פרשת במדבר

[p. 250][ קיז ע"א] וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני וגו'. ר' אבא פתח (בראשית א:27) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. האי קרא אתמר. ת"ח בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי והוא כליל מכלא והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא לסייפיה דעלמא וחוו דחילין קמיה כלא.

[p. 251] ואע"ג דאוקמוה אית לאסתכלא ביה בהאי קרא. ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים, כיון דאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו מאי בצלם אלהים. אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא, חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי וסיפא דקרא אוכח דכתיב זכר ונקבה ברא אותם, וכליל הוה מכל סטרוי, ואע"ג דנוקבא אחידא בסטרוי הא נמי כליל מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא, כיון דסרח אתמעטו פרצופין וחכמתא סליקת מניה ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי ולא אתישבו דא בדא בעלמא עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא ואקרי שת והא אוקמוה.

[p. 252] ועכ"ד עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומא עד דאתא אברהם ואתקיים עלמא, אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח בעלמא ואחיד ביה בימינא כמאן דאחיד ביה בימינא למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד ביה בעלמא בשמאלא ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט.

ועם כל דא לא אשתיל בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפש ואשתיל עלמא. ועכ"ד לא אשתלים עד דקב"ה נתן אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא, [p. 253] כדין אתקיימו עלמין ואתבסמו עלאין ותתאין. כיון דאורייתא ומשכנא אתקמו בעא קב"ה למפקד [קיז ע"ב] חילוי דאורייתא, כמה חיילין אינון דאורייתא וכמה חיילין אינון דמשכנא.

ת"ח כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה לא אתיישבא עד דאדכר בפימא ואתמני עלה. אף הכא בעי קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא, כלא כגוונא דלעילא דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון אעלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו בר אינון אחרנין דלית להון חושבנא, ובגין כך כתיב וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד, דאי באהל [p. 254] מועד אמאי במדבר סיני, אלא חד לאורייתא וחד למשכנא, בהאי ובהאי.

באחד לחדש השני בשנה השנית, כלא חד והאי אקרי (מ"א ו:1) חדש זיו, רמז לההוא ירחא דנהיר לסיהרא דהא כדין עלמין כלהו אשתכח בשלימו.

לצאתם מארץ מצרים, לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה.

 

רבי יצחק פתח (תהלים קטו:12-13) יי' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן, יברך יראי יי'. יי' זכרנו יברך, אלין גוברין דהוו אעלין בחושבנא במדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.

ת"ח האי דאמר שבחא דחבריה אי בממונא בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן, ממשה דכתיב (דברים א:10) והנכם היום כככבי [p. 255] השמים לרוב. לבתר מה כתיב, יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'. תרין ברכאן הכא, חד יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם, הא חד. לבתר ויברך אתכם כאשר דבר לכם, לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן.

ואי הוא מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן הוא יתפס בקדמיתא מלעילא. ואי הוא מברך ליה הוא אתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא ליה בעינא טבא ולא בעינא בישא, ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא, מאן דמברך ליה לקב"ה עאכ"ו דבעי עינא טבא ולבא טבא רחימותא דלבא, בגין כך כתיב (שם ו:5) ואהבת את יי' אלהיך וגו'.

ת"ח לית ברכתא דלעילא שריא על דבר דאתמני. ואי תימא ישראל היך אתמנון, אלא כופרא נטלי מנייהו והא אוקמוה וחושבנא לא הוי עד דיתכניש ההוא כופרא וסליק לחושבנא, ובקדמיתא מברכן להו לישראל ולבתר מנון ההוא כופרא ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו ישראל מתברכאן בקדמיתא ובסופא ולא סליק בהו מותנא.

[p. 256] מותנא אמאי סליק במניינא, אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא, כיון דאסתליק ברכתא סטרא אחרא שריא עלוי ויכיל לאתזקא. בגין כך במניינא נטלין כופרא ופדיונא לסלקא מעליה מותנא.

יברך את בית ישראל, אלין נשין דלא סלקין במניינא.

יברך את בית אהרן, דאינון מברכאן לעמא בעינא טבא בלבא טבא ברחימו דלבא. את בית אהרן, הכי נמי נשין דאתברכן בברכתא דלהון.

יברך יראי יי', אלין ליואי וכלהו דדחלין ליה לקב"ה.

הקטנים עם הגדולים, אע"ג דלא אעלין במניינא.

ת"ח לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי, דהא מניינא לאתברכא הוה, מניינא לאשלמא שלימותא דעלמין הוה, ובאתר דברכאן נפקאן אתמנון דכתיב באחד לחדש השני, דאיהו זיוא דברכאן דעלמא דמניה נפקא זיוא לעלמא ועל דא [p. 257] אקרי חדש זי"ו דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב (תהלים קלד:3) יברכך יי' מציון, חד מלה, וכתיב (שם קלג:3) כי שם צוה יי' [קיח ע"א] את הברכה.

 

רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. א"ל ישראל מאן אתר אתברכן.

א"ל ווי לעלמא דלא משגיחין ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה. תא חזי בשעתא דישראל אשתכחו זכאין קמי קב"ה והוו עלמין שכיחין בחד אילנא קדישא עלאה דמזונא דכלא ביה הוה מתברך מאתר דכל ברכאן ביה וביה אתנטעו ואתשילו שרשוי וישראל לתתא הוו מתברכין ואתשילו שרשוי מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למפקי כד"א יברכך יי' מציון, וכתיב (שם קלג:3) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם. ודא הוא נהירו דעלמא דכתיב (שם נ:2) מציון מכלל יופי אלהים הופיע, הופיע נהיר כד"א (דברים לג:2) הופיע מהר פארן. וכד האי אתער כלהו הוא בחביבותא כלא הוא ברחימותא כלא הוא בשלימו, כדין שלמא דכלא שלמא דעילאי ותתאי הה"ד (תהלים קכב:7) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך.

 

[p. 258] איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'. רבי אלעזר פתח (ישעיה סו:10) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה דהא בכל אתר דמלי דאורייתא אשתמעו קב"ה וכל חיילי דיליה כלהו צייתין למלוליה וקב"ה אתי לדיירא עמיה הה"ד (שמות כ:21) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה והא אוקמוה.

ת"ח פקודי אורייתא עלאין אינון לעילא. אתי בר נש ועביד פקודא חדא ההוא פקודא קיימא קמיה דקב"ה ומתעטרא קמיה ואמר פלנייא עביד לי, אנא מן פלנייא, בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא כד"א (ישעיה כז:5) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. יעשה שלום לי לעילא, שלום יעשה לי לתתא. זכאה חולקא דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא.

[p. 259] שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה. שמחו את ירושלם, בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא דתמן אתחברת אתתא בבעלה וכדין הוא חדוא דכלא חדוא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא אסיר ליה לב"נ למחדי ולאחזאה חידו דכתיב שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, וגילו בה דייקא.

רבי אבא חמא חד ב"נ דהוה חדי בבי טרונייא דבבל, בטש ביה אמר שמחו את ירושלם כתיב. אמר רבי אבא בזמנא דירושלם בחדוא בעי בר נש למחדי.

ר' אלעזר לטעמיה דאמר ר' אלעזר שמחו את ירושלם היינו דכתיב (תהלים ק:2) עבדו את יי' בשמחה.

כתוב אחד אומר עבדו את יי' בשמחה, וכתוב אחד אומר (שם ב:11) עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה, מה בין האי להאי. אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא.

[p. 260] ד"א עבדו את יי' ביראה, דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא.

א"ר יהודה והא כתיב (ישעיה נה:12) כי בשמחה תצאו, ודא היא כנסת ישראל. כיון דאמר תצאו מן גלותא הוא ואקרי שמחה.

א"ל ודאי הכי הוא דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי שמחה. בזמנא דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא (שם נב:12) התנערי מעפר קומי שבי, (שם ס:1) קומי אורי, ויתחברון כחדא ויוקים לה מעפרא כדין חדוותא אקרי חדוותא דכלא וכדין כי בשמחה תצאו ודאי. כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כד"א (שם נה:12) ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף, וכתיב (שם נב:12) כי הלך לפניכם יי' ומאספכם אלהי ישראל. [קיח ע"ב]

איש על דגלו באותות. אלין ארבע משריין דכנסת ישראל באינון תריסר שבטין תחומין סחור סחור לה כלא כגוונא דלעילא. כתיב (תהלים קכב:4) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי'. ששם עלו שבטים, אינון תריסר שבטין תריסר תחומין דלתתא. שבטי יה, הא אוקמוה בגין די"ה עדות לישראל ודאי ועל דא הראובני [p. 261] השמעוני י"ה בכל חד וחד, אבל ודאי הכי הוא דהא אילנא עלאה קדישא בהו אתחם בתחומוי ואוקמוה.

כתיב (יחזקאל א:10) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני נשר לארבעתם. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו ואפין הוו לארבע סטרין דעלמא ומתפרשן בדיוקניהון וכלהו כלילן ביה באדם.

מיכאל בימיניה, גבריאל משמאלא, אוריאל לקדמייהו, רפאל לבתרייהו, שכינתא עלייהו, תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא לתתא תרין מכאן ותרין מכאן והיא בינייהו. [p. 262] כיון דנטלין תרין דגלין מה כתיב, ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'. לבתר אינון תרין אחרנין.

ארבע משריין אנון לארבע סטרי עלמא ואשתכחו תריסר, אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא. ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה, לקביל משרייא דמיכאל, מחנה ראובן לקביל משרייא דאוריאל, דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ה"נ דרומית מזרחית.

מחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. מחנה דן לקביל משרייא דגבריאל, מחנה אפרים למערב לקביל משרייא דרפאל. מזבח ה"נ צפונית מערבית. [p. 263] כלא אחיד דא בדא עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא עלאה דכלא קדישא דכלא, כלא אתכליל ביה.

י' מזרח, מזרח הוא שירותא דנהורא, אזיל ושאט ונפיק לדרום, דרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח.

ה' דרום, מניה נפיק דרום דעייל י' בשירותא דמזרח ואפיק ליה, ומה"א תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. י' מזרח צפון ודרום תלייאן ביה.

ו' באמצעיתא ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו בין צפון לדרום, ועל דא תנינן מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים דהא בן דכר איהו בין צפון לדרום.

ה' עלאה ביה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו ברזא דו"ו, ה' בתראה מערב.

[p. 264] ועל דא דרום אחיד במזרח דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה, ועל דא תנינן מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא.

זויין דמזבח הכי מסתחרן, לקרן דרומית מזרחית, דדרום תוקפיה במזרח דאיהו שירותא דשמשא ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא.

מזרחית צפונית, כיון דדרום נטיל תוקפיה במזרח הוא אנהיר לצפון וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא.

צפונית מערבית, דהא מערב דאיהו ה' בתראה נטלא מצפון, ועל דא צפון אזיל למערב.

מערבית דרומית, היא אזלא לאתחדא בדרום. כמא דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא ה"נ מערב בשרותא אזלא לאתדבקא בדרום הה"ד (שיר ב:6) וימינו תחבקני. וימינו דא הוא דרום, בגין כך ינקא מתרי סטרי מצפון ומדרום הה"ד (שם) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו דא הוא צפון, וימינו דא הוא דרום.

ורזא דא אוליפנא קב"ה יהיב מטתו בין צפון לדרום, ואחידת להאי בן ודאי. ועל דא הוה לבני נשא [p. 265] דיהבי מטתן בין צפון לדרום והכי אוליף לי אבא ויהבין להו בנין גוברי, דהא אתכוון כלפי מהימנותא עלאה בשלימותא דכלא, לגבי קב"ה דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאנהירין בין צפון לדרום, ודאי הוויין לו בנים זכרים.

ובכלא [קיט ע"א] בעי לאחזאה עובדוי כגוונא דלעילא וכמא דאחזיו עובדא לתתא הכי ודאי אתער לעילא ואוקמוה.

שמע חמוי ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך, אמר זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

פתח ואמר (תהלים כז:1) יי' אורי וישעי ממי אירא יי' מעוז חיי ממי אפחד. יי' אורי וישעי, כיון דבר נש אסתכל בנהורא דלעילא וקב"ה אנהר עליה לא דחיל מעלאין ותתאין כד"א (ישעיה ס:2) ועליך יזרח יי' וכבודו עליך יראה.

יי' מעוז חיי, כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין. אוף אנא כהאי גוונא כיון דאחידנא באבוך ובך איך אסתפינא מהאי עלמא ומעלמא אחרא. עליך כתיב (משלי כג:25) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. כיון דכתיב ישמח אביך ואמך אמאי ותגל יולדתך דהא באמך סגיא. אלא ישמח אביך דא קב"ה, ואמך דא כנסת ישראל, ותגל יולדתך דא יולדתך דלתתא. [p. 266] ר' שמעון אבוך אן הוא חדוה דיליה, אלא קרא הוא בלחודוי (שם:24) גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו, דא אבוך דלתתא.

דבר אחר גיל יגיל אבי צדיק דא אביך דלתתא, ויולד חכם ישמח בו, וישמח בו כתיב בתוספת וא"ו, דא קב"ה הוא לעילא.

כתיב (תהלים לא:6) בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי' אל אמת. [p. 267] אמר ר' אלעזר האי קרא אית לאסתכלא ביה, חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי. אלא ודאי זכאה ההוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה.

תא חזי כיון דעאל ליליא אילנא דמותא ביה שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא לעילא. כיון דאילנא דמותא שליט בלחודוי כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מ"ט, בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה פקדונא דנפשיה כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא. אע"ג דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא לא כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר גביה, ואי יסרב ביה בודאי נבדוק אבתריה דלאו מזרעא קדישא איהו ולאו מבני מהימנותא.

[p. 268] כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבי ליה פקדונא דנפשייהו וכל נשמתהון דבני עלמא נטיל וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי אילנא דמותא הוא, ובגין דכל אינון נפשתא אע"ג דכלהו אתחייבו גביה כיון דכלהו אתמסרו ליה בפקדונא אתיב כל פקדונין למאריהון.

ת"ח לאו כדאי הוא האי אילנא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא, בשעתא דסליק צפרא, וכדין כיון דהאי אתער בעלמא כל בני עלמא חיין ושבק ההוא אילנא דמותא כל פקדונין דאתפקדו לגביה. מ"ט חיין, בגין דההוא אילנא גרים.

ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט. אלא ודאי ההוא אילנא דמותא קא עביד. מ"ט, בגין דכתיב (שם יד:2) לראות היש משכיל דורש את אלהים, ולאו יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא אלמלא שליטנא בנפשאי בליליא אשתדלנא באורייתא.

[p. 269] א"ר יהודה האי בישראל ודאי והכי הוא, באומות העולם דחמינן כהאי גוונא מ"ט.

א"ל ודאי שפיר הוא דקאמרת. פתח ואמר (במדבר כג:8) מה אקוב לא קבה אל וגו'. ת"ח כגוונא דאית לעילא אית לתתא, אית ימינא ואית שמאלא, ישראל ושאר עמין, ישראל לימינא קדושא דמלכא קדישא, שאר עמין לשמאלא בסטרא דרוח מסאבא וכלהו לתתא מכלהו דרגין לשמאלא. וכלהו דרגין אחידן דא בדא [קיט ע"ב] עד דתליין מרישא וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהו תתאה. מ"ט, בגין דאחיד ביה. בגיני כך שאר עמין בההוא סטר מסאב דלהון הכי אתדבר.

[p. 270] בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין והוא הוה חמי דהאי תתאה דאיהו זנבא לא יכיל לאתדבר אלא ברישא, בגין כך אמר מה אקוב לא קבה אל דאיהו רישא בגין דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי אל אוקימנא האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דכלא והאי טב וחסד דהאי עלמא ובגין כך אקרי אל, אלא דאיהו זועם בכל יום דאשתכח ביה דינא.

[p. 271] ות"ח אל שדי, שדי הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די, אל הוא דאזדווג בהדיה ובגין כך אקרי אל שדי אל דשדי, ועל דא מה אקוב לא קבה אל, ובגין כך כגוונא דאתער רישא ה"נ אתער תתאה.

בכה רבי אלעזר. פתח ואמר (ירמיה מו:22) קולה כנחש ילך וגו'. השתא בהאי גוונא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש. חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא וסליק זנבא כדין זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשכח קמיה. מאן עביד לזנבא דאסתליק לעילא ושליט ומחי, רישא דאתכפיא לתתא. ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי, האי רישא, אע"ג דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר ליה למטלנוי. בגין דא השתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא סלקין לעילא ושלטין ומחיין ורישא כפיף לעפרא כד"א (עמוס ה:2) נפלה לא תוסיף קום וגו'. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיר ליה כד"א (שיר א:6) שמוני נוטרה את הכרמים, אלין שאר עמין דאינון זנבא.

[p. 272] אתא רבי יהודה ונשיק ידוי, אמר אלמלא לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא לה די לי דהשתא ידענא דשאר עמין ושולטנותא דלהון היך מתדברן. זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב (תהלים קלה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו.

א"ל רבי אלעזר מהו לסגולתו.

א"ל תלת אבהן אלין אקרון סגולה בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא כהנים לויים וישראלים, וכלא חד ואלין סגולתו דקב"ה לעילא וסגולתו לתתא, ודא הוא דכתיב (שמות יט:5) והייתם לי סגולה מכל העמים.

 

ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'. לבתר מה כתיב, דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה, היינו מערב, שכינה במערב ואוקמוה. [p. 273] כתיב (בראשית מח:20) ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר וגו', וישם את אפרים לפני מנשה. בך יברך ישראל, ישראל סבא. מאי קמ"ל. אלא בך יתברך ישראל לא כתיב או יבורך ישראל, מהו יברך ישראל. אלא ישראל קדישא לא יברך לעלמא אלא בך דאנת במערב, וכתיב (שם לה:11) אני אל שדי פרה ורבה. הא אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר בך יברך ישראל לאמר, בך יברך לעלמא. והיאך חמא והכתיב (שם מח:10) ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות. אלא שכל את ידיו כתיב. מאי שכל, אלא ימינא הוה זקיף וסטי ליה שכינתא [p. 274] כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה, כדין אמר בך יברך ישראל, וחמא דאיהו למערב ודאי שכינתא במערב, והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום לאתחברא בגופא ולמהוי בזווגא חדא, וצפון מקבלא לה תחות רישא ודרום מחבקא לה הה"ד (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והא אוקימנא ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום וכדין כלא חד לאתברכא עלמא.

תנן כל האומר תהלה לדוד שלשה פעמים בכל יום [קכ ע"א] והא אוקימנא בגין לזווגא לה ולאשתכחא בין צפון לדרום. [p. 275] אתי בר נש בצפרא מקבלא עליה עול מלכות שמים כמא דאתמר. מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר עם תהלה לדוד וכלהו הללויה דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא, ובגין כך עשרה אינון הללויה. לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון (תהלים קנ:1) הללו אל בקדשו וגו'. מאן אינון עשרה הללויה והא חמשה אינון, אלא שרי שבחא בהללויה וסיים בהללויה.

לבתר עלויה דסדור שבחא באז ישיר משה דאית ביה כלא ובדא מקבל עליה עול מלכות שמים מלכותא קדישא. לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. לבתר בצלותא דמנחה דגבורה תלייא ודינא שארי. אשתכחת בכל יומא דאתיהיבת בין צפון לדרום לאתחברא בזווגא חד בגופא כדקא יאות, ומאן דמחבר לה כל יומא כהאי גוונא ודאי איהו בן העוה"ב.

[p. 276] בגין האי דגל מחנה אפרים ימה ואיהו בין צפון לדרום. דרום ראובן מסטרא חד דכתיב דגל מחנה ראובן תימנה, צפון דן מסטרא אחרא דכתיב דגל מחנה דן צפונה, אפרים בין דא לדא. אשתכח מערב דאיהו אפרים בין צפון לדרום כלא כגוונא דלעילא.

רזא ליתבי דרומא אחינו, הכי שדר לון אחינו טסטירא דבוסינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה, קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא ובדא תעלון בקטורא קדישא דדרום ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקשורא חדא ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון.

 

[p. 277] ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי, א"ל סימנא לזווגא דיחודא מנין.

א"ל ברי אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה סימנא דא נקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא, ותנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית.

א"ל והא לא יכיל עד דמקבל עליה ב"נ מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב עליה עול דא ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא.

א"ל כלא הא אמינא לך דהא ובא לו לקרן בקדמיתא והא ידעתא ודא הוא עול מלכותא קדישא. לבתר דרומית דתמן הוא אילנא דחיי, ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח.

[p. 278] מזרח דאתקשר בצפון כד"א (שם יז:14) וצפונך תמלא בטנם, בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין ועל דא מזרחית צפונית דאלין אבא ואמא ולא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר צפונית דאיהי טמירא עלאה ומסטר דיליה נפיק צפון ודינין מסטרא דיליה מתערין אע"ג דהיא רחמי וחידו והא אוקימנא. וכד היא נפקת צפון נפקא ביה דאיהו אתכליל וקשיר בדרום.

לבתר צפונית מערבית דהא מסטרא דאבא נפיק בן, מסטרא דנוקבא נפקת בת, ובגין כך צפונית מערבית ודא הוא קרן דקדמיתא דהשתא אתקשר בצפון סתם. [p. 279] לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא וגופא ביה אשתכח ועל דא מערבית דרומית.

אשתכח האי קרן תלת זמני, חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא ולבתר תרי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד. ודא הוא סדורא דיחודא שלים וכל סטר וסטר בהאי קשורא דיתחזי ליה ולא יחלף סטרא בסטרא אחרא דלא יתחזי ליה בגין דלא יתענש.

ומאן דעביד [קכ ע"ב] יחודא דא כדקא חזי כמא דאמינא זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי דהא ידע לסדרא יחודא דמאריה שבחא דמאריה ולא עוד אלא דקב"ה קא משתבח ביה, עליה כתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

ר' שמעון פתח ואמר (תהלים כה:1) לדוד אליך יי' נפשי אשא וגו'. מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינהו באלפא ביתא כלהו שלימין והאי חסרה דלא אית ביה וא"ו, ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין. [p. 280] אלא תא חזי רזא עלאה הוא גניז בין חברייא, בשעתא דליליא עאל ושלטא אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא ועלמא אתחשך וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא, ובגין דנטל לון בפקדונא תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה.

לבתר קם עאל לבי כנשתא מתעטר בטוטפיה אתכסי בכיסויה, עאל ומדכי גרמיה בקורבניה בקדמיתא, לבתר קביל עליה עול מלכותא בשבחא דמאריה בסדורא דשבחיה דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא, וסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר סדורא דצלותא לקשרא לון כחדא.

[p. 281] ות"ח רזא דמלה אע"ג דצלותא תלייא בדבורא ובמלולא דפימא כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא ולבתר דבורא ומלולא דפימא. מאן עובדא, אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא כגוונא דצלותא הוא ולא יצלי בר נש צלותא עד דיחזי עובדא בגויה כגוונא דצלותא.

בקדמיתא עובדא, בשעתא דבר נש קאים בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה ולבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינהו תפילין. מהו תפילין, תפלה של יד ותפלה דראש ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא כמא דאוקימנא (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי וגו', וכתיב (שם ח:6) שימני כחותם על לבך והא אוקימנא, ודא הוא עובדא.

בקדמיתא בשעתא דב"נ אעל לבי כנישתא ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא, לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה בשבחי דדוד מלכא כגוונא דעובדא דפריש על רישיה.

[p. 282] לבתר תפלה של יד דאיהו תפלה מיושב, לבתר תפלה של ראש דאיהו תפלה מעומד, ודא כגוונא דא, עובדא כגוונא דדבורא, ודאי בעובדא ובמלולא תלייא צלותא.

ואי פגים עובדא ומלולא לא אשכח אתר לשריא ביה ולאו איהו צלותא ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא, ולא עוד אלא דבעינן לאחזאה עובדא ודאי ולמללא מלולי עליה ודא הוא צלותא שלים. ווי לבר נש דפגים צלותיה פולחניה דמאריה, עליה כתיב (ישעיה א:12, 15) [כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע].

ת"ח כיון דבר נש עביד צלותא ודאי בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא וישתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין, כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מעלמא דהא אתפריש מאילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדונא כד"א (בראשית מט:33) ויאסוף רגליו אל המטה, דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו והשתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה אליך יי' נפשי אשא. בקדמיתא [קכא ע"א] יהיבנא לך בפקדונא, השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאוי הא נפשי מסירנא לך ודאי.

[p. 283] ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מעלמא דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה וא"ו דוא"ו אילנא דחיי הוא והאי אילנא דמותא הוא. מאי קמשמע לן, רזא דמלא דאית חובין דלא מתכפרין עד דיתפטר מעלמא הה"ד (ישעיה כב:14) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר, לאו בפקדונא כמא בליליא אלא כמאן דאתפטר מעלמא ודאי.

ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכדין קב"ה מרחם עליה ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונת לבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא ולאו ברעותא כד"א (תהלים עח:36-37) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. הוא אומר (שם כה:1) אליך יי' נפשי אשא, ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הוא גרים עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא.

[p. 284] ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא בגין דכתיב (שם קא:7) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. מאי לא יכון, אלא בשעתא דאיהו אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מן קב"ה קלא נפיק ואמר לא יכון. אמאי בעי האי לאתקנא גרמיה, לא יכון, לא בעינא דיתתקן. כ"ש אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות.

זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ישעיה סו:18) ובאו וראו את כבודי וגו', (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

אתא ר' אלעזר ונשק ידוי, אמר אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי.

אמר ר' יהודה זכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב (ישעיה ס:21) ועמך כלם צדיקים, וכתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי אלהיכם וגו'.