פרשת אמור

[p. 54] ויאמר יי' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. א"ר יוסי מ"ט דא לקביל דא, מאי דכתיב לעילא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגו', וסמיך ליה אמור אל הכהנים וגו'. משמע דכיון דאזהר להו לישראל לקדשא להו בכלא אזהר להו לכהני לקדשא לון וכן ללואי. לכהני מניין דכתיב אמור אל הכהנים, ללואי מנין דכתיב (במדבר יח:26) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, בגין דישתכחון כלהו זכאין קדישין דכיין.

[p. 55] אמור אל הכהנים בני אהרן. בני אהרן, וכי לא ידענא דבני אהרן נינהו, אלא בני אהרן ולא בני לוי, דאהרן הוא שירותא דכל כהני דעלמא דביה אתרעי קב"ה מכלא בגין למעבד שלמא בעלמא בגין דאהרן ארחוי סליקו קמיה וכל יומוי דאהרן הוה משתדל לאסגאה שלמא בעלמא, ובגין דארחוי כך סליק ליה קב"ה להאי למיטל שלמא בפמליא דלעילא, ובגין כך אמור אל הכהנים בני אהרן.

אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. רבי יהודה פתח (תהלים לא:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. מה רב טובך, כמה עלאה ויקירא ההוא טובא דאקרי טוב יי' דביה עביד קב"ה טב בעלמא ולא מנע ליה בכל יומא בגין דביה אתקיים עלמא וקאים עליה.

אשר צפנת ליראיך, דתנן נהורא עלאה עבד קב"ה כד ברא עלמא וגניז ליה לצדיקיא לזמנא דאתי הה"ד אשר צפנת ליראיך.

פעלת לחוסים בך. פעלת, בזמנא דאתברי עלמא ההוא נהורא הוה קאים ונהיר מרישא דעלמא לסייפי דעלמא. כד אסתכל קב"ה באינון חייבין [p. 56] דזמינין לקיימא בעלמא גניז ליה לההוא נהורא הה"ד (איוב לח:15) וימנע מרשעים אורם. וזמין לאנהרא לצדיקיא לעלמא דאתי הה"ד (מלאכי ג:20) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

ת"ח בשעתא דבר נש קאים למיהך לההוא עלמא והוא בבי מרעיה אתיין עליה תלת שלוחין וחמי תמן מה דלא יכיל בר נש למחמי כד איהו בהאי עלמא. וההוא יומא יומא דדינא עלאה הוא דמלכא בעי פקדונא דיליה. זכאה ההוא בר נש דפקדוניה אתיב למלכא כמא דאתיהיב ליה בגויה. אי ההוא פקדונא אתטנף בטנופי גופא מה יימא למארי פקדונא.

זקף עינוי וחמי למלאך המות קאים קמיה וסייפיה שליפא בידיה, קסטר בקטרין בקומטא דההוא בר נש, ולית ליה לנפשא קשיו בכלא כדפרישו דילה מן גופא. ובר נש לא מית עד דחמי לשכינתא ומגו סגיאות תיאובתא דשכינתא נפשא נפקא [פח ע"ב] לקבלא לשכינתא. בתר דנפק מאן איהי נפשא דיתדבק בה ויתקבל בגווה והא אוקמוה להני מילי.

[p. 57] בתר דנפקא נפשא מן גופא ואשתאר גופא הכי רוח מסאבא אזדמן לשרייא עלוי ולסאבא לההוא גופא, ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן לא ליבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר. [p. 58] ועל דא אזהר לכהני ואמר לנפש לא יטמא בעמיו בגין דאינון קדישין ולא ישרי עלייהו רוח מסאבא ולא יסתאבון.

 

אמור אל הכהנים. ר' יצחק אמר אמור בלחישו, כמא דכל עובדיהון דכהני בלחישו כך אמירה בלחישו. זמנא חד ותרי זמני לאזהרא להו על קדושייהו בגין דלא יסתאבון, דמאן דמשמש באתר קדישא דישתכח קדישא בכלא.

[p. 59] לנפש לא יטמא, כמא דאוקימנא דגופא בלא רוחא מסאב הוא ושארי עליה רוח מסאבא, דהא תיאובתא דרוחי מסאבי לגבי גופיהון דישראל איהי בגין דאתרק מנייהו רוח קודשא ובמנא דקודשא אתיין לאתחברא וכהני דאינון קדישין קדושתא על קדושתא לא בעיין לאסתאבא כלל בגין דכתיב (במדבר ו:7) כי נזר אלהיו על ראשו, וכתיב כי שמן משחת אלהיו עליו אני יי', והוא כגוונא דלעילא קאים לתתא.

כתיב (תהלים קלג:2) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. האי קרא אוקמוה אבל כשמן הטוב, דא משח רבות קודשא עלאה דנגיד ונפיק מאתר דנהרא עמיקא דכלא. ד"א דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין.

על הראש, על הראש ודאי רישא דאדם קדמאה.

יורד על הזקן, דא דיקנא יקירא כמא דאוקמוה.

[p. 60] זקן אהרן, דא כהן גדול לעילא והא אוקמוה.

וההוא שמן [פט ע"א] יורד על פי מדותיו, דמאינון משיחן נגיד ונחית לתתאי, וכגוונא דא נגיד ואתעטר כהנא תתאה במשח רבות לתתא.

האי קרא לאו רישיה סופיה ולאו סופיה רישיה. כתיב אמור אל הכהנים ואמרת אליהם לנפש לא יטמא. לא יטמאו מבעי ליה, מהו לא יטמא. אלא על ההוא עלאה מכלהו קאמר.

א"ר יהודה והא כתיב והכהן הגדול מאחיו וגו'. אלא ודאי הכי הוא כמא דאוקימנא.

וא"ר יצחק כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה אצטריך לאשתכחא יתיר מכלא כמה דאתמר.

 

[p. 61] ולאחותו הבתולה הקרובה אליו וגו'. מה כתיב לעילא, כי אם לשארו הקרוב אליו וגו'.

ר' אבא פתח (ישעיה סג:3) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כוחו אני מדבר בצדקה רב להושיע. מי זה בא מאדום, זמין קב"ה לאלבשא לבושי נוקמא על אדום דחריבו ביתיה ואוקידו היכליה וגלו לכנסת ישראל ביני עממיא, ולמעבד בהו נוקמת עלמין עד דישתכחון כל טורין מליין מקטולי עמין ולמקרי לכל עופא דשמייא עלייהו וכל חיות ברא יתזנון מנייהו תריסר ירחי ועופא דשמייא שבע שנין עד לא תסבל ארעא ניוולא דידהו הה"ד (שם לד:6) כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, עד דאינון לבושין יסתאבון הה"ד (שם סג:3) וכל מלבושי אגאלתי.

חמוץ בגדים מבצרה, בגין דמנה נפקו אכלוסין דעלמא לחיילא על ירושלם ואינון שרו לאוקדא היכלא ובני אדום מפגרין שורין ורמו אבני יסודא הה"ד (תהלים קלז:7) זכור יי' לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

זה הדור בלבושו, באינון לבושי נוקמא דזמין לאלבשא.

[p. 62] צועה ברוב כחו. מה צועה, מתבר כמה דכתיב (שם מה:6) עמים תחתיך יפלו וגו'.

אמרו ישראל לישעיה מאן הוא דין דיעביד כל כך. פתח ואמר (ישעיה סג:1) אני מדבר בצדקה, ההוא דאיהו רב להושיע ההוא דכתיב ביה (תהלים לג:5) אוהב צדקה ומשפט, ואיהו צדקה ממש ואיהו רב להושיע. וכל כך למה, בגין דגרמו לה לכנסת ישראל למהוי שכיבא לעפרא בגלותא ולמנפל לארעא כמה דכתיב (עמוס ה:2) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, ובגין כך קב"ה ילבש לבושי נוקמא עלייהו ולסאבא לון בסגיאו דקטולייא דכתיב וכל מלבושי אגאלתי. וכל כך למה, דכתיב ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש, דלאו חולקיה דעשו ולא הוות בעדביה דכתיב ביה (בראשית כה:27) איש יודע ציד איש שדה. לה יטמא, באינון לבושין דנוקמא דזמין לאסתאבא בין אינון אכלוסין דכתיב לה יטמא, בגינה בגין דאיהי שכיבת לעפרא והוא בעי לאקמא לה כמא דכתיב (ישעיה ס:1) קומי אורי כי בא אורך וגו'.

 

[p. 63] לא יקרחה קרחה בראשם. ר' יוסי אמר לא יקרחה בה"א, מ"ט, אלא ההוא שמן עלאה דאיהו משח רבות קודשא דאשלים לכל שבעה יומין כמה דאתמר דכתיב (ויקרא ח:33) כי שבעת ימים ימלא את ידכם, ההוא אתעדי מניה ואתקרח אי איהו פגים רישיה, בגין דרישא דכהנא עלאה ההוא שמן עלאה הוי ועל דא לא לבעי ליה לכהנא לאחזאה ביה בגרמיה פגימו כלל והא אתמר ובגין כך כתיב בה"א.

פתח ואמר (תהלים קכו:1) שיר המעלות בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים. בשוב יי' את שיבת ציון, דא בגלות בבל אתמר דלא אשתכחו יתיר בגלותא אלא שבעין שנין דכתיב (ירמיה כט:10) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. וכתיב היינו כחולמים, מאי כחולמים, אלא הא אתערו חברייא דאיכא שבעין [פט ע"ב] שנין בחלמא.

[p. 64] ות"ח הא אתמר כתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם. מאן שבעת ימים, הא אתמר ההוא אתר עלאה דאיהו כללא דכל שיתא אחרנין ואקרי שבע ואקרי תשובה. תנינן מאן דיתיב בתעניתא בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא דאפילו אי אסתכמו עליה לביש כל ההוא גזרא דינא אתקרע. מ"ט, בגין דאחיד ביה בההוא יומא בכללא דכלהו דאקרי שבע תשובה ובגיני כך בכלהו אחיד ואהדר בתשובה ואתקרע גזרא דינא דכלהו, ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא.

[p. 65] כגוונא דא כהנא אתעטר בשבע דאקרי שבעת ימים, אי פגים רישיה ההוא שבע דאיהו כללא דכלהו אקרח מניה כל ההוא קדושא דכולהו דשריא עליה, ועל דא אזדהרו דלא יקרח ה"א קרחה בראשם וישתכחו פגימין מכלא, ובגין כך כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא כ"ש ההוא דאיהו עלאה מכלהו.

א"ר אבא כאן בה"א תתאה, כאן בה"א עלאה. כהנא דאיהו רב מכלהו בה"א עלאה דכתיב אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו וגו'. ומלא את ידו, דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם. כהנא אחרא בה"א תתאה. ובגין כך כתיב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה וגו' ללבוש את הבגדים כמא דאמרן, ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב ומן המקדש לא יצא.

 

ר' אבא פתח ואמר (דניאל ט:7) לך יי' הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם וגו'. זכאין אינון ישראל דקב"ה [p. 66] אתרעי בהו מכל שאר עמין ומגו מהימנותא דלהון יהב להון אורייתא דקשוט למנדע אורחוי דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו אשתדל ביה בקב"ה דאורייתא כלא שמיה דקב"ה הוי, ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה ומאן דאתרחק מאורייתא רחיקא הוא מן קב"ה.

ת"ח לך יי' הצדקה, כד"א (ד"ה א כט:11) לך יי' הגדולה והגבורה וגו'. מאן צדקה, אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת הפנים, אתר דכל אנפין ונהורין אתרחקן מניה. וצדקה אמת קשוט ונהורא דכלא נהורא דאנפין חידו דכלא. בשת, כסופא רחיקו דקשוט. מאן דאיכסיף בגין דאמת דאיהו צדקה אתרחק מניה, רחיקו דאנפין נהירין.

ת"ח כהנא עלאה בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו יתיר מכלא ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה דעליה כתיב (במדבר יח:20) אני חלקך ונחלתך, וכתיב (דברים יח:2) יי' הוא נחלתו, ועל דא בעי לאתחזאה שלים בכלא בגרמיה בלבושיה דלא יפגים גרמיה כלל כמא דאתמר.

 

[p. 67] והוא אשה בבתוליה יקח. ר' שמעון פתח כתיב (שם כב:17, 19) והנה הוא שם עלילות דברים וגו', וכתיב וענשו אותו מאה כסף וגו' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. וכי בתולת ישראל היא, בתולת אביה היא או בתולת בעלה היא, מהו [צ ע"א] בתולת ישראל הכא. (דברים לב:7) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. אוף הכא כהנא דקאים כגוונא דלעילא כתיב והוא אשה בבתוליה יקח. הכי נמי בבתוליה דלא תפוק מזמנא דחצדא לבר והוא אתמר.

 

[p. 68] רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי יהודה ור' יוסי ור' חזקיה. פתח ר' שמעון ואמר (תהלים קיא:5) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. טרף נתן ליראיו, זכאין אינון ישראל דחלי קב"ה דכל מאן דדחיל ליה הכי כתיב ביה (משלי לא:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. מהכא אוליפנא דכל בר נש דלעי באורייתא בליליא וקם בפלגות ליליא בשעתא דכנסת ישראל אתערא לאתקנא ביתא למלכא האי אשתתף בהדה והאי אקרי מבי מלכא ויהבין ליה כל יומין תיקוני ביתא הה"ד ותתן טרף לביתה. מאן ביתה, כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא ואקרון בני ביתא. ובגין כך טרף נתן ליראיו, מההוא טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה דכתיב (שם לא:14) ממרחק תביא לחמה.

ומאן זכי להאי טרף, סופיה דקרא אוכח דכתיב (תהלים קיא:5) יזכור לעולם בריתו, מאן דאשתדל באורייתא לאשתתפא בהדה בליליא. ולא עוד אלא דצדיק חד עלאה אית ליה לקב"ה והוא אשתתף בהדיה וירתין תרווייהו לכנסת ישראל דכתיב (ישעיה ס:21) וצדיקים לעולם יירשו ארץ.

[p. 69] תו פתח ואמר ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יי' מקדשו. ת"ח כל מאן דאפיק זרעא לבטלא לא זכי למחמי אנפי שכינתא ואקרי רע דכתיב (תהלים ה:5) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, האי מאן דאפיק ליה בידיה או במלה אחרא. ואי תימא דאנפיק ליה באנתו דלא מתעברא הכי נמי, לא, אלא כמא דאמרן.

[p. 70] ועל דא יבעי ב"נ מקב"ה דיזמין ליה מאנא דכשרא דלא יפגים זרעיה דמאן דאפיק זרעיה במאנא דלא כשרא פגים ליה לזרעיה. ווי ליה למאן דפגים זרעיה. ומה בשאר אינשא כך בכהנא רבה דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקודשא עלאה עאכ"ו.

מהו בעמיו, בעמיו ודאי. כתיב לעילא אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. בעמיו, בהן מבעי ליה, מהו בעמיו. אלא מלה דא קלנא בעמיו פגימו ועל דא כתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, מעמיו ודאי כלא כגוונא דלעילא.

כי אני יי' מקדשו, מהו מקדשו, אלא אנא הוא דאיהו מקדש ליה כל יומא ובגין כך לא יפגים זרעיה ולא אשתכח ביה פגימו. ד"א כי אני יי' מקדשו, מהו מקדשו, דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא בכלא, דקדישא ישתמש בקדישא.

ת"ח קב"ה [צ ע"ב] ישתמש ע"י דכהנא דישתכח קדישא כד אתי לשמשא ובגין דקב"ה ישתמש על ידא דקדישא כהנא ישתמש ע"י דדכיא דאתקדש בדכיותיה, ומאי איהו, ליואי. בר נש אחרא [p. 71] ישתמש ע"י דקדישא אחרא בגין דאשתכחו כלא בקדושא לשמשא לקב"ה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דעלייהו כתיב (ויקרא כ:26) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. כמה פרישן ישראל מכלא בקדושא דכתיב (שם) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'.

תו פתח ואמר (תהלים ג:9) ליי' הישועה על עמך ברכתך סלה. ליי' הישועה, הכי תנינן זכאין אינון ישראל דבכל אתר דאתגלו אתגלייא בינייהו שכינתא וכו', וכד יפקון מגלותא פורקנא למאן, לישראל או לשכינתא או לקב"ה, והא אוקמוה בכמה קראי והכא ליי' הישועה ודאי. אימתי, על עמך ברכתך סלה, בשעתא דקב"ה ישגח עלייהו דישראל לאפקא לון מגלותא ולאוטבא להו כדין ליי' הישועה ודאי. ועל דא תנינן דקב"ה ייתוב עמהון דישראל מן גלותא הה"ד (דברים ל:3) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך.

 

[p. 72] איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב. ר' יצחק אמר בגין דאיהו פגים אסיר לשמשא ואוקמוה דב"נ דאשתכח פגים לית ביה מהימנותא וההוא פגימו אסהיד עליה וכ"ש כהנא דבעייא לאשתכחא שלים מארי מהימנותא יתיר מכלא והא אוקמוה.

ר' אלעזר הוה יתיב בקישטרא דבי חמוי והוה אמר זילגא דקיסטרא בעיטא שכיח. אדהכי עבר חד ב"נ פגים מעיניה חד, אמר חמוי נשאל בהאי.

אמר פגים הוא ולאו מהימנא הוא.

[p. 73] אמר נשאל בהדיה, אתו שאילו ליה טופקא מאן הוא בעלמא.

אמר עתירא אבל דישליף בהאי אנא מכלהו.

א"ר אלעזר במלוי אשתמודע דלאו מהימנותא גביה ולאו בר מהימנא הוא. ת"ח קב"ה אמר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב דהא קדושא דלעילא לא שריא באתר פגים.

פתח ואמר (ישעיה ח:20) לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה. לתורה ולתעודה, מאן הוא תורה ומאן הוא תעודה. אלא תורה דא תורה שבכתב, ותעודה דא תורה שבע"פ ולא שרי באתר פגים דהא על תורה שבכתב אתבני.

כתיב (שם:16) צור תעודה חתום תורה בלמודי. צור תעודה, דא תורה שבע"פ בגין דתמן אתצריר צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא דחיין דלעילא למהוי כלא חד. [p. 74] ומתמן ולתתא אתפרשן אורחין ושבילין הה"ד (בראשית ב:10) ומשם יפרד, מתמן אתפרשן אורחין בעלמין כלהו.

חתום תורה בלמודי. חתום תורה, חתימא דאורייתא דאיהי תורה שבכתב באן אתר הוא. בלמודי, אלין נביאי כד"א (מלכים א ז:21) ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז, ומתמן אתפרשן אורחין לנביאי מהימני וקיימי אלין בקיומא לגופא דשית סטרין הה"ד (שיר ה:15) שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז. וכלא לא קיימא אלא בשלימו ולא שרייא קדושא דכלא אלא בשלימו, כד מתחבראן דא בדא כלא הוא שלים כלא חד לא איפגים אתר, ועל דא אתקרי כנסת ישראל שלם כד"א (בראשית יד:18) ומלכי צדק מלך שלם, (תהלים עו:3) ויהי בשלם סכו. [p. 75] בגין כך לא שרייא כלא אלא באתר שלים ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב, כגוונא דהאי קרבנא דביה מומא לא אתקריב. מאי טעמא, דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם.

ואי תימא הא קב"ה לא שריא אלא באתר תבירא במאנא תבירא כמא דכתיב (ישעיה נז:15) ואת דכא ושפל רוח וגו'. האי אתר שלים הוא יתיר מכלא בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא גאותא עלאה ודא הוא שלם, אבל לא כתיב ואת [צא ע"א] עור ושבור וחרום ושרוע, אלא ואת דכא ושפל רוח. מאן דמאיך גרמיה קב"ה זקיף ליה. בגיני כך כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בעי למהוי שלים יתיר מכלא ולא יתחזי פגים ועל דא אזהר להו לכהני דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום וגו'.

תו פתח ואמר (מלאכי א:8) וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע, וכי קב"ה אמר אין רע, אי הכי טוב הוא, אלא סופיה דקרא אוכח דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין על גבי מדבחא ולשמשא למקדשא ואמרי מאי אכפת ליה לקב"ה דא או אחרא ואינון הוו דאמרי אין רע, וקב"ה אתיב לון ההוא מלה דהוו אמרי, אמר ישראל אתון אמרי כד מתקרבי מארי דמומין על פולחני אין רע, מאי אכפת ליה לקב"ה.

סופיה דקרא מאי כתיב, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, בר נש מנייכו אי בעיתו לקרבא קמיה [p. 76] דורונא אתון משדרין ליה בפגימא או לא, הירצך או הישא פניך בהאי דורונא, כ"ש וכ"ש דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא, האי דורונא דילכון לכלבי אתמסר, דודאי בר נש דאיהו פגים פגים הוא מכלא פגים הוא מהימנותא ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב וגו'.

אמר רבי יוסי זמין קב"ה לאשלמא להו לישראל ולאשתכחא שלימין מכלא דלא יהא בהו מארי דמומין כלל בגין דיהון תקונא דעלמא כאלין מאני לבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא הה"ד (איוב לח:14) ויתיצבו כמו לבוש.

ד"א כד יתערון מעפרא כמה דעאלו הכי יקומון, חגרין וסומין עאלו חגרין וסומין יקומון בההוא לבושא דלא יימרון דאחרא הוא דאתער, ולבתר קב"ה ייסי לון וישתכחון שלימין קמיה וכדין יהא עלמא שלים בכלא כדין (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

 

[p. 77] שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליי'. רבי יוסי פתח (תהלים לו:7) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יי'. האי קרא אית לאסתכלא ביה ותא חזי צדק כתרא קדישא עלאה. כהררי אל, כאינון טורין עלאין קדישין דאקרון טורי אפרסמונא דכיא, ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא כל דינהא בשקלא חדא לכלא דלית בההוא דינא רחמי.

משפטיך תהום רבה, משפט דאיהו רחמי נחית לתתא לתקנא עלמא וחייס על כלא ועביד דינא ברחמי לבסמא עלמא, ובגין דאיהו רחמי אדם ובהמה תושיע יי', לכלא בשיקולא חדא.

אדם ובהמה, הא אוקמוה מאן דאיהו אדם ושוי גרמיה כבהמה. [p. 78] אדם ובהמה, דין אדם ודין בהמה חד הוא. אדם, (בראשית יז:12) ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. ובהמה, והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליי' בגין דעבר עלייהו שבת חדא והא אוקמוה.

 

רבי חייא פתח (שופטים ה:4) יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה אף שמים נטפו וגו'. ת"ח זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב"ה אתרעי בהו ואינון מתדבקין ביה ואקרון קדישין עם יי'. עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' כמא דאוקימנא דהא ישראל מתמניא יומין מתדבקין ביה בשמיה ואינון דיליה רשימין בשמיה לתתא כד"א (דברי הימים א יז:21) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ושאר עמין כלהו לא מתדבקין ביה ולא אזלין בנימוסוהי ורשימא קדישא אעדיו מנייהו עד [צא ע"ב] דאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא.

ות"ח בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל זמין ביה לבני עשו, אמר לון בעאן אתון לקבלא [p. 79] אורייתא. בההיא שעתא אתרגיז ארעא קדישא ובעא לעאלא לנוקבא דתהומא רבה. אמרה קמיה מארי עלמא פסטירא דחדווא תרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא קלטינא קמי ערלין דלא רשימין בקיימך.

אמר לה קב"ה כורסייא כורסייא ייבדון אלף עמין כוותייהו וקיימא דאורייתא קדישא לא אזדמן קמייהו, הה"ד יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה ודאי בגין דאורייתא לא אתיהיבת דאיהי קיימא קדישא אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא, ומאן דיהיב אורייתא למאן דלא אתגזר משקר בתרי קיימי, משקר בקיימא דאורייתא ומשקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל, דאורייתא להאי אתר אתיהיב ולא לאחרא.

[p. 80] רבי אבא אמר משקר בתלת דוכתי עלאי, משקר בתורה משקר בנביאים משקר בכתובים. משקר בתורה דכתיב (דברים ד:44) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. משקר בנביאים דכתיב (ישעיה נד:13) וכל בניך למודי יי', אינון למודי יי' ולא אחרא, וכתיב (שם ח:16) חתום תורה בלמודי, אינון ולא אחרא. משקר בכתובים דכתיב (תהלים עח:5) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר ציוה את אבותינו להודיעם לבניהם, וכתיב (שם קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך. מאן צדיקים, דא צדיק וכנסת ישראל דמאן דלא אתגזר ולא עאל בקיימא דלהון לא יודון לשמיה קדישא דאיהי אורייתא.

א"ר חייא כיון דאתגלי קב"ה על טורא דסיני למיהב אורייתא לישראל שכיכת ארעא ותבת בנייחא הה"ד (שם עו:5) ארץ יראה ושקטה.

ת"ח בר נש דאתיליד לא אתמנא עליה רוחא דלעילא עד דאתגזר, כיון דאתגזר אתער עליה אתערותא דלעילא. זכי ורבי ולעי באורייתא [p. 81] אתער עליה אתערותא יתיר, זכי ועביד פקודי אורייתא אתער עליה אתערותא יתיר, זכי ואינסיב ואוליד בנין ואוליף לון ארחי דמלכא קדישא הא כדין הוא בר נש שלים, שלים בכלא.

אבל בהמה דאתיליד בההיא שעתא דאתיליד ההוא חילא דאית לה לסופא אית לה בההיא שעתא דאתיליד ואתמנה עלה, ובגין כך כתיב שור או כשב או עז, דהא עגל או טלה או שעיר לא כתיב אלא שור או כשב או עז, ההוא דאית ליה לסופא אית ליה כד דאתיליד.

והיה שבעת ימים תחת אמו, בגין לאתישבא ביה חילא ויתקיים ביה. ובמה יתקיים ביה, כד ישרי עליה שבת חד, ואי לא לא יתקיים, ועוד דייתביש מזוהמא דאמיה. ולבתר דיתקיים ביה ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן אשה ליי', בקיומא דשבת חד דאתעבר עליה.

ובר נש בקיומא דשבת חד אתקיים ביה אתערותא דהאי עלמא וחילא דיליה. בתר דאתגזר אתער ההוא עלאה וכנסת ישראל אעבר עליה וחמאת ליה ברשימא קדישא ואתערת עליה ושרייא עליה רוחא דההוא עלמא קדישא כד"א (יחזקאל טז:6) ואעבור עליך ואראך מתבוסת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. [p. 82] התם כד נפקו ישראל ממצרים דשכיח בינייהו דם פסח ודם מילה כדין כתיב בדמיך חיי, הכא מאי בדמיך חיי. אלא תרין דמין, דם מילה ודם פריעה, חד דגזירו בכנסת ישראל וחד דפריעה בצדיק עולם, ואלין תרין דמין דבר נש קאים בגינייהו בקיומא דעלמא דאתי הה"ד בדמיך חיי.

 

רבי שמעון אמר כתיב (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד יי' ליראיו, דא כנסת ישראל. ובריתו להודיעם, דא צדיק עולם [צב ע"א] בקשורא חדא.

[p. 83] יו"ד תלת אתוון שלימו דכלא. ראשיתא דכלא י' עלאה דכלא, ו' אמצעיתא שלימותא דכל סטרין מעבר לכל רוחין ביה תלייא מהימנותא, ד' גנתא צרורא דחיי.

את דא זעירא שלימו דכלא, את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק, נפיק כמלכא עם חילוי. תב לבתר י' בלחודוי, ביה אסתים מלה ביה נפיק סגיר ופתח.

ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא והא אתמר. ה' הא ידיעא, א' הוא יו"ד שלימו דתלת אתוון דאינון ברישא דסתימין בי' ואע"ג א' הא אוקמוה, וכלא חד מלה הוא שלימו דשמא קדישא הוא שלימו דעילא ותתא, בגין כך לזמנין ה"א נטיל א' בזמנא דהיא מתעטרא בעטרוי.

[p. 84] ת"ח כל את ואת משמא קדישא ביה אתחזי שלימו דכל שמא. יו"ד הא אתמר שלימו דכלא. ה"א שלימו דכלא ואע"ג דלא איהו באל"ף ה' בלחודוי הא אתמר בדיוקנא איהו שלימותא דכלא. וא"ו בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא דכלא. וא"ו ה"א שלימו יתיר לאעטרא לכלא. ה' הא כלא חד והא אתערנא ביה.

ת"ח והיה שבעת ימים, וא"ו ה"א יו"ד ה"א אתגליפו אתוון. ו' ה' הא שבעה יומין דאתכלילו בחד. י' ה' הא שבעה יומין, י' חד כללא דכלא, ה' תלת היא ותרין בנין, בברא חד תרין אבהן ביה כלילן הא שיתא, ברתא נוקבא חד הא שבעה. אשתמע דה' עלאה כללא דשיתא, י"ה שבעה היינו דכתיב (מלכים א ח:65) שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום.

[p. 85] והיה שבעת ימים תחת אמו, תחת אמו אתעטרו שבעת ימים דכתיב (ד"ה א כט:11) לך יי' הגדולה והגבורה וגו', ועל דא שבעת ימים לתתא ליקרא דאמא עלאה, תחת אמו לתתא.

כתיב (שמואל א ב:5) עד עקרה ילדה שבעה, עקרא דכל ביתא ילדה שבעה, שבעה יומין דחג. ורבת בנים אמללה, אלין קרבנין דחג דנחתין בכל יומא מן מנינא.

[p. 86] ות"ח אלין סלקין לעילא ואלין נחתין לתתא כד"א (עובדיה א:4) אם תגביה כנשר ואם בין ככבים שים קנך משם אורידך נאם יי', וישראל סלקין מתתא לעילא דכתיב (בראשית כח:14) והיה זרעך כעפר הארץ, וכתיב (שם כו:4) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, ולבתר סלקין על כלא ומתדבקין באתר עלאה על כלא הה"ד (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. אמר ר' יוסי כתרגומו לה ולברה דעקרא דאמא למנדע ברא דאזיל בתרה ולא אזיל בתר אבוה ואנן לא ידעינן מאן הוא.

לא תשחטו ביום אחד. א"ר יהודה מ"ט, אי תימא משום עגמת נפש דבעירא ניכוס להאי בביתא חד ולהאי בביתא אחרא או להאי השתא ולהאי לבתר.

[p. 87] א"ל אית מאן דשרי ולא הכי אלא ביום אחד ממש.

ת"ח תנינן יפה תענית לחלום כאש בנעורת ועקרא דתעניתא בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא. מאי טעמא, בגין דלית לך יום לתתא דלא שלטא ביה יום אחרא עלאה וכד איהו שארי בתעניתא דחלמא אוליפנא דההוא יומא לא אעדי עד דאתבטל ההיא גזרה ואי דחי ליה ליומא אחרא הא שולטנא אחרא הוא ולא עאל יומא ביומא אחרא דחבריה. כהאי גוונא לית לך יום דלא אתמנא עליה יומא עלאה לעילא ובעי בר נש דלא יעביד פגימו בההוא יומא ולא איפגים קמי שאר יומין אחרנין.

ותנינן בעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא, אי בר נש עביד עובדא כדקא [צב ע"ב] יאות הכי יתער חילא כדקא יאות לעילא. עביד בר נש חסד בעלמא יתער חסד דלעילא ושארי בההוא יומא ואתעטר ביה [p. 88] בגיניה, אתדבר בר נש ברחמי לתתא יתער רחמי על ההוא יומא ואתעטר ברחמי בגיניה וההוא יומא קאים עליה למהוי אפטרופא בגיניה בשעתא דאצטריך ליה. כגוונא דא בהפוכא דדא ועל כלא אי עביד בר נש עובדא דאכזרי הכי אתער בההוא יומא ופגים ליה ולבתר קאים עליה לאכזרי לשיצאה ליה מעלמא. בההוא מדה ממש דבר נש מודד בה מודדין ליה.

תנינן דישראל אכזריות אתמנע מנייהו מכל שאר עמין ולא יתחזון מניה עובדא בעלמא דהא כמה מארי דעיינין קיימין עליה דבר נש בההוא עובדא. זכאה מאן דאחזי עובדא דכשרא לתתא דהא בעובדא תלייא מלתא בכלא לאתערא מלה אחרא.

 

רבי שמעון פתח (בראשית מב:1) וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב אל בניו למה תתראו. האי קרא רזא דחכמתא אית ביה ואית לן לאסתכלא ביה דלאו רישיה סופיה ולאו סופיה רישיה, אלא ת"ח בשעתא דקב"ה בעי למידן עלמא בכפנא לא יהיב מלה לידא דכרוזא דהא כל דינין דעלמא אחרנין כרוזא כריז עלייהו עד דלא יחתון לעלמא ודינא דא לא אתיהיב לכרוזא אלא קב"ה אכריז עליה וקרי עליה הה"ד (מלכים ב ח:1) כי קרא יי' לרעב. [p. 89] מההוא שעתא אתפקדן על עלמא ממנן אחרנין בפקידו דתרעין ואסיר ליה לבר נש דאית ליה שבעא לאחזאה גרמיה בשוקא ולאחזאה ביה שבעא דהא אחזי פגימו לעילא ואכחיש מלה דמלכא, כביכול כאלו מעבר ממנן דמלכא מאתרייהו. ועל דא אמר יעקב לבניו למה תתראו, למה תעבדון פגימו לעילא לאכחשא מלה דמלכא וכל אינון ממנן בכריזו דיליה. אבל הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ותמן אחזיאו גרמייכו בשבעה ולא תכחישו פמליא דלעילא. ות"ח יעקב כמה תבואה הוה ליה ולא בעא אלא למהוי בנוי זכאין ולא ישתכח פגימו בעובדא דיליה.

תו פתח ואמר (ויקרא ט:22) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, ותנינן ידו כתיב דבעי לזקפא ימינא על שמאלא, ואמאי, לאחזאה עובדא לתתא בגין דיתער עובדא דלעילא.

[p. 90] כתיב (שם כה:9) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. שופר תרועה אמאי, אלא שופר דמתבר שלשלאין דמתבר שולטנותא מכל עבדין ובעיא לאחזאה שופר דאיהו פשיט ולא כפיף לאחזאה חירו לכלא דהא יומא גרים, ובכלא בעי לאחזאה עובדא ועל דא שופר ולא קרן בגין לאחזאה מאן הוא אתר.

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון ידעין לאתדבקא במלכא קדישא ולאתערא חילא דלעילא ולאמשכא קדושא דמאריהון עלייהו. בגין כך כתיב (דברים לג:29) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי' וכתיב (שם ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום. [צג ע"א]

 

[p. 91] אלה מועדי יי' מקראי קדש אלה הם מועדי. ר' יצחק פתח (בראשית א:5) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויקרא אלהים לאור יום. תנינן אור דהוה בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא לסייפי עלמא וכד אסתכל קב"ה לחייבין דזמינין למיקם בעלמא גניז ליה לצדיקייא לעלמא דאתי הה"ד (איוב לח:15) וימנע מרשעים אורם, וכתיב (תהלים צז:11) אור זרוע לצדיק.

ת"ח ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, והא תנינן יהי אור, אור דכבר הוה, והכא אי תימא אור דאיהו יום בלחודוי הדר ואמר ולחשך קרא לילה. אי תימא כל חד בלחודוי [צג ע"ב] הדר ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דלית לך יום בלא לילה ולית לך לילה בלא יום ולא אקרי חד אלא בזווגא חדא. מכאן דקב"ה וכנסת ישראל אקרי אחד ודא בלא דא לא אקרי אחד.

[p. 92] ת"ח בגין דכנסת ישראל השתא בגלותא כביכול קב"ה לא אקרי אחד, ואימתי אקרי אחד, בשעתא דיפקון ישראל מן גלותא וכנסת ישראל אתהדרת לאתרה לאזדווגא ביה בקב"ה הה"ד (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. בגין כך ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, דא בלא דא לא אקרי אחד.

ת"ח מועדי יי', לאזדווגא כלא באתר חד ולאשתכחא כלא חד בשלימו ולמהוי ישראל לתתא בזווגא חדא גוי אחד בארץ. תינח קב"ה וכנסת ישראל דאקרי אחד, ישראל לתתא דאינון כגוונא דלעילא במה אקרון אחד. [p. 93] בירושלם דלתתא אקרון ישראל אחד. מנא לן, דכתיב (שמואל ב ז:23) גוי אחד בארץ, בארץ הם גוי אחד, עמה אקרון אחד ולא אינון בלחודייהו דהא ומי כעמך כישראל גוי אחד סגי ליה אבל לא אקרון אחד אלא בארץ בזווגא דהאי ארץ כגוונא דלעילא, ובגין כך כלא קשיר דא בדא זווגא חדא. זכאה חולקיהון דישראל.

ששת ימים תעשה מלאכה הא אתמר ואוקמוה.

 

[ח"ב לב ע"א] רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא. א"ר יוסי לרבי חייא אמאי את שתיק דהא אורחא לא אתתקן אלא במלי דאורייתא.

אתנגיד רבי חייא ובכה, פתח ואמר (בראשית יא:30) ותהי שרי עקרה אין לה ולד. ווי על דא ווי לההוא זמנא.

א"ל רבי יוסי אמאי את עציבת באתר דא והא אולידת לבתר והוה לה ברא גזעא קדישא.

[p. 94] א"ל את חמי ואנא חמינא, מפומיה דר' שמעון שמענא מלה ובכינא.

א"ל מאי היא.

א"ל ווי על ההוא זמנא דהא בגין דשרה אתעכבא מה כתיב, (שם טז:2) ותאמר שרי לאברם בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וגו', ועל דא קיימא שעתא להגר למירת גבירתה והוה לה ברא מאברהם.

ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, אע"ג דקב"ה קא מבשר ליה על יצחק אתדבק אברהם ביה בישמעאל עד דקב"ה אתיב ליה ואמר ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו. ולבתר אתגזר ועאל בקיימא קדישא עד דלא יפוק יצחק לעלמא.

ות"ח ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנה דישמעאל ובעא קמי קב"ה, א"ל מאן דאתגזר לית ליה חולקא בשמך.

[p. 95] א"ל אין.

אמר והא ישמעאל דאתגזר ולא עוד אלא דאתגזר בן שלש עשרה שנה, אמאי לית ליה בך חולקא.

א"ל דא אתגזר כתקונו כדקא יאות ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקן בי כדקא יאות לתמניא יומין ואלין רחיקין מני.

א"ל ועם כל דא כיון דאתגזר לאו יהא להו אגר בגיניה.

ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר. מה עבד קב"ה, ארחיק להו לבני ישמעאל מדבוקא דלעילא ויהב להון חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון. וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנין סגיאין כמה דגזירו דלהון בריקניא דלא בשלימו ואינון יעכבון להו לבנוי דישראל לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דישמעאל. [p. 96] וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין בעלמא ולאתכנשא בני אדום עלייהו ויתערון קרבא בהו חד על ימא וחד על יבשתא וחד סמיך לירושלם וישלטון אלין באלין וארעא לא אתמסר לבני אדום.

בההוא זמנא אתער עמא חד מסיפי עלמא על רומי חייבא ויגח בה קרבא תלת ירחין ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו עד דיתכנשון כל בני אדום מכל סייפי עלמא, וכדין יתער קב"ה עלייהו הה"ד (ישעיה לד:6) כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. לבתר דא מאי כתיב, לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, וישיצי לבני ישמעאל ממנה [p. 97] ויתבר כל חילין דלעילא ולא אשתאר חילא על עמא דעלמא אלא חילא דישראל בלחודוי, ההוא דאמר (תהלים קכא:5) יי' צלך על ידך ימינך, בגין דשמא קדישא בימינא אורייתא בימינא ועל דא בימינא תלי כלא, ותנינן דבעי לזקפא ימינא על שמאלא כמה דאוקימנא דכתיב (דברים לג:2) מימינו אש דת למו, ולזמנא דאתי כתיב (תהלים ס:7) הושיעה ימינך וענני.

 

[ח"ג צג ע"ב] אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם, ר' יצחק פתח (תהלים כז:8) לך אמר לבי בקשו פני את פניך יי' אבקש. האי קרא אוקמוה חברייא בכמה אתר אבל האי קרא הכי אתמר, לך אמר לבי, דוד מלכא אמר דא בגין כנסת ישראל לקביל מלכא קדישא. ומאי אמר, לך אמר לבי, בגינך אמר לבי לבני עלמא ואזהר לון. לבי, דאיהו אחיד ביה, דדא בגין מלכא עלאה אמר.

בקשו פני, אלין עטרי דמלכא קדישא כתרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון ביה, אינון שמיה והוא ושמיה מלה חד הוא. בגין כך אמר דוד את פניך יי' אבקש כד"א (שם קה:4) דרשו יי' ועזו בקשו פניו תמיד.

[p. 98] ת"ח יאות הוא דוד מלכא למימר שירתא בגין כנסת ישראל יתיר מכל בני עלמא ולמימר מלי דכנסת ישראל למלכא.

ד"א לך אמר לבי, בגינך אמר לבי לבני עלמא בקשו פני, אלין זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו לאתר דאקרי קדש בגין לאעטרא לון כל חד וחד ליומיה כל חד וחד לזמניה וישתאבון כלהו מההוא עמיק דעמיקתא דנחלין ומבועין נפקין מניה. בגין כך כתיב מקראי קדש, זמינין לההוא אתר דאקרי קדש לאתעטרא ביה ולאשתאבא ביה בגין דיתקשרון כלהו כחדא וישתכח בהו חדוותא.

ר' אבא אמר מקראי קדש, זמינין דקדש, וכד מהאי זמינין זמינין מנחלא דנגיד ונפיק. למלכא דזמין בני נשא לסעודתיה, אעתר קמייהו מכל זיני מיכלא דעלמא, אפתח לון גרבי חמרא שפיר בריוא שפיר למשתייא. דהכי מתחזי, מאן דזמין למכלא ולמשתייא זמין.

כך מקראי קדש, כיון דאינון זמינין לסעודת קדש זמינין אינון לחמרא טב ושפיר דמנטרא כד"א (שיר א:2) כי טובים דודיך מיין, ועל דא מקראי קדש כתיב.

[p. 99] אשר תקראו אותם במועדם, הכי תנינן כתיב (שמות כב:30) ואנשי קדש תהיון לי, ישראל לתתא אקרון אנשי קדש. כיון דזמינין אינון מקדש לעילא אתון אנשי קדש לתתא זמינו להו כדין ואתקינו לון סעודתא וחדוי דהא לכו אתחזי בגין דתתקרון אנשי קדש ויהון כלהו [צד ע"א] זמינין בכל סטרי קדש לעילא ותתא.

ד"א אלה מועדי יי', מהו מועדי יי'. ר' שמעון אמר מיי' אינון דביה אתקשרו מתתא לעילא ומעילא לתתא, כלהו ביה מתקשרן ומתעתדן כלהו לאתקשרא בקשרא חד בקשרא דמלכא קדישא. מאי טעמא, כמה דמלכא ירית לאבא ולאמא ואחיד בההוא קדש ואתעטר בהו, בגיני כך כל אינון דאחידן ביה במלכא בעיין לאזדמנא בההוא אתר עלאה דאקרי קדש בגין דאתאחדו כלהו כחדא במלכא עלאה. ועל דא מועדי יי' אקרון ולבתר מקראי קדש דהא בהו אתעטר מלכא.

[p. 100] אשר תקראו אותם במועדם. תרין חולקין אית לישראל בהו, אי מסטרא דמלכא חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם, (שם לב:9) כי חלק יי' עמו. ואי מסטרא עלאה דקדש חולקא עלאה אית ליה לישראל ביה, ועל דא לכו אתחזו לזמנא להו ולתקנא קמייהו חדוותא וסעודתא ולמחדי בהו. מאן דזמן לאחרא בעא לאחזאה חידו ואנפין נהירין לנטרא אורחיה דההוא אושפיזא.

למלכא דזמין אושפיזא יקירא, אמר לבני היכליה כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה, דא עביד עבידתיה ודא אזיל בסחורתיה ודא בחקליה, בר ההוא יומא דילי דכלהו מתעתדין בחדוותא דילי. השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא, לא בעי דתשתדלון בעבידתא ולא בסחורתא ולא במדברי ולא בחקלי אלא כלכו אזדמנו כגוונא דההוא יומא דילי ואתקינו גרמייכו לקבלא ההוא אושפיזא באנפין נהירין בחדוותא בתושבחתא ואתקינו ליה סעודתי יקירין בגין דיהא זמינו דיליה בכל סטרין.

כך אמר קב"ה לישראל בני כל שאר יומין אתון משתדלין בעבידתא בסחורתא בר ההוא יומא דילי. השתא אושפיזא עלאה ויקירא זמינית, אתון קבילו ליה באנפין נהירין זמינו ליה אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן כגוונא דההוא יומא דילי. בגין כך תקראו אותם במועדם.

ת"ח בשעתא דישראל לתתא חדאן משבחין שבחא לקב"ה מסדרין פתורי מתקנין גרמייהו במאני יקר מלאכי עלאי אמרי מה טיבן דישראל בכך.

קב"ה אמר לון אושפיזא עלאה אית להון יומא דין.

אמרי ליה ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קדש.

[p. 101] אמר לון ולאו קדש נינהו ואקרון קדש, לון אתחזי לזמנא אושפיזא דילי, חד מסטרא דילי דהא אינון דבקין בי, וחד מסטרא דקדש דכתיב קדש ישראל ליי'. הואיל וישראל אקרון קדש אושפיזא דלהון הוא ודאי, בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא דכתיב מקרא קדש מקראי קדש.

פתחי כלהו ואמרי (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

תלתא אינון זמינין מקדש ולא יתיר, חג המצות חג השבועות חג הסוכות.

אמר ליה רבי אבא וכי השבת לאו זמין איהו מקדש.

אמר ליה לאו בתרי סטרין, חד דהוא ודאי קדש אקרי דכתיב (שמות לא:14) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, וחד דשבת לא זמין הוא דהא דיליה הוא, ירותא הוא ודאי דקדש ולא זמינו. ועל דא כלהו זמינין בקדש ומתקשרן בשבת ואתעטרן ביה, בהאי יומא שביעאה אתעטר ביה, ועל דא שבת לא זמין הוא.

לברא דעאל בביתא דאבוי ואמא ואכיל ושתי בשעתא דאיהו בעי. למלכא דהוה ליה בר יחידאי חביבא דנפשיה, יהב ליה שושבינין לנטרא ליה ולאתחברא בהו. אמר מלכא יאות הוא לזמנא לאלין שושבינין דברי לאתחזי [p. 102] יקרא דברי וחביבותא דילי ביה. זמין לון, ברא לא אתחזי לזמנא אלא למיעל ולמיכל ולמשתי בביתא דאבוי בשעתא דאיהו בעי, הה"ד (שם טו:11) מי כמוכה באלים יי' מי כמוכה נאדר בקדש [צד ע"ב] ודאי כבר דאתתקף באבוי, נאדר בקדש ולא זמין מקדש.

 

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו'. ששת ימים מאי עבידתייהו. אמר ר' יוסי כתיב כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ, ולא כתיב בששת והא אוקמוה וכל יומא ויומא עביד עבידתיה ואקרון ימי מלאכה.

א"ר יצחק אי הכי אמאי אקרון ששת ימי חול, אמאי חול.

א"ר יוסי דהשתא אתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו, בגין כך ימי חול אקרון.

[p. 103] ר' חייא אמר בגין דשרי בהו עבידתא ובגין דלא אקרון קדש, ומאן דלא אקרי קדש חול אקרי. ועל דא אתקינו חברייא הבדלה בין קדש לחול. מאי הבדלה הכא, אלא קדש מלה בגרמיה הוא ושארא מניה אתיין, ועל דא אלין לעובדא ואלין לנטורא, ואי אשתכח נטירו זמינין מקדש.

א"ר יהודה חדוותא ונטורא דיומא דשבתא בכלא הוא בגין דהאי יומא אתעטר באבא ואמא ואתוסף קדושה על קדושיה. בגין כך האי יומא חדוותא דעלאי ותתאי, כלא חדאן ביה, מלי ברכאן בכלהו עלמין, כלהו מניה אתזנו. בהאי יומא נייחא דעלאי ותתאי, בהאי יומא נייחא דחייביא דגיהנם.

למלכא דעביד הלולא לבריה יחידאי, אעטר ליה בעטרין עלאין, מני ליה מלכא על כלא. בהאי יומא חדוותא לכלא. חד סנטירא אתפקד על דיני דבני נשא הוו בידיה גוברין דבעיין קטולא גוברין דבעיין לאלקאה, בגין יקרא דהאי יומא דחדוותא דמלכא שביק דינוי ונטיר לחדוותא דמלכא.

כך האי יומא הלולא דמלכא במטרוניתא, חדוותא דאבא ואמא עליה, חדוותא דעלאין ותתאין. בחדוותא דמלכא [p. 104] כלא חדאן ולא יצטערון ביה, וע"ד כתיב (ישעיה נח:13) וקראת לשבת ענג. מאי ענג, אלא ענג לא אשתכח אלא לעילא באתר דקדש עלאה שריא כד"א (שם:14) אז תתענג על יי', דהאי ענג על יי' הוא והאי יומא דהלולא דמלכא הוא אתעטר בההוא עטרא דענג הה"ד וקראת לשבת ענג, מה דלא אשתכח הכי בשאר יומין.

בהאי יומא תלת סעודתי בעיין בני מלכא לזמנא ולסדרא פתורי בגין יקרא דמלכא כמא דאוקימנא. וכד אזדמן ביה חגא או זמנא לא יסדר ב"נ תרי פתורי בכל סעודתא חד לשבת וחד לאושפיזא בגין דכתיב (שמואל ב ט:13) על שלחן המלך תמיד הוא אוכל, ספוקא הוא בפתורא דמלכא לההוא אושפיזא דאתייא ליה. ועל דא בעי ב"נ לסדרא פתורא שלימא למלכא והוא יהיב מניה לאושפיזיה.

א"ר אלעזר סעודתא תליתאה דשבת כד איערע ביה אושפיזא שבקינן ליה או לא. אי לא שבקינן ליה אשתכח אושפיזא דחייא מפתורא דמלכא, אי שבקינן ליה אשתכח פגימו בסעודתי מלכא.

[p. 105] א"ל ר' שמעון אבוי למלכא דאיערע ביה אושפיזא ונטיל מיכלא מקמיה וסלקיה לאושפיזא, אשתכח דאע"ג דמלכא לא אכיל עמיה ממיכלא דמלכא קא אכיל ומלכא יהיב ליה למיכל וכל דא בגין דהוא אושפיזא דמלכא. ובבי רב המנונא סבא לא חיישי לאושפיזא בשעתא דא ולבתר מסדרי פתורא לאושפיזא. בהאי יומא מלולא אסיר הה"ד (ישעיה נח:13) ממצוא חפצך ודבר דבר, ותנינן חפצך כתיב בגין דהאי יומא כל מהימנותא מתקשר ביה.

[p. 106] אמר ליה ר' אלעזר והיך עבידנא דלא לסלקא סעודתא דמלכא לאושפיזא דהא י"ד שחל להיות בשבת סלקא סעודתא דמלכא לפסחא אע"ג דלא הוא אושפיזיה.

א"ל הכי אמינא דאי הוא אושפיזיה כל ההוא יומא יכלא לסלקא ליה ואי לאו לא סלקא ליה. ואי נימא די"ד שחל [צה ע"א] להיות בשבת אתדחייא סעודתא דמלכא מקמי סעודתא דפסח, שאני פסח דסעודתא דשבת אידחייא בכמה גוונין, חד בגין מצות ומרורים דבעי ב"נ דאשתכח תאיבא, וחד בגין פסח והא נהמא לא אשתכח משש שעות ולמעלה וסדורא דפתורא בלא נהמא לאו הוא סדורא. ואי תימא בחמרא, חמרא שארי בגין דתאיב לבא.

[p. 107] אבל מיומאי אשתדלנא דלא בטילנא סעודתא דשבת אינון יומי דאשתכח ביה. בהאי יומא חקל דתפוחין קדישין אתברך ומתברכין עלאין ותתאין והאי יומא קשורא הוא דאורייתא.

א"ר אבא הכי הוה עביד ר' שמעון בזמנא דאסתלק סעודתא דשבתא, מסדר פתוריה ואשתדל במעשה מרכבה והוה אמר הא סעודתא דמלכא דייתי למיכל גבאי.

בגיני כך שבת אשתכח בכלא עדיף מכל זמנין וחגין ואקרי קדש ולא מקרא קדש.

א"ר יהודה כלהו מועדים מקראי קדש קרינן בהו, אבל נפקי ראש השנה ויומא דכפורי דלא אשתכח בהו חדוותא דהא אינון דינא הוו, אבל אלין תלתא זמינין מקדש לחדוותא [p. 108] לכלא לאשתעשעא בהו בקב"ה הה"ד (דברים יב:12) ושמחתם לפני יי' אלהיכם, (שם כז:7) ושמחת לפני יי' אלהיך.

בהאי יומא דשבת אתנשי כל צערא וכל רוגזא וכל דוחקא מכל עלמא בגין דאיהו יומא דהילולא דמלכא ונשמתין אתוספן כגוונא דעלמא דאתי.

א"ר יצחק לרבי יהודה כתיב (שמות כ:8) זכור את יום השבת לקדשו, ותנינן זכרהו על היין, אמאי על היין.

א"ל בגין דיין חדוותא דאורייתא ויינה דאורייתא חדוותא הוא דכלא, והאי יין חדי למלכא והאי יין מעטרא למלכא בעיטרוי הה"ד (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'. [p. 109] ותנינן בכלא בעייא לאחזאה ב"נ עובדא דלא אשתכח קדושא אלא ביין כד"א (שם א:2) כי טובים דודיך מיין, מיין אינון טבאן, ועל דא קדושא דשבת ביין והא אוקמוה.

 

ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש וגו'. ר' חייא פתח (שם ה:2) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה. אמרה כנסת ישראל אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני בשעבודא דקשיו.

קול דודי דופק, דא קב"ה דאמר (שמות ו:5) ואזכור את בריתי.

[p. 110] ולבי ער, לנטרא להו דלא ישיצון בגלותא.

פתחי לי פתחא כחדודא דמחטא ואנא אפתח לך תרעין עלאין.

פתחי לי אחותי, דהא פתחא לאעלא לי בך הוא, לא ייעלון לגבאי בני אלא בך. אנת הוא פתחא, אי אנת לא תפתח פתחך הא אנא סגיר דלא ישכחון לי, בגין כך פתחי לי, פתחי לי ודאי. ועל דא אמר דוד כד בעא לאעלא למלכא (תהלים קיח:19-20) פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, זה השער ליי', דא הוא פתחא ודאי לאעלא למלכא. זה השער ליי', לאשכחא ליה ולאתדבקא ביה. ועל דא פתחי לי אחותי רעיתי שראשי נמלא טל וגו', בגין לאזדווגא עמך ולמהוי עמך בשלם עלמין.

[p. 111] בשעתא דקב"ה הוה קטיל מצראי כל אינון דקטל בפלגות ליליא ואחית דרגין מעילא ותתא עאלו ישראל בקיימא דאת קדישא, אתגזרו ואשתתפו בכנסת ישראל ואתאחדו בה. כדין ההוא דמא אחזיו ליה על פתחא, ותרין דמי הוו חד דפסחא וחד דמא דאתגזרו והוה רשים על פתחא רשימא דמהימנותא חד הכא וחד הכא וחד בינייהו והא אתמר כמה דכתיב (שמות יב:7) ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף בגין לאחזאה מהימנותא.

ובארבעה עשר, הא אתמר דהא כדין מבטלין חמץ ושאור ואסתלקו ישראל מרשותא אחרא ואתעקרו מניה ואתאחדו במצה [צה ע"ב] קשורא קדישא, בתר דאתגזרו עאלו בה עד דאתפרעו ואתגלייא רשימא דלהון וכדין יהב לון קשורא באתר עלאה בקשורא דמהימנותא באתר דכתיב (שמות טז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מן השמים דייקא והא אוקמוה.

[p. 112] ת"ח בארבעה עשר בשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בשלימו עם שמשא וכתרין תתאין לא משתכחי כל כך בעלמא, דהא בחדתותי דסיהרא זינין בישין משתכחי ומתערי בעלמא ובשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח בנהירו דשמשא מתכנשי כלהו לאתר חד וקדושי מלכא אתערו, כדין כתיב (שם יב:42) ליל שמורים הוא ליי', דהא זווגא קדישא אשתכח והוא שמורים דכלא.

ר' אחא אמר בגין כך תקונא דכלא בההוא יומא ובליליא אשתכח ישובא דביתא, ווי לאינון דלאו מבני ביתא נינהו כד אתאן לאזדווגא אריוותא כחדא, ווי לאינון דלא אשתמודען גבייהו. בגין כך ישראל קדישין מתקנין לון ביתא כל ההוא יומא ועל ידייהו עיילי מאן דעיילי ואינון חדאן וזמרי חדווייהו. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

[p. 113] א"ר יוסי למה לן לאטרחא כל האי, קרא שלים הוא דהא בדא ליליא זווגא עלאה קדישא אתער ואשתכח הה"ד (שם:42) הוא הלילה הזה ליי' שמורים, הוא הלילה הזה ליי' דייקא, וכדין כתיב שמורים לכל בני ישראל. מאי שמורים, תרי, זווגא דסיהרא בשמשא.

לכל בני ישראל לדורתם, דהא מכאן ולהלאה אתאחדו ואתקשרו בקשורא דשמא קדישא ונפקו מרשותא אחרא, בגיני כך בארבעה עשר מתקני גרמייהו ומבערי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא, כדין מתעטרי חתן וכלה בעטורי אימא עלאה ובעי ב"נ לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין.

א"ר יוסי הני ארבע כסי דההוא ליליא אמאי.

א"ר אבא הא אוקמוה חברייא לקביל ארבע גאולות, אבל שפיר הוא בספרא דרב ייסא סבא דקאמר הואיל וזווגא קדישא אשתכח בהאי ליליא זווגא הוא בארבע קשרין דאינון ארבע דרגין ולא מתפרשי דא מן דא כד זווגא אשתכח, ואנן חדוותא דלהו אתערנא בגין דהא זכינא בהו דמאן דאחיד בדא זכי בכלא. ועל דא אשתני ליליא דא מכל שאר [p. 114] לילוון ובעינן למעבד שנויא בכלא ולמחדי בהאי ליליא בגין דחדוותא הוא לעילא ותתא.

ועוד אמר דארבע אלין ארבע גאולות קרינן להו. מ"ט, בגין דהאי דרגא בתראה גואל אקרי, ולא אקרי גואל אלא על דרגא אחרא עלאה דקיימא עלה ונהיר לה, ודא לא אפיק לה נהורא אלא באינון תרין דרגין דעליה, אשתכח דארבע אלין ארבע גאולות נינהו.

 

ר' יהודה שאיל ליה לר' אבא הא דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם וחדוותא הוא כל שבעה אמאי לא אשתלים הלל כל שבעה כמא דבסכות אשתכח תשעה יומין הלילא בשלימו דחדוותא כל יומא ויומא.

[p. 115] א"ל שפיר קאמרת אבל ידיעא הוא דהא הכא לא אתקשרו ישראל כל כך בכלא כמא דאתקשרו לבתר, בגין כך בההיא ליליא דזווגא אשתכח וישראל אתקשרו בה בההוא חדוותא עבידנן שלימו והלילא אשתלים, אבל באינון דרגין עלאין אע"ג דכלהו משתכחי עד כען ישראל לא אתקשרו בהו ולא אתפרעו לאתגלייא רשימא קדישא ולא קבילו אורייתא ולא עאלו במה דעאלו לבתר. ובגיני כך בסכות שלימו דכלא אשתכח ביה וחדוותא דכלא יתיר אבל הכא עד כען לא זכו ולא אשתכח ביה שלימו כ"כ, אע"ג דאשתכחו כל שבעה לאו הוא באתגלייא וישראל עד לא אתקשרו בהו כדקא חזי.

ועל דא חדוותא דכלא ושלימו דהלילא בגין ההוא חולקא דאתקשרו ביה. מ"ט, דכיון דההוא ליליא זווגא אשתכח כל קשורא דכלא אשתכח בסטרא דזווגא ולאו בסטרא דישראל דכד זווגא אשתכח בה משתכחי אלין [צו ע"א] תלת דרגין דקיימי עלה וכד אלין משתכחי הא כל גופא אשתכח בהו וכדין שלימו דכלא וחדוותא מכלא והלילא אשתלים דהא כדין אתעטרת סיהרא בכלא, אבל לבתר דכל יומא ויומא אשתכחי וישראל עד לא זכו בהו הא לאו הלילא שלימא כמה בזמנין אחרנין.

[p. 116] א"ל ר' יהודה שפיר הוא והכי הוא ודאי והאי זמנא אחרא שמענא ליה בהאי גוונא ואנשינא מלי. השתא מלה אחרא בעינא למנדע, הא חזינא בפסח שבעה בסכות שבעה ושלימו דחדוותא ביומא אחרא, בשבועות אמאי לא אשתכחו ביה שבעה יומין והא הכא אתחזון יתיר מכלא.

פתח ואמר (דברי הימים א יז:21) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וכי מאי שנא הכא דאקרון ישראל אחד יתיר מאתר אחרא. אלא כיון דשבחא דישראל אתא לפרשא קרא לון אחד דהא בכל אתר שבחא דישראל אחד הוא. מאי טעמא, בגין דכל קשורא דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח. ועוד אתקשר במה דלעילא ואתקשר במה דלתתא ואתקשר בכנסת ישראל, ועל דא אקרי כלא אחד, ובאתר דא אשתמודעא מהימנותא וקשורא שלימא ויחודא עלאה קדישא.

ועל דא יומא דא קשורא דמהימנותא הוא קשורא דכלא וכתיב (משלי ג:18) עץ חיים היא למחזיקים בה, אילנא הוא דאקרי אחד, ועל דא בגין אינון דמתקשרי באתר דא אקרי הכי. ועץ חיים אחד הוא ודאי אקרי בגין דכלא ביה ויומא דיליה אחד ודאי קשורא דכלא ואמצעיתא דכלא כד"א (בראשית ב:9) ועץ החיים בתוך הגן, בתוך ממש במציעות, ואחיד לכל סטרין ואתקשר ביה, ועל דא פסח סכות הוא באמצעיתא בגין דאיהו אמצעיתא דכלא ודא הוא שבחא דאורייתא בהאי יומא ולא יתיר שבחא דמהימנותא וקשורא דכלא.

[p. 117] אמר ר' יהודה בריך רחמנא דשאילנא וזכינא להני מלי.

א"ר יצחק חדוותא ושירתא זמינין ישראל לשבחא לקב"ה כהאי שבחא דמשבחי ישראל בליליא דפסחא דכנסת ישראל אתקדשת בקדושא דמלכא הה"ד (ישעיה ל:29) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, כליל התקדש חג דייקא. ברוך יי' לעולם אמן ואמן.

 

(במדבר כח:26) וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליי' בשבועותיכם וגו'. ר' שמעון פתח (דב"א טז:33) אז ירננו עצי היער מלפני יי' כי בא לשפוט את הארץ. זכאין חולקיהון דאינון דמשתדלי באורייתא דידעין ארחוי דקב"ה ואתאחדן בשמיה כל יומא. ווי לאינון דלא משתדלי באורייתא דהא לית לון חולקא בשמא קדישא ולא אתאחדן ביה לא בהאי עלמא ולא בעלמא דאתי. מאן דזכי בהאי עלמא זכי בעלמא אתי דהכי תנינן (שיר ז:10) דובב שפתי ישנים, אע"ג דאינון בההוא עלמא שפוותייהו מרחשן תמן אורייתא.

[p. 118] ת"ח עד השתא אתקריבו ישראל תבואת הארץ, תבואת הארץ ודאי, ואתעסקו ביה ואתקשרו בההוא קשורא, ואע"ג דדינא אשתכח דינא דעלמא אתנהגא ביה. ואתקריב שעורים בגין דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה ומן קדמאה מתקרבא ולא מההוא דמתאחר דהא אחידו קדמאה דישראל אתאחדו ביה בקב"ה הכא הוא.

אמר קב"ה אנא יהבית מן במדברא מההוא אתר דאקרי שמים דכתיב (שמות טז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואתון מקרבין קמאי שעורים עד כאן. ורזא דמלה זאת תורת הקנאת חסר, אזהרותא לנשי עלמא דלא יסטון תחות בעליהון, ואי לאו קמח שעורים זמינא לקרבא.

[p. 119] זכאה חולקיהון דישראל דהא כנסת ישראל לא שקרת במלכא קדישא לעלמין. כנסת ישראל תווהת (במדבר ה:15) אשר תשטה אשה תחת אישה. בגין כך דינא דהאי אתתא [צו ע"ב] מאתרהא קא אתייא. ומאן הוא אתרהא, ההיא דכתיב בה (משלי לא:10) אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה, (שם יב:4) אשת חיל עטרת בעלה.

וההוא קמח שעורים דאתית ההיא אתתא מנחת קנאת אתקרי חסר, כנסת ישראל הכי אתקרי. ועל דא בפינחס כתיב (במדבר כה:13) תחת אשר קנא לאלהיו, דקנאת הכא אתאחד דמאן דמשקר בהאי ברית קנאה אתערת עליה ועל דא קנאין פגעין ביה.

[p. 120] ת"ח קמח שעורים האי עומר דכיון דהוה מטא לריחין דגרוסות מפקי מניה עשרון מנופה בי"ג נפה. ודא שבע שבתות תמימות. לבתר דסלקין שבע שבתות אלין אתא מלכא קדישא לאזדווגא בה בכנסת ישראל ואורייתא אתיהיבת וכדין אתעטר מלכא ביחודא שלים ואשתכח אחד לעילא ותתא. וכד אתער מלכא קדישא ומטא זמניה דאורייתא כל אינון אילנין דמבכרי אבייהו סלקין שירתא סלקין שבחא. ומאי אמרי, בשעתא דמלקטי לון פתחי ואמרי (תהלים קג:19) יי' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, (שם לו:6) יי' בהשמים חסדך וגו', וכתיב (ישעיה נה:12) וכל עצי השדה ימחאו כף.

ועוד פתחי ואמרי (תהלים צח:1) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו'. שיר חדש אקרי, בגין כך בהקריבכם מנחה חדשה. התם מנחת קנאות, הכא מנחה חדשה, חדשה דחדושא דכלא הכא, קשורא דכלא דעילא [p. 121] ותתא, קשורא דמהימנותא, ועל דא יעקב שלימא אתעטר בעטרוי ואורייתא אתיהיבת.

וכד מטון בכורים לגבי כהנא הוה בעי בר נש למימר ולפרשא מלין על ההוא אילנא דארעא דאשתלים כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין ובעא לאובדא ליה לבן ארמאה ויתפגים עלמא בגיניה, וקב"ה שזיב ליה ואתעטר בבנוי כמא דאוקימנא בגין ההוא אילנא דכל קשרא דמהימנותא ביה תלייא. ועל דא מנחה חדשה אתקרי, מ"ט, בגין דחדתותי דעלאי ותתאי הוא וחדתותי דסיהרא ובכל זמנא חדתותי הוא דסיהרא.

[p. 122] למלכא דהוו ליה בנין וברתא חדא. אתקין סעודתא לכלהו בנין ולא אשתכחת ההיא ברתא על פתורא. כד אתאת אמרה למלכא מארי לכל אחי זמינת ויהבת לכל חד מאנין ידיען ולי לא יהבת חולקא בינייהו. אמר לה חייך ברתי מנך ישתכחת על חד תרין, הא כלא ינתנון לך מחולקיהון. אשתכח לבתר בידהא חולקא על חד תרין מכלא.

כך כנסת ישראל מכלא נטלא חולקין ועל דא אקרי כלה, ככלה דכלא זמינין לה מאנין וחולקין ותכשיטין, כך היא כנסת ישראל חדתותי דילה בכלא וכלא יהבין לה חולקין ומאנין.

ת"ח בשעתא דמלכא קדישא אשתכח בעטרוי חדוותא דכנסת ישראל הוא, וכד אורייתא אתיהיבת אתעטרת כנסת ישראל בעטרין עלאין, ובגין דכל קשרא דמהימנותא אתקשר בהאי אילנא אקרי יום אחד כמא דכתיב (זכריה יד:7) והיה יום אחד הוא יודע ליי', יום אחד ודאי בכנסת ישראל, יום אחד בקשורא דלעילא.

קשורא דלעילא רישא וגלגלתא ומוחי, קשורא אחרא תרי דרועי דאחידן מחילא דרישא ואוקמוה רב המנונא סבא בתרי קשורי אבהתא. תרין קיימין דלתתא דאתמשכון בקיומא בתרי דרגין לאתכנשא זרעא לאפקא בדרגא אחרא בפום אמה. אילנא דא הוא גופא אמצעיתא דאחיד לכל הני וכלא מתקשרן ביה והוא בהו ועל דא כלא חד, וכד אזדווגת ביה מטרוניתא כדין הוא אחד והא אוקימנא מלי.

[p. 123] תא חזי כתיב ביום השמיני עצרת. מהו עצרת, בההוא אתר דכלא מתקשרן כחדא אקרי עצרת, עצרת, כנופיא. ואי תימא הכא דאקרי עצרת מ"ט. אלא בכל אינון יומי סעודתי דענפי אילנא [צז ע"א] הוו ועל דא שבעין פרין אינון. לבתר חדוותא דגופא דאילנא ממש וחדוותא דאורייתא ובגין כך הוא יומא חד עצרת חדוותא דאורייתא חדוותא דאילנא דהוא גופא. ועל דא לית חולקא בהאי יומא אלא קב"ה וישראל, בגין כך עצרת תהיה לכם, לכם ולא לאחרא דהא בשעתא דמלכא אשתכח כלא אשתכח ביה. ועל דא תנינן בעצרת על פירות האילן והא אוקמוה. בגין כך יום אחד אקרי, יום אחד הוא כמא דאמרן.

[p. 124] ועל דא תנינן מאי דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' סלת תהיינה חמץ תאפינה, מאי שנא הכא חמץ בכנסת ישראל. אלא בגין דכלא אחידן ביה וכן באילנא דהא באילנא אחידן ענפין, באילנא אחידא דינא דינין סגיאין בכל סטרין, כלא אשתכח ביה, ובגין דהאי אילנא מכפר על יצר הרע דהוא בבי מותביה דב"נ.

[p. 125] א"ר אלעזר מהאי אילנא אתזנו כל שאר אילנין לתתא והוא אשתרשא על חד נהרא עמיקא דנגיד ונפיק ולא פסקין מימוי לעלמין. עליה כתיב (ירמיה יז:8) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו', ועל דא אורייתא כתיב (משלי ג:18) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. מאי ותומכיה מאושר, הא אוקמוה אבל ותומכיה מאושר כד"א (בראשית ל:13) באשרי כי אשרוני בנות.

 

רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא. א"ר חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה, מאי קא מיירי.

[p. 126] א"ל הא אוקמוה חברייא אבל ת"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי מסאבותא. בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית, כיון [צז ע"ב] דאתאחדו ביה פסק מסאבו מנייהו כאתתא כד פסקו דמי מסאבו מינה. בתר דאתפסקו מינה מאי כתיב, (ויקרא טו:28) וספרה לה שבעת ימים וגו', כך הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאבו מנייהו, אמר קב"ה מכאן ולהלא חושבנא לדכיותא.

וספרתם לכם, לכם דייקא כד"א וספרה לה, לעצמה, אוף הכא לכם, לעצמכם. ולמה, בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין, לבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה.

כתיב וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא שבע שבתות. אמאי שבע שבתות, בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים וההוא נהר שבע שבתות נפקי מניה ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה.

[p. 127] כמא דאתתא דכיו דילה בלילה לאשתמשא בבעלה כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה, על המחנה כתיב ולא כתיב וברדת הטל לילה. ואימתי נחת האי טלא, כד קריבו ישראל לטורא דסיני, כדין נחת ההוא טלא בשלימו ואידכו ופסקה זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וקבילו אורייתא וכנסת ישראל הא אוקימנא, ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים, לאתדכאה ולאסתחאה וכלא אתקדשו ואתחברו ביה במלכא קדישא.

ת"ח כל ב"נ דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי.

[p. 128] ואוליפנא [צח ע"א] דאורייתא דבעי ליה בהאי ליליא אורייתא דבע"פ בגין דיתדכון כחדא ממבועא דנחלא עמיקא ולבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא, כדין מכריזי עליה ואמרי (ישעיה נט:21) ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר יי' מעתה ועד עולם.

ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין. וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרת עלייהו [p. 129] ואתיא לאזדווגא ביה במלכא ותרווייהו מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להאי.

ר' שמעון הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה, ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ובתקונהא לגבי מלכא כדקא יאות. זכאה חולקא דחבריא כד יתבע מלכא למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא ואנהיר עטרהא ושוי תקונהא, ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא חברייא, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

תא חזי חברייא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא דכלה ומעטרי לה בעטרהא לגבי מלכא, ומאן מתקין ליה למלכא בהאי ליליא לאשתכחא בה בכלה לאזדווגא בה במטרוניתא. נהרא קדישא עמיקא דכל נהרין, אימא עלאה הה"ד (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. לבתר דאתתקנת ליה למלכא ואעטרת ליה אתיית לדכאה לה למטרוניתא ולאינון דמשתכחי גבה.

למלכא דהוה ליה בר יחידאי, אתא לזוגא ליה במטרוניתא עלאה. מה עבדת אמיה, כל ההוא ליליא עאלת לבי גניזהא, אפיקת עטרא עלאה בשבעין [צח ע"ב] אבני יקר סחרנהא ואעטרת ליה, אפיקת לבושין דמלכו ואלבשת ליה ואתקינת ליה בתקוני מלכין.

[p. 130] לבתר עאלת לבי כלה, חמאת עולימתהא דקא מתקני עטרהא לבושהא תכשיטהא לתקנא לה, אמרה לון הא אתקינת בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין ובוסמין סוחרני אינון מיין לדכאה לכלתי, ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולימתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינת בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי, לבתר תקינו לה בתכשיטהא אלבישו לה לבושהא אעטרו לה בעטרהא. למחר כד ייתי ברי לאזדווגא במטרוניתא יתקין היכלא לכלהו וישתכח מדוריה בכו כחדא.

כך מלכא קדישא ומטרוניתא וחברייא כהאי גוונא ואימא עלאה דמתקנת כלא. אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא ולא מתפרשין לעלמין הה"ד (תהלים טו:1-2) יי' מי יגור באהלך וגו', הולך תמים ופועל צדק. מאן הוא, אלא אלין אינון דמתקני למטרוניתא בתשכיטהא בלבושהא בעטרהא וכל חד פועל צדק אקרי.

א"ר חייא אלמלא לא זכינא בעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא ורעותא דלהון באורייתא, עלייהו כתיב (שם צא:14-15) כי בי חשק ואפלטהו וגו' אחלצהו ואכבדהו.

 

[p. 131] ובחדש השביעי באחד לחדש וגו'. רבי יצחק פתח (שם פא:4) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. זכאין אינון ישראל דקב"ה קריב לון לגביה מן כל שאר אומין ואתרעי בהו ומאתר רחיקא קריב לון לגביה הה"ד (יהושע כד:2) ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר יי' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, לאחזאה דהא מאתר רחיקא אתרעי בהו וקריב לון לגביה וכתיב (שם:3) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו'. הני קראי אית לאסתכלא בהו, וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא כל שכן יהושע. אלא אורייתא כולה סתים וגלייא כמא דשמא קדישא סתים וגלייא בגין דאורייתא שמא קדישא היא ועל דא איהי סתים וגלייא. אי ישראל [צט ע"א] ויהושע הוו ידעי אמאי כתיב כה אמר יי'. אלא ודאי סתימא דמלה טיבו סגי עביד קב"ה בישראל דאתרעי בהו באבהתא ועבד לון רתיכא קדישא עלאה ליקריה ואפיק לון מגו נהר עלאה יקירא קדישא בוצינא דכל בוצינין בגין דיתעטר בהו הה"ד כה אמר יי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם, הנהר ההוא דאשתמודע דואתידע.

[p. 132] מעולם, מאי קא בעי הכא. אלא לאחזאה חכמתא בעבר הנהר מעולם, אלא ההוא נהר עולם אקרי ועל דא בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם לאחזאה טיבו וקשוט דעבד קב"ה לישראל.

ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, מאי קא מיירי. אלא אברהם לא אתדבק ביה בההוא נהר כמו יצחק דאתדבק ביה בסטריה לאתתקפא.

ת"ח האי נהר אע"ג דלאו איהו דינא דינין נפקי מסטריה ואתתקפו ביה, וכד יצחק אתתקף בדינוי כדין עלאין ותתאין מתכנפי לדינא וכרסוון דדינא אתתקנו ומלכא קדישא יתיב על כורסייא דדינא ודאין עלמא, כדין תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו. זכאין אינון ישראל דידעין לסלקא כורסייא דדינא ולתקנא כורסייא דרחמי, ובמה, בשופר.

 

[p. 133] רבי אבא הוה יתיב קמיה דר' שמעון. א"ל ודאי הא זמנין סגיאין שאילנא על האי שופר מאי קא מיירי ועד כען לא אתישבנא ביה.

א"ל ודאי דא הוא ברירא דמלה דישראל בעיין ביומא דדינא שופר ולא קרן בגין דקרן הא אתידע ולאתדבקא דינא לא בעינא, אבל הא תנינן במלין ובעובדא בעינן לאחזאה ולאתערא מלין סתימין.

[p. 134] ת"ח כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכלא ביה אסתלק ולא נהיר לבנין כדין דינין אתערו וכרסוון אתתקנו לבי דינא ודא שופר אילו דיצחק אקרי תוקפיה [צט ע"ב] דיצחק תושבחתיה דאבהן. כד אסתלק האי שופר גדול דלא ינקא לבנין כדין יצחק אתתקף ואתתקן לדינא בעלמא. וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון בעיין לנגדא קל שופר וההוא קול סליק לעילא, כדין אתער שופר אחרא ואתער רחמי ואסתלק דינא, ובעינן לאחזאה עובדא בשופר לאתערא אחרא ולאפקא בהאי שופר אינון קלי לאחזאה דכל אינון קלין דלעילא כלילן כלהו בההוא שופר עלאה, ובהני קלין יהבין ישראל חילא לרחמי מתתא ואתער שופר גדול לעילא ועל דא בעינן לזמנא שופר ולכוונא ביה דביה כלילן קלי ובגין לאתערא אחרא ולסדרא קלין בשופר.

סדרא קדמאה, קלא נפיק ואתעטר לעילא וסליק רקיעין ואתבקע בין טורי רמאי ומטי לגביה דאברהם ושריא ברישיה ואתער הוא ואתתקן לכורסייא. [p. 135] ובספרא דאגדתא תנינן בשעתא דבההוא קלא קדמאה אתער אברהם ואתתקן לכרסייא פקדין עליה אבא ואימא.

אדהכי סלקא תניינא תקיפא לתברא תוקפי רגיזין, ודא סדרא תניינא ההוא קלא תבירא בתוקפוי וכדין סלקא וכל דינין דאתערען קמיה אתברו עד דסליק לאתריה דיצחק. כיון דיצחק אתער וחמי לאברהם מתקן לכורסייא וקיימא גביה, כדין אתכפיא ואתבר תוקפא קשיא. ובהאי בעי מאן דתקע לכוונא לבא ורעותא בגין לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא הה"ד (תהלים פט:16) אשרי העם יודעי תרועה, יודעי תרועה ודאי.

סדרא תליתאה, קלא נפיק וסליק ובקע כל אינון רקיעין ורחמי מתערין ומטי ההוא קלא לרישיה דיעקב, [ק ע"א] ויעקב אתער וחמי לאברהם מתתקן בגיסא אחרא, כדין אחידן תרוייהו ביה ביצחק דא מהאי סטרא ודא מהאי סטרא ולא יכלין תוקפוי לנפקא לבר. והני תלתא סדרין כלהו סדרא חד.

סדרא אחרא, קלא נפיק וסליק ונטיל לאברהם מאתריה ונגיד ליה לתתא לאתר דתוקפיהון דיצחק שריין וקיימן ליה לאברהם בגבייהו.

[p. 136] סדרא תניינא, נפיק קלא תבירא לא תקיפא כקדמאה, לא דחליש קלא ההוא דתקע אלא ההוא קלא לאו איהו לגבי יצחק כקדמיתא דתמן תוקפא תקיפא שריא אלא לגבי אינון דלתתא מותבי דינא דאינון רפיין יתיר, וכלהו חמאן לאברהם לגבייהו ואתכפיין קמיה.

אדהכי סדרא תליתאה, קלא נפיק וסליק ואתעטר ברישיה דיעקב ונגיד ליה לתתא לההוא אתר דאינון גבוראן שריין וקאים לקבלייהו אברהם מהאי סטרא ויעקב מהאי סטרא ואינון באמצעיתא, כדין אתכפיין כלהו ומשתככי באתרייהו. והני כלהו סדרא אחרא תניינא.

סדרא בתראה, דבעי לסלקא לון לאתרייהו ולישרא בינייהו ליצחק כמלקדמין בגין דהאי בעא לישבא ליה באתריה ולא ינפוק בתוקפוי לבר, כדין דינין כלהו אתכפיין ורחמין אתערו.

ועל דא בעי לכוונא לבא ורעותא בהני קלי ולמהדר בתיובתא לגבי מאריהון. כדין כד ישראל מתקני ומסדרי קלין כדקא יאות בשופרא דא וישראל ברעותא אהדר ההוא שופר עלאה, וכד אהדר מעטרא ליה ליעקב ואתקינת על כלא וכורסייא אחרא רמיו וכדין חידו אשתכח בכלא וקב"ה מרחם עלמא. זכאה חולקהון דישראל דידעין לנגדא ולאמשכא [ק ע"ב] למאריהון מדינא לרחמי ולתקנא כלהו עלמין על ידייהו.

[p. 137] ת"ח לקביל דא תלתא ספרין פתיחן ביומא דא וכו'. וכמא דרחמין מתערין ודינין קשיין אתכפיין ועאלין לדוכתייהו כך הוא לתתא כגוונא דלעילא דינין קשיין אתכפיין ואתעברו מעלמא. ומאן אינון, אלין אינון רשעים גמורים דאינון דינין קשיין דאתכפיין ואתעברו מעלמא ועל דא נכתבים ונחתמים וגו'.

אמר ר' אבא ודאי דא הוא ברירא דמלה, בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא להני מלי.

 

אמר ר' יהודה כתיב זכרון תרועה, זכרון עבדינן לכוונא לבא ורעותא, ישראל עבדין זכרון לתתא. במא, בעובדא בגין דיתער מלה כההוא גוונא לעילא.

אמר ר' אלעזר (תהלים פא:4) בכסא ליום חגנו, דאתכסייא ביה סיהרא. והיך אתכסייא, אלא כד קיימא עיבא ושמשא לא נהיר כדין סיהרא אתכסייא ולא נהיר, ועל דא [p. 138] מקמי עיבא שמשא לא נהיר כ"ש סיהרא דאתכסייא ולא נהרא ועל דא בכסה בה"א דאתכסייא סיהרא. ובמה נהיר כלא, בתיובתא ובקל שופרא דכתיב (שם פט:16) אשרי העם יודעי תרועה, כדין יי' באור פניך יהלכון.

ת"ח בהאי יומא אתכסייא סיהרא ולא נהיר עד מעשור לחדש דישראל תייבין כלהו בתיובתא שלימתא ואימא עלאה תאבת ונהיר לה והאי יומא נטילו דאימא נטלא ואשתכח חידו בכלא. ועל דא כתיב יום הכפורים הוא. יום הכפורים הוא, ימים כפורים מבעי ליה, מאי יום הכפורים. אלא בגין דתרי נהירן נהרן כחד, בוסינא עלאה נהיר בבוסינא תתאה, והאי יומא מנהרא עלאה נהיר ולא מנהרא דשמשא, ובגין כך בכסה ליום חגנו כתיב.

 

[p. 139] רבי אבא שלח ליה לר' שמעון, אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא. שלח ליה (בראשית כ:12) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.

אתרגיש רבי אבא ארים קליה ובכה ואמר ר' שמעון רבי בוסינא קדישא ווי לעלמא כד תנפוק מניה, ווי לדרא דיהון בעלמא כד תסתלק מניה וישתארון יתמין מנך.

א"ל רבי חייא לר' אבא האי דשלח לקבלך מאי קאמר.

אמר ודאי לית זווגא דמלכא במטרוניתא אלא בזמנא דנהרא מאבא עלאה וכד אתנהירא מניה קרינן לה קדש דהא מבי אבא נטלא האי וכדין מזדווגי כחדא בגין דמלכא קדש אקרי דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי', ונטיל מאתר דאקרי קדש. כדין [p. 140] אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי דהא מבית אבא שמא דא ולא מבי אמא, ועל דא ותהי לי לאשה לאזדווגא כחדא בזמנא דא ולא באחרא, בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח דתשמיש אסיר בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא.

א"ר חייא ודאי זכאה דרא דר' שמעון שארי בגויה, זכאין אינון דקיימין קמיה כל יומא.

א"ר אבא בראש השנה נברא אדם וקאים בדינא קמי מאריה ותב [קא ע"א] בתיובתא וקביל ליה קב"ה, אמר ליה אדם את תהא סימנא לבניך לדרי דרין, בהאי יומא קיימין בדינא ואי יתובון אנא אקביל לון ואיקום מכורסייא דדינא ואתקיים על כורסייא דרחמי וארחים עלייהו. [p. 141] ודוד אמר (תהלים קטז:1) אהבתי כי ישמע יי' את קולי תחנוני, ועל דא כתיב (שם קל:4) כי עמך הסליחה למען תורא, וכתיב (שם לו:10) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.

 

ובעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם. רבי חייא פתח (שם לב:1) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. לדוד משכיל, הא תנינן בעשרה זיני זמרא אקרי ספר תלים, בנצוח, בנגון, במשכיל, במכתם, במזמור, בשיר, באשרי, בתפלה, בהודאה, בהללויה, ועילא מכלהו הללויה והא אוקמוה. והכא משכיל אתריה ידיעא. מהו משכיל, מייא דאחכימו לאינון דשאתי לון. ההוא אתר אקרי משכיל כד"א (משלי טז:20) משכיל על דבר ימצא טוב, ובגין דאקרי הכי תלי ביה סליחה [p. 142] חירו דחורין הה"ד אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.

מאי כסוי חטאה, הא אוקמוה דהוא כסוי חטאה מבני נשא ההוא דחב לקב"ה. אבל כסוי חטאה ת"ח כד ב"נ חטי וחב זמנא חדא ותרין ותלתא ולא אהדר ביה הא חובוי באתגלייא אינון ומפרסמי לון לעילא ומפרסמי לון לתתא וכרוזי אזלין קמיה ומכרזי אסתלקו סחרניה דפלנייא, נזיף הוא ממאריה נזיף הוא לעילא נזיף הוא לתתא. ווי ליה דפגים דיוקנא דמאריה, ווי ליה דלא חייש ליקרא דמאריה. קב"ה גלי חוביה לעילא הה"ד (איוב כ:27) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. [p. 143] וכד בר נש אזיל בארחא דמאריה אשתדל בפולחניה ואזדמן ליה חטאה חד כלא מכסין עליה עלאין ותתאין, דא אקרי כסוי חטאה.

א"ל ר' אבא עד כען לא מטית לעקרא דמלה ושפיר קאמרת והאי דאמרו חברייא שפיר, אבל אי הכי מכוסה חטאה מבעי ליה, מהו כסוי חטאה. אלא תרי מלי דחכמתא אית ביה ותרוייהו הכי. חד כמא דתנינן דעובדין טבין דבר נש עבד בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עלאה לאתלבשא בהו. וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מאריה ותוהה על אינון טבאן דעבד בקדמיתא הא אתאביד הוא מכלא מהאי עלמא ומעלמא דאתי.

מה עביד קב"ה מאינון טבאן דעבד האי חטאה בקדמיתא. אלא קב"ה אע"ג דההוא רשע חטאה אתאביד, אינון טבאן וזכיאן לא אתאבידו. אית צדיק דאזיל באורחוי דמלכא עלאה ואתקין לבושוי מעובדוי קב"ה אשלים ליה מאינון [p. 144] עובדין דאביד האי רשע חטאה ואשלים לבושוי לאתקנא בהו בההוא עלמא הה"ד (שם כז:17) יכין רשע וצדיק ילבש, ההוא חטאה יתקין וצדיק אתחפי ממה דאיהו תקין הה"ד כסוי חטאה, כסוי הוא מידא דחטאה, אתחפי מחטאה. ועל דא לא כתיב מכוסה אלא כסוי.

וחד כד אתחפי ההוא חטאה דהאי זכאה באינון דאקרו מצולות ים דהא דמתוך דנפל במצולות ים לא אשתכח לעלמין בגין דמיין חפין עלייהו. מאן מצולות ים, כד"א (מיכה ז:19) ותשליך [קא ע"ב] במצולות ים כל חטאתם.

מאן מצולות ים, אלא רזא יקירא הוא והא אוקמוה ר' שמעון כל אינון דאתו מסטרא תקיפא ואתאחדו בזינין בישין בכתרין תתאין כגון עזאזל ביומא דכפורי דאיהו אקרי מצולות ים, כזפטא דכספא כד בחנין ליה בנורא הה"ד (משלי כה:4) הגו סיגים מכסף, כך האי מאינון מצולות ים הוא ומצולות ים אקרי, מצולות מההוא ים קדישא מצולות זוהמא דכספא, ועל דא כל אינון חטאי דישראל שדיין לגויה והוא קביל לון וישתאבון בגויה. מ"ט, בגין דאיהו חטאה. מאי חטאה, גרעונא ועל דא הוא גרעונא דכלא ונטיל גרעונא דגופא ונפשא. בהאי יומא נחית האי מצולות ים זוהמא דכספא ונטיל זוהמא דגופא. מאן הוא זוהמא דגופא, דא יצר הרע דאקרי זוהמא מנוול.

[p. 145] אמר ר' יוסי תנן (ויקרא טז:8) והפיל אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל. אי הכי יקרא הוא דעזאזל, חמיתון עבדא דישדי עדבין במאריה, ארחיה דעלמא דעבדא לא נטיל אלא מה דיהיב ליה מאריה. אבל בגין דסמאל זמין האי יומא בדלטורא ובגין דלא יהא ליה פטרא דהא עדבא הוא סלקא ביה, דאמר ר' יהודה א"ר יצחק מלה עלאה אשכחנא בעדבא. עדבא דיהושע כתיב ביה (במדבר כו:56) על פי הגורל, ע"פ הגורל ודאי דאיהו אמר דא חולקא דיהודה דא דבנימין דא דפלוני וכן כלהו. אוף הכא כיון דסלקין עדבין בידא דכהנא אינון מדלגי מידוי ושארן באתרייהו הה"ד והשעיר אשר עלה עליו הגורל, אשר עלה עליו ודאי.

[p. 146] ולא דא בלחודוי אלא בכל זמנא דדלטורא זמין ואתיהיב ליה רשותא בעינן לשואה לקבליה במה דאתעסק ושביק לון לישראל. בהאי יומא דלטורא זמין לאללא ארעא הה"ד (איוב א:7) ויאמר יי' אל השטן מאין תבא ויאמר משוט בארץ ומתהלך בה, והא תנינן משוט בארץ מאי הוא, אלא האי הוא דלטורא מקטרגא דישראל.

[p. 147] והא אתערו חברייא דודאי ההיא שעתא הוו זמינין ישראל למעבר ימא ולאתפרעא ממצראי, אמר אעברנא בארעא קדישא וחמינא דלא אתחזון אלין למיעל לגוה, אי אנת דאין דינא דינייהו הכא כמצראי, מאי שניא אלין מאלין, או ימותון כלהו כחדא או יהדרון כלהו למצרים. ולאו את הוא דאמרת (בראשית טו:13) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והא לא סליקו מחושבנא אלא רד"ו ולא יתיר.

אמר קב"ה מה אעביד, אשתדלותא בעייא דא הכא. לא אתר לקרבא לקבליה במה דיתעסק וישבוק להו לבני, אלא הא אשתכח במאן דיתעסק. מיד אמר ליה השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ. מיד פלג דלטורא במלין ויען השטן את יי' ויאמר החנם ירא איוב אלהים.

לרעיא דבעי לאעברא עאניה בחד נהרא, אתיא זאבא לקטרגא ליה בעאניה. רעיא הוה חכים אמר מה אעביד, בעוד דאנא אעבר לטלייא יקטרג הוא בעאנא. זקף עינוי וחמא בין עאנא חד תיישא מאלין תיישי ברא רב ותקיף, אמר אשדי דא לקבליה ובעוד דמקטרג דא בדא אעבר לכל עאנא וישתזבון מניה.

כך קב"ה אמר ודאי הא תיישא חדא רב ותקיף אשדי לקבליה ובעוד דהוא אשתדל ביה יעברון בני ולא ישתכח קטיגורא לגבייהו. מיד ויאמר יי' אל השטן השמת לבך וגו', עד דקב"ה זווג להו כחדא דכתיב הנו בידך אך את נפשו שמור. בעוד דהוא אשתדל ביה שבק להו לישראל ולא אשתכח קטיגורא לגבייהו.

[p. 148] אוף הכא בהאי יומא בעינן לשדרא לקבליה במה דיתעסק כגוונא דיליה ובעוד דאיהו אשתדל ביה שביק לון לישראל ולא אשתכח קטיגורא לגבייהו. מלה אמרי לזלזולי דבי מלכא הב ליה זעיר חמרא וישבחך קמי מלכא ואי לא יימא מלה בישא. לזמנין נטלין ליה לההוא מלה עלאי דבי מלכא ומלכא עביד דינא בגיניה.

ר' [קב ע"א] יצחק אמר לשטייא דקאים קמי מלכא, הב ליה מחמרא ולבתר אימא ליה ואחזי ליה כל אינון טעוון דעבדת וכל אינון בישין והוא אתי וישבחך ויימא דלא ישתכח בעלמא כוותך. [p. 149] אף הכא הא קאים דלטורא תדיר קמי מלכא, ישראל יהבין ליה האי דורון ובהאי דורון פתקא לכל בישין וכל טעוון וכל חובין דעבדו ישראל והוא אתי ומשבח להו לישראל ואתעביד סניגורא קמייהו וקב"ה אהדר כלא לרישא דעמיה בגין דכתיב (משלי כה:22) כי גחלים אתה חותה על ראשו ויי' ישלם לך.

א"ר יוסי ווי לון לעמיה דעשו בשעתא דהאי שעיר משדרין לההוא דלטורא ממנא דעלייהו דבגיניה אתי לשבחא לון לישראל וקב"ה אהדר כל אינון חובין לרישא דעמיה בגין דכתיב (תהלים קא:7) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.

א"ר יהודה אלמלא הוו ידעי אומות העולם מהאי שעיר לא שבקין לון לישראל יומא חד בעלמא.

ת"ח כל ההוא יומא אשתדל איהו בההוא שעיר ובין כך קב"ה מכפר להו לישראל ודכי לון מכלא ולא אשתכח קטגורא קמיה. לבתר הוא אתי ומשבח להו לישראל וכדין שאיל ליה כד"א ויאמר יי' אל השטן מאין תבא, והוא אתיב בתושבחתייהו דישראל וקטיגורא אתעביד סניגורא ואזיל ליה. [p. 150] כדין קב"ה אמר לשבעין דסחרין כורסייה חמיתון האי דלטורא היאך קאים על בני תדיר, הא שעירא חדא דאשתכח גביה בפתקא דכל חובייהו וכל טעותייהו וכל מה דחטו וחבו קמאי. כדין אסתכמו כלהו דיהדרון אינון חובין על עמיה.

רבי אבא אמר כל אינון חובין וחטאין מתדבקאן ביה כמא דכתיב (מיכה ז:19) ותשליך במצולות ים כל חטאתם, וכלהו מתהדרן ברישיהון דעמיה הה"ד (ויקרא טז:22) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה.

בהאי יומא מתעטר כהנא בעטרין עלאין והוא קאים בין עלאי ותתאי ומכפר עליה ועל ביתיה ועל כהניא ועל מקדשא ועל ישראל כלהו. בשעתא דעאל מכפר אתכוון ברישא דמהימנותא ואדי באצבעיה כמה דכתיב והזה ממנו על הכפרת ולפני הכפרת. והיך עביד, בחיס בקיפטא דאצבעא ואדי כמצליף בטיצפין דאצבע לסטר קפטורא, אדי ואתכוון ושארי לממני אחת, אחת ואחת. אחת בלחודה, אחת דכליל כלא, אחת שבחא דכלא, אחת דכלא אהדרן לקבליה, אחת רישא דכלא. [p. 151] לבתר אחת ואחת, אחת ואחת דאינון שריין כחדא ברעותא באחוותא ולא מתפרשן לעלמין.

בתר דמטא להאי ואחת דהיא אימא דכלא מכאן שארי לממני בזווגא ומני ואמר אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע, בגין לאמשכא ולנגדא להאי אחת דהיא אימא עלאה בדרגין ידיען לכתרא דאימא תתאה [p. 152] ולאמשכא נהרין עמיקין מאתרייהו לכנסת ישראל. ועל דא יומא דא תרין נהירין נהרין כחדא, אימא עלאה נהרא לאימא תתאה ועל דא כתיב יום הכפורים כמה דאתמר.

א"ר יצחק קפטרא חדא קשירא ברגליה דכהנא בשעתא דהוא עאל דאי ימות התם יפקוה מלבר. ובמה ידעי, בההוא זהוריתא כד לא יהפך גוונוי. בההוא שעתא אשתמודעא דכהנא אשתכח לגו, אי ינפוק בשלם בזהוריתא אשתמודעא דיהפך גוונוי לחוור, כדין חדוותא הוא בעלאי ותתאי, ואי לאו כלא אשתכחו בצערא והוו ידעי כלא דלא אתקבל צלותהון.

[p. 153] א"ר יהודה כיון דהוה עאל וטמטם עינוי דלא לאסתכלא במה דלא אצטריך והוה שמע קל גדפי כרובייא מזמרי ומשבחי הוה ידע כהנא דכלא הוא בחדוה [p. 154] וינפוק בשלם, ועם כל דא בצלותיה הוה ידע דמלין נפקין בחדוותא ומתברכאן ומתקבלאן [קב ע"ב] כדקא יאות וכדין חדוותא הוא דעלאי ותתאי.

 

רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי, א"ל האי יומא אמאי הוא בהאי אתר תלי ולא בדרגא אחרא דיאות הוא למהוי בדרגא דמלכא שארי יתיר מכלא.

א"ל אלעזר הכי הוא ודאי ויאות שאלת.

[p. 155] ת"ח מלכא קדישא שביק היכליה וביתיה בידא דמטרוניתא ושביק לבנוי עמה בגין לדברא לון ולאלקאה לון ולמשרי בגוויהו דאי זכאן מטרוניתא בחדוותא ביקרא לגבי מלכא ואי לא זכאן היא ואינון אתהדרו בגלותא והא אוקימנא כמא דכתיב (משלי יט:26) משדד אב יבריח אם, וכתיב (ישעיה נ:1) ובפשעכם שלחה אמכם.

ועל דא אית יומא חד בשתא לאשגחא בהו ולעיינא בהו וכד אזדמן האי יומא אמא עלאה דכל חירו בידהא אזדמן לקבליה לאסתכלא בהו בישראל, וישראל אזדרזו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא, כדין אזדמן להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא. בני מלכא בנהא דאתפקדן בידהא כלהו זכאין כלהו בלא חטאין בלא חובין, כדין אזדווגת לגבי מלכא בנהירו בחדווא בשלימו ברעותא דהא רביאת בנין למלכא עלאה כדקא יאות. וכד האי יומא לא אשתכחו כדקא יאות ווי לון ווי לשלוחיהון ווי דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ואמא עלאה אסתלקת ולא נפיק מנה חירו לעלמין. זכאין אינון ישראל דקב"ה אוליף לון בגין לאשתזבא מן דינא וישתכחון זכאין קמיה הה"ד (ויקרא טז:30) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו', וכתיב (יחזקאל לו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.

 

[p. 156] ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'. ר' יוסי שאיל לר' אבא, א"ל הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי.

א"ל ודאי רזא יקירא הוא. ת"ח בין לעילא בין לתתא כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מה דעביד. האי עשור מכנסת ישראל אינון, ויומא עשיראה בעשיראה קיימא, ועל דא (שמות יב:3) בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. והאי יומא דילה הוא וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, ההוא יומא דעלה בגין דבדרגא חמישאה ביה יתיב מלכא בכורסייא. ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא, חמשא עלייהו דמלכא הוא, ההוא יומא דאתי עלה, בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא.

ואי תימא שביעאה, בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר בכלא, וחד מלה שביעאה וחמישאה.

[p. 157] ת"ח חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מניה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה. ואי תימא שביעאה בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרא ירית משביעאה כמא דכתיב (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון וגו', ועל דא בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא, ועל דא כלא בחד תלייא.

 

ובחמשה עשר יום. רבי יהודה פתח (במדבר כא:1) וישמע הכנעני מלך ערד. תנינן תלת מתנן עלאין אזדמנו להו לישראל ע"י דתלתא אחים משה אהרן ומרים. מן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן, באר בזכות מרים, וכלהו אחידן לעילא. [p. 158] מן בזכות משה דכתיב (שמות טז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, [קג ע"א] מן השמים דייקא דא משה.

ענני כבוד בזכות אהרן דכתיב (במדבר יד:14) אשר עין בעין נראה אתה יי' וגו', וכתיב (ויקרא טז:13) וכסה ענן הקטרת. מה להלן שבעה אף כאן נמי שבעה דהא בקטרת שבעה עננין מתקשרן כחדא. ועוד דאהרן רישא דכל שבעה עננין הוא והוא קשיר בשית אחרנין.

באר בגין מרים דהא היא ודאי באר אתקרי, ובספרא דאגדתא (שמות ב:4) ותתצב אחותו מרחוק, דא הוא באר מים חיים וכלא קשורא חד. [p. 159] מיתת מרים אסתלקת באר דכתיב (במדבר כ:2) ולא היה מים לעדה, ובההיא שעתא בעאת באר אחרא לאסתלקא דהות שכיח עמהון דישראל. כד חמאת שתא עננין דהוו קשירין עלה אתקשרת היא בהו.

מית אהרן אסתלקו אינון עננין ואסתלקת עננא דבירא עמהון, אתא משה אהדר להו הה"ד (תהלים סח:19) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות, לקחת מתנות ודאי, אינון מתנות דהוו בקדמיתא, באר ועננין. באר דא באר יצחק, עננין אלין עננין דאהרן.

[p. 160] א"ר יצחק מפני מה זכה אהרן לדא, בגין דאיהו קשיר בעננין והוא אקשיר כל יומא ויומא לכלהו כחדא ומתברכאן כלהו על ידוי.

ת"ח על כל חסד דעבד קב"ה בישראל קשיר עמהון שבעה עננין יקר. ואן קשר להו, קשיר להו בכנסת ישראל דהא עננא דילה אתקשר בשיתא אחרנין ובכלהו שבעה אזלו ישראל במדברא. מ"ט, בגין דכלהו קשרא דמהימנותא נינהו. ועל דא בסכות תשבו שבעת ימים. מאי קא מיירי, בגין דכתיב (שיר ב:3) בצלו חמדתי וישבתי, ובעי ב"נ לאחזאה גרמיה דיתיב תחות צלא דמהימנותא.

תא חזי כל אינון שנין דקאים אהרן הוו ישראל בצלא דמהימנותא תחות אלין עננין. בתר דמית אהרן אסתלק עננא חד דהוא ימינא דכלא וכד האי אסתלק אסתלקו כל שאר עמיה ואתחזיאו כלהו בגריעותא, והא אוקמוה דכתיב (במדבר כ:29) ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אל תקרי ויראו אלא ויֵראו. מיד וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך [p. 161] האתרים, שמע דאסתלקו אינון עננין ומית תיירא רברבא דכל אינון עננין אתקשרו ביה.

ואמר רבי יצחק הכנעני מלך ערד יושב הנגב ודאי, וכד אתו אינון מאללין דשדר משה אמרו (שם יג:29) עמלק יושב בארץ הנגב, בגין לתברא לבייהו דהא עמלק תבר חיליהון בקדמיתא.

אמר רבי אבא וישמע הכנעני, מאי קא מיירי הכא בתר דאסתלקו אינון עננין. אלא כנען כתיב ביה (בראשית ט:25) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. הכא אוליפנא מאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא אתחזי למהוי עבד לעבדי עבדין הה"ד (במדבר כא:1) וילחם בישראל וישב ממנו שבי, הוא נטיל עבדין מישראל לגרמיה. [p. 162] ועל דא כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות, כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא, ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא.

כתיב (הושע יב:8) כנען בידו מאזני מרמה, דא אליעזר עבדא דאברהם. ות"ח כתיב ארור כנען ובגין דזכה כנען דא לשמשא לאברהם כיון דשמש לאברהם יתיב תחות צלא דמהימנותא זכה למיפק מההוא ליטא דאתלטייא, ולא עוד אלא דכתיב ביה ברכה דכתיב (בראשית כד:31) ויאמר בא ברוך יי'. מאי קא מיירי, דכל מאן דיתיב תחות צלא דא דמהימנותא אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין ואתברך בברכתא עלאה, וכל מאן דאפיק גרמיה מצלא דא דמהימנותא אחסין גלות ליה ולבנוי דכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי. [קג ע"ב]

בסכת תשבו חסר, חדא דכלהו קשירן ביה. כתיב כי ענן יי' עליהם יומם, וכתיב (במדבר יד:14) ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, דא הוא עננא דאהרן, וכתיב (תהלים מב:9) יומם יצוה יי' חסדו. ועננא חד נטיל עמיה חמש אחרנין ואינון שית, ועננא אחרא דכתיב ובעמוד אש לילה, דא נהרא להו לישראל מנהירו דאינון שית.

 

[p. 163] רבי אלעזר פתח (ירמיה ב:2) כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר וגו'. האי קרא על כנסת ישראל אתמר בשעתא דהוה אזלא במדברא עמהון דישראל.

זכרתי לך חסד, דא עננא דאהרן דנטלא בחמש אחרנין ואתקשרו עלך ונהירו עלך.

אהבת כלולותיך, דכלהו אשתכללו לך ואעטרו לך ואתקינו לך ככלה דתעדי תכשיטהא. וכ"כ למה, בגין לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

ת"ח בשעתא דב"נ יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרשא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקייא אחרנין שויין מדוריהון עמיה.

[p. 164] אמר ר' אבא אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא שויין מדוריהון עמיה הה"ד בסכות תשבו שבעת ימים, שבעת ימים כתיב ולא בשבעת ימים. כגוונא דא (שמות כ:11) כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. ובעי ב"נ למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה.

ואמר רבי אבא כתיב בסכות תשבו שבעת ימים, ולבתר ישבו בסכות, בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו. אלא קדמאה לאושפיזי, תניינא לבני עלמא. קדמאה לאושפיזי כהא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגו ואמר נזמין לאושפיזין. מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך ואמר בסכות תשבו שבעת ימים, תיבו אושפיזין עלאין תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו. ארים ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא זכאה חולקהון דישראל, (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו, ויתיב.

[p. 165] תניינא לבני עלמא, דמאן [קד ע"א] דאית ליה חולקא בזרעא קדישא יתיב בצלא דמהימנותא לקבלא אושפיזין למחדי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ועם כל דא בעי למחדי למסכני. מ"ט, בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון כלהו קיימי מניה ואמרי (משלי כג:6) אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאיו למטעמותיו. אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולא דקב"ה, עליה כתיב (מלאכי ב:3) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, חגיכם ולא חגי. ווי ליה לההוא בר נש בשעתא דאלין אושפיזי מהימנותא קיימי מפתוריה.

[p. 166] ואמר ר' אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורי, השתא דמזמנין ליה ולכלהו צדיקייא ולדוד מלכא ולא יהבין לון חולקהון אברהם קאים מפתורא וקרי (במדבר טז:26) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, וכלהו סלקין אבתריה. יצחק אמר (משלי יג:25) ובטן רשעים תחסר. יעקב אמר (שם כג:8) פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים. שאר כל צדיקייא אמרי (ישעיה כח:8) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום.

דוד מלכא אמר ואשלים דינוי דכתיב (שמואל א כה:38) ויהי כעשרת הימים ויגוף יי' את נבל וימת. מאי קא מיירי, בגין דדוד שאיל לנבל ואתעביד ליה אושפיזא ולא בעא, ודא זמין ליה ולא יהיב ליה חולקא, ובאינון עשרה יומין דדוד מלכא דאין עלמא אתדן עליה ההוא ב"נ דאשלים ליה ביש יתיר מנבל.

[p. 167] א"ר אלעזר בגיני כך אורייתא לא אטרח עליה דב"נ יתיר אלא מה דיכיל דהא כתיב (דברים טז:17) איש כמתנת ידו כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך. ולא לימא איניש איכול ואשבע וארווי בקדמיתא ואי אשתאר אתן למסכני, אלא רישא דכלא דאושפיזין הוא. ואי חדי לאושפיזין ורוי לון קב"ה חדי עמיה ואברהם קרי עליה (ישעיה נח:14) אז תתענג על יי' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו', ויצחק אמר (שם נד:17) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו'.

[p. 168] אמר ר' שמעון האי דוד מלכא אמר ליה בגין דכל זיינין דמלכא וקרבין דמלכא בידוי דדוד אתפקדו, אבל יצחק קאמר (תהלים קיב:2-3) גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.

יעקב אמר (ישעיה נח:8) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יי' יאספך. שאר צדיקייא אמרי (שם:11) ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. דוד מלכא אמר (שם נד:17) כל כלי יוצר עליך לא יצלח דהא הוא על כל זייני עלמא אתפקדא. זכאה חולקיה דב"נ דזכי לכל האי, זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (שם ס:21) ועמך כלם צדיקים וגו'.

 

[p. 169] ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו'. ר' שמעון פתח (שם מג:7) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כל הנקרא בשמי, דא אדם דקב"ה קרא ליה בשמיה דכתיב (בראשית א:27) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. ועוד דאקרי בשמיה בשעתא דאפיק קשוט ודינא בעלמא ואקרי אלהים דכתיב (שמות כב:27) אלהים לא תקלל.

קרא ליה בשמיה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו ושפיר והא אוקימנא. כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בשעתא דזווגא אתמר וכך הוא בצלם ודמות זווגא דתרווייהו ואדם מדכר ונוקבא נפק.

[p. 170] ויברא אלהים את האדם בצלמו. בספרא דשלמה מלכא אשכחנא די בשעתא דזווגא [קד ע"ב] אשתכח לתתא שדר קב"ה חד דיוקנא כפרצופא דב"נ רשימא חקיקא בצולמא וקיימא על ההוא זווגא ואלמלא אתיהיב רשו לעינא למחזי חמי ב"נ על רישיה חד צולמא רשימא כפרצופא דב"נ, ובההוא צולמא אתברי ב"נ ועד דקיימא ההוא צולמא דשדר ליה מאריה על רישיה וישתכח תמן לא אתברי ב"נ הה"ד ויברא אלהים את האדם בצלמו.

ההוא צלם אזדמן לקבליה עד דנפיק לעלמא. כד נפק בההוא צלם אתרבי בההוא צלם אזיל הה"ד (תהלים לט:7) אך בצלם יתהלך איש. [p. 171] והאי צלם הוא מלעילא. בשעתא דאינון רוחין נפקי מאתרייהו כל רוחא ורוחא אתתקן קמי מלכא קדישא בתקוני יקר בפרצופא דקאים בהאי עלמא ומההוא דיוקנא תקונא יקר נפק האי צלם, ודא תליתאה לרוחא ואקדימת בהאי עלמא בשעתא דזווגא אשתכח ולית לך בעלמא דלא אשתכח צלם בגווייהו. אבל ישראל קדישין האי צלם קדישא ומאתר קדישא אשתכח בגווייהו, ולשאר עמין צלם מאינון זינין בישין מסטרא דמסאבותא אשתכח בגווייהו, ועל דא לא ליבעי לאיניש לאתערבא צולמא דיליה בצולמא דגוי בגין דהאי קדישא והאי מסאבא.

[ח"א רכ ע"א] תא חזי מה בין ישראל לשאר עמין, דישראל כד אשתכח ב"נ מית הוא אסתאב לכל ביתא וגופא מסאבא וגוי לא אסתאב לאחרא והוא לא מסאבא כד איהו מית, מ"ט. [p. 172] ישראל בשעתא דאיהו מית כל קדושי דמאריה מתעברין מניה, אתעבר מניה האי צולמא קדישא, אתעבר מניה רוחא קודשא. כיון דקדושי דמאריה אתעברן מניה הא גופא מסאבא. אבל גוי לאו הכי, בחייוי הוא מסאב בכל סטרי מסאבותא, צולמא דיליה מסאבא, רוחא דיליה מסאבא, ובגין דמסאבין אלין שריין בגויה מסאבא הוא בכלא ואסיר למקרב בהדיה. כיון דמית נפקי מניה כל אלין מסאבן ואשתכח גופא בלא מסאבותא לאסתאבא, ואע"ג דגופא דלהון בין בחייוי ובין במיתתהון מסאבא, אבל בחייהון דכל מסאבין משתכחי גבייהו מסאבין למאן דיקרב בהדייהו, במיתתהון דהא נפקי כלהו מסאבין מנייהו לא יכיל למסאבא לאחרא, ודישראל יכיל גופא למסאבא בגין דכל קדושי עלאין נפקו מניה ושארי עליה סטרא אחרא.

ת"ח האי צלם קדישא ביה אזיל ב"נ ואתרבי ואתעביד מהאי פרצופא דיוקנא דיליה צולמא אחרא ומתחברן כחדא דא נטיל לדא. בשעתא דישתכחו נטיר הוא ב"נ וגופא דיליה בקיומא ורוחיה שריא בגויה. בשעתא דקריבו יומוי מתעברן מניה ודא סליק לדא ואשתאר ב"נ בלא נטירו כדין כתיב (שיר ב':17) עד שיפוח היום ונסו הצללים, הצללים תרי.

[p. 173] תא חזי ביומא דדינא אתער בעלמא דקב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בעי ב"נ לאתערא תשובה ויתוב מחובוי דהא ההוא יומא פתקין כתיבו ומשתכחי כלהו באחמתא הא כתיבין. אי זכי ב"נ דיתוב קמי מאריה קרעין פתקין דעליה. לבתר קב"ה זמין קמיה דב"נ יומא דכפורי יומא דתשובה. אי תב מחטאוי טב, ואי לאו פקיד מלכא למחתם פתקין, ווי דהא תשובה בעיא לאסתלקא מניה. אי זכי בתשובה שלימתא כדקא יאות תליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג ואי עביד שלימו בתשובה לקמי מאריה אתקרעו או [p. 174] מתעכבי, ואי לאו זכי פתקין נפקי מבי מלכא ואתמסרן לידא דסנטירא. כיול דאתמסרן בידוי ודאי דינא אתעביד ופתקין לא מהדרן לבי מלכא.

כדין צולמין אתעברו מניה ולא משתכחי עמיה. כיון דמתעברן מניה הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עליה ויטעם כסא דמותא. ובההוא ליליא דחגא בתראה סנטירין זמינין ופתקין נטלין. בתר דנטלי לון צולמין מתעברן ולא משתכחי, ואי משתכחי בהו גריען או יעבר עלוי דינא או מרעין בישין בגריעותא דלהון והא אוקימנא לדא והא אתמר.

ובספרי קדמאי אמרי יתיר, ברישא אגרע ואשתכח גופא בריה או אנתתיה אשתכחו והוא אסתליק וה"מ כד לא אהדר כל ההוא זמנא לבתר, אבל אי יהדר טעמא דמותא יטעם ויתסי. ואי גופא גרע ויתחזי רישא אינון סלקין והוא אתקיים וה"מ כד בריה זעיר ברשותיה ואנתתיה ברשותיה. [p. 175] ואי ידוי פגימו עבידתא דידוי פגים, רגלוי מרעין רדפין עליה. ערק צולמא ואהדר ערק ואהדר עליה כתיב (דברים כח:67) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד. ודא כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא.

אבל זכאי חסידין בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאלו יומא דא אסתלקו מעלמא ועבדין תיובתא שלימתא קמי מאריהון ולא אצטרכון למלה אחרא, זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ת"ח (ישעיה מג:7) כל הנקרא בשמי, כמה עלאין עובדין דמלכא קדישא דהא באינון בריין דהוא עביד קשיר לון במלין עלאין דלעילא וכד נטלין לון לתתא ועבדי בהו עובדא אתער ההוא מלה דלעילא דקשיר ביה כגון אזובא עץ ארז והא אוקימנא [ח"א רכ ע"ב] מלי. [p. 176] ואית מנייהו דאחידן בשמא קדישא כגון לולב אתרוג הדס ערבה דכלהו אחידן בשמיה קדישא לעילא, ועל דא בעינן לאחיד לון ולמעבד בהו עובדא בגין לאתערא ההוא דאחיד ביה. ועל דא תנינן במלה ועובדא בעיין לאחזאה מלה בגין לאתערא מלה אחרא הה"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, לאתערא יקרי בראתיו, בראתיו לאחידא ליה. יצרתיו, למעבד ביה עובדא. אף עשיתיו, לאתערא ביה חילא דלעילא.

ד"א כל הנקרא בשמי, היינו דכתיב (ויקרא כג:40) פרי עץ הדר. ולכבודי בראתיו, היינו כפות תמרים. יצרתיו, היינו וענף עץ עבות. אף עשיתיו, היינו וערבי נחל.

[p. 177] ותקונא דהאי דאמר קרא (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון, ביום הראשון דייקא דהוא חמישאה על עשור. אבל ביום הראשון, ההוא יום ראשון מאן הוא. אלא ההוא יום דנפיק ראשון לכלא במבועי דמיין נביעין ואנן בעינן ליה להאי לאמשכא ליה לעלמא.

למלכא דקטר בני נשא בקטרוי. אתת מטרוניתא אמיה, אפיקת לון לחירות, ומלכא אשגח ליקרה ויהב כלהו בידה. חמת לון כייפין וצחין, אמרה הא אפיקת לון לחירו, אתן לון מיכלא ומשתייא. כך הא יוה"כ אפיק לכלא לחירו ואנן כפני מזונא קאימנא וצחינא למשתיא. היא אעטרת למלכא, בהאי יומא ידענא דהא מיין נביעין עמה שריין, שאילנא למשתייא למאן דנפיק לן לחירו, ועל דא קרינן ליה יום ראשון. דא בספרא דאגדתא ושפיר הוא.

אבל בהאי יומא אברהם הוא שירותא דכלא, אי בענני יקר הוא שירותא אי במיא הוא שירותא דאברהם שארי למחפר בירי דמיא.

[p. 178] פרי עץ הדר, דא בירא דיצחק דיצחק אהדר ליה לקב"ה ואקרי עץ הדר. פרי דהאי עץ הדר ידיע.

כפות תמרים, דכתיב (תהלים צב:13) צדיק כתמר יפרח, ולא אשכח בינייהו פרודא ועל דא לא כתיב וכפות תמרים אלא כפות בגין דלא סליק דא בלא דא. ובהאי אתמליא ההוא באר ממיין נביעין עלאין, האי אתמלי בקדמיתא ומניה אתמלייא בירא עד דאיהו נביעא לכלא.

וענף עץ עבות, דא ענפא רברבא ותקיף דאשתרשא בשרשוי ואתעביד אילנא עלאה על כלא דאחיד בכל סטרין, ענף דאיהו עץ עבות עץ דאחיד לאבות דהא מהאי נטיל יסודא דעלמא ואתמליא לארקא בבירא. האי הוא ארקא דשקיותא.

[p. 179] וערבי נחל, אלין אינון תרין נחלין דמייא אתכנש בהו לארקא לצדיק. ד"א וערבי נחל, אלין גבורן דאחידן ביה ביצחק דאתיין מסטרא דההוא נחל עלאה ולא מסטרא דאבא. בג"כ צלא יאה ולא בסימא לפירין ולא עביד פירין. וערבי נחל, תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו, אבל ערבי נחל ודאי כמה דאתמר ואלין אינון כלהו לארקא מייא לבירא.

ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, דא אברהם. כפת תמרים, דא יצחק. וענף עץ עבות, דא יעקב. [p. 180] וערבי נחל, אלין תרין דרגין דאמרן. ומאי דמתני האי בגין דעץ עבות דא יעקב דאחיד לכלהו חלקין. ודאי דא יעקב אבל הא אוקימנא פרי עץ הדר בירא דיצחק ודא גבורה תתאה. כפת תמרים, כפת חסר קשורא דאתקשר בבירא כד"א (דניאל ג:21) כפיתו בסרבליהון, בגין דאלין לא סלקין דא בלא דא. וענף עץ עבות, ענפא הוא עלאה דאתעביד עץ עבות ואחיד לכל סטרין כמה דאתמר. וערבי נחל, דא יצחק בכל סטרוי דאחידן בסטרא דנחל ולא בסטרא דאבא דתנינן אע"ג דבהאי נחל דינא לא אשתכח דינין מתערין מינה.

ורב המנונא פריש וערבי נחל, אינון תרין קיימין כדקאמרן דמיין נפקין מנייהו, ושפיר אבל הא חזינן דתרין דרגין אלין דקיימי על דרגא דצדיק איבא וכנישו דברכאן נפקי מנייהו, וערבי נחל לא נפקי מנייהו איבא ולא טעמא ולא ריחא, והא אוקימנא וכלא שפיר.

[p. 181] ועל דא אתרוג [ח"א רכא ע"א] בשמאלא לקביל לבא, לולב בימין כפת בכלא וקשיר בכלא דהא צדיק כפות הוא לכל סטרין ודא הוא קשורא דמהימנותא.

ובספרא דאגדתא שפיר קאמר דכלהו אלין אינון אושפיזין דזמינין עמא קדישא בהאי יומא דבעייא לאשתכחא בהו כיון דזמין לון ובהו בעי ב"נ למלכא בעותיה. זכאין אינון ישראל דידעין ארחוי דמלכא קדישא וידעין ארחי דאורייתא למהך באורח קשוט למזכי בהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ביומא דא נפקי ישראל בסימני רשימא מבי מלכא בגין דאינון נצחי דינא. ומה סימנין אינון, סימני מהימנותא חותמא עלאה דמלכא.

[p. 182] לתרי בני נשא דעאלו לדינא קמי מלכא ולא ידעו כל עמא מאן מנייהו נצח דינא. נפק חד לגיון מבי מלכא שאילו ליה, אמר לו ההוא דיפיק בידוי סימני מלכא הוא נצח דינא. כך כל עלמא עאלין לדינא קמי מלכא עלאה ודאין לון מלכא מיומא דראש השנה ועד יום הכפורים עד חמשא עשרה יומין לירחא ובין כך אשתכחו ישראל זכאין כלהו בתיובתא טרחי בסכות בלולב ואתרוג ולא ידעי מאן נצח דינא. מלאכי עלאי שאילו מאן נצח דינא. קב"ה אמר לון אינון דמפקי בידייהו סימנין דילי אינון נצחין דינא. בהאי יומא נפקי ישראל ברשימא דמלכא בתושבחתא בהלילא ועאלין בסכות אתרוג בשמאלא לולב בימינא, חמאן כלהו לישראל רשימין ברשימין קדישין, פתחי ואמרי (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

עד כאן חדוותא דכלא חדוותא דאושפיזין ואפילו אומות העולם חדאן בחדוותא ומתברכאן מינן ועל דא קרבנין בכל יומא עלייהו לאטלא עלייהו שלם ויתברכון בגינן. מכאן ולהלאה יומא חד דמלכא עלאה דחדי בהו בישראל דכתיב (במדבר כט:35) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, דהא יומא דא ממלכא הוא בלחודוי, חדוותא דיליה בהו בישראל.

[ח"ג קד ע"ב] למלכא דזמין אושפיזין, אשתדלו בהו כל בני היכליה. לבתר אמר מלכא עד כאן אנא ואתון אשתדלנא באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין כל יומא, מכאן ולהלאה אנא ואתון נחדי יומא חד הה"ד ביום השמיני עצרת תהיה לכם, לכם לקרבא קרבנין עלייכו.

[p. 183] אבל אושפיזי מהימנותא במלכא משתכחי תדירא וביומא דחדוותא דמלכא כלהו מתכנפי עמיה ומשתכחי, ועל דא כתיב עצרת כנישו. והאי יומא יעקב הוא רישא לחדוותא וכל אינון אושפיזין חדאן עמיה ועל דא כתיב (דברים לג:29) אשריך ישראל מי כמוך וגו', וכתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. א"ר אלעזר הא אוקמוה אבל אסמיך קב"ה פרשתא דא לפרשת מועדים, אלא כלהו בוסינין עלאין כלהו בוסינין לאדלקא משח רבות עלאה והא אתמר דעל ידייהו דישראל מתברכין עלאין ותתאין ואדליקו בוסינין כמא דאוקמוה וכתיב (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב, חדוותא [קה ע"א] דעלאין ותתאין.

[p. 184] רבי אבא פתח (תהלים לב:11) שמחו ביי' וגילו צדיקים וגו'. שמחו ביי' כד"א (שם קיח:24) זה היום עשה יי', ואוקמוה דהא בקב"ה בעי למחדי ליה ולאנהרא ליה אנפין וישתכח בר נש בחדוותא עמיה בגין דההוא חדווא דקב"ה הוי הה"ד נגילה ונשמחה בו, בו ביומא, בו בקב"ה וכלא חד מלה.

שמחו ביי', כד דינין אתכפיין ורחמי אתערו. וכד מתערי רחמי כדין וגילו צדיקים כתיב, צדיק וצדק אתברכאן כחדא דאקרון צדיקים כמה דאתמר דהא אלין מתברכאן לעלמין וחדאן לעלמין כלהו.

והרנינו כל ישרי לב, אלין בני מהימנותא דאתקשרי בהו.

ת"ח מאן דאמר דלא בעיא עובדא בכלא או מלין לאפקא לון ולמעבד קלא בהו תיפח רוחיה. והא הכא אוכח ופרשתא דא אדלקות בוסיניא וקטרת בוסמין כחדא בגין דכתיב שמן [p. 185] וקטרת ישמח לב, ובהאי ובעובדא דא אשתכח אדלקותא לעילא וחדוותא לעילא ואתקשרותא כחדא כדקא יאות, ובעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא.

אמר ר' יהודה מזבח דלתתא אתער מזבח אחרא, כהן דלתתא אתער כהן אחרא, בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא.

 

ר' יוסי ור' יצחק הוו אזלי באורחא. אמר ר' יוסי לר' יצחק כתיב (ישעיה נח:13) וקראת לשבת ענג ולקדוש יי' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. וכבדתו מעשות דרכיך שפיר, אבל ממצוא חפצך ודבר דבר מהו ומאי גריעותא הוא לשבת.

[p. 186] א"ל ודאי גריעותא הוא דלית לך מלה ומלה דנפיק מפומא דבר נש דלית ליה קלא וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא. ומאי הוא, ההוא דאקרי חול לעילא מאינון יומין דחול, וכד אתער חול ביומא קדישא גריעותא הוא ודאי וקב"ה וכנסת ישראל שאלי עליה מאן הוא דבעי לאפרשא זווגא דילן, מאי בעי חול הכא. עתיקא קדישא לא אתחזי ולא שרייא על חול.

בגין כך הרהור מותר. מאי טעמא, בגין דהרהור לא עביד מדי ולא אתעביד מניה קלא ולא סליק. אבל בתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא, ועל דא ממצוא חפצך ודבר דבר כתיב. ומאן דאפיק מלה קדישא מפומיה מלה דאורייתא אתעביד מניה קלא וסליק לעילא ואתערו קדושי מלכא עלאה ומתעטרן ברישיה וכדין אשתכח חדוותא לעילא ותתא.

א"ל ודאי הכי הוא והא שמענא מלה, אבל מאן דשארי בתעניתא בשבת עביד גריעותא לשבת או לא. אי תימא דלא עביד גריעותא הא סעודתי מהימנותא בטיל מניה ועונשיה סגי, הא חדוותא דשבת בטיל מניה.

[p. 187] א"ל מלה דא שמענא דדא הוא דאשגיחן עליה מלעילא מכל בני עלמא בגין דהאי יומא חדוותא הוא לעילא ותתא חדווא דכל חדוון חדוותא דכל מהימנותא ביה אשתכח, ואפילו רשעים דגיהנם נייחין בהאי יומא. והאי בר נש לית ליה חדווא לית ליה נייחא ושניא דא מכל עלאין ותתאין, כלא שאלין עליה מאי שניא דפלוני הוא בצערא.

ובשעתא דעתיקא קדישא אתגלי בהאי יומא ואשתכח האי בצערא צלותיה סלקא וקיימא קמיה וכדין אתקרעו כל גזרי דינין דאתגזרו עליה ואפילו אסתכמו בבי דיני דמלכא עליה לביש כלא אתקרע בגין דבשעתא דעתיקא אתגלייא כל חירו וכל חידו אשתכח בגין דאתגליא בהלולא דמלכא.

ועל דא תנינן קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. מאן שבעים שנה, אלא אע"ג דאסתכמו עליה כל אינון שבעין כתרי מלכא דהוא אתחזי בהו כלא אתקרע בגין דעתיקא קדישא נטיל ליה לבר נש, והני [קה ע"ב] מילי כד מתערי עליה בחלמא בליליא דשבתא.

למלכא דעביד הלולא לבריה וגזר חדווא על כלא. בהאי יומא דהלולא כל עלמא הוו חדאן ובר נש חד [p. 188] הוה עציב תפיש בקולרא. אתא מלכא לחדווא חמא כל עלמא חדאן כמה דאיהו גזר, זקף עינוי חמא ההוא בר נש תפיש בקולרא עציב. אמר ומה כל בני עלמא חדאן בהלולא דברי ודא תפיש בקולרא. מיד פקיד ונפקי ליה ושארו ליה מקטרוי.

כך האי דשארי בתעניתא, כל עלמא חדאן ואיהו עציב והא אתפש בקולרא. בשעתא דעתיקא קדישא אתגלייא בהאי יומא ואשתכח האי בר נש תפיש בקולרא אע"ג דאסתכמו עליה כל אינון שבעין שנין דאמרן כלא אתקרע ולא שארי עליה דינא. ביומא אחרא אית ביה רשו למקרע ליה בההוא יומא, כ"ש שבת. דלית לך יום דלא אשתכח ביה חילא ומאן דשארי בתעניתא דחלמא בההוא יומא לא סליק ההוא יומא עד דקרע דיניה אבל לאו דשבעים שנה כיומא דשבת. בגין כך בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא דלית רשו ליומא על יומא אחרא. כל יומא מה דאיערע ביומיה עביד, דלא איערע ביומיה לא עביד, ועל דא לא לבעי ליה לאיניש לסלקא ליה מיומא דא ליומא אחרא, ובגין כך דבר יום ביומו תנינן ולא דבר יום ליומא אחרא.

תא חזי לאו למגנא מתערי ליה בחלמא בגין למתבע עליה רחמי. ווי לההוא דלא מתערי עליה ולא אודעי ליה בחלמא דהא אקרי רע ובגיני כך (תהלים ה:5) לא יגורך רע, וכתיב (משלי יט:23) בל יפקד רע, בל יפקד בגין דאיהו רע.

[p. 189] אמר רבי יוסי תנן (ישעיה נח:13) ממצוא חפצך, כיון דכתיב ממצוא חפצך מהו ודבר דבר. אלא עד דגזר מלה כדקא יאות וימלל ליה. ודאי כך הוא ברירא דמלה משמע דכתיב ודבר דבר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (שם סג:8) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע.

 

ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הרשראלי. ויצא, רבי יהודה אמר נפק מכללא דכלא, נפק מכללא דמהימנותא ונפק מכללא דחולקא דישראל.

וינצו במחנה, מכאן אוליפנא כל מאן דאתי מזוהמא דזרעא לסוף גליא ליה קמי כלא. מאן גרים ליה, זוהמא דחולקא בישא דאית ביה דלית ליה חולקא בכללא דישראל.

[p. 190] רבי חייא פתח (משלי כה:2) כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר. כבוד אלהים הסתר דבר, דלית רשו לבר נש לגלאה מלין סתימין דלא אתמסרו לאתגלייא, מלין דחפא לון עתיק יומיא כד"א (ישעיה כג:18) לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. לאכול לשבעה, עד ההוא אתר דהורשית ולא יתיר, ועכ"ד ולמכסה עתיק, ולמכסה עתיק ודאי.

דבר אחר לאכול לשבעה, אינון חברייא דידעין ארחין ושבילין למיהך בארח מהימנותא כדקא יאות כגון דרא דר' שמעון שארי בגויה. ולמכסה עתיק, מדרין אחרנין דהא כלהון לא אתחזו לאכול לשבעה ולאתגלייא מלין בגווייהו אלא למכסה עתיק כד"א (קהלת ה:5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ביומוי דר' שמעון הוה אמר בר נש לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך, בתר דשכיב [p. 191] הוו אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ביומוי לאכול לשבעה, בתר דשכיב ולמכסה עתיק דחברייא מגמגמי ולא קיימין במלין. דבר אחר לאכול לשבעה, באינון מלין דאתגליין, ולמכסה עתיק, באינון מלין דאתחפיין. [קו ע"א]

ויקוב בן האשה הישראלית את השם. מהו ויקוב. רבי אבא אמר ויקוב ודאי כד"א (מלכים ב יב:10) ויקוב חור בדלתו, נקיב מה דהוה סתים.

ושם אמו שלומית בת דברי, עד כאן סתים שמא דאמיה, כיון דכתיב ויקוב נקיב שמא דאימיה.

[p. 192] אמר רבי אבא אי לאו דבוסינא קדישא קיימא בעלמא לא ארשינא לגלאה. מכאן ולהלאה לא אתיהיב מלה דא אלא לחברייא דאינון בין מחצדי חקלא, ואי לא תיפח רוחיהון דאינון דאתיין לגלאה לאינון דלא ידעי.

ת"ח כתיב וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי, האי קרא הא אוקמוה אבל דא בר אינתו אחרא דאבוה בעלה דשלומית הוה, וכיון דאתא ההוא מצראה עלה בפלגות ליליא ותב לביתא וידע מלה אתפרש מנה ולא אתא עלה ונטל אינתו אחרא ואוליד להאי ואקרי איש הישראלי ואחרא בן הישראלית. [p. 193] אי אינון נצו כחדא מאי קא בעי הכא שמא קדישא ואמאי קלל שמא קדישא. אלא איש הישראלי אמר מלה מאמיה מגו קטטה, מיד ויקוב בן האשה הישראלית כד"א ויקוב חור בדלתו. רזא דמלה נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא על אמיה ודא הוא נקיבא דאיהו נקיב שמא קדישא ולמחצדי חקלא אתמר, ורזא דמלה (משלי ל:20) כן דרך אשה מנאפת וגו'. זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין מלה ומכסיין ליה, ועל דא אתמר (שם כה:9) ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל.

[p. 194] ה' בתראה הות נוקבא דינקא בתרין סטרין, בגין כך נטלא זיינין דמלכא לנקמא נקמהא, הוצא את המקלל, ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו, דחילו דאמא אקדים לאבא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. רבי יהודה אמר הא אוקמוה אבל כי יקלל אלהיו כתיב, בגין דאמר אלהיו סתם ונשא חטאו דהא לא ידעינן מאן הוא אלהיו מאן דחלא דיליה או חד מן השרים או חד מן ככביא או מדברי עלמא.

א"ר יוסי אי צדיק גמור הוא לא יתער מלה, וכיון דאתער מלה דא חיישינן מינות אזדריקת ביה ולא ימות על דא בגין דאיהו מלה סתים.

רבי יהודה אמר דאין ליה לטב דהא אמר אלהי, יכיל למטען אלהי דהוה עד השתא ואתמשכנא אבתריה בלבאי והשתא אהדרנא לקבלי מהימנותא עלאה. אבל אי אמר יי' אלהי או יי' ונקיב ליה [p. 195] בשמא הא לית ליה למטען בהאי בגין דדא הוא מהימנותא דכלא וכל את ואת דשמא דא קדישא סלקא לשמא.

ד"א ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל. ר' יצחק אמר אמאי. אלא כמא דאוקמוה אבל ההוא איש הישראלי בעלה דשלומית הוה.

רבי יהודה אמר בריה דבעלה דשלומית מאנתו אחרא הוה.

א"ר יצחק נצו כחדא וא"ל מאימיה וכי אבוי הוה דאתקטיל בשמא קדישא כמא דאוקמוה, כתיב (שמות ב:14) הלהרגני אתה אומר, דהא בשמא קדישא קטיל ליה משה ועל דא אושיט מלה לקבליה. [p. 196] ודא הוא דכתיב ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה. אמאי, בגין דמטא לגביה דמשה על דקטיל לאבוי בשמא קדישא, בגין כך ויביאו אותו אל משה. כיון דחמא משה מיד ויניחוהו במשמר וגו' ואבא וברא נפלו בידא דמשה.

 

איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. רבי יצחק פתח (תהלים פא:9-10) שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי, לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. כיון דכתיב לא יהיה בך אל זר מאי ולא תשתחוה לאל נכר. [קו ע"ב] אלא דלא ייעול בר נש ליצר הרע דכל מאן דאתי לאתחברא ביה אל זר שריא בגויה דהא כד אתחבר ב"נ בגויה מיד אתי לאעברא על פתגמי אורייתא אתי לאעברא על מהימנותא דשמא קדישא ואתי לבתר למסגד לטעוון אחרן. ועל דא כתיב לא יהיה בך אל זר, כיון דלא יהיה בך אל זר לא תיתי למסגד לטעוון אחרן ולמעבר על מהימנותא דשמא קדישא הה"ד ולא תשתחוה לאל נכר ומהימנותא בישא דב"נ דא הוא.

ועל דא כי יקלל אלהיו, דיכיל למטען דהוא לייט לההוא מהימנותא בישא דשריא עליה לזמנין ואנן לא ידעינן מלוי [p. 197] אי קשוט ואי לאו ועל דא ונשא חטאו, אבל ונוקב שם יי' מות יומת.

אמר רבי יהודה אי הכי אמאי ונשא חטאו, ונסלח חטאו מבעי ליה. אלא כגון דאמר אלהי כמא דאוקימנא סתם ולא פריש.

רבי חייא אמר כי יקלל אלהיו, סתם ולא פריש דהא ודאי ונשא חטאו, אבל ונוקב שם יי' מות יומת, דהא הכא תלייא מהימנותא דכלא ולית ליה רשו למטען עליה כלל.

אמר רבי יוסי ודאי מהימנותא דא מהימנותא דעלאי ותתאי, על דא קיימין עלמין כלהו, באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבוא רבוון עלמין דכסופין, ועל דא תנינן אתוון אלין קשירן אלין באלין וכמה אלף ורבוון עלאין תליין בכל את ואת ואסתליקו ואתקשרו במהימנותא ואתגלייא וסתים בהו מה דלא אדבקו עלאין ותתאין, אורייתא בהו תלייא עלמא דין ועלמא דאתי, הוא ושמיה חד הוא. ועל דא כתיב (תהלים לט:2) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, וכתיב (קהלת ה:5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

 

[p. 198] רבי חזקיה פתח (שמות יט:13) לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשוך היובל וגו'. ומה טורא דסיני דאיהו טורא כשאר טורי עלמא בגין דאתחזי עליה יקרא דמלכא קדישא כתיב לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה, מאן דקריב למלכא לא כ"ש. ומה טורא דסיני דיכיל ב"נ לאושיט ביה ידא ארח יקר בדחילו כתיב לא תגע בו יד סתם ואפילו בארח יקר, מאן דאושיט ידיה בארח קלנא לקביל מלכא לא כל שכן.

רבי ייסא פתח (שם ג:5) ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו וגו'. ומה משה דמן יומא דאתיליד זיהרא קדישא עלאה לא אעדיו מניה כתיב ביה אל תקרב הלום, אמר ליה משה עד כען לא אנת כדאי לאשתמשא ביקרי של נעליך, ומה משה כך דהוה קריב בדחילו בקדושה, מאן דקריב בארח קלנא לגבי מלכא על אחת כמה וכמה.

[p. 199] רבי אבא אמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. ת"ח כד ישראל הוו במצרים היו ידעי בהו באינון רברבי עלמא דממנן על שאר עמין וכל חד וחד הוה ליה דחלא בלחודיה מנייהו. כיון דאתקשרו בקשרא דמהימנותא וקריב לון קב"ה לפולחניה אתפרשו מנייהו וקריבו לגבי מהימנותא עלאה קדישא, ובגין כך כתיב איש איש כי יקלל אלהיו, אע"ג דפולחנא נוכראה הוא כיון דאנא פקידת לון ממנן לדברא עלמא מאן דלייט ומבזה לון ונשא חטאו ודאי דהא ברשותי קיימין ואזלין ומדברין בני עלמא. אבל ונוקב שם יי' מות יומת, לאו ונשא חטאו כמא לאלין אלא מות יומת. מות יומת, מות בעלמא דין יומת בעלמא דאתי. לאלין ונשא חטאו בגין דמבזה עובדי ידי מבזה לשמשי דאנא פקידית ואסיר הוא אבל מיתה לא אתחייב בהו.

 

ר' שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי אלעזר ורבי אבא ורבי יהודה ורבי חייא ורבי יוסי. מטו לחד טיקלי דמיא, פוסקרא רבי יוסי בקטפוי לגו מייא, אמר [קז ע"א] קטורא דקוסטי דמיא ולואי ולא שכיח.

[p. 200] א"ל ר' שמעון אסיר לך, שמשא דעלמא הוא ואסיר לאנהגא קלנא בשמשא דקב"ה וכ"ש דאינון עובדי קשוט.

פתח ואמר (בראשית א:31) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. בנימוסי דקיסטרא עלאה שכיח. וירא אלהים את כל אשר עשה סתם ואפילו נחשים ועקרבים ויתושין ואפילו אינון דאתחזון מחבלי עלמא בכלהו כתיב והנה טוב מאד, כלהו שמשי עלמא מדברי עלמא ובני נשא לא ידעי.

[p. 201] עד דהוו אזלי חמו חד חויא מדבר קמייהו. אמר ר' שמעון ודאי דא אזיל לארחשא לן ניסא. רהט ההוא חויא קמייהו וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא, נצון חד בחד ומיתו. כד מטון חמו לון לתרוייהו שכיבין בארחא. אמר ר' שמעון בריך רחמנא דרחיש לן ניסא דהא כל מאן דיסתכל בהאי כד איהו בקיומיה או הוא יסתכל בבר נש לא ישתזיב ודאי כ"ש אי קרב בהדיה. קרא עליה (תהלים צא:10-11) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ובכלא עביד קב"ה שליחותא דיליה ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד ועל דא כתיב (שם קמה:9-10) טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו, וכתיב יודוך יי' כל מעשיך.

 

רבי שמעון פתח (שיר ב:1) אני חבצלת השרון שושנת העמקים, כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה דקב"ה משבח לה והיא משבחת ליה תדיר וכמה משבחין ומזמרין אתקנת ליה למלכא תדיר. זכאה חולקהון דישראל דאחידן בעדבא דחולקא קדישא כמא דכתיב (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

[p. 202] אני חבצלת השרון, דא כנסת ישראל דאתקרי חבצלת דקיימא בשפירו דנוי בגנתא לאתנטעא. השרון, דהיא שרה ומשבחת ליה למלכא עלאה.

ד"א אני חבצלת השרון, דבעייא לאשקאה משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כד"א והיה השרון לאגם מים.

שושנת העמקים, דקיימא בעמיקתא דכלא. שושנת העמקים, מאן אינון עמקים, כד"א (תהלים קל:1) ממעמקים קראתיך יי'.

חבצלת השרון, מההוא אתר דשקיו דנחלין נפקין ולא פסקין לעלמין. [p. 203] שושנת העמקים, שושנה מההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא סתים מכל סטרין.

ת"ח בקדמיתא ירקרוקת ירוקא כחבצלת דטרפין ירוקין, לבתר שושנת סומק בגוונין חוור וסומק. שושנת, בשית טרפין. שושנת, דשניאת גוונהא ואשתניאת מגוונא לגוונא.

שושנת, בקדמיתא חבצלת, בזמנא דבעייא לאזדווגא ביה במלכא אקרי חבצלת. בתר דאתדבקת ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה בגין דכתיב (שיר ה:13) שפתותיו שושנים.

שושנת העמקים, דהיא שניית ומשניאת גוונהא זמנין לטב זמנין לביש, זמנין לדינא זמנין לרחמי.

(בראשית ג:6) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל. ת"ח דהא בני נשא לא ידעין ולא משגיחין ולא מסתכלי, בשעתא דברא קב"ה לאדם ואוקיר ליה ביקירו עלאה בעא מיניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאי ובלבא יחידאי ובאתר דדביקותא יחידאי דלא אשתני ולא מתהפך לעלמין, בההוא קשורא דמהימנותא דכלא ביה אתקשר הה"ד ועץ החיים בתוך הגן. [p. 204] לבתר סאטו מאורחא דמהימנותא ושבקו אילנא יחידאה עלאה מכל אילנין ואתו לאתדבקא באתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא ומטב לביש ומביש לטב ונחתו מעילא לתתא ואתדבקו לתתא בשנויין סגיאין ושבקו עלאה דכלא דהוא חד ולא אשתני לעלמין הה"ד (קהלת ז:29) אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, והמה בקשו חשבונות רבים ודאי. כדין אתהפך לבייהו בההוא סטרא ממש זמנין לטב זמנין לביש, זמנין לרחמי זמנין לדינא [קז ע"ב] כההוא מלה דאתדבקו בה ודאי, המה בקשו חשבונות רבים ואתדבקו בהו.

א"ל קב"ה שבקת חיי ואתדבקת במותא. חיי דכתיב ועץ החיים בתוך הגן, עץ דאקרי חיים דמאן דאחיד ביה לא טעים מותא לעלמין. ואתדבקת באילנא אחרא, הא ודאי מותא הוא לקבלך הה"ד (משלי ה:5) רגליה יורדות מות, וכתיב (קהלת ז:26) ומוצא אני מר ממות את האשה. ודאי באתר דמותא אתדבק ושבק אתר דחיי, בגין כך אתגזר עליה ועל כל עלמא מותא.

אי הוא חטא כל עלמא מאי חטאו. אי תימא כל בריין אתו ואכלו מאילנא דא ואתרמיס מכלא, לאו הכי אלא בשעתא דאדם קאים על רגלוי חמו ליה בריין כלהו ודחילו מקמיה והוו נטלין בתריה כעבדין קמי מלכא והוא אמר לון אנא ואתון (תהלים צה:6) בואו נשתחוה ונכרעה [p. 205] נברכה לפני יי' עושנו, וכלהו אתו אבתריה. כיון דחמו דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק ביה כלהו אתמשכו אבתריה וגרים מיתה ליה ולכל עלמא.

וכדין אשתני אדם לכמה גוונין זמנין טב זמנין ביש, זמנין רוגזא זמנין נייחא, זמנין דינא זמנין רחמי, זמנין חיי זמנין מותא ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו בגין דההוא אתר גרמא ליה ועל דא אקרי חרב המתהפכת, המתהפכת מסטרא דא לסטרא דא מטב לביש מרחמי לדינא משלם לקרבא, מתהפכת היא לכלא, טוב ורע דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו.

ומלכא עילאה לרחמא על עובדי ידוי אוכח ליה ואמר ליה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', והא לא קביל מניה ואתמשך בתר אתתיה ואתרך לעלמין דהא אתתא לאתרהא סלקא ולא יתיר ואתתא גרים מותא לכלא.

ת"ח לעלמא דאתי כתיב (ישעיה סה:22) כי כימי העץ ימי עמי. כימי העץ, ההוא דאשתמודע. ביה זמנא כתיב (שם כה:8) בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי פי יי' דבר.