פרשת האזינו (המשך)

[p. 850] אמר ר' יוסי כמה חביבין ישראל קמי קב"ה, בקדמיתא קרא לון גוי קדוש דכתיב (דברים יד:2) כי עם קדוש אתה, לבתר קרא לון קדש דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי'. [רצז ע"א] מה בין האי להאי.

א"ר אבא קדש עלאה מכלא דהכי תנינן כד אתחברן כלהו קדושי כחדא אקרון קדש וכלהו סלקין ומתכנפין לההוא אתר עלאה דאקרי קדש. ובגין כך קדוש קדוש קדוש קדש אתעביד מנייהו, ובגין דישראל בתלת דרגין מתעטרן כד אתחברן כחדא אקרי קדש ליי' דאיהי ראשית. והא אוקימנא תבואתה בה"א.

[p. 851] כל אוכליו יאשמו. מאי יאשמו. א"ר אבא הא אתמר (ויקרא כב:14) ואיש כי יאכל קדש בשגגה, וכתיב (שם: 10) וכל זר לא יאכל קדש. ישראל אקרון קדש, בגין כך כל אוכליו יאשמו.

א"ר אלעזר שירותא וסיומא דכלא אתכליל בקדש וחכמה עלאה קדש אקרי, וכד נהיר דא חכמה דשלמה כמה דתנינן (מלכים א ה:10) ותרב חכמת שלמה, דקיימא סיהרא באשלמותא והא אוקמוה. וכד מתברכא מיסוד הכי קרינן לה קדשדהא אנהיר בשלימו, וכד לא אתנהרא ומתעטרא באשלמותא קרינן לה רוח הקדש ולא אתקרי קדש כההוא דלעילא. וכד מתברכא מהאי יסוד וינקא לכל אינון דלתתא אתקרי אם כההיא דלעילא וקרינן ליה קדשים, וכדין קרינן ליה קדש הקדשים [p. 852] דבי כלה דכתיב (שיר ד:8) אתי מלבנון כלה וגו'. מאי לבנון, דא עדן דאתלבן מכל סטרין ועדן הא ידיע לגבי חברייא.

תאנאכי שם יי' אקרא. מאי שם יי'. א"ר שמעון הא דכתיבהבו גודל לאלהינו.

א"ר אבא הבו גודל לאלהינו, דא גדולה. הצור תמים פעלו, דא גבורה. כי כל דרכיו משפט, דא תפארת. אל אמונה, דא נצח. ואין עול, דא הוד. צדיק, דא יסוד. וישר, דא צדק. הוא, כלא. הוא, שמא קדישא שמא דקב"ה. ובגין כך כי שם יי' אקרא.

א"ר יוסי שם יי' ממש. ומשה בההוא יומא גלי להו לישראל דכתיב (דברים לא:2) בן מאה ועשרים שנה אנכיהיום. מכאן ההוא זכאה [p. 853] דחכמתא עלאה ביה כד מטי לאסתלקא מעלמא בעי לגלאה ההיא חכמתא לאינון די רוח קדישא בינייהו. מנא לן, ממשה דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, וכתיב (שם:19) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. ואם לאו עליה כתיב (משלי ג:27) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, עד לא תסתלק מעלמא ולא יתייהיב לך רשותא.

א"ר חייא האי קרא מניה אוליפנא חכמתא עלאה והכי הוא, אבל סופיה דקרא מקשר קשרא מהימנותא במאי דכתיב הואכמה דאתמר צדיק וישר הוא, כלומר הוא כלא, הוא חד בלא פרודא. דאי תימא כל הני סגיאין אינון חזר ואמר הוא, כלהו סלקן ומתקשרן ומתאחדן בחד. וכלא הוא והוא הוי והוא יהא והוא חד, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. עד כאן מתקטרין מילי ומתאחדן מילי קדישין דשמא דקב"ה.

זכאה חולקיה מאן דקרי למלכא וינדע למקרי כדקא יאות. ואי איהו קרי ולא ידע מאן דקרי אתרחיק קב"ה מניה. מנא לן, דכתיב (תהלים קמה:18) קרוב יי' לכל קוראיו וגו'. קרוב יי' לכל קוראיו, למאן קרוב. חזר ואמר לכל אשר יקראוהו באמת. וכי אית מאן דקרי ליה בשקרא.

[p. 854] א"ר אבא אין, ההוא מאן דקרי ולא ידע למאן קרי. מנא לן, דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת. מאי באמת, בחותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא כד"א (מיכה ז:7) תתן אמת ליעקב, ובגין כך לכל אשר יקראוהו באמת כתיב.

זכאה חולקיה דמאן דעאל ונפק למנדע ארחוי דקב"ה, ועל דא כתיב (משלי ד:18) וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, וכתיב (ישעיה ס:21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו'.

 

תניא א"ר יצחק כל הני תקונין וכל הני מלי למחצדי חקלא אתמסרן. ותנינן כביכול חייבין עבדין פגימותא לעילא. מאי פגימותא, כמה דכתיב שחת לו לא בניו[רצז ע"ב]מומם, דהא כל הני תקונין לא משתכחין כדקא יאות.

[p. 855] כתוב אחד אומר (ישעיה נט:17) וילבש צדקה כשרין, וכתיב (שם) וילבש בגדי נקם תלבושת. אלא א"ר יצחק וילבש צדקה, בזמנא דישראל זכאין. לא זכו וילבש בגדי נקם.

א"ר יוסי מאי פגימותא, כמה דתנינן דאבהן לא מסתפקין לאתברכא מההוא שקיו דנחלא, כ"ש בנין הה"דשחת לו לא בניו מומם. מאי לו לא תרי זמני, אלא חד לעילא וחד לתתא. והיינו דאמר ר' שמעון כל זמנא דחייביא סגיאו בעלמא כביכול שמא קדישא לא מתברך בעלמא וכל זמנא דחייביא לא סגיאו בעלמא שמא קדישא מתברך בעלמא הה"ד (תהלים קד:35) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה.

א"ר אבא מקרא זה ממש הוא דכתיב שחת לו לא בניו מומם. מאן גרים לחבלותא דא, דור עקש ופתלתול, [p. 856] בגין דאינון חייביא ודרא אשתכח הכי. בגין כך בתר דאמר משה כל הני מילי ואדכר שמא קדישא כדקא יאות אמר ודאי צדיק וישר הוא, מלה בתקוניה, אבל שחת לו לא בניו מומם. מ"ט הכי, משום דאינון דור עקש ופתלתול.

א"ר יהודה לו לא, כלומר לגרמייהו עבדין דא חייבין דגרמין לאסתלקא ברכאן מעלמא.

א"ר אבא לו לא, הא אוקמוה והכי הוא. מה כתיב בתריה, הליי' תגמלו זאת, לשלמא גמול דא לקבליה על כל אינון טבאן דגרים לך ועביד לקבלך.

 

ר' אלעזר פתח (ויקרא כו:44) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. זכאין אינון ישראל על כל שאר עמין דאע"ג דארגיזו קמי מאריהון קב"ה לא בעי לשבקא לון דבכל אתר דגלו ביני עממיא קב"ה עמהון בגלותהון הה"ד ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'.

ר' אבא אמר ואף גם זאת. ת"ח כמה חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל דאע"ג דגרמין למגלי ביני עממיא שכינתא לא אתעדיאת מנהון לעלמין, [p. 857] דלא תימא דאינון בלחודייהו בגלותא משתכחין דאף גם זאת עמהון משתכחא הה"ד ואף גם זאת וגו'.

למלכא דארגיז על בריה וגזר עליה עונשא לאתרחקא מניה ולמיזל לארעא רחיקא. שמעת מטרוניתא ואמרה הואיל וברי אזיל לארעא רחיקא ושדי ליה מלכא מהיכליה אנא לא אשבוק ליה, או תרוונא ניתוב להיכלא דמלכא או תרוונא ניתיב בארעא אחרא. לזמנין פקיד מלכא על מטרוניתא, לא אשכחה דהוות אזלת עם בריה. אמר הואיל ומטרוניתא תמן תרווייהו יתובון.

ובזמנא דפקיד קב"ה למטרוניתא פקיד בקדמיתא ובגינה פקיד לבנוי הה"ד (שמות ו:5) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם וגו'. מאן גרם דאנא שמענא עקתהון, כביכול מטרוניתא דדכרנא לה הה"ד (שם) ואזכור את בריתי, וכתיב (שם ב:24) ויזכור אלהים את בריתו. וכד קב"ה יהדר לישראל מן גלותא מה כתיב, (דברים ל:3) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך, דא מטרוניתא.

 

א"ר יהודה הליי' תגמלו זאת, בגין דאתון דור עקש ופתלתול אתון תהון גרמין דתגלי זאת בגלותא. הליי' תגמלו זאת, דא הוא גמול דעביד עמכון [p. 858] בכל נימוסין דמצרים בכל אינון אתוון דעבד לכו. דא הוא גמול דאתון שלמין להאי זאת. מאן גרים לכון דא, בגין דאתון עם נבל ולא חכם, ולא מסתכלין בכל אינון טבן דעבד לכו עד השתא.

הליי', ה' שכינתא. והא אוקמוה מלי דתנינן ה' דבהבראם (בראשית ב:4) זעירא, ה' דהליי' רברבא, והא אתמר דתניא א"ר יהודה ה' בכל אתר קב"ה ואקרי אם ותרין עלמין נינהו דכתיב מן העולם ועד העולם. והא תנינן ברזא דקרא (במדבר כח:5) בשמן כתית רביעית ההין.

[p. 859] תניא א"ר יהודה בכמה אתר אסתכלנא דקב"ה לא אעדי [רצח ע"א] רחימותא מנייהו דישראל דבכל אתר דאינון הוו קב"ה בינייהו דכתיב (ויקרא כו:44) לאמאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, דייקא אתם, בינייהו עמהון, לא אעדי מנייהו לעלמין.

 

ר' יצחק הוה אזיל בארחא, פגע ביה ר' חייא, א"ל חמינא באנפך דהא במדורא דשכינתא מדורך. מאי כתיב, (שמות ג:8) וארד להצילו מיד מצרים. וארד, ארד מבעי ליה. וארד בקדמיתא, אימתי, כד נחת יעקב למצרים. ולמה, להצילו מיד מצרים, דאלמלא לא הוה בינייהו לא יכלין למסבל גלותא כד"א (תהלים צא:15) עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו.

א"ל ודאי בכל אתר דישראל שריין קב"ה בינייהו, וכל אתר דחכימי דרא אזלין קב"ה אזיל עמהון דכתיב (שם:11) כי מלאכיו יצוה לךלשמרך בכל דרכיך. מנא לן, דכתיב (בראשית לב:2-3) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. השתא נשתתף כחדא וניזיל בארחא דהא ידענא דלאתר חד אזלינן לקבלא אנפוי דשכינתא.

[p. 860] א"ל ודאי.

א"ר יצחק תנינן שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן, ואנן לאתחזאה קמי קב"ה אזלינן ולא דחילנא.

עד דהוו אזלי א"ר חייא כתיב (שם ב:4) אלה תולדות השמים והארץ. השמים, לאכללא קב"ה. והארץ, לאכללא קב"ה. וכל מה דלתתא אינון אקרון תולדות מנייהו.

א"ל אי הכי מהו בהבראםוכתיב בה' בראם.

[p. 861] א"ל כלא חד מלה כד שמים אתחברו בהאי ה' אפיקת תולדות ואינון אקרון תולדות השמים והארץ.

א"ל אי הכי במאי אוקימנא בהבראם, באברהם.

א"ל כלא חד מלה הוא. באברהם, היינו השמים דמתמן שריין לאתפשטא. בה' בראם, היינו והארץ, וכלא חד מלה.

א"ל ודאי הכי הוא, והא אוליפנא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ, ותנינן העולם הזה נברא בה' דכתיב בהבראם, והעולם הבא נברא בי' דכתיב (שם:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, לאכללא השמים. את הגן, לאכללא את הארץ.

[p. 862] והא אוקימנא דכתיב (שיר ד:15) מעין גנים, דא היא השמים. באר מים חיים, דכתיב (בראשית כו:25) ויכרו שם עבדי יצחק באר, וכתיב (שם:22) ויעתק משם ויחפור באר אחרת וגו'.

ונוזלים מן לבנון, דאינון מתעטרין לעילא וסלקין ברישא דמלכא דכתיב (תהלים קח:5) כי גדול מעל שמים חסדך. מן לבנון, מתמן נפקין לכלא ונגיד ואתמשך לכל זוויין עד דנגדין אינון מבועין ונחתין לאתכנשא לאתר דאתקרי ימא רבא דכתיב (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'. וכתיב (ישעיה נא:1) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם.

[p. 863] לבתר כתיב (שיר שם:12) גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום. ומכאן נפיקו תולדות לכלא דכתיב בהבראם, בה' בראם, ממש באברהם.

א"ר חייא ואפילו ביעקב ממש, וכלא חד מלה.

א"ר יצחק כד אנן יתבין לקמיה דר' שמעון כלא אתמר קמיה באתגליא ולא אצטריכנא לכל האי.

א"ל לאו ר' שמעון כשאר בני נשא דכלהו קמיה כשאר נביאי לקמי משה.

עד דהוו אזלי א"ר חייא כתיב (שם מט:15) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך. האי קרא אוקמוה והכא מאי קא מיירי.

א"ר יצחק אי בקטורא דחברייא סמיכא לא אסמכנא אנן מה נימא.

א"ל דהא קלא דרמיזאה חד שמענא יומא חד כד הוה אזילנא בארחא ולא ידענא מאן אמרה ולא ידענא מלה. ות"ח שבעה יומין הוו דחלישנא ע"ד ולא טעימנא מדי, והשתא אזלנא לגביה דבוצינא קדישא דלימא לי, דילמא אדכר.

[p. 864] א"ל דילמא ההוא יומא דהוה אזיל ר' אלעזר לגביה דחמוי וההוא יומא אזילנא עמיה והא אדכרנא מלה.

ת"ח הכי א"ר אלעזר משמיה דאבוי אמרו ישראל קמי קב"ה מיומא דנפלנא בגלותא קב"ה שביק לן בגלותא ואנשי לן הה"ד (שם:14) ותאמר ציון עזבני יי' ויי' שכחני. אמרה שכינההתשכח אשה עולה, וכי ישראל דאקרון בנין כד"א (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם. מרחם בן[רצח ע"ב]בטנה, כד"א (ירמיה ב:21) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת. גם אלה תשכחנה, דכתיב (בראשית ב:4) אלה תולדות השמים והארץ, ואנכי לא אשכחך. מכאן דקב"ה לא שביק לון לישראל לעלמין.

[p. 865] תו אמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, דא הוא רזא עלאה דאמר קב"ה דהא מלין אלין בשמיה אחידן. כמא דקב"ה לא אנשי שמיה דהא הוא כלא, כך קב"ה לא אנשי לון לישראל דאינון אחידן בשמיה ממש.

אתרגיש ר' חייא, אמר ודאי דא היא מלה. בריך קודשא דאערענא לך וידענא מלה וידענא מאן ההוא דשמענא מניה.

ות"ח ההוא יומא דרהיטנא ארבע מילי ולא אשכחנא מאן הוה.

א"ל בגין דעאלנא בחד מערתא דר' אלעזר נפיש שעתא חד.

קרי עליה רבי חייא הני קראי (ישעיה נח:8-9) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, אז תקרא ויי' יענה תשוע ויאמר הנני, אז תתענג על יי' והרכבתיך על במותי ארץ וגו'.

 

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו'. זכור ימות עולם. ר' אבא אמר מאן ימות עולם, אינון שיתא יומין דעבד קב"ה עלמא בהו דכתיב (שמות כ:11) כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. כי ששת ימים, ולא בששת ימים והא אוקימנא.

[p. 866] בינו שנות דור ודור, כלומר אינון ימות עולם ידעו וישתמודעו כל אינון שנין ויומין וכל דרא ודרא עד דרא דא דאתון קיימין.

שאל אביך ויגדך, דא קב"ה הה"ד הלא הוא אביך קנך. ויגדך, והוא יגלי עומקא דחכמתא. ומאי היא, אלא כד אינון שיתא יומין שכלילו עלמא לא שכלילו ליה אלא בגינך דתיתי אנת ותקיים אורייתא, דתנינן כל מה דעבד קב"ה על תנאי עבד דכד ייתון ישראל אי יקבלון אורייתא יאות ואי לאו דיהדר לתהו ובהו. ובגין כך אינון ימות עולם ידעו ואשתמודעו מלה.

והא תנינן הנהו ענפי דאילנא היך מתאחדן בגו אילנא, והא אוקימנא כדין קב"ה ברר לון לממנן תריסין על שאר עמין. ואתון מה כתיב, כי חלק יי' [p. 867] עמו יעקב חבל נחלתו, דלא יהב להו לרברבא ולא למלאכא ולא לממנא אחרא.

והאי עמא דקב"ה נסב לחולקיה באן אתר אשכח ליה, דכתיבימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון וגו', דכתיב (יהושע כד:2-3) תרח אבי אברהם ואבי נחור וגו', ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו'. ומהכא דבר להו לישראל בכל דרא ודרא ולא אתפרש מנייהו ודבר להו ברחמי הה"ד כנשר יעיר קנו וגו'.

כנשר יעיר קנו. א"ר יוסי לא אשכחנא מאן דחייס על בנוי כהאי נשר, ועל דא תנינן כתיב (יחזקאל א:10) ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל. נשר באן דוכתיה, באתריה דיעקב קאים הה"ד (משלי ל:19) דרך הנשר בשמים, בההוא אתר ממש. מ"ט, בגין דאיהו רחמי על בנוי ודינא לגבי אחרנין. כך קב"ה דבר לבנוי כנשר דא.

[p. 868] מה כתיב, יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, הוא בלחודוי דכתיב (שמות יג:21) ויי' הולך לפניהם וגו'. ואין עמו אל נכר, דלא דבר להו לישראל לא מלאכא ולא ממנא אחרא דאינון אקרון אל נכר, ודא הוא דאמר משה (שם לג:15) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, הה"ד יי' בדד ינחנו, הוא בלחודוי, ואין עמו אל נכר.

זכאה חולקהון דישראל דקב"ה דבר עמהון בישראל הכי. עלייהו כתיב (תהלים קלה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, וכתיב (שמואל א יב:22) כי לא יטוש יי' את עמו בעבורשמו הגדול. מ"ט לא יטוש יי' את עמו, בעבור שמו הגדול, בגין דהאי בהאי אתדבק. ועל דא לא ישבוק לון קב"ה דבכל אתר דאינון שריין קב"ה עמהון כמא דאוקימנא.

 

[p. 869] לו חכמו ישכילו זאת. א"ר יוסי כל הני קראי דהכא אוכחי אינון דאוכח להו משה לישראל בר ההוא שמא קדישא דגלי בשירותא דמלוי.

א"ר אבא ואפילו מה דאוכח לישראל בכללא דשמא קדישא הוא דלית מלה באורייתא דנפיק מכללא דשמא קדישא, דאורייתא כלא שמא דקב"ה אינון. והני קראי ידיעאן אינון, אבל בגין דשמא [רצט ע"א] דקב"ה רשים בהאי פרשתא אצטריכנא עד השתא. והכא הא כתיב לו חכמו ישכילו זאת, זאת ודאי, והא בכמה אתר אוקימנא האי דאי ישראל ינדעון האי היךזאת אחידא בדינוי לאתפרעא מן חייביא יבינו לאחריתם, ויסתמרו למהוי בה כמא דכתיב (איוב כ:27) וארץ מתקוממה לו.

ד"א לו חכמו ישכילו זאת, דאיהי מתקשרא בהו בישראל כד נטרין פקודי אורייתא ויתבין עמה בשלם, ינדעון דסייעתא דהאי זאת עמהון לאתפרעא משנאיהון, וישראל דאינון זעירין ביני עממיא ינדעון איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. ומאן גרים להו, האי זאת דהוה בהו בשלם כד עבדין פקודי אורייתא ולעלמין לא אתעדי מנייהו למעבד להו נוקמין.

[p. 870] אם לא כי צורם מכרם ויי' הסגירם. מ"ט כי צורם מכרם, בגין צור ילדך תשי, דתקונין לא שראן כדיאות באתרייהו.

אם לא כי צורם מכרם. א"ר יהודה דא אברהם כמא דאוקימנא דאמר אברהם יתחייבון ישראל בגלותא ולא ייעלון בגיהנם דתרין אלין גלותא וגיהנם לא יסבלון ישראל, וקב"ה אסתכם על ידוי דכל זמנא די יחובון ישראל יפלון בגלותא וישתעבדון בהו שנאיהון, ובגין כך צורם מכרם ודאי ויי' הסגירם, ואסתכם על ידוי.

 

תניא א"ר יהודה מ"ט אוכח להו משה בהאי שירה הכי, בגין דאינהו זמינין למיעל לארעא ולאשרי בינייהו שכינתא ובגין כך אוכח להו על האי.

ר' יצחק אמר בתרי אתרי קב"ה זמין לאוכחא להו לישראל וחדאן אומות העולם. חד דכתיב (הושע יב:3) וריב ליי' עם יהודה ולפקוד על יעקב כדרכיו וגו'. שמעין אומות העולם חדאן אמרי השתא ישתצון מעלמא. כד חמי קב"ה דאינון חדאן מה כתיב בתריה, בבטן עקב את אחיו וגו'. כד שמעין דא אמרי דא הוא תשובה.

משל לאתתא דהות לה קטטה בברה, אזלת למקביל עליה דינא. חמאת לדיינא דאין נפשי, מנייהו [p. 871] לאלקאה לצלבא לאוקדא. אמרה ווי מה אעביד מן ברא. כד סיים דינא אמר לההוא אינתו אימא מה אעביד לך ברך. אמרה קובלני דכד הוה במעוי הוה בעיט בי. אמר דא הוא קבילו דברך, זילי דלית לך כלום. כך אמר קב"ה וריב ליי' וגו'. לבתר דחדאן שאר עמין אמר בבטן עקב את אחיו וגו'. אינון תאבין ואמרין דא טרוניא דקב"ה אייתי על בנוי.

אוכחא תניינא כתיב לכו נא ונוכחה יאמר יי'. שמעין אומות העולם וחדאן אמרי השתא ישתצון מעלמא דהא מאריהון אתי בטרוניא עלייהו. כיון דחמא קב"ה חדוותא דילהון מה כתיב בתריה, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו.