פרשת שמיני

[p. 208] ר' יצחק פתח (איוב לח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא קדישא חדוותא דכלא חדוותא דקב"ה ואיטיילותא דיליה דכתיב (משלי ח:30) ואהיה שעשועים יום יום. ואורייתא שמא דקב"ה ובאורייתא אתברי עלמא דכתיב (שם) ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן.

[p. 209] ובאורייתא אתברי בר נש הה"ד (בראשית א:26) ויאמר אלהים נעשה אדם. אמר לה קב"ה לאורייתא בעינא למברי אדם. אמרה קמיה האי בר נש זמין הוא לארגזא קמך, אי לאו תאריך רוגזא עליה היאך יקום בעלמא. אמר לה אנא ואנת נוקים ליה בעלמא דהא לאו למגנא אקרינא ארך אפים.

ר' חייא אמר תורה שבכתב ותורה שבע"פ אוקמוה ליה לבר נש בעלמא הה"ד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

רבי יוסי אמר מהכא (קהלת ב:12) את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי, ודא הוא בצלם ודמות, צלם בדכורא דמות בנוקבא, ועל דא שירותא דאורייתא ב' ואוקמוה.

ר' יצחק אמר מפני מה ב' פתיחא וסתימא. אלא בשעתא דבר נש אתי [לו ע"א] לאתחברא בה באורייתא הרי היא פתיחא לקבלא ליה ולאשתתפא בהדיה, ובשעתא דבר נש סתים עינוי מנה ויהך לאחורא הרי היא סתימא מסטרא אחרא ולא ישכח פתחא עד דיתוב לאתחברא בה אנפין באנפין ולא יתנשי מניה. [p. 210] ועל דא אורייתא פתיחא לקמיה דבני נשא ואכרזא וקרי לון (משלי ח:4) אליכם אישים אקרא וגו', וכתיב (שם א:21) בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר.

ר' יהודה אמר ב' תרין גגין וחד דאחיד לון. מאי קא מיירי. אלא חד לשמייא וחד לארעא וקב"ה דאחיד לון וסביל לון.

ר' אלעזר אמר תלת נהרין אינון עלאין קדישין דאחידן כחדא ואינון כללא דאורייתא ואלין פתחין פתחא לכלא, פתחין פתחא למהימנותא ואלין ביתא דכלא, ועל דא ב' אקרי דאלין אינון ביתא, ובגין כך שירותא דאורייתא ב' דהא היא אורייתא הוי ואסותא דעלמא. ובגין כך מאן דאשתדל באורייתא כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא והא אתמר דאורייתא כלא שמא קדישא עלאה הוי, ובגין דאיהו שמא קדישא פתח בב' דאיהי שמא קדישא בתלת קשרי מהימנותא.

ת"ח כל אינון דמשתדלי באורייתא מתדבקין ביה בקב"ה ומתעטרי בעטרי אורייתא ואתרחימו לעילא ותתא וקב"ה אושיט לון ימיניה כ"ש אינון דמשתדלי באורייתא נמי בליליא והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא ואתחברו כחדא. וכד אתי צפרא קב"ה מעטר להו בחד חוטא דחסד לאשתמודעא בין עלאין ותתאין ואינון ככבי צפרא בשעתא דכנסת ישראל וכל אינון דלעאן באורייתא אתאן לאתחזאה קמי מלכא כלהו מזמרי כחדא הה"ד ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. מאי ויריעו, כד"א (ישעיה כד:19) רועה התרועעה דאינון דינין מתברי ואתברו כלהו מקמי בקר דאתער בקר בעלמא כד"א (בראשית כב:3) וישכם אברהם בבקר, ועל דא ויריעו כל בני אלהים.

 

[p. 211] רבי אלעזר הוה אזיל בארחא, אשכחיה לר' פנחס בן יאיר דהוה געה חמריה. א"ר פנחס ודאי בטיקולא דחדוותא דחמרא חמיתא. כיון דנפק מבתר ענפי טיהרי טינרא חמא ליה לרבי אלעזר, אמר ודאי טיקולא דחדוותא אשתלים.

נחת רבי אלעזר לגביה ונשק ליה. [p. 212] א"ל אי טופסא דארחא לגבך ניזיל הכא ונתחבר כחדא ואי לאו טול ארחך וזיל.

אמר ודאי לקבלך אזילנא, כיון דאשתכחנא לך ליזיל אבתרך ונתחבר כחדא.

פתח רבי פנחס ואמר (תהלים קכח:5) יברכך יי' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. מ"ט מציון, בגין דתמן שריין ברכאן לאשתכחא הה"ד כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם. ובגין כך יברכך יי' מציון דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא.

וראה בטוב ירושלם, דבגיני כך אתברכא דכיון דציון אתמלי ברכאן כדין ירושלם אתברכא ואשתכחו בה רחמין, וכד ירושלם אתברכא כל עלמא אתברכא.

כל ימי חייך, דלא אתחזי קשת ביומך כמא דהוה לאבוך, ועל דא וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך.

וראה בנים לבניך, דחלי חטאה חסידין קדישין, כדין שלום על ישראל. מאי שלום על ישראל, אלא כמאן דאמר שלמא על רישא דמלכא דלא יחסר כלא, כך שלום על ישראל בזמנא דצדיקייא ישתכחון בעלמא.

פתח רבי אלעזר ואמר (משלי יז:6) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. בנים, הא אוקימנא. בני בנים, [p. 213] מן שאר כתרי מלכא כד"א (ישעיה נד:13) וכל בניך למודי יי', וכתיב (איכה ד:2) בני ציון היקרים כמא דאתמר.

ותפארת בנים אבותם, לא מתעטרן בנין אלא באבהן. מכאן אוליפנא דבנים לא מתעטרין ולא משתקיין משקיו דנחלא אלא בזמנא דאבהן מתעטראן ומתברכאן הה"ד [לו ע"ב] תפארת בנים אבותם.

עד דהוו אזלי מטא עידן צלותא, נחתו וצלו. עד דהוו מצלו קפטר חד חויא ברגלא דחמרא דרבי פנחס, קפטא וגעא תרי זמני. בתר דסיימו צלותא אמר רבי פנחס ודאי צערא הוא לבעירא דילי דודאי יומא דא אקדימנא והוינא מרחיש באורייתא ואעבר לי באתר דלכלוכא שריא והשתא מצערי ליה.

[p. 214] קמו וחמו חד חויא קפטר עליה. אמר רבי פנחס חויא חויא זיל ואסטר קוטרך בקטפירי דחיותא. אדהכי אתנשר חויא ונפל קפסירי קפסירי.

אמר רבי אלעזר ומה כ"כ מדקדק קב"ה עם צדיקייא.

אמר ליה ודאי קב"ה מדקדק בהו בצדיקייא ונטיר לון ובעא לאוספא להו קדושתא על קדושתייהו. והשתא חמי דחמרא דילי על דלא נטר קדושתא דילי אצטער וחויא דא שליחא הוה, וכמה שליחין אית ליה לקב"ה ובכלא עביד שליחותיה ואפי' בחיות ברא הה"ד (ויקרא כו:22) ושלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם, ואפי' ביד גוי הה"ד (דברים כח:49) ישא יי' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ.

א"ר אלעזר ובידא דישראל עביד שליחותא.

א"ל אין, כגון רשע בידא דצדיק, אבל רשע בידא דישראל רשע אחרא לא עביד ביה שליחותא אלא בזמנא דאיהו לא מכוון ביה הה"ד [p. 215] (שמות כא:13) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו, ואשר לא צדה דייקא דלא אתכוון לקבליה, ודאי והאלהים אנה לידו לאתענשא לתרווייהו.

א"ר אלעזר היכי עביד קב"ה שליחותא בידא דהאי ובידא דגוי.

א"ל ואבוך לא קאמר לך.

א"ל עד לא שאילנא מניה.

פתח ואמר (איוב לד:29) והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'. והוא ישקיט, בזמנא דקב"ה יהיב שקט ושלוה לב"נ מאן הוא רשאי לארשעא ליה ולמעבד ליה קטרוגא. ויסתר פנים ומי ישורנו, ובזמנא דאיהו אסתים עינוי לאשגחא עליו מאן הוא דישגח עליה לנטרא ליה. וארחוי דקב"ה כד"א ועל גוי ועל אדם יחד, בין לעמא כלא בין לחד בלחודוי.

ת"ח בזמנא דבני נשא מתכשרן עובדוי לתתא אתער לעילא ימינא דקב"ה, כדין מתערין כמה רחמין כמה נטורי עלמא כמה נטורי דב"נ מימינא ומשמאלא, כדין שמאלא אתכפיא ולא יכלא לשלטאה. ובזמנא דבני נשא לא מתכשרן עובדין לתתא שמאלא אתער וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא כלהו מתערי וכלהו אתעבידו שלוחין לגבייהו דבני נשא דהא אינון דעברי על פתגמי אורייתא כלהו רשימין באנפייהו ואשתמודען לגבי אינון דמתערי מסטרא דשמאלא, ובגין כך גוים וחיותא [p. 216] וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא כלהו אקרון שלוחין לגבי אינון רישמין דמתערי להו.

וישראל אע"ג דלא מכשרן עובדין כלהו מסטרא דימינא קא אתיין ובגין דאתכפייא ימינא בעובדייהו שלטא עלייהו שמאלא וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא ועל דא שליחותא בידא דגוי וחיותא וכדדמי לון דאינון מסטרא דשמאלא ולא בידא דישראל, אע"ג דחייבי נינהו מסטרא דימינא קא אתו. וישראל חייבא דנפל בידא דחייבא אחרא בזמנא דלא אתכוון ביה הוא בגין דאתענשו תרווייהו ויקבלון עונשא לדכאה לון.

א"ל ר' אלעזר מנא לן.

אמר ליה ת"ח מגבעה (שופטים כ) דאע"ג דחייבי נינהו לא בעא קב"ה דיתערון לגבייהו חייבי ישראל אחרנין ועל דא מיתו מישראל כל אינון זמנין דמיתו עד דכלהו חייבין דאתערו לגבייהו אתעבירו ואשתארו אינון [לז ע"א] זכאין יתיר דיעבדון מלה בארח קשוט, ואע"ג דזכאין אינון לא אתייהיב מלה אלא לאינון דאתייהיב כד שקילו עלמין כחדא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וההוא זמנא לא אשתכחו עלמין שקילין כחדא.

[p. 217] ועל דא חייבין דישראל לגבייהו דחייבין אחרנין לאו אינון שלוחי מלכא דהא לא אתיין מסטרא שמאלא. לבני נשא דחבו למלכא, אתער סנטירא לגבייהו לתפשא לון ולאענשא לון מאינון דחבו למלכא. קם חכים חד מנייהו ואתערב בהדי סנטירא, זקף סנטירא עינוי וחמא ליה, א"ל מאן יהבך לגבן, לאו אנת מאנון דחבו למלכא, הא אנת אתענש בקדמיתא. שקילו ליה וקטלוה.

כך ישראל מסטרא דימינא קא אתיין וכד אלין גרמין בחובייהו דאכפייא ימינא בכן אתער שמאלא וכל אינון דאתו מסטריה. אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו אשתמודען ביה ואמרי ליה ולאו אנת מאינון דאתיין מסטרא דימינא דאתכפייא בחובייהו ואנת הוא מאינון דחבו למלכא, מאן יהבך לגבן. אשתכח דההוא אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח ואמר (קהלת ח:9) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, לרע לו בודאי בגין דלא שליחא דמלכא הוא ולא אתי מההוא סטרא.

[p. 218] אמר ר' אלעזר ודאי הכי הוא דהא תנינן אית ימינא ואית שמאלא רחמי ודינא ישראל ושאר עמין, ישראל לימינא ושאר עמין לשמאלא. וישראל אע"ג דחייבי נינהו אתכפיין אינון בימינא ולא אתדבקן בשמאלא ולא אתערבין בהדייהו לעלמין, ובגין כך כתיב (תהלים ס:7) הושיעה ימינך וענני, וכד אסתלק ימינא ישראל דמתדבקין ליה יסתלקון ויתעטרון ביה וכדין אתכפייא שמאלא וכל אינון דאתו מסטרהא הה"ד (שמות טו:6) ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב.

 

רבי אלעזר פתח ואמר ויהי ביום השמיני. מאן הוא ביום השמיני, אלא כתיב ומפתח אהל מועד וגו' כי שבעת ימים ימלא את ידכם. כי שבעת ימים, בשבעת ימים מבעי ליה, מאי שבעת ימים ימלא. אלא זכאין אינון כהני דמתעטרי בעטרי מלכא קדישא ומשיחין במשחא דרבות קודשא בגין דאתער משחא אחרא דמשקי לכל שבעה ואתמשחין מההוא רבות קודשא ואתדלקו מניה כל אינון שבעה בוצינין, והאי משח רבות הוא כללא דכל שבעה וכלהו ביה אתכלילו. ותנינן שיתא אינון וכלהו אתכלילן בהאי ודא כללא דכלהו ובגין כך שבעת ימים ימלא דהא בהאי תליין, ועל דא כנסת ישראל אתקרי בת שבע, בת מאיהו שבע דאיהי כללא דשיתא אחרנין.

[p. 219] כיון דהאי שבעה אשלים לון לכהני ואעטר לון ומשח לון בכלא כד מטו לכנסת ישראל דאיהי תמינאה אתפקד אהרן לקרבא עגל לקרבנא בגין דאיהו בריה דפרה לכפרא על ההוא עגל אחרא דעבד אהרן וחב לגבי פרה דאיהי תמימה שלימו דאמוני ישראל, וישתכח כהנא שלים בכלא בתמניא לבושי יקר שלים בכל כתרין שלים לעילא שלים לתתא.

ובכלא בעי לאחזאה עובדא ועל דא אתעביד ביה באהרן עובדא לתתא בגין דאתער הכי לעילא וישתכח כלא בגוונא חד, כדין אתברכאן עלמין כלהו ומשתכחי ברכאן על ידוי דכהנא והכא אשתלים כהנא בכלא כדקא חזי.

אמר ליה למה כתיב עגל בן בקר לחטאת.

[p. 220] אמר ליה בגין ההוא חטאת דעביד בקדמיתא. ואיל לעולה. מאי טעמא איל, בגין איל דיצחק דהוה עולה תמימה דהאי אתחזי לקרבא לאשלמא כלא, והאי אתר מסטרא דיצחק אשתאב והאי איל בגין איל דיצחק מתקרבא עולה בגין דאיהי עולה דהא עולה לעילא סלקא ובגין לאתעטרא לה בשלימותא עגל ואיל כדקא חזי. ומה איל, לאשלמא [לז ע"ב] ליה בשלימו דיצחק כדקא חזי.

וישראל דחבו עמיה דכהנא בהאי מקרבין כגוונא דא דכתיב ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יי', חד על מה דחבו וחד לאשלמא להאי אתר בשלימו דיצחק.

ומאי שנא בכהנא דכתיב ביה עגל לחטאת ולא כתיב בהו בישראל שור לחטאת. אלא ישראל הא קבילו עונשא בקדמיתא וכיון דקבילו עונשא בכמה אתר על דא לא בעא קב"ה לאדכרא לון חובייהו כקדמיתא ועל דא לא כתיב הכא לחטאת אלא לשלמים בגין שלמא לאחזאה דהא קב"ה בשלמא בהו בישראל על דא. [p. 221] אבל אהרן דהא לא קביל עונשא בצלותא דמשה דכתיב (דברים ט:20) ובאהרן התאנף יי' וגו', וכתיב ואתפלל גם בעד אהרן וגו' ועד כען חובא הוה תלי כתיב עגל בן בקר לחטאת, לחטאת ודאי, ואיל לעולה, בגין דיכפר חוביה ויתדכי וישתלים בכלא.

ובההוא יומא אשתלימו עלאין ותתאין ואשתכח שלמא בכלא וחדוותא דעילא ותתא ואלמלא דאשתכח ערבוביא דבני אהרן בההוא יומא מדאסתלקו ישראל מן ימא לא אשתכח חדוותא דעלאי ותתאי כההוא יומא. בההוא יומא אתעבר ההוא חובא מן עלמא ואשתכחו כהנא וישראל מתדכאן מניה. כל ההוא יומא אתעברו כל אינון מקטרגין דלעילא והוו אזלין ושאטן בסחרנייהו דישראל ולא אשכחו בהו עדנא עד דגרים שעתא וקמו נדב ואביהוא וערבבו חדוותא דכלא ואשתכח רוגזא בעלמא הה"ד וירא כבוד יי' אל כל העדה, מיד ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהם אש וישימו עליהם קטרת.

[p. 222] תנן בההוא יומא חדוותא דכנסת ישראל הוות לאתקשרא בקשרא דמהימנותא בכלהו קשרין קדישין דהא קטרת קשיר כלא כחדא ובגין כך אקרי קטרת, ואינון אתו וקשירו כל אינון אחרנין כחדא ושרו לה לבר דלא קשירו לה בהדייהו וקשירו מלה אחרא, ובגין כך אזהר לון לכהני לבתר דכתיב (ויקרא טז:3) בזאת יבא אהרן אל הקדש.

ובכמה גוונין ערבבו חדותא דכנסת ישראל בההוא יומא. חד דלא אינסיבו ולא אתחזון לקרבא ולאתברכא עלמין על ידייהו, וחד דלאו הוה שעתא כדקא יאות, וחד דדחקו שעתא, וחד דהא מקדמת דנא נפק נמוסא דילהון. [p. 223] ויקריבו לפני יי' אש זרה, ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשורא דא ושרו לכנסת ישראל לבר.

א"ל ר' פנחס לא תימא דאינון שארו לה לבר אלא כנסת ישראל לא אתקשר על ידייהו דהא בכל אתר דלא משתכחי דכר ונוקבא כנסת ישראל לא שריא בינייהו כלל, בגין כך אזהר לכהני דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש, דישתכח דכר ונוקבא ועל דא לא ייעול כהנא לקודשא עד דיתנסיב בגין דישתתף בקשוריה כנסת ישראל דמאן דלא אנסיב שארי לה לכנסת ישראל לבר והיא לא אשתתפא בהדיה ועל דא אשתכח ערבוביא בהאי יומא לגבייהו.

 

[p. 224] ויהי ביום השמיני. ר' יוסי פתח (שיר ב:2) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. כשושנה, דא כנסת ישראל והא אוקמוה דקב"ה משבח לה לכנסת ישראל וחביבותא דקב"ה לקבלה לאתדבקא בה, ועל דא מאן דאנסיב בעי לשבחא ליה לקב"ה ולשבחא לה לכנסת ישראל דהא תנינן בכלא בעי לאחזאה עובדא, כמה דאיהו בר נש אתדבק בבת זוגו וחביבותא דיליה לקבלה כד אתי למפלח קמי מלכא קדישא הוא אתער זווגא אחרא דהא קב"ה חביבותא דיליה לאתדבקא בכנסת ישראל, ומאן דאתער מלה קב"ה מברך ליה וכנסת ישראל מברכא ליה והא אתמר.

ועל דא שבחא דקב"ה דמשבח לה לכנסת ישראל כשושנה דאיהי בין החוחים דהיא מעליא וסלקא על כלא, כך כנסת ישראל בין שאר אוכלוסין בגין דאיהי סלקא [לח ע"א] ומתעטרא על כלא, ודאי שושנה בין החוחים ואתרוג בין החוחים לאחזאה שבחא דכנסת ישראל על כלא.

ת"ח כנסת ישראל אתברכא ע"י דכהנא וישראל מתברכא ע"י דכהנא וכהנא מתברכא ע"י דכהנא עלאה הה"ד (במדבר ו:27) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

[p. 225] כתיב (תהלים כה:6) זכר רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה. זכר רחמיך, דא יעקב. וחסדיך, דא אברהם. כי מעולם המה, מעולם נטיל לון קב"ה וסליק לון לעילא ועביד מנייהו רתיכא קדישא לאגנא על עלמא ובגין דהוו מעולם הוי דכיר לון לאגנא ולרחמא על עלמא. כגוונא דא נטיל קב"ה לצדיקייא מן עלמא וסליק לון לעילא לאגנא על עלמא.

ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא, אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי הה"ד (שם פ:3) עוררה את גבורתך, וכתיב (ישעיה מב:13) יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, ודא הוא יצחק דאסתלק הכא.

ר' חייא אמר התם זכר רחמיך יי' וחסדיך, אלין יעקב ואברהם דבעינן לאגנא עלן, אבל יצחק למעבד קרבין קיימא ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו.

ד"א כי מעולם המה, דכד ברא קב"ה עלמא נטל יצחק וברא ביה עלמא, [p. 226] חמא דלא יכיל למיקם בלחודוי נטל לאברהם וקיים בו עלמא הה"ד (בראשית ב:4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם. חמא דבעיא קיימא יתיר נטל ליעקב ושתף ביה ביצחק וקיים עלמא הה"ד ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים, ועל דא באברהם וביעקב אתקיים עלמא ובגין כך כי מעולם המה.

 

רבי יהודה פתח ויהי ביום השמיני, לבתר דאשתלים אהרן באינון שבעה יומין ואתעטר בהו יומא תמינאה בעייא לאשתלמא מן שבעה דאשלמותא על ידיה דכהנא ועל דא פולחנא בתמינאה לאתעטרא מן שבעה ולאתתקנא כהנא על ההוא דחב בקדמיתא הה"ד ויאמר אל אהרן קח לך עגל, והא אוקמוה דעגל ודאי לכפרא על ההוא עגל דכתיב (שמות לב:4) ויעשהו עגל מסכה.

[p. 227] בן בקר. מ"ט בן בקר ולא בן פרה, אלא איהו איבעי לאתתקנא לגבי פרה לא אתחזי לקרבא מניה לגבה. מאן דשדר דורון למלכא חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא, אלא מבי אחרא אצטריך ולאו מבי מלכא.

ר' יוסי אמר מדידיה לדידיה לא אתחזי.

אמר ר' יהודה בגין כך בן בקר ודאי ולא בן פרה.

לחטאת, לדכאה על ההוא חובה דחב ביה. ואיל לעולה תמימים. תמימים, תמים מבעי ליה. אי תימא דעל עגל ואיל קאמר לאו הכי דהא תרוייהו לא סלקין לעולה דהא כתיב לעולה תמימים, ועגל לחטאת סלקא, מהו תמימים וכתיב איל.

[p. 228] אלא אילו דיצחק לקרבא לגבי פרה דאדכר תרי זימני בקרא חד דכתיב (בראשית כב:13) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל, הא תרי, ויעלהו לעולה. ועל דא איל לעולה תמימים, תרי איל דאיהו תרי, ועל דא גבורות תנינן ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין.

ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, עגל לחטאת מבעי ליה כגוונא דכהנא. אלא ישראל הא קבילו עונשא ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת אלא עגל לעולה. מ"ט, בגין דכל אינון דחבו ביה קבילו עונשא בין במלולא בין בעובדא בין בפולחנא ואפילו אינון דלא עבדו מדי אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה אתענשו כמה דכתיב (שמות לב:20) וישק את בני ישראל. אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא ולא למפלח ליה אלא דסליקו גוונא דרעותא מניה הכא אתדכן ומקרבין ליה [לח ע"ב] לעולה ולא לחטאת.

[p. 229] אבל קחו שעיר עזים לחטאת אמאי, אלא בגין דהוו מקרבין בקדמיתא לשעירים דשלטין על טורי רמאי ודא הוא לחטאת ובעיין לאתדכאה מההוא חובא ולא עוד אלא לחדתותי דסיהרא אצטריך.

[p. 230] ושור, שור ולא פר בגין דשור שלים הוא לאחזאה שלמא הה"ד לשלמים.

ר' יוסי אמר שור ואיל מסטרא דשמאלא קא אתיין. שור מסטרא דשמאלה דכתיב (יחזקאל א:10) ופני השור מהשמאל. איל בגין אילו דיצחק, וסלקין לשלמים לאשלמא לון בכנסת ישראל, ועל דא שור ואיל לשלמים.

אמר ר' יהודה כלא בגין דכנסת ישראל מתעטרא ומתברכא ע"י דכהנא באשלמותא, והאי יומא חדוותא דכלא הוה חדוותא דכנסת ישראל ביה בקב"ה חדוותא דעלאין ותתאין דביומא דאשתלים כהנא לתתא כביכו"ל אשתלים כהנא לעילא בר נדב ואביהוא דאתערו [p. 231] ערבוביא בין מטרוניתא ומלכא ובגין כך ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם וגו'.

 

ויאמר משה אל אלעזר ואל איתמר וגו' ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו כי שמן משחת יי' עליכם. רבי אבא אמר הא תנינן בעובדין דלתתא יתערון עובדין לעילא ועובדא דלתתא בעי לאתחזאה כגוונא דעובדא דלעילא.

ת"ח כל חדוותא דלעילא תליא בההוא שמן קדישא דמתמן נפיק חדוא וברכאן לכלהו בוצינין וכהנא עלאה מיניה אתעטר בנגידו דמשחא ובגין כך כהנא דרבו משח אתנגיד עליה כגוונא דלעילא בעי לאחזאה חידו ונהירו דאנפין יתיר מכלא ולא יתחזי גרעונא ברישיה ולא בלבושיה אלא למהוי כלא שלים כגוונא דלעילא ולא יתחזי ביה פגימו כלל בגין דלא יעביד פגימו באתר אחרא.

ת"ח אלמלא אלעזר ואיתמר יתחזון פגימין בההוא שעתא בלבושיהון או בראשיהון לא ישתיזבון בההוא שעתא דהא שעתא קיימא למעבד דינא. ועל דא תנינן בשעתא דמותנא אערע בעלמא לא יתער אינש גרמיה למלה בעלמא בגין דלא יתערון עליה, בר אי אתער גרמיה לטב ויכיל לדחייא שעתא דהא בזמנא דשעתא דדינא קיימא [p. 232] בעלמא מאן דיערע ביה לקטין ליה ויסתלק מעלמא, ובגין כך ולא תמותו כתיב, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, בגין דאינון לא אתיין מסטרא דכהני ולא מתזקי.

 

רבי אלעזר פתח (שמות ו:23) ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה וגו'. ויקח אהרן את אלישבע, כלא כמה דאצטריך כלא כגוונא דלעילא.

ת"ח ראויה היתה בת שבע לדוד מיומא דאתברי עלמא. תו ראויה היתה אלישבע לאהרן מיומא דאתברי עלמא. מה בין האי להאי, אלא כלא חד, אבל התם לדינא הכא לרחמי. כד אתחברא בדוד לדינא לאגחא קרבין לאושדא דמין. הכא באהרן לשלמא לחדווא לנהירו דאנפין לאתברכא, ועל דא אתקרי הכי התם בת שבע הכא אלישבע דאתחברא בחסד. ת"ח בת שבע לדינא לירתא מלכותא ולאתתקפא.

[p. 233] א"ר שמעון הא דתנינן (שמות יט:19) ויהי קול השופר, שפיר הוא ודא הוה יעקב דאסתלק במחשבה באבהן ונפקו כחדא מגו שופר דהא שופר אפיק מייא ואשא ורוחא כחדא ואתעביד מנייהו קלא, כך אימא עלאה אפיק לאבהן בחד קל מגו מחשבה ואסתליקו כחדא בחד קל, וההוא קול אקרי קול השופר ודא יעקב דכליל לאבהן כחדא ואקרי קול. ותרי קלי נינהו דהא מגו קלא נפיק קלא, אבל קול חד דאקרי קול השופר, ומהכא נפקו שאר קולות מגו ההוא שופר בזווגא [לט ע"א] דמחשבה ושבעה קולות נינהו דנפקו בזווגא [p. 234] דמחשבה בשופר ודא שופר אשקי לון ורוי לון לאבהן בקדמיתא ולבתר לבנין והא אוקימנא מלה.

ת"ח ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, לבסמא לה למחדי לה לחברא לה במלכא בזווגא שלים לאשתכחא ברכאן בעלמין כולהו על ידא דאהרן. בגין כך בעי כהנא לאשתכחא בנהירו דאנפין בחידו כלא כגוונא דלעילא דהא על ידוי ברכאן וחדוון משתכחי, ועל דא אתרחיק מניה דינא ורוגזא ועציבא בגין דלא אפגים מההוא אתר דאתקשר, ועל דא ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה, ולא כהנא, עלייהו כתיב (דברים לג:11) ברך יי' חילו ופעל ידיו תרצה.

 

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו. ר' יהודה אמר מגו פרשתא דא שמעינן דנדב ואביהוא רוי חמרא הוו מדאזהר להו לכהני בהא.

ר' חייא פתח (תהלים קד:15) ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן. אי כהנא בעי למחדי ולאשתכחא בנהירו דאנפין יתיר מכלא אמאי אסיר ליה חמרא דהא חידו ביה אשתכח נהירו דאנפין ביה אשתכח. [p. 235] אלא שירותא דחמרא חדוותא, סופיה עציבו. ועוד דיין מסטרא דליואי קא אתיא מאתר דחמרא שרי דהא אורייתא וחמרא דאורייתא מסטרא דגבורה הוא וסטרא דכהנא מים צלילן נהירין.

ר' יוסי אמר כל חד אוזיף לחבריה וכליל כלא דא בדא. חמרא שרי חדוותא בגין דכליל מגו מייא, לבתר אהדר לאתריה ועציב ורגיז ודאין דינא, וכהנא שירותא וסיומא בעי חדוותא ונהירו דאנפין.

ר' אבא אמר מאתר חד נפקי יין ושמן ומים ודבש וחלב. מים ושמן נטלי כהני ויירתי לון ושמן יתיר מכלא דאיהו חדוותא שירותא וסיומא דכתיב (שם קלג:2) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ויין לשמאלא לארמא קלא ולזמרא ולא לשתיק דהא חמרא לא שתיק לעלמין ושמן בחשאי הוא תדיר.

מה בין האי להאי. אלא שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהי בלחישו תדיר ולא אשתמע ועל דא הוא מימינא, ויין דאיהו לארמא קלא ולא שתיק לעלמין אתי [p. 236] מסטרא דאמא וירתין ליואי לסטר שמאלא וקיימי לארמא קלא וקיימי בדינא ובגין כך כתיב (דברים כא:5) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. בגין כך כהנא כד ייעול למקדשא למפלח פולחנא אסיר ליה בחמרא דהא עובדוי בחשאי אינון ובחשאי אתכוון במה דאתכוון וזווג למאן דזווג ונגיד ברכאן לעלמין כלהו וכלא בחשאי. ועוד דעובדוי כלהו ברזא וחמרא מגלי רזין הוא דהא כל עובדוי לארמא קלא קאים.

 

רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי מבי מרוניא לצפורי, והוה חד רבייא שכיח בגוון בחמרא בקונטא דדובשא. א"ר יהודה נימא מלה דאורייתא ונזיל.

פתח רבי יצחק ואמר (שיר ז:10) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים. כיין הטוב, [p. 237] דא יינה דאורייתא דהוה טב דהא יינה דאחרא לא איהו טב ויינה דאורייתא טב לכלא, טב לעלמא דא וטב לעלמא דאתי ודא הוא יינא דניחא ליה לקב"ה יתיר מכלא ובזכו דא מאן דמרוי מיינה דאורייתא יתער לעלמא דאתי ויזכי לאחייא כד אקים קב"ה לצדיקייא.

א"ר יהודה דובב שפתי ישנים, הא תנינן דאפילו בההוא עלמא יזכי למלעי באורייתא הה"ד דובב שפתי ישנים.

אמר ההוא רבייא אי כתיב וחכך מיין הטוב הוינא אמר הכי, אבל כיין הטוב כתיב ולא מיין.

אשגחו ביה. א"ר יהודה ברי אימא מילך דשפיר קאמרת.

אמר שמענא דמאן דאשתדל באורייתא ודביק בה וההוא מלה אשתמע בפומיה ולא לחיש לה [לט ע"ב] בלחישו אלא ארים קליה בה, דאורייתא הכי בעיא לארמא קלא דכתיב (משלי א:21) בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, לארמא רנה דאורייתא ולא בלחישו, כיין הטוב, כחמר טב דלא שתיק והוא לארמא קלא, כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטי לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחא בידיה.

[p. 238] דובב שפתי ישנים, אפילו בההוא עלמא שפתוהי מרחשן אורייתא.

תו שמענא וחכך כיין הטוב, האי קרא לכנסת ישראל אתמר ובתושבחתא אתמר. אי הכי מאן הוא דמשבח בהאי. אי קב"ה מהו הולך לדודי, הולך אלי מבעי ליה. אלא ודאי קב"ה משבח לכנסת ישראל, כמא דאיהי משבחת ליה דכתיב חכו ממתקים וכולו מחמדים, כך קב"ה משבח לה לכנסת ישראל דכתיב וחכך כיין הטוב, יין הטוב הוא ההוא חמרא דמנטרא.

הולך לדודי, דא יצחק דאקרי ידיד מבטן.

למישרים, כד"א (תהלים צט:4) אתה כוננת מישרים לאתכללא שמאלא בימינא ודא הוא מישרים דבגין חדוותא דההוא חמר טב אתכלל שמאלא בימינא וחדאן כלא.

דובב שפתי ישנים, דהא כלא מתערי בחדוואן וברכאן ועלמין כלהו משתכחי בחדו ומתערי לארקא ברכאן לתתא.

אתו ר' יהודה ור' יצחק ונשקו ליה וחדו עמיה. א"ל מה שמך.

א"ל ייסא.

[p. 239] אמרו ר' ייסא תהי, יתיר תהי שכיח בעלמא מר' ייסא חברנא דאסתלק מביננא.

אמרו ליה מאן הוא אבוך.

אמר אתפטר מעלמא דין והוא מוליף לי כל יומא תלת מלין דאורייתא ובליליא תלת מלין דחכמתא דאגדתא, והני מלי מאבא אוליפנא. והשתא דיורי בחד בר נש וסליק לי מאורייתא ואנא אזיל כל יומא לעבידתיה ובכל יומא אהדרנא אינון מלין דאוליפנא מאבא.

א"ל ההוא ב"נ ידע באורייתא.

אמר להו לאו, והא סבא הוא ולא ידע לברכא ליה לקב"ה ואית ליה בנין ולא שוי לון בבי רב.

א"ר יהודה אילו לא הוה הכי עאלנא לגביה להאי כפר למללא עלך, השתא אסיר לן למחמי אנפוי. שדי חמריה מנך ואת אזיל לגבן.

אזלו. אמרו מאן הוה אבוך.

אמר לון ר' זעירא הוה דכפר ראמין.

שמע ר' יהודה ובכה, אמר אנא הוינא בביתיה ואוליפנא מניה תלת מלין בכסא דברכה ואוליפנא מניה במעשה בראשית תרי.

א"ר יצחק ומה מהאי רביא בריה אוליפנא, מניה לא כ"ש.

אזלו ואחידו בידיה, חמו חד חקל יתבו תמן. א"ל אימא חד מלה מאינון דאוליף לך אבוך במעשה בראשית.

פתח ואמר (בראשית א:21) ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת. ויברא אלהים, כל אתר דדינא אלהים אקרי וההוא אתר עלאה אתר דנפקו מניה הכי קרי ליה הכא, אע"ג דרחמי הוא מניה נפקו דיני וביה תליין.

[p. 240] את התנינים הגדולים, אלין אבהן דאינון אשתקיין בקדמיתא ומשתרשאן על כלא.

ואת כל נפש החיה הרומשת, דא נפש דההיא ארץ עלאה אפיקת מההוא חיה עלאה על כלא דכתיב תוצא הארץ נפש חיה.

ד"א נפש חיה, נפש מאדם קדמאה דמשך בגויה.

החיה הרומשת, דא חיה דרמשא לכל סטרין לעילא ותתא.

אשר שרצו המים, בההוא נהר עלאה נגיד ונפיק ואשקי להאי אילנא לאשתרשא בשרשוי על כלא ולאשתכחא ביה מזונא לכלא.

ד"א החיה הרומשת דא הוא דוד מלכא דכתיב ביה (תהלים קיח:17) לא אמות כי אחיה.

[p. 241] ואת כל עוף כנף למינהו, אלין כל אינון מלאכין קדישין דמשתכחי לקדשא שמא דמאריהון בכל יומא ויומא דכתיב (ישעיה ו:2) שש כנפים שש כנפים לאחד, ומנהון טאסין בעלמא למעבד רעותא דמאריהון כל חד וחד כדקא חזי.

אמר רבי יהודה ודאי כ"כ להאי רביא לא אתחזי אבל אנא חמי ביה דלאתר עלאה אסתלק.

אמר רבי יצחק [מ ע"א] ודאי החיה הרומשת דא היא חיה עלאה על כלא דהא אחרא ארץ קריא קרא הכא דכתיב והעוף ירב בארץ, ודאי ולא במים דהא ההוא נהר נגיד ונפיק ואשקי בלא פירודא עד ההיא אתר דאקרי ארץ ומתמן כתיב ומשם יפרד וגו'. והעוף בהאי ארץ תליין ואתשקיין הה"ד והעוף ירב בארץ.

קמו ואזלו. א"ר יהודה נשתתף להאי רבייא עמנא וכל חד לימא מלה.

פתח רבי יהודה ואמר (שיר ב:5) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים. האי קרא הא אתמר ושפיר, אבל כנסת ישראל קאמרא דא בגלותא. סמכוני, מהו סמכוני, אלא מאן דנפיל בעי לאסמכא ליה הה"ד (תהלים קמה:14) סומך יי' לכל הנופלים, ובגין כך כנסת ישראל דנפלה בעיא לאסמכא והיא אמרה סמכוני. למאן, לישראל לבנהא דאינון בגלותא עמה.

[p. 242] ובמה, באשישות אלין אינון אבהן דאלין אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא. ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אע"ג דברכן לא משתכחי בעלמא סמיך וסעיד לה לכנסת ישראל בגלותא.

רפדוני בתפוחים, כלא חד כמה דאמרן, אבל רזא דא אשישה עייל חמרא, תפוח אפיק חמרא ומכוון רעותא. ועל דא אשישות ותפוחים, אשישות לרוואה מחמרא, תפוחים לכוונא רעותא דלא יזיק חמרא.

וכל דא למה, כי חולת אהבה אני. ומאן דמיחד שמא קדישא בעי ליחדא דינא ברחמי ולאכללא לון כחדא כדקא חזי לאתבסמא ולאתתקנא כלא כדקא יאות ודא ודא סמוך לה לכנסת ישראל בגלותא.

 

רבי יצחק פתח ואמר (דברים לב:38) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם [p. 243] יקומו ויעזרוכם. זכאין אינון ישראל דאינון קדישין וקב"ה בעא לקדשא לון. ת"ח ישראל קדישין חיי עלמא דירתין כלא תליין בההוא עלמא דאתי בגין דאיהו חיי לכלא לעילא ותתא והוא אתר דיין דמנטרא שארי ואקרי יין ומתמן נפקין חיין וקודשא לכלא. ויין דישראל בגין יין דישראל אחרא ודא בדא תליין דהא ישראל לעילא ביה נטיל חיין ובגין כך אקרי עץ חיים, עץ מההוא אתר דאקרי חיים ונפקי חיים. ועל דא מברכין ליה לקב"ה ביין, ויין דישראל לתתא כהאי גוונא.

אבל גוי דאיהו מסאב ומאן דקריב בהדיה יסתאב כד יקרב ביין ישראל הא אסתאב ואסיר, כ"ש ההוא יין דאיהו עביד. ועל דא לא תימא דדא הוא בלחודוי אלא כל מה דעבדי ישראל לתתא כלא הוא כעין דוגמא דלעילא, כ"ש יין דקיימא באתר עלאה דוגמא דיין דמנטרא. [p. 244] בגין כך ישראל שתאן יין דאתעביד כדקא חזי בקודשא כגוונא דישראל דלעילא דשתי ואשתרשא ואתברכא בההוא יין עלאה קדישא ולא שתאן יין במסאבותא ומסטרא דמסאבותא דהא ביה שרייא רוח מסאבותא ולאו מסטרא דישראל ומאן דשתי בהדייהו יסתאב רוחיה ומאן דמסאב רוחיה יסאב הוא לחולקיה בעלמא דאתי דהא ההוא עלמא דאתי יין דמנטרא הוא. ועל דא ישראל קדישין בעיין לנטרא דא על כלא בגין דאתקשר באתר דעלמא דאתי, ובגין כך ביין לברך קב"ה יתיר מכלא בגין דאיהו חדי לסטרא שמאלא ובגו חדוותא דיליה אתכלל בימינא ואתעביד כלא ימינא, וכד אתעביד כלא ימינא כדין שמא קדישא בחידו וברכאן משתכחי בכלהו עלמין, ובעובדא דלתתא יתער עובדא לעילא ועל דא ישראל מזמני יין לקבלי יין. ובגין דאיהו מנטרא לעילא בעי לנטרא ליה לתתא וכל נטירו דיליה קודשא הוא דישראל ומאן דפגים ליה לתתא בסטרא דמסאבותא יסתאב הוא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בעלמא דאתי אתר דההוא יין דמנטרא שריא. הוא לא נטיר ליה, לא [p. 245] אתנטיר הוא לעלמא דאתי. [מ ע"ב] הוא סאיב ליה, יסתאבון ליה בההוא עלמא לא יהא ליה חולקא בההוא יין דהוא עלמא דאתי. זכאין אינון ישראל דנטרין למאן למנטרא דמקדשי למלכא בנטירו עלאה דא, זכאין אינון בעלמא דא ובעלמא דאתי.

 

פתח ההוא רביא ואמר (משלי כט:4) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. מאן מלך, דא קב"ה. במשפט יעמיד ארץ. מאן משפט, דא יעקב דאיהו כללא דאבהן. ואיש תרומות, תרומת כתיב כד"א (שמות כה:3) וזאת התרומה.

ד"א ואיש תרומות, דא עשו דהוה בעי על התרומות ועל המעשרות בכל יומא ולא הוה עביד מדי.

[p. 246] ואיש תרומות, דלאו איהו משפט דהא תרומה אסתלקותא דרחמי בגין דלא אתיא במשפט כד"א (משלי יג:23) ויש נספה בלא משפט, ועל דא ואיש תרומות יהרסנה.

ואי תימא הא דוד מלכא איש תרומה הוה, לא הוה אלא ברחמי. ולא עוד אלא דהא כתיב (ישעיה נה:3) חסדי דוד הנאמנים, כמא דאתדבק בהאי אתדבק בהאי.

ת"ח כל יומוי דדוד מלכא הוא אשתדל בגין דהאי תרומה אתקשר במשפט ויזדווגון כחדא בגין דיתקיים ארעא. אתא שלמה וזווג לון כחדא וקיימא סיהרא באשלמותא וקיימא ארעא בקיומה, אתא צדקיהו ופריש לון ואשתארת ארעא בלא משפט ואפגימת סיהרא ואתחרבת ארעא, כדין ואיש תרומות יהרסנה.

[p. 247] ותא חזי שמן לכהני ויין לליואי לא בגין דבעיין יין אלא מיין דמנטרא דאתי לסטרא דלהון לחברא כלא כחדא למחדי עלמין כלהו לאשתכחא כלא ימינא כליל דא בדא כחדא לאשתכחא בהו חביבותא דכלא ורחימותא דבני מהימנותא, דמאן דאתדבק רעותיה בהאי הוא שלים בעלמא דין ובעלמא דאתי וישתכח כל יומוי דאתדבק בתשובה אתר דיין ושמן משתכחי. כדין לא אתדבק בתר עלמא דא לא לעותרא ולא לכסופא דיליה, ושלמה מלכא צוח ע"ד ואמר (משלי כא:17) אוהב יין ושמן לא יעשיר, דהא עתרא אחרא אזדמן ליה למהוי ליה חולקא ביה ליהוי ליה חולקא בעלמא דאתי אתר דיין ושמן שריין בעלמא דין ובעלמא דאתי. ומאן דרחים ליה להאי אתר לא בעי עתרא ולא רדיף אבתריה. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי בעותרא עלאה כל יומא דכתיב (איוב כח:17) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, הא עלמא, לבתר (משלי ח:21) להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

[p. 248] תו פתח ואמר (שמות כד:12) ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. והתורה, דא תורה שבכתב. והמצוה, דא תורה שבע"פ. אשר כתבתי להורותם, להורתם כתיב כד"א (שיר ג:4) ואל חדר הורתי.

הכא אית לאסתכלא להורתם, הורתם דמאי. אי תימא הורתם דישראל, לא אדכרו בכל קרא. אלא הורתם דתורה ומצוה, ומאי איהי, דא יין דמנטרא בגין דכל כתיבה דספר עלאה תמן שריין ומתמן נפקא תורה ועל דא קרי' תורה שבכתב. ודא הוא אשר כתבתי להורתם, להורתם ודאי כד"א ואל חדר הורתי.

[p. 249] תורה שבע"פ אחרא תורה דקיימא על פה. מאי איהו פה, דא איהו דעת דאיהו פה דספר וכתיבה. ותורה דא אחרא אקרי תורה שבע"פ דאיהי קיימא על ההוא פה דאיהו תורה שבכתב. בגין כך אסתלק משה בכלא על כל שאר נביאי מהימני דכתיב ואתנה לך לך דייקא.

כתיב (משלי כה:4-5) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו. ת"ח בשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא כרסייא דמלכא קדישא אתתקנת בדינא ואשתאבת בדינא ושלהובוי אוקדין עלמא, ובשעתא דאתעברו מעלמא כדין ויכון בחסד כסאו, בחסד ולא בדינא. מאי משמע, משמע דעלמא תתאה תליא בעלמא עלאה ועלמא עלאה לפום אורחיה דעלמא תתאה.

[p. 250] ויכון בחסד [מא ע"א] כסאו, מאן דבעי לברכא ליה, בחסד ולא בדינא. מאי משמע, משמע דכד עייל כהנא לבי מקדשא דייעול בחסד דאיהו מייא ולא ייעול ביין דשתי גבורה, ייעול במייא ולא ייעול בחמרא.

אתו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו רישיה, ומההוא יומא לא אתפרש מבי רבי יהודה וכד עייל לבי מדרשא הוה קם רבי יהודה קמיה, אמר מלה אוליפנא מניה וראוי לאנהגא ביה יקר. לבתר אסתלק בין חברייא והוו קארן ליה רבי ייסא רישא דפטישא דמתבר טנרין ואפיק שלהובין לכל סטר, והוה קרי עליה ר' אלעזר (ירמיה א:4) בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

 

וידבר יי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. מ"ש הכא אהרן. אלא בגין דאיהו קיימא תדיר לאפרשא בין מסאבא ובין דכיא דכתיב ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור.

[p. 251] רבי אבא פתח (תהלים לד:13-14) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, וכתיב (משלי כא:23) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. מי האיש החפץ חיים. מאן חיים, אלא חיים דאקרון עלמא דאתי וחיים תמן שריין, ועל דא תנינן עץ חיים, אילנא מאינון חיים, אילנא דאתנטע באינון חיים, ועל דא מי האיש החפץ חיים כתיב.

אוהב ימים לראות טוב. מאן ימים, אלא דא הוא שמא דמלכא קדישא דאחידא באינון ימים עלאין דאקרון ימי השמים על הארץ, ימי השמים ודאי, על הארץ ודאי. מאן דבעי חיים דלעילא למהוי ליה חולקא בהו ומאן דבעי יומין לאתדבקא בהו ולרחמא להו ינטר פומיה מכלא, ינטר פומיה ממיכלא וממשתיא דמסאב לנפשא וירחק לבר נש מאינון חיין ומאינון יומין וינטר פומיה ממלין בישין דלא יסתאב בהו ויתרחק מנייהו ולא יהא ליה חולקא בהו.

ת"ח פומא ולשון אתר אחרא עלאה הכי אקרי ובגין כך לא יפגים בר נש פומא ולשון כל שכן לאסתאבא נפשיה וגרמיה בגין דאסתאב הוא בעלמא אחרא והא אוקימנא.

[p. 252] זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. האי קרא לא רישיה סופיה ולא סופיה רישיה, זאת החיה בקדמיתא ולבתר מכל הבהמה. אלא אמר קב"ה כל זמן דישראל מנטראן נפשייהו וגרמייהו דלא לסאבא לון ודאי זאת החיה אשר תאכלו, יהון שכיחין בקדושא לאתדבקא בשמי, בברירו דההיא בהמה דברירנא לכו למיכל לא תסתאבון בהו ותהון דבקין בשמי. וכל זמנא דאינון לא נטרין נפשייהו וגרמייהו ממיכלא ומשתייא יתדבקו באתר אחרא מסאבא לאסתאבא בהאי, ובגין כך כתיב זאת החיה אשר תאכלו ודאי דאיהי רזא דשמא קדישא לאתדבקא ביה.

מכל הבהמה אשר על הארץ, בגין מיכלא דהאי בהמה דאשתכח דכייא ולא יסאב לכו יהא לכו חולקא בשמי לאתדבקא ביה.

תו זאת החיה אשר תאכלו. בפרעה כתיב (שמות ז:17) בזאת תדע כי אני יי', האי זאת לקבלך לאתפרעא מנך, אוף הכא זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה, האי זאת לקבליכון לאתפרעא מנכון אי תסאבון נפשיכון. מ"ט, בגין דנפשתא מנה הוו ואי אתון תסאבון דילה האי זאת לקבליכון, אי לטב הא קיימא לגבייכו ואי לביש הא קיימא לגבייכו.

[p. 253] א"ר אלעזר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה, כל אינון דאחידין בסטרא דא שארי לכו למיכל וכל אינון דלא אתיין [מא ע"ב] מסטרא דא אסיר לכו למיכל בגין דאית בעירי דאחידן בסטרא דא ואית דאתיין מסטרא אחרא מסאבא וסימנא דלהון דכתיב כל מפרסת פרסה וגו', כלהו רשימין וכלהו ארשים להו קרא, ובגין כך מאן דאכל מאינון דאתיין מסטרא מסאבא אסתאב בהו וסאיב לנפשיה דאתייא מסטרא דכייא.

ר' שמעון אמר כללא דכלא כמא דאית עשר כתרי מהימנותא לעילא כך אית עשר כתרי דחרשי מסאבא לתתא, וכל די בארעא מנייהו אחידן בסטרא דא ומנייהו אחידן בסטרא אחרא.

ואי תימא האי עז דשריא עליה רוח מסאבא, לאו הכי דאי רוח מסאבא שריא עליה אסיר לן למיכל מניה, אלא אעברן בגווייהו ואתחזון לקבלייהו ולא שריין לדיירא בהו דכד אינון שריין רוחא אחרא אעבר עלייהו ופרישן מגרמייהו, ובגין כך אתחזון לקבלייהו ומקטרגי בגווייהו ולא שלטין בהו בגרמייהו, ועל דא שרי לן למיכל.

ת"ח כיון דאתיין לשלטאה בהו אעבר רוחא חדא, זקפן עיינין וחמאן רשימין דלהון ואתפרשן מנייהו אבל אתחזון לקבלייהו ולא אסיר לן למיכל.

[p. 254] בין בבעירי בין בחיוותא בין בעופי בין בנוני ימא בכלהו אתחזון ימינא ושמאלא רחמי ודינא, וכל מה דאתי מסטרא דימינא מסטרא דרחמי שרי לן למיכל וכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא מסטרא דדינא כלהו אסיר לן למיכל בגין דגרמא דכלהו מסאבא וכלהו מסאבין ורוח מסאבא שריא בגווייהו ודרי בהו. ועל דא רוחא קדישא דישראל לא יתערב בהו ולא אסתאב בהו בגין דישתרון קדישא ואשתמודעא לעילא ותתא. זכאה חולקהון דמלכא קדישא אתרעי בהו ובעא לדכאה להון ולקדשא להו על כלא בגין דאחידן ביה.

ת"ח כתיב (ישעיה מט:3) ישראל אשר בך אתפאר. אי קב"ה אתפאר בהו בישראל איך אתיין לאסתאבא ולאתדבקא בסטרא דמסאבא. ועל דא כתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי' ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי אתכם לטמא. מאן דיתיב בדיוקנא דמלכא לא ליבעי לאתפרשא מאורחוי דמלכא, ובגין כך רשים להו קב"ה לישראל כל אינון דאתיין מסטרא דא וכל אינון דאתיין מסטרא אחרא. זכאה חולקהון, כתיב (שם סא:9) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יי', ברך יי' ממש, ברך יי' בכלא.

וכל מאן דאכיל מאינון מיכלי דאסיר אתדבק בסטרא אחרא וגעיל נפשיה וגרמיה ורוח מסאבא שרייא עליה ואחזי גרמיה דלאו חולקא במלכא עלאה ולא אתי מסטריה ולא אתדבק ביה. ואי יפוק הכי מהאי עלמא אחדין ביה [p. 255] כל אינון דאחידין בסטרא דמסאבא ומסאבין ליה ודיינין ליה כבר נש דאיהו געלא דמריה געלא בהאי עלמא וגעלא בעלמא דאתי. ועל דא כתיב ונטמתם בם, בלא אלף דלא אשתכח אסוותא לגעוליה ולא נפיק מן מסאבותא לעלמין. ווי לון ווי לנפשייהו דלא אתדבקון בצרורא דחיי לעלמין דהא אסתאבו. ווי לגרמייהו, עלייהו כתיב (שם סו:24) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. מאי דראון, סרחונא. מאן גרים ליה, ההוא סטרא דאתדבק ביה.

ישראל אתיין מסטרא דימינא, אי אתדבקן בסטר שמאלא ודאי פגימין לסטרא דא ופגימין לגרמייהו ופגימין לנפשייהו ופגימין בעלמא דין ופגימין בעלמא דאתי וכ"ש מאן דאתדבק בסטרא דמסאבא דכלא אחיד דא בדא וכתי' (דברים יד:2) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך וכך בחר יי' להיות לו לעם סגולה מכל העמים.

 

[p. 256] ר' יוסי פתח (קהלת ו:7) כל עמל האדם לפיהו והנפש לא תמלא. אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו אחידן בחכמתא עלאה. כל עמל האדם לפיהו, האי קרא בשעתא דדיינין ליה [מב ע"א] לבר נש בההוא עלמא כתיב, כל ההוא דינא וכל מה דסביל בההוא עלמא דנקמין מיניה נקמתא דעלמא לפיהו בגין פיהו דלא נטיר ליה וסאיב ליה לנפשיה ולא אתדבק בסטרא דחיי בסטרא דימינא.

והנפש לא תמלא, לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. ד"א לא תשתלים לסלקא לאתרה לעלמין בגין דהא אסתאבא ואתדבקת בסטרא אחרא.

ר' יצחק אמר כל מאן דאסתאב בהו כאלו פלח ליה לע"ז דאיהו (דברים ז:25) תועבת יי' דכתיב (שם יד:3) לא תאכל כל תועבה. מאן דפלח לע"ז נפיק מסטרא דחיי נפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא, אוף דאסתאב בהני מיכלי נפיק מסטרא דחיין ואתדבק בסטרא דמיתא ונפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא. ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ואסתאב בעלמא דאתי, ועל דא ונטמתם בם.

כתיב ולא תטמאו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי אתכם לטמא. מאי לטמא, לטמא לשאר עמין דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין, וכל חד אתדבק באתריה.

 

[p. 257] ר' אלעזר הוה יתיב קמיה דר' שמעון אבוי. א"ל האי דתנינן זמין קב"ה לדכאה לון לישראל, במה.

א"ל כמא דכתיב (יחזקאל לו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. כיון דאתדכאן מתקדשן וישראל דאתדבקו ביה בקב"ה קדש אקרון דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה וגו', וכתיב (שמות כב:30) ואנשי קדש תהיון לי וגו'. זכאין אינון ישראל דקב"ה קאמר עלייהו והייתם קדושים כי קדוש אני יי', בגין דכתיב (דברים י:20) ובו תדבק, וכתיב (תהלים קמז:20) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללו יה.