אדרא רבא

[p. 318] תניא אמר ר' שמעון לחברייא עד אימתי ניתיב בקיימא דסמכא חד, דכתיב (תהלים קיט:126) עת לעשות ליי' הפרו תורתך. יומין זעירין מארי דחובא דחיק, כרוזא כל יומא קארי ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינהו בשולי כרמא, לא אשגחן ולא ידעין לאן הוא אתר כמה דיאות.

[p. 319] אתכנשו חברייא לבי אדרא מלבשין שריין ורומחי. אזדרזו בתקוניכון, בעיטא בחכמה בסוכלתנו בדעתא בחיזו בידין ברגלין. אמליכו עליכון למאן [p. 320] דברשותיה חיי ומותא למגזר מלין דקשוט דקדישי עילאי צייתין להו וחדאן למנדע להו ולמשמע להו.

יתיב ובכה, אמר ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא. [p. 321] חברייא דהוו תמן אשתיקו. קם ר' אבא ואמר אי ניחא קמיה דמר הא כתיב (שם כה:14) סוד יי' ליראיו, והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון וכבר עאלו באדרא קדישא דבי משכנא, מנהון עאלו ונפקו.

תאנא אתמנון חברייא קמיה דר' שמעון ואשתכחו ר' אלעזר בריה ור' אבא ור' יהודה ור' יוסי בר יעקב ור' יצחק ור' חזקיה בר רב ור' חייא ור' יוסי ור' ייסא. ידין יהבו לר' שמעון ואצבען זקפו, עאלו בחקלא ביני אילני ויתבו.

קם ר' שמעון וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו, אמר כל חד ישוי ידוי בתוקפי. [p. 322] שוו ידייהו ונסיב לון. פתח ואמר (דברים כז:15) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש [קכח ע"א] ושם בסתר וענו כלם ואמרו אמן.

פתח ר' שמעון ואמר (תהלים קיט:126) עת לעשות ליי' הפרו תורתך. אמאי עת לעשות ליי', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא אתעביד בתקונוי שמא דא, ולעתיק יומין אתאמר. כתיב (דברים לג:29) אשריך ישראל מי כמוך, וכתיב (שמות טו:11) מי כמוכה באלים יי'.

[p. 323] קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה ולרבי אבא מסטרא אחרא, אמר אנן כללא דכולא, עד כאן אתתקנו קיימין.

אשתיקו, שמעו קלא וארכובן נקשן דא לדא. מאי קלא, קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי.

חדי ר' שמעון, אמר (חבקוק ג:2) שמעתי שמעך יראתי. אמר התם יאות הוא למהוי דחיל, אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב (דברים ו:5) ואהבת את יי' אלהיך וכתיב (מלאכי א:2) אהבתי אתכם אמר יי'.

[p. 324] ר' שמעון פתח ואמר (משלי יא:13) הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. הולך רכיל, האי קרא קשיא, כיון דאמר רכיל אמאי הולך, איש רכיל הוה ליה למימר, מאי הולך. אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מ"ט, משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא כתיב ונאמן רוח מכסה דבר. ונאמן רוח, קיומא דרוחא, ברוחא תלייא מלתא. וכתיב (קהלת ה:5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי במלי עלמא אצטריך רזא, במלין רזין דרזייא דעתיק דעתיקיא דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין עאכ"ו.

[p. 325] אמר ר' שמעון לשמיא לא אימא דיציתון, לארעא לא אימא דתשמע דהא אנן קיומי עלמין.

תנא רזי דרזי כד פתח ר' שמעון אזדעזע ארעא וחברין אתחלחלו. גלי ברזא ופתח ואמר (בראשית לו:31) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכו רזי דרזין דאורייתא דלא אתגלון לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה להאי דהוא סהדותא על מהימנותא דמהימנותא דכלא. צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. [p. 326] ומה יימרון חברייא דהאי קרא הוא קשיא דלא הוה ליה למכתב הכי דהא חזינן כמה מלכים הוו עד לא ייתון בני ישראל ועד לא יהא מלכא לבני ישראל ומה אתחזי הכא. אלא רזא דרזין הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי.

 

תאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד לא זמין תקוני מלכא ועטורי עטורין שירותא וסיומא לא הוה והוה מגליף ומשער ביה ופריס קמיה חד פרסה ובה גליף ושעיר מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך, מלכא קדמאה, לבני ישראל קדמאה. וכלהו דגליפו בשמהן אתקרון ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. לבתר זמנא הוא אסתליק בההוא פרסה ואתתקן בתקונוי.

ותאנא סליק ברעותא למברי אורייתא ואפקה, מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעבד יתקן בקדמיתא תקונוי טמירא תרין אלפי שנין.

[p. 327] תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין אתתקן [קכח ע"ב] ואזדמן כלומר אשתכח ולא אשתכח, לא אשתכח ממש אבל אתתקן, ולית דידע ליה משום דהוא עתיק מעתיקין אבל בתקונוי ידיע כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין ובסימנוי ידיע ולא ידיע. מארי דחוור כסו וחיזו בוסינא דאנפוי, יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון.

[p. 328] ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי ומנהירו דהאי חיוורא ירתן צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין הה"ד (בראשית כג:16) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

בגולגלתא יתבין תריסר אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. מהאי גולגלתא נטיף טלא לאיהו דלבר ומלייה לרישיה בכל יומא ומההוא טלא דאינער מרישיה ההוא דאיהו דלבר אתערון מתייא לעלמא דאתי דכתיב שראשי נמלא טל, מלאתי טל לא כתיב אלא נמלא, וכתיב (ישעיה כו:19) כי טל אורות טלך, אורות, נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין והוא מנא דטחנין לצדיקייא לעלמא דאתי. [p. 329] ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין הה"ד (שמות טז:14) ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס, וחיזו דההוא טלא חוור כהאי אבנא דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגויה הה"ד (במדבר יא:7) ועינו כעין הבדולח.

[p. 330] האי גולגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גלופין לארבע עיבר בסיטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא אחרא וחד לעילא דגולגלתא כלומר לסטרא דלעילא, ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין וההוא אתקרי ארך אפים כלומר אורכא דאנפין, והאי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר זעיר אנפין לקבליה דעתיקא סבא קדש קודשין דקודשייא. וזעיר אפין כד אסתכל להאי, כלא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא.

ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אפין לאתקנא רישא ומהאי לשאר גולגלתין דלתתאין דלית לון חושבנא, וכל גולגלתא יהבין אגר אודאותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלו בחושבנא.

[p. 331] בחלליה דגולגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח, והאי קרומא אתחפייא על מוחא דהאי חכמתא סתימאה ובגיני כך אתכסיא האי חכמתא דלא אתפתחא בההוא קרומא. והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה אשתכך ושקיט באתריה כחמר טב על דורדייה והיינו דאמרי סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך.

והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין ובגיני כך מוחוי אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין הה"ד (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן. מ"ט, משום דקרומא אתפסק דלא מחפיא על מוחא, ועכ"פ קרומא פסיק לתתא, והיינו דתנינן ברשימי אתוון ת"ו כלומר רשים רישומא לעתיק יומין וביה תלייא תמים דעות שלים מכל סטרוי וסתים ושקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה.

 

[p. 332] תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעה אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי כהאי עמר כד איהו נקי דלא אסתבך דא בדא דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי אלא כלא על בורייה דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן קדו"ש, וכל נימא ונימא [קכט ע"א] להיט בארבע מאה ועשר עלמין, וכל עלמא ועלמא [p. 333] סתים וגניז ולית דידע לון בר איהו ולהיט לשבע מאה ועשרין עיבר.

ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה כבתר כותלא ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אפין, ומהאי מתזן מוחיה וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין.

וכל קוצא וקוצא מתלהטן ותליין מתתקנין בתקונא יאה בתקונא שפירא מחפיין על גולגלתא, מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא על גולגלתא. ותאנא כל נימא ונימא אתקרי משיכא ממבועין סתימין דנפקין ממוחא סתימאה.

ותאנא משערוי דב"נ אשתמודע מאן הוא אי דינא אי רחמי מכד עבר עלוי ארבעין שנין, ואפילו כד איהו עולים בשעריה בדיקניה ובגביני עיניה.

קוצי דשערי תליין בתקונוי נקיין כעמר עד כתפוי. עד כתפוי ס"ד, אלא עד רישי דכתפי דלא אתחזי קדלא משום דכתיב (ירמיה ב:27) כי פנו אלי עורף ולא פנים. ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי דכתיב להיות אזניך פקוחות.

נפיק שערא מבתר אודנוי כוליה בשקולא, לא נפיק דא מן דא, תקונא שלים תקונא יאה תקונא שפירא, תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא [p. 334] דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקוני עתיקא סתימא דכלא.

תלת עשר נימין דשערי קיימין מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי ובאינון שריין שערי לאתפלג. לית שמאלא בהאי עתיקא, כלא ימינא. אתחזי ולא אתחזי, סתים ולא סתים, והאי בתקונוי כ"ש ביה.

ועל האי תאיבו ישראל לצרפא בלבהון דכתיב (שמות יז:7) היש יי' בקרבנו אם אין, בין זעיר אפין ובין אריך אפין דאתקרי אי"ן. אמאי אתענשו, משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב (שם) ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין.

בפלגותא דשערי אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומניה נהיר ארחא דנהרין ביה צדיקייא לעלמא דאתי [p. 335] הה"ד (משלי ד:18) ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. ומניה ארחא מתפרשא לשית מאה ותלת עשר אורחין דפליג בזעיר אפין דכתיב ביה (תהלים כה:10) כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו.

 

מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין רעותא דזעיר אפין לקבליה ההוא רעותא דכתיב (שמות כח:38) והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'. וההוא מצחא אתקרי רצון דהוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, ומתכסייא בארבע מאה עלמין וכד אתגליא אתקבלו צלותהון דישראל. אימתי אתגליא.

שתיק ר' שמעון. שאיל תניינות. אמר לר' אלעזר בריה אימתי איתגליא.

אמר בשעתא דצלותא דמנחה.

א"ל מ"ט. א"ל משום דההיא שעתא תליא דינא דלתתא בזעיר אפין וגליא מצחא דאתקרי רצון בההיא שעתא ואשתכך רוגזא ומתקבלא צלותא הה"ד (תהלים סט:14) ואני תפלתי לך יי' עת רצון, עת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחא, ובגין כך אתתקן בצלותא דמנחה בשבת.

[p. 336] אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה בריך ברי לעתיק יומין. רעוא דמצחא תשכח בשעתא דאצטריך לך.

ת"ח בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח חוצפא הה"ד (ירמיה ג:3) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם, והכא כד אתגלי מצחא תיאובתא ורעוא שלים אשתכח וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא נהרין ארבע מאה בתי דינין כד אתגלייא האי רצון וכלהו משתככין קמיה הה"ד (דניאל ז:10) דינא יתיב, כלומר יתיב באתריה [קכט ע"ב] דינא ולא אתעביד.

ותאנא שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתחפייא ויסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעביד.

תאנא האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין דבוסינין מעדן עלאה דתניא אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא גליא והוא סתים בסתימאה ולא מתפרש [p. 337] לארחין כדקאמרן, והאי עדן דלתתא מתפרש בשבילוי לתלתין ותרין עיבר שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי לית דידע כוליה בר האי זעיר אפין, ועדן דלעילא לית דידע ליה ולא שבילוי בר ההוא אריך אפין הה"ד (איוב כח:23) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. אלהים הבין דרכה, דא עדן דלתתא דידע זעיר אפין. והוא ידע את מקומה, דא עדן דלעילא דידע עתיק יומין סתימא דכלא.

 

עינוי דרישא חוורא משתניין משאר עיינין, לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא. מ"ט, דכתיב (תהלים קכא:4) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ישראל דלעילא, וכתיב (מלכים א ח:52) להיות עיניך פקוחות. ותאנא כל מה דאתי ברחמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, כ"ש רישא חוורא דלא בעי.

[p. 338] אמר ר' שמעון לר' אבא מהו דרמיז.

א"ל לדגים ונוני ימא דלית כסותא על עינא ולית גביני על עינא ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא, כ"ש עתיקא דעתיקין דלא בעי נטורא וכ"ש דאיהו משגח לכלא וכלא מתזן ביה ולא נאים דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ישראל דלעילא.

כתיב (תהלים לג:18) הנה עין יי' אל יראיו, וכתיב (זכריה ד:10) עיני יי' המה משוטטות בכל הארץ. לא קשיא, הא בזעיר אפין הא באריך אפין. ועכ"ד תרין עיינין אינון ואתחזרו לחד. עינא דא חוור בגו חוור וחוור דכליל כל חוורי.

חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לאתכללא דצריר בצרורא. תאנא בטש האי חיורא ואדליק תלת בוסיני דאקרון הוד והדר וחדוה ולהטין בחדוותא בשלימותא.

חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית ובטש ואדליק תלת בוסינין אחרנין דאקרון נצח חסד תפארת ולהטין בשלימותא בחדוותא.

חוורא תליתאה להיט ונהיר ונחית וסליק ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. נפיק ארחא למוחא תתאה ונפיק אורחא ללבא תתאה ומתלהטין כלהו בוסיני דלתתא.

[p. 339] אמר ר' שמעון יאות הוא ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך. תו תאנא חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוורי. חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתלת בוסיני דלסטר שמאלא ולהטין ואסחן בהאי חוורא כמאן דאסחי גופיה ממה דהוה עלוי.

חוורא תניינא נהיר וסליק ונחית לתלת בוסיני דלסטר ימינא ולהטין ואסחאן בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוה עלוי בקדמייתא.

חוורא תליתאה נהיר וסליק ונחית ונפיק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך וברישא ובמוחא דרישא ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה אי ניחא קמי עתיק סתים דכלא.

ותאנא לא סתים האי עינא, ואינון תרין ואתחזרו לחד, כלא הוא ימינא, לא הוי שמאלא. לא נאים לא אידמך, לא בעי נטורא, לית מאן דאגין עליה, הוא אגין על כלא, הוא אשגח על כלא, מאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו.

תאנא אי עינא דא אסתים רגעא חדא לא יכלין לקיימא כלהו, בגין כך אקרי עינא פקיחא, עינא עלאה, עינא קדישא, עינא דאשגחותא, עינא דלא [קל ע"א] אידמך ולא נאים, עינא דהוא נטורא דכלא, עינא קיומא דכלא. ועל דא כתיב (משלי כב:9) טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך דהא אקרי טוב עין ומניה מברך לכלא.

[p. 340] ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאתסחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד אתסחי מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי טוב עין, ולית דידע כד נהיר עינא דא עלאה קדישא ואסחי לעינא תתאה, וזמינין צדיקי זכאי עליונין למחמי בחכמתא דא הה"ד (ישעיה נב:8) כי עין בעין יראו. אימתי, בשוב יי' ציון. וכתיב (במדבר יד:14) אשר עין בעין נראה אתה יי'. ואלמלא עינא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא.

תאנא בצניעותא דספרא אשגחותא מעינא תתאה כד אשגח נהירו דלעילא ביה ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה ומניה נהיר כלא הה"ד (שם) אשר עין בעין נראה אתה יי'.

כתיב (תהלים לג:18) הנה עין יי' אל יראיו, וכתיב (זכריה ד:10) עיני יי' המה משוטטות. זכו עין יי' אל יראיו עינא דלעילא, לא זכו עיני יי' משוטטות דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא, מפני שזכה לאשגחא בעינא טבא עלאה הה"ד (בראשית מט:22) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. אמאי הוא בן פורת, עלי עין, כלומר על סבת עין דאשגח ביה.

וכתיב טוב עין הוא יבורך. מ"ט אקרי חד. ת"ח בעיינין דתתאה אית עינא ימינא [p. 341] ואית עינא שמאלא ואינון תרי בתרי גווני, אבל הכא לית עינא שמאלא ותרוייהו בדרגא חד סלקין וכלא ימינא, ובגיני כך עין חד ולא תרין.

ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא פקיחא תדיר, חייכאן תדיר, חדאן תדיר דלא הוי הכי לתתאה דכלילן בסומקא באוכמא בירוקא בתלת גווני, לא הוי תדיר פקיחא דליה גבינא סורטא על עינא. על דא כתיב (תהלים מד:24) עורה למה תישן יי' הקיצה, (דניאל ט:18) פקח עיניך.

כד אתפקח אית למאן דאתפקח לטב ואית למאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא, מאן ישתזיב מניה. לעתיק יומין טבא דעינא, חוור בגו חוור, חוור דכליל כל חוורי. זכאה חולקיה דמאן דישגח עלוי בחד חוור מנייהו, ודאי כתיב טוב עין הוא יבורך, וכתיב (ישעיה ב:5) בית יעקב לכו ונלכה באור יי'.

תאנא עכ"ד שמיה דעתיקא סתים מכלא, לא מתפרש באורייתא בר מאתר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב (בראשית כב:16) בי נשבעתי נאם יי', נאם דזעיר אפין, וכתיב (שם מח:20) בך יברך ישראל, ישראל דלעילא, וכתיב (ישעיה מט:3) ישראל אשר בך אתפאר, ישראל קאמר דא. תנינן עתיק יומין אמרו, והאי והאי שפיר.

[p. 342] תניא כתיב (דניאל ז:9) חזי הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. כורסוון רמיו, מאן הוא. אמר לרבי יהודה קום בקיומך ואתקין כרסייא דא.

א"ר יהודה כתיב (שם) כורסייה שביבין דינור, ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מ"ט, דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה לכפייא לההוא כורסייא ומאן דרכיב שליט. בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא אחרא כורסייא קדמאה רמיו דלא שלטא אלא איהי דרכיב בה עתיק יומין.

א"ר שמעון לר' יהודה אתתקן ארחך ויתיבך מעתיק יומין. ות"ח כתיב (ישעיה מא:4) אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא. כלא הוא והוא סתים מכל סטרוי כהאי חוטמא.

 

[p. 343] בחוטמא אשתמודע פרצופא. תא חזי מה [קל ע"ב] בין עתיקא לזעיר אפין, דא מאריה דחוטמא, מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין.

האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לזעיר אפין וקרינן ליה סליחה נחת רוח, דרוח דנפיק מהכא מאינון נוקבין חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתער בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד למנדע חכמתא, ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לשראה על מלכא משיחא דכתיב (ישעיה יא:2) ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'.

[p. 344] הא הכא ארבע רוחין והא חד אמרינן, אמאי תלת. קום רבי יוסי אימא.

קם ר' יוסי ואמר ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד אוליף לי חכמתא דא דהכי כתיב (ירמיה לא:34) ולא ילמדו עוד איש את אחיו וגו' כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם. ובההוא זמנא אתער עתיק יומין רוחא דנפיק ממוחא סתימאה, וכד ישלוף דא כל רוחין לתתא יתערון עמיה. ומאן אינון, אינון אינון כתרין קדישין דזעיר אפין ואינון שיתא רוחין אחרנין דהכי אינון דכתיב רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'. דתנינן כתיב (ד"ה א כט:23) וישב שלמה על כסא יי' למלך, וכתיב (מלכים א י:19) שש מעלות לכסא, ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה, שיתא אינון ורוח דעתיק יומין דעלייהו הא שבעה. ומה דאתמר תלת, תלת רוחי אינון דכלילן תלתא אחרנין.

א"ל ר' שמעון רוחך ינוח לעלמא דאתי. ת"ח כתיב (יחזקאל לז:9) כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח וגו'. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא, אלא ארבע רוחי יתערון, תלת אינון וחד דעתיקא סתימאה [p. 345] ארבע והכי הוו, דכד יפוק דא נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב מארבע רוחות באי הרוח. ארבע רוחות באי לא כתיב כאן אלא מארבע רוחות באי. וביומוי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחי ינדע כלא, חכמה ובינה עצה וגבורה דעת ויראת יי' משום רוחא דכלילא מכל רוחי, ובגיני כך כתיב מארבע רוחות דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן.

ותאנא וכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא.

ות"ח מה בין חוטמא לחוטמא. חוטמא דעתיק יומין חיין מכל סטרוי, חוטמא דזעיר אפין כתיב (שמואל ב כב:9) עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. עלה עשן באפו, ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא. לבתר מאי גחלים בערו ממנו. ממנו, מההוא עשן מההוא חוטמא מההוא אשא.

ותאנא כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר לבעל החוטם אנא מבקש, לבעל החוטם אנא מתחנן, והיינו רזא דכתיב (ישעיה מח:9) ותהלתי אחטם לך וגו'. האי קרא עתיק יומין אמרו.

[p. 346] תנא אורכא דחוטמא תלת מאה ושבעין וחמש עלמין אתמליין מההוא חוטמא דכלהו אתדבקין בזעיר אפין. האי תושבחתא דתקונא דחוטמוי, והאי וכל תקונין דעתיק יומין אתחזון ולא אתחזון, אתחזון למארי מדין ולא אתחזון לכלא.

 

פתח ר' שמעון ואמר ווי מאן דיושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא טמירא סתימא דכלא, דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי, דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין, דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחאן, דיקנא דלא הוה בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי לה, דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא, חוורא כתלגא יקירא דיקירין טמירא דטמירין מהימנותא דמהימנותא דכלא.

[p. 347] תאנא בצניעותא [קלא ע"א] דספרא האי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי ונחית וסליק סוחרניה דפומא קדישא ונחית וסליק וחפי בתקרובא סגי דבוסמא, חיוארא רב דיקירא ונחית בשקולא וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא דנגדין ביה תלת עשר נביעין מבועין דמשח רבות טבא בתלת עשר תקונין מתתקנן.

[p. 348] תקונא קדמאה, מתתקן שערא מעילא ושארי מההוא תקונא דשער רישא דסליק בתקונוי לעילא מאודנין ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא.

תקונא תניינא, מתתקן שערא מרישא דפומא וסליק עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל.

תקונא תליתאה, מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד אורחא ושערא אתפסק בההוא ארחא ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתקונא שלים סוחרניה דההוא אורחא.

תקונא רביעאה, מתתקן שערא ונחית תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שקיל.

תקונא חמישאה, תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא ואלין תרין ארחין רשימין על פומא מכאן ומכאן.

תקונא שתיתאה, מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעילא וחפי תקרובא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא.

תקונא שביעאה, פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובא דבוסמא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים (משלי טז:15) באור פני מלך חיים.

תקונא תמינאה, נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא.

תקונא תשיעאה, מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא.

תקונא עשיראה, נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא.

[p. 349] תקונא חד עשר, דלא נפקין נימא מן נימא ומתשערן בשיעורא שלים.

תקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויאין שערי סחור סחור ליה.

תקונא דתליסר, דתליין שערי בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא מחפיין עד טבורא. לא אתחזא מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין.

בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות ונגדין לכל אינון דלתתא דנהירין בההוא משחא ומשיחין מההוא משחא. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא סתימא דכלא דעתיק דעתיקי. מתרי תפוחין שפירן דאנפוי נהירין אנפוי דזעיר אפין וכל חיזור ושושן דאשתכחין לתתא נהירין ומתלהטין מההוא נהורא.

תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש נאמן דכל דחמי דיקניה תלי ביה מהימנותא.

תאנא בצניעותא דספרא תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא מנהון משתכחי בעלמא ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא. האי באריך אפין, בזעיר אפין כמה.

[p. 350] אמר לרבי יצחק קום בקיומך וסלסל בסלסלא דתקונוי דמלכא קדישא היך אתתקנון.

קם רבי יצחק, פתח ואמר (מיכה ז:18-20) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

תאנא תליסר מכילן אתחזון הכא וכלהו נפקין מתליסר מבועי דמשח רבות דתיקני [קלא ע"ב] דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין.

[p. 351] תנא טמירא דטמירין תקונא דדיקניה טמיר וסתים טמיר ולא טמיר סתים ולא סתים, בתקונוי ידיע ולא ידיע.

תקונא קדמאה, הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבק לחברתה ושארו נימין דדיקנא לאתתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתקלו אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין, אמאי נימין דדיקנא דלא אריכין כולי האי קשיין ואלין דרישא לא קשיין. אלא כל נימין שקילן מרישא ודיקנא. דרישא אריכין עד כתפין למיגד לרישא דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה ובגיני כך לא הוו קשיין ולא אתחזון למהוי. דהכי תאנא מאי דכתיב (משלי א:20) חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה. האי קרא קשיא, ברישא כתיב חכמות בחוץ תרונה ולבסוף כתיב ברחובות תתן קולה, לאו רישיה סופיה ולאו סופיה רישיה. אלא חכמות בחוץ תרונה, כד נגיד ממוחא סתימא דאריך אפין למוחא דזעיר אפין באינון נימין כאלו מתחבראן לבר תרי מוחי ואתעביד חד מוחא דלית קיומא דמוחא תתאה אלא קיומא דמוחא עלאה, וכד נגיד מהאי להאי כתיב תתן קולה חד.

[p. 352] ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין אינון לא משתכחין קשישין. מ"ט, משום דאי אשתכחו קשישין לא נגיד למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפיק מבר נש דאיהו קשישא ומארי דרוגזא וכתיב (קהלת ט:17) דברי חכמים בנחת נשמעים. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישין לא חכמתא מתישבא עמיה.

ועל דא אינון אריכין למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא, למיעל חוטא דשדרה דמתשקי ממוחא. ועל כך לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא, דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי ולא תלי על דיקנא משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין דכלהו מתפרשן בארחייהו.

תאנא כלהו שערי בין דרישא בין דדיקנא כלהו חוורי כתלגא. ותאנא אינהו דדיקנא קשישי כלהו. מ"ט, משום דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין אינון תליסר מכילן דאתחסינו לתתא.

והכי תנינא מקמי אודנוי שריין שערי משום דבלחודייהו אינון ולא אתערבו באחרנין. ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו, לא דתניא מי אל כמוך חד, נושא עון תרי, ועובר על פשע תלת, לשארית נחלתו ארבע, לא החזיק לעד אפו חמשה, כי חפץ חסד הוא שיתא, ישוב ירחמנו שבעה, יכבוש עונותינו תמניא, ותשליך במצולות ים כל חטאתם תשעה, תתן אמת ליעקב עשרה, חסד לאברהם חד סר, אשר נשבעת [p. 353] לאבותינו תריסר, מימי קדם תליסר. לקביל דא אל רחום וחנון ואינון לתתא.

ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין. אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח ובאתר דדינא אשתכח בעי הכי למימר, ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח, אבל בהאי אתר סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה.

ואינון תליסר תקוני דיקנא תקיפין לתברא ולכפיא כל גזרי דינין. מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף מניה. ובגין כך כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. [קלב ע"א]

ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי, אמאי לא הוי דא כדא. דתניא כתיב (שיר ה:11) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, כמה דאתייהיבת אורייתא לישראל באש לבנה על גבי אש שחורה.

[p. 354] ועקרא דמלה משום דהני שערי בגין מוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא. ומה דאינון לעילא מן דיקנא דיקנא בלחודוי היא וכל תקונוי בלחודוי אשתכחו, דיקנא בלחודוי ושערי בלחודייהו.

 

תקונא קדמאה, תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. ותנינא כל דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא, והכא לא פריש דהא הכי לא הוי אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא הכי אשתכח.

ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי מרישא דאלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא בעזקא דכליל כל עזקין.

[p. 355] אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי לא הוי אריכא ולא אתדבק דא בדא ולא נחתין אלין שערין, מכד נגדין אתמשכן ותליין. ושירותא דתקונא קדמאה תלתין וחד קוצי שקילין אתמשכן עד רישא דפומא, ותלת מאה ותשעין נימין אשתכחו בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן א"ל. מהו א"ל, תקיף יכול.

ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא, ל"א בהאי סטר ול"א בהאי סטר, וכל עלמא ועלמא מניה מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא וכלילן בהאי א"ל, ועם כל דא האי א"ל אתכפייא לרחמי דעתיק יומין אתבסם ואתכלל ואתפשט ביה.

אמאי עד פומא, משום דכתיב (דניאל ז:10) דינא יתיב. מאי דינא יתיב, יתיב לאתריה דלא שלטא והיינו דכתיב (ישעיה ט:5) פלא יועץ אל גבור, אל דהוא גבור, ואתבסם בדיקנא קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב מי אל כמוך בעתיק יומין אתמר בתקונא דדיקנא קדישא עלאה.

[p. 356] עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה שליט ונחית וסליק לאלף אלפין ורבוא רבוון מארי תריסין ומניה מתאחדן כקיסטא בעיזקא רבא.

עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא שליט ונחית וסליק לשבעה וחמשין אלף דרגין מארי דיבבא ומתאחדן מניה לאיכפייא כקידלא בחיזרא.

עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא שליט ונחית וסליק לתשעין ושיתא אלפי מארי דיללא ומתאחדן מניה כבוסיטא לקוסרא.

ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן כמרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא איכסיף מניה. מאן חמי טמירותא דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין, עטרין דכל עטרין, עטרין דלא אתכללו בעטרין, עטרין דלא כשאר עטרין, עטרין [p. 357] דעטרין דלתתא מתאחדין מנהון. בגיני כך הני תקונין אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין.

תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעיא ברכה, דכל תקונין דאתתקן בקבלהון ברכאן משתכחאן, אתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין, כלא זקפן לקבלי תקונין דמלכא עתיקא סתימא דכלא וכלהו מתבסמן מתקוני אלין דמלכא עתיקא.

תאנא אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין לא אשתכחו עלאין ותתאין וכלא הוי כלא הוי.

ותניא עד כמה זהירין אלין תקוני דדיקנא, עד תליסר דלתתא. וכל זמנא [קלב ע"ב] דתליסר אלין משתכחין כלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא. ובגין דאיהו טמירא ויקירא מכלא לא אדכר בכל באתר דאורייתא ולא אתגלייא. ומהאי דיקנא אתגלייא דיקנא דכהנא רבא דלעילא, ומניה דיקנא נחית לדיקנא דלתתא דכהנא רבא. מאי דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן, בגיני כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה הה"ד (תהלים קלג:2) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. [p. 358] ומנא לן, דכתיב (שם:1) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, גם לרבות כהן גדול של מטה דכל זמן שכהן גדול של מטה משמש בכהונה גדולה כביכול כהן גדול של מעלה משמש בכהונה גדולה.

דנא תקונא חדא דדיקנא דעתיק דעתיקי סתימאה דכלא.

א"ל רבי שמעון יאות אנת ר' יצחק למחזי ביקרא דתקוני דיקנא וסבר אפי יומין דעתיקא דעתיקין. זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי.

קום ר' חזקיה קאים בקיומך ואוקיר יקרא דתקוני דיקנא קדישא.

קם ר' חזקיה שארי ואמר (שיר ז:11) אני לדודי ועלי תשוקתו. מי גרם שאני לדודי, משום דעלי תשוקתו. [p. 359] מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוסינין עלאין נהיר וסליק לתלת מאה ועשרין וחמשא עיבר וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בנהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי, וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא די כל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן.

אנא שאיל מהו פושרא דחמית. פתחו ואמרו נושא עון חמיתא.

אמר דא הוא תקונא תניינא, יתיב.

א"ר שמעון האידנא אתכשר עלמא, בריך את ר' חזקיה לעתיק דעתיקי.

אמר ר' שמעון כלהו בוסינין חברין דאתון בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמייא עלאי דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני ואנא חמי אנפיי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא דכתיב (מלאכי ג:20) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

[p. 360] ועוד דאנא ידענא דאנפיי נהירין ומשה לא ידע ולא אסתכל הה"ד (שמות לד:29) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.

ועוד דאנא חמי בעיני תלת עשר אלין גליפין קמאי ונהירין כבוסיני וכד אתפרש כל חד מנייהו מפומיכון אסתלק ואתעטר ואתתקן ואיטמר בטמירותא דתקוני דיקנא וכל אחרנין אשתארן, ובעוד דכל חד מתפרש מפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה, וכד איסתים לאתפרשא סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקוני דיקנא קדישא וכן לכל חד וחד. [p. 361] אזדרזו חברין קדישין דהא כקיימא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא.

קום ר' חזקיה תניינות.

תאנא עד לא קם ר' חזקיה קלא נפק ואמר אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. אתרגיש ר' שמעון ואמר כל חד וחד באתריה ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא אשתלים שלימותא עלנא.

קום ר' חייא. קם ר' חייא פתח ואמר (ירמיה א:6) ואומר אהה יי' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא והא כמה מלולין נפקו מפומוי עד לא אמר דא, והוה אמר מלה כדיבא דכתיב הנה לא ידעתי דבר. [p. 362] אלא ח"ו דאיהו אמר על דא אלא הכי תאנא מה בין דבור לאמירה. אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא [קלג ע"א] דבור בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין. מנא לן, דכתיב (שמות כ:1) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ותאנא כל עלמא שמעו ההוא דבור ואזדעזעו, ובגין כך כתיב וידבר ולא כתיב ויאמר. אוף הכא כתיב הנה לא ידעתי דבר, לאכרזא ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא.

אי הכי הא כתיב וידבר יי' אל משה. מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה ב"נ כוותיה דהא שמע דבור באכרזא ולא דחיל ולא אזדעזע ושאר נביאי אפי' באמירה מזדעזעין ודחלין בדחילו.

ותאנא תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא לתליתאה דכתיב (איוב לג:29) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ות"ח דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוי דהא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא ושערא אתפסק בההוא ארחא. אמאי אתפסק, משום דכתיב (מיכה ז:8) ועובר על פשע, והאי אורחא אתתקן לאעברא ביה, ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום כובש עונות, וכתיב עובר [p. 363] על פשע, למיתן אעברא עד פומא קדישא דיימא סלחתי.

תאנא כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו דהא אסתליק ואתעטר ואתטמר, ידיע ולא ידיע.

תאנא בצניעותא דספרא מהו דכתיב עובר על פשע. זכו עובר, לא זכו פשע. מאי משמע עובר על פשע, דאקדים שי"ן לפ"ה. לא זכו עומד ולא עובר בזעיר אפין. מאי בין האי להאי. בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי כתיב (במדבר יב:9) ויחר אף יי' בם וילך. מהו וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח הה"ד (ישעיה מ:7) כי רוח יי' נשבה בו.

[p. 364] באריך אפין כתיב (מיכה ז:18) עובר, וכתיב (איוב לז:21) ורוח עברה ותטהרם. הכא כתיב ועובר על פשע בההוא ארחא, התם (שמות יב:23) ועבר יי' לנגוף את מצרים.

זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי, ודא הוא תקונא תליתאה דאורחא דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיק דעתיקי.

אמר ר' שמעון ודאי קב"ה יסגי לאוטבא לך ויחדי לאגן עלך. ותאנא מאי דכתיב (ישעיה סא:10) שוש אשיש ביי', בעתיק יומין אתאמר דהוא חדוותא דכלא.

ותאנא בשעתא דאתגליא האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין כל מארי יבבא ויללא ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין ולית דיפתח פטרא לאבאשא משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא הוא, ומהאי מאן דאחזי ואזהר לשתקאה, להאי אורחא רשים דהוא סימנא דסימנין דעתיקא קדישא.

 

תקונא רביעאה, מתתקן שערא ונחית תחות פומא מרישא חדא לרישא חד, הה"ד (מיכה ז:18) לשארית נחלתו, כד"א (מלכים ב יט:4) ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה, הנמצאה ממש. [p. 365] שארית, דכתיב (צפניה ג:13) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב.

 

תקונא חמישאה, נפיק אורחא אחרא מתחות פומא הה"ד (מיכה ז:18) לא החזיק לעד אפו. קום ר' יוסי.

קם ר' יוסי פתח ואמר (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו. אשרי העם שככה לו, מהו שככה, כד"א (אסתר ז:10) וחמת המלך שככה, שכיך מרוגזא.

ד"א שכיך ברוגזא הה"ד (במדבר יא:15) ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. דא הוא דינא דדינין, אשרי העם שיי' אלהיו רחמי דרחמי.

[p. 366] ד"א שככה, שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ליה לזעיר אפין ומעבר על כל אינון לבר. דתניא ארחא דתקונא קדישא עלאה עתיקא דעתיקין דאיהו נחית בדיקניה תחות נוקבי דחוטמא והאי ארחא דלתתא שקילין אינון בכלא, דא [קלג ע"ב] לעילא ודא לתתא. לעילא עובר על פשע, לתתא לא החזיק לעד אפו. ותנינן לא החזיק דלא אית אתר למיתב. כמא דלעילא יהיב אתר לאעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא.

תנינא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא טב לכלהו דלתתא דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מה דסתים דלא אתגלייא לית עיטא ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי כמא דעדן דלעילא לית דידע ליה בר איהו עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב (תהלים צב:6) מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך.

אמר ר' שמעון יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקי.

 

[p. 367] תקונא שתיתאה, מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא וחפי תקרובא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא ונחית שערא לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. קום ר' ייסא ואתקין תקונא דא.

קם ר' ייסא פתח ואמר (ישעיה נד:10) וחסדי מאתך לא ימוש, וכתיב (שם:8) ובחסד עולם רחמתיך. הני קראי קשו אהדדי. לא אקשו דתנינן אית חסד ואית חסד, אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו האי דאמרן דעתיק דעתיקי והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי פאת הזקן, ולא בעי ב"נ לחבלא האי סטרא משום דהוא חסד דלגו דעתיק יומין, ובגין כך בכהן דלתתא כתיב (ויקרא כא:5) לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו. מ"ט, דלא לחבלא אורחוי דחסד עתיקא וכהן מסטרא דא קא אתי.

ותאנא בצניעותא דספרא בכלא אצטריך חסד לאתרבא ולמבני ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב וחסדי מאתך לא ימוש, חסד דעתיק יומין. ובחסד עולם, חסד דאקרי חסד עולם ואיהו אחרא דכתיב (תהלים פט:3) אמרתי עולם חסד יבנה. [p. 368] והאי חסד דעתיק דעתיקי הוא חסד דקשוט, וחסד דקשוט לא בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובגין כך כתיב (מיכה ז:18) כי חפץ חסד הוא, דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקין.

 

תקונא שביעאה, פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובא דבוסמא שפירן ויאן למיחזי.

פתח ר' שמעון ואמר (שיר ב:3) כתפוח בעצי היער. כתפוח, מה תפוח כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני ותרין תפוחין אלין דאינון תקונא שביעאה אינון ככל שיתא תקונין דאמינא ובגיניהון אתקיים (משלי טז:15) באור פני מלך חיים.

[p. 369] תאנא מהני תפוחין נפקין חיי לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. כתיב (במדבר ו:25) יאר יי' פניו אליך, וכתיב (משלי טז:15) באור פני מלך חיים. פני מלך, אלין אינון תרין תפוחין דתקרובא דבוסמא דאמינא. יאר יי' פניו אליך, פנים דלבר דכד נהירין מתברך עלמא.

ותאנא כל זמן דהני בוסיני דלבר נהירין כל עלמא אתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך, תרין תפוחין דנהירין תדירא דחדאן תדירא עאכ"ו.

תניא כד אתגליין תרין תפוחין אלין אתחזי זעיר אפין בחדוותא וכל אינון בוסינין דלתתא נהירין וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא וכלא חדאן ונהירין וכל טיבו לא פסק, כלהו אתמליין בשעתא חדא כלהו חדאן בשעתא חד.

ות"ח פנים דלבר אית זמן דנהירין ואית זמן דחשיכן ובגין כך כתיב (תהלים סז:2) יאר פניו אתנו סלה, מכלל דלא הוי תדיר אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא.

תאנא אלין תפוחין דסתימין נהירין וחוורין תדירא ומנהון נהירין לתלת מאה ושבעין עיבר וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא ביה כלילן הה"ד (מיכה ז:19) ישוב ירחמנו. ישוב, משום דזמנין אתכסיין וזמנין אתגליין הה"ד ישוב. ובהאי דלתתא הוא אמת. דנא הוא תקונא [קלד ע"א] שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין די בעתיקא דעתיקי.

 

[p. 370] תקונא תמינאה, נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא.

קום אלעזר ברי אתקין תקונא דא.

קם רבי אלעזר פתח ואמר הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה בהיכל. [p. 371] מלה דא אוקמוה בספרא דצניעותא והכי אמר, וכי במזל הכל תלוי ותנינן ספר תורה קדוש נרתיקו קדוש ההיכל קדוש, וכתיב (ישעיה ו:3) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, תלתא אינון וספר תורה לקבליהון ההיכל קדוש נרתיקו קדוש והוא קדוש. התורה נתנה בשלש קדושות בשלש מעלות בימים שלשה, שכינה בשלש, לוחות וארון בשלש, והכל בספר תורה תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב (ירמיה י:2) ומאותות השמים אל תחתו, מאן דאיהו בקדושין הללו להוי תליא במזלא.

אלא הכי אוקמוה בספרא דצניעותא האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דדיקנא תליין ביה אתקרי מזל. מ"ט, משום דכל קדושי קדושין דקודשא בהאי מזלא תליין, [p. 372] וספר תורה אע"ג דאיהו קדוש לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל בהיכל. כיון דעייל בהיכל אתקרי קדוש בעשר קדושות, כגוונא דלעילא דלא אתקרי היכל אלא כד אתחברן עשר קדושות.

ותאנא הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא דכל שערי תליין ביה. אמאי מזל, משום דמניה תליין מזלי ונזלי מניה עלאין ותתאין, ובגין כך איהי תלייא וביה תליין כל מלי דעלמא ועלאין ותתאין ואפילו ספר תורה שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכללא עם שאר קדושין וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא אתכבשן מקמיה ומתכפיין הה"ד (מיכה ז:19) יכבוש עונותינו.

א"ל ר' שמעון בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא.

 

[p. 373] תקונא תשיעאה, מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. קום ר' אבא.

קם ר' אבא ואמר אלין שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון מצולות ים משום דנפקי ממותרי מוחא ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובי בני נשא ומתכפיין.

אמר ר' שמעון בריך תהא לעתיק יומין.

 

תקונא עשיראה, נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא דתחות דיקנא. קום ר' יהודה.

קם ר' יהודה פתח ואמר (ישעיה ב:19) ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד יי' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. מפני פחד יי' הא אתידע דמאן דאיהו לבר פחד יי' אקרי.

הדר גאונו, אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון הדר גאונו.

תרי, (מיכה ז:20) תתן אמת ליעקב, וחד עשר, דלא נפקי נימא מן נימא, חסד לאברהם.

 

[p. 374] תקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויאין שערי סחור סחור ליה.

האי תקונא דכלהו מתעברן מן פומא בגין דלא אשתכח טרחותא כמא דאצטריך. טרחותא מאי קא מיירי. דינא, באתר דאית דינא טרחא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון, והא כלא רחמי אתחזון. אלא דלא אתטרח בנשובא דרוחא בזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קודשין נשבא רוחא. מאי רוחא, רוחא דאיתרק ביה דמתלבש ביה זעיר אפין, ומהאי רוחא מתלבשאן כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק אתפרש לתלתין ושבעה אלף עיבר ואתפשט כל חד בלחודוי לאתריה וכל מאן דאתחזי לאתלבש מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא משום דרוחא נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה.

ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. [קלד ע"ב] דא הוא דלא אתתקן ולא הוי ביה תקונא, ובגין כך רוחא דנפיק לבר ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי פה יי', אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש ולית מאן דידע רוחיה בר איהו, ובגין כך שערוי שקילין סוחרני דפומא ואתפני מכל סטרוי. [p. 375] ובהאי אתרחיצו אבהתא לאתלבש בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיבר באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי הה"ד (מיכה ז:20) אשר נשבעת לאבותינו. דא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר דמכאן אשתלשלו תריסר תחומין לעילא, תריסר תחומין לתתא, תריסר תחומין לתריסר שבטי אבהתא הה"ד אשר נשבעת לאבותינו.

 

תקונא דתליסר דתליין שערי בתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה ביקרא שפירא מחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חיוורין.

א"ר שמעון זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן בה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי דאנן יתיבין בין אשא עלאה ואסחר לן והא כל תקונין עלאין דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו.

האי תקונא דתליסר, האי תקונא יאה דביה אחידן, כסופא למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן, מניה תליין עלאין ותתאין. דא הוא תקונא שלימתא, דא אשלים כל תקונין, דא אשלים לכלא.

ותאנא אלין תקונין אתקרון ימי קדם, אתקרון יומין קדמאין דקדמאי, ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אתקרון ימי עולם.

[p. 376] ותאנא אלין ימי קדם כלהו מתתקנן בתקוני דיקנא דעתיק דעתיקי, והאי דתליסר כליל לון וכל גנזין עלאין ותתאין כלילן בהאי מזלא דמתזלי מניה כלא כמא דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין תקונא ההוא אתקרי יום אחד דביה זמין לאוקיר דיקניה הה"ד (זכריה יד:7) הוא יודע ליי', הוא בלחודוי יתיר מכלא, הוא דכליל כלא, הוא דלא אתקרי בשמא ידיעא. דתנינן באתר דאית יום אית לילה דלית יום בלא לילה ומשום דההוא זמן יהא דיקרא דדיקנא והוא בלחודוי אשתכח לא אתקרי לא יום ולא לילה דלית יום אתקרי אלא מסטרא דילן ולית לילה אתקרי אלא מסטרא דילן. [p. 377] ומשום דהאי תקונא כליל כלא לא אתידע ולא אתחזי ומניה נגיד משחא דרבות לתליסר עיבר מבועין לכל אינון דלתתא דנהרין בההוא משחא.

אתתקנו תליסר תקונין דדיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין, מכלא איסתימו מכלא איטמרו, לית דידע אתר גופא בהאי עתיקא. בפשיטותא דלהון כלהו כלילן כמה דאתמר, ואתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי (ישעיה מב:8) אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, וכתיב (תהלים ק:3) הוא עשנו ולא אנחנו, וכתיב (דניאל ז:9) ועתיק יומין יתיב, יתיב ודאי, יתיב באתריה ולית דידע ליה, יתיב ולא שכיח, וכתיב (תהלים קלט:14) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך.

 

אמר ר' שמעון לחברייא כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא אנא חמינא דנחתין כל אינון תקונין בגווה ונהירו באתר דא, וחד פרוכתא בוסיטא דקודשא פריס בארבע סמכין לארבע עיבר. [קלה ע"א]

[p. 378] סמכא חד הוה יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה ובמגרופיא ארבע מפתחאן שנינן מכל סטרוי ומתאחדן פרסא ונחתין לה מעילא לתתא וכן לסמכא תניינא ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמיכין דמתנהרין בבוסיטא דגליפין בההוא פרסא וכן לארבע עיבר.

חמינא אלין תקונין דנהרין עלה והוו מחכאן מלי דפומנא לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתרייהו. וכד הוה מתתקן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל פומא דחד מינן, ובשעתא דחד פתח פומיה מינן לתקנא בההוא תקונא ההוא תקונא הוה יתיב ומחכא למלה דנפיק מפומיכון וכדין אתעטר וסלקא בדוכתיה ואתעטר.

וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעין וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון, זכאין אתון לעלמא דאתי דכל הני מלי דנפקין מפומיכון כלהו מלי קדישין כלהו מלי כשראן דלא שטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגזר דינא די לעלמא דאתי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין. עלייכו כתיב (שיר ז:10) וחכך כיין הטוב הולך לדוד למישרים דובב שפתי ישנים. מאי דובב שפתי ישנים, אפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו קמיה.

 

[p. 379] האידנא אתכוונו דעתא למתקן תקוני דזעיר אפין היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישי טמירא דטמירי טמיר מכלא. האידנא חובתא עלייכו למגזר דינא קשוט יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה. תקונין דזעיר אפין מתקונין דאריך אפין אתתקנו ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלפא ביה רוחא דטמירא מכל סטרוי בגין למיתב על כורסייא דכתיב (יחזקאל א:26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. כמראה אדם דכליל כל דמיונין, כמראה אדם דכליל כל שמהן, כמראה אדם דביה סתימין כל עלמין עלאין ותתאין, כמראה אדם דכליל כל רזין דאתאמרו ואתתקנו עד לא אברי עלמא ואע"פ דלא אתקיימו.

[p. 380] תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי באני מלכין ומשער מלכין ולא הוו מתקיימי עד דאנח לון ואצנע לון לבתר זמנא הה"ד (בראשית לו:31) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך בישראל. בארץ אדום, באתר דכל דינין מתקיימין תמן, וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקן. כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא תקין כל תקונין דעלאין ותתאין.

מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא לית עמא מתתקנין, ואי איהו אתתקן כלהו מתתקנין, ואי איהו לא אתתקן בקדמיתא לא יכלין עמא לאתתקנא. מנא לן, מעתיק יומין דעד לא אתתקן הוא בתקונוי לא אתקיימו כל אינון דבעא לתקנא וכלהו עלמין אתחרבו הה"ד (שם:32) וימלוך באדום בלע בן בעור. וימלוך באדום, רזא יקירא הוא, אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן.

[p. 381] בלע בן בעור, תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקטרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללה.

ושם עירו דנהבה. מאי דנהבה, כלומר דין הב כד"א (משלי ל:15) לעלוקה שתי בנות הב הב.

וכיון דסליק לאתישבא לא קאים ולא הוה יכיל למיקם. מאי טעמא משום דאדם לא אתתקן. מאי טעמא, דתקונא דאדם ודיוקניה כליל כלא ויכיל [קלה ע"ב] כלא לאתישבא ביה ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו.

אתבטלו סלקא דעתך והא כלהו באדם כלילן, אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי דיוקנא דאדם, וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא, מנהון אתבסמו ומנהון אתבסמו ולא אתבסמו ומנהון לא אתבסמו כלל.

[p. 382] ואי תימא והא כתיב וימת וימת דאתבטלו לגמרי, לאו הכי אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה מיתא כד"א (שמות ב:23) וימת מלך מצרים דנחית מדרגא דהוה ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרן ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אקרון בשמהן אחרן בר ההוא דכתיב ביה (בראשית לו:39) ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. מ"ט, משום דהני לא אתבטלו כשאר. מ"ט, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא אשתכחו דכר ונוקבא ולא קרי בהו מיתה כאחרנין ואתקיימו אבל לא אתישבו, וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו.

 

[p. 383] תאנא כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא, נשב בה אתתקד וסליק רעותיה ואתפשט לתלת מאה ושבעין עיבר וניצוצא קאים, ושרי נפק אוירא דכיא ומתגלגלא ומתפשט ונפיק חד גולגלתא תקיפא לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד ואתכליל ביה. ביה ס"ד אלא אתטמר ביה, ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי, והאי אוירא הוא טמיר בטמירין דעתיק יומין ברוחא דגניז.

בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטרא חד ואוירא מסטרא חד, ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטרא ואשא דכיא קאים מהאי סטרא. מאי אשא הכא, אלא לאו הוא אשא אבל בוצינא דא דאתכלל באוירא דכיא נהיר למאתן ושבעין עלמין ודינא מסטרוי אשתכח ובג"ד האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא.

[p. 384] בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר ומהאי טלא זמינין מיתייא לאחיא, וההוא טלא אתכליל בתרי גווני, מסטרא דרישא חיורא חיוור בגווניה דכליל כל חיוארי וכלהו חיוור אבל כד אתיישבא בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזי גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב (דניאל יב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. לחיי עולם, בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטרא דעתיק יומין אריכא דאנפין. לחרפות לדראון עולם, בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא הה"ד (ישעיה כו:19) כי טל אורות טלך, אורות תרי. וההוא טלא נטיף כל יומא לחקלא דתפוחין בגווני חיוורא וסומקא.

[p. 385] האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני להאי סטר ולהאי סטר, ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי למאה וחמשין רבוא עלמין ובגין כך אתקרי זעיר אפין, ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דישגח באנפוי דעתיק דעתיקי וחייס לעלמא.

ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבין אגר אודאותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא [קלו ע"א] תחות שרביטא, ולקביל דא (שמות לח:26) בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא, והאי בקע אגר אודאותא אשתכח מניה לעתיק יומין.

בחלליה דגולגלתא תלת חללין אשתכחו דשרייא בהו מוחא וקרומא דקיק חפייא עלייהו, אבל לא קרומא קשישא סתימאה כעתיק יומין ובגין כך האי מוחא אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין הה"ד (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן וגו'.

[p. 386] ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. מחללא חד מתבקע חד מבועא לארבע סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי חללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא.

מחללא תניינא מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין חמשין תרעין. מאלין חמשין תרעין אתאחדן חמשין יומין דאורייתא חמשין שנין דיובלא חמשין אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה.

מחללא תליתאה נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדרין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו, והאי חללא שוי מדוריה בין האי חללא להאי חללא ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין הה"ד (משלי כד:4) ובדעת חדרים ימלאון. [p. 387] ואלין תלת חללין מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן.

תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבוון קוצי דשערי אוכמין ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. לית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא, וכל קוצא וקוצא אחידן ביה דכיין ומסאבן ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא ומסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין, בכל אינון סטרין דאינון מסאבן יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין, מנהון שעיעין מנהון תקיפין, ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין מתלהטין ותליין כגבר תקיף מארי נצח קרבין בתקונא יאה בתקונא תקיפא בריר כארזי רברבין ותקיפין הה"ד (שיר ה:15) בחור כארזים. [p. 388] מתתקנין קוצי בתלוי מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא.

ותאנא יתבין תלי תלין משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. ממבועא דחללא חד דגולגלתא אתמשכין שערי במשיכותא ואתעבדין תלי דתליין מכמה מבועין דאתמשכין מהאי חללא. מחללא תניינא נפקין חמשין מבועין ואתמשכין שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. מחללא תליתאה נפקין אלף אלפי אדרין ואכסדרין ואתמשכין שערי במשיכותא מכלהו ואתעבדין תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין. ובגין כך אינון קוצין תלין על תלין.

וכלהו משיכן דאתמשכן מתלת חללי דמוחא דגולגלתא וכל אינון קוצי תליין וחפיין לסטרא דאודנין ובגין כך כתיב (מלכים ב יט:16) הטה יי' אזנך ושמע. ובהאי תליין ימינא ושמאלא נהירו וחשוכא רחמי ודינא, וכל ימינא ושמאלא בהאי תלי ולא בעתיקא.

[p. 389] בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין, ומהאי ארחא מתפרשאן שית מאה ותלת עשר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי אורייתא דכתיב (תהלים כה:10) כל ארחות יי' חסד ואמת וגו'.

תנא בכל קוצא וקוצא אתאחדאן אלף אלפין מארי דיבבא ויללא דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין, ומן שעיעין מאריהון דמתקלא, בגין כך אית ימינא ושמאלא.

 

מצחא דגולגלתא אשגחותא דאשגחותא לא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון.

ותאנא בעידנא דהאי מצחא אתגלייא אתערו כל מאריהון דדינא וכל עלמא בדינא אתמסר [קלו ע"ב] בר ההוא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכך דינא.

בהאי מצחא נפיק חד שיעורא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין וכד אתפשט אתעבד מצחא דאשגחותא דחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון הה"ד (ירמיה ג:3) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. [p. 390] ובשעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא נהירין אנפוי דעתיק יומין באנפוי דזעיר יומין ומתגלייא מצחיה ונהיר להאי מצחא וכדין אתקרי עת רצון. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין מתגלייא אתגלייא מצחא דעתיק דעתיקי ואשתכך דינא ולא אתעביד.

תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה וכד אתגלייא אית רשותא לכלהו לחרבא בר גלויא דמצחא רעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא ולכלהו וכדין כלהו משתככין.

[p. 391] ותניא עשרין וארבע דינין עלאין משתכחין וכלהו אקרון נצחים וכל חד אקרי נצח ובאתוון רצופים הוא מצח. אית מצח ואית נצח דאינון נצחים והיינו דתנן נצח נצחים ואינון במצחא ואתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיעין.

תניא מאי דכתיב (שמואל א טו:29) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. האי רזא אוקימנא כל ההוא נצח דמתפשט בגופא זמנין דתלי על עלמא למידן ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מ"ט, משום דקאי בדוכתא דאקרי אדם ויכיל לאתחרטא, אבל אי באתר דאקרי ראש בהאי מצחא אתחזי ומתגלייא האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מ"ט, משום דלא הוה באתר דאקרי אדם דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם, ובגין כך כי לא אדם הוא להנחם כנצח דבשאר תקוני גופא.

 

[p. 392] עינוי דרישא משתניין משאר עיינין, שרקותא דבגבתא דעל עיינין מכחלן באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלף מארי אשגחותא דעל ריסי דעיינין. בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דאתאחדן בגבינין דאינהו כסותא ואשגחותא דעינא דעתיק עלייהו.

ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא הה"ד (שיר ה:12) רוחצות בחלב. מאי בחלב, בחוורא דלעינא קדמאה. ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי ובגין כך צלותא דישראל בגין דיפקח עינוי ואתסחן בהאי חוורא דכתיב (תהלים מד:24) עורה למה תישן יי' הקיצה. וכל זימנא דעינוי לא אתפקחן כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו, ובזמנא דיפקח עינוי אתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר עינא ועבדין נוקמין בשאר עמין והיינו דכתיב (שם מד:24) עורה והקיצה, עורה לאתסחאה בההוא חוורא, הקיצה למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון.

עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין בחיזו כהני יונים בסומק באוכם בירוק משמע דכתיב כיונים בחוור בסומק באוכם בירוק. חוור לא אתגלי אלא בזמנא דאסתכל בעינא טבא ומתסחן כל אינון גווני בההוא חוור.

[p. 393] מאלין גווני דמתגליין נפקין שבע עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא [קלז ע"א] דעינא הה"ד (זכריה ג:9) על אבן אחת שבעה עינים. מאי אבן אחת, אוכמתא דעינא.

מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין דחייביא הה"ד (שם ד:10) עיני יי' המה משוטטות בכל הארץ.

מירוקא נפקין שבעה טהירין דקטרא דלסטר דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה עובדין דכתיב (איוב לד:21, לז:7) כי עיניו על דרכי איש לדעת כל אנשי מעשהו. וכד אתסחאן בחוורא משתכחין לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון וכל אשגחותא הוי לטב על ישראל, ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו הה"ד (שמות ג:7) ראה ראיתי, ראה לאוטבא לון, ראיתי לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב (תהלים מד:24) עורה למה תישן יי' הקיצה, עורה והקיצה תרי אשגחותא תרי פקיחין תרי טבן רחמי ונוקמין.

[p. 394] גוונא קדמאה סומקא בגו סומקא וכליל וסתים כל סומקין מקמיה לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה.

גוונא תניינא אוכמא כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנין בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותוקפא על ימא וקליה דימא וגלגלוי אזלין ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן, ונפיק מתהומא האי אבנא ומתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר, והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין, וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא ואקיף לההוא אוכמא.

גוונא תליתאה ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין, ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין, חד חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר חוורא ואסתחי עינא כל אינון גוונין משתככין ומשתקעין לתתא ולא אתחזון בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין ונהירין מניה כל אינון דלתתא, ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי, ובגין כך אסתליקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא הה"ד (שיר ד:2) שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות. מאי מן הרחצה, מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. שכלם מתאימות, דא בדא. ומה דאמר שניך כעדר הקצובות, כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה.

[p. 395] ודא זמינין צדיקייא למחזי ברוח חכמתא כד"א (ישעיה נב:8) כי עין בעין יראו. אימתי, בשוב יי' ציון. וכתיב (במדבר יד:14) אשר עין בעין נראה אתה יי'. וכדין פקיחותא דעיינין לטב ופקיחותא דעיינין לביש. לטב דכתיב (דניאל ט:18) פקח עיניך וראה שוממותינו, הכא לטב. ולביש דכתיב (ישעיה לג:20) עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, הא הכא לטב ולביש דלא יתעביד דא בלא דא.

תנא בצניעותא דספרא מאי דכתיב עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב (שם א:21) צדק ילין בה, ובאתר דאשתכח דינא לאו שקיט ולאו שאנן הוא. אלא עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן, נוה שאנן לעתיק יומין אתמר דישגח באלין עיינין דהוא עינא שקיט שאנן, עינא דרחמי, עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא, ובגין כך עינך כתיב חסר ולא עיניך. [p. 396] ומה דאמר ירושלם ולא ציון, הכי אצטריך לאכפייא [קלז ע"ב] לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה.

ותאנא כתיב (דברים יא:12) תמיד עיני יי' אלהיך בה מראשית השנה וגו', היינו דכתיב (ישעיה א:21) צדק ילין בה, דבה אשכחו גזרי דינין יתיר מכל שארי אתרא. ולזמנא דאתי אשתכח בה עינא חד דרחמי, עינא דעתיקא דעתיקין הה"ד (שם נד:7) וברחמים גדולים אקבצך. כיון דאמר רחמים מהו גדולים, אלא אית רחמי ואית רחמי, רחמי דעתיק דעתיקי אינון אקרון רחמים גדולים, רחמי דזעיר אפין אקרון רחמים סתם משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי, ובגין כך וברחמים גדולים אקבצך דעתיק יומין.

תאנא בהני עיינין בתרי גווני מנייהו בסומקא ואוכמא שראן תרין דמעין, וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא לישראל מחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבה. מאן ימא רבה, ימא דחכמתא עלאה, כלומר דאתסחון בחוורא דמבועא דנפיק מחכמתא רבה ומרחם להו לישראל.

 

[p. 397] תאנא בצניעותא דספרא חוטמא דזעיר אפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב (שמואל ב כב:9) עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. עלה עשן באפו, בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא דלית תננא בלא אשא ולית אשא בלא תננא וכלא אתדליקו ונפקין מחוטמוי.

תאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא ובין תרי גווני וקרינן ליה אף וחימה ומשחית. ואי תימא אף וחימה דכתיב (דברים ט:19) כי יגורתי מפני האף והחמה, ואינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנ"ל, דכתיב (בראשית יג:10) לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה, ושחת המשחית בנורא דליק אוקדא.

ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אפין ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן ומתפשטאן בחוטמוי בפומא בדרעא בידא באצבען ובגין כך כתיב (תהלים קו:2) מי ימלל גבורות יי'. כתיב גבורות וכתיב (ד"ה א כט:11) לך יי' הגדולה והגבורה, אלא הכי תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן אתקרי גבורה חדא. [p. 398] וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא בכל חד מנייהו, ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף אלפין רבוא וארבע מאה וחמש דמסטר גבורה דא, וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא וכתיב (תהלים קמה:4) דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. וכד שארי גבורה דא כלהו גבוראן מתלהטין ושנינן עד דנחתן ללהט החרב המתהפכת.

כתיב (בראשית יט:13) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, וכתיב (שם יג:10) לפני שחת יי' את סדום, (שם יט:24) ויי' המטיר על סדום ועל עמורה. אלא הכי תאנא לא דיין לרשעים שאין מהפכין מדת הדין למדת רחמים אלא דמהפכין מדת רחמים למדת הדין. [p. 399] והיאך מהפכין והא כתיב (מלאכי ג:6) אני יי' לא שניתי. אלא בכל זמן דעתיק דעתיקי רישא חוורא אתגלייא רעוא דרעוין רחמי רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא כל דינין דזעיר אפין זמינין וכביכול דהאי רחמי עביד ההוא דינא עתיקא דכלא.

תאנא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוסיני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו לכלא, ובשעתא דלא אתגליא טמירא דטמירין ולא מתנהרין אלין בוסיני מתערין דינין ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא, רעוא דרעוין דלא אתגלי ובגין כך מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא מאת יי' מן השמים בזעיר אפין כתיב ומשמע דכתיב מן השמים, אש ומים, רחמי ודינא לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל.

תאנא האי חוטמא זעיר וכד שארי תננא [קלח ע"א] לאפקא נפיק בבהילו ואתעביד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפוק תננא, חוטמא דעתיקא קדישא דהוא אקרי ארך אפים מכלא. [p. 400] והיינו רזא דתנינן (שמות לד:6) יי' יי' פסיק טעמא בגווייהו, כמה דתנינן (שמות ג:4) משה משה, בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני פסיק טעמא בגווייהו, (בראשית כב:11) אברהם אברהם, (שם מו:2) יעקב יעקב, (שמואל א ג:10) שמואל שמואל, כלהו פסיק טעמא בגווייהו בר ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו, מ"ט. אברהם אברהם, בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא שלים בעשר נסיוני ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו דהשתא לא הוה איהו כקדמיתא.

[p. 401] יעקב יעקב, בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא, ועוד דהא השתא אשתלים הוא בארעא אילנא קדישא כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין מה דלא הוה קודם ובגיני כך בתראה שלים קדמאה לא שלים ופסיק טעמא בגווייהו.

שמואל שמואל, טעמא פסיק בגוויהו, מ"ט. בתראה שלים קדמאה לא שלים דהשתא הוא נביאה וקודם לא הוה נביאה. אבל משה משה לא אפסיק טעמא בגוויהו דמיומא דאתיליד שלים הוה דכתיב (שמות ב:2) ותרא אותו כי טוב הוא.

[p. 402] אוף הכא יי' יי' פסיק טעמא בגווייהו בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לאחתאה לון מעתיקא קדישא לזעיר אפין דהכי תנינן כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא לזעיר אפין כלא ברחמי אתחזון וחוטמא אשתכך ותננא לא נפיק כמא דתנינן דכתיב (ישעיה מח:9) ותהלתי אחטם לך.

ותאנא בתרין נוקבין דחוטמא בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקע בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא בארבע אלף עלמין דבסטר שמאלא ומאן דגרים לקרבא בהאי. אקרי אש יי' אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דקורבנא, והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקורבנא דמדבחא. [p. 403] וכלא תליין בחוטמא, ובגיני כך כתיב (בראשית ח:21) וירח יי' את ריח הניחח, דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא דסומקא, ובגין כך מתקבל ברעוא, והאי הוא דכתיב (דברים יא:17) וחרה אף יי', (שמות כב:23) וחרה אפי, (דברים ו:15) פן יחרה אף יי', כלא בזעיר אפין אתמר.

 

תניא (מלכים ב יט:16) הטה יי' אזנך ושמע האי אודנא אודנא דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה ואודנא הוא למשמע ואודנא אתעביד ברשימוי רשימין לגו כמאן דכארי דרגא בעקימא להאי ולהאי. מ"ט בעקימא, בגין למשמע טב וביש.

[p. 404] ותאנא מהאי עקימא דבגו באודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו (קהלת י:20) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. בהאי אודנא נטיף מתלת חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא ואצטריף בההוא נטיפא בין טב לביש, טב דכתיב (תהלים סט:34) כי שומע אל אביונים יי', ביש דכתיב (במדבר יא:1) וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'.

והאי אודנא סתים לבר ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגו ולא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בגין כך הוא רזא, ווי לההוא דמגלה רזין דמאן דמגלה רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר.

ותניא בשעתא דצווחין בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף מן מוחא ובטש במוחא ונפיק בנוקבי דחוטמין ואתזער חוטמא ואתחמם ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין [קלח ע"ב] כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא סליק ההוא קלא לעילא ובטש ברישא דמוחא ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפקין מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר. [p. 405] בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתעראן כולי האי ובגיני כך כתיב וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'. בההוא שמיעה דההוא קלא אתער כלא.

ותאנא כתיב הטה יי' אזנך, כלומר ארכין שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין וכלהו אתקרון אזני יי'. ומה דאתמר הטה יי' אזנך, אזנך דזעיר אפין.

מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא וכתיב (איוב לד:3) כי אזן מלין תבחן, וכתיב (תהלים ז:10) ובוחן לבות וכליות. ומסטרא דאתפשטותא דהא חללא דחמשין תרעין דאתפשט בגופא באתר דלבא שארי מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה משום דמאתר חד מתפשטין.

תאנא בצניעותא דספרא כשום דאודנא דא אבחין בין טב לביש כך כלא דבזעיר אפין אית סטרא טב וביש ימינא ושמאלא רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא ומשום דאתכליל במוחא בחללא חד אתכליל בקלא דעייל ביה, ובאודנא קרי ביה שמיעה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אסתכל דכלא בחד מתקלא אתקל, ומלין אינון למאריהון דמדין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע.

[p. 406] ת"ח כתיב (חבקוק ג:2) יי' שמעתי שמעך יראתי יי' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור. האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב יראתי דיאות הוא לדחלא וליתבר קמיה, האי בזעיר אפין.

כד אסתכל וידע מה כתיב, יי' פעלך בקרב שנים חייהו, האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דאשכחן יי' יי' ביו"ד ה"א תרי זמני או באלף דל"ת ויו"ד ה"א חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקי, ואע"פ דכלהו חד, וחד שמא אקרי.

ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב יי' אלהים דהאי הוא שם מלא עתיק דכלא וזעיר אפין, וכלא הוא שם מלא אקרי ושאר לא אקרי שם מלא כמא דאוקימנא (בראשית ב:8) ויטע יי' אלהים גן בעדן, שם מלא בנטיעת גנתא. ובכל אתר יי' אלהים שם מלא, יי' יי' כלא הוא בכללא, וההוא זמנא אתערין רחמין בכלא.

יי' פעלך בקרב שנים חייהו, לעתיק יומין אתמר. פעלך, מאן פעלך, זעיר אפין.

[p. 407] בקרב שנים, אינון שנים קדמוניות דאקרון ימי קדם ולא אקרון שנות עולם. שנים קדמוניות אינון ימי קדם, שנות עולם אינון ימי עולם. והכא בקרב שנים. מאן שנים, שנים קדמוניות.

חייהו למאן, לזעיר אפין דכל נהירו דיליה מאינון שנים אתקיימו ובגין כך אמר חייהו.

ברוגז רחם תזכור, לההוא חסד עלאה דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא.

 

תאנא אמר ר' שמעון אסהדנא עלי לכל אינון דעלנא קיימין דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא דפרסא עלאה מטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, זכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פתח ר' שמעון ואמר (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום. מאן עמא קדישא כישראל [p. 408] דכתיב בהו (שם לג:29) אשריך ישראל מי כמוך עם נושא ביי', משום דאדבקותא דלהון הוי בשמא דא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא [קלט ע"א] דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא הה"ד הדבקים ביי' ולא כתיב הדבקים אל יי' אלא ביי' ממש.

תאנא כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין. וא"ת דיקנא לא אשתכח ולא אמר שלמה אלא לחייו ולא קרי דיקנא. אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלי ההוא מלה הוה עלאה ויקירא מכלא משום דהוא סתים וגניז, ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא דפרצופא גנזיה קרא ולא אתגלייא. והאי דיקנא שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין אתתקן בתשעה תקונין ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיק דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב תקונין ומניה נגדין כ"ב אתוון דאורייתא קדישא.

[p. 409] ותאנא האי דיקנא נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא, כד"א (שיר ה:13) לחייו כערוגת הבושם ולא ערוגת.

בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי דדיקנא אוכמין מתתקנא בתקונא שפיר כגבר שפיר דכתיב ביה (שם:15) בחור כארזים.

תקונא קדמאה, מתתקן שערא מעילא ונפיק ההוא ניצוצא בוציצא דקרדינותא ונפיק מכלל דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין ונחית מקמי פתחא דאודנין נימין על נימין עד רישא דפומא.

תקונא תניינא, נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא נימין על נימין בתקונא שפירא.

[p. 410] תקונא תליתאה, מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא, וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיע ההוא ארחא.

תקונא רביעאה, נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובא דבוסמין כעתיקא.

תקונא חמשאה, פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן סומקן כהאי ורדא סומקא ומתלהטין במאתן ושבעין עלמין דמנהון מתלהטין.

תקונא שתיתאה, נפיק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא.

תקונא שביעאה, דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה.

תקונא תמינאה, דנחתין שערי בתחות דיקנא ומחפיין קדלא דלא אתחזי. כלהו שערי שערי דקיקין נימין על נימין מליין מכל סטרוי.

[p. 411] תקונא תשיעאה, דמתחברן שערי בשקולא מלייא עד אינון שערי דתליין, כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין.

בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין תשע מבועין דמשח רבות מההוא משח רבות דלעילא ונגדין לכל אינון דלתתא. תשעה תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא ובשלימות תקונא דדיקנא אתקרי בר נש לתתא גיבר תקיף דכל מאן דחמי דיקניה קיימא בקיומיה תלייא ביה גבורה תקיפא. עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין.

 

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה קום ברי, ברי קדישא, סלסל בדיקנא ובתקונוי אלין. [קלט ע"ב]

קם ר' אלעזר פתח ואמר (תהלים קיח:5-9) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, יי' לי בעוזרי ואני אראה בשנאי, טוב לחסות ביי' מבטוח באדם, טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים. תנא תשעה תקונין הכא דבדיקנא ולהני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחאה לשאר מלכין ולשאר עמין.

ות"ח כיון דאמר הני תשעה תקונין לבתר אמר כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם. אמר כל הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא, משום דכל גוים סבבוני, ובתקונא דתשעה תקונין דאינון שם יי' אשיצינון [p. 412] מעלמא הה"ד בשם יי' כי אמילם.

ותנא בצניעותא דספרא תשעה תקונין אמר דוד הכא, שיתא אינון בשמא קדישא דשית שמהן הוו ותלת אדם. ואי תימא תרי אינון, תלתא הוו דהא נדיבים בכלל אדם הוו.

תנא שיתא שמהן דכתיב מן המצר קראתי יה חד, ענני במרחב יה תרי, יי' לי לא אירא תלת, יי' לי בעוזרי ארבע, טוב לחסות ביי' חמש, טוב לחסות ביי' שית. אדם תלת דכתיב יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם חד, טוב לחסות ביי' מבטוח באדם תרי, טוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים תלת.

ות"ח רזא דמלה דבכל אתר דאדכר הכא אדם לא אדכר אלא בשמא קדישא דהכי אתחזי משום דלא הוה אדם אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה, שמא קדישא דכתיב (בראשית ב:7) וייצר יי' אלהים את האדם, בשם מלא דהוא יי' אלהים כמה דאתחזי ליה, ובגין כך הכא לא אדכר אדם אלא בשמא קדישא.

[p. 413] ותנא כתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, תרי זמני י"ה י"ה לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר יי' לי לא אירא, יי' לי בעוזרי, בשמא דלא חסר בשמא דהוא קדישא ובשמא דא אדכר אדם. ומה דאמר מה יעשה לי אדם הכי הוא דתניא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקן בתקונוי אתקרון אדם דיוקנא דכליל כלא, ומה דמישלפא בהו אתקרי שמא קדישא, ותערא ומה דביה אתקרי ידו"ד ואתקרי אדם בכללא תערא ומה דביה.

ואלין תשעה תקונין דקאמר דוד בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא כל מה דבעי עביד בגיניה. מ"ט דיקנא ולא גופא, אלא גופא אזיל בתר דיקנא ודיקנא לא אזיל בתר גופא.

[p. 414] ובתרי גווני אתי האי חושבנא, חד כדקאמרן, תרין מן המצר קראתי יה חד, ענני במרחב יה תרין, יי' לי לא אירא תלת, מה יעשה לי אדם ארבע, יי' לי בעוזרי חמש, ואני אראה בשונאי שיתא, טוב לחסות ביי' מבטוח באדם שבעה, טוב לחסות ביי' תמניא, מבטוח בנדיבים תשעה.

מן המצר קראתי יה, מאי קא מיירי. אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא קאמר, ומה דאמר מן המצר קראתי יה מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא מאתר דחיק מקמי דאודנוי מעילא תחות שערי, ובגין כך אמר י"ה י"ה תרי זמני. ובאתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי לאתפשטא אמר יי' לי לא אירא דהוא אתר דלא דחיק וכל האי אצטריך דוד לאכנעא תחותוי מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא.

ותאנא בצניעותא דספרא האי מאן דחמי בחילמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה לינדע דשלים הוא עם מאריה ויכנעון תחותוי אינון דמצערין ליה.

תניא מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין והוא דיקנא דזעיר אפין.

 

תקונא [קמ ע"א] קדמאה מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא.

[p. 415] תאנא כל אלין נימין דבדיקנא תקיפין יתיר מכל נימין דקוצי דשערי דרישא, ושערי דרישא אריכין והני לא אריכין, אלא שערי דרישא מנהון שעיעין ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב (משלי א:20) חכמות בחוץ תרונה. מאי בחוץ, בהאי זעיר אפין דמתחברן תרי מוחי.

תרי מוחי ס"ד, אלא אימא ארבע מוחי, תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל שאר מוחין דאתמשך מניה משיכן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. משתכחין ארבע מוחי בהאי זעיר אפין, ובגיני כך אשתלימו ארבע פרשיין דבתי תפילי דאתכלל בהו שמא קדישא דעתיק דעתיקי וזעיר אפין דהאי שלימותא דשמא קדישא וכתיב (דברים כח:10) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך. שם יי', שם יי' ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילי.

[p. 416] ובגין כך חכמות בחוץ תרונה דבהכא משתכחין דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה משום דהיא חכמתא סתימא דכלא ולא אתפריש. ובגין דאתחברו ארבע מוחין להאי זעיר אפין אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו ובגין כך אינהו ארבע.

ותאנא האי חכמתא דאתכלל בארבע אתמשכן בהני שערי ואינון תליין תלין על תלין ואתמשכן ונגידו כל חד לסטרוי ואלף אלפין ורבוא רבוון תליין מנייהו דליתהון בחושבנא הה"ד (שיר ה:11) קווצותיו תלתלים, [p. 417] תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתבר כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב (איוב יב:22) מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות.

ותנא הני שערי דדיקנא תקיפין בלחודוי משאר שערי דרישא משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו. אמאי תקיפין. אי משום דכלהו דינא, לאו הכי דהא בתקוני אלין אשתכחו רחמין ודינא ובשעתא דנחתין תלת עשר מבועי נהרי משחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מ"ט, כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא, וכל אינון דאינהו דינא הא תקיפין אינון, ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעיין עלמא רחמי רחמי תקיפין ונצחין על דינא, וכד בעי דינא דינא תקיף ונצח על רחמי, ובגין כך בעו למהוי תקיפין מתרין סטרין. וכד בעי רחמי שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי, וכד בעי דינא אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא.

וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא כל הני וכל הני מתנהרין ומתסחיין כמאן דאתסחי בנהרא עמיקא ממה דהוה [p. 418] ביה ואתקיימו כלהו ברחמי ולית דינא אשתכח, וכל הני תשעה כד נהרין כחדא כלא אתסחיין ברחמי. ובגין כך אמר משה זמנא אחרא (במדבר יד:18) יי' ארך אפים ורב חסד, ואילו אמת לא קאמר משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר ואינהו תקוני דיקנא דמשתכחין בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין [קמ ע"ב] ביה, ובגין כך אמת תלייא בעתיקא והשתא לא אמר משה.

[p. 419] תנא שערי דרישא דזעיר אפין כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין דהא אמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימא, ומשום דמוחא דעתיק יומין שכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשח טב ובגין כך (דניאל ז:9) נקא, כעמר נקא. והאי דזעיר אפין קשישין ולא קשישין דהא כלהו תליין ולא מתקמטי, ובגין כך חכמתא נפיק ונגיד אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא דהא תנינן דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו ומוחא דזעיר אפין בר איהו הה"ד (איוב כח:23) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, אלהים הבין דרכה בזעיר אפין אתמר, והוא ידע את מקומה בעתיק יומין אתמר.

אמר רבי שמעון בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

תקונא תניינא, נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא נימין על נימין בתקונא שפיר. [p. 420] קום רבי אבא.

קם ר' אבא פתח ואמר כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקוני מלכין כגיבר תקיף שפיר למחזי רב ושליט הה"ד (תהלים קמז:5) גדול אדונינו ורב כח, וכד אתבסם בתקוני דיקנא יקירא קדישא דאשגח ביה אקרי בנהירו דיליה אל רחום וגו'. והאי תקונא תניינא אתקרי כד נהיר בנהירו דעתיק יומין רב חסד וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא ואמת דהא נהירו אנפין.

ותאנא נושא עון אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה מתחות תרין נוקבין ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא לא אתקרון הכא נושא עון ועובר על פשע ואתקיימו באתר אחרא.

[p. 421] ותניא תלת מאה ושבעין וחמש חסדים כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב (שם פט:50) איה חסדיך הראשונים, וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא, וחסד דזעיר אפין אקרי חסד עולם. ובספרא דצניעותא קרי ביה בחסד קדמאה דעתיק יומין רב חסד ובזעיר אפין חסד סתם, ובגין כך כתיב (שמות לד:6) ורב חסד וכתיב (שם) נוצר חסד סתם. ואוקימנא דהאי רב חסד מטה כלפי חסד לנהיר ליה ולאדלקא בוציניה.

ותאנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין ושערין זעירין מליין לההוא ארחא לא אקרי ההוא ארחא עובר על פשע דלית אתר לאתעברא משום תרי גווני. חד משום שערי דאשתכחו בההוא ארחא והוא אתר קשיא לאעברא, וחד משום דנחית ההוא אורחא עד רישא דשפוותן וכתיב (שיר ה:13) שפתותיו שושנים, סומקין כוורדי, מור עובר, סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני אגזים ולא חייס, ומכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בההוא אורחא.

 

[p. 422] תקונא רביעאה, נפיק שערא ואתתקן וסליק ונחית בעלעוי בתקרובא דבוסמין. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזאה, הוד עלאה.

ותנא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד ליאה דעלעין ואתקרי האי הוד זקן. ומהאי תליין הוד והדר, לבושין יקר דאתלבש ואינון פורפירא יקירא דכתיב (תהלים קד:1) הוד והדר לבשת, תקונין דאתלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.

ותאנא [קמא ע"א] האי הוד כד אתנהיר בנהירו דיקנא עלאה אתפשט בשאר תקונין נהירין והאי הוא נושא עון מהאי גיסא ועובר על פשע מהאי גיסא ובגין כך (שיר ה:13) לחייו כתיב.

ובצניעותא דספרא קרי הוד תפארת, תפארת הוא עובר על פשע, (משלי יט:11) ותפארתו עבור על פשע. [p. 423] ותאנא האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כד"א תפארת בחורים כחם, וקרי תפארת. וכד אסתכל במתקלא חדא סלקין.

אמר ר' שמעון יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא די כל ברכאן נפקין מניה.

 

תקונא חמישאה, פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן סומקן כהאי ורדא סומקא ומתלהטין במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין מתרין סטרוי מנהירו דתרין תפוחין אתמשך סומקא ואתי חיורא. בהאי כתיב יאר יי' פניו אליך ויחנך, דכד נהרין מתברך עלמא. ובשעתא דאתעבר סומקא כתיב ישא יי' פניו אליך, כלומר יסתלק ולא אשתכח רוגזא בעלמא.

תאנא כלהו נהירין דאתנהרן מעתיקא קדישא אקרון חסדי קדמאי, בגין אינון נהרין כל אינון חסדי עולם.

 

תקונא שתיתאה, נפיק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא, וההוא אקרי חד מחמש פאין ותליין בחסד וברחמים, ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך (ויקרא יט:27) ולא תשחית את פאת זקנך כתיב.

 

[p. 424] תקונא שביעאה, דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי. קום רבי יהודה.

קם רבי יהודה פתח ואמר (דניאל ד:14) בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף ורבוון מתנשבן ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה וכלהו אקרו פה יי', הה"ד (תהלים לג:6) וברוח פיו כל צבאם. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר דתליין מהאי פומא. ומההוא רוחא כד אתפשט מתלבשן ביה נביאי מהימני, וכלהו פה יי' אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא בהדיה בגין דכלהו פיות מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימין כלהו ומתאחדן ובגיני כך שערוי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי.

אמר ר' שמעון בריך את לעתיקא קדישא.

 

תקונא תמינאה, דנחתין שערי בתחות דיקנא ומחפיין קדלא דלא אתחזי דתנינן אין למעלה לא ערף ולא עפוי. ואי בזמנא דנגח קרבין אתחזי משום לאחזאה גבורתא דהא תנינן אלף עלמין אתאחדן מניה הה"ד (שיר ד:4) אלף המגן תלוי עליו. אלף המגן, רזא הוא בצניעותא דספרא. כל שלטי הגבורים, דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן.

 

[p. 425] תקונא תשיעאה, דמתחברן שערי בשקולא מליא עד אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבין משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון תליין וכלא אתמשך על דא דכתיב (משלי כ:29) תפארת בחורים כחם, ונראה על הים כבחור טוב הה"ד (שיר ה:15) בחור כארזים, כגיבר עביד גבוראן ודא הוא תפארת חילא וגבורתא ורחמי.

 

תנא אמר ר' שמעון כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דמדין למאריהון דאתקלו במתקלא ולא לאינון דעאלו ולא נפקו דכל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא איברי.

[p. 426] כללא דכל מלין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד, כלא הוא כלא הוי כלא יהי, לא שנא ולא ישתני ולא משתני. אתתקן בתקונין אלין דיוקנא דכליל כל דיוקנין, דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא [קמא ע"ב] דאתחזי בגוונוי בהאי דיוקנא לאו בהאי דיוקנא הוי אלא כעין האי דיוקנא כד אתחברן עטרין וכתרין לאשלמותא דכלא. ובגין כך דיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ואתקין ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא.

ואי תימא מה בין האי להאי, כלא הוא במתקלא אבל מינן מתפרשן ארחי ומינן אשתכח דינא ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא וכתיב (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו.

 

[p. 427] כתיב (בראשית ב:7) וייצר יי' אלהים את האדם. וייצר, בשני יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא. תרין יודין למה, רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין, י' י' צר. מה צר, דצר צורה בגו צורה ודא הוא וייצר. ומהו צורה בגו צורה, תרין שמהן דאקרון שם מלא יי' אלהים ודא הוא רזא דתרין יודי"ן דצר צורה גו צורה, תקונא דשמא שלים יי' אלהים.

[p. 428] ובמה אתכללו, בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, אדם דכליל דכר ונוקבא.

את, לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה מדכר ונוקבא.

עפר מן האדמה, טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה, בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימאה עד סופא דכל סתימין הה"ד (שם:7) ויפח באפיו נשמת חיים, נשמתא דכל חיים דעילאין ותתאין תליין מההוא נשמתא ומתקיימין ביה.

ויהי האדם לנפש חיה, לאתרקא ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא מההוא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההוא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא ולמהוי הוא בלחודוי. ומאן דפסיק האי מעלמא כמאן דפסיק האי נשמתא ומתחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי, ובגין כך אשתצי הוא ודוכרניה לדרי דרין.

בהאי אדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן דיקנא בתקונוי שארי מחדוי מבין [p. 429] תרין דרועי באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון תפארת ואתפשט האי תפארת ותקין תרי חדיין ואשתלף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא, כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חד אתעבידו בהאי תפארת אדם דכר ונוקבא הה"ד (ישעיה מד:13) כתפארת אדם לשבת בית.

כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי על רישא דנוקבא ואתערו שערי ברישא כלהו סומקי דכלילן בגו גווני הה"ד (שיר ז:6) ודלת ראשך כארגמן. מהו ארגמן, גווני דכלילן בגו גווני.

תאנא אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר לגיסא אחרא ותקין מפרצופא דנוקבא עד טבורא, מטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל ואתקן בהאי אתר כל רחמי וכל סטרא דרחמי. ותאנא בהני מעין אתאחדן שית מאה אלף מארי דרחמי דאקרון בעלי מעים דכתיב (ירמיה לא:20) על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יי'.

ותאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואעבר [p. 430] ונקיב לסטרא אחרא ותקין מיעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעאהא.

תאנא אתתקן דכורא בסטרוי במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה מנהון לגו מנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהון [קמב ע"א] דדינא אתדבקו בסטרא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא.

ותאנא חמשה ערייתא אתגליין בה בסטרא דדינין חמשא ודינין חמשא אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא קול שבאשה ערוה, שער שבאשה ערוה, שוק שבאשה ערוה, יד שבאשה ערוה, רגל שבאשה ערוה, ואע"ג דתרין אלין לא שניוה חבירנא ותרין אלין יתיר מערוה אינון.

ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי, אתתקן תקונא דכסותא דביה והאי הוא אמה דביה. ארכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עלאה והאי אמה חסד הוא דאקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה.

[p. 431] ות"ח דלא אקרי אברהם שלם בהאי חסד עד דגלי יו"ד דאמה, וכיון דאתגליא אקרי שלם הה"ד (בראשית יז:1) התהלך לפני והיה תמים, תמים ממש. וכתיב (שמואל ב כב:24) ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני. מאי קא מיירי רישא בסיפא, אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא להוי שלים בעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא, דכתיב (מלאכי ב:11) ובעל בת אל נכר. ובגין כך כתיב ואהיה תמים לו, וכיון דהוית תמים בגלוייא דיו"ד ואשתמרה מעוני.

[p. 432] וכיון דאתפשט אמה דא אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן בשמאלא דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד ורשים בערייתא כסותא דכל גופא דנוקבא ובההוא אתר אקרי ערוה דכלא לאצנעא אתר דההוא אמה דאקרי חסד בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן והאי חסד כליל בחמש חסדין. חסד ימינא גבורה שמאלא, אתבסם דא בדא ואקרי אדם כליל מתרין סטרוי.

ובגין כך בכלהו כתרין עד לא זמין תקוני מלכא עתיקא דעתיקין ובנא עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא ההוא נוקבא לא אתבסמא ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד הה"ד (בראשית לו:37) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, אתר דכל דינין משתכחין תמן ואינון תקוני אתתא. אשר היו לא כתיב אלא אשר מלכו, דלא אתבסם עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד הה"ד וימת וימת, דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא.

[p. 433] ואי תימא אי הכי דדינא כלהו והא כתיב וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר והא לא אתחזי דינא. תאנא כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי שאול מרחובות הנהר דא סטרא חד עטרא דאתפשט ונפק מרחובות הנהר דדא היא בינה דמפתחן מינה חמשין תרעין לסטרי עלמא דנהרין ובוסינין הה"ד מרחובות הנהר. וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא לא אתקיימו בההוא מלכו דבסטר נוקבא עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב וימלוך תחתיו הדר. מאי הדר, חסד עלאה.

ושם עירו פעו. מאי פעו, בדא פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא.

[p. 434] ושם אשתו מהיטבאל, בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי אשתו מה דלא כתיב בכולהו. מהיטבאל, אתבסמותא דא בדא.

בת מטרד, תקונין דמסטר גבורה.

בת מי זהב, אתבסמו ואתכללו דא בדא, מי זהב רחמי ודינא.

עד כאן אתדבקת אתתא בדכורא, בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין.

דרועא דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה [קמב ע"ב] תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תרין דרועין. ואתכלילו ס"ד, אלא תלת קשרין בימינא ותלת קשרין בשמאלא, תלת קשרין אתכללו בקשרין דשמאלא, ובגין כך דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב זרוע, (שמות טו:6) ימינך יי', [p. 435] (תהלים קיח:22) ימין יי' אתקרי בתלת קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון.

ואי תימא הא בתלת חללין דגולגלתא משתכחין. תאנא כלהו תלת מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרין בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר (תהלים קי:1) שב לימיני, משום דהוה מתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא, ובגין כך כתיב (שם קיח:22) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, משום דיתיב לימינא הה"ד (דניאל יב:13) ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, כלומר דמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה למאן דפריס מלכא ימינא וקביל ליה תחות ימיניה.

[p. 436] והאי ימינא כד יתיב וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטין בעלמא מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא, וכד אושיט דרועא דא ימינא הוא אבל אתקרי (ישעיה נא:9) זרוע יי', (דברים ט:29) זרועך הנטויה. בזמנא דתלת אלין אתכלילן בתלת אחרנין אתקרי כלא ימינא ועביד דינא ורחמי הה"ד ימינך יי' [p. 437] נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב, בגין דמתערין רחמי בהו.

ותאנא בהאי ימינא אתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא ומאה ותמנין וחמש אלף רבוא מזרוע דאקרון זרוע יי'. מהאי ומהאי תלייא דרועא, בגין כך אקרי תפארת האי והאי דכתיב (ישעיה סג:12) מוליך לימין משה, הא ימינא. זרוע, הא שמאלא, וכתיב (שם) זרוע תפארתו, דא בדא.

תאנא בידא שמאלא ארבע מאה וחמשין מארי תריסין מתאחדן מכל אצבעא ואצבעא, ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלף משתכחין מארי תריסין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אתקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא ימינא מתלת קשרין, ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא דכתיב (שמואל ב ג:12) והנה ידי עמך. ומתאחדן מהאי אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא ואקרון יד יי' עלאה, יד יי' תתאה. ואע"ג דבכל אתר יד שמאלא זכו ימין יי', אתכללא ידא בדרועא והוי סיועא ואקרי ימין, ואי לאו יד יי' תתאה.

 

[p. 438] תאנא כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב (תהלים כה:14) סוד יי' ליריאיו.

ותאנא בצניעותא דספרא כל דינין דמשתכחין מדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא וכל דינין דמשתכחין מנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא, ואלמלא אתעבידו כחדא לא יכלין עלמא למסבל, עד דעתיק דעתיקי סתימא דכלא פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא.

וכד פריש לון אפיל דורמיטא לזעיר אפין ופריש לנוקבא מאחורי סטרוי ואתקין כל תקונהא ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא הה"ד (בראשית ב:21) ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן. מהו ויישן, האי דכתיב ביה (תהלים מד:24) עורה למה תישן יי'.

[p. 439] ויקח אחת מצלעותיו. מאי אחת, דא היא נוקבא וסלקא ואתקנא ובאתרא שקיע רחמי וחסד הה"ד (בראשית ב:21) ויסגור בשר תחתנה, וכתיב (יחזקאל לו:26) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

[p. 440] ובשעתא כד בעי למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין ועד לא סיים לון עד דאתת מטרוניתא בתקונוי ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לאינון בריין ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא [קמג ע"א] ואתחברו אפין באפין מאן הוא דעייל בינייהו, מאן הוא דיקרב בהדייהו. בגין כך סתימא דמלה עונתן של תלמידי חכמים דידעין רזין דנן משבת לשבת. וכד אתחברו אתבסמו דא בדא יומא דכלא אתבסמן ביה ובגין כך אתבסמו דינין דא בדא ואתתקנו עלאין ותתאין.

[p. 441] ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין ואתדבקו תרין אלין דא בדא ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא דלא יכיל עלמא למסבל דכתיב (בראשית ד:1) והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יי', ולא הוה הכי משום דלא אתבסמת וחויא תקיפא קשיא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא, ובגין כך לא הוה יכיל לאתבסמא.

וכד נפיק דא קין מסטרא דנוקבא נפיק תקיף קשיא, תקיף בדינוי קשיא בדינוי. כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת בתר דא ואפיקת אחרא בסימא יתיר, וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין אתערעו עמיה.

ת"ח מה כתיב (שם:8) ויהי בהיותם בשדה, בשדה דאשתמודע לעילא, בשדה דאקרי שדה של תפוחים. ונצח האי דינא לאחואה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותוי, עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה ושקעיה [p. 442] בנוקבא דתהומא רבה וכליל לאחוי בשקועא דימא רבה דמבסם דמעין עלאין. ומנהון נחתין נשמתין לעלמא אינש כפום אורחיה. ואע"ג דטמירין אינון מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון ס"ד כחדא, אלא חד לסטרוי וחד לסטרוי.

זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי אדם דכליל כלא, אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתכלא. זכאין אתון צדיקייא דכל הני מלין קדישין דאתאמרו ברוח קדישא עלאה רוח דכל רוחין קדישין אתכלילן ביה, רוח דעלאין ותתאין צייתין ליה. זכאין אתון מאריהון דמדין מחצדי חקלא דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו ותנדעון למאריכון אנפין באנפין עינא בעינא, ובהני מילי תזכו לעלמא דאתי הה"ד (דברים ד:39) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. יי' עתיק יומין הוא האלהים, הוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

 

[p. 443] אמר ר' שמעון חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא, דיוקנא דאדם דהוא תקוני כללא עלאה.

תאנא כתיב (משלי י:25) וצדיק יסוד עולם, דכליל שית בקרטופא כחדא האי והאי דכתיב (שיר ה:15) שוקיו עמודי שש. ותאנא בצניעותא דספרא באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין, בפרט באצבען דידין חמש גו חמש. [p. 444] כתרין תתאין באצבען דרגלין דאינון פרט וכלל דהא גופא לא אתחזי בהדייהו ואינון לבר מגופא, ובגין כך לא הוו בגופא דגופא אעדיו מנייהו.

אי הכי מאי (זכריה יד:4) ועמדו רגליו ביום ההוא. אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין למעבד נוקמין לשנאיהון דישראל ואקרון בעלי רגלים ומנהון קזטיפין ומתאחדן מאריהון דדינין דלתתא בכתרין תתאין.

תאנא כל אינון תקונין דלעילא דבגופא קדישא בדכר ובנוקבא כללא דאדם אתמשך דא מן דא ומתאחדן דא בדא ואשקאן דא לדא כמה דאתמשך דמא בקטפין וורידין לדא ולדא להכא ולהכא מאתר דא לאתר אחרא ואינון משקין לגופא דאשקיין דא לדא, כך כל כתרין קדישין דגופא אשקין דא לדא מנהירין דא לדא עד דאנהירו כלהו עלמין ומתברכאן בגיניהון.

תאנא כל אינון כתרין [קמג ע"ב] דלא אתכלילן בגופא כלהו רחיקין ומסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב לגבן למנדע מנהון מלין.

[p. 445] תאנא מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים. אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא.

ואי תימא אי הכי הא מלאכין קדישין דליתהון בכללא דגופא. לא דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא לא להוו קדישין ולא מתקיימין, וכתיב (דניאל י:6) וגוייתו כתרשיש, (יחזקאל א:18) וגבותם מלאות עינים, (דניאל ט:21) והאיש גבריאל, כלהו בכללא דאדם בר מהני דליתהון בכללא דגופא דאינון מסואבין ומסאבין למאן דיקרב בהדייהו.

ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא דלא אתדבקו ביה, ובגין כך כלהו מסאבין ואזלין ושאטין בעלמא ועאלין בנוקבא דתהומא רבה לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דנפק בכללא דגופא דאקרי קין דלתתא ושאטן כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא דמסאבין דכתיב עלייהו (ויקרא יג:46) מחוץ למחנה מושבו.

וברוחא דאקרי הבל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא נפקין אחרנין דמתבסמין יתיר ומתדבקין בגופא ולא מתדבקין, כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא [p. 446] דאלין מסאבין ושמעין מה דשמעין מעילא ותתא, מנייהו ידעי דקאמרי להו.

ותאנא בצניעותא דספרא כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין, ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ודלתתא מסטרא דגופא קדישא ומתחבקן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו גופא חד. ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא שכינתא לתתא, קב"ה לעילא קב"ה לתתא, ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא, ובכלהו לא אתחזי אלא חד (ישעיה ו:3) קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו, דכלא הוא חד גופא.

[p. 447] תאנא כיון דאתבסמו דא בדא דכתיב (שיר א:11) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, אתקשרת דינא ברחמי ואתבסמת בדכורא, ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא אלא באינון דלא אקרון אדם ונפקין מכללא דגופא.

תניא תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, דאתבסמו דיני ברחמי דלית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים. בתורים, כד"א תורי זהב. בחרוזים, דכתיב נקודות הכסף.

[p. 448] צוארך, דבכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא ירושלם ומקדשא.

וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כלא אדם כללא מהימנותא. מאי מהימנותא, דבגויה אשתכח כל מהימנותא.

 

ותאנא מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית אסיר למיבת בביתא ולמעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב (תהלים מט:13) אדם ביקר בל ילין, אדם דהוא יקר מכל יקרא בל ילין. מ"ט, משום דאי יעבדון הכי נמשל כבהמות נדמו, מה בעירי לא הוי בהו ולא אתחזי בהו רוחא קדישא אוף הכא כבעירי, גופא בלא רוחא, והאי גופא הוא יקרא דכלא לא אתחזי ביה קלנא.

ותאנא בצניעותא דספרא כל מאן דעביד לינה להאי גופא יקרא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין דהא בגין [קמד ע"א] דא לא עביד לינה כתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב (ישעיה א:21) צדק ילין בה משום דחזי גופא יקירא דאקרי דיוקנא דמלכא כחד מן בעירי הה"ד (תהלים מט:13) נמשל כבהמות נדמו.

 

[p. 449] תאנא (בראשית ו:2) ויראו בני האלהים את בנות האדם. בני האלהים, אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבה.

את בנות האדם, האדם הידוע.

וכתיב וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו', מההוא דאקרי עולם כדתנינן ימי עולם.

[p. 450] אנשי השם, מנהון נפקין רוחין ודינין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא.

הנפילים היו בארץ, לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. עז"א ועזא"ל הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ, ורזא הוא וכלא אתמר.

(שם ו:6) וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ, לאפקא אדם דלעילא דלא הוה בארץ. וינחם יי', האי בזעיר אפין אתמר.

ויתעצב אל לבו, ויעצב לא נאמר אלא ויתעצב, דאיהו אתעצב דביה תלייא מלתא, לאפקא מאן דלא אתעצב.

אל לבו, בלבו לא כתיב אלא אל לבו, כמאן דמתעצב ומקבל למאריה, דאחזי האי ללבא דכל לבין.

ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי, לאו לאפקא כלל משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמתא סתימאה דכלא, כלא אתתקן כמרישא הה"ד (משלי ח:12) אני חכמה שכנתי ערמה, אל תקרי שכנתי אלא שיכנתי. ואלמלא בהאי לא קאים עלמא הה"ד [p. 451] (שם ג:19) יי' בחכמה יסד ארץ, וכתיב (בראשית ו:8) ונח מצא חן בעיני יי'.

ותאנא כלהו מוחי תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא ודא חכמה סתימאה אתקיף ואתקין תקונא דאדם לאתיישבא באתרייהו הה"ד (קהלת ז:19) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, דאינון תקונא שלימה דאדם. ואדם הוא תקונא ובגו קאים רוחא הה"ד (שמואל א טז:7) כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב דאיהו בלגו לגו. ובהאי תקונא אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב (יחזקאל א:26) ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה, וכתיב (דניאל ז:13) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה ועד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקרבוהי.

[p. 452] עד כאן סתימאן מילי וברירן טעמי. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהו ולא יטעה בהו דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מדין מחצדי חקלא דעאלו ונפקו, וכתיב (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם וגו'.

 

תאנא בכה ר' שמעון וארים קליה, אמר אי במלין אלין דאתגליין הכא אתגנזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקון מהאי עלמא יאות ושפיר הוא בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי דהא גלי קמי עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דלא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי.

תנא עד דלא נפקו חברייא אלין מההוא אדרא מיתו ר' יוסי בר יעקב ור' חזקיה ור' ייסא וחמו חברייא דהוו נטלי להו מלאכין קדישין בההוא פרסא. [p. 453] מלה אמר ר' שמעון ואשתככו. צווח ואמר ומה שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה בטורא דסיני דכתיב (שמות לד:28) ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה וגו'. מה אנן הכא אי בגין דא אתענשו.

שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון וזכאה חולקך וחברייא אלין דקיימי בהדך דהא אתגלי לכו מה דלא אתגלי לכל חילי דלעילא. [קמד ע"ב] אבל ת"ח דהא כתיב (יהושע ו:26) בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. וכ"ש דברעוא סגיא ותקיף אתדבקו נפשיהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו.

[p. 454] אמאי מיתו. תאנא בעוד דאתגליין מילי אתרגישו עלאין דאינון ברתיכין וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין, ועד דאלין מתבסמין נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשרו בההוא פרסא ונטלו להו מלאכי עלאי. ואמאי אלין, משום דעאלו ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא וכלהו אחריני עאלו ונפקו.

אמר ר' שמעון כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא בגין דא.

נפק קלא תניינות ואמר (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

קמו ולא הוו מסתכלין בכל אתר דלא סליק ריחין. אמר ר' שמעון שמע מנה דעלמא מתבריך בגינן. [p. 455] והוו נהרי אנפוי דכלהו דלא יכלין לאסתכלא בהו.

תאנא עשרה עאלו ושבעה נפקו והוה חדי ר' שמעון ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר' שמעון ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתי להו מלאכין עלאין ומחזיין להו גנזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון והוו עיילי בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא.

תאנא מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר' שמעון, וכד הוה ר' שמעון גלי רזין לא משתכחין אלא אינון והוה קארי להון רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב (זכריה ד:10) שבעה המה עיני יי', ועלן אתאמר.

[p. 456] א"ר אבא אנן שיתא בוסיני דנהרין משביעאה דאנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה דכלא תלי בשביעאה.

רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא וכתיב שבת ליי' קדש. מה שבת ליי' קדש אוף ר' שמעון שבת ליי' קדש.

 

אמר ר' שמעון תווהנא על ההוא חגיר חרצן מארי דשערא אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר' שמעון מאן דלא שכיח בקרדוטא גליפא דמאריה ביומא דהלולא.

[p. 457] א"ל חייך רבי שבעא יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחון עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא, ובעינא קמיה דאשתכח זמין קטיר בכתפוי ולא יכילנא דההוא יומא שדרני למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתאסרו בקרונא דמלכא ואתרחישנא להו בנסא דרמינא להו חילא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעין וחמשא פרדשכי, ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא לון לבקעת אונו ואשתזיבו, וזמינא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלת יומין וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו.

וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלין כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה, ושאילנא לון ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר' שמעון וחברוי. זכאה אנת ר' שמעון וזכאה חולקך ודאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי, כמה בוסינין דנהירין דזמינין לאנהרא לכו.

[p. 458] ות"ח יומא דא בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והא בריר דוכתיה ואתתקן.

א"ל קטירין צדיקייא בקרטופא דעטרין [קמה ע"א] בזמני ובשבתי מכל שאר יומין.

א"ל ואפילו כל אינון דלבר דכתיב (ישעיה סו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר יי'. אלין אתיין כ"ש צדיקייא.

[p. 459] מדי חדש בחדשו, למה. משום דמתעטרי אבהתי רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו, דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב (בראשית ב:3) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. ואנת הוא ר' שמעון שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא, ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי, וכתיב (ישעיה נח:13) וקראת לשבת ענג ולקדוש יי' מכובד. מאן הוא קדוש יי', דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי.