פרשת קדושים

[זהר ח"ג פ ע"א] [p. 1] רבי אלעזר פתח (שם לב:9) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו'. בכמה זמנין אורייתא אתערת בכמה זמנין ארימת קלין לכל סטרין לאתערא להו לבני נשא וכלהו דמיכין ושינתא בחוריהון לא מסתכלין ולא משגיחין, בהיך אנפין יקומון ביומא דדינא עלאה כד יתבע לון מלכא עלאה עלבונא דאורייתא כד צווחת לקבליהון ולא אהדרו אנפין לקבלה, דכלהו פגימין בכלא דלא ידעי מהימנותא דמלכא עלאה. ווי לון ווי לנפשהון דהא אורייתא ביה אסהידת ואמרת (משלי ט:4) מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו.

מהו חסר לב. א"ר אלעזר חסר מהימנותא דהא מאן דלית ליה מהימנותא חסר לב ודאי איהו ומאן דלא אשתדל באורייתא לאו מהימנותא אית ביה ופגים הוא מכלא.

ואמרה לו, אומרה לו מבעי ליה כד"א (תהלים מב:10) אומרה לאל סלעי, מהו ואמרה לו. אלא לאכללא ולאתוספא אורייתא דלעילא דהיא קראת ליה חסר לב פגים מהימנותא [p. 2] דהכי תנינן דכל מאן דלא אשתדל באורייתא אסיר למקרב בהדיה ולמעבד ביה סחורתא, וכ"ש למהך עמיה באורחא דהא לית ביה מהימנותא, ועל דא תנינן כל בר נש דאזיל בארחא ולית עמיה מלי דאורייתא אתחייב בנפשיה, כ"ש מאן דאזדווג בארחא עם מאן דלא חשיב ליקרא דמאריה ודידיה דלא חס על נפשיה.

ר' יהודה אמר מאן דלא חס על נפשיה היך ישלוף נפשא דכשרא לבריה.

[p. 3] אמר ר' אלעזר תווהנא על דא והא אתמר מלה ודאי ועל דא כתיב אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלין באורייתא וידעין ארחוי דקב"ה ומקדשי גרמייהו בקדושא דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא, ובגין כך משלפי רוחא קדישא מלעילא ובנייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בנין למלכא בנין קדישין. ווי להו לרשיעייא דכלהו חציפין ועובדייהו חציפין, בגיני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא, כדכתיב ונטמתם בם, אתא לאסתאבא מסאבין ליה.

אל תהיו כסוס כפרד, דאינון מארי זנו על כלא.

אין הבין, דלא ישתדלו בני נשא בארחא דא, ועל דא כתיב הכא אין הבין וכתיב התם (ישעיה נו:11) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, כלומר הא מזדמני אינון דאקרון עזי נפש. מאי טעמא, בגין דלא ידעו הבין.

[p. 4] והמה רועים. מאי [פ ע"ב] והמה רועים, אלא אינון מדברי ומנהגי לבר נש לגיהנם.

לא ידעו שבעה, כד"א (משלי ל:15) לעלוקה שתי בנות הב הב, ובגין דאינון הב הב לא ידעו שבעה.

איש לדרכו פנו איש לבצעו מקצהו, דהא תיירי דגיהנם אינון.

וכל דא מאן גרים להו, בגין דלא אתקדשו בההוא זווגא כמא דאצטריך, ועל דא כתיב קדושים תהיו כי קדוש אני יי'. אמר קב"ה מכל עממי ארעא לא רעיתי לאתדבקא בהו אלא בישראל דכתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו', אתון ולא שאר עמין, ועל דא כתיב כי קדוש אני יי', אנא קדוש, בגין כך קדושים תהיו.

 

רבי יצחק פתח (ישעיה יח:1) הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהר כוש. וכי בגין דהיא ארץ צלצל כנפים קנטורא בה אשתכח. אלא אמר ר' יצחק בשעתא דקב"ה גלי עלמא ובעא לגלאה עמיקתא מגו מסתרתא ונהורא מגו חשוכא הוו כלילן דא בדא, ובגין דמגו חשוכא נפק נהורא ומגו [p. 5] מסתרתא אתגליא עמיקתא ודא נפיק מן דא, ומגו טב נפיק ביש ומגו רחמי נפיק דינא וכלא אתכלל דא בדא ודא בדא, יצר טוב ויצר רע, ימינא ושמאלא, ישראל ושאר עמין, חוור ואוכם וכלא בחד תלייא.

תאנא אמר ר' יצחק אמר ר' יהודה כל עלמא כלהו לא אתחזי אלא כחד עטירא דקוטיפא בקוטרוי, וכד אתדן עלמא בדינא כליל אתדן, ואי לאו לא יכיל עלמא לאתקיימא אפילו רגעא חדא, והא אוקימנא מלי (שם כו:9) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל.

תאנא בההוא זמנא דדינא תלייא בעלמא וצדק אתעטרא בדינוי כמה מארי דגדפין מתערי לקבלא מארי דדינא קשיא לשלטאה בעלמא, פרשין גדפין מהאי סטרא ולהאי סטרא לאתשטיא בעלמא, כדין מתערין גדפין למפרש לון לאשתאבא בדינא קשיא ושאטין בעלמא ושלטין לאבאשא, כדין כתיב הוי ארץ צלצל כנפים וגו'.

אמר ר' יהודה חמינא בני עלמא בחציפותא בר אינון זכאי קשוט, ובגין כך כביכול כלא הכי אשתכח, אתא [p. 6] לאתדכאה מסייעין יתיה, אתא לאסתאבא כמא דאוקימנא דכתיב ונטמאתם בם.

 

רבי יוסי הוה אזיל בארחא, פגע ביה ר' חייא, אמר ליה הא דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי (שמואל א ג:14) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, אמאי. בגין דדברי תורה סלקאן על כל קרבנין דעלמא כמא דאוקימנא דכתיב (ויקרא ז:37) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', שקילא אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא.

א"ל הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אע"ג דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון דעלמא וההוא עונשא אתקרע ובגין דלעי בה לשמה קב"ה אתפייס בהדיה.

ות"ח לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילי דאורייתא, בגיני כך מילי דאורייתא לא מקבלי טומאה בגין דהיא קיימא לדכאה אינון מסאבי. אסוותא באורייתא אשתכח דכתיב (משלי ג:8) רפאות תהי לשרך. דכיותא דכתיב (תהלים יט:10) יראת יי' [p. 7] טהורה עומדת לעד. מאי עומדת לעד, דקיימא תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי לעלמין.

א"ל יראת יי' כתיב ולא תורה.

א"ל הכי הוא ודאי דהא אורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא ומהתם נפיק דכיותא דכתיב (שם קיא:10) ראשית חכמה יראת יי', וכתיב יראת יי' טהורה.

קדושה אתקרי, כי קדוש אני יי', ודא אורייתא דהיא שמא קדישא עלאה. ועל דא [פא ע"א] מאן דאשתדל בה אתדכי ולבתר אתקדש דכתיב קדושים תהיו, קדושים היו לא כתיב אלא קדשים תהיו ודאי.

[p. 8] א"ל הכי הוא ומהכא דכתיב (שמות יט:6) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכתיב אלה הדברים וגו'.

תאנא קדושה דאורייתא קדושה דסלקא על כל שאר קודשין, וקדושא דחכמתא עלאה סתימאה סלקא על כלא.

אמר ליה לאו אורייתא בלא חכמתא ולאו חכמתא בלא אורייתא וכלא בחד דרגא הוא וכלא חד אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחת ובה קיימא ואתנטעו שרשהא מכל סטרין.

עד דהוו אזלי אשכחו חד בר נש בלקיוטא דקוסטא רכיב על סוסיא ושמיט ידוי לחד ענפא דאילנא. א"ר יוסי האי דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, בר נש מקדש גרמיה מלמטה מקדשין יתיה מלמעלה דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'.

 

[p. 9] תאני רבי אבא פרשתא דא כללא דאורייתא היא וחותמא דקושטא דגושפנקא היא. בפרשתא דא אתחדשו רזין עלאין דאורייתא ועשר אמירן וגזרין וענשין ופקודין עלאין וכד מטאן חברייא לפרשתא דא הוו חדאן.

אמר ר' אבא מ"ט פרשת עריות ופרשת קדושים סמיכין דא לדא. אלא הכי תאנא כל מאן דאסתמר מאלין עריין בקדושה אתעביד ודאי וכ"ש אי אתקדש בקדושא דמאריה, והא אתערו חברייא אימתי עונתן דכלא לאתקדשא בר נש.

[p. 10] ת"ח מאן דבעי לאתקדשא ברעותא דמאריה לא לשתמש אלא מפלגות ליליא ואילך או בפלגות ליליא דהא בההיא שעתא קב"ה אשתכח בגנתא דעדן וקדושא עלאה אתער וכדין שעתא הוא לאתקדשא. האי לשאר בני נשא, תלמידי חכמים דידעין ארחוי דאורייתא בפלגות ליליא שעתא דלהון למיקם למלעי באורייתא לאזדווגא בכנסת ישראל לשבחא למלכא קדישא, ובליליא דשבתא דרעותא דכלא אשתכח ההוא זווגא דלהון בההוא שעתא לאפקא רעוא דקב"ה וכנסת ישראל כמא דכתיב (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם, ואלין אקרון קדישין דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם.

 

[p. 11] רבי אבא פתח (שמואל ב ז:23) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ת"ח בכל עמין דעלמא לא אתרעי בהו קב"ה בר בישראל בלחודייהו ועבד לון גוי אחד וקרא לון בשמיה דאחד ואתעטר להו בכמה עטרין בכמה פקודין לאתעטרא בהו בר נש כגוונא דלעילא ולאשתכח חד שלים בכלא. ובההיא שעתא דאתעטר בר נש בהו ואתקדש בהו אתעביד שלים ואקרי אחד דאחד לא אקרי אלא כד איהו שלים ומאן דפגים לא אקרי אחד. ועל דא קב"ה אקרי אחד בשלימו דכלא בשלימו דאבהן בשלימו דכנסת ישראל, בגין כך ישראל לתתא אקרון אחד וכד בר נש אחיד ואנח תפילין ואתחפי בכסויא דמצוה כדין אתעטר בעטרין קדישין כגוונא דלעילא ואקרי אחד, [p. 12] ובגיני כך ליתי אחד וישתדל באחד, קב"ה דאיהו אחד ישתדל באחד דהא לית מלכא משתדל אלא במאי דאתחזי ליה. ובגיני כך כתיב (איוב כג:13) והוא באחד ומי ישיבנו, לא שריא קב"ה ולא אשתכח אלא באחד, ומאן דאתתקן בקדושא עלאה למהוי חד כדין הוא שריא באחד ולא באתר אחרא. ואימת אקרי ב"נ אחד, בשעתא דאתקדש בקדושין עלאין.

ות"ח בשעתא [פא ע"ב] דאשתכח בר נש בזווגא חד דכר ונוקבא ומתכוין לאתקדשא כדקא יאות כדין הוא שלים ואקרי אחד בלא פגימו. בגיני כך בעי בר נש למחדי באתתיה בההיא שעתא לזמנא לה ברעותא חדא עמיה ויכוונון תרוייהו כחדא לההוא מלה. וכד משתכחי תרוייהו בכך כדין כלא אחד בנפשא ובגופא, בנפשא לאתדבקא הא בהא ברעותא חד, בגופא כמא דאוליפנא בר נש כמאן דאתפליג וכד מתחברן דכר ונוקבא כדין אתעבידו חד גופא. אשתכח דאינהו חד נפשא וחד גופא ואקרי בר נש אחד, כדין קב"ה שריא באחד ואפיק רוחא דקודשא בההוא אחד, ואלין אקרון בנין דקב"ה כמא דאמרן, ובגיני כך קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'.

[p. 13] זכאין אינון ישראל דלא אוקים מלה דא באתר אחרא אלא ביה ממש דכתיב כי קדוש אני יי' בגין לאתדבקא ביה ולא באחרא ועל דא קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם.

 

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. הא תנינן דפרשתא דא כללא דאורייתא, מקיש דחילו דאבא ואימא לשבת. אלא אמר ר' יוסי כלא חד, מאן דדחיל להאי נטיר להאי.

איש אמו ואביו תיראו, אקדים אמו לאביו בדחילו, מ"ט. הא אוקמוה דאימא דלית רשו בידה כאבא כל כך, לכך אקדים דחילו לה.

רבי יצחק אמר מה כתיב לעילא, קדושים תהיו, אתי בר נש לאתקדשא באתתיה כחד ממאן הוא שבחא יתיר [p. 14] בההוא קדושא, הוי אומר מנוקבא, בגין כך איש אמו ואביו תיראו.

ר' יהודה אמר איש אמו ואביו תיראו, כהאי גוונא (בראשית ב:4) ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים, ובאתר אחרא אקדים שמים לארץ לאתחזאה דתרוייהו כחדא אתעבידו. אוף הכא אקדים אמא לאבא ובאתר אחרא אקדים אבא לאמא לאתחזאה דתרוייהו כחדא ביה אשתדלו.

ואת שבתותי תשמרו, שקיל דא לדא וכלא כחדא אתקלו במתקלא חד. כתיב (שמות לא:14) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, וכתיב (שם כ:8) זכור את יום השבת לקדשו, אלא חד לאבא וחד לאימא.

[p. 15] כתיב הכא איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, וכתיב התם (ויקרא כו:30) ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. מהו ומקדשי תיראו, [פב ע"א] כמשמעותיה. תו מקדשי, אלין אינון דמקדשי גרמייהו בההוא שעתא. כגוונא דא (יחזקאל ט:6) וממקדשי תחלו, אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, מה להלן מקדשי מקודשי אף כאן נמי מקודשי דאינון אבא ואימא.

 

איש אמו ואביו תיראו. ר' שמעון אמר כתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו'. זכאין אינון ישראל דאינון מתדבקין ביה בקב"ה, אינון ולא שאר עמין בני עלמא, ובגין דאינון מתדבקין ביה בקב"ה כלא אתדבקן דא בדא.

ת"ח בשעתא דב"נ אתקדש לתתא באתתיה כגון חברייא דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעוא אשתכח וברכתא מזדמנת, כדין מתדבקין כלהו כחד, נפשא דשבת וגופא דאזדמן בשבת. [p. 16] ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו, דאינון זווגא חד לגופא בההוא שעתא לאתקדשא. ואת שבתותי תשמורו, דאינון מזמנין לנפשא בההוא גופא, ועל דא ואת שבתותי תשמורו.

ד"א ואת שבתותי תשמורו, דא אזהרה לאינון דמחכאן לזווגיהו משבת לשבת והא אוקימנא כמא דכתיב (ישעיה נו:4) לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו'. מאן סריסים, אלין אינון חברייא דמסרסי גרמייהו כל שאר יומין בגין למלעי באורייתא ואינון מחכאן משבת לשבת הה"ד אשר ישמרו את שבתותי, כד"א (בראשית לז:11) ואביו שמר את הדבר, ובגיני כך ואת שבתותי תשמורו.

איש אמו ואביו תיראו, דא גופא. ואת שבתותי תשמורו, דא נפשא, וכלא אתדבק דא בדא. זכאה חולקהון דישראל. [פג ע"ב]

 

[p. 17] אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם וגו'. ר' חייא פתח (דברים ט:27) אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו. אל תפן, וכי מאן הוא דיימא למלכא אל תפן והא כתיב (איוב לד:21) כי עיני יי' אל דרכי איש, וכתיב (ירמיה כג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי', והא בכלא אשגח קב"ה בכל עובדין הוא מסתכל ואעיל בדינא על כלהו אם טב ואם ביש כד"א (קהלת יב:14) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ומשה אמר אל תפן.

אלא הכי תנינן כל בר נש בעי לאסתמרא מחובוי בגין דלא יחטי קמי מלכא קדישא. ת"ח בר נש עביד חד מצוה ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קב"ה ואמרה אנא מפלנייא דעבד לי, וקב"ה מנח לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה בגינה. עבר על פקודי אורייתא ההיא עבירה סלקא וקיימא קמיה ואמרה אנא מפלנייא דעבד לי, וקב"ה מנח לה קמיה וקיימא תמן לאשגחא בה כל יומא לאבאשא ליה בגינה ולשיצאה ליה הה"ד (דברים לב:19) וירא יי' וינאץ וגו'. מהו וירא, ההוא דקיימא קמיה.

תב בתשובה מה כתיב, (שמואל ב יב:13) גם יי' העביר חטאתך לא תמות, דאעבר ההוא חובה מקמיה בגין דלא יסתכל ביה לאוטבא ליה, ועל דא אל תפן אל קשי העם הזה וגו'.

[p. 18] אמר רבי יוסי וכן מהכא משמע דכתיב (ירמיה ב:22) נכתם עונך לפני נאם יי'.

 

רבי ייסא זעירא עאל לקמיה דרבי שמעון יומא חד אשכחיה דהוה יתיב וקארי (בראשית ג:12) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל, משמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו בגופא חדא דכתיב אשר נתת עמדי ולא כתיב אשר נתת לי.

[p. 19] אמר ליה אי הכי הא כתיב (שמואל א א:26) אני האשה הנצבת עמכה בזה, ולא כתיב הנצבת לפניך.

אמר ליה אי כתיב עמך ותו לא הוינא אמרי הכי כמא דכתיב אשר נתת עמדי, אבל הנצבת כתיב.

אמר ליה והא כתיב (בראשית ב:18) ויאמר יי' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, אעשה לו השתא.

אמר ליה הכי הוא ודאי דאדם לבדו הוה דלא הוה ליה סמך מנוקביה בגין דהיא מסטרוי כמא דאוקימנא. ומה דאמר אעשה לו עזר, הכי הוא דלא כתיב אברא לו עזר בגין דכתיב (שם ה:2) זכר ונקבה בראם אבל אעשה כתיב. ומהו אעשה, אתקן משמע דנטל לה מסטרוי ותקין לה בתקונהא ואייתי לה קמיה, וכדין אשתמש אדם באתתיה והוה ליה סמך.

[p. 20] ותנינן שפירו דשפירא דאדם קרטידא דקיטרא עלאה מזהרא דנהרא. שפירו דחוה דלא יכלין כל בריין לאסתכלא ביה, ואפילו אדם לא אסתכל בה עד ההוא זמנא דחאבו ואזעיר שפירו דלהון, כדין אסתכל בה אדם ואשתמודע בה לשמשא בה הה"ד (שם ד:1) וידע אדם את חוה אשתו, וידע בכלא, וידע בתשמיש, וידע דאשתמודע בה ואסתכל בה.

[p. 21] ותנינן אסיר ליה לבר נש לאסתכלא בשפירו דאתתא בגין דלא ייתי להרהורא בישא ויתעקר [פד ע"א] למלה אחרא. וכך הוה רבי שמעון עביד כד הוה אזיל במתא והוו חברייא אזלין אבתריה וחמו לאינתי שפיראן, מאיך עינוי ואמר לחברייא אל תפנו אל האלילים. דכל מאן דאסתכל בשפירו דאתתא ביממא אתי להרהורא בליליא ואי אסתליק ההוא הרהורא בישא עלוי אעבר משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם. תו אי אשתמיש באתתיה בזמנא דסליק ביה ההוא הרהורא בישא אינון בנין דאולידו אלהי מסכה אקרון.

אל תפנו אל האלילים. רבי אבא אמר אסיר ליה לב"נ לאסתכלא בטעות עממין ולא לאתהנא מנייהו כ"ש לאסתכלא באתר דלא אצטריך.

 

[p. 22] ר' אבא פתח ואמר (תהלים פו:16) פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך וגו'. וכי לא הוה ליה לקב"ה בעלמא שפירא כדוד דאיהו אמר פנה אלי וחנני. אלא הכי תנינן דוד אחרא אית ליה לקב"ה והוא ממנא על כמה אכלוסין עלאין ומשריין וכד בעי קב"ה לרחמא עלמא אסתכל בהאי ונהיר ליה אנפין וחס עלמא ושפירו דהאי דוד נהיר לכלהו עלמין.

רישיה גולגלתא דדהבא אתרקימת בשבע תכסיסי זיני דדהבא והא אוקמוה וחביבותא דקב"ה לקבליה ומן סגיאות רחימותא דיליה גביה אמר ליה קב"ה דיהדר עינוי לקבליה ויסתכל ביה בגין דאינון שפירן בכלא כד"א (שיר ו:5) הסבי עיניך מנגדי וגו'. הסבי עיניך, דבשעתא דאלין עיינין מסתכלין ביה בקב"ה כדין מתערין קסטין דבלסטראי בלביה ברחימותא עלאה ומסגיאות שלהובא דרחימו עלאה לגביה אמר הסבי עיניך מנגדי, אסחר עיניך לסטר אחרא מני דאינון מוקדין לי בשלהובי רחימותא. [p. 23] ועל דא כתיב ביה בדוד (שמואל א טז:12) והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי, ובגין דההוא דוד עלאה שפירא רחימותא דקב"ה לאתדבקא ביה, אמר דוד פנה אלי וחנני.

(בראשית כז:27) ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יי', משמע דעאל עמיה דיעקב גנתא דעדן דאיהו שדה תפוחין קדישין. וכי היך יכיל גנתא דעדן לעיילא עמיה דהא גנתא דעדן כמה רב בפותיא ובארכא, כמה זינין רברבין עלאין אית תמן. אלא גנתא אחרא קדישא אית ליה לקב"ה וההוא גנתא רחימותא דיליה ואתדבק ביה ולא אתנטיר אלא לקב"ה בלחודוי [p. 24] דהוא עייל ביה, ודא אחסין קב"ה לאשתכחא תדיר עמהון דצדיקייא וכ"ש לאשכחא ביה ביעקב ולאעלא עמיה ולסייעא ליה.

(שם כח:13) אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', ותנן מלמד שנתקפלה לו ארץ ישראל. וכי ארץ ישראל דהיא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היך אתעקרת מאתרה ויתבא תחותוי. אלא ארץ אחרא עלאה קדישא אית ליה לקב"ה ואקרי ארץ ישראל והיא תחות דרגא דיעקב דקאים עלה ואחסין לה לישראל בגין רחימותא דלהון לדיירא עמהון ולדברא להון ולאגנא להון מכלא ואקרי ארץ החיים.

ת"ח אסיר ליה לב"נ לאסתכלא באתר דקב"ה מאיס ביה ורחיקא דנפשיה. ומה במה דרחים קב"ה אסיר לאסתכלא, במה דרחיק עאכ"ו. ות"ח אסיר ליה לב"נ לאסתכלא בקשת בגין דאיהו חיזו דדיוקנא עלאה, ואסיר ליה לב"נ לאסתכלא באצבען דכהני בשעתא דפרסי ידייהו בגין דתמן שריא יקרא דמלכא עלאה. ומה באתר קדישא עלאה אסיר [פד ע"ב] לאסתכלא, באתר מסאבא רחיקא לא כ"ש. בגיני כך אל תפנו אל האלילים.

[p. 25] ר' יצחק אמר ומה לאסתכלא בהו אסיר, למפלח להו או למעבד להו עאכ"ו, ובגיני כך אל תפנו אל האלילים. והכא אתא לאזדהרא להו לישראל כקדמיתא לקביל (שמות כ:12) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה.

אני יי' אלהיכם, אנכי יי' אלהיך.

איש אמו ואביו תיראו, כבד את אביך ואת אמך.

ואת שבתותי תשמרו, זכור את יום השבת לקדשו.

ולא תשבעו בשמי לשקר, לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא.

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו וגו', לא תנאף לא תגנוב לא תענה ברעך עד שקר.

[p. 26] לא תעמוד על דם רעך, לא תרצח, והא אוקמוה ועל דא כללא דאורייתא בפרשתא דא.

אמר ר' חייא בקדמיתא כתיב אנכי יי' אלהיך, זכור את יום השבת, לא תשא, לא תרצח לא תנאף לא תגנוב בלישנא יחידאה, והכא אני יי' אלהיכם, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, אל תפנו אל האלילים, בלישנא דסגיאין. אלא ת"ח מיומא דהוו ישראל שכיחין בעלמא לא אשתכחו קמי קב"ה בלבא חדא ברעותא חדא כמא בההוא יומא דקיימו על טורא דסיני ועל דא כלא אתמר בלישנא יחידאה, ואתמר לבתר בלישנין סגיאין דהא לא אשתכחו כל כך בההוא רעותא.

 

[p. 27] רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לר' יוסי בר' שמעון בן לקונייא חמוי והוו עמיה ר' חייא ור' יוסי. כד מטו חד בי חקל יתבו תחות אילנא חדא. א"ר אלעזר כל חד לימא מלה דאורייתא.

פתח ר' אלעזר ואמר (הושע יג:4) ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע וגו'. וכי מארץ מצרים הוה להו מלכא ולא מקדמת דנא והא כתיב (בראשית לה:2-3) ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם וגו' ונקומה ונעלה בית אל וגו', ואת אמרת מארץ מצרים. אלא מן יומא דהוו ישראל בעלמא לא אשתמודעו יקרא דקב"ה בר בארעא דמצרים דהוו בפולחנא קשיא וצווחו לקבליה ולא אשתנו מנמוסא דילהון לעלמין, ותמן אתבחינו כהתוכא דדהבא מגו שיפסאי. ועוד דהוו חמאן בכל יומא כמה חרשין כמה זינין בישין לאטעאה להו לבני נשא ולא סטו מארחא לימינא ושמאלא, ואע"ג [p. 28] דלא הוו ידעי כל כך ביקרא דמאריהון אלא הוו אזלי בתר נמוסי אבהתהון. ולבתר חזו כמה כמה גבוראן, בגין כך אמר ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים וגו', דתמן הוה באתגלייא יקרא דיליה, ואתגלי עלייהו על ימא וחמו זיו יקרא דיליה אפין באפין. ולא תימרון אלהא אחרא הוא דמליל עמנא אלא אנא הוא דחמיתון בארעא דמצרים, אנא הוא דקטלנא שנאכון בארעא דמצרים, ובגיני כך ואלהים זולתי לא תדע דלא תימא דאחרא הוא אלא אנא הוא כלא.

תו פתח לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. אמאי, אלא מקרא אחרינא אשתמע דכתיב (דברים כד:15) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא וגו', אלא התם אזדהר דלא תתכנש בגינוי מעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא כד"א (קהלת יב:2) עד אשר לא תחשך השמש וגו'. [p. 29] מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכנא אפילו [פה ע"א] מטון יומוי לאסתלקא מעלמא קב"ה אשלים לנפשיה ויהב ליה חיין יתירי.

לא תלין פעולת שכיר. ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאילו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה. הוא זער נפשייהו, קב"ה אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא, דהא כל אינון הבלים דנפקו מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקין קמי קב"ה וקיימין קמיה, לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דבני ביתיה וקיימין באינון הבלים דפומיה, וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבין כלהו מתעקראן מיניה ומסתלקי מניה. ולא עוד אלא דנפשיה לא סלקא והיינו דאמר רבי אבא רחמנא לישזבן מנייהו ומעלבונייהו.

[p. 30] ואוקמוה יכול אפילו עשיר, ואליו הוא נושא את נפשו דייקא, ואפילו מכל ב"נ נמי, כ"ש ממסכנא. והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתיה, יהיב ליה אגריה והוה אמר ליה טול נפשך דאתפקדת בידאי טול פקדונך. ואפילו א"ל יהא בידך דאנא בעינא לסלקא אגרי, לא הוה בעי. אמר פקדונא דגופא לא אתחזי לאתפקדא בידי, כל שכן פקדונא דנפשא דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיב אלא לקב"ה דכתיב (תהלים לא:6) בידך אפקיד רוחי.

אמר רבי חייא ובידא דאחרא שריא.

אמר ליה ואפילו בידיה בתר דיהב.

כתיב לא תלין פעולת שכיר, וכתיב ולא תבא עליו השמש, אלא הא אוקמוה. אבל ת"ח לית לך יומא ויומא דלא שלטא ביה יומא אחרא עלאה ואי איהו לא יהיב ליה נפשיה דיליה כמאן דפגים לההוא יומא, ובגין כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. [p. 31] והא דאתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק ההוא דמסכנא ודאינשי ביתיה כמא דאוקימנא.

 

ר' חייא פתח קרא אבתריה לא תקלל חרש וגו'. כמשמעו אבל פרשתא דא כלא אוליפנא מנה מלין אחרנין, כלהו תליין דא בדא.

ת"ח מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה כאילו אושיד דמיה והא אוקימנא, והאי קרא דלא חבריה עמיה וההוא לייט ליה ההוא מלה סלקא, [p. 32] ולית לך מלה ומלה דנפיק מפומא דלית לה קלא וההוא קלא סליק לעילא וכמה קסטירין מתחברן עמה בההוא קלא עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמא דאוקמוה וכמה מתערין עליה דההוא ב"נ. ווי למאן דנפיק מלה בישא מפומיה והא אוקמוה.

ולפני עור לא תתן מכשול, כמשמעו ואוקמוה במאן דגרים לאחרא למחטי וכן מאן דמחי לבריה רבא. ולפני עור לא תתן מכשול, במאן דלא מטי להוראה ואורי קאמר כמא דתנינן דכתיב (משלי ז:26) כי רבים חללים הפילה וגו', והאי עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול בגין דכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי, [p. 33] דתנינן מאן דאזיל בארח מישר באורייתא ומאן דאשתדל באורייתא כדקיאות אית ליה חולקא תדיר לעלמא דאתי, וההוא מלה דאורייתא דנפיק מפומיה אזיל ושאט בעלמא וסליק לעילא וכמה עלאין וקדישין מתחבראן בההוא מלה וסליק בארח מישר ואתעטר בעטרא קדישא ואתסחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן ואתקבל ביה ואשתאיב בגויה ואתנטע סחרניה דההוא נהרא אילנא עלאה, וכדין נגיד ונפיק נהורא עלאה ואתעטר ביה בההוא ב"נ כל יומא כמא דאתמר.

[p. 34] ומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא בה [פה ע"ב] בארח מישר ההוא מלה סלקא וסטי אורחין ולית מאן דאתחבר ביה, כלא דחיין ליה לבר ואזיל ושאט בעלמא ולא אשכח אתר. מאן גרים ליה האי, ההוא דסאטי ליה מארח מישר הה"ד ולפני עור לא תתן מכשול, ובגין כך ויראתמאלהיך.

ומאן דהוא רעי למלעי באורייתא ולא אשכח דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגמותא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההוא מלה וקביל ליה ונטע ליה סחרניה דההוא נחלא ואתעבידו מאניון מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל הה"ד (משלי ה:19) באהבתה תשגה תמיד.

[p. 35] ודוד מלכא אמר (תהלים פו:11) הורני יי' דרכך אהלך באמתך וגו', וכתיב (שם כז:11) ונחני בארח מישור למען שוררי. זכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא ומשתדלין בה בארח מישר דאינון נטעין אילנין רברבין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסותא. ובגיני כך כתיב (מלאכי ב:6) תורת אמת היתה בפיהו. וכי אית תורה דלאו איהי אמת, אין כגוונא דאמרן דאורי מה דלא ידע ולאו איהו קשוט, והאי דאוליף מלה אוליף מלה דלאו איהו אמת, ובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו.

ועם כל דא מבעי ליה לאיניש למילף מלה דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע ולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט.

ת"ח ישתדל ב"נ לעלמין באורייתא ופקודוי אפילו דלא עביד לשמה דמגו דלא לשמה אתי לשמה.

 

רבי יוסי פתח קרא אבתריה ואמר לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך. לא תעשו עול במשפט, כמשמעו אבל הא אתמר דפרשתא דא מלין עלאין ויקירין אית בה בפקודי אורייתא. האי קרא מסופיה קא משמע דכתיב בצדק תשפוט עמיתך.

[p. 36] ת"ח תרי דרגין אינון הכא משפט וצדק. מה בין האי להאי, אלא חד רחמי וחד דינא ודא אתבסם בדא. כד אתער צדק דאין דינא לכלא כחדא דלית בה רחמי ולאו ותרנותא, וכד אתער משפט אית ביה רחמי. יכול יהא כלא במשפט, אתא קרא ואמר בצדק תשפוט. מ"ט, בגין דצדק לא דאין לדא ושביק לדא אלא כלהו כחדא בשקולא חד. כגוונא דא לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא כלהו בשקולא חד.

בצדק, יכול יהא כלא דינא בצדק בלחודוי, אתא קרא ואמר תשפוט דבעי לחברא להו כחדא ולא אשתכח דא בלא דא והאי שלימו דדינא. וכ"כ למה, בגין דקב"ה שכיח תמן ובגיני כך בעי לאשלמא דינא כגוונא דאיהו עביד כגוונא דיליה ממש.

ות"ח קב"ה שוי כורסייא לדינא בשעתא דדייני יתבי הה"ד (תהלים ט:8) כונן למשפט כסאו, דמתמן אתתקן כורסיא דקב"ה. ומאן איהו כורסיא, אלין צדק ומשפט הה"ד (שם פט:15) צדק ומשפט [p. 37] מכון כסאך וגו'. ומאן דאיהו דאין דינא בעי למידן בכורסיא דמלכא ואי פגים חד מנייהו כאלו פגים לכורסיא דמלכא וכדין קב"ה אסתלק מבינייהו דדייני ולא קאים בדינייהו. ומאי אמר, (שם יב:6) עתה אקום יאמר יי' וגו', ורוחא דקודשא אמר (שם נז:6) רומה על השמים אלהים. [פו ע"א]

 

קמו. עד דהוו אזלי א"ר אלעזר כתיב לא תלך רכיל בעמך וגו', לא תשנא את אחיך בלבבך וגו', לא תקום ולא תטור וגו', והא אוקימנא לון וכלהו אתערו חברייא עלייהו.

את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. [p. 38] פתח ר' אלעזר ואמר (ישעיה מג:10) אתם עדי נאם יי' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. אתם עדי, אלין ישראל, ותנינן אלין שמייא וארעא דכתיב (דברים ל:19) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אבל ישראל אינון סהדין אלין על אלין ושמייא וכלא סהדי עלייהו.

ועבדי אשר בחרתי, דא יעקב דכתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב (שם מא:8) ואתה יעקב עבדי. ואית דאמרי דא דוד, ודוד עבד אקרי דכתיב (ישעיה לז:35) למען דוד עבדי. אשר בחרתי, דא דוד עלאה.

מאי כי אני הוא, אני הוא דאתרעיתי בההוא דוד ובההוא יעקב, אנא הוא, אינון ממש.

לפני לא נוצר אל, דתנינן קרא קב"ה ליעקב אל דכתיב (בראשית לג:20) ויקרא לו אל אלהי ישראל, קרא קב"ה ליעקב אל הה"ד (ישעיה מג:10) לפני לא נוצר אל. ובגין כך אני הוא כלא כמה דאתמר. ואחרי לא יהיה, דהא דוד הכי אתקרי ולא אית בתריה אלה אחרא.

[p. 39] ת"ח כד ברא קב"ה עלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי ומני עלייהו חילין עלאין ולית לך אפי' עשבא זעירא בארעא דלית ליה חילא עלאה לעילא וכל מה דעבדין בכל חד וחד וכל מה דחד עביד בתקיפו דההוא חילא עלאה דממנא עליה לעילא, וכלהו נימוסין גזירין בדינא, על דינא נטלין ועל דינא קיימין, לית מאן דנפיק [פו ע"ב] מקיומיה לבר. וכלהו ממנן מיומא דאתברי עלמא ואתפקדן שלטונייהו על כל מלה ומלה, וכלהו נטלין על נמוסא אחרא עלאה דנטיל כל חד וחד כמא דכתיב (משלי לא:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. כיון דנטלין ההוא חק כלהו אקרון חקותי. וההוא חק דאתיהיב להו מן שמייא קא אתי וכדין אקרון (ירמיה לג) חקות שמים. ומנא לן דמן שמיא קאתיין, דכתיב (תהלים פא:5) כי חק לישראל הוא.

[p. 40] ועל דא כתיב את חקותי תשמרו בגין דכל חד וחד ממנא על מלה ידיעא בעלמא בההוא חק, ובגיני כך אסיר למחלף זינין לאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתריהון ואכחיש פמליא דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא.

[p. 41] כלאים, מהו כלאים, מאן דיהיב אחרא בבי מטרונא כד"א (ירמיה לז:18) אל בית הכלא, בגין דלא למעבד מידי. כלאים, מניעותא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דלהון. כלאים, ערבובייא דאעיל ערבובייא בחילא דלעילא ואכחיש פומבי מלכא כד"א ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך.

ת"ח כתיב (בראשית ב:17) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', והא אתמר דשני פקודא דמאריה ואחליף עץ החיים דביה אשתלים כלא ותליא ביה מהימנותא דכלא ואתדבק באתרא אחרא. והא תנינן דבכלא בעי ב"נ לאחזאה עובדא כעובדא דלעילא ולמעבד עבידתא כמא דאצטריך ואי אשתני במלה אחרא הוא אנגיד לשרייא ביה מלה אחרא דלא אצטריך.

[p. 42] ות"ח בשעתא דב"נ אחזי עובדא לתתא בארח מישר כמא דאצטריך נגיד ונפיק ושארי עליה רוח קדישא עלאה, ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא באורח עקימא דלאו איהו מישר כדין נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח אחרא דלא אצטריך דסטי ליה לב"נ לסטר ביש. מאן משיך עליה ההוא רוחא, הוי אימא ההוא עובדא דאחזי בסטרא אחרא.

כתיב (משלי לא:13) דרשה צמר ופשתים וגו'. מהו דרשה צמר ופשתים, דבעיא ודרישא על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא. ואי תימא בציצית אמאי שרי, הא אוקמוה אבל התם הא ההוא לבושא בתקונוי באשלמות עובדא כדקא חזי.

[p. 43] תו דרשה צמר ופשתים, למעבד נוקמא. אבל אימתי שרייא, בשעתא דאיהו בשלימותא דכתיב ותעש בחפץ כפיה. וציצית אוקימנא דהא התם בההוא כללא דשלימותא אשתכח ולא עביד מידי. אבל בשעתא דלא אשתכח בשלימותא מאן דאתי לחברא לון כחדא אתער רוחא דלא אצטריך.

מלה דא מאן אוכח, הבל וקין אוכחן דדא אתי מסטרא חד ודא אתי מסטרא אחרא ובגין כך לא לבעי לחברא לון כחדא וקרבנא דקין אתרחק מקמי קרבנא דהבל. ועל דא ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, סתם, לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך. ואצטריך ליה לב"נ לאחזאה עובדא דכשרא כמא דיאות ובההוא עובדא שריא עליה רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא ביה. אתא לאתקדשא מקדשין ליה דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'.

[p. 44] ומעץ הדעת טוב ורע וגו', ומה על דא גרים אדם מותא בעלמא, מאן דאחזי עובדא אחרא דלא אצטריך על אחת כמה וכמה.

שור וחמור אוכחן דכתיב (דברים כב:10) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, בגין דאתער לאתחברא סטרא אחרא כחדא לאבאשא עלמא, ומאן דפריש לון אסגי שלמא בעלמא. אוף הכא מאן דפריש לון בההוא גוונא דקא אמרו דלא ישתכח שוע [פז ע"א] טווי ונוז כחדא האי ב"נ אסגי שלמא עליה ועל עלמא.

[p. 45] ועל דא קרבנא דקין מאי הוה, פשתים. קרבנא דהבל צמר, לא דא כדא ולא דא כדא. רזא דכלא קין כלאים הוה ערבוביא דלא אצטריך, סטרא אחרא דלאו זינא דחוה ואדם, וקורבניה מההוא סטרא קאתי. הבל מסטרא חדא אדם וחוה. ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סטרין, ובגין דאתחברו כחדא לא אתיא מנייהו תועלתא לעלמא ואתאבידו.

ועד יומא דין סטרא דלהון קיימא, ומאן דחזי גרמיה בעובדא דחבורא דא אתער עליה אינון סטרי כחדא ויכיל [p. 46] לאתזקאה ושארי עלוי רוחא אחרא דלא אצטריך. וישראל בעאן לאתערא עלייהו רוח קודשא למהוי קדישין לאשתכחא בשלימו בעלמא דין ובעלמא דאתי.

(ויקרא ו:3) ולבש הכהן מדו בד. אמאי אקרי בד, יחידאה בגין דלא בעי לאתחברא להאי פשתים באחרא, ועל דא לא כתיב מדו פשתים אלא מדו בד יחידאה. וכהנא אמאי בעי לאתחזאה בהאי, אלא אלין מאני בד בעי לאתחזאה בהו על מדבחא דעלתא כד הוה מפני קיטמא דדשנא דעולה דהא עולה מסטרא דע"ז והרהורא בישא אתיא ובגין כך בעי לאתחזאה בהו בלחודייהו ולא בערבובייא כמא דאמרן בגין דיתכפר ליה לב"נ כל אינון חובין דאתיין מההוא סטרא. [p. 47] וכד עייל למקדשא אתר דשלימו אשתכח כל אינון פולחני דשלימותא אע"ג דאתחברו לית לן בה כמא דאמרן בציצית בגין דתמן אשתכחו ואתחברו כל אינון זיינין דלעילא ובכל אינון מאני מקדשא משתכחין כמה זיינין משניין דא מן דא וכלהו אתכלילו תמן כגוונא דלעילא. זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב להו אורייתא דקשוט אורייתא מהימנא ורחים להו על כל שאר עמין דכתיב (מלאכי א:2) אהבתי אתכם אמר יי'.

 

פתח ר' חייא אבתריה ואמר כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו', [p. 48] ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי'. וכי תבאו אל הארץ, הא אוקמוה חברייא אבל ת"ח דהא אילנא לא עביד פירין אלא בארעא, וארעא אפיק לון ואחזי לההוא איבא לעלמא, וארעא עביד פירין מגו חילא אחרא דעלה כמא דנוקבא לא עבדא פירין אלא מגו חילא דדכורא. וההוא איבא לא אשלים באשלמותיה עד תלת שנין וחילא לא אתפקדא עליה לעילא עד דאשתלים. בתר דאשתלים אתפקדא עליה חילא וארעא אתתקנת ביה דהא עד תלת שנין ארעא לא אתתקנת ביה ולא אסתכמת עמיה. בתר דאשתלים ואתתקנו כחדא כדין הוא שלימותא.

ת"ח נוקבא עד תלת זמנין דאתעברת איבא דמעהא לא אשתלים, עד לבתר תלת עידונין נוקבא אתתקנת בההוא איבא ואסתכמו כחדא, כדין ההוא איבא שלימו דכלא ושפירו דכלא. בתר דנפיק עד תלת שנין לא אית ליה חילא דלעילא דהא כדין אשתלים בשולא דיליה. לוי אתרעי מכלא תליתאה לאמיה דאתתקנת ביה ואסתכמת בהדיה. בתר תלת שנין אתפקדת עליה חילא עלאה לעילא.

[p. 49] ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי'. מאי קדש הלולים, תושבחן לשבחא ליה לקב"ה. עד הכא. מכאן ואילך רזא דמלה דבשנה [פז ע"ב] הרביעית מזדווגא כנסת ישראל בקב"ה והלולא חד אשתכח דכתיב קדש הלולים, הלולא וחדווא בזווגא חדא. מאן שנה רביעית, דא קב"ה. ותנינן שנה רביעית דא כנסת ישראל דאיהי קיימא רביעאה דכורסייא, וכדין הוא קדש הלולים והלולא קדישא אשתכח וקב"ה אזדווג בהדה, וכדין חיילין אתמנן על עלמא על כל מלה ומלה כדקא חזי ליה. מכאן ולהלא מתברכאן כלהו ושארי למיכל כלהו בשלימותא דכלא, באשלמותא דעילא ותתא, [p. 50] ועד לא אשתלים בכלא מתתא ומלעילא אסיר למיכל מניה ומאן דאכל מניה כמאן דלית ליה חולקא בקב"ה דהא ההוא איבא בלא רשותא עלאה קדישא קיימא דלא שארי עליה עד דישתלים ובלא רשותא תתאה דהא לא אסתכמת חילא דארעא ביה, וההוא דאכיל מניה אחזי גרמיה דלית ליה חולקא לעילא ותתא, ואי בריך עליה ברכה לבטלה הוא דהא קב"ה עד כאן לא שרייא עלוי ולית ליה ביה חולקא. רחמנא לישזבאן מאינון דלא משגיחין ביקרא דמאריהון. זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (משלי ד:18) ואורח צדיקים כאור נגה וגו'.

 

רבי יוסי פתח קרא ואמר לא תאכלו על הדם וגו'. האי קרא אית בכמה אתרין דאוקמוה חברייא וכל הני קראי אבתריה וכל חד וחד באתגליא, אבל האי קרא אית לאתערא ביה דכתיב מפני שיבה תקום וגו', מפני שיבה דאורייתא סתם.

[p. 51] תקום, דבעי למיקם בקיומא. מכאן דבעי ב"נ למיקם מקמי ספר תורה. והכי אמר רב ייבא סבא כד הוה חמי ספר תורה הוה קאים קמיה ואמר מפני שיבה תקום. כד הוי חמי חומש דאורייתא עביד ליה הדורא והוה אמר והדרת פני זקן. כגוונא דא בעי ב"נ למיקם בקיומיה לקמיה דת"ח בגין דאיהו קאים בקיומא עלאה קדישא. והדרת פני זקן דאיהו ת"ח בעלמא. הכא רמז לעתיקא קדישא עלאה ורמז לכהנא עלאה. ור' שמעון הוה אמר מכאן רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה.

ותו תנינן האי קרא לדרשא הוא דאתא, מפני שיבה תקום כמא דאתערו ביה, מפני שיבה, אזהר ליה לבר נש עד לא אסתליק בשיבותא דיקום בקיומא טבא בעלמא בגין דדא הוא הדורא ליה לסוף יומוי ולית שבחא ליה לב"נ כד איהו סב והוא לא יכיל למהוי ביש, [p. 52] אלא שבחא דיליה כד איהו בתוקפיה ואיהו טב. ושלמה מלכא אמר (שם כ:11) גם במעלליו יתנכר נער וגו'. כגוונא דא (קהלת יב:1) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך וגו'.

א"ר אלעזר ודאי האי ארחא הוא דתקנא קמן והאי אורחא דקב"ה הוי.

פתח ואמר (תהלים א:6) כי יודע יי' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. כי יודע יי' דרך צדיקים, מאי כי יודע, אלא קב"ה ידע ואשגח בארחא דצדיקייא לאוטבא להו ולאגנא להו והוא אזיל קמייהו לנטרא להו. ובגין כך מאן דנפיק לארחא בעי דלהוי ההוא ארחא דקב"ה וישתתפון ליה בהדייהו, ובגין כך כתיב כי יודע יי' דרך צדיקים.

מאן ודרך רשעים תאבד, היא מגרמה בגין דקב"ה לא [פח ע"א] אשתמודע ליה לההוא ארחא דלהון ולא אזיל בהדייהו.

כתיב דרך וכתיב ארח, מה בין האי להאי. אלא דרך [p. 53] דשאר קרסולי בני נשא אזלו בה, וארח דאיהו אתפתח מן זמנא זעירא דכתיב (איוב לד:8) וארח לחברה עם פועלי און, וכתיב (משלי ד:18) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.