THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
  
[Home] [Variant Readings]

Parashat Pequdei Exodus 38:21–40:38

פרשת אלה פקודי

[p. 258] אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה וגו'. רבי חייא פתח (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא את מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל כל הנחלים אלין רזין דנחלין ומבועין קדישין דאתמליין ונפקי מבועין קדישין לאנהרא ולמליא להאי ימא רבא. וכיון דהאי ימא רבא אתמלי מסטרא דא דאינון נחלין כדין הוא אפיק מים ואשקי לכל חיוון ברא כד"א (תהלים קד:11) ישקו כל חיתו שדי. מה כתיב לעילא, המשלח מעינים בנחלים, ולבתר ישקו כל חיתו שדי, אלין אינון רתיכין דלתתא דכד ימא נקיט לון כלהו נקיט לון ושאיב לון ולבתר אפיק מיין לסטרא אחרא דאינון רתיכין קדישין דלתתא ואשקי לון, וכלהו אתמנון ואתפקדן בשמא כד"א (ישעיה מ:26) לכלם בשם יקרא וגו', ובגין כך אלה פקודי המשכן.

[p. 259] אלה פקודי המשכן. ר' יוסי פתח (תהלים לא:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. מה רב טובך, כמה אית לון לבני נשא למנדע ולאסתכלא בארחוי דקב"ה דהא בכל יומא ויומא [רכ ע"ב] קלא נפיק ואכריז ואמר אסתמרו בני עלמא טרוקו גלי חובין אסתלקו מרשתא דתפיס עד לא יתפסון רגליכון בההוא רשתא. גלגלא סחרא תדיר סליק ונחית, ווי לאינון דדחיין רגלייהו מגו גלגלא, נפלי לגו עומקא דטמיר לאינון חייבי עלמא. ווי לון דינפלון ולא יקומון ולא ינהרון בנהורא דגניז לצדיקיא. זכאין אינון צדיקיא לעלמא דאתי דכמה נהורין גניזין לון כמה עדונין בההוא עלמא טמירין לון דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. מה רב טובך הא אוקמוה דא הוא אור דגניז לצדיקיא לעלמא דאתי דכתיב (בראשית א:4) וירא אלהים את האור כי טוב, וכתיב (תהלים צז:11) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ועל דא מה רב טובך, כתיב הכא מה רב טובך וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב.

אשר צפנת, בגין דאסתכל קב"ה בההוא נהורא ואסתכל באינון חייביא דהוו זמינין למחטי בעלמא וגניז ליה לההוא נהורא למזכי ביה צדיקיא לעלמא דאתי כמא דאתמר.

[p. 260] פעלת, בקדמיתא צפנת ולבתר פעלת. אלא צפנת כמא דאתמר, פעלת בגין דההוא נהורא דגניז ביה עביד קב"ה אומנותא דעלמא. מנא לן, דכתיב (בראשית ב:4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם, וההוא נהורא דאברהם גניז ליה קב"ה וביה עביד אומנותא דכתיב פעלת.

לחוסים בך, לאינון דיתבי תחות צלא דקב"ה.

נגד בני אדם, דהא בהאי אומנותא דאתעביד בהאי נהורא קיימין בני נשא בעלמא וקיומא דלהון הוי. אע"ג דאיהו גניז ביה קיימין בני נשא בעלמא.

פעלת, אומנותא דעלמא דביה אתעביד כלא בחושבנא. אומנותא דעלמא כגוונא דא אומנותא דמשכנא דאיהו אומנותא כגוונא דעלמא והא אוקימנא. כתיב הכא אלה [p. 261] פקודי המשכן, וכתיב התם אלה תולדות השמים והארץ, בגין דכל אינון תולדין דעבדו ואפיקו שמיא וארעא כלהו בחילא דההוא נהורא דגניז אתעבידו ונפקו, פקודי המשכן מההוא חילא נפקו. מנא לן, דכתיב ובצלאל בן אורי בן חור, דא איהו מסטרא דימינא, ואתו אהליאב, דא מסטרא דשמאלא, ומשכנא מסטרא דשמאלא וימינא אתקם ואתעביד ומשה דהוה בינייהו אוקים ליה.

ר' אלעזר פתח (ישעיה טז:5) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שופט ודורש ומהיר צדק. והוכן בחסד כסא, הא אוקימנא כד מחשבה סליק ברעו דחדווא מטמירא דכל טמירין דלא אתיידע ולא אתדבק מטי ההוא חדווא ובטש גו מחשבה וכדין עאל באתר דעאל עד דאתגניז בחד היכלא עלאה דאיהו טמיר לעילא, ומתמן נגדין ואתמשכן כל נהורין לימינא דנטיל בקדמיתא ולבתר נטלי כלהו ומההוא סטר ימינא אתקן כרסייא לתתא דהא קב"ה אתקין לההוא כרסייא בחסד.

[p. 262] וישב עליו באמת, דאיהו תקונא דחותמא דכלא ולא יתיב על ההוא כרסייא אלא בחותמא דא דאיהו אמת.

באהל דוד, דאיהו בי כרסייא לתתא.

שופט ודורש משפט ומהיר צדק, שופט מסטרא דדינא, ודורש משפט מסטרא דרחמי, ומהיר צדק איהו כרסייא דדינא דאיהו בי דינא לתתא.

ת"ח כגוונא דא משכנא לא אתתקן אלא בסטרא דא דחסד כדקאמרן, ועל דא אתמנון תולדין ואתתקנו כלהו לתתא.

 

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה. ר' שמעון פתח בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. הא [רכא ע"א] אוקימנא בכמה סטרין, אבל כד ברא קב"ה עלמא ברא ליה כגוונא דלעילא למהוי עלמא דא דיוקנא דעלמא דלעילא וכל אינון גוונין דלעילא אתקין לון לתתא לאתדבקא ולאתקשרא עלמא בעלמא. וכד אסתכל למברי עלמא אשגח באורייתא וברא ליה ואסתכל בשמא קדישא כללא דאורייתא וקיים עלמא. בתלת סטרין אתקיים עלמא ואינון [p. 263] חכמה ותבונה ודעת דכתיב (משלי ג:19-20) יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב בדעתו תהומות נבקעו, הא כלהו בקיומא דעלמא. ובאלין תלתא אתבני משכנא דכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, וכלהו תלתא רמיזין בקרא דא, בראשית היינו דכתיב בחכמה, ברא אלהים היינו דכתיב בתבונה, את השמים היינו דכתיב בדעת. וכלהו כתיבי בעבידת משכנא וברזא דא כתיב אלה פקודי המשכן דא רזא דחכמה, משכן העדות דא רזא דתבונה, אשר פקד על פי משה דא רזא דדעת, וכלא דא לקבל דא בגין דכל מה דברא קב"ה בעלמא דין ברא ליה לעילא וכלא אתרשים בעבידת משכנא.

ת"ח בשעתא דאמר ליה קב"ה למשה עביד לי משכנא הוה קאים משה תוהא דלא ידע מה למעבד עד דאחזי ליה קב"ה בעינא כמא דכתיב (שמות כה:40) וראה ועשה [p. 264] בתבניתם אשר אתה מראה בהר. מאי בתבניתם, אלא אוליפנא דאחמי ליה קב"ה למשה דיוקנא דכל מלה ומלה כההוא דיוקנא דאיהו לעילא וכל חד וחד הוה עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא דאיהו לעילא וכל חד הוה עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא דאיהו אתעביד בארעא.

אשר אתה מראה בהר, אשר אתה רואה מבעי ליה. אלא אוליפנא דאספקלריא דלא נהרא הוה אחמי ליה בגויה כל אינון דיוקנין וכל אינון גוונין דאתעבידו לתתא כהאי חיזו דאחזי בגויה כל דיוקנין, משמע דכתיב אשר אתה מראה, אתה רזא דאספלקריא דלא נהרא דאחזי ליה בגויה כל אינון דיוקנין והוה חמי לון משה כל מלה ומלה על תקוניה כמאן דחמי גו עששיתא וגו חיזו דאחזי כל דיוקנין. וכד אסתכל בהו משה אקשי קמיה. אמר ליה קב"ה משה את בסימניך וכו'. כדין אתיישב משה בכל עבידתא.

[p. 265] כד אתעביד כל עבידתא אצטריך משה לממני כלא בגין דלא יימרון ישראל דאשתאר כספא ודהבא ואסתליק לנטלא ליה, ועל דא אצטריך לממני חושבנא קמייהו דישראל בגין דכתיב (במדבר לב:22) והייתם נקיים מיי' ומישראל, ובגין כך כתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות דהא רוחא דקודשא הוה אחזי לכלא חושבן משכנא דכל כספא ודהבא דנדיבו ישראל ורוחא דקודשא הוה אמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' כל הזהב העשוי למלאכה וגו', בגין דקב"ה אתרעי בהו באינון אומנין ובעא לאפקא מהימנותא דלהון קמי כלא.

אלה פקודי המשכן. ת"ח בההוא שעתא דעבידתא דמשכנא אתעביד הוה סטרא אחרא אזיל ושאט ולא יכיל לאסטאה ולא הוה אשכח עילא על מהימנותא דאומנין עד דקב"ה כפיף ליה לקמיה דמשה ואיהו עביד חושבנא דמהימנותא בעל כרחיה וסליק מהימנותא דלהון לגבי [p. 266] כלא, ורזא דא דכתיב אלה פקודי המשכן והא אוקימנא אלה כד"א (ישעיה מט:15) גם אלה תשכחנה, וכתיב אשר פקד על פי משה דתמן אתמני ואתפקד עד דאתעביד חושבנא דבי משכנא מקמי משה וישראל כלהו. [רכא ע"ב]

אלה פקודי המשכן משכן העדות. מאן עדות, אלא תרי זמני כתיב הכא משכן חד לעילא וחד לתתא, ומשכן אקרי משכן העדות. מאן עדות, כד"א (תהלים קכב:4) שבטי יה עדות לישראל, שמא דא איהו עדות לישראל. כגוונא דא (שם פא:6) עדות ביהוסף שמו, ביהוסף שם יה איהו עדות ודאי. אלין תרין אתוון סהדי סהדותא בכל אתר והכא איהו עדות, ובגין כך משכן העדות משכנא דהאי עדות, ועל דא משכנא אקרי על רזא דשמא דא קדישא, והיינו דכתיב (שם קלב:12) ועדותי זו אלמדם, בגין דהאי אתר איהו סתימו וגניזו דכלא.

[p. 267] אשר פקד על פי משה. עד הכא לא ידענא אי משכנא פקד או האי עדות, אלא פקד ודאי האי עדות בגין דמן יומא דאבהן אסתלקו מעלמא וכל אינון שבטין בנוי דיעקב ואשתארו ישראל בגלותא ובאינון עאקן אתנשי מנייהו ידיעא דרזא דשמא קדישא עלאה דא דאיהו שמא דעדות דקיומא דשמיא וארעא דאלין תרין אתוון אוקימו עילא ותתא וכלהו סטרין דעלמא. כיון דאתא משה אתפקד ואדכר שמא דא בעלמא, דכד הוה בסנה מיד שאיל על שמא דא דכתיב (שמות ג:13) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ותמן אתפקד על פי משה שמא דא.

עבדת הלוים. מאי עבדת הלוים, אלא רזא דא דכתיב (במדבר יח:23) ועבד הלוי הוא, הוא דא רזא דשמא קדישא דאקרי הוא ולא אקרי אתה ובגין כך עבודת הלוים ודאי.

[p. 268] ד"א עבדת הלוים דאינון נטלין משכנא על כתפייהו מאתר לאתר דכתיב (שם ז:9) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו.

 

אלה פקודי המשכן משכן העדות. רבי אבא פתח (ישעיה יא:10) והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא, בזמנא דקב"ה יסגי שלמא בעלמא יתקיים שרשא דאילנא דחיי דההוא שרשא מניה אתקיימו שאר שרשין לתתא וכלהו אשתרשן ואתקיימן מניה.

אשר עומד לנס עמים, דהאי איהו קיימא לנסא ולאת לרזא דשמא קדישא.

אליו גוים ידרשו, דתמן רזא דקיומא דשמא קדישא ובגין כך אליו גוים ידרשו כד"א (מיכה ד:2) והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלם. ועל דא אליו גוים ידרשו.

והיתה מנוחתו כבוד. מנוחתו דא בי מקדשא. כבוד דהכי אקרי בההוא זמנא כבוד דכתיב (ישעיה ל:26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים. ומנוחתו דההוא שרש ישי אתקרי כבוד יי' לא יתמני ולא יקום בחושבנא לעלמא. מאי טעמא, בגין דהא קיימא בחושבנא השתא וההוא זמנא לא יתקיים בחושבנא. מאי טעמא, בגין דכל מה דקיימא בחושבנא לא שריין תמן ברכאן בשלימו, ברכאן שריין במה דלא קיימא בחושבנא. בזמנא קדמאה קיימא בחושבנא דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות.

[p. 269] ת"ח משכנא דא קיימא בחושבנא ובגין כך אצטריך לצלותא דמשה דישרי עליה ברכאן דכתיב ויברך אותם משה. ומה ברכה בריך לון, יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון. וברכאן לא שריין על האי חושבנא עד דאקשר ליה משה לעילא דכתיב אלה פקודי המשכן משכן עדות אשר פקד על פי משה, דאי לאו דאתעביד חושבנא על ידא דמשה לא יכלין אינון למעבד חושבנא דכתיב אשר פקד על פי משה.

פתח ואמר (מלכים א יז:8-9) ויהי דבר יי' אל אליהו וגו' קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. ואן פקיד לה קב"ה. אלא עד לא ייתי לעלמא פקיד קב"ה בגזירה דיליה לעילא על העורבים למיתי מזונא לאליהו ולההיא אתתא למיהב ליה מזונא. מה כתיב, [רכב ע"א] (מ"א יז:12) ותאמר חי יי' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת וגו', והא הכא מדידו בההוא קמחא דלא הוה ביה בר מלא כף קמח בכד, כך הוא מדידו דיליה ואתחזי דלא שריין ביה ברכאן הואיל [p. 270] וקאים במדה. מה כתיב, (שם:12) כי כה אמר יי' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת יי' מטר. תת, תתן כתיב. מאי טעמא, בגין דבכל דרא לא אשתכח מאן דיזכי לזכו כהאי אתתא ועל דא כתיב תתן, אנת תתן מטרא על עלמא בגין דזכותך סגי.

וכתיב (שם:16) כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יי' אשר דבר ביד אליהו. וכי אם ההוא קמחא דקיימא במדידו דהוה מלא כף קמח לא פסקא מניה ברכאן בגין מלה דאליהו דכתיב כד הקמח לא כלתה, משכן העדות אע"ג דקיימא בחושבנא הואיל ואתפקד על ידא דמשה כל שכן וכל שכן דשריא ביה ברכאן, ועל דא כתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה.

אלה פקודי המשכן משכן העדות. רבי חזקיה פתח (שמות ג:5) ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל הא אוקמוה דפריש ליה קב"ה מאתתיה בגין לאתדבקא בשכינתא דכתיב (שם) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, אדמת קדש דא שכינתא. אתדבקותא קדישא אתדבק משה לעילא, וכד קב"ה קשיר ליה בחביבותא דלעילא כדין אתפקד רב ממנא על ביתא ואיהו גזיר וקב"ה עביד דכתיב [p. 271] (במדבר טז:30) ופצתה האדמה את פיה, וכתיב (שם:31) ויהי ככלותו לדבר וגו', וכתיב (שם י:35-36) קומה יי', שובה יי'. מאי טעמא, דכתיב אשר פקד על פי משה, על פי משה אתתקן ואתפקד בכלא.

פקודי המשכן, בגין דהכא קיימא פקידא. אשר פקד על פי משה, דכתיב פקד פקדתי אתכם. פקידא הוא על ידא דמשה דאיהו הוה קול דאפיק ליה לדבור ועבד לה פקידה לנפקא מגלותא והשתא אתפקדא לאתמשכא קדושה מעילא לתתא כמא דכתיב (שם כה:8) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

 

[p. 272] ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה יי' את משה. אמר ר' יהודה הא אתמר דהא בצלאל מסטרא דימינא הוה ואיהו אתקין תקונא דכלא. ותו דהא יהודה איהו שליטא ומלכא על כל שאר שבטין ומניה נפק מאן דאתקין כל משכנא.

בצלאל הא אוקמוה בצל אל. ומאן איהו בצל אל, דא ימינא. ותו מסטרא דא אתקין כלא וירית חכמתא למעבד כל עיבידן.

ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, דאיהו מסטרא דשמאלא, דא איהו מסטרא דדינא קשיא, והא אוקמוה דהא מתרין סטרין אלין אתעביד משכנא ואתתקן בהו לאתקשרא בהו למהוי בין ימינא ושמאלא והא אתמר ואוקמוה.

פתח ואמר (תהלים מח:3) יפה נוף משוש כל הארץ וגו'. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא אשדי חד אבנא יקירא מתחות כרסי יקריה ושקע עד תהומא ורישא דההוא אבנא נעיץ גו תהומי ורישא אחרא לעילא, וההוא רישא אחרא עלאה איהו חד נקודה דקיימא באמצעיתא דעלמא ומתמן אתפשט עלמא לימינא ולשמאלא ואתקיים ההוא נקודה [p. 273] באמצעיתא, וההוא אבנא אקרי שתיה דמנה אשתיל עלמא לכל סטרין. תו שתיה שת יה קב"ה שוי לה למהוי יסודא דעלמא ושתילו דכלא.

בתלת [רכב ע"ב] גוונין אתפשטת ארעא סחרניה דההוא נקודה. אתפשטותא קדמאה סחרניה דההוא נקודה כל צחותא וזכותא דארעא קיימא תמן ותמן איהו, והאי קיימא לעילא על כל ארעא סחרניה דההוא נקודה. אתפשטותא תניינא סחרניה דההוא אתפשטותא קדמאה איהו צחותא וזכותא ולאו כההוא קדמאה ואיהו דקיק וצח בצחותא דעפרא יתיר מכל שאר עפר אחרא. אתפשטותא תליתאה איהו חשוך וגסו דעפרא יתיר מכלהו וסחרניה דהאי קיימין מיין דימא דאוקיינוס דאסחר כל עלמא. אשתכח דההוא נקודה קיימא באמצעיתא וכלהו גוונין דאתפשטותא דעלמא סחרניה.

אתפשטותא קדמאה איהו בי מקדשא וכל אינון היכלין ועזרות וכל ההוא תקונא דיליה וירושלם וכל מתא משורא לגו. אתפשטותא תניינא כל ארעא דישראל דאתקדשת בקדושא. אתפשטותא תליתאה איהו שאר כל ארעא אתר בי מותבא דשאר עמין וימא דאוקיינוס דסחרא כלא. והא אוקמוה דרזא דא גוונין דעינא דסחרן לההוא נקודה דאמצעיתא דעינא דאיהו חיזו דכל עינא כגוונא דההיא נקודה אמצעיתא דקאמרן דאיהו חיזו דכלא דתמן קאים בית קדש הקדשים וארון וכפורת דאיהו חיזו דכלא. אשתכח ההוא נקודה חיזו דכל עלמא ועל דא כתיב יפה נוף משוש כל[p. 274] הארץ הר ציון. יפה, שפיר ההוא חיזו וחדוא דכלא. נוף, נופא דאילנא דאיהו שפירו דכלא.

ת"ח שפירו דעלמא וחיזו דעלמא לא אתחזי בעלמא עד דאתבני ואתקם משכנא. מההיא שעתא אתחזי חיזו דכלא בעלמא ואתתקן עלמא ואזלו בההוא משכנא עד דמטו להאי נקודה דאיהי יפה נוף חדוה דכלא. כיון דמטו להתם כדין פתח ארונא ואמר (תהלים קלב:14) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב וגו'.

רבי יוסי אמר האי קרא כנסת ישראל אמרה ליה בשעתא דאתבני בי מקדשא ועאל ארונא לאתריה.

א"ר חייא קב"ה אמר ליה על כנסת ישראל כד ישראל עבדי רעותיה דהא כדין קב"ה יתיב על כורסי יקריה וחייס עלמא וחביבותא דכלא אשתכח וכדין אמר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב וגו'.

ות"ח בשעתא דכלהו אומנין שארו למעבד אומנותא ההוא עובדא ממש דשראן איהי אשלימת מגרמה, אינון שראן ואיהי אשלימת עבידתא, איהי ממש. מנא לן, דכתיב ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. כגוונא דא (בראשית ב:1) ויכלו השמים והארץ. ואי תימא ויכל אלהים ביום השביעי, [p. 275] ודאי הכי הוא דכל עלמא אע"ג דכל עבידן אשתלימו כל חד וחד עלמא כלא לא הוה שלים בקיומיה עד דאתא יומא שביעאה, דכד אתא יומא שביעאה כדין אשתלימו כל עבידן ואשלים ביה קב"ה עלמא הדא הוא דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, בהאי אשתלים בקיומא כל עבידתיה דעבד ועל דא ויכל אלהים ביום השביעי.

כד אתבני בי מקדשא כל עבידא דאתעביד איהי מגרמה אתעבידת, אומנין שראן ועבידתא אחזי לון למעבד ואתרשימת קמייהו ואשתלימת היא מגרמה, והא אוקמוה דכתיב (מלכים א ו:7) והבית בהבנותו, והבית כאשר בנוהו לא כתיב אלא בהבנותו. אבן שלמה מסע נבנה, בנוהו לא כתיב, אלא נבנה, הוא מגרמיה נבנה. וכן בכל עבידתא דאיהו קודשא איהי אשתלימת מגרמה. [רכג ע"א]

ובצלאל בן אורי בן חור. האי קרא אוליפנא דרוח קדשא אכריז עלוי לעיניהון דישראל ואמר ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה יי' את משה.

ואתו אהליאב. מאי ואתו אלא אוליפנא דאהליאב לא עביד עבידתא בלחודוי אלא עם בצלאל ועמיה עביד כל מה דעביד הדא הוא דכתיב ואתו, אתו ולא בלחודוי. מכאן דשמאלא איהי בכלל [p. 276] ימינא תדיר ועל דא כתיב ואני הנה נתתי אתו את אהליאב, דא ימינא ודא שמאלא.

 

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה וגו'. רבי ייסא אמר כיון דעבדו כל חכימייא ית משכנא אצטריך למהדר חושבנא מכל מה דעבדו ומכל אינון עבידן דאתעבידו ביה. מאי טעמא, בגין דכל חושבן וחושבן כד הוה אתעביד חושבנא הכי אתקיים ההוא עבידא ואתקיים באתריה, וישראל כלהו כמה דאתרעו במה דנדיבו בקדמיתא הכי נמי אתרעו בההוא חושבנא וכדין אתקיים כל עובדא בההוא רעותא ועל דא אצטריך הכא חושבנא בגין דבהאי אתקיים עבידתא.

אלה, ולא כתיב ואלה אלא דא איהו חושבנא דפסיל כל חושבנין דעלמא ודא אתקיים יתיר מכלהו דבהאי אתקיים משכנא ולא באחרא.

פתח ואמר (ישעיה לג:6) והיה אמונת עתיך חסן ישעת חכמת ודעת יראת יי' היא אוצרו. האי קרא אוקמוה חברייא, אבל הא תנינן כל ב"נ דאתעסק באורייתא בהאי עלמא וזכי למקבע עתים לה אצטריך באמונה דרעותא דיליה יתכוון לקב"ה יתכוון לשם שמים בגין דאמונה להכי אתכוון.

[p. 277] חסן ישועת, לאכללא רחמי בדינא.

חכמת ודעת, דתרין אלין שראן דא על דא, דא טמיר וגניז לאשראה דא על דא.

יראת יי' היא אוצרו, אוצרו דכל אלין בגין דהאי נקיט כל אינון נחלין ואיהי אתעבידת אוצר לכלהו וכד נפקי מינה כל אינון גניזין כלהו אפיק לון בחושבנא. מנא לן, דכתיב (שיר ז:5) עיניך ברכות בחשבון, בחשבון ודאי עביד ואפיק אינון ברכות מים ואשגח לאפקא כלא בחושבנא. ועל דא אקרי אמונה ובכלא אקרי אמונה והא אוקימנא. ומה אי הכא אצטריך לאחזאה מהימנותא, לשאר מילי עלמא עאכ"ו. ועל דא קב"ה אודע לכל ישראל רזא דמהימנותא דלהו בכל מה דעבדו וכלא אתמר.

 

רבי יוסי ורבי יצחק הוו אזלי בארחא. אמר ר' יוסי ודאי דקב"ה אתרעי ביה בבצלאל לעבידת משכנא יתיר מכל ישראל, אמאי.

אמר ליה שמא גרים והא אוקמוה בגין דקב"ה שוי שמהן בארעא כמא דכתיב (תהלים מו:9) אשר שם שמות בארץ, שמהן שוי בארעא לאתעטרא בהו ולמעבד בהו עבידא בעלמא.

[p. 278] אמר ליה רזא איהו הכא. יהודה מסטר שמאלא הוה ואהדר ואתדבק בימינא ועל דא בסטרא דא אתעביד משכנא, שארי מסטר שמאלא ואתדבק בימינא ולבתר אתכליל דא בדא ואתעביד כלא ימינא. כגוונא דא אורייתא שארי משמאלא ואתדבק בימינא ואתכליל דא בדא ואתעביד כלא ימינא.

ראובן שרא מימינא וסטא לשמאלא ונטלו עמיה אינון שאר שבטין דאינון שמאלא בגין דשרי מימינא וסטא לשמאלא. יהודה שרא משמאלא ונטה לימינא, שרא משמאלא בגין דאתיא מסטר שמאלא ואתדבק בימינא. ועל דא בצלאל איהו עביד משכנא ואתתקן לגביה והא אוקמוה דקב"ה אתרעי ביה ובריר ליה מכלא [רכג ע"ב] לעבידתא דא ויהב ליה חכמתא ותבונה ודעת כמא דאוקמוה בגין דעמיה הוה בקדמיתא סכלתנו דלבא דכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, בגין דקב"ה לא יהיב חכמתא אלא למאן דאית ביה חכמתא ואוקמוה חברייא ואתמר, וכן כגוונא דא בצלאל.

[p. 279] ר' שמעון אמר בצלאל שמיה גרים ליה ועל חכמתיה אקרי הכי ורזא דמלה בצל אל.

פתח ואמר (שיר ב:3) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי וגו'. בצלו, היינו בצלאל דאיהו אתקין משכנא ועבד ליה דכתיב חמדתי וישבתי דמשכנא חמידא איהו למיתב ביה דאיהו עביד חמודא לכנסת ישראל וכנסת ישראל יתבא בצלא דא, בצלו כמא דאוקימנא דאיהו בצלאל. ודא איהו דעביד פירין טבין בעלמא דכתיב (הושע יד:9) ממני פריך נמצא. מאן איהו פרי, אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דאינון איבא דעובדוי דקב"ה דההוא נהר דנפיק מעדן איהו אפיק וזריק נשמתין לעלמא ואינון פריו דקב"ה ובגין כך פריו, דא איהי כדקאמרן.

בצלו, דא איהו בצלאל ועל דא תקונא דמשכנא בצלאל הוה, ובגין כך ובצלאל בן אורי בן חור. בן אורי דא נהורא דשמשא דנפיק, בן אורי דא ימינא. בן חור דא שמאלא, בן חור, בן חורי, ועל דא אשתלים ביה [p. 280] דינא על קב"ה בעובדא דעגלא.

כל הזהב העשוי, הוה עשוי מההוא שעתא דיהבו לון ישראל והוה עשוי ואתתקן מקדמת דנא.

בכל מלאכת הקדש, כל ההוא דהבא אתעביד ואתתקן בכל מלאכת הקדש. מאי טעמא, בגין דבכל דרגא ודרגא הוה אתתקן ביה דהבא דלית שלימו אלא רחמי ודינא ועל דא דהבא אזיל בכל מלאכת הקדש, בכל ההוא עבידתא דאקרי קדש הוה אזיל ביה זהב, דהבא בכלא.

 

רבי אבא ורבי יוסי ורבי חזקיה הוו יתבי ולעאן באורייתא. אמר רבי חזקיה לרבי אבא הא חמינן דקב"ה אתרעי בדינא בכלא לאתערבא דא בדא ואיהו אריך דינא בחייבי עלמא. אי איהו אתרעי בדינא אמאי סליק ליה בחייביא.

[p. 281] אמר ליה כמה טורין אתעקרו במלה דא, אבל כמה מלין גלי בוצינא קדישא בהאי. ות"ח דינא דקב"ה אתרעי ביה איהו דינא בריר איהו דינא דאתער רחימו וחדוא, אבל חייביא כד אינון בעלמא כלהו דינא דזוהמא, כלהו דינא דלא אתרעי ביה קב"ה כלל, ועל דא לא בעי לאתערבא דינא קדישא בדינא מסאבא עד דאיהו אשתצי מגרמיה ולאובדא ליה מעלמא דאתי וההוא דינא דזוהמא דביה איהו אוביד ליה מעלמא.

פתח ואמר (תהלים צב:8) בפרוח רשעים כמו עשב וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח בפרוח רשעים כמו עשב, בפרוח האי עשבא דאיהו ביבישו דארעא ואיהו יבישא, כד שראן ביה מיא אפריח וההוא יבישו אתפרח, וכהאי אילנא קציצא דנציץ ולא סליק אלא אינון פארות לסטרא דא ולסטרא דא באינון ענפין דסלקין ולעלמין לא סליק אילנא כד הוה בקדמיתא למהוי אילנא, וכל דא להשמדם עדי עד, לאעקרא לון משרשין ומכלא.

תו רזא אחרא אית בהאי על דקב"ה אריך רוגזיה בחייביא בהאי עלמא בגין דהאי עלמא איהו חולקא דסטרא אחרא, ועלמא דאתי איהו סטרא דקדושא וחולקא איהו דצדיקייא למהוי אינון בעטרא דיקרא דמאריהון ביה. ותרין סטרין אלין קיימין דא לקביל דא, דא [רכד ע"א] סטרא דקדושא ודא סטרא דמסאבא, דא קיימא לצדיקיא ודא קיימא לרשיעיא וכלא דא לקביל דא. זכאין אינון צדיקיא דלית לון חולקא בהאי עלמא אלא בעלמא דאתי.

[p. 282] ת"ח כלא אתתקן ואתגלי קמי קב"ה, ואע"ג דבלק ובלעם לא אתכוונו לגבי קב"ה כלא איהו מתתקן קמיה ולא גרע מאגר דלהון כלום בהאי עלמא. שליטו בההוא זמנא על ישראל דגרם ההוא קורבנא לאסתלקא מישראל ארבעה ועשרים אלף בר כל אינון דאתקטלו דכתיב (במדבר כה:5) הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור, וכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נגד השמש. ועד כען ההוא קרבנא הוה תלי לאתפרעא מישראל. שבעה מדבחן כחושבן ארבעין ותרין.

רבי שמעון אמר תא חזי אינון ארבעין ותרין קרבנין עבדו בלק ובלעם ונטלו לון מההוא סטרא אחרא לגבי קב"ה וע"ד הוה תלי ההוא קרבנא לנטלא ליה ההוא סטרא אחרא דאקרי קללה מישראל, ועד השתא לא גבה מנייהו ודא איהו רזא (מלכים ב ב:24) ויפן אחריו ויראם. ויפן אחריו, אחורי שכינתא דקיימא סטרא אחרא לאחורא. ויראם, אסתכל בהו ההוא סטרא אחרא וחמא לון דאתחזון לאענשא לון, ועל דא ויקללם בשם יי'. בשם יי', לאפקא ההוא שם יי' מחיובא דא, מההוא חיובא דההוא קרבנא דאקריבת ההוא סטרא לגביה. וכלא איהו מתקן קמי קב"ה [p. 283] ולא אתאביד מלה. כגוונא דא כלא אתתקן קמי קב"ה הן לטב הן לביש.

דוד הוא הוה דערק קמיה דשאול ועל דא גרים דאתאבידו כל אינון כהני דנוב ולא אשתאר מכלהו בר אביתר בלחודוי דערק, ודא גרים כמה בישין בישראל ומית שאול ובנוי ונפלו מישראל כמה אלפין ורבבן, ועכ"ד ההוא חובה הוה תלי על דוד לגבות מניה עד דכל בנוי דדוד אתאבידו ביומא חד ולא אשתאר מנייהו אלא יואש בלחודוי דאתגניב כגוונא דלא אשתאר מאחימלך בר אביתר בלחודוי. ועד כען ההוא חובה הוה תלי למעבד דינא על נוב על ההוא חובה דנוב דכתיב (ישעיה י:32) עוד היום בנוב לעמוד ואוקמוה.

כגוונא דא כל הזהב העשוי למלאכה. מאי העשוי, הכא אסתכל קב"ה [p. 284] כד יהבו ישראל דהבא לעגלא וקב"ה אקדים לון דהבא דא לאסוותא, דהאי אקדים לההוא דהבא דכל דהבא דהוה עמהון ואשתכח עמהון יהבו לארמת משכנא. ס"ד דכד עבדו ית עגלא אשתכח עמהון דהבא ואינון פריקו אודנייהו לנטלא ההוא דהבא דכתיב (שמות לב:3) ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם. ועל דא דהבא דארמותא.

ובגין כך בן אורי בן חור למטה יהודה, מסטרא דמלכותא, עשה את כל אשר צוה יי' את משה, דהא כל אומנותא דמשכנא אתתקנת ביה ועל ידיה. בצלאל איהו עביד אומנותא ומשה איהו אתקין כלא לבתר, [p. 285] ומשה ובצלאל כחדא הוו, משה לעילא בצלאל תחותיה, סיומא דגופא כגופא.

ד"א בצלאל ואהליאב הא אוקמוה דא ימינא ודא שמאלא וכלא חד, ובגין כך ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וגו' ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן.

 

כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהב התנופה וגו'. רבי יוסי פתח קרא באלישע דכתיב (מ"ב ב:23) ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו עלה קרח עלה קרח. נערים קטנים, הא אוקמוה מנוערים הוו מכל מילי דאורייתא ומפקודי אורייתא. קטנים, [רכד ע"ב] קטני מהימנותא, ואתחייבו בחיובא דהאי עלמא ובחיובא דעלמא דאתי.

יצאו מן העיר, נפקו מרזא דמהימנותא. כתיב הכא יצאו מן העיר, וכתיב התם (הושע יא:9) לא אבא בעיר.

[p. 286] ויפן אחריו ויראם. ויפן אחריו, דאסתכל לאחורא אי יהדרון בתיובתא ואי לאו.

ויראם, מאי ויראם, אסתכל בהו דהא לית זרעא מתתקנן זמין לנפקא מנייהו ואוקמוה. ויראם, הא אוקמוה דאתעבידו בליליא דכפורי, מיד ויקללם בשם יי'.

ורזא איהו בהאי קרא. ויפן אחריו, אסתכל בהו אי לא יתענש עלייהו ואתפני מהאי, כד"א (במדבר יב:10) ויפן אהרן, דאתפני מצרעתיה, אוף הכא אתפני מעונשא דלהון.

ויראם, דהוו קיימי לבתר למעבד כמה בישין בישראל.

ויפן אחריו, כד"א (בראשית יט:26) ותבט אשתו מאחריו. מאי מאחריו, מאחורי שכינתא, אוף הכא ויפן אחריו, אסתכל מאחורי שכינתא וחמא לכלהו דהא בההוא ליליא דשלטא על כפרה דחוביהון דישראל דאתעברו אמהון מנייהו, מיד ויקללם בשם יי'.

[p. 287] ותצאנה שתים דובים מן היער. שתים דובים, שנים דובים מבעי ליה, מאי שתים דובים. נוקבין הוו ובנייהו.

ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים, הא אוקמוה לקביל קרבנין דבלק.

 

ויהי זהב התנופה. אמאי אקרי זהב התנופה ולא אקרי הכי כסף התנופה. אלא תרין אינון דאקרון הכי, זהב התנופה ונחשת התנופה, אלין אקרון הכי בגין דאיהו אסתלקותא לעילא דהא אית הכי לתתא ולאו איהו זהב כגוונא דארמותא. ובכל אתר תנופה איהו ארמותא לעילא ולא לנחתא לתתא. ואיהו רזא דחשבנא דא דכל אלין דרגין ורתיכין כלהו קיימין בארמותא דא ואיהו דהב ארמותא, ודא איהו דהבא דכל מה דמתפשטא לתתא אסתים חיזו וטיבו ונהירו דיליה, וכד איהו בארמותא כדין איהו דהב טב ברזא דנהירו דיליה וכל ההוא דלתתא סוספיתא דדהבא ואיהו התוכא דיליה.

[p. 288] וכסף פקודי העדה, בגין דהאי איהו כל מה דאתפשט לתתא הכי הוא טב, ואע"ג דלאו איהו בהאי ארמותא אבל כלא איהו לטב, ודהבא כל מה דאתפשט לתתא כלא איהו לביש. דא אתפשט לטב ודא אתפשט לביש, ובגין כך דא אצטריך לארמא ארמותא ולאסתלקא לעילא, ודא אצטריך לאתפשטא לתתא ולכל סטרין בגין דכלהו קאים לטב.

פתח ואמר (תהלים פד:12) כי שמש ומגן יי' אלהים חן וכבוד יתן יי' לא ימנע טוב להולכים בתמים. כי שמש, דא קב"ה. ומגן, דא קב"ה. שמש, דא הוא רזא דשמא קדישא יהוה דהכא קיימין כל דרגין לנייחא. ומגן, דא איהו רזא דשמא קדישא דאקרי אלהים ורזא דא כתיב (בראשית טו:1) אנכי מגן לך. ושמש ומגן, דא איהו רזא דשמא שלים.

חן וכבוד יתן יי', למהוי כלא רזא חדא.

לא ימנע טוב להולכים בתמים, רזא דא ההוא דכתיב (איוב לח:15) וימנע מרשעים אורם, ודא איהו נהורא קדמאה דגניז וסתים ליה קב"ה כמא דאוקמוה, ומן חייביא גניז ליה ומנע ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, אבל לצדיקיא מה כתיב, לא ימנע טוב להולכים בתמים, דא אור קדמאה דכתיב ביה וירא אלהים את האור כי טוב.

[p. 289] ועל דא לא אצטריך דא לאסתלקא ולארמא ליה אלא לאתפשטא ולאתגליא ולא לאסתלקא כההוא אחרא דאיהו שמאלא, ועל דא אקרי ההוא תנופה ולאו האי, ובגין כך וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו'.

תא חזי סטרא דימינא איהו תדיר קיימא לקיימא עלמא ולאנהרא [רכה ע"א] ולברכא, ובגין כך כהנא דאיהו מסטרא דימינא אזדמן תדיר לברכא עמא דהא מסטרא דימינא אתיין כל ברכאן דעלמא וכהנא נטיל ברישא ועל דא אתמנא איהו לברכא לעילא ולתתא.

תא חזי בשעתא דכהנא פריס ידוי לברכא עמא כדין שכינתא אתיא ושריא עלוי ואמלי ידוי. ידא דימינא זקפא לעילא על ידא דשמאלא בגין לסלקא ימינא ולאתגברא על שמאלא וכדין כלהו דרגין דקא פריס בהו ידוי כלהו אתברכאן ממקורא דכלא. מקורא דבירא מאן איהו, דא צדיק. מקורא דכלא דא איהו עלמא דאתי דאיהו מקורא עלאה דכל אנפין נהירין מתמן דהא איהו מבעוא ומקורא דכלא וכל בוסינין נהרין ואתדלקו מתמן. [p. 290] כגוונא דא מקורא ומבועא דבירא כל אינון בוסינין דלתתא כלהו אתנהרן ואתמליין נהורין מניה, ודא קיימא לקביל דא. ובגין כך בשעתא דכהנא פריס ידוי ושארי לברכא עמא כדין שריאן ברכאן ממקורא עלאה לאתדלקא בוצינין ונהרין כל אנפין וכנסת ישראל אתעטרת בעטרין עלאין וכל אינון ברכאן נגדין ואתמשכן מעילא לתתא.

תא חזי משה פקיד ובצלאל עביד למהוי כלא ברזא דגופא וסיומא דגופא דאיהו את קיימא קדישא לאסגאה רחימו וקשורא דיחודא במשכנא, וכלא ברזא דימינא קא אתעביד. ועל דא בכל אתר דסטרא דימינא אשתכח עינא בישא לא שלטא ביה, ובגין כך וכסף פקודי העדה, בגין דההוא כסף מסטרא דימינא קא אתיא ועל דא אתמנא כלא במניינא.

 

ר' יצחק שאיל לר' שמעון א"ל הא אוקמוה דברכתא לא שריא במלה דמדיד וקאים במדידו ובמלה דקאים בחושבנא, הכא במשכנא אמאי הוה כלא בחושבנא.

אמר ליה הא אתמר אבל בכל אתר דסטרא דקדושא שריא עליה אי ההוא חושבנא אתיא מסטרא דקדושא ברכתא שריא עליה תדיר ולא אתעדי מניה. מנא לן, ממעשר בגין דאתיא חושבנא לקדושא ברכתא אשתכחת ביה, כל שכן משכנא דאיהו קדש ואתי מסטרא דקדש. [p. 291] אבל שאר מילי דעלמא דלא אתיין מסטרא דקדושא ברכתא לא שריא עלייהו כד אינון בחושבנא בגין דסטרא אחרא דאיהו עין רעה יכיל לשלטאה עליה, וכיון דשלטא עליה ברכתא לא אשתכחת ביה בגין דלא הות מסטרא דקדושא. מדידו וחושבנא דקדושא תדיר ברכאן אתוספאן ביה, ועל דא וכסף פקודי העדה, פקודי העדה ודאי, ולא דחלו מעינא בישא ולא דחלו מכל חושבנא דא ובכלא שראן ברכאן מלעילא.

ותא חזי זרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא בגין דאתי מסטרא דימינא ועל דא אתעביד משכנא על ידא דבצלאל דהא איהו ברזא דיוסף קא שרייא דאיהו רזא דברית קדישא. ובגין כך וכסף פקודי העדה, וההוא חושבנא איהו חושבן דרגין רברבין ממנן דאתאחדן מסטרא דימינא דכתיב מאת ככר וגו'.

 

רבי אבא ורבי אחא ורבי יוסי הוו אזלי מטבריה לצפורי. עד דהוו אזלי חמו ליה לרבי אלעזר דהוה אתי ורבי חייא עמיה. א"ר אבא ודאי נשתתף בהדי שכינתא. [p. 292] אוריכו להו עד דמטו לגבייהו. כיון דמטו גבייהו א"ר אלעזר ודאי כתיב (תהלים לד:16) עיני יי' אל צדיקים ואזניו אל שועתם. האי קרא, אי בגין דאשגחותא דקב"ה עלייהו לאוטבא לון בהאי עלמא הא חמינן כמה זכאין אינון בהאי עלמא ואפילו מזונא כעורבי ברא לא יכלין [רכה ע"ב] לאדבקא. אי הכי מאי עיני יי' אל צדיקים. אלא רזא הכא, ת"ח כל אינון בריין דעלמא כלהו אשתמודעאן לעילא בין לסטרא דא ובין לסטרא דא. אינון דלסטרא דקדושא אשתמודעאן לעילא לגביה ואשגחותא דההוא סטרא עלייהו, ואינון דלסטרא מסאבא אשתמודעאן לגביה ואשגחותא דיליה תדיר עלייהו. באתר דשלטא אשגחותא דהאי סטרא דקדושא לא אשגח עליה סטרא אחרא ולא יקרב לגביה לעלמין ולא יכיל לדחייא ליה בכלא בכל מה דאיהו עביד, ועל דא עיני יי' אל צדיקים בגין דסטרא אחרא לא יכיל לשלטאה עליה. והשתא סייעתא דשמיא הכא וכל אשגחותא דלעילא הכא וסטרא אחרא וכל מלה בישא לא יכיל לשלטאה עלייכו.

א"ר אבא הא אוליפנא דבכל אתר דסטרא דקדושא שריא עלוי אע"ג דקיימא בחושבנא ברכתא לא אתמנע מתמן.

א"ר אלעזר ודאי הכי הוא.

א"ל הא ישראל אינון קדש ואתיין מסטרא דקדש דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי', וכתיב (ויקרא כ:26) והייתם קדושים כי קדוש אני יי'. אמאי כד עבד דוד חושבנא לישראל הוה בהון מותנא דכתיב (שמואל ב כד:15) ויתן יי' דבר בישראל מן הבקר ועד עת מועד.

[p. 293] א"ל בגין דלא נטל מנייהו פורקנא דכתיב (שמות ל:12) ונתנו איש כפר נפשו ליי' בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם, בגין דאצטריך קדש דאיהו באתגלייא למיהב פורקנא דקדש וההוא פורקנא דקדש לא אתנטיל מנייהו.

ת"ח ישראל איהו קדש דקיימא בלא חושבנא דגרמייהו ועל דא אצטריך פורקנא דאתנטיל מנייהו וההוא פורקנא קיימא בחושבנא ואינון לא קיימו בחושבנא. מאי טעמא, בגין דקדש איהו רזא עלאה דכל דרגין. מה ההוא קדש איהו סליק על כלא ואית ליה לבר קדש אחרא לתתא דקיימא תחותיה וקאים בחושבנא ובמניין, אוף הכי ישראל אינון קדש דכתיב קדש ישראל ליי' ואינון יהבי קדש אחרא פורקן דלהון דקיימא בחושבנא. ורזא דא ישראל אינון אילנא דקיימא לגו, פורקנא אחרא קיימא לבר וסליק לחושבנא ואגין דא על דא.

אזלו. פתח ר' אלעזר ואמר (הושע ב:1) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וגו'. מהו כחול הים, תרין גוונין אינון הכא. כחול הים, בגין דימא כד סלקן גלגלוי בזעפא ורוגזא ואינון גלגלין סלקן לשטפא עלמא כד מטאן וחמאן חולא דימא מיד תבין ואתברו ותבו לאחורא ואשתככו ולא יכלין לשלטאה. כגוונא דא ישראל אינון חולא דימא וכד אינון גלין דימא אינון מארי דרוגזא [p. 294] מארי דדינין קשין כד בעאן לשלטאה ולשטפא עלמא חמאן להו לישראל דאינון מתקשראן בקב"ה ותבין ואתברו קמייהו ולא יכלין לשלטאה בעלמא.

גוונא אחרא בגין דחולא דימא לית ליה חושבנא, אוף הכי ישראל לית להו חושבנא ולא קיימא בחושבנא לא במדידו ולא בחושבנא דכתיב אשר לא ימד ולא יספר.

ת"ח אית מדידו טמיר וגניז ואית חושבן דקיימא בגניזו טמיר וגניז והאי קיימא במדידו והאי קיימא בחושבן ודא איהו רזא וקיומא דכלא דעילא ותתא בגין דההוא מדידו לא אתיידע לעלמין על מה קיימא רזא דההוא מדידו ועל מה קיימא רזא דההוא חושבנא ודא איהו רזא דמהימנותא דכלא. וישראל לתתא לא קיימין בחושבנא אלא בסטרא אחרא דפורקנא דקיימא בחושבנא ובגין כך ישראל כד עאלין [רכו ע"א] בחושבנא נטלי מנייהו פורקנא כמא דאתמר. ועל דא ביומוי דדוד כד עבד חושבנא דלהון דישראל ולא נטל מנהון פורקנא הוה רוגזא ואתאבידו מישראל כמה חילין ומשריין, ובגין כך כתיב בעובדא דמשכנא כל העובר על הפקודים, וכסף פקודי העדה וגו' לכל העובר על הפקודים, וכלא אתקדש לעבידת משכנא, והא אוקמוה ככרים חושבנא חדא, שקלים חושבנא חדא, בגין דאית עלאין [p. 295] דסלקן לחושבנא עלאה ואית אחרנין דסלקן לחושבנא אחרא, דא עלאה ודא תתאה, ובגין כך ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת וגו', אלין אדנים הא אוקמוה.

פתח ואמר (תהלים קכז:1) שיר המעלות לשלמה אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגו'. האי קרא שלמה מלכא א"ל בשעתא דהוה בני בי מקדשא ושארי למבני והוה חמי דעובדא אתתקנא בידייהו והוה מתבני מגרמיה, כדין שארי ואמר אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר והא אוקמוה.

ת"ח אם יי' לא יבנה עיר, היינו רזא דכתיב בראשית ברא אלהים, דהא קב"ה ברא ואתקין להאי עלמא בכל מה דאצטריך דאיהו בית.

[p. 296] שוא עמלו בוניו בו, אלין רזא דאינון נהרין דנפקין ועאלין כלהו בהאי בית לאתקנא ליה בכל מה דאצטריך. ואע"ג דכלהו קא אתיין לאתקנא ולמעבד תקוניה ודאי אם יי' דאיהו רזא דעלמא עלאה דאתקין ועביד ביתא כדקא יאות אינון בונין למגנא אינון אלא מה דאיהו עביד ואתקין.

אם יי' לא ישמר עיר, כד"א (דברים יא:12) תמיד עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה וגו' ואוקמוה, ובאשגחותא דא איהי אתנטיר בכל סטרין. ואע"ג דכתיב (שיר ג:7) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו' וכלהו נטרי לה, מ"ט נטרי לה, בגין דכתיב מפחד בלילות, דא פחדא דגיהנם דקאים לקבלה בגין לדחייא לה ובג"ד כלהו סחרין לה.

ואע"ג דכלהו קיימי בנהירו דמחשבה דלא אתידע, וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשע היכלין להיכלין, לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהו. רעותא דכל תשע נהורין דקיימי כלהו [p. 297] במחשבה דאיהי חד מנייהו בחושבנא כלהו למרדף אבתרייהו בשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדבקן ולא אתידעו. אלין לא קיימי לאו ברעותא ולאו במחשבה עלאה, תפסין בה ולא תפסין. באלין קיימי כל רזי מהימנותא וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה ולתתא כלהו אקרון אין סוף. עד הכא מטון נהורין ולא מטון ולא אתידעו, לאו הכא רעותא ולאו מחשבה.

כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר למה דנהיר ואעיל דא בדא עד דאתכלילו כלהו כחדא והא אוקמוה. וברזא דקרבנא כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא, כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר באין סוף. ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה עלאה אקרי אין.

[p. 298] כיון דנהיר ואתפשט מניה חילין ההיא מחשבה אסתים ואגניז ולא ידיע ומתמן אתפשט פשיטותא לכל סטרין ואתפשט מניה חד פשיטו דאיהו רזא דעלמא עלאה ודא קיימא בשאלתא ואיהו מאמר עלאה ואוקמוה דאקרי מ"י דכתיב (ישעיה מ:26) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שאלתא ההוא דברא אלה. לבתר אתפשט ואתעביד ים סופא דכל דרגין דאיהו לתתא ומתמן שארי למבני לתתא, וכלא עביד בההוא גוונא ממש [רכו ע"ב] דלעילא דא לקביל דא, ודא כגוונא דא. ובגין כך נטירו דכלא מעילא ותתא האי פשיטו דמחשבה איהו דאיהו עלמא עלאה, ודא איהו אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, דא איהו שומר דכתיב שומר ישראל דלאו ביה קיימא נטירו אלא בעלמא עלאה.

ת"ח תכלא דמשכנא כלא קיימא ברזא עלאה ואוקמוה, תכלת וארגמן חד לאתקשרא בחד. והא אתמר ברזא דכתיב (דברים ד:24) כי יי' אלהיך [p. 299] אש אוכלה הוא, והא אתמר דאית אשא אכלא אשא ואכיל ליה ושצי ליה בגין דאית אשא תקיפא מאשא ואתמר דמאן דבעי למנדע חכמתא ביחודא קדישא וכו'.

 

ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחשק אותם. ת"ח אוליפנא דאינון תקלין אנשי לון משה ולא ידע מה אתעביד מניהו עד דנפק קלא ואמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.

רבי חזקיה פתח (שיר א:12) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. האי קרא אתמר אבל עד שהמלך דא קב"ה כד יהב אורייתא לישראל ואתא לסיני וכמה רתיכין הוו עמיה כלהו רתיכין קדישין וכל קדושין עלאין דקדושא דאורייתא כלהו הוו תמן ואורייתא אתיהיבת בלהטי דאשא וכלא בסטרא דאשא וכתיבא באשא חוורא על גבי אשא אוכמא ואתוון הוו פרחין וסלקין באוירא.

[p. 300] ואת קדמאה דאורייתא אתפלג לשבע מאה וחמשה ושבעים לכל סטר וכלהו אתחזון באוירא דרקיעא באת ו"ו, ו' לסטרא דא, ו' לסטרא דא וכן לכל סטרין. ואלין ווין הוו קיימין על עמודים ואינון עמודים הוו קיימין על ניסא וכלהו ווין עלייהו בגין דרזא דאורייתא על ו"ו קיימא ואינון ווין דאינון רזא דאורייתא כלהו על אינון קיימין דאינון רזין דנפקין בהו נביאים, רזא דלהון בכל סטר ועל אינון קיימין קיימן אינון ווין.

ו' עלאה איהו רזא קול דאשתמע ואיהו רזא דקיימא בה אורייתא בגין דאורייתא נפקא מההוא קלא פנימאה דאקרי קול גדול, ודא איהו קול גדול רזא דאורייתא ועל דא כתיב (דברים ה:19) קול גדול ולא יסף.

[p. 301] ת"ח האי קול גדול איהו עקרא דכלא ורזא דשמא קדישא עלאה ועל דא אוקמוה דאסיר ליה לב"נ לאקדמא שלם לחבריה עד לא יצלי צלותיה ורזא דא אוקמוה דכתיב (משלי כז:14) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. ולאו איהו אסור עד דמברך ליה ברזא דקול גדול דאיהו עקרא דשמא קדישא. ועל דא רזא דאורייתא נפקא מההוא קול גדול ודא איהו מלך.

במסבו, דא מעמד הר סיני ואוקמוה.

נרדי נתן [רכז ע"א] ריחו, דא כנסת ישראל בגין דאמרו ישראל (שמות כד:7) כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע.

[p. 302] שהמלך, דא איהו מלך עלאה ואוקמוה.

ת"ח כד קב"ה אייתי טופנא על עלמא בגין לחבלא כלא אמר ליה קב"ה לנח בעי לך לאסתתרא ולא תחזי גרמך קמיה דמחבלא דלא ישלוט עלך בגין דלא הוה מאן דיגין עלוי. כיון דאתקריב קרבנא דקריב נח כדין אתבסם עלמא ולא אתבסם כולי האי עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, וכיון דקיימו על סיני כדין אתבסם עלמא ומחבלא לא אשתכח בעלמא. ובעא קב"ה בההוא זמנא לאעברא ההוא מחבלא מעלמא, בר דישראל סרחו בההוא זמנא ליומין זעירין ועבדו עגלא, וכדין מה כתיב, (שם לג:6) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, ועדים הוה רזין דשמא קדישא דאעטר לון קב"ה ואתנטיל מנייהו, וכדין שלטא מחבלא על עלמא ואהדר כמלקדמין כההוא זמנא דשלטא בעלמא ועביד דינא.

[p. 303] אמר רבי יוסי ביומי דטופנא מאן יהיב תמן מחבלא דהא מיין הוו דאתגברו. תא חזי לית לך דינא בעלמא או כד אתמחי עלמא בדינא דלא אשתכח ההוא מחבלא דאזיל בגו אינון דינין דאתעבידו בעלמא. אוף הכא טופנא הוה ומחבלא אזיל בגו טופנא ואיהו אקרי הכי. ועל דא אמר ליה קב"ה לנח לטמרא גרמיה ולא אתחזי בעלמא והא אוקמוה.

תא חזי אמר רבי יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפקת ארעא מזוהמא וכו'.

תא חזי אמר רבי אלעזר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים. אמאי ווים, אלא כמין ו"ו הוו ורישיהון חפא בדהבא, אינון דכסף ורישיהון מחפן בדהבא בגין דכל ו"ו בסטרא דרחמי קא אתיא וכלהו הוו אשתמודעאן לעילא בחושבנא, ובגין דאתו מסטרא דרחמי הוו אקרון ווים וכל שאר תליין בהו, ולית ו"ו אלא דהבא וכספא כחדא, ובגין כך כל אינון אקרון ווי דאינון עמודים. מאן עמודים, כד"א והעמודים שנים וגו', בגין דהא אלין לבר מגופא לתתא הוו קיימי.

[p. 304] אמר ר' יצחק לא ידענא אי דא עבידתא דקדש או חול בגין דכתיב ואת האלף דהא כתיב הכא האלף, וכתיב התם (שיר ח:12) האלף לך שלמה. מה להלן האלף חול, אוף הכא האלף חול.

[p. 305] אמר ליה לאו הכי דאי הוה חול לא אתעביד מנייהו ווים. ותו דהא תמן כתיב האלף ולא יתיר והכא כתיב האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. האלף דאינון חול דכתיב האלף לך שלמה, ודא איהו חול בגין דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל, חול איהו מסטרא אחרא מסאבא. ועל דא הבדלה בין קדש לחול בגין דבעינן לאפרשא בין קדש לחול, ורזא דקרא הכי הוא (ויקרא י:10) ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור.

ועכ"ד אע"ג דפרישו אית לקדש מן החול חולקא חדא אית ליה בקדושא [רכז ע"ב] מסטרא דשמאלא הדא הוא דכתיב האלף לך שלמה דאינון אלף יומי החול ואינון יומי דגלותא. כמה דאית אלף יומין דקדושה הכי נמי אית אלף יומין לסטר אחרא. ועל דא אינון יומין דגלותא, ובגין כך הא אתערו חברייא דיומין דגלותא אלף שנין הוו דאינון אלף שנין דגלותא. ועל דא אית אלף ואית אלף. ואלין אלף שנין דגלותא אע"ג דישראל יהון בגלותא ויתמשכון יתיר בהני אלף שנין יתמשכון דאינון אלף יומין דקאמרן. ובגין דא אוקמוה כל שלמה דאית בשיר השירים קדש בר מהאי דאיהו חול. האלף דהכא קדש איהו וכל עובדוי קדש, ועל דא עשה ווים לעמודים.

[p. 306] ת"ח הא אמרן כל ו' ברזא דרחמי איהו וכל אתר דאתי ו' בשמא קדישא רחמי איהו כגון (בראשית יט:24) ויי' המטיר על סדום, (שם יג:14) ויי' אמר אל אברם, רחמי ודינא כחדא. דמאי שנא בטופנא דכתיב אלהים בכל אתר, אמאי לא כתיב ויי'. אלא תנינן בכל אתר ויי' הוא ובית דינו, אלהים סתם דינא בלחודוי. אלא בסדום אתעביד דינא ולא לשיצאה עלמא ובגין כך אתערב איהו בהדי דינא, אבל בטופנא כל עלמא שיצי וכל אינון דאשתכחו בעלמא.

ואי תימא נח ודעמיה, הא סתים מעינא הוה דלא אתחזי, ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שיצי ליה. ויי' באתגלייא ולא שיצי כלא, אלהים בעי סתימו ובעי לאסתמרא דהא כלא שיצי, ועל דא אלהים בלחודוי הוה. [p. 307] ורזא דא (תהלים כט:10) יי' למבול ישב. מהו ישב, אלמלא קרא כתיב לא יכלינן למימר, ישב בלחודוי דלא אתא עם דינא. כתיב הכא ישב, וכתיב התם (ויקרא יג:46) בדד ישב, בלחודוי.

ורזא אוליפנא קב"ה סתים וגליא, גליא הוא בי דינא לתתא, סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן. בגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי, וכל אינון דבאתגלייא ההוא אתר דבי דינא שריא עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא, וכלא איהו ברזא עלאה כגוונא דלעילא.

 

(שיר א:12) עד שהמלך במסבו, בההוא חברותא ותפנוקא דעדן עלאה הא אוקמוה דהא בההוא שביל דסתים וגניז ולא אתידע ואתמליא מניה ונפקא בנחלין ידיעאן.

נרדי נתן ריחו, דא ים בתראה דברא עלמא תתאה כגוונא דלעילא וסליק ריחא טבא עלאה לשלטאה ולמעבד ויכיל ושליט ונהיר בנהורא עלאה.

[p. 308] ת"ח בשעתא דהאי נרדא סלקא ריחא לעילא כדין חביבותא אתקשרת וסלקא האי נרדא לאתאחדא לעילא וכלהו רתיכין קדישין כלהו סלקין ריחין לאתעטרא לגבי דעילא. אינון רתיכין כלהו אקרון עלמות שיר כד"א (תהלים מו:1) על עלמות שיר, והא אוקמוה מאי עלמות שיר, אלא כד"א (שיר ו:8) ועלמות אין מספר. מאי ועלמות אין מספר, כד"א (איוב כה:3) היש מספר לגדודיו, ובגין דלית להו חושבנא כתיב ועלמות אין מספר.

ווים לעמודים, כלהו דכורין. כל אינון דסלקין ברבו משח לעילא כלהו קיימין ברזא דדכורין ולא אקרי דכר אלא וו', רזא דשמם דאינון דכורין, וכל אינון דלתתא אקרון נוקבי ובגין כך כל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר ואמרי שירתא תדיר. ועל דא כתיב על עלמות שיר, וכלהו נפקן ברזא דה'. ה' אפיקת כמה חילין לזנייהו ברזא דו', ו' רזא דדכורא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא. [p. 309] ובגין כך כל אינון ווין דעבד בצלאל למיהב לון לאשראה על נוקבי, ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים ושבע מאות דאיהו רזא שלים וחמשה הכי נמי ושבעים כלא רזא חדא. ועל דא מרזא דנא וחושבן דא עשה ווים וכלהו ברזא דוו' ובדיוקנא דוו' אתעבידו וכלא ברזא עלאה. [רכח ע"א]

 

ונחשת התנופה שבעים ככר. אמר רבי יהודה כל דא נחתא לתתא בדיוקנא עלאה דרזא דמהימנותא. כגוונא דא עבד (דניאל ג) נבוכדנצר הרשע ההוא צלמא דאתקין.

אמר ר' יוסי איהו לא עביד הכי אבל בחלמיה חמא הכי דהא בחלמיה חמא רישא די דהבא ולבתר כספא ולבתר נחשת. ואי תימא פרזלא וחספא אמאי לאו, בגין דלאו אינון כדאי לאעלא לקודשא ואלין אחרנין עאלו. תלת אלין עאלו ורזא דיליה דמשכנא בתלת תלת באלין מתכן, ובשארא ארבע כגון תכלת וארגמן ותולעת שני ושש וכגון ארבעה טורי אבן.

אמר רבי יהודה מנהון תלת, מנהון ארבע, מנהון תרין. אבל כל סדרא וסדרא לאו איהו אלא בתלת.

[p. 310] תלת סדרין אינון דמתפרשין לכל סטר לארבע סטרי עלמא וכל סדרא וסדרא דאיהי לכל סטר תלת סדרין אינון ואוקימנא. סדרא קדמאה דלסטר מזרח תלת סדרין אינון ואינון תשעה בגין דכל סדרא מאינון תלת אית ליה תלת סדרין ואשתכחו דאינון תשעה וכמה אלף ורבבן תחותייהו. והני סדרין תשעה כלהו מתנהגי באתוון רשימן וכל סדרא אסתכי לאינון אתוון רשימן והא אוקמוה, וכן לכל סדרא וסדרא וכלהו נטלי באתוון רשימן ואלין עלאי מאלין וקיימי אלין על אלין. וכד אינון אתוון פרחין גו אוירא דרוחא ההוא דממנא על כלא כדין כלהו נטלי והא אוקמוה.

וחד את בטש מתתא וההוא את סלקא ונחתא ותרין אתוון פרחי עלייהו והאי את מתתא סלקא מתתא לעילא ואתחבר בהו ואתעבידו תלת אתוון כלהו לפום אתוון יה"ו דאינון תלת גו אספקלריא דנהרא. מאלין אתפרשו תלת סדרין ואינון אתוון תרין וההוא את דסלקא מתחברא עמהון ואינון תלת.

ת"ח אינון תרין אתוון עלאין דסלקין באוירא אינון כלילן דא בדא רחמי ודינא, ובגין כך אינון תרין ואינון מעלמא דלעילא ברזא דדכורא. והאי דסלקא ומתחברא עמהון איהי נוקבא ואתכלילת בתרווייהו. כגוונא דנוקבא אתכלילת בתרין סטרי בימינא ושמאלא ואתחברת בהו הכי נמי האי את נוקבא ואתחברת בתרין אתוון אחרנין דאינון בתרין סטרין, אלין עלאין ודא לתתא וכלא איהו חד דכר ונוקבא, בר דכד אתברי עלמא דאינון אתוון מעלמא עלאה נינהו דאנון אולידו כל עובדין לתתא כגוונא דלהון ממש. ובגין כך מאן דידע לון ואזדהר בהו רחים לעילא רחים לתתא.

[p. 311] ר' שמעון אמר אלין אתוון כלהו דכר ונוקבא לאתכללא כחדא ברזא דמיין עלאין ומיין תתאין, וכלא חד ודא הוא יחודא שלים. ועל דא מאן דידע לון ואזדהר בהו זכאה איהו בהאי עלמא זכאה איהו בעלמא דאתי בגין דאיהו עקרא דיחודא שלים כדקא חזי.

תלת תלת מסטרא דא ומסטרא דא ביחודא חדא בשלימו דכלא, וכלהו רזא דסדרא עלאה כדקא חזי כגוונא דלעילא דההוא סדרא תלת תלת ברזא חדא.

סדרא תניינא דלסטר דרום דאיהו רזא דכסף, תלת סדרין אינון לההוא סטרא וכל סדרא וסדרא תלת תלת ואינון תשעה כמא דאתמר. ואתוון אתפלגו הכי לכל סטר לאתחברא כלא כחד בגין דאית אתוון ברזא דנוקבא ואתוון ברזא דדכורא ואתחברו כלהו כחדא והוו חד ברזא דשמא קדישא שלים, ולגבייהו סדרין ממנן תלת תלת כמא דאתמר. [p. 312] וכלא נפקא מסדרא דאבהן דלעילא כסדרא [רכח ע"ב] דאתתקנא אתוון דשמא קדישא יה"ו כמא דאתמר. הני סדרין כלהו מתנהגי באלין אתוון ידיען ונטלי בהו וכמה חילין ורברבן כלהו לתתא דנטלי ואתנהגי בסדרא דא.

סדרא תליתאה דלסטר צפון, תלת סדרין אינון לההוא סטרא ואינון תשעה, ובתלת סטרין תלת תלת לכל סטר ואינון תשעה, ואינון סדרין מתלת סטרין כמא דאתמר שבעה ועשרין ברזא דאתוון דאינון שבעה ועשרין, ואע"ג דאינון תרין ועשרין שלימו דאתוון שבעה ועשרין. ואשתכחו כמא דאתוון שבעה ועשרין הכי סדורא דסדרין אלין שבעה ועשרין לתלת תלת סדרין לכל סטר, ואשתכחו אלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה ואלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה ואלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה, אשתכחו כלהו שבעה ועשרין. ורזא דאלין שבעה ועשרין אתוון תשעה אתוון אינון ברזא דנוקבי לאתחברא בהו נוקבא עם אינון תמני סר אחרנין ברזא דאתמר וכלא איהו כדקא חזי.

ת"ח כגוונא דאתוון עלאין דעלמא עלאה הכי נמי אתוון אחרנין לתתא, אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין וכלא דא כגוונא דא, ובכל הני רזין ברזא דדכר ונוקבא כלא חד בשלימו, ועל דא כלא איהו ברזא עלאה.

 

בארבעין וחמש זיני גווני נהורין אתפליג עלמא. שבעה מתפלגין לשבעה תהומין. כל חד בטש בתהומא דיליה ואבנין מתגלגלין ועייל ההוא נהורא באינון אבנין ונקיב לון ומייא נפקי בהו ושקעין כל חד וחד על תהומא וחפיא לתרין סטרין. נפקי מיא באינון נוקבין [p. 313] ועאל נהורא ובטש לארבע סטרי תהומא, מתגללא נהורא בחבירתה ואערעו כחד ופלגין מיא, ואחידן כל אינון שבעה בשבעה תהומי וכראן בחשוכי תהומי וחשוכי אינון מתערבי בהו. סלקין מיין ונחתין ומתגלגלן באינון נהורין, ואתערבן כחדא נהורין וחשוכין ומיין ואתעבידו מנייהו נהורין דלא אתחזיין חשוכאן. בטש כל חד בחבריה ומתפלגין לשבעין וחמש צנורי תהומין ובהו נגדין מיא. כל צנורא וצנורא סליק בקליה ואזדעזען תהומין, וכד ההוא קלא אשתמע כל תהומא קארי לחבריה ואמר פליג מימך ואיעול בך, הדא הוא דכתיב (תהלים מב:8) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

תחות אלין תלת מאה ותמנין גידין, מנהון חוורין, מנהון אוכמין, מנהון סומקין, אתכלילן דא בדא ואתעבידו גוון חד. אינון גידין אתרקימו בשבע עשר וכל חד רשת גידין אקרי. אתרקימו דא בדא ונחתין בשפולי תהומי. תחות אלין תרין רשתין קיימין כחיזו דפרזלא ותרין רשתין אחרנין כחיזו דנחשא. תרין כרסוון קיימי עלייהו חד מימינא וחד משמאלא. כל אינון רשתין מתחבראן כחדא ומיא נחתין מאינון צנורין ועאלין באלין רשתין. אינון תרין כרסוון חד כורסייא דרקיעא אוכמא וחד כורסייא דרקיעא ססגונא. אלין תרין כרסוון כד אינון סלקין סלקין בההוא כורסייא דרקיעא אוכמא, וכד נחתין נחתין בההוא כורסייא דרקיעא ססגונא. אלין תרין כרסוון חד מימינא וחד משמאלא, ההוא כורסייא דרקיעא אוכמא מימינא וההוא כורסייא דרקיעא ססגונא משמאלא. כד סלקין בכורסייא דרקיעא אוכמא מאיך כורסייא דרקיעא שמאלא [p. 314] ונחתין ביה. מתגלגלן כורסוון חד בחד, נקטין כל אינון רשתין בגווייהו ועאלין לון בשפולי דתהומא תתאה. קאים חד כורסייא וסליק לעילא מכל אינון תהומי וקאים כורסייא אחרא לתתא דכל תהומי, [רכט ע"א] בין תרין כרסוון אלין מתגלגלן כל אינון תהומי וכל אינון צנורין אתנעיצו בין תרין כרסוון אלין.

שבעין וחמש צנורין אינון, שבעה אינון עלאי דכלא וכל אינון אחרנין אחידן בהו, וכלהו נעיצין בגלגלוי דהאי כורסייא בסטרא דא ונעיצין בגלגלוי דהאי כורסייא בסטרא דא. בהו מיא סלקין ונחתין. אינון דנחתין כראן בתהומי ובקעי לון, אינון דסלקין עאלין באינון נוקבי אבנין וסלקין ומליין לשבע ימים. ע"כ שבעה גווני נהורין ברזא עלאה.

 

ת"ח נחשת התנופה דקאמרן אלין אינון טורי נחשת דאקרון הרי נחשת ואינון דאקרון אדני נחשת ואלין קיימין תרעין בכל אינון פתחין וסחרין להו כל אינון דקיימן לגו בגין דאלין אינון תרעין דקיימין לפתחין ואינון עאלין ונפקי בבי מלכא. ומן נחשת דא כל אינון מאנין דמדבחא לשמשא בה ואלין אינון מאנין למדבחא דכד נשמתין מתקרבין לסלקא על גבי מדבחא אלין אינון פלחין ההוא פולחנא דמדבחא וכלהו מסייעי לשמשא ההוא שמושא ואקרון כלי המזבח, וכל אלין וכל אינון יתדות המשכן כלהו בשמהן אקרון מאני דשמושא לשמשא בקודשא. ועל דא כלהו קיימין ממנן ידיעאן ורתיכין ידיעאן ורוחין ידיעאן כל חד וחד כדקא חזי ליה, ובהיכלין דקודשא דאינון היכלין ידיעאן כלהו בחושבנא.

[p. 315] קשורא דדהבא בדהבא כספא בכספא נחשא בנחשא. אלין דנחשא דלתתא נטלי חילא מנחשת עילאה וכן כלא. כל אינון גוונין מתערבי אלין באלין לאחדא לאתקשרא אלין באלין.

קרסי זהב אינון קיימין לקשרא אינון יריען חד בחד, קרסי נחשת אינון קיימאן לקשרא משכנא, ואלין לקבל אלין וכלהו קיימי כככביא אלין ברקיעא. כמא דנהרין כוכבין ברקיעא ואתחזון הכי נמי נהרין אינון קרסים במשכנא והא אוקימנא, ונהרין אינון קרסים ואתחזון כככביא דקיימי ובלטי ונצצי ואינון חמשין דדהבא וחמשין דנחשא ונהרין אלין לקבל אלין.

מגו נהורא דלעילא נפק חד נציצו דנציץ ואנהיר בגו אספקלריא דלא נהרא וההוא נציצו כליל מכל גוונין דנהרין ואקרי ארגמן. וכד בטש האי ארגמן בההוא נהורא חשוכא כדין נפק חד נציצו אחרא דלא להיט ואתערבו דא בדא, ואינון הוו לבושין דקודשא דאתלבש בהו מיכאל כהנא רבא, וכד אתלבש בהו באינון לבושי יקר כדין עאל לשמשא בקודשא ובלא לבישו דמלבושין אלין לא עאל לקודשא. כגוונא דא (שמות כד:18) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, אוליפנא דהוה מתלבש בעננא וכד הוה מתלבש בעננא כדין ויעל אל ההר, ועד לא אתלבש ביה לא יכיל למיעל לגו.

[p. 316] כגוונא דא כהנא רבא לא עאל לקודשא עד דאתלבש באלין לבושין בגין לאעלא לקודשא. ובגין דנפקו מרזין עלאין ואינון כגוונא דלעילא אקרו בגדי שרד בגין דאשתארו מאינון לבושין עלאין בגין דהוו ממה דאשתאר מנהורין דזיוין עלאין דתכלת וארגמן גוונין דרזא דשמא קדישא דאקרי שמא שלים יהוה אלהים, ודא איהו רזא לאתלבשא כהנא רבא למיעל לקודשא. תולעת שני אינון גוונין סומקא ותכלא, ארגמן דאיהו כליל בכל אינון גוונין, ומגו דאיהו אתלבש בהו בלבושין דגוונין אלין הוה עאל לגו ולא דחיין ליה לבר.

ת"ח כלא אתעביד ברזא דמהימנותא למהוי כלא כגוונא דלעילא, ועל דא כתיב בגדי השרד לשרת בקדש, ואקרון בגדי קדש בגין דלא אקרון קדש אלא כד שראן ביה אינון גוונין דכתיב (ויקרא טז:4) בגדי [רכט ע"ב] קדש הם, וכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, קדש ישראל בגין דבישראל אתחזון כל גוונין, כהנים לוים וישראל, ואלין אינון גוונין לאתחזאה.

ת"ח נשמתא לא סלקא לאתחזאה קמי מלכא קדישא עד דזכאת לאתלבשא בלבושא דלעילא לאתחזאה תמן, וכן כגוונא דא לא נחתא לתתא עד דאתלבשת בלבושא דהאי עלמא. כגוונא דא מלאכא קדישא דלעילא, כתיב במלאכין (תהלים קד:4) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, כד עבדין שליחותא בהאי עלמא לא נחתין לתתא עד דמתלבשן בלבושא דהאי עלמא, וכלא איהו [p. 317] כגוונא דההוא אתר דאזיל תמן, והא אוקימנא דנשמתא לא סלקא אלא בלבושא דנהיר.

ות"ח אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עלאה. כיון דאתתרך מגנתא דעדן ואצטריך לגוונין דהאי עלמא מה כתיב, (בראשית ג:21) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. בקדמיתא הוו כתנות אור, אור דההוא נהורא עלאה דשמש ביה בגן עדן בגין דהא גנתא דעדן נהורא עלאה דנהיר משמש ביה, ועל דא אדם קדמאה כד עאל לגו גנתא אלביש ליה קב"ה בלבושא דההוא נהורא ואעיל ליה תמן, ואי לא אתלבש בקדמיתא בההוא נהורא לא ייעול לתמן. כיון דאתתרך מתמן אצטריך למלבושא אחרא וכדין ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, וכלא כמא דאצטריך. והכא כגוונא דא עשו בגדי שרד לשרת בקדש לאעלא בקודשא. [p. 318] והא אוקמוה דעובדין טבין דבר נש דעביד בהאי עלמא אינון עובדין משכי מנהורא דזיוא עלאה לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא לאתחזאה קמי מלכא קדישא, ובההוא לבושא דלביש אתהני וחמי גו אספקלריא דנהרא כד"א (תהלים כז:4) לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו. ועל דא נשמתא אתלבשת בתרין עלמין למהוי לה שלימו בכלא בהאי עלמא דלתתא ובעלמא דלעילא ועל דא כתיב (שם קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, אך צדיקים יודו לשמך בהאי עלמא, ישבו ישרים את פניך בההוא עלמא.

 

ויעש את האפוד זהב, הא אוקמוה. אמר רבי יוסי אפוד וחשן כחדא הוו ואוקמוה דהא באתר דהוא קיומא קיימן כל אינון תריסר אבנין כלהו נטלי שמהן בני ישראל וכלהו תריסר תחומין עלאין כלהו ברזא דשבטי ישראל אינון ורזא דא כתיב (שם קכב:4) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי'. ששם עלו שבטים, אלין אינון תריסר שבטין עלאין לעילא דאינון שבטי יה דהא שמא דא עדות לישראל.

[p. 319] אמר רבי חייא תרי זמני כתיב שבטים. אלא ששם עלו שבטים אלין שבטים דלתתא, שבטי יה אלין שבטים דלעילא, עדות לישראל דא רזא דשמא קדישא עלאה דאקרי עדות כד"א (שם קלב:12) ועדותי זו אלמדם. ואינון תריסר שבטין קדישין עלאין אינון תריסר אבנין קדישין, ועל דא אינון קיימין לתתא כגוונא דלעילא וכל אינון שמהן דתריסר שבטין כלהו גליפן באינון אבנין וכהנא רבא נטיל לון.

תא חזי יעקב כד הוה אזיל לחרן מה כתיב, (בראשית כח:11) ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. אלין תריסר אבנין קדישין וכלהו אתעבידו חד אבנא דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, וקרי לה אבן. מאי טעמא, בגין דכלהו תריסר אבנין אתכלילו באבנא חד קדישא עלאה דאיהי עילא מנהון דכתיב והאבן הזאת [רל ע"א] אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. [p. 320] ועל דא הכא כהנא רבא שוי לון על לביה לרעוא להון תדיר דכתיב (שמות כח:29) ונשא אהרן את שמות בני ישראל על לבו לפני יי' תמיד. ובגין כך כלא איהו ברזא דתריסר, תריסר עלאין טמירין לעילא דאגניזו ברזא עלאה קדישא ואינון רזא דאורייתא ונפקי מקול חד דקיק והא אוקמוה, תריסר אחרנין טמירין לתתא כגוונא דלהון ונפקי גו קלא אחרא דאיהי אבן דכתיב (בראשית מט:24) משם רועה אבן ישראל. ועל דא אוקמוה ברזא דקרא דכתיב (שם כט:3) ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן, דא שכינתא דאקרי אבן בחן אבן ישראל דמגנדרין לה ועאלין לה בגלותא וכתיב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, ועל שמה אקרון כלהו אבנין.

וכמה אבנין לאבנין. אית אבנין יסודי ביתא דכתיב (מלכים א ה:31) ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית, ואית אבנין עלאין יקירין ואלין אינון אלין תריסר, אלין תריסר אינון ארבע סדרין תלתא תלתא לכל סדרא לארבע רוחי עלמא ואינון תריסר. כגוונא דא אינון ארבע דגלים דהוו אזלי במדברא ואינון תריסר שבטין תלתא תלתא לכל סטרא לארבע רוחי עלמא, וכלא רזא חדא והא אוקמוה.

[p. 321] ות"ח בשעתא דכהנא רבא הוה שוי אלין תריסר אבנין ולביש לון בחושנא ואפודא כדין שריא עליה שכינתא. ואינון תריסר אבנין גליפין בשמהן דכלהו שבטין וכל שבטא ושבטא אתגליף על אבנא חד. משקען הוו אתוון באבנין, וכד נהרין אתוון הוו בולטות לבר ונהרין על מה דאצטריכו. ובאתוון כלהו לא הוו תרין אתוון ח"ט בגין דלא אשתכח חובא בכלהו.

אמר ר' חזקיה אי הכי ח' דשמא גרים יאות, אבל ט' דאיהי את טב ותנינן מאן דחמי ט' בחלמיה טב ליה בגין דביה פתח אורייתא כי טוב דכתיב (בראשית א:4) וירא אלהים את האור כי טוב, והואיל והיא את טב אמאי לא אכתוב באינון שבטין.

אמר ליה בגין דסמיכין תרין אתוון אהדדי. ותו דהא את ט' גניז וטמיר ואיהי נהיר נהירו דכלהו דהא את דא נהירו דכלהו הוי ולאו נהירו אשתכח בר מאת דא דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, והוא נהירו דההוא נהורא דגניז וטמיר ועל דא כתיב (תהלים פד:12) לא ימנע טוב להולכים בתמים, ודא איהו נהורא דכלהו שבטין ובגין כך לא אתגליף בהו. ותו דכלהו תריסר נפקי מגו [p. 322] אכסדרוה דא טמירא דאיהי ברזא דאת ט' ובגין כך איהי טמיר וגניז ולא אתחזי בהו.

ת"ח כל הני אבנין קיימי בארח את וניסא, וכלהו כיון דהוו נהרין כדין כהנא רבא הוו נהירין אנפוי ואתוון נהרין ובלטין לאשתמודעא לבר. וכד הוו נהרין אנפין דכהנא כדין הוו אשתמודעאן בליטו דאתוון דאיהו לטב ובדא אשתמודעא כהנא אי זכאה הוא אי לאו, ועל דא כלא איהו באת וניסא והא אוקמוה.

 

רבי אבא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון. אמר ליה הא דכתיב (שמות כח:30) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים, ותנינן אורים דנהרין במלה דאצטריכו תומים דאשלימו במלייהו. תו אנן צריכין למנדע.

אמר ליה ודאי להכי איהו חשן ואפוד לקבל אורים ותומים ודא רזא דתפלין וקשרא דתפילין לקבל תרין אלין. [p. 323] פתח ואמר (שם לג:23) וראית את אחורי ופני לא יראו. וראית את אחורי, הא תנינן דאחזי ליה קב"ה למשה קשר של תפלין. ופני אלין תפלין ממש, ופני אינון תפלין דאינון רזא עלאה שמא קדישא, [רל ע"ב] אחורי איהו רזא דקשרא דתפלין, והא ידיעא לגבי חברייא בגין דדא אספקלריא דנהרא ודא איהי אספקלריא דלא נהרא. לקבל דא אורים דנהרין במלייהו, תומים דאשלימו במלייהו, דא פנים ודא אחור. ורזא דא קול ודבור, קול אנהיר למללא, דבור אשלים מלה, ותדיר דא בדא סלקן ולא אתפרשן דא מן דא לעלמין. ובגין כך חשן ואפוד דא פנים ודא אחור וכלא רזא חדא בלא פרישו כלל.

אמר ליה אי הכי דלא מתפרשן לעלמין ומאן דאפריש לון הא תנינן דכתיב (משלי טז:28) מפריד אלוף מהו דכתיב (שמואל א כג:26) ויהי כברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו, ואילו חשן לא קאמר.

[p. 324] אמר ליה ודאי הכי הוא. כל מה דאיהו חשיב איהו טמיר וגניז ולא אדכר כל כך, כגוונא דא נושאי אפוד בד. מה דאיהו באתגליא יתיר איהו אדכר בגין דיתכסי מה דאיהו בגניזו וטמירו, ועל דא אדכר מה דאיהו באתגליא יתיר. ובגין כך שמא עלאה איהו רזא בטמירו וגניזו ולא אדכר אלא בשמא דאיהו באתגליא, דא אדכר ודא אגניז, דא באתגליא ודא בסתירו, וכל מה דאתגליא איהו אדכר לעלמין. שמא דגניז איהו יהו"ה, שמא דאיהו באתגליא איהו אדנ"י, ועל דא אכתוב באתוון טמירין ואקרי באתוון אלין ואתכסי דא בדא למהוי יקרא עלאה טמיר וגניז לעלמין. וכל ארחי דאורייתא הכי הוא אתגליא וסתירא, וכל מלין דעלמא בין דעלמא דין ובין דעלמא דלעילא כלהו איהו טמיר וגליא.

פתח ואמר (יונה א:8) ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי מזה אם אתה. האי קרא אית לאסתכלא ביה, כלהו ברזא דחכמתא שאילו דכתיב הגידה נא לנו באשר. הכא שאילו רזא דאיהו באתגליא למנדע אי מזרעא דיוסף קאתי דימא כיון דחמא ארונא דיליה מיד אתבקע והוה יבשתא דכתיב (תהלים קיד:3) הים ראה [p. 325] וינוס, הים ראה ההוא דכתיב ביה (בראשית לט:9) וינס ויצא החוצה, מיד הירדן יסוב לאחור. ועל דא שאילו ליה באשר דכתיב (שם) באשר את אשתו וגו', אם מההוא זרעא אתית צלי דישתוק ימא מינן.

למי, ואי מזרעא דיעקב קאתית דכתיב ביה (שם לב:18) למי אתה ואנה תלך, ואינון הוו מלאכין קדישין דשדר בשליחותיה ואשתזיב מההוא עאקו, צלי למרך וישדר מלאכיה ונשתזיב מההוא עאקו.

[p. 326] ואי לאו מה מלאכתך, במה אשתדלותך בכל יומא. ומאין תבא, מאן אינון אבהתך. מה ארצך, אי היא ארעא דאתחזיא לאתענשא. ואי מזה עם אתה, אי הוא עמלק או חד משבעה עממין דאתחזון לאתענשא. כלא שאילו ליה כדקא יאות.

מה כתיב, ויאמר אליהם עברי אנכי מההוא זרעא דאברהם דאקדיש שמא דמאריה בכל עלמא. ואת יי' אלהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה. אינון לא שאילו ליה אלא מלה באתגליא ובאתכסיא למנדע ביה ואיהו אתיב לון כלא באתגליא.

מה כתיב, וייראו האנשים יראה גדולה. כיון דשמעו שמא דקב"ה מיד דחילו בגין דכלהו הוו ידעין נסין וגבוראן דעבד קב"ה בימא וכיון דאמר לון שמא דקב"ה מיד דחילו קמיה דחילו סגי. תו אמר לון דאיהו ערק קמיה ועל דא אמרו מה זאת עשית דאנת ערק קמיה ולא עבדת פקודוי, ובגין כך מה זאת עשית דעברת על פקודי דמארך.

ותא חזי כלהו אתגיירו לבתר כד חמו נסין וגבורן דעבד קב"ה בימא ליונה, וכלהו חמו ליה כד נפל לימא [רלא ע"א] וההוא נונא דסליק ובלע ליה קמייהו, וכד אתא ההוא נונא רבא לעיניהון דכלא [p. 327] ופלט ליה ליבשתא אתו לגביה ואתגיירו כלהו הדא הוא דכתיב (יונה ב:9) משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו.

ות"ח כלהו אלין הוו גרי צדק ואתחכמו באורייתא והוו חכימין עלאין בגין דהא קב"ה אתרעי בכל אינון דמקרבי לגביה ומקדשי שמיה באתגליא דכד אתקדש שמיה באתגליא שמא דאתכסיא אסתלק על כרסי יקריה דכתיב (ויקרא כב:32) ונקדשתי בתוך בני ישראל.

ת"ח מה כתיב וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעת האפד בפתיל תכלת. אמאי בפתיל תכלת, אלא לאחזאה דהאי תכלא אתקשר בכלא ועל דא כלא איהו ברזא עלאה.

מה כתיב, פעמון זהב ורמון ואוקימנא וכלא איהו ברזא עלאה כדקאמרן. מה כתיב, ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני יי', בגין דאצטריך קלא דאשתמע וברכאן ישרון על עלמא בגיניה דכהנא דאיהו מברך כלא ופלח כלא. פעמון זהב, הא אוקימנא. רמון, דאתמליא כרמונא דא דאיהו אתמליא מכלא וכלא אוקימנא.

[p. 328] ויעש את מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת. הא אתמר ברזא דחשן ואפד וכלא חד. כליל תכלת, דהכי אתחזי כמא דאוקימנא דתכלא איהו רזא דנהורא דכרסייא, תכלא דאיהו בקשורא דנהירו חוורא כלא כחדא ועל דא תכלא לאפודא איהו.

אמר רבי שמעון הני מאני דלבושין דכהנא כלהו רזא עלאה איהו למהוי לבושין דלתתא כגוונא דלעילא. תא חזי כיון דמיכאל כהנא רבא איהו ואתי מסטרא דימינא אמאי כתיב בגבריאל (דניאל יב:7) האיש לבוש הבדים, דהא לבושין לכהנא רבא איהו. אלא מהכא דשמאלא אתכליל בימינא תדיר ואתלבש באינון לבושין.

תו דהא גבריאל איהו אתמנא שליחא בהאי עלמא וכל שליחא דאתמנא בהאי עלמא אצטריך לאתלבשא בלבושין דהאי עלמא, והא אוקימנא ברזא דנשמתא כד סלקא לעילא אתלבשת בלבושא כגוונא דלעילא בגין למהוי תמן, וכן כד נחתת לתתא מלעילא כלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזלת תמן. כגוונא דא כל אינון שליחן דאתמנן בשליחותא בהאי עלמא והא אוקימנא.

ותא חזי האי מעילא דאפודא לחפיא עליה כד לביש ליה. כתיב (תהלים קלט:5) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. האי קרא הא אוקמוה, אבל ת"ח בשעתא [p. 329] דברא קב"ה לאדם דכר ונוקבא אתבריאו והוו תרווייהו דא עם דא קשירן נוקבא לאחורא ודכורא לקמא עד דנסר לון קב"ה ואתקין לה ואעיל לה לקמיה דאדם לאסתכלא אנפין באנפין, וכיון דאסתכלו אנפין באנפין כדין אסגי רחימותא בעלמא ואולידו תולדין בעלמא מה דלא הוה מקדמת דנא והא אוקימנא.

ולבתר דחב אדם ואתא נחש על חוה ואטיל בה זוהמא אולידת חוה לקין והוה דיוקניה דיוקנא דלעילא ותתא מרזא דזוהמא דסטרא אחרא ומסטרא דלתתא, ועל דא איהו הוה קדמאה דעבד מותא בעלמא בגין דסטרא דיליה גרים. חויא ארחיה הוי למהוי כמין לקטולא, ההוא דאתי מניה ארחיה נקיט ואזיל ועל דא כתיב (בראשית ד:8) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. [p. 330] אשכחנא בספרין קדמאין דכד קטל ליה קין להבל הוה נשיך ליה נשיכין [רלא ע"ב] כחויא עד דאפיק נשמתיה וקטל ליה, וכל מלין אהדרו ליסודא קדמאה ואי לאו דהוה קין מההוא סטרא לא אשתכח הכי לגבי אחוה.

ועל דא כיון דחזא אדם דאתקטל הבל ואתתרך קין אמר מה אנא אוליד מכאן ולהלא. אתפרש מאתתיה מאה ותלתין שנין ורוחין נוקבי מסאבי הוו אתיין ומתחממן מניה ואוליד רוחין ושדין ואקרון נגעי בני אדם ואוקימנא. לבתר קני ואתלבש בקנאה ואתחבר באתתיה ואוליד לשת דכתיב (בראשית ה:3) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, דא איהו בדמותו כצלמו מה דלא הוה הכי בקדמיתא באינון בנין קדמאי דהוו מקדמת דנא, בגין דהא בקדמיתא אתחברותא אחרא הוה לגביה ואוקמוה עד דאתת חוה ואתקין לה קב"ה לגביה דאדם ואתחברו אנפין [p. 331] באנפין, ועל דא כתיב (שם ב:23) לזאת יקרא אשה, דא איהי אתתא אבל אחרא לא אקרי הכי והא אוקמוה. ובגין כך אדם וחוה כחדא אתבריאו דכתיב (שם ה:2) זכר ונקבה בראם ויברך אותם, תרווייהו כחדא הוו, ועל דא אחור וקדם צרתני וגו'.

ת"ח אפודא וחושנא אחור וקדם הוו וכד כהנא אתלבש בהו הוה דמי בדיוקנא עלאה, והא אתמר דכדין אנפוי נהירין ואתוון בולטות וסלקין לעילא מנהרן וכדין הוו ידעי מלה. ובגין כך תקונא דחושנא ותקונא דאפודא כחדא מתקשרן ואע"ג דתקונא דדא לאו איהו כתקונא דדא וכלא ברזא חדא, [p. 332] קשורא דדא בדא לאתיחדא חושנא באפודא בארבע עזקן דאתקשרן בהאי אתר ובהאי אתר, ואינון רזא דאינון רתיכין דמתקשרן בהאי סטרא דלתתא לאינון דלעילא וכלא איהו ברזא דאופנים וחיות.

כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ואוקמוה דהא כלא כגוונא דא אתעביד משכנא. כגוונא דעלמא תתאה עבד כגוונא דעלמא עלאה וכל עובדוי דעבד כגוונא דלעילא, הכי נמי משכנא כל עובדוי אינון כגוונא דעלמא עלאה. רזא דא כל עובדין דמשכנא כלהו עובדין ותקונין דלעילא ותתא בגין לאשראה שכינתא בעלמא בדיורין עלאין ובדיורין תתאין. כגוונא דא גן עדן לתתא איהו כגוונא עלאה וכגוונא תתאה, כל ציורין וכל דיוקנין דעלמא כלהו תמן. ועל דא עבידת משכנא ועבידת שמים וארץ כלהו כחדא.

כתיב (ישעיה מ:26) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח אי בגין דיסתכל ב"נ עינוי לעילא וזקיף לון לעילא יכיל למנדע ולאסתכלא במה דלא אתרשי למנדע ולמיחמי. אלא שאו מרום עיניכם, מאן דבעי לאסתכלא ולמנדע בעובדוי דקב"ה יזקיף עינוי לעילא ויחמי כמה חיילין וכמה משריין עובדין משניין רברבין אלין מאלין, וכדין תחמון ותשאלון מאן ברא אלין.

[p. 333] מי ברא אלה, הא אוקימנא רזא מי ברא אלה דאיהו אתר דקיימא מרום גניז וסתים ולא ידיע וקיימא תדיר לשאלא בגין דלא אתגליא ההוא אתר.

המוציא במספר צבאם. מאי המוציא, אלא בגין דההוא אתר דטמיר וגניז אפיק כלא ברזא דקול דנפיק משופר וההוא קול איהו כל חילין עלאין וחושבנא דכלא, ומתמן אשתכח רזא דמהימנותא עלאה בכל אינון סטרין עלאין עד דנגדין דרגין ואתמשכאן לתתא ואתפרשאן כמה חילין לזנייהו כלהו קיימן בחושבנא ואקרון בשמא.

מרוב אונים, דא סטרא דימינא. ואמיץ כח, דא סטרא דשמאלא. איש לא נעדר, סטרין דנגדין מתרין עיבר. [רלב ע"א]

ד"א שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. האי קרא כד אתקם משכנא והוה אתתקן, כל מאן דחמי ליה למשכנא ואסתכל לעילא ותתא כלא חמי במשכנא בגין דכל עובדוי דעלמא כלהו אתתקנו ביה במשכנא והא אוקימנא, כל מאן דחמי אינון קרסים במשכנא ואסתכל בהו הוה מסתכל בנהירו דלהון בנהירו דככביא בגין דהכי קיימן ככביא ברקיעא.

[p. 334] פתח ואמר (תהלים קמח:1-5) הללויה הללו את יי' מן השמים הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו, הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים, יהללו את שם יי' כי הוא צוה ונבראו. ת"ח תושבחתא דא אמר דוד לקבל רזא דשמא קדישא דאיהו כללא דתושבחתא דכלא. תרין תושבחן אינון כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה, דא ותושבחתא בתראה דכלא דכתיב (שם קנ:1) הללויה הללו אל בקדשו וגו'. אבל דא הוה על עשר אמונים ודא הוה על שבע וכלא רזא חדא בשמא קדישא.

הללויה הללו את יי' מן השמים איהו שירותא דשית סטרין לאתפשטא לתתא דדא איהו רזא דקיימא לשאלה כד"א (דברים ד:32) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. עד הכא אית רשו לשאלה, מכאן ולהלא לית רשו לשאלא בגין דאיהו אתר טמיר וגניז, ועל דא הללו את יי' מן השמים.

[p. 335] הללוהו במרומים, אלין תרין סטרין דאינון רומא דשירותא ימינא ושמאלא ומהכא אתפשטאן כלהו אחרנין לתתא ברזא דדרגין לאתתקנא כדקא יאות.

הללוהו כל מלאכיו, אלין תרין קיימין דקיימי תחות גופא למשען גופא עלייהו. ת"ח אינון קיימין דגופא אשתען עלייהו קיימי הכא ברזא דמלאכין בגין דירכאן אינון שליחן למיזל מאתר לאתר ומרזא דא נפקין אינון דאקרון מלאכים דאינון שליחן למהך בשליחו דמאריהון מאתר לאתר.

הללוהו כל צבאיו, דא איהו אתר דנפקי מניה כל חילין קדישין עלאין רזא דאת קיימא קדישא ואיהו רשים מכל שאר רבוון כדקא אמרן דכתיב (ישעיה מח:2) יי' צבאות שמו, אות איהו בכל שאר חילין ורבוון.

הללוהו שמש וירח, ביה קיימא רזא דא ואיהו שמשא לאנהרא וביה קיימין ככביא עלאין דנהרין ומזלי והא אוקימנא.

לבתר אהדר לעילא לההוא אתר דקיימא ברומא דמרומים ותמן תקיעו דכלא. לבתר הללו את יי' מן הארץ, לקבל אלין אש וברד וגו'.

[p. 336] ת"ח אינון ככבים לתתא קיימין במשיכו דאתמשכאן מרזא עלאה בגין דכלא קיימא בדיוקנא עלאה והא אוקימנא, ובגין כך כל אינון ככביא ומזלי מרום רקיעא כלהו קיימי לאנהגא ביה עלמא דלתתא מניה ומתמן אתפשטאן דרגין עד דקיימין דרגין לאינון ככביא דלתתא דכלהו לא קיימי ברשותייהו כלום והא אוקימנא וכלהו קיימאן ברשותא דלעילא ועל דא כתיב (ישעיה מז:13) יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזים בככבים, וכלא איהו ברשותא ואתמר.

 

ויעשו את הכתנות שש וגו' ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר. רבי יוסי פתח (שם ב:2) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והיה באחרית הימים, כד יפקוד לה קב"ה לברתא דיעקב ויקים לה מעפרא ויתחבר שמשא בסיהרא כדין נכון יהיה הר בית יי', דא ירושלם לעילא דיהא מתתקנא בתקונהא לאתנהרא בנהורא דלעילא דכל נהורא לאו איהו לאתתקנא אלא בנהורא דלעילא דבההוא זמנא אתנהיר עלה נהורא עלאה על חד שבעה ממה דהוה מקדמת דנא כמא דכתיב (שם ל:26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים.

[p. 337] בראש ההרים. בראשי מבעי ליה, מאי בראש. אלא תקונא דא דיהא לה [רלב ע"ב] בראש ההרים איהו. ומאן איהו ראש ההרים, דא כהנא רבא דאיהו ראש ההרים רישא דכלא לסטר ימינא, ודא איהו דמתקן לביתא תדיר דמברך לה לאנהרא אנפהא, ועל דא יהיה נכון. ובמה יתקן לה, באינון לבושין דאינון כגוונא דלעילא כמא דאוקמוה, ואינון לבושין כלהו קיימן ברזא דשית. והאי ביתא כד יהא אתתקן בהאי ראש ההרים דאיהו כהנא כדין יתקשר ויסתלק לעילא בקיומא עלאה ויתנהיר עלמא מההוא נהירו עלאה, כדין ונשא מגבעות, מכל שאר חילין ומשריין עלאין וכדין ונהרו אליו כל הגוים.

ת"ח בזמנא דכהנא פריס ידוי כדין רוחא עלאה אנהיר ונפיק וכל בוצינין נהרין ונהורין אתמשכאן ואתקשראן אלין באלין עד דאתנהיר אנפהא דכנסת ישראל וכלא על ידא דנהורא קדמאה דאיהו כהנא. כד אתעא כהנא לתתא יתער כהנא לעילא, בעובדין דלתתא אתער אתערותא לעילא, ועל דא נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים.

[p. 338] ונהרו אליו כל הגוים, בגין דהשתא כל שאר עמין אית לון ממנן ברקיעא עלייהו ובההוא זמנא יבער לון ויפיל לון קב"ה משולטניהון דכתיב (ישעיה כד:21) ופקדתי יי' על צבא המרום במרום. וכיון דכלהו אתעברו משולטניהון כדין קב"ה אתתקף בלחודיה כד"א (שם ב:11) ונשגב יי' לבדו ביום ההוא, וכדין ונהרו אליו כל הגוים הה"ד ואמרו עמים רבים לכו ונעלה אל הר יי' אל בית אלהי יעקב וגו'. וכלא בשעתא דכהנא דאיהו ראש ההרים ינהיר לה וכלא איהו ברזא דשש, שית אינון בכל סטרין דינהיר לה דהא ברזא דשית אנהיר לה.

 

רבי אלעזר ורבי יצחק ור' יהודה הוו אזלי בארחא. א"ר אלעזר עידן איהו למהך בשכינתא בגין דשכינתא לא תשרי עלן אלא מגו מלי דאורייתא.

א"ר יהודה מאן דאיהו רישא ליפתח ברישא.

פתח רבי אלעזר ואמר (תהלים קיט:141) צעיר אנכי ונבזה פקודיך לא שכחתי. צעיר אנכי ונבזה, דוד מלכא איהו לזמנין [p. 339] קא משבח גרמיה ואמר (שם יח:51) ועושה חסד למשיחו לדוד, וכתיב (שמואל ב כג:1) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב, ולזמנין עבד גרמיה מסכנא דכתיב (תהלים פו:1) כי עני ואביון אני, וכתיב צעיר אנכי ונבזה, ואיהו אמר (שם קיח:22) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אלא בזמנא דהוה סליק בדרגא דשלמא ואסתלק בדינא קשוט הוה קא משבח גרמיה, ובזמנא דחמא גרמיה בעקו ושנאוי מדחקין ליה כדין מאיך גרמיה והוה קרי גרמיה מסכנא זעירא מכלא. מאי טעמא, בגין דהא לזמנין הוה שליט ולזימנין הוה בעאקו דשנאוי, ועכ"ד איהו שליט תדיר עלייהו ולא יכילו ליה. ודוד מלכא איהו שפיל גרמיה לגבי קב"ה דכל מאן דמאיך גרמיה קמי קב"ה איהו זקיף ליה על כלא, ובגין כך אתרעי ביה קב"ה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, בהאי עלמא דכתיב (ישעיה לז:35) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, בעלמא דאתי דכתיב (הושע ג:5) ובקשו את יי' אלהיהם ואת דויד מלכם אשר אקים להם. דוד איהו הוה מלכא בהאי עלמא ודוד איהו יהא מלכא לזמנא דאתי, ועל דא אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

[p. 340] ת"ח בשעתא דסיהרא אעדת נהורא ולא נהירת כדין איהי במסכנותא בכל סטרין ואתקדרת ולית לה נהורא כלל, וכד שמשא אהדר לקבלה ואנהיר לה כדין אתקשטת לגביה כנוקבא דאתקשטת לגבי דכורא וכדין איהי שלטא [רלג ע"א] בשולטנו בעלמא. ועל דא דוד הוה מעטר גרמיה בההוא גוונא ממש. לזמנין איהו מסכנא ולזמנין איהו בעתרא בעתירו דכלא, ובגין כך הוה אמר צעיר אנכי ונבזה, ועם כל דא פקודיך לא שכחתי. כגוונא דא אית ליה לבר נש לאשפלא גרמיה בכלא למהוי איהו מאנא דקב"ה אתרעי ביה והא אוקמוה דכתיב (ישעיה נז:15) ואת דכא ושפל רוח. השתא אנא אפתח ברישא.

פתח ואמר (יחזקאל מ:3) ויבא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וקנה המדה והוא עומד בשער. האי חמא ליה יחזקאל בההוא חיזו דנבואה והאי איהו איש דאיהו שליחא באינון לבושין והכא לא אמר אלא איש ולא אמר האיש לבוש הבדים. אלא בשעתא דעביד שליחותא למעבד דינא או לאחזאה דינא אקרי לבוש הבדים ובשעתא דלא אתי להכי אשתני לגוונא אחרא. כפום שליחותא הכי שני חיזו דיליה באינון לבושין ואשתני מלבושין ללבושין בגין דאיהו תדיר בסטר שמאלא וכמה גוונין אינון דאתלבש בהו וכל אינון דאתיין מסטריה.

[p. 341] מראהו כמראה נחשת, בההוא לבושא דאינון טורי נחשת דאקרון (זכריה ו:1) הרי נחשת.

ודא אייתי מדידו למעבד משחתא. האי לאו איהו בוסינא דקרדינותא דטמיר וגניז ומתמן נפקת האי קנה לתתא דאגליד מגו נהירו דאשתביק מבוסינא דקרדינותא כד אסתלק לעילא ואתגלפת גו ספירו דנציץ ולא אתידע. ועל דא ההוא קנה המדה איהו קיימא במדידו דמשחתא דקיימא לתתא.

ולזמנין קנה המדה ולזמנין קו המדה, ועל דא פתיל וקנה וכלא משחתא למעבד מדידו. התם כל מדידו דיחזקאל איהו הוה בההוא קנה המדה ובעובדא דמשכנא כלא הוה בקו המדה. [p. 342] במשכנא בההוא מדידו דלתתא דאיהו קו המדה כגוונא דההוא פתילה דכד שרי לאתפשטא בכל אמה חד קשרא ובההוא משחתא מדיד ואקרי אמה, ובגין כך שמנה ועשרים באמה, דדא הוא ארכא, ופותיא ארבע באמה, ולא כתיב ארבע אמות בגין דאמה מדיד לכל סטר.

והאי נפקא מרזא דבוצינא דמדידו דהאי לתתא מההוא מדידו דלעילא אשתכח. מדידו דלתתא זעיר אלף וחמש מאה סטרין וכל סטרא תריסר אלפי אמין, ועל דא אמה חד אזיל בכלהו וההוא אמה דמדיד דא אתפשט קו משחתא ואתגליא אמה ומדיד וכן בכל אינון משחתי.

שמנה ועשרים באמה, איהו ארכא בחד אמה ופותיא ארבע בההוא אמה. אשתכח אמה חד דאיהו תלתין ותרין שלישים כד"א (ישעיה מ:12) וכל בשליש עפר הארץ, ואלין תלתין ותרין לקבל ל"ב שבילין דנפקי מלעילא.

וכד אתעביד משחתא דארכא בהאי מדידו איהו ארבע סטרין ההוא ארכא וכל סטרא שבע אמין דלהכי סלקן אינון שבע אמין לארבע סטרין ברזא דשבע דאינון תמניא ועשרים דאינון בארכא בגין דשבע איהו רזא עלאה בכלא וכל אינון תלתין ותרין שבילין כלילן בשבע ברזא דשמא קדישא.

[p. 343] ואי תימא הא כתיב מדה אחת לכל היריעות. ודאי מדה אחת איהו אע"ג דאתפשט אמה בתר אמה ודא בתר דא וכלא ברזא דבוצינא דלעילא קא אתיא למהוי עילא ותתא משחתא חדא.

ודא איהו משחתא דאיהו בקדושה יתיר בגין דאית משחתא אחרא דאיהי לחפיא על דא דאיהו לגו דהא במשחתא אחרא דחפיא על דא סלקא בחושבנא בחושבן ד"ל ולגו כחושבן ל"ב, ודא איהו רזא [רלג ע"ב] דחפיא דא על דא ל"ב לגו ד"ל, ל"ב איהו קיימא לגו, ד"ל לבר, בגין דהא משחתא קדמאה דאיהי קדישא בגוונין קדישין דאינון שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני אלין גוונין קדישין וכל חושבן דיליה סלקא לחשבן ל"ב, ומשחתא תניינא דאיהי לבר לחפייא על דא איהי סלקא לחשבן ד"ל, ודא איהו רזא דכתיב (תהלים מא:2) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יי', ביום רעה ממש, ימלטהו יי' רזא דחושבנא לגו דאיהו רזא ל"ב. וההוא חושבנא דלבר מה כתיב, ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן. יריעות עזים, אמאי עזים, אלא רזא דגוונא דיליה למיהב דוכתא ברזא דקודשא ובגין כך יריעות עזים ודאי.

[p. 344] כתיב (שיר ו:11) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו'. הא אוקמוה אבל מה אגוז אית ליה קליפה דסחרא וחפיא על מוחא ומוחא לגו, אוף הכי בכל מלה דקודשא קדושא לגו וסטרא אחרא לבר ורזא דא (חבקוק א:4) רשע מכתיר את הצדיק, ועל דא אקרי אגוז והא אוקמוה.

ת"ח כל מאן דאוסיף גרע וסימנך פרי החג דמתמעטין ואזלין. אוף הכא נמי במה דלגו כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, במה דלבר כתיב עשתי עשרה יריעות, אוסיף אתוון וגרע מחושבנא, אוסיף חושבנא וגרע. אוסיף חושבנא דכתיב (שמות כו:1) ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה. וכד סליק לחושבנא סליק לחושבן ד"ל דלית בכל אינון זיני מסכנותא כההוא דאקרי דל, ובגין כך כד סליק בחושבנא יתיר סליק בגריעו. וכד האי גרע בחושבנא גרע בסליקו דסליק לרזא דל"ב דאיהו רזא דכל מהימנותא ואיהו רזא דשמא קדישא. ועל דא דא סליק ודא גרע, דא סליק וגרע, ודא גרע וסליק, דא לגו ודא לבר.

[p. 345] קו המדה שרי לאתפשטא ומדיד משחתא לקרשים דכתיב ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, ואלין אינון רזא דשרפים והא אוקמוה דכתיב עצי שטים עומדים, וכתיב (ישעיה ו:2) שרפים עומדים.

מדידו דמשחתא דא עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה. הכא כתיב עשר אמות ולא כתיב עשר באמה. אלין תלת תלת תלת דאינון תשע וחד דשריא עלייהו ודא איהו רוחא חדא דשריא עלייהו. [p. 346] והא אמרן כמה איהו שיעורא דאמה, ודא איהו רזא דשיעורא חד סרי ופלגא דסלקין ולא סלקין בגין דגרעין מאינון אופנים ואוקמוה ברזא דרתיכא קדישא ואינון עשרים, להאי סטרא עשר ולהאי סטרא עשר עד דסלקין לרזא דשרפים עלאין. ולבתר סליק רזא דקדשא עד דאתערו כלהו ברזא דההוא בריח התיכון כמה דאוקמוה, ועל דא פלגא אית ביה בלא שלימו.

רזא דהאי משחתא לעשרין דפין אינון מאתן ותלתין וכל האי קיימא במדידו בחושבנא, והכי סליק כל חשבן דנפקא מהאי מדידו ברזא דאינון שרפים.

יריעות דמשכנא דקאמרן דאינון רזין עלאין דרזא דשמיא והא אוקמוה דכתיב (תהלים קד:2) נוטה שמים כיריעה, ורזא דהאי בההוא חושבן דקאמרן. ואית יריען דקאמרן ברזא חדא ואית יריען ברזא אחרא וכלא איהו ברזא דלעילא, ועל דא כלא איהו למנדע חכמתא דכל סטרא וסטרא דכל מלה ומלה, ועל דא אבחין ב"נ בין טב לביש בין רזא דחכמתא ובין מלה דלא קיימא בחכמתא. וברזא דמדידו קדמאה הא אתמר בכמה סטרין איהו רזא דא.

[p. 347] רזא דארונא דקאים בחושבנא ממה דאיהו נטיל וממה דאיהו קביל וממה דאית ביה. ממה דאיהו מקבל דאיהו תרין סטרין ונטיל מאינון [רלד ע"א] תרין סטרין, ועל דא אמה איהו בסטרא דא ואמה בסטרא דא ופלגא דיליה, ובגין כך אמתים וחצי ארכו, אמתים מתרין סטרין ופלגא דיליה. האי בארכא, בפותיא ורומא אמה וחצי, חד מההוא סטרא יתיר דקא נטיל כגוונא דימינא ושמאלא ופלגא דיליה דהא לא שרא מלה אלא על מלה ובגין כך פלגא בכל חושבן וחושבן, ובגין כך ארונא מקבלא מכלא וקיימא ברזא דחושבנא בכלא.

והא אוקמוה על מה איהו מחפיא בדהבא לגו ולבר, והאי איהו שיעורא למיקם במדידו קדמאה וכלא קאים ברזא חדא. פתורא כהאי גוונא דמדיד בההוא שיעורא קדמאה. אבל האי מדידו על מה דקיימא ברזא דאורייתא ובההוא משחתא קדמאה דקאמר אבא לית ביה למעבד שיעורא יתיר כמה דאיהו ברזא לחכימי עליונין למנדע בה רזא [p. 348] דחכמתא לאבחנא בין טב לביש בין חכמתא עלאה לחכמתא אחרא. כלהו עובדין אחרנין כלהו במדידו דאמה בההוא משחתא בר משחתא דחשן דאיהו זרת והא אוקמוה.

ת"ח כתנת אע"ג דכלהו אתעבידו ברזא דקדשא כלא איהו ברזא דשש ובעובדא דשש וקיימא בשש וכלהו תקונין לאתלבשא ולאתתקנא בהו שש וברזא דשש וכלא ברזא דקו המדה. וקנה המדה בההוא מדידו דיחזקאל בגין דאיהו ביתא לאתקיימא באתריה באינון כותלין באינון שורין באינון פתחין באינון דלתין בגין למהוי כלא במדידו. אבל לזמנא דאתי משחתא ההיא מה כתיב, (יחזקאל מא:7) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, בשעתא דישרי ביה קנה המדה סלקא לעילא לעילא לארכא ולפותיא למהוי אתפשטותא דביתא בכל סטרין ולא ישגחון עליה לביש כמה דאוקמוה דכתיב (זכריה ט:1) ודמשק מנוחתו. מההוא זמנא דינא לא ישתכח בעלמא בגין דכלא אתקיים על קיומיה בקיומא שלים כד"א (שמואל ב ז:10) ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וגו'.

[p. 349] ות"ח כל משחתין וכל מדידין כלהו קיימין בהאי עלמא בגין לאתקיימא האי עלמא ברזא דגוונא דלעילא לאתקשרא האי עלמא בעלמא דלעילא למהוי כלא חד ברזא חדא. ובההוא זמנא דקב"ה יתער לחדותי עלמא כדין ישתכחון כלהו עלמין ברזא חדא ויקרא דקב"ה בכלא וכדין כתיב (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

 

פתח ר' יהודה אבתריה ואמר (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם. האי קרא הא אוקמוה אבל סוד יי' ליראיו, ההוא רזא עלאה דקיימא בגניזו דאיהו סתים וגניז לא קיימא אלא ליריאיו דאינון דחלין לקב"ה תדיר ואינון אתחזון לאינון רזין עלאין ולמהוי אינון רזין עלאין בגניזו וסתימו כדקא יאות בגין דאינון רזין עלאין. אבל ובריתו להודיעם, רזא דאיהו קיימא בברית קיימא. להודיעם בגין דאיהו אתר דקיימא באתגליא למנדע.

[p. 350] תו סוד יי' ליראיו, דאינון רזין דקיימן בדחילו ואינון דחלי חטאה דחלי בהו באינון רזין עלאין, אבל ובריתו להודיעם, למנדע ולפרשא מלין בגין דאינון מלין דקיימן לפרשא.

ת"ח בארבעין ותרין אתוון אתגליף עלמא ואתקיים וכלהו עטרא דשמא קדישא. כד מצטרפאן סלקין באתווי לעילא ונחתין לתתא, מתעטרן עטרין בארבע סטרי עלמא ויכיל לאתקיימא. ולבתר נפקו אתוון וברו עלמא לעילא ותתא בעלמא דיחודא ובעלמא דפרודא ואתקרון הרי בתר טורי דפרודא דמתשקיין כד סטרא דדרום שארי לקרבא [רלד ע"ב] בהדיה, וכדין מיא נגדין ובחילא דא דעילא נגיד כלא הוא בחדו.

כד מחשבה סליק ברעו דחדוה מטמירא דכל טמירין מטי ונגיד מגויה חד זיהרא, מתקרבין דא בדא והא אוקמוה. ואינון ארבעין ותרין אתוון אינון רזא עלאה ובהו אתברי עלמא, עלמא עלאה ועלמא תתאה, ואינון קיומא ורזא דכל עלמין, [p. 351] ועל דאיהו רזא דכל עלמין כתיב סוד יי' ליריאיו ובריתו להודיעם, דא רזא דאתוון גליפין טטקוטאי מסינטן בגלפוי באתגליא.

כתיב ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, והא אוקמוה את האורים, דנהרין רזא דאספקלריא דנהרא ודא איהו גליפו דאתוון דשמא קדישא ברזא דארבעין ותרין דבהו אתברו עלמין והוו משקעין ביה. ואת התומים, רזא דאינון אתוון דכלילן באתר דאספקלריא דלא נהרא ואיהי אתנהגא בשבעין ותרין אתוון גליפאן דאינון רזא דשמא קדישא וכלהו אקרון אורים ותומים.

[p. 352] ת"ח כד אינון אתוון משקעאן תמן בההוא חילא נהרין אתוון אחרנין דגליפו באינון שמהן דשבטין ונהרין או אתחשכאן וכלא בההוא רזא דאינון אתוון דשמהן קדישין כדקאמרן, ואינון אתוון דשמהן קדישין אינון אתיין על רזא דאורייתא וכלהו עלמין אתיין ברזא דאלין אתוון. אלין שמהן הוו גניזין משקעאן תמן ושמהן דשבטין הוו בלטין אתוון דילהון לעילא ועל דא כלא מרזא דאינון אתוון וכלא אוקימנא.

והא אתמר ברזא דאתוון דאורייתא, ב' דאורייתא שראת בה והא אוקמוה ב' ברא ודאי בחילא עלאה בתקיפו דרזא דאינון אתוון. ב' נוקבא, א' דכר. כמה דב' ברא הכי נמי א' אפיק אתוון כללא דעשרין ותרין אתוון.

ה' זווגא שמים למיהב ליה חיין ולאשראה ליה. ו' הארץ למיהב לה מזונא ולאתקנא לה ולמיהב לה ספוקא דאתחזי לה, ורזא דא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ו' ואת כללא דעשרין ותרין אתוון ומתזן ארעא וארעא כליל לון לגווה כד"א (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים, והיינו רזא ואת הארץ דכניש לכלא בגווה וקבילת לון. הארץ נטלא ו"ו וקבילת לה לאתזנא.

[p. 353] ורזא דא משכנא לא אתתקן אלא על ידא דמשה בגין דמההוא סטרא אתער דרגא אחרא עלאה לקיימא ליה למהוי קיומא דכלא, ורזא דא ויקם משה את המשכן, קיומא דיליה הוה באינון אתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא. ובגין כך כל עובדין דמשכנא הוה בצלאל עביד לון ברזא דגלופא דאתוון דשמיא וארעא אתבריאו בהו ועל דא אקרי בצלאל בגין דהוה ידע בצלאל גלופא דאתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא, ואי לאו דהוה ידע להו בצלאל לא יכיל למעבד אינון עובדין דמשכנא. מ"ט, אלא כגוונא דמשכנא עלאה לא הוה ולא אתתקנו כל עובדוי אלא בההוא רזא דאינון אתוון אוף הכא משכנא דלתתא לא הוה ולא אתתקן אלא ברזין דאינון אתוון.

בצלאל הוה מצרף אינון אתוון וברזא דכל צרופא וצרופא הוה עביד אומנותא וכל עבידא ועבידא דמשכנא בכל צרופא הוה עביד חד אומנו וכל מה דאתחזי ליה, וכן בכל עבידאן דמשכנא ובכל אינון שייפין ותקונין דמשכנא כלא הוה בצרופא דאתוון דשמא קדישא. וכד אתא לאקמא ליה לא הוה יכיל למיקם ליה. מ"ט, בגין דרעותא דסלקן אינון אתוון לא אתמסר אלא למשה בלחודוי ואיהו הוה ידע ההוא רעותא דסלקן כל אינון אתוון ועל דא [רלה ע"א] אתקם משכנא על ידיה דכתיב ויקם משה, ויתן משה, וישם משה, ובצלאל לא הוה ידע ולא הוה יכיל למיקם ליה.

 

[p. 354] פתח ר' יצחק אבתריה ואמר (תהלים כא:2-5) יי' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגיל מאד, תאות לבו נתתה לו וגו' חיים שאל ממך וגו'. שירתא דא לא אמר לה דוד אלא על תושבחתא דכנסת ישראל דקב"ה חדי לה בחידו דאורייתא דאקרי עז דכתיב (שם כט:11) יי' עז לעמו יתן. ישמח מלך, דא איהי כנסת ישראל דאקרי מלך דכתיב (דברים לג:5) ויהי בישרון מלך.

ובישועתך מה יגיל מאד, דא ישועה דימינא כד"א ותושע לי ימיני, (תהלים ס:7) הושיעה ימינך וענני.

ד"א מה יגיל מאד, י' יתירא ודא איהו רזא דברית קיימא קדישא דאיהו חדוותא דכלא, וכלא על האי מלך אתמר.

חיים שאל ממך נתת לו. מהכא אוליפנא דדוד מלכא לא הוו ליה חיים כלל בר דאדם קדמאה יהב ליה מדיליה. והא אוקמוה דדוד מלכא אתקיים שבעין שנין, ואינון [p. 355] שבעין שנין יהב ליה קב"ה מאינון שנין דאדם קדמאה ובהו אתקיים ואתייהיב ליה אוריכו דיומין בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא חיים שאל ממך נתת לו.

גדול כבודו בישועתך, בגין דאיהו גדול דכתיב (שם קמז:5) גדול אדונינו ורב כח, ודאי אקרי גדול. ורזא דא (בראשית א:16) ויעש אלהים את שני המארת הגדולים, גדולים הוו ודאי, ועם כל דא איהו אקרי גדול כמה דאתמר גדול אדונינו ורב כח, וקב"ה לא אקרי גדול אלא בהאי דכתיב (תהלים מח:2) גדול יי' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, במה איהו גדול, בעיר אלהינו הר קדשו.

(שם כא:7) כי תשיתהו ברכות לעד, בגין דהאי איהו ברכתא דכל עלמא וכל ברכאן דעלמא מהכא נפקי ודא איהו ברכה ורזא דא (בראשית יב:2) והיה ברכה, דהא הכא שריין כל ברכאן דלעילא ומהכא נפקי לכל עלמא ועל דא אקרי ברכה.

תחדהו בשמחה. כתיב הכא תחדהו, וכתיב התם (שמות יח:9) ויחד יתרו, בגין דזמין קב"ה לאקמא לכנסת ישראל מעפרא ולאתקפא בה ברזא דימינא ולחדותי לה חדתותא דסיהרא בשמשא דכתיב תחדהו בשמחה את פניך. את פניך, למהוי קמך ולמהוי בחדו לקבל אנפך בההוא שלימו דתשלים בההוא זמנא [p. 356] דהא בזמנא דחריב בי מקדשא אתרקינת מכל דאתמליא כד"א (ירמיה טו:9) אמללה יולדת השבעה וגו', וכתיב (יחזקאל כו:2) אמלאה החרבה.

ת"ח בההוא זמנא דאוקים משה ית משכנא אסתכל בכל אינון עובדין דהוו כדקא יאות וכדין אוקים ליה וכל אינון עיבידן דהוו במשכנא כל חד וחד אייתיאו ליה למשה ורזא דא (תהלים מה:15) בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, מובאות לך דכתיב ויביאו את המשכן אל משה. אמאי ויביאו את המשכן, בגין דהא בההוא שעתא הוה זווגא דמשה לאזדווגא ועל דא ויביאו את המשכן אל משה כמאן דאייתי כלה לבי חתן בגין דהא בקדמיתא אצטריך לאעלא כלה לבי חתן כד"א (דברים כב:16) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה, ולבתר איהו ייתי לגבה דכתיב ויבא אליה, וכתיב (במדבר יז:23) ויבא משה אל אהל העדות. [p. 357] והכא מה כתיב, ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד יי' מלא את המשכן. מאי טעמא, בגין דהוה אתתקן כהאי אתתא דאתתקנת ואתקשטת לגבי בעלה ובההוא שעתא דאיהי קא מתקשטא לא אתחזי לבעלה לאעלא לגבה, ועל דא ולא יכל משה וגו', ובגין כך ויביאו את המשכן אל משה. מה כתיב, וירא משה וגו'. [רלה ע"ב]

ת"ח בכל עיבידן דמשכנא בכלהו הוה גוונא תכלא בגין דתכלא איהו גוונא לאתעטרא ברזא דכל גוונין. מה כתיב, ויעשו את ציץ נזר הקדש וגו' ויתנו עליו פתיל תכלת וגו' והא אוקמוה ברזא דכתיב (שמות כח:36) ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה', ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש ליי'.

ברזא דמשכנא קיימין רזין עלאין ברזא דשמא קדישא עלאה. אדנ"י האי איהו רזא דמשכנא רזא כגוונא עלאה רזא דארונא כמה דכתיב (יהושע ג:11) הנה ארון הברית אדון כל הארץ. אדון כל הארץ דא הוא רזא קדישא דשמא דאל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ודא איהו כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה יהו"ה ואתוון אלין כגוונא דאלין.

[p. 358] א איהי י רזא דא כגוונא דא והא אוקמוה. ד איהי רזא ה ודא כגוונא דדא וכלא כגוונא ורזא חדא. נ איהי רזא דאת ו ואע"ג דדא דכר ודא נוקבא אבל דא אתכליל בדא והא אוקמוה נון ו' איהי באמצעיתא בגין דאיהו כללא חדא. ה איהי רזא דאת י בגין דהכא דא איהי חכמה זעירא דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו אלין אתוון באלין וכלהו רזא חדא כלילן אלין באלין וכלא חד וכלא איהו רזא חדא באתוון קדישין.

[p. 359] ועל דא משכנא דלתתא בארעא קיימא ברזא דמשכנא עלאה וההוא משכנא קיימא ברזא דמשכנא אחרא עלאה על כלא, וכלא איהו כליל דא בדא למהוי חד ועל דא כתיב והיה המשכן אחד.

 

כתיב (במדבר כד:20) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ת"ח ביומא דאתקם משכנא דאקים ליה משה כמה דאתמר דכתיב ויקם משה את המשכן דלא הוה יכיל למיקם עד דאקים ליה איהו. למטרוניתא דלית רשו לבר נש אחרא למיקם לה אלא בעלה. אוף הכי כל אינון אומנין כלהו אתו לאקמא משכנא ולא יכיל למיקם על ידייהו עד דאתא משה ואוקים ליה בגין דאיהו מארי דביתא. כיון דאקים משה ית משכנא לתתא אתקם משכנא אחרא לעילא כמה דאוקמוה דכתיב הוקם המשכן. מ"ט הוקם ולא פריש על ידא דמאן, אלא דלא אתקם אלא מרזא דעלמא עלאה דאיהו סתים וגניז על ידא דרזא דמשה בגין לאתתקנא בהדיה.

[p. 360] מה כתיב לעילא, ויבאו כל החכמים העושים [רלו ע"א] את כל מלאכת הקדש וגו'. אלין אינון החכמים העושים ימינא ושמאלא וכלהו שאר סטרין דאינון ארחין ושבילין לאעלא גו ימא ולמליא ליה ואינון עבדו משכנא לעילא ואתקינו ליה. כגוונא דא בצלאל ואהליאב דא בסטר ימינא ודא בסטר שמאלא, בצלאל לימינא אהליאב לשמאלא, דא מיהודה ודא מדן. ולבתר וכל איש חכם לב, ויבאו כל החכמים העושים והא אוקימנא וכלא כגוונא דלעילא.

בההוא יומא דאתקם משכנא אתבטל מותא מעלמא. אתבטל לא תימא אלא אסתלק מעלמא דלא יכיל לשלטאה כמה דאוקימנא בגין דלא יתבטל יצה"ר מעלמא עד דייתי מלכא משיחא וקב"ה יחדי בעובדוי וכדין (ישעיה כה:8) בלע המות לנצח. כד אתקם משכנא על ידא דמשה כדין אתפרש חילא דיצה"ר ואתכפיא ולא הוה יכיל לשלטאה. בההוא שעתא אתפרש סמאל תקיפא רוגזא דשמאלא מעל תוקפא דחויא בישא ולא יכיל לשלטאה על עלמא ולא יכיל לאתחברא ביה בבר נש ולמסטי ליה.

[p. 361] ר' יהודה אמר כד עבדו ישראל ית עגלא מה כתיב, (שמות לג:7) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. מ"ט, בגין דחמא יצר הרע דהוה אזיל בינייהו. אמר משה סטרא דקדושה לא תשרי בגו סטרא דמסאבא.

ר' אלעזר אמר כל זמנא דסטר דקדושא שלטא סטר מסאבא לא יכיל לשלטאה ואתכפיא קמיה, ועל דא תנינן כל זמנא דירושלם תהא מלאה, רומי חייבא תהא חרבה.

פתח ואמר (בראשית כד:65) ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדוני וגו'. מה כתיב לעילא, ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל. האי קרא אמאי אצטריך למכתב באורייתא. אי בגין דחמא שפירו דיצחק מ"ט אתרכינת מגמלא. אלא האי קרא רזא איהו. ת"ח ותרא את יצחק. מנא ידעת דאיהו יצחק, אלא ותרא את יצחק חמאת בההיא שעתא מה דלא ידעת, חמאת ליה ברוגזא דדינא קשיא וחמאת דהא סיום דרוגזא קשיא איהו גמל לתתא ודא איהו רזא [p. 362] דמותא, ובגין כך אתרכינת ואשמיטת גרמה מההוא גמל דהא כד אסתכל דינא קשיא ההוא גמל אתתקף ובגין כך אשמיטת גרמה מיניה ולא יתבה.

ת"ח האי גמל היינו רזא דכתיב (משלי יט:17) וגמולו ישלם לו, דא גמול דאינון חייביא. והאי איהו גמל דקיימא לאכלא כלא ולשיצאה כלא והאי איהו זמין תדיר לקבל בני נשא, ובגין כך האי מאן דחמי בחלמיה גמל אחמיו ליה מותא דאתגזרת עליה ואשתזיב מינה.

ת"ח האי סטרא דמסאבא אקרי הכי דגרים מותא על עלמא והאי הוה דאסטי ליה לאדם ולאנתתיה וההוא דרכיב עליה איהו סמאל ואיהו אתא למטעי עלמא וגרים מותא לכלא, ובגין כך אתא ושליט על כלא. אדם איהו אמשיך ליה עליה וכיון דאיהו אמשיך ליה לגביה כדין איהו אתמשך אבתרייהו עד דאסטי לון, ובגין כך אמר שלמה (משלי ה:8) ואל תקרב אל פתח ביתה, דכל מאן דאתקרב גבה כדין איהי נפקא ומתקשטא ואתמשכת אבתריה.

ועל דא רבקה כד חמאת דהוה לה לאתדבקא בסטרא דדינא קשיא, כיון דחמאת ליה ליצחק רזא דדינא קשיא וחמאת דמההוא סטרא נפק דינא אחרא תקיפא מזוהמא דדהבא וכד חמאת האי מיד ותפול מעל הגמל בגין לאתרפויי מן דינא מההוא זוהמא.

[p. 363] ת"ח [רלו ע"ב] כד עבדו ישראל ההוא עובדא וגרמו לההוא חובה מאי טעמא עגל ולא סטר אחרא. ואי תימא דאינון ברירו עגלא לאו הכי, אלא אינון אמרו (שמות לב:1) קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, ואהרן רעותיה הוה לעכבא לון. אלא ודאי עבידתא אתעביד כדקא חזי דהא מסטרא דדהבא נפקת סוספיתא כד אתבריר דהבא ומתמן מתפשטי כל אינון סטרי שמאלא דאינון התוכא דההוא סוספיתא דדהבא ומתפרשאן לכמה סטרין. וכל אינון דאית לון חיזו סומקא גוון דדהבא קיימי בטורי כד שמשא בתוקפיה בגין דתוקפא דשמשא אחזי דהבא ואוליד ליה בארעא, וההוא דממנא בההוא תוקפא דשמשא חיזו דיליה כעגלא ואקרי (תהלים צא:6) קטב ישוד צהרים, ודא נפקא מגו עגלא התוכא סומקא דדהבא, וכל הני אתיין מההוא סומקא רוח מסאבא דכל אינון דמתפרשי מרוח מסאבא מתפשטי בעלמא.

והאי רוח מסאבא איהו חויא בישא ואית מאן דרכיב עליה ואינון דכר ונוקבא ואקרון אלה דאינון מזדמני בעלמא בכל [p. 364] אינון סטרין דלהון. ורוח קדשא אקרי זאת דאיהי רזא דברית רשימא קדישא דאשתכח תדיר עמיה דב"נ, וכן (ישעיה כה:9) זה יי', (שמות טו:2) זה אלי, אבל אלין אקרון אלה ועל דא כתיב אלה אלהיך ישראל, ובגין כך כתיב (ישעיה מט:15) גם אלה תשכחנה ואנכי רזא דזאת לא אשכחך, וכתיב (איכה א:16) על אלה אני בוכיה, דההוא חובא גרים לון למבכי כמה בכיין.

[p. 365] ד"א על אלה אני בוכיה. מ"ט, בגין דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטא על ישראל ולחרבא בי מקדשא ובגין דאתייהיב לון רשו לשלטאה כתיב על אלה אני בוכיה. רזא דמלה על אלה, דא סטרא דמסאבא דאתייהיב לון רשו לשלטאה. אני בוכיה, דא רוח קודשא דאקרי אני.

ואי תימא הא כתיב (דברים כח:69) אלה דברי הברית, הכי הוא ודאי דכל אינון לא מתקיימי אלא מגו אלה דתמן כל לווטין כמה דאוקימנא דאיהו ארור דכתיב (בראשית ג:14) ארור אתה מכל הבהמה, ובגין כך אקדים ואמר אלה דקיימא למאן דיעבר דברי הברית. (ויקרא כז:34) אלה המצות אשר צוה יי', בגין דפקודא דאורייתא לאתדכאה בר נש ולא יסטי לארחא דא ויסתמר מתמן ויתפרש מנייהו.

ואי תימא (בראשית ו:9) אלה תולדות נח, הכי הוא ודאי דהא נפק חם דאיהו אבי כנען וכתיב (שם ט:25) ארור כנען, ואיהו רזא דא דאלה.

ועל דא כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, ואהרן קריב דהבא דאיהו סטרא אחרא דיליה דכליל איהו בתוקפא דאשא וכלא חד וסטרא חד דהבא ואשא. ורוח מסאבא דאשתכח תדיר במדברא אשכח אתר בההוא זמנא לאתתקפא ביה. ומה דהוו ישראל דכיין מההוא זוהמא קדמאה דאטיל בעלמא וגרים מותא לכלא כד קיימו על טורא דסיני גרם לון כמלקדמין לסאבא לון [p. 366] ולאתתקפא עלייהו וגרם לון מותא ולכל עלמא ולדרייהן בתרייהו הדא הוא דכתיב (תהלים פב:6-7) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון וגו'.

ובגין כך אהרן אהדר לבתר לאתדכאה ברזא דמהימנותא עלאה באינון שבעה יומין קדישין ולבתר לאתדכאה בעגלא. ות"ח בכלא בעא אהרן לאתדכאה דאי איהו לא הוה לא נפק עגלא. מ"ט, בגין דאהרן איהו ימינא ואיהו תוקפא דשמשא ודהבא. רוח מסאבא נחת ואתכליל תמן ואסתאבו ישראל ואסתאב איהו עד דאתדכי.

[p. 367] מ"ט אסתאב, בגין דנפק עגל דאיהו מסטרא דשמאלא דאיהו שור ומניה עגל, ואיהו שמאלא כמה דאתמר דכתיב [רלז ע"א] (יחזקאל א:10) ופני שור מהשמאל. ואהרן דאיהו ימינא אתכליל ביה שמאלא ונפק על ידיה ועל דא אתיהיב ליה עגל כמה דאיהו גרים. ובגין כך האי רוח מסאבא אתתקף ושליט כמלקדמין על עלמא דהא בזמנא דחאבו ישראל אמשיכו עלייהו ההוא יצר הרע כמלקדמין, וכד אתדכו ישראל ובעו לאתדכאה אצטריכו לקרבא שעיר בגין דשעיר איהו חולקא דההוא יצר הרע ההוא רוח מסאבא כדקאמרן.

כתיב (תהלים קו:20) וימירו את כבודם בתבנית שור. מאי תבנית שור, דא עגל. שור מסטרא דשמאלא, אהרן ימינא אתכליל שמאלא ביה ואתתקף ביה ונפק על ידיה. תא חזי וימירו את כבודם, דא שכינתא דאזלת קמייהו ואתחלפו לה בדוכתא מסאבא אל אחר, ובגין כך לא אתעבר זוהמא דא מעלמא עד ההוא זמנא דיעבר ליה [p. 368] קב"ה מעלמא כמה דכתיב (זכריה יג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והא אוקימנא.

כתיב (שמות לב:4) ויעשהו עגל מסכה, וכתיב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, דמשמע דלא עבד ליה. אי הכי מאי ויעשהו. אלא ודאי כמה דאוקימנא דאלמלא אהרן לא אתתקף רוח מסאבא לאתכללא בדהבא אבל כל תקונא דאצטריך אשכח לאתבנאה.

ת"ח אית מאן דעביד חרשין וקא אצלח בידוי, ואית מאן דעביד לון כההוא גוונא ממש ולא אצלח בידוי דהא לעובדין אלין גבר מתקנא אצטריך. תא חזי מבלעם דאיהו הוה מתקנא לאינון חרשין דיליה לאצלחא בידוי בגין דכתיב (במדבר כד:3) ונאם הגבר סתום העין, שתום העין כלא חד, דחד עינא סתים תדיר וחיזו דעינוי לא הוה בארח מישר, מומא הוה ביה בעינוי.

כתיב (ויקרא טז:21) ושלח ביד איש עתי, זמין בכלא, חזו דעינוי דלא אתכשר. אבל רוחא קדישא מאן דמשתמש בהדיה מה כתיב, (שם כא:18) כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח. [p. 369] והכא כלא אתתקן לרוח מסאבא למיהב ליה דכתא לשלטאה. אשכח מדברא דאיהו חריב מכלא כמה דכתיב (דברים ח:15) נחש שרף ועקרב וצמאון, דתמן איהו שלטנותא דיליה, אשכח דהבא ספוקא כדקא יאות, אשכח אהרן לאתתקפא בימינא ולאתכללא ביה. כדין אשלים דוכתיה כדקא יאות ונפק ואשתלים.

ומנא לן דרוח מסאבא הוה, דכתיב (שמות לב:31) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, חטאה גדולה דא רוח מסאבא נחש קדמאה כדקאמרן בכמה דוכתי. ובזמנא דבעא אהרן לאתדכאה אקריב עגל מההוא סטרא למעבד ביה דינא. בקדמיתא עבד ליה לשלטאה והשתא דיעביד ביה דינא לאכפיא ליה דהא כד אתעביד דינא בסטרא דא אתכפיין כל אינון דשלטי מסטריה.

תא חזי במצרים בההוא סטרא דלהון כתיב (שם יב:9) אל תאכלו ממנו נא וגו' כי אם צלי אש וגו'. צלי אש בגין דיסלק ריחא נודף. ראשו על כרעיו, לתברא ליה ולאכפיא ליה וכדין כל אינון דאתיין מסטריה לא שלטי. כגוונא דא (במדבר יט:2) פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום וגו' בגין לאכפיא כל אינון סטרי מסאבא דלא ישלטון.

[p. 370] אמר ליה ר' אבא והא פרה קדישא איהי דכיא איהי ואמאי.

אמר ליה הכי הוא והא אוקמוה כללא דארבע מלכוון הויא. פרה, כד"א (הושע ד:16) כי כפרה סוררה. אדומה, דא מלכות בבל דכתיב (דניאל ב:38) אנת הוא רישא די דהבא. תמימה, דא מלכות מדי. אשר אין בה מום, דא מלכות יון דאינון קריבין לארחי מהימנותא. אשר לא עלה עליה עול, דא מלכות אדום דלא סליק עליה עול.

ורזא דמלה דא אע"ג דכמה מלין אתייהיבו למדרש בקראי כלהו חד. הא אתמר דכתיב (איוב יד:4) מי יתן טהור [p. 371] מטמא לא אחד. מי יתן טהור [רלז ע"ב] מטמא, רזא דא הכי הוא דדא איהו טהור דנפק מטמא דהא בקדמיתא טמא והשתא דאתעביד ביה דינא ואתיהיב ליקידת אשא בנורא דדליק ואתעביד עפר השתא איהו טהור מטמא טהור דנפיק מטמא. ובגין כך כל אינון דמשתדלי בה כלהו מסאבי דהא הכי הוא ודאי וכיון דאתעביד אפר כדין עד דיתכניש ויסתלק מתמן מסאיב לכלא כד"א וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא. אפר, כד"א (מלאכי ג:21) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וכיון דאתייהיב על האי אפר מים כדין איהו טהור מטמא.

ורזא דמלה דכתיב (במדבר ח:7) מי חטאת, כד"א (בראשית ד:7) לפתח חטאת רובץ. ובגין דאיהי חטאת ודאי בקדמיתא כתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה, ובגין כך אתיהיבת לסגן ולא לכהנא רבא. [p. 372] ודא הוא טהור מטמא בקדמיתא טמא והשתא טהור, וכל סטר רוח מסאבא כיון דחמי דא ערק ולא יתיב בההוא דוכתא.

מי חטאת ודאי מי נדה כלא מסאבו, ועל דא שלטא רוח קודשא ורוח מסאבא אתכפיא דלא שלטא כלל. ודא הוא דינא דרוח מסאבא מחוץ למחנה בגין דאיהי רוח מסאבא וכתיב (דברים כג:15) והיה מחניך קדוש.

אתא רבי אבא ונשקיה.

אמר ר' שמעון אע"ג דכל הני מלין כדקאמרן ורוח מסאבא בעי לאכפייא ליה בכל סטרין, תא ואימא לך רזא חדא ולא אתייהיב לגלאה בר לאינון קדישין עליונין.

ת"ח להאי אתר דאיהו רוח מסאבא קב"ה יהיב ליה שלטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לאנזקא ולית רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינא לאסתמרא מניה דלא יקטרג לן בגו קדושא דילן, ועל דא רזא חדא אית לן דבעינן למיהב ליה דוכתא זעיר בגו קדושא דילן דהא מגו קדושא נפיק שלטנו דיליה. ובעינן גו רזא דתפלין לאצנעא חד שערא דעגלא דיפוק לבר ויתחזי דהא חוטא דשערא דא לא מסאיב בר כד אתחבר האי שערא ואתעביד כשעורה אבל פחות מן דא לא מסאיב. וההוא שערא בעי לאעלא ליה בגו קדושה עלאה דילן ולמיהב ליה דוכתא בגין דלא יקטרג לן בקדושא דילן ויפוק מן ההוא שערא לבר דיתחזי [p. 373] דכד חמי ליה לההוא בר נש בקדושה עלאה ואיהו חולקא דיליה משתתף לתמן כדין לא יקטרג ליה ולא יכיל לאבאשא ליה לעילא ותתא דהא דוכתא יהב ליה. ואי האי חולקא לא יהבינן ליה דוכתא בהאי קדושא יכיל לאבאשא ליה לתתא וסליק מקטרגא לעילא ואמר פלוני דקא מקדש השתא כך וכך עבד יומא פלוני וכך אינון חובוי עד דימסר דינא על ההוא בר נש ויתענש על ידוי.

וכך הוו ישראל עבדי דהוו ידעי רזא דא, כד שראן לאתקדשא בקדושא עלאה ביומא דכפורי הוו מסתכלי מיד למיהב חולקיה להאי אתר ולמיהב ליה חולקא בינייהו בגין דלא ישתכח מקטרגא עלייהו ולא ייתון לאדכרא חוביהון דישראל דכמה חבילין וכמה משריין אינון דאזדמנין לנטלא מלה מניה כד אתי לקטרגא. זכאה חולקיה מאן דיכיל לאשתזבא דלא ידכרון חובוי לעילא ולא ישגחון עליה לביש.

אדהכי הוו זלגין עינוי דרבי אבא. אמר ליה אבא אבא זיל טנפיר טיקורך ואקפוד בקולטך דהא רזין דאורייתא לזכאי אתייהיבו דכתיב (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו.

[p. 374] ת"ח ביומא דראש השנה עלמא אתדן ובי דינא קדישא קב"ה יתיב ודן כל עלמא ואיהו סטרא אחרא קאים מסטרא דא וכל אינון דאתדנו למותא אשגח עלייהו ואתרשימו קמיה. ובשעתא [רלח ע"א] דישראל מתערי רחמי עלייהו בההוא קול שופר כדין אתערבב ליה כלא דלא ידע ולא אשגח באינון דאתדנו עד לבתר כל אינון דלא מהדרי בתיובתא ואגזר עלייהו מותא ודאי נפקי פתקין מבי מלכא ואתמסרו ליה. כיון דאתמסרו ליה לא אהדרו פתקין עד דאתעביד דינא.

וישראל כלהו בעיין לאסתמרא מניה, כ"ש חד ב"נ בלחודוי, וכ"ש וכ"ש דהא ברזא עלאה דלעילא דבעינן לאסתמרא ולמיהב ליה בכל ירחא וירחא כד סיהרא בעי לאתחדתא חד שעיר בגין דלא יקטרג חדוותא (נ"א חדתותא) ויטול חולקיה כדקא חזי ליה וסיהרא קדישא לינקא בקדושא לחדתותי כדקא יאות. וכד מתחדשא בכל ירחא וירחא בגין כך אקרי נער והא אוקימנא, והאי אחרא דא דאיהו תדיר במסאבו ולא נפיק מניה אקרי מלך זקן וכסיל. ובגין כך ישראל קדישין דאינון עמא חד [p. 375] ביחודא קדישא יהיב לון קב"ה עיטא לאשתזבא מכלא. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב (ישעיה ס:21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.

 

ויביאו את המשכן אל משה וגו'. כתיב (יחזקאל א:26) וממעל לרקיע אשר על ראשם וגו'. וממעל לרקיע, דא איהו רקיעא דקיימא עלייהו דחיוון דכד מסתלקי בגו חד אוירא דבטש בהו ולא זקפין רישא לאסתכלא לעילא בגין דההוא רוח החיה בטש בכלהו ובההוא רוח מסתלקי כלהו דכתיב ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם, וכתיב כי רוח החיה באופנים.

[p. 376] אמאי מסתלקי, אלא כד בטש ההוא אוירא עלייהו סליק לאלין ארבע דתחות האי חיה ואינון סלקי לה לעילא עד דמייתין לה לגבי זיהרא עלאה והיינו רזא דכתיב (תהלים מה:15) בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, בגין דאלין ארבע אקרון הכי. ולא זזן מן דא חיה דאיהי כרסייא לעלמין וסלקין לה מתתא לעילא ואתקנא כרסייא לגבי עילא, ורזא דא (בראשית ז:17) וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. וכד אסתלקת לעילא ואלין סלקין לה כדין כתיב ויביאו את המשכן אל משה. ויביאו את המשכן, כד"א מובאות לך, וכתיב וישאו את התיבה.

אל משה, כד"א דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והיינו רזא דאדם. ומנ"ל דאקרי אדם, דכתיב (שם ו:3) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיינו משה ובגין כך על האי כרסייא דיוקנא דאדם קיימא עליה והיינו משה.

ויביאו את המשכן, אלין ארבע חיוון כד סלקין כדקאמרן. ויביאו את המשכן אלין כל שייפין דגופא דכלהו בתיאובתא קדישא, כלהו אחידן ביה לאתדבקא דכר ונוקבא כחדא. ויביאו את המשכן למיעל כלה לחופה, בקדמיתא אינון צריכין לסלקא [p. 377] לה ולאייתאה לה לגביה ולבתר איהו ייתי לגבה תדיר והא אוקימנא.

ויביאו את המשכן, רזא דכל אינון דקשרי יחודא ויחדי יחודא דרזא דמהימנותא כל יומא. אלין ארבע חיוון סלקי לה לכורסייא דא עד דאייתון לה לגבי משה וכיון דדבקי לה לגבי משה כדין אינון הוו דרווחי ברכאן ממקורא דחיי על רזא דא בקשורא דיחודא דאינון קשרין. ורזא דא כד מתקשרין יחודא דכלא כדקא יאות, ורזא דא דכתיב וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה, רווח ברכאן מאתר דמשה שריא ביה ודא איהו מלאכת הקדש בגין דאיהו ידע לסדרא עיבידתא דקודשא כדקא חזי.

ועל דא כל מאן דצלי צלותא וקשיר יחודא מסתכלאן ביה אי איהי צלותא וקשורא כדקא יאות, ואי ההיא צלותא [רלח ע"ב] וההיא קשורא כדקא יאות כדין אתברך איהו בקדמיתא מאתר דכל ברכאן נפקין הדא הוא דכתיב והנה עשו אותה כאשר צוה יי' את משה, מיד ויברך אותם משה.

ובגין כך ויביאו את המשכן אל משה דאיהו מארי דביתא לאחזאה בתקונא דביתיה, וליה אצטריך למחזי תקונהא ורזין דילה דלא אתייהיבו לאחרא לאסתכלא ולמחזי בה באינון סתרין ובאינון רזין דילה בר משה בלחודוי, ועל דא ויביאו את המשכן אל משה. וכד אייתיאו ליה למשה כלא אייתיאו ליה בשייפין ידיעאן כל חד וחד לאתקנא שייפא בשייפא לאעלא דא בדא, וכד הוו [p. 378] בעאן לתקנא דא בדא ולאעלא דא בדא לא הוה סליק בידיהון, כיון דאייתיאו ליה למשה מיד כלא אסתליק בידיה וכל שייפא ושייפא הוה אסתליק ועאל בדוכתיה הדא הוא דכתיב ויקם משה את המשכן, וכתיב הוקם המשכן והא אוקימנא.

ת"ח בההיא שעתא כד שארי משה לאקמא משכנא ושארי לאתקנא תקונא דשייפין לאעלא דא בדא כדין אתרפו כל שייפין וכל תקונין דסטרא אחרא מסאבא. שרי לאתקפא האי סטרא דאיהי קדישא אתרפי סטרא אחרא מסאבא, אתקף דא ואתרפי דא והא אוקימנא כד האי אתקף כל זמנא דאיהו בתקיפו סטרא אחרא אתרפן כל שייפוי דא מליא ודא חרוב ורזא דא ירושלם ורומי חייבא כד מליא דא חרוב דא ועל דא כד אתקף דא אתרפי דא. ובגין כך ויקם משה את המשכן לאתקפא מרזא דלעילא ולא אתקף מרזא דלתתא. ועל דא משה דהוה מרזא דגו אספקלריא דנהרא אצטריך איהו משכנא לאנהרא מניה ולא מאחרא, ועל דא סיהרא אצטריכא לאנהרא מן שמשא ולא מאחרא. ת"ח כנסת ישראל אצטריכא לאסתלקא לעילא ולאתדבקא גו שמשא.

[p. 379] פתח ואמר (ויקרא ו:2) זאת תורת העולה היא העולה. אמר ר' שמעון אע"ג דקאמרן כתיב (תהלים לו:7) אדם ובהמה תושיע יי'. עולה סליקו וקשירו דכנסת ישראל לעילא ודבוקא דילה בגו עלמא דאתי למהוי כלא חד, אקרי עולה קדש קדשים ובגין כך אקרי עולה דסלקא ואתעטרא למהוי כלא חד בקשורא חדא בחדו. ובגין דסלקא לעילא לעילא כתיב זאת תורה העולה, רזא דכר ונוקבא כחדא תורה שבכתב ותורה שבע"פ. העולה, דסלקא גו עלמא דאתי לאתקשרא בגווה דאקרי קדש הקדשים, ועולה קדש הקדשים ודאי. ובגין כך סדורא דנכיסו דילה לסטר צפון דאיהו סטר שמאלא דהא תורה שבע"פ לא סלקא בחביבותא אלא כד אתער סטרא דצפון [p. 380] כמה דאוקימנא דכתיב (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי, וכדין איהי סלקא בחביבותא ואתעטרא בימינא ואתחברת באמצעיתא ואתנהיר כלא מרזא דקדש הקדשים ודא מגו דרזא דאדם ברעו דכהנא ובצלותא ובשירתא.

והא אוקימנא כמה דעולה קדש הקדשים ברזא דרוח עלאה בגין דתלת רוחין קשירין כחדא, רוח תתאה דאקרי רוח הקדש, רוח דלגו באמצעיתא דאקרי רוח חכמה ובינה וכן אקרי רוח תתאה אבל האי רוח דנפיק מגו שופר כליל באשא ומיא, רוח עלאה דאיהו סתים בחשאי דביה קיימן כל רוחין קדישין וכל אנפין נהירין. ובגין כך אהדרת עולה רוח ממש.

ולבתר מרזא דבהמה מסתפקי ואתזנו לאתקשרא רוח אחרא דאיהי גו מסאבו מאינון תרבין ושמנונין כמה דאתמר. ובגין כך עולה קדש קדשים, [p. 381] שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא, כלהו מכמה סטרין ומארי דדינין לאתעברא ולאתנהרא מגו רעותא לאתבסמא, אקרון קדשים קלים בגין דלא מתעטרי לעילא [רלט ע"א] לעילא בקדש הקדשים ועל דא אינון קדשים קלים ונכיסו דלהון בכל אתר כמה דאוקמוה. אבל עולה דאיהי רזא דקדש הקדשים לאו איהי כשאר קרבנין דכל עובדא קדש.

ת"ח מה כתיב (ויקרא ו:3) ולבש הכהן מדו בד, אלין לבושין מייחדין לקדושה, בד יחידאי מיחדא לקדושה, וכתיב בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. מ"ט דא קדש, אלא רזא דמלה כדאמרן דאיהי קדש קדשים דסלקא כלא ואתעטרא בקדש הקדשים בקשורא חדא ולבתר מפני ואעבר רוח מסאבא דסאיב כלא דלא שלטא ולא יקריב גו מקדשא ואתעבר מכל סטרי קודשא ואשתאר כלא קדש בקדושא יחידאי.

וא"ר שמעון הא אתמר דכתיב (תהלים לו:7) אדם ובהמה תושיע יי', והכי סלקא רזא דאדם מסטרא דאדם ודאי, בהמה מסטרא דבהמה ובגין כך כתיב (ויקרא א:2) אדם כי יקריב מכם, אדם ודאי דדא קרבנא לעילא לקשרא קשרא [p. 382] ולבתר מן הבהמה וכלא איהו בקרא אדם ובהמה ודא הוא רזא דאצטריך לקרבנא אדם ובהמה כדקאמרן.

ת"ח כד ברא קב"ה עלמא הכי עבד אדם ובהמה. ואי תימא והא כתיב (בראשית א:20) ועוף יעופף על הארץ, דהא מנייהו מקרבין קרבנא ואפילו עולה כמה דכתיב (ויקרא א:14) ואם מן העוף עולה קרבנו. ת"ח מכל אינון עופין לא מקרבין אלא מן התורים או מן בני היונה, אלא רזא דא מה דאתכשר בדא פסיל בדא, דא ימינא ודא שמאלא וכלא חד. עוף יעופף על הארץ, הא אוקימנא דאינון רזא דרתיכא ובהו אסתלק רוח הקדש לסלקא לעילא דאינון תרי חד לימינא וחד לשמאלא, עוף לימינא ודא מיכאל, יעופף לשמאלא ודא גבריאל, דא לימינא ודא לשמאלא. ובגין כך מקרבין תרין אלין לסלקא רוח קודשא ושמאלא למעטר וזיין לתתא לההוא סטר שמאלא וימינא לימינא ואתקשרת אתתא [p. 383] בבעלה למהוי חד וכלא מסתלק ואתקשר כחדא לעילא ותתא וקב"ה אסתלק בלחודוי ואתקף.

ובספרי קדמאי מסכנא לא יהיב חולקא לאתזנא אלא לעילא לאתקשרא, אבל כלא לעילא ותתא מתקשר כל חד וחד לסטריה כדקא יאות והא אוקימנא.

 

ר' אלעזר שאיל ליה לר' שמעון אמר הא קשורא דכלא אתקשר בקדש הקדשים לאתנהרא, אתדבקותא דרעוא דכהני וליואי וישראל לעילא, עד היכן איהו סלקא.

א"ל הא אוקימנא עד אין סוף דכל קשורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתידע דרעוא דכל רעוין ביה. אין סוף לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד דבר כמה דאין קדמאה אפיק ראש וסוף. מאן ראש, דא נקודה עלאה דאיהי רישא דכלא סתימאה דקיימא גו מחשבה, ועביד סוף דאקרי (קהלת יב:13) סוף דבר. אבל להתם אין סוף, לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא אין סוף. כל אלין נהורין ובוסינין תליין לאתקיימא בהו ולא קיימי לאתדבקא. מאן דידע ולא ידע לאו איהו אלא רעו עלאה סתימאה דכל [p. 384] סתימין אי"ן, וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו לא ידעין בר ריחא כמאן דארחא ריחא ואתבסם. ולאו דא נייחא דהא כתיב (ויקרא כו:31) ולא אריח בריח ניחחכם, דהא ריח ניחח ריחא דרעותא דכל הני רעותא דצלותא ורעותא דשירתא ורעותא דכהנא דכלהו רזא דאדם. כדין כלהו אתעבידו רעותא חדא וההוא אקרי ניחח רעוא כתרגומו, כדין כלא אתקשר ואתנהיר כחדא כדקא יאות כמה דאתמר.

[p. 385] ועל דא אתיהיבת האי סטרא אחרא בידא דכהנא דכתיב (שם ו:2) צו את אהרן [רלט ע"ב] ואת בניו לאמר. רזא הכא דהא אוקימנא לית צו אלא ע"ז והכא אתיהיבת ליה לאתוקדא ההוא מחשבה רעה ולאעברא ליה מגו קודשא בהאי רעותא דסלקא לעילא ובהאי תננא ותרבין דאתוקדן בגין לאתעברא מן קודשא. והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לה מן קודשא מגו האי קרבנא.

ואי תימא (במדבר כח:2) צו את בני ישראל, הכי נמי דהא ברשותייהו קיימא כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון דלא יכלא לשלטאה עלייהו. והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה לאעטרא להאי רוח קודשא לעילא לעילא ולאפרשא לדא רוח טומאה לנחתא לה לתתא לתתא דא ברעותא ובצלותא כדקאמרן ודא בעובדא כלא כדקא חזי ליה.

[p. 386] והאי קרא מוכחא עלייהו דכתיב צו את אהרן ואת בניו לאמר. צו דא ע"ז רוח מסאבא. לאמר דא אתתא דאקרי (משלי לא:30) יראת יי', כתיב הכא לאמר, וכתיב התם (ירמיה ג:1) לאמר הן ישלח איש את אשתו והא אוקמוה. בגין כך כלא אתמר וכהנא קיימא לאתקנא כלא ברזא דאדם ובהמה. זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון ידעי אורחי דאורייתא ואזלי בה בארח קשוט, עלייהו כתיב (ישעיה לח:16) יי' עליהם יחיו. מאי עליהם, אלין אורחי דאורייתא. יחיו, יתקיימון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ת"ח כתיב זאת תורת העולה. א"ר חייא העולה אוקימנא ליה כהאי גוונא, זאת תורת, דא כנסת ישראל,. העולה, דאיהי סלקא ואתעטרא לעילא לעילא לאתקשרא כדקא יאות עד אתר דאקרי קדש הקדשים.

ד"א זאת תורת, דא כנסת ישראל. העולה, דא מחשבה רעה דאיהי סלקא על רעותא דב"נ לאסטאה ליה מאורח דקשוט. היא העולה, היא דסלקא ואסטיאת ליה לב"נ. בעי לאוקדא ליה בנורא בגין דלא אתיהיב לה דוכתא לאסגאה ובגין כך על מוקדה על המזבח כל הלילה. מאן לילה, דא כנסת ישראל דאתי לדכאה [p. 387] לב"נ מההוא רעותא. על מוקדה, בגין די נהר דינור איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימין בקיומייהו דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק ומעברי שלטנהון מעלמא ובגין דלא ישלוט אצטריך על מוקדה על המזבח כל הלילה ואכפייא ולא שלטא.

ועל דא כד אתכפיא האי סלקא כנסת ישראל דאיהי רוח קודשא דסלקא ואתעטרא לעילא דהא סליקו דילה כד אתכפיא האי חילא אחרא ואתפרש מינה ובגין כך בעינן ברזא דקרבנא לאפרשא להאי סטרא מרוח קודשא ולמיהב לה חולקא בגין דרוח קודשא תסתלק לעילא.

ות"ח בזמנא דאתבני משכנא אתעבר ואתכפיא סטרא אחרא ואסתלק מעלמא, וכד אסתלק מעלמא ואתוקם משכנא על ידא דמשה כדין אתוקם לעילא ותתא הדא הוא דכתיב ויקם משה את המשכן. מאי ויקם, אלא דאוקים ליה לאסתלקא לעילא לעילא ועל דא ויקם משה, מה דהוה מאיך אוקמיה כמה דאוקים למאן דנפיל. [p. 388] כגוונא דא לזמנא דאתי כתיב (עמוס ט:11) אקים את סכת דוד הנופלת. כתיב (שם ה:2) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. מאי ולא תוסיף, דמשמע דזמנא אחרא קמת, מאי ולא תוסיף. אלא זמנא אחרא קמת, היא קמת ולא אוקים לה קב"ה דהא בגלותא דמצרים קב"ה אוקים לה ועבד כמה נסין בגין לאקמא לה ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה אלא היא קמת וסליקו בני גולה כאינון דלא הוה לון פרוקא ולא הות תיאובתא דקב"ה עלייהו בגין דגרם ההוא חובה [רמ ע"א] דאינון נשים נכריות ועל דא קב"ה לא אוקים לה לכנסת ישראל ולא עבד לה נסין וגבוראן בההוא זמנא כדקא יאות, ובגין כך ולא תוסיף קום כתיב, לא תוסיף דייקא וקב"ה יוקים לה דכתיב אקים את סכת דוד הנופלת, וכתיב (ירמיה ל:9) ואת דוד מלכם אשר אקים להם. ובגין כך כתיב הכא ויקם משה את המשכן.

ת"ח כד אוקים ליה משה למשכנא אתוקם משכנא אחרא עמיה ומשכנא עלאה אוקים וסעיד כלא בגין דמשכנא עלאה סתים וגניז איהו לעילא לעילא ומשכנא אחרא אתוקם על משכנא דלתתא וקיימא עליה בחילא [p. 389] דההוא משכנא עלאה על כלא. וכד אתוקם משכנא דלתתא על ידא דמשה אוף הכי לעילא. מנא לן, דכתיב ויקם משה את המשכן, את דייקא לאתחזאה דתרי משכנין ברזא דמשה אתתקנו.

אמר רבי יוסי וכי ויקם משה והא כלא עד לא אתתקן וקיימא לאו איהו אלא כד אשתלים כלא ועאל שייפא בשייפיה, אמאי ויקם.

א"ר יצחק בתלת סטרין אוקים משה ית משכנא. מה כתיב, ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו, בהני תלת סטרין אוקים ליה משה ית משכנא ובהני תלת סטרין אסתלק משכנא ואתכפיא סטרא אחרא ועל דא כד משה אוקים להאי סטרא אתכפיא דסטרא אחרא ובגין כך משה אוקים ליה ולא אחרא.

ת"ח כתיב ויתן את אדניו. בההיא שעתא אזדעזע סמא"ל מאתריה וארבעין רתיכין דעמיה וערק ארבע מאה פרסי גו טהירו דנוקבא דעפרא. אעיל משה אינון סמכין ואתתקיף סטרא דא, כדין אינון סמכין דסטרא אחרא נפלו ואתרפו.

[p. 390] פתח ואמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת. מאי ביום ההוא, ביומא דקב"ה יעביד דינא בעלמא ויפקוד על חייבי עלמא כעובדיהון דהא לית קיימא לכנסת ישראל מעפרא בעוד דאינון חייבין דישראל יקומון ביה בעלמא. מה כתיב לעילא, (עמוס ט:10) בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה. וכתיב בתריה ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. האי קרא אית לאסתכלא ביה. וגדרתי את פרציהן, את פרצה מבעי ליה. והריסותיו, והריסותיה מבעי ליה. אלא וגדרתי את פרציהן, ממאן, מאינון חייביא דכתיב בחרב ימותו כל חטאי עמי, דהא כדין יתעביד פריצן בישראל ועל דא וגדרתי את פרציהן. והריסתיו אקים, ממאן, מדוד בגין דכד אתתקף מלכו חייבא בעלמא כדין האי מלכו קדישא אתרפי ואסתיר בניינא דיליה ועל דא והריסותיו אקים, דהא תנינן כל זמנא דהאי אתקף האי אתרפי, דא מליא ודא חרבא. ובגין כך עד ההוא יומא ההוא מלכו חייבא אתתקף, בההוא יומא יתתקף ויוקים לה קודשא ב"ה להאי מלכו קדישא ועל דא והריסותיו אקים.

ובניתיה כימי עולם, מאי ובניתיה כימי עולם היינו דכתיב (ישעיה ל:26) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'.

 

[p. 391] ויקם משה את המשכן. במאי אוקים ליה, דכתיב ויתן את אדניו, ויהב אינון סמכין דתחותיה לקיימא עלייהו ולאסחרא בהו אינון צירין דפתחין בגין דאינון סמכין דתחותייהו אינון קיומא לאסחרא. אמאי ויתן, אתקין ואתקיף לון בתקיפו. בההוא שעתא אעדיו אינון סמכין אחרנין דסטרא אחרא.

כגוונא דא כתיב (תהלים קלז:7) זכור יי' לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ועל דא זמין קב"ה למבני יסודי ירושלם מיסודין אחרנין דישלטון על כלא. ומאן אינון, ספירים דכתיב (ישעיה נד:11) ויסדתיך בספירים, דאלין אינון יסודין וסמכין עלאין ותקיפין דלית בהו חלישו כקדמאי. מ"ט, בגין דאבנין [רמ ע"ב] קדמאי מאינון יסודין יכילו שאר עמין למשלט עלייהו. מ"ט, בגין דלית בהו נהירו עלאה כדקא יאות. אבל אלין יהון נהירין מגו נהירו עלאה ומשקען גו תהומי דלא יכלין לשלטאה עלייהו ואלין אינון ספירים דינהרון לעילא ותתא בגין דבההוא זמנא יתוסף נהירו עלאה לעילא ותתא.

ואי תימא אינון יסודין קדמאי דיתבטלון, הא כתיב (ישעיה נד:11) הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, מרביץ לאתקנא תבירא. מאי בפוך, כד"א (מלכים ב ט:30) ותשם בפוך עיניה, אבנין אית דאקרון פוך. מאי טעמא האי.

[p. 392] א"ר אלעזר רזא איהו ורזא דא למחצדי חקלא אתיהיב למנדע. ת"ח אינון אבנין דיסודי ציון וירושלם ח"ו דשליטו עלייהו שאר עמין ולא אוקדו לון ולא אתוקדו אלא כלהו אתגניזו וגניז לון קב"ה וכל אינון יסודי ביתא קדישא כלהו אתגניזו ולא אתאבידו מנייהו אפילו חד, וכד יהדר קב"ה ויוקים לה לירושלם על אתריה אינון אבנין קדמאין יהדרון לאתרייהו ולא ישלוט בהו עינא אחרא בר בזמנא דיכחיל ב"נ עינוי בההוא פוכא וימלי עינוי מניה וכדין יחמי כל אבנין וכל יסודי ירושלם מתתקנן על אתרייהו דלא ישליט בהון שאר עמין, וכל אינון אבנין יקרין אחרנין וכל אינון בנייני אבנין כלהו קיימי על קיומייהו. וכדין (ישעיה נב:8) כי עין בעין יראו בשוב יי' ציון. מאי בשוב יי', אלא כד שליטו עלה שאר עמין קב"ה סליק לה לעילא ובההוא זמנא איהו יהדר לה לאתרה דכתיב בשוב יי' ציון, בשוב יי' ודאי.

ות"ח כל מה דאסתים מן עינא ולא אתיהיב רשו לשלטאה ביה עינא לא יכלין למשלט ביה עינא בר [p. 393] בכחלא דעינא במלין ידיעאן ובגין כך הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך. ות"ח כל אינון אבנין יתקיימון באתרייהו ולהוון יסודין כקדמיתא ויסודין ספירין אחרנין יתקיימון באתרא אחרא סחרנא לפותיא ולארכא הדא הוא דכתיב ויסדתיך בספירים.

בזמנא דיוקים לה קב"ה לביתיה בההוא זמנא מה כתיב, (ישעיה כה:8) בלע המות לנצח. בלע כד"א (איכה ב:2) בלע יי' ולא חמל, ההוא כוס דשתה האי ישתה האי.

ואי תימא ההיא בלע איהי לזמן ידיעא וקציב כישראל, לאו הכי, כתיב לנצח. מאי לנצח, לדרי דרין. ולאו כישראל ולאו כההוא זמנא דאוקים משה ית משכנא, אלא קב"ה יוקים לה לכנסת ישראל ואיהו יוקים סמכין וסיכין וכל אינון תקרי ביתא בתקיפו לעלם ולעלמי עלמין בגין דיתבלע סטרא אחרא ולא יקום לעלמין וכדין (שם כה:8) וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי יי' דבר.

ויקם משה את המשכן. בההוא זמנא דאלין סמכין אתקמו ואתיהיבו באתרייהו ההוא זמנא אתרפו ואתעברו מאתרייהו סמכין מאתר דסטרא אחרא ועל דא ויתן את אדניו. מאי ויתן, אלא אוליפנא דחמא משה לקמיה סמא"ל חייבא דהוה אזיל לגביה לקטרגא ליה וכדין אתקיף ביה משה וקשיר ליה קמיה ואוקים ליה ויהב לסמכוי דכתיב ויתן [p. 394] את אדניו, ויתן בתקיפו דלא יכיל בר נש אחרא לשלטאה עליה ולמיהב סמכין באתרייהו בר משה דהא בתקיפו רב אוקים ליה משה.

בההוא יומא דאתוקם משכנא כד שארי משה לאקמא ליה בחד בניסן הוה ובההוא זמנא תקיפו דסטרא אחרא הוי בעלמא דהא ביומי ניסן ריש תורא בדיקולא תנינא. ובניסן שארי משה וחמא ליה לסמא"ל אזיל סחרניה לערבבא ליה ואתגבר עליה משה וכדין ויתן את אדניו, שארי הוא ויהב לתתא ושארי מאן דשארי ויהב [רמא ע"א] לעילא דא לקבל דא, וביומא דאתקם האי אתקם האי אחרא קדישא לעילא ומשכנא עלאה טמיר וגניז אפיק נהורין לכל סטר ואתנהרו עלמין.

 

רבי יוסי שאל ליה לרבי שמעון א"ל תנינא תלת משכנין חמינא בקרא דכתיב (במדבר ט:15) וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן וגו' ובערב יהיה על המשכן, הא תלת משכני הכא. אמאי משכנא ולא בית דהא בית אצטריך ולא משכן.

[p. 395] פתח ואמר (ישעיה סו:1) כה אמר יי' השמים כסאי וגו'. ת"ח קב"ה אתרעי בהו בישראל לאחסנתיה ועדביה וקריב לון לגביה והא אוקימנא דעבד מנייהו דרגין ידיעאן בהאי עלמא כגוונא דלעילא לשכללא עלמין כלהו כחד לעילא ותתא דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי לשכללא עילא ותתא למהוי חד.

ד"א השמים כסאי, דא רקיעא דיעקב שריא ביה דאיהו דיוקנא עלאה לכרסייא קדישא. והארץ הדום רגלי, דא רקיעא דדוד מלכא שריא ביה לאתהנא מזיוא דאספקלריא דנהרא. ובגין דבעי לאתפשטא יתיר לתתא אמר איזה בית אשר תבנו לי, דא בנין בית מקדשא. ואי זה מקום מנוחתי, דא בית קדש הקדשים דלתתא.

אבל תא חזי כל זמנא דאזלו ישראל במדברא הוה להו משכן עד דאתו לשילה והוה תמן ודא איהו רזא לאמשכא דא לדא ולאעלא דא בדא לאתקשרא דא בדא בגין לאנהרא אבל לאו לנייחא דהא לאו לנייחא בר כד אתבני בי מקדשא ביומוי דשלמה מלכא דהא כדין איהו מנוחה לעילא ותתא בגין דתמן תקיעו דנייחא ולא לנטלא מאתר לאתר. [p. 396] ובגין כך אית משכן ואית בית. משכן כד"א (ויקרא כו:11) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. אמאי משכני, משכנותיו דקב"ה דיהון גבייהו דישראל. מאי טעמא, בגין דכתיב ולא תגעל נפשי אתכם.

מה בין האי להאי. אלא משכן כמלכא דאתי לבי רחימיה ולא מייתי כל אכלוסין דיליה עמיה, בגין דלא לאטרחא עליה איהו אתי לגביה בזעיר חילין. בית דכל חילין וכל אכלוסין דיליה כלהו אתיין עמיה לדיירא בההוא ביתא, ודא איהו בין משכן ובין בית. בית המקדש איהו דיורא דנייחא לעלמין בכל אינון רתיכין בכל אינון דיוקנין בכל אינון עובדין כגוונא דלעילא לחברא עובדין דלתתא כגוונא דלעילא. משכן בזעירי דיוקנין בזעירי עובדין לנטלא מאתר לאתר וכלא ברזא דלעילא.

ת"ח כד פקיד קב"ה למשה על משכנא לא הוה יכיל למיקם ביה עד דקב"ה אחמי ליה כלא בדיוקניה כל מלה ומלה. במה אחזי ליה, באשא חוורא ובאשא אוכמא ובאשא סומקא ובאשא ירוקא. מה כתיב, (שמות כה:40) וראה ועשה בתבניתם וגו'. ועם כל דא אקשי ליה למשה.

[p. 397] ת"ח אע"ג דאחזי ליה עינא בעינא לא בעא משה למעבד. ואי תימא דאיהו לא הוה ידע למעבד או חכמתא לא הוה עמיה. תא חזי בצלאל ואהליאב וכל אנון שאר אחרנין אע"ג דלא חמו כמשה מה כתיב, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו'. אי אינון דלא חמו עבדו כך, משה דחמא על אחת כמה וכמה. אלא משה אע"ג דאסתלק מן מקדשא מעבידתיה כלא הוה על ידיה ואיהו אקרי על שמיה וראה ועשה.

ד"א משה אסתלק מן דא ויהיב דוכתיה לאחרא עד דאמר ליה קב"ה [רמא ע"ב] (שמות לא:2, 6) ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור, ואתו אהליאב, וכתיב ועשה בצלאל ואהליאב וגו'. אי יקרא דא הוה דמשה דאיהו יעביד ליה יתקיים ביה תדיר, ועם כל דא כיון דאיהו פקיד ובפקודיה אתעביד איהו עבד כלא.

תו כל עבידתא לא קיימא אלא בסיומא דעובדתא ועל דא ויקם משה את המשכן, בעו לאקמא ליה כל אינון חכמין לבא ולא הוה מתקיים בגין יקרא דמשה עד דאתא משה ואקים ליה והא אוקימנא.

 

[p. 398] ר' יהודה פתח ואמר (מיכה ז:8) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. מאן אויבתי, דבבו דמלכו חייבא במלכו קדישא. והאי קרא כנסת ישראל אמר ליה אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, מה דלית לה הכי, כיון דתפול לא תיקום לעלמין, אבל כנסת ישראל אע"ג דנפלה תיקום וקמת שאר זמנין דכתיב כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך יי' אור לי, דהא כמה זמנין נפלה כנסת ישראל בגלותא ויתבא באינון מארי דבבו דכל שאר עמין קמו עלייהו דישראל לשיצאה לון מן עלמא ולא יכילו כד"א (תהלים פג:4, 6) על עמך יערימו סוד, וכתיב כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו. ועם כל דא אע"ג דשאר עמין קיימו עלייהו קב"ה לא אנח לון בידייהו ואם נפלו קמו דתכיב כי נפלתי קמתי, דהא קב"ה אוקים לה תדיר. וזמינא כנסת ישראל למימר בההוא זמנא דקב"ה יוקים לה מעפרא דגלותא ותסתלק מניה אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי נפלתי בגלותא ואשתעבדו בי, קמתי בהאי זמנא. ובגין כך בההוא זמנא דמשה אפיק לון לישראל כד עביד לון קב"ה אינון נסין וגבוראן דעביד לון, כדין ויקם משה את המשכן כתיב דהא על ידא דמשה אתקם בכל זמנא.

[p. 399] רבי שמעון פתח ואמר (יחזקאל א:21) בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים. בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו, האי קרא אית לאסתכלא ביה. בלכתם ילכו, וכי לא ידענא דהא בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו. אלא בלכתם דמאן, בלכתם דחיות דכד אינון אזלין אינון אופנים ילכו כד"א ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם, ועל דא בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו בגין דכל מטלנון דאינון אופנים לאו אינון אלא במטלנון דחיות וקיומא דלהון לא קיימי באתרייהו אלא כלא תליא בחיות. וכן כתיב ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם, בגין דחיות ואופנים כחדא אזלי.

ותא חזי עשרין וארבע משקופין דמטרנין עלאין קיימי גו משקופא חדא דבסטר מזרח. להאי פתחא נטרין עשרין וארבע משמרות טמירין גו תוקפא דשלהובא דעטרא וסחרא לגו ההוא משקופא דההוא סטרא דמזרח. ועשרין וארבע סמכין תחותייהו ועל אלין סמכין קיימין עשרין וארבע עמודין ואלין אינון דקיימן תדיר ולא פרחין גו אוירא [p. 400] כאינון אחרנין ואלין אינון דאקרון עומדים כד"א (זכריה ג:7) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ואלין עומדים קיימן על אינון סמכין בהו סחרן לאתקיימא בדוכתייהו.

כד אלין קיימין על קיומייהו כלהו שלטין דקיימן עלייהו מעפפי וטסין כל עלמא ואשגחי עיינין, ואינון דצייתי קלין סלקי מלין לעילא כד"א (קהלת י:20) כי עוף השמים יוליך את הקול, ובגין כך אינון סמכין קיימן לקיומא תדיר.

תא חזי בלכתם ילכו כדאמרן, ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים [רמב ע"א] לעמתם, דהא כמה דאלין חיות נטלין או סלקין הכי אינון. מאי טעמא, בגין כי רוח החיה באופנים. רוח החיה, רוח קודשא דנשיב ובטש בכלהו אופנים למהך. אשתכח דכל מאן דאיהו בדרגא עלאה איהו נטיל למאן דנטיל ליה. ת"ח דארון איהו הוה נטיל למאן דנטיל ליה, אוף הכא חיות אינון נטלי לאופנים.

ואי תימא כי רוח החיה באופנים כתיב, דא חיה דאיהי לסטר ימינא לסטר שמאלא לסטר לקמא לסטר אחורא, ודא איהי חיה ואלין אינון חיות.

כתיב (יחזקאל י:20) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר. דא איהי דמרבע לארבע סטרין [p. 401] דעלמא, ודא איהי דקיימא כרסייא לדיוקנא דאדם כמה דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, וכלא לההוא דרגא עלאה קדישא סתימאה דאקרי אלהי ישראל. ודא חיה דלתתא דקיימא תחות כלהו חיון עלאין קדישין בגין דאית חיוון עלאין אלין על אלין. כרסייא דתחות אלהי ישראל דא דיוקנא דיעקב וכרסייא דלתתא דא דיוקנא דדוד איהי דמרבע לד' סטרין דעלמא. ובגין כך רוחא נפיק מלעילא ונגיד ואתמשך מדרגא לדרגא עד דבטש בכלהו דלתתא וההוא רוחא אתנהיג לכלא ואתקין תקונא לכלהו לאתתקנא. בההוא גוונא ממש אתתקן לתתא. מה כתיב לעילא, כי רוח החיה באופנים, וכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. לתתא מה כתיב, ויקם משה את המשכן. במה, למהוי רוח דההוא דרגא לתתא בההוא דיוקנא דההוא רוח לעילא היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, ומהאי חיה נפקא רוחא לאתקנא כלא, הכי נמי משה, היא החיה דיהב רוחא לתתא לאתקנא כלא בגין דכתיב ויקם ויתן וישם, ובכלא שוי רוחא לאתקנא כלא.

ת"ח בקדמיתא במשכנא דעבד משה איהו אתקין ליה ברזא דאיהו דרגא עלאה דאיהו קיימא ביה. במקדשא דעבד שלמה איהו אתקין ליה ברזא דההוא נהר דנפיק מעדן דאיהו שלמא דביתא והוא נייחא דביתא. ועל דא ברזא דמשכנא [p. 402] איהו קורבא דחביבותא בדרגא דגופא ההוא דרגא דמשה קיימא ביה, קורבא דחביבותא ולאו דנייחא. כד אתא שלמה ואתקין מקדשא ההוא מקדשא אתתקן ברזא דחביבו דנייחא ועל דא כתיב בשלמה (דה"א כב:9) הוא יהיה איש מנוחה. ובגין כך דא אתקן בחד דרגא ודא אתקן בחד דרגא, דיוקנא דהאי בהאי ורזא דא (בראשית לז:2) אלה תולדות יעקב יוסף.

שירותא דשארי משה לאתקנא בהאי אתר דאיהו סטרא דקדושה, אוקים קיימא דנקודה דקיימא באמצעיתא דהוה חשוך ושקיע באתריה ולא אתחזי ולא נהיר כלל. ושירותא דכלא אוקים לה להאי נקודה דאשתקעת באתרה, ולבתר לכל אחרא דאיהו בניינא דהאי נקודה. ואם האי נקודה לא אתקם בקדמיתא כל מה דאתפשט מניה לא [p. 403] יכיל לאתקנא ליה, וכיון דהאי נקודה אתקמת ואתנהירת כדין כל שאר תקונא אחרא אתקן ואתישבא בדוכתיה ועל דא ויקם משה את המשכן, את דא נקודה דהות חשוכא ושקיעא באתרה. ולבתר ויתן את אדניו, אינון סמכין דמכאן ומכאן, בגין דאית אדנים ואית אדנים וכלהו הוו מאה לחושבנא וכלהו אתפלגו לאתרייהו דכתיב מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן. ואלין אדנים [רמב ע"ב] הא אוקימנא אבל לא כתיב בהו קימה אלא ויתן, נתינה לשואה עלייהו מה דאצטריך בגין דאית תתאין ועלאין רכיבין דא על דא, ועל דא כתיב בהו נתינה.

בההוא שעתא דהאי נקודה אתקמת אשתקעת סטרא אחרא, ולא אתמחת כלל דהא לא יתמחי אלא לההוא זמנא דאתי דאתמחי מן עלמא כמה דאתמר, אתוקם דא ואשתקע דא.

ויתן את אדניו כדין שארי לאתקפא האי סטרא דקדושה וכד אתייהיבו אלין סמכין אשתקעו כלהו דסטרא אחרא ועאלו בנוקבא דתהומא רבא בגין דאסתלק האי סטרא דקדושה עלאה ואיהו חולקא לאסתלקא וכדין האי סטרא אחרא אשתקע ועאל בההוא נוקבא דתהומא. [p. 404] ואלמלא דחבו ישראל בקדמיתא לא יכיל לשלטאה בעלמא יתיר ולבתר אוף הכי חבו ואמשיכו ליה עלייהו כקדמיתא, ומההוא יומא לא הוה עיטא אלא למיהב חולקא לההוא סטרא אחרא בכלא ברזא דקרבנין ונכסין ועלוון. ת"ח בגין כך עולה אתוקדא כלא באשא לאכפיא האי סטרא ולאסתלקא סטרא דקדושה ובגין כך כד משה אוקים לאתר דא אשתקע דא.

ת"ח ויקם משה האי סטרא דקדושה ואשתקע סטרא אחרא דמסאבא. ויתן להאי סטרא דקדושה ואתרפי סטרא אחרא דמסאבא. וישם להאי סטרא דקדושה ואתכפיא האי סטרא אחרא דמסאבא. ולבתר אהדר ויתן את בריחיו ולבתר ויקם. מ"ט, בגין דהוי שירותא וסיומא קימא. שארי בקימה וסיים בקימה בגין דבכלא בעי שירותא וסיומא קימא. שירותא דסטרא אחרא אתרפיא ודא איהו קיומא דסטרא דקדושה בגין לאתקיימא ולאסתלקא לעילא למהוי קשורא חדא כדקא יאות, בגין דכל זמנא דקדושה סלקא מסאבו שפיל ומאיך לתתא.

 

רישא דנקודה דקיימא תחות דרגין די בסטרא אחרא איהי ריש דרגא דלבר רישא דדכורא דקיימא רכיב על חד גמל, איהו רישא דחד ערבובא [p. 405] דחשך דאתפשט, דכד תננא נפקא מגו רוגזא תקיף אתפשט ההוא תננא ואזיל רוגזא בתר רוגזא דא על דא ודא רכיב ושליט על דא בחיזו דכר ונוקבא למהוי כלא רוגזא תקיף. וכד שארי תננא לאתפשטא דחיק מגו רוגזא בדחיקו דחד נקודה לאתפשטא, ולבתר אתפשט תננא דרוגזא בעקימו כחד חויא חכים לאבאשא.

רישא דנפקא לאתפשטא איהו דרגא דאיהו חשוך סליק ונחית אזיל ושאט ונח בדוכתיה וקיימא דרגא לאתישבא מההוא תננא דנפיק מגו רוגזא ואיהו צל, צלא על אתר אחרא דאקרי מות, וכד מתחברן תרוייהו כחדא אקרי צלמות, הא אוקימנא תרין דרגין אינון דמתחבראן כחדא.

[p. 406] האי צל איהו שירותא דנקודה תתאה דלבר חשוכא דמרחקא מנקודה קדישא דקיימא באמצעיתא, והאי איהי נקודה דלא קיימא ולא אתרשימת בגוונוא ומינה אתפשטת פשיטו לבר לתתא ואיהי אשתקעת ולא אתחזי ולא אתרשימת. האי אתפשטת לתתא לימינא ולשמאלא ואתפשטת באמצעיתא גו חשוך קבל, אלף ומאה תיכין סמיכין מתגלפין לסטרא דא ולסטרא דא.

אתפשט חשוכא בגו גוון אוכם ולא אוכם דהא לית ליה גוון לאתקיימא ביה. בההוא פשיטו קיימין חשוכין אינון דשמשו במצרים דכתיב (שמות י:23) לא ראו איש את אחיו וגו', וכתיב וימש חשך. [רמג ע"א]

האי פשיטו אתפשט בכמה זינין משניין אלין גו אלין. גו האי פשיטו נפקא חד זהרא דאצטבע בדהבא ודא איהו דהבא סומקא. אתפשט האי זהרא וחפי חשוך דרישא ואיהו דהבא דאתכליל ביה חשוכא. האי חשוכא אתפשט לימינא ולשמאלא ומגו אלין תרין סטרין נפקא חד גוונא דכספא דלא זהיר. אתפשט האי גוון דכסף וחפי חשוכא ואתכליל דא בדא ונחית לתתא.

[p. 407] אתפשט חשוכא וקיימין תרין חשוכין, ריש אוכמא דקיימין ומתמן אתפשט ונפיק חד גוון דנחשא ומתמן אתפשט לתתא ההוא חשוך וקאים קיומא, ונפיק חד גוון אוכם חיזו דפרזלא וכלא ברזא דחשוכא. מבין תרין קיימין נפיק קיימא חד חשוך בחשוכא וכל אלין גוונין אתחזון ביה והאי איהו ערלה דאנהיג דכר לנוקבא לאזדווגא כחדא למהוי חד. האי איהו קיימא בשבע דרגין ידיעין.

דרגא קדמאה דאיהו דרגא דקאים בסטר דהאי חשוכא. דא חשוכא סלקא גו טמירו דתננא דאשא, האי כליל בגוון תננא בגוון אשא בגוון אוכם. אלין תלת גוונין אתפרשאן לכמה סטרין לאתעקמא בעקמי עלמא.

גוון תננא האי נחתא לעלמא ואעיל לכמה סטרין ודא אתפשט בעלמא ואסטי לרוחי בני נשא ברגיזו לאסטאה ארחייהו ולאתתקפא ברוגזייהו ועל דא כתיב (תהלים פא:10) לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. לא יהיה בך אל זר, דא דכורא. ולא תשתחוה לאל נכר, דא נוקבא. האי איהו רוגזא דשלטא ואתתקף בעלמא ועאל גו בני נשא ואתקיף לון לאבאשא.

[p. 408] גוון אשא האי גוונא נחתא לעלמא ועאל לכמה סטרין לאבאשא לקטלא ולאושדא דמין ולקפחא לבני נשא ועל דא כתיב (משלי א:1) אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, בגין דאית דאושדי דמין למגנא וקטלי למגנא ואית דאושדי דמין וקטלין בקרבא והאי מסטרא דדכורא והאי מסטרא דנוקבא. סטרא דדכורא אושיד דמין למגנא כדקאמרן, סטרא דנוקבא לאגחא קרבין ולאתקטלא אלין באלין וכל קרבין וקטולין אלין באלין מההוא סטרא דנוקבא קא אתיין.

גוון אוכם האי גוונא נחתא לעלמא ונחתא לאתמנא על כל פציעין ומחיין ותפישו דגופין וצליבו וחניקו לאבאשא תדיר לבני נשא.

אלין תלת גוונין מתפרשן לכמה סטרי דעלמא ואתפשטן גו בני עלמא. גוון תננא נחתא בעלמא והאי איהו דרגא קדמאה דנפקא מגו נקודה דשקיע מההוא צל דקאמרן ואיהו סמאל דאיהו רכיב על גמל כמה דאתמר, והאי גוון תננא אקרי קצפי"אל רברבא והאי איהו רוגזא דבני נשא דאתקיפו לבא ברוגזא.

תחות האי ממנן אלף ושית מאה חבילין דאינון רוגזא דגופא דבני נשא, בגין דאית רוגזא דשלטא בעלמא למעבד דינא אבל האי איהו רוגזא דשלטא ועאל בגופייהו דבני נשא ואתרגיזו בהאי רוגזא, והאי איהו רוגזא יסוד לכל שאר גוונין ולמעבד בהו בניינא לאבאשא בגין דהאי תננא נפקא מגו רוגזא דאשא עלאה דמלהטא והאי איהו קדמאה לההוא אשא.

ארבע רוגזין מתפרשאן מהאי רוגזא. רוגזא קדמאה אקרי רגז ודא איהו דארגיז לבייהו דבני נשא ודא איהו דנחתא ואזלא ושטיא לבני נשא ואתרגיזו ברוגזייהו ודא איהו דאמשיך מחבלא על עלמא, ועל דא כתיב (חבקוק ג:2) ברוגז רחם תזכור.

רוגזא תניינא האי איהו נחתא לעלמא ושאט ואתפשט לכל סטרין והאי אקרי שנאה, והאי נחתא ועאל בבני נשא [p. 409] והאי כיון דעאל אקרי מחבלא שתיקא [רמג ע"ב] והאי איהו רוגז דשתיק והאי איהו דאשתתף בההוא אתר דנוקבא, והאי איהו רוגזא שתיקא דקיימא בעקימו. האי קשיא מכלהו בגין דאיהו גוון חויא דשתיק תדיר וקטיל לבתר.

רוגזא תליתאה האי איהו רוגזא בהפוכא מקדמאה ואזלא ואתקף ולא שתיק אלא דאתגלי ההוא רוגזא וכל מה דאתגלי ולא שתיק הכי אתבר והאי אקרי רוגזא תבירא.

רוגזא רביעאה שירותא תקיף סופא תביר, ועל דא האי איהו רוגזא דמהפכא מן קדמייתא, בגין כך האי איהו סטרא תבירא מכלהו. ועל דא כלא איהו בדרגא קדמאה.

דרגא תניינא איהו דרגא דנפיק מחשוכא והאי איהו גוון חשוך דקיימא מגו חשוך בגין דכלא קיימא מגו חשוכא וקיימן בדרגין ידיעאן, והאי אתפשט לתתא בגוונין ידיעאן. בדרגא דא קיימן תלת מאה סטרין מתפרשן דא מן דא וכלהו כלילן דא בדא, ואע"ג דמשניין דא מן דא ואתבדרן דא מן דא כלא כליל דא בדא, ובגין כך כל דרגין ידיעין בהאי סטרא לאבאשא.

מהכא נפקי כל אלין מחבלן דשטיין בעלמא ועבדי דינא באתגליא על עובדין סתימין דאתעבידו גו חשוך בטמירו ואינון שטיין בעלמא ועבדי דינא באתגליא בהו, ובגין כך כל אלין דשטיין בעלמא ועבדי דינא באתגליא כלהו קיימין בקבלייהו דבני נשא לאתעתדא תדיר גבי אינון חובין טמירין דקאמרן, ואינון דאקרון אף וחמה מתחבראן עמהון ועבדי דינא עלייהו דבני נשא. האי אתעביד בעלמא מאלין מארי דדינא דהאי כדקאמרן.

[p. 410] דרגא דא קיימא גו חשוכא ואשא דאיהו רזא חדא ומגו דרגא דא מתפרשאן כמה תקיפין גברין דקיימן תחות סטרא דרקיעא חדא דאקרי רקיעא אוכמא. האי איהו רקיעא דמתפשטא על כל אינון דרגין דאינון סומקין כוורדא ואלין אקרון דרועין דהאי סטרא.

תחות אלין מתפשטן לתתא דרגין עד דמטו לגו דרגא תליתאה בגין דאלין די בדרגא תניינא נפקי מגו ההוא רקיעא אוכמא ושטיין בעלמא, אלין מימינא ואלין משמאלא. אלין דימינא מתפרשן לתלת סטרין דאינון תלת קשרין, ואלין דשמאלא מתפרשאן לתלת סטרין דאינון תלת קשרין אחרנין.

קשרא קדמאה קיימא לעילא ותנן חשוכא ברוגזא אתקשר ביה. האי קשרא אית ביה תלת גוונין חשוכין ומשניין דא מן דא ואתכלילו דא בדא והאי קשרא איהו כפיף ולא אתכפייא בר לזמנין ידיעאן. האי אקרי עב"רה בלא שכיכו בגין דלא שכיך בר בזמנא דישראל מקרבין קרבנא לתתא בגין דבההוא זמנא משתכך ההוא רוגזא ואתכפיא לתתא ואתחלש תוקפיה ולא יכיל לשלטאה ולאתתקפא, וכד אתחלש האי כדין קשרא תניינא דאיהו באמצעיתא לא יכיל לנטלא ולאנהגא.

והאי קשרא אקרי זעם, האי איהו קשרא תניינא דאיהו דנטיל מאתר לאתר ואנהיג לכל שאר קשרין, וכל שאר קשרין כלהו אתנהגן ביה וכלהו אתתקפו בההוא קשרא. האי איהו דאנהיג כל צערין בעלמא בגין דכד אתחבר בדרגא אחרא לחבקא לנוקבא כדין נחתי לעלמא כל צערין וכל דחקין וכל עאקו דהא לא יכילו לשלטאה דא בלא דא, וכלהו דרגין אתייהיבו לנוקבא לשלטאה ולמסטי עלמא ואי לאו דרכיב דא על דא ואתחבר דא בדא לא יכלין לשלטאה.

תא חזי כד הוה אדם בגנתא דעדן לאשתדלא בפלחנא דמאריה נחת האי סמאל וכל [רמד ע"א] אינון דרגין דביה והוה רכיב על ההוא חויא בישא בגין לאסטאה לון, בגין דההוא חויא דהוה קאים תחותיה איהו עקימא בגין לאסטאה בני נשא ולפתאה לון דכתיב (משלי ה:3) כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. [p. 411] ועל דא דא יהיב חילא ודא עביד אומנותא בעלמא ודא בלא דא לא יכלי לשלטאה. בגין כך כד ההוא קשרא דאמצעיתא אתחבר בנוקבא כדין נחתי דינין וכל דחקין לעלמא, וכד האי אתפרד דלא נטיל כלא אתבר ואתכפיא דלא יכיל לשלטאה. ועל דא כלא אתבר ואתכפיא ברזא דקרבנין דלתתא וסלקא מאן דסלקא לאתעטרא לעילא ולאתברכא מעומקא עלאה דנהיר לכל אנפין.

קשרא תליתאה האי איהו תקיפא בתקיפו יתיר והאי אקרי צר"ה בגין דמהאי נפיק שלטנו לאשראה דחקין ולמעבד עאקו לבני נשא. ורזא דתלת קשרין אלין דכתיב (תהלים עח:49) עברה וזעם וצרה, אלין תלת קשרין דימינא. תלת קשרין דשמאלא כד מתתקפי כחדא כדין ההוא שמאלא אקרי (שם) משלח"ת מלאכי רעים, בגין דמהאי שמאלא אשתדרו לתתא ונטלן תוקפא כל אינון מלאכי בישין אינון דנפקי מסטרא דלתתא כדקאמרן, וכל דא מגו דרגא תניינא ודרגא תליתאה.

דרגא רביעאה האי דרגא קיימא מגו עקימו דרוגזא והאי אקרי אמצעיתא דאיהו גופא דקיימא בין תרין דרועין. הכא אית להטא דמתלהטא בסומקא כוורדא, מהכא נפקי תקיפו לנחתא לתתא לאתקפא לאושדא דמין בגין דהאי איהו דיהיב רשו ושלטנו לתתא לאתקפא ולאושדא דמין. האי נביע לנוקבא ודא אצטריך לדא כמה דאצטריך גופא לנפשא, ונפשא לא עביד אומנא אלא בגופא, ועל דא כל חילא וכל תקיפו מהכא נפקי לאתתקפא [p. 412] ולמעבד אומנותא לעלמא לאבאשא כנוקבא דמקבלא מן דכורא תדיר.

בכל דרגא ודרגא ובכל קשרא וקשרא אית כמה ממנן וכמה טריקי חבילין דכלהו אתנהגן בגינייהו, וכלהו דאתנהגן בגינייהו כלהו לתתא באינון חיילין די בנוקבא וכלהו אית לון דרגא ידיעא לעילא לאתנהגא ביה. כמה דאית לסטרא קדישא עלאה היכלין ידיען לגבי דרגין עלאין לאתכללא אלין באלין הכי נמי לתתא בהפוכא לסטרא אחרא אית דרגין לגבי אינון היכלין דנוקבא לאתכללא אלין באלין.

בהאי דרגא רביעאה קיימין דינין בישין לנחתא לתתא ולאתמסרא לאינון דעבדי דינא בישא תקיפא. מהכא ינקי תוקפא דלהון לאתתקפא ולאשלמא ההוא דינא דעבדי, ובגין כך כל הני דרגין כלילן בהו כל אינון היכלין תתאין דלסטר נוקבא דלתתא. זכאה חולקהון דצדיקיא דסטו ארחייהו מארחא דא ואזלי בתר דחלתא דקב"ה לאתקדשא בקדושה דמאריהון, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

דרגא חמישאה האי דרגא אתפלג לתרין דרגין ימינא ושמאלא ואלין אקרן שוקים מתדבקן לאבאשא ולמרדף בגין דהכא תקיפו דרדיפו דכל מרעין וכל בישין דרדפי בתרייהו דחייביא. וכד דרגא דא אתקריב כדין הרצים יצאו דחופים, ואינון רצים אינון לתתא למרהט לאבאשא וכל אינון דאקרון רודפים ועל דא כתיב (איכה ד:19) קלים היו רודפינו מנשרי שמים.

האי דרגא דאתפלג לתרי סטרין לימינא ולשמאלא. תלת קשרין אינון לימינא ותלת קשרין אינון לשמאלא, ואלין קשרין ואינון קשרין דקאמרן כלהו מסתכלן לאחורא בגין דאינון קשרין עלאין [רמד ע"ב] קדישין כלהו מסתכלן לגו פנימאי לגופא כד"א (מלכים א ז:25) וכל אחוריהם ביתה, ואלין כלהו מסתכלן לאחורא.

מה בין האי להאי, אלא קשרי עלאין כלהו ברזא דאדם ובגין דכלא ברזא דאדם כל [p. 413] אחוריהם ביתה כתיב, ואלין קשרין אחרנין דקאמרן אינון קשרי דאמצעיתא כלהו מסתכלי לאחורא ואלין אינון ברזא דבהמה ובגין כך כל אחוריהם לאחורא, ורזא דא כמה דאוקימנא דכתיב (תהלים לו:7) אדם ובהמה תושיע יי', דא בסטרא דאדם ודא בסטרא דבעירא, וקרבנא הכי סלקא אדם ובהמה.

קשרא קדמאה ביה קיימא גוונא דחשוכא גו טהירו דעורפילא דצמח באתלטיא תחות אבנא דקיימא עליה דלא צמח, והאי קיימא עלייהו דזכאי דאית בהו זכיין ולא אית בהו זכו דאבהן לאתתקפא ביה ולאגנא עליה. קשרין אחרנין רדפין בתר חייביא דסטו ארחייהו מקדמת דנא ורדפי אבתרייהו ולכל אינון דרשימו אתחזי בהו לאשתמודעא, בגין דכל אינון דאתחזון לאענשא חד מלאכא שליחא קדישא די מסטרא דגבורה נחית ורשים בהו רשימא וההוא רשימא אשתמודעא לעילא לגבי כל אינון מאריהון דדינין. ההוא רשימא אשתמודע לגבייהו, מאן דאתחזי למרעין אלקי ליה במרעין, מאן דאתחזי למכאובין לשאר עונשין כלא חמאן בההוא רשימא. ובגין דא אינון קשרין כלהו קיימן לאחורא ובעטי באינון דבעטי במאריהון ולכל אינון דאתחזון לבעטא בהו, בר צדיקי וחסידי דמרעין רדפי אבתרייהו דאלין לא שלטי בהו ולא אתי לון מרעין מסטרא דא.

[p. 414] ואי תימא מאן אתר אתי לון מרעין. ת"ח כתיב (ישעיה נג:10) ויי' חפץ דכאו החלי. ויי' חפץ, איהו אתרעי למחאה ליה ולמיהב ליה מרעין ולא לאחרא ולא מסטרא אחרא, ואלין אקרון יסורין דאהבה וכלא בחד מתקלא דקדושה סלקא.

דרגא שתיתאה האי אקרי ערלה ודא וכל אינון דרגין תתאי לתתא כלהו אקרון ערלה בגין דינקי מסטרא דא, ודא איהו גו רזא נח"ש בריח והאי יניק לההוא נח"ש עקלתו"ן, וכלהו דרגין דאתאחדן בהאי סטרא אקרון גוהרקי דערלה וכלא ברזא חדא קא אזלי.

[p. 415] ות"ח על דא כל אינון אילנין דאתנטעו בארעא עד לא אתשרשו שריא עלייהו רוחא מסטרא דהאי ערלה ועל דא כתיב (ויקרא יט:23) וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים וגו', בגין דקב"ה חביבותא דישראל תדיר לגביה ורחיק לון מכל ארחין בישין וסטרין בישין ומסאבין לאתדבקא בסטרא דקדושה. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

©2011–2018 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.

This document may be reproduced and distributed for educational use only. Any other use, including commercial use, is strictly prohibited without the prior written permission of Zohar Education Project, Inc.

[Home]

[Variant Readings]

[Top]