ביה ועל דא סתים מעינא.

מה כתיב באהרן, (במדבר יז:13) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, דכפית ליה למלאך המות דלא יכיל לשלטאה כלל ולא למעבד דינא. סימנא דא אתמסר בידנא די בכל אתר דקאמרי בכוונא ברעותא דלבא עובדא דקטרת דלא שלטא בההוא אתרא ולא אתזקין ולא יכלין שאר עמין לשלטאה על ההוא אתר.

[p. 250] ת"ח מה כתיב מזבח מקטר קטרת. כיון דכתיב מזבח אמאי מקטר קטרת, אלא בגין דנטלי מהאי אתר לאתקטרא כמא דעבד אהרן. תו מזבח אצטריך לאקטרא ולקדשא ליה בההוא קטרת ועל דא מקטר קטרת. תו מקטר קטרת כתרגומו לאקטרא קטרת דהא אסיר לאקטרא באתר אחרא קטרת בר במחתה.

ת"ח האי מאן דדינא רדיף אבתריה אצטריך האי קטרת ולאתבא קמי מאריה דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה ובהאי ודאי מסתלקין מיניה אי איהו רגילא בהאי לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא דכתיב קטרת סמים בבקר בבקר, וכתיב בין הערבים יקטירנה. דא איהו קיומא דעלמא תדיר דכתיב (שמות ל: 8) קטרת תמיד לפני יי' לדורותיכם, ודא איהו קיומא דעלמא דלתתא וקיומא דעלמא דלעילא.

בההוא אתר דלא אדכר ביה בכל יומא עובדא דקטרת דינין דלעילא שריין ביה ומותנין סגיאין ועמין אחרנין שלטין עליה בגין דכתיב קטרת תמיד לפני יי', תמיד איהו קיימא לפני [p. 251] יי' יתיר מכל פלחנין אחרנין. חביבא איהי עובדא דקטרת יתיר מכל פלחנין ורעותין דעלמא, ואע"ג דצלותא איהי מעליא מכלא עובדא דקטרת הוא יקיר וחביב קמי קב"ה.

ת"ח מה בין צלותא לעובדא דקטרת. צלותא אתקינו לה באתר דקרבנין דהוו עבדי ישראל, וכל אינון קרבנין דהוו עבדין לאו אינון חשיבין כקטרת. ותו מה בין האי להאי, אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצטריך, קטרת עביד יתיר מתקן וקשיר קשרין ועביד נהירו יתיר מכלא. ומאן איהו, דאעבר זוהמא ואדכי משכנא, כלא אתנהיר ואתקן ואתקשר כחדא. ועל דא בעינן לאעברא זוהמא מעלמא דאיהו תקונא דכלא בכל יומא ויומא כגוונא דההוא קרבנא חביבא דאתרעי ביה קב"ה.

מה כתיב במשה, (שם:34) ויאמר יי' אל משה קח לך סמים. ואע"ג דהא אוקמוה אבל מאי שנא בעובדא דא קח לך יתיר מכל מה דאמר ליה. אלא קח לך להנאתך ולתועלתך בגין דכד אתתא אתדכיאת הנאותא דבעלה איהו ורזא דא קח לך סמים לאעברא זוהמא לאתקשרא אתתא בבעלה, זכאה חולקיה [ריט ע"ב] דמשה. [p. 252] כגוונא דא (ויקרא ט:2) קח לך עגל בן בקר, לאהרן ואתמר לכפרא על חוביה על ההוא עגל דאיהו גרים לון לישראל. ועל דא כתיב במשה קח לך להנאתך ולטובתך, וכן אוקמוה בפסל לך, מההוא פסולת דלוחי אבנא נתעשר משה, אוף הכא קח לך להנאתך.

קטרת קשיר קשרין ונהיר נהירו ואעבר זוהמא. ד' אתחבר בה', ה' אתחבר בו', ו' סליק ואתעטר בה', ה' אתנהיר בי', וכלא סליק רעותא לאין סוף והוי כלא קשירו חד ואתעביד חד קשירו ברזא חדא דאיהו קשרא עלאה דכלא. מכאן ולהלא כיון דכלא אתקשר בהאי קשרא אתעטר כלא ברזא דאין סוף ורזא דשמא קדישא אתנהיר ואתעטר בכל סטרין ועלמין כלהו בחדוא ואתנהירו בוצינין ומזונין וברכאן אשתכחו בכל עלמין וכלא ברזא דקטרת. ואי זוהמא לא אתעבר כל דא לא אתעביד, אשתכח דכלא בהאי תלייא.

ת"ח קטרת איהו קדמאה תדיר קודם לכלא ובגיני כך עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלותא לשירין ותושבחן בגין דכל דא לא [p. 253] סלקא ולא אתתקן ולא אתקשר עד דאתעבר זוהמא בקדמיתא. מה כתיב, (ויקרא טז:16) וכפר על הקדש בקדמיתא ולבתר מפשעיהם לכל חטאתם, ועל דא לכפרא על קודשא ולאעברא זוהמא ולאתדכאה קודשא ולבתר שירין ותושבחאן וצלותין כלא כדקאמרן.

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דהא אינון ידעין לתקנא תקונא דלעילא ותתא. כד בעינן לתקנא תקונא מתתא לעילא עד דאתקשר כלא כחדא בקשורא חד בההוא קשרא עלאה. כד בעינן לתקנא תקונין דלתתא בעינן לתקנא בתקונין דאתוון רשימן דקב"ה אתקרי בהון.

 

ר' שמעון ור' אלעזר בריה הוו יתבי ליליא חד ולעאן באורייתא. א"ר אלעזר לר' שמעון אבוי הא כתיב (בראשית ג:16) ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, ואוליפנא דדא איהו רזא עלאה. תינח לתתא אבל אי איהו כגוונא דלעילא מאי איכא למימר.

פתח ר' שמעון ואמר (תהלים מב:2) כאיל תערג על אפיקי מים וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל חיה אית בעלמא ואיהי שלטא בשולטנו על אלף מפתחן בכל יומא ואיהי נוקבא ותיאובתא דילה תדיר על אפיקי מים, למשתי ולאתרוואה מצחותא דכתיב כאיל תערוג על אפיקי מים. [p. 254] הכא אית לאסתכלא, בקדמיתא כתיב כאיל ולא כאילת ולבתר תערוג ולא כתיב יערוג. אבל רזא דא דכר ונוקבא כחדא דלא לאפרשא לון וחד איהו דלא אצטריך לסלקא דא מדא אלא תרוייהו כחדא. והאי נוקבא תערוג על אפיקי מים ואיהי מתעברא מדכורא וקשי עלה דהא על דינא קיימא ואולידת. וקב"ה זמין לה חד חויא עלאה רברבא ואתי ונשיך לגבי ההוא אתר ואולידת, ורזא דא הרבה ארבה עצבונך והרונך בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא ובעציבו על עובדין דכל עלמא. בעצב תלדי בנים, בעצב דא רזא דחויא דעציב אנפיהון דעלמא.

ואל אישך תשוקתך, כד"א תערוג על אפיקי מים. והוא ימשל בך, הא אוקימנא רזא דאיהו שליט עלה. וכל דא למה, בגין דאמרה סיהרא כמא [p. 255] דתנינן ובגיני כך אזעירת נהורא ואזעירת שולטנה ולית לה רשו מגרמה בר כד יהבין לה חילא.

בעצב תלדי בנים, כמא דאוקימנא. ואי תימא אמאי אצטריך חויא לדא. אלא דא פתח ארחא לנפקא כל אינון נשמתין דעלמא ואלמלא פתח אורחין לנחתא לתתא לא ישרי בגויה דבר נש.

מה כתיב, לפתח חטאת רובץ. מאי לפתח, לההוא פתח דאתערא לאולדא לאפקא נשמתין לעלמא, איהו קאים לגבי ההוא פתח. וכל אינון נשמתין דאצטריכו לנחתא בגופין קדישין לא קאים איהו לההוא פתח ולית ליה רשו בההיא נשמתא. ואי לאו הא חויא נשיך ואסתאב ההוא נהר ולאו איהו נשמתא דאתדכיא.

והכא איהו רזא עלאה, בעצב תלדי בנים, רזא דא דא נחש דהא [רכ ע"א] עמיה אולידת נשמתין בגין דדא איהו על [p. 256] גופא ודא על נשמתא ותרווייהו דא בדא, דא נקיט נשמתא ודא נקיט גופא. וזמינא דא חויא לאולדא כל אינון גופין עד דלא ייתי זמנא דיליה הדא הוא דכתיב (ישעיה סו:7) בטרם תחיל ילדה. זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין והכא בשית מה דלאו איהו זמניה, ובההוא זמנא דאוליד לון מההוא לידה ימות דכתיב (שם כה:8) בלע המות לנצח, וכתיב (שם כו:9) יחיו מתיך נבלתי יקומון.

אמר ר' שמעון בההוא זמנא דאתערין מתי עלמא יתערון בארעא קדישא ויקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל בגין דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה בגין דאיהו חולקא דיוסף ותמן אתברו בקדמיתא ומתמן שארו לאתגלאה מעל אתרייהו ולאתבדרא ביני עממיא כד"א (עמוס ו:6) ולא נחלו על שבר יוסף. ואמאי יקומון תמן, בגין דאיהו חולקיה דההוא דאשתוי בארונא דכתיב (בראשית נ:26) ויישם בארון במצרים, ולבתר אתקבר בארעא קדישא דכתיב (יהושע כד:32) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, ודא איהו דקאים בקיומא דברית יתיר מכלא.

[p. 257] ובההוא זמנא דיתערון כלהו חיילין חיילין כלהו יהכון דא לחולק אבהתהון ודא לחולק אבהתהון דכתיב (ויקרא כה:10) ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו, ואשתמודען דא לדא. וזמין קב"ה לאלבשא לון לכל חד וחד לבוש מרקמא וייתון כלהו וישבחון למאריהון בירושלם ויתחברון תמן אוכלוסין אוכלוסין וירושלם יתמשך לכל סטרין יתיר ממה דאתמשך כד אתחברו תמן מגלותא. כיון דיתחברון וישבחון למאריהון קב"ה יחדי עמהון הדא הוא דכתיב (ירמיה לא:12) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב יי', כל חד וחד לחולקיה וחולק אבהתוי, ואחסנתהון דישראל תהא עד רמתא דרמא ותמן ילפון אורייתא והא אוקמוה וכתיב (ישעיה כו:19) הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'.