פרשת האזינו

[רפו ע"א] [p. 757] רבי יהודה פתח (שיר ה:5-6) קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עברוגו'. מה כתיב לעילא, אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי. אני ישנה, אמרה כנסת ישראל אני ישנה מפקודי אורייתא בזמנא דאזילנא במדברא. ולבי ער, לאעלא לארעא למעבד להו דהא כל פקודי אורייתא בארעא משתכחין.

קול דודי דופק, דא משה דאוכח להו לישראל בכמה ויכוחין [רפו ע"ב] בכמה קטטין דכתיב אלה הדברים וגו', [p. 758] (דברים ט:7) ממרים הייתם עם יי', (שם:8) ובחורב הקצפתם את יי' וגו' הה"ד (שיר ה:2) דופק.

ועכ"ד דמשה אוכח להו לישראל ברחימותא דבר מלוי דכתיב (דברים ז:6) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר יי' אלהיך להיות לו לעם סגולה וגו', (שם יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם, (שם ד:4) ואתם הדבקים ביי'. ועל דא (שם כז:10) ושמעת בקול יי' אלהיך, (שם ז:8) כי מאהבת יי' אתכם וגו' הה"ד (שיר ה:2) פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי.

מה כתיב לעילא, (שם:5-6) קמתי אני לפתוח לדודי וגו' ודודי חמק עבר. אמרו ישראל בעוד דהוינא זמינין למיעל לארעא ולקבלא אינון פקודי אורייתא על ידוי דמשה מה כתיב, ודודי חמק עבר, דכתיב (דברים לד:5) וימת שם משה עבד יי'.

בקשתיהו ולאמצאתיהו, דלא הוה דרא כדרא דמשה דקב"ה יעביד להו נימוסין כמה דעביד על ידוי.

[p. 759] ר' יצחק אמר קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר, דא קב"ה דכל יומוי דמשה לא בעא מלאכא ושליחא לדברא עמיה. זכאה חולקיה דקב"ה אסתכם לרעותא דמשה. בתר דשכיב מה כתיב, וירא מלאך יי' אל יהושע, וכתיב ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו.

משה הוה שמע קלא קדישא דמלכא עלאה ולא מזדעזע וכ"ש מלאכא דלא בעי לחשבא ליה בלביה ולא קבליה.

ת"ח כתיבויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי, ביומוי דמשה רבך אתינא ולא קבלני. ביה שעתא ידעו ישראל שבחא דמשה, בההוא זמנא בעו ישראל לקב"ה ולא אזדמן להו הכי כיומוי דמשה הה"ד בקשתיו ולא מצאתיו קראתיו ולא ענני.

 

האזינו השמים. רבי חייא אמר זכאה חולקיה דמשה יתיר על כל בני עלמא. ת"ח כתיב (ישעיה א:2) שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי'דבר. בישעיה דהוה רחיקא יתיר מן מלכא כתיב שמעו שמים [p. 760] והאזיני ארץ, משה דהוה קריב יתיר למלכא כתיב האזינו השמים, ותשמע הארץ וגו'.

תאנא בההוא שעתא דאמר ישעיהשמעו שמים והאזיני ארץ כמה גרדיני טהירין אזדמנו לתברא רישיה, נפקא קלא ואמר מאן הוא דין דבעי לארעשא עלמין, עד דפתח ואמר לאו אנא ולאו דידי אלא כי יי' דבר ולא אנא.

משה מה כתיב, האזינו השמים ואדברה, אנא ולאו אחרא, ואדברה בלא דחילו. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחרא. זכאה חולקיה.

א"ר אבא באתוון גליפן דר' אלעזר, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, הכא אתרמיזא שמא דקודשא עלאה.

ר' יוסי אמר תו מה בין משה לישעיהו. משה אמר האזינו השמים, השמים, אינון דאשתמודען, השמים דאקרון שמא דקב"ה. ותשמעהארץ, ההיא דאשתמודעא. ישעיהו כתיב שמעו שמים ולא השמים, והאזיני ארץ ולא הארץ. ועם כל דא בעו לאענשא ליה עד דאמר כי יי' דבר. ומשה אמר כולי האי וכתיב ואדברה, אמרי פי, האזינו השמים ואדברה וגו'.

 

[p. 761] רבי יצחק פתח (שיר ב:3) כתפוח בעצי היערכן דודי בין הבנים וגו'. כתפוח בעצי היער, זכאה חולקהון דישראל מכל שאר עמין דהא כל שאר עמין אתיהיבו לרברבן ממנן בשלטנותא עלייהו וישראל קדישין זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דלא יהיב לון קב"ה לא למלאכא ולא לשליטא אחרא אלא הוא אחיד לון לחולקיה הה"ד כי חלק יי' עמו, וכתיב (תהלים קלה:4) כי יעקב בחר לו ישראל לסגולתו.

כתפוח בעצי היער, מה תפוח מתפרשא בגוונוי על כל שאר אילני חקלא כך קב"ה מתפרש ואתרשים על כל חילין עלאין ותתאין, בגין כך יי' צבאות שמו, אות הוא בכל חילא דלעילא.

ת"ח קב"ה כתפוח דאית ביה תלת גוונין, כנסת ישראל כשושנה. מאן שושנה.

[p. 762] א"ר אבא שושנה סתם, שושנה דאתכלילת בשית טרפי, שושנה דגווניה סומק וחוור, וכלא הוא תרין גווני סומק וחוור, הכי כנסת ישראל.

קב"ה כתפוח, כנסת ישראל כשושנה, והכי אמרת כנסת ישראל (שיר ח:5) תחת התפוח עוררתיך. תחת התפוח[רפז ע"א] באן אתר הוא, אלא אלין אבהן.

ר' יוסי אמר דא יובלא.

ר' אבא אמר כלא שפיר אבל אלין אבהן דאמרן, אלין אינון תלתא גווני דמתחברן בתפוח.

ר' יצחק אמר באן אתר אתכלילת כנסת ישראל בשושנה. באינון נשיקין דרחימותא דאתדבקת במלכא עלאה נטלא תרי שושנים כד"א (שיר ה:13) שפתותיו שושנים, ובגין כך אמרה כנסת ישראל (שם א:2) ישקני מנשיקות פיהו, כד"א (בראשית מא:40) ועל פיך ישק כל עמי, בגין דאתכלילת בשושנים.

[p. 763] ר' יהודה אמר קב"ה שמים אקרי ובגין דאקרי שמים כל אינון רקיעין דאתכלילן בשמא דא שבעה אינון וכד מתחברן כחדא אקרון שמים ואקרון שמא דקב"ה. מאן אינון רקיעין, כמה דתנינן וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. באגדתא דבי רבי המנונא סבא הכי תנינן.

ר' יצחק אמר הני ברייתא דבי רב סבא וסגיאין אינון בכל הני גווני כמה דתנינן.

אמר ר' שמעון תנינא ברייתא דלבר דכל הני שבעה כתרין דמלכא לקבליהון שריין שבעה רקיעין ושבעה ככבים דרהיטין ואזלין, וקרו להו שמהן בשמהן ואע"ג דשוויין כלהו כסאי דרקיעין ושבעה ככבים. שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. ושוויין אלין [p. 764] לקביל אלין בכסויא דמילי לגבי אינון דכתיב (ישעיה מז:13) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בככבים. כלהו מילי מתכסיין ואע"ג דלאו אורחי דאורייתא. ואנן בתר אורחין דאורייתא קא אזלינן כמה דכתיב (בראשית כו:18) ויקרא להם שמות כשמות אשר קרא להם אביו. כמה דמליל קב"ה אזלינן ובתריה אזלינן כמה דכתיב (דברים כח:9) והלכת בדרכיו.

אמר רבי יוסי פשיטין מלין לגבי דחברייא ואשתמודען מלי ואע"ג דאתכסיאו.

א"ל והכי תנן כמה דא"ר יהודה א"ר חייא לקמן והכי אוליפו מאינון ברייתי דתנא ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא, ובאתרין סגיאין אשתמודען מלי דאינון ברייתי.

אמר ר' שמעון ארימית ידי בצלו לקדישא עלאה דמלין אלין אתגליאו על ידי בההוא עלמא כמה דאתכסיאו [p. 765] בלבאי, ולית אנן באינון ארחין דאינון ברייתי דאורחין דאורייתא נקטינן.

תאנא א"ר יהודה מאן לך רב בחכמתא כדוד מלכא ושלמה מלכא בהאי כתרא אשתמודע בברייתי אינון. סיהרא קרייה דוד מלכא צדק דהא דיליה הוא דכתיב (תהלים קיח:19) פתחו לי שערי צדק. שלמה מלכא הכי נמי. ואיהו אקרי צדק ושמשא דאקרי בריתי איהו אקרי משפט, ואינון כורסיא יקרא דמלכא דכתיב (שם פט:15) צדק ומשפט מכון כסאך. צדיק וצדק הכי נמי בחד דרגא הוו.

תאנא שבעה כתרים אוקמוה תשעה אקרון, ואפילו באינון ברייתי שבעה רקיעין אינון תשעה הוו.

אמר ר' שמעון עד אימתי יקרון חברייא בהני מילי, הא אנן בתר קב"ה אזלינן ואנן ידעי מילי והא אתגלי על ידן מה דלא אתגלי לקדמאי. מכאן ולהבא כל הני מילי וכל אינון ברייתי סליקו להו לאינון דלא עאלו ונפקו, ובגיני כך אתיין לשאלא, וכד ישאלון יימרון חברייא ווי לדרא דר' שמעון אסתלק מניה. אבל ת"ח מכאן ולהלא לא יהא דרא כדרא דא ולא אורייתא אתגלי על חברייא.

[p. 766] ת"ח דרא בתראה די נפקו ממצרים ידעו כלא דהא משה גלי לון כל אינון ארבעין שנין דהוו במדברא כמה דאמינא.

תאנא א"ר יצחק ואף משה לא גלי דא אלא בההוא יומא דהוה סליק מעלמא דכתיב (דברים לא:2) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, בההוא יום ממש, ועכ"ד לא אמר עד דיהבו ליה רשות דכתיב (שם:19) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וכד גלי לא אמר האזינו ישראל אלא האזינו השמים.

א"ר יוסי כתיב את השירה, וכי שירהאתקרי.

א"ר יצחק ודאי שירה, מה [רפז ע"ב] שירה אתמשך ברוח קדישא מעילא לתתא אוף הכא מלין אלין אתמשכן ברוח קדישא מעילא לתתא, ובגין כך אמר משה שירה.

ת"ח כולי האי אמר משה וקרא לעלאי עד לא יימא מלה דכתיב האזינו השמים. וכל כך למה, משום כי שם יי' אקרא. עד דיימא מלה ארעישו כלהו עלמין.

תניא בההיא שעתא דאמר משה האזינו השמים אתרגישו עלמין, נפק קלא ואמר משה משה אמאי את מרעיש כלא, את בריה דבר נש ובגינך אתרגישו עלמין. פתח ואמר כי שם יי' אקרא, בההיא שעתא אשתככו ואציתו מלוי.