פרשת ואתחנן

[רס ע"א] [p. 659] ר' יוסי פתח ואמר (ישעיה לח:2) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי'. ת"ח כמה תקיפא חילא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כלא דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ותתאי ולא דחיל מערעורין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ואכיל מניה בכל יומא, דהא אורייתא אוליף ליה לב"נ בארח קשוט, אוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה דאפילו אתגזר עליה כלא אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עלוהי.

עיטא דב"נ בהאי עלמא לאשתדלא באורייתא יומם ולילי ולא אתעדי מניה הה"ד (יהושע א:8) והגית בו יומם ולילה. ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה כאלו אתפרש מן חייא.

ת"ח עיטא דב"נ כד איהו סליק בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים ולאקדמא למימסר בידיה פקדונא דנפשיה, והא אוקמוה בגין דכל עלמא טעמין טעמא דמותא דהא אילנא דמותא [p. 660] שריא בעלמא וכל רוחין דבני נשא נפקין וסלקין ואתמסרן גביה, ובגין דאינון בפקדונא כלהו תבין לאתרייהו.

ת"ח כד אתער רוח צפון בפלגות ליליא וכרוזא נפיק אתער קב"ה בגנתא דעדן לאשתעשע ברוחיהון דצדיקייא, כדין מתכווני כל בני מטרוניתא וכל בני היכלא לשבחא ליה למלכא קדישא וכדין כל אינון פקדונין דרוחין דאתמסרן בידיה כלהו אתיב למאריהון, ורובא דבני עלמא מתערי בההוא שעתא דהא פקדונין כלהו לגבייהו ואינון דבני היכלא עלאה קיימי בקיומייהו ומשתדלי בתושבחתא דאורייתא עד דנהיר יממא ומשתתפי בכנסת ישראל. כדין כד אתי צפרא היא וכל בני היכלא כלהו אתיין לגבי מלכא קדישא ואינון אקרון בני היכלא דמלכא בנין דקב"ה והא אוקמוה.

[p. 661] כד אתי צפרא בעי לנקאה גרמיה בכלא ולמיזן זייניה לאשתדלא עם מלכא קדישא דהא בליליא אשתדל במטרוניתא, השתא אתי עם מטרוניתא לזווגא לה עם מלכא. אתי לבי כנישתא מדכי גרמיה בקרבנין משבח בתושבחת' דדוד תפילין ברישיה וציצית בגדפיה אומר תהלה לדודואוקמוה. צלי צלותא קמי מאריה. בצלותא בעי למיקם כגוונא דמלאכי עלאי לאתחברא בהדייהו דאינון אקרון העומדים כד"א (זכריה ג:7) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ולכוונא רעותיה קמי מאריה ותבע בעותיה.

ת"ח בשעתא דב"נ קאים בפלגות ליליא מערסיה לאשתדלא באורייתא כרוזא קאים עליה ואמר (תהלים קלד:1) הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות. השתא כד איהו קאים בצלותא קמי מאריה ההוא כרוזא קאים עליה ואמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. [p. 662] בתר דמסיים צלותא וקאים בעיטא קמי מאריה הא אוקמוה דבעי למיסר נפשיה ברעותא דלבא לההוא אתר דאצטריך וכו'. וכמה עיטין ליה לבר נש בכלא. [רס ע"ב] ובשעתא דצלותא סיימא כל אינון מלין דאפיק בר נש בפומיה בההוא צלותא כלהו סלקין לעילא ובקעין רקיעין עד דמטו לההוא אתר דמטו ומתעטרי ברישא דמלכא ועביד מנייהו עטרה. והא אוקמוה חברייא צלותא דבעי ב"נ לקב"ה לכוונא דיהוי צלותיה תחנונים. מנא לן, ממשה רבינו דכתיב ואתחנן אל יי', דהא היא צלותא מעליא.

ת"ח מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואוקמוה ובעי למחפיא רישיה כמאן דיתיב קמי מלכא ובעי למכסיא עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא. [p. 663] ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או מאן דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא אסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה. מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההוא שעתא דאצטריך ביה הה"ד (שמואל א ב:30) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי.

והיך יכיל לאסתכלא בשכינתא, אלא למנדע דודאי שכינתא קמיה הה"ד (ישעיה לח:2) ויסב חזקיה פניו אל הקיר וגו', דתמן שריא שכינתא. בגין כך לא בעי למהוי חוצץ בינו לבין הקיר ואוקמוה.

[p. 664] מאן דקאים בצלותא בעי לסדרא שבחא דמאריה בקדמיתא ולבתר יתבע בעותיה דהא משה רבינו הכי אמר בקדמיתא אתההחלות ולבתר אעברה נא ואראה.

ר' יהודה אמר מ"ט הכא דכתיב אדנ"י בקדמיתא ולבתר יו"ד ה"א וקרינן אלהי"ם. אלא סדורא הכי הוא מתתא לעילא ולאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולזווגא כלא כחדא כדקא יאות.

אתה החלות להראות את עבדך וגו'. מאי שירותא הכא, אלא ודאי דמשה שירותא הוה בעלמא ולמהוי שלים בכלא. ואי תימא יעקב שלים הוה ואילנא אשתלים לתתא כגוונא דלעילא, אבל מה דהוה למשה לא הוה לב"נ אחרא דהא אתעטר בשלימו יתיר בכמה אלף ורבוון מישראל באורייתא במשכנא בליואי בשבטין ברברבי ממנן עלייהו. [p. 665] הוא אשתלים בגופא שלים, אהרן לימינא נחשון בן עמינדב לשמאלא, הוא בינייהו, בגין כך את גדלך מימינא דא אהרן, ואת ידך החזקה משמאלא דא נחשון והא אתמר. בגין כך משה שירותא בעלמא הוה.

ואי תימא מאן הוא סיומא דהא משה שירותא הוה, סיומא מלכא משיחא דהא כדין אשתכח שלימו בעלמא מה דלא הוה כן לדרי דרין. בההוא זמנא ישתכח שלימו לעילא ותתא ויהון עלמין כלהו בזווגא חדא, כדין כתיב (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

 

ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. אמר ר' חייא א"ל קב"ה למשה רב לך דאזדווגת בשכינתא, מכאן ולהלאאל תוסף.

רבי יצחק אמר רב לך בנהירו דשמשא דהוה גבך, אל תוסף דהא זמנא דסיהרא מטא וסיהרא לא יכיל לאנהרא עד דיתכנש שמשא, אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וגו', את דהוא שמשא בעי לאנהרא לסיהרא והא אתמר.

 

[p. 666] ואתם הדבקים ביי' אלהיכם. ר' יוסי אמר (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו, זכאה עמא דקב"ה בחר בהו מכל שאר עמין וסליק לון לעדביה ובריך לון בברכתא דיליה בברכתא דשמיה חדא הוא דכתיב (ישעיה סא:9) כי הם זרע ברךיי' ממש.

תא חזי כל שאר עמין דעלמא יהב לון קב"ה לרברבי ממנן דשליטין עלייהו ולישראל אחיד לון קב"ה לעדביה לאתאחדא ביה ממש ויהיב לון אורייתא קדישא בגין לאתאחדא בשמיה [רסא ע"א] ועל דא (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי', ביי' ולא בממנא אחרא כשאר עמין והא אוקמוה בכמה אתר.

 

וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים וגו'. ר' אלעזר אמר האי קרא אית לאסתכלא ביה. קול דברים, מאןקול דברים, אלא קול דאקרי דבור דכל דבור ביה תליא ועל דא כתיב וידבר אלהים דהא דבור באתר דא תליא והאי אקרי קול דברים.

אתם שומעים, דשמיעה לא תליא אלא בהאי בגין דשמיעה בדבור תליא ובגין כך אתם שומעים, והא אוקמוה (שמות כא:6) ורצע אדוניו [p. 667] את אזנו במרצע, בגין דפגים אתר דאתקרי שמיעה והוא דבור והוא שמיעה.

ותמונה אינכם רואים זולתי קול. מאי תמונה, כד"א (במדבר יב:8) ותמונת יי' יביט.

ד"א ותמונה, קול פנימאה דלא הוה מתחזי כלל. זולתיקול, אחרא דאמרן.ותמונה, אמאי אקרי הכי, בגין דכל תקונא דגופא מיניה נפקא.

ואי תימא אחרא הכי אקרי נמי, אין דהאי אחרא תקונא דלתתא מיניה נפקא, ובגין כך ה"א עלאה ה"א תתאה, ה"א עלאה קול גדול ולא יסף, דלא פסקי מבועוי לעלמין וכל אינון קולות תמן אשתכחו כד יהיב אורייתא לישראל וכלא נפקא מההוא קול פנימאה בגין דביה תליא מלתא.

[p. 668] האי דאקרי משנה תורה משה מפי עצמו אמרן והא אוקימנא מלה. אמאי הכי, אלא חכמה עלאה כללא דאורייתא אקרי ומנה נפקא כלא בההוא קול פנימאה, לבתר מתישבא כלא ומתיחדא באתר דאקרי עץ החיים וביה תליא כלל ופרט תורה שבכתב ותורה שבעל פה והוא אקרי משנה תורה. [p. 669] בקדמיתא גבורה דלא פסק והשתא כלא כחדא, בגין כך הכא באלין עשרת הדברות כלא רשים בוא"ו, ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה ולא תחמוד ולא תתאוהואוקמוה.

אמר ר' יוסי מאי ולא תתאוה, כיון דכתיב ולא תחמוד דהא בהאי סגיא.

א"ל זכאין אינון מארי קשוט, חמידה חד דרגא, תאוה דרגא אחרא. חמידה דאי יכיל אזיל למיסב דיליה בגין דההוא חמידה דנקט אזיל למעבד עובדא. תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחא למהך אבתריה, וכל דא אוקמוה חברייא.

[p. 670] א"ל רבי יוסי אמאי לא כתיב ולא תרצח כהני אחריני.

א"ל בגין דדינא בגבורה תליא ולא באתר דרחמי, בגין כך לא תרצח לא כתיב ביה וא"ו. ובגין דבעיין חמש ווין אתוסףולא תתאוה דהא בלא תרצח לא בעי למשרי וא"ו ואתוסף הכא.

שמע ר' פנחס דיהיב אבתרוי ונשקיה ובכה וחייך. אמר גור ואריא לית דקאים קמייהו, מאן יכיל לקיימא קמיה ואבוה בעלמא. זכאה חולקהון דצדיקייא, זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי דזכינא להאי, ועל דא כתיב (איוב כב:19) יראו צדיקים וישמחו.

 

ר' אלעזר פתחקרב אתה ושמע את כל אשר יאמר יי' אלהינו וגו'. [p. 671] ת"ח בשעתא דאתייהיבת אורייתא לישראל כלהו קולות אשתכחו וקב"ה יתיב על כורסייא ודא מגו דא אתחזי ומלולא דדא נפיק מגו עלאה דעליה ודא הוא רזא דכתיב (דברים ה:4) פנים בפנים דבר יי' עמכם וגו', דמלולא נפקא ומליל מגו אשא ושלהובא דדחי ליה לבר בדפיקו דרוחא ומייא דיהבין חילא לאשא ורוחא ומייא מגו שופר דאיהו כליל לכלהו וישראל אתרחקו מדחילו דא.

ואת תדבר אלינו, לא בעינן בתוקפא עלאה דלעילא אלא מאתר דנוקבא ולא יתיר. אמר משה ודאי חלשתון חילא דילי, חלשתון חילא אחרא, דאלמלא לא אתרחקון ישראל וישמעון כל [רסא ע"ב]ההוא מלה כקדמיתא לא הוה יכיל עלמא למהוי חרוב לבתר ואינון הוו קיימין לדרי דרין. [p. 672] דהא בשעתא קדמיתא מיתו בגין דהכי אצטריך דהא אילנא דמותא גרים, לבתר דחייו וקמו ובעאן לאעלא באילנא דחיי דקאים על אילנא דמותא בגין למהוי קיימין לעלמין אתרחקו ולא בעו. כדין אתחלש חילא דמשה עלייהו ואתחלש חילא אחרא. אמר קב"ה אנא בעינא לקיימא לכו באתר עלאה ולאתדבקא בחיין, אתון בעיתון אתר דנוקבא שריא, לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, כל חד יהך לנוקביה ויתאחד בה.

[p. 673] ועם כל דא כיון דישראל לא עבדו אלא בדחילו עלאה דהוה עלייהו לא אתמר עלייהו אלא מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי. מכאן אוליפנא דכל מאן דעביד מלה ולביה ורעותיה לא שוי לסטר בישא אע"ג דאיהו עביד ביש הואיל ולא עביד ברעותיה עונשא לא שריא עלוי ולא כב"נ אחרא וקב"ה לא דאין ליה לביש.

 

ואתה פה עמוד עמדי. מהכא אתפרש מכל וכל מאתתיה ואתדבק ואסתלק באתר אחרא בדכורא ולא בנוקבא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא דזכה לדרגין עלאין מה דלא זכה ב"נ אחרא לעלמין, ועל דא כתיב (קהלת ז:26) טוב לפני האלהים ימלט ממנה וגו'. מאי טוב, דא משה דכתיב (שמות ב:2) ותרא אותו כי טוב הוא, ובגין דהוה טוב סליק לדרגא אחרא עלאה. ועל דא כתיב (שם ג:5) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, עומד עליו דייקא. מ"ט, בגין כי טוב הוא, וטוב הוא דכורא.

[p. 674] ואי תימא דאמר רבי יהודה הא דוד דכתיב ביה (שמואל א טז:12) וטוב ראי, אמאי לא הוה יתיר. אלאוטוב ראיכתיב, כראי דא דאיהו חיזו לאסתכלא. הכי הוה גביה טוב, מראי הוה טוב דאיהו חיזו. ובמשה כתיב טוב הוא ממש, והכא טוב ראי, ועם כל דא בתרווייהו הוה דהא דא בדא אחיד. ומשה לבתר דהוה טוב סליק למהוי גופא איש, (במדבר יב:3) והאיש משה ענו מאד.

 

אמר רבי יהודה בכל עובדוי בעי ב"נ לשואה לקבליה לקב"ה והא אוקימנא מלה. רבי יהודה לטעמיה דא"ר יהודה האי מאן דאזיל בארחא יתכוין לתלת מלין ועילא מנהון צלותא, ואע"ג דצלותא יתיר, עילא מכלא תרי חברי או תלתא [p. 675] ובינייהו מלי דאורייתא דהא לא מסתפו בגין דשכינתא אשתתף בהדייהו.

כי הא דר' אלעזר ור' חייא הוו אזלי בארחא. א"ר אלעזר כתיב (בראשית ג:21) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכי עד השתא פשיטין הוו מההוא עור, אין, אלא מאני יקר הוו.

א"ל ר' חייא אי הכי לא אתחזיין להו, דאי תימא עד דלא חאבו אלבישו להו, לא לבתר דחבו כתיב ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו.

[p. 676] א"ל הכי הוא ודאי, בקדמיתא הוו כגוונא דלעילא ומתפשטן מן גווני דלתתא והוה נהורא דלעילא אסחר עלייהו, בתר דחבו אהדר לון כגווני דהאי עלמא ואעבר מנייהו גווני דלעילא. מה כתיב, ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, מגוונא דהאי עלמא.

כתיב (שמות כט:4,8) ואת אהרן ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות. התם כגוונא דלעילא, הכא כגוונא דלתתא. התם כתנות שש, הכא כתנות עור. ואע"ג דאיהו הכי שפירא דאינון לבושין סליק על כלא.

(בראשית ג:7) ותפקחנה עיני שניהם, בטיפסא דהאי עלמא מה דלא הוה קודם דהוו משגחין ופקחין לעילא. כתיב (ישעיה מב:16) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור וגו'. זמין קב"ה לאפקח עיינין דלא חכימין ולאסתכלא [רסב ע"א] בחכמתא עלאה ולאתדבקא במה דלא אתדבקו בהאי עלמא בגין דינדעון למאריהון. זכאין אינון צדיקיא דיזכו לההיא חכמתא דלאו חכמתא כההיא חכמתא ולא ידיעא כאתדבקותא ההיא.

[p. 677] עד דהוו אזלי חזו אינון לסטין אזלין בתרייהו לאקפחא לון. אסתכל בהו ר' אלעזר, אתו תרי חיון ברא וקטילו לון. אמר בריך רחמנא דשיזבן. קרא ר' אלעזר (משלי ד:12) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל, וכתיב (תהלים צא:11) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, וכתיב (שם:14) כי בי חשק ואפלטהו.

 

תאנא ברזא עלאה בספרא דצניעותא תלת חללין דאתוון רשימין אתגליין בה בגולגלתא דזעיר אפין. ותנינן תלת מוחי אינון דסתימן באינון חללין וממשיכותא דמוחא עלאה סתימאה דעתיקא קדישא אשתכחו ארבע מוחי בההוא זעיר אנפין ואלין ארבע מוחין משתכחין ומתפשטין בכלא, ואינון ארבע רהיטי בארבע בתי דתפילין דאנח קב"ה. [p. 678] ובגין כך בעי בר נש לאנחא בכל יום בגין דאינון שמא קדישא עלאה באתווי רשימין דכתיב (דברים כח:10) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך, ותנן שם יי' ממש ואלין תפלין דרישא.

[p. 679] מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה אקרון תרי מוחי ואינון דכתיב חכמות ומתפרשן בחד.

ר' יצחק אמר הוא דכתיב (שמות יג:2) קדש לי כל בכור, דהוא כתרא דכליל ואסתים כל אינון אחרנין. כל בכור סתם לאעלא משיכותא דלעילא סתימא דכלא ודא אקרי פטר כל רחם, פתחא דכל משיכותא ויחודא דלעילא.

ואמר ר' שמעון וסתים ביו"ד דשמא קדישא, חד ביתא דתפילי דהוא קדש לי כל בכור סתם, מוחא עלאה חד ביתא.

תניינאוהיה כי יביאך. א"ר יהודה מוחא דתרעוי נפקין לחמשין תרעין, תרעין סגיאין אינון לקביל זמנין סגיאין דכתיב (שם כ:1) אשר הוצאתיך [p. 680] מארץ מצרים, (שם יג:9) הוציאך יי' ממצרים, ואדכר זמנין סגיאין דוכרנא דמצרים ואינון חמשין לקביל חמשין.

ותנינן בספרא דרב המנונא סבא דאמר תרעין סגיאין דלעילא ותתא אתבר קב"ה דהוו סתימן ומתקטרין בשלשוליהון בגין לאפקא להו לישראל לבר דהא מאלין תרעין דההוא מוחא מתפתחי ומתקטרי כל שאר תרעין, ואלמלא דאתברו ואתפתחו אינון תרעין דההיא מוחא לא הוו מתפתחין אחרנין למעבד דינא ולאפקא לישראל מעבדותא.

וכלא סתים בהאי דאקרי אימא עלאה דמנה אתער חילא לאימא דלתתא. ומאי איהי, ההוא דכתיב ביה (ישעיה נא:4) ולאומי אלי האזינו, אל תקרי לאומי אלא לאמי, לא זז קב"ה מחבבה לכנסת ישראל עד דקרא לה אמי.

[p. 681] והאי נפקא מאימא עלאה דהיא ביתא תניינא דאקרי ה' דשמא קדישא דאתפתחא לחמשין תרעין, ומהאי נפקא רוחא לחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא.

ותנינן יובלא דנפקן בה עבדין לחירות בהאי מוחא אתאחד דאינון חמשין שנין דיובלא ואינון חמשין יומין דחושבנא דעומר ואתאחדן ביה די בהו נייחין רוחי דעבדין ומפקי רוחיהון לנייחא כמה דכתיב (שם יד:3) ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה, ובגין כך ה' נייחא דרוחא לאפקא רוחא לחירות.

[p. 682] והאי ביתא דיציאת מצרים ביה תלייא ובאות ה' דשמא קדישא כמה דאתמר. ע"כ כללא דשמא קדישא.

תא חזי מסטרא דאבא נפיק חסד, מסטרא דאמא נפקא גבורה, וכלא אחיד קב"ה ומתעטרא בהו את ו'. [רסב ע"ב]

תליתאהשמע ישראל, ישראל סבא.

ואהבת את יי' אלהיך. תני ר' שמעון דא היא רזא עלאה דישראל אתעטר בסטרא דאבא, ומאן ניהו, אברהם. ואתעטר בסטרא דאימא, ומאן ניהו, יצחק.

[p. 683] תנינן ואהבתבגין דרחים ליה יתיר למלכא עביד חסד עם כלא. וחסד יקירא ההוא דאקרי חסד דאמת דלא בעי אגר עליה אלא בגין רחימותא דמלכא דרחים ליה יתיר, וברחימותא דמלכא תליא חסד, ועל דא (ישעיה מא:8) אברהם אוהבי, ובגין דרחים ליה יתיר אסגי חסד בעלמא. ועל דאואהבת, ברחימותא תליא חסד ודא היא ביתא תליתאה.

רביעאהוהיה אם שמוע, השמרו לכם, וחרה אף יי' וגו', גבורה תקיפא ודינא קשיא היא ונפקא מסטרא דאימא עלאה. ותנינן אע"ג דלית היא דינא מסטרהא נפק גבורה עלאה.

ואי תימא והיה אם שמוע דלאו היא דינא, לית כתרא מכל כתרין דמלכא דלא אתכליל טב וביש, כ"ש גבורה דאתכליל טב וביש.

[p. 684] ואלין ארבעה נטיל לון ו' ואתעטר בהו ואלין אינון תפילין דאנח קב"ה. תנינן האי ו' סליק ואתעטר בעטרוי ואחיד להאי ולהאי ואתעטר בכלהו, ועל דא ו' אמצעיתא דכלא דלעילא ותתאה לאחזאה חכמתא שלימתא מכל סטרוי.

 

תאני ר' אבא האי דכתיב (דברים י:15) רק באבותיך חשק יי', מכאן אמר ר' שמעון אבהתא אינון רתיכא קדישא עלאה דכתיבחשק יי'. ת"ח כמא דאית רתיכא קדישא לתתא כך אית רתיכא קדישא לעילא. ומאי איהו, הא דאמרן. רתיכא קדישא כלא אקרי וכלא אתקשר דא בדא ועביד כלא חד.

רק באבותיך, תלתא ורתיכא ארבעה. ארבעה מנא לן, דכתיב (שם) ויבחר בזרעם אחריהם, מאי משמע, לאתכללא בהו דוד מלכא דאיהו רביעאה לאתתקנא [p. 685] ברתיכא קדישא, דתנינן אבהתא תקונא ושלימותא דכלא וגופא בהו אשתכללא ואתבני ובהו אתאחיד, אתא דוד מלכא ושכלל כלא ואתקין גופא ואשלימיה בהו.

וא"ר יצחק כמה דזכו אבהתא לאתעטרא ברתיכא קדישא כך זכה דוד לאתתקנא בסמכא רביעאה דרתיכא.

א"ר יהודה כתיב ביה בדוד (שמואל א טז:12) והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי. מאי טעמא אדמוני, משום דחולקא דעדביה גרמא ליה, אדמוני דינא ודאי. עם יפה עינים, דינא ברחמי כמה דכתיב (ישעיה נה:3) חסדי דוד הנאמנים.

א"ר יצחק חסדי דוד באתריה אוקימנא, אלא והוא אדמוני כמא דאמרן. עם יפה עינים, אלין אבהתא.

ת"ח ירושלם וציון דינא ורחמי ואע"פ כן כתיב (מלכים א ח:1) עיר דוד היא ציון. כתיב (הושע יא:9) בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה וכו'. אימתי.

[p. 686] א"ר יהודה כד אתהדר מלכו בית דוד לאתריה לתתא.

 

רבי יצחק אמר ש' דרשימא בתלת קשרין וש' [ש' עם ארבעה ראשים] דארבע קשרין, רמיזא הוא לתלתא ורמיזא לארבעה. תלתא דאמרינן, ארבעה למהוי רתיכא קדישא כחדא, דדא כללא דתקונא עלאה ומהכא אתפרשן ואתמשכן תתאי בארחייהו ברצועיהון דתליין בהני שערי דרישא דתליין בהו ואתמשכן מנייהו כל אינון אחרנין עד דאתקשרן באתרייהו.

תנינן ו' נטיל אינון עלאי דאמרינן ואלין תפלין דאנח קב"ה, בגין כך בעי בר נש לאתפארה בהו, עליה כתיב (דברים כח:10) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך, שם יי' ממש, אינון תפלין דרישא.

תפלין דדרועא היא שמאלא דאקרי עו"ז וירתא מעוז הה"ד (שמות יג:16) והיה לאות על ידכה [p. 687] בה' והיא ה' דאוקימנא. זכאה חולקהון [רסג ע"א] דישראל. ועל דא ה' בתראה נטלה תפילין דהיא שמאלא. ומאן אינון, ארבעה דאינון חד גופא ועל דא כלילן בחד, ומאן אינון, תפארת נצח הוד יסוד. והיא ה' דידכה וכלהו אחידא היא בגין דאתברכא מנייהו וכלילא מכלהו.

א"ר חייא אי הכי הא כתיב (שמות לג:23) וראית את אחורי, ותנינן דא קשר של תפלין.

[p. 688] אמר ליה הא אוקימנא ושפיר הוא וכלא ברירא דמלה, ועל דא מהאי תלייא רצועה חד לתתא דהא מנה תליין תתאי ואתזנו מנה, ועל דא אקריאות כד"א (בראשית ט:17) זאת אות הברית, וכתיב (שמות יג:16) והיה לאות על ידכה בה' והא אתמר.

 

שמע ישראל. א"ר ייבא ישראל סבא.

ר' יצחק אמר ע' רברבא לאכללא שבעין שמהן דסהדותא דכלא.

שמע ישראל, כמא דכתיב (ישעיה א:2) שמעו שמים, (דברים לב:1) האזינו השמים. אוף הכא שמע ישראל וכלא חד מלה.

יהו"ה, רישא דכלא בנהירו דעתיקא קדישא ואקרי א"ב.

[p. 689] אלהינו, עמיקתא דנחלין ומבועין דנפקין ונגדין לכלא.

יהו"ה, נופא דאילנא שלימו דשרשין.

אחד, כנסת ישראל. וכלא חד שלימותא ואתקשר דא בדא ולא אשתכח פרודא אלא כלא חד.

תני ר' יצחק רתיכא קדישא עלאה ארבעה בתי דתפילי דאנח ו' כמא דאתמר. רתיכא קדישא אחרא ארבע אחרנין דכלילן בחד דאנח ה' בתראה כמא דאוקמוה. [רסה ע"א]

 

רבי אבא שלח ליה לר' שמעון, אמר ליה הא דאוקמיה מר בתפילי דמארי עלמא ואינון קודשא דקודשין, משכא של תפילין ואינון רצועין אקרי קדושה, אסמכתא מנלן.

אמר ליה (בראשית ג:21) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, לאדם ולאשתו דייקא, והכי אוקמיה רב המנונא סבא ואלין אינון דרישא ודרועא, ידכהבה' והא אוקמוה.

[p. 690] אמר ר' שמעון אית מאן דמתני כהאי ההוא דרועא שמאלא דקב"ה ואקרי גבורה. אי הכי לא אשתארן ברישא אלא תלת ואינון ארבע. אבל תרין רתיכין קדישין אינון ושפיר קאמרו חברייא, ובגין כך דא אתקשר בלבא ודא אתקשר במוחא ולבא ומוחא אתקשר דא בדא וזווגא חד להון. והיה לאות כמא דאתמר על ידכה ולא אקרי אלא אות.

 

אמר ר' שמעון בשעתא דב"נ אקדים בצפרא ואנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה ואתעטף בעטופא דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתיה אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתיה, ארבע מלאכין קדישין מזדווגין עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה עד בי כנישתא ומכרזי קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא, הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא דמלכא קדישא. רוחא קדישא שריא עליה ואכריז ואמר (ישעיה מט:3) ישראל אשר בך אתפאר.

[p. 691] כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמי מלכא קדישא. כדין פקיד מלכא עלאה למכתב קמיה כל אינון בני היכלא כל אינון דאשתמודען קמיה הה"ד (מלאכי ג:16) ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושבישמו, כד"א (שמות כט:5) בחשב האפוד, אינון דעבדין לשמיה אומנות דכלא, אומנותא דתפילין בבתיהון ברצועיהון וכתיבתהון, אומנותא דציצית בחוטיהון בחוטא דתכלתא, אומנותא דמזוזה, ואלין אינון חושבי שמו, וכתיב (שם לה:35) וחושבי מחשבות. [p. 692] ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה ומכריז עליה בכלהו עלמין חמו מה בריה עבדית בעולמי.

ומאן דעייל קמיה לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה ולא ציצית בלבושיה ואמר (תהלים ה:8) אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, קב"ה אמר אן הוא מוראי, הא אסהיד סהדותא דשקרא.

 

א"ר יוסי זכאה חולקיה דמשה דהכא אמר אלהינו דא"ר יצחק משה בדרגא עלאה יתיר אתאחד על שאר נביאי מהימני.

וא"ר שמעון אלמלא הוו ידעין בני נשא מלין דאורייתא לינדעו דהא לית מלה באורייתא או אות באורייתא דלא אית ביה רזין עלאין ויקירין. ת"ח כתיב (שמות יט:19) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ותנינן מאי בקול, בקולו של משה, ושפיר הוא בקולו של משה דייקא, בההוא קולדאיהו אחיד ביה על כל שאר נביאי ומתמן משה אתזן על כלהו. ובגין דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא עלאה הוה אמר להו לישראל יי' אלהיך, דאיהו דרגא דאקרי שכינתא בגווייהו. זכאה חולקיה.

[p. 693] ואמר ר' שמעון תנינן קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן, שבמשנה תורה כו' משה מפי עצמו אמרן. מאי מפי עצמו, וכי ס"ד אות זעירא באורייתא דמשה אמר לה מגרמיה. אלא שפיר הוא והא אתערנא מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו. ומאי איהו, ההוא קול דאיהו אחיד ביה, ועל דא הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו, מפי ההוא דרגא דאתקשר בה על שאר נביאי מהימני. ועל דא בכל אתר אלהיך והכא אלהינו.

 

[p. 694] ת"ח כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא אורחוי בגין דישתדלון בפלחנא דמאריהון ויזכון לחיי עלמין. תחות כורסייא דמלכא קדישא אית מדורין עלאי, ובההוא אתר דכורסייא מזוזה אתקשר לאשתזבא מכמה מארי דדינין[רסה ע"ב] דזמינין לאתערא בהו בבני נשא בההוא עלמא. כגוונא דא עבד קב"ה לישראל ויהיב להו פקודי אורייתא בגין דישתדלון בהו וישתזבון בהאי עלמא מכמה מארי דדינין מכמה מקטרגי דאזדמנון בהו בבני נשא בכל יומא.

ר' חייא אמר האי מאן דיסתמר אורחוי לא יעבר על מייא דאושדין קמי פתחא בגין דתמן שרי חד שידא והוא בין תרין דשין דפתחא ואנפוי לקבליה דפתחא ואסתכי מה דעבדין בביתא ולא איבעי ליה לאניש לישדי מייא בין תרעי.

ר' יצחק אמר מיא דצלילן לית לן בה והוא דלא יושיד לון ארח קלנא. מאי טעמא, בגין דאית ליה רשו לנזקא, ולא עוד אלא דאהדר רישיה לקבלי ביתא ובכל מאי דאסתכל אתלטייא.

תלת מאה ושתין וחמש כחושבן ימי שתא אית ליה שמשין דהוא שליט עלייהו וכלהו נפקין עם ב"נ כד נפיק מתרעא דביתיה.

א"ר אלעזר כל דא בעא קב"ה לנטרא להו לישראל ואתקין שמא קדישא לעילא דאיהו אורייתא, ואורייתא כלא שמא קדישא היא ומאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמיה.

ת"ח בעי ב"נ בפתחא דביתא לרשמא שמא קדישא דאיהו מהימנותא דכלא דהא בכל אתר דשמא קדישא אשתכח זינין בישין לא משתכחי תמן ולא יכלי לקטרגא ליה לב"נ כמא דכתיב (תהלים צא:10) לא תאונה אליך רעה וגו'.

[p. 695] מזוזה אקרי אתר דפתחא דביתא שריא כגוונא דלעילא. אתר דפתחא דביתא עלאה שריא מזוזה אקרי דהוא תקונא דביתא ופתחא דביתא. מההוא מזוזה ערקין כמה מארי נימוסין, מארי דדינין קמיה לא משתכחין. לקבל דא לתתא כד ב"נ אתקין מזוזה לפתחא דביתא דאיהו שמא קדישא רשים באתווי האי ב"נ אתעטר בעטורי דמאריה ולא קרבין לפתחא דביתא זינין בישין ולא משתכחי תמן.

 

ר' אבא הוה אתי מלמחמי לר' שמעון, פגע ביה ר' יצחק אמר ליה מאן אתי מארי דנהורא גבר דאתדבק בנורא דאכל כל יומא, הא נהורא עמיה שרי.

אמר ליה הכי תנינן דחובה עליה דב"נ לקבלא אנפי שכינתא בכל רישי ירחי ושבתי, ומאן איהו, רביה. כ"ש בוצינא עלאה דכל בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי.

[p. 696] א"ר יצחק אהדרנא עמך ואקבל אפי שכינתא ואטעים מאינון מלין עלאין דאטעמת קמיה.

פתח ר' אבא ואמר (שם קכג:1) שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. שירה דא לא כתיב מאן אמרו, אלא בכל אתר דאיהו סתם רוח הקדש אמרו עלייהו דישראל בגלותא.

היושבי בשמים, היושב בשמים מבעי ליה מאי היושבי אלא הא אוקימנא כל מאן דבעי לצלאה צלותיה קמי מלכא קדישא בעי למבעי מעמיקתא דכלא לארקא ברכאן לתתא כמא דכתיב (שם קל:1) ממעמקים קראתיך יי'. והאי יו"ד עמיקתא דכלא היא והאי בעי לארקא ברכאן לההוא אתר דאקרי שמים לאתזנא מניה כלא, ועל דא היושבי בשמים, בשמים ממש, דכד אינון ברכאן נגידו ואתמשכו מההוא עומקא דכלא ואתישבן באתר דאקרי שמים כדין ברכאן משתכחי בעלאי ובתתאי.

[p. 697] כעיני עבדים אל יד אדוניהם. מאןכעיני עבדים, אלא אינון שאר רברבי עמין דלא אתזנו אלא משיורי נופא דאילנא דישראל מתדבקי ביה, וכד ישראל נטלין ברכאן מההוא אתר כלהו מתברכן מישראל.

כעיני שפחה אל יד גבירתה, דא היא שפחה דאוקימנא דקטיל קב"ה חילא דילה במצרים דהא לית לה חילא אלא כד אתנגיד מתמצית האי ארץ ישראל, וארץ ישראל [רסו ע"א] גברתה אתקרי, ועל דא כתיב (משלי ל:21-23) תחת שלש רגזה ארץ וגו'. מאן ארץ, דא ארץ ישראל כמא דאתמר.

[p. 698] תחת עבד כי ימלוך, אלין אינון עבדים דקאמרן כד אתיהיב שלטנותא לחד מנייהו ודא הוא דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

ושפחה כי תירש גבירתה. מאי היא, שפחה דקאמרן.

ת"ח מסטרא דהאי שפחה נפקי כמה גרדיני טהירין מקטרגין לקבלייהו דישראל ולקטרגא להו. וקב"ה עביד להו לישראל כאבא דבעי לנטרא לבריה מכלא. אמר קב"ה ישראל כמה מקטרגין זמינין לקבלייכו, אשתדלו בפולחני ואנא אהא נטיר לכו מלבר, ואתון תהוו זמינין בבתיכון מלגו וניימי בערסייכו ואנא אהא נטיר לכו סחרני ערסייכו.

ות"ח בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דב"נ זקפן רישא ומסתכלן ברשימא קדישא דאתחזי לבר שדי דמתעטר בעטרוי, שמא דא שליט על כלהו, מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דב"נ.

א"ל רבי יצחק אי הכי ירשום ב"נ שמא דא לפתחא דביתיה ולא יתיר, אמאי כל פרשתא.

אמר ליה שפיר הוא דהא שמא דא לא מתעטר אלא באינון אתוון כלהו רשימין ברשימא דמלכא וכד אכתב כל פרשתא כדין [p. 699] שמא דא מתעטר בעטרוי ונפיק כמלכא בכל חילוי, כדין דחלין מניה וערקין מניה מקמיה.

ת"ח והיה שמא קדישא מתתא לעילא ועל דא שדי אתרשים מלבר לקבלי שמא דא, והי"המלגאו, שד"י מלבר למהוי נטיר ב"נ בכל סטרין מלגאו ומלבר.

א"ר אבא כמה חיילין קדישין זמינין בההוא שעתא דאנח ב"נ מזוזה לתרעיה, כלהו מכרזי ואמרי (תהלים קיח:20) זה השער ליי' וגו'. זכאה חולקהון דישראל. כדין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא דהא כלהו אתרשימו מניה, אתרשימו בגופייהו ברשימא קדישא, אתרשימו בלבושייהו בעטופא דמצוה, אתרשימו ברישייהו בבתי דתפילי בשמא דמאריהון, אתרשימו בידייהו ברצועא דקדושא, אתרשימו במסאנייהו במסאנא דמצוה, אתרשימו לבר בזריעה וחצדא, אתרשימו בבתיהון. בכלא רשימין דאינון בני מלכא עלאה, זכאה חולקהון.

 

עד דהוו אזלי אמר רבי אבא מאי דכתיב (ירמיה ב:13) אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות וגו'. אותי עזבו, דא הוא מאן דמשקר באת רשימא קדישא. ובמה משקר ביה, דעייל ליה [p. 700] ברשותא אחרא דאקרי (שם) בורות נשברים, דהא שאר עמין אקרוןבורות נשברים ודישראל אקרי באר אתר דנביעו דמייא צלילין נפקין ונזלין מניה כד"א (משלי ה:15) ונוזלים מתוך בארך, וכתיב (שיר ד:15) מעין גנים באר מיים חיים וגו'.

אשר לא יכילו המים. מהו, אלא ההוא נהר דנגיד ונפיק אשקי לכל גינתא ורוי לכל אתר ואתר כמא דאוקימנא עד דמלי לההוא אתר גנתא דאקרי באר מים חיים ומתמן אתזנו עלאין ותתאין כד"א (בראשית ב:10) ומשם יפרד וגו'. וכל אינון סטרין דסטר שמאלא לא מתשקיין מההוא נביעו דמיין נביעין בגין דאינון מסטרא דשאר עמין. ומאן דמשקר בשמא קדישא בההוא סטרא אתדבק בבורות נשברים אשר לא יכילו המים ולא עיילי תמן, וההוא דזכי לנטרא ליה זכי לאתשקייא מההוא נביעו דנחלא בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד (ישעיה נח:11) והיית כגן רוה וכמוצא מיםוגו', וזכי דאתמלי ההוא באר עלאה לנגדא ברכאן לעילא ותתא. [p. 701] ווי לההוא דמשקר בהאי רשימא קדישא דהא משקר [רסו ע"ב] בשמא עלאה, ולא עוד אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא וקרינן עליה (דברים כב:19) כי הוציא שם רע על בתולתישראל. ואוקמיה רבי שמעון באתריה מאן דשוי תסקופי מלין על אנתתיה קדמיתא ואפיק עלה שום ביש כמא דאפיק לעילא דכתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל סתם.

ואזלא הא כי הא דאמר רבי חייא אמר רבי יוסי בתולתא ירתא שבע ברכות ואתברכא בשבע בגין דבתולת ישראל ירתא ברכאן שבע ועל דא אקרי בת שבע. ואנתתא אחרא מאן ברכתא דילה, ברכתא דבעז ורות כד"א (רות ד:11) ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים [p. 702] עדים יתן יי' את האשה וגו', דודאי בתולה בשבע אתברכא ברזא דא.

כיון דמטו בחד בי חקל חמו אילני, יתבו תחותייהו. אמר רבי אבא הא צחותא דמלי דאורייתא, נתיב.

פתח ואמר (ישעיה כז:13) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. והיה ביום ההוא, מאן ההוא, אלא ההוא יומא דאתידע לקב"ה כד"א (זכריה יד:7) והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה. תו ביום ההוא, כד"א (יחזקאל לח:18) ביום בא גוג על אדמת ישראל.

יתקע בשופר גדול. מה לן ביה אי הוא רב או זעירא, אלא ההוא שופר עלאה דביה נפקין עבדין לחירו תדיר, ומאי איהו, יובלא דיובלא עלאה הוא ורברבא הוא, וכד האי אתער כל חירו דעלמין מתערין ביה וההוא אקרי שופר גדול.

[p. 703] ובאו האובדים. האבודים מבעי ליה או הנאבדים, מאי האובדים. האובדים ממש בגין דאינון ברשותא אחרא. מכאן מאן דשארי ברשותא אחרא יניק מרשותא אחרא וכאלו לא שריא בהימנותיה, בגין כך אובדים אקרון, אובדים אינון בכל סטרין. דכד ישראל שריין בארעא קדישא זכאן תדיר, זכאן בכלא, זכאן לעילא זכאן תתא.

ד"א ובאו האובדים, מאן אינון, צדיק וכנסת ישראל דאקרון אובדים. מנ"ל כנסת ישראל דכתיב (ירמיה ט:11) על מה אבדה הארץ, אבודה או נאבדת לא כתיב אלא אבדה הארץ, דא כנסת ישראל. צדיק דכתיב (ישעיה נז:1) הצדיק אבד, אבוד או נאבד לא כתיב אלא הצדיק אבד והא אוקמוה.

ואי תימא ובאו, מאן אתר אתיין אלין אובדים. אלא כנסת ישראל מן גלותא, צדיק כמא דאוקמוה דכתיב (תהלים קכו:1) בשוב יי' את שיבת ציון, בגין דייתוב לאתריה ואתי לאתחברא בכנסת ישראל, ועל דא ובאו האובדים בארץ אשור.

[p. 704] ואי תימאוהשתחוו ליי' בהר הקדש בירושלם מאי קא מיירי. אלא מלה דא דהנדחים בארץ מצריםתב דישראל לא יפקון מן גלותא אלא בשכינתא כמא דאוקימנא, ואינון נדחים והשתחוו ליי' וגו'.

תו אמר רבי אבא כתיב (שם קכא:8) יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם. ישמר צאתך תינח, ובאך מאי קא מיירי, הא מאן דעייל לביתיה לא מסתפי. אלא האי ב"נ דשוי רשימא קדישא דמלין דשמא עלאה אתנטר מכלא. כד נפיק, ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא נעיץ בפתחיה, כד נפיק ב"נ הוא אוזיף ליה ונטיר ליה. כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא. וכל דא בגין ההוא רשימא קדישא דאתרשים בתרעיה.

ולא די ליה לב"נ דיתנטר אלא דכתיביי' ישמר צאתך ובאךוגו', קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק. זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ת"ח האי רוחא בישא דשארי [רסז ע"א] בין תרעי, ווי ליה לב"נ דלא ידע לאזדהרא מניה ולא רשים לפתחא דביתיה שמא קדישא עלאה דישתכח עמיה דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין וכל חד [p. 705] משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא ומקטרגי ליה לעילא ותתא וכלהו משתכחי גביה ביממא ובליליא, ביממא לקטרגא ליה ובליליא לצערא ליה בחלמיה.

כד נפיק לקטרגא ליה, כד עייל שווין ידייהו עליה דכתפי ואמרין ווי ליה לפלניא דנפק מרשותא דמאריה, ווי ליה לפלניא בהאי עלמא ובעלמא דאתי. בגין כך בעאן בני מהימנותא למהוי רשימין בכלא ברשימין דמאריהון לאזדעזעא כל סטרין דזיינין בישין למהוי נטירין בהאי עלמא ובעלמא דאתי. זכאה חולקהון דישראל, עלייהו כתיב (ישעיה ס:21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו'.

 

ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו'. רבי יוסי פתח (שם נב:5) ועתה מה לי פה נאם יי' כי לקח עמי חנם וגו'. ת"ח רחימותא דקב"ה לישראל, אע"ג דחובייהו גרמו לאסתלקא מבינייהו ואתבדרו ביני עממיא הוא תבע עלבונא דילהו. ות"ח בשעתא דישראל שריין בארעהון קב"ה הוה משתעשע בגנתיה וקריב לגבייהו דישראל ושמע קליהון ואשתבח בהו. כיון דגרמו חובייהו ואתגלו ישראל מארעא קדישא קב"ה לא עאל בגנתיה ולא משתעשע ביה, ולא עוד אלא דאיהו צווח ואמר ועתה מה לי פה נאם יי', וכתיב התם (תהלים קלב:14) פה אשב כי אויתיה. כי לקח עמי חנם, כד"א (ישעיה שם:3) חנם נמכרתם.

[p. 706] ומההוא יומא דאתגלו ישראל מארעהון לא אשתכח חדוותא קמי קב"ה הה"ד (שם נ:3) אלביש שמים קדרות וגו'. וכל דא בגין רחימותא דלהון דרחים לון קב"ה כד"א (מלאכי א:2) אהבתי אתכם אמר יי', ועל דאואהבת את יי' אלהיך.

ואהבת את יי' אלהיך, דבעי בר נש לאתקשרא ברחימותא דכל פולחנא עלאה דבעי ב"נ למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקב"ה.

ר' אבא אמר הני מלי כללא דאורייתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילו והא אוקמוה חברייא.

ות"ח לית לך מילי דחביבותא קמי קב"ה כמאן דרחים ליה כדקא יאות, ומהו, כמא דכתיב בכל לבבך. בכל מאי קא מיירי, בלבבך מבעי ליה, בנפשך, במאדך, מהו בכל. אלא לאכללא תרין לבין חד טב וחד ביש, בכל נפשך, חד טב וחד ביש. בכל מאדך, דא לא אתיא לדרשא.

[p. 707] א"ר אלעזר אפילו האי לדרשא הוא. מ"ט, בין דנפל ליה ממונא מירותא ומסטרא אחרא, בין דאיהו רווח ליה ועל דא כתיב בכל מאדך.

א"ר אבא אהדרנא לקרא ואהבת. מאן דרחים לקב"ה מתעטר בחסד בכל סטרין ועביד חסד בכלא ולא חייס על גופיה ועל ממוניה. מנא לן, מאברהם כמא דאתמר דהא לא חס ברחימותא דמאריה על לביה דאיהו יצריה ועל נפשיה ועל ממוניה. על לביה, לא אשגח על רעותא דיליה בגין רחימותא דמאריה, ועל נפשיה ועל בריה ועל אתתיה בגין רחימותא דמאריה. על ממוניה, דהוה קאי בפרשת ארחין ואתקין מזוני לכל עלמא, בגין כך אתעטר בעטרא דחסד כמא דכתיב (מיכה ז:20) חסד לאברהם. ומאן דאתקשר ברחימותא דמאריה זכה להאי, ולא עוד אלא דעלמין כלהו מתברכן בגיניה הה"ד (תהלים קמה:10) וחסידיך יברכוכה, אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה.

 

[p. 708] יומא חד חלש רבי יוסי, עאל לגביה ר' אבא ור' יהודה ור' יצחק, חמו ליה דהוה נפיל על אנפיה ונאים, יתבו. כד אתער חמו ליה לאנפוי דחייכן. א"ל ר' אבא מלתא חדתא חמית. [רסז ע"ב]

אמר לון ודאי דהשתא סלקא נפשאי וחמית יקרא מאינון דמיתו ומסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו עאלין בתליסר טורי אפרסמונא דכיא וקב"ה משתעשע בהו, וחמינא מה דלא יהבו לי רשותא למימר ושאילנא לון האי יקרא ממאן הוא. אמרו לי מאינון דרחימו למאריהון בההוא עלמא. וממאי דחמית נפשאי ולבאי אתנהיר ועל דא אנפאי חייכן.

א"ל ר' אבא זכאה חולקך, אבל אורייתא אסהיד בהו דכתיב (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

א"ל ר' יהודה הא שאילו חברייא דא דכתיב יעשה, תעשה מבעי ליה.

א"ל הא אתמר אבל רזא דמלה היינו דכתיב (תהלים כז:4) לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו, ואוקמוה נעם יי' [p. 709] ההוא דאתיא מעתיקא קדישא דקב"ה משתעשע ביה דהא ההוא נעם מעתיקא נפקא. אוף הכא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה, מאן הוא, עתיקא סתימא דכלא דהא ביה תליא.

א"ל ודאי הכי הוא. זכאה חולקהון דאינון דרחימותא דמאריהון מתדבק בהו, לאלין לית שעורא לחולקהון בההוא עלמא.

אמר ר' יצחק כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקייא בההוא עלמא ומדורא עלאה דכלא אינון דרחימותא אתקשר בהו דהא מדוריהון סליק על כלא. מ"ט, בגין דקב"ה בהאי אתעטר.

ת"ח כלא אהבה אתקרי ובגין אהבה קיימא כלא כמא דכתיב (שיר ח:7) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, וכלא ברחימותא קיימא דהא שמא קדישא הכי אשתכח והא אוקמוה, י' לא אתפרש קוצא דלעילא מן י' לעלמין דהא ברחימותא שריא עליה ולא מתפרש מניה לעלמין.

ה' הא אוקמוה די' לא מתפרש מינה ואשתכחו כחדא בחביבותא לא אתפרשן דא מן דא, י"ה הא אתמר כמא דכתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן, יוצא לעלמין בחביבותא אתדבק.

[p. 710] ו"ה כד אתדבקן דא בדא אתדבקן בחביבותא כחדא, חתן בכלה דארחייהו בחביבותא.

י' בה', ה' עם ו', ו' עם ה' בגין כך כלא אהבה מתקרי ודא בדא אתקשר בחביבותא. ועל דא מאן דרחים למלכא הא אתקשר בההוא אהבה, ובגין כך ואהבת את יי' אלהיך.

 

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו'. ר' יצחק פתח (תהלים לה:10) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני וגו'. האי קרא אמריה דוד ברוחא דקודשא. כל עצמותי תאמרנה, וכי מאן חמי גרמי דאמרי שירתא, אלא האי קרא בזמנא דקב"ה זמין לאחייא מתייא וזמין קב"ה לאתקנא גרמי ולקרבא כל חד וחד לאתרייהו כד"א (ישעיה נח:11) ועצמותיך יחליץ. כדין זמינין אינון למימר שירתא.

ומאי שירתא אמרי, יי' מי כמוך. מקדמי שירתא מעלייא ממה דאמרו ישראל על ימא דהא אינון לא אדכרו שמא קדישא אלא בתר תלת מלין דכתיב (שמות טו:11) מי כמוכה באלים יי', [p. 711] והכא אינון מקדמי לשמא קדישא דכתיב יי' מי כמוך.

מציל עני מחזק ממנו, דא יצר טוב מיצר רע בגין דיצר רע תקיף הוא כאבנא כד"א (יחזקאל לו:26) והסירותי את לב האבן מבשרכם, ויצר טוב הוא בשרא דכתיב ונתתי לכם לב בשר.

ת"ח יצר הרע למה דמי, בשעתא דאתי לאזדווגא בב"נ הוא כפרזלא עד דעאלין ליה בנורא, בתר דאתחמם אתהדר כלא נורא.

רבי חייא אמר יצר הרע כד אתי לאזדווגא בבר נש דמי לב"נ דקריב לפתחא ואזיל ליה לארחיה, כיון דקריב ליה לפתחא ולא אית דמחי בידיה עאל לביתא ואתעביד ליה אורח, חמי דלא אית מאן דמחי בידיה אתענג עליה ואתעביד מארי דביתא [רסח ע"א] עד דאשתכח דכל ביתא קאים ברשותיה.

מאן אוליפנא, מפרשתא דדוד אוליפנא. מה כתיב, (שמואל ב יב:4) ויבא הלך לאיש העשיר. הלך, דקריב לפתחא ולא בעי לאתעכבא תמן אלא למהך בארחיה. כך הוא יצר הרע, כמאן דמקרב לביתא מתקרב לגבי ב"נ, אתער עליה בחובא זעיר, הוי אורח עראי. חמי דלית דמחי בידיה מה כתיב, לעשות לאורח הבא אליו, אתעביד ליה אורח אכסנאי בביתא, אתער עליה בחובי חטאה יומא חד תרי יומי כהאי אורח דשראן ליה בביתא יומא או תרין יומין בגין דאיהו אורח. כיון דחמי דלית מאן דמחי בידיה מה כתיב, ויעש לאיש הבא אליו, אתעביד מארי דביתא כד"א (בראשית מב:30) האיש אדוני הארץ, (רות א:3) איש נעמי. כך הוא יצר הרע, אתעביד לקבליה דב"נ איש בעל הבית, הא אתקשר ב"נ בפולחניה והוא עביד ליה רעותיה.

[p. 712] ועל דא בעי ב"נ לשואה מלין דאורייתא עליה בגין דיהא תבירא ביה דלית ליה קטיגורא ליצר הרע בר מלי דאורייתא, ועל דא כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, על תרי יצריך.

א"ר יהודה יצר טוב מה בעי מלי דאורייתא.

א"ל יצר טוב אתעטר בהו ויצר רע אתכנא בהו.

כד אתא ר' שמעון אמר הא ודאי פרשתא דא דק"ש ארמיזא בעשר אמירן כמא דאוקמוה, והכא והיו הדברים האלה כללא דעשר אמירן אינון, ובגין כך עשר פקודין אית הכא לקביל עשר פקודין דאורייתא. ומאן אינון, ושננתם לבניך, ודברת בם, [p. 713] בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך, וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך, וכתבתם על מזוזות ביתך, ובשעריך, הא עשר לקביל עשר אמירן. ועל דא פרשיין אלין כלל רב אינון באורייתא. זכאה חולקיה מאן דאשלים לון בכל יומא תרי זימני דהא אתקדש בפומיה שמא קדישא כדקא יאות.

 

ר' אחא הוה קאים עמיה דר' אלעזר ליליא חד בתר פלגות ליליא והוו משתדלי באורייתא. פתח ר' אלעזר ואמר (דברים ל:20) כי היא חייך ואורך ימיך. ת"ח על כל תנאין דגזר קב"ה כד עאלו לארעא דישראל גזרה דאורייתא הוה. מאי טעמא, בגין דשכינתא לא מתיישבא בעלמא אלא באורייתא ולא מתיישבא לעילא אלא באורייתא, [p. 714] דהכי אמר ר' שמעון אבא תורה שבע"פ לא אשתמודע אלא בגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא ותתא אלא עם תורה וכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה יכלא למיקם בעלמא הה"ד כי היא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה, על האדמה סתם. ואי לאו כתיב (ירמיה ט:11-12) על מה אבדה הארץ, וכתיב על עזבם את תורתי.

עד דהוו יתבי מאיך ר' אלעזר רישיה אמר ודאי הכי הוא ודא הוא רזא דאשכחנא בספרא דרב המנונא סבא דאוקים קרא דא ברזא דכנסת ישראל דכתיב (שמות כא:10) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואי אתמנעו מנה מה כתיב, ויצאה חנם אין כסף, כד"א (ישעיה נ:1) אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, וכתיב (שם נב:3) חנם נמכרתם וגו'. ומאן דמנע אורייתא מנה כמאן דנסיב מארי דאתתא ומנע ליה מנה דהא אשתארת כארמלתא ולא ארמלתא הה"ד (איכה א:1) היתה כאלמנה, ולא אלמנה.

[p. 715] יתבו ואתעסקו באורייתא עד דנהיר יממא, בתר דנהיר יומא קמו ואזלו. עד דהוו אזלי חמו חד גבר דהוה אזיל בארחא ורישיה עטיף, קריבו לגביה והוה רחיש [רסח ע"ב] בשפוותיה ולא אתיב לון מדי. אמר רבי אלעזר הא ודאי אמלך במאריה.

יתיבו רבי אלעזר ורבי אחא וצלו צלותייהו וההוא גבר קאים בקיומיה באתר אחרא. בתר דסיימו צלותא אזלו בארחא וההוא גבר אשתמיט מנייהו. אמר רבי אלעזר האי גברא או טפשא הוא או ארחוי לא מתכשראן. אמר נתעסק באורייתא דהא שעתא הוא.

פתח רבי אלעזר ואמר (משלי ג:35) כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. כבוד חכמים ינחלו, זכאין אינון דמתעסקי באורייתא.

עד לא פתח מלה קרב ההוא בר נש לגבייהו. אמר ר' אלעזר לית לן למפסק מלה דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא [p. 716] זכי למירת ירותא לעילא ביקרא דמלכאקדישא וזכי למירת ירותא דאחסנא בהאי עלמא. ומאי איהו, ההוא דאקרי כבוד יי' דלא פסק מנייהו לעלמין הה"ד כבוד חכמים ינחלו, ההוא דאקרי כבוד.

וכסילים מרים קלון, מאי האי. ת"ח כד בר נש אזיל בארח מישר קמי קב"ה ואשתדל באורייתא ההוא כבוד ירית לגרמיה וכמה אפטרופסין סניגורין משתכחי לעילא עליה וכלהו אולפין עליה זכו קמי מלכא קדישא. ואי בר נש לא אשתדל באורייתא ולא אזיל באורחי דמאריה הוא עביד קטיגורא עליה, וההוא קטיגורא שאט באוירא ואזיל ביה ולא סליק לעילא דלמא יתיב אדם מחובוי. כיון דחמי דבר נש לא תב ולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא סליק לעילא ואוליף עליה חובא הה"ד וכסילים מרים קלון.

תו פתח ואמר (זכריה יד:18) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף יי' את כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. מאי שנא מצרים הכא מכל שאר עמין דהא לכלהו כתיב (שם:7) ולא עליהם יהיה הגשם, והכא לא. אלא הא אוקמוה חברייא דהא ארעא דמצרים לא אצטריך למטרא ועל דא לאו היא בכללא דאינון דייבדון מטרא אבל דינא אחרא אסתליק עלייהו ושפיר קאמרו.

[p. 717] ת"ח כתיב (דברים יא:10) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא וגו' והשקית ברגלך, דהא נהרא סליק ומניה משקיין ארעא, אבל הכא למטר השמים תשתה מים, דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקי באורייתא הות אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מניה כאילו מנע טב מכל עלמא.

עאלו למערתא חדא דהוה בארחא, עאל ההוא גברא עמהון, יתבו. פתח ההוא גברא ואמר (שמות לג:11) ודבר יי' אל משה פנים אל פנים וגו', האי קרא לא רישיה סופיה ולא סופיה רישיה ולא מלה דא כמלה דא. בקדמיתא ודבר יי' אל משה פנים אל פנים שפיר, לבתר ושב אל המחנה, לבתר ומשרתו יהושע בן נון נער וגו', מהו.

א"ר אלעזר ודאי קב"ה אתרעי ביקרא דילן דהשתא זווגא דילן זווגא ושכינתא לא אתעדי מנן. מאן דפתח פתחא לימא מלה.

[p. 718] פתח ואמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים, בכמה דרגין עלאין ויקירין אתפרש משה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא דהא כלהו לקבליה כקוף בפני בני נשא. שאר נביאי הוו מסתכלי באספקלריא דלא נהרא ועם כל דא לא הוו זקפן אנפין לעילא לאסתכלא כמא דכתיב (דניאל י:9) ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, ולא עוד אלא דמלין לא הוו אתגליין גבייהו. ומשה נביאה מהימנא לאו הכי דהוא הוה מסתכל באספקלריא נהיר וקאים בקיומיה, ולא עוד אלא דהוה זקיף רישא לאסתכלא כמאן דאמר לחבריה זקיף רישיך ויסתכלון אנפך באנפי בגין דתנדע מלי. כך משה פנים אל פנים זקיף רישא בלא דחילו, אנפוי זקפאן ומסתכל [רסט ע"א] בזיו יקרא עלאה, ולא אשתני דעתוי ואנפוי כשאר נביאי דכד הוו בעאן לאסתכלא נפקי מרשותייהו ומדעתייהו ואשתני זיו אנפייהו ולא הוו ידעי מהאי עלמא כלום. [p. 719] ומשה לאו הכי דבההוא דרגא עלאה ממש הוה מסתכל ולא נפיק מרשותיה ומדעתיה דהא בשעתא דהוה מסתכל בזיו יקרא עלאה מיד ושב אל המחנה למללא עמהון בכל מה דאצטריכון ודעתיה מתישבא ביה כקדמיתא ויתיר ודא הוא ושב אל המחנה.

ומשרתו יהושע בן נון נער ודאי דהוא יניק מתוך האהל ואוליף לאסתכלא ברוח קודשא כד"א (שמואל א ב:18) ושמואל משרת את פני יי' נער.

ת"ח כל זמנא דהוה יהושע לגביה דמשה הוה אוליף ויניקמתוך האוהל ולא דחיל. בתר דאתפרש מן משה והוה בלחודוי מה כתיב, ויפול יהושע על פניו ארצה וגו', דלא הוה יכיל למסבל והאי מחד שליחא כ"ש מאתר אחרא.

לבר נש דאפקיד ביה מלכא מאני דהב ואבני יקרא, כל זמנא דמשתכחי גביה שמשא דביתיה אחיד בהו ואסתכל בהו, כיון דסליק ההוא בר נש מעלמא שמשא דיליה לא שביק מלכא לגביה כלום ואחיד פקדונא דיליה. אמר ההוא שמשא ווי דהא ביומוי דמארי כל אלין הוו בידי. [p. 720] כך יהושע ביומוי דמשה הוה יניק בכל יומא מתוך האהל ולא דחיל. בתר דשכיב משה מה כתיב, ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו וגו'. ואנא בגין דאנא שכיח גבייכו אסתכל במלי דאורייתא ולא אהא דחיל. בתר דאתפרש מנייכו לא איכול לאסתכלא בלחודאי.

תו פתחושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך וגו'. ושננתם לבניך, כד"א (תהלים מה:6) חציך שנונים, דבעי ב"נ לחדדא מלי דאורייתא לבריה כחרבא דאיהו שננא בתרין סטרוי בגין דייעול ליה חדודא דאורייתא ולא יעייל בלביה טפשותא.

ודברת בם, כל מלי דאורייתא כל חד וחד אורחא ליה בלחודוי.

ודברת בם, ותדבר מבעי ליה, אלא בעי ב"נ לאנהגא בהו ולאנהגא גרמיה דלא יסטי לימינא ולשמאלא.

בשבתך בביתך, לאנהגא גרמיה בביתיה באורח תקונא דילפון מניה בני ביתיה, לאנהגא גרמיה עמהון בנחת ובחדו ולא יפיל דחילו בבני ביתיה יתיר וכל עובדוי בביתיה באורח תקונא באורח קשוט.

[p. 721] ובלכתך בדרך, לאנהגא במלי דאורייתא ולאתקנא גרמיה בהו כמא דאצטריך ולדברא גרמיה באורחוי דאורייתא. ומאי איהו, כמא דיעקב לדורון לקרבא לצלותא, וצלותא בעי לצלאה למאריה ועילא מנהון מלי דאורייתא.

ובשכבך, לדברא גרמיה בדחילו דמאריה בקדושה בענוה דלא ישתכח חציף לקביל דמאריה.

ובקומך, למיהב תושבחן למאריה דאתיב נשמתיה דהא בכמה חיובין אשתכחת קמי מאריה וקב"ה עביד עמיה חסד ואתיב לה לגופיה.

וקשרתם לאות על ידכה. הא אוקמוה על יד כהה ודא הוא שמאלא. ובספרא דאגדתא אמרינן על יד כ"ה כד"א (בראשית טו:5) כ"ה יהיה זרעך.

[p. 722] וחבירנא יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון בתי תפילין כי האי גוונא. קדש לי כל בכור, כל בכור סתם לקביל כתרא עלאה דכלא. והיה כי יביאך, לקביל חכמה. שמע ישראל ואהבת, לקביל בינה. והיה, לקביל חסד. לבתר כלילן כלהו בדרועא שמאלא דאקרי עז וכתיב (ישעיה סב:8) ובזרוע עזו, ואין עז אלא תורה ואין עז אלא תפלין. [p. 723] ומלין לא מתיישרן לגבן. מ"ט, בגין דכתר עליון הוא כליל כלא ולאו בחושבנא. ועוד והיה[רסט ע"ב]כי יביאך ביציאת מצרים תלייא, ההוא אתר דאשתכח ביה חירו לעבדין, ועל דא לא מתתקנן בארחייהו. ואנן מחכמה שריין והכי הוא וקב"ה נטיל לון, וכן ארבע לעילא ארבע לתתא, ארבע באתר דמוחא, ארבע באתר דלבא שריא בגין דדא בדא אתקשר.

ובעי ב"נ לאתעטרא בהו בגין דאיהו שמא קדישא עלאה דכתיב (דברים כח:10) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך. וכל מאן דמתעטר בעטרא קדישא דא אקרי מלך בארעא וקב"ה מלך ברקיעא הה"ד (שיר ז:6) מלך אסור ברהטים. כמא דקב"ה מלך לעילא כך הוא מלך לתתא. [p. 724] ועם כל דאוכתבתם על מזוזות ביתך, בגין דאיהו בר נש שלים מכלא וישתכח שלים בפקודי דמאריה, רשים לעילא רשים לתתא, זכאה חולקהון דישראל.

 

פתח ר' אלעזר ואמר תרי קראי אשכחנא ואע"ג דכלא בחד תלייא לאו אינון בדרגא חד. חד קרא כתיב (שמואל א טו:2) כה אמר יי' צבאות, וחד קרא כתיב כה אמר יי' אלהים, מה בין האי להאי. אלא בזמנא דכתיב כה אמר יי' צבאות כדין מלה אתיא ברחמי ובזמנא דכתיב כה אמר יי' אלהים כדין מלה אתיא בדינא.

כה אמר יי' צבאות, בגין דהאי כה אתברכא מצדיק ומנצח והוד דאקרוןיי' צבאות וכדין מלה באתבסמותא אתייא דהא מאתר דא קא אתיא. כה אמר יי' אלהים, כדין האי כה ינקא מסטרא דדינא מאתר דגבורה עלאה, ואוליפנא מאבא דדינא הוא ברחמי בגין [p. 725] דכתיב יי' אלהים דהא אלהים גבורה הוא בכל אתר. ועל דא אשתמודען מלי בפומא דנביאה והוא הוה אתכוון למימר מלה מאתריה וכדין הוו ידעי אינון בני מהימנותא מאן אתר תלייא מלתא.

פתח רבי אחא ואמר (שופטים ה:23) אורו מרוז אמר מלאך יי' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת יי' לעזרת יי' בגבורים. ת"ח האי קרא רזא הוא ברזין עלאין. בשעתא דמלכא קדישא מסר ביתיה בידא דמטרוניתא כל זיינין ורומחאן ובליסטראות דיליה אפקיד בידהא וכל אינון מגיחי קרבא דיליה אפקיד עמה הה"ד (שיר ג:7) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו' והא אוקמוה. וכדין אגח קרבא דיליה קב"ה ואינון גבורין דקאמרן מגיחין קרבא ואינון אקרון מלומדי מלחמה.

כתיב (שופטים ה:20-21) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא וגו'. ותנן בההוא שעתא דאתנדיבו ישראל לגלאה רשימא קדישא בבשרהון כדין ההואחרב נוקמת נקם ברית כנש כל חילא דיליה וכל זיינין [p. 726] וכל אינון מגיחי קרבא לאגחא קרבא עמיה דסיסרא וכוכבייא הוו אשדין נורא מלעילא.

ואמר רבי שמעון כל כוכב וכוכב אית ליה שמא בלחודוי וכלהו בשמהן אקרון. אמר לון קב"ה אתעתדו לנקמא נוקמא דבני. תרי נוקמי אנא זמין לאתפרעא מנייהו, חד נוקמא דשית מאה רתיכין דאוזיף ליה לרברבא דמצרים בגין לאגחא קרבא בהו בישראל דכתיב (שמות יד:7) ויקח שש מאות רכב בחור וגו'. וחד נוקמא דבני דעאקו להו עד השתא. ובגין כך אתדנו בתרי דינין, חד במייא וחד באשא. במייא דכתיב (שופטים ה:21) נחל קישון גרפם וגו', באשא דכתיב הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

ובאינון ככבייא אית ככבא חד דלא אתא לההוא נוקמא ואתלטיא לעלמין דכד שארי לאנהרא אתיין שאר ככבייא [p. 727] ובלען ליה ולכל סיעתא דיליה ואתאבידו כלהו כחדא הה"דאורו מרוז אמר מלאך יי'. וכי רשות אית למלאכא בהאי, אלא ההוא מלאך דכתיב ביה (שמות יד:19) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל, ודא הוא דכל קרבין דיליה אינון. [רע ע"א]

כי לא באו לעזרת יי', כד נפקו ישראל ממצרים. לעזרת יי' בגבורים, באינון ששים גבורים כד אזדמנו לאגחא קרבא על סיסרא. ודא מלאך דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה, ועל דא מלאך יי'כתיב, ודא הוא דכתיב (בראשית מח:16) המלאך הגואל אותי מכל רע וגו' והא אוקמוה חבריא. ודא זמינא למהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי ובדא אתרבי שמא קדישא ובדא זמין קב"ה לאתפרעא משאר עמין ועל דא כתיב (יחזקאל לח:23) והתגדלתי והתקדשתי ונועדתי לעיני עמים רבים.

 

אזלו עד דמטו לגביה דר' שמעון, כיון דחמא לון אמר ר' שמעון הא שכינתא הכא, ודאי צריכין אנן למחזק טיבו לאנפי שכינתא.

[p. 728] פתח ואמר (בראשית כט:7) הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו. האי קרא הא אוקמוה דכד ישראל יתערון תשובה לקמי קב"ה בזכו אורייתא יתובון לארעא קדישא ויתכנשון מן גלותא דהא ודאי יומא חד יהא גלותא דישראל ולא יתיר הה"ד (איכה א:13) נתנני שוממה כל היום דוה. ואי לא יתובון קב"ה אמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכו ובלא עובדין דכשרן. אבל אסותא חד לכו, השקו הצאן, אשתדלו באורייתא ואתשקיו ממימי אורייתא, ולכו רעו לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתכון.

ד"א הן ויאמר עוד היום גדול וגו', דא הוא יום דאקרי (ישעיה כב:5) יום מהומה ומבוכה ומבוסה, דבההוא יום אתחריב בי מקדשא ונפלו ישראל בגלותא ומן קדם עובדין בישין ההוא יומא אתמשך ואתרבי הה"ד הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בגין דאינון משכין ליה לההוא יומא. השקו הצאן, כמא דאתמר במלי דאורייתא דהא בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא.

ישראל מאי קאמרי, ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר וגו', עד דיתכנשו כל שאר יומין עלאין. וגללו את האבן, ויגנדרון לההוא [p. 729] דינא קשיא דההוא יומא דשלטא על פי הבאר ואשתכחת ההיא בא"ר בגלותא עמנא, וכד אתגלייא ההיאבא"ר וההוא אבן לא שלטא עליה מיד והשקינו הצאן.

וזמין קב"ה בסוף יומייא לאהדרא לישראל לארעא קדישא ולאכנשא להון מן גלותא. ומאן אינון סוף יומייא, ההוא דאיהואחרית הימיםדבהאיאחרית הימים ישראל סבלו גלותא הה"ד והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה באחרית הימים, באחרית הימים דייקא. והיא כנסת ישראל בגלותא ועם אחרית הימים דא קבילו ישראל עונשא בגלותא, ובדא עבד קב"ה נוקמין לישראל תדירא הה"ד (במדבר כד:14) אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ובכל אתר דא היא. וקב"ה זמין לאתבא לה לאתרה הה"ד (ישעיה ב:2) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, ודא הוייום.

[p. 730] ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא כמא בזמנא דאתחריב בי מקדשא הוה נטה צל למיעל הה"ד (ירמיה ו:5) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, וצל הוא סוף גלותא, ושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא ובגודל דמשחא דבר נש גבר בין גוברין. ודוכרנא להאי רזא דבין חברייא דכתיב (איוב ח:9) כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו בגלותא ולא הוינא ידעי כי צלימינו לאשראה לן קב"ה עלי ארץ.

זכאה חולקיה מאן דחמי ליה וזכאה חולקיה מאן דלא חמי ליה. ווי למאן דיזדמן כד יתבע אריא רברבא לאתחברא לנוקביה, כל שכן בשעתא דיזדווגון כחדא. על ההוא שעתא כתיב (עמוס ג:8) אריה שאג מי לא יירא וגו'.

[p. 731] ת"ח בקדמיתא כתיב (ירמיה כה:30) שאג ישאג על נוהו, ובההוא זמנא כד יפוק לקבלא בת זוגו כדין אריה שאג מי לאיירא. בההוא שעתא כתיב (דברים ל:3) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יי' אלהיך שמה. ושב ושבמאי הוא, אלא קב"ה שב מן גלותא, שב כנסת ישראל מן גלותא ושב צדיק לאזדווגא [רע ע"ב] באתריה, כדין כתיב (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.