פרשת בלק

[p. 232] ר' שמעון פתח ואמר וירא בלק בן צפור וגו'. מה ראיה חמא, ראיה ודאי חמא במשקופא דחכמתא וחמא בעינוי. חמא במשקופא דחכמתא דכתיב (בראשית כו:8) וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. מאי בעד החלון, כד"א (שופטים ה:28) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, אלא ודאיחלון דחכמתא דזנבי שוליהון דככביא ואינון חלוני דחכמתא. וחד חלון אית דכל חכמתא ביה שריא ובה חמי מאן דחמי בעקרא. אוף הכי הכא וירא בלק בחכמתא דיליה.

[p. 233] בן צפור, כמא דאתמר אבל בן צפור ממש דהא חרשוי הוו בכמה זינין. נטיל צפור מכשכש בעשבא מפרח באוירא עביד עובדין ולחיש לחישי וההוא צפור הוה אתי ועשבא בפימיה מצפצפא קמיה ואעיל ליה בכלוב חד, מקטר קטרתין קמיה ואיהו אודע ליה כמה מלין. עביד חרשוי ומצפצפא עופא ופרח וטס לגבי גלוי עינים ואודע ליה ואיהו אתי, וכל מלוי בההוא צפור הוו.

יומא חד עביד עובדוי ונטיל ההוא צפור ופרח ואזל, אתעכב ולא אתא, הוה מצטער בנפשיה, עד דאתא חמא חד שלהובא דאשא דטס אבתריה ואוקיד גדפוי. כדין חמא מה דחמא ודחיל מקמייהו דישראל.

מה שמיה דההוא צפור, ידו"ע איהו וכל אינון דמשמשי וידעי לשמשא בההוא צפור לא ידעין חרשוי כמא דהוה ידע בלק. [p. 234] וכל חכמתא דהוה ידע בההוא צפור הוה ידע, והכי הוה עביד, גחין קמיה וקטיר קטרתא חפי רישיה וגחין ואמר. איהו אמר ישראל מאד, צפרא אתיב רב, על שום רב עלאה דאזיל בהו. שבעין זמנין צפצפו דא ודא, איהו דל וצפרא רב, כדין דחיל דכתיב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, רב הוא ודאי.

בזיני חרשין דקסדיא"ל קדמאה אשכחן דצפרא דא הוו עבדין לה לזמנין מכסף מערב בדהבא, רישא דדהבא, פימא דכסף, גדפוי מנחשת קלל מערב בכספא, גופא דדהבא, נקודין דנוצא בכסף, רגלין דדהבא, ושויין בפומא לישן דההוא צפור ידו"ע ושויין לההוא צפרא בחלון חד ופתחין כוין לקבל שמשא ובליליא פתחין כוין לסיהרא, מקטרין קטרתין ועבדין חרשין ואומאן לשמשא ובליליא אומאן לסיהרא [קפה ע"א] ודא עבדין שבעה יומין. מכאן ולהלאה ההוא לישנא מכשכש לפימא דההוא צפרא, נקדין לההוא לישנא במחטא דדהבא והיא ממללא רברבן מגרמה. ובכלא הוה ידע בלק בצפור דא ודאי, ע"ד בן צפור ובגין כך חמא מה דב"נ אחרא לא יכיל למנדע ולא יכיל למיחמי.

 

(תהלים סח:23) אמר יי' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. אית לן לשוואה לבא למהימנותא דקב"ה דכל מלוי מלי קשוט ומהימנותא סגיא דכיון דמלה אמר כלא אתעביד ודא בר נש הוא דחיק לבא ואמר לכמה שנין ולכמה [p. 235] זמנין ישתלים דא דאיהו כך. כפום רברבנו דיליה דכל עלמין מליא יקריה הכי הוא מלוי, בר נש זעיר וכל מלוי אינון לפום שעתא הכי הוא לפום שעתא, אבל בתיובתא ובעותא ובעובדין טבין ובדמעין סגיאין איהו קדישא רב ועלאה על כל עלמין אזעיר נהורין וקמיט קדושתיה לגבי ב"נ למעבד רעותיה.

אמר יי' לזמנא דאתי דא לאתערא ולאתבא מבשן כל אינון דקטלו לון חיות ברא ואכלו לון בגין דאית בעלמא אתר מותבא דכל חיון רברבן וטורין רמאין אלין באלין, וערוד מדברא תקיפא תמן, איהו עוג בין ערודי דמדברא הוה ושבחא דיליה תקיפא בגין דהוה מלך הבשן דכל מלכי עלמא לא יכלין לאגחא ביה קרבא בגין דתוקפא דבשן ואתא משה ואגח ביה קרבא.

סיחון, סייחא דמדברא הוה סיחון ורחצנו דמואב עליה הוה כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי.

[p. 236] ת"ח בשעתא דחריבו ישראל ארעא דסיחון כרוזא אתעבר במלכו שמיא, אתכנשו גברין שלטנין על שאר עמין ותחמון מלכו דאמוראה היך אתחרב. בההוא שעתא כל אינון שלטנין דהוו ממנן על שבע עממין אתכנשו ובעו לאהדרא מלכו ליושנה. כיון דחמו תוקפא דמשה אהדרו לאחורא הה"ד (במדבר כא:27) על כן יאמרו המושלים באו חשבון, אינון שלטונין ממנן עלייהו דאתכנשו והוו אמרי באו חשבון, מאן הוא דין דחריב ליה, תבנה ותכונןכדקדמיתא ותהדר מלכו ליושנה.

כד חמו גבורתא דמשה ושלהובא דמלכו אמרו כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון. כיון דכתיב מחשבון אמאי מקרית סיחון דהא קרית סיחון חשבון הוה דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. אלא שלהובא דמלכו שמיא נפק ועאלת וחריב כלא. בשעתא דאינון אמרין תבנה ותכונן עיר סיחון סתם ולא אמרו חשבון דחשיבו דבגין כך יתבני למותבא דאמוראה. כדין אתיבו ואמרו לא יכילנא. מ"ט, בגין דכל ארחין ושבילין אסתמו בתוקפא דרב עלאה דלהון. אי נהדר ונימא תהדר חשבון ותבנה הא אש יצאה מחשבון. אי נהדר ונימא סתםקרית סיחון הא להבה יצאה מקרית סיחון ודאי. כיון דההוא שלהובא דאשא שריא תמן עלה לית מאן דיכיל לה לאהדרה ליושנה דהא מכל סטרין לית לן רשו.

[p. 237] מכאן ולהלאה אוי לך מואב דהא ההוא דהוה מגן עלך אתבר, ובגין כך מואב כיון דחמא דמגן דלהון אתבר כדין ויגר מואב מפני העם מאד. מאי מאד, יתיר מן מותא.

כי רב הוא, דהא כדין איהו הוה רב ורב הוה זעיר דכתיב (עובדיה א:2) הנה קטן נתתיך בגוים, וישראל הוה רב באתר עשו דכתיב ביה ורב יעבוד צעיר. מ"ט, בגין דחמו דשלטו ישראל עילא ותתא דכתיב את כל אשר עשה ישראל לאמורי. אשר עשה ישראל מבעי ליה, מאי את כל, לאסגאה עילא ותתא, עילא דאפילו משלטנייהו רברבנין ושלטנין דלעילא, ואפילו משלטנייהו רברבנין ושלטנין דלתתא, ועל דא את כל אשר עשה ישראל. ועל דא כי רב הוא, באתר דרב בוכרא קדישא דכתיב (שמות ד:22) בני בכורי ישראל.

[p. 238] ואי תימא דקב"ה בעא הכי ולאו מן דינא, ת"ח עשו קליפה הוה וסטרא אחרא הוה, כיון [קפה ע"ב] דנפק קליפה ואתעבר הא מוחא שכיחא, ערלה קדמאה קאי לבר, ברית איהו רב ועלאה מכלא ואיהו אתגלי לבתר.

 

ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו וגו'. ר' חייא פתח (זכריה ג:1) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' וגו'. כמה אית ליה לב"נ לאסתמרא בהאי עלמא ולמהך בארח קשוט בגין דכל אורחוי דב"נ במניינא ונטורי קיימין וסהדי מתוקנין ותבעי דינא תריצין ודיינא קיימא לקבלא סהדותא ואינון דטענו טענתא מרחשן ולא ידיע אי יהכון מימינא ואי משמאילין משמאלא, דהא כד רוחין דבני נשא נפקין מהאי עלמא כמה אינון מקטרגין דקיימין קמייהו וכרוזין נפקין הן לטב הן לביש כפום מה דנפקין מן דינא, דתנינן בכמה דינין אתדן ב"נ בהאי עלמא בין בחייוי בין לבתר דהא [p. 239] כל מלוי בדינא אינון וקב"ה תדיר ברחמנו ורחמוי על כלא ולא בעי לדיינא לבני נשא כפום עובדין דהכי אמר דוד (תהלים קל:3) אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד.

הכא אית לאסתכלא כיון דאמר אם עונות תשמר י"ה,יי' אמאי. אלא תרין דרגין דרחמי אדכר דוד הכא. אם עונות, אם חובין סגיאו עד דסלקין לעילא לגבי אבא ואמא הא יי' דאיהו רחמי. ואי שמא דא אע"ג דאיהו רחמי יתער בדינא וכל דרגין אסתימו בדינא דרגא חדא אית דנהדר לגביה דכל אסוותין מניה נפקין, איהו יחוס עלן. ומאן איהו, מי, מ"י יעמוד ודאי, מ"י ירפא לךכד"א (איכה ב:13) כי גדול כים שברך מ"י ירפא לך. ועל דא יה יי', אי אלין יסתמון מנן מ"י יעמוד דכל ארחין פתיחין מניה.

[p. 240] ת"ח יהושע בן יהוצדק צדיק גמור גברא דהוה עאל לפני לפנים דעיילוהו למתיבתא דרקיעא, אתכנשו כל בני מתיבתא תמן לעיינא בדיניה. וכך ארחוי דההוא מתיבתא דרקיעא כד עיילי לדינא, כרוזא נפיק ואכריז כל בני מלכא עולו לאדרא טמירא, ובי דינא מתכנשי וההוא רוחא דההוא בר נש סלקא ע"י תרין ממנן. כיון דעאל קריב לגבי חד עמודא דשלהובא מלהטא דקיימא תמן… איגלים ברוחא דאוירא דנשיב בההוא עמודא.

וכמה אינון דסלקין לון תמן… בגין דכל אינון דמשתדלי באורייתא ומחדשי בה חדושין מיד אכתוב לדוכתא… מתיבתא אינון מלין, כדין כל אינון בני מתיבתא אתאן למחמי ליה. אינון תרין ממנן נפקין וסלקין ליה לההוא מתיבתא דרקיעא, מיד קריב לגבי ההוא עמודא דאיגלים תמן. עאל למתיבתא וחמאן ליה, אי מלה כדקא יאות זכאה איהו, כמה עטרין מנצצן מעטרין ליה כל בני מתיבתא. ואי מלה אחרא הוה ווי ליה לההוא כסופא, דחיין ליה לבר [p. 241] וקאים גו עמודא עד דעיילי ליה לדינא רחמנא לשיזבן.

ואית אחרנין דסלקין לון תמן כד קב"ה בפלוגתא בבני מתיבתא ואמרי מאן מוכח, הא פלוני דאוכח מלה, כדין סלקין ליה תמן ואוכח ההוא מלה בין קב"ה ובין בני מתיבתא. ואית אחרנין דסיקין לון תמן לדינא לבררא לון וללבנא לון.

א"ל ר' יוסי אי הכי בלא דינא אתפטר בר נש ואסתלק מהאי עלמא, ואי בדינא אסתלק אמאי אתדן זמנא אחרא.

א"ל הכי אוליפנא והכי שמענא דהא ודאי בדינא אסתלק ב"נ מהאי עלמא, אבל עד לא ייעול למחיצתהון דצדיקיא סלקין ליה לדינא ותמן אתדן בההוא מתיבתא דרקיעא. ותמן קיימא ההוא ממנא דגיהנם לאסטאה, זכאה איהו מאן דזכי מן דינא, ואי לאו ההוא ממנא דגיהנם נטיל ליה בשעתא דמסרין ליה בידוי ומקלע ליה מתמן לתתא כמאן דאקלע אבנא [קפו ע"א]בקרטיפא דכתיב (שמואל א כה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, ושדי ליה לגיהנם וקביל עונשיה כפום מה דאתדן.

[p. 242] ת"ח (זכריה ג:1) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי', סלקו ליה לדינא גו ההוא מתיבתא דרקיעא בשעתא דאתפטר מהאי עלמא. עומד לפני מלאך יי', דא הוא ההוא נער ריש מתיבתא דאיהו חתיך דינא על כלא.

והשטן, מאי שטן ההוא דממנא על נפשתא בגיהנם דתיאובתיה למיהב ותדיר קיימא ואמר הב הב הבו חייבין לגיהנם. לשטנו, לאדכרא חובוי.

כדין ויאמר יי' אל השטן יגער יי' בך השטן ויגער יי' בך. תרין גערות אמאי, אלא חד לדומה וחד לההוא דנפקא מניה גיהנם דקיימא תדיר לאסטאה.

[p. 243] ת"ח ההוא שטן עלאה נחית כמא דאוקמוה דאגלים בדיוקנא דשור וכל אינון רוחין בישין דאתדנו לאעלא בגיהנם לחיך לון ברגעא חדא וחטף לון ונחית ויהב לון לדומה לבתר דבלע לון, ודא הוא דכתיב ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור, השור דאשתמודע, השור דקיימא לביש על כל בני עלמא.

את ירק השדה, אינון רוחין דבני נשא דאינון ירקהשדה, ההואשדה דאשתמודע.

א"ר יוסי אי הכי חכים הוה בלק.

א"ל ודאי והכי אצטריך ליה למנדע כל ארחוי דההוא שור, ואי לא ינדע לא יכיל למעבד חרשוי וקסמוי.

[p. 244] א"ר יוסי ודאי הכי הוא ויאות אמרת, ותוקפיה דההוא שור מכי כריזו על התבואה כל אינון יומין דמכריזין וכל אינון יומין דמכריזי על רוחיהון דבני נשא, ואינון יומי ניסן ויומי תשרי והא אתמר.