פרשת בהר סיני

[p. 206] רבי אלעזר פתח (ויקרא ו:2) זאת תורת העולה היא העולה וגו'. האי קרא בכנסת ישראל אוקימנא דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים.

היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. ת"ח כיון דעאל ליליא ותרעין סתימין דינין תתאין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין חמרי ואתני וכלבי. חמרי הא אוקימנא וכלבי ואתני לא שאטן ולא אזלין אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא כגון בלעם ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין ומזבח תתאה דלבר אתוקד.

[p. 207] בפלגות ליליא אתער רוח צפון ומההוא מזבח תתאה נפיק שלהובא דאשא ותרעין אתפתחו ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו, וההוא שלהובא אזיל ושאט ותרעין דגנתא דעדן אתפתחו עד דמטי ההוא שלהובא, אתפלג לכמה סטרין דעלמא ועאל [קח ע"א] תחות גדפוי דתרנגולא וקארי. כדין קב"ה אשתכח בין צדיקייא וכנסת ישראל משבחת ליה לקב"ה עד דאתי צפרא. כיון דאתי צפרא אשתכחו משתעין ברזא חדא ואית לה נייחא בבעלה הה"ד על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר, דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו וכדין אתער אברהם בעלמא ונייחא הוא דכלא.

[p. 208] ת"ח כיון דעאלו ישראל לארעא לא אשתכחו בה דינין תתאין וכנסת ישראל הות בה בנייחא על כנפי דכרובים כמא דאתמר דכתיב (ישעיה א:21) צדק ילין בה. כדין הוות לה נייחא מכלא דהא ישראל לא ניימין עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים ואסתליקו דינין ועולה הוה אתוקד על מדבחא וכדין הוה לה נייחא מכלא ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה הה"ד כי תבואו וגו' ושבתה הארץ, נייחא ודאי. ושבתה הארץ שבת ליי', שבת ליי' ממש.

 

תו פתח ר' אלעזר (שמות כא:2) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו', בגין דכל בר ישראל דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא בשמטה דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה ודא אקרי שבת הארץ, ודאי חירו אית בה נייחא בה. כמא דשבת נייחא הוא דכלא ה"נ שמטה נייחא דכלא נייחא הוא דרוחא וגופא.

[p. 209] ת"ח ה' נייחא הוא דעלאי ותתאי, בגין כך ה' עלאה ה' תתאה, נייחא דעלאין נייחא דתתאין. ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים, ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו, דא שמטה דא יובלא, וכד מסתכלין מלי כלא חד. בגין כך ושבתה הארץ, בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדין נייחא ובגין כך ובשביעית יצא לחפשי חנם.

חנם, מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום. [p. 210] אלא דא רזא, הכי אוליפנא כתיב (במדבר יא:5) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, בלא ברכה דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא.

ת"ח עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות. מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מדי. הכי נמי אצטריך ליה לב"נ לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך, ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא יכיל למפלח, [p. 211] הה"ד (תהלים ב:11) עבדו את יי' ביראה. מהו ביראה, כד"א (שם קיא:10) ראשית חכמה יראת יי', ודא מלכות שמים ובגין כך עול מלכות שמים ועל דא האי בקדמיתא דכלא. מאן אוכח, תפלה בקדמיתא של יד, בגין דבהאי עייל לשאר קדושא ואי האי לא אשתכח לגביה לא שריא ביה קדושא לעילא, בגין כך (ויקרא טז:3) בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו' כתיב.

והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא ועל דא עבדין פטורין מעול מלכות שמים, ואי מהאי עול פטורין מכל שאר פטורין דהא שאר לא שריא עליה דב"נ עד דאשתכח גביה האי עול, ובגין כך הוו אכלי ישראל במצרים חנם. אוף הכא יצא לחפשי חנם דהא עבדא הוה וכל מה דעביד חנם הוא בלא עול מלכות שמים, ואע"ג דחנם הוו עובדוהי יצא לחפשי ויהא ליה נייחא.

[p. 212] לבתר דאיהו בחירו ואשתכח ביה נייחא יהבין עליה עול מההוא אתר דאפיק ליה לחירו. ואי ב"נ יסרב למיפק לחירו כד"א ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי הא ודאי פגים ליה להאי אתר דשביק עול מלכותא דלעילא ונטיל עול דמאריה. ועל דא מה כתיב, והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה וגו'. והגישו אדניו אל האלהים, אל האלהים סתם לגבי ההוא דפגים ליה דה"נ אלהים אקרי. ולאן אתר יתקריב לגביה, אל הדלת או אל המזוזה [קח ע"ב] בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא ומזוזה אקרי והא אתמר. וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה הה"ד ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם, יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה עד שתא דיובלא.

את אזנו, אמאי. הא אוקמוה אבל שמיעה תלי בהאי אתר, עשייה לעילא, ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקב"ה אקדימו עשייה [p. 213] לשמיעה דהא שמיעה בקדמיתא ולבתר עשייה. שמיעה בהאי שמיטה תלי, ועל דא הוא פגים להאי שמיעה, אתפגים שמיעה דיליה וישתאר פגימו ביה, ולא ישתאר הוא עבדא למאריה עד דיתקרב לההוא אתר דפגים ויתפגים הוא קמיה וישתאר ביה ההוא פגימו, ובגין כך והגישו אדניו אל האלהים סתם כמא דאוקימנא ועל דא ושבתה הארץ וגו'.

 

שש שנים תזרע שדך וגו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליי', והא אוקמוה דכתיב (שמות כג:10) והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו'. מ"ט ואכלו אביוני עמך, בגין דמסכני בהאי אתר תליין ובגין כך שביק לון למיכל. [p. 214] ועל דא מאן דרחים למסכנא יהיב שלמא בכנסת ישראל ואוסיף ברכתא בעלמא ויהיב חידו וחילא לאתר דאתקרי צדקה לארקא ברכתא לכנסת ישראל ואוקימנא.

 

[קי ע"ב] וכי תאמרו מה נאכל וגו'. ר' יהודה פתח (תהלים לז:3) בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. לעולם להוי ב"נ זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא עלאה בגין דיהוי שלים במאריה דכד להוי שלים ביה לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא.

ת"ח בטח ביי' ועשה טוב. מאי ועשה טוב, אלא הכי תנינן בעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא, והא אוקמוה ועשיתם אותם, כביכול אתון תעבדון להון בגין דההוא אתערותא דלכון דאתון עבדין לתתא אתער לעילא, ועל דא ועשה טוב כתיב [p. 215] ואין טוב אלא צדיק דכתיב (ישעיה ג:10) אמרו צדיק כי טוב. כיון דאתון עבדין האי ודאי האי טוב אתער כדין שכן ארץ ורעה אמונה וכלא חד.

שכן ארץ, ארץ עלאה דהא לית לך בעלמא דיכול למשרי בהדה עד דיתער האי טוב לגבה. כיון דיתער ליה כביכול הוא עביד ליה וכדין שכן ארץ, שרי בגווה איכול איבה אשתעשע בהדה.

ורעה אמונה, דא ארץ וכלא חד כד"א (תהלים צב:3) ואמונתך בלילות. ורעה אמונה, הוי דבר לה לכל רעותך.

ואי לא תתער לקבלה האי טוב, אתרחק מנה ולא תקרב בהדה, לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא, ואי תקרב בהדה בדחילו כמאן דדחיל מן מותא דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובוי. וכיון דאתער לקבלה האי טוב כדין שארי בגווה לא תדחל מנה אנת, כדין (איוב כב:28) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.

[p. 216] ת"ח בני מהימנותא מדברי להאי לרעותהון בכל יומא. מאן אינון בני מהימנותא, אינון דמתערי האי טוב לקבליה ולא חס על דיליה וידעי דהא קב"ה יהיב ליה יתיר כד"א (משלי יא:24) יש מפזר ונוסף עוד. מ"ט, בגין דהאי אתער ברכאן לקבליה. ולא יימא אי אתן האי השתא מאי אעביד למחר, אלא קב"ה יהיב ליה ברכאן עד בלי די כמא דאוקמוה.

ובגין כך וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו'. מה כתיב, וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. ועשת, ועשתה מבעי ליה, מאי ועשת. אלא לאפקא ה' דאית לה שמטה ונייחא ולא עביד עבידתא. כתיב (שמות טז:29) ראו כי יי' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וגו'. כגוונא דא וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וגו'.

 

[p. 217] רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא, פגעו בההוא טורא, אשכחו תרי גברי דהוו אזלי. אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי, אמר לון במטו מנייכו הבו לי מזונא פתא דנהמא דהני תרין יומין דתעינא במדבר ולא אכלנא מדי.

אשתמיט חד מאינון תרי גברי ואפיק מזוניה דאיהו איתי לאורחא ויהב ליה ואכיל ואשקי ליה. א"ל חבריה מה תעביד מן מזונא דהא אנא דידי אכלנא.

א"ל ומה על דידך אנא אזיל.

יתיב גביה ההוא מסכנא עד דאכל כל מה דהוה גביה וההוא נהמא יהב ליה לאורחא ואזל ליה.

א"ר חייא לא בעא קב"ה דמלה דא יתעביד על ידן.

א"ר יוסי דילמא דינא אתגזר על ההוא ב"נ ובעא קב"ה לזמנא קמיה האי בגין לשיזאבא ליה.

עד דהוו אזלי לאה ההוא גברא בארחא. א"ל חבריה ולא [קיא ע"א] אמינא לך דלא תתן נהמא לאחרא.

א"ר חייא לרבי יוסי הא מזונא גבן, ניהב ליה למיכל.

א"ר יוסי תבעי למיפק מניה זכותא, ניזיל ונחמי דהא ודאי בקפטורי דדא טיפסא דמותא אתאחיד ובעא קב"ה לזמנא זכותיה בגין לשזביה.

[p. 218] אדהכי יתיב ההוא ב"נ ונאים תחות חד אילנא וחבריה אתרחיק מניה ויתיב בדרך אחרא. א"ר יוסי לר' חייא השתא ניתיב ונחמי דודאי קב"ה בעי למרחש ליה ניסא. קמו ואוריכו.

אדהכי חמו חד טיפסא בשלהובי קאים גביה. א"ר חייא ווי על ההוא ב"נ דהשתא יימות.

א"ר יוסי זכאה ההוא ב"נ דקב"ה ירחיש ליה ניסא.

אדהכי נחת מאילנא חד חויא ובעא למקטליה, קם ההוא טיפסא עליה וקטליה, קסטר ברישיה טיפסא ואזל ליה.

א"ר יוסי ולא אמינא לך דקב"ה בעא למרחש ליה נסא ולא תפוק זכותיה מניה.

אדהכי אתער ההוא ב"נ וקם ואזל ליה, אחידו ביה ר' חייא ור' יוסי ויהבו ליה למיכל. בתר דאכיל אחזיאו ליה ניסא דרחיש ליה קב"ה.

פתח ר' יוסי ואמר (תהלים לז:3) בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. זכאה חולקיה דב"נ דעביד מדידיה דהא אתער טוב בכנסת ישראל. ובמה, בצדקה, דכד אתער צדקה הא טוב כדין אתער לגבי כנסת ישראל. [p. 219] ועל דא כתיב (משלי י:2) וצדקה תציל ממות. מ"ט, בגין דצדקה אילנא דחיי הוא ואתער על ההוא אילנא דמותא ונטיל לון דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא. מאן גרים לההוא אילנא דחיי דאתער להאי, הוי אימא ההוא צדקה דאיהו עביד, כביכול הוא עביד ליה לעילא כד"א (תהלים קו:3) עושה צדקה בכל עת.

[זוהר חדש מט ע"ד] וכי בכל עת יכיל בר נש למעבד צדקה, אי הכי תריסר שעתי ביממא מאן יכיל. אלא הכי אוליפנא מאן דעביד צדקה בכל עת עביד. מאי בכל עת, כד"א (ויקרא טז:2) ואל יבא בכל עת אל הקדש ואוקמוה.

ולא תימא בכנסת ישראל בלחודוי דאיהי עת רעווא קדישא אלא אפילו בכל עת דלתתא אסגי צדקה עלייהו ואתער צדקה בכולהו בעילאי ותתאי. בגין כך ישוי לביה ורעותיה ב"נ וידבק ביה בקב"ה.

[p. 220] כיון דמטו קמיה דרבי שמעון סחו ליה עובדא. אמר ומה דא בלחודוי, אפילו כל מאן דאחיד לאילנא דחיי אשתזיב בהאי עלמא ואפילו מן מותא דעלמא משאר בני נשא כ"ש מאחרא.

אמר ר' שמעון בכולהו איתער צדקה אילנא דחיי והאי אתר איהו מזונא לכלא. תלמידי חכמים מאי עבידתייהו, דהא אינון בצדקה אחידן וכל בני עלמא בזכותייהו ניזונין בהו ממש ואינון לא יכלין לאתזנא בהו ממש, בגין דאשתדלי באורייתא ומאן דאשתדל באורייתא אשתדל באילנא דחיי דכל בני עלמא נזונין מניה. אשתכח דת"ח מתערי מזונא לעלמא ושלמא. אי לכל בני עלמא מתערי מזונא, לון אמאי לא מתערי.

[p. 221] אלא תלמיד חכם הוא אילנא דחיי ממש ואילנא דחיי לא מתזן אלא מן העולם הבא, והעולם הבא לא אשתכח בהאי עלמא, אלא בתר דעאל לההוא עלמא כדין אתזן ביה ואתנטעו שרשוי עליה. השתא אכלי מאיבא דאילנא דחיי. ומאן איהו, ההוא אתר דאשתכח לגבי מסכנא ואיהו אקרי פרי העץ אשר בתוך הגן, וע"ד אכלי מההוא פרי בהאי עלמא.

וע"ד תנינן הם ניזונים בזרוע. מאי זרוע, דא גבורה. ואינון זמינין לעולם הבא דמזונא דהעולם הבא לאו איהו בהאי עלמא אלא צמצומא זעירא דחילא דיליה דאשתכח במתיקו דאורייתא ודא טעמי על ההוא איבא דאילנא תתאה ודא איהו חדו דתלמידי חכמים ומזונא דילהון.

כיון דעברון מהאי עלמא כמה נחלין עילאין דעולם הבא סחרין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסתלקון לעילא לעילא, כדין (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה [p. 222] למחכה לו. מאן יעשה, דא יובלא ההוא דאקרי עולם הבא.

למחכה לו ודאי דלא בעיין מזונא לעלמא דא עד דאתאן למזונא דילהון. ומאי מזונא דילהון, העולם הבא. וע"ד זכאין אינון בכולא דעלייהו כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'.