פרשת בלק (המשך)

[p. 297] וישלח מלאכים אל בלעם בן בעורפתורה אשר על הנהר וגו' ממולי. הכא אית עשרין ותמניא תיבין לקבל עשרין ותמניא דרגין דחרשי קוסמין דצפור. ואית לאסתכלא מאן דבעי למללא ביה בבלעם ולאתחברא בהדיה אמאי שדר ליה מיד עד ייתי לגביה מלין בפירושא דקאמר הנה עם יצא ממצרים ועתה לכה קבה לי אותו. הוה ליה לאתחברא בהדיה בקדמיתא ולפייסא ולשוחדא ליה ולבתר לאודעא ליה מלוי.

אלא אמר רבי יוסי מהכא אשתמודע דהא ידע בלק רעותיה דההוא רשע דבעא לאתיקרא תדיר במלין רברבין ולית ליה תיאובתא אלא כד עביד בישין. בלק קסם קסמין ועבד חרשין ואתקן צפרא וידע דדרגין דמשה עלאין ויקירין וחרש בחרשוי וקסם בקסמוי וידע דדרגין דבלעם הוו לקבלייהו, מיד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור.

[p. 298] פתורה, שמא דאתרא הוא כד"א (דברים כג:5) מפתור ארם נהרים לקללך. אמאי אקרי הכי, בגין דכתיב (ישעיה סה:11) העורכים לגד שלחן, ופתורא הוה מתסדר תמן כל יומוי דהכי הוא ודאי דסטרין בישין מסדרין קמייהו פתורא במיכלא ומשתייא ועבדין חרשין ומקטרין קטרתא בישא לקמי פתורא ומתכנשין תמן כל רוחין מסאבין ואודעין לון מה דאינון בעאן וכל חרשין וקסמין על ההוא פתורא הוו, ובגין כך אקרי שמא דאתרא ההוא פתורא דהכי קורין בארם נהרים לשלחן פתורא.

פתח ואמר (שמות כה:23) ועשית שלחן עצי שטים, וכתיב (שם:30) ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. כל אינון מאני קודשא דקמיה לאמשכא רוח קדישא מעילא לתתא. ההוא רשע דבלעם הוה מסדר הכי לסטרא אחרא והוה מסדר שלחן ונהמא דאקרי לחם מגואל כמה דאתמר דהכי אזיל סטרא אחרא בתר קדושה כקוף בתר בני נשא. ושלמה מלכא צווח ואמר (קהלת ב:12) כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, והא אתמר קרא דא.

[p. 299] ת"ח כתיב (שופטים ה:4) יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים. בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל אזל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוה כד"א (דברים לג:2) יי' מסיני בא וזרח משעיר למו, ולא בעו לקבלה. אזל לבני ישמעאל ולא בעו לקבלה דכתיב הופיע מהר פארן. כיון דלא בעו אהדר לון לישראל, הכי תנינן.

השתא אית לשאלא והא תנינן דלית חטאה כד בר נש מדקדק דיוקין דאורייתא וישאל שאלתוי לאנהרא מלוי. האי קרא לא אתיישבא ואית לשאלא, קב"ה כד אתא לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי, וכד אזל לפארן למאן נביאה דלהון אתגלי. אי תימא דאתגלי לכלהו לא אשכחן דא לעלמין בר לישראל בלחודייהו וע"י דמשה.

והא אתמר דהכי מבעי קרא למימר, יי' לסיני בא וזרח לשעיר למו הופיע להר פארן, מהו משעיר למו ומהו מהר פארן. כלא אית למנדע ולאסתכלא, והא שאילנא ולא שמענא ולא ידענא.

[p. 300] כד אתא רבי שמעון אתא ושאיל מלה כמלקדמין. א"ל הא שאלתא דא אתאמרא, יי' מסיני בא כד"א (שמות יט:9) הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ומסיני בא ואתגלי עלייהו.

וזרח[קצב ע"ב]משעיר למו, ממה דאמרו בני שעיר דלא בעו לקבלה מהאי אנהר להו לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגי. אוף הכי הופיע ואנהיר לישראל מהר פארן, ממה דאמרו בני פארן דלא בעו לקבלה, מהאי אוסיפו ישראל חביבו ונהירו יתיר כדקא יאות.

ומה דשאלת על ידא דמאן אתגלי עלייהו ת"ח רזא עלאה איהו ואתגלי מלה על ידך. אורייתא נפקת מרזא עלאה דרישא דמלכא סתימא. כד מטת לגבי דרועא שמאלא חמא קב"ה בההוא דרועא דמא בישא דהוה מתרבי מתמן. אמר אצטריך לי לבערא וללבנא דרועא דא, ואי לא ימאיך ההוא דמא בישא יפגים כלא, אבל אצטריך לבררא מהכא כל פגימו.

מה עבד, קרא לסמאל ואתא קמיה ואמר ליה תבעי אורייתא דילי.

אמר מה כתיב בה.

אמר ליה לא תרצח. דליג קב"ה לאתר דאצטריך.

אמר ח"ו אורייתא דא דילך היא ודילך ליהוי, לא בעינא אורייתא דא.

[p. 301] אתיב ואתחנן קמיה, אמר מאריה דעלמא אי את יהבת לי כל שלטנו דילי אתעבר דהא שלטנו דילי על קטולא איהו וקרבין לא יהון ושלטנו דילי על ככבא דמאדים. א"ה כלא אתבטל מעלמא. מאריה דעלמא טול אורייתך ולא יהא לי חולקא ואחסנא בה. אבל אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב לון אתחזי. ואיהו חשיב דהא דלטורא אמר עלייהו.

ודא הוא וזרח משעיר למו, משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל. אמר סמא"ל ודאי אי בנוי דיעקב יקבלון דא יתעברון מעלמא ולא ישלטון לעלמין.

אתיב ליה כמה זמנין ואמר דא. אמר ליה את בוכרא ולך אתחזי.

אמר ליה הא ליה בכירותא דילי והא אזדבן ליה ואנא אודית.

אמר ליה הואיל ולא בעית למהוי לך חולקא בה אתעבר מנה בכלא.

אמר יאות.

אמר ליה הואיל וכך הב לי עיטא היך אעביד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר.

אמר ליה מאריה דעלמא אצטריך לשחדא לון, טול נהורא מנהירו דחילי שמיא והב עלייהו ובדא יקבלון לה והא דילי יהא בקדמיתא.

אפשיט מניה נהירו דחפיא עליה ויהב ליה למיהב לון לישראל הה"ד וזרח משעיר למו, משעיר [p. 302] ממש, דא סמא"ל דכתיב (ויקרא טז:22) ונשא השעיר עליו. למו, לישראל.

כיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרועא שמאלא אהדר לדרועא ימינא, חמא ביה אוף הכי, אמר הכי נמי אצטריך לנקייא מדמא בישא דרועא דא. קרא לרה"ב ואמר ליה תבעי את אורייתא דילי.

אמר ליה מה כתיב בה.

דליג ליה ואמר לא תנאף.

אמר ווי אי ירותא דא יחסין לי קב"ה, ירותא בישא דאעבר כל שלטוני דהא ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב (בראשית א:22) פרו ורבווגו', וכתיב (שם טז:12) והוא יהיה פרא אדם.

[p. 303] שארי לאתחננא קמיה, אמר ליה מאריה דעלמא תרין בנין נפקנא מאברהם, הא בנוי דיצחק הב לון ולון אתחזי.

אמר ליה לא יכילנא דאנת בוכרא ולך אתחזי.

שארי לאתחננא ואמר מאריה דעלמא בכירותא דילי יהא ליה והא נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב לון. וכך עבד דכתיב (דברים לג:29) הופיע מהר פארן.

מאי שנא בסמא"ל כתיב וזרח וברה"ב כתיב הופיע. אלא נטל בההוא נהירו דאפשיט מניה סמא"ל חרב וקטולא לקטלא בדינא ולקטלא כדקא יאות הה"ד (שם) ואשר חרב גאותך, אע"ג דלא הוה דילך. ונטל בההוא ברכתא דאפשיט מניה רה"ב זעיר כמאן דאופע זעיר מברכתא דלהון למעבד פריה ורביה, ובגין כך הופיע מהר פארן ולא כתיב וזרח.

[p. 304] כיון דנטל מתנן אלין לישראל מאינון רברבין שלטנין אתא וקרא להו לכל [קצג ע"א]רבבות קדש דממנן על שאר עמין ואתיבו ליה אוף הכי ומכלהו קביל ונטל מתנן למיהב לון לישראל.

לאסיא דהוה ליה חד מאנא מליא מסמא דחיי ונטיר ליה לבריה. בעא למיהב ליה לבריה ההוא פלייטון דסמא דחיי. אסיא הוה חכים, אמר עבדין בישין אית בביתי, אי ינדעון דאנא יהיב לברי נבזבזא דא יבאיש בעינייהו ויבעון לקטלא ליה.

מה עבד, נטל זעיר מסמא דמותא ושוי אפתחא דמאנא, קרא לעבדוי אמר לון אתון מהימנן קמאי, תבעון לההוא סמא.

אמרו נחמי מאי היא. נטלו למטעם, עד לא ארחו בעו למימת, אמרו בלבייהו אי האי סמא יהיב לבריה בהאי ימות ואנן נירת לרבוננא. אמרו קמיה מרנא סמא דא לא אתחזי אלא לברך והא אגרא דפולחננא קמך שבקנא קמך והב ליה לשוחדא דיקח סמא דא.

כך קב"ה אסיא חכים, ידע דאי יהיב אורייתא לישראל עד לא אודע לון בכל יומא הוו רדפין לון לישראל עלה וקטלין לון, אבל עבד דא ואינון יהבון ליה מתנן ונבזבזן בגין דיקבלון לה, וכלהו קביל לון משה למיהב לון לישראל הה"ד (תהלים סח:19) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. ובגין כך ירתו ישראל אורייתא בלא ערעורא ובלא קטרוגא כלל. בריך הוא ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.

[p. 305] ת"ח עדים דבני ישראל דין נבזבזן הוו דנטלו ובגין כך לא הוה שליט עלייהו מיתה ולא סטרא אחרא, ולא די לון דנטלו אורייתא בלא ערעורא כלל אלא דקבילו מתנן ונבזבזן מכלהו. כיון דחטו מה כתיב, (שמות לג:6) ויתנצלו בני ישראל את עדים, אינון (תהלים שם) מתנות באדם. מה אשתאר מנהון, ההוא שבי דכתיב עלית למרום שבית שבי.

אוספו לחטו מה כתיב, (במדבר כא:1) וישמע הכנעני מלך ערד, וכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי. ועכ"ד כל זמנא דישראל תבין לאבוהון דבשמיא אינון נבזבזן וכלא יהדר לגבייהו ואתחפיין ביה, ולזמנא דאתי כלא אתהדר דכתיב (דברים ל:3) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך וגו'. [p. 306] מכאן והלאה אימא מילך.

א"ר יוסי (שופטים ה:4) יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה. בשעתא דקב"ה תב משעיר דלא קבילו אורייתא ארץ רעשה. מ"ט רעשה, בגין דבעאת לאהדרא לתהו ובהו דהכי אתני קב"ה בעלמא, אי יקבלון בני ישראל אורייתא מוטב ואם לאו אהדר עלמא לתהו ובהו. כיון דחמאת ארעא דהא אזמין קב"ה לכל עממיא דיקבלון אורייתא ולא קבילו ומכל עממיא לא אשתארו אלא ישראל בלחודייהו חשיבת ארעא דישראל לא יקבלון כוותייהו ובגין כך ארץ רעשה. כיון דאמרו נעשה ונשמע יראה ושקטה, יראה בקדמיתא ולבסוף שקטה.

ות"ח בגין דישראל אמרו נעשה לא דחלין לכל עשייה דיכלין כל חרשי עלמא למעבד ולא מכל קסמין וחרשין דעלמא. מ"ט, חד בג"ד, וחד דכד אפיק לון קב"ה [p. 307] ממצרים תבר קמייהו כל זיני חרשי וקסמין דלא יכלין לשלטאה עלייהו. וההוא שעתא דאתא בלק הוה ידע דא ומידוישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה. מאי הכאפתורה, אלא דאתקין פתורא ויבעי מתמן עיטא מה יעביד.

אשר על הנהר, אשר עלנהרים מבעי ליה, מאי על הנהר. ודאי הכי הוא דעל חד נהרא קיימא תדיר.

 

רבי אלעזר ורבי אבא הוו אזלי בארחא למיחמי לרבי יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמוי דרבי אלעזר. קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא, יתבו. [p. 308] א"ר אלעזר השתא הוא עדנא דקב"ה עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא בצדיקייא דתמן. שעשועא דא מאי הוא והיך אשתעשע בהו.

א"ר אבא מלה דא רזא סתימאה היא[קצג ע"ב] טמירא לגבי דלא ידיע.

א"ל וכי בריקניא הוו סמכין רברבין דמקדמת דנא בהאי עלמא דלא ידעו ולא רדפו אבתרה למנדע על מה קיימי בהאי עלמא ומה הוו מחכאן לההוא עלמא.

פתח ואמר (ישעיה כה:1) יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. האי קרא רזא דמהימנותא איהו. יי', רזא עלאה שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע. אלאאלהי רזא (מלכים א יט:12) קול דממה דקהואיהי שירותא דקיימא לשאלא ואסתים ולא ידיע ולית מאן דאתיב עליה בגין דאיהו סתים טמיר וגניז.

[p. 309] אתה, דא שירותא דקיימא לשאלא ולאתבא ביה והוא כהן לעלמין כד"א (תהלים קי:4) אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. מאן על דברתי מלכי צדק, אלא כהן עלאה דא איהו דקיימא על דבר בגין דההוא דבר לא קיימא אלא בימינא. וההוא דבר מאן איהו, מלכי צדק כך שמיה. ומה דאמר דברתי, בגין דאתקשר ביה בדוד וכל מלין שבחא דיליה בההוא דבר אתיין, ועל דא דברתי. ובגין כך אתה, דא כהן, והא אוקימנא דתלת דוכתי אינון דאקרי כל חד אתה.

ארוממך, כלא כחדא. אודה שמך, כדקא יאות והא ידיע.

כי עשית פלא, כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימא עתיקא טמירא בכסויא דנהורא אחרא.

[p. 310] ד"א כי עשית פלא, כי עשית אל"ף. ומהו אל"ף, הא תנינן א' ב', אלף בינה. אבל דיוקנא דאל"ף איהו תלת סטרין, ראשית דרזא עלאה דאדם קדמאה, בגין דבדיוקנא דאל"ף אית תרין דרועין, חד מכאן וחד מכאן וגופא באמצעיתא, וכלא רזא חדא ואיהו רזא דיחודא ובגין כך אל"ף לחושבנא אחד והיינו כי עשית פלא.

ורב המנונא סבא אמר הכי כי עשית פלא,פלא הוא חד דרגא מאינון פלאות חכמה, ומאן איהו, דא (איוב כח:7) נתיב לא ידעו עיט, ואיהו פלא.

עצות מרחוק, קרא להאי בקדמיתא (ישעיה ט:5) פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, והכא לא אתא לממני חושבנא. אבל [p. 311] עצות מרחוק מאי נינהו, תרי בדי ערבות דכל עיטא דנביאי מתמן אתיא, אינון אקרון עצות מרחוק.

אמונה אומן, תרין דאינון חד, נהר וגן, נהר דנפיק מעדן וגן דאתשקי מיניה. הא הכא כל רזא סתימא דמהימנותא. [שג ע"א]

ואוליפנא האי מאן דאתער בליליא בההוא שעתא דקב"ה עאל בגינתא דעדן בהדי צדיקייא אצטריך למימר קרא דא ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה ביה, ובתר (תהלים קלט:14) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, והיינו שבחא דחסידי קדמאי כד מתערי בפלגו ליליא ולבתר מסדרי שבחייהו ולעאן באורייתא.

שעשועא דקב"ה מאי הוא, אלא כל צדיקייא דקיימין בדיוקנייהו מתלבשן בגנתא דעדן בכל יומא ויומא, כיון דאתסחאן בטלא דזמין קב"ה לאחייא ביה מתייא, עאלין כלהו לגבי משיח ושאלין מה דשאלין והא אתערו חברייא.

[p. 312] לבתר מתכנשין ומשתדלין כולהו בדעתא עלאה דכלהו מתיבתי דתמן ועלייהו כמה ממנן ומתחדשי תמן כמה חדושין באורייתא, לבתר נפקי כלהו וחמאן כד אתי אליהו לגבי אבהן, איהו נפיק ואינהו עאלין וקיימין קמי אבהן וחדי בהון בכמה בנין קדישין די בסחרנייהו וחדאן כלהו.

כד עייל קב"ה בפלגו ליליא כלהו קיימי מתקנן כדקא יאות וכל אשתדלותא דאשתדלי כל ההוא יומא בחדושי אורייתא קב"ה תיאובתיה בההוא צדיק דחדש בה מלין ואשתעשע ביה ואשתעשע באינון מלין וכן בכל צדיקא וצדיקא.

לבתר כלהון מתקנן דכר ונוקבא וקב"ה בתר דארח ואשתעשע בהו בכל אינון רזין דחכמתא דלהון אתגלי עלייהו ואינון חמאן בההוא נועם יי', כדין כלהו חדאן בחדוה סגי עד דמתפשטי זיוא ונהורא דלהון ומההוא משיכו דנהורא דזיוא ונהורא דחדוא דלהון עבדין פירין ואיבין [p. 313] לעלמא דא, וההוא איבא עאל תחות גדפוי דשכינה עד זמנא דאצטריך. וכן משתעשעא בכל צדיק וצדיק ואמר זכאה איהו מלכא דבנין אלין אתברירו לחולקיה ועדביה.

קלא אתער מאמצעיתא דרקיעא דגנתא וקרא בקל תקיף ואמר (תהלים קלז:7) זכור יי' לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כדין ערטירו דיליה וקרקורא דיליה וכל צדיקיא דתמן אשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין, בגין דלית חדוא ושעשועא קמי קב"ה אלא בשעתא דקיימי קמיה צדיקיא דתמן ובגין דאומי ואמר (שם:5) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני וגו' [תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי]. בכל אתר דאית חדוא לקב"ה קלא דא נפיק וקארי.

כדין נפיק מתמן וסליק ובטש ברקיעיןושאג שאגין עד דכל חילי שמיא כלהו בערטורא, כדין נשבה רוחא [p. 314] ובטש בטרפין דההוא אילנא רברבא וכל ענפין דיליה בטש דא בדא וקלא אתער מגו נופא דאילנא וקרי ואמר (שם קה:8-9) זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. כיון דקלא דא אתער שמע אברהם סבא ואיתער, כדין איהו רעוא למלכא ואתנחם בהדיה.

בההוא שעתא אתער רוחא חדא מסטרא דדרום וכל רעו וחדוא ואסותא אתער על עלמא וכדין סליק צפרא ורעוא אשתכח ונייחא איהו לכל אסירי מלכא דאינון ככי מרעייהו. זכאה עמא דיכלין למנדע מרזין טמירין סתימין דמלכא קדישא.

אמר רבי אבא יומא [שג ע"ב]חדא הוינא אזיל במדברא ור' יהודה דמן עכו בהדי, ואעלנא במערתא חדא ואשכחן תמן ספרא עתיקא דמן יומין קדמאין. אפתחנא ביהואשכחנא דהוה כתיב ביה בריש מלוי (ישעיה מב:9) הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד, ואוקים קרא בנשמתהון דצדיקייא. מן יומא דסליק ברעותא דמחשבה למברי עלמא ועד לא אתברי עלמא כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה כל חד וחד בדיוקניה. כיון דצייר עלמא אתגלון כלהו וקיימו בדיוקנייהו קמיה במרומי מרומים. לבתר יהב לון באוצר חד בגנתא דעדן לעילא וההוא אוצר לא מליא לעלמין ותדיר קרי הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. מאן אינון אני מגיד, אני מגיד כלהו בשמהן. ולית תיאובתא וכסופא לההוא אוצר [p. 315] אלא לארקא ביה נשמתין תדיר, כמא דגיהנם לית ליה תיאובתא וכסופא אלא לקבלא נשמתין לאתדכאה תמן וכל יומא קארי הב הב. מאי הב הב, אוקיד אוקיד.

[p. 316] וההוא אוצר נטיר כל אינון נשמתין עד זמנא דאלביש לון ונחתי להאי עלמא, ומגו חובא דאדם הראשון דאמשיך סטרא בישא לעלמא אצטריכו לאלבשא אינון נשמתין בלבושא דא דהא לבושא אחרא בעי קב"ה לאלבשא לאינון נשמתין. והוה אמר ההוא ספרא עד הכא, שתיקו.

וחמינא מכאן ולהלא אתוון מחיקקאן דלא אשתמודען, ובתר חמינא לון בחלמא ואמרו לי שתוק ולא תגלי אלא לטינרא תקיפא, וכך עבידנא.

ואשכחנא ביה ואתמר דלבושא אחרא זמין קב"ה לאלבשא לאינון נשמתין לזמנא דאתי. מתים דאחיא יחזקאל מ"ט לא עבד לון ההוא לבושא, אלא בגין דלא מטא זמנא לאעברא בעלמא ההוא אוירא דכיא דעביד לבושין ובגין כך לא אלביש לון אלא כמא דהוו, וכך יהא לתחיית המתים בר דההוא זוהמא דקדמיתא לא אשתכח תמן.

[p. 317] כד בר נש נפק מהאי עלמא כלהו בין צדיקי וחסידי ותמימי וחייבין ורשעים כלהו עברי באורחא למחמי לאדם הראשון לבני עלמא, ומתמן נטיל אורחא הן לגנתא דעדן הן לגיהנם.

כל אינון דאורחייהו לגנתא דעדן מתקרבין לגבי חומה דלבר מאינון תלת חומות דתמן, כדין נפיק חד ממנא ואתער קמייהו וקארי ואמר זכאין אתון צדיקייא זכאין אתון בעלמין כלהו, וההוא ממנא יעזריא"ל שמיה אוליף לון אורחא ואזלין קמיה עד תרעא חדא דגיהנם, ההוא ממנא קארי בחילא ואמר צנון תננא, צנון יקידתא. בההוא שעתא בבהילו מצננין ליה ועאלין כלהו וטבלין ועברין. כל אינון חייבין אתמסרן בידא דדומ"ה ועאלין בגהינם וכל אינון זכאין לא אתמסרן אלא בידוי דהאי ממנא.

כיון דטבלין ועברין ההוא ממנא אזל קמייהו עד דמטון לשור חומה דגנתא דעדן. ההוא ממנא קארי לפיתחא ואמר (שם כו:2) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. כדין פתחין פיתחא ואעיל לון וכן בכל פתחא ופתחא.

כיון דעאלו לגו לאתר דצדיקייא אוחרנין קיימין כמה חדוה על חדוה וכמה חדו על חדו על צדיקייא וכל בני מתיבתא חדאן. לסוף תלתא יומין דאתטמרן בהיכלין ידיען נפקין ואוירן נשבין ומתציירין כולהו בדיוקנייהו. מכאן והלא ירתין אחסנת ירותא כדקא חזי לכל חד וחד.

[p. 318] חזווא דאתחזי בגנתא דעדן מחיזו יקרא דיוקנא דכל דיוקנין וגוון דכל גוונין דמלכא קדישא לא אתגלי בהיכלא ולא באתר חד אלא אתפתח רקיעא מרקמא על גבי גנתא דעדן לארבע סטרין ואתמליא מזיוא יקרא קדישא ואתחזי תמן ואתהנן כולהו צדיקייא. מאן חמא חדוה דא וכסופא כההוא נועם יי'.

עד כאן הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למחמי יתיר בספרא דא פרח מן ידי ולא חמינא ליה. אשתארנא עציב ובכינא, דמיכנא תמן בההוא מערתא וחמינא ליה לההוא דלביש מדא, אמר לי ר' למה לך למבכי ולא תתעצב, ממאן דהוה ההוא ספרא פרח לגביה ונטליה, ועד לא יפוק מהאי עלמא גניז ליה בההוא מערתא דמדברא דא והשתא דהוה מתגלי לחייא הכא פרח באוירא ונטליה. מכאן ולהלא אזיל לך לאורחך.

[p. 319] ומההוא יומא עד הכא לא אתגלי לי ולא זכינא למשמע ממאן הוה, ובכל זמנא דאנא דכירנא הוינא עציב.

אמר רבי אלעזר דלמא קב"ה בעי ביקריה דלא בעי דאתגלי בעלמא.

עד דהוו יתבין ולעאן באורייתא במלין עלאין יקירין אלין נהר יממא, קמו ואזלו. א"ר אלעזר השתא עידן רעוא הוא מקמי מלכא קדישא, נימא מילי דאורייתא ונתעסק בה ונשתתף בשכינתא. [רד ע"א]

 

פתח ואמר (תהלים ה:4) יי' בוקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה. יי' בקר. מאי בקר, דאבקרדאברהם דכתיב (בראשית כב:3) וישכם אברהם בבקר, דהא כד אתי צפרא ההוא בקרדאברהם אתער בעלמא ואיהו עידן רעוא לכלא ולמעבד טיבו לכל עלמא לזכאין ולחייבין וכדין עידן צלותא הוה לקמי מלכא קדישא.

ועל דא בשעתא דאתא צפרא בעידנא דא כל אינון אסירי מלכא אשכחו נייחא דאיהו עידן צלותא איהו עלייהו וכ"ש אינון דתייבין בתיובתא ובעאן בעותהון לקמי מלכא קדישא בגין דההוא שעתא חד ממנא נפיק לסטר דרום וכל זיני אסוותא בידוי ומסטר דרום נפק חד רוחא ומטי לגבי ההוא ממנא ורפאל שמיה [p. 320] ההוא די ממנא על אסוותא, וכד מטי צלותא לקמי קב"ה פקיד לבי דינא דיליה דלא יפתחון בדינא בגין דחיים בידוי דקב"ה ולא בידייהו. ומיגו דאיהו עידן רעוא בעי קב"ה זכותא דההוא ב"נ. אי אשתכח מוטב, ואי לאו חשיב ליה דאיהו מארי דתיאובתא וחס עליה.

בההוא שעתא קל צפרין דמתקנן אשתמעו כד"א (תהלים קד:17) אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה, ואודן ומשבחן לקב"ה וההוא אילת השחר אתער על עלמא ואמר (שם לא:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. כדין ההוא ממנא נפיק ועביד כל מה דאתפקד.

אי תימא דזיני אסוותא בידוי כמה דאמרן, לאו הכי דהא אסוותא לא הוי אלא בידא דמלכא קדישא, אבל בשעתא דפקיד קב"ה אסוותא לההוא בר נש איהו נפיק וכל אינון מקטרגין דממנן על מרעין דחלין מניה. כדין ההוא רוחא דקא נקט מסטרא דדרום אושיט ליה לההוא ב"נ והא אסוותא אשתכח וכלא בידא דקב"ה.

[p. 321] ועל דאיי' בקר תשמע קולי, ולא כתיב יי'בבקר תשמע קולי אלא לגבי בקר דאברהם קאמר.

בקר אערך לך, תרי בקר אמאי. אלא חד דאברהם וחד בקר דיוסף דכתיב (בראשית מד:3) הבקר אור, ומתרגמינן צפרא [רד ע"ב]נהר, נהר ודאי.

אערך לך ואצפה. אערך לך מהו, אלא אסדר בוצינא דילך מיד לאדלקא, כד"א (תהלים קלב:17) ערכתי נר למשיחי, ולגבי בקר דיוסף קאמר דהא סדורא דבוצינא דיליה הוא.

ואצפה. מהו ואצפה, הא כל בני עלמא מצפאן ומחכאן לטיבו דקב"ה אפילו חייבין דעלמא, מאי שבחא דדוד יתיר מכל בני עלמא. אלא מלה דא שאילנא והכי אמרו לי ואיהו מלה קשוט דאתי מרחיק.

נהורא סתימאה קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבל ליה. מה עבד קב"ה, עבד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא וכן לשאר נהורין עד דעלמין כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין למסבל. [p. 322] אתפשטו דרגין ואתלבשו נהורין ואינון אקרון כנפים עלאין עד דמטי להאי בקר דיוסף ואיהו נטיל כל נהורין עלאין ומגו דכל נהורין עלאין ביה תליין זיויה סליק מסייפי עלמא עד סייפי עלמא עד דעלמין דלתתא לא יכלין למסבל.

אתא דוד ואתקין חופאה להאי בקר דיוסף לאתחפיא ביה ולקיימא עלמין דלתתא בסדורא דבוצינא דא, ודא דכתיבבקר אערך לך ואצפה, כד"א (שמות לז:2) ויצפהו זהב טהור, ובגין דההוא בוצינא מחשבתא ושבחא דדוד ביה תלייא אמר דאיהו ליהוי חופאה להאי בקר.

אתא רבי אבא ונשקיה, אמר אלמלא לא נפקנא בארחא אלא למשמע מלה דא די.

 

עד דהוו אזלי הא יונה חדא מטא לגבי רבי אלעזר, שריאת וקא מצפצפת קמיה. [p. 323] אמר לה יונה כשרה הוית ומהימנא תדיר בשליחותיך, זילי ואימא ליה הא חברייא אתאן לגבך ואנא עמהון ונסא יתרחיש ליה לתלתא יומין ולא ינפל עליה דחילו דהא בחדוא אנן אזלין לגביה.

אתיב זמנא אחרא ואמר לא חדינא סגי ובאיש בעינוי סגי על חד רמונא מליא דאתיהיב תחותיה ויוסי שמיה. אזלת ההיא יונה מקמיה ואינון אזלו.

אמר רבי אבא מאי האי, תווהנא סגי ממה דחמינא.

א"ל יונה דא אתאת לגבי בשליחותא דרבי יוסי חמי דאיהו בבי מרעיה וידענא דאשתזיב וחלופא אתיהב עליה ואתסי.

עד דהוו מהלכי הא עורבא חדא קאים לקמייהו קרי בחילא ומצפצפא צפצופא סגי. אמר רבי אלעזר להכי את קיימא ולהכי את מתתקן, זיל לארחך דהא ידענא.

אמר ר' אלעזר חברייא ניזיל ונגמול חסד לרמונא דהוה מליא מכלא ורבי יוסי דפקיעין איהו דהא אסתלק מעלמא דין ולית מאן דאתחזי לאשתדלא ביה ואיהו קריב לגבן.

סטו מארחא ואזלו תמן. כיון דחמו לון כל בני מאתא נפקו לגבייהו ועאלו תמן חברייא אלין. [p. 324] ברא זעירא הוה ליה לרבי יוסי ולא שביק בר נש דימטי לערסיה ואיהו בלחודוי הוה סמיך ליה ובכי עלוי פומיה בפומיה מתדבקא.

פתח ההוא ינוקא ואמר (דברים כב:6-7) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הביצים, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך וגו'. הוה געי ההוא ינוקא ובכי, אמר מארי דעלמא תרי הוינא אנא ואחתא זעירתא מנאי, הוה לך לנטלא לן ולקיימא דינא דאוריתא. ואי תימא אם כתיב ולא אב, כולא הוה אבא ואמא. אימא מיתת ונסבת לה מעל בנין, הא אבא דהוי חפיא עלן אנסיב מעל בנין, אן דינא.

בכו ר' אלעזר וחברייא לקל בכיה וגעו דההוא ינוקא. פתח ר' אלעזר ואמר (משלי כה:3) שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר.

עד דהוה אמר ר' אלעזר דא הא עמודא דאשא פסיק בינייהו וההוא ינוקא דביק בפומיה דאבוי ולא הוו מתפרשי. א"ר אלעזר קב"ה או בעי למרחש ניסא או בעי דלא ישתדל בר נש אחרא עליה, אבל על ההוא ינוקא לא יכילנא למסבלא דמעין.

עד דהוו יתבי שמעו חד קלא דהוה [רה ע"א] אמר זכאה אנת רבי יוסי דמלין דהאי גדיא זעירא ודמעוי סליקו לקמי [p. 325] כרסייא דמלכא ודנו דינא ותליסר בני נשא דעלמא אזמין קב"ה למלאך המות בגינך, והא עשרין ותרין שנין אוסיפו לך עד דתוליף בר להאי גדיא שלימא חביבא לקמי מלכא.

קמו ר' אלעזר וחברייא ולא שבקו חד בר נש בביתא. אדהכי חמו ההוא עמודא דאשא דסליק ור' יוסי פתח עינוי וההוא ינוקא דביק פומיה בפומיה. א"ר אלעזר חברייא זכאה חולקנא דחמינא תחיית המתים עינא בעינא.

קריבו לגביה וההוא ינוקא נאים כמאן דגוע מהאי עלמא. אמרו זכאה חולקך רבי ובריך רחמנא דארחיש לך ניסא על געיא ובכיה דברך ובמלוי דהכי דחיק במלין שפירין לתרע שמיא, דמעוי ומלוי אוסיפו לך חיין.

נטלוה לההוא ינוקא ונשקוה ובכו עמיה מחדוא סגיא ואפקוהו לביתא אחרא ואתערו עליה ולא אודעו ליה מיד אלא לבתר הכי. חדו תמן תלתא יומין וחדשו בהדי ההוא רבי יוסי כמה חדושין באורייתא.

[p. 326] אמר לון ר' יוסי חברייא מההוא עלמא לא יהב לי רשו לגלאה אלא לבתר תריסר שנין מכל מה דחמינא, אבל תלת מאה ושבעין וחמש דמעין דאושד ברי אעילו בחושבנא לקמי מלכא קדישא ואומינא לכו חברייא בשעתא דפתח בההוא פסוקא וגעא באינון מלין אזדעזעו תלת מאה אלף ספסלי דהוי במתיבתא דרקיעא וכלהו קיימי קמי מלכא קדישא ובעי רחמי עלי וערבו לי. וקב"ה אתמלי רחמים עלי ושפר קמיה אינון מלין היך מסר נפשיה עלי, וחד אפטרפוסא טבא הוה קמיה ואמר מאריה דעלמא הא כתיב (תהלים ח:3) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, די לך זכותא דאורייתא וזכו דההוא רביא דקא מסר נפשיה על אבוה בדינא תקיף. כדין קרא קב"ה למלאך המות וערב ליה איהו. מאי ערבונא יהב ליה, תליסר בני נשא. ויתיב ליה לבתר עשרין ותרין שנין דהא לאו ערבונא קמיה אלא דיתוב לידוי משכנין דהוו בידוי. השתא חברייא בגין דחמא קב"ה דאתון זכאי קשוט אתרחיש ניסא לעינייכו, זכאין אתון.

 

[p. 327] פתח ר' יוסי ואמר (שמואל א ב:6) יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. האי קרא אית לאסתכלא ביה, וכי יי' ממית והא שמיה סמא דחיין איהו לכלא ומותא לא שריא ביה ובכל אתר שמיה יהב חיין לכל עלמא. מהו יי' ממית, חשבין בני עלמא דהא איהו קטיל לכל בני נשא, אלא יי' ממית ודאי, היך איהו ממית. אי תימא בגין דאסתלק מעל בר נש דהא בעוד דאיהו שארי עליה לא יכלין כל מקטרגין דעלמא לנזקא ליה ובשעתא דיסתלק מניה מיד כל מקטרגין יכלין ליה ומית ב"נ. לאו הכי, אלא יי' ממית, למאן ממית, לההוא משיכו דסטרא אחרא בישא, דכיון דמשיכו דסטרא בישא חמי ליה לזיו יקריה מיד מית ולית ליה קיומא אפי' רגעא חדא. כיון דההוא משיכו דסטרא אחרא מית ואתעבר מיד מחיה. למאן, לההוא רוח משיכו דסטר קדושה, מחיה ליה ואוקים ליה בקיומא שלים, כלא בזמנא חדא.

ומה דאמר מוריד שאול ויעל, מוריד לההוא רוח קדישא לשאול ועביד ליה תמן טבילה לאתדכאה ומיד סליק ועאל לאתר דאצטריך בגנתא דעדן.

ואנא חברייא בההוא שעתא דאסתלקנא מעלמא רוחא דילי דמיך מיד עד שעתא זעירא דאחיה ליה קב"ה וגופא הוה מית. בשעתא דפתח ברי באינון מלין כדין פרחה נשמתיה [p. 328] וערעת בנשמתא דילי דהות סליקת מגו דכיו ועאלנא לאתר דעאלנאותמן אתדן דינא. [רה ע"ב]השתא מכאן ולהלא אית לי לאשתדלא במה דחמינא דהא לית לאשתדלא במלין דהאי עלמא כיון דחמינא מה דחמינא ובעא קב"ה דלא יתנשי מנאי כלום.

פתח ואמר (תהלים קיח:18) יסור יסרני יה ולמות לא נתנני דוד מלכא אמר דא על כל מה דאעבר בהאי עלמא ואמר על אבטחותא דהוה ליה בההוא עלמא. על כל מאי דאעבר בהאי עלמא, דרדיפו ליה והוה ערק באתרין נוכראין בארעא דמואב בארעא דפלשתאי ומכלהו שזיב ליה קב"ה ולא שבקיה למותא. על אבטחותא דההוא עלמא אמר דוד אי הכא חבנא לגבי קב"ה, הכא אלקינא וקבילנא עונשא ואדכי לי מכל מה דחבנא ולא שביק עונשא דילי לההוא עלמא לבתר מותא. ודאי יסור יסרני יה בהאי עלמא בגין לנקאה לי, ולמות לאנתנני דיטול נוקמתא מנאי. ואנא הא קב"ה אנקי לי זמנא חדא, מכאן והלא אצטריכנא דלא אהא בכסופא לעלמא דאתי.

 

פתח ההוא ינוקא בריה ואמר (במדבר כז:3) אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על יי' בעדת קרח כי בחטאו מת. אבינו, הא טעמא לעילא אריך מלה ומשיך ליה. אי חסידין קדישין כמה משיכו דצערא במקרי אבינו, לית צערא ולית כאבא דרוחא ונפשא אלא כד קראן הכי, אבינו בכאבא דלבא.

[p. 329] מת במדבר, וכי אחרנין לא מיתו במדבר דהכי רשים ליה ואמר דאיהו מתבמדבר. אלא כמה בני נשא ערטראין על דא, מנהון אמרי דההוא מקושש עצים הוה דכתיב כי בחטאו מת, ומנהון אמרי הכי ומנהון אמרי הכי. אלא הכי אוליפנא, יומא דאבא נפל בבי מרעיה אולפו לי דא, ואנא חמינא מה דחמינא דפקיד לי אבא דלא לגלאה. אלא כמה וכמה אלף ורבוון דמיתו במדבר ולא על חובא דקרח ולא על חובא דמרגלים כד אתגזר גזירתא, אלא קודם מתן תורה ובתר עגלא דעבדו אינון מטייעי עלמא ואינון דאתמשכו אבתרייהו.

אבל טענה דאטעינון אינון בנתין דמית במדבר איהו הוה צלפחד רב לבית יוסף ומגו דלא הוה ידע ארחי אורייתא כדקא יאות לא הוה נשיאה ואיהו הוה דלא נטר פומיה ומלוי לקבליה דמשה, ועליה כתיב (שם כא:6) וימת עם רב מישראל, גבר דלא [p. 330] ידע אורייתא ואיהו רבבמשפחה, רבלזרעיה דיוסף, מבנוי דמנשה. ובגין דחב במדבר במלולא ממש חשיבו דמשה ינטר דבבו, ועל דא קריבו עם משה לאלעזר ולכל הנשיאים ולכל רישי אבהן וכל העדה ולא מלילו עם משה אלא לקמייהו בגין דקניאו קנאה מניה.

מכאן מאן דחייש מן דיינא יקריב אחרנין ויסגי בגוברין בהדי ההוא דיינא בגין דישמעון דינא דיליה וידחל מנייהו ולא יהא דן אלא כדקא יאות, ואי לא ידחי ליה מן דינא. ואינהו לא ידעי דהא (שם יב:3) משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא ידעי דמשה לאו הכי.

כיון דחמא משה כך אמר חמינא דכל כנופיא דגוברין רברבני דישראל וכל רישי אבהן ונשיאי כנשתא עלי איהו. מיד אסתלק משה מן דינא דכתיב (שם כז:5) ויקרב משה את משפטן לפני יי', אמר משה לא אתחזי לי דינא דא. ענותנותא דמשה אקריב משפטןלפני יי'. [p. 331] דיינין אחרנין אי לא נטלי ארחא דא אע"ג דכנופיא סגי עמהון אינון אקרון עזי פנים, לית בהו ענותנותא דמשה, זכאה חולקיה דמשה.

חדו ר' אלעזר וחברייא.

אמר ההוא ינוקא אהדרנא למלין קדמאין, אבינו מת במדבר.אבינו, גלו לי דהא נחש תאלי על קדליה ומשיך זנביה בטעמא ההוא דאתמשך עליה לעילא. מת במדבר, מית במלולא דפומיה.

אתבהיל ההוא ינוקא בבהילו ואתקיף בקדלא דאבוי ובכה ואמר צלפחד מית במלולא ואנת אבא במלולא אהדרת לעלמא. [רו ע"א]

גפיף ליה ונשיק ליה. בכו חברייא כלהו ואבוה בהדייהו. נטלוה כלהו ונשקוה בפומיה וברישיה ועל עינוי ואבוה הוה בכי בהדיה.

א"ל רבי אלעזר ברי הואיל ואמרת מהו כי בחטאו מת.

אמר ליה אבא אבא בחד מלה סגי לון. כיון דההוא נחש כרוך בזנביה לעילא משיך טעמא בחטאו. מאי בחטאו, בחטאו דההוא נחש ולא בחטא [p. 332] אחרא. ומאי איהו, מלולא דפומיה, כי בחטאו מת. טעמא דאיהו משיכו דההוא נחש דכריך על רישיה, בחטאו ודאי.

נטליה ר' אלעזר בתוקפיה בין דרועוי ובכו כלהו חבריא בהדיה.

אמר לון רבנן שבוקו לי בהדי אבא דעד כען רוחי לא אתיישבא.

א"ר אלעזר לר' יוסי אימא כמה יומין ושנין להאי רביא.

אמר לון חברייא במטו מנייכו לא תבעון דא דהא עד לא מטון עלוי חמש שנין.

אמר ר' אלעזר חס ושלום בעינא טבא אשגחנא ביה. (בראשית מה:6) חמש שנים אשר אין חריש וקציר, ולא תקצור ליה לעלמין.

א"ר אלעזר לר' אבא ניתיב הכא עד שבעה יומין בגין דאתיישבא ביתא דהא כל שבעה יומין דנשמתא נפקת מן גופא אזלת ערטיראה, והשתא דאהדרת עד כען לא אתיישבת בדוכתה עד שבעה יומין.

[p. 333] אמר ר' אבא כתב (דברים טו:11) פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך. קרא דא הא תנינן ליה דלא ישבוק ב"נ עניא דיליה ויטול אחרא, הא ר' יוסי חמוך בבי מרעיה ניזיל ונגמול חסדא.

אמר ודאי הכי הוא ובתר דנהדר ניעול בהאי, והא כל זמנא דאיקלע בארחא דא ניעול למחמי תחיית המתים.

נשקוה לינוקא וברכוה, נפקו ואזלו.

אמר ר' אלעזר תווהנא על דרדקי דדרא דא כמה תקיפא חילא דילהו ואינון טנרין רברבין רמאין.

אמר ר' אבא זכאה חולקיה דסבא מארי דדרא דהא ביומוי בעי קב"ה לאתקנא תרי מתיבתי דיליה ולמעבד לון ישובא רברבא ועלאה כדקא יאות דהא לא יהא כדרא דא עד זמנא דייתי מלכא משיחא.

[p. 334] אזלו. עד דהוו אזלי אמר רבי אבא תנינן על חד סרי מלין נגעין אתיין על בני נשא, ואלין אינון, על ע"ז ועל קללת השם ועל גלוי עריות ועל גניבה ועל לשון הרע, ועל מעידי עדות שקר, ועל דיינא דמקלקל ית דינא, ועל שבועת שוא, ועל דעאל בתחומא דחבריה, ועל דחשיב מחשבות בישין, ועל משלח מדנים בין אחים, ואית אמרי על עינא בישא.

וכלהו תנינן במתניתין. ע"ז מנין, דכתיב (שמות לב:25) וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן. מאי כי פרוע הוא, דאילקו בצרעת. כתיב הכא כי פרוע הוא, וכתיב במצורע (ויקרא יג:45) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע.

ועל קללת השם דכתיב בגלית הפלשתי (שמואל א יז:46) היום הזה יסגרך יי' בידי, וכתיב התם (ויקרא יג:45) והסגירו הכהן.

[p. 335] אמר ר' אבא מלה דא לא אתיישבא ואצטריך לעיינא בה.

א"ר אלעזר ודאי הכי הוא, פלשתי דא קריב ליוחסא דרות הוה ובנה דערפה הוה והיינו (שמואל א יז:46) ממערות פלשתים, דשווה לאמיה כמערה דא. וכיון דכתיב (שם:43) ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו אסתכל ביה דוד בעינא בישא ובכל אתר דהוה מסתכל בעינא בישא כל זיני צרעת אתמשכן מעיניה. והכי הוה ביואב, כיון דאסתכל ביה בעינא בישא מה כתיב, (שם ב ג:29) ולא יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'.

[p. 336] והכא בפלשתי כיון דקלל את השם אסתכל דוד ביה בעינא בישא וחמא במצחיה דאצטרע, מיד ותטבע האבן במצחו, ואתדבקת צרעת במצחו. וכלא הוה, אשתקעת עינא בישא דצרעת במצחו ואשתקעת אבנא ממש במצחו, ודאי מצורע הוה.

רשע חייבא בישא[רו ע"ב] דבלעם עינא דיליה הוה בהפוכא דדוד. דוד עיניה הוה מרקמא מכל זייני גוונין. לא הוה עינא דעלמא שפירא למחזי כעינא דדוד, כל גוונין דעלמא מנצצן ביה, וכלא ברחמנו למאן דדחיל חטאה דכתיב (תהלים קיט:74) יראיך יראוני וישמחו, חדאן כד חמאן לי. וכל אינון חייבין דחלין מקמיה.

עינוי דבלעם חייבא עינא בישא בכלא, בכל אתר דהוה מסתכל שלהובא שיצי ליה דהא לית עינא בישא בעלמא כההוא רשע בהפוכא דעינוי דדוד.

על גלוי עריות דכתיב (ישעיה ג:17) ושפח יי' קדקוד בנות ציון, וכתיב (ויקרא יד:56) ולשאת ולספחת.

על הגניבה דכתיב (זכריה ה:4) וכלתו את עציו ואת אבניו. מאן הוא מלה דמכלה עצים [p. 337] ואבנים, הוי אימא דא צרעת דכתיב (ויקרא יד:45) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו.

על לשון הרע דכתיב (במדבר יב:1) ותדבר מרים ואהרן במשה, וכתיב (שם:10) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת.

על עדות שקר בגין דהעידו שקר ואמרו (שמות לב:4) אלה אלהיך ישראל בקל תקיף דכתיב (שם:17) קול מלחמה במחנה, בג"ד (במדבר ה:2) וישלחו מן המחנה כל צרוע.

ועל דיין דמקלקל ית דינא דכתיב (ישעיה ה:24) לכן כאכול קש לשון אש וגו' ופרחם כאבק יעלה וגו'. [p. 338] מאי טעמא, כי מאסו את תורת יי' צבאות. ואין פרחם אלא צרעת דכתיב (ויקרא יג:12) ואם פרוח תפרח הצרעת.

על דעאל בתחומא דחבריה מנין, מעוזיהו דעאל בתחום כהונה, וכתיב (ד"ה ב כו:19) והצרעת זרחה במצחו.

ועל המשלח מדנים בין אחים דכתיב (בראשית יב:17) וינגע יי' את פרעהנגעים גדולים, דשלח מדנים בין אברהם ושרה.

ועל עינא בישא מנין, כמא דאתמר. וכלהו הוו ביה בההוא חייבא דבלעם.

[p. 339] ת"ח כתיבפתורה אשר על הנהר. מאי על הנהר, דנטל עינא בישא על ההוא נהר דקיימא בהו בישראל דכתיב (ישעיה סו:12) הנני נוטה אליה כנהר שלום, והוא אתא בההוא פתורה ואיגרי בהו.

א"ר אבא כל הני מלין ודאי הוו ביה, אבל גלוי עריות מנין.

א"ל דכתיב (במדבר לא:16) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' על דבר פעור, הא הכא ע"ז וגלוי עריות.

[p. 340] סהדותא דשקרא דכתיב ויודע דעת עליון, דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע. שומע אמרי אל.

קלקל ית דינא דכתיב לך איעצך, דהא בדינא קיימא ויהב עיטא בישא לאבאשא וסטא מן דינא ואמליך בישין עלייהו.

עאל בתחומא דלאו דיליה דכתיב ואעל פר ואיל, את שבעת המזבחות ערכתי.

משלח מדנים בין אחים, בין ישראל לאבוהון דשמיא.

לשון הרע, לא הוה בעלמא כגווניה.

קללת השם דכתיב ואנכי אקרה כה.

[p. 341] וכלהו הוו ביה. עינא בישא כמא דאתמר וכלא על ההוא נהר דישראל נטל עיטין לאיגרי בהו.

(במדבר כב:5) ארץ בני עמו. וכי לא ידענא דארץ בני עמוהוה, אלא ארץ דא רזא דכל בני עמו מתדבקן ביה. [שד ע"א]

לאמר הנה עם יצא ממצרים. אי תימא דהא את צריך לנטלא פיפוסין ויוחסין דלהון לא אצטריך אלא אורח כלל עם. מ"ט, משום דהכי קרא לון פטרונא דלהון כמה זמנין ועל דא לא תטעי דכתיב (שמות ה:1) שלח את עמי, בכל זמן.

ועוד כד נטילת עיטא עלייהו עם פרעה בלישן דא יכילת להו דכתיב (שם א:9) הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ובלישן דא השתא דכתיב הנה עם יצא ממצרים. ולא אפיק לון אחרא אלא איהו מגרמיה נפק ובגין כך תיכול לאבאשא לון.

[p. 342] הנה כסה את עין הארץ, אית דאמרי סיחון ועוג דהוו עינא דארעא. אלא כד אייתי קב"ה ארבה על מצראי מה כתיב, (שם י:15) ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ. אמאי, בגין דכל חרשין וקוסמין דעלמא לא יכלין למעבד חרשין אלא מלה חדא בדרגא חדא ובזמנא חדא, ועמא דא אייתי ערוב מבולבל מכמה זינין מבולבלין אלין באלין דלא יכלין חרשין וקוסמין לקיימא קמייהו. ודא הוא ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, והכא כתיב והנה כסה את עין הארץ והכי הוא ודאי.

א"ר אבא ודאי בלעם ובלק לא הוו חרשין וקוסמין כוותייהו. בלעם חיליה ותוקפיה הוה בפומיה ובעיניה, בלק חיליה ותוקפיה הוה בעובדא דידין, ודא אצטריך לדא ודא אצטריך לדא דהא כל זיני חרשין דעלמא בפומא ועובדא הוה ובהו תליין. דא הוה ליה לישן ולא ידין ודא הוה ליה ידין ולא לישן.

אזלו, מטו חד בי חקל ושמשא הוה תקיף לחדא. חמו ההוא בי חקל בשפירו דעשבין ומיין נפקין בכל סטר ואילני חקלא סגיאין, יתבו תמן. א"ר אלעזר כמה יאות אתר דא לנייחא ביה.

[p. 343] אדהוו יתבי הא חויא רברבא אתי בתוקפא דשמשא ואעבר קמייהו. א"ל ר' אלעזר חויא חויא סטי לך מאורחך דהא תב ואתנחם על מה דעבד ולא יוסיף למעבד ההוא מלה.

תווהו חברייא. א"ר אבא מאי האי.

אמר לון שתוקו. אמר חויא חויא לבתר דלחישו לך אתנחם ההוא גברא ושוי בדעתיה דלא יתוב ביה לעלם, סטי לך מאורחך.

קם חויא בקיומיה ולא נטיל הכא והכא. תב כמלקדמין, א"ל חויא חויא ידענא מאי את בעי, תוב וסטי לארחך דהא גוי חייבא אתי דעביד בישין לחד יודאי ויהא נאים שכיב במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר חויא ודליג דלוגין קמייהו.

א"ר אלעזר חברייא אי לא הוינא הכא כמה בישין הוה האי חויא עביד דהא ב"נ חד עבד עובדא דחובא ועד לא תב לחישו ליה לקטלא ליה. אימלך ההוא ב"נ בין כך ובין כך ואתנחם ולא יתוב לעלמין בהאי חטאה ועל דא אשתזיב מן דינא.

אמרו חברייא במה ידעת.

אמר לון סימנא יהב לי אבא ואנא אשתמודענא ביה.

אמרו ליה תינח חויא דתשתמודע ביה, ההוא בר נש דאתנחם ותב מחוביה במה ידעת.

אמר לון כד הוה אזיל האי חויא קשקשוי הוו סלקין וזנביה זקיף ואיהו אזיל בבהילו. רוחא חדא הוה אזיל לקבליה והוה קארי קמיה תוב מארחך דהא תב ואתנחם ההוא ב"נ מהאי חטאה. וחויא חייבא לא הוה ציית ליה עד דיתנון ליה כופר בהדיה דההוא ב"נ, דכך אורחוי דההוא חויא עילא ותתא, כיון דאתיהב ליה רשו לא תב האי חיוא עד [p. 344] דאשלים ביש או דיתנון ליה כופרא דהא בריקנייא לא יפוק חויא כיון דנטל רשו.

אמרו ליה תינח כל דא, ההוא גוי דאמרת דיהבת ליה כופרא מנא ידעת.

אמר לון ההוא רוחא דהוה אזיל לקבליה ולחיש ליה דליג על אודני ואמר לי.

תווהו. אמר ר' אלעזר חברייא ניהך ונקרב ונחמי דהא חויא כבר עביד מה דעבד.

קמו וקריבו גבי חד טינרא בההוא חקל, אשכחוה לההוא גוי מית וההוא נחש כרוך ליה על עקביה ולא הוה בדיל מניה, ולבתר אתפרש מעקביה וסליק על גרוניה ואכריך תמן ומתמן נחית על עקביה ןלא הוה מתפרש מניה.

אשכחוה ליה ארנקי מליא דדינרי דהבא דגזל לחד יודאי בארחא ומחא ליה. נטל ר' אלעזר הארנקי אמר בריך רחמנא דבכלא עביד שליחותא. תבו לההוא אתר דיתבו תמן.

 

פתח ר' אלעזר ואמר (ישעיה מג:4) מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך. מאשר יקרת, [p. 345] יקר מבעי ליה והכי אצטריך ליה למימרמאשר אתה יקר בעיני, מהו יקרת מכלל דאיהו מגרמיה ואתהדר ואתייקר. הכי הוא ודאי דכל ב"נ דהוה בחיובא[שד ע"ב]בקדמיתא הוה מזלזלא תועבה איהו קמי קב"ה ואי לבתר אימלך ותב מחוביה השתא אתיקר איהו מגרמיה וקב"ה קארי עליה ואמר מאשר יקרת בעיני, את מגרמך יקרת בעיני נכבדת. ואני אהבתיך, דהא לית רחימו לקב"ה בהדי ב"נ בעלמא אלא בבר נש דתב מחוביה, ועל דא ואני אהבתיךדהא לית רחימו לקב"ה אלא ביה.

אבל מה אעביד, דהא אתיהיב רשו לחויא תקיפא לנזקא. דא היא עיטא קדמאיואתן אדם תחתיך. מאי איהו אדם דיהיב קב"ה כופר תחותיה, חייבא אוחרא דלא אתנחם על חוביה. וההוא מאן יהא, מעמא דההוא חויא מדיליה ייכול דכתיב ואתן אדם תחתיך, אל תקרי אדם אלא אדום. [p. 346] ולאומים תחת נפשך, דא הוא ולאום מלאום יאמץ ודא זרעא דעשו דיהא תחת נפשך.

 

אדהוו יתבי הא יודאי דגזל ליה גוי דקטיל חויא אתא באורחא לאי ועיף מאורחא, ומגו תקיפו דשמשא עאל בההוא חקלא ויתיב תחות אילנא חד והוה מצדיק עלוי דינא ואמר מארי דעלמא גלוי וידוע לקמך דלא חיישנא עלי כלום ולא על גופי ולא על ממונאי דהא בדינא את עביד כל מה דאת עביד. אבל אבא ואמא סבין אית לי דלית לי במה אפרנס לון ועל דא חיישנא.

ותו על כל דא צרורא חדא דדינרין דהוה בההוא ארנקי דחד מסכינא למעבד חופה לברתיה ענייה. מה אעביד מארי דעלמא, ע"ד כאיבנא בלבאי יתיר.

בכה ואמר (תהלים יט:10) משפטי יי' אמת צדקו יחדיו. דינין דמארי עלמא קשוט אינון. אמאי אינון קשוט, בגין דצדקו יחדיו, דהא בשעתא דדינא בעי קב"ה למעבד דינין, כמה מארי תריסין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא ומצדיקין אלין באלין ונגחי אלין באלין. כיון דצדקו יחדיו אלין באלין ואסתכמו כחדא כדין משפטי יי' אמת. אימתי צדקו יחדיו, כד מצדיקי כל [p. 347] בני דינא דלעילא. ואנא מארי דעלמא על כל דא בכינא ולא על דידי.

שמע ר' אלעזר וחברייא וקמו לגביה, חמו ליה יתיב תחות ההוא אילנא ואתקיפו ביה ונטלוהו לגבייהו. אמר ליה ר' אלעזר לא תדחל זכאה קשוט דאי לאו זכאה אנת לא ירחיש לך קב"ה ניסא רברבא כמא דעבד בקדמיתא. טול ארנקי דדינרין דילך ותא ותחזי מה דעבד קב"ה בגינך.

אזל בהדייהו וחמא ההוא גוי מית וחויא הוה עבד ביה נוקמין והוה כריך על קדליה כדבקדמיתא. אשתטח ההוא יודאי בעפרא ואודי ושבח למארי עלמא וקם ונשיק ידוי דרבי אלעזר וחברייא. אמר לון השתא ידענא דקב"ה ארחיש ניסא דא בגינייכו, אבל רבנן על אבא ואמא סבין דאית לי בכינא ועל חד מסכינא דיהב לי צרורא דא כאיבנא.

פתח ארנקי ואחמי לון ואחמי לון ההוא מחאה דעבד ליה ההוא גוי. צלי עליה ר' אלעזר ואיתסי.

קריבו לגבי ההוא גוי כמלקדמין וחמו חויא דהוה עביד כדבקדמיתא. אמר ליה ר' אלעזר חויא חויא כל מה דעבדת יאות עבדת. ותו דאחמית חילך וגבורתך ביה ועבדת נוקמין סגיאין, והא חמינן תלת זמנין ואחמית כל מה דעבדת. מכאן והלא זיל ואתטמר במערתך וגזרנא עלך דלא תנזיק לברייתא לעלמין. אתפרש ההוא חויא וכפיף רישיה ואזיל ליה.

אמר ר' אלעזר לההוא יודאי טול עדאה דשנאך דהא כיסא דדינרי דדהבא אית לגביה דשבק ליה בריה דההוא גוי לאבוי ושבוק ליה מנוי ולא תטול מדיליה כלום וזיל לגבי גברא דדוך [p. 348] פלן ותשכח דההוא שעתא מיתת אינתתיה, זיל לגביה והב ליה כיסא דדינרין דא בגין דההוא גברא אית ליה ברא חדא ושמעון שמיה והוה אזיל בסחורתא על ימא ואינון בארבא, בריה דהאי גוי גנב ליה האי כיסא ויהב ליה להאי רשע. ואימא לההוא יודאי דיסליק כיסא דא לבריה דלעגל ייתי לגביה ויברך לקב"ה דאחזר אבידה למארה.

וכך עבד, נטל כיסא ואסגיד לקמיה דר' אלעזר ונשיק ידווי.

תווהו חברייא. אמר ר' אבא בכל אורחא דא אית תווהא בכל מה דחמינן בך והשתא איהו תווהא על תווהא, מהו דין.

אמר להו מלה דא לאו בסימנא איהו ולאו בחכמתא, אלא רוחא דילי אסתכל ואנא חמינא כאלו עינא בעינא חמינא.

תווהו. אזלו כלהו וההוא יודאי בהדייהו עד דמטו לבי חמוי. כיון דמטו תמן אשכחוה לחמוה דהוה יתיב על גבי ערסוי ולעי באורייתא. בריך ברכתא ר' אלעזר ובריכו חברייא ואיהו חדא בהו.

 

פתח ואמר (ירמיה יז:4) רפאני יי' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה. כיון דאמר רפאני יי' מהו וארפא, כיון דאמר הושיעני מהו ואושעה, כיון דאסיא מסי מאן הוא דימחי. אלא כל אסוותא דעלמא בידוי דקב"ה אינון אלא אית מנהון על ידא דשליחא ואית מנהון דלא אתמסרו בידא דשליחא ואינון דאתמסרו על ידא[שה ע"א] דשליחא אסוותא אינון אבל לזמנא מתהדרן ואינון דאיהו מסי ההוא מרעה דילנא [p. 349] לא אהדר לעלמין. ועל דא אסוותא דיליה אסוותא דלית בה מרעה כלל, ובגין כך רפאני יי' וארפא, וארפא ודאי בלא קטרוגא כלל. והשתא חברייא קב"ה יהב לי אסוותא ועשק לי וערב לי.

סחו ליה כל עובדא, תווה בכי וחדי. אמר חברייא נדרנא דאיהך לגביה ואתחבר בהדיה ונודה ונשבח למארי עלמא. חדי בהדייהו.

אמרו ליה במה הוית מתעסק.

אמר לון הוינא משתדל בפרשתא דבלק וחמינא דחכמתא דיליה הוה תקיף יתיר מחכמתא דבלעם. חכמתא דבלעם רגעא חדא, חכמתא דבלק בכל זמן. אבל מפתחן כלהו בידא דבלעם בגין דאיהו הוו אשלים בפומא. בלק הוה ידע למעבד חרשוי ולא הוה ידע לאשלמא בפומא.

[p. 350] פתח ואמר (ירמיה ל:14) אתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי אתך אני כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיךלמשפט ונקה לא אנקך. האי קרא אוקמוה אבל אתה אל תירא עבדי יעקב מחרשוי דבלעם, ואל תחת ישראל מקסמוי דבלק.

ת"ח היך הוו תרווייהו דא בדא בעיטא בישא. אמר בלעם יעקב בביתא דלבן אבי אבא הוה וניחש נחשין לקבליה ויכיל ליה, אסדר אנא נחשין לקבלייהו. אמר בלק ואנא אסדר קסמין לשמא דאקרי ישראל.

בההיא שעתא נפק רוחא חדא מסטרא דיוסף מגו ענפי אילנא ונשיב לאינון נחשים ובטיל לון והיינו דאמר יוסף (בראשית מד:15) כי נחש ינחש איש אשר כמוני. מאי איש אשר כמוני, בגיני אית איש דנחשים יבטל [p. 351] לבנייכו, בגיני איהו לעילא, והיינו איש אשר כמוני, כמוני אית איש לעילא.

נפק רוחא אחרא מגו אילנא דלתתא ונשיב בההוא קסם ובטיל ליה, והיינו קסם על שפתי מלך. מאן מלך, דא אילנא דלתתא. כדין אתיב בלעם ואמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ותרווייהו הוו בתרין סטרין אלין.

כי אתך אני. לא הוו יומין מן יומא דאיברי עלמא דאצטריך הכי למהוי קב"ה בהדייהו דישראל כההוא זמנא דבעא בלעם לשיצאה לשנאיהון דישראל מעלמא, ועל דא אמר קב"ה בלעם בעא לשיצאה לכו מעלמא ואנא לא אעביד הכי אלא (ירמיה ל:11) כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה, דאלו ייתון כל עמין לא ייכלון לשיצאה לכון מעלמא.

אתא לבן בקדמיתא ובעא לאעקרא ליה ליעקב בלחודוי מעלמא, אתא קב"ה ואגין עליה דכתיב (בראשית לא:24) השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. אתא פרעה ובעא לשיצאה לון מעלמא, אתא קב"ה ואגין עלייהו דכתיב (שמות א:12) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. [p. 352] אתא המן ובעא לשיצאה כלא, אתא קב"ה ואגין עלייהו ואתיב כלא על רישיה. וכן בכל דרא ודרא וישראל אמרי (איכה ג:22) חסדי יי' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. כי לא תמו מבעי ליה, אלא חסדי יי' בכל דרא ודרא דהוו בסעדן דלא תמנו ולא אשתצינא. מ"ט, בגין דלא אתמנעו רחמוי מינן דכתיב כי לא כלו רחמיו.

ת"ח מה כתיב בקדמיתא, וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור, ולבתר כתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים וגו'. הוה ליה למכתב וילכו המלאכים, מאי שנא דקא שני מלה ממה דאמר בקדמיתא. אלא ההוא רשע דבלק חכים הוה בכל דרגין דלעילא, אינון דקשרין קשרין למעבד בהו חרשין וקסמין וכל אינון דרגין עלאין מנייהו דבהו כפיין לדרגין תתאין.

א"ל בכל זמנא דאנן חרשין קסמין וחרשין נחשין אית לן דרגין ומלאכין ידיעאן דאשתמודעאן לגבי חרשין וקסמין, אבל מכאן ולהלא אית לך לעיינא באתר אחרא עלאה. [p. 353] כתב ליה שמהן אחרנן באינון דרגין קדישין, והכי אורחין דקסמין וחרשין, ידעי אינון דרגין דההוא קסם שריא בהו ועבדין חרשייהו ואומאן לון בדרגין אחרנין עלאין מנייהו ועבדי מה דעבדי.

שלח ליה הכי, עמא דא לאו קשרא דלהון כשאר עמין דעלמא, קשרא דלהון באתר אחרא עלאה מתקשרן. כתב ושלח ליה פופוסא ופטרונא דתריסר נציבין דסחרן גלגלי רתיכא דכרסייא קדישא. א"ל אי תסתכל בהני אסתכל בגין דהני תריסר מתקשרן בתריסר שבטין, ואי בהני תעביד חרשין בדיוקנא דלהון דאינון תריסר שבטין דגלין פרישין ניכול ונגח בהו קרבא ונעקר לון מעלמא. והיינו וישלח מלאכים, מלאכים ודאי, ודא הואוקסמים בידם, פופוסין דמלאכין קדישין הוו אתייאן בידייהו. ואיהו לא הוה ידע דכל דרגין עלאין בידוי דקב"ה אינון. מה חשיב בלק, חשיב דעמא דישראל אתמסרו למלאכין כשאר כל עמין דעלמא ועל דא כתיב שמהן דאלין מלאכין תריסר ושלח ליה והיינו דכתיבוישלח מלאכים.

א"ל ת"ח כל דרגין דאינון מתקשראן [שה ע"ב] קשרין לאתברא עמא דא מסטרא דצפון אינון ומסטרא דצפון זמינין למנפל. שולטנו דחרשין דילן בסטרא דצפון אינון, השתא ניכול לאגחא בהו קרבא דהא תריסר אלין דאינון מתקשראן בהו [p. 354] מסטרא דצפון שראן לממני, הואיל ומשמאלא שריין תוקפא דילהון אתחלש ואתבר בגין דכל תוקפא דילן לההוא סטר איהו. מהו דקאמר, (מלכים א ז:25) עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים צפונה, מצפון שארי לממני.

אמר הא תוקפא דילן בסטרא דצפון איהו ואינון ארבעים חסר חד דרגין תקיפין מפרזלא ונחשא ותחותייהו לית לון חושבנא, ועל דא אנן ניכול לאגחא קרבא בהו ולאיגרי בהו.

וקב"ה לא עבד הכי לעמא קדישא ולא בעא למשבק לון למלאכים ולא לכל חילי שמיא אלא איהו בלחודוי. בדר מלאכין ורברבין דשלטנין על כל שאר עמין, ענפין פרידן על כלהו. כיון דאתא לישראל נטיל לון איהו בלחודוי ואחסין ליה בנופא תוקפא דאילנא ולא שביק לון בידא דמלאכין ולא בידא דממנאן ורברבין דעלמא דכתיב (דברים לב:8) בהנחל עליון גויםבהפרידו בני אדם יציב גבולות עמים למספר בני ישראל. ואינון תריסר תחומין מתחמן בארבע סטרין דעלמא. לבתר דבדר ענפין וטרפין נטל לישראל ואחסין לון בתוקפא נופא דאילנא דכתיב (שם:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

[p. 355] א"ר אלעזר כמה יאות ושפיר קאמרת, זכאה אורחא דילן דכמה מלין עלאין קדישין חמינא ורווחנא לון.

ההוא יודאי הוה תמן לקמייהו. אמר לון רבנן כל מילין אלין כמה טבאן ומילין עלאין קדישין נינהו. מהו דכתיב (שם:8) ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון וגו'.

אמרו ליה אי ידעת ביה מלה אימא דהא מלה דא אוקמוה באברהם דאשכח ליה קב"ה בארעא דפלחי ע"ז דלא הוון ידעין מהימנותא דקב"ה אלא כולהו הוו טעאן בתר ע"ז, וקם אברהם ופרח בינייהו ענפא חדא שלים במארי עלמא ואשכח ליה תמן. מה עבד ליה קב"ה, נטיל לההוא ענפא ונטיר ליה ואשקי ליה ואשתדל עליה ועקר ליה מתמן ושתיל ליה באתר אחרא דכתיב (בראשית יב:1) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראיך, ועבד מניה עמא קדישא. מציאה אשכח ביה קב"ה בעלמא בארעא דלא מהימני ליה ולא הוו ידעי מאי איהו.

אמר ההוא יודאי ודאי שפיר הוא ויאות מלה, אבל אית לשאלא אי אברהם הוה דיוקנא עלאה כלא איהו דיוקנא ואצטריך [p. 356] למהוי דיוקנא דהא אברהם סבא מאתר עלאה הוה ונפק ואברהם לתתא הכי אצטריך.

ותו דהא קרא לא אוכח על אברהם כלל ולא אדכר לאברהם ולא ליצחק אלא ליעקב בלחודוי דכתיב כי חלק יי' עמו יעקבחבל נחלתו, ובתריה כתיב ימצאהו בארץ מדבר וגו'.

א"ר אלעזר עם כל דא לית קושיא הכא דהא אשכחן לאברהם דנפק מגו פלחי ע"ז, והכא אע"ג דיעקבכתיב איהו אברהם ולית פירוכא במלה. אבל אי ידעת מלה או חדושא אימא.

פתח ההוא יודאי ואמר (בראשית א:2) והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. והארץ. מאן ארץ, ההיא ארץ דאשתמודעא עילא ותתא.

היתה תוהו ובוהו. מאי תוהו, דא קו ירוק דאקיף כל עלמא ואקרי קו תוהו דכתיב (ישעיה לד:11) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. בהו, כמא דתנינן אבנין מפולמות דמשתקען גו תהומי ומנהון נפק מייא.

[p. 357] השתא אית למנדע תהודא דאיהו קו ירוק, מאן הוא קו ירוק ומהו קו ירוק. אלא אשכחן בספרא דאסיין דקירטנא אסיא, ויודאן דקסרי שמיה וקרון ליה קירטנא אסיא בגין דאיהו רב על אסיין ויקירא בחכמתא, והכי אמרי ליה בלשון פרסי לבר נש יקירא קירטנא רב ויקירא בחכמתא. והוא אמר והארץ היתה תהו ובהו. מאי תהו, איהו קו ירוק דאסחר כל עלמא. ומאן איהו, קליפא דאגוזא ודא איהו ההוא קליפה דלבר דאיהו ירוק. לגו מניה בהו, אינון אבנין מפולמין דמנהון נפקין מיין. מן תהואתמשך עור ובשר, מן בהואתמשכן גרמי.

[p. 358] לגו מנהוןוחשך, דא משיכו דאתמשך מניה עמא דעשו.

ואי תימא מןתהוהכי הוא ודאי דהא חשך מניה תליא תהו, אלא אינון אבנין מפולמין עאלו באמצעיתא דמנייהו אתמשכאן גרמי כמא דאתמר. וחשך, משיכו דקיק דמניה אתמשך עשו.

ורוח אלהים, דא מוחא דאגוזא דמתמן אתמשך יעקב שלימא.

כגוונא דא רזא דכתיב (יחזקאל א:4) והנה רוח סערה באה מן הצפון, לקבליה דתהו. לגו מניה ענן גדול, לקבליה דבהו.ואש מתקלחת, לגו מניה ואיהו לקבליה דחשך. ונגה לוסביב, לגו מניה לקבליה דרוח אלהים. ומתוכה כעין החשמל, לגו מכלא, לקבליה מרחפת על פני המים, דא רוחא דאמא עלאה דקא מרחפא על כלא. ויעקב שלימא ודאי איהו מוחא דאגוזא וקב"ה ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ודאי. לבתר עבד דכל אינון קליפין יהון כולהון משתעבדן ליה.

[p. 359] עד הכא הוה כתיב בההוא ספרא דקירטנא אסיא. לבתר הוה רשים בהאי קרא כל נטורא דאצטריך אסיא חכים למעבד למרע דשכיב בבי אסירי דמלכא למפלח למארי עלמא. דכד אזיל אסיא חכים לגביה ימצאהו בארץ מדבר ובתהו, מרעין דשריין עליה. אשכח ליה [שו ע"א]באסירו דמלכא.

אי תימא הואיל וקב"ה פקיד לתפשא ליה דלא ישתדל בר נש אבתריה, לאו הכי דהא דוד אמר (תהלים מא:2) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יי', דלההוא דשכיב בבי מרעיה, ואי אסיא חכים הוא קב"ה יהיב ליה ברכאן לההוא דאשתדל ביה.

וההוא אסיא איימצאהו בארץ מדבר, בבי מרעיה שכיב, ובתהו ילל ישימון, דאינון מרעין דחקן ליה מה אצטריך ליה למעבד. יסובבנהו, יסובב ליה סיבות [p. 360] וייתי עילות בגין דימנע מניה אינון מלין דנזקין ליה. יקיז ויפיק מניה דמא בישא.

יבוננהו, יסתכל ויבין ההוא מרעה ממה הוי ויסתכל בגין דלא יתרבי עלוי וימאך ליה. לבתר יצרנהו כאישון עינו, בגין דיהא נטיר כדקא יאות באינון משקין באינון אסוותא דאצטריכו ליה, ולא יטעי מנייהו דאלמלא יטעי אפילו במלה חדא קב"ה חשיב על ההוא אסיא כאלו שפך דמיה וקטליה. בגין דקב"ה בעי דאע"ג דההוא ב"נ איהו בבית אסירי דמלכא ואיהו אסיר בבית אסירי דישתדל ב"נ עליה ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי.

והוה אמר הכי קב"ה דן דינין דבני עלמא לעילא הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין. מאן דאיתחזי לענוש נכסין נפיל בבי מרעיה ולא יתסי עד דיתן כל מה דיתגזר עליה. כיון דאתענש בממוניה ויהב מה דאתגזר עליה איתסי ונפיק מבי אסירי. ועל דא אצטריך לאשתדלא עליה דיתן עונשיה ויפוק.

[p. 361] מאן דאתחזי לשרושי יתפסון ליה ויהבי ליה בבי אסירי עד דישתרש מכלא ולזמנין דישתרש משייפוי או מחד מנייהו ולבתר יפקון ליה מבי אסירי. מאן דאתחזי למות הכי הוא דאלו יתן כל כופרא וכל ממונא דעלמא לא ישתזיב.

ועל כל דא אצטריך לאסיא חכים לאשתדלא עליה. אי יכיל למיהב ליה אסוותא מן גופא יאות, ואי לא יתן ליה אסוותא לנשמתיה וישתדל על אסוותא דנשמתיה, ודא איהו אסיא דקב"ה ישתדל עליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

אמר ר' אלעזר עד השתא לא שמענא מאסיא דא ומספרא דא בר זמנא חדא דאמר לי טייעא חדא דשמע לאבוי דאסיא חדא הוה ביומוי דכד הוה מסתכל בב"נ דאיהו בבי מרעיה הוה אמר דא חי ודא מית. והוו אמרין עלוי דהוה זכאה קשוט דחיל חטאה וכל מאן דלא יכיל למדבק מה דאצטריך ליה איהו הוה קני ויהיב מדיליה, והוו אמרין דלית חכים בעלמא כגיניה וצלותיה הוה עביד יתיר ממה דהוה עביד בידוי, וכדדמי לן דא הוה ההוא אסיא.

אמר ההוא יודאי ודאי ספרא דיליה בידי איהו דקא יריתנא ליה מאבי אבא וכל מילוי דההוא ספרא כולהו אתיסדן על רזין דאורייתא ורזין סתימין אשכחנא ביה ומלין דאסוותא סגיאין דאיהו אמר דלא יאות למפעל לון בר דאיהו דחיל חטאה. ואינון ממה דהוה עביד בלעם דהוה לחיש לחישין על מרע והוה אמר בפימוי ואיתסי מיד, [p. 362] וכולהו בריר לון בההוא ספרא ואמר דא אסור ודא מותר למאן דדחיל חטאה, בגין דמרעין סגיאין אמר דתליין אסוותא דילהון בלחישו דפומא ואינון מסטרא דנחש ומנהון מסטרא דקסם, וכל אינון דאסור למימר בפומא ואסור למעבד בעובדא הוה אמר עד דאשכחנא תמן על מרעין ידיעאן דאצטריך לומר כך ולנדויי בנדוי ושמתא על ההוא מרע ואיהו תווהא סגיא לגבן.

חדי רבי אלעזר וחדו חברייא. א"ר אלעזר אי ההוא ספרא יהא לגבן נחמי מאי הוא.

אמר אנא אמסר יתיה לכון במסירה על מנת לאחזאה לבוסינא קדישא.

ותנינן אמר ר' אלעזר ההוא ספרא הוה בידי תריסר ירחי ואשכחנא ביה כמה נהורין עלאין ויקירין, כד מטינן לאינון רזין סתימין דהוו מבלעם תווהנא.

יומא חדא לחישנא באתר חד והוו אתוון סלקן ונחתן עד דחמינא בחלמא ואמרי לי מה לך למיעל ולמשאל בתחומא דלא דילך ולא אצטריך לך. איתערנא ואבאיש קמאי על רזין סתימין דהוו תמן. שדרנא לההוא יודאי ור' יוסי בר' יהודה שמיה ויהיבנא ליה ספרא.

וברזין דבלעם אשכחנא מאינון שמהן דמלאכים דשדר ליה בלק ולא הוו מתסדרן על תיקונייהו כדקא יאות, אבל כמה זייני אסוותא אשכחנא ביה דקא מתקנן על תיקוני אורייתא ורזין סתימין דילה וחמינא דאיהו בחסידותא וצלותין ובעותין לקב"ה.

[p. 363] ואי תימא דהוה עביד אסוותא בפסוקי אורייתא או ברזין דאורייתא ח"ו אלא דהוה אמר רזין דאורייתא ועל ההוא רזא הוה אפיק רזין דאסוותא דלא חמינא כההוא גוונא לעלמין. אמינא בריך רחמנא דאחכים לבני נשא מחכמתא דלעילא.

ומאינון מלין דבלעם נסיבנא וחמינא בהו דלא הוה בעלמא חכים בחרשין כוותיה. אמינא בריך רחמנא דבטיל מעלמא חרשין אלין דלא יטעון בני נשא מבתר דחלתא דקב"ה. [קצג ע"ב]

 

א"ר אלעזר בלעם חייבא מאן קטיל ליה והיך אקטיל.

א"ר יצחק קרא הוא דכתיב (יהושע יג:22) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב.

א"ל ר' אלעזר כל דא ידענא.

אמר ר' שמעון אלעזר מלוי דבלעם חייבא תקיפין אינון והא אוקמוה חברייא דכתיב (דברים לד:10) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואמרו בישראל לא קם אבל באו"ה קם, ומנו בלעם, והא אוקימנא מלה. ואי כל דא הוה בידיה והוה כל כך תקיף בחכמתא, גבר דשבח גרמיה בחיליה תקיף דכתיב ואנכי אקרה כה, אעקר לכה מהאי, היך יכילו לקטלא ליה. [p. 364] אלא בספרא דחכמתא דשלמה מלכא הכי אמר תלת סימנין אינון, סימן לעבירה ירקון, סימן לשטות מלין, סימן דלא ידע כלום שבוחי, ודא אכרע לשאר, שוטה בעל עבירות כלא אית ביה.

ואי תימא הא כתיב (משלי כז:2) יהללך זר ולא פיך, ואי לאוזר, פיך. לאו הכי אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך אפתח פומך למללא באורייתא ולאודעא מלי קשוט באורייתא וכדין פתיחו דפומך ישבחון מילך וינדעון מאן אנת דלית מלה בעלמא דאשתמודעון ליה לב"נ אלא בזמנא דאפתח פימיה, פימיה יהודע לבני נשא מאן הוא.

ההוא רשע דבלעם שבוחי קא משבח גרמיה בכלא, ועכ"ד גניבו דדעתא קא גניב ואסתלק במלוי. במלין זעירין הוה עביד רברבין, מה דאמר על אינון מלין מסאבין הוה אמר וקשוט אמר אבל ההוא רשע הוה אמר ומשבח גרמיה בארח סתים ואסתלק במלוי דכל מאן דהוה שמע חשיב דהוה אסתלק על כל נביאי [p. 365] דעלמא דכתיב נאום שומע אמרי אל ויודע[קצד ע"א]דעת עליון. מאן גבר בעלמא דהוה שמע מפימיה מלין אלין דלא חשיב דלית בעלמא נביאה עילאה כגיניה.

וקשוט הוה והכי הוה. נאום שומע אמרי אל, הכי הוה. ויודע דעת עליון, הכי הוה. וההוא רשע אמר על דרגין דאתדבק בהו. שומע אמרי אל, מלה דאיהו בסליקו עלאה, והכי אמר שומע אמרי אל, האל לא כתיב דהא (תהלים יח:31) האל תמים דרכו, אבל אל סתםאל אחר איהו, (שמות לד:14) כי לא תשתחוה לאל אחר. שומע אמרי אל, מלה זעירא איהי ודמי למאן דלא ידע דאיהו רב ועלאה.

ויודע דעת עליון, על כל דרגין דמסאבו אינון דמנהגי ארבא דימא וסערא, ארבעין חסר חד אינון וההוא רב החובל דכלהו מתנהגי על ידוי איהו עליון על כל. בדא הוה מתדבק ההוא רשע ואמר דהוה ידע דעת עליון, דרגא דאיהו עליון על כולהו מנהגי ארבא. מאן שמע הכי דלא בהיל בדעתו ויימא דלא הוה כגיניה בעלמא, אלא ההוא רשע משבח גרמיה בארח סתים ואמר מלי דקשוט וגניב דעתא דבני עלמא.

אשר מחזה שדי יחזה, מאן דשמע דא חשיב דהוה חמי מה דלא חמא אחרא בעלמא. מחזה שדי, דא ענפא חדא מאינון ענפין דהוו נפקי [p. 366] משדי ואתענשו לעילא ואקרון מחזה כד"א (מלכים א ז:5) ומול מחזה אל מחזה, ענפא דנפיק מתמן.

ומאן הוא, עזא ועזאל דאינון נופל וגלוי עינים, ואיהו אמרמחזה שדי דהוה חמא נופל וגלוי עינים.

אן הוה בלעם בההוא שעתא. אי תימא במדין הא כתיב ועתה הנני הולך אל עמי, אי אזל ליה מאן יהביה במדין. אלא ההוא רשע כיון דחמא דנפלו מישראל עשרין ושנים אלף על עיטוי אתעכב תמן והוה בעי מנייהו אגרוי, ובעוד דאתעכב תמן אתא פנחס ורברבני חילא לתמן. [p. 367] כיון דחמא לפנחס פרח באוירא ותרין בנוהי עמיה יונוס ויומברוס. ואי תימא היך לא מיתו בעובדא דעגל דהא אינון עבדו, הכי הוה ודאי ודא הוא דכתיב (שמות לב:28) ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. וכי לא הוו ידעי חושבנא זעירא דא והרי כמה חושבנין אחראין רמאין ועלאין ורברבנין ידע קרא לממני והכא כשלשת אלפי איש. אלא אינון בנוי דבלעם יונו"ס ויומברו"ס דהוו שקיליכשלשת אלפי איש. אלא ההוא רשע כל חרשין דעלמא הוה ידע ונטל חרשין דבנוי דהוו רגילין בהו ובהו טאס ואסתלק. פנחס חמא ליה דהוה ב"נ חד טס באוירא והוה מסתלק מעינא, רמא קלא לבני חילא, אמר אית מאן דידע למפרח אבתריה דההוא רשע דהא בלעם איהו. חמו ליה דהוה טאס.

צליה בריה דשבטא דדן קם ונטל שלטנו דשליט על חרשין ופרח ואסתלק. כיון דחמא ליה ההוא רשע עבד ארחא אוחרא באוירא ובקע חמש אוירין בההוא ארח, [קצד ע"ב]כדין אתכסי מעינא. בההוא שעתא אסתכן צליה והוה בצערא דלא הוה ידע מה יעביד. רמא ליה קלא פנחס ואמר טולא דתנינייא דרבעין על כל חויין הפוך במזייך. מיד ידע וגלי ההוא ארחא [p. 368] ועאל לגביה, מיד אתגלי ונחתו תרוויהו קמיה דפנחס.

תא חזי ההוא רשע כתיב ביה וילך שפי, דא הוא עליון דדרגין דיליה חויא דכורא. צליה נטל תרין דכר ונוקבא ובהו שליט עליה בגין דשלטנו דשליט עלייהו נטל ואתכפיין קמיה. ודא הוה שפיפון עלי ארח, על ההוא ארח דעבד ההוא רשע דכתיב (בראשית מט:17) יהי דן נחש עלי דרך, דא שמשון. שפיפון עלי ארח, דא צליה.

הנושך עקבי סוס, דא עירא דהוה בהדיה דדוד דהוה אתי מדן ובגיניה תליא גבורתיה בדוד דכתיב (שמואל ב ח:4) ויעקר דוד את כל הרכב.

[p. 369] ויפול רוכבו אחור, דא שריה דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים ואיהו הוי משבטא דדן וזמין איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין. וכד דא יקום כדין הוי מחכא לפורקנא דישראל דכתיב (בראשית מט:17) לישועתך קויתי יי', ואע"ג דאוקמוה להאי קרא אבל ברירו דמלה כמא דאתמר וכמא דאוקמוה, ועל דא אתא קרא ואוכח.

כיון דנחת ההוא רשע לקמי פנחס אמר ליה רשע כמה גלגולין בישין עבדת על עמא קדישא. אמר ליה לצליה תא וקטליה ולא בשמא דלא אתחזי הא לאדכרא עליה קדושה עלאה בגין דלא תפוק נשמתיה ותתכליל באלין דרגין קדישין ותתקיים ביה מה דאמר תמות נפשי מות ישרים.

בההוא שעתא עבד ביה כמה זיני מותא ולא מית עד דנטל חרבא דהוה חקיק עלוי חויא מהאי סטרא וחויא מהאי סטרא. א"ל פנחס בדיליה קטול ליה ובדיליה ימות. כדין קטל ליה ויכיל ליה. [p. 370] דכך ארחוי דההוא סטרא, מאן דאזל אבתרה בה ימות ובה תפוק נשמתיה ובה תתכליל, והכי מית בלעם ודיינין ליה בדינין בההוא עלמא ולא אתקבר לעלמין וגרמוי כלהו אתרקבו ואתעבידו כמה חויין מזוהמן מנזקי שאר בריין ואפילו תולעתין דהוו אכלי בשריה אתהדרו חויין.

אשכחנא בספרא דאשמדאי דיהב ליה לשלמה מלכא דכל מאן דהוה בעי למעבד חרשין תקיפין סתימין דעינא, אי ידע טנרא דנפל תמן בלעם ישכח מאינון חויין דהוו מגרמוי דההוא רשע. אי יקטיל חד מנייהו רישא דיליה ביה יעביד חרשין עלאין, בגופא דיליה חרשין אחרנין בזנבא חרשין אחרנין, תלת זיני חרשין אית בכל חד וחד.

מלכת שבא כד אתת לגבי שלמה מאינון מלין דשאילת לשלמה אמרת גרמא דחויא דתלת חרשין במה נתפס. מיד (מלכים א י:3) לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה. איהי שאילת על דא והות אצטריכת לאינון חויין ולא יכילת לנטלא חד מנייהו. מה אתיב לה, מלין דהוו בלבה כך אודע לה דכתיב ויגד לה המלך את כל לבבה. אינון [p. 371] חויין לא יכלי לון כל בני עלמא בר ממלה דרזא חדא, ומאי איהו, שכבת זרע רותחת.

ואי תימא מאן יכיל, אלא בשעתא דההוא שכבת זרע אפיק ב"נ כד איהו בתיאובתא אפיק לה לשמא דההוא חויא ברעותא דתיאובתא. כד נפיק ברתיחו נטלי ליה מיד בלבושא חדא וההוא לבושא זרקין לגבי חויא, מיד כפיף רישיה ותפסן ליה כמא דתפיס תרנגולא דביתא. ואי בכל מאני קרבין דעלמא יגיחון בחד מנייהו לא יכלין ליה, ובהאי לא אצטריך ב"נ בעלמא מאני קרבא ולא מלה אחרא ולא אצטריך לאסתמרא מנייהו דהא כלהו אתכפיין לגביה. כדין אתדבקו אינון מלין בלבבה ותאיבת להאי.

מכאן ולהלאה אלעזר קב"ה עבד מה דעבד בההוא חייבא ורזין סתימין אלין לא אצטריכו לגלאה אבל בגין דחבריא ינדעון ארחין סתימין דעלמא גלינא לכו דהא כמה נמוסין סתימין אינון בעלמא ובני נשא לא ידעין ואינון פליאן סתימין רברבין ועלאין. עליה ועל דדמי ליה קראן (משלי י:7) ושם[קצה ע"א]רשעים ירקב. זכאין אינון זכאי קשוט, עלייהו כתיב (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

 

[p. 372] ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני וגו'. ר' אבא פתח (שם קב:1) תפלה לעני כי יעטוף ולפני יי' ישפוך שיחו. תלת אינון דכתיב בהו תפלה ואוקמוה מלה דא אבל חד הוה משה וחד הוה דוד וחד עני דאתכליל בהו ואתחבר בהו. ואי תימא הא כתיב (חבקוק ג:1) תפלה לחבקוק הנביא, הא ארבע אינון. אלא חבקוק לאו בגין תפלה הוה ואע"ג דכתיב ביה תפלה תושבחתא והודאה איהו לקב"ה על דאחיא ליה ועבד עמיה נסין וגבורן דהא בריה דשונמית הוה. אבל תלת אינון דאקרון תפלה. (תהלים צ:1) תפלה למשה איש האלהים, תפלה דא דלית כגינה בבר נש אחרא. (שם פו:1) תפלה לדוד,תפלה דלית כגינה במלכא אחרא. תפלה לעני, תפלה איהי.

מאינון תלת מאן חשיבא מכלהו, הוי אימא תפלה לעני. תפלה דא קדים לתפלה דמשה וקדים לתפלה לדוד וקדים לכל שאר צלותין דעלמא. מ"ט, בגין דעני [p. 373] איהו תביר לבא וכתיב (שם לד:19) קרוב יי' לנשברי לב וגו', ומסכנא עביד תדיר קטטה בקב"ה וקב"ה אצית ושמע מלוי. כיון דצלי צלותיה פתח כל כוי רקיעין וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא דכתיב תפלה לעני כי יעטוף. כי יעטוף, כי יתעטף מבעי ליה, מאי כי יעטוף. אלא איהו עביד עטיפא לכל צלותין דעלמא ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת. וקב"ה אמר יתעטפון כל צלותין וצלותא דא תיעול לגבאי. לא בעינא הכא בי דינא דידונון ביננא, קמאי ליהוו תרעומין דיליה ואנא והוא בלחודנא. וקב"ה אתיחדא בלחודוי באינון תורעמין בההוא צלותא דכתיב ולפני יי' ישפוך שיחו, לפני יי' ודאי.

כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין קב"ה במאי אתעסק במאי אשתדל. אמרין אתיחדא בתיאובתא במאנין דיליה. כלהו לא ידעי מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא ומכל אינון תרעומין דיליה דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמוי קמי מלכא קדישא, ולית תיאובתא לקב"ה אלא כד מקבל לון ואשדו קמיה ודא היא צלותא דעביד עטיפא לכל צלותין דעלמא.

[p. 374] משה צלי צלותיה ואתעכב כמה יומין בההוא צלותא. דוד חמא דכל תרעין וכוי שמיא כלהו זמינין לאפתחא למסכנא ולית בכל צלותין דעלמא דקב"ה אצית מיד כצלותא דמסכנא, כיון דחמא האי עבד גרמיה עניא ומסכנא, פשט לבושא דמלכותא ויתיב בארעא כמסכנא, אמר תפלה דכתיב תפלה לדוד הטה יי' אזנך ענני. ואי תימא אמאי, בגין כי עני ואביון אני.

א"ל קב"ה דוד ולא מלכא אנת ושליטא על מלכין תקיפין ואת עביד גרמך עני ואביון. מיד אהדר צלותיה בגוונא אחרא ושבק מלה דאביון ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני. ועכ"ד כלא הוה ביה בדוד.

אמר ליה רבי אלעזר שפיר קאמרת, ועכ"ד אצטריך ליה לבר נש דצלי צלותיה למהוי תמן עני ואביון ולמעבד גרמיה עני בגין דתיעול צלותיה בכללא דכלהו עניים דהא כל נטורי תרעין לא שבקין הכי למיעאל כמא דשבקין למסכנין דהא בלא רשות עאלין, ואי עביד בר נש גרמיה ושוי רעותיה תדיר כמסכנא צלותיה סלקת ואערעת באינון צלותין דמסכנין ואתחברת בהו וסלקת בהדייהו ובכללא דלהון עאלת ואתקבלת ברעוא קמי מלכא קדישא בהון.

דוד מלכא שוי גרמיה בארבעה ארחין, שוי גרמיה בהדי מסכני, שוי גרמיה בהדי חסידים, שוי גרמיה בהדי עבדים, שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי גרמייהו ונפשייהו על קדושת השם. שוי גרמיה בהדי מסכנא דכתיב כי עני ואביון אני. שוי גרמיה בהדי חסידים דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני, בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע.

[p. 375] ואי תימא א"ה לא יפרט חטאוי לעלמין, לאו הכי, אלא כד יפרט חטאוי כדין איהו חסיד דאתי לקבלא תשובה, אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטנופא דילה עד השתא, והשתא אתדבק בימינא עלאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה.

ולא תימא דלא מקבל ליה קב"ה עד דיפרט חטאוי מיומא דהוה בעלמא או אינון [קצה ע"ב]דאתכסו מניה דלא יכיל לאדבקא, אלא לא אצטריך לפרשא בר אינון דאדכר מנייהו ואי שוי רעותיה בהו כל אחרנין אתמשכן אבתרייהו דהא תנינן אין בודקין חורי ביתא עלאין לעילא ולא אינון תתאין לתתא בביעור חמץ אלא כיון דבדיק כפום חיזו דעינוי מה דיכיל לאדבקא כלא אתמשך אבתר דא ואתבטל בהדיה.

והכי גרסינן בנגעים עשרים וארבע ראשי אברים אינון דלא מטמאין משום מחיה, וכהנא לא אטרח אבתרייהו והיינו דכתיב (ויקרא יג:12) לכל מראה עיני הכהן, אתר דיכול כהנא לאחזאה מכתשא באסתכלותא חדא ולא אצטריך למאכא גרמיה ולארמא עינוי הכא והכא.

[p. 376] אוף הכי לא אצטריך לפרטא חטאוי למבעי מן יומא דהוה דאינון חורי ביתא תתאין ולאו אינון דאתכסו דלא יכיל לאדבקא דאינון חורי ביתא עלאין לעילא. ת"חלכל מראה עיני הכהן, וכלהו אתמשכן אבתרייהו. ועל דא שוי דוד גרמיה גו חסידים.

שוי גרמיה בהדי עבדים דכתיב (תהלים קכג:2) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, וכתיב (שם פו:2) הושע עבדך אתה אלהי. שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה, דכתיב (שם:4) שמח נפש עבדך כי אליך יי' נפשי אשא. בכל הני ארבע עבד גרמיה דוד מלכא קמי מאריה.

אמר רבי אלעזר ארימית ידי בצלו לקמי מלכא קדישא דהא תנינן דאסיר ליה לבר נש לארמא ידוי לעילא בר בצלו או בברכאן למאריה ותחנונים דכתיב (בראשית יד:22) הרימותי ידי אל יי' אל עליון, ומתרגמינן ארימית ידי בצלו, דהא אצבעאן דידין מלין עלאין אית בהו. והשתא אנא הכי עבידנא ואמינא דכל מאן דאלין ארבע יסדר קמי מאריה ועביד גרמיה ברעותא כדקא יאות בתקונא דא לא תהדר צלותיה בריקניא.

[p. 377] בקדמיתא עבד לסדרא שבחא קמי מאריה ולזמרא קמיה ודא בתושבחן דקמי צלותא, ולבתר עבד לבתר דצלי צלותא דעמידה איהו עבדא דסדר צלותא דמאריה ואזיל ליה, ולבתר עבד לבתר דצלי כל צלותיה. ועל דא תלת זמנין עבד גרמיה בצלותא דא עבד דכתיב הושע עבדך אתה אלהי, שמח נפש עבדך, וכתיב (תהלים פו:16) תנה עזך לעבדך, הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה עבד.

לבתר לשואה גרמיה גו אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא אתחשיב ליה כאלו מסר נפשיה על קדושת שמיה.

לבתר לשואה גרמיה עני בזמנא דעאל ודפיק דשין דרומי מרומים כד אמר אמת ויציב וסמיך גאולה לתפלה למהוי בצלותא דעמידה תביר לבא עניא מסכנא ולשואה רעותיה לאתכללא גו מסכני בתבירו דלבא במאיכו דנפשא.

[p. 378] לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי דהכי אצטריך יחיד בשומע תפלה בגין לאתדבקא בימינא דפשוטה לקבלא לאינון דתבין וכדין אקרי חסיד, הא ארבע אלין כדקא יאות.

מאן כליל לכל הני, ההוא דקא אצטריך לאכללא לון. ומאי איהו, עבד דאכליל לכל שאר. תלת עבדין אינון בתלת דוכתי וכלהו חד ועלייהו כתיב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו'. בין עבד לעבד אינון אחרנין, בין עבד קדמאה לעבד תניינא אית לממסר נפשיה על יחודא דקדושת שמיה ולשואה גרמיה עני ומסכנא בצלותא דעמידה ולשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה. עבד תליתאה בתר דסיים וסדר כלא.

תנן בההוא שעתא דסדר בר נש כל הני סדורין ארבע ברעו דלבא קב"ה ניחא קמיה ופריש ימיניה עליה בההוא עבד תליתאה וקרא עליה וא"ל עבדי אתה דכתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ודאי צלותא [קצו ע"א] דהאי בר נש לא יהדר בריקניא לעלמין.

[p. 379] אתא ר' אבא ונשקיה.

אמר ר' אלעזר ת"ח תרי עבד מאינון תלתא אינון דכללי כל הני דהא תליתאה קיימא לחתמא ביה חותמא לעילא לשואה ביה ידא ימינא דמלכא ולאשתבחא ביה, אבל הני תרין קדמאה ותניינא אינון כללא דכלא. ודוד שבח גרמיה לבתר בהו דכתיב (תהלים קטז:16) אנה יי' כי אני עבדך אני עבדך, דאלין כללי כל שאר. תליתאה בך קיימא למפרק לי דכתיב הושע עבדך אתה אלהי. מאן דמסדר דא ידיע ליהוי ליה דקב"ה משתבח ביה וקרא עליה עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

א"ר אבא ע"ד קרינן (שם יט:11) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. כמה מתיקין מלין עתיקין דסדרו קדמאי ואנן כד טעמין לון לא יכלין למיכל. ודאי הכי הוא והא קרא אוכח על תלתא עבדין ואינון חד ובאתר חד. תרין כדקאמרת וחד דאיהו לאתעטרא ביה קב"ה דכתיב (ויקרא כה:55) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד, בגין דקב"ה אצטריך לאתעטרא בהאי תליתאה ועל דא לא ימכרו לשמא דעבד דהא דקב"ה הוי.

[p. 380] פתח ר' אלעזר ואמר (ישעיה נ:10) מי בכם ירא יי' שומע בקול עבדו. מאי שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם יי' וישען באלהיו. האי קרא אוקמוה חברייא והכי הוא, מאן דרגיל למיתי לבי כנשתא לצלאה ויומא חדא לא אתי קב"ה שאיל עליה ואמר מי בכם ירא יי' וגו'. מאי שומע בקול עבדו, במאן. אי תימא בנביאה או גבר אחרא מאן יהב נביאה או גבר אחרא לצלותא דבגין דצלי צלותיה שומע בקול נביאה או דגבר בעלמא. אלא ההוא דצלי צלותיה בכל יומא איהו שומע בההוא קולדקרא ליה קב"ה ומשתבח ביה ואמר דאיהו עבדו ודאי. שומע בקול, במאי קול, בההוא דאקרי עבדו. שבחא עלאה איהו דנפיק עליה קול דאיהו עבדו. ותו דקלא אשתמע בכל אינון רקיעין דאיהו עבדו דמלכא קדישא ודא איהושומע בקול עבדו.

אשר הלך חשכים, וכי בגין דלא אתי לצלויי הלך חשכים. אלא אוקמוה, אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין, ותלת זמנין ביומא אזלין סטרא אחרא דכר ונוקבא ומשטטי בעלמא וההוא עידן אתתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל. וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלין לשדרא בטורי חשוך והר נשפה, כדין פתיחין כוי [p. 381] נהורין עלאין ונפקי ושריין על בתי כנסיות ברישיהון דאינון דצלן צלותין ומתפלגי נהורין על רישייהו. וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל לפלניא דהוה רגיל הכא והשתא דהלך חשכים ואתעבר מקמי נהורין והלך לשטטא בטוריא בעלמא ונפק מההוא נגה נהורא דנהיר, ולית ליה ביה חולקא, אין נגה לוכמא דאתפליג ושריא על אחרנין דתמן. כמה טבין אתאבידו מניה, אין נגה לו השתא דהלך חשכים. ואלו הוה תמן יבטח בשם יי', בכללא דעבד קדמאה, וישען באלהיו, ברזא דעבד תניינא.

אמר ר' שמעון אלעזר ודאי רוח נבואה שריא עלך.

א"ר אבא אריא בר אריא מאן יקום קמייהו כד שאגי למטרף טרפא. כל אריין דעלמא תקיפין ואלין יתיר [p. 382] מכלהו. כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפימייהו ואלין נוחי לאפקא מפימייהו טרפא, אינון טרפי טרפא ויהבי לכלא.

אשר הלך חשכים, אשר הלכו מבעי ליה.

אמר רבי אלעזר בגין דאינון שראן בחבורא ומיד אתפרשן, הלך חבורא, חשכים אתפרשן, שראן בחבורא ואתפרשן מיד. כגוונא דא (יחזקאל א:4) רוח סערה באה, כלל דכר ונוקבא, באה[קצו ע"ב] והיא שבקת ליה, מיד מתפרשן.

 

[p. 383] וירא בלק וגו'. רבי אלעזר אמר ודאי מה דאמר רבי חייא מלה סתימא הוה, אבל כתיב (תהלים פד:4) גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך יי' צבאות מלכי ואלהי. וכי דוד מלכא על צפרא בעלמא הוה אמר מלה דא. אלא כמה דתנינן כמה חביבין נשמתין קמי קב"ה. אי תימא כל נשמתין דעלמא לא, אלא אינון נשמתהון דצדיקייא דתמן מדוריהון בהדיה, מדוריהון לעילא ומדוריהון לתתא. והכי אתמר גם צפור מצאה בית, אלין רוחיהון דצדיקייא.

תנינן תלת שורין אינון לגנתא דעדן ובין כל חד כמה נשמתין ורוחין מטיילין תמן דאתהנן מריחא דענוגין דצדיקייא דלגו אע"ג דלא זכו למיעאל, אבל ענוגא דצדיקייא לגו (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים וגו'.

ויומין רשימין אית בשתא ואינון יומי ניסן ויומי תשרי דאינון רוחין משטטן ופקדן לאתר דאצטריך. ואע"ג דזמנין סגיאין משטטן אבל יומין אלין רשימין אינון ואתחזון על [p. 384] גבי שורין דגנתא כל חד וחד כחיזו דצפרין מצפצפן בכל צפרא וצפרא. וההוא צפצופא שבחא דקב"ה וצלותא על חיי בני נשא דהאי עלמא בגין דיומין אלין ישראל כלהו מתעסקין במצות ובפקודין דמארי עלמא, וכדין בחדו אתחזון צפרין מצפצפן וע"ג שורין דגנתא מצפצפן משבחן ואודן ומצלן על חייא דהאי עלמא.

אמר ר' שמעון שפיר קאמרת דודאי אינון רוחין דתמן, אבל מה תימא ודרור קן לה.

אמר הכי אוליפנא דא היא נשמתא קדישא דסלקא לעילא וסלקא לאתר טמיר וגניז דעין לא ראתה וגו'.

א"ר שמעון אלעזר ודאי שפיר קאמרת ושפיר הוא, אבל כל דא בגנתא דעדן דלתתא הוא וכמא דאמרת הכי הוא והכי ודאי. גם צפור מצאה בית, אלין רוחין קדישין דזכו למיעאל ולמיפק לבתר בגין דמשטטן ואתחזון הכי ואלין רוחין מצאה בית ודאי, וכל חדא וחדא אית לון מדורין ידיעאן לגו. ועד כען כלהו נכוין מחופה דחבריה. כיון דאית לון דרור וחירו מכלא קב"ה אחזי לון היכלא טמירא חדא גניז דעין לא ראתה אלהים וההוא היכלא אקרי קן צפור, תמן מעטרי עטרין למשיח בזמנא דאתי. וביומין רשימין תלת זמנין בשתא קב"ה בעי לאשתעשעא באינון צדיקייא ואחזי לון ההוא היכלא טמירא גניז דלא ידעין ולא אשתמודען ביה כל צדיקייא דתמן.

[p. 385] אשר שתה אפרוחיה, אלין אינון צדיקייא דאשתכללו בבנין קדישין דזכו לתורה דבכתב ולתורה דבעל פה בהאי עלמא ואלין אקרון תרין מדבחן מתעטרן לקמי מלכא קדישא דהא זכותא דבנייהו בהאי עלמא מעטרן להו תמן. מאן רוחא זכאת להאי, האי דשתה אפרוחיה לאולפא למזבחותיך וגו'. מכאן ולהלאה אימא מילך דהא בלא כסופא אתחזינא תמן.

 

פתח כמלקדמין רבי אלעזר ואמר גם צפור מצאה בית, דא יתרו. ודרור קן לה, דא בנוי דהוו בלשכת הגזית אולפי אורייתא וחתכין מלין דאורייתא בפומייהו.

[p. 386] מצאה בית מהו, אלא בקדמיתא נטלו ושארו במדברא, נטלו מענוגא דיריחו וממתיקו דתמן ושרו במדברא. כיון דחמא קב"ה דעל אורייתא הוה כסופא דלהון משיך לון מתמן ואעיל לון ללשכת הגזית.

ודרור קן לה, כלא חד, צפור דרור כלא איהו חד, (שופטים ד:17) חבר הקני, (שמואל א טו:6) ויאמר שאול אל הקני.

ת"ח מה כתיב, וירא בלק בן צפור. וכי מאי שנא דאדכר שמא דאבוי משאר מלכין. אלא יתרו אתמשך ואתעבר מע"ז ואתא לאתדבקא בישראל הוא ובנוי וכוליה עלמא נדוהו [קצז ע"א] ורדפו אבתריה.

[p. 387] בלק מבני בנוי הוה ואתעבר מארחא דאבוי. כיון דחמו סבי מדין וסבי מואב דהוו בהדי הדדי באחוא דהא יתרו ובנוי אתדבקו בשכינתא ודא אתמשך מנהון אתו ואמלכוהו עלייהו בההוא שעתא הה"דובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, בעת ההיא הוה מלך מה דלא הוה מקדמת דנא. ועל דא כתיב בן צפור, מה דלא אתחזי למעבד הכי.

וירא בלק, וישמע בלק מבעי ליה, מהו וירא. ראייה חמא וידע דזמין הוא למנפל בידא דישראל, למנפל ישראל בקדמיתא בידוי ולבתר איהו בידא דישראל.

 

וירא בלק בן צפור. רבי אבא פתח (שיר א:8) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. כנישתא דישראל אמרת לגבי מלכא עלאה. כנישתא דישראל, מהו כנישתא, דא איהו עצרת, כנישו כד"א (במדבר י:25) מאסף לכל המחנות, מאן [p. 388] דכניש לכל משריין עלאין לגביה. ומגו דלזמנין נוקבא אקרי כנישתא.

ואי תימא עצרת כד"א (בראשית כ:18) כי עצור עצר יי', דנקיט ולא יהיב. הכי הוא ודאי דהא מגו מהימנו סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבי לה בלא עכובא כלל, ואיהי כד מטי לגבה כל מה דכניסתעצרמעצר ומעכבת דלא נחית אלא כפום טלא טפין טפין זעיר זעיר. מ"ט, בגין דלא אשכחת לתתא מהימנותא אלא כד"א (ישעיה כח:13) זעיר שם זעיר שם,זעיר הכא זעיר הכא. דאלמלא תשכח מהימנותא כמא דאשכח בה אריקת בכל סטרא וסטרא בלא עכובא כלל ואיהי חדאת, וכדין יהבין לה מתנן ונבזבזן סגיאין דא על דא ולא יהון מעכבין לה כלל. אבל תתאין אינון מעכבין לון ומעכבין לה וכדין איהי עצרת, עצור עצר יי' ודאי, כביכול יהיב תמצית ולא יתיר. ועכ"ד כאימא יהיבת לבנין בטמירו דלא ידעין בה, הכי עבידת לון לבנהא ישראל.

[p. 389] ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין ומומא אשתכחת בהו בישראל לתתא כדין מטי לגבה טפה כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין. וכדין ידעין לעילא דמומא בהו בישראל ואתער שמאלא מיד ומשיך חוטא לתתא. (בראשית כז:1) ותכהין עיניו מראות, מה דהוה מסתכל בעין שפירו בכללא דאברהם בלא דינא כלל כדין ותכהין עיניו מראות, מראות ודאי מלאסתכלא בכללא דרחמנו. כדין אתערו דסמא"ל בקל תקיף לאתערא על עלמא כד"א ויקרא את עשו בנו הגדול, גדול איהו לגבי משריין דסטרא אחרא, איהו גדולעלייהו ונהיג לכל ארבין דימא דערטיראן ברוחא בישא לאטבעא לון בעומקא דימא באינון מצולות ים דיליה.

[p. 390] וכד קב"ה ברחמנו כדין כל חטאין וכל חובין דישראל יהיב ליה ואיהו אטיל לון למצולות ים. כל משריין דיליה מצולות ים אקרון ואינון נטלי לון ומשטטן בהו לכל שאר עמין.

וכי חטאין דישראל וחובייהו זרקין ומתפלגין לעמא דלהון. אלא אינון מחכאן ומצפאן למתנן דלעילא ככלבא לקמי פתורא, וכד קב"ה נטיל כל חובייהו וזריק עלייהו כלהו חשבי דמתנן ונבזבזן דאיהו בעא למיהב לישראל דעבר מנייהו ויהב לון ומיד כלהו כחדא זרקין לון על שאר עמין.

ת"ח כנישתא דישראל איהי אמרת בקדמיתאשחורה אני ונאוה, אזעירת גרמה לקמי מלכא עלאה, וכדין שאילת מניה ואמרת (שיר א:5) הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. תרין זמנין איכה איכה אמאי, אלא איהי רמיזת על תרין חרבנין דתרין מקדשין דקראן כלא איכה. איכה תרעה בחרבן בית ראשון, איכה תרביץ בחרבן בית שני, ועל דא תרין זמנין איכה איכה.

[p. 391] תרעה, תרביץ, לאו דא כדא. ירעה, ירביץ מבעי ליה דהא על ישראל אמרת. אלא איהי אמרת על נפשה איכה תרעה כלתך לבנהא בגלותא דיהון בין שאר עמין. איכה תרביץ בצהרים, איך תטיף עלייהו טלין ומיין גו חמימו דצהרים.

שלמה אהיה כעוטיה, בשעתא דישראל קראן מגו דחיקו דלהון ושאר עמין [קצז ע"ב] מחרפין ומגדפין לון אימתי תפקון מגלותא, אלהכון היך לא עביד לכון נסין. ואינון משבחן גרמייהו ואמרין כה תרעה לן כיומין קדמאין, כה תרביץ במיין קדישין לצננא חמימו דרשפין ושלהובין דלכון. ואינון משבחן כל דא ואנא יתיב כעוטיה ולא יכילת למעבד לון נסין ולמיהב לון נוקמין.

[p. 392] איהו אתיב לגבה אם לא תדעי לך היפה בנשים. האי קרא הכי מבעי ליה אם לא תדעי היפה בנשים, לך אמאי. אלא אם לא תדעי לאתקפא גרמך ולאתקפא חילך לאגנא על בנך, צאילך לאתתקפאבעקבי הצאן, אלין תינוקות דבי רבן דאולפי תורה.

ורעי את גדיותיך, אלין עתיקי משדים דקא מסתלקי מעלמא ואתמשכן לבי מתיבתא עלאה דאיהי על משכנות הרועים, על דייקא, למשכנות הרועים לא כתיב אלא על משכנות הרועים, דא מתיבתא דמטטרו"ן דתמן כל תקיפין דעלמא ומנהיגי אורייתא בהאי עלמא באיסור והיתר בכל מה דאצטריכו בני עלמא דהא עקבי הצאן אינון תינוקות של בי רבן כדקאמרן.

אמר ר' אלעזר עקבי הצאן אינון תלמידי דבי רב דקא אתיין לבתר בעלמא ואשכחן אורייתא בארח מישר ואורחא [p. 393] פתיחא ועל דא אינון מחדשין מלין עתיקין בכל יומא ושכינתא שרייא עלייהו וצייתא למליהון כד"א (מלאכי ג:16) ויקשב יי' וישמע.

אמר ר' אבא הכי הוא ודאי וכלא חד מלה.

ד"א אם לא תדעי לך. לך למה, אלא דבכל אתר דישראל בגלותא איהי עמהון בגלותא, ועל דא כתיב לך וכתיב (ישעיה סג:9) בכל צרתם לו צר, ודא הוא לך.

[p. 394] היפה בנשים. היפה, איהי אמרת דאיהי אוכמתא כד"א (שיר א:5) שחורה אני, ואיהו אמר לגבה היפה בנשים, שפירת. היפה בנשים, (שם ו:4) יפה את רעיתי.

ד"א היפה בנשים, טבתא בטיבו דעבידת טיבו לבנהא בטמירו בגניזו וקב"ה סגי טב עליה כל מה דעבידת לבנהא אע"ג דלא אתחזון לכך. מהכא דאתחזי לאבא לרחמא ולמהוי טב בעינוי כל מה דאימא עבידת לבנהא בטמירו בגניזו אע"ג דלא מכשרן עובדוי.

 

אמר ר' אבא תווהנא על ההוא דכתיב (דברים כא:18-19) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו' ותפשו בו אביו ואמו וגו'. ותנינן דבההוא שעתא אמר קב"ה למשה כתוב.

אמר ליה משה מאריה דעלמא אית אבא דעביד כדין לבריה. ומשה מרחיק הוה חמי בחכמתא כל מה דעביד קב"ה לבני ישראל, אמר מאריה דעלמא שבוק מלה דא.

א"ל קב"ה משה חמינא מה דאת אמר, כתוב וקבל אגרא. את ידעת ואנא ידע יתיר, מה דאת חמי עלי ההוא עובדא, דרוש קרא ותשכח.

[p. 395] בההוא שעתא רמז ליה ליופיא"ל רבנא דאורייתא, אמר למשה אנא דרישנא להאי קרא. כתיב כי יהיה לאיש, דא קב"ה דכתיב (שמות טו:3) יי' איש מלחמה.

בן, דא ישראל דכתיב בני בכורי ישראל.

סורר ומורה, דכתיב (הושע ד:16) כי כפרה סוררה סרר ישראל.

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, דא קב"ה וכנסת ישראל.

ויסרו אותו, דכתיב (מלכים ב יז:13) וישלח יי' ביד כל נביא וכל חוזה וגו'.

ולא ישמע אליהם, דכתיב ולא ישמעו אל יי' וגו'.

[p. 396] ותפשו בו אביו ואמו, בדעתא חדא בהסכמה חדא.

והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. אל זקני עירו, אל זקניעירם מבעי ליה, מאי אל זקני עירו ואל שער מקומו. אלא אל זקני עירו דא קב"ה, ואל שער מקומו דא כנסת ישראל. זקני עירו אלין יומין קדמאין יומין עתיקין סבין דכלא, שער מקומו דא מוסף שבת.

ועכ"ד אע"ג דכלא ידעין דינא לעילא איהו בגין דבי דינא דאמא קריבין אינון לישראל ואחדין בהו וכל קריב לא דאין דינא לקריביה ופסול איהו לדינא. בקדמיתא מה כתיב, אל זקני עירו ואל שער מקומו, כיון דחמא קב"ה דאינון קריבין מיד סליק דינא משער מקומו. מה כתיב, ואמרו אל זקני עירו[קצח ע"א] לחוד, ואל שער מקומו לא כתיב אלא אל זקני עירו.

[p. 397] בנינו זה, ודאי ולא שאר עמין.

סורר ומורה איננו שומע בקולנו, מאי שנא דהא בקדמיתא לא כתיב זולל וסובאובתר כתיב זולל וסובא. אלא מאן גרים להו לישראל למהוי סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא, בגין דאיהו זולל וסובאכשאר עמין דכתיב (תהלים קו:35) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וכתיב ויאכל העם וישתחוו, דעקרא ויסודא אכילה ושתיה כד עבדין כשאר עמין, דא גרים לון למהוי בן סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא.

ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים, אלין כל שאר עמין דהוו מקלעין להו באבנין וסתרין שורין ומנתצין מגדלין ולא מהני לון כלום. כיון דשמע משה כדין כתב פרשתא דא.

ועם כל דא היפה בנשים, טבא ויקירא בנשים דעלמא. צאי לך בעקבי הצאן, הא אוקמוה אלין בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ורעי את גדיותיך, אלין ינוקי דבי רב דלא טעמו טעם חובא מעלמא.

על משכנות הרועים אלין מלמדי תינוקות ורישי מתיבות.

ד"א על משכנות הרעים חסר ו', אינון בישין אלין מלכי האמורי דנטלו ישראל ארעא דלהון לרעיא מקניהון ולבי מרעה יהב ישראל ארעא דא. כדין שמע בלק דארעא דהוה חשיבא כ"כ עבדו ישראל קרבא בה [p. 398] וסתרו לה עד דשוו לה בי מרעה. כדין אשתדל בכל מה דאשתדל ושתף בהדיה לבלעם.

 

וירא בלק. רבי חזקיה פתח (ישעיה נו:1) כה אמר יי' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דאע"ג דאינון חאבו קמיה וחבין קמיה בכל זמנא וזמנא איהו עביד לון זדונות כשגגות, דהכי הוה אמר רב המנונא סבא תלת בבי דינין תקינו רבנן בסדרי מתניתא, חדא קדמיתא בארבע אבות נזיקין שור וכו', תניינא טלית דאשתכח, תליתאה שותפין ורזא דאבידה. מ"ט, אלא קב"ה בכל זמנא עביד לון לישראל זדונות כשגגות. ואינון דסדרו מתניתין דתלתא בבי הכי סדרו ארח דקרא דכתיב (שמות כב:8) על כל דבר פשע, והאי פשע איהו דלא בזדון, ומאן איהו, על שור על חמור על שה, בבא קמא דהכי הוא באינון מלין. [p. 399] על שלמה, דא בבא מציעא. על כל אבדה, דא בבא תליתאה. וארח קרא נקטו, דכד מטא לבבא מציעא הוה אמר שירותא דקא נקטו בטלית דא אמאי. כיון דאשכח קרא אמר ודאי דא הלכה למשה מסיני וכיאות כל מלי דרבנן.

כה אמר יי', מ"ש בכל דוכתא דנביאי דכתיב כה אמר יי' ובמשה לא כתיב הכי. אלא משה דהות נביאותיה מגו אספקלריא דנהרא לעילא לא כתיב ביה כה, אבל שאר נביאי דהוו מנבאין מגו אספקלריא דלא נהרא נבאו מגו כה.

 

[p. 400] ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו וגו'. ועתה, רבי אלעזר אמר, ודאי שעתא קיימא לי למעבד מה דאנא בעי. חמא ולא חמא יאות. חמא כמה אלפין נפלין מישראל על ידוי לזמן זעיר, אמר ודאי שעתא קיימא, ועתה ולא בזמנא אחרא.

לכה. לך מבעי ליה, מאי לכה. אמר נזדרז גרמן לההוא דרחיף בגדפוי עלייהו דשמיהכ"ה. ועתה לכה, נגח קרבא לההואכ"ה.ועתה לכה, כד"א (מלכים ב ג:23) ועתה לשלל מואב.

אמר עד השתא לא הוה בעלמא מאן דייכול להו בגין ההוא פטרונא דאית להו, השתא דשעתא קיימא לכה נעביד קרבא. ובגין כך כל עיטא דההוא רשע לכ"ה הוה דכתיב ואנכי אקרה כה, אעקר לההוא כה מאתריה. ותרווייהו בעיטא בישא הוו כד"א (תהלים ב:2) על יי' ועל משיחו, ולא ידעו דהא לבתר האי כ"ה אעקר לון מעלמא.

[p. 401] כי עצום הוא ממני. וכי עד ההוא שעתא אן אגחו ביה קרבא ונצחו ליה, באן אתר אערעו בחרבא דלהון והוו גברין [קצח ע"ב] כגיברין לאחזאה גבורתא דלהון, מאי כי עצום הוא ממני. אלא ההוא רשע חכים הוה וחמי למרחיק, חמא לדוד מלכא דאתי מרות המואביה גיבר תקיף כאריא ונצח קרבין תקיפין למואב ושוי לון תחות רגלוי. אמר עצוםהוא וירתא ההוא גבורתא חד מלכא דלהון מינן ויפיק לשיצאה למואב.

אולי אוכל נכה בו. האי קרא הכי הוה ליה למימר אולי אוכל אכה בו או אולי נוכל נכה בו. אלא ההוא רשע הוה חכים, אמר חמינא ידא חדא דחד אריא תקיפא פריש ידא, אי איכול עמך דנתחבר תרוונא ונגרע מההוא אריא ידא דא לא ייתי ההוא מלכא לעלמא ולא יתרך למואב מאתריה.

[p. 402] ארה לי, מאי ארה לי. א"ר אבא ההוא רשע בתרי לישני קאמר לבלעם, חד אמר ארה ליוחדקבה לי, מה בין האי להאי. א"לארה לי עשבין וחרשין דרישי דחויין ושוי לון בקדרה דחרשיא. כיון דחמא דחיליה יתיר בפימא תב ואמר ולכה נא קבה לי.

ואוף ההוא רשע דבלק לא שבק חרשוי אלא לקיט כל זיני עשבין חרשי דרישי דחויין ונטל קדרה דחרשין ונעיץ לה תחות ארעא אלף וחמש מאה אמין וגניז ליה לסוף יומין. כיון דאתא דוד כרה בתהומא אלף וחמש מאה אמין ואפיק מיא מן תהומא ונסך על מדבחא. בההוא שעתא אמר אנא אסחי ההוא קדרה (תהלים קח:10) מואב סיר רחצי, סיר רחצי ודאי.

על אדום אשליך נעלי. מאי אשליך נעלי, אלא דא אוף הכי למרחיק הוה דכתיב (בראשית כה:30) ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי. הלעיטני, [p. 403] הלעטה ממש, פתיחו דפימא וגרונא למבלע. אמר דוד לההוא בלען מלעט הלעטין אנא ארמי עליה נעלי למסתם גרוניה.

עלי פלשת אתרועע, אוף הכי דא למרחיק אסתכי דוד. סטרא בישא דסטרא אחרא איהו ופלשתים מתמן אינון. לסטרא אחרא מה אצטריך, תרועה לתברא חיליה ותוקפיה ובגין כך עלי פלשת אתרועע והכי אתחזי לון.

 

ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני. ר' חזקיה פתח (ישעיה יא:5) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. האי קרא כלא הוא חד, מאי חדושא אתא לאשמועינן דהא צדק היינו אמונה ואמונה היינו צדק, אזור מתניו היינו אזור חלציו,אזור חלציו היינו אזור מתניו, לא אשכחן קרא כהאי גוונא. אלא לאו צדק כאמונה ואע"ג דכלא חד וחד דרגא איהו, אבל בזמנא דקיימא בדינא קשיא ומקבלא מסטר שמאלא כדין אקרי צדק דינא ממש. והיינו (שם כו:9) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל, דהא דרגא דמשפט רחמי איהו וכד אתקריב משפט בצדק כדין אתבסם כלא ויכלין בני עלמא למסבל דינא דצדק, ועל דא צדק איהו כאמונה.

[p. 404] אמונה, בשעתא דאתחבר בה אמת וחדוא וכל אנפין נהירין כדין אקרי אמונה ואית וותרנותא לכלא, וכל נשמתין סלקין מתחייבין בכמה חיובין דחייבין בישין וכיון דבפקדון סלקן אקדים לון ברחמי וחס עלייהו, וכדין אקרי אמונה ולית אמונה בלא אמת.

השתא אית לאסתכלאאזור מתניו ואזור חלציו, מהו תרין אזורין הכא. ומתניםוחלצים אע"ג דחד אינון תרין דרגין אינון חד לעילא וחד לתתא, לעילא בשירותא אקרי מתנים, לתתא בסופא אקרי חלצים כד"א (ישעיה לב:11) וחגורה על חלצים, בסופא על ריש ירכים. כד אתתא בצערא מנתקן אינון חלצים מריש ירכין ושויאת ידהא בכאבא עלייהו. ובגין כך לגבורה ולקרבא צדק אזור מתניו והכי אצטריך, לרחמנו ולטב אמונה אזור חלציו. בחד דרגא ידין עלמא, לתרין סטרין חד דרגא[קצט ע"א]דישראל וחד דרגא לשאר עמין.

[p. 405] ואי תימא צדק דינא תקיף איהו והא כתיב (ויקרא יט:15) בצדק תשפוט עמיתך, (דברים טז:20) צדק צדק תרדוף, וכמה אינון. ודאי הכי הוא דהא צדק לית ביה וותרנותא כלל. מאן דדאין לחבריה לא אצטריך למעבד ליה וותרנו מן דינא כלל אלא בצדק דלא ישגח לרחימו. מאזני צדק, בלא וותרנו להאי סטרא ולהאי סטרא למאן דמיהיב ולמאן דמקבל. ובגין כך חד דרגא אתפלג לתרין סטרין ונהורין קיימאן, חד לשאר עמין וחד לישראל. בשעתא דנפקו ישראל ממצרים אתאזרו בנהורין אלין, חד דקרבא וחד דשלמא וכלא הוה בצדק.

 

כד אתיעטו בלק אמר ואגרשנו מן הארץ. אמר ההוא דרגא דקא אתאזרן ביה מן הארץ ודאי. ודא הוא כי עצום הוא ממני ודאי, מאן ייכול לקיימא בישראל, דרגא דלהון תקיף הוא מדילי. ובגין כך ואגרשנו מן הארץ, ואי מהאי ארץ אגרשנוואתריך יתיה איכול למעבד כל רעותי. חילא דלהון במאי איהו, בפימא ובעובדא, הא פימא דילך ועובדא דילי.

[p. 406] כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'. וכי מאן הוה ידע. הא אוקמוה דהא בקדמיתא כתיב (במדבר כא:26) והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו, דאגר ליה לבלעם וכו'. אבל כי ידעתי, ידיעה ודאי ידע בחכמתא דיליה.

את אשר תברך מבורך, מאי אצטריך הכא ברכה דהא בגין קללה הוה אזיל, ואי ההוא מלה דהוה ידע מבלעם דעבד בקדמיתא קללה הוה מאי את אשר תברך מבורך. אלא מלה הכא ולא ידענא בה ולא זכינא בה עד דאתא רבי אלעזר ודרש (תהלים לד:2) אברכה את יי' בכל עת תמיד תהלתו בפי, וכתיב (שם טז:7) אברך את יי' אשר יעצני. מאן אצטריך ברכתא מן תתאי, את דהא אתאחד בהו כשלהובא בפתילה. ודוד דהוה ידע דא אמר אברכה את. אמר ההוא רשע ההוא דרגא דלהון אחיד בהו בגין ברכאן דלהון דקא מברכין ליה בכל יומא, חילא אית בך לברכא לההוא דרגא ותעקר ליה מנייהו, כי ידעתי את אשר תברך [p. 407] מבורך, ובדא ניכול בהו, תברך לההוא דרגא ותילוט לפתילה. ועל דא אמר ואנכי אקרה כה, אעקר ליה מנייהו דלא יתאחד בהו.

מידוילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים, לא יימא ההוא רשע דלאו עמיה אינון חרשין דאצטריך ויתעכב עלייהו.

 

פתח ואמר (ירמיה מו:27-28) אתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי אתך אני כי אעשה כלה וגו'. האי קרא אתמר ואתערנא ביה אבל עד כען אית לאתערא יתיר. אתה, האי איהו רזא דארון הברית דדא איהו דרגא דאזלא בגלותא בהדי בנהא עמא קדישא. [p. 408] משה בשעתא דתבע רחמין עלייהו דישראל מה כתיב, (במדבר יא:15) ואם ככה את עושה לי ואוקמוה, אבל הכי אמר משה, דרגא חד דיהבת לי אקרי אתה בגין דלית ליה פרישו ממך, ה' דילה אתאחד בהו בישראל. אי את שצי לון מעלמא האי ה' דשמא דא דאתאחד בהו אתעבר מניה, אי הכי את, דה' עקרא דשמא דא אתעקר. ועל דא אמר יהושע לבתר (יהושע ז:9) ומה תעשה לשמך הגדול, דהא ודאי שמא דא עקרא ויסודא דכלא, אתה הוא יי'. ומשה אע"ג דקב"ה לא א"ל הכי ידע דהא בהא תלייא וחובא גרים.

[p. 409] אתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כלא חד.

כי אתך אני, הא אוקימנא כי אתי אתה לא כתיב אלא כי אתך אני.

כי אעשה כלה בכל הגוים, בכל הגוים אעשה כלה.

רב המנונא קדמאה אמר דחיקו ועאקו דישראל כמה טב וכמה תועלתא גרים לון, רפיון דשאר עמין כמה בישין גרים לון. דחיקו ועאקו דישראל גרים לון דטב ליהוי ותועלתא ומאי ניהו, [קצט ע"ב]כלה כלא דחיק. רפיון דשאר עמין גרים לון רפיון וביש ומאי ניהו, כלה והכי אתחזי לון דהא כל רפיון בלא דחיקו דהוה לון בהאי עלמא גרים לון רפיון לבתר בלא דחיקו, כלה, (ישעיה כח:22) כי כלה ונחרצה שמעתי, כי אעשה כלה, כלא ברפיון. לישראל דהוה לון דחיקו ועאקו, (שם סא:10) כלה תעדה כליה. מאן כליה, אלין ישראל דאינון כלים דהאי כלה. [p. 410] ישראל דהוה לון דחיקו ועאקו, (עמוס ט:11) אקים את סכת דוד הנופלת, סכת שלום. לשאר עמין דהוה לון רפיון, צוקה, צרה וצוקה, כלה ברפיון כמה דהוה לון. ועל דא כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' ואותך לא אעשהכלה, דהא דחיק הוית ודחיק תהוית כלה.

ויסרתיך למשפט, האי קרא הכי מבעי ליה ויסרתיך במשפט דהא אימתי ייסורי, בשעתא דדינא והכא לאו הכי אלא ויסרתיך למשפט. אבל כתיב (ישעיה ג:14) יי' במשפט יבא עם זקני עמו, וההוא יומא אקדים קב"ה אסוותא לישראל עד לא ייעלון לדינא בגין [p. 411] דייכלון לקיימא, ומהו, בכל שעתא ובכל זמנא יהיב לון יסורין זעיר זעיר בגין דכד ייעלון לדינא לא ישלוט עלייהו דינא.

ונקה לא אנקך מהו. אלא כד ישראל בלחודייהו ולא עאלין בדינא עם שאר עמין קב"ה עביד לון לפנים משורת הדין והוא מכפר עלייהו, ובזמנא דעאלין לדינא בשאר עמין מה עביד, ידע קב"ה דהא סמא"ל אפוטרופוס דלהון ייתי לאדכרא חוביהון דישראל וכניס כלהו לגביה ליומא דדינא, איהו אקדים לון אסוותא ועל כל חובה וחובה לקי בהו ביסורין זעיר זעיר. כד אתאן לדינא אתי סמא"ל בכמה פתקין עלייהו. קב"ה אפיק פתקין דיסורין דסבלו ישראל על כל חובא וחובא ונמוחו כל חובין ולא עבד לון וותרנותא כלל, כדין תשש כחיה וחיליה ולא יכיל לון.

ודוד מלכא אמר (תהלים יא:2) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב. ואע"ג דהאי קרא אוקמוה על שבנא וסיעתו ויואח ממנן דחזקיהו ואתמר, אבל האי קרא על סמא"ל וסיעתיה אתמר דכל עובדוי ועיטוי על ישראל נינהו.

[p. 412] בלק ובלעם ההוא ארח ממש נקטו והא אתמר דחבורא בישא עבדו. אמרו עמל"ק ע"ם ל"ק, עמא דלקא לון כחויא דמחי בזנבא דיליה. הא אנן יתיר, בל"ק ב"א ל"ק, אתא מאן דלקי לון כרעותיה, בלע"ם ב"ל ע"ם, לית עמא ולית רעיא, שמא דילן גרים לשיצאה לון מעלמא. וקב"ה חשיב בגוונא אחרא שמיהון, בבלק ב"ל, בבלעם ב"ל, הא בלב"ל. מה אתוון אשתארו, עמ"ק, בלבל עמקא דמחשבה דלהון דלא ישלטון בעלמא.

אמר ר' שמעון יאות אמרת אבל בלק תפח רוחיה בגיהנם ובלעם ישתחקון תמן גרמוי ורוחיה, והכי הוא עיטא בישא נטלו על פטרונא, על האי כה דחשיבו לאעקרא וחשיבו לסטרא בישא לסלקא בפימא ובעובדא. אמר ההוא רשע קדמאי אשתדלו ולא יכילו, דור הפלגה אשתדלו ולא יכילו, עבדו עובדא ופימא חסר מנייהו דלישנהון אתבלבל ולא יכילו, אבל אנת הא פימך שנן ולישנך מתתקן בתרין סטרין אלין, את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר, ההוא סטרא דאת בעי לסלקא [p. 413] בפימך ולישנך אסתליק וסטרא קמך וכלא בך תלייא [ר ע"א] דהא עובדא אתתקן, אבל במלה תלייא כלא, ההוא סטרא דתברך מבורך וההוא סטרא דתאור יואר.

והוא לא ידע דקב"ה (איוב יב:20) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, וכלא ברשותא קיימא. מסיר שפה לנאמנים, אלו דור הפלגה דבלבל לישניהון דלא ישלטון במלה כלל דכתיב (בראשית יא:7) אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. וטעם זקנים יקח, אלין בלעם ובלק דתרווייהו הוו בעיטא חדא דכתיב ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח.

חמי ההוא רשע דכל עובדוי לביש ברום לבא. תרווייהו הוו סלקי קרבנא דכתיב ויעל בלק ובלעם, וכל מדבחין בלק הוה מסדר, ואיהו רשע הוה משבח גרמיה את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח, ואלו לבלק לא שתף בהדיה. אמר קב"ה רשע כלא ידענא אלא שוב אל בלק ואת לית צריך למללא וכה תדבר, כה תדבר ואת לית צריך למללא הה"ד וטעם זקנים יקח.

ד"א וטעם זקנים יקח, דכתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים [p. 414] בידם. טעמא דאינון זקנים נטל מנייהו ולא יכילו למשלט בחרשייהו כלל.

וידברו אליו דברי בלק, מלין באתגליא ולא בלחישו. פגים אודנא הוה ופגים עינא ופגים רגלא, מתלת דוכתין הוה פגים, אתקן הוה לסטרא אחרא והכי אצטריך לההוא סטרא.

ויאמר אליהם לינו פה הלילה, אינון כתיב וידברו אליו, ואיהו כתיב ויאמר אליהם.

לינו פה הלילה, בגין דבההוא זמנא דסטרא אחרא הוי לחרשיא בשעתא דמשתכחי סטרין בישין ומתפשטן בעלמא.

כאשר ידבר יי' אלי, שבוחי קא משבח גרמיה בשמא דיי'.

וישבו שרי מואב, ושרי מדין אתפרשו מנייהו ולא בעו למיתב תמן וסבי מואב אשתארו דכתיב וישבו שרי מואב בלחודייהו. יאות עבדו מדין דאתפרשו מכל וכל ואלמלא לא הוו מחאן בסופא, וקרא אוכח חובא דלהון דכתיב (במדבר כה:18) כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וגו'. [p. 415] בתרין אלין חאבו והוה חובא דלהון דמחו בזנבא לבתר. ובגין כך אלין אשתארו בהדיה ואלין אזלו בלחודייהו.

ד"א וישבו שרי מואב עם בלעם, כמה יאות הוה לון לבני מדין אי רעותא דלהון הכי אבל ישיבה דיתיבו אינון דמואב גרמא לון טב בגין דאשתארו תמן ומאן דאזלו אינון דמדין גרמא לון ביש. מ"ט, אלין חששו ליקרא דמלה דקב"ה ואלין לא חששו לה כלום ואזלו לארחייהו. בשעתא דאמר ההוא רשע והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יי' אלי, מיד אזדעזעו אינון דמואב למלה דא ויתיבו תמן ואינון דמדין לא חששו לדא כלום ואזלו לון, ועל דא וישבו שרי מואב עם בלעם.

בההוא ליליא ההוא רשע לחש לחשין ועבד בלטין ואמשיך עליה רוחא מלעילא, מיד ויבא אלהים אל בלעם, אלהיםסתם.

[p. 416] ויאמר מי האנשים האלה עמך, דרגא הוה דקא אצטריך למשאל ואע"ג דחברייא אתערו בדא בגוונא אחרא דקב"ה נסיונא עבד ליה במלוי. ג' הוו, חד חזקיה וחד יחזקאל וחד בלעם. תרין לא קיימו כדקא יאות וחד קאים, ומנו, יחזקאל דכתיב (יחזקאל לז:3) התחיינה העצמות האלה, ואיהו תב ואמר יי' אלהים אתה ידעת. חזקיהו אמר (ישעיה לט:3) מארץ רחוקה באו אלי מבבל. בלעם, בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי, ואוקמוה.

 

חד כותי שאיל לר' אלעזר, א"ל חילא תקיף חמינא ביה בבלעם יתיר ממשה דאילו במשה כתיב (ויקרא א:1) ויקרא אל משה, ובבלעם [ר ע"ב]כתיב ויבא אלהים אל בלעם.

אמר ליה למלכא דהוה יתיב בהיכליה על כורסייה, חד סגיר קרא לתרעא. אמר מאן הוא דבטש לתרעא. [p. 417] אמרו סגיר פלן. אמר לא ליעול הכא ולא ליטנף היכלא. ידענא דאי בשליחא אימא ליה לא חייש ויזיל ויסאב ברי ויקרב ביה, אבל אנא איזיל ואגזים ביה דירחיק ארחיה ממותבא דברי ולא יסאב ליה. אקדים מלכא ואגזים ליה ואתא לגביה ואמר ליה סגיר סגיר מנע רגלך מארחא דברי שארי תמן, ואי לאו אומינא דחתיכין יעבדון גופך בני שפחתי.

רחימא דמלכא קרי לדשא. אמר מלכא מאן. אמרו רחימך פלניא. אמר רחימא חביבא דנפשי לא יקרי ליה קלא אחרא אלא אנא. צווח מלכא ואמר פלניא פלניא עול חביבא דנפשי רחימא דילי אתקינו היכלין למללא עמיה.

כך בלעם איהו סגיר רחיקא מבני נשא קרא לתרעא דמלכא. שמע מלכא, אמר סגיר מסאבא לא ליעול ולא ליטנף היכלא דילי. אנא אצטריך לאגזמא ליה דלא יקרב לגבי תרעא דברי ולא יסאיב ליה. אמר ליה סגיר סגיר לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא, לא תקרב לגבי ברי הן לטב הן לביש, מסאב אנת בכלא. אבל במשה כתיב ויקרא אל משה, קלא דמלכא ולא שליחא אחרא.

ד"אמאהל מועד, מהיכלא קדישא מהיכלא מתקנא מהיכלא יקירא דעלאין ותתאין תאיבין לגביה ולא יכלין למקרב לגביה.

 

ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור. והוא אמר מלך מואב מלכא חשיבא שלח אלי. מלך מואב, חמו גאותא דההוא רשע דאפי' ליה לבלק לא חשיב כלום משמע דכתיב מלך מואב ולא אמר מלך למואב מכלל גברא דלא [p. 418] אתחזי למלכא והא אתעביד מלכא למואב. קדמאה מה כתיב ביה, (במדבר כא:26) והוא נלחם במלך מואב הראשון, מלכא בר מלכא, חשיבא בר חשיבא, אבל דא מלך למואב כתיב, קרא אסהיד מלך למואב. והא אתערנא דאתכוון איהו לגאותא לבא רב, כל מלכין דעלמא שלחין לגבאי שלוחיהון וחשיבנא לגבייהו.

 

רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה אימיה דר' אלעזר דהוה בבי מרעא והוו עמיה חברייא והוה רכיב בחמריה. עד דהוה בארחא פגע בתרין ערבאי, אמר לון בחקל דא אתער קלא מיומין דעלמא.

[p. 419] אמרו ליה מיומין דעלמא לא אנן ידעין, מיומין דילן אנן ידעין דהא יומא חדא הוו אינון לסטין מקפחין ארחין עברין בההוא חקלא ופגעו באינון יודאי ואתו לקפחא לון ואשתמע מרחיק בהאי חקל קל דחמרא דא דנהק תרי זמני ואתא שלהובא דאשא בההוא קלא ואוקיד לון ואשתזיבו אינון יודאי.

אמר לון ערבאי ערבאי במלה דא דקאמרתון לי תשתזבון יומא דא מלסטין אחרנין דקא מחכן לכו בארחא.

בכה ר' פנחס, אמר מאריה דעלמא רחשא דניסא עבדת בגיני ואשתזיבו אינון יודאי ולא ידענא. פתח ואמר (תהלים קלו:4) לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. כמה טיבו עביד קב"ה עם בני נשא ולא ידיע אלא איהו בלחודוי. ב"נ קם בצפרא ושוי רגליה על רישא דחויא דאתי לקטלא ליה ובר נש שוי רגליה על רישיה וקטיל ליה, ולא ידע ביה בר קב"ה בלחודוי, הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. ב"נ אזיל בארחא ולסטים מחכאן ליה למקטליה, אתי אחרא דאתיהיב כופרא תחותיה ואיהו אשתזיב, ולא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה ונסא דארחיש ליה בר איהו בלחודוי, לעושה נפלאות גדולות לבדו, לבדו עביד וידע ואחרא לא ידע.

אמר לחברייא חברייא [רא ע"א] מה דשאילנא להני ערבאי דמשתדלי תדיר בחקלי אי קלא דחברייא דאינון משתדלי באורייתא שמעו דהא ר' שמעון ור' אלעזר בריה ושאר חברייא אזלין לקמן ולא ידעין מנן ושאילנא להני ערבאי עלייהו דידענא דקלא דר' שמעון ארגיז חקלין וטורין, ואינון גלו לי מה דלא ידענא.

[p. 420] עד דהוו אזלי אינון ערבאי אהדרו לגביה אמרו ליה סבא אנת שאילת לן מן יומין דעלמא ולא שאילת על יומא דא דחמינן תווהא על תווהא, חמינן חמשה בני נשא יתבין וחד סבא בהדייהו וחמינן עופי מתכנפי וקא פרשין גדפין על רישייהו, אלין אזלין ואלין תבין וטולא לא אתעבר מעל רישייהו וההוא סבא ארים קליה עלייהו ואינון שמעין.

אמר על דא שאילנא. ערבאי ערבאי תהכון וארחא דא תהא מתקנא קמייכו בכל מה דתבעון, תרין מלין אמרתון דחדינא בהו. אזלו.

אמרו ליה חברייא ההוא אתר דר' שמעון שארי ביה היך אנן ידעין.

אמר לון שבוקו למארי פסיען דבעירי דאיהו ידריך פסיעוי לתמן. לא הוי טעין חמריה וחמריה סאטי מארחא תרין מלין ואזיל לתמן. שארי נהיק תלת זמנין. נחת ר' פנחס, אמר לחברייא נתקן לקבלא סבר אפי יומין דהשתא יפקון לגבן אנפי רברבי ואנפי זוטרי.

[p. 421] שמע ר' שמעון נהיקו דחמרא, אמר לחברייא ניקום דהא קלא דחמריה דסבא חסידא אתער לגבן. קם ר' שמעון וקמו חברייא.

פתח ר' שמעון ואמר (תהלים צח:1) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. מזמור, זקיף טעמא לעילא. שירה יתמא קרינן להאי, אלא רשים טעמא רבא דהא אתי מתעטרא ההוא מזמור בעטרא עלאה לעילא על רישיה ואתי זקיף.

מאן אמר שירה דא, אינון פרות באינון גועין דהוו געאן, שירו ליי' שיר חדש. למאן הוו אמרישירו, לכמה רתיכין לכמה ממנן לכמה דרגין דהוו אתאן תמן ונפקו לקבלא ליה לארונא סתם, ולהון הוו אמרי שירו ליי' שיר חדש דכר. מ"ט הכא שיר, ומשה אמר שירה נוקבא, [p. 422] אלא התם במשה ארונא חדא, זאת, נפקא מן גלותא היא ואוכלוסהא ולא יתיר ובגין כך את השירה הזאת נוקבא, אבל הכא ארונא ומה דהוה בגויה גניז ובגין ההוא דהוה גניז בגויה אתמר שיר חדש דכר.

כי נפלאות עשה, במה דעבד בפלשתים ומה דעבד בטעוותהון.

הושיעה לו, למאן, לעצמו. מאן עצמו, ההוא מזמור עצמו דרוחא עלאה קדישא גניז ביה.

ימינו, ההוא דירית סבא. דאימינו אתקיף בההוא מזמור ולא שביק ליה בידא דאחרא.

[p. 423] הכא אית לגלאה מלה חדא, כל זמן דההוא ימין הוה מרחיש ניסא הוה אתקיף בהאי מזמור ושוי ליה לקמיה לאתקפא ביה. לאבא דאתקיף ימיניה בחדוי דבריה לקמיה ואמר מאן הוא דיקרב לגבי ברי. כיון דסרח לגבי אבוי שוי ידיה אבוי על כתפיה לאחורא ושדייה בידא דשנאוי.

כביכול בקדמיתא כתיב (שמות טו:6) ימינך יי' נאדרי בכח.בכח, ההוא דאשתמודעא. בערביא קורין לחדוי דבר נש כח. ההוא ימינא נאדרי ואתקיף בכח, מאן הוא דיקרב לגבי ברי. לבתר מה כתיב, (איכה ב:3) השיב אחור ימינו, שוי ימיניה על כתפיה ודחי ליה בידא דשנאוי. בקדמיתא ימיניה לקמא בחדוי, ולבתר לאחורא על כתפוי לדחייא ליה. והכא הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, תרין דרועין.

[p. 424] אי אינון פרות דלא אתרגילו בנסין אלא ההיא שעתא בגועא דלהון אמרו שיר דא, נהיקו דחמריה דסבא חסידא דרגיל בנסין עאכ"ו דאמר שירה.

חברייא אי תימרון דחמרא לאו הוה ארחיה בכך מיומא דאברי עלמא, פוקו וחמו אתון דבלעם חייבא נצחת לרבונה בכלא, חמריה דרבי [רא ע"ב]פנחס עאכ"ו. ותו אתון דבלעם כד מלילת מלאכא עלאה הוה עלה מלעילא.

השתא אית לגלאה, חברייא שמעו. פי האתון דאברי ע"ש בין השמשות, סלקא בדעתייכו דפימא הוה פתיחא מההוא זמנא, או תנאי דאתני קב"ה מההוא זמנא. לאו הכי, רזא הכא דאתמסר לחכימין דלא משגיחין לטפשו דליבא. פי האתון, דרגא דאתני ההוא עלאה דסטר נוקבי ואיהו הוה דשריא על [p. 425] ההוא אתון ומליל עלה. וכד ברא קב"ה להאי דרגא דאקרי פי האתון סתם ליה בגו נוקבא דתהומא רבא ואסתים עליה עד ההוא זמנא. כד מטא ההוא זמנא פתח ההוא נוקבא ונפק ושרא עלה ומלילת.

כגוונא דא (במדבר טז:32) ותפתח הארץ את פיה, את לאסגאה דומ"ה דאיהו פי הארץ. את פי האתון, לאסגאה קמריא"ל דאקרי פי האתון. פי הבאר כגוונא דא. מאן פי הבאר, ההוא דרגא דהוה ממנא עליה לתתא ואיהו תחות פי יי'. מאן איהו, יהדריא"ל שמיה.

[p. 426] תלת פימין אלין אתבריאו ע"ש בין השמשות. בשעה שקדש יומא סלקא פה דממנא על כל שאר פימין, ומאן איהו, ההוא דאתקדש ואסתלק בכלא, ההוא דאקרי פי יי'. ע"ש בין השמשות אברון שאר פימין, אתקדש יומא, סלקא פימא דשליט על כלא פי יי'.

 

אדהכי חמו לר' פנחס דהוה אתי, מטו לגביה. אתא ר' פנחס ונשקיה לר' שמעון. אמר נשקנא פי יי' דאתבסם בבוסמין דגנתא דיליה. חדו כחדא ויתבו.

כיון דיתבו פרחו כל אינון עופין דהוו עבדי טולא ואתבדרו. אהדר רישיה ר' שמעון ורמא לון קלא ואמר עופי שמיא לית אתון משגיחן ביקרא דמאריכון דקאים הכא. קיימו ולא נטלו מדוכתייהו ולא קריבו לגבייהו.

א"ר פנחס אימא לון דיהכון לארחייהו דהא לא יהבי לון רשו לאהדרא.

אמר ר' שמעון ידענא דקב"ה בעי למרחש לן ניסא. עופין עופין זילו לארחייכו ואמרו לההוא דממנא עלייכו דהא בקדמיתא הוה ברשותיה והשתא לאו ברשותיה קיימא, אבל סליקנא ליה ליומא דטנרא כד סליק עיבא בין שיני תקיפין ולא מתחברין. אתבדרו אינון עופי ואזלו.

[p. 427] אדהכי הא תלת אילנין מתפשטן בענפין לתלת סטרין עלייהו ומעיינא דמיא נבעין קמייהו. חדו כלהו חברייא וחדו ר' פנחס ור' שמעון.

אמר ר' פנחס טורח סגי הוה לאינון עופי בקדמיתא וטורח בעלי חיים לא בעינן דהא (תהלים קמה:9) ורחמיו על כל מעשיו כתיב.

אמר ר' שמעון אנא לא אטרחנא לון, אבל אי קב"ה חס עלן לית אנן יכלין לדחייא מתנן דיליה. יתבו תחות ההוא אילנא ושתו מן מייא ואתהנו תמן.

פתח ר' פנחס ואמר (שיר ד:15) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. מעין גנים, וכי לית מעיין אלא ההוא מן גנים והא כמה מעיינין טבין ויקירין אית בעלמא. אלא לית כל הנאות שוין. אית מעיין דנפיק במדברא באתר יבישא, הנאה אית למאן דיתיב ושתי, אבל מעייןדגנים כמה איהו טב ויקירא, ההוא מעיין עביד טיבו לעשבין ואיבין, מאן דקריב עליה אתהני בכלא, אתהני במיא אתהני בעשבין אתהני באיבין, ההוא מעיין מתעטרא בכלא, כמה וורדין כמה עשבין דריחא סחרניה, כמה יאות ההוא מעיין משאר מעיינין, באר מים חיים.

[p. 428] הכי אוקימנא כלא בכנסת ישראל קאמר, איהי מעיין גנים. מאן גנים, חמש גנים אית ליה לקב"ה דקא משתעשעא בהו ומעיינא חדא עלווייהו דקא אשקי לון ורוי לון טמיר וגניז וכלהו עבדין פירין ואיבין. גנתא חדא אית לתתא מנייהו וההוא גנתא נטיר סחרא מכל סטרין דעלמא. תחות האי גנתא אית גנים אחרנין עבדין איבין לזנייהו, והאי גנתא אתהפך והוי מעיין דאשקי לון.

באר מים חיים, כד אצטריך הוי מעיין וכד אצטריך הוי באר. מה בין האי להאי, לא דאמי כד אתמשכון [רב ע"א] מיא מאלייהו לכד שאבין מיא לאשקאה.

ונוזלים מן לבנון. מאי נוזלים, אלין נוזלים אהדרו למעיין כד נבעין מיין ונוזלים טפין לעילא אלין בתר אלין, מיין מתיקן דנפשא אזלא אבתרייהו. כך אינון חמש מקורין דנפקי מן לבנון לעילא אתעבידו נוזלים להאי מעיין. כך קב"ה רחיש לן ניסא באתר דא, קרינא על מעיינא דא קרא דא.

 

[p. 429] תו פתח ואמר (דברים כ:19) כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. כי תצור על עיר, כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא דהא בכל מלה ומלה אית כמה עיטין כמה טבין לבני נשא כמה מרגלאן דקא מנהרן לכל סטר, ולית לך מלה באורייתא דלית בה כמה בוצינין מנהרן לכל סטר. האי קרא איהו כפום פשטיה ואית ביה כפום מדרשיה ואית ביה חכמתא עלאה לאזהרא למאן דאצטריך.

זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר. מאן דאשתדל בה מה כתיב, (תהלים א:2-3) כי אם בתורת יי' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ. אמאי דא סמיך לדא. אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה לא ליהוי כאעא יבישא אלא כמאן, כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא, שבעת זינין אלין סלקן לעשר, עשר לע', אוף מלין דאורייתא אית בהו פשטיה דקרא, דרשא, רמז דקא רמיז חכמתא, גימטריאות, רזין טמירין, רזין סתימין אלין על אלין, פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר. מכאן ולהלאה מתפשטין ענפין לכל סטר. והיה כעץ ודאי, ואי לאו לאו איהו חכם בחכמתא.

[p. 430] ת"ח כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה דאפי' בזמנא דדינא קא תליא בעלמא ואתייהיב רשו למחבלא לחבלא קב"ה פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא והכי א"ל קב"ה, כי תצור אל עיר, בגין דחוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתחייבו בדינא.

ימים רבים. מאי רבים, תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא. מנא לן דימים רבים תלתא יומין אינון, דכתיב (ויקרא טו:25) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. וכי ימים רבים אינון, אלא תלתא יומין דא בתר דא אקרי ימים רבים. אוף הכאכי תצור אל עיר ימים רבים, תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא.

תא ואפקיד לך על בני ביתי. לא תשחית את עצה, דא ת"ח דאיהו במתא דדא איהו אילנא דחיי אילנא דיהיב איבין.

[p. 431] את עצה, ההוא דאיהו עיטא דמתא ויהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא ואוליף לון ארחא דיהכון בה. ועל דא לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, לנדחא עליה דינא ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא חרבא משננא, ההיא דקטלא לשאר אינשא דעלמא.

כי ממנו תאכל, וכי ההוא מחבלא אכיל מניה. לא, אלא כי ממנו תאכל, האי טנרא תקיפא, האי דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקי מנה, דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה, כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא.

בקרבן מה כתיב, (שיר ה:1) אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים. ומיומא דאתחרב בי מקדשא ובטלו קרבנין לית ליה לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא ואורייתא דאתחדשת בפומיה, בגין כך כי ממנו תאכל ולית לה מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ומאינון דכוותיה, וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה אותו לא תכרות, הוי זהיר ביה דלא תקרב ביה.

[p. 432] כי האדם[רב ע"ב]עץ השדה, דא אקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא.

עץ השדה, אילנא רברבא ותקיף דההוא (בראשית כז:27) שדה אשר ברכו יי'סמיך עליה, אילן דאשתמודע לההוא שדה תדיר.

לבא מפניך במצור, מלה דא אהדר לרישא דקרא דכתיב לא תשחית את עצה, ההוא דיהיב לון עיטא ואתקין למתא לבא מפניך במצור, איהו יהיב לון עיטא לאתקנא ולאהדרא בתיובתא ואתקין לון מאני זיינין בוקינס ושופרין.

לבא מפניך. מאי לבא מפניך, לבא לקמאי ולאעלא מפניך, מקמי דחילו דילך.

[p. 433] במצור, באתר דעלאין ותתאין לא יכלין לאעלא תמן. ומאן איהו, דרגא דבעלי תשובה עאלין תמן. ומאן איהו, תשובה, דא איהו מצור אתר תקיף וטנרא תקיפא.

וכיון דעיטא דא נטלין אנא מכפר לחובייהו ואתקבלן ברעוא לקמאי. וכל דא פקיד קב"ה על אינון דמשתדלי באורייתא. בגין כך זכאין אינון דקא משתדלי באורייתא, אינון דמשתדלי באורייתא אינון אילנין רברבין בהאי עלמא.

חמו מה עבד קב"ה דנטע אילין אילנין, זכאה ארחא דא, ולא די אילנא חדא אלא תלתא אילנין רברבין פריסן ענפין לכל סטר עביד לן קב"ה. יהא רעוא קמי שמיא דלא יתעדון לעלמא אילנין אלין ודא מעיינא מאתר דא.

ועד יומא קיימין תמן וההוא מעיינא דמיא וקראן לון בני נשא נציבו דר' פנחס בן יאיר.

 

פתח ר' שמעון ואמר (בראשית לג:5) וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ת"ח ההוא רשע דעשו יהיב עינוי לעיינא על נשין ובגיניה אתקין תיקונוי יעקב, שוי שפחות בקדמיתא ובניהון לבתר דחשיבו יתיר, לאה אבתרייהו ובנהא לבתר, לבתר רחל ובנה יוסףוהוא עבר לפניהם.

[p. 434] כד סגידו כלהון מה כתיב, (שם:6-7) ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ולבתר כתיב ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל, והא יוסף לבתרייתא הוה ורחל לקמא. אלא ברא טבא ברא רחימא צדיקא דעלמא יוסף כיון דחמא עיניה דההוא רשע מסתכל בנשים דחיל על אמיה, נפק מאבתרה ופריש דרועוי וגופיה וכסי עלה בגין דלא יתן ההוא רשע עינוי באמיה. כמה אתסגי, שית אמין לכל סטר וחפא עלה ולא יכיל עיניה דההוא רשע לשלטאה עלה.

כגוונא דא וישא בלעם את עיניו, עינו כתיב, ההוא עינא בישא. תרין עיינין הוה זקיף אלא בשעתא דבעי לאסתכלא סתים עינא חדא ופקח ההוא פגימא ההוא עינא בישא.

[p. 435] וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מהו שוכן לשבטיו, אלא שבטא דיוסף הוה תמן ושבטא דבנימן. שבטא דיוסף לא שלטא בהו עינא בישא דכתיב (שם מט:22) בן פורת יוסף. מאיבן פורת, דאתסגי לכסאה על אמיה. בן פורת עלי עין, דלא שלטא ביה עינא בישא. שבטא דבנימן דכתיב (דברים לג:12) ובין כתפיו שכן, וכתיב (שם) ישכון לבטח. מאי לבטח, דלא דחיל מעינא בישא ולא דחיל מפגעין בישין.

אמר ההוא רשע אנא אעבר שורא דא דלא אתקיים, אנא אסתכל כדקא יאות. רחל הות תמן, חמאת דעינא דההוא רשע משננא לאבאשא. מה עבדת, נפקת ופרישת גדפהא עלייהו וחפאת על ברהא הה"ד וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, כיון דחמא רוח קודשא דעיניה משננא מיד ותהי עליו רוח אלהים, על מאן, על ישראל דפריש גדפוי וחפא עלייהו, ומיד תב ההוא רשע לאחורא.

[p. 436] בקדמיתא ברא חפא על אימא, והשתא אימא חפאת על ברא. אמר קב"ה בההוא שעתא דחפא איהו על רחל אמיה דלא ישלוט עינא דההוא רשע עלה חייך בשעתא דייתי עינא בישא אחרא לאסתכלא על בנך ועל בני אמך תחפי עלייהו. את חפי על אמך, אמך תחפי עלך.

וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. האי קרא ברזא דחכמתא אתמר. ביומא דכפורי דבני עלמא קיימי בדינא קמי קב"ה לכפרא על חובייהו וההוא מקטרגא קיימא עלייהו דחשיב לאובדא לון על חובייהו שלחי ליה ההוא דורונא וכדין כתיב (בראשית לג:21) כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני. לבתר דמקבל דורונא זקיף עינוי ההוא מקטרגא וחמי לון לישראל מתענן כלהו בתעניתא יחפי רגלין, חמי נשין חמי ינוקין כלהו בתעניתא כלהו [רג ע"א]נקיין בנקיו, ויאמר מי אלה לך, שמא קדישא לך.

[p. 437] מי אלה לך, שאיל על ינוקי. ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. וכי אמאי אצטריך לאתבא ליה כלום, אלא כיון דמקבל ההוא שוחד אתהפך להו סניגור. זקיף עינוי וחמי לישראל כגוונא דא, חשיב דבגין דחילו דיליה אינון קיימין כך. שאיל על ינוקי ואמר מי אלהלך. מהומי אלה לך, אלא אמר תינח אתון דחבתון קמי מלכא, אבל אלין ינוקי אמאי קיימי הכי, מי אלה לך.

ויאמר הילדים, רוח קדשא אמר ועל דא זקיף טעמא ויאמר בארח סתים.

הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, וכי רוח הקדש אמר את עבדך. אלא רוח קודשא אמר אלין אינון ינוקי דלא חאבו ולא טעימו טעמא דחטאה ומסר לון קב"ה בידא דההוא ממנא דילך וקטיל לון בלא חובא כד"א [p. 438] (קהלת ד:1) ומיד עושקיהם כח, ודא הוא את עבדך.

כיון דשמע מאינון ינוקי מיד סליק לגבי קב"ה ואמר מארי דעלמא כל ארחך בקשוט בדינא ואי דינא שריא על ישראל בגין חוביהון איהו, ינוקין דלהון דלא חאבו לקמך אמאי מסרת לון לקטלא לון בלא חובא. וקב"ה נטיל מלוי בכך וחס עלייהו וההוא שעתא לא הוי אסכרא בתינוקות.

וההוא מקטרגא נטיל קנאה מההוא ממנא דתחות ידיה, אמר וכי לי יהיב קב"ה אינון דמתלבשן בחטאין וחובין ולההוא ממנא דילי מסר ינוקין בלא חובא ולא טעמו טעמא דחובא. מיד אזיל לאפקא לון מתחות ידיה ולא ישלוט בהו. ועל דא אקדים ליה וא"ל הילדים אשר חנןאלהים לההואעבדך בלא חובא ובלא חטאה. ובגין דלא יהא שבחא לממנא דיליה יתיר מניה בעא לאפקא להו מן ידוי.

[p. 439] כד סלקין צלותין דישראל ביומא דא קמי מלכא קדישא מה כתיב, (בראשית לג:3) והוא עבר לפניהם, הא רוח קודשא עבר לקמייהו, כד"א (מיכה ב:13) ויעבור מלכם לפניהם, והוא ודאי עבר לפניהם.

וישתחו ארצה שבעפעמים, אזעיר גרמיה לגבי עילא. שבע פעמים, שבע זמנין לגבי שבע דרגין עלאין דעליה ואקטין גרמיה לאכללא לון עמיה כל חד וחד.

עד גשתו עד אחיו, לההוא דרגא דרחמי דהא בן ובת אינון. בן, (שמות ד:22) בני בכורי ישראל. בת, כנסת ישראל רוח קודשא, עביד אזעירו דגרמיה עד גשתו עד אחיו.

כיון דמטא לגביה תבע מיניה ואודע ליה צערא דבנייהו לתתא ותרווייהו עאלין להיכלא טמירא גניזא דיום הכפורים אימא דלהון ותבעין על ישראל לכפרא לון, כדין כתיב (ויקרא טז:30) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, אכפר עליכם לא כתיב אלא יכפר עליכם.

והשתא הילדים, אלין חכימין דהכא קב"ה יהב לון רזין דאורייתא לאתעטרא בהו ולאשתכללא בהו. עינא בישא לא שלטא עלייהו בגין עינא טבא רוח קודשא דר' פנחס דשריא עלייהו.

[p. 440] אתא ר' פנחס ונשקיה, אמר אלמלא לא אתינא ארחא דא אלא למשמע מלין אלין די לי. זכאה ארחא דא דאתינא לגבך. וקב"ה הכא דאסתכם עמנא, ולא די אילנא חד אלא תלת, אבל מעיינא דא דיוקנא עלאה הוא לגבי ההוא מעיינא טמיר וגניז, תלת אילנין אלין תלת ארזין אינון דאקרון ארזי לבנון ואינון דיוקנא דתלת אילנין רברבין רזא דאבהן. זכאה חולקנא.

בההוא שעתא ארכינו אילנין, חד על רישיה דר' שמעון וחד על רישיה דרבי פנחס וחד על רישיה דרבי אלעזר, אתפשטו ענפין לכל סטר על רישיהון דחברייא. בכה רבי פנחס ואמר זכאה חולקי וזכאין עיני דחמאן כך, ולאו על דידך ועל דידי חדינא בלחודייהו אלא על רבי אלעזר ברנא קא חדינא דחשיב איהו לקמי מלכא קדישא כחד מינן. קם ונשקיה.

אמר רבי שמעון אלעזר קום בקיומך ואימא לקמי מארך מלין דיליה.

קם רבי אלעזר. [רג ע"ב] פתח ואמר (מיכה ו:5) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת וגו'. עמי, כמה קב"ה אבא רחמן על בנוי, אע"ג דחאבו גביה כל מלוי כאבא לגבי בריה. חטי בריה לגבי אבוי אלקי ליה, כ"כ דאלקי ליה לא תב מארחיה, נזיף ביה במלין ולא קביל. אמר אבוי לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא דא, אלו אלקייה יהא חשיש ברישיה, הא כאיבא דיליה גבאי. אהי נזיף ביה, הא דיוקניה משתניא. מה אעביד, [p. 441] אלא איזיל ואתחנן לגביה ואימא ליה מלין רכיכין בגין דלא יתעצב.

כך בכל זינין אזיל קב"ה בישראל, שארי עמהון לאלקאה ולא קבילו, נזיף בהו ולא קבילו. אמר קב"ה חמינא בברי דבגין מלקיותא דלקינא לון אינון חששו ברישיהון. ווי דהא מגו כאיבא דלהון חשישנא אנא דכתיב (ישעיה סג:9) בכל צרתם לו צר. נזיפנא בהו אשתנא דיוקנא דלהון דכתיב (איכא ד:8) חשך משחור תארם לא נכרו בחצות, ווי כד אסתכלית בהו ולא אשתמודעו, השתא אהי מתחננא לגביה גו תחנונים. עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך, ברי יחידאה דילי חביבא דנפשי מה עשיתי לך, שליטית לך על כל בני היכלא דילי, שליטית לך על כל מלכין דעלמא, ואי עבדית לך עובדין אחרנין ענה בי, אנת הוי סהיד בי.

עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. זכר נא, הוי דכיר בבעו במטו מינך. מה יעץ, השתא אית לאסתכלא מה הוה עיטא דבלק על עמא קדישא, ואורייתא לא חשיבת ליה לבלק כלום כמא דהוה דכתיב (דברים כו:5) ארמי אובד אבי וגו'.

[p. 442] …ציורא ודיוקנא דאבוי אתרשים ביה ממש ומההוא זמנא דהוה במעהא דאמיה מסטרא דילה אתמתח ואושיט פסיעה יתיר לבר. דא דיוקנא וציורא דאבוי ממש. כיון דהוה במעהא דאמיה אשורנו, אושיט פסיעה לבר, ו' כגוונא דא, ודא הוא ומגבעות אשורנו.

במתיבתא עלאה גבעת חסר בלא ו', רמאה דכלא ההיא עלאה דכלא. במתיבתא דרקיעא ומגבעות באת ו' ואשלים לתרין סטרין, חד דהא האי גבעת לא אתפרשת מן ברה לעלמין ולא שבקת ליה, ועל דא אתכליל ו' בהדה לעלם. וחד דהא גבעה דלתתא ברה דאתכליל בה אצטריך לזמנא דאתי כד ייתי מלכא משיחא לנטלא ליה גבעת עלאה ולאעלא ליה גו גדפהא בגין לאתקפא ליה ולאוקמא בחיין עלאין, ומנה יפוק בההוא יומא משיחא דדוד.

[p. 443] ורזא דא (תהלים ב:7) אספרה אל חק יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, זמין אנא לומר לההוא אתר דאקרי חקולבשרא…

אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. ההוא יומא ממש יפיק ליה מתחות גדפהא בכמה חיין בכמה עטרין בכמה ברכאן כדקא יאות. וההוא חק לא אשתאר בלחודוי, אתכליל ביה משיחא אחרא בריה דיוסף ותמן יתתקף ולא באתר אחרא, ובגין דאיהו גבעה תתאה דלית ליה חיין ימות משיח דא ויתקטיל ויהא מית זימנא עד דתלקוט חיין דא גבעה ויקום.

[p. 444] ובגין כך במתיבתא דרקיעא ומגבעות שלים באות ו' על תרין סטרין אלין כתיב, אבל במתיבתא עלאה חסר בלא ו' לאחזאה מלה דלית בה קושיא וספק.

הן עם לבדד ישכון, ביחודא בלא ערבוביא אחרא.

כל יחודא שלים הכא איהו, יי' אלהינו יי' אחד, דהא רזא דיליה מראש צורים איהו ואתייחד בגזע ושבילא. יי', דא רישא עלאה אוירא דסלקא. אלהינו, דא גזע דאתמר (ישעיה יא:1) גזע ישי. יי', דא שבילא דלתתא. ועל רזא דא אתייחד ביה יחודא כדקא יאות, ובגין דאתמתח ביה שבילא אצטריך….

[p. 445] …רזא דאתגזר בתרי מתיבתי. זכאה חולקך רבי דזכית למלין עלאין דמאריך אתרעי בך.

כמה שיעורא דמתיחן דשבילא דא בשיעורא עלאה דרישא [רד ע"א] וגזעא ושבילא ואתלבשן במתיחו דא. ועל דא מתיחו דאחד שיעורא דשית סטרין וכלא אתיחד בהאי את, ובג"כ לבדד ישכון כדקא יאות.

ובגוים לא יתחשב, ישראל אית לון כתב ולשון ובכל את יכלין לאסתכלא בדיוקנא וציורא כדקא יאות, אבל בגוים לא יתחשב רזא דנא בגין דלית לון כתב ולשון ולית לון לאסתכלא ולמנדע כלום דהא (ירמיה י:15) הבל המה מעשה תעתועים, ולא יתחשב רזא דנא במחשבה ובאסתכלותא דלהון הואיל ולא אית לון כתב. זכאין אינון ישראל.

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.מי, האי נקודה עלאה רישא וגזעא ושבילא בטמירו איהו ולא קיימא לשאלא לבר, אבל משעתא דשארי לאתבנאה ולמעבד היכלא ברעותיה אקרימ"י. שארי לאתבנאה דיוקנא דיליה ממש, אפיק נוקבא דיליה בדיוקנא דאמיה.

[p. 446] מאןמי, דא רישא וגזעא ושבילא י', ואתפשט לאתבנאה בפשיטו דחד היכלא, לתרין סטרין באני. ואע"ג דאפיק לישראל דאיהו ו' אוף הכי אפיק לנוקבא דיליה כחדא ואזמנה לגביה.

מנה, כד"א (דניאל א:5) וימן להם המלך, (אסתר ט:22) ומשלוח מנות, יהב ליה נבזבזא רב ויקירא ואפיק ליה כחדא מניה. בההוא פשיטו דאתפשט אפיק תרווייהו כחדא כגוונא דא, י' פשיט להכא ולהכא, אפיק ברא וברתא ברגעא חדא, ועל דא שמים וארץ ברגעא אתבריאו כחדא בשעתא חדא.

ומספר את רובע ישראל. רובע ישראל, רזא דא אתמסר בגינך, זכאה חולקך ר'. רובע ישראל, רביעית מן מדידו דישראל איהו ברית. אמאי אקרי רובע, אלא שיעורא דגופא ארבע בריתות הוי בשיעורא דיליה, וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא. כלא אפיק מי. [רו ע"ב]

 

[p. 447] וירא בלק בן צפור וגו'. רבי יוסי פתח (משלי כג:6) אל תלחם את לחם רע עין, דא בלעם דבריך להו לישראל. ואל תתאו למטעמותיו, דא בלק דקב"ה לא אתרעי באינון עלוון דאתקין קמיה.

ת"ח בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג וכו'. חמא, מה חמא דאיהו אמר וירא. אלא חמא בחכמתא דיליה דאיהו וחמשה עלאי דמדין ועמיה נפלין בידא דישראל, חמא ולא ידע, ועל דא אקדים לבלעם דחיליה בפומיה כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון.

ואפילו בלעם תאיב הוה יתיר מבלק, וההוא ידיעא דהוה ידע בלילה הוא בגין דאינון כתרין תתאי וחמרי לא שכיחי אלא במשמרה ראשונה דליליא, ועל דא הוה ליה אתנא דהאי גיסא לאתחברא [רז ע"א] חמרי בהדא ברישא דליליא.

[p. 448] ואי תימא הא כתיב ויבא אלהים אל בלעם לילה. הכי הוא ודאי ואוקימנא ההוא ממנא דממנא עלייהו והוא הוה אתי לקבליה, כגוונא דא (בראשית לא:24) ויבא אלהים אל לבן הארמי וגו', וכלא חד מלה. בגין דא איהו אמר לרברבי בלק לינו פה הלילה וגו'.

כיון דהוה אתי ההוא ממנא בלעם הוה יתיב לגבי אתניה ועביד עובדיה ואמר מלי, וכדין אתנא אודעא ליה ואיהו אחזי עובדא למשרי עלוי ההוא רוחא. ומאי אחזא, הוא הוה ידע דחמרי שטאן ושראן בקדמיתא דליליא, כדין אחזי עובדא וקאים לאתניה [p. 449] באתר מתתקן ועביד עובדוי וסדר מלוי, וכדין הוה אתי מאן דאתי ואודע ליה על ידא דההוא אתון.

כיון דליליא חד א"ל לא תלך עמהם מ"ט תב תניינות להאי. אלא אינון ברשותא קיימי דלעילא, והא תנינן בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. בקדמיתא כתיב לא תלך עמהם, כיון דחמא קב"ה דרעותיה הוה למיהך א"ל קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר וגו'.

מה עבד בלעם, כל ההוא ליליא הוה מהרהר ואמר ומה אן הוא יקרא דילי אי בקטורא אחרא אתקטרנא. אשגח כל ההוא ליליא בחרשוי ולא אשכח סטרא דיהא הוא ברשותיה אלא מסטרא דאתניה. והיינו דא"ר יצחק אמר ר' יהודה באלין כתרין תתאין אית ימינא ואית שמאלא, מסטרא דימינא חמרי כמה דאוקימנא ומסטרא דשמאלא אתני.

[p. 450] ותאנא עשרה אינון לימינא ועשרה לשמאלא, והיינו דא"ר יוסי יוסף כד פריש מאבוי ידע בחכמתא עילאה ברזא דכתרין קדישין עלאין, כיון דהוה במצרים אוליף בההוא חכמתא דלהון באינון כתרין תתאין, היך אחידן אינון דימינא ואינון דשמאלא, עשרה דימינא ועשרה דשמאלא חמרי ואתני. ובגין כך רמז לאבוי ממה דאוליף תמן דכתיב (שם מה:23) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות וגו'.

א"ר יוסי אינון דימינא כלילן כלהו בחד דאקרי חמו"ר והאי הוא ההוא חמור דכתיב (דברים כב:10) לא תחרוש בשור ובחמו"ר. והאי הוא חמור דזמין מלכא משיחא למשלט עליה כמא דאוקימנא. ואינון דשמאלא כלילן כלהו בחד דאקרי אתון דהא מסטרהא נפיק עירה קטרוגא דדרדקי כמא דאוקימנא, והיינו דכתיב (זכריה ט:9) עני ורוכב על חמור ועל עירבן אתונת חסרא, עשרה דכלילן בחד.

[p. 451] ודא הוא דאמר ר' שמעון מאי דכתיב (בראשית מט:11) אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. אסרי לגפן, זמין קב"ה לקשרא בגיניהון דישראל דאקרון גפן, עירה דאיהו קטרוגא דילהון. ובגין דאקרון שורק דכתיב (ירמיה ב:21) ואנכי נטעתיך שורק, בני אתנו, ההוא דנפיק מסטרא דהאי אתון. והני עשרה מימינא ועשרה משמאלא דאתכלילן בהני תרי כלהו אינון משתכחין בקס"ם, ואית עשרה אחרנין דימינא ועשרה דשמאלא דמשתכחי בנח"ש, ועל דא כתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. מ"ט, בגין יי' אלהיו עמו. [p. 452] ומסטרא דנח"שנפיק שו"ר, ודא הוא שור וחמור.

ועל דא בלעם כיון דידע דאתקטר ברשותא אחרא דאמר ליהאך את הדבר אשר אדבר אליך וגו', אבאיש ליה. אמר ומה אן הוא יקרא דילי. מיד אסתכל בחרשוי ולא אשכח דיהא ברשותיה אלא האי אתון. מיד וישכם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו, למעבד בה רעותיה ורעותיה דבלק, ועל דא ויחר אף אלהים כי הולך הוא, הוא דייקא דאפיק גרמיה מרשותיה ממה דאמר ליה ואפס את הדבר וגו'.

ת"ח דהכי הוא דהא בקדמיתא יהב ליה רשותא ואמר קום לך אתם, השתא דהוה אזיל אמאי ויחר אף אלהים. אלא בגין דהולך הוא, הוא ברשותיה דיליה לנפקא מההוא דאמר ליה ואפס את הדבר.

אמר ליה קב"ה [רז ע"ב] רשע את מתקין ומזרז זיינך לנפקא מרשותי, חייך אנת ואתנך ברשותי תהוון. מיד ויתיצב מלאך יי' בדרך לשטן לו.

[p. 453] מאי ויתיצב. א"ר אבא נפק וקאים באומנא אחרא מאומנותא דיליה, דהאי מלאכא דרחמי הוה. והיינו דאמר ר' שמעון חייביא מהפכי רחמי לדינא. לשטן לו, דהא לא אומנותא דיליה הוא.

אמר רבי אלעזר לא שני מלאכא ולא נפק מאומנותא דיליה, אלא בגין דהוה האי מלאכא מסטרא דרחמי וקאים לקבליה סתיר חכמתא דיליה וקלקל רעותיה הה"ד לשטן לו, לו הוה שטן ואשתכח שטן אבל לאחרא לא הוה שטן.

תאנא אמר ר' שמעון כמה חכים הוה בלעם בחרשוי על כל בני עלמא דהא בשעתא דאשגח לאשכחא עיטא לנפקא מרשותיה דקב"ה מההוא מלה דכתיב ואך את הדבר וגו', אסתכל בחרשוי ולא אשכח בר ההוא אתון. מה כתיב, ויחבוש את אתונו, אטעין לה בכל חרשין וכל קסמין דהוה ידע ואעיל בה ואכליל לה מכלהו בגין למילט לישראל. מיד ויחר אףאלהים כי הולך הוא, הוא דייקא כמה דאתמר. מה עבד קב"ה, אקדים למלאכא דרחמי לקיימא לקבליה ויסתיר חרשוי וקסמוי.

[p. 454] ת"ח דעד השתא לא כתיב יי' ולא אתחזי בקסמוי וחרשוי והא אוקימנא, והשתא כיון דאתקין אתניה וזרזא בתקוני חרשוי בסטרא דדינא למילט לישראל אקדים קב"ה למלאכא דרחמי לקבליה ובשמא דרחמי בגין לסתור חכמתא דיליה ולאסטאה לאתניה מההוא ארחא כמא דכתיב ותט האתון מן הדרך, מן הדרך דייקא. ועל דא לא כתיב ויתיצב מלאך האלהים, ויעמוד מלאך האלהים, אלא מלאך יי' דרחמי. אמר קב"ה רשע את אטענת לאתנך בחרשך בכמה סטרי דדיני לקבלי בני, אנא אעבר טעונך ויהבך מארחא דא. מיד אקדים מלאכא דרחמי לשטן לו, לו דייקא כמא דאתמר.

 

ותרא האתון את מלאך יי' נצב בדרך וגו'. רבי יצחק אמר וכי אמאי חמאת היא ובלעם דהוה חכים כל כך לא חמא.

אמר רבי יוסי ח"ו דההוא רשע אסתכל בחיזו קדישא.

אמר ליה אי הכי הא כתיב נופל וגלוי עינים.

[p. 455] אמר ליה לא שמענא בהא מידי ולא אימא.

א"ל אנא שמענא דכד הוה אצטריך לאסתכלא הוה נפיל וחמא והשתא לא אצטריך לאסתכלא.

אמר ליה אי הכי בדרגא עלאה יתיר הוה על כל נביאי מהימנותא דאיהו גלוי עינים חמי ואסתכל ביקרא דקב"ה, והא אמר ר' שמעון בלעם בחרשוי הוה ידע באינון כתרין תתאין דלתתא כמא דכתיב (יהושע יג:22) ואת בלעם בן בעור הקוסם, קוסםקראיה קרא דטנופא דטנופי, היך יסתכל ביקרא דמאריה. ועוד דהא אמר רבי שמעון בחיזו חד דחזא לפום שעתא דכתיב ויגל אלהים את עיני בלעם, אתעקימו עינוי, ואת אמרת דהוה חמי בגלויא דעיינין ואסתכל ביקרא דקב"ה.

[p. 456] אמר אהדרנא לקבלך, דידי ודידך בעי צחותא. ודאי רזי אורייתא עלאין ולא יכלין בני עלמא למיקם עלייהו, בגין כך אסיר לאקדמא במלה דאורייתא עד דישמע מלה וידע ליה על בורייה.

אתו לקמיה דר' שמעון, אמרו מלה קמיה.

פתח ואמר (תהלים ח:5) מה אנוש כי תזכרנו וגו'. האי קרא ממנן דעלמא אמרוה, בשעתא דסליק ברעותיה דקב"ה למברי אנוש קרא לכתות כתות דמלאכי עלאי ואותיב לון קמיה, אמר לון בעינא למברי אדם.

אמרו קמיה (שם מט:13) אדם ביקר בל ילין וגו'. אושיט קב"ה אצבעא דיליה ואוקיד לון.

[p. 457] אותיב כתות אחרנין קמיה, אמר לון בעינא למברי אדם. אמרו קמיה [רח ע"א]מה אנוש כי תזכרנו, מה טיבו דב"נ דא.

אמר לון ב"נ דיהא בצלמא דידן דיהא חכמתא דיליה עלאה מחכמתכון.

כיון דברא אדם וחטא ונפק בדימוס קמיה אתו עז"א ועז"אל, אמרו קמיה פתחון פה אית לן גבך, הרי ב"נ דעבדת חטי קמך.

אמר לון אלמלא תהוון שכיחין גבייהו וכו'. מה עבד קב"ה, אפיל לון מדרגא קדישא דלהון מן שמיא.

[p. 458] אמר ר' שמעון השתא אהדרנא לתיובתייכו דבלעם אמר נופל וגלוי עינים. אי נימא דלא הוה הכי ושבוחי קא משבח גרמיה היך יכתוב קב"ה מלה כדיבא באורייתא. ואי מלה דקשוט היא היך ישתבח ההוא רשע בדרגא עלאה על כל נביאי מהימנותא. ועוד דהא לא שריא קדושא דלעילא אלא באתריה דאתחזי ליה.

השתא אהדרנא למלה קדמאה, בתר דאפיל לון קב"ה מאתר קדישא דלהון מן שמיא וטעו בעלמא ואטעו עלמא. הכא אית לאסתכלא והא כתיב (תהלים קד:4) עושה מלאכיו רוחות וגו', והא אלין מלאכין הוו. אלא ת"ח כל אינון מלאכין דלעילא לא קיימין ולא יכלין למיקם בר בנהורא עלאה דנהיר לון וקיים לון, ואי פסיק מנייהו ההוא נהורא לא יכלין למיקם, כל שכן אלין דאפיל לון קב"ה ופסק מנייהו ההוא נהורא דלעילא דאשתני זיווייהו וכד נחתו ושליט בהו אוירא דעלמא אשתנו בדרגא אחרא.

 

ת"ח מנא דהוה נחית להו לישראל במדברא ההוא מנא הוה מטלא דלעילא דהוה נחית מעתיקא סתימא [p. 459] דכל סתימין, וכד הוה נחית הוה נהוריה נהיר בכלהו עלמין ומניה אתזן חקל דתפוחין ומלאכי עלאי, וכד הוה נחית לתתא ושליט ביה אוירא דעלמא אגליד ואשתני זיויה ולא הוה זיויה אלא כמא דכתיב (במדבר יא:7) והמן כזרע גד ולא יתיר. כל שכן אלין כיון דנחתו ושליט בהו אוירא אשתנו מההוא דרגא קדמאה דהוו.

מה עבד קב"ה, חמא דאטעיין עלמא, קשר לון בשלשלאי דפרזלא בטורי דחשוכא. באן אתר יתבי, בעמיקא דטורי אותיב ליה לעז"א ורמי חשוכא באנפוי בגין דההוא שעתא דקשר לון קב"ה אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקב"ה אפיל ליה בעומקא עד קדליה [p. 460] וזריק חשוכא באנפוי. עזא"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר ליה חשוכא.

ובני עלמא דידעין אתרייהו אזלין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין, ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם. מ"ט, בגין דחשוכא אקדים לנהורא ובגין כך טורי חשוכא הררי קדם אקרון. ולבן ובלעם מנייהו אולפין חרשין והיינו דאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.

ת"ח בלעם הוה קא משבח גרמיה מהאי אתר ואמר נאם שומע אמרי אל וגו', בגין דעז"א ועזא"ל אמרי לאינון בני עלמא מאינון מלין עלאין דהוו ידעי בקדמיתא לעילא ומשתעי מעלמא קדישא דהוו ביה הה"ד שומע אמרי אל, שומע קול אל לא כתיב אלא אמרי אל, אינון אמירן דאמרי מניה. מאן דאתי מפרקא ושאלין ליה מאן את אתי אמר מלמשמע מלין דמלכא קדישא. כך נאם שומע אמרי אל.

[p. 461] ויודע דעת עליון, דהוה ידע שעתא דתליא דינא בעלמא ומכוין שעתא בחרשוי.

אשר מחזה שדי יחזה. מאן מחזה שדי, אלין אינון נופל וגלוי עינים ואלין אינון עז"א ועזאל. נופל דא עז"א דאעמיק ליה קב"ה בעומקא דחשוכא ויתיב בעומקא עד קדליה כדקאמרן וחשוכא אזדריק באנפוי ועל דא אקרי נופל, נפל זמנא חדא ונפל לבתר בעומקא דחשוכא. עזא"ל הוא גלוי עינים דהא לא אזדריק חשוכא עליה דלא אתתקף ולא ארגיז כהאי לעילא[רח ע"ב] ובלעם קרי לון מחזה שדי דאינון נופל וגלוי עינים.

ובההוא זמנא לא אשתאר בעלמא דאשתכח גבייהו בר איהו, ובכל יומא הוה איסתים באינון טורי עמהון הה"ד ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, מהררי קדם ודאי ולא מארץ בני קדם.

[p. 462] אמר ר' שמעון כמה זמנין אמינא מלה דא ולא מסתכלי חברייא דהא קב"ה לא שריא אלא באתר קדישא באתר דאתחזי לשריא עלוי. וכי קב"ה אכריז ואמר (דברים יח:10) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים וגו', והוא אתי לאתערבא בהדייהו. אלא זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה קדיש לון לשריא בינייהו והיינו דכתיב (שם כג:15) כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, ובגין דהוא מתהלך בקרב מחניך כתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, וכתיב והייתם קדושים כי קדוש אני יי', וכתיב (ויקרא יח:24) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים, וכתיב (שם כ:23) ואקוץ בם, דלא יכילנא לקרבא גבייהו ושרו לי לבר. זכאה חולקהון וזכאה חולקהון דנביאי מהימני קדישי דאינון קדישין ואית לון חולקא לאשתמשא בקדושא דלעילא.

 

[p. 463] ותרא האתון את מלאך יי' נצבבדרך, בההוא ארחא דהוה משתקע בגווה.

וחרבו שלופה בידו. וכי אי הוא נפיק לקביל האי אתון מאי בעי חרבא, ואי הוא נפיק לקבליה דבלעם אמאי חמת אתנא ואיהו לא חמא. אלא לכלא אזדמן, ההוא מלאכא אזדמן לקבליה דאתון לאפקא לה מההוא ארחא דאתטען בה, ובמה ברחמי. ואזדמן לקבליה דבלעם לאענשא ליה על דאיהו הוה בעא למיהך ברשותיה ולא ברשו אחרא.

א"ר יוסי השתא אית לשאלא, אי מלוי הוו אתיין מסטרא דכתרין תתאין ולאו מאתר אחרא אמאי כתיב ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.

א"ר יצחק בגיניהון דישראל אתהדר מלאכא למללא עמיה. ואי תימא דקב"ה מליל עמיה והוא אמר אך את הדבר וגו', ח"ו דהא ההוא מלאכא אמר ליה ואפס את הדבר אשר אדבר אליך. ואי תימא ויאמר אלהים אל בלעם קום לך אתם ואך את הדבר, הכי אוליפנא דהאי אלהים דהכא כלהו מלאכא הוה וההוא איהו אתר דאתי מסטרא דדינא קשיא דביה אחידן חילא ותוקפא דאינון כתרין תתאין דהוה משתמש בהו בלעם. ובגין כך ויבא אלהים אל בלעם, ויאמר אלהים אל בלעם, דלזמנין אקרון מלאכי בשמא עלאה.

[p. 464] ותט האתון מן הדרך, סטאת מההוא ארחא דהות טעינא מסטרא דדינא קשיא לקבליהון דישראל. ובמה חמא בלעם דהיא סטאת מההוא ארחא, אלא הכי אמר ר' שמעון ואפי' בארחא בעא לאבאשא להו לישראל בחילא דאתניה, וכיון דלא סליק בידוי מה כתיב, ויך בלעם את האתון במקל, אטען לה ואלביש לה בזרוזי דינא קשיא תקיפא הה"ד במקל דייקא דאיהו דינא קשיא תקיפא, במקלו לא כתיב אלא במקל.

פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיליה לאבאשא לישראל דאיהו אשגח לנפקא מרשותיה דלעילא בגין תיאובתא לאתייקרא ולאבאשא להו לישראל.

[p. 465] ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה. מה כתיב לעילא, בקדמיתא כתיב ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, ותלך בארח מישר מסטרא דשדה, אתער ואתרקינת ממה דהוה בה.

ויך בלעם את האתון להטותה הדרך, לאסטאה לה מההוא ארחא דשדה.

אמר רבי יוסי בין מלאכא ובין בלעם הוה אתנא בעקוי. לבתר כד חמא בלעם דלא הוה יכיל כדין ויך את האתון במקלכמא דאתמר.

ויעמוד מלאך יי'במשעול הכרמים. ר' אבא אמר כמה אית לן לאסתכלא במלי אורייתא. הני קראי רמיזי [רט ע"א] בחכמתא עלאה. וכי למגנא נפק האי מלאכא לאתחזיא לחד אתנא או למיקם בין כרמייא לקבלא זמנא הכא וזמנא הכא. אלא כלא רזא עלאה הוא וכלא בעי קב"ה בגין לאגנא עלייהו דישראל ולא ישלטון בהו זינין בישין בגין דאינון חולקיה דקב"ה.

ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים. תאנא מסטרא דאמא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפן בתכשיטהא וכד בעיא לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. אינון גוונין מתלהטן בארבע סטרי עלמא, כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא דאינון תריסר תחומי גליפין ועאלין ואתכלילו בתריסר אחרנין.

[p. 466] ברישא דעטרא אית ארבע שורין לארבע סטרין, ואינון מגדלות כד"א (שיר ה:13) מגדלות מרקחים. מהו מרקחים, כמא דכתיב (שם ג:6) מכל אבקת רוכל. ועל כל מגדלא ומגדלא תלת פתחין קביען באבנין טבן מכל סטרא וסטרא. האי עטרא טהיראבדלוגין דאופיר בגין יקרא דמלכא כמא דכתיב (ישעיה יג:12) אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר.

תחות עטרא תליין ר' זגי דדהבא בסחרנהא, זגא דדהבא מסטרא דא וזגא דדהבא מסטרא דא וחד רומנא בגוון. ההוא רומנא אית בה אלף זגין וכל זגא מנייהו מתלהטא בסומקא בחוורא. ההוא רומנא אתפלג בפלוגין ארבע וקיימא פתיחא לאתחזאה זגהא. [p. 467] תלת מאה ועשרין וחמש זגין לסטרא דא וכן לכל סטרא וסטרא עד דמתלהטן ארבע סטרי עלמא מחיזו דכל פלכייא ופלכייא ואינון אקרון פלח הרמוןכמא דכתיב (שיר ד:3) כפלח הרמון רקתך.

ארבע גלגלין בפלכייא, ארבע זווין נטלין בגלגולא לההוא עטרא, וכד נטלין לה יזקפן לעילא עד דמטו לגלגולא דפלכא עלאה דנהים יממא ולילי. מתחברן כל אינון פלכין ונטלין לעטרא וזקפן לה, וקלא דאינון גלגלין אשתמע בכלהו רקיעין. לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא וכלהו שאלין דא לדא עד דכלהו אמרי (יחזקאל ג:12) ברוך כבוד יי' ממקומו.

כד מזדווגי מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא ואתישבת ברישא דמטרוניתא, כדין נחית חד עטרא עלאה קביעא דכל אבן טבא וחיזור ושושן בסחרנהא, בשית גלגלין אתיא לשית סטרין דעלמא, שית גדפין דנשרי נטלין לה בפלכוי, חמשין פתחין סחרנהא דגליף בה אימא עלאה קביעין באבן טבא חוור וסומק וירוק ואוכם תכלא וארגוונא, שית מאה ותלת עשר זוויין לכל סטרא וסטרא.

[p. 468] אלף ושית מאה מגדלין לכל סטרא, וכל מגדלא ומגדלא טורין קביען פרחין לעילא אשתאבין בפתורא דאימא עלאה במשח רבות דילה. כדין אימא בלחישו נגיד מתמן מתנן עלאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא, לבתר אינגיד נחלי דמשח רבות קודשא על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא משחא טבא עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אינון לבושי מלכא הה"ד (תהלים קלג:2) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'.

לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרשא עליה ועל מטרוניתא לבוש יקר בההוא עטרא, כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא, ומאן אינון, כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל דהא לא מזדווגי בהו ולא קיימי עמהון בר אינון ישראל דאינון בני ביתא ומשמשי להו. כדין ברכאן דנפקי מנייהו דישראל הוא, וישראל נטלין כלא ומשדרי מניה לשאר עמין ומההוא חולקא אתזנו כל אינון שאר עמין.

[p. 469] ותאנא מבין סטרי חולקיהון דממנן על שאר עמין נפיק [רט ע"ב] חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן אתפרש לכמה סטרין, ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא ועל דא עלמא כוליה מתמצית ארץ ישראל שותה. מאן ארץ ישראל, הא אוקימנא. ובין לעילא ובין לתתא כל אינון שאר עמין לא אתזנו אלא מההוא תמצית. ולא תימא דאלין בלחודוי אלא אפילו אינון כתרין תתאין מההוא תמצית שתיין. ודא הוא משעול הכרמים, שביל מרברבי שאר עמין דמתברכן מניה.

כד חמא ההוא מלאכא דהא בלעם אסטי לאתון לההוא שבילא דכתיב להטותה הדרך מיד ויעמוד מלאך יי' במשעול הכרמים, לאסתמא שבילא דלא יסתייעון ביה אינון שאר עמין ואינון כתרין תתאין. [p. 470] ואזלא הא כמא דאמר רבי יצחק כתיב (שיר א:6) שמוני נוטרה את הכרמים, לנטרא ולברכא לשאר עמין בגלותא, וישראל דאינון כרמי שלי לא נטרתי, בגין דאינון בגלותא ולא מתברכין כדקא חזי.

גדר מזה וגדר מזה. אמר ר' אבא היך יכיל ההוא מלאכא לאסתמא ההוא שבילא, בגין דסיועא אחרא הוה ליה קב"ה וכנסת ישראל.

ר' יהודה אמר אורייתא קא מסייעא ליה דכתיב (שמות לב:15) מזה ומזה הם כתובים.

בההיא שעתא מה כתיב ותרא האתון את מלאך יי' ותלחץ אל הקיר. מאי ותלחץ אל הקיר, כד"א (ישעיה כב:5) מקרקר קיר ושוע אל ההר. קיר, פטרונא ההוא דשלטא עלייהו. ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר, היא לא יהבא ליה סיועא כלל ובעקותא אשדת ליה לההוא קיר ורמזא ליה האי, כדין ויוסף להכותה בהאי סטרא.

[p. 471] ויוסף מלאך יי' עבור ויעמוד במקום צראשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. בההוא שעתא אסתים לה כל ארחין וכל סיועין דלא אשתכח בה מכל סטרא דעלמא סיועא, כדין ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם וגו'.

 

ויפתח יי' את פי האתון. היינו חד מאינון מלין דאתבריאו ערב שבת בין השמשות.

[p. 472] א"ר יצחק מאי סגי האי לבלעם או לאתון או לישראל בהני מלין.

ר' יוסי אמר דחייכן ביה אינון רברבין דהוו עמיה, וכד מטו לבלק אמרו ליה וכי להאי שטיא שדרת ליקרא, לא תשכח ביה ממשות ולא במלוי ובאינון מילי דאתנא אתבזא מיקריה.

ר' חייא אמר אלמלא לא אמרת אתנא האי לא שביק בלעם ההוא דיליה, ובמילי דאתנא ידע דאתבר חיליה.

ר' אבא רמי, כתיב (במדבר טז:32) ותפתח הארץ את פיה, וכתיב ויפתח יי' את פי האתון. מאי שנא ארץ מאתון דלא כתיב ביהויפתח יי' את פי הארץ. אלא התם משה גזר על פימא ופתחת ועבדת ארעא פקודא דמשה ולא יאות דקב"ה יעביד פקודיה דהא משה גזר ופקיד (שם:30) ופתחה האדמה את פיה, ועל דא היא עבדת פקודיה דכתיב ותפתח הארץ את פיה. אבל הכא לא אשתכח מאן דגזר אלא רעותא דקב"ה הוה והואיל ורעותיה הוה בכך כתיב ויפתח יי' את פי האתון, מניה אתא מלה ומניה אשתכח.

[p. 473] ר' יהודה אמר אסתכלנא בפרשתא דא ובאלין מלין ואתחזיין דלא מלין דאצטרכן אינון. וכי מאחר דכתיב ויפתח יי' את פי האתון בעיין להוי אינון מלין מלי מעלייתא מלי דחכמתא, ואי כמא דאתערו חברנא דאיהו משבח דסוסיא דיליה רעי ברטיבא והיא תבת ואמרת הלא אנכי אתונך, מהכא הוה למפתח והיא לא פתחא אלא מה עשיתי לך, ואי הכי אמאי קא טרח קב"ה למפתח פימא.

[p. 474] אמר רב אבא ודאי באילין מלין אוליפנא דעתא דבלעם דלאו כדאי הוא למשרי עליה רוח קדישא, ואוליפנא דהא לית יכילו באתניה לאבאשא או [רי ע"א] לאוטבא, ואוליפנא מהאי אתון דהא לית חילא בבעירי לאשראה עלייהו דעתא שלים.

ת"ח בלעם בההוא מלה דאתניה ובההוא דעתא טפשא לא יכיל למיקם, בדעתא עלאה עאכ"ו.

ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני. וכי ברשותה הוה למעבד טב וביש. לא דהא בעירי לא מתנהגן אלא כמה דנהיגי לון, ואע"ג דההיא אתנא בעמיקא יתיר לאו ברשותה היא דהא הוא אטעין לה בחרשוי וברשותיה קיימא.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי, הוה ליה לחייכא מנה והוא אתיב לקבלה טפשותא דמלהא, כדין חייכו מניה ואתקליל בעינייהו וידעו דאיהו שטיא. ומה אמר, כי התעללת בי לו יש חרב בידי. אמרו שטיא דא אי הוא יכיל לשיצאה עמין בפימיה היך לא יכיל לשיצאה לאתניה והוא בעי חרבא.

[p. 475] ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא, דאי יימרון בני נשא אי ימללון בעירי כמא דעתא שלים יפקון לעלמא, פוק ואוליף מהאי אתנא דהא קב"ה אפתח פימה, חמי מלוי.

 

ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם. ר' יצחק אמר בלק חכים הוה בחרשין מבלעם בר דלא הוה מכוין שעתא ללטייא. משל וכו'. בגין כך ויקח בלק את בלעם, הוא הוה אתקין לי' ואחיד לי' לכלא.

ויעלהו במות בעל. מאי ויעלהו במות בעל, אלא אשגח בחרשוי במה סטרא יתאחיד בהו ואשכח דזמינין ישראל למעבד במות ולמפלח לבעלכמא דכתיב וילכו אחרי הבעל.

[p. 476] וירא משם קצה העם, חמא רברבי עמא ומלכא דלהון דפלחין ליה כמה דכתיב (מלכים א יח:26) ויקראו בשם הבעל, וכתיב (שם:21) אם יי' הוא האלהים לכו אחריו ואם בעל לכו אחריו. כיון דחמא בלעם דזמינין ישראל להאי מיד ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעהמזבחות, מזבחת חסר.

ר' יוסי ור' יהודה, חד אמר לקבלי מדבחן דקדמאי אקריב אינון שבעה מדבחן, וחד אמר בחכמתא עבד כלא ואשגח דחולקהון דישראל בשבעה דרגין אתקשר, בגיני כך אסדר שבעה מדבחן.

לב"נ דהוה ליה רחימא חד דשבק לי' אבוי ובני נשא מסתפו לקטטא בהדיה בגין ההוא רחימא. ליומין אתא ב"נ אחרא ובעי לאתערבא בהדיה. [p. 477] אמר מה אעביד, אי אתער בי' קטטא הא ההוא רחימא דאתקשר בהדיה ולא יכילנא. מה עבד, שדר ליה דורון לההוא רחימא. אמר ההוא רחימא וכי מה אית לי' להאי ב"נ גבאי. ידע דבגין ההוא בר רחימוי הוה, אמר האי דורון לא ייעול קמאי, זמינו ליה לכלבי ויכלוניה.

כך בלעם אתא לאתערא קטטא בהו בישראל וחמא דלא יכיל בגין ההוא רחימא עלאה דלהון כד"א (משלי כז:10) רעך ורע אביך אל תעזוב. שארי לתקנא קמיה דורון. אמר קב"ה רשע ומה אית לך גבאי. את בעי לאזדווגא בבני, הרי דורונך זמין לכלבי.

ת"ח מה כתיב ויקר אלהים אל בלעם, ואמר ר' שמעון לשון קרי וטומאה, דורונך לאלין אתמסר ולא ייעול קמאי.

ר' אבא אמר ויקר, כד"א (תהלים קמז:17) לפני קרתו מי יעמוד. הוא הוה זמין דבההוא דורון יכיל בהו בישראל. מה כתיב, ויקר אלהים, קריר גרמיה מן דהוה חשיב.

[p. 478] ויקר אלהים, כמא דאתמר דאתער עליה מסטרא מסאבא.

רבי אלעזר אמר ויקר, בלעם חשיב דבההוא דורון ייעול לאבאשא להו לישראל וקב"ה אעקר ליה מקמיה לההוא דורון ואעקר ליה לבלעם ממה דהוה חשיב ואעקר ליה מההוא דרגא הה"ד ויקר, כד"א (משלי ל:17) יקרוה עורבי נחל. אמר ליה רשע לית אנת כדאי לאתקשרא בהדי [רי ע"ב] ולמיעל קמאי, דורונך לכלבי יתמסר.

אמר ר' שמעון ת"ח האי רשע געלא דכלא דלא תשכח לכל פרשתא דא ויאמר יי' אל בלעם או וידבר יי' אל בלעם, ח"ו. מה כתיב וישם יי' דבר בפי בלעם, כמאן דמשוי חסמא בפום חמרא דלא יסטי הכא או הכא, כך וישם יי' דבר בפי בלעם.

אמר קב"ה רשע את חשיב דעלך יהא ויתקיים ברכה דבני או אפכא, לא צריכין אינון לך כמא דאמרי לצרעה לא מדבשיך ולא מעוקציך. [p. 479] אלא שוב אל בלק וכה תדבר, וכד תפתח פימך לא יהא ברשותך ולא בפימך תלייא מלולא אלא וכה תדבר, הרי כ"ה דזמינא לברכא לון, כה תמלל ברכאן דבני. כד תפתח פימך היא תמלל מלין לאתקיימא על בני דלא אשבוק מלין לך.

ת"ח דכך הוא, כיון דאתא לבלק ובלק שמע כל אינון מלין הוה חשיב דהא מפימיה דבלעם נפקין, אמר לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך. אמר ליה בלעם סב אלין חרשין בידך בגין לאעכבא הכא להאי כה, ואי את תיכול לאעכבא לה בהאי חרשין אנא אעקר לה מאינון מלין דהיא אמרה.

מה כתיב, התיצב כה על עולתך, בהאי באלין חרשין תעכב לה ואנכי אקרה כ"ה, כלומר אעקר לה מאלין מלין.

אמר קב"ה רשע אנא אעקר לך. מה כתיב בתריה, ויקר אלהים אל בלעם וישם [p. 480] דבר בפיו, וההוא דבר ארים קלא במלולי דכ"ה ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר, כ"ה תדבר ודאי.

ת"ח בקדמיתא לא כתיב התיצב כה על עולתך אלא התיצב על עולתך ואלכה אולי יקרה יי' לקראתי. כיון דחמא דכ"ה אמר אינון ברכאן כדין אמר התיצב כ"ה על עולתך ואנכי אקרה כ"ה.

לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל. לכה ארה לי, רבי יוסי אמר אשדי לון מההוא דרגא דאינון קיימי כד"א (שמואל א כ:20) צדה אורה. אמר אי תיכול לאשדי לההוא דרגא דלהון הא כלהו אתעקרו מעלמא.

[p. 481] ולכה זועמה ישראל, ישראל סבא דלעילא דישתכח רוגזא קמיה כד"א (תהלים ז:12) ואל זועם בכל יום.

 

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. צורים. א"ר יצחק אלין אינון אבהתא דכתיב (ישעיה נא:1) הביטו אל צור חוצבתם. ומגבעות אשורנו, אלין אמהן. בין מהאי סטרא בין מהאי סטרא לא יכלין לאתלטייא.

ר' אבא אמר כי מראש צורים, מאן יכיל להו לישראל דהא אחיד מרישא דכל צוריםנפקי. ומאן אינון צורים, גבורן דהא כל דינין דעלמא מאינון גבורן נפקי ואינון אתאחדן בהו.

ומגבעות אשורנו, אלין שאר משריין דאתאחדן בהו. ד"א ומגבעות, אלין שאר כתרין דאחידן בהו.

[p. 482] הן עם לבדד ישכון, כד"א (דברים לב:12) יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.

מי מנה עפר יעקב, הא אוקמוה, אלא א"ר יוסי תרי דרגין אינון יעקב וישראל, בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל. ואע"ג דכלא חד תרי דרגין הכא דהא דרגא עלאה ישראל הוא. מי מנה עפר יעקב, לתתא.

מאן הוא עפר. ר' שמעון אמר האי דכתיב ביה (ישעיה מא:2) יתן כעפר חרבו. מאן חרבו, הא ידיעא דכתיב (שם לד:6) חרב ליי' מלאה דם. עפר, ההוא אתר דאתברי מניה אדם הראשון דכתיב (בראשית ב:7) וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ומההוא עפר כמה חיילין כמה משריין נפקו, כמה טפשין כמה גרדיני נמוסין כמה גירין כמה בליסטראות כמה רומחין וסייפין וזיינין אשתכחו מההוא עפר. מי מנה, כד"א (איוב כה:3) היש מספר לגדודיו.

[p. 483] ומספר את רובעישראל, היא ה"א וחד מלה היא. רובע ישראל, כד"א (שמות כג:5) רובץ תחת משאו, רביע הה"ד (שיר ג:7) הנה מטתו שלשלמה. רובע, כמו רביעית מישראל לתתא, רובע אתקרי לפום כתרין משמע דאיהו רגלא רביעא דכורסייא.

[p. 484] ד"א מי מנה עפר יעקב, כל אינון דחשיבין עפרא כמא דאוקימנא.

ומספר את רובע ישראל, דכתיב היש מספר לגדודיו. רובע ישראל, כמא [ריא ע"א] דאוקימנא.

ד"א מי מנה עפר יעקב, אינון פקודין דאינון בעפרא בזריעא בנטיעא בחצדא והא אוקמוה חברייא.

ומספר את רובע ישראל, כד"א (ויקרא יט:19) בהמתך לא תרביעכלאים וגו'.

א"ר אבא בלק חכים הוה בחרשין מבלעם בר דלא הוה ידע לכוין שעתא.

 

וישא משלו ויאמר, וידבר לא כתיב. [p. 485] מאי וישא משלו. רבי חייא אמר הוא הוה זקיף קלא לגבי ההוא ממלל. וישא משלו, בלעם. ויאמר, האי כהכמא דכתיב וכה תדבר, ואמירה מנה הוה.

ת"ח כיון דחמא בלעם דבכל חרשוי ובכל האי דורון לא יכיל לאעקרא ההוא כה, כד"א ואנכי אקרה כה, אעקר להאי כה, א"ל קב"ה רשע את סבור לאעקרא לה, אנא אעקר לך משלשולך. מה כתיב, ויקר אלהים אל בלעם, כמא דאתמר.

לבתר כיון דחמא דלא יכיל הדר ואמר וברך ולא אשיבנה, ולא אשיבנו מבעי ליה, אלא ולא אשיבנה ודאי לההיא דכתיב כה, וכה תדבר, לית אנא יכיל לאהדר לה.

[p. 486] אמר בלעם בתרין דרגין בעינא לאעלא בהו, בעינא מדרגא דיעקב ולא יכילנא, בעינא לאעלא בהו מסטרא אחרא דישראל ולא יכילנא. מאי טעמא, בגין דשמא דא או דא לא אתקשר בזינין בישין הה"ד לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל.

תאנא תרין דרגין אינון כמא דאתמרנחש וקסם, לקבליהון עמל ואון. אמר בלעם הא ודאי אנן אשכחנא לקבלי דהני יעקב וישראל, אוןלקבלי דיעקב דאיהו קשיר בנחש, עמללקבלי דישראל דאיהו קשיר בקסם. כיון דחמא דלא יכיל אמר ודאי לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. מ"ט, בגין דיי' אלהיו עמו וגו'.

ואי תימא בהני לא יכילנא, בקסם ונחש יכילנא, כתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ולא עוד אלא דכל חילין דלעילא וכל משריין כלהו לא ידעי ולא מסתכלי בנמוסי דמלכא עלאה עד דשאלי להני תרי יעקב וישראל. ומאי אמרי, מה פעל אל.

[p. 487] אמר רבי אלעזר כל הני מלין כ"ה אמר, והוא ארים קלא לקבלה ולא ידע מה היא ולא אשתמע בר קליה.

 

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. מאן עמא תקיפא כישראל. בשעתא דאתנהר צפרא קם ומתגבר כאריה לפולחנא דמאריהון בכמה שירין בכמה תושבחן, משתדלי באורייתא כל יומא וברמשאלא ישכב עד יאכל טרף, כד בעי ב"נ למשכב על ערסיה מקדש שמא עלאה, אמלך ליה לעילא ותתא. כמה גרדיני נמוסין מתקשרן קמייהו בשעתא דפתחין פימיהון על ערסייהו בשמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, ובעאן רחמי קמי מלכא קדישא בכמה קראי דרחמי.

ר' אבא אמר הן עם כלביא יקום, זמינין האי עמא למיקם על כל שאר עמין כאריה גיבר ותקיף ויתרמי עלייהו. ארחייהו דכל ארייוותא למשכב על טרפייהו אבל עמא דא לא ישכב עד יאכל טרף וגו'.

ד"א הן עם כלביא יקום, לקרבא קרבנין ועלוון לקמי מלכהון על גבי מדבחא. ותאנא בשעתא דקורבנא [p. 488] אתוקד על גבי מדבחא הוו חמן דיוקנא דהאי אריה רביעא על ההוא קרבנא ואכיל ליה.

ואמר רבי אבא דיוקנא דאוריא"ל מלאכא עלאה הוה וחמאן ליה בדיוקנא דאריה תקיפא רביעא על מדבחא ואכיל לון לקרבנין. וכד ישראל לא הוו זכאין כל כך הוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביעא עליה. כדין הוו ישראל ידעין דבעיין תשובה וכדין תייבין.

לא ישכב עד יאכל טרף, אלין קרבנין דליליא כגון עלוון. ודם חללים ישתה, דקב"ה אגח קרבא דלהון על שנאיהון.

רבי אלעזר אמר לא ישכב, מהו לא ישכב, אלא בכל ליליא וליליא כד בר נש אזיל בפקודי דמאריה לא [ריא ע"ב] שכיב על ערסיה עד דקטיל אלף ומאה ועשרים וחמשה מאינון זיינין בישין דשריין עמיה.

רבי אבא אמר אלף אינון דאינון מסטרא שמאלא דכתיב (תהלים צא:7) יפול מצדך אלףוגו'. ובמה, כמא דכתיב (שם קמט:5) יעלזו חסידים בכבודירננו על משכבותם וגו' (שם:7) לעשות נקמה [p. 489] בגוים וגו' הה"ד לא ישכב עד יאכל טרף, ודא הוא לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה.

אמר רבי חזקיה לקבלי תלת זמנין דהוא מחי לאתניה ואטעין לה בחרשוי אתברכון ישראל תלת זמנין.

רבי חייא אמר לקבלי תלת זמנין דסלקין ישראל לאתחזאה קמי מלכא קדישא.

 

וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. מאי לקראת נחשים. א"ר יוסי דהני תרי זמני קדמאי הוה אזיל בכל חרשוי ובעי ללטייא ליה לישראל, כיון דחמא קב"ה רעותיה אמרשוב אל בלק דהא מלולך לא בעיין בני, זמיןאחרא. מאי הוא, כמא דכתיב וכה תדבר, כה תדבר ולא אנת. כה תדבר, דשלטא על כל חרשין וקסמין וזינין בישין דלא יוכלון לאבאשא לבני.

[p. 490] ת"ח האי רשע כד אסתכל בהו בישראל הוה מסתכל אלין תרין דרגין יעקב וישראל לאבאשא לון בהאי או בהאי מחרשוי. בגיני כך כל ברכן וברכן יעקב וישראל אתברכו.

וירא בלעם כי טוב. במה חמא, חמא דבשעתא דאנפי מלכא נהירין זינין בישין לא קיימי בקיומייהו וכל חרשין וכל קסמין לא סלקין בחרשייהו.

ת"ח בהני תרי זמני כתיב ויקר אלהים, ויקר יי' אל בלעם, וכתיב וכה תדבר, והשתא כיון דחמא דהא לא אשתכח רוגזא וחרשוי לא סלקין כדין ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. כיון דאפריש גרמיה ואסתלק מחרשוי שארי ברוחא אחרא באתערותא אחרא לאשבחא לישראל.

א"ר יהודה מאי אתערותא הכא.

א"ל רוח אלהים ולא רוח יי', אלא רוחא חד מסטרא דשמאלא, ההוא דאתקשרו תחותוי אינון זינין וחרשין דיליה.

א"ר אלעזר הא אוליפנא דאפילו האי לא שריא ביה רוחא קדישא.

[p. 491] א"ל ר' יוסי אי הכי הא כתיב ותהי עליו רוח אלהים, ובכל אינון זמנין אחרנין לא כתיב הכי.

א"ל הכי הוא ודאי. ת"ח כתיב (משלי כב:9) טוב עין הוא יבורך, והא אוקמוה אל תקרי יבורך אלא יברך, ובלעם הוה רע עין דלא אשתכח רע עין בעלמא כוותיה דבכל אתר דהוה מסתכל בעינוי הוה מתלטייא. ועל דא אמרו האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי מעינא בישא יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה. אוף הכא כיון דחמא בלעם דלא יכיל בחרשוי וקסמוי לאבאשא להו לישראל בעא לאסתכלא בהו בעינא בישא בגין דבכל אתר דהוה מסתכל בעינא בישא הוה אתלטייא.

ת"ח מה רעותיה דיליה לקבלהון דישראל, כתיב וישת אל המדבר פניו, כתרגומו בגין דיהא ליה סטר סיועא לאבאשא להו.

השתא חמי מה כתיב, וישא בלעם את עיניו וירא אתישראל. ביה שעתא אלמלא דאקדים לון קב"ה אסוותא הוה מאבד לון באסתכלותא דעינוי. ומאי [p. 492] אסוותא יהב קב"ה לישראל בההיא שעתא, דא הוא דכתיב ותהי עליו רוח אלהים. ותהי עליו, על ישראל קאמר, כמאן דמפרש סודרא על רישיה דינוקא בגין דלא ישלוט בהו עינוי. כדין שארי ואמר מה טובו אהליך יעקב וגו'.

ות"ח כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כד משבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאתלטייא בעינא בישא. ומאי ארחיה, אמר חמו כמה טבא דא, כמה יאה דא בגין דישלוט ביה עינא בישא. אוף הכא אמר מה טובו אהליך יעקב, כמה אינון יאן כמה [ריב ע"א] אינון שפירן, חמו כמה נטיען שפירן דאתנטע בינייהו, דמיין לאינון נטיען דנטע קב"ה בגנתא דעדן. מאן יתן דאינון נטיען אשכחו מאינון מסכני דבהו.

יזל מים מדליו. לב"נ דהוה ליה ידין שפירן יאן למחזי, אעבר חד ב"נ בעינא בישא, אסתכל באינון ידין נקיט בהו שארי לשבחא אמר כמה אינון שפירן כמה אינון יאן, חמו אצבען מגזרא דשפירו עלאה. לבתר אמר מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר דארגוונא בביתאי לאשתעשא בהו ויהון גניזין בתיבותא דילי.

כך בלעם שרי לאשבחאמה טובו אהליך יעקב, חמו כמה שפירן כמה יאן וכו', לבתריזל מים מדליו, לא אשכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא [p. 493] בר מאינון מסכנין. וזרעו במים רבים דלא יסגי ולא ירבי רוח דקודשא.

אמר רשע לא יכלין עיניך לאבאשא, הא פרישו דקודשא עלייהו.

כדין אמר אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו, הא לא יכלין כל בני עלמא לאבאשא לון דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו, ומאי איהו, אל מוציאו ממצרים. ולא עוד אלא כתועפות ראם לו, דלא יכיל ב"נ לאושיט ידיה עליה מגו רומיה. ומדאשתכח בזקיפו עלאה הכי יאכל גוים צריו, ולית מאן דיכול לאבאשא לון.

ואפילו בזמנא דלא זקיף לא יכלין לון הה"ד כרע שכב, לא דחיל בגין דאשתכח גיבר כארי וכלביא. אפילו כד אינון ביני עממיא וכרעבינייהו ושכיבכארי הוא ישתכח בנמוסי אורייתא באורחי אורייתא. ואעפ"כ שולטנותא אית להו במאריהון דאפילו כל מלכי עלמא לא יעקרון ליה, כאריה דא כד שכיב על טרפיה לא יכלין לאקמא ליה מניה הה"ד כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו.

[p. 494] א"ר אלעזר לא אשתכח בעלמא חכים לאבאשא כבלעם דהא בקדמיתא הוא אשתכח במצרים ועל ידוי קשירו מצראי עלייהו דישראל קשורא דלא יפקון מעבדותהון לעלמין, ודא הוא דאמר מה איכול לאבאשא להו דהא אנא עבידנא דלא יפקון מעבידתא דמצראי לעלמין אבל אל מוציאו ממצריםולקבליהון לא יכלין חכימין וחרשין דעלמא.

 

ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה באחרית הימים. ר' יהודה פתח (דברים כג:16-17) לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו, עמך ישב בקרבך וגו'. כמה חביבין מלי דאורייתא, כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה, כמה חביבא אורייתא דאורית לה קב"ה לכנסת ישראל.

ת"ח בשעתא דנפקו ישראל ממצרים שמע בלעם דהא חרשוי וקסמוי לא סליקו בהו בישראל. שרא למירט רישיה, אזל לאינון טורי חשוכא, מטא לגבי אינון שלשלאי דפרזלא. וכך הוא ארחא דמאן דמטי גבייהו, כיון דעאל ב"נ ברישי טוריא חמי ליה עזא"ל ההוא דאקרי גלוי עינים, מיד אמר לעז"א, כדין יהבין קלא ומתכנשי גבייהו חויין רברבי דמתוקדן וסחרין לון. משדרי אוכימתא זעירא לקבלי דב"נ. ותנא כמין שונרא היא ורישא כרישא דחוייא ותרין זנבין בה וידהא ורגלהא זעירין. ב"נ דחמי ליה חפי אנפוי והוא מייתי חד קטורתא מאוקידו דתרנגולא חוורא, שדי באנפהא והיא אתית עמיה עד דמטי לגבי דרישא דשלשלאי, וההיא רישא דשלשלאי נעיץ בארעא ומטי עד תהומא ותמן בתהומא חד סמיך והוא נעיץ בתהומא תתאה, ובההוא סמיך אתקשר רישא דשלשלאי. [p. 495] כד מטי ב"נ לגבי שלשלאה בטש בה תלת זמנין ואינון קראן ליה, כדין כרע וסגיד על ברכוי ואזיל ואטים עינוי עד דמטי גבייהו. כדין יתיב קמייהו וכל אינון חויין סחרין ליה מהאי סטרא ומהאי סטרא, פתח עינוי וחמי לון, אזדעזע ונפל על אנפוי וסגיד לקבלייהו. לבתר אולפין ליה חרשין וקסמין ויתיב גבייהו [ריב ע"ב]חמישין יומין. כד מטי זמנא למיהך לארחיה ההוא אוכימתא וכל אינון חויין אזלין קמיה עד דנפיק מן טורייא בין ההוא חשוכא תקיפא.

ובלעם כד מטא גבייהו אודע לון מלה ואסגר גרמיה בטורייא עמהון. ובעא לקטרגא לון לאתבא לון למצרים וקב"ה בלבל וקלקל כל חכמתא דעלמא וכל חרשין דעלמא דלא יכילו לקרבא בהדייהו.

ת"ח השתא כיון דחמא בלעם דלא יכיל לאבאשא להו לישראל אהדר גרמיה ואמליך ליה לבלק מה דלא בעא מניה בגין לאבאשא לון, ועיטא דיליה הוה באינון נוקבי דמדין דאינון שפירן, ואלמלא דאמר ליה משה לא הוינא ידעי דכתיב (במדבר לא:16) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו'. [p. 496] כיון דחמא קב"ה עיטא דיליה אמר הא ודאי גרמך בעיטך ינפול.

מה עבד ההוא חילא דשלטא על כל חרשוי, אחמי ליה סופא דכלא.

וכי אית להו רשותא לזמן רחיק. א"ר יצחק עינא חמא, ומלין אתמרו מההוא דקאים עליה, והא אוקמוה וישא משלו, בלעם. ויאמר, מאן דאית ליה למימר. מ"ט, בגין דלא יתקיימון מלין דגעלא בדעתא עלאה באורייתא.

 

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דהא מלין אלין מנייהו אתקיימו בההוא זמנא ומנייהו לבתר ומנייהו בזמנא דמלכא משיחא.

[p. 497] תאנא זמין קב"ה למבני ולאחזאה חד ככבא קביעא מנצצא בע' רהיטין ובע' זיקין נהירין מינה באמצעות רקיעא וישתאבון ביה ע' ככבין אחרינן ויהא נהיר ולהיט ע' יומין. וביומא דשתיתאה אתחזי בכ"ה יומין לירחא שתיתאה ואתכניש ביומא שביעאה לסוף ע' יומין. יומא קדמאה אתחזי בקרתא דרומי וההוא יומא ינפלון תלת שורין עלאין מקרתא והיכלא רברבא ינפול ושליטא דקרתא ימות.

כדין יתפשט ההוא ככבא לאתחזאה בעלמא ובההוא זמנא יתערון קרבין תקיפין בעלמא בכל סטרין ארבע ומהימנותא לא ישתכח בינייהו. ובאמצעות עלמא כד יתנהר ההוא ככבא באמצעות רקיעא יקום מלכא חד רב ושליט בעלמא ויתגאי רוחיה על כל מלכין ויתער קרבין בתרין סטרין ויתגבר עלייהו.

וביומא דיתכסי ככבא יזדעזע ארעא קדישא מ' וה' מילין סחרניה אתר דהוה בי מקדשא ומערתא חדא מתחות ארעא אתגלי ומההוא מערתא יפוק אשא תקיפא לאוקדא עלמא ומההוא מערתא יסגי חד ענפא רברבא עלאה דישלוט בכל עלמא [p. 498] וליה אתיהיב מלכותא וקדישי עליונין יתכנשון גביה, וכדין יתגלי מלכא משיחא בכל עלמא.

ובני עלמא בשעתא דאתגלי יהון משתכחי בעקתא בתר עקתא ושנאיהון דישראל יתגברון. כדין יתער רוחא דמשיחא עלייהו וישצי לאדום חייבא וכל ארעא דשעיר יוקיד בנורא. כדין כתיב וישראל עושה חיל, הה"ד והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, אויביו דישראל, וכדין וישראל עושה חיל.

ובההוא זמנא יקים קב"ה למיתי עמיה ויתנשי מנהון מותא הה"ד (תהלים קיח:16-17) ימין יי' עושה חיל, לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה, וכדין (זכריה יד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ וגו'.

א"ר אבא מאי דכתיב (ישעיה נה:12) כי בשמחה תצאוובשלום תובלון. מאי בשמחה תצאו, אלא ישראל כד יפקון מן גלותא שכינה נפקא עמהון ועמה יפקון הה"ד כי בשמחה תצאו.ובשלום, דאששוןודא קב"ה.

ר' יצחק אמר דא צדיק הה"ד (שם נא:3) ששון ושמחה ימצא בה וגו'.

[p. 499] אמר ר' שמעון צדיק ששון אקרי ומן יומא דכנסת ישראל נפלת בגלותא אתמנעו ברכן מלנחתא לעלמא מההוא צדיק. בההוא זמנא מה כתיב, (שם יב:3) ושאבתם מים בששון, דא צדיק. ממעייני הישועה, אלין אבא ואמא.

ד"א אלין נצ"ח והו"ד, וכלא ממבועי נביעין עמיקין. כדין (שם:1) ואמרת ביום ההוא אודך יי' כי אנפת בי וגו', וכתיב (שם:6) צהלי ורני ישבת ציון וגו'.