פרשת שלח לך

[זהר ח"ג קנו ע"ב] [p. 1] וידבר יי' אל משה לאמר, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. רבי חייא פתח (איוב לח:12) המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו, שחר כתיב, ה"א אתרחקא משחר, מ"ט. אלא א"ר חייא בשעתא דנטי ערב ושמשא אתחלש תוקפיה כדין שלטא שמאלא ואשתכח דינא בעלמא ואתפשט לילא וכדין בעי ב"נ לכונא רעותא קמי מאריה, [p. 2] דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט ויצחק כרי בירא תחותיה. כיון דעאל ליליא פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח וכמה חבילין אזדריקו בעלמא כלהו שטאן בערבוביא ואזלין וחייכאן בנפשן דרשיעייא ומודעין לון מלין כדיבן ומנהון קשוט, ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא וכלהו בני עלמא ניימין ואתכנשו וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא.

[p. 3] ת"ח כד אתער רוח צפון כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא ושריא בדרועא באתרא וקב"ה אתי לאשתעשעאה עם צדיקייא דבגנתא דעדן, וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא הא אשתתף בהדה בגין דהיא יתבא וכל אכלוסין דילה ומשבחאן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבי בבני היכלא ואקרון בשמהן ואלין רשימין ביממא.

[p. 4] ת"ח שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך דאינון אתוון מנצפך כליל לון. ם אוקמוה (ישעיה ט:6) לםרבה המשרה, ם הוה אסתים להאי ולהאי, כדין כתרי כלילן הוא. י' דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא, בתר דאולידת פתיחא הוה בחד רישא דפתחא. כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין בכל סטרין. ם דא כליל אתוון אחרן ואינון שבעה, תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. כל"ךוסימניך (שיר ד:7) כלך יפה רעיתי ומום אין בך.

[p. 5] ן' דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון ם' ן' אתכלילו תריסר אתוון. סליק מנייהו תרי חד לאת חד וחד לאת חד.

כל"ךסעפ"א אענצ"ה, הכי אתגליפו אתוון ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב (דברים כב:23) כי יהיה נערה בתולה, נער כתיב.

[p. 6] בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין ה' סלקא ואתכלילת בנהורא וכדין ידעת השחר מקומו, דודאישחר מקומו דה"א ואתכלילת בגויה.

ת"ח משה הוה שמשא ובעי לאעלא לארעא. א"ל קב"ה למשה כד אתי נהורא אתכליל סיהרא [קנז ע"א] בגוויה והשתא דאנת שמשא איך יקומון כחדא שמשא וסיהרא. כד נהיר סיהרא בשעתא דאתכניש שמשא אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מניהשלח לך אנשים, לך, לגרמך בגין למנדע.

ת"ח משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא, לאו הכי אלא ידע והוה בעי למנדע מניה עד לא יסתלק ושלח אלין מלאכי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות לא שלח זמנא אחרא עד דקב"ה אחזי ליה דכתיב (במדבר כז:12) עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ, וכתיב (דברים לד:1) ויראהו יי' את כל הארץ וגו'. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא כלהו [p. 7] אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא.

כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון, היש בה עץ. וכי מה הוא דקאמר ואי תימא דלא ידע אלא לקמן יימא מלה, אבל הכא אמר משה היש בה עץ, הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי עץ דא, אלא אילנא דחיי ותמן לא הוה אלא בג"ע דארעא, אמר היש בה עץ דא הא אנא איעול לתמן, ואי לאו לא יכילנא.

 

אמר רבי חייא כתיב (במדבר טו:32) וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. מאיעצים הכא ומאן הוא דא. אלא דא הוא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הא מנייהו רב על אחרא ולא חשש על יקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הה"ד (שם כז:3) כי בחטאו מת, בחטאוא"ו מת, ורזא דכלא ודאי מקושש עצים, בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב"ה עבד יקר ליקריה.

[p. 8] רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר ועל דא אתקשי משה בדינא דבנאתיה דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנאתיה חולק אחסנא או לאו. כיון דאדכר שמיה אתידע דהא אתכפר.

[p. 9] ת"ח תרי אילנין אינון, חד לעילא וחד לתתא, בדא חיין בדא מותא. מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא, ועל דא אמר שלמה (משלי כה:16) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו.

ארון ותורה כחד קיימי, תורה עקרא ארון ביתא, ועל דא ארון חסר בלא וא"ו בכל אתר, ארן הברית ארן העדות. אהרן בכל אתר דרועא ימינא בר בחד דכתיב (במדבר א:44) אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן, נקוד לעיל.

[p. 10] א"ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא ואי לאו ובגין כך אמר והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן.

ת"ח שלח לך אנשים, בגינך.

 

רבי יהודה פתח (משלי כה:13) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב. כצנת שלג ביום קציר, דאהני לגופא ולנפשא.

ציר נאמן לשולחיו, אלין כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע.

[p. 11] ונפש אדוניו ישיב, דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלק מנייהו.

ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן וגרימו לאסתלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע ונפש אדוניו ישיב.

 

רבי חזקיה ור' ייסא הוו אזלי בארחא. אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באנפך דהרהורא אית בגווך.

אמר ליה ודאי האי קרא אסתכלנא ביה, כיון דאמר שלמה (קהלת ג:19) כי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחדלכולם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, והא תנינן דכל מלין דשלמה מלכא כלהו סתימין בדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני [קנז ע"ב] מהימנותא אשתכח ביה.

[p. 12] א"ל ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא.

אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי. שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפיה דשמשא. אמרו ליה מאן אנת.

אמר לון יהודאי אנא ואנא לאי וצחינא.

אמרו ליה לעית באורייתא.

אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן מייא ואשתי.

אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. אמר נסלק עמך למייא, שתי. בתר דשתה סליקו לטורא ואשכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד, יתבו. [p. 13] אמר לון ההוא ב"נ השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עאלית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא.

אמר רבי חזקיה אי על ידא דברך טב הוא, אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא.

אמר ההוא ב"נ אימא מלך דלזמנין באפרקסיתו דענייא תשכח מרגליתא.

א"ל האי קרא דאמר שלמה, סח ליה. אמר לון במה אתון פרישן משאר בני נשא דלא ידעי.

אמרו ליה ובמה.

אמר לון ועל דא אמר שלמה האי קרא, ולא אמר האי מגרמיה כשאר מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי, כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה וגו'. טפשאי דלא ידעין ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד לכולם וגו'.

וכד שלמה אסתכל באלין טפשין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרין מלין אלין. ומנלן, [p. 14] קרא דעליה אוכח דכתיב (קהלת ג:18) אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם. אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא. על מה, על דברת בני האדם, על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי.

לברם האלהים, בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרי דאית להון מהימנותא.

ולראות שהם בהמה המה להם, ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא. המה להם, בלחודייהו ולא לאעלא לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא, ועל דא המה להם ולא לאחרי. ומה דעתא דלהון, כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד לכולם כמות זה מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין. תיפח רוחיהון דאינון בעירי, אינון טפשאי, אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון, ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא.

ומה אתיב לון שלמה על דא, קרא אבתריה, ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. ומי יודע, באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי לאורייתא.

רוח בני האדם העולה היא למעלה, לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרירא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימהודאי, היא העולה, [p. 15] העולה היא למעלה.

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, לההוא אתר דהוה, אבל ב"נ דכתיב ביה (בראשית ט:6) בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (משלי כ:27) נר יי' נשמת אדם, היך אמרין אינון טפשאי דלאו בני מהימנותא דרוח אחד להם. תיפח רוחיהון ועלייהו כתיב (תהלים לה:5) יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יי' דוחה. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין, עלייהו כתיב (שם קד:35) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה.

אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה. אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא, זכאה ההיא שעתא דאערענא בך. [קנח ע"א]

[p. 16] תו אמר וכי על דא בלחודוי תוה שלמה והא באתר אחרא אמר כגוונא דא. פתח ואמר (קהלת ט:3) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש. זה רע ודאי, ומאןזהרע, בגין דהאי לאו מדוריה בקב"ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הה"ד (תהלים ה:5) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. ועל דא אמר זה רע דלא יהא ליה מדורא לעילא.

כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע, בגין דאוהוללות בלבבם בחייהם, שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב"ה ובאינון בני מהימנותא לא בעלמא דין ולא בעלמא אחרא הה"ד (קהלת ט:3) ואחריו אל המתים.

ת"ח קב"ה אזהר לבני עלמא ואמר (דברים ל:19) ובחרת בחיים למען תחיה, בהאי עלמא ובעלמא דאתי וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי [p. 17] מהימנותא מאי קאמרי, (קהלת ט:3) כי מי אשר יבחר, אע"ג דיבחר בר נש בההוא עלמא כמא דאמרן לאו הוא חיים דהא מסירא דא בידנא (שם) אל כל החיים יש בטחון. ומסירא דא בידייהו (שם) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. היך יהא לון חיים בההוא עלמא.

ועל דא זה רע ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע"ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין, אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי.

אמרו ליה תבעי דנתחבר כחד ותזיל בהדן.

אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא קרי עלי כסיל, ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי.

אמרו ליה למה.

אמר להו דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר (משלי כו:6) מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל.

ת"ח מרגלים על דלא אשתכחו שלוחי מהימני אתחייבו בנפשייהו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. [p. 18] נשק לון ואזיל ליה.

אזלו רבי חזקיה ור' ייסא, עד דהוו אזלי פגעו באינון בני נשא. שאילו ר' חזקיה ורי ייסא עליה, אמרו מה שמיה דההוא ב"נ.

אמרו להו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא.

א"ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה כמאן דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכי ליה באורייתא בגין דאמר קרא (שם:12) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. ודאי שליחא מהימנא איהו, וזכאה הוא שליחא מהימנא וזכאה מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא.

ת"ח אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה, כד"א (הושע יב:8) כנען בידו מאזני מרמה. כתיב עליה (בראשית ט:25) ארור כנען וגו', ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב, (שם כד:31) בא ברוך יי', ברוך יי' ממש, ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההוא קללה ואתברך, ולא די ליה דנפק מניה אלא דאתברך בשמיה דקב"ה, ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן.

 

[p. 19] וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי יי' כלם אנשים. בכלא זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא. אמאי נטלו עיטא דא, אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי, ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלי מלייהו. [קנח ע"ב]

 

ואלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ. אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו, כדין צלי עליה דיהושע. כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד, הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה, משה שדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב, אשתמיט מנייהו ואתא לגבי קברי אבהן וצלי תמן צלותיה.

[p. 20] א"ר יהודה ארח אחרא נטל ועקים שבילין ומטא לקברי אבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי, כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא.

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. רבי יצחק אמר וכי הושע קראיה קרא והא כתיב (שמות יז:9) ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, ויחלוש יהושע, (שם לג:11) ויהושע בן נון נער. אלא א"ל משה יה יושיעך מנייהו.

רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל תמן אצטריך למהוי שלים. ובמה, בשכינתא, דעד ההוא שעתא נער אקרי כמא דאוקימנא ובההוא שעתא קשיר ליה משה בהדה. ואע"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין לאתקרי. אמר משה לא אצטריך דא ודאי למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי.

 

[p. 21] היש בה עץ אם אין וגו'. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא, והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא, והא קב"ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש.

אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב (איוב א:1) איש היה בארץ עוץ איוב שמו.

אמר רבי שמעון רמז להם רמזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב (שמות יז:7) היש יי' בקרבנו אם אין, אמר תמן תחמון אי היא אתחזי להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בהעץ ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר [p. 22] ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא, ובדא תנדעון היש בה ע"ץ אם אי"ן, ודא בעי יתיר מקדמיתא דבמעיכון בעיתון למנדע דא דכתיב היש יי' בקרבנו, בקרבנו דייקא או אם אין. ועל דא והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, למנדע שנוייא דיליה.

 

[p. 23] והימים ימי בכורי ענבים. והימים, מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה. אלא והימים אינון דאשתמודען, כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא באיהו אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמא דתנינן ענביםהוו, ועל דא והימים אינון דאשתמודען ימי בכורי ענבים דייקא.

 

ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויבא, ויבאו מבעי ליה. אלא אמר רבי יוסי כלב הוה דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו, אנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון דשאר מאללין.

[p. 24] רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות"ח מאן דאיהו רשים יהב ליה רשו לאעלא במערתא. ומאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ומדחילו דלהון מאן יכול לאעלא[קנט ע"א] במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב"ה, ודא הוא ויבא עד חברון.

תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו, אלא זרעא הוו דאינון נפילין דאפיל לון קב"ה בארעא וחמו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב (בראשית ו:4) המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם,מעולם ממש דשמשי עלמא משתכחין. אנשי השם, אחימן ששי ותלמי.

 

[p. 25] ויבאו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה וגו'. רבי יהודה פתח (ישעיה מב:5) כה אמר האל יי' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה, כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקריב כל קורבנין דעלמא לקמי קב"ה, ולא עוד אלא דקב"ה מכפר ליה על כל חובוי ומתתקנין ליה כמה כורסוון לעלמא דאתי.

ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא. שאל ליה, אמר מלה חדא בעינא לשאלא, כיון דידע קב"ה דזמין ב"נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה, דהא אורייתא הות תרי אלפי שנין עד לא איברי עלמא וכתיב באורייתא (במדבר יט:14) אדם כי ימות באהל, (שם כז:8) איש כיימות, ויחי פלוני וימת. מאי קבעי קב"ה לב"נ בהאי עלמא דאפי' אי ישתדל באורייתא יממא ולילי ימות ואי לא ישתדל ימות, כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כד"א (קהלת ט:2) כטוב כחוטא.

[p. 26] א"ל אורחי דמארך וגזרי דמארך מה לך לאטרח בהו, מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב (שם ה:5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, דאורחוי דקב"ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא.

א"ל אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דאתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא, ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא.

א"ל אורייתא כלא סתים וגלייא ושמא קדישא סתים וגלייא וכתיב (דברים כט:28) הנסתרות ליי' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. [p. 27] והנגלות לנו, דאית לן רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל הנסתרות ליי' אלהינו, דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא וכ"ש למשאל.

ת"ח לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוסינא קדישא ר' שמעון דהא קב"ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דיליה רשימא הוא לעילא ותתא, ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דא דאיהו שריא בגויה עד דייתי מלכא משיחא.

אבל ת"ח כתיב (בראשית א:27) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, ובכלא הוא כעין דוגמא למעלה. [p. 28] ת"ח רזא דמלה, תלת עלמין אית ליה לקב"ה דאיהו גניז בגוון. עלמא קדמאה, ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אתידע ולא אסתכל ליה בר איהו.

עלמא תניינא, עלמא דאיהו קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב"ה אשתמודע מניה כמא דכתיב (תהלים קיח:19-20) פתחו לי שערי צדק, זה השער ליי', ודא הוא עלמא תניינא.

עלמא תליתאה, ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה וקב"ה אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא, כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו, (יחזקאל ג:12) ברוך כבוד יי' ממקומו, והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא.

[p. 29] כגוונא דא (בראשית ט:6) בצלם אלהים עשה את האדם, הא כדין אית [קנט ע"ב] ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה, האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב"נ אשתכח ביה ולא אשתכח, כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי.

עלמא תניינא, עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא ג"ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה, ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא.

עלמא תליתאה, עלמא עלאה טמירא גניז וסתים ולית מאן דידע ליה כמה דכתיב (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'. וכלא כגוונא עלאה קדמאה דאמינא ובקשוט (בראשית ט:6) בצלם אלהים עשה את האדם.

[p. 30] ות"ח ודאי על דא כתיב (דברים יד:1) בנים אתם ליי'אלהיכם, כמא דאוקמוה ואלין ירתין לאב עלאה ירותא כגוונא דיליה, ועל דא אזדהר באורייתא (שם) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה, דהא לא אתאביד ושכיח הוא בעלמין טבין עלאין ויקירין אזדמן ושכיח. אי בני עלמא הוו ידעי דהא בר נש לא אתאביד והא שכיח בעלמין עילאין ויקירין להוון חדן כד אסתלק מהאי עלמא.

ת"ח אלמלא לא חב אדם לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין, אבל בגין דחב טעים טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג"ע דארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה. [p. 31] ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ומתעטר לעילא לעילא הה"ד (ישעיה סו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו.

מדי חדש בחדשו אמאי, אלא רזא דמלה בגין חדתותיה דסיהרא דמתעטרא בעטרוי לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכדיןמדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא, בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא לה מן תמן, ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה דכלהו עלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה.

[p. 32] אמר רבי יהודה בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו.

 

אמר ר' שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין. ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא דכסופא עלאה.

אינון אמרין איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב, עלו זה בנגב, אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה.

וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, תחמון מנה ההוא עלמא דהוא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה.

ואת העם היושב עליה, אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימין שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין.

החזק הוא הרפה, בה תחמון אי זכון לכל האי כד אתתקפו על יצריהון ותברו ליה או לא, או כד יתתקפו [p. 33] באורייתא למלעי בה יממא ולילי או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי.

המעט הוא אם רב, אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי או לא.

ומה הארץ השמנה היא אם רזה, מדאורייתא תנדעון מה הארץ, מה ההוא עלמא, אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אזעיר מנה כלום.

היש בה עץ אם אין, האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה או לא. [קס ע"א]

ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ויעלו בנגב, בני נשא סלקין בגווה בנגב, בלבא עצלא כמא דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר. חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה, חשב דכלא הוא בנגב כד"א (בראשית ח:13) חרבוהמים, נגובו מיא.

לבתר ויבא עד חברון, עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה.

[p. 34] ושם אחימן ששי ותלמי, תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור איסור והתר עונשין ואגרין אלין, אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא.

ילידי הענק, דאתילידו מסטרא דגבורה.

וחברון שבע שנים נבנתה, אלין אינון שבעין ענפין דאורייתא שבעין פנים אינהן לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא ומאן דאשתדל בה אקרי חבר.

לפני צוען מצרים, תנינן אורייתא אית לקבלי אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ, והאי חברון מתורה שבכתב נפקת כד"א (משלי ז:4) אמור לחכמה אחותי את, והאי נבנתה שבע שנים דבגין כך אקרי בת שבע. [p. 35] לפני צען מצרים, כד"א (מלכים א ה:10) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.

ויבאו עד נחל אשכול, אלין אינון מלי הגדה דרשא דתליין מסטרא דמהימנותא.

ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, אולפין מתמן רישי פרקין רישי מלין, אינון דבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא ישתכח בהו פרודא. [p. 36] אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הה"ד וישאוהו במוט בשנים, בפרודא. מהו במוט, כד"א (תהלים קכא:3) אל יתן למוט רגלך.

ומן הרמונים ומן התאנים, כלא שויין לסטרא אחרא לסטרא דמינאי לסטרא דפרודא.

וישובו מתור הארץ. וישובו, תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מה איכפת לן, עד יומא לא חמינא טב בעלמא. אעמלנא בה, ביתא ריקם, יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה, טב לן דלא אטרחנא כל האי.

ויספרו לו ויאמרו וגו', הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא, וגם זבת חלב ודבש היא, טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה.

[p. 37] אפס כי עז העם היושב בארץ, תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא באורייתא, מאן הוא דיזכי בה. ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ, מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כד"א (משלי יח:23) ועשיר יענה עזות.

והערים גדולות בצורות, בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם, בעי גופא למהוי גבור כאריה דאשתכח תמן תדירא בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר וטרפה, מאן ייכול לזכאה בה.

ועוד עמלק יושב בארץ הנגב והחתי וגו'. אי יימא בר נש דאפילו בכל דא איזכי, עמלק יושב בארץ הנגב, הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דאשתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו', כמה מקטרגי משתכחי תמן בגין דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל, מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה.

[p. 38] במלין אלין ויניאו את לב בני ישראל, בגין דאפיקו שום ביש עלה כד"א ויוציאו דבת הארץ.

אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי, אם חפץ בנו יי' ונתנה לנו. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה הא לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב (ישעיה ס:21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

[p. 39] אבל [קס ע"ב]אך ביי' אל תמרודו, בעיא דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעיא עותרא ולא מאני דכסף ודהב.

ואתם אל תיראו את עם הארץ, דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הה"ד (משלי ג:8) רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, וכתיב (שם ד:22) ולכל בשרו מרפא. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי פנו מקום לפלנייא עבדא דמלכא, בגין כך אל תיראו.

כי לחמנו הם, אינון גרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כד"א (מלכים א יז:4) ואת העורבים צויתי לכלכלך, וכתיב (שם:6) והעורבים מביאים לו לחם ובשר.

סר צלם מעליהם. מאן צלם, דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי, משום דיי' אתנו אל תיראום, כלא אעדיו בגין אורייתא.

[p. 40] זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקטרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים ליה הה"ד (תהלים קכב:8) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

 

ויבאו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול, אתו לסלקא ליה לא יכילו, אתו לנטלא ליה לא יכילו. אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הה"ד וישאוהו במוט בשנים, באינון שנים יחידן.

זמורה מאי קא בעאן, אלא אשכול הוה תלי ביה, ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה, לבתר קרייה מוט דכתיב וישאוהו במוט, ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו.

מכאן ידעו כלב ויהושע דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חולקת אחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא, אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך. מיד קליל גרמיה ויהבו לון.

[p. 41] ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב וישאוהו וכתיב בשנים ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו. ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב (יהושע ב:1) וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים, והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים.

ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו. ומנא לן דההוא חוטרא יהיב לון, הה"ד ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כתיב הכא עלו זה, וכתיב התם (שמות ד:17) ואת המטה הזה תקח בידך, ובגיניה אשתזיבו. ואי תימא הני ענקייא שבקי לון, אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתמטי מנייהו.

[p. 42] רבי יהודה אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיני כך אשתזיבו מנייהו.

רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון, נפילים, ענקים, רפאים, וכלהו אורכי יומי. נפילים אקרון בקדמיתא, לבתר כד אתחברו בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלין ושאטין בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים.

אמר ר' יהודה והא כתיב (דברים ב:11) רפאים יחשבו אף הם כענקים.

א"ל הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי, וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים, כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו, ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים.

[p. 43] אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הה"ד (איוב כו:5) הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם.

 

ר' שמעון אמר אלמלא הוו עאלין ישראל לארעא בסימנא[קסא ע"א] דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חדא. מאן אומנא דלישנא בישא, נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא.

אמר ר' שמעון ועל כל מחל קב"ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב (תהלים יב:5) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. [p. 44] ת"ח כמה עבד ההוא לישנא בישא, גזר על אבהתנא דלא ייעולון לארעא, מיתו אינון דאמרו, אתגזר בכיה לדרי דרין, כ"ש הכא דאפיקולישנא בישא על כלא. כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה, בגין כך קני קב"ה על דא כלומר קני לשמיה וקיימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא בר בעותיה דמשה.

 

ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו. אמר רבי חייא מ"ש הכא ויספרו ולא כתיב ויגידו או ויאמרו. אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. ויגידו בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. ויאמרו אמירה בעלמא, ויאמרו הרהורא דלבא, ויאמרו תפקידתא והא אוקמוה בכמה אתר. ויספרו פרישותא דמלה בכל אתר.

[p. 45] באנו אל הארץ, הלכנו מבעי ליה. אלא באנו, עאלנא לתמן לההוא ארעא דהוית משבח כל יומא ואמרת דלית דכוותה וגם זבת חלב ודבש היא.

רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא לימא מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי.

רבי חייא אמר אלא אמרו את משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכוותה וגם זבת חלב ודבש היא וארימת שבחא על כלא, ולאו הכי דהא זה פריה. אתכלא חד מאינון זעירין קטפו, אמרו אי לדא אחסין קב"ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין.

[p. 46] אפס כי עז העם היושב בארץ, אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבר לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות גדולות וגו', דאפילו כל מלכין דעלמא אתכנשון עלייהו לא יעבדון בהו פגימא.

א"ר יוסי כל מה דאמרו בלישנא בישא אמרו. קשיא מכלהו דכתיב עמלק יושב בארץ הנגב. לבר נש דנשכיה חויא, כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא.

ר' אבא אמר ודאי הא קשיא מכל מה דאמרו, כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר, בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלא ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם וגו', קביעו בכיא עלמין בההוא ליליא.

[p. 47] א"ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא, על ארעא ועל קב"ה.

א"ר יצחק על ארעא תינח, על קב"ה מנין.

א"ל משמע דכתיב אפס כי עז העם, מאן יכול בהו, כי עז העם דייקא, וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב. כדין גרמו כל האי כמא דאתמר ובעא קב"ה לשיצאה לון מן עלמא הה"ד (תהלים קו:23) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.

 

[p. 48] ועתה יגדל נא כח יי' כאשר דברת לאמר. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאין אינון ישראל מכל עמין דעלמא דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אברי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשר וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין. אימתי, בזמנא דעבדי רעותא דמאריהון.

ת"ח כד ברא קב"ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה יקירא ויהב חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא ומזונא דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו. והא לבא אחיד [קסא ע"ב]ואתתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא ואחיד ביה ודא אתקשר בדא.

[p. 49] כגוונא דא אתקין קב"ה עלמא ועבד ליה חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא וכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחיד במוחא עלאה דשריא לעילא. כך הוא כד ברא קב"ה עלמא, אסדר לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דארעא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם, וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחר להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן סנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכיהון דבי דוד בלחודייהו. ולשכת הגזית אסחר לבית האולם והמזבח ובית האולם והמזבח אסחר להיכל וההיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה וכפרת וכרובים וארון, [p. 50] והכא הוא לבא דכל עלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי ישובא דאינון שייפי דגופא, ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הה"ד (שמות טו:17) מכון לשבתך פעלת יי'.

כגוונא דא לעילא ברזא יקירא סתימאה, ימא עלאה לקביל דא ואית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. ת"ח נהר דינור אסחר לכמה משריין מקבלי שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרן לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו.

ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבי דוד בלחודייהו דתמן מתישבי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא [p. 51] אתיהיב מתמן לקדישי עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דעלה ואתאחיד דא בדא.

כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא, וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא.

ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יי' והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין.

יגדל נא, דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא.

כאשר דברת, כמא דאוקימנא.

[p. 52] לאמר, למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין. לאמר, למימר דא בשעתא דעקתא, למימר דא בשעתא דרווחא. ומאי הוא, יי' ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי.

אמר רבי יצחק אמת אמאי סליק מכאן.

אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרא דברו גרמייהו, בההוא מדה דב"נ מודד בה מודדין ליה. וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו.

[p. 53] סלחתי כדבריך, כדבריך ממש והא אתערו חברייא, והא אתמר.