פרשת ציצית

[p. 152] ר' חזקיה פתח (זכריה ג:1) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' והשטן עומד על ימינו לשטנו. כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב להו אורייתא קדישא ויהב להו נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט.

תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב"ה לישראל כלהו אתגלי קב"ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא דמלכא קדישא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוא קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה מכל בני עלמא דעליה כתיב (במדבר יב:8) פה אל פה אדבר בו [p. 153] ומראה ולא בחידות, ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כד"א (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי.

ואמר ר' חזקיה הכי אוליפנא כתיב (שמות ב:2) וילך איש מבית לוי. וילך איש, דא קב"ה כד"א (שם טו:3) יי' איש מלחמה.

מבית לוי, דא קב"ה אתר דחכמה עלאה וההוא נהר מתחברן כחדא ולא מתפרשן לעלמין. מבית לוי, דאשרי לויתן לחדו בעלמא הה"ד (תהלים קד:26) לויתן זה יצרת לשחק בו.

[p. 154] ויקח את בת לוי, דא קב"ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר.

ותהר האשה ותלד בן, האשה ודאי כד"א (בראשית ב:23) לזאת יקרא אשה. בקדמיתא בת לויוהכי הוא ודאי. וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה, אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריא בת פלוני, בתר דאזדווגת אשה אתקריא, והכא בת ואשה כלא בחד דרגא הוא.

ותצפנהו שלשה ירחים, אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו, תמו"ז א"ב וטב"ת. מאי קא משמע, דעד לא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מיומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא.

ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא. מאי ותקח לו תיבת גומא, דחפת ליה [p. 155] בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בין ימא רבא כמה דכתיב (תהלים קד:25) שם רמש ואין מספר וגו', והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו דטיסטרובלא יקירא דרתרין גווני חיוור ואוכם ואנח ליה למישט בינייהו [קעד ע"ב]דישתמודע עמהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא.

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, דא היא דאתיא מסטרא דשמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר לרחוץ על היאור, על היאור דייקא ולא על הים. ואי תימא הא כתיב (שמות יז:5) ומטך אשר הכית בו את היאור, ומשה לא מחא אלא על ימא וקרייה יאור, אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד. כהאי גוונא (שם ז:25) וימלא שבעת ימים אחרי הכות יי' את היאור, ואהרן מחא, אלא על דאתא מסטרא דקב"ה קרייה קרא הכות יי', לבתר קרייה בשמא דמשה.

[p. 156] ונערותיה הולכות על יד היאור, אינון שאר משריין דאתיין מסטרה.

(שם ב:6) ותפתח ותראהו את הילד. ותרא מבעי ליה, מאי ותראהו, והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכחת ביה ואינון רשימא דוא"ו ה"א, מיד ותחמול עליו וגו'.

עד כאן לעילא, מכאן ולהלא לתתא בר האי קרא דכתיב ותתצב אחותו מרחוק. אחותו דמאן, אחותודהההוא דקרא לכנסת ישראל אחותי כד"א (שיר ה:2) פתחי לי אחותי רעיתי.

[p. 157] מרחוק, כד"א (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי.

מאי משמע, דאינון זכאין עד לא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ"ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמא דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמא דאית אב ואם לגופא בארעא, ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא אתיא כלא ומשתכחי. והא אוקמוה רזא דכתיב (בראשית א:24) תוצא הארץ נפש חיה. הארץ, דא כנסת ישראל. נפש חיה, נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר.

אתא רבי אבא ונשקיה, אמר ודאי שפיר קאמרת והכי הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא, בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתליק מעלמא בר [p. 158] קב"ה דעייליה לפרגודיה, ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאין חמאן בתר כותלין סגיאין.

(זכריה ג:1) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד וגו'. מאי קא חמא, דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו.

אמר רבי יצחק כתיב ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך. מאי לפני המלאך, דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה (קהלת ה:5) ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא. מאי קא משמע, דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה, בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה.

[p. 159] ת"ח כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה [קעה ע"א] גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילין ליה לגיהנם, ושלמה מלכא צווח (קהלת ט:8) בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע, בהו תליין כענבים באתכלא. צרירן בהו שבעה רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו. [קעה ע"ב]

אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרי (שמואל א ב:9) רגלי חסידיו ישמור וגו', (קהלת ד:17) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, (משלי ד:26) פלס מעגל רגלך. פתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם:25) עיניך לנכח יביטו. קם למללא סהדייא אמרי (תהלים לד:14) נצור לשונך מרע וגו'. אושיט ידוי במלי דעלמא סהדייא אמרי (שם:15) סור מרע ועשה טוב.

אי אצית להו יאות, ואי לאו כתיב (זכריה ג:1) והשטן עומד על ימינו לשטנו, כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי ב"נ לאשתדלא בפולחנא דקב"ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה.

[p. 160] קם בצפרא מברך כמה ברכאן, אנח תפילין ברישיה בין עינוי. בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה, הא אסתכל ביקרא דמאריה. אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא, אהדר ידיה ואסתכל ביקרא דמאריה.

אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה. ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע, סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבין באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבין מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבין וזגין וזמורין.

[p. 161] צרירן בהו שבעה רהיטין, אלין אינון שבעה כריכן דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר. מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו, מאן דיזער לא יזער משבעה.

[p. 162] ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוהי בתרוי. מאי תכלת, תכלית דכלא.

רבי יהודה אמר כסא הכבוד אקרי.

אמר רבי יצחק שבעה כריכן דאיהי שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק, ואי תלת עשר אינון כמא דאוקמוה בתלת עשר מכילן דרחמי, והאי היא פתחא דכלהו. [p. 163] והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דיליה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי, ועל דא כנור הוה תליא לעילא מערסא דדוד דהא דוד היא ודאי. כנור דוד מנגן מאליו למלכא עלאה, ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא.

והכא כתיב מצוה כד"א (מלכים ב יח:36) מצות המלך, (אסתר ג:3) מדוע אתה עובר את מצות המלך, (נחמיה יא:23) כי מצות המלך. ותאנא יסודא ושרשא במלכו מתעטרין כחדא, ודא הוא דוכרנא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב (תהלים קיח:19) פתחו לי שערי צדק, וכתיב (שם:20) זה השער ליי', ועל דא כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי', לאכללא בהאי כל שאר כתרין. ועל דא אינון סהדין סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצוה.

[p. 164] ותנינא תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו', אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבא דשמא קדישא.

א"ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לארבע סטרי עלמא מהאי אתר והיא שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפיק מחכמה עלאה.

[p. 165] א"ר יצחק שעורא דהאי ואורכא דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר.

א"ר יהודה אמר קב"ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין, כד"א (שם לד:16) עיני יי' אל צדיקים, אבל אתם לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. מ"ט, [קעו ע"א] בגין דאתם זונים אחריהם.

אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאלו ובהאי קטיל קב"ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אידכר ובאתריה אזהר להו בדא. מאי באתריה, בגין דהאי מצוה היא אתר דיליה.

[p. 166] תאני ר' ייסא כתיב (מיכה ז:15) כימי צאתך מארץ מצרים וגו'. כימי, כיום מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו. אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל, כך זמין קב"ה לאפקא לישראל מן גלותא וכדין כתיב (ישעי' יב:4-5) ואמרתם ביום ההוא הודו ליי' קראו בשמו וגו', זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ. מאי מודעת זאת, בגין דאשתמודע זאת השתא בעטופא דמצוה, אשתמודעאזאת בכמה נמוסין דילה, ואשתמודעא זאת בההוא זמנא דיעביד קב"ה אתין ונסין בעלמא, כדין כתיב (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.