פרשת צו

[כז ע"א][p. 169] רבי אחא פתח ואמר והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה. אמאי ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וכהנא אמאי, והא תנינן אשא בכל אתר דינא הוא וכהנא מסטרא דימינא קאתי ורחיקא הוא מן דינא דהא כהנא לא אזדמן בדינא לעלמין והכא הוא בעי לאוקדא דינא בעלמא דכתיב ובער עליה. אלא הכי אוליפנא בר נש דאתי למחטי קמי מאריה הא אוקיד גרמיה בשלהובא דיצר הרע, ויצר הרע מסטרא דרוח [כז ע"ב] מסאבא קאתי והא שארי ביה רוח מסאבא, ולזמנין אשתמודען קרבני דאתיין מההוא סטרא ובעי לקרבא על מדבחא כדדמי ליה, ולא אשתצי ולא אתבטיל ההוא רוח מסאבא בין מבר נש ובין מההוא סטרא דאתי מניה אלא באשא דמדבחא דההוא אשא מבערא רוחא מסאבא וזינין בישאן מעלמא, וכהנא בדא אתכוון לאתקנא אשא [p. 170] דיבער זינין בישין מעלמא. ועל דא בעי דלא ידעכון ליה לעלמא ולא יתחלש חילא ותוקפא דיליה לתברא תוקפא אחרא בישא מעלמא ועל דא לא תכבה.

וערך, וכהנא יסדר עליה אשא בבקר בבקר בזמנא דשלטא סטרא דיליה ואתער בעלמא בגין לבסמא דינא ואתכפיין דינין ולא מתערי בעלמא. ועל דא תנינן אית אשא אכלא אשא, אשא דלעילא אכלא אשא אחרא, אשא דמדבחא אכלא אשא אחרא, ועל דא אשא דא לא תכבה לעלמין וכהנא מסדר ליה בכל יומא. [כח ע"ב]

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ר' חייא פתח (בראשית כב:7) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. ויאמר ויאמר תלת זמני דיצחק ויאמר חד דאברהם אמאי הכא. אלא תלתא למעשה בראשית דאינון תלתא דיצחק הוו וחד דאברהם ברביעי. כתיב הנני בני דחיקא הנני, דכתיב (שם א:14) יהי מארת חסר.

[p. 171] ואי תימא ויאמר ויאמר יתיר אינון. אלא אינון סתימאן הוו במחשבה, ואלין אתגליין מגו חשוכא. ויאמר יצחק אל אברהם, (שם:3) ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר אבי, ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. ויאמר הנה האש, ויאמר אלהים יקוו המים. [ל ע"א]

תא חזי כתיב (מלכים א יט:11) הנה יי' עובר ורוח גדולה וחזק וגו'. רוח גדולה דאמרן וכתיב לא ברוח יי'. ואחר הרוח רעש, וכתיב (יחזקאל ג:12) ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, הרי הרעש אבתריה דרוח. ואחר הרעש אש, דא (דניאל ז:10) נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי.

ר' יצחק אמר היינו דכתיב (יחזקאל א:13) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות [p. 172] כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן האש יוצא ברק.

ואחר האש קול דממה דקה, קול דא קול בתראה דהיא דממה דלית לה מינה עירטא אלא היא דממה מגרמה, וכד מתכנפי עלה היא אשתמעת בכלהו עלמין וכלא מזדעזעי מנה. דממה דקה, אמאי היא דקה, בגין דאתיא זעירא מכלא.

ר' חייא אמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, דא אשו דיצחק דכתיב (בראשית כב:7) הנה האש, והיינו אש תמיד דקיימא תדיר. והעצים, אלין עצים דאברהם דכתיב עצים בבקר בבקר.

תנן מאשא דא דיצחק נגיד ונפיק להאי מזבח ומטי תמן ונפיק גומרא חד לסטר מזרח וגומרא חד לסטר מערב וגומרא חד לסטר צפון וגומרא חד לסטר דרום לארבע זוויין דמדבחא, וכהנא אסחר לה לארבע זוויין.

במדבחא אית כבש חד בדרגין ידיען, ודרגא תתאה מטי ונחית לתהומא עלאה מגו שית חד, ובשעתא דאינון גומרין מטו לארבע זוויין חד זיקא אתער ונחית לההוא תהומא עלאה. [p. 173] ובההוא אתר אית חיילין חיילין דאמרין קדוש בקול רם עלאה ומסטרא אחרא אמרי קדוש בקול נעימותא עלאה ומסטרא אחרא אמרי קדוש וכן לארבע זווייתא. שית מאה אלף רבוון חיילין בכל זיוא משתכחי ועלייהו חד ממנא וכלהו מתלבשי אפודא וקיימי לסדרא פולחנא דמדבחא לקבלי תתאי.

באתר אחרא אשתכחי גלגלי מיא דנהמין ונחתין בדרגין ידיען ותמן חיילי אמרי בקול נעימותא (יחזקאל ג:12) ברוך כבוד יי' ממקומו, וכלהו משתכחן בשירתא ולא משתככי ביממא ובליליא וכלהו מסדרי שבחא בקול נעימותא.

באתר אחרא משתכחין חיילין חיילין קיימי בדחילו בזיע ברתת דכתיב ונגה להם ויראה להם, וכלהו מסתכלי לגבי ההוא מדבחא עילאה.

ובשעתא דמטי אשא דיצחק על גבי מדבחא כמה זיקין סלקין ונחתין לכל עיבר ועיבר ומתלהטין מניה כמה תקיפין מאריהון דחילא גיברין דעלמא, ואלמלא דכהנא קאים על מדבחא מסדר אעין לא יכיל עלמא למיקם קמייהו. [p. 174] מאלין גומרין וזיקין דנפקין מתלהטין גביהון דאינון חיוון דכתיב ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו'. מסטרא ימינא דאינון חיוון אתער רוחא חד מלעילא ויתיב בההוא אשא ומתלהטא ומתבסמא ולהיט ושכיך בזיווא יקירא ונהיר לכמה חיילין דקיימין בסטר ימינא. מסטרא שמאלא אתער רוחא אחרא תקיפא מתבר טנרין ויתיב בההוא אשא ואתתקף ואתגבר. כדין אתלבש מניה ההוא דסטרא שמאלא ולהיט לכמה חיילין דקיימין לההוא סטר, וכן לארבע סטרין לארבע משריין, וכלהו מתבסמן בשעתא דכהנא סליק על מדבחא.

א"ר אבא תרין מדבחאן אינון לתתא ותרין לעילא. חד פנימאה דכלא [ל ע"ב] דמקריב ביה קטרת פנימאה ודקה קשורא דמהימנותא וכהנא עלאה מכלא אקטר קטורתא דא בקשורא דמהימנותא, ודא אתקרי מזבח הזהב ומהכא אתקטר ואתקשר קשרא דמהימנותא בחד קשרא. וחד מדבחא אחרא ואקרי מזבח הנחשת ודא הוא לבר ומיכאל השר הגדול מקריב עליה קרבנא דקב"ה. ולתתא מזבח הזהב ומזבח הנחשת, בדא קטרת ובדא חלבים ואמורים וכו'. [p.175] ועל דא כתיב (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב, ולא כתיב שמן וחלבים ואמורים ישמח לב, ואע"ג דאתבסמותא דרוגזא ודינא אינון אבל שמן וקטרת חדוותא דכלא הוא ולא מסטרא דדינא ורוגזא.

ודא מדבחא דאיהו פנימאה דקטרת דקה בדקותא בקשורא דמהימנותא אקרי קול דממה דקה בגין דאיהי מדבחא פנימאה דאתקשר בקשורא דמהימנותא, אחרא אקרי מזבח החיצון. פנימאה אקרי מזבח יי', אחרא אקרי מזבח אשר לפני יי' דכתיב כי מזבח הנחשת אשר לפני יי'.

רבי יוסי אמר מהכא (דברים לג:10) וכליל על מזבחך תרי, וכתיב על מזבחותי לרצון.

[p. 176] רבי אבא אמר (שמות יז:15) ויבן משה מזבח, לקבל ההוא פנימאה בנה האי ועל דא כתיב יי' נסי. מהו נסי, דרשים רשימא דאת קיימא קדישא, דבשעתא דעמלק אתא לאעברא דא רשימא קדישא מנייהו האי מדבחא קיימא לקבליה לנקמא ההוא נוקמא דקיימא, ועל דא אקרי (ויקרא כו:25) נוקמת נקם ברית, ודא אתתקנת להו לישראל רשימא קדישא, ומשה בנה לקבלה האי מזבח ואקרי יי' נסי ודא הוא מזבח פנימי (מלכים א יט:12) קול דממה דקה.

ועל דא אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, אש דאשתכח תדירא. ומאי איהו, אשא דיצחק וכדין שמא דא אדני. וכד יסדר עליה כהנא אתבסמא בשמא וקרינן ליה בשמא דרחמי וקרינן ליה בשמא דא, ולזמנין קיימא כגוונא דא ולזמנין קיימא כגוונא דא.

[p. 177] רבי שמעון אמר תרוייהו ופנימאה קיימא על ההוא דלבר ומניה אתזן ואתקשרן דא בדא.

 

זה קרבן אהרן ובניו. רבי חזקיה פתח (תהלים קמה:17) צדיק יי' בכל דרכיו. הא תנינן כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בדחלא דמאריהון ולא יטעו מארחייהו לבר דהא בכל יומא ויומא דינא תלי בעלמא בגין דעלמא על דינא אתברי וקיימא. ועל דא בעי בר נש לאסתמרא מחובוי דלא ידע זמנא דמטי דינא דשריא עליה. יתיב בביתיה דינא שריא עליה, נפק לבר דינא שריא עליה ולא ידע אי יתוב לביתיה אי לא, נפק לארחא עאכ"ו דהא כדין דינא נפקא עמיה דכתיב (שם פה:14) צדק לפניו יהלך. בגין כך בעי לאקדמא רחמי קמי מאריה בגין דאשתזיב מן דינא בשעתא דשריא בעלמא דהא כל יומא ויומא דינא שריא בעלמא דכתיב (שם ז:12) ואל זועם בכל יום.

השתא אית למימר הא תנינן ואתערו חברייא אל בכל אתר חסד הוא כד"א (דברים י:17) האל הגדול, ודא נהירו דחכמה עלאה ואת אמרת ואל זועם בכל יום, שביק קרא כל אינון שמהן ואחיד האי, אי הכי לא קיימין מילי. ועוד כתיב (ישעיה ט:5) אל גבור, או נוקים ליה דינא או נוקים ליה רחמי. [p. 178] אלא הכי שמענא חייביא מהפכי רחמי לדינא, דלית לך כל אינון כתרין עלאין דמלכא קדישא דלא כלילן חד בחברתה ועל דא מהפכין חייביא רחמי לדינא.

אמר ליה רבי יהודה שפיר בההוא דכתיב אל גבור, אבל אל זועם בכל יום מאי הוא דהא בכל יומא ויומא קיימא בין דבני עלמא זכאין בין דלא זכאין, מאי הוא.

לא הוה בידיה. אתו שאלו ליה לר' שמעון, אמר לון ודאי אל זועם בכל יום והא אוקמוה חברייא לזמנין הוא דינא לזמנין הוא [לא ע"א] רחמי. אי זכאין בני עלמא הא אל קיימא והוא חסד, ואי לא זכאין הא אל קיימא ואקרי דינא ועל דא קיימא בכל יום.

אבל מלה שפירא הוא, אל בכל אתר נהירו דחכמתא עלאה הוא וקיימא בקיומיה ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בכל יומא הה"ד (בראשית ב:4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, באתערותא דאברהם קיימי. וכד אתער אברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחין בכל יומא ויומא דחי לון לבר ולא קיימי קמיה [p. 179] הה"ד ואל זועם בכל יום, נזעם בכל יום לא כתיב אלא זועם, זועם בכל יומא ויומא דדינא אשתכח ודחי לון לבר וקיימא הוא ומבסם עלמא הה"ד (תהלים מב:9) יומם יצוה יי' חסדו, ואלמלא האי לא יכלא למיקם אפילו שעתא חד ועל דא כלא קיימין בגיני אברהם.

והאי דכתיב אל גבור, לאו דאיהו גבור אלא רמזא הוא דקא רמיז לאבהן ורמז הוא דקא רמיז למהימנותא עלאה קדישא. כתיב (ישעיה ט:5) פלא, דא חכמה עלאה דהא פליאה ואתכסיא מכלא הה"ד (דברים יז:8) כי יפלא ממך דבר.

יועץ, דא הוא נהר עלאה דנגיד ונפיק ולא פסק ודא יועץ לכלא ואשקי לכלא.

אל, דא אברהם כמה דאוקמוה האל הגדול.

גבור, דא יצחק דכתיב הגבור.

[p. 180] אבי עד, דא יעקב דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא וקיימא בקיומא שלים.

שר שלום, דא צדיק דאיהו שלמא דעלמא שלמא דביתא שלמא דמטרוניתא.

אתו ר' יהודה ור' חזקיה ונשקו ידוי, בכו ואמרו זכאה חולקנא, זכאה חולקיהון דעלמא דאת שארי בגווייהו.

אמר רבי שמעון זה קרבן אהרן וגו'. ת"ח חייבי עלמא גרמין ליה לקב"ה לאסתלקא מכנסת ישראל הה"ד (משלי טז:28) איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. מאן הוא אלוף, דא קב"ה דאיהו אלופו של עולם, כד"א (ירמיה ג:4) אלוף נעורי אתה. ואינון חייביא מפרשי לזאת מזה דאיהו שלמא דביתא ואנון זווגא חדא. [p. 181] אתיין אהרן קדישא ובנוי ועל ידייהו מתקרבין תרווייהו ואזדווג זה בזאת, הה"ד זה קרבן אהרן ובניו, אינון מזווגי למלכא עלאה במטרוניתא ועל ידייהו מתברכי עלאי ותתאי ומשתכחי ברכאן בכלהו עלמין ואשתכח כלא חד בלא פירודא.

ואי תימא אמאי לא כתיב זאת קרבן לאקרבא זאת לאתרה. לאו הכי דהא כהנא מעילא קא שרי לאתיא זווגא לה לכנסת ישראל עד דמטי להאי זה לאזדווגא בזאת ולקרבא לון כחדא, ובגין כך כהנא אשלים קרבנא וקריב זווגא, זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי מאושא לטבריא. אמר רבי חייא כתיב (תהלים קלב:13-14) כי בחר יי' בציון וגו', זאת מנוחתי עדי עד וגו'. זמנין קרון להאי חברייא דכורא בגין דציון הוא רחמי, והאי קרא נוקבא קרא ליה.

אמר רבי יוסי הכי שמיע לן מבוצינא עילאה, אבל בשעתא דזווגא אזדווג כחדא לאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא חד אתקרי נוקבא דהא כדין ברכאן דמטרוניתא אשתכחו ולא הוה בה פרישותא כלל, ועל דא אוה למושב לו כתיב, וכתיב כי בחר יי' בציון, בציון דייקא בההוא דאית בגויה דשריא ביה ולא כתיב לציון. וכלא חד בין דקרא להאי בשמא דדכורא ובין דקרא להאי בשמא דנוקבא, כלא חד ובדרגא חד קיימין.

[p. 182] פתח רבי יוסי ואמר (שם פז:5) ולציון יאמר איש ואיש יולד בה חד לדינא וחד לרחמי. כד מזדווגי כחדא בזווגא חד כדין ציון אקרי וציון בירושלם אשתמודע ואשתכח וחד בחד תליא.

כתיב (ויקרא יא:44) והתקדשתם [ל ע"ב] והייתם קדושים. מאן דמקדש גרמיה מלרע מקדשין ליה מלעילא, מאן דמסאיב גרמיה מלרע מסאבין ליה מלעילא. מקדשין ליה יאות דהא קדושא דמאריה שריא עליה, אבל מסאבין ליה מאן אתר. אי תימא מלעילא, וכי מסאבותא שריא לעילא.

אמר ר' חייא היינו דתנינן בעובדא דלתתא יתער עובדא לעילא. אי עובדא הוא בקדושא יתער קדושא לעילא ושארת עליה ואתקדש בה, ואי הוא אסתאב לתתא אתער רוח מסאבותא לעילא ואתי ושריא עליה ואסתאב בה דהא בעובדא תליא מלתא, דהא לית לך טב וביש קדושא ומסאבותא דלית ליה שורשא ועקרא לעילא, ובעובדא דלתתא יתער עובדא לעילא. מה דתלי [p. 183] בעובדא בעובדא יתער לעילא ואתעביד עובדא, ומה דתלי במלין במלה, כד אתגזר אתער הכי לעילא.

ואי תימא מלה מה אתער, אלא כתיב (ישעיה נח:13) ודבר דבר, ההוא דבר אתער דבר אחר לעילא ואקרי דבר, (הושע א:1) דבר יי' אשר היה, (שמואל א ג:1) ודבר יי' היה יקר, (תהלים לג:6) בדבר יי' שמים נעשו. דהא תנינן ההוא מלה סלקא ובקעא רקיעין עד דייתישבא בדוכתיה ויתער מה דאתער, אי טב טב ואי ביש ביש דכתיב (דברים כג:10) ונשמרת מכל דבר רע.

ארבעה מינין בלולב ואינון שבעה, ואי תימא דשבעה מינין אינון לאו הכי אלא ארבעה אינון ואינון מתפרשי לתלתא אוחרנין ובעובדא דלהון יתערו שבעה אחרנין לעילא לאוטבא עלמא בכמה סטרין.

כנסת ישראל אע"ג דאיהי בכללא מתברכא מכלהו ואינון שית ואתברכא מאינון שית ומנחלא דמבוע דנגיד ולא פסיק דנגדא עליה וינקא לבת דהא בגין דאיהי בת אימא ינקא לה. עלמא עלאה ותתאה אתברכא מנייהו [p. 184] באתערותא דא דהא בשעתא דכנסת ישראל אתברכא מנייהו כל עלמא אתברכא וע"ד סובבים המזבח כמה דאתמר.

ועוד באתערותא דא שיתא כלהו מתברכאן במיא לאסתפקא ביה ואשתאבין כלהו ממבועא דמיא עמיקא דכלא לנחתא לעלמא. ובגין כך בעאן כלהו לחין ולא יבשין לאמשכא ברכאן לעלמא בגין דאילני אלין כלהו לחין תדיר וטרפין משתכחן וזמן חדוותא דלהון בהאי זמנא.

ותנינן בספרא דרב המנונא סבא דהא ההוא חילא דאתפקדא על אילני אלין כל חד וחד מאלין לא נטיל ברכאן דחדוותא לעילא אלא בזמנא דא וחדוותא דלהון לעילא וחדוותא דאילנין אלין לתתא בזמנא דא הוא ואתערותא דלהון באינון קדישי מלכא תליין, וכד ישראל נטלין לון כלא אתער בזמנא חדא ועלמא מתברכא לארקא ברכאן לעלמא.

(תהלים כט:3) קול יי' על המים אל הכבוד הרעים. א"ר יוסי דא אברהם. קול יי' בכח, דא יצחק. קול יי' בהדר, דא יעקב. קול יי' שובר ארזים, דא נצח. קול יי' חוצב להבות אש, דא הוד. קול יי' יחיל מדבר, דא צדיק. קול יי' יחולל אילות, דא צדק. וכלהו מתגדלי על מיא ואתשקיין במיא לגדלא הה"ד (בראשית ב:10) ונהר[p. 185] יוצא מעדן להשקות את הגן, וכלהו הני מתערי ברכאן לעלמא מההוא שקיין דאשתקיין כלהו.

ת"ח הני שבע קלין תליין במלה דפומא בשאר יומי שתא והשתא לא תליין אלא בעובדא ואנן עובדא קא בעינן ולא מלה בגין דזמנא דא מברך לכל שתא. וביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא בעלמא ופתקין נפקין מבי מלכא וגבורן מתערי ומסתיימי בהאי יומא וערבי נחל תליין בהו ובעינן גבורן לאתערא למיא ולסחראה שבעה זמנין לרוואה האי מזבח ממיא דיצחק בגין דאתמליא מיא האי בירא דיצחק וכד היא אתמליא כל עלמא אתברכא במיא. [p. 186] ובהאי יומא גבורות בעינן למייא ולסיימא לון לבתר דהא [לב ע"א] בהאי יומא מסתיימי דיני. בגין כך בעאן לבטשא לון בארעא ולסיימא לון דלא משתכחי דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל.

אמר ר' חייא ודאי הכי הוא ושפיר, וערבי נחל מסטרא דנחל נפקי גבוראן ובהאי יומא מתערי ומסיימי. בהאי יומא (בראשית כז:18) וישב יצחק ויחפור את בארת המים, בארת כתיב. וישב, מהו וישב, אלא יומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוא על כל עלמא ויצחק קיימא לכורסייה למידן עלמא. בההוא יומא וישב יצחק לסיימא דינין, לאתערא דינין ולסיימא דינין. ויחפור את בארת המים לארקא גבורן לכנסת ישראל למיא דהא מיא בגבורן נחתן לעלמא. ובגין דאינון גבורן לא נחתין אלא בעיבא ויומא דעיבא לא נייחא רוחיהון דקיימי עלמא אלא בגין דעלמא אצטריך להו. מאי טעמא, בגין דעלמא בדינא אתברי וכלא בעי הכי. בגין כך כלא בעובדא תליא מלתא ועל דא כהנא בעובדא ותקונא דאיהו עביד לתתא כדקיאות אתערו עלאין ותתאין לאתתקנא לון ומתתקני על ידוי.

[p. 187] א"ר יוסי הא תנינן ערבה דמיא לשפוון, בהאי יומא מאי היא.

א"ר חייא אע"ג דלדרשא הוא דאתי הכי הוא דהא בהאי יומא בשפוון תליא מילתא, בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטרא ומסתיימי דינין ואסתים לישנא בישא מעלמא ושרותא וסיומא הוא בהאי יומא והא אתמר.

ת"ח יומא דא שלמין ומסיימי שאר עמין ברכאן דלהון ושראן בדינא ויומא דא מסיימי ישראל דינין דלהון ושראן בברכאן דהא ליומא אחרא זמינין לאשתעשעא במלכא לנטלא מניה ברכאן לכל שתא ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו, ומאן דיתיב עם מלכא ונטיל ליה בלחודוי כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה. ועל דא ישראל שראן ושאר עמין מסיימי.

כתיב (מלאכי א:2-3) אהבתי אתכם אמר יי' ואמרתם במה אהבתנו וגו' ואת עשו שנאתי וגו'. [p. 188] אי תימא הא חמינן ליה לעשו בשליותא במלכו בכריכן עלאין ושליט על עלמא ואת אמרת (שם) ואשים את הריו שממה. אלא בכל אתר הכי הוא, כיון דמלכא קדישא גזר גזרה ושוי ההוא גזרה בפתקיה קרא אסהיד כמא דאתעביד. ועל דא ואשים, הא שויתי בפתקא דילי, וכן כל אינון טבאן דגזר עלייהו דישראל דכתיב (יחזקאל יז:24) אני יי' דברתי ועשיתי.

 

וזאת תורת האשם, וזאת תורת המנחה, וזאת תורת זבח השלמים, וזאת תורת החטאת. ר' יצחק אמר הא אוקמוה מלה אי לתתא דא בכלא, אי לעילא דא בכלא ,ומאן דאשתדל באורייתא נטלה לחולקיה לכלא ואתאחיד בכל סטרין ולא בעיא קרבנין לקרבא על נפשיה והא אתמר.

ר' יצחק פתח (ירמיה ב:8) הכהנים לא אמרו איה יי' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי. הכהנים אלין אינון כהנים דמשמשי בכהונה גדולה ומקרבין מלין קדישין לאתרייהו וייחדין יחודא חד כדקא חזי.

ותופשי התורה, מאן אינון תופשי התורה, וכי כהני לאו תופשי תורה נינהו. אלא אלין אינון ליואי דתפסי כנורות דאתיין מסטרא דאורייתא ואתיהיבת מסטרא דלהון [p. 189] דהא מסטרא דליואי אתיהיב אורייתא ואינון ממנן על שבחא דתושבחתא דמלכא קדישא ליחדא ליה יחודא שלים כדקיאות.

והרועים פשעו בי, אלין אינון רברבי עמא דאינון רעיין לעמא כרעיא דמדבר ענא.

ואלין אינון תלתא דרגין דבעי לאשתכחא תדיר על קרבנא לאשכחא רעוון לעילא ותתא ולאשתכחא ברכאן בכלהו עלמין. כהנא מקרב קרבנא ואתכוון ליחדא שמא קדישא כדקא חזי ולאתערא סטרא דיליה, וליואי אתכוון בשיר לאתערא סטרא דלהון [לב ע"ב] ולאכללא לון בסטרא דכהנא, וישראל אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא ואתכנע קמי מלכא קדישא והוא נטיל כלא ואתכפר חובייהו ואשתכח חדוותא בעלאי ותתאי.

 

ר' יהודה פתח (תהלים קד:3) המקרה במים עליותיו. קב"ה כד ברא עלמא מגו מייא אפיק ליה וסדר ליה על מייא. מה עבד, פליג מיא לתרין, פלגות לתתא ופלגות לעילא ועבד מנהון עובדין. מפלגו תתאה [p. 190] עביד ותקין עלמא דא וסדר ליה על פלגו דא ואתקין ליה לעילא הה"ד (שם כד:2) כי הוא על ימים יסדה וגו', ופלגו אחרא סלקיה לעילא ותקר עליה תקרין עלאין הה"ד המקרה במים עליותיו וגו'. ועבד רקיעא בין תרין פלגוותא אלין כד"א (בראשית א:6) יהי רקיע בתוך המים וגו', ועלייהו אתקין וסדר עלאין קדישין מגו טפי טפי ברוחא דאתגזרא בבסיטא דכתיב (תהלים לג:6) וברוח פיו כל צבאם. ובאלין אתקין וסדר מזמרין תושבחתא ביומא ואתערבו בשלהובי אשא ואינון גדודים חיילים ואמרין שירתא ביומא ותושבחתא בצפרא זמירין ברמשא. כד מטי ליליא כלהו פסקין שירתא. לעילא מנייהו גדודין דאשא בשלהובא תקיף קיימין ומריחין אשא דאכלא ואהדרי לאתרייהו.

ואית בסטרא אחרא דתהומין סלקין אלין על אלין ואית תהומא עלאה ותהומא תתאה, בכלהו שארן מאריהון דדינין מסטרא דדינא קשיא. ואית בגו סיטרא דתהומא תתאה דאוקדין זיקין נורין שלהובין ממנן על דיני דעלמא לאוקדא לחייבי בנורא דנגדי מההוא נהר דינור וכלהו אשא וחיזו דלהון אשא דלהיט וקיימי בין עלאי ותתאי.

[p.191] וכד תננא דמדבחא סליק מתעברן וסלקין מההוא דרגא דקיימין לשיצאה ולאובדא וההוא נגידו דאשא תקיפא דנהר דינור דאיהו תקיף ועלאה אהדר לאתריה וכלהו מתהניין מתננא דמדבחא בגין דאתתקנת לקבלי מדבחא לכא עלאה ובגין כך מתהניין מניה ואינון קריבין להכא.

ותננא אחרא סליק והא אוקימנא לכל חד וחד, רעותא דכלא דסלקא לעילא דאיהו נייחא דרוחא לקמי מלכא קדישא והא אוקימנא.

במדבחא סלקא ואתחזי אוריאל כחיזו דחד אריא תקיפא רביע על טרפיה, והוו חמאן כהני וישראל וחדאן דהוו ידעין דאתקבל ברעוא קמי מלכא קדישא. ואשא אחרא עלאה קדישא נחית לקבלא אשא תתאה, כדין בר נש דחיל ואזדעזע קמי מאריה ותב בתיובתא שלימתא.

למלכא דשדרו ליה דורונא ואתיישר קמיה, אמר לעבדיה זיל וטול דורון דא דאיתיו לי. כך אמר קב"ה לאוריאל זיל וקביל דורונא דבני מקרבין קמאי. [p. 192] כמה חדו משתכחי בכלא כמה בסימותא דכלא משתכחי, וכהנא וליואי וההוא דמקריב קרבנא מכווני לקרבא קרבנא כדקיאות ביחודא שלים.

ת"ח (ויקרא ט:24) ותצא אש מלפני יי' ותאכל את העולה וגו', דא אוריאל דנחתא בחיזו אשא בשלהובא עד דעאל למדבחא לקבלא דורונא ואתחזי כאריא רברבא רביע על קרבנא. וכד ישראל לא אשתכחו זכאין או ההוא דמקריב קרבנא לא קריב כדקיאות ולא אתקבל קרבניה הוו חמאן דלא סליק בארח מישר והא קם חד רוחא מנוקבא דצפון ועאל למדבחא והוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע על קרבנא, כדין הוו ידעי דלא אתקבל ברעוא.

למלכא דשדרו ליה דורונא, חמא ליה מלכא דלאו איהו כדאי לקרבא קמיה, אמר מלכא אפיקו ההוא דורונא והבו ליה לכלבי דלאו איהו כדאי לאעלא קמאי. כך [p. 193] בשעתא דקרבנא מקרב ולא אתקבל ברעוא דורונא לכלבי אתמסר ובגין כך חמאן דיוקנא דכלבא ע"ג מדבחא.

כתיב [לג ע"א] ותצא אש מלפני יי' ותאכל את העולה וגו'. אמר רבי יהודה דא אוריאל בשלהובא דאשא על מדבחא כמא דאתמר רביע על קרבנין וכדין חדוותא הוה דכלא דהא אתקבל ברעווא כמה דכתיב וירא כבוד יי' אל כל העדה. ואי לא הוה ערבוביא דבני אהרן מן יומא דנפקו ישראל ממצרים לא אשתכח רעוא הכי רעוא לעילא ותתא. [לג ע"ב]

תא חזי אע"ג דבני אהרן מיתו בההיא שעתא יאות הוה בכמה גוונין. חדא דלאו שעתא דקטרת הוה דהא קטרת לא סלקא אלא בזמנין ידיעין דכתיב (שמות ל:7) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, לאשתכחא שמן וקטרת כחדא וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו'. בזמנין אלין מתקרב ולא בזמנא אחרא בר בזמנא דמותנא שריא בעלמא כמה דאערע דכתיב (במדבר יז:11) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' כי יצא הקצף מלפני יי'. ובני אהרן לא קריבו בשעתא דשמן וקטרת משתכחי כחדא.

ועוד דדחקו שעתא בחיי אבוהון, ועוד דהא לא אתנסיבו והוו פגימין [לד ע"א] דמאן דלא אנסיב [p. 194] פגים הוא ולאו הוא כדאי לאשתכחא ברכאן על ידוי, עליה לא שריא כ"ש על ידוי לאוחרנין. ועוד הא תנן רוויי חמרא הוו. ובגין כך ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם, דהא קטרת חביבא הוא מכלא וחדוותא דעלאין ותתאין וכתיב (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב.

 

זאת משחת אהרן ומשחת בניו. רבי יוסי אומר זאת ודאי משוח משיחתא דאהרן דהא אהרן אייתי משח רבות מעילא ונגיד ליה לתתא ועל ידא דאהרן אתמשחת משיחתא קדישא לאתברכא ועל דא זאת משחת אהרן ומשחת בניו ודאי.

רבי יהודה אמר (מלכים ב ד:2) ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי וגו'. מהכא אוליפנא דלית ברכתא שריא בפתורא ריקנית ועל מלה ריקנית.

[p. 195] ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. אמר לה ודאי סיועא דנסא הוא דהא ודאי באתריה הוא. מתמן נפקין ברכאן ושריין דכתיב הם מגישים אליה והיא מוצקת סתם.

ר' יוסי אומר ותעמוד השמן, ויעמוד איבעי ליה, אלא ותעמוד ודאי דקיימא לאנגדא ברכאן.

השמן, כמא דאוקמוה דכתיב (ישעיה ה:1) בקרן בן שמן, וכתיב (שיר א:3) שמן תורק שמך, לאחזאה דהא מהאי שמן נגדין ברכאן על ידא דכהנא וכהנא נגיד להו לתתא ואמשח להאי זאת הה"ד זאת משחת אהרן ומשחת בניו, וכתיב (תהלים קלג:2) כשמן הטוב על הראש וגו' והא אתמר.

 

[p. 196] קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה וגו'. רבי חייא פתח (שם לו:10) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. כי עמך מקור חיים, דא שמן עלאה דנגיד ולא פסיק לעלמין דשריא בגו חכמה עלאה דכלא הה"ד כי עמך, עמך שריא ולא אתפרשא מנך לעלמין בחביבותא דכלא.

מקור חיים, בגין דהיא מקורא ומבועא דחיים לאפקא חיים לאילנא עלאה ולאדלקא בוצינין, ועל דא אקרי ההוא אילנא עץ חיים אילנא דנטיע ואשתרשא בגין ההוא מקורא דחיים. ועל דא באורך נראה אור, באורך דא אור דגניז לצדיקי לזמנא דאתי דכתיב (בראשית א:4) וירא אלהים את האור כי טוב, ומההוא נהורא זמינין ישראל לאנהרא [לד ע"ב] לעלמא דאתי.

ד"א כי עמך מקור חיים, דא קב"ה דאיהו אילנא עלאה במציעות גנתא דאחיד לכל סטרין. מאי טעמא, בגין דאחיד ביה ההוא מקור חיים ומעטר ליה בעטרין עלאין סחרניה דגנתא [p. 197] כאמא דמעטרא לברה על כלא הה"ד (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'. ובגין כך כי עמך מקור חיים ועל דא באורך נראה אור.

רבי יצחק אמר כי עמך מקור חיים, דא כהן גדול לעילא לקבליה כהן גדול לתתא. בגין כך אנגיד כהנא משח רבות עלאה קדישא לתתא ואדליק בוצינין לעילא. כהן גדול שלים בשלימו דשבעה יומין עלאין לאתעטרא על כלא, לקביל דא שבעת יומין דמלואים לכהנא דלתתא לאשתכחא כלא כגוונא דלעילא ועל דא ימי המלואים אקרון, יומי אשלמותא בגין דאשתלים כהנא בשאר יומין אחרנין לאשתלמא שבעה כחדא, ואינון ימי המלואים אקרון בגין דאתאחדן שאר אחרנין ביה. מאי קא מיירי, דכד כהנא אתער כל שאר אחרנין יתערון עמיה. ובגין כך כתיב ומפתח אהל מועד וגו' עד יום מלאת ימי מלואיכם כי שבעת ימים ודאי. כדין אתעטר כהנא לתתא בכלא כגוונא דלעילא בגין דבשעתא דכהנא דתתא אתער כלא יתערון על ידיה לעילא וישתכחון ברכאן לעילא ותתא.

[p. 198] רבי אבא אמר מאי שנא דמשה משח ליה לאהרן. אלא בגין דאיהו ברא לההוא אתר מקורא דחיי וכתיב (ישעיה סג:12) מוליך לימין משה זרוע תפארתו וגו'. ומשה שמש כל אינון שבעה יומין לאשראה כלא עמיה דאהרן.

 

ר' חזקיה הוה יתיב קמיה דר' אלעזר. א"ל כמה נהורין אתבריאו עד לא אברי עלמא.

א"ל שבעה ואלו הן אור התורה, אור גיהנם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש, אור תשובה, אורו של משיח, ואלו אתבריאו עד לא אתברי עלמא. שבעה נהורין בוסינין אתאחידו ביה באהרן והוא אדליק בוסינין מעילא ותתא.

ר' אלעזר פתח (קהלת ג:20) הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. הא תנינן הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה. מאן עפר, ההוא דשארי תחות כורסי יקרא קדישא.

[p. 199] בספרא דרב המנונא סבא הכל היה מן העפר, אתר דכניס וכניש לכלא. מלמד דנפקו שבילין לדא סטר ולדא סטר ואתכנישו לאנהרא כעפרא דא דזרקין ליה לכל עיבר ועל דא הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ודאי, אל העפר דבי מקדשא קדישא, והאי עפר מעפרא עלאה, כד"א (איוב כח:6) ועפרות זהב לו. כמה דאשתכח עפר לתתא הכי הוא לעילא כגוונא דא. ואוקימנא עפר, עפר דבי מקדשא דעלמא דא בה' אתברי ועל דא אפי' גלגל חמה כד"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, ובגיני כך הכל היה מן העפר.

[p. 200] כתיב (שיר ד:7) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. רעיתי, דא כנסת ישראל. ומום אין בך, אלו סנהדרין דאינון לקבלי שבעין ותרין שמהן, שבעין שמהן, שבעין נפש דנחתו עם יעקב וקב"ה על כלא, ועל דא אין בודקין מן הסנהדרין ולמעלה תנן.

כתיב (שמות יט:6) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. מאן ממלכת כהנים, כד"א זאת משחת אהרן, דכד אתברכא כנסת ישראל על ידא דכהני כדין אתקרי על שמהן דא הוא ממלכת כהנים.

[p. 201] אמר ר' שמעון ת"ח ממלכות כהנים לא אקרי אלא ממלכת דאמלכוה כהני ועבדו לה גבירתא על כלא, אבל ממלכות כהנים לא אקרי דהא משמים אקרי מלכות מלכות שמים ודאי והכא ממלכת כמא דאתמר דכהני אמלכו לה ומחבראן לה במלכא וכדין היא ממלכת על כל גניזי דמלכא, ממלכת על כל זייני מלכא, [לה ע"א] ממלכת בעלאי ותתאי ממלכת על כל עלמא.

ר' יוסי אמר כתיב (עמוס ט:6) ואגדתו על ארץ יסדה. ואגדתו, כד אזדווג מלכא לקבלה בכל אינון עטרין קדישין בכנופיא חד כדין ואגדתו כתיב.

ר' יצחק אמר ואגדתו כד"א (שמות יב:22) ולקחתם אגדת אזוב. מאי קא מיירי, דכד מתחבראן כחדא ואתברכא מנייהו כדין שלטא על כלא ונהרא לעילא ותתא וכלא בשעתא דכהנא פלח פולחנא ומקרב קרבנא ואקטר קטורתא ומכוין מלין לקרבא כלא כחדא, כדין כתיב ואגדתו על ארץ יסדה.

ר' יוסי אמר כד נטיל אהרן כלהו נטלין עמיה עד דיתברכא כנסת ישראל ויתברכון עלאי ותתאי, כדין (תהלים קלה:21) ברוך יי' מציון שוכן ירושלם הללויה, (שם עב:19) וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.

 

[p. 202] ר' אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד והוו עמיה ר' ייסא ור' חזקיה. פתח ר' אלעזר ואמר (ישעיה נא:16) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'. תנינן כל בר נש דאשתדל במלי אורייתא ושפוותיה מרחשן אורייתא קב"ה חפי עליה ושכינתא פרשא עליה גדפהא הה"ד ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד אלא דהוא מקיים עלמא וקב"ה חדי עמיה כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא הה"ד (שם) לנטוע שמים וליסוד ארץ.

ולאמר לציון עמי אתה. מכאן אוליפנא דישראל אקרון בשמא דציון דכתיב ולאמר לציון עמי אתה, וזמינא כנסת ישראל לאתקרא בשמא דציון דכתיב (שם א:27) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

[p. 203] עוד פתח ואמר (שם ח:16) צור תעודה חתום תורה בלמודי. צור תעודה, דא סהדותא דדוד דכתיב (תהלים קלב:12) ועדותי זו אלמדם. צור, קשורא כמאן דקשר קשורא באתר חד.

חתום תורה בלמודי. חתום תורה, חתימה דאורייתא וכל נגידו ורבו דאתי מלעילא. באן חתימה דיליה, בלמודי בגין דתמן אתכנש רבו ומשח בין תרין קיימין דתמן שריין, אתר כנישו דכל רבות ומשח דנגיד מלעילא לאשדאה ליה בפומא דאמא ולארקא ליה בהאי תעודה וכדין אתקשר כלא קשרא חדא מהימנא.

תא חזי מה בין אינון דמשתדלי באורייתא לנביאי מהימני, דאינון דמשתדלי באורייתא עדיפי מנביאי בכל זמנא. מאי טעמא, בגין דאינון קיימין בדרגא עלאה יתיר מנביאי. אינון דמשתדלי באורייתא קיימי לעילא באתר דאקרי תורה דהוא קיומא דכל מהימנותא, ונביאי קיימי לתתא באתר דאקרי נצח והוד, ועל דא אקרון אינון דמשתדלי באורייתא עדיפי מנביאי ועלאין מנהון יתיר. אלין קיימין לעילא ואלין קיימין לתתא. אינון דאמרי מילי ברוח הקדש קיימי לתתא מכלהו. [p. 204] ועל דא זכאין אינון דמשתדלי באורייתא דאינון בדרגא עלאה יתיר על כלא, ועל דא מאן דלעי באורייתא לא אצטריך לקרבנין ולא לעלוון דהא אורייתא עדיף מכלא וקשורא דמהימנותא דכלא. ועל דא (משלי ג:17) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, וכתיב (תהלים קיט:165) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.

עד דהוו אזלי אשכחו חד בר נש דהוה אתי ותלת ענפי הדס בידיה. קריבו לגביה, אמרו ליה למה לך האי.

אמר לרווח אובדא.

[p. 205] אמר ר' אלעזר שפיר קאמרת. תלת אלין למה.

אמר חד לאברהם וחד ליצחק וחד ליעקב וקשירנא לון כחד וארחנא בהו בגין דכתיב (שיר א:3) לריח שמניך טובים וגו', ובגין דהאי ריחא אתקיים חולשא דנפשא במהימנותא דא ויתנגידו ברכאן מעילא לתתא.

אמר ר' אלעזר זכאה חולקהון [לה ע"ב] דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ת"ח לית עלמא מתקיימא אלא על ידי ריחא ולית מהימנותא אלא על ידי דריחא ומריחא דא אשתמודע ריחא אחרא דהא בשעתא דנפיק שבתא אפרדא חבילה וסלקא נפשא יתירא ואשתארן נפשן ורוחן עציבן, אתי ריחא דא ומתקרבן חד בחד וחדאן. [p. 206] ועל דא בעי רוחא בתר רוחא לקבלא ריחא, כיון דאתקבל ריחא מתקרבן כחדא וחדאן. כהאי גוונא ריחא דקורבנא, בריחא דא מתקרבין כלא כחדא ואתהלטין בוסינין וחדאן.

ת"ח תרי בוסיני חד לעילא חד לתתא, אי להיט בר נש האי בוסינא דלתתא וכבי ליה ההוא תננא דסליק להיט בוסינא עלאה. כך תננא דקרבנא, האי תננא דסליק להיט בוסיני עלאי ומתלהטן כחד ומתקרבין כלהו כחדא בריחא דא, ובגין כך ריח ניחח ליי', אשה ליי' והא אוקימנא.

ועל דא ריחא דקרבנא קיומא דכלא וקיומא דעלמא וקרבנא על ידא דכהנא דמקרב כלא, ובגין כך יומי אשלמותא אשתלימו ביה בגין דאקריבו כלהו בפולחניה וישתכח חידו וברכאן לעילא ותתא.

כתיב (ישעיה כה:1) יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. האי קרא אוקמוה, יי' אלהי אתה, דבעי בר נש לאודאה לשמא קדישא ולשבחא ליה על כלא. ומאן אתר שבחא דיליה, כמא דאוקמוה והכא מעמיקא דכלא דכתיב כי עשית פלא. פלא, כמא דכתיב (שם ט:5) ויקרא שמו פלא והא אתמר.

[p. 207] עצות מרחוק. עצות, כד"א יועץ. מרחוק, דכתיב (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי, וכתיב (משלי לא:14) ממרחק תביא לחמה.

אמונה אומן, כד"א (דברים לב:4) אל אמונה ואין עול, ואוקמוה אמונה בלילה כד"א (תהלים צב:3) ואמונתך בלילות, וכתיב (איכה ג:23) חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזמין קב"ה לדכאה לון לישראל מחוביהון דכתיב (יחזקאל לו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.