פרשת שוטה

[p. 293][ קכד ע"א] כתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. מאי האי לגבי האי, אלא כמא דכתיב (במדבר ה:6) למעול מעל ביי'.

ר' אלעזר אמר איש איש, מאי איש איש דהא בחד סגי. אלא הא אוקמוה אבל איש איש משמע איש דאיהו איש וקאים קרא דכתיב (משלי ה:15) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. כדין הוא איש בעלמא איש לגבי אתתיה.

ומעלה בו מעל, הא בחד סגיא אמאי תרי. אלא חד לעילא וחד לתתא, חד [p. 294] לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך והביא האיש את אשתו אל הכהן. אמאי אל הכהן, רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא.

הכא אית לאסתכלא, הא כתיב (ויקרא א:5) ושחט את בן הבקר לפני יי', ושחט אחרא ולא כהנא דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה, ואת אמרת והביא האיש את אשתו אל הכהן למידן דינא. [p. 295] אלא ודאי כהנא לדא בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא וכל נשי עלמא מתברכן בכנסת ישראל, ועל דא אתתא לתתא מתברכא בשבע ברכות ואחידת בה בכנסת ישראל, וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריכא, בגין כך כהנא לדא ולא אחרא.

ואי תימא דאיהו עביד דינא, לאו הכי אלא לאסגאה שלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד דאי ההיא אתתא אשתכחת זכאה כהנא אסגי שלמא בהו, ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידוי. ואי לא אשתכחת זכאה איהו לא עביד דינא אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה ההוא עביד דינא וההוא בדיק לה.

ותא חזי כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לזכאה [קכד ע"ב] זמנא ותרין שאיל לה, כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא.

[p. 296] כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתיב ליה למפרע אתוון סריטין בטהירין דינא בדינא רחמי ברחמי רחמי בדינא ודינא ברחמי. אשתכחת זכאה אתוון רחמי אשתקיען ודינין סלקין, לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינין אשתארן וכדין דינא אתעביד.

ר' אלעזר פתח ואמר (שמות טו:23) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגו', הא אוקמוה. [p. 297] אמר ר' אלעזר תווהנא היך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא, הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, והא אוקימנא ושם נסהו אבל ודאי רזא דמלה הוא דהכא על מייא הוה בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בהו בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון. מה כתיב, ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל יי'. אמר קב"ה למשה משה מה את בעי, הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל, כתוב הכא שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהו נשין וגוברין ולא ישתאר לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא ישרי שמי עלייהו. מיד ויורהו יי' עץ וישלך אל המים, דא שמא קדישא ההוא דהוה כתיב כהנא למבדק נשיהון דישראל, כדין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו.

[p. 298] ואי תימא נשיהון דישראל יאות אלא אינון אמאי. אלא אף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי, ונשיהון דישראל דלא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו, וכלהו נפקו גוברין ונוקבי זכאין ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין, כדין [קכה ע"א] קב"ה אשרי שמיה בינייהו, ועל דא על מיא ודאי שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. אף הכא במיין בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא.

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. מאן העפר, הא תנינן כתיב (קהלת ג:20) הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. הכל היה מן העפר, אפילו גלגל חמה, כ"ש בני נשא דאשתכחו מניה.

א"ר יוסי ומן העפר, אילו כתיב ומן העפר ולא יתיר הוינא אמרי הכי, אבל כיון דכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן משמע דאחרא הוא. אלא כתיב [p. 299] (ישעיה מא:2) יתן כעפר חרבו, אלין מאריהון דקיסטין ובלסטראין מארי דדינא קשיא, משמע דכתיב בקרקע המשכן, דאחידן לתתא. ועל דא יקח הכהן ונתן אל המים.

מי המרים המאררים, אלין מי ימא דאינון מרירן. מאי הוא, דא ימא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא, כדין אקרון מי המרים המאררים. בגיני כך מיא דימא לתתא כלהו מרירן.

ת"ח האי ימא קדישא כמה נהרין מתיקין עיילין לגווה ובגין דאיהי דינא דעלמא מימוי מרירן בגין דאחיד ביה מותא [p. 300] לכל בני עלמא. ואע"ג דאינהו מרירן כד מתפשטין מתיקין. לזמנין ימא דמיא מרירן, לזמנין ימא דבלע כל שאר מימין אקרי ימא דאקפא ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה, לזמנין דשארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי. ובכמה גוונין קיימא האי ימא. המים המאררים, בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא כדין המים המרים המאררים, ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא.

ת"ח אי אתתא אשתכחת זכאה אלין מיין עיילין בגווה [קכה ע"ב] ואתהפכן מתיקן ונקאן גרמה וקיימין בגווה עד דמתעברא, כיון דמתעברא הוו משפרי בשפירו לעוברא דמעהא ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו אינון מיין עיילין בגווה וארחת ריחא דזוהמא ואינון מיין מתהפכן לחוויא במעהא, במה דקלקלה אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא והא אוקמוה חברייא.

[p. 301] ת"ח כל אינון נשי עלמא באתרייהו קיימי, ועל דא ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה לון.

 

ר' חזקיה פתח (תהלים קכח:3) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביג לשולחנך. אשתך כגפן פוריה, מה גפן לא מקבלא עליה אלא מדידיה כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה, כיונה דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. ועל דא כגפן פוריה בירכתי ביתך. מהו פוריה בירכתי ביתך, פוריה כד"א (דברים כט:17) פורה ראש, פוריה פורחת דאפיקת ענפין לכל סטרא. ואן, בירכתי ביתך ולאו לבר בשוקא בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה, ושלמה אמר (משלי ב:17) העוזבת [p. 302] אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה. מאן ברית אלהיה, ההוא אתר דאקרי ברית והיא אתקשרת ביה, בגין כך בירכתי ביתך.

א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאתתיה דתחזי משערא דרישא לבר ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערה לבר לאתתקנא ביה גרים מסכנותא לביתא וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא הא כ"ש בשוקא וכ"ש חציפותא אחרא, ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך.

אמר ר' יהודה שערא דרישא [קכו ע"א] דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה. בגין כך בעיא אתתא דאפילו סטרי ביתא לא יחמון שערא חד מרישא כ"ש לבר.

[p. 303] ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא הכי נמי לנוקבא. פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא גרים לתתא גרים לבעלה דאתלטייא גרים מסכנותא גרים מלה אחרא בביתא גרים דיסתליק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבן מחציפו דלהון. ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוויהא דביתא ואי עבדת כן מה כתיב, (תהלים קכח:3) בניך כשתילי זיתים. מהו כשתילי זיתים, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח חשיבו משאר אילנין, כך בהא אסתלקו בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא, בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין הה"ד (שם:4) הנה כי כן יבורך גבר ירא יי', וכתיב (שם:5-6) יברכך יי' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל, ישראל סבא קדישא.