פרשת בהעלותך

[p. 490] רבי יהודה פתח (שם יט:6) והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'. זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ויהב לון אורייתא דקשוט אילנא דחיי דביה אחיד בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה אחיד ליה חיין וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא כאלו אתפרש מחיין בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין הה"ד (משלי ד:22) כי חיים הם למוצאיהם וגו', וכתיב (שם ג:8) רפאות תהי לשרך וגו'.

ת"ח אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא והוא שמשא דנהיר לכלא, ונהורא דיליה שארי מרישא ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר, תרין סטרין אחידן חד לצפון וחד לדרום, חד ימינא וחד שמאלא. [p. 491] ואינון בשעתא דשמשא נהיר כמא דאתמר מההוא גופא דאילנא אתקיף לדרועא ימינא ואנהיר בתוקפיה, ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה.

והוא כחתן יוצא מחפתו. מאן הוא חפתו, דא הוא (שיר ג:11) עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו. יוצא מחפתו, דא הוא רישא דכל נהורא כד"א בקרא אבתריה מקצה השמים מוצאו, דא הוא שירותא דכלא דאיהו מקצה השמים, וכדין נפיק כחתן, חתן ממש כד נפיק לאיערע לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבלה ליה. כהאי גוונא והוא כחתן יוצא מחפתו, אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב, כיון דמערב אתקריב סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא וקריב למערב וזויג ליה באתריה כמא דאתמר דכתיב (שם ב:6) שמאלו תחת לראשי, ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב וימינו תחבקני. כדין ישיש כגבור לרוץ ארח, לאנהרא סיהרא ואוקמוה.

ת"ח בהעלותך את הנרות אלין בוסינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא.

[p. 492] ר' אבא פתח (תהלים פט:16) אשרי העם יודעי תרועה יי' באור פניך יהלכון. האי קרא אוקמוה אבל ת"ח זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא קדישא [קמט ע"א] ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי אורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי. וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאחדא בשמיה וכדין אקרון ישראל בני חורין בני חורין מכלא דלא יהבו תחות רשותא אחרא דאתאחדו בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. ומגו רחימותא דלהון קרא לון (שמות ד:22) בני בכורי ישראל כגוונא דקדושא עלאה, ועל דא קטל כל בכור דלעילא ותתא ושרא קטרין ואסורין דעלאין ותתאין בגין לאפקא לון. ועל כדין לא בעא קב"ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו, ועוד דהא איהו הוה ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסורין ולאו איהו ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה.

ותא חזי בההוא ליליא דבעא קב"ה לקטלא כל אינון בוכרין כמא דאתמר בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה, [p. 493] אמר לון לאו עידן הוא דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא. בשעתא דאתפלג ליליא אתער רוח צפון וקב"ה כדין עביד נוקמין וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם וכדין עבד לון בני חורין מכלא ומלאכי עלאי וכל אינון משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל.

בתר דאתגזרו מההוא דמא ומדמא דפסחא רשימו לבתיהון בתלת רשימין (שם יב:29) על המשקוף ועל שתי המזוזות. מ"ט, הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא וחבלותא הוא נפק וחמא ההוא דמא רשים על ההוא פתחא [p. 494] וחייס עלייהו דישראל הה"ד ופסח יי' על הפתח ולא יתן המשחית וגו'.

הכא אית לאסתכלא אי קב"ה הוה הוא קטיל בארעא דמצרים ולא שליחא אחרא מהו ולא יתן המשחית, ולא ישחית מבעי ליה. אלא הכי הוא דכתיב (שמות יב:29) ויי' הכה כל בכור, ויי' הוא ובית דינו, וההוא בי דינא הכי אשתכח.

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא ישתכח מחבלא. [p. 495] האי בעובדא, ובזמנא דלא אצטריך האי כגון יום ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל בעינן מילין ובעותין ובעינן לאחזאה ברוחא ונפשא כמא דאוקימנא והא אתמר. ובמה, בשופר לאחזאה שופר ולאתערא שופר אחרא, ואנן מפקי בההוא קלא רחמי ודינא כחדא כלא כדקא יאות כמא דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כליל כחדא, ולאתערי רחמי קא אזלינן ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. וכד רחמי מתערין כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא, כדין (משלי טז:15) באור פני מלך חיים.

ת"ח בשעתא דכהנא אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא וחדו וחדווא אשתכח בכלהו עלמין הה"ד (שם כז:9) שמן וקטורת ישמח לב, ועל דא בהעלותך את הנרות.

 

[p. 496] רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק הוו אזלי באורחא, פגעו באלין טורי קרדו. עד דהוו אזלי זקף עינוי ר' אלעזר וחמא אינון טורי רמאי והוו חשוכן ודחלן בדחילו. א"ר אלעזר לאינון חברייא אלו אבא הכא לא דחילנא אלא כיון דאנן תלתא הכא דינא לא אשתכח.

אמר לון כמא חביבין מלי דאורייתא דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלל עלאה איקרי, ותנינן בתלת עשר מכילן דאורייתא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, דהא אורייתא דאיהי [קמט ע"ב] כללא אע"ג דנפק מנה חד ספור בעלמא לא אתי על ההוא ספור לאחזאה ודאי לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא בגין דההוא ספור או ההוא עובדא אע"ג דהוה נפיק מכללא דאורייתא לאו לאחזאה על גרמיה נפק אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק. [p. 497] כגון דכתיב (בראשית ח:4) ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא, מאי אכפת לן או דשארי בהאי או בהאי דהא באתר חד לישרי. אלא ללמד על הכלל כלו יצא. [p. 498] ומאן דאמר דההוא ספור דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור קא אתיא תיפח רוחיה, דאי הכי לאו איהו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט, אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה אורייתא דקשוט.

תא חזי מלך ב"ו לאו איהו יקרא לישתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב לה ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוה ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי (מלאכי ב:6) תורת אמת, (תהלים יט:8-11) תורת יי' תמימה, עדות יי' נאמנה, פקודי יי' ישרים, מצות יי' ברה, יראת יי' טהורה, וכתיב הנחמדים מזהב וגו', ואלין אינון מלי דאורייתא. אלא ודאי תורת יי' אקרי תורה תמימה וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין אחרנין עלאין וההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה קא אתיא אלא לאחזאה על כללא קא אתיא כמא דאתמר.

[p. 499] תא חזי ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט, האי קרא כך וכל שכן אחרנין. בשעתא דדינא תליא בעלמא ודינין שריין וקב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא כמה רשימין אתרשימו בה כמה פיתקין גניזין בגווה בגו אחמתא דמלכא, כלהו ספרין דפתיחו תמן אתגניזו ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא, והאי כורסייא לא אתתקן ולא שריא אלא בחדש השביעי דאיהו יומא דדינא יומא דכל בני עלמא אתפקדן ביה כלהו מעברן קמי ההוא כרסייא. ועל דא ותנח התבה בחדש השביעי, בחדש השביעי ודאי דאיהו דינא דעלמא.

על הרי אררט, אלין סמכי כורסייא מאריהון דדינין מארי דיבבא ויללא דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב"ה וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא.

וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה ותקעין בשופר וקב"ה חייס עלייהו והפך דינא לרחמי, וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי (שם פט:16) אשרי העם יודעי תרועה. [p. 500] ועל דא בעאן בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה ואכוון ביה בתרועה ועביד מלה בחכמתא, ועל דא כתיב אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתיב שומעי תרועה והא אתמר.

 

אזלו כל ההוא יומא, כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חדא מערתא, עאלו לגווה. א"ר אלעזר ליעול חד לגו מערתא אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתקן.

עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא ונהורא דשרגא ביה, שמע חד קלא דהוה אמר בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הכא נטלא כנסת ישראל נהורא ואמא עלאה [קנ ע"א] מתעטרא וכלהו בוצינין מינה נהרין, בה תרין טופסרין דקיקין פרחין שבשבין כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא.

שמע ר' יוסי וחדי, אתא לגבי ר' אלעזר. א"ל ר' אלעזר ניעול דקב"ה אקדים לן האי לאתרחשא לן בניסא.

עאלו, כיון דעאלו חמו תרי בני נשא דהוו לעאן באורייתא. א"ר אלעזר (תהלים לו:8) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. [p. 501] קמו אלין ויתבו אלין וחדו כלהו. אמר רבי אלעזר מה יקר חסדך אלהים דאשכחנא לכו, חסד עביד לן קב"ה באתר דא, אדלקות בוצינין.

רבי יוסי אמר בהעלותך ממש באדלקותך דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאי ניהו, שמן וקטרת כד"א (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב, דכתיב (שמות ל:7-8) והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה. מאי שנא הכא בהטיבו ומאי שנא התם בהעלות.

[p. 502] אמר ר' יהודה כלא חד.

רבי יוסי אמר בהטיבו כד"א (שיר א:2) כי טובים דודיך מיין, טובים רווי חמרא כד"א (ירמיה מד:17) ונשבע לחם ונהיה טובים.

ר' יהודה אמר הטבה ממש כד"א (משלי טו:15) וטוב לב משתה תמיד.

ובהעלות, דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלין כדין עילואן וברכאן משתכחי בכלהו וחדו בכלהו, ובהעלות.

רבי אחא אמר בשעתא דעמיקא דכלא נהיר נהירין בנחלא ונחלא נגיד בארח מישר לאשקאה כלא כדין כתיב בהעלות בגין דהא מעמיקא דכלא נפקי, בהעלות דאתי מסטרא עלאה, דא עמיקא דכלא דאקרי מחשבה וכלא חד מלה. כדין כנסת ישראל אתברכא וברכאן משתכחי בכלהו עלמין.

 

[p. 503] רבי יצחק פתח כתיב (מלכים א ח:13) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. בית זבול לך ודאי, כד אתפקדן בידהא כל גנזי מלכא ושליטא בהו כדין אקרי בית זבול, ורקיע חד אית דאקרי זבול דהא דא אשתכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא והיא אקרי בית זבול.

ת"ח כתיב (דברים לג:18) ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך, מלמד דאשתתפי כחדא דא נפיק ואגח קרבא ודא יתיב ולעי באורייתא, ודא יהיב חולקא לדא ודא יהיב חולקא לדא. בחולקיה דזבולון ימא ואקרי ים כנרת והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה דהא לתתא כגוונא דלעילא, ים כנרת לעילא ים כנרת לתתא, תכלת לעילא תכלת לתתא וכלא באתר חד.

[p. 504] ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא, דכתיב (שם:19) עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, זבחי צדק ודאי. מ"ט, כי שפע ימים יינקו. [p. 505] ויששכר חולקא דאורייתא יהיב לזבולון, חולקא דאורייתא ודאי, ועל דא אשתתפי כחדא לאתברכא זבולון מיששכר דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא.

ר' אבא אמר אחסנא דאורייתא ודאי הכי הוא ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל, אחסין חוורא לתכלתא, ועל דא תנינן משיכיר בין תכלת ללבן דאשתמודען גווני דהא כדין אקרי בק"ר וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן והא אוקימנא.

(במדבר כא:18) באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם. באר, דא כנסת ישראל. חפרוה שרים, אלין אבא ואמא דאולידו לה. כרוה נדיבי העם, אלין אבהן דכתיב (תהלים מז:10) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, בגין [קנ ע"ב] לאתברכא מנהון ע"י דדרגא חד דקאים עליה, ומנו, צדיק. ועל דא כד האי נטלא בסיועא דאבהן נטלא.

[p. 506] ואקרי באר ואקרי ים. אקרי באר בשעתא דיצחק נפיק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאתמשכא אבתרה דדא ומלי לה, כדין אקרי באר דיצחק באר דמרים הא אוקמוה. ים, כד אתנהרא מנהירן דאבא כדין אקרי ים, נחלין אזלין לגבה כד"א (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'.

ומיומא דאתגלי כנסת ישראל בגלותא כתיב (איוב יד:11) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. אזלו מים מני ים, דא כנסת ישראל. ונהר יחרב ויבש, דא צדיק. ועל דא כתיב (ישעיה נז:1) הצדיק אבד, דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל לגווה והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגידין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין דנגיד ונפיק מעדן עלאה והוא עייל לגווה ומלי אגמהא ומתמן ירתן עלמין כלהו ברכאן בכלא.

ת"ח בשעתא דאתברכא כנסת ישראל עלמין כלהו אתברכן וישראל לתתא ינקין ומתברכן מינה והא אוקימנא דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר דכתיב (שמות יד:19) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. מלאך האלהים, דא כנסת ישראל והא אוקימנא וההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחי לגבה [p. 507] כלא משתכחי ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמא דאוקמוה חד קרא כסדרא וחד למפרע וחד כסדרא.

ויסע מלאך כסדרא כגוונא דא

ו	י	ס	ע	מ	ל	א	כ
ה	א	ל	ה	י	מ	ה	ה
ל	ך	ל	פ	נ	י	מ	ח
נ	ה	י	ש	ר	א	ל	ו
י	ל	כ	מ	א	ח	ר	י
ה	מ	ו	י	ס	ע	ע	מ
ו	ד	ה	ע	נ	נ	מ	פ
נ	י	ה	מ	ו	י	ע	מ
ד	מ	א	ח	ר	י	ה	מ

 

[p. 508] הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא כד"א (תהלים מב:9) יומם יצוה יי'. ועל דא כתיב ויסע. אימתי נטלין במטלנון כלא, הוי אימא כד נהיר שמשא. ודא חד קרא דאיהו בע"ב אתוון.

תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע"ב אתוון ואשתכח בדינא לגבי כנסת ישראל ועל דא כתיב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, לקבלי אלין ולקבלי אלין.

ויהי הענן והחשך, דהכי הוא דיומא דעיבא דיצחק הוי, עננא וחשוכא מניה הוא, ובגין כך סדורא דאתוון למפרע בארח עקימא ולא בארח מישר כגוונא דא

ה	ל	י	ל	ה	ל	כ	ה
ז	ל	א	ה	ז	ב	ר	ק
א	ל	ו	ה	ל	י	ל	ה
ת	א	ר	א	י	ו	כ	ש
ח	ה	ו	נ	נ	ע	ה	י
ה	י	ו	ל	א	ר	ש	י
ה	נ	ח	מ	נ	י	ב	ו
מ	י	ר	צ	מ	ה	נ	ח
מ	נ	י	ב	א	ב	י	ו

 

[p. 509] ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב ויהי הענן והחשך, דכיון דעאל יצחק בדינוי ולא קרב זה אל זה. כתיב זה אל זה, אינון דאתו מסטרא דאברהם לא קריבו דא בדא דהא לא יכלין בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כד"א ויאר את הלילה, דכד אתמלייא ואתחברא ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכילו לאתקרבא עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא, כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל.

ותנינן באתר דאבהן משתכחי שאר צדיקייא משתכחי גבייהו ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד.

כד נהרא האי בא"ר מסטרא דיצחק ואתקשר ביה אתעביד ימא רבא בגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ברוגזא בתקיפו נטיל לעילא [קנא ע"א] סליק ונחית לתתא. אברהם אתי לקבלה ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו זה אל זה לא הוו מקרבין עד דאתא יעקב ושכיך רוגזהא ומאיך ותבר גלגלי דימא הה"ד (שמות יד:21) ויט משה את ידו על [p. 510] הים ויולך יי' את הים ברוח קדים עזה וגו'. מאי ברוח קדים עזה, תקיף לקבלה לתברא רוגזהא.

וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, אריק ימא ממימי רוגזין ואתפלגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב הה"ד ויבקעו המים, לסטרא דא ולסטרא דא, ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות

ו	י	ט	מ	ש	ה	א	ת
י	ד	ו	ע	ל	ה	י	מ
ו	י	ו	ל	כ	י	ה	ו
ה	א	ת	ה	י	מ	ב	ר
ו	ח	ק	ד	י	מ	ע	ז
ה	כ	ל	ה	ל	י	ל	ה
ו	י	ש	מ	א	ת	ה	י
מ	ל	ח	ר	ב	ה	ו	י
ב	ק	ע	ו	ה	מ	י	מ

 

אלין אינון בארח מישר בסטרא דיעקב וכל אינון דאתו מסטריה.

ועל דא עובדא בתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד קשורא מהימנא למהוי רתיכא שלימתא ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא, וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחו אורחין לדינא לרחמי לסיועא לחסד לדחילו לאורייתא לחיי למותא לטב ולביש. זכאין אינון צדיקייא [p. 511] דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחי דמלכא קדישא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

והו	ילי	סיט	עלמ	מהש	ללה	אכא	כהת
הזי	אלד	לאו	ההע	יזל	מבה	הרי	הקמ
לאו	כלי	לוו	פהל	נלכ	ייי	מלה	חהו
נתה	האא	ירת	שאה	ריי	אומ	לכב	ושר
יחו	להח	כוק	מנד	אני	חעמ	רהע	ייז
ההה	מיכ	וול	ילה	סאל	ערי	עשל	מיה
והו	דני	החש	עממ	ננא	נית	מבה	פוי
נממ	ייל	הרח	מצר	ומב	יהה	ענו	מחי
דמב	מנק	איע	חבו	ראה	יבמ	היי	מומ

 

הא אבהן במטלניהון בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא וכד מתחברן כחדא לית מאן דיקום קמייהו.

שבעה קשורין אינון דמתקשרן בהו תלת אבהן וארבע אחרנין. רישא ואמצעיתא בקשורא חדא ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. [p. 512] תניינא זה אל זה ואינון קשורא חדא בתלת יודין. תליתאה שלימו דכל מהימנותא. רביעאה תרין סמכין קיימין דגופא קיימא עלייהו. חמישאה טב וביש נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. שתיתאה דינא ברחמי. שביעאה בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן בגין דאיהו אמצעיתא דכלא ובגין דאיהו אמצעיתא אקרי אני קיומא דכל ענפין ומתאחדין בסחרניה.

[p. 513] שבעה דרגין אלין מדרגא חדא לדרגא אחרא אשתמודע רתיכא חדא וכל אינון דמתאחדאן ביה וכן מדרגא לדרגא וכלהו אתנהגין אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו והא אוקימנא מלי.

ת"ח בשעתא דאלין דרגין משתכחין כל מהימנותא אשתכח ואלין שבעה ענני דאסחרו להו לישראל, בגין כך כד נטלא שכינתא באבהתא נטלא וכד אלין נטלין כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו וכדין מתעטרא כנסת ישראל כדקא יאות.

ת"ח זבולן דקאמרינן דירית ים כנרת, ים כנרת סתם. אי הכי יהודה מאי חולקיה ביה, אלא יהודה נטיל מלכותא כלא ואתאחד ביה בכל סטרין.

 

רבי אלעזר אמר האי פרשתא הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה, אמאי הכא זמנא אחרא. אלא כיון דנשיאים קריבו לעילא קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה אתא קרא ואשתעי עובדא [p. 514] דמנרתא דהא תקונא לעילא על ידא דאהרן דהא מנרתא וכל בוצינין דיליה על ידא דאהרן מנהרין כלהו.

ת"ח מדבחא תריסר נשיאים אינון לאתקנא לה והא אוקמוה תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים וכלהו תריסר כגוונא דלעילא. מנרתא [קנא ע"ב] אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא ומנרתא על את קיימא ואתעבידא והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. ומדבחא פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא והא אוקמוה דכתיב (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב. ואוקימנא דתרין מדבחן הוו, חד פנימאה דכלא דהאי קיימא לחדוותא וחד לקרבא קרבנין, ומהאי נפיק להאי. ומאן דחמי יסתכל וינדע, ורזא דמלה אדני יהוה. ועל דא לא אתקריב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח.

[p. 515] אשכחנא בספרא דשלמה מלכא קטרת הוא לחדוותא ולסלקא מותנא. מאי טעמא מותנא, בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכלא ביה קיימא, וכד האי אתער כל דינא אסתלק ולא יכיל למעבד דינא, ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא והאי אתקריב בההוא פנימאה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה וגו'.

 

קח את הלוים מתוך בני ישראל. הא אוקמוה דבעי לדברא לון ולדכאה לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דיסגי דינא בעלמא, ועל דא אתתא כהאי גוונא דלא יתחזי שערא לבר ובעייא לאתחפייא רישא ולכסי שערא ואוקימנא והא אתמר, וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. ועל דא בליואי כתיב והעבירו תער על כל בשרם וגו'. ואתמר ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דארים לון כהנא בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא.

[p. 516] ר' שמעון אמר ביומא דסלקין ליואי לדוכתייהו בתרין פרים. מ"ט פרים, אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי פרה אדומה. כהנא כל חילא וכל תקונא ביה תלייא בגין דכל חילא דגופא בדרועא ימינא קיימא, ועל דא כהנא דרועא דישראל כלהו הוי וביה קיימא לאתקנא עלמא ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא וגופא עקרא הוא דכלא.

ת"ח ליואה חמש ועשרין שנין יפלח, בר חמש ועשרין סליק ואתעטר בדוכתיה, חמש ועשרין יפלח דהא ב"נ כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלא נחית מתוקפא דאשא דביה וכיון דאשא וחמימותא דגופא אתקרר הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. [p. 517] ועוד דקלא דזמרה לא אתקשר בהדיה כל כך וקלא בעי דלא אתפיגם אלא בעי לאתתקפא דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא, ובגין כך בעי דלא יפגים ההוא אתר דאתקשר ביה דאיהו דינא תקיפא ולא חלשא ועל דא בעי דלא לאחזאה חלשותא כלל בכל סטרין. זכאה הוא ב"נ דישתדל באורייתא וינדע אורחוי ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי וגו'.

 

וידבר יי' אל משה במדבר סיני בשנה השנית וגו', א"ר אבא מ"ט הכא פסח והא אתמר. אלא בשנה השנית הוה דישראל חשיבו דהא פסח לא איהו אלא במצרים, השתא כיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב"ה ואזהר לון עלה דלא יחשבון דעבר זמניה במצרים ולא יצטריך, בגין [קנב ע"א] כך במדבר סיני בשנה השנית לאתקנא להו לדרי דרין.

[p. 518] ואע"ג דהא אזהר להו במצרים השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהבו ועל דא בשנה השנית. מאי בשנה השנית בחדש הראשון, אלא רזא עלאה הוא, חד שנה וחד חדש. ומה בין האי להאי, חדש דא סיהרא, שנה דא שמשא דנהיר לסיהרא, וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 

ר' שמעון אמר ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספור בעלמא ומלין דהדיוט, דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוט ובשבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מילי דעלמא אפילו קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר. אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא. אלא כל מלין דאורייתא כהאי גוונא.

[p. 519] ת"ח עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתתקלו, ישראל לתתא מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב (תהלים קד:4) עושה מלאכיו רוחות וגו', האי באתר עלאה, בשעתא דנחתין לתתא אע"ג דנחתי מתלבשי במלבושי דהאי עלמא ואי לאו מתלבשין בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכין כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה, כיון דאנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בלבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל.

[p. 520] ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא אורייתא איהו ממש ולאו מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. בגין כך אמר דוד (שם קיט:18) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושא דא דאורייתא.

ת"ח אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשאין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבותא דההוא לבושא גופא, חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ומלין דאורייתא דאקרון גופי תורה. האי גופא מתלבשא בלבושא דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלין אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא. אינון דידעי יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדוי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלין אלא בנשמתא דאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש. ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא.

[p. 521] ת"ח הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא. כנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל ועל דא היא גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש, ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרין דהא אורייתא לאו איהו אלא ספור בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דאינון מסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן, כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. בגיני כך אורייתא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא, ועל דא כל אלין מלין וכל אלין ספורין לבושא אינון.

 

[p. 522] ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. מאי ויעשו. אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות כאילו עביד ליה לעילא דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו עביד ליה והא אתמר. [קנב ע"ב]

איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה וגו'. איש איש תרי זמני אמאי. אלא איש דאיהו איש דאתחזי לקבלא נשמתא עלאה קדישא והוא פגים גרמיה ולא שרייא עלוי שכינתא עלאה. מ"ט, בגין דאיהו גרים ומסאיב ליה לגרמיה. ועל דא איש איש, איש דיתחזי למהוי איש והוא מסאב גרמיה דלא שרי עלויה קדושא דלעילא.

[p. 523] או בדרך רחוקה, דא הוא אחד מעשר מאינון נקודין באורייתא וכלא אתיין לאחזאה מלה. מאי בדרך רחוקה, בגין דב"נ דאיהו מסאיב גרמיה מסאבין ליה מלעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא הא איהו בדרך רחוקה מההוא ארחא דזרע ישראל אחידן ביה, הא בדרך רחוקה אחיד דאתרחק למקרב לכון ולאתקשרא לכון כמא דאתון מתקשרן.

א"ר יצחק והא כתיב כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה, דאתחזי תרי מלין משמע דכתיב או.

[p. 524] אמר ר' יוסי כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה ומשמע אפילו האי או האי לא שארי עלוי קדושא דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה.

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה, לא אלא כיון דאתדכי ומתקן גרמיה הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל ב"נ דמדכי גרמיה מדכאן ליה לעילא. ואי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא, לאו הכי דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחדא ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא, לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא אלא יסודא דאבן טבא כד"א (תהלים קיח:22) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, והאי הוא אבן דשארי עלה מאן דשארי.

רבי יהודה אמר ודאי לאו איהו כמאן דנטיל לפסחא בזמנא אבל כלא נטיל אפי' בירחא תניינא ולא כאיהו דנטיל בזמניה. מאי טעמא, דא דנטיל פסחא [p. 525] בזמניה נטיל מתתא לעילא בגין דמעלין בקדש ולא מורידין, ודא דנטיל ליה בתר זמניה [קנג ע"א] נחית מעילא לתתא. בגין כך שויין בכלא ולא שויין דדא סליק ולא נחית ודא נחית ולא סליק, בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה שבחא יתיר אית ליה. זכאין אינון ישראל דזכאין בכלא דזכאין באורייתא דכל מאן דזכי באורייתא זכי ליה בשמא קדישא, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. [קנג ע"ב]

 

וביום הקים את המשכן. ר' חייא פתח (תהלים קיב:9) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. פזר נתן לאביונים. מאן פזר כד"א (משלי יא:24) יש מפזר ונוסף עוד. יכול פיזור בעלמא, קמ"ל פזר נתן לאביונים. כיון דיהיב למסכיני האי פזורא יאות. מאי ונוסף עוד, בכלא, ונוסף עוד בעותרא, ונוסף עוד בחיי.

האי קרא הכי מבעי ליה יש מפזר ויוסיף עוד, מאי ונוסף עוד. אלא ההוא אתר דשרי ביה מותא הוא גרם ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה.

[p. 526] רבי יהודה אמר רבי חייא קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכיני אתער אילנא דחיי לאוספא לההוא אילנא דמותא וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עילווי ובגין כך ונוסף עוד כד"א (תהלים קיב:9) וצדקתו [קנד ע"א] עומדת לעד. מאי עומדת לעד, עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיין. כמאן דאיהו יהיב ליה חיין ואתער לגבי חיין ה"נ יהבין ליה ואינון תרי אילני יהבין ליה וקיימי עליה לשיזבא ליה ולאוספא עליה חיין.

קרנו תרום בכבוד. ת"ח על מה דאמרן ההוא קרן תרום. ובמה, בכבוד דלעילא דהאי ב"נ גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא.

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא כדין ההוא יומא יומא דחדוא דכלא ומשח רבות קודשא אתרק בכלהו בוצינין ונהירין כלהו. מאן דגרים דא גרים ליה בההוא עלמא דאתי, אשתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיין לעלמא דאתי הה"ד (משלי י:2) וצדקה תציל ממות, וכתיב (שם ד:18) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.

 

[p. 527] עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'. רבי שמעון פתח (יחזקאל א:19) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים. ובלכת החיות, בקוזפירא דלעילא הוו אזלין דאי תימא דהאי לעילא לעילא לאו לתתא, אלא כגוונא האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין.

זיקא מארבע זיקין בארבע סטרין בזיוון דאתברכן בקולמיטון דאנפין נהירין. בגין כך כעין כאשר כמראה החיות דאינון ארבע זויין דגלין פרישן ארי"ה נש"ר שו"ר אד"ם דכליל כלהו ארבע מלאכין דשליטין וכלילן כלא.

[p. 528] דגלא קדמאה, משריא מזיינא ארי"ה מיכא"ל רשים בפרישו דדגלא פרישא לימינא. מזרח שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו, תרי ממנן תחות ידיה, יופי"אל צדקי"אל, חד לאורייתא וחד למיהך בשוקא דאזיל. כד אלין נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא, נטיל כל חד לסטר שמאלא, שמשא אזיל ונהיר ומעטר להו, אלף ורבוון ממנן תחותייהו וכלהו בדחילו באימתא בזיע וברתת.

[p. 529] אריה אושיט ידיה ימינא כניש לכל חילוי לגביה, תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי"ה ואיהו בינייהו באמצעיתא. כד געי האי אריה מזדעזעין רקיעין וכל חילין ומשריין מזיען מדחילו דיליה, מהאי קלא נהר דינור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא, כדין כלהו חייבי דגיהנם מזדעזעין ומתלהטאן אשא ועל דא כתיב (עמוס ג:8) אריה שאג מי לא יירא.

געי תניינות, תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. אושיט ידיה שמאלא, כל מאריהון דדינין לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא, וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה כד"א (בראשית מט:8) ידך בעורף אויביך.

ארבע גדפין לכל חד וחד מאשא חוורא, כלהו מלהטן כל אפין דחזור ושושן בחוורא דההוא אשא שקיעין. ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין, כלהו נהירין בחוורא דשמשא, חד לסטר מזרח נהיר בחדו וחד לסטר מערב דאתכניש נהוריה וחד לסטר צפון וחשוך בלא נהירו כצלא דשמשא לגבי שמשא, צלא חשוך שמשא נהיר בגין דשמשא וצלא ימינא ושמאלא ואזלין כחדא.

[p. 530] חושבן דאזלין עמיה כל אינון דנטלין זיינא וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. רישא חדא דיליה שבעין אלף וארבע אלף ושית מאה, אלין אינון רישא חד. נפיק חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו בר כל אינון ממנן לתתא תחות אלין שלטונין, אלין על אלין דרגין תתאין עם עלאין דלית לון חושבנא.

רישא תניינא דאזיל ברישא קדמאה חושבן דיליה חמשין אלף וארבע אלף וארבע מאה בר כל [קנד ע"ב] אינון ממנן דתחות לארבע סטרין דלית לון חושבנא.

רישא תליתאה דאזיל אבתרייהו חמשין אלף ושבע אלף וארבע מאה. כגוונא דנטיל ימינא הכי נמי נטיל שמאלא הכי נמי מקמייהו הכי נמי מבתרייהו. כיון דנטיל האי קדמאה והורד המשכן וכלהו ליואי אמרי שירתא מארי דתושבחן כלהו מסטריה, כדין (יחזקאל א:20) כי רוח החיה באופנים כתיב.

 

דגלא תניינא, משרייא מזיינא נש"ר אוריא"ל דרו"ם, תרי ממנן עמיה שמשי חסדי. האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה, כמה משריין סלקין בכל סטרין כל חד וחד בתוקפא דשמשא.

[p. 531] רוחא דרוחא פנימאה נפיק וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא כד"א (איוב לט:26) המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן. כגוונא כדוגמא כעין כנשר יעיר קנו וגו'. האי נשר נץ בהדיה יונה בהדיה נץ וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. חד סמכא קמיה סליק מתתא לעילא, כמה צפרין נחתין ועאלין מצפצפן וחדאן אזלין ושאטן.

כד נטיל אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי נש"ר וארי"ה כחדא. ארים קלא, כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין.

תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין, רישא חד ארבעין אלף ושית אלף וחמש מאה, רישא תנינא חמשין אלף ותשע אלף ותלת מאה, רישא תליתאה ארבעין וחמשה אלפין ושית מאה וחמשין.

מאלין תרין סטרין נפקין תרי כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי כל חילין וכל משריין חיוון זעירן עם רברבן כלהו מתכנשין. מאן חמי נטלא דכלהו רקיעין, כולהו נטלין במשריין לקמיה דההוא משכנא.

בשעתא דחד מנייהו ההוא דאתי מסטרא דאריה פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון חילין כדין מתכנשי כל אינון רישי [p. 532] משריין. בשעתא דאחרא קרי מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשי לאתכנשא במטלנייהו. לקביל אלין שתי חצוצרות כסף לתתא, כגוונא דא כלא לתתא.

ת"ח כד אלין נטלין מה כתיב, (יחזקאל א:19) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם, אינון דמתכנשי גבייהו, כגוונא דרישא אסתכל הכי נמי כלהו.

 

דגלא תליתאה, שור גבריאל צפון, תרי ממנן עמיה קפצי חזקי. האי שור מסטרא דשמאלא קרנוי סלקין בין תרי עינוי, רגיז באסתכלותא, עיינין מלהטן כאשא דנור דליק, נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס.

כד געי האי שור נפקי מתהומא רבא כמה חבילי טריקין כלהו געאן ושטאן קמיה. אחמתא דכל חובין תלייא קמיה דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סלקין וכתיבין. שבעה נהרי אשא נגדי קמיה, כד צחי אזיל גביה ההוא נהר די נור ושאיב ליה בגמיעא חדא וההוא נהר [p. 533] אתמלא כדקדמיתא ולא כדיב וכל אינון חיילין שאבין אשא אכלי אשא. ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא גחלתייהו לא יכלין עלמ' למסבל.

חשוכא דשמשא תמן אשתכח, לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושאטין בחשוכא וההוא נורא דדליק בסטרא דא נורא אוכמא חשוך. ואי תימא דלא אית אשא חוורא אשא אוכמא אשא סומקא אשא דתרי גווני, לא תימא דהא ודאי הכי הוא, ועכ"ד לעילא לעילא הכי אשתכח ומתמן נגיד לאלין תתאי.

תנינן אורייתא במה אשתכחת, אשא חוורא ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא, בתרי אשי אשתכחת אורייתא.

ת"ח אשא חד איהו והאי אתפלג לארבע, מיא חד [קנה ע"א] איהו והאי אתפלג לארבע, רוח חד איהו והאי אתפלג לארבע.

תלת רישין אתחברו במשריין אלין. חושבן דלהון, רישא חד שתין אלף ותרי אלף ושבע מאה, רישא תניינא ארבעין וחד אלף וחמש מאה, רישא אחרא תלת וחמשין אלף וארבע מאה בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא כלהו דרגין על דרגין בר כמה גרדיני נמוסין דאינהו לתתא חציפין ככלבא נשכין כחמרי. ווי מאן דאשתכח גבייהו ובדינא דלהון.

 

בסטרא רביעאה דגלא רביעאה, אד"ם רפ"אל מערב. בהכא אסוותא, בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה ואתסי. האי אחיד [p. 534] בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון בתהומא רבא וכפית להון דלא יוקיד עלמא.

באתר דא שריא קול דממה דקה, הכא מלה בחשאי, לא משתמע מלה דהברה כלל. בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתרא. בגין כך ותקעתם תרועה בסטר דרום, אבל הכא לאו האי ולאו האי. אמאי תרועה, לאכפייא סטר צפון ובגין כך סטר צפון לאחורא.

ת"ח שתי חצוצרות בגין דאינון מתרי סטרי דקא אמרן ממזרח ומדרום, אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון ועל דא אינון מכסף ובגין כך וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני יי' אלהיכם ונושעתם מאויביכם, סתם בין לעילא בין לתתא. [p. 535] זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקריהון ויהב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין וקב"ה אשתבח בהו בתושבחתייהו הה"ד (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

ויהי בנסוע הארון וגו'. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא נ דאיהו מנוזר לאחורא אמאי בתרי דוכתי הכא.

ואי תימא נון כפופה הא ידיעא נון כפופה נוקבא, פשוטא כללא דדכר ונוקבא, והא אוקמוה באתר דא ויהי בנסוע הארון. אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא[ נ הפוכה לצד שני ולא למטה].

[p. 536] ת"ח נון באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא ואוקמוה חברייא דכתיב (עמוס ה:2) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. אלא מה כתיב לעילא, וארון ברית יי' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, כיון דהוה נטיל ארונא נ' נטיל עליה והא שכינתא על גבי ארונא יתיב.

ת"ח חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל דהא אע"ג דאינון סטאן מארח מישר קב"ה לא בעא לשבקא לון ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא.

פוק חמי ארונא הוה נטיל קמייהו ארח תלתא יומין, נ לא הוה אתפרש מניה ונטיל עמיה ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי לקבליהון ואסתחר לגבי ארונא כהאי איילא [p. 537] דעוזלתא כד איהו אזל אהדר אנפיה לאתר דנפק, ועל דא בנסוע הארון נ' אסתחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. ועל דא כד נטיל משה אמר קומה יי' לא תשבוק לן, אהדר אנפך לגבן. כדין נ' אתהדר [לגבייהו כגוונא דא נ הפוכה לצד שני ולא למטה] כמאן דאתהדר אנפיה למאן דרחים. וכד הוה שארי ארונא וישראל למשרי כדין אהדר נ' אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר.

אמר ר' שמעון אלעזר ברי הכי הוא ודאי אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא דלעילא, האי מנוזר והאי בארח מישר לגבי ארונא, אלא ודאי לא אתהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד, בשעתא דשארי ארונא אמר משה שובה יי', כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא, ובגין כך כדין כליל לגווה [קנה ע"ב] לארונא ולישראל, אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב ויהי העם כמתאוננים.

[p. 538] אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייסא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר.

א"ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי.

 

והמן כזרע גד הוא. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כד"א (בראשית מט:19) גד גדוד יגודנו. מה זרעא דגד נטלו חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא.

כזרע גד הוא, כזרעא דגידא חוורא ואתקפי כד נחית לאוירא ואיגשים בגופא והא אוקימנא.

ועינו כעין הבדולח, כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא ימינא דלעילא.

 

[p. 539] אמר רבי יצחק מאי שנא דמשה במלה דא חליש לעילא כדנוקבא דכתיב ואם ככה את עושה לי, את, אתה מבעי ליה. אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר וההוא אתר אתר דנוקבא איהו, בגין כך אמר הרגני נא הרוג, ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר את ולא אתה והכי מבעי ליה.

מיד ויאמר יי' אל משה אספה לי שבעים איש וגו'. א"ל קב"ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם.

[p. 540] ת"ח דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה ללטייא לגרמיה דהא כמה קיימי עליה דמקבלין ההוא מלה. בזמנין אחרנין דבעא מותא לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה, השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה. ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא, ובגין כך אתא יהושע לגביה דמשה ומקנא עליה דמשה ולא אשגח על יקרא דיליה ועל דא אמר אדני משה כלאם. מאי כלאם, מנע מנהון אינון מלין כד"א (שמות לו:6) ויכלא העם מהביא, מניעותא ממש, ומשה לא בעא.

פוק חמי ענוותנותיה דמשה. מה כתיב, המקנא אתה לי. זכאה חולקיה דמשה דאיהו אסליק על כל שאר נביאי עלאי.

[p. 541] אמר רבי יהודה כל שאר נביאי לגביה דמשה כשפירו דסיהרא לגבי שמשא.

 

רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. א"ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגיחין במלי דההוא עלמא כלום.

א"ר אבא בישא דלבא דאחזא בכל שייפי גופא קא עביד לון. פתח ואמר (קהלת ו:1) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש וגו'. יש רעה, דא היא תוקפא בישא דלבא דבעי לשלטא במלי דהאי עלמא ולא אשגח במלי דההוא עלמא מדי.

אמאי הוא רעה, קרא דאבתריה אוכח דכתיב איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. האי קרא קשיא, כיון דכתיב ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אמאי ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו דהא איננו חסר לנפשו כלום. אלא רזא הוא וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במילי אחרן כמילי דאורייתא דמתלבשן בספורי עלמא.

[p. 542] ת"ח אע"ג דבעינן לאסתכלא בלבושא השתא האי קרא הכי אתמר דב"נ אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה [קנו ע"א] קב"ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא אחרא ואשתאר לגביה קרן. מאי קרן, ההוא דאיהו קאים דהוא אתר לאצתררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשתארא אבתריה להאי קרן ויקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דההוא קרן הוא אילנא דההוא עלמא ולאו קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה, ועל דא איבא דיליה אכיל ב"נ דזכי בהאי והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא.

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך אבתריה וליתיה חסר לנפשיה מגרמיה כלום וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעיל כדין ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו ולמזכי בההוא עותרא, איש אחר יאכלנו, כד"א (איוב כז:17) יכין וצדיק ילבש. [p. 543] בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהב ליה קב"ה לההוא עלמא דיכול מיניה בהאי עלמא ואשתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא למהוי צרירא בצרורא דחיי.

אמר רבי יוסי ודאי כתיב ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. וכי משה דאיהו ענו מכל שאר בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי.

א"ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה הוא, משה לא אבאיש קמיה ולא אשתאיל למותא על דשאילו ישראל.

ות"ח משה אתאחיד והוה סלקא במה דלא אתאחיד נביאה אחרא דהא אחיד צדקה הוה. בשעתא דא"ל קב"ה לישראל (שמות טז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאחדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואינהו אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל אמר אי הכי הוא הא מדרגה דילי פגים דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא, הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים.

[p. 544] אמר ואם ככה את עושה לי, דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה ואנא נחית מן שמייא לארעא. את עושה לי, לנחתא לאתר דנוקבא ולמפגם אתרי ודרגי. אי הכי הרגני נא הרוג אם נא מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי, רעתי ודאי לאחדא בדרגא תתאה.

כדין ויאמר יי' אל משה אספה לי שבעים איש וגו'.אמר ליה הא אינון למיתן להו מיכלא אחרא ולא תהא את פגים בדרגא דילך. ועל דא ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. מ"ט, כיון דכלהו אינון אתאחדו בסיהרא בעי שמשא לאנהרא לה, ועל דא ושמתי עליהם בגין לאנהרא מן שמשא. בגין האי מיכלא דא לא אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים.

זכאה חולקיה דמשה דקב"ה בעי ביקריה, עליה כתיב (משלי כג:25) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ישמח אביך דא קב"ה, ואמך דא כנסת ישראל, ותגל יולדתך דא אימיה [p. 545] דלתתא, דמשה קב"ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל דכתיב פה אל פה אדבר בו ואוקמוה בכמה אתר.

ויצעק משה אל יי' ויאמר אל נא רפא נא לה, והא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא מחד סרי אתוון ולא בעי משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי [קנו ע"ב] לאטרחא, כל שכן קב"ה בעא על יקרא דמשה, ובכל אתר קב"ה בעי ביקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי זמין קב"ה למתבע עלבונא דישראל משאר עמין ולמחדי לון בחדוותא דציון כד"א (ירמיה לא:12) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב יי' וגו', וכדין (ישעיה נט:20) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם יי'.